שיעור ערב 06.08.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", עמ' 111, "תיקון ארבעים".

תיקון ארבעים

"בראשית, שִמעי בת וּרְאי וְהַטי אוזנך ושִכחי עַמך, ובית אביך. ויִתְאָו המלך יופְיֵך כי הוא אדונייך, והשתחווי לו. בראשית, שָם שִמעי, שָם בת, שם ראי. שִמעי, ש' מן בראשית. בת, שם ניכר בראש וסוף המילה. ראי, שם ניכר באמצע. כמו זה בראשי"ת. וכאשר תהיה בחיבור עימו כמו זה יאהדונה"י, הוא אומר לגביה ושִכְחי עַמך ובית אביך. שעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כי הוא אדונייך והשתחווי לו. אדון כל הארץ ודאי.

ומפני זה, מצד יהו"ה נקראת מראה שמאירה. וכאשר היא אדנ"י בלי בעלה נקראת מראה שלא מאירה. והנביאים מצד יהו"ה, הם ממראה שמאירה. והנביאים מצד אדנ"י, הם ממראה שלא מאירה, שאֵלו מתנבאים רחמים, ואלו מתנבאים דין. שנבואה היא שקולה לתושב"כ ולתשבע"פ.

ובאותו זמן שנפתחים היכלות הנבואה, כמה בעלי עתידות יתעוררו בעולם. כמ"ש וניבאו בניכם ובנותיכם. וכמה בעלי האותות, ובעלי העתידות, ממה שהיו ועתידים להיות. ממה שהיו, מצד המחשבה שנאמר בה ישראל עלה במחשבה. וממה שעתיד להיות, מצד אמא עילאה. וסוד הדבר מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה.

וכמה בעלי עיניים שהם חוזים ונביאים יתעוררו בעולם, שהם עיני ה'. וכמה בעלי אוזניים ששם שמיעה שנאמר בהם ואשמע את קול כנפיהם. ובעלי פנים שנאמר בהם וארבעה פנים לאחד. ובעלי קולות, ובעלי דיבורים, ובעלי רוח הקודש. ובעלי ידיים שנאמר בהם וידי אדם מתחת כַּנפיהם. ובעלי קומה, ובעלי אות, ובעלי רגליים שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב. באותו זמן ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. אלו הם נביאי השקר שנאמר בהם ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלַהֲטיהם. שהבדיל אותם הקב"ה מנביאי אמת.

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, כאן סוד לעסוק בתשבע"פ, ולהבדיל בין איסור והיתר, שהם מים מתוקים ומים מרים. מצד השמאל, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. ומצד הימין, ויִמְתְקו המים. והם כמו דם טהור ודם נידה שצריך להפריד ביניהם. מפני שאותה זוהמה שהטיל הנחש בחווה גרם לערב מי הטֹהרה עם מי הטומאה. ומפני זה תיקנו תקנה זו לחובה להבדיל ביניהם. ואותו שמבדיל ביניהם, זה רקיע שעל ראשי חיות. שנאמר בו ודמות על ראשי החיה רקיע, זה מט"ט.

ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע. כאן אין מים מצד הטומאה. אלא מים מצד השמאל היו רוצים להתגבר, ומים מצד הימין היו רוצים לעלות עליהם. עד שאלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך, ואלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך. עד שבא עמוד האמצעי והכניס שלום ביניהם, וקשר אותם ונעשה שלום ביניהם. וזוהי מחלוקת לשם שמים. כגון לאה ורחל, שזו רצתה להתחבר בבעלה, וזו רצתה להתחבר בבעלה, ולקח אותן יעקב וקשר אותן בו, את שתיהן. מפני שהייתה מַחְשבת לאה בלבה, אם יעקב לוקח את אחותי, לוקח אותי עשיו הרשע. וכך חשבה רחל כמו כן. משום כך הקב"ה נתן אותן ליעקב שתיהן, והציל אותן מאותו רשע והתחברו בצדיק.

אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו בבית המדרש, ושאלו החברים, מה הוא שאמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, שכתוב דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי.

קם זְקַן הזקנים עתיק העתיקים, ואמר, רבי רבי, מה הוא שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, כמ"ש דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי. והרי כתוב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ועוד, מים עליונים ומים תחתונים יש שם, למה אמר אל תאמרו מים מים. אמר לו רבי שמעון, זקן הזקנים, לך יאוּת לגלות סוד זה שאין החברים יכולים לעמוד בו על בּוּרְיוֹ. אמר לו זקן הזקנים, רבי רבי שמעון, בוודאי אבני שיש טהור הן י' י', שהן יו"ד אחת עליונה מן א', ושנייה יו"ד תחתונה ממנה, וכאן אין טומאה אלא אבני שיש טהור, ואין הבדלה בין מים למים, שהכול ייחוד אחד, שאלו הם מצד עה"ח שהוא ו' בְּאמצע הא', שנאמר בו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אילן עצה"ד למטה. בינתיים הרי זְקַן הזקנים עתיק העתיקים ירד, ואמר להם, חכמים, במה אתם עוסקים. אמרו לו, ודאי בזה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. ואמר להם, ודאי סוד עליון יש כאן, והרי נאמר בישיבה עליונה, ובכדי שלא תִטעו ירדתי אליכם, כדי שיתגלה סוד זה ביניכם, שהוא סוד עליון מכוסה מבני האדם.

בוודאי אבני שיש טהור הם י' י', שמהם מים טהורים יוצאים. והם רמוזים באות א' ראש וסוף י' י'. ו' שהוא נטוי ביניהם הוא עץ חיים. מי שאוכל ממנו וחי לעולם. ואלו שתי אותיות י' הן רמוזות בוַיִיצר. והן שתי יצירות, יצירת עליונים ויצירת תחתונים. והן חכמה בראש וחכמה בסוף. תעלומות חכמה, ודאי הן תעלומות מחכמה עליונה שתחת כתר עליון.

והן כנגד שתי עיניים, שבהן שתי דמעות יורדות בים הגדול. ומדוע ירדו, מפני שהתורה משני לוחות אֵלו היה משה מוריד להם לישראל. ולא זכו ונשברו ונפלו. וזה גרם איבוד בית ראשון ובית שני. ומדוע נפלו, מפני שפרחה ו' מהם שהיא ו' מן וייצר.

ונתן להם אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע, שמשם ניתנה התורה באיסור והיתר, מימין חיים ומשמאל מיתה. ומפני זה אמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ולא תהיו משווים אבני שיש טהור לאבנים אחרים שהם חיים ומיתה. שמשם לב חכם לימינו של האדם, ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם. מפני שאֵלו אבנים של עץ הדעת טוב ורע הן בפירוד. ואֵלו אבני שיש טהור הן בייחוד בלי פירוד כלל. ואם תאמרו שהרי הסתלק עה"ח מהם ונפלו ויש פירוד ביניהם, דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי, שהרי אין שם פירוד למעלה. ואלו שנשברו מהן כלים היו. באו לנשק אותו, פרח והסתלק מהם.

אמר רבי יצחק כל אלו מֵתֵי ארץ ישראל, יחיו ויקומו בראשונה בזמן שיְחַיה הקב"ה את המתים. מפני שהקב"ה יעורר עליהם. כמ"ש יחיו מֵתֶיך נְבֵלתי יְקוּמוּן. יחיו מתיך אלו הם של ארץ ישראל. נבלתי יקומון אלו הם שבארץ נוכריה, שלא כתוב בהם תְחִייה אלא קימה. שהרי רוח החיים לא תִשרה עליהם אלא בארץ ישראל, ומשום כך כתוב בהם יחיו. נבלתי יקומון אלו שלחוץ. יִבְרא הגוף שלהם ויקומו גוף בלי רוח, ואח"כ יתגלגלו מתחת העפר עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו נשמה ולא ברשות אחרת. כדי שיתקיימו בעולם כראוי.

אמר רבי אלעזר, בוא וראה, בשעה שעתיד הקב"ה להחיות מתים. כל אלו הנשמות שתתעוררנה כולן יקומו באותו צורת דמות ממש שהיו בזה העולם. ומוריד אותן הקב"ה וקורא להן בשמות, כמ"ש לכולם בשם יקרא. וכל נשמה תיכנס למקומה, ויקומו בקיום בעולם כראוי. ואז יהיה העולם שלם. ועל אותו זמן כתוב וחרפת עמו יסיר, זה יצה"ר שמחשיך פני האדם ושולט בו.

אמר רבי חזקיה, אם תאמר שכל גופֵי העולם יקומו ויתעוררו מעפר. אלו הגופים שניטעו בנשמה אחת מה תהיה מהם. אמר רבי יוסי, אלו הגופים שלא זכו ולא הצליחו הרי הם כלֹא היו. כמו שהיו עץ יבש בזה העולם, כך גם באותו זמן, והגוף האחרון יתקיים. אותו שניטע והצליח ונטע שורשיו כמו שיאוּת. ועל אותו גוף אחרון כתוב והיה כעץ שתול על פַּלגי מים, שעשה פירות ונטע שורשים והצליח כיאות. ועל אותו גוף ראשון כתוב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב, כי יבוא טוב זו תחיית המתים.

ומאיר אותו אור שעתיד להאיר לצדיקים, שהיה לפניו גנוז מיום שנברא העולם, כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב. בו עתיד הקב"ה להחיות המתים, כמ"ש וזרחה לכם יִרְאי שמי שמש צדקה ומרפא. ואז יתגבר טוב בעולם, ואותו שנקרא רע יעבור מהעולם. ואז אלו גופים ראשונים יהיו כלֹא היו.

אמר רבי יצחק, עתיד הקב"ה להשפיע על אלו גופים רוחות, אם זכו בהם יקומו לעולם כיאות. ואם לא, יהיו אפר תחת רגלי הצדיקים. כמ"ש ורבים מִישֵנֵי אדמת עפר יקיצו.

אמר רבי אלעזר, וזה מי שמסתלק מהעולם עד שלא מגיעים ימיו לעשרים שנים, מאיזה מקום נענש, מפני שהיה משלוש עשרה שנים ולמעלה, שהרי משלוש עשרה ולמטה לא בן עונש הוא, אלא בחטא אביו. אבל משלוש עשרה ולמעלה מהו. אמר לו, הקב"ה חס עליו שימות זכאי, וייתן לו שכר טוב באותו עולם, ולא ימות חייב שייענש באותו עולם.

אמר לו, אם רשע הוא ולא הגיעו ימיו לעשרים שנים מהו. כיוון שמסתלק מהעולם במה הוא עונשו. אמר לו בזה מתקיים ויש נִסְפֶּה בלא משפט. שכאשר עונש יורד לעולם, אותו שפוגש באותו משחית נענש, שלא משגיחים עליו מלמעלה, ועליו כתוב עוונותיו יִלְכְּדונו את הרשע. את לרבות מי שלא הגיעו ימיו להיענש. עוונותיו ילכדונו ולא ב"ד של מעלה. ובחַבְלי חַטָאתו ייתָמך ולא ב"ד של מטה.

תיקון אחת וארבעים

בראשית שָם תשר"י. וזה זרוע שנייה, יום שני. יָשֶת חושך סִתְרוֹ, נשארה ר' היא רה"ש, ושם הבדלה בין טוב לרע. וברה"ש המלך הוא דין. וכל ספירות נקראות דינים ומשפטים מצדו. וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. אלו מַיְמִינים לכף זכות, ואלו מַשְׂמְאילים לכף חובה. וכאשר ישראל יתעוררו בשופרות, ומעלים שם את השכינה שהיא תרועת מלך, בעשרה שופרות. מפני שהיא לא עולה פחות מעשרה. באותו זמן ויהי מבדיל בין מים למים. מבדיל הקב"ה בין אלו שמַיְמינים לכף זכות, ובין אלו שמַשְׂמְאילים לכף חובה. וכתוב הִבָּדלו מתוך העדה הזאת וַאֲכלֶה אותם כרגע.

ועל זה תשרי נאמר, בתשרי נברא העולם. ושם שבת שנייה מאלו שבע שבתות וחמישה רקיעים, ושישי שמים. הם כנגד ששת ימי בראשית, ובכולם אמר טוב, חוץ מיום שני, מפני שאין בתשרי א' להשלים בראשי"ת. מפני שהסתלק בחטא האדם. ומפני זה צפון הוא פגום. ומפני זה מצפון תיפתח הרעה, עד שנשלם. וכמו שאברהם שהוא ימין יום ראשון, בו כלולות ותלויות מאתיים וארבעים ושמונה מצוות עשה. כך גם מיצחק שהוא כמו יום שני תלויות בו שס"ה מצוות לא תעשה. יום שלישי בו כלול הכול. ממנו תלויות מצוות עשה ולא תעשה, כענבים באשכול.

תיקון ארבעים ושתיים

בראשית, שם איש, שנאמר בו ויעקב איש תם. וזה יום שלישי. שהרי שלושה אוּמָנים היו עד כאן. יום ראשון ויום שני ויום שלישי. כל אחד הוציא אומנותו. יום ראשון אמר לו אותו אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא ומכוסה שהוא אַיִ"ן, כולל ג"ס. א' כתר, י' חכמה, ן' בינה. וה' אותיות מנצפ''ך מהעוה"ב הן כנגד ה' עליונה.

אמר לכל אחד משלושה ימים שיוציא אוּמנותו. אמר ליום ראשון יהי אור. מיד הוציא אומנותו ועשה אותו. כמ"ש ויהי אור. והרי נאמר שאין הויה אלא ע"י עשיה. א' מן אי"ן שהייתה פורחת באוויר הוציאה אור. י' הוציאה רקיע. ן' מן אין הוציאה יַבָּשה, כמ"ש ויאמר אלקים ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וְתֵיראה היבשה. ויאמר אלקים ייקוו המים, כאן כמה מצוות. מצוות הייחוד ומצוות פרייה ורבייה. מצוות הייחוד שהוא ייקוו המים. נאספים ייחוד כל ספירה וספירה למקום אחד שהוא אסיפת הכול. אל מקום אחד, שהוא מקווה ישראל ה'.

יום שלישי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והוא יהו"ה מקום נקרא, והרי נאמר, שהקב"ה נקרא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. כמו זה, י' עשר פעמים הוא ק' מן מקום. ה' ה', חמש פעמים כל אחת ואחת, עולות כ"ה כ"ה. כחשבון אותיות הייחוד שתי פעמים שמייחדים שמע ישראל, שהן שש מילים, שבהן כ"ה כ"ה אותיות. אם כן מהי ק', מאה ברכות שחייב בן אדם לברך לקב"ה בכל יום. נשארה ו'. שש פעמים שש, עולות שלושים ושש. כחשבון כנפי השרפים שנאמר בהם שרפים עומדים ממעל ל"וֹ. ואלו הכנפיים תלויות מן ו' שהיא שש תיבות הייחוד. ובה עולים ארבעים ושתיים אותיות, שבהן נבראו שמים וארץ. תמצא מקו"ם שעולה יהו"ה בחשבון. בצורה כזו. י' ה' ה' ה' כ"ה כ"ה. ו' ל"ו. עולה הכול קפ"ו כחשבון מקו"ם. ובו פָּק"וּ פְּלִילִיָה. ובו קָפ"וּ תהומות בלב ים.

בזה השם שהוא יהו"ה צריך לְכַנס דרגות הייחוד ולהכליל בו ע"ס בצורה זו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהן ע"ס בלימה. יהו"ה מקום ליו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא סתום ונעלם. ומפני זה נקרא עולם עֲלֵם. שצריך להעלים אותו מכל העולם. שהוא עולם, והשכינה נעלמה, כמ"ש ונעלמה מעיני כל חי.

אין ספירה שאין שָם יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכך צריך לכנס הכול בו בכל מקום. שכל השמות הם כינויים לו. ושכינתו היא יהו"ה, היא כלולה מארבע אותיות. ולא נקרא הוא מקום אלא בה, מקום אחד ודאי. הוא לא נקרא אדם אלא בה. כמו האדם שלמטה שברא בצורת דמותו, שנאמר בו זכר ונקבה בְּרָאָם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם.

כי אחד קראתיו, כמו עשר הספירות. שהם, א' כתר עליון, ח' שמונה ספירות מחכמה עד צדיק, ד' מלכות קדושה, עליה נאמר למען יאריך ימים על ממלכתו. ואם פוחת בן אדם מעשר, לייחד בה. מסתלק הקוץ מן ד' מן אחד, ונשארת יַבָּשה. וסוד הדבר ייקוו המים מתחת השמים. שהיא תחת השמים שהוא הקב"ה. שנאמר בו ואתה תשמע השמים. שנקבה היא תחת בעלה.

וכך כל מי שפוגם אות ברית, באותה טיפה שהיא ייחוד, וזורק אותה במקום אחר, גורם לה להיות יבשה מצדו. שמסתלק נביעה וייחוד ממנה, ונשארת היא יבשה. וזה גורם חורבן העולם. ומיד נאמר ונהר יֶחֱרב ויָבֵש, שהוא נהר שיוצא מעדן, שמשקה את הגן שהיא התשבע"פ, שהיא מושקית מהתושב"כ, שכוללת גַ"ן סדרי התורה.

תיקון ארבעים ושלוש

בראשית שָם אֲתַ"ר יָבֵ"ש. וזה הוא ונהר יֶחֱרַב ויבש. באותו זמן שהוא יבש והיא יַבָּשה. צווחים בנים למטה בייחוד, ואומרים שמע ישראל, ואין קול ואין עונה. כמ"ש אז יקרָאֻנְני ולא אֶעֱנה.

וכך מי שגורם שמסתלקת קבלה וחכמה מתשבע"פ ומתושב"כ. וגורם שלא יעסקו בהן. ואומרים שאין אלא פשט בתורה ובתלמוד. בוודאי כאילו הוא מסלק נביעה מאותו נהר ומאותו גן. אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם, ולא יִלמד אותה תושב"כ ותשבע"פ. שנחשב לו כאילו מחזיר העולם לתוהו ובוהו. וגורם עניות בעולם ואורך הגלות.

ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. אמר רבי אלעזר, אבא, והרי קרא לו יבשה, מהיכן תדשא הארץ. אמר לו, בני, כך לימד תשובה לכל בני עולם. שאם בן אדם יחזור בתשובה, יורדת לה נביעה שהסתלקה. ומה שהייתה יבשה קורא לה ארץ. ונהר שהיה חרב ויבש, קורא לו מקווה המים וימים. כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ימים. באותו זמן שנקראת ארץ, מה כתוב בה. ויאמר אלקים תדשא הארץ. להוציא זרעים ופירות שהם נשמות כל אחד למינם. אלו נשמות שנגזרו מכיסא כבודו, ואלו רוחות שנגזרו ממלאכים, ואלו נפשות שנגזרו מאופנים. כל אחד מוציא למינם לכל אחד כיאות. עץ פרי זה תלמיד חכם. עושה פרי זו בת זוגו. לכל אחד כיאות, כל אחד הוציא למינו.

עץ פרי זה עמוד האמצעי. עושה פרי זה צדיק. אשר זרעו בו על הארץ, זו השכינה שכל זרעים נכללים בה. וכאן מצוות פרייה ורבייה, לעשות פירות וזרעים, כמ"ש לא תוהו בְרָאָהּ לשֶבֶת יְצָרָהּ. ומי שמתבטל מפרייה ורבייה כאילו החזיר את אותה ארץ ליבשה ומנע ברכות ממנה. כל אחד לפי דרגתו. מי שפוגם למטה פוגם למעלה. את המקום שנחצבה נשמתו.

תיקון ארבעים וארבע

בראשית, שם תרֵ"י שם אֵ"ש. ועליהם נאמר ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת ברקיע השמים. מאֹרֹת כתוב חסר ו', זו תושב"כ. מהו מאֹרֹת, זו תשבע"פ. ואע"פ שנאמר מארת חסר זו לילית, שבעים פנים לתורה. ומפני זה מארת בזה המקום, אותה שנאמר בה כי נר מצווה ותורה אור עמוד האמצעי, ועליהם נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה.

כאן המצווה לעשות צדקה. את המאור הגדול סוד העשירים. ואת המאור הקטון סוד העניים. וכמו שהירח לוֹוֶה מן השמש, ואין לו אור אלא ממה שנותן לו השמש. כך השכינה אומרת לְווּ עליי ואני פורע. שכך צריך בן אדם להיות מלווה לעני. וכמו כן לוֹוִים כוכבים ומזלות זה מן זה. ומלאכים זה מן זה. וסוד הדבר ומקבלים זה מן זה. כך לוֹוָה השכינה שהיא הלבנה הקדושה מהקב"ה, ומקבלת ממנו, שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלקים. וכך היה מקבל יהושע מן משה. כמו שנאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וכך היו כל הנביאים לפני משה כמו הלבנה והכוכבים לפני השמש, שאין להם אור אלא מהשמש.

תיקון ארבעים וחמש

בראשית ברא אלקים. א"ל הַיָ"ם. ים התורה. ועליו נאמר ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ. כאן המצווה לעמול בתורה, שנאמר בה הוֹי כל צמא לכו למים, ואלו שעוסקים בתורה יורשים נפש חיה מהשכינה, כמ"ש ישרצו המים שרץ נפש חיה. ועוף יעופף זה רוח. שנאמר בו כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. וזה הוא יהו"ה עמוד האמצעי.

כנגדו מט"ט ששמו כשם רבו. י' ראש העוף. ו' גוף שלו. ה' ה' שתי כנפיו שבהן פורח למעלה ויורד למטה. ואלו שתי כנפיים הן שני הבלים, ה' ה', שבהם נאמר והחיות רָצוא וָשוב. שהם י' ו'. הבל עולה בי', הבל יורד בו'. כהבל שיוצא מפי הכִּבְשן. וכך הים עולה ויורד, וגליו רצים ושבים, ורוצים להחזיר העולם לתוהו ובוהו. ובזמן שמסתכלים בשכינה שהיא תחוּם הים חוזרים למקומם. בוא וראה, י' היא אמירה ודיבור וקריאה. ו' קול. ה' ה' הבל יורד בדיבור, הבל עולה בקול. קול עולה, דיבור יורד. וכאשר הוא עולה ויורד מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שהם מחנות וצבאות שלו. וזה הוא סוד מי עלה שמים וירד. זכאי הוא מי שמעלה תפילות בו. שהרי התפילה היא סולם, שבה מלאכי אלקים מעלים ומורידים אותה.

יש מי שמעלים אותה למעלה, ויש מי שמורידים אותה למטה. כאשר מעלים אותה למעלה מעלים אותה בזכויות. וכאשר יורדת יורדת בזכויות. זה לצדיק גמור, עולָה ממנו בזכויות ויורדת בו בזכויות. לבינוני שזכויות שלו שקולות לחטאים, היא תלויה באוויר. אם חטאים מתרבים על זכויות כחוט השערה, היא עולה לו בחטאים ויורדת לו בזכויות. ולוקח בה שכרו בזה העולם. לרשע גמור שאין לו זכות בעולם לא למעלה ולא למטה, עולה ממנו בחטאים ויורדת עליו בחטאים.

הרי כאן כי עוף השמים יוליך את הקול, שנאמר בו ועוף יעופף, כמו מֻעָף בִּיעָף. על פני רקיע השמים זו נשמה. שאלו שזוכים בתורה נאמר בהם ישרצו המים שרץ נפש חיה, שיורשים נשמות מהתורה. לאחרים כל אחד למינו כפי מעשיו. כמ"ש ביום השישי ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחַיתוֹ ארץ, לְמינה. בהמה אלו עמי הארץ שמעשיהם כבהמות. עליהם נאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש.

תיקון שש וארבעים

בראשית ברא שית. ואלו שש כנפי החיה, שנאמר בה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. הן שש ספירות שכולל זה העוף שהוא עמוד האמצעי. יש מי שיורש רוח הקודש בדרך אצילות מזה העוף. ויש מי שיורש רוח מאותו עוף שהוא נער, שמו כשם רבו. ויש מי שיורש רוח מתחת הארץ, כמו שאמר קוהלת מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ."

(סוף השיעור)