שיעור בוקר 01.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 177, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות נ"ח-נ"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 177, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ"ח.

אות נ"ח

"וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק. שה"ס הנקודה דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל."

שאלה: לא ברור מה הוא מסביר פה, באיזה מקום זה?

אתה צריך לקרוא כמה פעמים. הוא אומר לך איך לפי תכנית הבורא, אומנם הוא אומר "בראתי יצר הרע", רצון לקבל, הרצון לקבל לא יכול בעצמו להתקיים, כי אם הוא יתקיים במה שהוא רוצה לקבל בלבד אז הוא ייראה בדרגת דומם, צומח וחי. [כדי להגיע] לדרגת אדם הדומה לבורא, בתוך הרצון לקבל שמבדיל את הנברא מהבורא צריך להיות גם רצון להשפיע הדומה לבורא, ואז לפי זה הוא יקרא אדם.

לכן צריכים כאן, אומנם הכול נברא מבחינה ד', אבל שבבחינה ד' הזו יהיו גם ניצוצי השפעה של בחינה ב', שמלכות תתחבר עם בינה ובינה תתחבר עם מלכות. שאז בקשר השפעה בין הבחינות האלו, יהיה קשר ביניהן, ותוכל להיות איזו התקשרות והתאמה ועבודה הדדית בין הבורא לנברא. בבורא יהיה חסרון של הנברא שנקרא מלכות שעולה לבינה, ובהתאם לזה המלכות שהיא תכונת הנברא תקבל השפעה מהבורא, שזו בינה שתהיה בתוך מלכות. ואז בצורה הדדית, מלכות בבינה ובינה במלכות, התכונות האלה יהיו מקושרות זו אל זו. וככל שיש קשר והתאמה בין תכונות הבורא ותכונות הנברא, הם ירגישו שהם נמצאים בהתקשרות הדדית וכך יתקיימו.

אנחנו מתחילים ללמוד את החלק הזה שהוא כבר מדבר על ההתקשרות בין הבורא לנברא. שהבורא צריך להתכלל מהנברא והנברא צריך להתכלל מהבורא, ולפי ההתאמה הזאת ביניהם כך הם יהיו מקושרים.

תלמיד: למה הרגשת הבושה היא לא מספיקה, למה פתאום צריך שגם תופיע איזושהי תכונת בינה שם בפנים?

הרגשת הבושה גם היא שייכת לבינה, כי אם לא הרגשת הבושה, לא יהיה קשר בכלל בין בורא לנברא. הרגשת הבושה היא שמה שיש בעליון אין בי ולכן אני מתבייש. לפי זה אנחנו הנבראים מתקשרים עם הבורא. בבורא מלכתחילה ישנם שורשים של הנבראים, ובנו גם כן ישנם שורשים של הבורא, זה נקרא שמלכתחילה היינו נמצאים מקושרים בינה ומלכות. אחר כך הקשר הזה נשבר, וכל התכונות של בינה נכנסו תחת שליטת המלכות. אנחנו נלמד את זה עוד מעט כאן ב"פתיחה". תכונות הבורא נכנסות בתוך הנברא ונמצאות בו בצורה שמלכות, האגו שלנו יכול להשתמש בכל מה ששייך לדרגת הבורא, ולכן האדם הוא היצור הכי גרוע שבכל העולמות, האדם השבור. לאט לאט אנחנו מקיימים את עצמנו, מתקנים את עצמנו ומגיעים לדרגת הבורא.

שאלה: מה שאנחנו לומדים כאן באדם קדמון, שיתוף ערבוב התכונות האלה בינה ומלכות, זה בסופו של דבר מביא לאפשרות שלנו להגיע לאותו החיבור?

כן, ודאי. אנחנו צרכים לגלות את התכונות האלה בינה ומלכות בנו, איך שאנחנו נמצאים. מזה שיש לי תכונות הבינה, על ידי זה אני מתקשר לאחרים, אני מזהה מה שיש בהם ואין בי, אצלנו זה נקרא "קנאה, תאווה, כבוד", ואז אנחנו לומדים זה מזה מה כדאי עוד לרכוש, מה כדאי עוד לרצות. לכן כתוב ש"קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם", מהעולם הגשמי, שכאן אנחנו כבהמה, לעולם הרוחני, ששם על ידי קנאה תאווה וכבוד אנחנו פועלים דווקא ההיפך, כדי להגיע לעל מנת להשפיע יותר גדול.

שאלה: הבינה שבמלכות זו הנקודה שבלב?

הנקודה שבלב זו בינה, לב זה מלכות.

שאלה: בחינה ד' עשתה צמצום על כל רצון ורצון והשפיעה לבורא למעלה מהרצון שלה לעצמה. מה עוד אפשר להוסיף לה, היא כבר עשתה הכול?

שום דבר לא לעשות, רק לעשות את זה מעצמנו.

תלמיד: מה זה שהוסיף לה מה שהוא כותב "מידת הרחמים", מה זה אומר?

שהיא התקשרה עם הבינה ורוצה להשפיע לבורא רק ממידת הרחמים. ואז בשבילה העיקר זה מידת הרחמים. כדי לקיים את מידת הרחמים, בינה, היא משייכת לזה את בחינת הדין שזו מלכות.

שאלה: כתוב "בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין.". אנחנו צריכים להשיג את זה או שזה נעשה כבר מראש?

מה שהוא כתב, הוא כתב מזה שהשיג. כי מאיפה הוא ידע? מאיפה ידעו כל המקובלים את מה שהם כתבו בספרים שלהם? ממה שהשיגו. מישהו סיפר להם? מישהו שלח להם איזה ספר מהשמיים? הם השיגו את זה ולכן כתבו.

תלמיד: כי בעצם אנחנו מרגישים כל הזמן את מידת הדין, הכול בצרות, הכול קשה, הכול לא זז.

אל תספר על עצמך. זה שאתה מרגיש כך, זה אתה מרגיש, אני מרגיש אחרת, אני מרגיש רחמים בלי סוף, גמורים.

תלמיד: כן, כי אתה נמצא בתכונת ההשפעה ואנחנו לא.

מי מפריע לך להיות בתכונת ההשפעה?

תלמיד: אני רוצה להיות שם, אבל קשה לי להגיע לשם.

אם קשה, תשלם יותר.

תלמיד: מה זה לשלם יותר?

ביגיעה.

תלמיד: ביגיעה?

כן ביגיעה, מה לעשות. אני מבין אותך אבל אין לנו ברירה.

תלמיד: ואז נשיג את תכונת ההשפעה בחיבור בינינו, זה הכול?

כן, זה הכול. הבורא הוא צריך להתגלות בינינו. לכן כתוב "בוא" לבחינת ההשפעה, לחיבור, "וראה", תגלה את הבורא.

שאלה: כל העולמות יצאו ממלכות דאין סוף, נכון?

נכון.

תלמיד: אז הבחינה של הבינה היא בתוך המלכות דאין סוף?

כן. בחינת הבינה היא הייתה עוד בד' בחינות דאור ישר, בחינה ב'. יש לך שורש שזה כמו כתר, א' חכמה, וב' בינה. ואז בינה זו תכונת ההשפעה.

ברצון לקבל שהבורא ברא, שזה נקרא בחינת שורש או כתר, באה בחינה א' שהיא כבר רצון לקבל, בחינה ראשונה, לכן היא נקראת ראשונה כי היא ראשונה שרוצה לקבל. היא מקבלת את האור, זה נקרא "חכמה", מלא אור. יש רצון ובפנים אור. האור שפועל בתוך הרצון, מפני שהאור יותר חזק, הוא הראשון, הוא הקובע, הוא מביא את הרצון לבחינה השנייה, שהרצון לקבל הזה בעצמו רוצה להיות משפיע, זה נקרא "בינה", שהוא רוצה להשפיע, זו בחינה ב' (ראו שרטוט מס' 1).

בחינה ב' שמרגישה שהיא כולה רוצה להשפיע אבל אין לה ממה לקבל חיוּת, היא חייבת לפחות להשיג משהו כדי להתקיים. ואז חוץ מהעיקר אצלה שזה רצון להשפיע, היא חייבת במשהו למשוך את האור לעצמה כדי להתקיים, אחרת היא לא תוכל להתקיים כדי להשפיע. אז כשהיא מושכת את האור, קצת אור כדי להתקיים ולהשפיע, כמו שאדם אפילו שהוא צדיק ורוצה לתת הכול, אבל הוא חייב לאכול אחרת הוא ימות, זה נקרא "זעיר אנפין". השם "זעיר אנפין" הוא מזה שלוקח קצת לחיים שלו. אז יש בו קצת אור חכמה, אבל העיקר זה אור החסדים. מתוך זה שהוא ממשיך רק לתוך החיים שלו ולא יותר, הוא מגיע למצב שהוא רוצה לקבל רק את אור החכמה. זאת אומרת, גם במקום אור חכמה וגם במקום אור חסדים, הוא רוצה רק לקבל לעצמו, הוא מחליט שזה העיקר לפי הטבע שלו, ואז זה נקרא "מלכות" (ראו שרטוט מס' 1).

תלמיד: המלכות דאין סוף שהיא רוצה רק לעצמה, איך פתאום מתעוררת בה התכונה הזאת של הבינה, אחרי פרצופי א"ק?

מה שקורה אחרי זה, המלכות הזאת מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור כי היא כולה רוצה לקבל, והרצון לקבל זו כבר החלטה שלה שהיא החליטה. כשהיא הייתה בזעיר אנפין היא החליטה שהיא רוצה להיות המקבלת, לכן עכשיו כשהיא מקבלת והיא מרגישה את האור שנמצא לפניה, תכונת הבורא, תכונת ההשפעה שהיא מרגישה, היא מרגישה הופכיות (ראו שרטוט מס' 1). כתוצאה מזה שהיא מרגישה הופכיות, אז מה שיש לה בפנים זה נקרא "בושה", מינוס גדול בהרגשה, מה היא בעצמה לעומת הבורא. כתוצאה מזה מגיעה פעולה שהיא נקראת "צמצום", שהיא מגרשת את כל האור שיש בה, לא רוצה לקבל אותו. זאת אומרת בזה היא דומה לבינה ונשארת ריקנית.

שרטוט מס' 1

תלמיד: ואז היא צריכה לעבור את שני הפרצופים של א"ק גלגלתא וע"ב, ואז בס"ג מתעורר בה הרצון להשפיע שוב כמו בד' בחינות?

את זה עוד מעט אנחנו נלמד.

שאלה: מה זה אומר שדין ורחמים מכשירים את גוף האדם שיוכל להיות כלול ממידת ההשפעה?

על ידי שילוב דין ורחמים אנחנו נגיע לבחינת ההשפעה. לא על ידי אחד מהם אלא על ידי שיתוף בין שניהם, כך אנחנו לומדים זה מזה. בעצם אנחנו כולנו מידת הדין, רצון לקבל, ואנחנו לא יכולים להבין מה זה רצון להשפיע. אלא כשיש ביניהם התקשרות ומשפיעים זה על זה, דין על רחמים, ורחמים על דין, אז אנחנו מגיעים למצב שבאמת שתי התכונות האלו הן מתחילות להיות מחוברות זו עם זו, מלכות ובינה. אנחנו עוד נלמד איך הן משתדלות לעזור זו לזו.

קריין: אות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים".

יש לנו גלגלתא, ובה יש ראש, תוך וסוף. במקום שמות אני כותב 4, זו דרגת העביות שיש בגלגלתא (ראו שרטוט מס' 2). אחרי גלגלתא, מה שמתלבש על הגלגלתא זה ע"ב, מפה עד הטבור דגלגלתא. ע"ב זה עביות 3. אחרי ע"ב, מפה דע"ב מתחיל להתפשט ס"ג שזה עביות 2. יש ראש דס"ג וגוף דס"ג, וכשגוף דס"ג מתחיל להזדכך, כל האורות של ס"ג יוצאים למטה ועוברים דרך הטבור, ומפני שזה אור חסדים הוא יכול לעבור ולהיות בכל מקום. אז למטה מטבור יכולות לרדת נקודות דס"ג.

למה? לגלגלתא יש עדיין אור חכמה, בע"ב ודאי שיש אור חכמה. גלגלתא זה 4/4, ע"ב זה 4/3, העביות שלו היא 3, אבל ההתלבשות היא 4, תוספת. וס"ג זה 3/2, רשימות דהתלבשות 3, רשימות דעביות 2. מפה דס"ג עד הטבור הכללי אלה טעמים דס"ג. אבל כשנגמר אור החכמה ומתחילה הזדככות, נשאר בו רק אור החסדים, רק חסדים. ואז האורות האלה של חסדים הם יכולים לרדת למטה מטבור למרות שאין שם מסך, אין רצון לקבל שרוצה לקבל על מנת לקבל. האורות האלה הם יכולים להתפשט שם מפני שהם כולם בלהשפיע, אורות הבינה, כי ס"ג זה בינה.

כשיוצא מהס"ג אור חכמה ששייך ל-3 ונשאר לו רק 2, אני אציין שמתחת לפה דס"ג זה 3/2, ואחר כך 2/2, אז האורות האלה שהם אורות דחסדים, יכולים לרדת למטה מטבור והם ממלאים את כל המקום הזה שנמצא מטבור עד הסיום, הסוף (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

אז מה הוא אומר באות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה." זאת אומרת, בדרך כלל אין סיום על האור העליון אלא רק במלכות, שמלכות עושה צמצום ואומרת "בי האור העליון לא נכנס כי אני לא מסוגלת לקבל אותו בעל מנת להשפיע". וכאן נעשה עוד סיום חדש, גבול חדש, עד כאן, והגבול הזה נמצא כבר בבינה. "ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק," זאת אומרת, שהייתה עומדת בסיום (ראו שרטוט מס' 3), מלכות המסיימת, המלכות הזאת "ממעל הנקודה דעוה"ז," נקודת דעוה"ז היא למטה מכל הסיומים, כאן אנחנו, זה העולם הזה "עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק," זאת אומרת, יש את נקודות דס"ג שירדו מטבור עד הסיום, אז בחצי הוא אומר, באיזשהו מקום, יש לנו סיום חדש במַקום חצי בינה דגוף דס"ג ד"אק. "הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף."

זאת אומרת, אם אנחנו נעשה כאן חלוקה לעשר ספירות, אז במקום שנקרא תפארת (ראו "Tiferet" בשרטוט מס' 3) יהיה לנו סיום חדש. האור התפשט קודם כל למטה, ואחר כך קרה לו משהו והוא התקפל והגיע רק עד תפארת. זאת אומרת, עוד אור שיבוא אחר כך, יבוא רק עד תפארת, ולא יותר. למטה מזה לא יהיה, ובתפארת יהיה הסיום החדש, סוף חדש.

"כי כח"ב דגוף נק' חג"ת," חג"ת זה חסד, גבורה, תפארת "ונמצא הת"ת היא בינה דגוף." תפארת.

"כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף." זאת אומרת, תפארת זה בינה, כמו בינה דגוף. יוצא שהאור יכול להתפשט עד הבינה, אבל לא יותר מזה. "וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק," בפה דראש דס"ג הייתה מלכות המזדווגת, האור העליון הגיע ומלכות עשתה עליו צמצום, מסך ואור חוזר וזיווג דהכאה, ומזה הייתה מתפשטת למטה. אז המלכות הזאת כבר אחרי כל התהליך הזה שהיא עברה כאן (ראו עיגול אדום בשרטוט מס' 3) היא השפיעה בחזרה למלכות כך שהמלכות הזאת עלתה לבינה דגופא.

"מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק," (ראו N"Eבשרטוט מס' 3). מה זה נקבי עיניים? נקב, חור שיש לנו בעין שדווקא בו אנחנו כביכול רואים. "שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים". זאת אומרת, המלכות שהייתה עומדת בפה, המלכות הזאת עלתה לנקבי עיניים. ובנקבי עיניים נעשה מסך חדש, החלטה חדשה, ומנקבי עיניים והלאה נעשה זיווג על האור העליון. ומתוך זה בא האור למטה, למקום איפה שהייתה עומדת והתפשט מהטבור עד הסיום והפרצוף הזה נקרא "עולם הנקודים", שיצא מנקבי עיניים והתפשט למטה, זה נקרא עולם הנקודים.

אני מבין שזה בלאגן גדול ובלבול גדול ולא מובן שום דבר ממה שאני כאן מצייר. אתם יכולים ללכת לעשרים או שלושים "פתיחות" שלימדתי את הקבוצות ולראות, אולי שם מוסבר באופן יותר מובן לכם. בבקשה, תתחילו לחטט בכל המקורות שלנו למיניהם, זה טוב.

למרות שאני אומר לכם, זה דבר מסובך, כי זו לידת העולם הרוחני הקרוב אלינו, שאיתו אנחנו מתעסקים. כאן מתחיל להיות כבר העולם העליון כלפינו, שאנחנו משפיעים עליו והוא משפיע עלינו. אז המערכת הזאת מתחילה להיות קצת יותר מורכבת ממה שלמדנו קודם. וטבעי ומובן לי שזה לא ברור, שזה יכול להתברר בסופו של דבר אחרי הרבה הרבה חודשים שאדם לומד את זה ומתאמץ, ואיכשהו מתחיל אחר כך להרגיש את זה בפנים.

שרטוט מס' 3

שאלה: כל מה שנמצא בסוף גלגלתא, דהיינו מתחת לטבור, זה מלכות המסיימת. והשאלה, איך אנחנו בעבודה בעשירייה יכולים לזרז התכללות בשבירת בחינת בינה כדי לקרב תכונות מלכות לבינה?

אנחנו כבר נמצאים בכלים שבורים שבהם יש גם מלכות וגם בינה בערבוביה ביניהם, וכל העבודה שלנו היא איך אנחנו יכולים לאתר את הכלים האלו, לעשות בהם בירור והבדלה ותיקונים על חלק מהכלים שיכולים לשייך אותם להשפעה. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות.

וגם זה נעשה בחיבור שלנו בקבוצה ובבקשה לאור העליון שיבוא וימיין לנו את הדברים האלה ויקדם אותנו לזה.

תלמיד: רב"ש מביא לנו דוגמה שלבן אדם יש כלים, עיניים, אוזניים אף, פה. האם תוכל להסביר לנו דרך דוגמה של רב"ש?

מה אני צריך להסביר לך, מה זה נקרא עיניים שלך?

תלמיד: לא, רב"ש מביא לנו דוגמה של בן אדם שיש לו כלים, עיניים, אוזניים.

אז מה?

תלמיד: אז לפי הדוגמה שלו, בלי השרטוט עצמו, כך שאנחנו יותר נרגיש את העומק של הדברים.

שאתה יותר תרגיש אני לא יכול לעשות לך. אני רק יכול להסביר לך איך אתה תרגיש, אבל לא על ידי הסבר שלי אלא על ידי העבודה שלך.

תלמיד: זאת השאלה בעצם, איך אנחנו בעבודה בעשירייה יכולים לזרז ולהתכלל?

זה כתוב לך באלף מאמרים. חזרת לשאלות, "איך אני יכול". אתה יכול לפי מה שמקובלים ממליצים לך לעשות, אז בבקשה תעשה אם אתה רוצה. אבל אני בהסבר שלי אף פעם לא אוכל להביא אותך לזה, אני רק יכול לכוון אותך, אבל את היגיעה אתה תצטרך לתת.

שאלה: כשנעשים הזיווגים בנקבי עיניים בכל התהליך שנכלל בעולם הנקודים, האם יש זיווגים גם בנקבי עיניים בגלגלתא עיניים ובע"ב, האם האור עובר דרך כל הפרצופים?

כן, האור עובר מאין סוף דרך כל הפרצופים. אפילו שאנחנו נמצאים כאן (ראו "we are" בשרטוט מס' 4), זה המקום שלנו נגיד, ואנחנו נמשוך את האור מלמעלה, אז נעלה מ"ן שלנו דרך כל הפרצופים לאין סוף, נעלה לשם את כל המ"ן, ונקבל בחזרה משם אלינו את המ"ד.

רק בצורה כזאת זה עובד, דרך כל הפרצופים, דרך כל העולמות. והכול על ידי זה שאנחנו מעלים כאן סימן שאלה (ראו "?" בשרטוט מס' 4), שרוצים להיות קשורים לבורא דרך כל המערכת הזאת. כי הבורא זה נקרא אין סוף ואנחנו כאן (ראו "We are" בשרטוט מס' 4) ובאמצע זו כל המערכת, שסך הכול זו מערכת התקשרות בינינו לבורא.

שאלה: כתוב משהו לא כל כך ברור. למה מלכות המזדווגת עולה לנקבי עיניים? מה הסיבה לזה.

צמצום ב', שאי אפשר לעמוד בבחינה ד', בפה, כי אין כוחות לקבל בעל מנת להשפיע, יש כוחות רק להשפיע על מנת להשפיע. ולכן מלכות עושה זיווג בפה דראש, מחוסר מסך. יש מסך רק על עביות שורש, א', ב' ועל ג', ד' אין מסך, ולכן הזיווג הוא רק על אור החסדים.

זיווג על בחינה ד' היה בגלגלתא, זיווג על בחינה ג' היה בע''ב, וזיווג על בחינה ב', על אור החסדים בלבד בלי אור חכמה, היה בס''ג. אומנם בטעמים דס''ג עדיין יש קצת הארה מחכמה, אבל בנקודות דס''ג כבר אין חכמה, רק חסדים, ולכן הם יכלו לרדת למטה מטבור, ועל המקום הזה אנחנו מדברים, למטה מטבור. והמצב שלנו הוא בכלל בדרגה האחרונה שהיא כאן (ראו "we are" בשרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

שאלה: האם שיתוף מידת הרחמים במידת הדין זאת המתנה שהבורא נתן לבריאה? כמו שכתוב במאמר שקראנו בתחילת השיעור, "זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו".

כן. אם לא היינו מתחברים עם הרצון לקבל שלנו לבורא דרך המערכת הזאת, לא היינו יכולים אף פעם להגיע בהדרגה להידמות לבורא, להבין אותו, להכיר אותו, להדבק בו, היינו נשארים כמו הבהמות. אתה לא יכול להסביר לבהמה שום דבר חוץ ממה ששייך לגופה בלבד.

תלמיד: זו המתנה שהוא נתן?

הוא נתן לנו מתנה שהיא התכללות עם תכונת ההשפעה, ויכולת על ידי תכונת השפעה להגיע לדבקות בו.

תלמיד: שזה שיתוף מידת הרחמים בדין?

כן.

שאלה: לפני כל החלק של הס"ג, לא הבנתי למה המלכות המסיימת שנמצאת מתחת לסיום רגלין, ריקה מאור, והחלק של הגלגלתא, של הסוף, גם ריק מאור. מה ההבדל?

תן לנו לדבר על זה אחר כך, אתה קופץ קדימה קצת. אנחנו לא דיברנו ממש על המקום הזה, איזה אורות ישנם שם, אנחנו דיברנו רק על החלוקה. שיש לנו גלגלתא, ע''ב, ס''ג, ונקודות דס''ג שיוצאות ומתפשטות למטה מטבור. איך הן מתפשטות ולמה, הוא לא דיבר כאן על זה.

תלמיד: שהמלכות המסיימת נמצאת מתחת לסיום רגלי א"ק והיא ריקה מאור, ובאותיות קודמות הוא דיבר על זה שהחלק של הסוף של גלגלתא גם ריק מאור. לא הבנתי את ההבדל.

למטה מטבור אין אור חכמה, ולמטה מהסוף אין בכלל אור, גם לא אור חסדים, וגם לא אור חכמה.

תלמיד: בסוף של גלגלתא יש אור חסדים?

ודאי. גלגלתא שלא רוצה לקבל שום דבר, כנגד זה יש כאן אור חסדים. שנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור, הן יורדות לאור החסדים שיש כאן.

שאלה: על מלכות אנחנו אומרים שהתכונה שלה היא שליטה וקבלה. על בינה אומרים נתינה ורחמים. מה התכונה של זעיר אנפין?

לא יודע. אתה יכול לשאול ככה על כל דבר. תשאל על מה שהוא אומר, אני לא רוצה ללכת אחרי שאלות פרטיות שיכולות להיות בלי סוף.

תלמיד: בשרטוט יש ארבעה שלבים של אור ישר, מה זה השלב הזה שנקרא "זעיר אנפין"?

זה שבינה מרגישה שהיא חייבת להמשיך אור חכמה, שהיא לא יכולה להיות רק באור החסדים, אז הדרגה הזאת נקראת "זעיר אנפין", שיש בה קצת אור החכמה לפי החלטת הבינה. לא לפי כמה שהבורא נותן אלא לפי כמה שהתחתון, היינו בינה, מחליט שהוא רוצה.

תלמיד: אם רוצים לרומם את תכונת הבינה אז אומרים נרומם את הנתינה, נשבח את הנתינה. אם רוצים לרומם את תכונת הזעיר אנפין, מה משבחים?

עוד לא הגענו לזה. זה עוד רחוק מאוד. אין לנו כאן קשר עם זעיר אנפין בכלל.

שאלה: מה זו מידת הרחמים?

השפעה. מידת ההשפעה שיש בכלי.

תלמיד: אבל מדובר על אור חסדים גם. אלה שמות שונים?

אור חסדים זה מה שמתפשט בכלי שרוצה להשפיע.

שאלה: אפשר לקבל עצה מהתקופה שאתה למדת. הבנתי שהרבה נשים הבינו ב"פתיחה" ובתע"ס וגם הגברים. האם למדת עם המורה? כי בעשירייה אי אפשר ללמוד את זה. האם זו עבודה פרטית של כל אחד ללמוד את זה?

אני ממליץ דווקא ללמוד "פתיחה" יחד. אחרי שאתה קורא כמה פעמים איזו אות, איזה סעיף, איזה קטע, תלמד אותו יחד עם החברים ותראה כמה זה מוסיף לך.

אני לימדתי את ה"פתיחה" עשרות פעמים, במיוחד את הגברים, נשים כמעט ולא השתתפו בלימודים האלה. אני לא יודע מה קורה אחרי המסך, אבל בשיעורים שלי לא היו נשים. עכשיו אנחנו כבר פתוחים להשתתפות של גברים ונשים, שכולם ישתתפו. אני חושב שגם נשים ירצו לדעת את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", לפחות בצורה כללית, ואחר כך אולי יתקדמו, אני לא יודע. אנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון, הכול יכול להיות.

אבל אני חושב שאולי נפתח את כל השיעורים שלנו גם לנשים, גם את שיעורי הבוקר, ואולי לתת להם יכולת איכשהו להשתתף בצורה קטנה בינתיים ורק בשאלות השייכות ללימוד בלבד, לא מה שבא להן לשאול. אני חושב שאולי ננסה לעשות את זה. כי בכל זאת, לא לשכוח שעד 70% מחברי "בני ברוך" הן חברות ב"בני ברוך", חברות ולא חברים, ואנחנו צריכים אותן מאוד להפצה, נשים יכולות לתת לנו בזה כוח גדול מאוד. ובלי הפצה אנחנו לא נצליח בשום דבר בזמננו, בדור האחרון.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר לקרוא איזשהו סעיף ולדון עליו בפגישות של העשירייה? כי זה נשמע מאוד מורכב לעשות את זה בפגישות שלנו.

אני לא יכול להגיד לך. אם יש לכם חצי שעה ואתם יכולים לדבר על איזה קטע ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אז תנסו. אבל לא זה העיקר. העיקר זה המאמרים על החיבור, על כל מה שאנחנו לומדים בחלק הראשון של השיעור. וה"פתיחה" או "תלמוד עשר הספירות" שזה כמו ב"פתיחה" רק יותר מורחב, אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל זה לא חשוב להתקדמות האדם כמו השיעורים האלה שמהם אנחנו מתחילים ללמוד כל יום.

שאלה: בשרטוט כתוב שבמקום נקבי עיניים יתרחש זיווג במ"ה דראש שהוא עולם הנקודים. אז פרצוף מ"ה זה עולם הנקודים או שזה משהו אחר? פשוט לא ציירת פה את פרצוף מ"ה. מאיפה הוא מגיע? גם הוא מגיע מנקבי עיניים?

אני לא רוצה לקלקל את השרטוט, זה יהיה יותר מדי. נעבור על זה מחר, מחרתיים, ונצייר איך כל הדברים האלה מתפתחים. יהיה לנו ברור איך יוצא עולם הנקודים, כי זה מאוד חשוב לנו. מעולם הנקודים, משם כבר השורש שלנו מתחיל, אז נגיע לזה.

תלמיד: יש לנו נקודות דס"ג, נקודות של גלגלתא, ונקודות של ע"ב. יש להן איזה תפקיד? אנחנו פשוט אף פעם לא מציירים אותן, מה הפונקציה שלהן, מה התפקיד שלהן?

אנחנו לא מציירים כאן אולי אלפית ממה שקיים. אחד מאלף, אולי ממיליון. אתה לא יודע כמה פרטים יש כאן בכל דבר ודבר. אלא אנחנו מציירים רק את מה שאנחנו צריכים כעת, בזמן שאנחנו לומדים, נניח, מאיפה יוצא עולם הנקודים, אז עכשיו ציירנו איך הוא משתלשל מאין סוף, ומגיע לפה דראש דס"ג, ונקבי עיניים דראש דס"ג, ואיך מנקבי עיניים דראש דס"ג מתחיל לנו עולם הנקודים.

רק בצורה כזאת פשוטה. עוד נגיע לזה ונצייר, אני שוב אומר לכולכם, לכו לארכיון, אם יש לכם זמן וסבלנות, אתם תמצאו שם המון שרטוטים, אלפי שרטוטים שציירתיc משך שנים רבות ושם תראו איפה זה נמצא, ומה כתוב.

אבל אני לא יכול לחזור על הכול. לא יכול. אלא אנחנו כאן לומדים לצורך הבנה עיקרית מה עלינו לעשות כדי להגיע להשגה, כדי להגיע לחיבור עם הבורא

ולא כדי לדעת בצורה מכנית כמו שלמדנו באוניברסיטה, איך זה נקרא, איך זה קורה, ואיפה זה נמצא, הפה למעלה, האף למטה וכן הלאה. אנחנו רוצים להשיג את הדברים האלה. ו"להשיג" זה נקרא שאנחנו צריכים לעבוד בקבוצה. מה שלא תגידו.

מזה שתדעו מה כתוב כאן, עב", ס"ג וכן הלאה, כל הדברים שאנחנו מציירים, מזה לא תשיגו רוחניות, לא תשיגו. אלא רק בתוך העבודה הפנימית.

שאלה: למה בנקודות דס"ג הצמצום של ארבע ספירות שלמטה מתאים או תואם לצמצום ארבע הספירות דראש ס"ג?

נלמד את זה. זה נקרא "צמצום ב'", על זה נלמד בשיעור הבא. זה לא כמו שאתה שואל, וצריך להסביר את כל התהליך שיש כאן.

שאלה: איך המקובלים היו בטוחים שזאת המערכת, ושמה שהם השיגו לא ישתנה במדרגה הבאה?

כי כך הם השיגו. שהמערכת הזאת היא מערכת שלימה, אמיתית, עונה על כל הכוחות שיש בטבע העליון. ולא אדם אחד השיג, אלא כולם השיגו, עם כל הספקות, והשאלות שהם בדקו וייצבו. וזה בעצם קרה עד האר"י הקדוש, ואחר כך בעל הסולם, הם שסידרו לנו את הידיעה על המערכת הזאת.

זה ממש עניין של גלגולים, מהמקובל הראשון שזה האדם, ואחריו כולם עד אלינו. כולם מתעסקים בהשגה, וכמה שכל אחד ואחד מוסיף, כך סך הכול אנחנו מגלים את אותה המערכת.

נקווה שנגלה אותה בצורה ברורה לפני כולם, שנרגיש אותה, נשיג אותה אפילו יותר מאיך שאנחנו מכירים את העולם הזה. ולא רק שנשיג אותה, אלא שגם נוכל לעבוד עימה. ממש לעבוד עם המערכת הזאת, וכך נתקדם.

(סוף השיעור)