שיעור צהריים 14.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לא לברוח מהמערכה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לא לברוח מהמערכה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע 10.

קריין: קטע 10 כותב הרב"ש.

"אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.

לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 30 מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

העיקר בשבילנו זה להשיג חיסרון גם לחושך וגם לאור, ואם אין לנו את החסרונות האלה אנחנו לא יכולים להשיג את המצב החדש. זה כמו למשל לפני שאני מכין כיבוד, אני צריך לדעת מהו החיסרון לכיבוד, ואחר כך המילוי.

שאלה: כתוב כאן שכשהעולם חשך בעדו מגיעה עזרה מלמעלה, כביכול הוא דילג על איזה מצבים, עזרה מלמעלה, זה כשהבורא נותן לו רצון גדול בשביל לרכוש את האפשרות להשפיע. מה זה האור שמגיע לעזרה?

האור המגיע לעזר יוצר באדם רצון, לא מילוי אלא רצון. הרצון, החיסרון גם נוצר תחת השפעת האור. כאשר אתה מרגיש שבמקום כלשהו לידך יש אוכל טעים, טוב, נעים לידך, מתעורר בך תיאבון, ואז אתה מקבל כיוון נכון למילוי.

תלמיד: זאת אומרת יותר תיאבון, יותר חושך, אבל יש פה איזו נקודת היפוך כזאת שצריך להבהיר?

נקודת ההיפוך מופיעה תחת השפעת אותן הנסיבות שבהן מגיע אליך אותו התיאבון, הוא שיוצר בך יחס חדש של איך להגיע לאוכל, למילוי, איך אפשר לקבל אותו וכן הלאה, איך לגשת לזה. הכול נוצר תחת השפעתו של החיסרון.

תלמיד: כלומר יש הזדמנות חדשה?

כן.

שאלה: האדם נוצר כרצון לקבל, אז איך יכול להיות שהרצון לקבל הזה אי פעם יתמלא?

יש גבול, יש סוף לרצון לקבל. אנחנו רואים את זה גם על עצמנו, אומנם אנחנו נמצאים לגמרי ברצונות לקבל ומילויים אחרים, שונים, קטנים, אבל בכל זאת זה שאנחנו נמצאים במילויים, יש להם גבול לפי החיסרון שנפתח לפני זה.

שאלה: האם האמת יכולה להשתנות בכל מצבי המציאות או שהיא קבועה?

האמת לא יכולה להשתנות, האמת היא קבועה, "אמת" זה הבורא שממלא את כל המציאות בנוכחות שלו.

שאלה: מה זה המצב הזה שהאדם מרגיש שכל העולם חשך בעדו, ובאיזה אופן אנחנו יכולים לעזור אחד לחברו כדי להגיע לגלות את המצב הזה ככל האפשר?

כשאדם מקבל חיסרון, החיסרון הזה מופיע מפני שיש כנגדו מילוי, המילוי צריך להיות קודם ואז המילוי שהוא מאיר בצורה רחוקה, לא ישרה, הוא מעורר ברצון לקבל חיסרון אליו. כמו שאנחנו מרגישים על עצמנו, על הילדים ניתן ממש לשחק איתם בזה, ואז יוצא שהמילוי והחיסרון, החיסרון והמילוי, בעצם יש ביניהם קשר, כך אנחנו עובדים.

חכמת הקבלה מביאה לנו רצון חדש מלכתחילה להרגיש את הבורא, להתמלא בבורא, ואז אנחנו מחפשים איך לעשות את זה. אז מקובלים אומרים לנו, על ידי חיבור בקבוצה, על ידי לימוד, על ידי תפילה, כך אנחנו נמשכים לזה עד שהמילוי הופך להיות כדבר ריאלי ואנחנו מתקדמים.

שאלה: הכי חשוב בשבילנו זה לגלות חיסרון לאור ולחושך? אנחנו נמשכים לאור, איך נוכל לרצות את החושך?

אם הוא לא מאיר לנו מספיק ואנחנו לא מרגישים אליו משיכה, אז אנחנו מצטערים על זה שאין לנו חיסרון למילוי, או לדוגמה תיאבון, אני נמצא לפני שולחן ערוך אבל אין לי תיאבון לזה. ובאמת אנחנו רואים את זה באנשים חולים שאין לאדם תיאבון, הוא חייב לאכול, הוא חייב להתחזק, אבל הוא לא יכול לפתוח פה, מה לעשות? זו בעיה. לכן אנחנו צריכים לדאוג גם למילוי וגם לחיסרון ושיהיו זה כנגד זה מסודרים נכון.

שאלה: את הרצון להשפיע אני מקבלת מהעשירייה שלי או מהבורא?

חיסרון לרצון להשפיע את מקבלת מהבורא דרך העשירייה וגם מילוי לרצון להשפיע את מקבלת מהבורא, יכול להיות ישירות ויכול להיות דרך העשירייה, בדרך כלל גם זה דרך העשירייה.

שאלה: מאיפה להשיג את החיסרון הזה כשהאדם לא יודע?

האדם לא יודע, אבל הבורא יודע. יש לנו רק כמה דרכים, דרך עשירייה לבורא, דרך פעולות השפעה לבורא, דרך הפצה, דברים כאלה, אבל בסופו של דבר אנחנו מכוונים כבר להתקרבות לבורא כי שם זה הרצון לקבל ושם זה הרצון להשפיע ושם זה המילוי. כל האלמנטים של המצב הנכון נמצאים בבורא בלבד.

תלמידה: אז האדם יכול לבקש את החיסרון הזה שהבורא ייתן לו את החיסרון הזה או מהקבוצה? מאיפה מגיע החיסרון הזה?

כן, ודאי שכל החסרונות מגיעים מהבורא ואנחנו צריכים לבקש אותם.

שאלה: יש כבר הרגשה מלאה בכך שרק הבורא פועל, ואפילו אין שום ניסיון לקחת על עצמך משהו מלבד היגיעה, אבל יחד עם זה יש גם בושה גדולה שהוא נותן לנו את הכול בכל רגע ואנחנו מה? לא נותנים לו שום דבר בחזרה. מה מכאן, איך מתקדמים?

מתקדמים רק בזה שמתחברים בינינו ולהודות לו על זה שהוא מוביל אותנו למטרה. ותקבלו כל מיני בעיות ורצונות חדשים כל הזמן, וזה יוביל אתכם עוד יותר למטרה.

שאלה: הוא אומר בתחילת הדברים שלא עולה בכלל בדעתו של האדם שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך. מה אכפת לאדם להתקדם בהשגת החושך אם הובטח לו שהוא יגיע למטרה, העניין הוא שזה נשמע שכאילו חסר לנו בעצם כוח אמונה, נכון?

אתה צודק.

תלמיד: אז כל הנושא הזה, לא לברוח מהמערכה קשור לנושא הזה של אמונה?

כן.

שאלה: האם אנחנו תמיד בחושך ואם אנחנו לא משתוקקים לאור, נישאר בחושך?

אנחנו לא נישאר בחושך, אנחנו נתקדם רוצים או לא רוצים, ההחלטות והמטרות שלנו נמצאות בבורא בלבד. ולכן הוא יקדם אותנו או בחושך או באור, ברצון להשפיע או ברצון לקבל, אבל גם בזה וגם בזה אנחנו נתקדם למטרה ואנחנו ניכנס לתוך האור כולו עם כל הכלים כדי לגלות את האור, שיהיו במצב של דבקות בינינו לבורא.

שאלה: למה בעצם לא עולה על דעתו של אדם שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, למה זה כל הזמן חומק?

כי האדם עדיין לא מתוקן, ולכן הוא לא מבין שרק לפי זה שהוא נמצא בחושך, מתוך החושך, הוא יכול להתקדם לאור, הוא יכול להתקרב אליו, לרצות אותו, להתמלאות בו. לאט לאט משיגים את זה.

תלמיד: ומה הסיבה, למה הוא לא מצליח לשמוח בזה שהוא מרגיש ככה?

זה חוסר חיסרון נכון לאור. אדם חושב שהוא צריך לרצות את המילוי הרוחני כמו את המילוי הגשמי, ולא בעל מנת להשפיע לבעל הבית. שאני רוצה לאכול מה ששמו בצלחת שנתנו לי, וצריך להיות בזה. ולפי מה שאנחנו לומדים, אני צריך להיות לפני הכיבוד, וצריך לקבל מהכיבוד רק בעל מנת להשפיע, שבעל הבית ייהנה.

זאת אומרת, שקודם אני אתקשר לבעל הבית, ואראה כמה הוא נהנה מזה שאני אקח ממנו, אכבד אותו, ואיהנה ממנו. ולפי זה שאני מרגיש כך, ועשיתי קשר ביני הרעֵב לאוכל, וביני הרעֵב והכבוד לבעל הבית. ואז אם החיסרון לכבד את בעל הבית יותר גבוה, והחיסרון לאוכל הוא כאמצעי לכבד את הבעל הבית ולא אחרת, אז אני מתחיל לאכול כי זו הזדמנות לכבד את הבעל הבית, כך אני מתקדם. ואז אני נמצא עם בעל הבית בהשתוות הצורה שנקראת "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: אז אנחנו צריכים להשתוקק לכלי או לאור, לרצון להשפיע או כבר ליכולת להשפיע?

הרצון להשפיע, והיכולת להשפיע זה בעצם אותו הדבר, השאלה היא האם הרצון בתוקף או לא. כך אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: כשאדם רגיל מרגיש דחייה בצורה אוטומטית הוא מנסה לתקן את המצב. באותה הדרגה, באותה הרמה, הוא עושה פעולות, ואז הוא רואה שהוא לא מצליח לתקן, וכשהוא מגיע לייאוש הוא פונה לכוח העליון כדי להתעלות לדרגה העליונה יותר.

אבל אחרי שכבר יש לו ניסיון בפעולות האלה, כבר מיד אין רצון לעשות מאמצים, ומיד כשאתה רואה שקורה משהו, אתה ישר רץ לכוח העליון, לחיבור עם החברות, ורוצה שהבורא יעשה הכול. האם זו לא בריחה מהמערכה? כי יוצא שאותה מדלג על המאמצים, ועל היגיעה שלך.

אי אפשר להגיד אם זה טוב או לא, כי כל מדרגה בנויה בצורה כזאת שמה שהשגת עכשיו, בשבילך מתהפך סך הכול להתחלה השלילית של המדרגה הבאה.

השגת את המדרגה הבאה, את מקבלת בעל מנת להשפיע, את רואה, מגיעה, ומשיגה את הבורא, ויחד עם זה את מגלה שלא עשית שום דבר. בעיקרון כאילו כן עשית, אבל התענוג מתפוגג. הבורא עוזר לך להרגיש את הריקנות שבמצבך כדי שתוכלי לעלות עוד יותר. ככה אנו עולים מעלה, מעלה, מפלוס למינוס, וממינוס לפלוס, וכל הזמן יותר מתקרבים לבורא.

תלמידה: לפעמים יש הרגשה שיש אפשרות לעזוב הכול, וללכת ישר לבקשה מהבורא. זה נכון לפעול כך, לעזוב את המצב כמו שהוא, לא להיכנס לתוכו, ושהבורא בעצמו יפתור את המצב?

יש גם הזדמנות כזאת, כן. תעשי ככה, ולפחות תלמדי.

שאלה: מה עלינו לעשות כשאנחנו בחושך, ומתקשים לברר מה החיסרון הנכון?

יש לך חברה, תתקרבי אליהן, לחברות שלך, תחבקי אותן, תהיו יחד יותר קרובות זו אל זו, ובטוח שזה יהיה בכיוון כלפי הבורא. כבר מהכיוון, את כבר נמצאת בכיוון הנכון, ואחר כך תראי מה לעשות הלאה.

שאלה: מה התפקיד של הבדידות ברוחניות? זו מדרגה הכרחית, או דרגה הכרחית של האגו שלנו?

הבדידות היא דרגה הכרחית, אנחנו צריכים לעשות בדיקה, עם איזה חברים, באיזו קבוצה, ובאיזו חברה אני נמצא. ואחרי שבדקתי, ובחרתי שוב בחברים האלו דווקא, אז אני מתקדם.

שאלה: בקטע כתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", מתי הרצון הופך לחטא בעיני הבורא?

כאשר הוא דוחה את החברים.

תלמידה: מה זה הצדקה של הרצון האסור?

הצדקה של רצון פושע בעיני הבורא זה רק אם אני רוצה שהבורא יתקן אותי. אם אני מכה על חטא כי אני רוצה שהבורא יתקן אותי, כי אני רואה שפשוט אני לא מסוגל לעשות שום דבר.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להגיע לרצון להיטהר?

לגלות דוגמה של איך זה קורה אצלי, עד כמה אני פועל בצורה כזאת, וזה יפעל גם על החברים בצורה הזאת.

שאלה: המצבים האלה של החושך, האור, התענוג, האם אלה מצבים הכרחיים או שאפשר לבנות חיסרון להשפעה בלי המצבים האלה?

זה בלתי אפשרי. אם אנחנו מתקדמים, אנחנו מתקדמים על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין, חיסרון מילוי, רעב השתוקקות, מילוי הודיה, ככה אנחנו צריכים להתקדם. ממינוס לפלוס, וכל פעם המינוס יותר ויותר מיוחד, יותר קרוב לאמת, ובהתאמה כל גם הפלוס קרוב יותר לאמת.

שאלה: האם אפשר להודות בפני הקבוצה על כך שמגלים מצב של חושך בתוכנו, או שזה להביא קו שמאל לקבוצה?

יותר טוב להראות לחברים פעולות חיוביות שאני מקיים.

תלמידה: האם להשאיר את המצב הפנימי מכוסה בתוכי?

כן. מבחוץ להראות לחברים רק את מה שמועיל להתקדמות שלהם.

שאלה: מה זה אומר להתגבר על הרצון לקבל?

להתגבר על הרצון לקבל זה אומר שאני רוצה שתהיה נחת רוח לבורא מהמצב שבו אני נמצא, וזה עובר דרך לעשות נחת רוח לחברים. אני רוצה לחבר את כולנו יחד בעשירייה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", ובזה להגיע לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך מקבלים את הכוח לברר את החיסרון הנכון ולהגיע לתפילה האמיתית?

רק על ידי חיבור בינינו, שאנחנו מתארים את עצמנו מול הבורא, ולקבל ממנו השפעה כדי שבהשפעה שלו, היינו באור שלו, נראה לאן מתפתחים נכון, מה עלינו לעשות.

שאלה: בדידות זו דרגה הכרחית, ואנחנו צריכים לעשות בדיקה עם איזה חברים, קבוצה, חברה אני נמצא, ואחרי שבדקתי ובחרתי בחברים האלה, אז אני מתקדם. אבל במצב של בדידות יש איזה ניכור מהחברים ומהחברה, איך מתגברים על זה?

אנחנו משתדלים להיות בחיבור עם כל החברים ולא רוצים להיות בבדידות. האדם צריך להיות כל הזמן בעשירייה וככל האפשר במרכזה.

תלמיד: מה לעשות כשעושים זאת ומרגישים הכי הרבה בדידות?

צריכים לנסות לעשות כך.

שאלה: אם אתה לא מספר לחברים על המצבים שאתה עובר, אז אתה לא נותן לחברים אפשרות להתכלל בך, אנחנו נמצאים בכפפות של משי ואין חיבור הלבבות. האם זה יכול לקרות או שאנחנו נשארים כך סגורים?

צריכים לנסות לפתוח את הלבבות ולהגיע לכזה חיבור, לחיבור הלבבות.

תלמידה: האם זה יכול להפריע לחברים לעלות למעלה מהדעת?

חיבור הלבבות אף פעם לא מפריע, אלא דווקא הוא שמביא אתכם למצב הנכון של אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם ההבדל בין סוגי החושך הוא חושך מזה שאני לא מקבל, וחושך מהשפעת המאור שהוא כבר החושך הנכון?

כן.

תלמיד: מה ההבדלים בין אותם החסרונות?

אלו הבדלים בסוג המאור, בעוצמת המאור, והעיקר בסוג המאור. כשתתקדם אז תראה בפועל איך זה מופיע עליך.

שאלה: שמעתי בשיעור הבוקר שמציאות הבורא היא שהוא קבוע, שהוא כוח נצחי ולא משתנה, והבורא יתגלה בחיבור בין הנבראים. הפעולה של החיבור בעשירייה כל הזמן משתנה, אופן החיבור שלה כל הזמן משתנה. איך אנחנו צריכים לגלות חיסרון להשיג את הבורא במציאות הזאת שכל הזמן משתנה ושהבורא הוא קבוע?

עלינו להשתדל להיות קבועים כל הזמן לכיוון המטרה, לא חשוב באיזו עוצמה כי אצלנו זה משתנה מאוד, אלא כל הזמן להיות מכוונים לכיוון המטרה. אני כל הזמן חושב איך להגיע לחיבור עם החברים כי בתוכם אני משיג קשר עם הבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אני מרגיל את עצמי לחשוב על כך בקביעות, לא חשוב מה אני עושה, לא חשוב באיזו צורה אני נמצא, למעלה, למטה, באיזה רצון, לא חשוב מה, אבל אני רק רוצה להיות מכוון לבורא.

שאלה: האם צריך לעבוד עם הרגשת הבדידות הזאת, לקבל אותה, למצוא את עצמי בתוכה, למצוא את הבורא בה, או רק לברוח לעשירייה?

לעשירייה וממנה לבורא. שתי מטרות לפניך, קודם כל לעשירייה ובתוכה לבורא. אם תכווני את עצמך לזה, אז תרגישי כמה כל התחושות וההרגשות שלך כולל הרגשת הבדידות יכוונו אותך בצורה נכונה.

שאלה: אמרת שהאדם צריך להיות כל הזמן בעשירייה וכמה שיותר במרכז העשירייה. מה זה כמה שיותר במרכז העשירייה?

להיות קשור עם כל החברים בלי יוצא מן הכלל, עם העשירייה כולה, ובמרכז שלה לתאר את הקשר שלו עם הבורא. מתוך הקשר עם החברים לכוון את עצמו ולקרב את עצמו לקשר עם הבורא.

שאלה: האם כשאנחנו דואגים לילדים ולנכדים זו דאגה שהבורא נותן וזה מלמד אותנו ליצור תפילה נכונה, או שכך הבורא מתקן אותי?

הבורא רוצה שנתפלל אליו בתפילה נכונה, לא עבור הילדים והנכדים, אלו רק סיבות, אלא לפנות אליו כדי שהוא יתקן את כל העולם, ואז הכול יהיה בסדר.

שאלה: באיזו מידה העבר הרוחני עוזר לנו, אם הוא אכן עוזר, ובשביל מה בכלל נוצר הרעיון של העבר?

אנחנו מגלים לאט לאט בדרך לגמר התיקון שכל מה שעברנו היינו חייבים לעבור, וזה היה הכרחי שנעבור, ושלא נצטער על שום דבר שקרה לנו.

שאלה: בזמן האחרון יש הרגשה שבחומרים שאנחנו לומדים ובתשובות שלך יש עומק נסתר נוסף, ויש רצון גדול מאוד לגלות את העומק הזה בלב. איזה מאמצים עלינו לתת כדי שהבורא יעזור לנו בתהליך הזה?

חיבור עם החברות.

קריין: קטע מס' 11, כותב הרב"ש.

"יש לפעמים, שהוא מקבל ירידה כל כך גדולה, שהוא רוצה לברוח מהמערכה. אז נשאלת השאלה, מדוע מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה תמיד במצב רוח מרומם, ועתה הוא מרגיש הרבה פעמים, שבכלל הוא רחוק מהעבודה, והוא עושה הכל בכפיה. הלא יש כלל "מצוה גוררת מצוה". אם כן, מדוע קיבל ירידה. 

והתשובה היא, זה שהאדם מרגיש, איך שהוא נמצא במצב של ירידה, הנקרא "מצב של רע", זהו גם כן לטובתו, שדוקא ע"י שניהם הוא יכול לזכות לעזרה מצד ה'. וזה שכתוב "חייב אדם לברך על הרעה"."

(הרב"ש. מאמר 42 "מהו, "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה" 1991)

שאלה: מה זו ירידה, ולמה היא נקראת "מצב של רע"?

כי הוא לא יכול לברך את הבורא.

תלמיד: ממה הוא מרגיש רע וירידה?

מזה שמתרחק מהבורא, שלא נמצא קרוב אליו, שיש לו ביקורת על הבורא.

תלמיד: הוא כותב "זהו גם כן לטובתו, שדוקא ע"י שניהם הוא יכול לזכות לעזרה מצד ה'"

כן.

תלמיד: איך האדם יכול להרגיש שזה לטובתו?

הוא צריך להאמין למעלה מהדעת או בכלל להאמין שכל מה שקורה לו זה לטובתו. שיש כוח עליון שהוא מחליט על הרע, על הטוב, על הכול, ומה ששייך לאדם זה רק להידבק בו בכל מקרה שעובר עליו.

תלמיד: מה זה להאמין?

להאמין זה אומר לקבל את זה ב-100%.

תלמיד: על בסיס מה הוא מאמין?

כי כך אמרו חכמים וזו אמת.

שאלה: אני מבינה שדבר אחד זה מצב של רע, ניתוק מהבורא, ודבר אחר זה לברך את הרע. באיזה משניהם עדיף לנו להיות במצב הירידה כדי לקבל עזרה טובה יותר מהבורא?

בזמן הירידה עלינו לאתר שכל הירידה הזאת היא גם באה מהבורא, ואנחנו רוצים לברך אותו גם על המצב הזה שנותן לנו, ולהשתדל להתקרב אליו אפילו בזמן הירידה. לאהוב אותו בזמן הירידה כמו בזמן העלייה, שזה נקרא שאנחנו נמצאים "למעלה מהאגו שלנו", שלא הרצון לקבל, האגו שלנו מכתיב לנו איך אנחנו מתייחסים לבורא, אלא אנחנו תמיד מתייחסים אליו בהערכה, באהבה ובחיבור מכל הלב.

שאלה: מה זה הכלל הזה "מצווה גוררת מצווה"?

אם אני עושה עכשיו פעולה נכונה, טובה, רוחנית, אז בצורה כזאת אני כבר אוגר כאלו הבחנות שגם בפעמים הבאות אני אוכל לעבור בצד הנכון, בצד ימין, בלברך את הבורא, להצדיק אותו, להתחבר לחברים, להתחבר לבורא וכן הלאה.

שאלה: האם המצווה היא מתקדמת ורציפה?

כן.

שאלה: מה זה אומר "לברך על הרע"? האם זה אומר להצדיק או להפוך את זה לאהבה? איך להרגיש את זה נכון?

להרגיש זה פשוט מאוד. מהבורא לא יכול להגיע שום דבר רע. אם כתוצאה ממה שקורה בעולם, בקבוצה, מהאנשים, יש השפעה רעה על עצמי, אז זה אומר שאני בתכונות שלי מעוות את היחס הזה כלפיי, כי הוא תמיד מגיע כחיובי, אבל בי זה מתהפך לשלילי, בצורה אינוורטית. לכן אני צריך לתקן את עצמי כל עוד אני לא מרגיש במצב הזה כבמצב הטוב ביותר.

שאלה: מי חי ומרגיש את העליות והירידות, האם זה האגו?

האדם כולו, הרצון.

תלמידה: אני מרגישה שיש חלק בי שצופה באגו הזה, צופה בירידות ובעליות, אבל החלק הזה בתוכי הוא שקט.

כן. אז מה?

תלמידה: אני מרגישה מבולבלת, אני לא יודעת מי אני.

תבקשי מהבורא שייתן לך הסבר, והוא יאיר לך באותם הבלבולים ותקבלי הסבר.

שאלה: הרע הזה שהצטבר בתוכך ונמצא בתוכך, ואתה רואה אותו, מכיר אותו, והוא מגיע מתוך העבודה בעשירייה, איך אפשר להפנות אותו לכיוון של התקדמות, לא רק התקדמות שלי אלא של כל העשירייה?

רק על ידי התקרבות עם החברים.

תלמידה: האם לבקש מהבורא לתקן את מצבי?

להתקרב לחברים.

שאלה: כשבן אדם מקבל רצון גדול שמושך אותו מהדרך, מפריע לו להתחבר עם הקבוצה ועם הבורא, והוא מבין שזה מהבורא, אז מה לעשות, האם להסכים לקבל את זה כמו מתנה מהבורא, או לעשות פעולות נגד רצון כזה שמושך כוח כזה שמפריע?

הכי עוזר זה חיבור. מה שלא יהיה, החיבור עם החברים שאחר כך מקדם לחיבור עם הבורא הוא התרופה הנכונה במאה אחוז לכל מצב ומצב.

שאלה: בעשירייה שלנו יש מערכת, כל שבוע החברות מחולקות לזוגות שתומכות זו בזו, וכך כל אחת מעבירה לעשירייה את מה שהיא ספגה מהחברה ואנחנו יוצרות מזה תפילה משותפת. האם זה נכון לפעול בצורה כזאת?

תבדקו. אומרים ש"אין חכם כבעל ניסיון". אתן צריכות לבדוק ולהחליט אם זה טוב לכן או לא טוב.

תלמידה: יש חברות שמרגישות שהשיחות האלה הן יותר מדי על גשמיות, והיינו רוצות להיות בטוחות שאנחנו עובדות על חסרונות רוחניים ולא על חסרונות גשמיים, בעיקר כשחברה בירידה.

תנסו להתחבר יותר וזה יוציא אתכן לדרגה הבאה, ששם כבר אין בעיות כאלה.

תלמידה: האם יותר חיבור בזוגות או בכל העשירייה?

בכל העשירייה.

שאלה: לפני שהתחלנו את העבודה של ההשפעה הייתה לנו הרגשה שהכול טוב, עכשיו נראה שככל שקשה יותר והירידה עמוקה יותר, כך יש לנו יותר רצון להמשיך. מה מחזיק אותנו? מה גורם לנו לרצות להישאר פה?

הבורא. הוא אוהב אתכם והוא רוצה שאתם תתקרבו אליו יותר.

שאלה: למה הרע הוא היסוד של האהבה? האם לקדש את הרע זה אומר לא להסכים עם הרע ולבנות ממנו את המצב העתידי?

כן. דווקא על בסיס הרע נבנית אהבה, הערכה וכן הלאה. כי אנחנו האנשים לא יכולים לקבל את האחד בלי הניגוד, בלי ההיפך שלו. זה נקרא "כיתרון אור מתוך חושך".

שאלה: האם החושך, האגו שלנו הוא סופי?

כמובן.

תלמידה: אם כן, איך האור יכול להסתתר במשהו סופי?

האור מוסתר על ידי האגו ואנחנו לא רואים את האור.

שאלה: במצב של נפילה, לבקש שהבורא יבהיר את הסיטואציה, מה זה אומר שהוא יסביר את הסיטואציה, ייתן לנו תשובה?

דווקא במצב הירידה האדם מתחיל לראות את המרחק בינו לבין הבורא, ואחר כך הוא רוצה לצמצם את המרחק הזה. מכאן מגיע הלימוד של התכונות של עצמך ושל הבורא, מתוך ההופכיות, ובצורה כזאת האדם מתחיל הלכה למעשה להתקרב לבורא.

תלמיד: זה שהתכונות שלי מתגלות זה ברור, אבל איך לראות ולהשוות את עצמי עם תכונות הבורא?

את זה נראה אחר כך לפי המדרגות, בינתיים עוד אין מדרגות.

שאלה: יש פוסט בבלוג שלך שקראנו בעשירייה שנקרא "האם זה בסדר לחלוק עם האחרים את המצבים הפנימיים שלך". איפה הגבול בין זה שאתה חולק משהו עם החברים לבין מה שאתה שומר לעצמך?

אני לא יכול להסביר, זה ניתן ללב. בעצם אנחנו לאט לאט מתקרבים למצב שאין שום הבדל ביני לחברים. אני יכול לדבר איתם על הדברים הכי פנימיים שלי ואין לי סודות מהם, ומה שקורה בכל אחד קורה גם בכולם.

שאלה: האם אנחנו צריכים כל הזמן לעבור מצבים של הארת המלכות בכדי לבנות חיסרון נכון?

כן, צריכים, לא כל פעם, אבל לפעמים צריכים לעבור את זה.

שאלה: אם בזמן הנפילה אני מתרחקת מהבורא, האם זו צורה נסתרת להראות לי שאני לא מצדיקה את הבורא?

קרוב לוודאי שכן.

תלמידה: מה אפשר לעשות עם זה?

להצדיק.

תלמידה: כלומר כשאני מגיעה לראייה נכונה של המצב.

זה לא חשוב מה את רואה, כך הבורא מלמד אותך.

שאלה: מה זה ניסיון של העשירייה? איך בצורה נכונה לחלוק את הניסיון שלי בעשירייה בשביל לא להפר את האיזון?

תתקרבו כולכם יחד והניסיון כבר יעבור ביניכם כביכול באוויר, אפילו לא צריך לדבר על זה, רק לדבר על קשרי אהבה והתקרבות.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים בלי טעם בעבודה, אנחנו לא יכולים להתקדם אל הבורא בשמחה. כיצד נוכל לכלול שמחה בעבודה שלנו אבל שהשמחה לא תתקבל בכלים דקבלה?

תבקשו. את כנראה לא יודעת מה זה לבקש, את יודעת מה זה לדרוש, וכאן צריכים לבקש. את אישה חכמה, ערמומית, לא פשוטה, אז תנסי להתקרב לבורא ולבקש ממנו, כך שלא יוכל לעמוד נגדך אלא בטוח שיקיים את מה שאת מבקשת.

(סוף השיעור)