שיעור בוקר 20.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - חג החנוכה

קריין: שיעור מיוחד לרגל חג החנוכה, קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מספר 1.

ענין חנוכה

"חנוכה, הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהוא בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה. זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו. אלא הכל לשם ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

זה המפתח לכל הפעולות שלנו, לכל המצוות שלנו, שאנחנו צריכים להשתדל למלא אותן.

קריין: קטע מספר 2.

"חנו-כה, שהכוונה היא ש"חנו-כה". זאת אומרת, כ"ה בכסלו לא היתה גמר המלחמה, אלא היתה רק חניה בלבד. כדמיון שהצבא רוצה לעשות התקפה חדשה וחזקה, אז נותנים להצבא לנוח, בכדי שיתאספו כוחות חדשים, ויוכלו להמשיך את המלחמה."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

שוב, לא מדובר על התקפה, על אויב שנמצא מעבר לגבול, אלא בצורה פרטית על האדם, שהוא רוצה להתקיף את גופו שלא נותן לו אפשרות להתרומם, הוא רוצה לחבר את כל האיברים שלו, את כל הכוחות, את כל מה שיש, ואז הוא מסוגל להתקיף.

קריין: קטע מספר 3.

"ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה הנקרא בחי' שלמות, היינו אספקלריא המאירה, אלא שהחניה היתה בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה. היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר"

(הרב"ש. אגרת כ"ו)

את זה אנחנו צריכים להביא בחשבון ולראות כמטרתנו, שאנחנו רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא ייתן לנו הרגשת גדלות וייחודיות בבורא, ושנוכל לקבל את הגילוי שלו בצורה נכונה, שהוא יביא אותנו ליתר דבקות, ונוכל במידה הזאת גם להתחבר בינינו ועימו.

קריין: קטע מספר 4.

"ענין החנוכה אינו עוד שלימות המטרה, אלא זוהי רק בחינת תיקון הבריאה, שבזה נתקנו הכלים דהשפעה, שפירושו הוא, מעשים של השפעה. ומשום זה אסור להשתמש לאורו של חנוכה, כי שימוש הוא מעשה של קבלה, והנס היה רק על מעשים דהשפעה, שיוכלו לעשות אותם, ולכוון בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

זה לא כל כך ברור לשכל האגואיסטי של אדם. כי בעצם הוא אומר, שצריכים להתקרב לבורא כדי לגלות אותו בכוח, ולקבל השפעה עליונה, ואז יהיו לאדם כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר. זה מה שאנחנו צריכים, קודם כל לקבל כוחות, ואחר כך לעשות איתם מלחמה נגד היצר הרע, לכלול אותו גם ביצר הטוב, וכך נוכל להצליח במלחמה הזאת.

תלמיד: כשאנחנו מתעלים בחיבור בינינו, האם אנחנו לבד מגדירים את החניה הזאת, קובעים אותה?

כן. כשאנחנו עולים בהדרגתיות במדרגות אנחנו מתחילים להרגיש את המדרגות האלה, במה אנחנו מתחברים ובמה אנחנו עדיין לא יכולים להתחבר. בצורה כזו אנחנו בכללות מגיעים לכך שכל הכלים דהשפעה והכלים דקבלה בסופו של דבר מתחברים יחד כדי להיות בפעולה אחת ולהתמלא באור הבורא.

תלמיד: בקטע הראשון כתוב שחנוכה זה עבודה בכדי להשיג את כלים דהשפעה.

כן.

תלמיד: האם הרצון להשיג כלים דהשפעה הוא כבר בעצמו כוונה? כתוב פה בהמשך "כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו. אלא הכל לשם ה'."

כן.

תלמיד: האם הרצון הזה להשיג כלים דהשפעה הוא בעצמו כוונה, או צריך לדייק שאנחנו רוצים את זה לשם ה'?

לא, זה מספיק. זה מספיק. שנהיה מכוונים לעשות נחת רוח ליוצרנו זה מספיק.

תלמיד: הרב"ש מתייחס לחנייה כאל הזדמנות לנוח. איך בכלל אפשר לנוח ברוחניות ומה זו המנוחה שהוא מדבר עליה?

רוחניות מתחלקת לשניים. זה חוסר מלחמה, שיש לזה כמה סיבות, ואדם צריך לעשות בירור של הסיבות האלו. אם הסיבה היא שהוא לא יוצא למלחמה, אז הוא צריך לראות האם זה מפני שהוא רוצה דבקות, או שזה נדרש מאיזה פעולות שונות צדדיות.

תלמיד: מתי אפשר לומר שהעשירייה הולכת קדימה והיא מתחילה את מלחמת היצר?

מתי שהיא רואה את עצמה כגוף אחד שיש לו מטרה אחת, וכך היא ממשיכה, רוצה להמשיך עד שיכבשו את הרצון הזה בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: איך מגלים את האויב הזה שנקרא היצר בעשיריה, איך מזהים אותו, תוקפים אותו?

זה מה שאנחנו לומדים, כל הזמן מדברים על זה, סביב זה בסך הכול.

תלמיד: איך לחנות בצורה בונה, מה זו חנייה שהיא לא בגישה אגואיסטית?

זה שהם היו במלחמה עם הכוחות האחרים, ועכשיו הם הופכים לכוחות אחרים, שלמים של הבורא, ומתכוונים איתם להצליח במלחמת היצר ולתת לבורא מקום למלאות אותם, זה בעצם מה שעושים כאן המכבים.

תלמיד: איפה ההפסקה שמדברים עליה בחנוכה, האם זה בבינה, ובבינה עוצרים כדי להמשיך את העבודה עד שהיא תקבל על מנת להשפיע או דווקא חונים בבינה?

שהם עומדים בבינה סימן שהם השיגו כוח על מנת להשפיע, וכעת לא צריכים יותר. ואחר כך ממשיכים בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: השאלה היא ביחס לחנייה, איך אפשר לקום שוב ולתקוף כאיש אחד בלב אחד במהלך החנייה? איך שוב לצבור כוחות ולצאת למתקפה, להתקפה כאיש אחד בלב אחד?

יש לנו נגיד עשרה אנשים ואנחנו לומדים ומדברים על זה שרוצים כולנו להיות ברצון אחד, זאת אומרת בלב אחד ולחשוב על מטרה, אחת על בורא אחד. אז יוצא שכבר אנחנו נמצאים ברצון אחד. והמטרה - אנחנו יכולים לראות שהיא גם נגמרת בבורא אחד.

אז אין לנו יותר על מה לחשוב, אלא לייחד את הרצון האחד, זאת אומרת הקבוצה, העשירייה כאחד, ועם המטרה שלה כאחד, ואז זה יקרה.

ודאי שכאן אחרי שאנחנו מקשרים את המטרה שלנו עם הבורא, אז ודאי שיש לנו כאן עוד הפרעות באמצע, ובטוח שיהיו, אבל כך אנחנו מתקרבים לפתרון. אנחנו מתפללים למאור שמאיר ואז אנחנו משיגים אותו והוא מאיר עלינו, מחבר אותנו, ומרים אותנו בכוח אחד.

תלמידה: מה מאפשר לאדם להתחזק ולקבל כוחות בזמן המנוחה, בזמן החנייה?

אדם מקבל כוחות, הוא מרכז כוחות ומכוון אותם כדי שהם יהיו כולם כאיש אחד בלב אחד, אומנם הם באים מכל הקבוצה, ואחר כך הוא מצפה להרגיש אותם בלב שלו האחד, בציפייה שכל הכוחות האלה יתחברו, והאור שישפיע עליהם, יחבר אותם לאור אחד גדול, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. "ה'" זה נקרא אור, ו"שמו" זה נקרא כלי, ואז כשכך הוא מכוון את עצמו, הוא נעשה המחבר בין הבורא לאור העליון שממלא אותו, ואז יוצא שהוא מתקן את הבריאה.

תלמידה: מה עוזר לאדם להמשיך להילחם, מה מחזיק אותו במלחמה?

מה עוזר? קבוצה, שהוא נמצא יחד עם חברים, ולכולם ברור שיש מטרה אחת, שהם צריכים להתחבר אחד אחד אחד, ככה, כל העשירייה תהיה סביב הבורא, ולהיות מוכנים לפעולת הבורא, כדי שהוא יקשר אותם ויחבר אותם, וימשוך אותם למטרה הסופית.

תלמיד: כשאני במצב שאני לגמרי מסכים עם הבורא, מאיפה לקחת דרישה למאור המחזיר למוטב שיתקן אותי? אני גם מסכים למצב הזה שבכלל אין לי דרישה כזו.

נכון מאוד, זו בדיוק ההתחלה של אותו רצון שאליו אנחנו צריכים להגיע, מזה תתחיל לעבד את המצב הזה. כלומר, אני רוצה להיות קשור עם החברים, עם עצמי, עם הבורא, בכל המצבים שלנו, וקשור עד כדי כך, שאנחנו מרגישים את עצמנו בניתוק מכל מטרות ורצונות אחרים. ואז אנחנו יכולים להעלות אליו את העיניים שלנו ולדרוש, "תציל אותנו".

כי מה שאנחנו מגיעים אליו, זו המטרה החשובה ביותר שלנו, שהיא לא לקבל את מה שנמצא שם, איפשהו שוכב על איזה מדף, אלא כדי שאנחנו נכיר בכך שכל זה נמצא בשליטת הבורא.

תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת הקשר, נמצאות בשליטת הבורא, ואנחנו חייבים ממש להתחנן אליו, לשכנע אותו, שהוא יעזור לנו. בזה מסתכם גילוי הבורא לאדם.

תלמיד: איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות בחנייה, בעבודה הרוחנית שלנו בתוך העשירייה, מה העבודה שלנו מלמטה למעלה?

כמו שכתוב, להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך אנחנו משכנעים אותו לתת לנו את כוח ההשפעה?

כוח השכנוע שלנו בזה שלמרות המחשבות והרצונות שיש לכל אחד משלו, אנחנו לא מתרחקים זה מזה, אלא פונים לבורא אחד מכולנו ומקווים מאוד שהוא יעזור.

תלמיד: איך מתבטא באדם זה שהוא רואה שהכלים דהשפעה שלו עוד לא מתוקנים?

זה מתבטא באדם כך שהאדם מבקש מהבורא תיקון, והבורא מבין שזה החלק שלו בתיקון כל הבריאה, ולכן מתקן את החלק הזה, והאדם כבר עולה למדרגה אחת גבוה יותר. כך זה קורה.

תלמידה: לפי הרגשתי כל אחד מאיתנו נמצא במלחמה אישית, פרטית, בתדירות, במהירות, ומקבל כוחות מהקבוצה כדי להמשיך במלחמה. מה יהפוך אותנו, אם צריך, לצבא שלוחם יחד נגד אויב אחד?

יהפוך אותנו לגוף אחד, למטרה שלנו, שהוא אחד וברא בנו רצון אחד, רצון לקבל. ושאנחנו רוצים את הרצון לקבל הזה לתקן על ידי האור העליון, אז אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהעלות למעלה תפילה. וזה הכול, אין כאן שום חוכמות, רק לבקש.

תלמידה: במאמר מדובר על המראה שאינה מאירה. על מה מדובר? מה בעצם אנחנו צריכים לראות שאנחנו לא מצליחים לראות?

אספקלריה שאינה מאירה זה החיבור שלנו בינינו, שהרצונות שלנו לא מתחברים, לא מאירים. ואנחנו צריכים לתקן את צורת החיבור, מטרת החיבור, כדי שהחיבור שלנו יהיה הרצון הגדול והחזק שמתמלא מהאור העליון, ומוסר את האור שהוא מקבל, העליון, לכל החלקים שלו. את זה אנחנו צריכים.

תלמיד: האם אפשרי להגיע להשגה של האור גם בלי בקשה? ואם זה כך, אז איך זה מרגיש?

ודאי שאנחנו צריכים לבקש שהאור העליון יבוא אלינו, שיתקן אותנו, שימלא אותנו, שנהיה השותפים הנכונים לבורא, וכך זה יתחדש. זה שאנחנו נבקש ממנו ובצורה נכונה, זה יהיה ברור שאנחנו כבר עשינו את שלנו ונמצאים בסימן השאלה.

תלמיד: האם אפשר להשיג את האור גם בלי לבקש אותו?

בלי לבקש אותו זה לא יהיה האור הנכון. זה יהיה אור מועט כי הוא לא יבוא מהכוח שלנו, מזה שהלב פותח את הדרך לאור, ולכן זו לא תחנה סופית.

תלמיד: מצב של חנוכה זה כשמלכות עולה לבינה. האם אפשר להסתכל על המצב הזה, כמו שלמדנו מתע"ס, שזדונות של הסתר כפול עולים לגילוי אחד של השגחת שכר ועונש?

אם תוריד מזה הרבה הבחנות צדדיות, אז אתה תקבל פתרון נכון.

תלמיד: האם נס חנוכה זה נס על כלים דהשפעה? נראה שבחניה אנחנו מקבלים את ההחלטה הזו. השאלה, מי מקבל החלטה? איך מקבלים החלטה? איך העשירייה צריכה להחליט שאנחנו עכשיו עושים חניה כדי לברר ולהתקדם למצב הבא?

כשאנחנו מתחברים יחד ברצון שלנו, אז יוצא לנו כלי מאוד חזק, וכאן יש אפשרות לתמרן. מה הכוונה? להחליט באיזו דרך אני רוצה לקבל, מה אני רוצה לקבל, איך. אנחנו רק צריכים להתאסף יחד, להשתדל להגדיר בתוכנו, בכל אחד מאיתנו, מהו הדבר החשוב ביותר בהתקדמות שלנו, מה אנחנו מבקשים מהבורא, באיזו דרך אנחנו היינו רוצים לקבל ממנו את מה שאנחנו רוצים לקבל. בזה עיקר הבחירה שלנו. אני חושב שהיום אנחנו קרובים לזה יותר מאי פעם, להחלטה, לפתרון הבעיה. כלומר נתחבר כאחד, גברים, נשים, מכל קצוות תבל, ואז נוכל לקבל מהאור העליון את אותו חלק שלו שימלא אותנו.

תלמידה: אמרת שאם אדם נמצא בחניה, אז זה יכול להיות מכמה סיבות, והוא צריך לבדוק אם זה מסיבה שהוא רוצה דבקות בבורא, או מסיבות שונות חיצוניות. איך לעשות בדיקה כזאת בצורה נכונה?

אני חושב שכשאדם כבר יהיה במצבים כאלה, הוא כבר יוכל להבחין מתי יש לו רצון אחד, מתי יש לו שני רצונות נניח, מתי הוא רוצה משהו מהבורא, מתי הוא מחכה למשהו. כל זה יהיה לנו הרבה יותר ברור.

תלמידה: אדם לא יוצא למלחמה לפני שהוא עושה בירור כזה.

אנחנו נברר את זה.

תלמיד: חנוכה מראה לנו שנס הוא אפשרי רק כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת. כי אם היינו בדעת, אז היינו קודם מביאים שמן, ורק אז היינו מאירים את המקדש. אבל הם מילאו את החוק שלא מחכים רגע אלא עושים הכול עכשיו, הלכו דווקא למעלה מהדעת, ואז קרה נס חנוכה.

מה השאלה?

תלמיד: אם אנחנו הולכים למעלה מהדעת, אז האם במצב כזה הנס אפשרי?

אני לא יודע את זה. אם יהיה לך כלי ובו תהיה האנרגיה שלך, האור שלך, אז בהחלט ייתכן שעל האור מהכלי שלך יגיע אור עליון וידליק אותו. בזה כל השאלה.

לגבי הדרך שבה אנחנו יכולים לעורר את האור העליון, כדי שהוא יגיע לאור שלנו וידליק אותו, זה כעיקרון מה שאנחנו לומדים. אנחנו צריכים לחפש את זה בתוכנו. האור העליון צריך להיות אור של השפעה, אור של אהבה, שלא דורש שום דבר בתמורה, ואז נתחיל להבין איך זה עובד.

תלמיד: אחת העצות שלך הייתה לבקש מהבורא שהוא יתקן וימלא אותנו. איך לבקש מילוי בצורה נכונה?

תבקש מילוי כדי שהלב ירצה את תכונת ההשפעה, את החיבור עם הבורא, זה מהלב. ושהשכל ירצה להכיר במצב הזה, להיות מודע לו ולהתחבר איתו, כדי שהמצב הזה ייכנס אל תוכי, אל תוך ליבי כרצון עז, שרק את זה אני רוצה.

תלמיד: באמת היינו רוצים שזה יהיה כך. אבל נראה שמבקשים מילוי, והרי אנחנו לומדים שאנחנו לא אמורים לבקש לעצמנו, לכן נראה שיש כאן צד אגואיסטי. השאלה היא על זה, איך לעבד את זה בצורה נכונה?

תוכל לעבד את זה נכון רק אם תחשוב על זה מתוך מצב של אהבה. אנחנו עוד נדבר על זה. אתם צודקים, זה לא לגמרי ברור.

תלמידה: החניה שאנחנו מדברים עליה תלויה בעד כמה נוכל להחנות בצורה איכותית, והמשך המלחמה תלוי בבורא, ואנחנו לא צריכים למהר או לעשות פעולות לקראת המלחמה הזאת.

לא, זה לא נכון. אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את כל הרצונות האלה של הבורא בכל הסעיפים האלה שצוינו כאן, שהם כולם מצביעים לנו על המצבים הבאים הרצויים שלנו.

תלמידה: מה זה הכד הקטן של השמן שיש עכשיו בעשירייה?

אתם צריכים לעבוד על זה. אם עכשיו אתם יוצרים ביניכם רצון אחד משותף, להיות מחוברים ביניכם, ולהפנות אותו לבורא, אז תרגישו אותו, זה יהיה הרצון שלכם. לאחר מכן אתם צריכים לעשות כך, שהרצון הזה ירגיש את עצמו, ואתם תרגישו עד כמה הרצון הזה הוא קשור בבורא.

תלמידה: איך המקובלים יודעים שכבר נגמרה החניה וצריך להגיע למצב של פורים? מתי המקובלים יודעים שכבר נגמרה חנוכה ונגמרה החנייה?

אלה מצבים שונים בתכלית. כשאתם חושבים שאתם צריכים לסיים את המשימה שלכם בחנוכה, אז אתם מרגישים מהו אותו מצב הבא שנקרא "פורים". כלומר, זה לא לפי רצונכם, אלא זה קורה כיוון שכך בנויות מדרגות הסולם.

תלמידה: שמעתי שאמרת מקודם שהלב צריך לפתוח את הדרך לאור. איך פותחים את הדרך לאור?

בכך שאת רוצה לקבל את המדרגה הזאת בעל מנת להשפיע.

תלמידה: אבל אני לא רואה את המדרגה. אני צריכה לנסות לדמיין אותה?

את צריכה להרגיש אותה.

תלמידה: האם צריך לנסות לצייר את האור מגיע, מחבר ומקרב, או שאין לזה באמת דמיון נכון?

תנסי, תנסי.

תלמיד: מה חסר לנו כדי לממש את חנוכה?

להיות מחוברים. שכוח החיבור ביניכם יהיה חזק יותר, ילכד אתכם יותר, מכל כוחות הקבלה שמסתובבים בליבו של כל אחד. זה חשוב.

תלמיד: אנחנו בעשירייה עובדים בצורה רוחנית, נפגשים כל יום בפגישות, בשיעורים. איך לתאר את מצב החניה, המנוחה, ברוחניות, ומה צריך לעשות בזמן הזה?

איך להגיע למצב המנוחה או העצירה בתנועה הרוחנית?

תלמיד: מה אנחנו עושים בזמן הזה של המנוחה?

אנחנו קשורים בינינו בתכונת ההשפעה ההדדית, כדי שכל אחד ירגיש את הדאגה של כל העשירייה עליו, את הדאגה של כל הקבוצה עליו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לצבור כוחות בזמן הזה, ברגע הזה?

אתם תרגישו שיש לכם כוחות בהתקרבות הדדית, שיש לכם הבנה של המטרה, של ההתקרבות ביניכם, ושהיא מסתכמת בכך שאתם מרגישים את הרצון האחד המשותף שלכם, ורוצים לכוון אותו לבורא.

תלמיד: במה כל העשיריות צריכות להתמקד עכשיו?

כל העשיריות צריכות להתמקד עכשיו רק בחיבור בכל עשירייה ועשירייה. שיהיה ברור לכל עשירייה מהו המקור שלה, הרצון, ומה היא רוצה לממש, במה היא רוצה לממש את הרצון.

תלמיד: אנחנו נמצאים בחג חנוכה, וחג חנוכה מסמל כניסה או רכישה של אור חסדים.

כן.

תלמיד: לפני שלושה ימים צפינו בשיעור מוקלט שלך, ונתת לנו שם הנחיות איך לרכוש את אור החסדים. האם היום יש לך הנחיות מדויקות יותר איך אנחנו רוכשים, מושכים את אור החסדים, הכניסה הראשונה לרוחניות?

הכניסה הראשונה לרוחניות, היא לדאוג שהרצון הכללי שלכם מתוך העשירייה ייתן לכם כוח, שאיתו אתם יכולים לעשות את כל הפעולות בתוך העשירייה שאתם צריכים, לעשות עוד צעד אחד למטרת הבריאה.

תלמיד: נראה שהקבוצה באמת מוכנה ובשלה לזה. האם אנחנו נצטרך את התמיכה של הרב, או שנוכל לעשות את זה בעצמנו?

לא, בעצמנו לא יכולים. הרב חי או הרב עלה למדרגה יותר עליונה וכבר לא מרגישים אותו כחי, זה לא חשוב. אנחנו צריכים להבין שהחיבור בינינו זה אותו הכלי המיוחד מאוד שאנחנו כן יכולים להציג כלפי הבורא כריק, ולקבל בו מילוי.

(סוף השיעור)