שיעור בוקר 12.08.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: להקדים לדרוש ולבקש

קריין: שיעור בנושא: להקדים לדרוש ולבקש, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

כותב הרב"ש.

"יש לפרש, מה שאומר האר"י הקדוש, ש"אין שום מדרגה עולה, אלא על ידי עליית מיין נוקבין", שענין נוקבין פירושו חסרון. "שמים פירושו בחינת בינה, שקיבלה לתוכה בחינת מלכות, שמלכות נקראת "חסרון", מלשון "נקב". לכן העליון מוכרח לתת להתחתון מה שחסר לו.

והיות ש"אין כל חידוש אור בעולם, אלא מאין סוף ב"ה", לכן העליון עולה בדרגה, בכדי לקבל שפע בשביל התחתון. ובדרך עבודה יש לפרש, שענין עליון ותחתון, נקרא מצב הא' עליון ומצב הב' נקרא תחתון. זאת אומרת, אם במצב שבו נמצא האדם, אינו מרגיש שום חסרון, ויש לו סיפוק, מובן מאליו, שאין לו צורך להתקדם בעבודה. כי לא רואה שום חסרון, שהחסרון הזה יתן לו דחיפה ללכת קדימה.

לכן אם האדם מוצלח, הוא מוציא חסרון במצב שבו הוא נמצא."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה" 1990)

תלמיד: מי זה אדם מוצלח?

מוצלח הוא זה שרוצה להצליח בעבודה שלו, בקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: מה הופך אותו מוצלח מבחינת העבודה עם החיסרון שלו?

קודם כל הוא צריך שיהיה לו חיסרון כזה להשיג את הבורא ולהשפיע על הבורא עם החיסרון שלו, והחיסרון שלו צריך להיות על הקשר.

תלמיד: הוא כותב, שאם במצב שבו נמצא האדם הוא אינו מרגיש שום חיסרון ויש לו סיפוק, אז אין לו צורך להתקדם בעבודה.

בכלל אפילו לחיות. אם אין באדם חיסרון הוא חייב למלא אותו.

תלמיד: איך האדם יכול להצליח לקבל חיסרון מהעליון?

על ידי הלימוד, על ידי זה שהוא משתוקק להבין את העליון, להתקרב אליו, להתחבר אליו ושזה ישנה את כל הטבע של התחתון. לכן הוא נקרא תחתון, כי הוא מזהה את העליון ורוצה להידבק בו.

תלמיד: רק על ידי לימוד האדם מלקבל חיסרון?

לא, אבל העיקר זה הלימוד.

תלמיד: כשאדם נמצא שבע מהלימוד, מסופק?

מסופק זה נקרא שאין בו חיסרון.

תלמיד: אז הוא בא ללימוד והוא לא מקבל חיסרון?

קודם כל הוא צריך לגלות את החיסרון שבו, ואז הוא בא ללימוד איך שמסתדר לו, היכן שיש מקורות הידע, הרגשת העליון, והוא מתחבר אליהם וכך מתקדם.

תלמיד: איך להפוך את הלימוד להגדלת החיסרון ולא לימוד לשם לימוד?

האדם צריך לדאוג שיהיה לו החיסרון הנכון. כי רק חיסרון נכון מושך אותו למטרת הבריאה, לבורא. להבין, להרגיש, להשפיע, לקבל, זה הכול אך ורק כשאתה מתקדם לבורא. אחרת לא.

תלמיד: כתוב "אם האדם מוצלח, הוא מוציא חסרון במצב שבו הוא נמצא", ולפני כן הוא כתב לנו, "שמים פירושו בחינת בינה, שקיבלה לתוכה בחינת מלכות". השאלה, איך בינה מקבלת מלכות, כי היא כולה הפוכה מהמלכות, דוחה את המלכות?

בינה זה רצון להשפיע ומלכות זה רצון לקבל. אם הרצון לקבל מתחבר לבינה אז הוא יכול לדרוש, לבקש שהבינה תספק לו מהרצון להשפיע שלה השפעה, מילוי, ואז הוא ירגיש את העליון.

תלמיד: איזה חיסרון לשייך לרצון להשפיע?

אם אתה רואה, אם אתה אומר חיסרון להשפיע, אז כבר אתה אומר הכול. זאת אומרת, יש חיסרון להשפיע ואם הוא נמצא בתחתון, אז התחתון פונה לעליון בבקשה לקבל רצון להשפיע ואחר כך הוא מבצע את החיסרון שקיבל מהעליון. אם אנחנו לא קשורים לעליון אין לנו רצון להשפיע.

תלמיד: אפשר להגיד שאם מתעורר הרצון להשפיע אצל הנברא זה כבר מלכות שנכנסת לתוך בינה?

רצון להשפיע זה בינה, רצון לקבל זה מלכות, שילוב נכון בין בינה למלכות בונים לנו כלי.

תלמיד: איך האדם יכול להרגיש השתוקקות לבורא, מהו החיסרון שצריך להתעורר באדם?

אנחנו נולדים מהחיסרון שבבורא, והחיסרון הזה הוא להשפיע לנבראים, להביא את הנבראים למדרגה, לדרגה, למצב שיהיה להם חיסרון להשפיע לבורא. ולכן האדם מתחיל להרגיש שמתעורר בו חיסרון לעליון, לאלוהות, לבורא וכך הוא מגיע לחכמת הקבלה עד שהלימוד והקשר עם האחרים מארגן את החיסרון שלו שיהיה מתאים לגילוי העליון אליו. זה מה שקורה. לכן אנחנו לומדים שהעיקר זה החיסרון שמתעורר בנו ואותו אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להפוך לחיסרון לאלוהות, ואז תלוי בנו איך נקבל ומתי נקבל את החיסרון הנכון.

תלמידה: איך התחתון מתקשר עם העליון?

על ידי החיסרון שלו. הוא פונה לעליון משום שהוא רוצה לקבל מהעליון מילוי. כי חיסרון נקרא תחתון ומילוי יכול לבוא רק מהעליון לתחתון ולא להיפך. לכן אנחנו לומדים שכך קורה. כל העבודה שלנו לסדר את החיסרון שלנו שיהיה מכוון לעליון ואז ברצון שלנו אנחנו גורמים לו פתיחה והוא מעביר לנו מה שיש בעליון.

תלמידה: איך אפשר להתאחד כדי להרגיש את אותו חיסרון בעשירייה שמוביל לבורא?

אם אנחנו עובדים על הרצון לקבל שלנו שלא יפריד בינינו, אז אנחנו יכולים להתקשר זה לזה, כי הרצונות שיש לנו הם כולם לקבל מילוי ואז אנחנו כן יכולים להיות גם יחד בינינו וגם יחד עם הבורא. אין בזה שום דבר יוצא מהכלל.

תלמידה: האם ההפצה נותנת לנו חיסרון נכון ואם כן איך?

כן, אם אנחנו רוצים להשפיע לחברים שלנו שגם הם ישימו לב לאותה המטרה שאנחנו רוצים להתקרב אליה, אז מתוך זה שאנחנו מתקשרים אליה ורוצים לעשות בהם משהו להתקרב לבורא, אנחנו מקבלים מזה בחזרה גם שכל ורגש לעליון וככה מתקרבים.

תלמידה: איך לא לפספס את החיסרון שמתעורר בנו ולחזק אותו?

על ידי השתתפות עם החברות יחד, "איש את רעהו יעזורו". למדנו על הכלל הזה, שאין ברירה לאדם. אם הוא רוצה להגיע לבורא, הוא חייב קודם כל להתחבר עם הנבראים ואז יחד איתם לפתח חיסרון משותף שיהיה מספיק כדי לעורר את הבורא שישפיע להם.

תלמיד: קראנו שאדם מוצלח יכול בכל מצב לעורר חיסרון לעליון, וגם אמרת שהאדם צריך בעזרת עבודה בקבוצה ולימוד לעורר חיסרון כלפי העליון. איך בכל רגע, בכל מצב, אני מעורר חיסרון לעליון באמצעות החברים?

החיסרון שלנו מגיע אלינו מלמעלה, מהבורא, ואם אנחנו אוספים את החסרונות הקטנים האלה שמקבלים מהעליון, אז יוצא לנו אחר כך חיסרון שאפשר לעבוד עימו. כך על ידי הקשר בינינו אנחנו מעוררים את החיסרון לעליון.

תלמיד: לבקש לקבל חיסרון להשפיע, האם אפשרי לקבל את הרצון הזה בלי כוונה?

אנחנו צריכים להבין מהי חכמת הקבלה, ולמה היא נקראת כך, חכמה איך לקבל, כי היא בנויה על זה שבזה שאני משפיע לעליון, ככל שאני מסוגל ובמה שמסוגל, אני מגלה קשר עימו. ואז הוא בפנייה אליי נותן לי מה שחסר לי, כשאני בעצמי לא יודע מה. וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם זה נכון שחיבור בינה עם מלכות זה המבנה של העולמות, וחיבור מלכות עם בינה אלו הנשמות, ובגלל זה יש קשר והנשמות יכולות לעלות בתוך העולמות?

כן.

תלמיד: ענית קודם שצריכים לקבץ את הרצונות שלנו לרצון אחד גדול. איך לאסוף את החסרונות הקטנים שלנו לרצון אחד, באיזה אופן?

איך לבצע את זה? להיות קרובים יותר זה לזה, להבין ככל הניתן את האחר, להתחבר זה עם זה, ואז נקבל חיסרון משותף במשהו, ודאי שלא בכול, אבל כן נקבל חיסרון משותף שאותו כבר נוכל להעלות לבורא ולדרוש ממנו את המילוי.

תלמיד: ככל שאני מתקדם, אני מגלה שהחיסרון שהיה לי לא היה חיסרון נכון. איך אני מבין מה זה חיסרון נכון, כדי שלא אתאכזב אחר כך?

זה שאתה מתאכזב, זה טוב, זה אומר שעליך להחליף את החיסרון לחיסרון גבוה יותר. כך שאל תדאג מזה.

קריין: קטע מספר 5.

"העלאת מ"ן. דהיינו, שגורמים חסרון למעלה. ויש להבין, איך שייך לומר, שהתחתונים גורמים חסרון למעלה. אבל צריכים לדעת, מה הפירוש חסרון. ידוע שכלי נקרא חסרון, דהיינו, שאם יש חסרון, יש מקום לתת שמה מילוי למלאות את החסרון.

והיות מצד המאציל אין שום עיכוב מלהשפיע, אלא רצונו הוא להטיב, וכל מה שאנו רואים, שיש הסתרת האור, הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע, לכן כשהתחתון מתעורר לטהר את עצמו, וחסר לו כוחות, ומבקש לה', שיעזור לו, אז החסרון הזה עולה למעלה, ויש עכשיו להעליון כלי להשפיע לו שפע. וזה נקרא העלאת מ"ן."

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפלת רבים" 1986)

תלמידה: מה הקשר בין חיסרון לבין אמונה בבורא?

אמונה בבורא זה כוח שעל ידו אנחנו כן יכולים להתקרב לבורא ולהשפיע אליו. כל זה נובע מתוך החיסרון. הנברא זה חיסרון, ואנחנו על ידי הלימוד שלנו, על ידי הקשר בינינו, מכוונים את החסרונות שלנו שיהיו מכוונים נכון לבורא.

תלמידה: האם מייאוש לצעוק לבורא, מייאוש כזה שכבר כואב לצעוק?

זה טוב, אבל יש להשתמש בזה בצורה נכונה, בצורה רציונאלית. כלומר, אי אפשר להתקדם על רגל אחת, אלא רק עם שתי רגליים. צריך להיות איזון בין הרצון לבורא לבין כוח הרצון. לכן הרבה רוצים, אבל לא מסוגלים להשלים. יש להם רצון לבורא, אבל זה רק רצון גולמי, כמו אצל תינוק. כדי להשיג את הבורא, חוץ מהרצון הזה נדרש שתהיה גם תוספת עליו, כלומר לדעת מה בדיוק אני רוצה, בשביל מה, וכן הלאה. ואז יש רצון מטרתי, ולרצון הזה הבורא עונה.

תלמיד: איך כל הזמן לחפש ולמצוא חיסרון להשפיע לבורא?

צריכים ללכת עם זה כל הזמן. בכל הדברים בחיים שלך כשאתה עושה משהו, לא חשוב מה, זה צריך להיות אך ורק כדי להגיע לחיסרון הנכון לבורא. ואז נפנה אליו ונקבל תשובה.

תלמיד: האם מדובר על כל חיסרון?

לא. מדובר על החיסרון שאתה רוצה להפנות אותו לבורא.

תלמיד: האם אני יכול למצוא חיסרון בכל דבר? כל דבר יכול להוביל אותי למציאת חיסרון?

לא. זה תלוי עד כמה האדם מכוון לבורא, ורוצה לארגן בתוכו חיסרון לבורא.

תלמיד: ענית שעלינו לרכוש רצון נכון ולנתח אותו כך שיהיה נעים לבורא מהרצון הזה. איפה צריך להפסיק את הבירור הזה כדי שזה לא ישפיע על הרצון, יפגום בו?

אני לא יודע איך לענות לך. עליך כל הזמן להרגיש עם איזה רצון אתה פונה לבורא, ואז יהיה לך ברור איפה נמצאת הנקודה שבה הפסקת לפנות לבורא מתוך הצורך של החברים שלך או של כל הכלי העולמי בכלל, והתחלת לפנות אליו כדי שימלא אותך בצורה אישית.

תלמיד: הוא כותב, "בעבודה יש לפרש שענין עליון ותחתון נקרא מצב הא' עליון ומצב הב' נקרא תחתון". ואז הוא ממשיך את ההסבר שצריך להיות תמיד בתנועה, לא להיות בסיפוק. איך אנחנו צריכים להבין את זה נכון, שמצב הא' זה העליון ומצב הב' הוא התחתון?

להבין שהעיקר בשבילנו צריך להיות החיסרון שאנחנו יכולים לעורר בעליון. ואז העליון יעבוד עם החיסרון הזה, יפנה אלינו, יתקן לנו את המצב שלנו וימלא אותו. העיקר הוא הפנייה לעליון, ואחר כך עד כמה אני רוצה להיות כלול באותו החיסרון שיכול להעלות אותי לעליון, מלמטה למעלה.

תלמיד: אבל הוא קורא פה לשני מצבים, מצב א' עליון, מצב ב' תחתון. של מי הם שני המצבים, האם של העשירייה, של האדם?

שני מצבים, עליון ותחתון. התחתון מעורר את העליון, והעליון כבר יורד עם הכוחות שלו לתחתון ומתחיל לטפל בו.

תלמיד: איך שני המצבים קשורים בכלל זה לזה?

בשני המצבים האלה יש גם עליון וגם תחתון וקשר ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת, יש מצב אחד שהאדם נמצא בו ביחס לבורא ומצב אחר שהאדם נמצא בו ביחס לבורא?

לא. מצב אחד שאדם נמצא בתוך עצמו, ומצב אחר שהוא נכלל בעליון, רוצה להתכלל בעליון, ואז בין שני המצבים האלו, בין שתי הרמות האלה, האדם רוצה לעלות.

תלמיד: האם הוא אומר, תשתדלו לתפוס כל הזמן את תפיסת המציאות כקשר בין שני המצבים?

תשתדלו לתפוס את ההבדל שיש ביניכם לעליון. עם ההבדל הזה שיש ביניכם לעליון, לעבוד לקבלת הכוח להיות כמו עליון.

תלמיד: אם האדם יש לו איזה רגע של סיפוק לעצמו זה סימן שהוא כבר איבד את הקשר הזה?

זה כבר לא טוב. יכול להיות שלא מאבד, יכול להיות שהעליון עושה עימו תרגילים שחסרים בו.

תלמיד: זאת אומרת, גם חוסר קשר זה סוג של פעולה של העליון כדי לגרום לאדם לרצות לבקש את הקשר.

נכון.

תלמידה: איך בצד אחד לעורר את החיסרון ובצד האחר להצדיק את הבורא בכל מצב?

אני חושב שזה כלל בהתקשרות שלנו לעליון. אנחנו רוצים להיות קשורים אליו בכל מצב שיהיה ולכן כשאנחנו מבקשים ממנו חיסרון, אז החיסרון צריך להיות מתוך המאמץ שלנו, המצב שלנו כלפי העליון ושאנחנו לא נעזוב את זה. כך נתעלה לעליון.

תלמידה: כשעשירייה מגיעה לחיסרון משותף, היא יוצרת כלי למילוי. האם זה בא לידי ביטוי שכל העשירייה ביחד ככלי מבצעת השפעה לעליון או מקבלת מילוי משותף מהעליון, מה המצב של המעבר בין החיסרון המשותף לקשר עם העליון?

חיסרון משותף זה בתוך הקבוצה. התקשרות לעליון זה כבר חיסרון אחר, להעלאת הקבוצה, נגיד, כדי להגיע למצב של המשפיע.

תלמידה: האם יש אפשרות לפעולה קבוצתית להגיע למצב של משפיע אחד כלפי העליון?

אם הקבוצה מתקשרת בתוך עצמה אז היא יכולה גם להתקשר לעליון ולעלי עליון אפילו. הכול תלוי איך הם מסדרים את עצמם. אבל העיקר זה להשפיע לעליון. את המטרה הזאת אסור לעזוב.

תלמיד: אנחנו מדברים עכשיו בשיעורים האחרונים על בניית חיסרון משותף. איך החיסרון הזה צריך לקבל כל הזמן את ההשתוקקות להשפיע כאחד לעליון, להשפיע דרך החברות, להשפיע מחוץ לעצמי?

יחד. פשוט מאוד, יחד להשפיע לעליון. אדם לבד לא יכול להשפיע. צריך להיות בכל זאת חיבור בין כמה.

תלמידה: במאמר הוא כותב היות שבמאציל אין שום עיכוב בלהשפיע. כשאנחנו מעלים תפילה בעשירייה, בסידור, בתהילים, או ב"שמעתי" ובמאמרים, מה אנחנו מפספסים, מה חסר לנו עוד בתפילה שיהיה לנו כוח שהבורא לא יוכל לסרב לנו וייתן לנו את החיסרון?

הבורא מיועד להעלות אותנו למדרגה יותר גבוהה מכל אחד שנמצא. לכן אנחנו צריכים להכין לכל אחד את החיסרון להרגיש איך החיסרון הזה יכול להיות מחובר עם החסרונות של החברים, ואז לפנות לבורא.

תלמידה: מה להוסיף עוד בתפילה, איך לעצב לנו את התפילה כך שהבורא לא יוכל לסרב לה?

חסר לנו קשר בינינו. במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו יכולים להגיע לבורא והוא ישמע את החיסרון שלנו.

תלמידה: שמעתי שאמרת שעל ידי הלימוד האדם צריך להבין את העליון, להתקרב אליו ולהתחבר אליו. מה זה אומר להתקרב לעליון או להבין את העליון? איך אדם יכול להבין את העליון כל עוד הוא ברצון לקבל?

עם החיסרון שיש באדם הוא צריך לעבוד עם החברים שלו, לבד זה קשה מאוד, רק יחידי סגולה יכולים אי שם, אבל מה שאנחנו צריכים זה להתחבר לחברים שלנו, ויחד איתם למצוא את החיסרון המשותף ולהעלות את החיסרון המשותף הזה לבורא. אז אנחנו מגיעים לאותו כוח החיסרון ולאותה עוצמה, לאותה צורה שצריכה להיות. והבורא אז יוכל לתת לנו באותו החיסרון את התשובה שלו.

תלמידה: אמרת שבעשירייה אנחנו יכולים להתקשר לעליון ולעלי עליון. איך להתקשר לזה?

יש לנו אפשרות להיות מחוברים עם העליון ועם העלי עליון ממנו. האפשרות הזאת קיימת אם נבקש על כך. לשם כך צריך שיהיו לנו מספיק חסרונות, רצונות להתחבר לעליון, ולעוד יותר עליון, אז בואו נתחיל לעסוק בזה ואז תראו איך זה עובד.

תלמיד: יש לנו הרבה רצונות אבל לא כולם הופכים לחסרונות. הגוף שלנו יודע להפוך את הרצון שבנו לחיסרון לאהבה, לרעב, לצמא, אבל איך אנחנו יכולים להפוך רצון לרוחניות, לחיסרון כזה? כמו שהרעב לא מניח לי, כך החיסרון הזה?

זה רק יחד. למשל אם אחרי השיעור אתם מתאספים יחד ומחליטים שבשבילנו זה חשוב, ומדברים על החיסרון הזה, ורוצים להיות ולהתכלל בו, ואותו החיסרון אתם מייצבים בחסרונות שלכם יחד, ומעלים אותו לבורא, אז יוצא רצון אחד חזק, והבורא כבר לא יכול לסרב.

תלמיד: אז רק החשיבות שמקבלים מהחברים?

כן.

תלמידה: איך האדם שומר על הלב שלו בזמן שהוא פונה לבורא, שלא יהיו שם שום ריחוק או כוונה לעצמו?

זה על ידי התרגילים. אך ורק על ידי התרגילים. אנחנו צריכים להיות מחוברים ושהמטרה תהיה לנו ברורה, ושנרגיש עד כמה אנחנו בחיבור יותר ויותר עוצמתי שלנו, יכולים לעלות לפי זה לדרגה יותר ויותר גבוהה, יותר קרוב כלפי הבורא.

קריין: קטע מס' 6 כותב הרב"ש.

"עבודת האדם היא לעשות מעשים טובים, היינו תורה ותפלה לה', שה' יעזור לנו לאוקמא שכינתא מעפרא, שזה נקרא בחינת אתערותא דלתתא. היינו שהתחתונים מעוררים בחינת חסרון, שזהו מה שאנו אומרים, "יהי רצון מלפניך", היינו שיהיה רצון למעלה למלאות את חסרונותינו.

וזהו, "ויקחו לי תרומה", שפירשו בזהר הקדוש, להרים את ה', שהוא תרומ-ה', היינו מלכות שמושפלת לעפר, להרים אותה משיפלותה. אבל לזה צריכים שהקדוש ברוך הוא יקים אותה, כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"."

(הרב"ש. 183. "עבודה היא העיקר")

זה מה שאנחנו בעצם צריכים לצפות שיקרה. שהבורא, העליון מכולם ויודע לעשות את כל הפעולות האלה, יעשה עלינו פעולה כזאת, שהמלכות שמים תהיה הכי גדולה מעלינו ואנחנו מעלים אותה מעפר לרום המעלות.

תלמיד: בתרגילים האלה, שהבורא מעביר את האדם דרכם כדי להגדיל את החיסרון, האם אנחנו צריכים להיות מתוקנים לפני שאנחנו מעלים את החיסרון הנכון?

לא. אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו ככל שיכולים להיות לפי דרגה שלנו, ואותו חיסרון המשותף, לעלות כל פעם לבורא.

תלמיד: האם קיים איזשהו חיסרון, רצון סופי עיקרי שאליו העשירייה צריכה לשאוף, ואם חיסרון מסוים קיים, האם העשירייה יכולה לדרוש אותו ישירות על ההתחלה, או שהיא צריכה לשאוף אליו?

לא צריך פעולות מיוחדות כאלה, אלא פשוט להשתדל להיות קרוב יותר לחברים שלי, עד כדי כך שארגיש, אחשיב את כולנו כשלם אחד, ואתה רוצה להעלות את השלם הזה לבורא, ואז הוא זה יבצע את זה.

תלמיד: באילו תכונות אני צריך לקנא בבורא כדי להרגיש את החסרונות שלי?

אני חושב שהכי נכון זה להתכלל בבורא בחיסרון שלי, להידבק בו, ואז אני עושה כל מה שצריך וגם מחייב אותו, אם אפשר כך להגיד.

תלמידה: האם האדם תלוי בתגובה מהעשירייה שלו, או שהכול תלוי בו?

האדם תלוי בחיסרון מהעשירייה שלו, והיתר תלוי בו.

תלמידה: ואדם צריך לחכות שבעשירייה יהיה שיתוף מפעולה עם החיסרון שלו?

זה צריך להיות מוסכם בין כולם.

תלמיד: מה צריך להיות המאזן בין אתערותא דלתתא לבין אתערותא דלעילא, והאם בכלל אפשר להגיע למצב של אתערותא דלתתא, שאני מעיר את השחר לפני שהשחר מעיר אותי, כלומר לשים דגש על זה ושזה יהיה הדבר המוביל?

כן, אני חושב שזה דבר חשוב. לכן כתוב "תעשה רצונך כרצונו", שאם הרצונות שלנו, הרצון שלי ורצון הבורא משתווים, אז הם מתחברים לרצון אחד ואז זה פועל למעלה מאותה הדרגה שבה הייתי קודם.

תלמידה: כשאנחנו מצליחים להתאחד בחיסרון נכון ואמיתי כלפי הבורא, האם מגיע איזשהו סימן לזה, סימן פנימי או הרגשה משותפת בעשירייה?

לא, אלא בתפילה של האדם, שם הוא מרגיש האם הוא נכנס במגע עם העליון או לא. כך זה עובד.

קריין: קטע מספר 7. כותב הרב"ש,

"מה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא". פירוש, זקן שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שמלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)

תלמידה: אם אנחנו מגלים חיסרון בעשירייה, מה אנחנו צריכים לעשות, מה מקרב אותנו יותר לבורא, האם לברר את החיסרון בצורה פנימית או לגלות מאיפה מגיע החיסרון, מה מקור החיסרון?

אני לא חושב שזה כל כך אפשרי לחלק את זה, אבל הדבר הכי חזק שאנחנו צריכים הוא לגלות את החיסרון שיש בינינו לבורא.

תלמיד: כתוב "על האדם להרים את השכינה מן העפר". איך מעלים את השכינה מן העפר?

שכינה זה כוח כללי של בינה, ומה שאנחנו צריכים להעלות מעפר אלו רצונות ותכונות מהרצון לקבל לעצמו, שהם עדיין בעל מנת לקבל, לכן הם נקראים שקועים בעפר. אנחנו צריכים קודם כל להרגיש את העפר, לראות בו מה אנחנו יכולים להעלות לעל מנת להשפיע, ואז לבקש על זה ישועה, שהבורא יציל את הרצונות האלה, שיעלה אותם, ואז נוכל לעבוד איתם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אנחנו מרגישים את העפר?

אנחנו מרגישים את העפר, כשהרצונות שלנו כולם מכוונים למטה, לעצמנו, לא לרוחניות, לא לשמיים, לפי זה אנחנו מרגישים את הרצונות שלנו בחסרון של עפר.

תלמיד: מה זה לראות את הנולד, "חכם הרואה את הנולד"?

החכם רואה את הנולד, זאת אומרת מהמצב שבו הוא נמצא הוא יכול לראות את המצב הבא שלו, אחרי העלייה, עד כמה הוא משפיע בזה לבורא.

תלמיד: אם אני כבר רואה את הנולד ויודע שתבוא ירידה כדי לגלות חיסרון, אז מה בעצם יש לי לחפש עכשיו בזמן העלייה?

לא. אתה לא מחפש ליפול, זה ברור, אבל אתה מחפש על ידי מה אתה יכול עוד להשפיע, וזה גורם לך גם לעליות וגם לירידות.

תלמיד: איך אנחנו מגלים חיסרון משותף? זה העיקר.

לגלות חיסרון משותף זה נקרא שאתם מצד אחד מכווָנים למטרה אחת, ואז מתוך המטרה האחת הזאת כל אחד מחפש איך הוא יכול להיות מכוון לאותה המטרה עם החיסרון שלו, ואיך הוא יכול לשנות את החיסרון שלו ולהיות מכוון לאותה מטרה כללית.

(סוף השיעור)