שיעור בוקר 26.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 790, אות צ"ד-צ"ט

אות צ"ד

"ובזה מתיישב ג"כ מ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". כי לכאורה תמוה: מי פתי יעלה על דעתו, שאפשר לזכות בתורה, בלי שיהיה צריך להתיגע עליה? אלא, מתוך, שהדברים סובבים על הכתוב "ומשחרי ימצאונני" (משלי ח' י"ז), שהמשמעות היא, כל מי שהוא, כקטן כגדול, המבקש אותו ית', תיכף מוצא אותו, כי כן מורה הלשון "ומשחרי". והיה אפשר לחשוב, שאין צריך לזה, יגיעה כל כך. ואפילו איש פחות, שאינו מוכן ליתן על זה שום יגיעה, גם הוא ימצא אותו ית'. לזה הזהירונו חז"ל, שאל תאמין לפירוש כזה, אלא היגיעה היא הכרחית כאן. ו"לא יגעתי, ומצאתי, אל תאמן"."

אות צ"ה

"ובזה תבין, למה נקראת התורה בשם "חיים", כמ"ש: "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, וגו'" (דברים ל', ט"ו). וכן: "ובחרת בחיים וגו'". וכן: "כי חיים הם למצאיהם" (משלי ד', כ"ב).

כי דבר זה נמשך לה מהכתוב: "כי באור פני מלך חיים" (משלי ט"ז). בהיות שהשי"ת, הוא מקור כל החיים וכל הטוב, וע"כ החיים נמשכים לאותם הענפים, הדבקים במקורם, שזה אמור, באותם, שהתייגעו ומצאו אור פניו ית' בתורה. דהיינו, שזכו לפקיחת עינים בתורה בהשגה הנפלאה. עד שזכו לגילוי הפנים, שפירושו, השגת ההשגחה האמיתית, הראויה לשמו ית' "הטוב", ושמדרך הטוב להיטיב. (כנ"ל ד"ה "והנה", עש"ה)."

שאלה: חובה על האדם לתת יגיעה, להשקיע מאמץ. האם היגיעה הנכונה היא בכוונה?

יגיעה היא גם בכוונה וגם במעשה.

תלמיד: ניסינו פה לבנות כוונה ואין באמת בעיה לבנות כוונה רצויה, הבעיה שהיא אגואיסטית וקיים פער. האם הפער הזה הוא בעצם מקום לתיקון?

כן.

תלמיד: ועם הזמן על ידי התפילה שלנו הפער הזה אמור להצטמצם?

כנראה.

תלמיד: בתנאי שהתפילה נכונה וכל התנאים מתקיימים?

כן.

שאלה: האם בשלב כלשהו נעלם הפער הזה?

אם אדם כל הזמן מתקרב למטרה הנכונה, אז ודאי שהפער מצטמצם.

תלמיד: ואז בסופו של דבר כשמשלימים את הפער, התיקון יושלם? יסתיים?

כן.

תלמיד: ומה יהיה התיקון בשלב הבא?

נקרא, הכול לפנינו.

אות צ"ו

"והזכאים הללו, כבר אינם יכולים לפרוש את עצמם, מקיום המצוה כהלכתה, כמו אדם, שאינו יכול לפרוש את עצמו, מתענוג נפלא, שהגיע לידו. וכן בורחים מפני העבירה, כבורח מפני הדליקה, כנ"ל ד"ה "והנה", עש"ה.

ועליהם נאמר: "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כלכם היום", להיות אהבתו ית', מגיעה ומושפעת אליהם, באהבה טבעית, בצנורות הטבעיים, המוכנים לו לאדם מטבע הבריאה, כי עתה נמצא הענף דבוק בשרשו כראוי, והחיים מושפעים לו בשפע רב ממקורו בלי הפסק. ועל שם זה, נקראת התורה בשם "חיים"."

שאלה: הוא אומר שהתורה היא חיים. האם נכון שהרגשת התורה כחיים מגיעה רק אחרי פקיחת העיניים בתורה?

כן.

תלמיד: אז איפה הבחירה לפני? כי כתוב נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואתה צריך לבחור, אבל אם אין לו עדיין את ההרגשה שהתורה היא חיים, איפה יש בחירה?

הבחירה היא בזה שהתורה עדיין נסתרת, ואדם בוחר בה.

תלמיד: אז מה משמעות הבחירה? כדי לבחור צריך להרגיש את האפשרויות מהן בוחרים.

אם הכול היה מגולה אז לא הייתה בחירה.

תלמיד: אז במה בוחר אדם שעוד לא הגיע להרגשה הזאת? זה שמבחינתו מתישהו דרך לימוד התורה הוא יגיע לפקיחת עיניים ולכל הטוב הזה?

הוא בוחר באותה דרך בה הוא רוצה בכל זאת לגלות את התורה.

תלמיד: אבל זו לא בחירה בין נניח חיים ומוות או כמו שכתוב בכל מיני מקומות. זו רק בחירה להמשיך להתאמץ?

כן.

שאלה: הוא מתאר פה מצב של חיים, של אדם הדבוק כבר. איך אדם מתקדם במצב של חיים?

הוא רוצה להשיג את התורה ומתחיל לגלות שכל החיים שלו באמת נמצאים בה, בתורה. ואז כל הזמן הוא נמצא במאמץ להשיג.

תלמיד: במצב של "הדבקים בה' אלקיכם, חיים כלכם היום".

זה כבר מי שהשיג את התורה.

תלמיד: ומה מניע אותו להתקדמות מהמצב הזה והלאה?

מניע אותו שהוא משיג את הבורא בכל פעם בדרגה יותר ויותר גבוהה.

תלמיד: לפני כן לא הייתה לו תורה, היה לו דרייב, מה עכשיו דוחף אותו קדימה?

זה שהוא משיג. השגת התורה בעצמה היא שמושכת אותו יותר ויותר.

תלמיד: מה בתורה מושך אותו, מה יש שם שדוחף אותו עוד לגלות ולהשיג ולא מרגיע?

כי הוא מתחיל לגלות את מקור החיים, מטרת החיים, הכול נפתח לו.

תלמיד: וכשנפתח לו, מה דוחף אותו עוד ועוד להתקדם, למה הוא לא מסתפק במילוי?

כי המילוי הוא מילוי הניתן בהדרגה. הוא חלקי.

תלמיד: מה חסר לו?

חסרה לו השגת התורה בצורה שלמה.

שאלה: כתוב, "באור פני מלך חיים". מה זה אומר?

שהם מגלים את האור העליון המגיע אליהם מהבורא, וזה מושך אותם ונותן להם דחף להתקדם. כך הם מתקדמים.

תלמיד: לאן להתקדם?

להתקדם לקראת המלך חיים.

אות צ"ז

"ולפיכך הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי, המחוייב בעסק התורה, שיהיה "לשמה" דוקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה ל"חיים", כי תורת חיים היא. ולדבר זה, היא ניתנה לנו, כמ"ש: "ובחרת בחיים".

ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים", כנ"ל ד"ה "ומתחילה".

וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: "ומשחרי ימצאונני". וכמ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. וז"ש: "כל העוסק בתורה "לשמה", תורתו נעשית לו "סם חיים" (תענית ז' ע"א). דהיינו, רק שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה", כמבואר."

שאלה: מי קובע האם האדם יגע או לא יגע?

כנראה שזה כלפי התנאים של העליון, של הבורא.

תלמיד: אבל איך הוא יודע נניח להגיד לא יגעתי ומצאתי, איך הוא יכול לדעת שהוא לא יגע?

כנראה שיש לפניו תנאי של היגיעה והוא יכול להגיד האם יגע או לא יגע.

תלמיד: כי אם הוא כבר מגיע למצב שהוא יכול להגיד שהוא יגע והוא לא מצא, אז מה עוד חסר כאן? כי בעל הסולם כותב שזה הדבר היחיד שחסר לאדם, וכביכול אין מדידה אמיתית ליגיעה.

זה כבר מתגלה לו אם הוא יגע או לא יגע.

תלמיד: אז איך להתקדם לשם? אם זה מתגלה אז צריך לעשות כל מיני דברים, אבל הוא לא יודע להגיד אם זו יגיעה או לא, רק אחר כך יגידו לו אם זו היתה יגיעה או לא.

צריך להמשיך בינתיים, אין לו ברירה.

תלמיד: אבל במה להמשיך?

ביגיעה.

תלמיד: במה שנראה עכשיו שזו יגיעה?

כן, לא דורשים ממנו משהו שהוא לא יכול לאתר.

שאלה: בעל הסולם חוזר פה על האזהרה שצריכים ללמוד לשמה.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון, לא לשמה זה בשביל מילוי עצמי.

כן.

תלמיד: ולשמה אמור להיות למלאות מישהו אחר, את הבורא, את החברים.

כן.

תלמיד: אבל פה הוא מגדיר "לשמה", שהוא יזכה לחיים דווקא. האם החיים זה לא מילוי, מה זה החיים, הרגשת החיים?

נשיג ונראה.

תלמיד: קוראים לזה גם סם החיים והוא ממש תיאר את זה כמו סם, באות צ"ו הוא אמר שמי שמגיע לזה, זה כבר כזה תענוג נפלא שהוא לא יכול להפסיק, לפרוש את עצמו.

כן.

תלמיד: זה לא מילוי?

זה מילוי, אבל מה השאלה, אם הוא עדיין לא קיבל מילוי אז איך הוא יודע?

תלמיד: לשמה אמור להיות למלא מחוץ לי את הבורא או את החברים, אבל התיאור פה הוא שאני מתמלא מהרגשת החיים, מכזה תענוג נפלא שאי אפשר אפילו לפרוש ממנו.

כן.

תלמיד: זו השאלה, מהי ה"לשמה" בסוף, מהם החיים האלה, איפה מרגישים אותם?

ניתן יגיעה ונגיע ונדע.

תלמיד: אבל אני צריך לבקש את ההרגשה הזאת, כך בעל הסולם כותב, שהוא צריך ממש ליתן דעתו ולבו ולמצוא בה את אור פני מלך חיים, זאת אומרת אני צריך להשתוקק לאיזושהי הרגשה.

כן.

תלמיד: לאיזו הרגשה אני צריך להשתוקק?

להשתוקק להתחבר עם הבורא.

תלמיד: איך שאני מתאר?

אם תתאר זה יעזור במשהו?

תלמיד: בשביל להשתוקק למשהו צריך שיהיה תיאור פנימי שלו.

אם זה כבר ישנו, אז אין לך למה להשתוקק.

תלמיד: איך אפשר להשתוקק למשהו שאני לא מרגיש אותו?

על זה מדובר, להשתוקק למשהו שאתה עוד לא משיג.

שאלה: להשתוקק למשהו שאני לא מכיר, זה מה שנקרא מציאה?

כן.

תלמיד: לכן זה נקרא מציאה?

מציאה זה נקרא, דבר שלא התכוון אליו קודם, עד שהגיע לידו.

תלמיד: באות צ"ו כותב בעל הסולם שהאדם בורח מעבירה כמו מאש. במצב הזה כבר אין בחירה?

נגיד.

תלמיד: אפשר להגיד שכל מצב שמגיע לו במצב הזה, הוא הולך ומממש בלי בחירה?

לא, הבחירה נמצאת אצלו, הוא בוחר בדרך הזו.

תלמיד: לא נשמע שהוא מלא בכוחות, אין לו שתי אופציות, הוא בורח מהאופציה אחרת.

אבל זו האופציה, שלא יברח אלא ישתוקק להגיע למטרה.

תלמיד: אפשר להגיד שזה מצב שהוא כבר מתוך השוואת הצורה, בחלק הזה לפחות?

לא כתוב כך.

שאלה: בעל הסולם מבדיל בין לעסוק בתורה לבין יגיעה. אנחנו רואים ששני אנשים יכולים לעשות אותה פעולה, בשביל אחד זה תענוג ובשביל האחר זה מאמץ גדול, יש בזה אפילו סבל, מאותה פעולה בדיוק, גם להימנע מדברים וגם לעשות דברים. נראה שיחד עם היגיעה יש סבל, איזו התגברות.

מהי בדיוק יגיעה, אם מישהו כבר עוסק בתורה הוא צריך לדחוף את עצמו לא לקבל סיפוק מהעבודה שלו?

יכול להיות.

תלמיד: בכל פעולה שאנחנו עושים אנחנו רוצים להצדיק את עצמנו, לתת סיבה למה זה נכון לעשות, למה זה טוב. אני לא עושה דברים רעים נגד רצוני, אני לא מכניס יד לאש, ופה נראה שכן נדרש ממני לעשות דברים מתוך מאמץ, בלי תענוג, בלי הצדקה, דברים שכרוכים בסבל?

אתה רוצה שקודם יהיה שכר ואחר כך עבודה?

תלמיד: לא, האדם מוכן לעבוד, יש איזה הגיון בעבודה, תעשה אחת, שתיים, שלוש ותקבל ארבע. הדעת מסוגלת להוציא אפילו מאמצים גדולים, אבל אז זה לא נחשב יגיעה, זה נחשב לעסוק.

כן.

תלמיד: נראה שיגיעה מצריכה כוח נוסף, תעשה אחת, שתיים, שלוש וזהו.

כך אתה מפרש.

תלמיד: מה הופך פעולה מסוימת ליגיעה?

שאני מוכן לתת את כל כוחי כדי לבצע משהו.

תלמיד: נגיד ספורטאי עושה אימון ומרים 60 קילו באימון, הוא עושה פעולה קשה, אבל בשבילו זה תענוג. תגיד למישהו אחר להרים 60 קילו באימון, הוא לא יודע אם הוא מסוגל ואם כן זה בלתי אפשרי וזה סבל והוא יקלל כל שניה. לראשון לא נראה שהעבודה הזאת היא יגיעה, זה נראה תענוג.

כן.

תלמיד: אם כך העניין הוא לא הפעולה אלא היחס לפעולה. מתי היחס הופך ליגיעה?

כשאתה רואה לפניך מטרה וכדי להשיגה אתה נותן יגיעה, "יגעתי ומצאתי".

תלמיד: המטרה כביכול מאפשרת לאדם לספוג את הסבל שיש בעשייה?

חשיבות המטרה.

שאלה: האם להשתוקק להתחבר עם הבורא זה נקרא יגיעה?

כן.

תלמיד: זה נקרא גם לעסוק בתורה לשמה?

כן.

תלמיד: ואחרי שאדם מגיע ל"לשמה", מהי היגיעה בעבודה לשמה?

אין לו יגיעה.

תלמיד: למה?

כי הוא כבר השיג את הבורא ונמצא עימו בקרבה, בחיבור, אז למה יש לו יגיעה? אין לו יגיעה, הוא כבר מחובר עם הבורא.

תלמיד: ומה אז במצב הזה?

הוא הגיע, השיג את המטרה.

תלמיד: אילו שלבי התקדמות יש ב"לשמה"? לא לשמה זה מובן, יש כל הזמן מטרה קדימה, אבל מ"לשמה" והלאה, מה יש שם?

מ"לשמה" והלאה יש גם שם מדרגות, ב"לשמה".

תלמיד: ומה ההבחן בין אחת לאחרת?

אנחנו עוד מעט נגיע לזה ונדבר. אבל ההבדל בין המדרגות של לשמה הוא, שהוא מוסר את עצמו יותר ויותר כדי להיות דבוק בבורא.

תלמיד: וזאת היגיעה שלו?

כן.

תלמיד: מהו הדגש עכשיו בעבודה שלנו כדי לפרוץ ל"לשמה"?

גם להגיע לזה.

תלמיד: להשתוקק להגיע לבורא.

כן.

שאלה: אם שמעתי נכון, אמרת שבמצאתי יש איזו משמעות, זה משהו שונה ממה שחשבת שתמצא. נניח שעשיתי את כל היגיעה ואפילו הצלחתי, האם בסוף אני מקבל משהו שלא חשבתי בתור אגואיסט, זה משהו שונה, אחר?

אתה מוצא משהו שלא חשבת מלכתחילה.

תלמיד האם עדיין אהיה שמח בזה באותה מידה, כמו אם הייתי מוצא את מה שרציתי?

עוד יותר מזה.

שאלה: כתוב באות האחרונה שקראנו, "ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים"". מהי הפעולה שבעל הסולם ממליץ לנו פה לעשות, שנוכל לעשות עכשיו בזמן הלימוד?

הוא רואה עכשיו שדווקא בזמן הלימוד כשהוא נמצא עם חבריו הוא יכול לעשות את היגיעה, לתת יגיעה כדי להתחבר לכולם. ועל ידי זה לזכות לדבקות בבורא, ובזה לגלות מדרגה עוד יותר עליונה בחיבור.

תלמיד: גם עכשיו בזמן לימוד ההקדמה לתע"ס אנחנו צריכים להשתדל בזה.

כן. גם כן.

שאלה: הבורא נותן לנו כל הזמן תנאים כדי להתקדם. מה זה אומר לגלות את התנאים? אילו תנאים אני צריך לגלות כל פעם בשביל לתת יגיעה?

אתה צריך כל פעם לראות איך אתה מתקרב לבורא עוד ועוד.

תלמיד: האם התנאים האלה נמצאים בתוך הקשר בעשירייה, בתוך המאמץ המשותף שלנו לחיבור?

לא כל כך, אבל הקשר בעשירייה מכוון אותך לזה.

תלמיד: אז איפה הם התנאים האלה שאני מגלה את הבורא? הרי הוא אומר שאני צריך לתת את לבי ושכלי כל פעם מחדש. כשאני עובד בעשירייה, בקשר בינינו, איך אני מגלה אילו תנאים הבורא מביא לי בשביל להתקדם אליו?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: האם במצב של לא לשמה היגיעה נעשית בכפייה, נגד הרצון לקבל, הוא חייב לעבוד בכפייה בזמן שהוא מתייגע?

כן.

תלמיד: באיזה שלב הוא מקבל כבר תענוג מהיגיעה, שזה כבר לא בכפייה אלא מתוך שמחה ורצון, האם זה רק במצב של לשמה?

כן. כשהוא בלשמה, אז ככול שהוא נותן יותר יגיעה, כך יש לו יותר תענוג מהיגיעה.

אות צ"ח

"עתה תראה, שמה שהקשו המפרשים, על מצות האהבה, לומר, שהמצוה הזאת איננה בידינו, משום שאין האהבה באה בדרך כפיה ושעבוד - שאין זו קושיא כלל, כי הוא לגמרי בידינו. שהרי, אפשר לכל אדם, להתייגע בתורה, עד שימצא השגת השגחתו ית' הגלויה, כמ"ש ז"ל: "יגעתי ומצאתי, תאמן". וכשזוכה להשגחה הגלויה, כבר האהבה נמשכת לו מאליה, בצנורות הטבעיים, כמ"ש לעיל.

ומי שאינו מאמין, שאפשר לו לזכות לזה, על ידי יגיעתו, יהיה זה מטעם שיהיה, נמצא בהכרח, שאינו מאמין ח"ו בדברי חז"ל, אלא מדמה לעצמו, שהיגיעה אינה מספקת לכל אדם, שהיא בניגוד למ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן:. וכמו כן, בניגוד לדברי הכתוב, שאומר "ומשחרי ימצאונני". דהיינו, "ומשחרי" דייקא, יהיה מי שיהיה, כקטן כגדול. אמנם, ליגיעה הוא צריך ודאי."

אות צ"ט

"ומהמתבאר תבין ג"כ, מ"ש חז"ל: "כל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות" (תענית ז' ע"א). גם על מ"ש על הכתוב: "אכן אתה, אל מסתתר", שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה.

שהקשינו לעיל, ד"ה "והנה": שהדעת נותנת, שהשי"ת מוסתר דוקא במלי דעלמא, ובהבלי העוה"ז, שהמה מחוץ לתורה. ולא בתורה עצמה, שרק שם מקום הגילוי בלבד?

ועוד הקשינו: הסתר זה, שהקב"ה מסתיר עצמו, כדי שיחפשוהו וימצאו אותו, כמ"ש בזוהר, כל זה למה לי?"

שאלה: אנחנו יודעים שדוגמה היא דבר שמאד מקדם את האדם, כשהוא רואה דוגמה. אנחנו הכנסנו את עצמנו לחברה שנותנת דוגמה להשתוקקות לרוחניות, להשגת מטרת הבריאה. אני עכשיו רוצה להסתכל על חבר ולקבל ממנו דוגמה ליגיעה נכונה. אני לא מתרשם מכולם, אני אישית, בראייה שלי, קשה לי לראות שכולם נותנים יגיעה לאותה מטרה. אם אני רוצה לקבל דוגמה מחבר, מה היית ממליץ לראות בו כדי לקבל דוגמה ליגיעה נכונה?

אנחנו קראנו על זה ודיברנו על זה הרבה פעמים. יש לנו ממש הזדמנות להחשיב כול חבר וחבר עד השמיים, ולהשתדל להיות קרוב אליו ככול האפשר, וכך כולם בכולם.

תלמיד: כל חבר נותן יגיעה, האם הוא יכול להראות לי דוגמה ליגיעה איכותית?

הוא לא חייב לתת לך דוגמה ליגיעה. אלא אתה כך צריך להעריך כל אחד ואחד, שהוא נמצא במאמצי יגיעה.

תלמיד: יש לי חברים שמרימים מאות קילו בשר כדי שלחברים יהיה מה לאכול, יש חברים שנותנים דוגמאות חזקות. ממה רצוי להתרשם מחבר?

מהיגיעה שלו, ממה שאתה רואה. כמה הוא משתתף בחיי החברה, כמה הוא עוזר לכולם.

תלמיד: סיפרת שרב"ש ראה שאתה יושב שעות ומכין את עצמך לשיעור והוא מאוד התרשם, זו הייתה בשבילו דוגמה שאתה תלמיד. יש דברים שבהם אתה יכול לראות שהחבר נותן את החיים שלו לדרך. ממה כדאי להתרשם?

יכול להיות שאתה לא יכול לראות את זה בעיניים גשמיות, אבל אתה מרגיש כמה החבר שלך נמשך לזה.

תלמיד: החברים שנותנים לי דוגמה ליגיעה, הם בדרך כלל חברים שחיים את החברה, משתתפים, מעורים, הם חלק אינטגרלי מהחברה. האם זה הכיוון הנכון?

גם כן.

שאלה: אף פעם לא הבנתי איך התורה נעשית לסם המוות. אפשר לעסוק ולא להצליח, או להתעצל. אבל כשאדם בא, עוסק בתורה, האם הוא מגיע למוות, הוא פחות ממה שהוא היה כשהגיע? איך זה יכול להיות?

אני לא יודע, אבל כמו שכתוב, זה יכול להיות סם החיים וסם המוות. אתה צריך להיזהר שתשתתף ותשתמש בתורה רק כסם החיים.

תלמיד: אבל כולם באים מִלא לשמה, או בכלל באים ללמוד, לעסוק במשהו. איך זה שאדם לומד משהו וזה מביא לו מוות, נעשה יותר גרוע, או מתקלקל? זה גם סותר את מִלא לשמה, לשמה. אני לא יודע איך לחבר את הדברים.

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לחיבור, כך שכל אחד מחזיק את כולם. ואז נגלה בתוך החיבור הזה שגם הבורא נמצא איתנו ומחזיק אותנו.

תלמיד: אפשר להגיע גם למסקנה שאם אדם משתמש בתורה לא נכון ומגיע לסם המוות, אז אולי עדיף היה עבורו לא להתעסק בה, לא להתחיל בכלל?

לא. כי הוא יכול תמיד לתקן את עצמו.

תלמיד: אז יש תקווה.

כן.

שאלה: יש משהו שמראה לך שבאמת צריך את ההתכללות בקבוצה, כי אתה לא יכול לעשות את כל הדברים לבד, ושם אמורה להיות היגיעה. ואתה לא יכול לדעת במי תמצא, זה מוכשר בתפילה, זה מוכשר בגילוי הרע. איך להיות פתוח, לחפש את התדרים האלה, ולא חשוב לי איפה אני אמצא את זה, באדם זה, באדם אחר, או בכלי הכללי?

מה השאלה?

תלמיד: איך אני פותח את עצמי לאפיקים של הדברים המיוחדים שיש בכל אדם? איך אפשר לבנות את הכלי המשותף לגילוי הבורא? איך אנחנו פותחים את הלב?

כנראה בתפילה.

תלמיד: באיזו כוונה להיות כשנכנסים למפגש?

כמו שאתה אומר, שאתה רוצה לגלות את הלב.

שאלה: כשאני מסתכל על החברים, אז בשכל אני יכול להבין שכולם עושים מאמצים, כי על עצמי אני רואה שאפילו להישאר פה זה כבר מאמץ. אני מסתכל אם אני באמת מקבל מהם כוחות, ואחרי שקיבלתי אותם, אני יכול לתת יותר יגיעה ממה שנתתי לפני כן, אני יכול להשתמש בכוחות האלה, אבל זה לא תמיד קורה. מה נותן את האפשרות לקבל מהחבר את הכוחות, כך שאוכל להשתמש בהם כדי להוסיף ביגיעה? לא סתם להסתכל עליו ולהגיד "כן, הוא נותן יגיעה", אלא שזה ממש יניע אותי לפעולה?

אתה צריך להעריך את החברים האלה, עד כדי כך שתרגיש שאת כל החיים שאתה רוצה להשיג אתה יכול להשיג רק בחיבור איתם.

תלמיד: כן, את זה עניתי לעצמי לפני ששאלתי. אבל איזו פעולה שלי מגדלת בי את הערכה אליהם כפי שאתה אומר?

אתה צריך להגיע למצב שאתה מאוד מעריך את החברים, וברור לך שבלי חיבור איתם אתה לא מגיע למטרת החיים. ואז אתה מבין שללא חיבור פנימי איתם, אין לך שום סיכוי להגיע.

תלמיד: האם זה רק מהרגשת חוסר הכוחות, הייאוש, ממצבים שאדם מרגיש שבו אין שום דבר אלא הוא צריך לקבל את זה מהקבוצה, או שיש גם מאמץ חיובי שהוא יכול לתת, ובעצמו יכול להיכנס לתלות, למערכת הקשר הזאת?

לא, בעצמו הוא לא יכול.

שאלה: שמעתי מקודם שאם אדם יצא מהדרך, אז הוא יכול לחזור. אבל יש את השרטוט הידוע של בעל הסולם שאם אדם סטה טיפה, אז הוא כבר לא יכול לחזור.

אם הוא לא עושה את פעולות התיקון, אז הוא יכול להתרחק לגמרי.

שאלה: מה הן פעולות התיקון שבהן אדם רוצה להתחיל, לדעת שהוא בנתיב?

הוא כל הזמן צריך להיות בבדיקה האם הוא מתקדם נכון.

תלמיד: ואיך הוא יכול לדעת שהוא מתקדם נכון? צריך מישהו שיגיד לו.

זו לא בעיה. הבעיה היא שאדם שומר על עצמו ובודק את עצמו אם כל צעד שלו הוא עושה נכון. בכל צעד ושעל הוא בודק את עצמו ורואה שהוא עדיין לא טועה.

שאלה: האם אפשר להגיד שיגיעה זו תוספת לפעולת הבורא?

נגיד.

שאלה: איך אפשר לדעת שהתקרבתי לבורא?

לפי כמה שאני מרגיש שאני הולך בעקבותיו.

שאלה: האם תמיד היגיעה היא במקום אחד והמציאה היא במקום אחר?

כן.

שאלה: איך אני יכול לדעת שהיגיעה היא לכיוון סם החיים ולא לסם המוות?

היגיעה צריכה להיות כדי להשיג מה שנמצא למעלה מדעתי, למעלה מההרגשה שלי, ואז אני כל הזמן אזדקק לעזרת העליון שימשוך אותי, שייקח אותי, וכך אני יכול להגיע אחריו.

שאלה: מה שכתוב בקטע נשמע לי נורא. "כל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות". אבל רובינו לומדים ועדיין לא הגענו ללשמה. מה זה אומר?

זה אומר שאם לא תגיע ללשמה, אז תורתך תמיד תגרור אותך למוות.

שאלה: האם זה אומר שכל תלמיד שלומד, מגיע לשיעור, מתחבר ולא הגיע ללשמה, הוא עדיין נמצא בסם המוות? כי זה מה שכתוב כאן.

כן. להגיע לסם החיים או לסם המוות זו אופציה אחת.

תלמיד: האם זה שלב הכרחי, שאף על פי שאנחנו לומדים אנחנו עדיין נמצאים בסם מוות?

כן, גם עכשיו.

תלמיד: האם זה טוב?

זה לא טוב, אבל אנחנו צריכים בסופו של דבר לנענע את עצמנו ולהחליט שאנחנו הולכים לקראת סם החיים.

תלמיד: במה סם המוות? הרי אנחנו לומדים קבלה, חברים מחוברים בעשיריות.

סם המוות הוא בזה שאנחנו מנותקים מכוח החיים.

תלמיד: ואז התורה עוד מוסיפה לנו?

כן. אבל ההוספה הזאת בסופו של דבר נותנת לנו הרגשה שאנחנו לא נמצאים בדרך הנכונה.

שאלה: האם סם החיים או סם המוות תלוי בבחירה שלנו?

כן.

שאלה: לפני שאדם עושה יגיעה הוא צריך לעשות חשבון. הוא משתוקק למטרה כלשהי והוא מחליט שהוא רוצה לעשות מאמץ. האם זה קשור לעניין מתחת הדעת, בתוך הדעת, למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: הוא צריך ממש להתייחס מאיזה מקום הוא החליט לעשות יגיעה. ואף פעם אני לא יודע מה מחכה לי אחרי הפעולה, זה תמיד גילוי, הבחנה חדשה, מצב חדש. האם המצב שמצאתי זו התחלת העבודה?

יכול להיות.

תלמיד: היגיעה היא כביכול אפס ומה שמצאתי זה אחד, מצאתי כמה אני רחוק מתכונת ההשפעה.

נניח שכך.

שאלה: מה הם התנאים למעבר מסם המוות לסם החיים?

הכרת הרע.

תלמיד: אתה מכיר בזה, ואז מה צריך לקרות?

ההרגשה עצמה דוחה אותי למקום הנכון.

תלמיד: האם נדרשת פעולה כלשהי ממני כשזה קורה?

ודאי.

תלמיד: מהי?

שאני אעבור מסם המוות לסם החיים.

תלמיד: איזו פעולה אני צריך לעשות כשיש הכרה והבנה?

אם יש לך הכרה במה זה סם החיים, אז מה אתה רוצה? נתנו לך כיוון.

שאלה: ברגע שהוא נמצא בהכרת הרע הוא עובר מסם המוות לסם החיים. האם יש מצב שמסם החיים הוא שוב נופל לסם המוות?

יכול להיות. אם הוא עדיין לא הגיע לגמר התיקון, ולא תיקן את כל מה שהיה עליו לתקן, אז לא נגמר הכול.

תלמיד: במה זה תלוי, האם בזה שהוא לא מימש את הרשימו בהתאם לשורש הנשמה שלו?

אני לא יודע, יש הרבה סיבות.

שאלה: לגבי זה שרשעים בחייהם נקראים מתים. אם אני בתוך יגיעה בתורה לא מחפש קשר עם הבורא, לא מצדיק אותו על כל התנאים והרצונות שמתגלים, אז אני נשאר רשע ואני מוסיף לסם המוות. האם אפשר להסביר כך?

כן.

שאלה: אם כל הכלי העולמי רוצה עכשיו להכריז על פעולה, כמו שאמרת "לנענע", אנחנו רוצים לעבור עכשיו לסם החיים, לעשות שדרוג, כל הכלי העולמי עכשיו עושה פסיעה אחת קדימה ביחד "כאיש אחד בלב אחד", מה אנחנו צריכים לעשות?

להבין שאנחנו נמצאים בסם המוות, והמצב שאנחנו מכוונים אליו הוא מוות, ואין לנו יותר שום דבר לפנינו. אם כך נגלה, אז כמובן שנרצה לתקן את המצב שלנו ולהגיע לסם החיים.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו, בשיעור הזה, מהי הפעולה עצמה?

הפעולה עצמה היא חיבור עם החברים כדי לתמוך זה בזה. לעת עתה זו הפעולה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאף אחד לא חושב על עצמו?

כן.

שאלה: פעם שמעתי ממך הגדרה כזאת, שחכמת הקבלה היא כמו תרופה. אפילו בעיתון הראשון שהוצאנו רצית שיהיה ציור של מישהו שמחזיק תרופה וכתוב עליה "קבלה". התרופה טובה למי שיש לו בעיה, מי שאין לו בעיה ולוקח תרופה זה לא כל כך טוב, הוא יכול לחלות או אפילו למות מזה. אנחנו צריכים להגיע לכאן עם הרגשה שיש לנו בעיה שעלינו לטפל בה. כשאנחנו נכנסים לפה, מה הבעיה שאנחנו צריכים לדעת שבה עלינו לטפל?

שאנחנו חולים.

תלמיד: במה?

ברצון לקבל לעצמנו.

תלמיד: האם שיעור או עיסוק בתורה או לימוד צריך לבוא מתוך הרגשה שאני חולה ברצון לקבל לעצמי, ועכשיו אני הולך לקבל טיפול כדי שמשהו ישתנה?

כן.

תלמיד: ואם אני בא לפה כי אני רגיל, או כי טוב פה, נעים לי, החברים נחמדים, זה מעניין, אז האם אני לא אקבל תרופה למחלה?

תרופה מקבל מי שצריך תרופה, מי שרוצה תרופה, שלשם זה הוא הגיע.

תלמיד: בגלל זה ההכנה שלנו לשיעורים היא מאוד חשובה, כדי לחדד את העניין שהתאספנו למטרה מאוד מסוימת, ולא להתפזר בזה.

כן.

שאלה: הכרת הרע דוחפת אותי למאור המחזיר למוטב, אבל אני לא יודע מה זה להתחבר בין החברים. אמרת עכשיו שהפעולה הראשונה היא להתחבר. האם זה שאני מרגיש שאני פרוד מהחברים זו הרגשת הרע? כי אני לא מרגיש את זה כרגע, אני מרגיש חושך, ומה שמושך אותי להצלה זה המאור המחזיר למוטב. מה הקשר בין זה לבין חיבור?

את המאור המחזיר למוטב אתה יכול לקבל רק דרך החיבור עם חבריך.

תלמיד: אני קורא את תלמוד עשר הספירות של בעל הסולם, שבו הוא מתאר איך הוא הגיע להשגה הרוחנית, והוא כתב זאת כדי שאני אשתמש בזה וארצה גם להגיע. מה הקשר בין הרצון שלי להיות כמו המקובל, לבין העשירייה שאמרת שרק ממנה אני מקבל את המאור? האם לא מבעל הסולם, לא מהתורה אני מקבל?

אני לא יודע מה לענות לך. אתה יושב מפני שהגעת לכאן ויש לך רצון להתקדם לאמת, כן או לא?

תלמיד: כן.

אז אתה צריך לעשות כאן פעולות כדי לעורר את המאור עליך, כדי שהוא ימשוך אותך יותר ויותר קדימה למטרה נכונה. לכן תשתדל להיות קרוב למאור והוא יחזירך למוטב.

תלמיד: והמאור נמצא בעשירייה.

כן.

שאלה: אני רוצה לנסות לסגור את העניין של סם המוות. בגמרא יש נקודות ציון על כולם, כתוב "טוב שברופאים לגיהינום", "כשר שבטבחים שותפו של עמלק", כל מיני משפטים, יש נקודות ביקורת על כולם. למשל רופא מתמחה הולך מתעסק בקצירת איברים תמורת כסף, או שופטים כמו בארץ שהם הביוב של העבריינים. כל אלה מקבלים חכמה, מקבלים יכולות, ומנצלים אותן לרעה. האם זה מה שיכול לקרות אם אתה עוסק לא נכון בתורה, מקבל לא נכון איזו הארה?

לא. בדרך כלל אם אתה נמצא כבר בחברה כמונו, אז אתה מקבל את המאור המחזיר למוטב בצורה פחות או יותר נכונה.

תלמיד: אם בן אדם לא נמצא בסביבה נכונה, לא עובד עם מורה.

אלא מה?

תלמיד: הם מקבלים בצורה אחרת. יש דוגמאות בהיסטוריה שאנשים מתקלקלים מזה שנפתחת להם איזו חכמה או יכולות. האם זו הכוונה כשהוא מדבר על סם המוות, שאתה מקבל משהו ומשתמש בו לניצול, להזיק, לרע?

כן.

תלמיד: איך נפתחת אפשרות כזאת? הרי רוחניות מתגלה בהשפעה.

זו קללה שפותחת כאלה אפשרויות.

תלמיד: האם הכול לעומתי, הקללות האלה מתגלות בשבילי?

כן. לא עליך.

שאלה: מה הביטוי החיצוני של סם המוות בעשירייה?

נניח שבעשירייה ישנה דעה שאפשר להתקדם למטרה על ידי השימוש במצוות על מנת לקבל לעצמם, וכל אחד רוצה להיות יותר מכולם.

תלמיד: אתה מתכוון למנהגים.

כן.

תלמיד: אם לדוגמה יש לי ביקורת כלפי חברים אפילו בחיצוניות, האם זה גם יכול להיות סם המוות?

כן.

תלמיד: ונגיד שלא רק אני אלא כל הקבוצה מגלה על החבר משהו, אז מה עושים, האם אפשר לעזור בזה?

כן, עוזרים. נותנים לו דוגמה והוא רואה אותה ומשתנה.

שאלה: כלומר סם המוות זה משהו שכן אפשר לשנות.

כן.

תלמיד: זה לא משהו שרק האדם קובע לעצמו. כי בדרך כלל אומרים שאדם קובע לעצמו אם זה סם המוות או סם החיים.

לא, לא רק זה.

תלמיד: יכול להיות מצב שהוא לא מזהה את זה.

כן.

שאלה: נראה שהיגיעה אמורה לבוא מהתחתון. אבל ככל שאנחנו מתעמקים יותר במאמר, כך רואים שגם היגיעה באה מהעליון, זאת אומרת הוא מדייק אותנו, בונה בנו את זה, זה אפילו סוג של מילוי. למה לא להסתפק רק בכלי, רק בחיסרון הזה, למה אני צריך גם יגיעה וגם מציאה? למה לא להישאר בחיסרון המדהים שהבורא נותן לי? כי אני בקשר איתו.

אני לא יודע מה להגיד לך, כאילו שלא למדת דברים בחיים. נגיד שאנחנו עדיין נמצאים בתחילת הלימוד, אז איך אתה יכול לעשות ביקורת על כל התהליך? צריכים להתאמץ, להתקשר ולהיכנס פנימה יותר, ואז לראות עד כמה זה מועיל. אבל לא שאתה הולך ורוצה לקצר את כל הלימוד שמקובלים כתבו לפני אלפי שנים לכמה פעולות פשוטות.

תלמיד: אני לא רוצה לקצר את הפעולות. אם אני נמצא ביגיעה, הבורא בונה בי את הכלי ואני משתתף בתהליך, אז יש שם עולם שלם, מלא, אני מרגיש את הבורא, אומנם הוא בהסתרה, אבל הקשר מורגש. אני לא אומר להסתפק, אבל למה אני צריך את המציאה, את המילוי של ההכרה הזאת של כל מה שיש סביבי? החיסרון עצמו הוא ממש קשר.

אנחנו עוד נלמד ונדבר על זה, אבל ודאי שזה לא מספיק.

שאלה: כבר כמה שנים שאנו מבררים את העניין יגיעה, וכל פעם יוצא פה כאילו שהאדם עושה איזו עבודה אישית, אינדיווידואלית. אם אני עושה משהו בשבילי, גם אומנות, וגם מחשבה טובה, תמיד יש לי כוח. אם הגוף מרגיש שהוא משיג מזה משהו תמיד יש לו כוח. אבל כשאני נכנס לקבוצה, ומרגיש שם מתח מבחוץ, מרגיש דרישה מבחוץ, לזה אין לי כוח. כאילו יגיעה שמגיעה מהעשירייה, מהספרים, ממקובלים, מורגשת יותר כבדה.

אולי, זו התרשמות אישית.

תלמיד: כן, זה לא תמיד, ויש כל מיני מצבים, אבל דווקא כל דרישה שמגיעה מהקבוצה יש ממנה יותר תועלת.

נכון.

תלמיד: האיחוד של המציאה הרבה יותר משמעותי. מצאתי פה איזה מנגנון שמייצר כוח מיוחד בשביל תנועה מיוחדת, והכל פתאום מתחיל להיות מיוחד. זו לא יגיעה שאדם עושה בחיים הרגילים, כמו ללמוד ללכת, להתחיל לאכול, סתם דברים פשוטים. אז איך לא לפספס בדיוק את המקום. עכשיו אני רואה שחבר עושה משהו או שהעשירייה החליטה איזו החלטה לעשות תוספת מחר, איך לא לפספס את הדברים, כך שבמקום פעולה רגילה אני עושה את היגיעה?

תחזיק בחיבור עם החברים.

תלמיד: זה במחשבה?

במחשבה, בפעולה.

תלמיד: ומה עבודת הלב ביגיעה?

בהתאם לזה.

תלמיד: זה צריך להיות בוער ככה בפנים?

כן.

תלמיד: ומוות - מתי שאני לא מרגיש את זה?

תשתדל להרגיש.

שאלה: בהתאם למה הבורא נותן לאדם אפשרות לעשות יגיעה? מה הדרגות השונות של יגיעה שאדם יכול לעשות?

אנחנו לא יודעים, מה שהבורא נותן, אנחנו צריכים לקבל, ועל פני הדברים האלה להשתוקק למטרת הבריאה.

שאלה: האם יגיעה כדי להתקדם ללשמה אלה מעשים, כוונות לשאלות בעל מנת להשפיע?

כן, ודאי.

תלמיד: בקשר לדוגמה מחברים, אפשר לתת להם דוגמא אישית, אפילו מתוך משחק בינינו, שנעורר בינינו קנאה חיובית, זה טוב?

כן.

שאלה: ""אכן אתה, אל מסתתר", שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה. שהקשינו לעיל, ד"ה "והנה": שהדעת נותנת, שהשי"ת מוסתר דוקא במלי דעלמא, ובהבלי העוה"ז, שהמה מחוץ לתורה. ולא בתורה עצמה, שרק שם מקום הגילוי בלבד"? אז איפה הבורא מסתתר, במציאות שאנחנו רואים מסביבנו כל יום, או בתורה?

הבורא מסתתר בתורה.

תלמיד: אז למה הוא מזכיר את האופציה השנייה, מה הכוונה בזה?

מי שרוצה לחפש את הבורא, למצוא אותו, קודם כל צריך ללמוד תורה, ולחפש בתורה את הבורא.

תלמיד: אז למה הוא מזכיר פה את האפשרות "שהקשינו לעיל, ד"ה "והנה": שהדעת נותנת, שהשי"ת מוסתר דוקא במלי דעלמא, ובהבלי העוה"ז", למה הם מעלים את הקושי הזה, את האפשרות הזאת?

כי ככה זה נראה לאדם. אבל באמת הבורא מסתתר דווקא בתורה, ומי שלא לומד תורה, אין לו הסתרה.

תלמיד: ואיך למשל אנחנו מתייחסים לרעיון הזה שאנחנו יכולים להגיע לבורא רק דרך החברים בעשירייה, כתופעות בעולם הזה?

אני לא מבין אותך. איזה תופעות בעולם הזה שעל ידן אתה מגיע לבורא?

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שהגישה לבורא היא רק דרך החברים, רק דרך חברי העשירייה. החברים חיים ופועלים בעולם הזה, וכביכול לפי הלימוד שלנו הם אמורים להוביל אותנו לגילוי הבורא. איך להתייחס לזה, והאם זה לא סותר את העניין שהבורא נמצא בתורה?

הבורא מתגלה רק על ידי לימוד תורה. נקודה.

שאלה: קודם ענית שיכולה להיות דעה לא נכונה בעשירייה. איך זה יכול להיות שיש דעה לא נכונה בעשירייה? אנחנו תמיד אומרים תבוא, תיכנס לעשירייה, ושם תמצא הכול בצורה הכי נכונה.

יכול להיות.

תלמיד: מה משפיע על הדעה של העשירייה?

הכוח העליון.

תלמיד: ויש אפשרות לשנות את זה?

אם הם מבינים ומרגישים את זה, הם יכולים לשנות.

תלמיד: הם צריכים לעשות את זה ביחד, או שזו עבודה פרטית של האדם?

ביחד.

תלמיד: מה הם צריכים לעשות?

להבין שדרכם לא נכונה.

שאלה: אם יכולה להיות דעה לא נכונה בעשירייה, איך אדם צריך להתייחס לדעת העשירייה, ואיך לדעת אם היא נכונה או לא?

צריך להתכלל עם כולם.

תלמיד: עם כולם, זאת אומרת עם הקבוצה הכללית?

לא, עם כל העשירייה.

תלמיד: וככה האדם יודע אם הדעה נכונה או לא?

כן.

שאלה: על התורה נאמרים הרבה דברים, תורת חיים, תורת אמת, עכשיו קראנו שתורה מביאה אהבה, ואנחנו מדברים רוב הזמן על חיבור. כל דברים האלה קשורים באיזו צורה?

כנראה שיש להם שורש אחד.

תלמיד: לֶמה צריך לשאוף? כי בשבילי הם נשמעים דברים שונים, אמת, אהבה, חיבור.

המילה המרכזית של כל התורה, היא תורת חיים ואהבה.

תלמיד: אתמול היה שיעור צהריים מאוד יפה שהעבירו שני תלמידים שלך, אני חושב שזו ממש פריצת דרך, עוד חברים הרגישו ככה, וגם אשתי. והדבר העיקרי שאני זוכר משם, שבאמת הדרך שלנו היא של בירורים כל הזמן. אז מה הבירור העיקרי, לנסות להרגיש שתכונת האהבה הולכת וגדלה בך, שאתה יכול לאהוב יותר, זה הבירור העיקרי?

כן.

שאלה: שמעתי עכשיו שתורת חיים ואהבה. מה זה אומר, "תורת חיים ואהבה"?

כך אנחנו יכולים לדבר על התורה, שמקדמת אותנו לחיבור עם הכוח העליון.

תלמיד: מה זה אומר, "תורת חיים"?

תורת חיים, כתוב ש"חיים למוצאיהם"¹.

(סוף השיעור)

---

1. כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב)↩