שיעור בוקר 26.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1758,

מאמר 332. "בנין השתוות הצורה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1758, מאמר 332 "בענין השתוות הצורה".

בענין השתוות הצורה

תשל"ט, מנחם אב

"בענין השתוות הצורה, שזהו תיקון שלא יהיה ענין נהמא דכסופא. אפשר לפרש על דרך הפשט, היות מה שמותר עליו יתברך מבחינה ממעשיך היכרנוך, שיש נחת רוח לו יתברך בזה שהוא משפיע להנבראים, המכונה רצונו להטיב לנבראיו.

ובשביל זה גם התחתונים צריכים להגיע למידה זו, היינו שיהיה להם תענוג בעת שהם מושפעים. וזה נקרא בדברי חז"ל "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום".

והיות שהנבראים נולדו במצב הפוך, כי הרצון העליון, הנקרא להטיב לנבראים, ברא בהנבראים רצון לקבל ולא להשפיע, ויש לו רצון להשפיע רק אם הוא יכול להשיג על ידי זה תענוג יותר גדול, הוא יקבל איזו תמורה עבור השפעתו. אבל בלי תענוג אין האדם מסוגל להשפיע שום דבר.

נמצא שהוא בהופכיות הצורה מהבורא. וענין הפכיות הצורה ברוחניות נבחן לפרוד.

ובזמן שהאדם נפרד מהבורא יתברך חס ושלום, איך אפשר לו להתחבר. אלא זה כל הרע שיש בהנבראים, שצריכים לתקן אותה, וזה נקרא הכרת הרע.

שהאדם צריך להגיע לידי הכרה, שאין שום דבר שבעולם שיפריע לו לבוא לטוב ועונג רק הרצון לקבל. ואמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). ודבר זה מפורש היטב בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות".

נמצא לפי זה, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, צריך שתהיה סיבת התעסקותו לבוא לידי כך שה' יתן לו תמורת עבודה בתורה ומצוות שכר עבודתו. והשכר שלו צריך להיות להפטר מהרע ולהגיע להטוב.

היינו שיוכל להתדבק עם הבורא יתברך, הנקרא טוב. וצריך תמיד שתהיה הסיבה לנגד עיניו, שהוא רוצה להגיע לידי דרגה שהוא יהנה ממעשים של השפעה, בדומה להבורא יתברך, שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, ולא צריך מהנבראים שום דבר שיתנו לו.

כך האדם צריך לבקש מה', שיתן לו תמורת עבודתו שכר. והשכר, שיוכל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, שלא צריך שום תמורה עבור עבודתו, אלא בזה המעשים שיהיה לו הנאה ותענוג בזמן השפעתו.

נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא צריך התגברות וכפיה. נמצא מצד אחד יש לו השתוות שהוא אינו מקבל, רק משפיע. אבל אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך.

נמצא עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו.

וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה.

אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה.

לכן הוא נמצא אז במדרגה שאומר להבורא, תן לי תענוגים גדולים, מסיבת שאני רוצה לעשות לך נחת רוח. והיות שלא חסר לה' שום דבר, אלא מה שמותר לנו לומר בחינת חסרון הוא רק בזה שהבריאה תגיע למטרתה, שהיא להנות לנבראיו.

נמצא לפי זה, שלא על מנת לקבל פרס נקרא שהאדם מגיע לידי דרגה, שנתנו לו במתנה מן השמים, שאין לו שום הנאה, רק מה שהוא משפיע לה'. אבל אם הוא משפיע, ואין לו אז שום תענוג, נמצא שאין לו השתוות הצורה, מטעם שאין לו תענוג בזמן השפעה, ורק משתוקק שיתנו איזה דבר עבור עבודתו בעניני השפעה.

מה שאין כן בזמן שהאדם עוסק בעניני קבלה, הוא לא מבקש מה' שום תמורה ושכר עבור עבודתו בעניני קבלה.

לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה."

המאמר ברור. 

שאלה: רב"ש כותב פה, "נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא צריך התגברות וכפיה." התגברות בכפיה זו עבודה עם המסך?

התגברות זה כבר מסך. 

תלמיד: העלאת מ"ן היא לפני ההתגברות?

מה זה העלאת מ"ן?

תלמיד: תפילה, בקשה לבורא.

בקשה למה?

תלמיד: למלא את החיסרון. 

למלא את החיסרון. איזה חיסרון?

תלמיד: חיסרון שהוא מגלה מהחברים, ואז הוא מעלה מ"ן שימלא את החיסרון.

איזה חיסרון?

תלמיד: חיסרון לדבקות.

דבקות, בסדר. 

תלמיד: איך האדם יודע שהוא קיבל תשובה להעלאת מ"ן, על ידי מה?

על ידי הורדת מ"ד מלמעלה, שהבורא נותן לו כוחות לבצע את הפעולה.

תלמיד: רב"ש אומר שאנחנו צריכים להגיע להכרה של היצר הרע. מה אני צריך להכיר בו?

מה יצר הרע רוצה?

תלמיד: הוא רוצה רק לעצמי, הכול לעצמי. הוא לא רוצה חיבור, הוא לא רוצה אהבה, הוא רוצה שאשאב הכול רק לתוכי.

כן. 

תלמיד: יש חוקים בתורה, אנחנו צריכים לקבל את החוקים האלה, תורה תבלין, ואני שואל את עצמי כל יום מחדש איך אנחנו מקבלים את החוקים על עצמנו כדי שבאמת נגיע להכרה הזאת קודם כל, ונוכל באמת להגיע לתיקון, להשתוות הצורה עם הכוח העליון. איך מגיעים לזה כל יום מחדש?

על ידי זה שכל יום אתה מבקש מהבורא שייתן לך אפשרות לקבל על מנת להשפיע ואתה משתדל לבצע את זה, כל פעם עם רצון חדש. 

תלמיד: הבורא נתן לנו רצון לקבל שהוא הפוך ממנו לגמרי.

כן. 

תלמיד: אני צריך להגיע למטרה שאני איהנה מלהשפיע, שזה לא בטבע שלי.  

כן. 

תלמיד: חבר אמר קודם שהוא קורא פה כל יום את המאמרים, ומבין אותם רק בשכל. איך להגיע להרגשה ולהנות מזה? איך מגיעים למצב שחבר בא לשיעור, לישיבת חברים עם העשירייה, לכל מפגש עם החברים מתוך הנאה והוא מוותר על הכול מסביב מתוך הנאה, מתוך אהבה?

על ידי תרגילים. 

תלמיד: מה זאת אומרת תרגילים?

אתה מגיע לשיעור ואתה מקבץ את הכוונות שלך, את הרצונות, ורוצה להגיע לחיבור עם החברים. זה ודאי נגד רצונך הטבעי, אבל אתה כל הזמן מבקש מהבורא שייתן לך כוחות לזה.

תלמיד: אפילו אם אין לי רצון אני צריך לבקש ממנו שייתן לי רצון?

אפילו שאין לך רצון לזה. הבורא יכול לשנות את הרצונות, אז שייתן לך רצון חדש.

תלמיד: רב"ש אומר, "אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך." מהו הפרס שהוא מדבר עליו, איזה פרס אני צריך לבקש יום יום כשאני בא לפה?

למה שהתכוונת לפני שהגעת לכוונה על מנת להשפיע. כשאתה רוצה לעשות פעולה על מנת להשפיע, מה אתה רוצה תמורתה. 

תלמיד: בסופו של דבר כשאני בודק את עצמי יותר ויותר לעומק, ואני שואל, מה אני רוצה, זה עדיין הרצון שלי לעצמי.

זה הרצון שלך, איך אתה יכול אחרת?

תלמיד: זה מה שאני שואל, אתה אומר שאני רוצה להשפיע ואני רוצה לתת הנאה לבורא ללא תענוג לעצמי.

כן, גם את זה אתה עושה ברצון שלך, אתה לא יכול לצאת מהרצון.

תלמיד: אז ממה אני כן יכול לצאת, ממה הבורא כן נותן לי בסופו של דבר לצאת? מה היציאה שלי כל יום מחדש? אני מרגיש שכל יום מחדש אנחנו יוצאים מעוד שלב ומגיעים לשלב יותר גבוה, ואני שואל את עצמי האם התהליך הזה הוא אינסופי, זאת אומרת כל פעם אתה מרגיש יותר ויותר את התלות שלך בבורא.

כן.

תלמיד: איפה פה הרצון העצמי שלך? כי בסופו של דבר אתה צריך להגיע כל הזמן רק לתפילה לבורא ואתה מבין שהכוח שלך הוא מהבורא.

אתה מבקש מהבורא שייתן לך רצון להשפיע. 

תלמיד: זה הכול, בפשטות?

כן.

תלמיד: והאם התורה תבלין שהוא מדבר עליה היא מתוך התרגילים לבקש ממנו כל יום יותר ויותר?

"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 

שאלה: רב"ש כותב, "אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה."

כן.

תלמיד: הרי אנחנו עושים את הפעולות בתוך העשירייה, נגיד עכשיו הייתה סעודה, ואנחנו מרגישים חיבור חזק מאוד. ואנחנו אומרים שכל העבודה שלנו בעשירייה, בקבוצה, היא אמצעי להגיע לבורא. האם אנחנו צריכים להישאר עם ההרגשה הנעימה שנוצרת, ואם לא מה צריך לעשות איתה כדי להמשיך לשלב הבא? כי אמרנו שהכול זה אמצעי להגיע לבורא.

כל זה אמצעי כדי להשפיע לבורא. להגיע לבורא, אני לא יודע מה זה. להשפיע לבורא. אז אנחנו רוצים על ידי כל מיני פעולות שלנו שגם אותן יכוון לנו הבורא, להגיע אליו.

תלמיד: אז אני צריך לעשות פעולה אקטיבית נוספת אחרי שהיינו בחיבור, בהרגשה הטובה, הנעימה זאת, שאני לא יודע איך לתאר אותה, הרגשה כאילו לא חסר לך כלום, זה מספיק?

עם מי?

תלמיד: עם העשירייה, היינו בעשירייה בהרגשה נהדרת של חיבור, זה מספיק או שצריך לעשות עוד איזו פעולה כדי לקשור את זה לבורא?

כנראה שזה לא מספיק.

תלמיד: זה לא מספיק, אז מה עוד צריך לעשות, איך קושרים את זה לבורא?

מהי מטרת הבריאה?

תלמיד: להטיב לנבראיו.

זאת אומרת אני צריך לעשות פעולה שתהיה הטבה לנבראים.

תלמיד: כן, שיהיה לי טוב. המטרה שלו שיהיה לי טוב.

לא שיהיה לי טוב, שיהיה להם טוב. איך אתה מתרגם את זה כך? להיטיב לנבראיו, זה נקרא שאני צריך להיטיב לנבראיו, ובזה אני אהיה דומה לבורא. ואז לפי חוק השתוות הצורה, אני אקבל ממנו את אותו תענוג שהוא מרגיש.

תלמיד: אז אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שעלינו לעשות פעולות בתוך החברה. אבל קודם כל כדי להרגיש, נניח בסעודה, אם אתה רוצה להרגיש את החיבור אתה צריך לעשות עבודה. אתה לא סתם תבוא, תשב בתוך סעודה, אחרת תרגיש כמו במסעדה בחוץ. אז צריך לעשות פעולה?

כן.

תלמיד: ואז הגעת לנקודה שהרגשת חיבור, הרגשת טוב, ואתה אומר שזה לא מספיק?

זה לא מספיק.

תלמיד: כי אתה אומר שצריך להשפיע לנבראיו, שזו המטרה שלו.

כן, זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: אז עלינו להגיע לסעודה ולהרגיש את החיבור, את ההתכללות, אבל אם לא עשית לפני כן עבודה, אתה לא תחווה את זה. אם לא פעלת בתוך העשירייה, אם לא השפעת, אתה לא תקצור את השכר הזה. אז אותה הרגשה בסעודה, האם היא מספיקה, או שצריך לעשות עוד פעולות?

אתה תראה את התוצאה, ואז תגיד.

תלמיד: התוצאה שאני רואה היא רק בהרגשה, ולא בלראות.

בהרגשה, בטח.

תלמיד: אז אם הרגשתי את הרגשת החיבור הזאת, זה בעצם הסימן שפעלתי, שהשפעתי לבורא?

זה כשהתחברת עם החברים?

תלמיד: כן, כשהתחברתי עם החברים.

ומה קורה הלאה? אתם יחד צריכים לפנות לבורא ולהתפלל אליו, שאתם רוצים להגיע אליו. "להגיע אליו" זה להיות בהשתוות הצורה איתו.

תלמיד: אז עשינו סעודה, היינו במהלך המפגש בתהליך, פנינו אליו והתחברנו, ובסוף הרגשנו הרגשה של חיבור. מפה, מההרגשה החזקה הזאת שאיתה יצאנו, צריך לעשות עוד פעולה, או שזהו?

אני לא יודע , תגיד מה הרגשת כתוצאה מהחיבור.

תלמיד: יצאנו, והייתה הרגשה של חיבור, הרגשה של שלמות, שלא חסר לך כלום, באותו רגע אתה נמצא בהרגשה שאין לך שום חיסרון, שלמות. האם זה סוף התהליך שעשינו ביחד? כי הכנו את עצמנו לזה, התכוננו לזה, ואנחנו עובדים במשך היום ביחד, ואז אתה מגיע לאיזה פיק, לשיא. אחרי השיא, לפי מה שאני מבין, נשאר רק להודות לבורא, אין עוד משהו לעשות.

כולכם הגעתם לחיבור?

תלמיד: כן, בסוף הגענו לחיבור, והרגשנו ביחד חיבור מאוד חזק.

ולא מרגישים שיש עוד משהו להוסיף לזה?

תלמיד: לפחות אני לא הרגשתי, וממה שדיברתי עם חברים הייתה באמת תחושה כזאת חזקה.

אז אתם צריכים רק להודות.

תלמיד: זה מה שאני שואל, האם זה מספיק?

תעשו, תודו.

שאלה: זה באמת משהו לא ברור, מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. זו שאלה, אבל גם אמירה, בתפיסת המציאות שלי. בורא רוצה לתת לנו שפע של תענוג, ואם אנחנו מקבלים את התענוג הזה, אז קודם כל טוב לנו, כי אנחנו מרגישים את התענוג, אבל אנחנו לא יכולים לקבל את התענוג הזה בעל מנת לקבל, רק בעל מנת להשפיע, אחרת לא נקבל את התענוג.

כן.

תלמיד: אז אם עשינו איזה חיבור, ואם אני עושה השלכה ל"תע"ס", לא שאני מבין גדול, אבל אם עשינו איזה חיבור שנקרא כלי הראשון, זה כלי דכתר, שמתמלא בו אור נפש, אז קיבלנו תענוג ברמת אור הנפש, וזה אור קטן, אבל יחסית זה תענוג מאוד גדול. ועשינו שוב חיבור, הגענו לכלי חדש, שנקרא כלי חכמה, וקיבלנו בתוכו את אור הנפש, וכלי דכתר קיבל את אור הרוח.

וכך אנחנו בונים בתוכנו, על ידי חיבור עם החברים, אני עדיין רק מתאר לעצמי שזה ככה, את כל הנרנח"י. שזה תענוג מאוד מאוד גדול, אבל אפשר לעשות את זה רק בעל מנת להשפיע, וזה להיטיב לנבראיו. אני מרגיש טוב, הבורא מרגיש טוב, כולם מרגישים טוב. האם זה כך?

כן.

שאלה: יש רגעים בעבודה שהחיסרון של החבר הופך לפרס עבור העשירייה, בחינת פרט וכלל שווים, זה מצב אפילו של מתיקות בעשירייה, ובאמצעותו כביכול אפשר לכפות על הבורא, בבחינת אם אין אתה תעזור, איך נשווה צורה עימך כדי להיטיב לכל אשר בראת לעשות?

כן

שאלה: כשאנחנו עושים פעולת חיבור, ומרגישים מזה תענוג. איך אנחנו מוודאים שזה לא בעל מנת לקבל?

כי אתם עושים את זה יחד, ועושים את זה בכוונה על מנת להשפיע זה לזה בתוך העשירייה, ואז מתוך העשירייה, את סך כל המאמץ המשותף, אתם מכוונים אותו לבורא.

תלמיד: אנחנו מכוונים כל דבר לבורא, מייחדים הכול אליו?

לא, לא כל אחד, אלא כולנו יחד. כל העשירייה מתחברת בין אחד לחברו, וכך כולנו יחד מכוונים את עצמנו להשפיע לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, צריכה להיות מחשבה, חוץ מזה שאנחנו קושרים את עצמנו לבורא, צריכה להיות מחשבה שקשורה בתפיסת המציאות?

אתם לא יכולים להתקשר לבורא אם אתם לא מבטלים כל אחד את עצמו כלפי החברים.

תלמיד: כן, אני ביטלתי את עצמי, אבל עדיין אין לי תפיסת מציאות כללית.

למה אין?

תלמיד: זו השאלה, האם אנחנו צריכים להקדיש גם מחשבה על תפיסת המציאות, שאני כלול מעשרה, אולי אני כלול מכל העולם. צריכה להיות פה מחשבה נוספת? אחרת זה אני והבורא. יש סכנה שזה שוב יהיה בעל מנת לקבל. צריכה להיות פה מחשבה של לסדר את תפיסת מציאות שכל אחד כלול מעשרה.

כן.

תלמיד: האם חייבת להיות פה מחשבה נוספת על האני בתוך הכלל, מי אני כלפי הכלל, ומה זה הכלל כלפַי?

כן. אתה מתבטל כלפי העשירייה, והעשירייה כביכול בולעת אותך.

תלמיד: אז המחשבה כאילו צריכה ללכת בשני חיצים, אחד אנחנו מכוונים כלפי הבורא, והמחשבה הנוספת היא לסדר כל הזמן תפיסת מציאות נכונה.

לא.

תלמיד: אז אני שוב אהיה בעל מנת לקבל, אני והבורא. שאדם מרגיש תענוג חזק מחיבור, הוא צריך לטפל בתענוג הזה, שזה לא יהיה בעל מנת לקבל, הוא חייב להפעיל מחשבות.

כן, אז הוא עושה צמצום.

תלמיד: מה זה עושה צמצום?

שהוא לא רוצה לקבל את תענוג הזה לעצמו.

תלמיד: ואז לאן הוא מפנה את כל התענוג?

לחברה, ועם כל החברה לבורא.

תלמיד: אז ההפניה הזאת היא מהחברה לבורא?

כן.

שאלה: עכשיו אמרת, "כל העשירייה מתחברת בין אחד לחברו". כלומר, אני יושב עם העשירייה, ואני משתדל להתחבר כמה שיותר עם מי שאני מצליח?

כן.

תלמיד: ואני לא צריך להתחבר עם כולם, רק שמי שאני מתחבר אתו, יתחבר עם השאר?

לא. בתוך העשירייה אתה צריך להתחבר עם כולם.

שאלה: אומרים על הבורא שהוא "מחייה מתים". אם עשירייה מגיעה להשתוות הצורה עם הבורא, היא מסוגלת להחיות מתים?

לא. עשירייה זה עשירייה. זה הכלי שהבורא מטפל בו, ומעלה אותו.

תלמיד: ומה המשמעות של "להחיות מתים"?

שאם יש לך איזה חבר שלפני זה היה בעל מנת לקבל, מה שנקרא "מת", אז עכשיו הוא קבל כוח מהבורא להיות במשהו בעל מנת להשפיע, להתאושש, להתעורר, וכך הוא מתעורר לקראת הבורא.

שאלה: רב"ש אומר פה שצריך להגיע למצב שאתה פונה לבורא שייתן לך תענוג בעת שאתה עוסק בהשפעה. ובמקום אחר הוא אומר, "תן לי תענוגים גדולים, מסיבת שאני רוצה לעשות לך נחת רוח."

כן.

תלמיד: אז החצי הראשון של הבקשה, "תן לי תענוגים גדולים", בזה כולנו מצטיינים, רק לסדר את הסיבה, שאני לא רוצה את זה לעצמי, אלא לעשות לך נחת רוח, וזה הקושי, האדם לא יכול להוציא מעצמו לבד בקשה כזאת.

כן.

תלמיד: כדי שיחול בי שינוי, יש שני מקומות עבודה. אחד, זה הדיבור של האדם עם הבורא שייתן לו כוח להתגבר על הטבע שלו. והשני זו העבודה שלו עם החברים, שייתנו לו דוגמה, שייתנו לו סביבה, שהוא יוכל להשפיע עליהם, שיוכל ליהנות מהם.

איך זה שבן אדם עובד בשני מקומות עבודה? מה סדר העדיפויות, איפה לעבוד קודם, מה יותר חשוב?

קודם עם החברים.

תלמיד: אדם צריך להגיע לקשר כזה עם החברים שהוא יוכל לבקש מהם שייתנו לו כוחות ליהנות מזה שהוא עושה פעולת השפעה כלפיהם?

לאו דווקא.

תלמיד: כי זה מה שצריך, משהו מעל לטבע.

לא. שייתנו לו תענוג שהוא עובד עם החברים?

תלמיד: מזה שמשפיע להם. למשל אנחנו עושים פעולות אחד כלפי חברו בעשירייה. לפעמים מישהו מביא בקבוק, מארגן סעודה. ואחר כך, מי שעשה את הפעולה הזאת יש לו איזה חשבונות עם עצמו. למה עשיתי? מה עשיתי? זה לטובתי? לטובתם? יש הרבה חשבונות אחרי פעולה כזאת לטובת החברים.

איך להמשיך את זה למצב כזה, שלבקש מהחברים שיהיו בשבילי מקור השפע?

אדם יכול לדמיין שהבורא נותן לו הכול והכול מגיע מהבורא, אבל מהחברים לא נראה לו שהשפע מגיע. כביכול הם נראים לו כמוהו. איך אדם שם את החברים מעל לראש שלו ומסתכל עליהם כמו בורא? כמקום עבודה, כמקור השפע, כמקום להשפיע כלפיו?

שיתקרב לבורא אז יגלה.

תלמיד: בורא קודם או חברים קודם?

בלי חברים הוא לא יכול להתקרב לבורא, ובלי בורא הוא לא ירגיש שהוא נמצא בקשר נכון עם החברים ומקבל דרכם.

תלמיד: מה קודם?

קודם חברים.

שאלה: בשילוב שהוא אומר, ששמחה והשפעה חייבים להיות ביחד, יש הרגשה שהוא מבלבל. השמחה צריכה להיות כתוצאה מההשפעה, לא כסיבה להשפעה?

כן.

תלמיד: אז איך לבקש שמחה בהשפעה, שהבקשה לא תהיה טבולה באגו? הוא אומר "שרק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה." איך אפשר לבקש כזה דבר שזה לא יהיה מתוך הרצון לקבל?

תבקש.

תלמיד: למה הוא משתמש במילה "תענוג"? מהו התענוג? זה בעצם בגלל גדלות הבורא? זה מה שממלא את האדם שהוא משפיע?

תענוג מזה שאתה משפיע, שאתה דומה לבורא. אז מגיע אליך מתוך ההזדהות שלך עם הבורא אור מיוחד.

תלמיד: לא היה יותר נקי, לצורך העניין, לבקש שתעזור לי להשפיע, אפילו אם אין לי תענוג בזה?

כן, ודאי. כי אתה רוצה להיות דומה לבורא.

תלמיד: כי הוא אומר שאם אתה לא עושה, אם אין תענוג בהשפעה אז זו לא השפעה.

כן.

תלמיד: אני הרבה פעמים שומע ממך "שאתם צריכים להתחבר בעשירייה ואז לפנות לבורא". אם אני עובד בעשירייה על החיבור, אני מרגיש שאני יכול להגיע רק לייאוש מכוחותיי שלי. לא יכול להגיע לחיבור.

למה?

תלמיד: איך הרצון לקבל על מנת לקבל יכול להגיע לחיבור בכלל?

אבל זה כבר לא רצון לקבל על מנת לקבל, אתה כבר רוצה להידמות לבורא בזה שאתה לא מקבל.

תלמיד: אני מבין. אני פשוט שומע שאתה אומר, "אתם צריכים להתחבר ואז לפנות לבורא".

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת, "להתחבר"? כל אחד מתחיל עבודה מתוך הרצון לקבל על מנת לקבל, בלי עזרת ה' אני לא יוכל לעשות כלום, לא צמצום, לא לבנות מסך ובטוח לא כוונה על מנת להשפיע.

תפנה לבורא שייתן לך רצון להשפיע, שעל ידו תוכל להתחבר.

תלמיד: אז החלק הראשון, "אתם צריכים להתחבר", מה זאת אומרת?

להשפיע זה לזה.

תלמיד: כמו שאני מבין ברצון האגואיסטי שלי?

להשפיע זה לזה וגם לקבל זה מזה. העיקר, להיות כולנו מחוברים.

תלמיד: זה חיבור גשמי. זה לא חיבור רוחני.

אני לא יודע מה אתה מתאר לעצמך, אבל גם חיבור הרוחני הוא כך.

תלמיד: העבודה העיקרית פה של האדם היא בקשה מהבורא. כתוב "לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה,". למה הוא קורא לזה "מתנה"? הרי, אנחנו עוסקים בעבודה של תפילה, יגיעה לקבל על זה, עבודה להחזיק מטרה שהיא לא פשוטה כל הזמן, צריך כל הזמן להחזיק אותה המטרה. ואחרי זה הוא קורא לזה "מתנה".

כשאתה מקבל מהבורא מה שאין לך ואתה זקוק לזה, זה נקרא מתנה.

תלמיד: אבל זה כנגד יגיעה מאוד גדולה.

זה עניינך, אבל כלפי הבורא, ככה זה.

תלמיד: איך אנחנו מחזיקים את המטרה הזאת כל הזמן של לבקש נכון את השתוות הצורה? זו הבקשה העיקרית שאנחנו צריכים לבקש אותה בינינו וזה כל הזמן צריך להיות נגד עינינו. איך מחזיקים את זה כל הזמן לנגד עינינו כמטרה?

על ידי חיבור עם החברים.

תלמיד: כמו שאמרת קודם, להתכלל דרך החברים ולהתכלל בחיסרון שלהם?

כן.

שאלה: רב"ש פה כותב, "נמצא לפי זה, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, צריך שתהיה סיבת התעסקותו לבוא לידי כך שה' יתן לו תמורת עבודה בתורה ומצוות שכר עבודתו. והשכר שלו צריך להיות להפטר מהרע ולהגיע להטוב.

היינו שיוכל להתדבק עם הבורא יתברך, הנקרא טוב. וצריך תמיד שתהיה הסיבה לנגד עיניו, שהוא רוצה להגיע לידי דרגה שהוא יהנה ממעשים של השפעה, בדומה להבורא יתברך, שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, ולא צריך מהנבראים שום דבר שיתנו לו.

כך האדם צריך לבקש מה', שיתן לו תמורת עבודתו שכר. והשכר, שיוכל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, שלא צריך שום תמורה עבור עבודתו, אלא בזה המעשים שיהיה לו הנאה ותענוג בזמן השפעתו.

נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא צריך התגברות וכפיה. נמצא מצד אחד יש לו השתוות שהוא אינו מקבל, רק משפיע. אבל אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך. נמצא עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו. וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה." זה השלב הראשון, משפיע על מנת להשפיע. אחרי זה הוא מפרש איך לקבל בעל מנת להשפיע זה כבר דרך החברים לבורא. כי אין כלי קבלה אצל האדם, כלי הקבלה שלו זה מחוץ לו.

כן.

תלמיד: הוא יכול רק לקבל בגשמיות כוחות שיהיה לו רק לקבלה ובשביל שיהיה לו כוח רק לעבוד בלתת יגיעה.

נכון.

שאלה: אמרנו שלבורא יש רצון להיטיב לנבראים וגם לי צריך שיהיה רצון להיטיב לנבראים. יש לי רצון, אני רוצה להיטיב לנבראים, אני פועל לזה ומתפלל לזה.

יש לך רצון להיטיב לנבראיו?

תלמיד: כן. אז למה יש עדיין נבראים שרע להם? מה אני לא עושה מספיק? אני רוצה שיהיה להם טוב, ויש עדיין נבראים שלא טוב להם.

אתה עושה הכול.

תלמיד: אבל אני רוצה שיהיה טוב לנבראים. ויש נבראים שאני מסתכל עליהם והם סובלים, רע להם ולא טוב להם. האם אני פספסתי משהו?

אז מה חסר לך כדי שיהיה להם טוב?

תלמיד: זו המטרה שלי, אלו החיים שלי. לזה אני מתפלל, לזה אני פה כל בוקר, כל הזמן חושב על זה, פועל לזה, ועדיין יש נבראים שסובלים, שלא טוב להם.

זה סימן שאתה לא משתדל מספיק.

תלמיד: אבל מה עוד חסר?

להתפלל לבורא.

תלמיד: אני מתפלל לבורא כל בוקר, מבקש שיהיה טוב לנבראים. חושב עליהם, מפרסם ציטוטים, חותך קטעים מהשיעור ושולח לכולם, ועדיין יש נבראים שרע להם.

אולי רק אתה רואה כך.

תלמיד: אתה רואה שטוב לכולם?

כן.

תלמיד: איך אני יכול לראות את זה?

תבקש מהבורא שייתן לך לראות אותם בצורה הנכונה.

תלמיד: יש בחוץ מלחמות, צרות, הרוגים, מתים, פצועים, מריבות, סכסוכים. האם כל זה בדמיון, כל זה לא קיים, כל זה שקר?

לא. אתה צודק. מה יוצא מזה שאתה מתפלל?

תלמיד: אני מפספס משהו.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: מה לעשות כדי שיהיה טוב לנבראים?

רק לבקש.

תלמיד: אבל הבורא לא רוצה שאני אבקש.

כנראה שממך הוא לא רוצה.

תלמיד: אבל אני חושב שכולם פה מבקשים את זה, רוצים את זה.

אתה צריך לסכם את זה עם החברים כך שכולכם יחד תעלו את התפילה, ואז תראה אם הבורא מסרב או לא.

תלמיד: נראה לי שעושים את זה. אין פה מישהו שלא רוצה את זה.

אם אתם חושבים שאתם עושים הכול נכון ועושים כולכם יחד, ופונים לבורא, אז כנראה שהבורא הוא לא בסדר.

תלמיד: מסכים איתך. ומה עושים עכשיו?

עושים חשבון חוזר, איפה אנחנו טועים, למה הבורא לא שומע אותנו. זה דבר הכרחי לחקור, לענות לעצמנו, ולשנות את התפילה לבורא. אז אתה תשתנה כנראה.

שאלה: כתוב בסוף המאמר, "לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה". איך הבקשה הזאת נראית בעיניו של הבורא לבורא שייתן מתנה עבור היגיעה, שיהיה שכר? האם זה נשמע אגואיסטי או שזה בסדר?

למה אגואיסטי? תלוי מה אתה רוצה. אתה רוצה שכל העולם ישמע מהי מטרת הבריאה האמיתית, איך להגיע אליה, איך לממש אותה, ועל זה אתה מתפלל.

תלמיד: כלומר לבנות בצורה נכונה את הבקשה.

כן.

שאלה: אני רוצה לשאול על הסעודה שהחבר שלי סיפר עליה. אם הייתי צריך להגיד למישהו שהמטרה שלו בעולם הזה היא להגיע לסעודה, לדרגה הכי גבוהה בעולם הזה, אז הייתי אומר לו אתה צריך להגיע לרחוב הזה, לבניין הזה, לקחת שולחן, לשים עליו מפה ולשים את האוכל בסעודה בתוך כלי כסף עם פיתוחים. ואחר כך החברים מקבלים בסעודה את הביטחון שהוא הלבוש להאור, הנקרא חיים.

הרב"ש אמר כאן ש"תלמיד שגולה מגלים רבו עמו", ואם הם היו מחזירים את הצדיק לדרגת הגואל, באותו רגע הסעודה לא הייתה במצרים אלא היא הייתה בהיכל המלך, בארץ ישראל. איך העשירייה באותו רגע מעלה את הצדיק חזרה לדרגת הצדיק, מהמקום שהם הורידו אותו אליו?

אני לא יודע. קשה לי להבין בכלל את מה שאתה אומר, כי תמיד אתה אומר בכאלה סיבובים, בכאלה דוגמאות, שאין לי אותם, אני מצטער.

שאלה: הסעודה הייתה לפי מה שכל אחד משער בליבו מה זה תענוג, מה זה אור, מה זה משה, מה זה רב, ומה זה ביחד. מכאן אין יותר לעלות, זו דרגת השיא. מהדרגה הזאת שהעשירייה מתקדמת למקום שהם לא יכולים לדמיין אותו, הוא מעל הדעת והשכל והרגשות, כי הם כבר בדרגת השיא, איך משם הם לוקחים את בעל הסעודה לדרגה הזאת?

אני לא יודע, אני לא נמצא בדרגות האלה, ולא רוצה לדמיין לעצמי מה שאתה מכניס לי בראש. דבר על מה שאנחנו מדברים, איך שאנחנו נמצאים, ולא דמיונות כאלה.

שאלה: שמעתי המון דברים, הרבה דברים לא הבנתי, והרבה דברים הבנתי. מהן הנקודות החשובות ביותר כדי להגיע להשתוות הצורה, שאני אקח מפה ולא אצא מפה מבולבל?

לזה צריכים להיות בהשתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: מהן הנקודות שאני אגיע לשם?

אל תבלבל אותנו עם דעתך.

תלמיד: להיפך, אני שואל כדי שאני לא אצא מבולבל ואצא עם משהו ביד.

כדי להגיע למטרת הבריאה, אתה צריך רק לבטל נכון את עצמך כלפי החברים ויחד איתם להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: זה הכול?

זה הכול.

תלמיד: כי לא פעם אמרת לנו, שכדי להגיע לשיווי צורה, להגיע לגלות את הבורא, תהיה קודם בחושך ואז תלמד.

אני לא אמרתי לך אף פעם חושך.

תלמיד: אבל האור יוצא מתוך החושך.

אני לא יודע, לפי ההיגיון שלך זה היה יכול להיות ככה.

תלמיד: איך אתה יכול לגלות את האור, אם אין חושך?

אני לא יודע.

תלמיד: דיברת על זה הרבה פעמים. אני צריך להגיע לחושך בקבוצה כדי להגיע לאור?  

זאת שאלה?

תלמיד: כן.

עכשיו אתה שואל ללא שום הקדמה לזה. ואני אומר לך, אנחנו לא נמצאים בחושך.

תלמיד: לא צריך להגיע לשם כדי לצאת לאור?

אתה צריך כל הזמן להשתוקק לאור, אבל בדרך אליו אתה תגלה את החושך, המצב האמיתי שאתה נמצא בו, שזה כבר השגה במצב ההפוך מהאמת, מהבורא. תתקדם הלאה, תתחיל לגלות במקום חושך את האור.

שאלה:  זאת אומרת שהחושך שאתה מדבר עליו, המצבים האלה, זה דבר טבעי שהבורא נותן לך להרגיש בדרך כדי שתצא לאור?

ודאי, כן.

תלמיד: איך אני מגיע לזה?

אתה כל הזמן משתוקק לבורא, משתוקק לגלות כלים שעל ידם אתה יכול להתקרב אליו, אז אתה מגלה. אתה חושב שזה אור, אתה מגלה את החושך יותר ויותר, ואתה מקבל אותו ומסכים מאין ברירה, שבדרך לבורא אתה צריך לגלות את החושך, ואז אתה ממשיך הלאה ודרך החושך מגלה את האור.

תלמיד: יפה, תודה.

תרשום לעצמך.

תלמיד: כתוב פה גם שמחה, אתה צריך לעשות את העבודה בשמחה, אני רק לא מבין.

כן, זה כשאתה הולך לקראת הבורא, אז בסופו של דבר, אתה עובר דרך החושך לאור ולבורא, וזה מביא לך שמחה.

תלמיד: גם בחושך כשלפעמים אני יוצא, אני צריך להיות שם בשמחה, וגם להשתדל?

כל הזמן.

תלמיד: כל הזמן להיות בשמחה גם במצבים של חושך?

כן.

שאלה: מה שענית עכשיו זה גילוי הכרת הרע? חושך זה גילוי הכרת הרע, גילוי הרצון לקבל?

זה כבר יותר מגילוי החושך, שאתה מגלה בחושך שלב בהתקדמות לגילוי הבורא. ולמה אתה מגלה את החושך? כי אתה מגלה לו את הרע, את תכונתך ההפוכה מהבורא.

שאלה: אם אדם עכשיו קיבל תענוג, ולפעמים נוצר מצב גם לאדם פרטי וגם לעשירייה, שמשהו קרה והוא רוצה להחזיר על זה, יש לו נטייה כזו, והוא רוצה לשלם על זה, אז אתה אומר שזה מוקדם ואין לנו במה לשלם?

אם אתה מרגיש את החושך אז אין לך על מה לשלם.

תלמיד: לא, אתה מרגיש את האור.

כבר את האור?

תלמיד: אני לא רוצה להשתמש במילים כאלה, אני מרגיש שנוצר מצב טוב שאפילו לא מגיע לי, ואני רוצה להודות עליו. אז השאלה שלי, איך להחזיר, במה יש להחזיר?

בהודיה.

תלמיד: אמרת שהודיה זה מוקדם מידי.

לא, כלפי מה, אם הוא מרגיש כל כך טוב שהבורא עשה לו, אז הוא יכול לעשות סעודת הודיה.

תלמיד: אתה אומר שסעודה זו צורה של הודיה?

כן.

תלמיד: אז עשירייה שמרגישה הודיה היא צריכה לעשות עוד סעודה?

כן.

תלמיד: חבר אמר שהתפילות שלו לא נענות. אנחנו אומרים לסמוך תפילה לגאולה, כי אולי הבעיה זה שאם יהיו לנו צרות אנחנו לא נזדקק לבורא, אז הוא כאילו רוצה שנמשיך להזדקק לו. אם היינו יכולים בשלמות לדעת לשייך לו כל הזמן את כל הדברים אז אולי באמת יכול להשתנות.

בסדר.

שאלה: שמעתי את רב אומר שצריכים להגיע לחיבור בינינו בעשירייה ומתוך החיבור לפנות לבורא.

אתמול בעשירייה שלנו עשינו בירור איך אנחנו יכולים לחזק את ההתחייבות של כל חבר בעשירייה כלפי הדרך, כלפי הלימוד, כדי לעלות. איך העשירייה יודעת שהיא הגיעה לחיבור כזה שממנו ניתן לפנות לבורא?

מכל מצב אפשר לפנות לבורא.

תלמיד: האם אנחנו צריכים קודם להרגיש את החיבור?

לבקש. מכל מצב אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש חיבור, לבקש עלייה, ומהחיבור בינינו לבקש חיבור בבורא.

תלמיד: וכשהעשירייה עושה בירור כזה בתוך עצמה. האם אנחנו חייבים להביא את הבורא לעשירייה, זה חייב לקרות בבירור עצמו?

כן ולא. איך שיכולים, אבל להשתדל בזה זה טוב.

תלמיד: כתוב לכל השאלות, העבודה עצמה היא השכר ואת זה צריכים לזכור. הרצון לקבל לא מוכן לשמוע את זה. איך להגיע להשתוות עימו יתברך? הוא כתב לנו שלוש מילים, לא צריך הרבה "ואהבת לרעך כמוך". מי שלימד אותי איך לעשות את זה, זה הרב"ש, הוא אמר לי "אתה צריך לאהוב את החברים ולא הם צריכים לאהוב אותך".

יופי, תודה לך.

תלמיד: כשמתגלים הרשעים בעבודה, שלא יכול לראות את ההשגחה וההנהגה כטובה ומיטיבה, והוא מחליט וקובע שהוא שמח שהוא יכול להיות בהבחנה הזאת. אמרת וגם כתוב אולי אצל הרב"ש, שבזמן של עלייה או שמחה טוב לעיין בדברי תורה, אפילו בסתרי תורה.

כן.

שאלה: רב"ש אומר הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים, כי יראת שמים צריך להיות התעוררות מלמטה. איך זה הגיוני שיראת שמיים זה לא בידי שמיים, ולמה בדיוק הוא מתכוון כשהוא אומר "יראת שמיים"?

"יראת שמיים" זה יראת שמיים, זה יראה כלפי הבורא. אנחנו צריכים להשיג את זה כדי לדעת נכון איך לפנות אליו.

שאלה: וזה לא בידיו?

זה תלוי בעבודת האדם.

תלמיד: אבל הוא אומר שהכול בידי שמיים חוץ מזה.

כן, חוץ מזה, זאת אומרת זה דווקא תלוי באדם.

שאלה: הוא גם ממשיך ואומר שאם אדם מתפלל זה גם כבר נקרא "התעוררותא דלתתא", אם כן מה שמתפעל כבר נקרא "עבודה", אם כך, העבודה היא רק כשהיא בידי האדם ולא בידי השמיים?

כן.

שאלה: אמרנו קודם שהתגברות היא כבר מסך, אם אדם קיבל כוח התגברות מהעליון, יש לו כבר מסך?

כן.

שאלה: ואפשר להגיד שלכולנו יש מסך ופשוט צריך ללמוד לעבוד אתו בצורה נכונה?

לא, מי שמקבל מקבל, מי שלא לא.

שאלה: ויש מצב שצמצום ומסך מתרחשים אצל אדם ללא הכרה?

לא.

שאלה: האם זה חייב להיות במודע, הוא צריך להרגיש את התהליך הזה?

כן.

שאלה: האם יש הבדל בין אמונה לרצון להשפיע או שהם אותו דבר?

הרצון להשפיע מגיע מתוך הנברא והאמונה מגיעה מהבורא, אבל הרצון להשפיע הוא כמ"ן מצד הנברא, וכשהבורא נותן את התשובה זה נקרא מ"ד, ואז האדם יכול להתלבש בזה ולהתפלל, לבקש, לדרוש.

שאלה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

כן.

שאלה: אנחנו מתחברים כדי לומר "סוף מעשה במחשבה תחילה", אנחנו רואים זאת כדרך לפנות לבורא, בגלל זה אנחנו עושים את החיבור אפילו אם אנחנו אולי עדיין לא בחיבור, עדיין בגלל שאנחנו מסתכלים לסוף?

כדאי להשתדל אפילו לדמיין לעצמכם שאתם בחיבור כדי לבקש מהבורא על כך גם מעשה וגם פעולה. זה דבר גדול.

שאלה: יש חברים ששואלים שאלות במהלך השיעור, יש חברים שעונים תשובות, יש כאלה שנואמים בצורה מאוד ארוכה, יש כאלה שמביאים פסוקים ומצטטים, יש כאלה שעונים בקצרה, הכול מגוון, לחלק מהחברים הדבר מפריע, חלק מהחברים אוהבים זאת. איך להתייחס נכון לחברים בשיעור בכל הצורות שמתגלות?

צריך להתייחס יפה לכולם. כשלאדם יש שאלה, עד כמה שהיא נראית לך רצינית או לא, צריך להקשיב ולהשתדל לענות. האם אתם חושבים שאני סבלני, או לא?

תלמיד: מרגישים איך שאתה סבלני.

איך אפשר אחרת? כזה הוא צער גידול הבנים.

שאלה: אני מבין שאם זאת שאלה, לוקח לאדם זמן להתנסח ולהתבטא, הוא מארגן את עצמו תוך כדי, ואני מבין את המצב, בסוף אני שומע את השאלה מבין המילים. ואם זאת לא שאלה, אלא זה אדם שרוצה לדבר?

אז גם כן יש לו לחץ פנימי, "אינו יודע לשאול, את פתח לו".¹

שאלה: איך להתייחס ללחץ הפנימי הזה, יש לזה מקום?

אנחנו רואים שיש מקום, כן, ועוד איך.

תלמיד: ואם חבר נפל, יטפלו בו.

כן.

שאלה: אנחנו רואים אצלך כל פעם גישה אחרת, לפעמים אתה חותך את השאלה בלי התפלפלויות מבקש ישר שאלה במקום, ועכשיו אתה רך יותר, סבלני, נותן לכל חבר להגיד ולדרוש בפני כולם, אז מה הגישה?

יש לכך כמה סיבות, יכול להיות שזה המצב הכללי שלנו, אני לא חושב שזה המצב הפרטי שלי עד כדי כך, לא, אבל יש ויש, בדרך כלל אני חושב עם מה התלמידים יצאו מהשיעור, ולפי זה אני מתייחס.

שאלה: מה השתנה בנו?

לאט לאט אתם לומדים יותר איך לשאול ומה העניין בשאלה ובחיבור. יש הרבה דברים שמתחברים בזמן השאלה, אבל השאלות והתשובות הן הכול, כמו שגם הרב"ש כותב פה, הכול נבנה על שאלות ותשובות.

שאלה: האם אופי השיעור הנוכחי הוא נגזרת של אופי היחסים בינינו עכשיו, בהתייחס לתקופה?

כן.

שאלה: האם משהו השתנה איתנו בתקופה הנוכחית?

אתם מתחילים להיות קרובים יותר האחד לשני, דומים זה לזה, מחוברים. בזמן האחרון זה מורגש מאוד, ונקווה שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון ויכולים להגביר לכך את מהירות ההתפתחות שלנו.

שאלה: איך לגלות סבלנות לחבר ששואל, מדבר במהלך השיעור ולא יודע? האוזניים שלי לא מסוגלות לשמוע אותו.

ואני, מה?

שאלה: איך אתה עושה את זה?

מרגישים עליי שאני מתגבר?

תלמיד: לפעמים, לפעמים ככה ולפעמים לא מרגישים.

מה לעשות? חייבים כך. אני לא אומר שאני ממש דוגמה לכולם, אבל אני משתדל. זו חובה.

(סוף השיעור)

---

1. "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ." (מתוך ההגדה של פסח)↩