שיעור בוקר 26.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מרכז העשירייה – קטעים נבחרים מהמקורות

כהכנה לשבוע הכנסים בישראל  

הקטעים האלה שאנחנו לומדים בינתיים כבר מספר חודשים אני חושב, מה מטרתם בכללות? הם צריכים לכוון אותנו להבדיל, להבחין, לברר, לראות בכלל הפרעות, "כיתרון אור מתוך חושך". והבורא מביא לנו כל מיני בעיות בדרך, שמתוך הבעיות האלה אנחנו יודעים, "כאן אני נתקע, כאן יש לפני מחסום, כאן יש לפני איזו אבן, כאן זה הגבול, עץ", ואני צריך לנסוע ככה בין כולם. לאבחן בהפרעות האלה שכולן באות מהבורא, שאין עוד מלבדו, וכולן לא בזה שאנחנו לא נשים לב אליהן אלא שנשייך אותן אליו, לבורא. אנחנו עוד נלמד איך לתקן אותן, בינתיים זה לשייך אליו ולהשתדל להתעלות מעליהן נגיד.

לכן העבודה היא כך, שכל מה שבא בא מהבורא כדי שאני אתגבר על זה. נקרא לזה בינתיים באמונה למעלה מהדעת, למרות שיש לזה הרבה מדרגות, בקביעת המצב הזה "למעלה מהדעת", וכך אנחנו מתקדמים. מזה יש לי מצב רוח יותר טוב, כי אני רואה שיש מנהיג לעולם והוא מטפל בי דרך ההפרעות האלה, ומלמד אותי בצורה כזאת. זה דומה למה שעשו לי בבית הספר, בכל מיני מקומות, שנתנו לי תרגילים והייתי צריך לפתור אותם ואז על ידי זה להתקדם. כך גם כאן, הבורא שם כל מיני קשיים, כל מיני בלבולים, מזמין בי מצבי רוח רעים וכולי וכולי, ואני צריך ההיפך, בזה שאני משייך הכול אליו, להגיע להמתקה, להמתקת הדינים. זה בצורה אישית.

בזמן האחרון אנחנו יותר ויותר התחלנו לשייך את זה לקבוצה, לא שאני מבדיל בהפרעות האלה הפרעות אישיות, מצב רוח, בלבול, משהו לא בסדר, משהו לא קורה כמו שצריך, אלא אני בדברים כאלה צריך לכוון את עצמי לקשר עם הקבוצה. לא רק לשייך את זה לבורא, אלא עד כמה שכל הפרעה והפרעה נותנת לי הזדמנות עוד יותר להידבק בקבוצה, במרכז הקבוצה. וכך אנחנו בינתיים הולכים ומבררים את ההפרעות, שזה לא הפרעות אלא זאת עזרה דרכן, וכך מלאך מלמעלה, כוח עליון מלמעלה, בצורה כזאת מגלה לנו ומכוון אותנו למטרה.

אז קודם כל הייתה מטרה רק לייחס לבורא, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב בכל הדברים האלה, ועכשיו יש לנו עוד לכוון את עצמנו דרך כל ההפרעות למרכז הקבוצה. ואחר כך יהיו עוד. אבל תמיד אנחנו נראה בכל ההפרעות, נפילות, מקרים שקורים, כלליים, פרטיים, גלובליים, נראה עד כמה שהבורא מכוון אותנו נכון. וכל פעם על ידי ההפרעות האלו המטרה שלנו תראה בצורה יותר ויותר ברורה, מדויקת, עד שנגיע לתכלית. אז נמשיך בינתיים בבירור הזה.

קריין: קטע מספר 31 מתוך רב"ש ג' מאמר "תפילה על גלות השכינה".

"מצד העולמות יש ב' מצבים: מצב של ט' ראשונות, הנבחנים לכלים דהשפעה, ומלכות, שהוא בחינת כלי דקבלה, שממנה יונקים הקליפות. וברוחניות אין אחד מתערב בשני. ולכן נקרא האדם, שנוהג אצלו בחינת זמן, שעד י"ג שנים הוא נמצא תחת שליטת הקליפות. ומי"ג שנים והלאה הוא מתחיל להשיג בחינת הט' ראשונות. ואז, כיון שהוא כלול מבחינת מלכות דקבלה, הוא יכול לתקן אותה, שיהיה בחינת קבלה על מנת להשפיע, שאז יקוים "חשכה כאורה יאיר". זאת אומרת שמלכות נקרא בחינת קבלה וידיעה. ואז הוא מהפך את הכלים שלו. מה שאין כן אם לא היה כלול רק מט' ראשונות, אז לא היה יכול לתקן שום דבר. לכן צריכים למעשי התחתונים. וזה ענין, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים, היינו מי שמתפלל, שרוצה להיות צדיק, היינו שמבקש מה' יתברך, שיעזור לו להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט' ראשונות."

(רב"ש - ג'. מאמר 777 "תפילה על גלות השכינה")

שאלה: מה זאת אומרת, שברוחניות "אין אחד מתערב בשני", הט' ראשונות ומלכות?

זאת אומרת, מלכות זה מלכות, ט' ראשונות זה ט' ראשונות. אלה שתי צורות הטבע, טבע עליון וטבע תחתון שהם לא יכולים להיות באיזו צורה מעורבים. אפילו מקושרים דרך צמצום, מסך, אור חוזר, דחייה, כל מיני כאלו הכנות, כן יכול להיות. מלכות זה חומר הנברא, רצון לקבל, ט' ראשונות זה חומר אם אפשר כך להגיד, חומר הבורא רצון להשפיע, והם לא יכולים להתערבב. אלא שמלכות יכולה להידמות לט' ראשונות בזה שהיא עושה פעולות, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

שאלה: מה זה י"ג שנים?

לכל אחד משלו. אני שאלתי בדיוק ככה את הרב"ש. זה סימן, סימן שמרגע זה והלאה אדם כבר מתחיל ביכולתו לברר, להבדיל בין ט' ראשונות למלכות, ולשייך את המלכות בתיקוניה לט' ראשונות.

שאלה: הוא כותב, שמי שרוצה להיות צדיק, מבקש מה' יתברך שיעזור לו להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט' ראשונות.

זה נקרא "צדיק". שהרצון לקבל יהיה דומה לעל מנת להשפיע, לט' ראשונות. ט' ראשונות זה תכונות האור, תכונות ההשפעה, מלכות זה רצון לקבל. לתת למלכות כל מיני אופנים של הרצון להשפיע, בלהדמות ללהשפיע, צריכים לעשות עליה צמצום, מסך, אור חוזר, ולהתאים אותה לכל אחת מט׳ ראשונות, זאת העבודה.

תלמיד: הנושא שלנו הוא "מרכז העשירייה", אז איך התהליך הזה קורה בעשירייה?

אני אגיד על זה כמה מילים, אבל האמת שנגיע לאט לאט. קודם כל כמו שדיברנו לפני הקטע, בהתחלה אנחנו צריכים לארגן את הסביבה. בזה שכל דבר שמגיע אלינו אנחנו מקבלים את זה שמגיע מהבורא, אין עוד מלבדו. שנית, שהוא טוב ומיטיב ופועל עלינו, אך ורק כדי לכוון אותנו למטרת הבריאה. שאני על כל הפרעה והפרעה שהוא שולח לי כדי לכוון אותי נכון, כ"יתרון אור מתוך החושך", רק מתוך הפרעה אני יכול לראות איך להתקדם, לכוון את עצמי נכון אליו, אז אני כך מנסח כל רגע ורגע בחיי. מה הבורא רוצה להגיד לי בכל רגע ולאן מכוון.

אם אני כבר בנקודה שאני מבין שזה מגיע מהבורא וכדי להביא אותי למטרה, לטוב ומיטיב, אמנם המצב הזה לא נעים בדרך כלל, כי מגיע מהבורא, כי זה מעורר בי רצונות שבורים, חלקים שבורים, אז תמיד זה מתגלה כמשהו לא נעים, רע, פחד, חוסר התמצאות וכן הלאה, אבל אני יודע שזה לטובתי ואני מכוון את זה למטרת הבריאה.

מטרת הבריאה זה שאני מתחיל לחשוב על זה, איך לכוון את עצמי לזה, אז כבר אני צריך להיות מכוון קודם כל למרכז העשירייה, שזה נמצא שם, לכיוון זה. ואז אני כל הזמן משתדל משתדל משתדל לכוון את עצמי לזה. זה לא פשוט, כי זה כבר נמצא מחוצה לתחום הרצון אגואיסטי שלי.

לברר שזה בא מהבורא, בסדר. מי לא רוצה להיות קשור לכוח העליון? לברר שזה מגיע כדי שאני את כל הרע אהפוך לטוב, גם כן בסדר גמור, זה לא מתנגד לרצון לקבל שלי. אני מרגיש בזה, ברוך ה' יש בורא בעולם וכל הרע שמתגלה זה ממנו, כדי שאני אחשוב עליו כטוב. כדאי להיות עובד ה', או יותר נכון כדאי להיות דתי, כי ככה חושבים האנשים כולם, כל אחד בעולם. אני יכול להסתתר כך בצורה כזאת מכל הצרות.

אבל מכאן והלאה כבר הצעד הבא, זה מתחיל להיות מרכז העשירייה, שהתחלנו אחרי כנס בולגריה, שזה החשוב, זה כבר כיוון מחוצה לאגו שלי, צעד אחד מחוצה לאגו שלי. וכאן אני כבר צריך את תמיכת החברה, לסדר את עצמי, הרבה תומכים שאני אוכל איכשהו אפילו סתם לסובב את הפנים שלי לכיוון הנכון. כי אחרת אני כל הזמן מכונס בתוך עצמי.

זאת אומרת, עכשיו העבודה שלנו היא להבין שאין עוד מלבדו על כל דבר, טוב ומיטיב שמכוון אותנו למטרה בכל דבר, ולגשת לזה דרך מרכז הקבוצה. זה כאילו תנאי שלישי. אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב ומרכז הקבוצה. ואחר כך עוד נתעמק בזה ונראה שם עוד הבחנות נוספות, עד כדי להגיע למימוש האמיתי. וכאן הוא מסביר לנו שהמימוש הוא כך, שהבורא נותן כבר לא סתם איזה אבחון, הוא נותן תשע הבחנות, כי כך בנויה המערכת העליונה. ממעמד אור וכלי יצא לנו שקשר בין האור לכלי יכול להיות רק בין תשע הבחנות שבאור להבחנה אחת שבכלי, ברצון. הרצון הוא לקבל בלבד, אז יש לפניך תשע מנות, ואתה צריך לדעת איך אתה מתייחס לכל אחד כדי לתת תענוג לבעל הבית.

לכן יש לנו ט' ראשונות ומלכות, ומלכות צריכה להתאים את עצמה לט' ראשונות. וזה על ידי זה שכל אחד רואה את עצמו כמלכות והחברים כט' ראשונות. שהבורא דרך החברים מביא לו כל מיני צורות התפעלות, שליליות, חיוביות, כל מיני, ואז מעורר בו קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני הבחנות, והוא צריך את כולן לעשות כך שדרך השפעה לתשע הבחינות האלו, לחברים, לתשעה חברים, הוא משפיע בסך הכול לבורא. והוא בדיוק מתחיל להרגיש עד כמה שהיחס שלו לחברה מביא לו הרגשה, הבנה ממש, ראייה שהוא פועל בתוך הכלי הרוחני.

ועוד נגלה כאן, את כל ההבחנות שאנחנו רואים עם אור ישר, אור חוזר, אור פנימי, בהזדככות, את כל הדברים האלה אתה תגלה בתוך החברה, דרך מרכז החברה.

תלמיד: מה זה נקרא להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט' ראשונות?

היא תומכת בט' ראשונות, היא מגלה אותן ומאירה בהן. אין אור בט' ראשונות אם מלכות לא עושה צמצום על עצמה ואור חוזר מעצמה, ואז היא עובדת כמראה. האור של ט' ראשונות, אלה תכונות הבורא בכל החברים שלי. בזה שאני מצדיק אותם, דוחה את האגו שלי ורוצה לשייך את עצמי אליהם כקטן וכמעריך אותם, אני בזה דרכם בפעולה כזאת מעורר בהם את האור, שאני מביא, שאני רואה, אני מגלה את זה, ואז אני מגלה את הבורא שנמצא בהם. ואז אין כאן חברים, באמת, זו הופעת הבורא כלפי, אם אני כך מקבל אותם, וכך כל אחד. יש שם עוד צורות חיבור מיוחדות עד שמגיעים לכלי השלם.

הכיוון צריך להיות מובן לנו, לכן אמרתי גם לפני השיעור, יש לקבוע ש"אין עוד מלבדו" ולקבוע "טוב ומיטיב" והמימוש הלאה עם זה במרכז העשירייה, אחרת אנחנו נשארים סתם דתיים. זה ההבדל בין דת לבין חכמת הקבלה, חכמת הקבלה דורשת לממש את החיבור.

שאלה: מה אני מבקש עבורם, מה יש באור החוזר הזה, מה הם צריכים ממני?

אני רוצה להשפיע לחברים שזה נקרא "אהבת הבריות" ואחר כך מהם להגיע ל"אהבת הבורא". הבורא הוא הסך הכול, הכולל שמתגלה בט' ראשונות כמשפיע דרכם עלי, כמנהל אותם, זה נקרא שהוא עומד אחרי החברים, וכך אני מגלה אותו.

שאלה: ט' הראשונות הן חסרונות להשפעה שיש בעשירייה, מה זה בדיוק? לא ברור מה זה האור שיש שם, ט' ראשונות זה אור?

זה יבוא, איך אפשר להסביר? אתה מגלה את יחס הבורא אליך דרכן ואתה מגלה אותו כאור, כיחס. אור זה יחס.

תלמיד: אבל אם הוא כבר מגלה את היחס הזה מהעשירייה, מה כמלכות צריך לעשות כלפי זה?

במידה ומלכות עושה קודם יחס כלפי ט' ראשונות, שאני צריך להתגבר, אני צריך להתייחס אליהם כך, לפי היחס שלי, אחר כך זה יקרא צמצום, מסך ואור חוזר, לפי זה אני מגלה את היחס שלהם אלי.

תלמיד: מהו היחס שאני צריך לגלות, לא בצמצום, מסך ואור חוזר, אלא איזה יחס צריך להיות?

ממך אליהם, כמו שרב"ש כותב, להעריך אותם יותר, להוריד את עצמך כמה שיותר, לראות אותם כמחוברים יחד ושייכים לדרגה עליונה יותר ממך, וכן הלאה. הם מהווים לך כלי של הבורא, ומרכז העשירייה הוא כמו יסוד שאתה מתחבר אליהם שם.

תלמיד: מה זה שיש 9 צורות להבעת הבורא?

הופעת הבורא כלפיך. מאיפה זה מגיע? מד' בחינות דאור ישר, לקבל כך, לקבל כך, להשפיע כך, להשפיע כך, בסך הכול ט' בחינות דהשפעה.

תלמיד: אלה איכויות שונות של השפעה?

איכויות, צבעים, צלילים, לא חשוב איך להגיד. לא יכול להיות לא יותר ולא פחות, ההכרחיות הזאת תתברר, שמלכות אחרת לא מרגישה, לא נבנית, בכלל לא מגיבה, לא קיימת כביכול אם אין לפניה ט' ראשונות. אבל ט' ראשונות נמצאות, הבעיה היא לעורר את מלכות. עד שהרצון לקבל סוף סוף מגיע למצב שהוא רוצה להגיב, להיכנס למגע עם הט' ראשונות, להתחיל להרגיש, לשמוע משהו שנמצא מחוצה לו, זה לוקח שנים. כי אנחנו סגורים בתוך עצמנו ממש הרמטית כמו קופסת שימורים. וכמה "שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", לוקח עוד יותר שנים עד שמתחיל בכלל לשמוע.

אני מכיר אנשים שנמצאים 20 שנה ולא שומעים, אפילו יותר, 30 שנה כמעט ולא שומעים. רב"ש אמר גם על בעל הסולם, שמרגע שמצא את הספר של האר"י אצל הרב שלו רבי מפורסוב וחשב "מצאתי" הוא לא ידע שייקח לו 20 ואפילו 30 שנה כדי באמת למצוא את מה שכתוב בספר, ככה זה.

זו תקופה מאוד ארוכה, ולא כדאי להשתדל להקטין אותה אלא פשוט ללכת בצורה שיטתית, שלב שלב. לא לעצור, אבל גם לא לקפוץ כביכול, אלא אתה נמצא בידי הבורא, אם הוא גילה לך את תחילת הדרך אז אתה נמצא בה, אל תעשה שום דבר, רק כמה שיותר ויותר לאותו כיוון. לא כדאי להחליף ספרים, לא כדאי לעשות שום דבר, אפילו אם אתה לומד איזו קבלה בצורה אחרת, תמשיך. אם אתה באמת רוצה מאוד, הטיפול מלמעלה.

אני פשוט רוצה לשכנע אתכם לחשוב על מרכז העשירייה.

שאלה: לפני העבודה הזאת, הוא כותב שעד י"ג שנים נמצא תחת שליטת הקליפות, זה משהו שצריך לזהות עוד לפני העבודה?

לא, איך יכול להיות? אדם שמגיע ללימוד חכמת הקבלה, הוא הרגיש לפני זה שהוא מאוד רוצה לדעת מהי מהות הבריאה, מטרת הבריאה, מה עימו, בשביל מה הכול מסתובב, כל השאלות האלה שכולם שואלים. הוא נניח מגיע לחוכמת הקבלה, מבפנים הוא כבר בשל ואז הכוח העליון מביא אותו למקום שיכול לממש את עצמו, מתוך זה הוא עוד ממשיך בחוסר הבנה מה קורה לו.

אנשים שמגיעים מלכתחילה מהקמפוסים ומכל מיני דברים, הם מבינים מה נעשה איתם? ודאי שלא, כך גם אנחנו וגם אתם, י"ג שנה זו עוד נקודה בדרך שאנחנו נצטרך לגלות. מי"ג שנה והלאה נקרא שאתה "גבר", שיש לך כוח התגברות. אתה לא פועל מתוך שרע לך וטוב לך אלא אתה כבר קשור לרעיון הרוחני שהוא בשבילך חשוב יותר מהרצון לקבל שלך, אתה כבר עובד מעל הצמצום.

תלמיד: אז הקליפה שנמצאת במלכות היא כנגד ט' ראשונות?

נניח שהיא כנגד ט' ראשונות, אני לא רוצה להתפלפל בדברים, שאתה יודע על ט' ראשונות ויודע על מלכות ואני עונה לך וכבר בסדר. אל תשאלו על מה שמסתדר אצלכם לפי השרטוט ולא לפי ההרגשה.

שאלה: אמרת "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב" ומרכז העשירייה. לאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, אפשר באמת לקשור כל מצב, אבל איך ממשיכים?

בזה כל אחד מעוניין אפילו ברחוב, כל אחד, כי זה מציל את האדם מכל מיני הרגשות בלתי נעימות. מה שאין כן מרכז העשירייה זה כבר תחילת "על מנת להשפיע" כי אדם צריך לבטל את עצמו כדי להיות שם, להכניע את עצמו כלפי החברים, זה כבר מי שמעריך את המטרה יותר מכל מה שנמצא ברשותו.

תלמיד: אני שואל מה הפעולה, איך זה קשור? נניח שקרה לי עכשיו משהו בעבודה או עם הילד ואני מבין שאין עוד מלבדו, אבל איך אני ממשיך את הפעולה למרכז העשירייה מהעולם הזה, איך העשירייה גם נמצאת בסיטואציה?

אתה צריך יחד עם החברים. שוב, יש כאן חלק מכאני וחלק רוחני. החלק המכאני הוא שאתה צריך לארגן את הסביבה ולהשתדל שכולם יתפלפלו על זה שהסביבה זה [דבר] גדול ומרכז הסביבה זה מרכז העולמות ומרכז הבריאה והמטרה שלנו היא גמר התיקון. אתה צריך לארגן את כל השמועה הזאת ושזה ישפיע עליך ואחר כך לעבוד על זה, "הרגל נעשה טבע שני", ויותר ויותר.

מה זה "טבע שני"? אין טבע ראשון וטבע שני, אלא על ידי זה שאתה עושה אפילו פעולות מכאניות, ואתה עושה אותן באיזו צורת התגברות, אתה מושך את המאור המחזיר למוטב אפילו שאתה לא מבין בזה, והוא פועל ומארגן לך את ההבחנות האלה כבר בצורה שמתחילה להיות לך תמונה יותר ברורה, ואתה רואה שזה כך. פתאום אתה נמצא בזה ואתה לא יודע אפילו איך, אבל זה נקרא ש"הרגל נעשה טבע שני". טבע שני הוא רוחני. איזה הרגל יש לי? אני מרגיל את עצמי לזה על ידי חברה, ספרים, סופרים ודיבורים, אלו האמצעים. זאת אומרת שיש בכל זאת קשר בין העולם הזה לעולם העליון רק הוא לא עובר דרך הרצונות שלי והכוונות שלי כי הם כולם על מנת לקבל, אלא דרך פעולות כאלה שהבורא סידר לנו את זה.

לכן יש סגולה כזאת שעל ידי החברים, על ידי עבודה כזאת מכאנית אני בכל זאת מעורר כוחות רוחניים. כך זה בנוי אחרת היינו אבודים, זאת אומרת נשארים בדרגת החי. זה ההבדל בין החי למדבר. שבמדבר יש נקודה שבלב שבכל זאת מושכת אותו, מחייבת אותו לעשות כל מיני פעולות. הבורא מעורר אותה וככה זה. אז את מי שהוא מעורר, כן, ומי שלא, לא. אבל כמו שכותבים לנו גם בעל הסולם וגם רב"ש, שאפילו מי שלא מרגיש שיש לו את זה, אם הוא נמצא בין אנשים שמוצאים חן בעיניו, הוא מקבל מהם התרשמות ומעורר. בכל אחד יש נקודה שבלב רק יכול להיות שהיא מאוד מאוד עמוקה וקבורה תחת שכבות שכבות של קליפות, ואם הוא בכל זאת נמצא ביניהם אז הנקודה מתעוררת. רק בתנאי שיישב, יכניע את עצמו ויעשה כל מיני פעולות.

כמו שאמר לי אותו סופי, "אתה צריך לאהוב אותי". זאת אומרת, בכוח תבוא לכאן, תעשה כל דבר שטוב בעיני, תשרת אותי בכל מה שרק אפשר, ואז על ידי זה אתה תתחיל להרגיש הבחנות רוחניות. זה נכון. זאת שיטה שמקובלת דרך אגב בהמון שיטות. לא של קבלה, לא עובדים עם מסך, עם אורות לקבל על מנת להשפיע, אבל בלהתעלות למעלה מעל מנת לקבל לחסדים, זה כן, את זה יש לך בתורות המזרח וזה נקרא "מתנות" שאברהם חילק. ככה זה עובד. בימינו זה כבר לא כל כך יעבוד. זה יעבוד על מסות רחוקות מהרצון לקבל האכזרי. אני מבטיח לכם שעוד מעט תראו שכל הטיולים האלה מישראל להודו יגמרו. הם ירגישו שהם לא יכולים למלאות את עצמם עם ה"רוחניות" הזאת, לא יוכלו, יתגלו יותר ויותר הבחנות מהשבירה וזה יגמר.

שאלה: אפשר לדייק עכשיו, מה התוספת בעבודה?

אחרי שאנחנו מבררים שהכול בא מהבורא, והכול לטובתי, אני יכול להגיד, "יופי. כל דבר שבא בחיים אני מרגיש את עצמי ממש טוב, והתורה היא לטובתי, והכול לטובתי, והכול יפה וטוב. לא צריך יותר כלום. אני אתפלל, אני אעשה כמה פעולות, ואני איהנה מהחיים". אני יכול לעצור בזה, נכון? כאן זו הנקודה הראשונה בדרך, כי אם אני רוצה להמשיך מהתחנה הזאת והלאה, אני כבר נכנס לבעיות. עד כה הבורא מירר לי את החיים כדי שאני אייחס את כל הפעולות האלה אליו וכך אצבע את החיים שלי, במקום באפור בוורוד. אפור, וורוד. זה לטובתי, יפה, הרצון לקבל תומך בזה כי כדאי לו.

מכאן והלאה מתחילה להיות עבודה אחרת, עבודת ה', עבודה רוחנית. שאני כבר צריך להכניע את עצמי כלפי החברה המתאימה. זה נקרא שאני עובד בבחירה חופשית. כאן זו באמת בחירה חופשית. אני יכול להישאר במצב כמו שהייתי עד כה, "אין עוד מלבדו טוב ומיטיב" בצורה בהמית או להמשיך עכשיו דרך התיקון של הכלי השבור. זאת אומרת, אני יוצא מהאינדיבידואליות שלי לחיבור. וזאת כבר מתחילה להיות חכמת הקבלה, כי מדובר כאן על תיקון הכלי דאדם הראשון.

למה הרב"ש מתחיל מזה את כל המאמרים שלו? מכאן והלאה זאת באמת חכמת הקבלה. נגמרה הדת ומתחילה בפועל חכמת הקבלה. לא מדברים על "ואהבת לרעך כמוך" וכל מיני דברים יפים כאלה כמו באו"ם ובכל מקום שיש לך שם מלא נאומים יפים, אלא אתה בפועל, בצורה קונקרטית חייב להתארגן בעשירייה, שיש לך תשעה חברים ואתה נכנע כלפיהם, ואתה מעלה אותם לגובה הבורא, שזה וודאי אפשרי, ואתה עובד בצורה כזאת, עד שאתה מתחיל להרגיש עד כמה בכל רגע ורגע אתה ממש מכניע את האגו שלך כלפיהם, וכמה הבורא עושה לך את העבודה הזאת הפוכה. שהם נראים בעיניך יותר נבזים, יותר שפלים, אתה רואה בהם תכונות כאלו שאפילו ברחוב אין דבר כזה כמו שאצלנו בסביבה, פתאום אתה מגלה. וזה לא שאתה מגלה אותם בגלל שאתה יותר מכיר אותם, גם בעבודה יכול להיות שאתה מכיר אנשים, אלא זה מתגלה לך כדבר שלא יאומן עד כמה הבורא אסף את כל הרשעים במקום אחד. זה ממש ככה.

וכאן מתחילה העבודה. אז עכשיו, אחרי כנס בולגריה חייבים להתחיל בזה. ואתם גם צריכים להרגיש בעצמכם שאנחנו ממש נכנסים לעבודה רוחנית. לא כמו שקודם זה היה בערך, כי היינו במצבים גשמיים של "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב". עכשיו זה שלב רוחני.

תלמיד: נניח שהיינו עסוקים עד עכשיו בלשייך הכול ל"אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב" בצורה אינדיווידואלית, מה התוספת עכשיו?

התוספת היא שאני לא רוצה לשייך את זה אלי. אני רוצה שזה יעבור דרכי לעשירייה. עבודה הפוכה. לטובת הבורא אבל דרך העשירייה. אבל אז אתה באמת מכוון אליו כי הוא הופך להיות בשבילך מי שנמצא בתוך ט' הראשונות.

תלמיד: את כל עבודת השיוך הזאת שהאדם עושה, הוא מגיש כביכול כמתנה לעשירייה?

הוא לא רוצה שום דבר. הוא רוצה רק להעלות אותם לבורא כדי לגרום לו נחת רוח. אז נעשה כך שט' ראשונות זה הכלי שהוא שם מסדר אותן, בונה אותן ומעלה אותן לבורא. והבורא שנמצא בתוך ט' הראשונות מקבל תענוג. האדם לא רוצה כלום, צמצום ואור חוזר בלבד. ועד כמה שהוא עושה צמצום ואור חוזר אז הוא מרגיש את עצמו שנמצא באמת בטבע השני. נקווה שלקראת הכנס הגדול אנחנו כבר איכשהו נהיה בזה.

שאלה: איך ממקדים את העבודה הזאת במהלך שיעור בוקר?

רק בשיעור בוקר. כל יתר הזמן אנחנו צריכים לחזור על זה. לקרוא שוב פסוקים. גם האחראי על המקורות שולח לנו פסוקים נוספים. כל מה שאפשר. הם דווקא יוצאים יותר טובים, יותר עסיסיים מהפסוקים שהוא מכין לשיעור, כי הוא אוסף אותם על פי מה שאנחנו מדברים. כך נתקדם.

כל יתר שעות היום, אם יש לי זמן חוץ מהצילומים, וחוץ מזה שאני עושה עוד משהו או כותב משהו, אני עובר על הפסוקים האלה או על הפסוקים שהוא שולח, אבל העיקר זה הפסוקים שמביאים לשיעור ופסוקים שהוא שולח כתוצאה מהשיעור. כל הפסוקים שהתאספו בכל שיעור זה נמצא בארכיון אבל אני לא חושב שזה טוב, זה לא מספיק לנו. הפסוקים מאוד מאוד לעניין וכדאי שכולם יקראו אותם. אבל יש כאלה ששוכחים להיכנס לארכיון. צריכים לשלוח אותם ממש לכולם בעולם ובשפות שלהם. אנחנו חייבים לספק לכל החברים שלנו בכל העולם את הפסוקים האלו ואת הפסוקים הנוספים.

זה מאוד חשוב. אנחנו אחראים להכין את עצמנו ואת כל הכלי חוץ וחו"ל לכנס, בצורה כזאת שהם יגיעו לכנס בשורה אחת. שכולם מבינים, כולם מרגישים, כולם נמצאים בנטייה, בפעולה, בראיה, בחיבור אחד. ממש להכין את עצמנו.

תלמיד: מה זה נקרא שעובדים עם העשירייה עבורם, דרכם?

אתה אפילו לא צריך לשבת לידם, זה מתברר לאט לאט בצורה הפנימית בתוך האדם. אתה צריך מלכתחילה להרגיש אותם כך. [פיזית] זה רק כדי להתחיל את העבודה, אבל אחר כך, מה זה חשוב איפה אתם נמצאים? בשטח, בצורה ווירטואלית או רוחנית או פיזית אתם מחוברים.

החיבור הוא בכמה שאתם מתחברים דרך מרכז העשירייה למקום שלכם באדם הראשון. אתם נכנסים כבר לפרצוף הרוחני. הפרצוף הרוחני כבר נמצא במערכת הרוחנית. אז אתם כבר הגעתם למעון הרוחני שלכם. זאת כבר הרגשה אחרת.

תלמיד: אבל מה עושים? אנחנו קוראים ציטוטים, ואנחנו שומעים אותך, אז אנחנו צריכים לדמיין איך הדבר הזה מוסיף לחיבור בעשירייה, זו העבודה בשיעור עצמו?

אנחנו צריכים לקרוא ולהשתדל לתאר לעצמנו, כמה שיותר בצורה אמיתית דרך העשירייה, איך זה מתממש בעשירייה, בצביון הרוחני.

תלמיד: קטע מספר 32 מתוך רב"ש ב', "מהו שבני עשיו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה".

"עבודת האדם היא להשיג חסרון וצורך, שה' יתן לו במקום שנתן לו מצד הבריאה את הרצון לקבל, שיתן לו עתה רצון להשפיע, כי ע"י זה הוא יזכה לדביקות ה'. לכן, הגם שהוא מבקש רצון אחר, ממה שהבורא נתן לו, מכל מקום הבורא רוצה בכך. ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שה' אמר "נצחוני בני", מזה שהם רוצים רצון אחר, ממה שהבורא נתן להם, היינו שהם דרשו מה', שיתן להם רצון אחר, ממה שנתן להם מלכתחילה. אולם הרצון לקבל, מה שהבורא נתן, הוא הקוטב של כל הבריאה, הנקרא "יש מאין". אלא הרצון לקבל צריך לקבל תיקון, שזה נקרא "תיקון הבריאה". כלומר, הבריאה נקראת "רצון לקבל לעצמו", ועליו נותנים כוונה בעל מנת להשפיע. נמצא, בסופו של דבר, שהרצון לקבל נשאר, אלא שקבל תיקון בעל מנת להשפיע. "

(רב"ש - ב'. מאמר 36 "מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה" 1990)

שאלה: מה נותנת לי התוספת של לכוון כלפי מרכז הקבוצה?

זה נותן לך אפשרות לכוון את עצמך לבורא. העמך חושב רק, "יופי, כל הצרות האלה באות מהבורא. יש לי שכר על זה בעולם הבא, גם בעולם הזה, אולי. צדיק, הוא זה שסובל ואחר כך מקבל שכר, אז יפה וטוב. אני בעל הייסורים, אני אחר כך אקבל שכר". הכול עבודה לא שלנו. אנחנו צריכים לגלות בפועל שהוא "טוב ומיטיב" ו"כל עצמותי תאמרנה" צריך להיות.

ולכן אנחנו לא מפסיקים, לא עוצרים בזה ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", בצורה פרימיטיבית, גשמית. אני בזה לא יוצא ממסגרת העולם הזה. אני נשאר באגו שלי שנקרא "העולם הזה". אני לא צריך בשביל זה להתגבר על משהו. ההפך, זה טוב לרצון לקבל שלי להגיד "ברוך ה', הכול מלמעלה. וברוך ה' הכול לטובה. אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא פי כמה וכמה אני אקבל.". מי לא מסכים עם תורה כזאת?

אלא אם אנחנו רוצים להגיע לאמת, ו"אמת" זה נקרא דבקות, גילוי, השתוות הצורה, אז אני צריך להתעלות למעלה מזה. להתחיל להפוך את עצמי אני יכול רק דרך מרכז עשירייה.

תלמיד: ההבחנות של לקבוע אין עוד מלבדו טוב ומטיב, זה עדיין הבחנות ברצון לקבל?

גשמיות בינתיים, כן. בינתיים, זה תלוי איך אתה אחר כך משתמש בהם.

תלמיד: איך קורה המעבר, התוספת כלפי מרכז הקבוצה, במה אתה מוסיף, בשביל מה צריך יותר מלייחס לבורא?

אתה מחפש אותו דרך מרכז הקבוצה. כדי להיות מכוון לבורא, להתחיל לעבוד עימו, להחזיר לו, לא מספיק לך להגיד אין "עוד מלבדו וטוב ומטיב". אתה רוצה להיות מקושר אליו, אתה יכול להיות מקושר אליו דרך זכוכית מרכזת שכל התכונות, כל הרצונות, כל מה שיש, אתה יכול לרכז אותם לאותו מקור אחד שממנו הכול מגיע. זאת אומרת המימוש אין עוד מלבדו טוב ומטיב והלאה, יכול להיות רק דרך מרכז הקבוצה. אחר כך אתה מתחיל לראות, זה לא מפני שיש כאן איזה חשבונות, אלא מפני שאני בעצמי, הרצון לקבל שלי נברא בתשע הבחנות. מאיפה זה מגיע? ממלכות דאין סוף.

אחרי שהיא מקבלת את האור שמגיע אליה דרך הט' ראשונות, היא בעצמה נכללת מהם וכך נבנית. מלכות דאין סוף בעצמה כך נכללת ונבנית מהט' ראשונות. ולכן היא בתוך הרצון לקבל שלה בנויה כך, כדי לקלוט, להרגיש את הט' ראשונות ובהם, כשהיא עושה צמצום על השימוש שלה הרגיל, האגואיסטי, ומסך ואור חוזר, היא בונה בתוכה תבנית, מודל של הט' ראשונות. וזה נקרא תמונת ה'.

שאלה: לקבוע אין עוד מלבדו טוב ומטיב בלי העשירייה, ההבחן הזה ברור. מה התוספת שנותן לי לקבוע אין עוד מלבדו טוב ומטיב עם מרכז העשירייה?

אתה לא יכול להבחן בתוכך תשעה רצונות אגואיסטיים. לא יכול. אלא שאתה מתחיל לתאר שיש לפניך תשעה אנשים ואתה בצורה אגואיסטית מתייחס אליהם. עכשיו אני מבין מה כנראה קורה לי, אותו אני שונא ודוחה וזה קצת אוהב אבל ככה וככה וככה, זאת אומרת אני מתחיל יותר לקלף, יותר לאבחן את תשע ההבחנות שברצון לקבל שלי. ולא צריכים יותר, ככה אני בנוי.

והמלכות שלי כך בנויה. ולכן מתוכה אני יכול להתחיל לעבוד עם הט' ראשונות. מתי יש לי ט' ראשונות? כשאני עושה את עצמי הכי מצומצם, הכי קטן, מבטל את עצמי, וכך מתחיל לעבוד כלפיהם, אז מתוך הצמצום שלי אני בונה את הט' ראשונות. זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אז העבודה במרכז הקבוצה זה לקבוע אין עוד מלבדו טוב ומטיב על ט' ראשונות?

כן. אבל בינתיים לכוון את עצמנו לזה.

תלמיד: אבל מבחינת ההבחן, משתנה משהו בהבחן או זה עדיין יהיה אין עוד מלבדו, טוב ומטיב?

יש בזה כל כך הרבה, כל חכמת הקבלה בזה. אתה לא יוצא מתוך קבוצה, עשירייה, ובה אתה מגלה את הכול, כולל גמר התיקון. זה המבנה שהאור העליון בד' בחינות שלו ברא, וכל היתר התפתח ממלכות דאין סוף. הכול רק כדי לגלות מה יש בתוכה. כי כל העולמות, כל הנשמות, הכול קיים באותה נקודה המלכות דאין סוף.

תלמיד: איך אדם מתחיל לחיות את החיים שלו דרך מרכז העשירייה, איך ההבחן הזה נכנס לי לחיים?

כמו שכותב לנו בעל הסולם, או רב"ש, שעל ידי זה שאדם מתעמק במשהו ולומד ומתקשר למשהו ודן בזה יותר ויותר, הוא מתחיל להרגיש בזה הבחנות שלא גילה קודם, שהיו נעלמות ממנו מקודם. ולאט לאט מתחיל לגלות. אתה צריך לשאול כך, לא איך אני מגלה, אלא על ידי מה אני מעורר את המאור המחזיר למוטב, כי הוא מגלה. אז על ידי זה שעוסקים ומגיעים שלב, שלב. אנחנו לא יכולים לקפוץ כאן, כי זה סיבה ומסובב, כל פעם כך קורה. האור יבוא ויסדר.

שאלה: באותו הקשר מה העצה שאפשר לתת, בתוך מה שתיארנו שזה מאוד עמוק, למישהו שלא הרבה זמן בדרך והוא מרגיש שיש לו קשיים גשמיים, נגיד של פרנסה?

אין קשיים גשמיים ואין קשיים רוחניים, הכול קשיים שמגיעים מאותו מקור. ואפשר להתעלות מעליהם רק בסבלנות הגשמית, בעבודה, במשפחה, בכל הדברים עד כמה שאפשר לסבול, כי בדרך כלל, תלוי על מי מדובר אבל "מי שאוהב ה' יוכיח". אז ודאי שיהיו גם בעיות, צרות כל מיני, אבל הכול בדרך לא כדי שיברח, ולהמשיך. ולא למהר. צריכים לתת למתחילים חומר מעניין שבינתיים תן לאור לעשות את שלו.

תלמיד: האם העניין הוא להגיע להכנעה בסופו של דבר?

אתה לא יכול להסביר להם מה זה הכנעה כי זה לא רצוי. אתה צריך לתת להם מה שרצוי בתוך הרצון לקבל שמורגש כטוב. אחרת בשביל מה להם לבוא אליך. כמו לתינוק, אתה צריך לתת דבר מתוק. מה אוהבים התינוקות? חלב מתוק, שיהיה חלבי ויהיה מתוק.

שאלה: אפשר להגיד שמרכז העשירייה זה המקום שאני צריך להתבטל?

להתבטל. כן, לבטל את עצמו.

תלמיד: איך יותר ויותר אני יכול לראות את החברים כגדולים, ענקיים כל הזמן?

תבקש מהבורא. הוא ברא את היצר הרע, היצר רע תמיד מוריד לך את ערך החברים. תבקש ממנו שיעשה הפוך, זה נקרא "נצחוני בניי". הוא מבטל בעיניך את החברים, אתה מבקש ממנו הפוך, שיבטל אותך כלפי החברים.

תלמיד: מרכז עשירייה זו תמונה?

אני לא יכול להסביר, יש בזה הרבה הבחנות. מרכז עשירייה זו הכניסה שלי להבחנות רוחניות. יותר טוב להגיד ככה בינתיים. מרכז העשירייה זו נקודה שבה אני אצטרך, כמו שער, אתה מגיע לאיזה שער, ועומדים שם שומרים, שוטרים, שופטים, כל מיני כאלה שבודקים איך אתה נכנס לשער הזה.

קודם כל אתה צריך לעזוב את כל מה שהיה לך קודם, כי אתה נכנס לעולם הבא, לעולם הרוחני. "למתים חופשי". מה חופשי? מהרצון לקבל שלך. האם אתה עוזב מעבר לשער את כל הרצון לקבל שלך, מוריד ממך את החיצוניות שלך או לא? כדי לעשות את זה אתה צריך להתכלל בעשירייה, וזה אפשרי רק על ידי המאור המחזיר למוטב, ואז על ידי זה אתה מתחיל לראות עד כמה הלבוש החיצון יורד ממך. אתה כבר לא מתחשב בדברים החיצוניים. לפי הדרגה שלך, זה לא לגמרי, ואז אתה מתחיל יותר ויותר להתכלל בהבחנות רוחניות. כל מצב ומצב הוא כמו פרצוף, ויש שם כלים, אורות, יחסים וכן הלאה. וככה לאט לאט, מצב אחר מצב, היינו פרצוף אחר פרצוף, כך אתה עם החברים שלך מתחיל להתקרב ממש להבחנות רוחניות ביחס שביניכם.

תלמיד: מה זה נקרא שאני בונה את העשירייה?

לפי איך שאתה מתאר אותם, כך הם באמת. אין תמונה אמיתית אלא איך שהאדם מתאר.

תלמיד: זה משהו שקורה כל הזמן, אני כל הזמן צריך לבנות ולחדש את העשירייה?

כן. ודאי. כל הזמן. על רוחניות כל הזמן עובדים, אם אתה מפסיק, זה נפסק ואין.

קריין: קטע 33 מתוך כתבי רב"ש א', מאמר "מטרת החברה ב'".

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה. ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(רב"ש - א'. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב" 1984)

ואז הוא לא יוכל לבנות לעצמו תבנית של העשירייה, להיכנס במגע ריאלי עם המנגנון הרוחני. זאת אומרת, ביטול כלפי מרכז עשירייה, להתכלל במרכז עשירייה, להתחיל לעבוד איתם בצורה כזאת שאני המלכות מבטלת את עצמי כלפי ט' ראשונות, כדי לקבל מהם, כדי לשרת אותם, בכל וכול כמה שאפשר. בלי זה אני לא קונה את הכלי הרוחני שלי, את הנשמה שלי. ועד כמה שהאדם בנשמה יותר גבוהה, חזקה, יותר ויותר קשה לו לעשות את זה. לכן צריכה להיות כאן ממש התמדה, סבלנות, וכן הלאה

שאלה: אני צריך להתבטל כלפי כל מה שהעשירייה אומרת לי או שגם כאן אני צריך להפעיל שיקול דעת מסוים?

לדבר איתם, אם יש לך בעיות ואתה לא מסכים איתם במשהו, תבררו, כי כולכם כך נמצאים בינתיים. אחר כך זה יהיה אחרת. אחר כך אתה תוכל להתבטל לגמרי. רצוי להתבטל לגמרי, אבל בינתיים מי יודע איזה שטויות ישנן כאן בכל אחד מהמתחילים.

תלמיד: זאת אומרת זה תהליך שצריך לעבור באופן הדרגתי?

עד שלאט לאט מבינים את זה. אני חושב, שבכל זאת, בעשיריות שנמצאות כאן עשר שנים או יותר, לא באות כל מיני פנטזיות כאלה. הם כבר כלולים מכל החומר, כבר מבינים את הלך המחשבה ואיך להתקשר ביניהם, איך שצריך, לא איך שהם מתקשרים. ובדרך כלל אם יושבים יחד, מגיעים להחלטה נכונה.

שאלה: בעבודה בעשירייה יש חברים מולם מאוד קל לעבוד, אתה מרגיש שהם מושכים, הם נותנים השראה, ממש כיף וקל. ויש חברים שיש שם דחייה, קור, ביקורת. האם אפשר לצפות שמול אלה שמרגישים קור נרגיש כמו שמרגישים?

בטוח שתרגיש, הכול תלוי במספר ההבחנות שאתם עוברים. כי כולם לא שווים, וכולם שונים, אחר כך אתם תגלו עד כמה שהבורא מסדר את הכול.

תלמיד: אבל יהיה מצב בסופו של דבר, שאני ארגיש נוח מול אלה שבהתחלה הרגשתי מולם ביקורת?

נוח, אני לא חושב שתרגיש. אני לא רוצה להבטיח לך להרגיש נוח. ברוחניות אין נוח.

תלמיד: לא, יש קל ואהבה, ויש משהו שאני עושה עבודה.

יופי, אז כשתעשה עבודה, אתה תגלה שנאה, ועל פני השנאה אתה תבנה את האהבה. אחרת זה לא יהיה. אין אהבה אלא מתוך שנאה. מצידם שנאה, ממך אהבה. לכן עם אותם האנשים שאיתם אתה מרגיש עכשיו נוח, הם יהיו יותר קשים.

שאלה: אמרת שברגע שמתחילים לעבוד כמו שצריך בדבקות מתוך מרכז העשירייה, וכל הזמן אחד מול הט' הראשונות ותמיד בתפילה. אבל בגלל שזה מגלה כל פעם את החסרונות, הרצונות החדשים, השבירה, אז בעצם יוצא שאנחנו ממשיכים עד לגמר התיקון בעבודה הזאת?

אני לא יודע מה זה עד גמר התיקון, ולא ממליץ לשאול כך, תתעניין במה שיש לפניך.

תלמיד: אנחנו קשורים מתוך כל עשירייה כלפי הכלי העולמי. זאת אומרת שאנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת, בהתחשב מתוך העשירייה?

לא, אתם צריכים להתחשב רק מתוך העשירייה, ולהיות קשורים עם הכלי העולמי בצורה חיצונה. לספק להם חומר, להיות בידידות, וככה להראות להם דוגמה טובה.

תלמיד: אז כל הזמן לחשוב על מרכז העשירייה, זו החשיבות?

כן.

שאלה: לראות את מעלות החברים זה הביטול. אנחנו רואים שנגיד בישיבת חברים, כשמנסים לעזור אחד לשני לראות מעלות של חברים, עדיין זה מאוד קשה. אז מה עוד אפשר להוסיף פה? לדבר כל הזמן?

עוד יותר כוח התמדה, ועוד יותר ויותר מאבק עם הקושי.

תלמיד: או שיוצא שזו עבודה אישית שכל אחד צריך כל הזמן, להתעסק בה?

אין מה לעשות, זה כמו באותה איגרת י"ט של בעל הסולם, שבה הוא כותב על "קישוי", על הקושי בעולם..הוא אומר שהקישוי הזה, זרעו לברכה, זאת אומרת, שכדי שהמצב הבא יהיה באמת ממומש נכון וטוב, זה תלוי בעד כמה שיש לו קושי, ועד כמה שנגד הקושי הזה הוא הולך. ככה נבנה הזיווג הרוחני, תהיה גבר, תצליח.

שאלה: אתה אומר את זה יותר ויותר לאחרונה, בעיקר חידדת את זה בשיעור ערב, ביום ראשון, כלפי הכלי העולמי. יש לנו את העשירייה שלנו, ששם צריך להשקיע את כל הכוח הרוחני ולכל השאר, קראת לזה אדמיניסטרציה.

התכוונתי שכל עשירייה ועשירייה צריכה לעבוד בתוך עצמה, ולחבר את עצמה כאילו שאין יותר עשיריות, רק היא קיימת. אני לא רוצה שתתבלבלו, כי היו כאן שאלות, האם אני יכול להיות בבוקר בעשירייה אחת, בערב בעשירייה שנייה, ללכת לטיול עם עשירייה שלישית או לבלות עם עשירייה רביעית, כאלה בלבולים, זו לא בעיה, אבל בינתיים אנחנו פועלים כך שכל אחד פועל רק בעשירייה שלו. יש לי חברים קבועים, אני רואה את הפרצופים האלה, מכיר אותם, את האופי הגשמי שלהם, דרך כל הדברים האלה אני בינתיים קשור, אני עדיין לא מתעלה מעל כל ההבחנות הגשמיות, הארציות, ולכן העשירייה שלי היא גופים שנמצאים לפניי, וכל יתר הקשר בינינו נקרא אדמיניסטרציה, זאת אומרת, התקשרות חיצונה שמארגנת לנו תמיכה הדדית, כל מיני דברים, אבל לא נכנסת להתקשרות הרוחנית, כביכול, שלנו בעשירייה. עם החברים שלי אני מתייחס ברוחניות, כמו שכותב רב"ש, עם כל יתר העשיריות אני מתייחס בגשמיות, שיהיה לנו ארגון נכון, הדדי, בתמיכה, וכן הלאה. זה בינתיים, כך אנחנו חייבים להיות מסודרים, כדי לא להתבלבל.

תלמיד: הרבה פעמים, אם זה בהפצה, או אפילו בסתם היכרות שלי עם חברים מהכלי העולמי, אני מרגיש שהלב שלי מאוד מחובר אליהם, אני כאילו חושב עליהם.

בסדר גמור.

תלמיד: אני פוחד שאולי אתה מנחה אותנו להתרכז במקום אחד, ואני מפזר את הרוחנית שלי.

אתה לא מפזר, אל תדאג, זה לא יתפזר. אם תעשה מה שצריך בעשירייה, זאת לא תהיה עשירייה ואחר כך תראה שגם העשיריות האחרות יהיו מובנות לך יותר ומקושרות. אבל כמו שאמרתי, קודם כל תאים צריכים להתחבר ביניהם, להיות איזה איבר מהגוף, ואחר כך איברים קשורים בצורה אחרת. כמו מדינות, כמו משפחות, כמו כל דבר בחיים.

שאלה: עוד לפני הכנס היינו בנטייה לערבב בין עשיריות, לקחנו על עצמנו פעולות להתחבר במהלך היום, שתי עשיריות, שלוש עשיריות, נגיד לקריאה משותפת, או לעבודה משותפת.

קריאה משותפת בבקשה, זה לא שייך. גם עכשיו, האם אנחנו לא נמצאים בקריאה משותפת? האם אני עכשיו לא נותן שיעור למאה, מאתיים עשיריות? ודאי שכן,

תלמיד: אלה אותם רגעים שאנחנו בדרך כלל משקיעים לחזור לחיבור שאנחנו מרגישים במהלך השיעור. זה עדיין קורה בין כמה עשיריות ויש הרבה שאלות ובלבול, האם כדאי להמשיך בפעולה הזאת או פשוט להתנתק מכולם?

זה רק אומר עד כמה אתם עדיין לא מרגישים שום קשר בעשירייה. יש לך משפחה, אישה, ילדים, וגם לחבר שלידך יש גם משפחה, יש קשר כלשהו בין המשפחות, אז כך צריך להיות בין העשיריות. אתם מארגנים כפר, עיר, מדינה, עולם, לא חשוב מה, אבל כל אחד במשפחה שלו, נקודה. אז מה לפני או לא לפני כנס? ודאי שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, צריכים להחליף חומרים, צריכים לדבר והכול, אבל לבטל את עצמי בצורה רוחנית, יש לי עכשיו משימה רק בעשירייה שלי, אחרת זה לא ילך הלאה. רק מתוך שאני כבול בעשרה ממש, רק מתוך זה אני יכול להתחיל בכלל הבחנות רוחניות.

תלמיד: זה ברור. אבל מה ההמלצה מבחינת הזמן, להיות רק עם העשרה הקבועים שלי?

אני לא יודע, זמן אני לא יכול לקבוע, תלוי לכמה ולמי יש זמן, לזה ולזה ולזה. יש תפקידים שהחברים חייבים לעשות מפני שנתנו להם תפקיד, אולי אפילו משלמים להם כסף שיטפלו בקשר בין העשיריות, המערכת הזאת חייבת להיות, זה נקרא בני ברוך העולמי, אבל זה לא שאנחנו קשורים בזה כמו בעשירייה. לקראת הכנס נראה האם אנחנו יכולים להתחיל לאבחן ממרכז העשירייה הפרטית של כל אחד ואחד למרכז העשיריות של כולם. יכול להיות שכבר נוכל לאתר מה זה הכלי העולמי, כי שם הופעת הבורא, גילוי הבורא, זה פי כמה וכמה יותר קרוב ועוצמתי.

תלמיד: אם אני מגיע עכשיו בכוונה של להיות בפעולה רוחנית כלפי העשירייה. האם לרצות רק את הפורום של העשירייה שלי, או לרצות שיהיו מולי עוד עשיריות, פרצופים במהלך היום?

ודאי שכן, צריכים להיות קשורים עם כל העולם, הכוונה עם כל העולם שלנו, אבל לא בצורה כמו עם העשירייה שלי, בעשירייה שלי אני דבוק בלב ונפש ושם אני מחפש ממש, איך להיבלע, איך להיות מבוטל בתוך העשירייה הזאת. כלפי כל העשיריות בעולם אני צריך לדאוג לקשר החיצון, שכולם יקבלו חומר, שכולם יבינו, ירגישו מה חסר לכל אחד, לעורר אותם, ככה ברוח הכללית. זה ההבדל. איך אתה הולך לעזור נניח לאיזו משפחה אחרת שלא קשורה אליך, לעומת מה שקורה במשפחה שלך? אין לי מילים, אתם צריכים להמשיך ואז תתחילו להרגיש.

שאלה: יש לי עשירייה, וכמו שאמרת אני מתמוסס בחברים, מבטל את עצמי בפניהם, מרגיש רק אותם, בהתחלה כאנשים, אחרי זה כתכונות, רצונות, חסרונות. מה צריך לקרות, מה השינוי שמתרחש כשהתכונות האלה שאני מרגיש הופכות ל-ט' ראשונות?

במידת הביטול שלך כלפי החברים, שזה בדיוק המדד הנכון לכמה אתה מתבטל כלפי הבורא, בזה אתה מבטא את הרצון שלך לקבל את המאור המחזיר למוטב, כדי לא להתבטל בלבד אלא כדי לשרת אותם. לשרת אותם זה נקרא שאתה מקבל את הרצונות שלהם ומממש אותם, זה נקרא שאתה רוצה לקבל על עצמך את אותו כוח השפעה שיש באור, ואתה רוצה להפעיל את עצמך לפי הכוח הזה, בצורה כזאת אתה מתחיל פעולה רוחנית.

שאלה: מתוך המבנה השלם, המושלם של העשירייה, האם יש מקום לבנות אותה כמו במשפחה, שיש ילדים, נשים, גברים, זקנים או שכולם צריכים להיות "יחידת עלית", כמו הסיירת? מה אני צריך לתאר לעצמי כנתון, מה אני צריך לתאר לעצמי כמשהו שחייב להיות?

אני צריך להשתדל לאהוב את כולם בשווה, ומתוך זה שהכול יקרה. אבל קודם כל מצידי להשתדל לאהוב את כל חברי הקבוצה בצורה שווה.

שאלה: לגבי הטוב והמיטיב, למי אני צריך לספר על זה אם אני רואה את ההפכיות שלי מהבורא, וההפכיות הזאת?

אתה תספר לעצמך. אחרי שאתה משיג מכל פעולות הבורא עליך, שכולם מביאים אותך לטוב, ש"טוב" זה נקרא כבר השפעה, חיבור, אהבת הזולת. לעצמך אתה צריך להסביר את זה.

שאלה: האמת היא שמתחילת השיעור סימן השאלה עומד בגלל שחלק מאיתנו מהמשפחה באסיה, לומדים שיעור מוקלט בשתיים וחצי בבוקר, והם ביקשו מאיתנו שיידעו שהם קיימים, לפחות לפני הקונגרס. אז השאלה היא בדעת זה לא מובן, לא רצוי, לא נוח להתחבר עם החברים. מעל הדעת, ההכרחיות של תכונת ההשפעה היא באה מכולנו, היא המרכז?

היום זו לא בעיה, עם המכשירים שלנו, אתה שם אצלך בטלפון, יש כזה שירות שהטלפון מצלצל לך פעם בכל חצי שעה. אז פעם בכל חצי שעה אתה שומע "זזז", הטלפון מעורר אותך לחשוב על החברים כל פעם בחצי שעה.

אז מהיום והלאה תתחיל את זה לעשות. אחר כך נעשה פעם ברבע שעה וכן הלאה. הרגל נעשה טבע שני, ומתוך ההרגל שאתה חוזר על זה, ואתה תהיה עצבני והרבה מחשבות, הרבה בירורים יעברו עליך וכך אתה תתקדם למצב שאתה רוצה או לא רוצה, האור ישפיע עליך. כל פעם עם ה"זזז" האור ישפיע עליך. וכך זה יקרה.

תעורר, תעורר את הבורא עם הצלצול שלך. זה יעזור.

שאלה: מה התפקיד של התפילה במרכז העשירייה?

הכי גדול, הכי גבוה שיכול להיות בפנייה לבורא, אם עשרה שנקרא מניין מתפללים לבורא ומבקשים ממנו עזרה כדי שיהיה להם כוח השפעה הדדי ביניהם, ושיתקשרו בכוח השפעה הדדי הזה ככוח אחד וזה יפנו לבורא. זה נקרא תפילה במניין, תפילה בציבור. דבר הכי הכי משפיע. דווקא בלעשות נחת רוח לבורא אין יותר מועיל.

אני שמח לראות אתכם. אתם דווקא נעשים יותר ויותר צעירים וחזקים. טוב מאוד. שמח להזדקן איתכם.

שאלה: איך פותחים את השסתום במרכז העשירייה?

זה פקק בלב של כל אחד ואחד שאנחנו צריכים להוציא אותו. איך? בשיניים. תפוס אותו בשיניים ותוציא. תנסו.

שאלה: מה קורה אם חצי מהעשירייה פעילה והחצי השני לא פעיל. היכן במקרה הזה עומד מרכז העשירייה?

מרכז העשירייה בכל זאת נשאר במרכז העשירייה ולא בחמישה האלו שפועלים, פעילים וכולי, המרכז נשאר באותה עשירייה. ובכלל הוא לא משתנה בהתאם לזה שנפעל היום מישהו או לא נפעל, זה דבר אחד. ודבר השני, שאתם צריכים לעבוד דווקא על המרכז. כל אחד חייב, חייב להביא את עצמו לחיבור עם האחרים. אתם תרגישו כמה שזה מועיל.

שאלה: איך להחזיר את החבר לעשירייה?

הכי מועיל, לדבר עם אשתו. דברו עם אשתו. תסבירו לה שאתם לומדים תורה, וזה מועיל למשפחה, לבריאות, להכול, והוא מתעצל מלימוד התורה ולימוד כנגד כולה. אם הוא טברייני הוא צריך להבין את זה. דברו בצורה עממית כזאת פשוטה שזה נכון ושהיא תשפיע. אם אתם לא יכולים להשפיע, אשתו בטוח תשפיע, אם תרצה.

תנסו קודם את זה, אחר כך נדבר הלאה.

שאלה: איזו גישה עלינו לנקוט כעשירייה אם חברים מתנתקים, מבעיות אישיות, בעיות כלכליות וכן הלאה? איך אפשר לחזק את עצמנו?

האמת, חכמת הקבלה היא לא צריכה לקחת הרבה זמן מהאדם. אם הוא נמצא שעתיים בשיעור, כל יתר הזמן הוא רק יכול לחשוב על מה שקורה לו בחיים וחוץ מהמחשבה הוא פועל בעסקים שלו, בהכול. הוא לא גונב מעצמו ממש את החיים. אז תשתדלו רק לסדר את הדברים טוב כך, העיקר זה צריכים להמשיך בשווה, גם בעולם הזה, גם בעולם הרוחני.

אני לא יודע איך להגיד, אבל חייבים להבין וגם להסביר למתחילים, שחכמת הקבלה היא לא משחררת את האדם מהעולם הזה. ההיפך, מחייבת אותו להתחתן, להקים משפחה, לעבוד ויחד עם זה שעתיים ביממה ללמוד. והלימוד הזה גם בשיעור עם כולם יחד. הוא לא צריך מאמץ שכלי, הוא צריך מאמץ רגשי.

שאלה: ננסה להציג סיטואציה, נניח קבוצת וילנוס עכשיו יושבת ויש את קבוצת מינסק. ויש חברים שיש להם מסגרת רחבה או מסגרת צרה, והחבר ממינסק שאל האם אנחנו צריכים לקחת את החברים ממינסק ומווילנוס עם מסגרת רחבה ולהפוך אותם לעשירייה? או שאנחנו צריכים להישאר בווילנוס למרות שהמסגרות שונות, לא כל החברים עכשיו במרכז. וכולנו צריכים להיות עשירייה אחת ומינסק צריכה להיות עשירייה פיסית אחרת. אולי אם אנחנו לא מספיק אז לחבר עוד חברים וירטואלית. אנחנו מנסים להסביר מה קורה בעשיריות הבלטיות ועד היום לא הצלחנו.

אם אתם מרגישים את עצמכם קרובים לפי הרוח למינסק, אז בבקשה. אני נולדתי שם וסך הכול זה שישים קילומטר ממינסק לווילנוס, במרחקים שם זה אפס. ולכן אני חושב שאתם יכולים להרגיש את עצמכם כך שנמצאים כאילו בקבוצה אחת ולהתאחד. דווקא האופי של החבר'ה האלה במינסק הוא מאוד קרוב לאופי קבוצות בלטיה, הם כאלה יחסית נוחים לעומת כל רוסיה. אז תנסו.

תלמיד: איך לעצב עשיריות, לפי מסגרת? אנחנו לא מצליחים לקבל תשובה על זה. או שאנחנו צריכים לעשות משתי הקבוצות האלה נניח עשיריות שיש להן את המסגרת החזקה ביותר והם יהיו קבוצה אחת. ואז יוצא שאנחנו עכשיו המרכז יושבים חצי מעשירייה אחת והחצי השני של העשירייה וחצי והעשירייה השלישית. ואנחנו יושבים במרכז פיסי אבל בעשיריות שונות. האם זה בסדר? האם כדאי לחלק את העשיריות הפיסיות בגלל שיש להן מסגרות שונות?

אני לא יכול לענות על זה. אני מאוד מחכה למצב שאנחנו לא נהיה כל כך תלויים בזה, שהרגש שלנו הוא יעבור למעלה מהמרחק הגשמי. ושאתה יושב בווילנוס והם יושבים במינסק אתם לא תרגישו הבדלים כל כך במרחקים אלא אתם תהיו בכיוון אחד, בידיעה אחת, במרכז אחד מה שנקרא, מרכז עשירייה אחד. ובכלל אנחנו כך נתקדם לעשירייה אחת. זה עניין של זמן. צריכים לתת לאור להשפיע ולסדר את הדברים.

אבל בינתיים אתם יכולים לנסות. אתם קרובים באופי לאלו שיושבים במינסק.

קריין: קטע מס' 34 מתוך רב"ש א', מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב')

אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד. (רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)

כמו שכתוב על מלכות שמים, שעיני כולם מכוונים לזה, כך אנחנו צריכים להיות כל הזמן מכוונים לעשירייה, למרכז העשירייה, וכל רגע ורגע להרגיש עד כמה הדבר הזה נעלם, או מתוכנו להרגיש שזה נעלם או כאילו מבחוץ על ידי כל מיני הפרעות, ובסופו של דבר מהבורא. שעל ידי זה הוא מראה לנו כל פעם סטייה, יותר ויותר עד כמה אנחנו לא מכוונים לעשירייה.

זה כמו שאתה מסתכל על המטרה בתוך הכוונת, ובכוונת אתה כל פעם משנה את הדיוק, המיקוד, אז אתה רואה שאתה מכווָן, אתה משנה את המיקוד, פתאום אתה רואה, לא, אתה בסטייה 5- נגיד ימינה או שמאלה או משהו כזה. אתה שוב מכוון, שוב משנה את הדיוק, שוב אתה רואה שאתה נמצא בסטייה, שוב משנה. כך עד הדיוק הנכון לכמה שאתה מסוגל, לכמה שהתנאים החיצוניים מאפשרים לך, ואז אתה יורה.

ככה אנחנו צריכים להיות מכוונים. זאת אומרת כל פעם לכוון את עצמנו מלכתחילה למרכז העשירייה ואחר כך לראות איך הבורא כל הזמן מסיט אותנו סביב הנקודה הזאת. אבל הוא עושה את זה בכוונה, בחכמה גדולה, זאת אומרת ממש כך כדי שאנחנו כל הזמן, כל הזמן נאתר את עצמנו ונלך כנגדו, הוא כך ואנחנו הפוך, הוא כך ואנחנו הפוך, כל הזמן. אנחנו עוקבים אחריו כדי להחזיק את עצמנו במרכז והוא כל הזמן ההיפך. תתחילו לעשות את זה, זה נקרא "ריקודי כלה". ממש. אלו הריקודים, אלו היחסים, שמתוך זה אנחנו מתחילים לקרוא אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, בדברים כאלה. עד ש"נצחוני בני".

שאלה האם יש שתי כוונות, כאילו העשירייה זו כוונת אחת והבורא זו הכוונת השנייה?

לא, עשירייה. אבל אני יודע כנגד מי אני נלחם. מי המסיט כל הזמן? הבורא. הכוח המפריע, הקליפה, היצירה, הכול, מי זה? הבורא. הוא עושה את הדברים האלה.

תלמיד: הכוונת מורכבת מהעשירייה בכללותה, ממרכז העשירייה, או שיש לי שם תשע עדשות שאני צריך לכוון אותן?

לא, אל תעשה חיים כאלה קשים. כל הפרעה או ברצון או במחשבה, או במוחא או בליבא, אני צריך לסדר אותה לאין עוד מלבדו טוב ומטיב, למרכז העשירייה. בינתיים לא כדאי בעצמנו לעשות חיים קשים, שהוא יעשה.

שאלה: הדבר המיוחד לשיעור הזה, שהעבודה המרכזית שלנו היא בעשירייה במהלך השיעור. איך אנחנו מכינים את עצמנו לעבודה זו במשך היום כעשירייה?

אם אני רוצה להחזיק בשדה הראייה שלי רגשית את העשירייה, אני כל הזמן אראה את עצמי שכל הזמן אני נמצא בחוסר פוקוס, מיקוד. אני כל הזמן אראה את זה כך, וכל הזמן אצטרך יותר ויותר להילחם כדי לראות אותם בצורה יותר ברורה, את החיבור ביניהם ושאני נמשך לשם כמכָוון אליהם. ככה זה יהיה. תנסו. אבל זו העבודה שלנו.

בדרגות יותר עליונות אנחנו נראה איך זה. זה כבר יהיה צמצום, מסך, אור חוזר, התלבשות זה בזה, כמה שאתה מקבל בעל מנת להשפיע, כבר הכוונה למרכז העשירייה, לראות בה, לתפוס אותה, לעטוף אותה באור חוזר, הם יהיו בצורה מוחשית, במעשה.

שאלה: העבודה של ביטול והכנעה שאדם מקיים בעשירייה, זה נעשה כהרגל, אחר כך קל להשאיר את הדלת כאילו פתוחה. איך אפשר להימנע מלהתנהג ככה בעולם החיצון, מהגישה הזאת של ביטול, של הכנעה בחיי היום יום, שאנחנו יודעים שהדברים האלה גם באים מהבורא?

בעיניי העולם החיצון לא בא מהבורא. אני אומר לך, בעיניי העולם החיצון לא בא מהבורא, אני מתייחס אליו כמו לשוק, לחיות, ככה, לעולם. לא מתייחס אליהם לא בטוב ולא ברע ולא כואב לי עליהם ולא כלום. עכשיו בקטע הזה מהחיים שלי אני מכוון למרכז העשירייה שלי בלבד, שם אני צריך להגיע למגע עם הבורא.

אחרי שאני מגיע למגע עם הבורא ואני לומד באיזו צורה אני מתייחס אליו, באיזו צורה אני מעורר אותו, על ידי מה אני יכול לחייב אותו אפילו, אם אפשר כך להגיד, "נצחוני בני", להופיע, לסדר את הדברים, אני כמו ילד קטן תופס אותו כגדול ממני ומושך אותו שיסדר לי כמה דברים שאני לא מסוגל, אם אני כבר לומד דברים כאלה לעשות, אחר כך אני אוכל לדאוג לכל יתר הדברים.

אני אגיד לך רק דבר אחד. אם אתה תדאג לעשירייה, אתה בזה דואג לכל העולם בצורה הכי ישרה ונאמנה. ואם אתה תדאג לעולם כולו בלי עשירייה, אתה רק תביא צרות לכל העולם, כמו שכל יפי הנפש, פוליטיקאים, כל מיני, כולם. רק דרך עשירייה אתה יכול להביא את אור התיקון.

שאלה: האם אפשר להגיד שאין עוד מלבדו בעשירייה זו הבחנה שכוח האהבה וההשפעה באמת נמצא בין תשעת החברים?

ודאי שנמצא. לא ביניהם, אלא ממש בתוכם. כלפיי הם כולם נושאים את כוח ההשפעה.

תלמיד: זה בתחילת העבודה או בסיום העבודה?

באמצע. אני אומר ברצינות.

תלמיד: העבודה בזה היא בעצם למעלה מהדעת?

לא, רצוי, כמו שלמדנו אתמול, לראות שהחבר גדול ונושא את כל הכוחות הטובים בתוך הדעת.

תלמיד: בהנחה כזאת, זה כאילו מכבה לי את התפילה?

מכבה?

תלמיד: על מה בעצם התפילה?

שהעשירייה שלי, על ידי התפילה שלי תהיה כולה כולה נמצאת בבורא והבורא ימלא אותם, והם יהיו קשורים לבורא, הם לבורא והבורא אליהם ואני אגרום לזה. ואני לא רוצה כלום חוץ מזה, שלא יידעו שום דבר, רק את הקשר ביניהם אני רוצה לסדר. כמו אימא שחושבת על התינוק, מה היא רוצה?

תלמיד: ברור. אבל עצם ההבחנה שאין עוד מלבדו, כאילו המצב הזה כבר קיים.

איפה הוא קיים?

תלמיד: אם אין עוד מלבדו, זאת אומרת הבורא קיים בהם.

הבורא קיים ואין עוד מלבדו קיים, אז אין לך מה לעשות.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, מה זה נקרא שאין עוד מלבדו בעשירייה, ואיך אפשר לעשות את זה בלי שזה יכבה את התפילה?

אבל אין לך את ההבחנות הללו, אתה חייב להגיע לגילוי שלהן ולכן אתה פועל כך.

תלמיד: מה זו בעצם ההנחיה של אין עוד מלבדו בעשירייה, שזה החידוש היום?

את זה אתה צריך להגיד. אני לא בא לברר לך את הקושיות שלך.

שאלה: אתמול ביקשת מאתנו בשיעור להקשיב לקטעים מהשיעור שוב. אני לא מוצא דרך לעשות את זה, לא הבנתי, ניסיתי אבל לא הצלחתי בזה. והשאלה היא, איך לעשות את זה כי בעבודה אני יכול להקשיב לשיעור אבל לא באמת להתמקד במה שאני שומע. אני גם לא יכול לגעת בטלפון. אם הקטע הוא רק חמש דקות, מה הדרך הכי טובה לעשות את זה?

אני לא יכול להגיד לך בדיוק מה לעשות בעבודה שלך שאתה עובד במשך היום, אבל אם אתה מסוגל לשמוע, אם אין לך הגבלה בלשמוע, אז אתה יכול לשמוע את כל השיעור ואפילו כמה פעמים, זה הדבר הכי טוב. ואם אין לך זמן, אז לפחות בהפסקה קצרה אתה יכול לקרוא את הקטעים הנבחרים מהשיעור.

קראתי אותם אתמול, יש מה לתקן אולי, עוד משהו לעשות, אבל זה הכיוון הנכון. כי בזה אנחנו מחזירים את החברים בזמן קצר לאותו הנושא שכולם צריכים לחשוב עליו במשך 24 שעות, משיעור בוקר הזה לשיעור הבוקר הבא עלינו לטובה.

שאלה: העבודה הזאת של לכוון את ההסתכלות למרכז העשירייה, זה דבר שעלי לכייל אותו באופן פנימי או זה דבר שאנחנו עושים בין החברים ואנחנו מכיילים את ההסתכלות הזאת בינינו? איך עלינו לעשות את העבודה הזאת של הכיול?

בינתיים אתם רק מעוררים זה את זה לאתר, לתאר את מרכז עשירייה ולהתכלל שם. ואחר כך אתם תראו איך המושג הזה מקבל צורת פתח לעולם הרוחני.

תלמיד: האם כל אחד עושה את הכיול הזה באופן אישי, או הכיול הזה נעשה ביניהם?

מרכז העשירייה?

תלמיד: כן. לכייל, כמו שאמרת, את הכוונת למרכז העשירייה.

שידברו ביניהם.

תלמיד: שידברו על זה ביניהם?

שידברו ביניהם, ודאי. גם אנחנו מדברים עכשיו. מה הבעיה? אין לנו זמן עכשיו לדון מה זה מרכז העשירייה, מי מתאר, באיזו צורה. זו לא בעיה, יכולים לדבר על זה.

שאלה: האם תחושת הכאב מחוסר חיבור בעשירייה שלי לחברים מסוימים מגיעה מהבורא או שזו הרגשה אישית שלי?

כל ההרגשות שלנו הן באות מהבורא, מהאור שמעורר ופועל בתוך רצון לקבל. מה שמרגיש הרצון לקבל זה מגיע מהאור, או מהבורא, שזה אותו דבר, שמעורר אותו. מה לעשות עם כל הדברים האלה, זה כבר תלוי באדם, במצב, בדרגה שהוא נמצא.

שאלה: אמרת שמספיק לנו להיות נוכחים בשיעור בוקר במשך שלוש שעות, אבל אנחנו לומדים שהבורא מתחשב רק עם תאוצה. איך להתאים את זה?

אנחנו לומדים בשיעור בוקר, זה מספיק לנו כדי שיהיה לנו חומר דלק ונושא לחשוב עליו ולהיות ולהתקדם בו במשך עשרים וארבע שעות, עד שיעור הבוקר הבא. כל יתר העבודה, חוץ משיעור בוקר, זה איך אנחנו נממש מה שלמדנו בשיעור בוקר. אנחנו לומדים על מרכז העשירייה, איך זה מורכב, על ידי מה אני יכול להגיע לזה, לאתר את זה, איך אני יכול להחזיק בזה, לשמור אותו נתיב וכן הלאה. את זה אני צריך לעשות במשך היום.

(סוף השיעור)