שיעור ערב 13.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

איחוד העם - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו בקטע מספר 1 ב"קטעים נבחרים מהמקורות - איחוד העם", מתוך בעל הסולם עיתון "האומה".

"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע. ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

זאת אומרת, אין כוח שמחזיק אותה אומה, אלא שהיא מחזיקה את עצמה בכמה שהיא דומה לכוח העליון האחד, עד כמה שהיא מסוגלת להתגבש, עד כמה שהיא מסוגלת להיות קשורה, מלוכדת, בהתאם לזה מתוך ההשתוות שלה עם כוח עליון. אז יוצא שהאומה הזאת היא מתקיימת, ויש לה יכולת להתגבר על כל הקשיים שהיא מגלה כעוד ועוד פרטים שצריכה לתקן, ולתקן את עצמה על פני כל אלו התקלות נגיד, שבירות שבה.

ולכן אנחנו צריכים כך לראות שבדרך אנחנו ניתקע בהרבה מאוד בעיות, והם כולם כדי ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ושאנחנו נתחזק ונתחבר יותר ויותר. וכך זו הדרך. דרך אין טוב בלי רע, ואין רע בלי טוב, אלא הכול צריך לבוא בהתחברות, בהתקשרות הנכונה ביניהם, ובצורה כזאת מתגלה השלמות.

לכן היחידים שבאומה הם צריכים טוב להבין אותה השיטה, של איך אנחנו מתקדמים ב"על כל פשעים אהבה". כל פעם מתגלים קשיים יותר גדולים, וצריכים לבנות על פניהם את המצב ההפוך מהם, שזו אהבה. ולא לשכוח על זה, ולא להתייאש, ולא להיכנע, אלא זו דרכנו, כך בנוי העולם, כך המציאות חייבת להגיע לתיקונה.

שאלה: לכל המדינות היום בעולם יש בעיה של הלכידות שלהם. לדוגמא בשבדיה, בצרפת, בכל מקום יש המון מהגרים, וכבר לא מובן להם בדיוק מה זו האומה. מה ההבדל בין הבעיה שלהם, לבין הבעיה שלנו?

אין שום בעיה. אין להם בעיה, כי כל המהגרים האלה הם סך הכול עוזרים לאותם העמים שהם הגיעו אליהם להבין, שחיבור צריך להיות למעלה מכל ההבדלים. אתה צריך לראות בזה יד ה' ולא איזה קלקול, אלא קלקול לצורך התיקון. איך אתה בכלל היית יכול לתאר לעצמך לפני חמישים שנה, את בעיית המהגרים באירופה? אין דבר כזה. הם כל כך שמרו על עצמם, הם כל כך היו שומרים על ההבדלים האלה של גרמני, צרפתי, איטלקי, זה היה משהו מאוד ברור, מאוד נפרד, מאוד חד.

אני זוכר את זה טוב. לא חסרות דוגמאות. אבל פתאום אתה רואה איך שהכול משתנה. בזמננו זה מאוד מהר, ובצורה מאוד קצרה וברורה לעינינו, שלפי התכנית חייבים כולם לגלות עד כמה שנמצאים בשבירה. איך אפשר עוד לגלות את חוסר התיקון, אם לא להכניס בפנים כוחות זרים? לכן נכנסו לאירופה כמה מיליונים זרים לפי תרבות, לפי חינוך, לפי דת, לפי התנהגויות. אין, אין דבר כאילו יותר מנוגד ושונה, אך על ידי זה לאט לאט מגיע, וזה עוד יגיע לאירופאים ההבנה שאין ברירה, אלא אי אפשר לעשות כאן שום דבר חוץ מחיבור. באיזה סוג חיבור, איך אפשר לעשות אותו? את זה הם עוד יצטרכו לגלות. עד כמה שזה נראה בלתי מציאותי לא לפי בני אדם עצמם, אלא לפי דתות, שזה הדבר הכי חד. אבל ככה זה יהיה.

ככה אנחנו נראה שהאירופאים מבינים שהם צריכים למצוא מפתח לאיחוד, לחיבור, והמפתח הוא קודם כל שיטת החיבור האינטגרלי כפי שאנחנו מסבירים ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ועל ידי הכוח העליון. שזה לא אנחנו עושים, לא אנחנו בעצמנו, אלא אנחנו רק מייצבים איזה תנאים שדרכנו, כמו דרך הצינור הכוח העליון משפיע על כל אלו המאסות ולא שואל אותם רוצים או לא רוצים, אלא הם מתחילים לדבר אחרת, הם מתחילים להתנהג אחרת, ולא חשוב שאתמול הם היו פונדמנטליסטיים, ולא חשוב לאיזה דת הם היו שייכים ולאיזה בכלל סגנון המחשבה, ומה היה בהם משבעים אומות העולם, אלא הכול יהיה כעם אחד.

העיקר זה שהם מתחילים להיות בבעיה, ואנחנו צריכים להביא את הפתרון. לכן החיבור בינינו עם כל החברים שלנו שבאירופה ובכל העולם, הוא להביא לעניינו כאן עכשיו לפני הכנס האירופאי בבולגריה, שאנחנו כן יכולים להביא לשם אור החיבור, אור האיחוד, זיכוך. זו העבודה שלנו, וזה יקרה. דווקא ההיפך, עד כמה שיש חושך וחוסר אונים, וחוסר תכלית, ופשוט אין לך מצב יותר גרוע שאין ממנו שום יציאה, בכל זאת פתאום אתה תראה עד כמה שהכול מתרכך ומשתנות הדעות, המחשבות, הרצונות.

הרי "הכול במחשבה יתבררו", ופתאום מחשבות חדשות יהיו. איך יכול להיות שאותם האנשים שהם כאלה פונדמנטליסטים, כאלה נאצים שלא יכולים לדבר על מישהו שאפילו במקצת שונה מהם, הם, אתה תראה שהאור העליון כמו שהוא עושה את זה בחושך שלו, הוא יתקן, יתקן. אין בעיה. העיקר זה לנו להיות צינור. את זה עלינו לעשות לבצע.

שאלה: להמשיך את השאלה על לכידות העם. איזה אינדיקאטור יכול להיות לנו על מנת לראות שהעם נהיה יותר מלוכד?

אתה מדבר על עם ישראל?

תלמיד: נגיד עם ישראל, כן.

האינדיקטור שלנו זה שאנחנו יותר ויותר מלוכדים סביב.. כשאני מדבר על עם ישראל הכוונה היא, על כל הקבוצות שלנו בעולם, לא רק עם ישראל שבארץ ישראל, יהודים הכוונה שזה לפי שורשם. אין כאן כל כך מרחק גדול בין כולם. כי כולנו הרי עכשיו התגלינו כיוצאי בבל, ושאנחנו כולנו צריכים לתקן את השבירה הכללית. אני לא חושב שהפער בין מישהו יהודי ולא יהודי יגדל, לא נראה לי. עד כמה שאנחנו מתקרבים לתיקון, דווקא אלו שהם הרחוקים לפי התופעות הביולוגית למיניהם, שהם במישור העולם רחוקים מעם ישראל, הם יתגלו שהם מתקדמים יותר. דווקא בהם היא תהיה התקדמות יותר. אני לא אתפעל אם אני פתאום אראה מאפריקה כוחות גדולים שהם מתקרבים. אמנם בסגנון מיוחד, בעטיפה כזאת מסוימת, אבל ככה זה בטוח.

שאלה: ואם אנחנו מדברים על עם ישראל כעם, כעל אנשים שנמצאים במדינת ישראל. איך נוכל לדעת לבחון, האם העם הזה נהיה יותר מלוכד או שלא?

את זה אנחנו נראה לפי עד כמה שהם כן יתחברו אלינו, וירצו להיות סביבנו כחגורה החיצונה עלינו, ופשוט להתכלל איתנו, לשייך את עצמם אלינו. אנחנו נראה את זה בדרך. אני לא חושב שיש כאן משהו, זאת אומרת, זה הרבה קבוצות שונות, כמו שהיו שנים עשר שבטים.

איזה שנים עשר שבטים, מה העניין הוא? לכל שבט ושבט הייתה איזו סוג של עבודה רוחנית שונה, בעביות שונה, בסגנון שונה, שמאל, ימין, אמצע וארבע דרגות העביות י-ה-ו-ה כפול שלוש, שזה שתים עשרה. אז כך אנחנו נראה. זה מה ששייך לישראל. אז יש סגנונות. גם אתם לא שווים, כולם נמצאים באיזה שוני, וכולם שונים.

למדוד את זה? אני מבין שאתה כחוקר, כי אתה מעוניין להראות את זה בצורה מדעית ברורה לכולם. עוד מקודם. זאת אומרת התופעה היא תהיה, אך למדוד אותה עוד לא ניתן. עוד אין לי לא הרגשה ולא מילים לזה, כשיהיה אני אשמח להתחלק אתכם.

שאלה: כדי להבין את היררכיה, אנחנו, בני ברוך פועלים ישירות על אירופה ועל כל החלקים בעולם או שקודם אנחנו פונים דרך היהודים או ישראל בעולם ודרכם זה מתפשט לשאר החלקים?

אנחנו פועלים על אירופה מתוך הקבוצה שלנו כאן, עם כל המסה שלנו כאן, שזה כמה מאות חברים, יחד עם כל הקבוצות האחרות ודרכם על כל הקבוצות והיחידים באירופה, וזה לא שאנחנו מגיעים למצב שאתה יכול לצייר את ההשפעה הזאת כאיזה כוח וקטור מסוים ברור וחד, אלא זה פועל דרך הכלים המקיפים והכלים דיושר.

תלמיד: יש ישראל ויש את אומות העולם.

אתה מדבר על אירופה עצמה או על החברים שלנו באירופה?

תלמיד: גם וגם.

את החברים שלנו באירופה אנחנו צריכים לראות כשלנו, אבל אנחנו צריכים לפעול עליהם כדי ללכד אותם, וכשהכלי הזה יתלכד, יתחבר, אנחנו נוכל לפעול על כל אירופה. ואל תחשבו שצריכים לפעול בצורה כזאת שפתאום נופיע שם בכל העיתונים, ובכל ערוצי הטלוויזיה, לא, אלא מפני שהחברים האלה נמצאים שם, באירופה, הם ממש מה שנקרא "מלח הארץ", הם "מלח אירופה" הם באים מתוכה, אז כשאנחנו משפיעים עליהם, דרכם אנחנו כבר באמת משפיעים על האוכלוסייה.

תלמיד: זאת אומרת, ההשפעה על האוכלוסייה האירופאית תלויה בזה שנשפיע על החברים שלנו שחיים באירופה?

כן, ודאי.

תלמיד: יש ישראל ויש שבעים אומות העולם. אירופה היא תמצית של אומות העולם או שהיא חלק מאומות העולם?

בוא נגיד שהיא מיני בבל, מיני תמצית. ודאי שאין כאן את כל המזרח הרחוק, הודו, סין וכל העמים האלו, שהם קהל עצום, אבל זה מספיק כדי לגרום לתיקון העולם. זה מספיק. אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי, זה ישמע לא טוב. אנחנו עוד לא מוכנים לשמוע איך אפשר לתקן את בבל ללא תיקון של הודו, סין, אפריקה וכן הלאה. אלו מרחבים גדולים עם מיליארדי אנשים. אנחנו צריכים לראות את תיקון שלנו באירופה. נקודה. אם נגמור עם זה נראה את הכל מתוקן, כי זה מתפשט ומתחבר כך.

שאלה: בשביל אנשים עם נקודה שבלב האיחוד, החיבור הוא מקום העבודה ומקום הגילוי והוא הכרחי בשביל תיקון עצמם. אבל בשביל אנשים בלי נקודה שבלב, המילים האלה בדרך כלל מאפיינות תנועות פשיסטיות, אנשים משתמשים בזה נגד מישהו, כחיבור נגד, כחיבור בשביל להשיג איזו מטרה לטובת קבוצה מסוימת, או נגד קבוצה אחרת. כמו שכתוב "פזר לרשעים יותר טוב מאשר שיתאחדו", מה המטרה של איחוד האנשים שלא התעוררה בהם נקודה שבלב, בשביל מה הם צריכים להתאחד?

אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו לא מדברים על חיבור לפני התיקון.

תלמיד: אז מה זה איחוד העם? העם רוצה לדעת להתאחד נגד ההם כדי להרוג אותם, או לכבוש אותם?

זה כלול באותה פנייה לעם שאתה צריך לייצב, שזה החיבור, האיחוד, למען "על כל פשעים תכסה אהבה", וזה לא חיבור נגד מישהו אלא נגד הרוע שנמצא בכל אחד, ובכלל האומה.

תלמיד: אדם שמכיר שיש בו רוע שהוא זה שצריך להשתנות, שהוא צריך להשתנות להשפעה, לאהבת הזולת, כבר יש לו נקודה שבלב, הוא בדיוק 0.1%.

לא, זה לא נכון.

תלמיד: מי מכיר בזה בעם, באוכלוסייה הרחבה?

זה שאני לא רוצה להיות מחובר עם האחרים, את זה אני יודע, אני יכול לגלות, ואז אנחנו יכולים להשתמש בכוח ההשפעה, בכוח החברה, בחיבור, בדוגמה, כדי שאנשים יוכלו להתקרב זה לזה. בפרט כשדרכנו כמו דרך צינור מגיע אליהם הכוח המחבר.

שאלה: פה אצלנו שונים יכולים להתחבר בגלל חשיבות המטרה, לא אכפת מה הוא אוהב או באיזו תרבות הוא גדל, יש לנו מטרה משותפת והיא יותר גבוהה מהעולם הזה, אז אני מוכן להתחבר, אני מבין שחשוב לי להתאמץ להתחבר. בעולם הרחב בחברה שאין לה מטרה משותפת, איך מחברים שניים שונים? נניח דתיים וחילונים לא משנה באיזה עם או באיזו חברה? מה המכנה המשותף שלהם אם הם פועלים בבסיס נגד זה, נניח קפיטליסטים וסוציאליסטים, בואו נתחבר, סביב מה נתחבר? מי שולט?

הבורא.

תלמיד: הם צריכים להיות דתיים מאמינים?

לא.

תלמיד: אז אני לא מבין.

תחשוב קצת על מה שאני אומר ותשמע אותי ולא את עצמך. מגיע כוח לרצון לקבל והוא מתכופף כי הוא מיועד לזה, הוא נברא לזה. אם מגיע אליו כוח דרך צינור לא יעזור כלום לרצון לקבל עצמו. והכוח הזה שמגיע תלוי בנו. למה אתה אומר לי שהם לא רוצים? מי הם? לרצון לקבל יש משהו משלו? לפי כמה שמאיר, או לא מאיר, לפי זה הוא קופץ, לפי זה הוא זז או מת. וזה תלוי בנו, מביאים להם צינור, הם חיים, לא מביאים, הם מתים.

תלמיד: מה יש בצינור שנביא להם?

כוח עליון. כדאי לקרוא שוב את המאמרים "מתן תורה", "ערבות" ועוד. הבחירה החופשית בידינו, אצלם התוצאה. אנחנו בכלל לא אומרים עליהם שהם רוצים או לא רוצים, ירצו או לא ירצו, אין דבר כזה. זה כמו שאתה לא שואל את הדומם צומח חי, אתה יודע את הטבע שלהם ולפי זה אתה מתנהג, לפי המטרה שאתה רוצה לקבל מהם. זה הכול. אין כאן יותר מזה. ולכן מה זה חשוב לי?

אני מסתכל על הטבע שלהם כמו על הטבע, כמו על חיה, והכול לפניי ברור, פתוח, גלוי הכול תלוי במידת האור שאני מביא להם דרך הצינור. במה שאני משקה אותם, כך הם יהיו. אני לא מייחס להם שום דבר חוץ מזה, שום בחירה חופשית.

זה חייב להיות ברור, ללא ויכוחים, אם הם לא ירצו, הם לא יאמינו לי, אין דבר כזה.

שאלה: בבוקר אמרת וגם ראינו שהעבודה בעשירייה זה יותר חשובה מהפצה. אז מה חסר בחיבור בינינו?

מה חסר בחיבור בינינו? חיבור.

תלמיד: לא הבנתי.

כי עד כמה שהחיבור בינינו יותר רחב, יותר חזק, הוא מעביר את האור העליון לפי הטבע שלו. עד כמה שהוא יותר חזק ורחב, האור העליון פועל דרכו יותר. זה הכול, לפי השתוות הצורה בין הצינור לאור. ואז האור שיוצא דרך הצינור משפיע על ייתר הכלים ויש לו יותר כוח לחברם.

תלמיד: וזה מלמטה למעלה?

מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. מלמטה למעלה אנחנו מעלים מ"ן עבור כל החסרונות של הכלים השבורים. נניח שאירופה כולה שבורה ואנחנו מעלים את החסרונות שלנו שאנחנו רוצים לתקן, לאחד, לחבר אותה. ומלמעלה למטה אנחנו מוכנים על ידי העלאת המ"ן הזה להוריד אליהם מ"ד. זאת אומרת להיות ממש כצינור כלפיהם, שהם ייתקנו ויתחברו ומתוך זה יהפכו להיות מקום לגילוי הבורא. לפחות בדרגות נפש, רוח, אבל זה כבר משהו.

שאלה: יש משהו שנראה לי ממש כמו נס, לא ברור. איך זה שאנחנו עושים עבודה בכמות, מדברים עם אנשים שאיחוד העם זה חשוב, ופתאום כולם מתחילים להבין שזה הדבר הנכון. אם היית מסביר ברציונל היו פה אלף התנגדויות, זה בכלל עוקף את כל מנגנוני ההגנה. איך זה קורה דבר כזה?

נכון. כי אתה מפעיל את האור שהוא יפעל. אתה מפעיל את האור, האור פועל ואז האנשים מתחילים לחשוב אחרת. פתאום הם מתחילים להבין. אתה תראה שהם יגידו, "בשביל מה אנחנו צריכים לעבוד בזה ובזה ובזה, כלום אני לא צריך, אני צריך רק דברים הכרחיים וחוץ מזה רק חיבור. כי דרך החיבור אני מקבל את כל השפע העליון, זה ממלא אותי, זה מתקן אותי, זה מבריא" וכן הלאה. אתה תראה שזה יהיה כך.

תלמיד: זה סוד מוחלט איך דבר כזה קורה. אנחנו עובדים על כמויות ופתאום זה הופך לאיכות, פתאום לכולם זה ברור.

תן לאור לעבוד. תן לאור לעבוד ואתה תראה עד כמה זה מתפרץ ומתברר וכן הלאה. אבל ביני לביני, אתה גם תגלה ביניהם מקומות אפלים, שחורים, נפילות, כל מיני אכזבות. כי אי אפשר בלי זה. וזה חייב להיות לסירוגין אור וחושך. לכן אנחנו נצטרך כל הזמן להחזיק את עצמנו גם בזה וגם בזה יחד. והעיקר דווקא בזמני החושך לא ליפול אלא להתחבר בינינו, שזה ממש גילוי הכלים החדשים, השבורים לטובתנו.

העיקר, חוץ משמגלים את השבירה, לגלות נכונות לתיקון. אז הנכונות לתיקון, כמו רבי עקיבא, תרכין את הראש ותחכה עד שהגל יעבור. יכול להיות שחברים אחרים יכולים בזמן הזה לתפוס את ההגה ולמתוח מפרשים וכן הלאה, וחלק כך וחלק כך.

שאלה: אם האור זה הדבר היחיד שעובד, אז למה כתבת היום בטוויטר שלא ניתן להגיע להסכם עם אויבים. אנשים שנוטים לעבוד עם אויבים מתחילים לפתח אידיאולוגיה כמוהם וכולי. למה לא ניתן להגיע להסכם אם האויבים אם האור זה הדבר היחיד שעובד?

איזה הסכם? הסכם זה נקרא פשרה. אין לנו שום פשרה עם הכלים ההפוכים מאיתנו. ודאי. תראה לי דוגמה מרוחניות שיש איזה הסכם? יש הכאה ואחרי הכאה יש זיווג. מה הוא הכאה? שקודם כל מכים אותו עד שאומר, "רוצה אני" ואחרי שאומר "רוצה אני" אז כופים אותו בצורה כזאת שהוא מתאים להאור.

הכלי, הרצון לקבל, צריך לקבל את הצורה של האור. תנסה לתאר לעצמך, שיש לך רצון לקבל שיש לו צורה כמו האור. זאת אומרת, מה הוא עושה? הוא עושה מעצמו כל דבר כדי להיות המעבר. אז איזה הסכמים יש כאן? רק ללמוד מהאור מה הוא רוצה, מה יכול להיות לטובתו, שיעבור דרכי וישפיע לאחרים. ולזה אני יכול להתכופף ויכול לעשות מעצמי את כל הצורות שיהיו. איזה פשרות, עם מי פשרות, עם השונאים, עם אנשים שהפוכים בדעות? או בכלל, איזה דעות יש להם?

תלמיד: נכון שהמקובלים מדברים רק על רוחניות, אבל אני יודע ש"איזה הוא גיבור, שהופך את שונאו לאוהבו", נכון?

זה לא על ידי פשרות. אני צריך באמת לפרסם את השיטה ולאט לאט להתקרב אליהם, אבל לא שאני אלך בדרך ואשנה את דרכי בהתאם אליו. חס ושלום. איפה ראית? תראה לי איזו דוגמה שאני עשיתי כך. אתה מכיר אותי כמה שנים. זה לא יכול להיות פשוט, לא יכול להיות. או שנפרדים, ימינה ושמאלה, כמו שאנחנו רואים את זה בתחילת התורה שמדובר תמיד, אברהם, יצחק, יעקב, כל אלו, איך שהם התחלקו וכן הלאה. כל הזמן, אף אחד שהולך בדרך הקדושה, לא מקבל שום דעה זרה.

תלמיד: יעקב מול עשו, כשעשיו מגיע, הוא נכנע, משתחווה אליו וכולי?

ומה אתה מבין מזה, שהוא מקבל את הדעה של עשו?

תלמיד: לא, אבל מבין שהוא צריך להגיע איתו לאיזו הסכמה.

לאיזו הסכמה הוא מגיע? תראה איזה סילוף, זה שקר. לאיזו הסכמה הוא מגיע, מה הוא מקבל מעשו? הוא בונה ממנו את הקו האמצעי. עד כמה שאפשר לצרף את פרעה, את עשו, את הקליפות, את כל הדברים האלה לטובת עצמו, כדי לגדול. כי ליעקב יש חוסר עביות. אז הוא לוקח מהם את העביות כדי לחזק את עצמו. רק בצורה כזאת הוא גדל.

תלמיד: מה היחס הנכון לשונאים, לאויבים, לאנשים שאתה לא מקבל אותם, שקשה לך איתם?

אני מודה להם שהם מיישרים אותי, הם בונים אותי, על ידם אני גדל. כי העביות נמצאת בהם וחסרה לי, ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה". אני מקבל מהם את הפשעים, הם ממש דוקרים בי ועל ידי שאני מרפא את הפצעים האלה, אני על ידי זה גדל, נעשה יותר בריא, יותר קרוב לתיקון. אבל לא שאני מקבל את הדעה שלהם, הראש שלי לא משתנה, אלא הם מצטרפים לגופי, לרצונות שלי, הם ממש כמו איזו אבן שקשורה לרגליי עוד יותר ועוד יותר, ואני על ידי זה צריך לפתח קשר עם הבורא שיעלה אותי עוד יותר עם כל הקליפות שמצטרפות. ורק על ידי זה אני יכול לגדול. מאיפה יהיה לי צורך לבורא, אם לא על ידי השפעת השונאים האלו? רק בצורה כזאת.

שאלה: יש אנשים, אני לא רוצה לקרוא להם "שונאים", אבל יש אנשים שקשה לי להסתדר איתם מבפנים, בפנימיות, אנשים שקשורים אלי, לדרך וכולי, ויש את האנשים שהם שונאים מבחוץ. היחס הוא אותו יחס?

לא. אז יש לי הרבה חברים שאנחנו עוד לא מצאנו איזה שטח משותף, שאנחנו מבינים זה את זה. אנחנו נמצאים בכל מיני בעיות, כל אחד משלו, ולכן עדיין המחיצות בינינו קיימות. אבל אנחנו בכל זאת חושבים על מטרה אחת.

זה לא נקרא שהם "מתנגדים" שלי. "מתנגדים" זה שיש להם מטרה אחרת, וכאן לא. האמצעי יכול להיות שונה, לפי האמצעים כל השבטים הם שונים. לפי האמצעים כל עשר הספירות, זו שונה מזו.

שאלה: להמשיך את זה ממש, מה צריך להיות היחס שלי לחברים שלי בדרך, שלא נכנסים בכלל בלב ונפש למהלכים שאנחנו עושים בתור קבוצה?

סבלנות. הם עדיין לא מבינים במה אנחנו נמצאים. אם הייתי לוקח אותך לפני חמש שנים או כל שכן לפני עשר שנים, והייתי אומר לך, "אנחנו צריכים להתחבר כדי להזיז את אירופה, ודרך אירופה את כל העולם ועוד כך וכך", איך היית מסתכל עלי? שהאיש הזה הוא הזוי, שהוא אולי סוציאליסטי, קומוניסטי, לא יודע מה, שיש לו סיבוב בראש, שהוא עדיין חי לא בזמן שלנו, או מהעבר או מהעתיד, אבל הוא לא ריאלי. כך זה.

אז הכול בזמנו. גם אני לא מספר לכם את כל מה שאפשר. דיברתי על כנס אירופה לפני שגמרנו את כנס מולדובה? במילה אחת לא.

תלמיד: אנחנו פשוט נמצאים עכשיו במהלך מאוד מיוחד, ויש באמת פוטנציאל מאוד גדול בפעולה שאנחנו עושים.

נכון. וזה גם בזכות הכנסים שאנחנו עושים, כי הכול קשור. גם באירופה לא יודעים וגם בתוך הארץ לא יודעים, אבל אצלנו זה צריך להיות ברור, שהכול זה מהלך אחד.

תלמיד: אז אתה אומר, סבלנות.

לא, עבודה, ללא הפסקה.

תלמיד: אני מדבר על היחס שלי בתור חבר לחבר בקבוצה שאני רואה שהוא לא נמצא איתנו בפעולה.

אז אני אומר לך, יש לך חברים שהם נמצאים עדיין בפיגור. לא שהם מפגרים, פשוט עדיין לא הגיע הזמן. וחוץ מזה, יש לך חברים עם נשמה מאוד כבדה, החלק הפרטי שלהם הוא גדול, כבד. נניח שיש לך מערכת ויש שם חלקים במערכת, שהם מאוד חשובים, גדולים, אבל בהתאם לזה גם קשה לתקן אותם. אז אתה מסתכל עליו ואתה אומר, "מפגר". נכון. לפי התוצאות מהלימוד אתה תופס והולך קדימה, בקלות, אתה כאילו טס בכל. והחבר שלידך, הוא עם פרצוף כזה שהוא לא מבין, לא מרגיש, לא רוצה לעבוד בעשירייה, לא שומע על החיבור. הוא בקושי סובל מה שאתם מדברים, ממש כך.

אתם מדברים על חיבור, איחוד, שרים יחד, מתחבקים, הוא לא יכול להתחבק אתכם. הוא לא מבין אתכם. הוא יודע עבודה פרטית, "אני עובד בצורה אישית, אתכם יחד אני לא מרגיש שום דבר, תעזבו אותי". והאנשים האלה בדרך כלל הם נשמות מאוד גבוהות, כבדות. בינתיים כבדות נמוכות, אבל עם פוטנציאל גבוה אחרי התיקון להיות ממש נשמות מתקדמות.

ולכן אל תסתכל על זה, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל לעת עתה כן, אתה רואה שכך זה.

שאלה: מה זה יחס של סבלנות?

שאתה לוקח אותו כחבר בדרך. תתאר לעצמך איך הוא, בלי הרגשה בחשיבות החיבור. בלי הרגשה בחשיבות העשירייה. בלי איזו תגובה בלב. נניח הוא לא התרשם מהכנס בכלום. הוא אומר "כן, דיברנו על מה שכתב בעל הסולם", הוא מקבל את מה שדיברנו על הקטעים האלה מבעל הסולם והרב"ש בכנס, הוא מתרשם מזה שכך הם כתבו, ואנחנו כמו סטודנטים באוניברסיטה למדנו על זה, דיברנו על זה, עשינו על זה איזו עבודת מחקר, דיבור, איזה סמינר. וזהו, כך הוא מסתכל על זה. אז תעריך אותו על כך שבכל זאת יש לו כוח סבלנות. אין לו ברירה, הוא מבין שאין לו ברירה, והוא חייב להישאר כאן כי אין מקום הכי קרוב לאמת, למרות שגם כאן הוא לא מריח את האמת במאומה, לעומתכם שאתם קצת יותר מרגישים איזה ניצוץ, כך שמשהו מאיר מקדימה.

לכן אני מסתכל על האנשים האלו כאנשים עם פוטנציאל גבוה מאוד. זה מה שכתוב, "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". זה יבוא. הם דווקא נושאים בתוכם עביות גדולה, שאתם תצטרכו אותה אחר כך.

שאלה: איך בן אדם יודע להבדיל בין זה שיש לו באמת את העביות הגדולה הזאת וקשה לו, לבין זה שהוא משקר?

זה לא חשוב, העיקר זה להחזיק במטרה כמה שאפשר, לשייך את עצמו לקבוצה כמה שאפשר. ואז ישנם כאלה שבזמנים האלו נמשכים יותר ללימוד, לכל מיני עבודות סביב החיבור. הקבוצה מתעסקת בחיבור והם מתעסקים במשהו סביב זה. אז מה? כולם בסופו של דבר יצטרכו לעבוד יפה יחד. אנחנו חייבים אותם. לכן לא לזלזל באנשים שכאילו לא רוצים, כאילו מזלזלים, כאילו לא מוכנים להשתתף כל כך. מה לעשות.

מצד אחד, אנחנו יכולים קצת לקדם אותם, לחייב אותם על ידי החברה, בכל זאת לא להתרחק, ומהצד השני, להתחשב בהם. זה כולל גם את העבודה הזו שאתם עושים עכשיו באיחוד העם, אז יש כאלה שכן מסוגלים, לא מסוגלים, לא שומעים, כן שומעים, כל אחד לפי הדרגה שלו. אתה יכול לראות אנשים, יש כאלה שרצים בשמחה, יש כאלה שלא רצו בכלל, אבל כשהגיעו קיבלו איזה סם ועכשיו מגיעים יותר ויותר, לא יכולים בלי זה. ויש כאלה שהם בקושי באים, עושים רושם ובורחים. כל אחד מוסיף.

שאלה: אמרת שאלה שהולכים בדרך האור, לא לוקחים את הדעה של האחרים. וקצת אחרי זה כתוב, על איך להתפתח בלי ההשפעה של השונאים. שני הדברים האלה קצת מבולבלים עבורי, אם אפשר להסביר את זה.

אני צריך לקבל מהקליפות את העביות שלהן. זה עוד מוקדם בשבילנו, אבל אפשר להגיד על זה כמה מילים. עכשיו השאלה באיזו צורה אני מצרף אותם? הרי הם חלק מהכלי, אין חוץ מכלי אחד. בוודאי שכל השונאים וכל הקליפות למיניהן, ויש שם הרבה, יש עולמות, עולמות של הקליפות, זה כנגד זה ברא א-לוהים, איך אנחנו מצרפים אותם לתהליך שלנו לקראת התיקון? על זה אנחנו נצטרך ללמוד, איך לעבוד עם קו שמאל.

אבל עדיין אסור לנגוע בזה, אלא רק להיות בחיבור. אני לא יכול להסביר, אני מרגיש שלא יהיה לנו בזה עדיין שום רגש, ורק להסביר עם השכל זה לא ניתן. אנחנו נתקדם, ועוד מעט נוכל להבין, הלב מבין, איך עובדים עם הכלים האלו, דקבלה. איך אנחנו מוציאים אותם, כמו שאתה לוקח משהו מהזבל, מהעפר, מוציא משהו כמו יהלום, מנקה אותו עם המים, עם החסדים, מצרף אותו לכתר ממש, שיהיה על ראש המלך.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו בשיעור בנושא איחוד העם. כל הזמן אתה מדבר גם על אירופה בין לבין, על יסודות השבירה. למה כל כך חשוב לך שכולם יתכללו באירופה בכנס הזה, ואיך זה קשור לפרויקט איחוד העם? זה כאילו שני נושאים שונים באותו שיעור. מה הקשר ביניהם?

אנחנו בכנס האירופאי שרוצים לחבר, לחבר זה די גבוה, שרוצים לגרום לקבוצות שבאירופה קצת יותר להיות קרובות זו לזו, לאנשים להיות קרובים זה לזה מכל המדינות, למעלה מכל השפות דווקא, בזה אנחנו רוצים לגרום לתיקון של כלי דאדם הראשון. וכאן ממש חייבת להיות העבודה שלנו.

תחזור על השאלה.

תלמיד: אנחנו בשיעור של איחוד העם, ואתה גם מדבר על אירופה בין לבין, מה הקשר של איחוד העם לכל מה שעובר באירופה. זה נראה כאילו שאתה מאוד רוצה שכולם יתכללו שם ביסודות השבירה בתהליך הזה, זה מאוד חשוב לך. איך שני התהליכים האלה קשורים אחד לשני?

העבודה שלנו היא בתיקון של הנשמה הכללית האחת, מערכת האדם הראשון. אירופה היא החלק המתקדם ביותר, הכבד ביותר, האגואיסטי ביותר, המורכב ביותר, מכל המערכת הכללית. אני רואה בה ממש את כל בבל המודרנית. ואני רואה בעבודה שלנו באירופה את השלב הבא שלנו. שעליה, על אירופה, על הכלי השבור הזה, אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו. אנחנו צריכים לדאוג איך לתקן את עצמנו כדי לתקן אותה. זאת אומרת, אתה לא יכול עכשיו ללכת ולהתחבר, בשביל מה ולמה, באיזו צורה, לאיזו מטרה? אין לפניך כלום. אם יש לפניך את הכלי השבור הזה, האירופאי, אתה צריך לראות, שאני מיועד לזה כדי לתקן אותו, כדי לאחד אותו, כדי להיות המעבר אליו, מהבורא אליו. זאת אומרת, יש לנו כאן אתגר, ממש אתגר גדול ומיוחד.

את הקבוצות שלנו, והחברים היחידים שלנו באירופה, שהם כל כך רחוקים זה מזה, ניקח תחת המטריה שלנו ונתחיל לאחד אותם. זה כמו עבודת אברהם בבבל, כמו שאנחנו לומדים. מה הוא אמר לבבלים? "בואו נתחבר, מאהבת הבריות נגיע לאהבת ה'". אין לנו ברירה, אחרת המשבר הזה יחייב אותנו בדרך אחרת, לא בדרך רצויה בעיני הא-לוהים והאדם, זה הכול.

לכן אני רואה בזה ממש מימוש שמזדמן לנו, אנחנו מקבלים אותו, הוא לפנינו. לפני כן לא דיברתי אתכם על זה, אפילו לא לפני שבוע ימים, שבועיים כשהיינו בכנס מולדובה, שעוד לא סיימנו אותו, לא גמרנו אותו, לא רציתי לערבב זה בזה. אבל היום כשיש לנו כזה כוח, אחרי הכנס הישגנו הרגשה אחרת בחיבור בינינו, שאנחנו באמת היום מרגישים שעשירייה קטנה או גדולה, יחד אנחנו יכולים לייצב כוח מיוחד אינטגרלי. אמנם אנחנו יכולים בינתיים לא להרגיש אותו, הוא יכול להיעלם, כאילו שלא נמצא, כי האור והחושך מתחלפים, אבל מה שהשגנו, השגנו, אנחנו צריכים לעבוד עמו.

אני כאן מסביר לכם רק את מה שהבורא מייצב לפנינו. אתם רוצים בבקשה. לא רוצים, הבורא לוקח ותמשיכו איך שאתם רוצים כך ב"ניוטרל" מה שנקרא, בלי להוסיף. אני מצדי ממשיך, כמה שתצטרפו לזה ותלכו לממש, הרווח שלכם.

קריין: קטע מספר 2, מבעל הסולם, עיתון "האומה".

"התקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

כן, אנחנו צריכים לעבוד כדי להרגיש את הקשר בינינו, את הקשר הפנימי, שאנחנו קשורים יחד. זה לא כמו אחים ששייכים לאיזו אימא, זאת הרגשה אחרת לגמרי. זה ששייכים לבורא אחד, אין לי מילים, אבל צריכים לעבוד על זה, ואז האור העליון ייתן לנו כזאת הרגשה, ואנחנו נרגיש את עצמנו כאומה אחת, עם ה', זה מה שנקרא "עם ישראל", שמכוון לבורא. אלו שמכוונים יחד לבורא הם נקראים "עם ישראל". אז "התקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש". ממש מחדש. המטרה היא "לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה" שהייתה בכל זאת האהבה הזאת, החיבור הזה, עד החטא, עד החורבן. "בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה." זאת אומרת, שיהיה כאן כוח כזה גדול. רק ההבדל הוא, שבכל אומה ואומה יש את הכוח הטבעי ששומר עליה, ואצלנו כל הזמן זה רק מתוך זה שאנחנו מחדשים את הקשר עם הבורא.

שאלה: בתקופה האחרונה יש הרבה רגעים כאלה, שהבורא מראה לך את הגדלות של החברה שאתה נמצא בה, ושל החברים.

אנחנו מאוד גדולים. אנחנו מאוד מאוד גדולים. אנחנו לא רואים ולא נותנים לנו לראות את זה, עד כמה אנחנו נושאים בתוכנו כוח מיוחד, עד כמה אנחנו מתעברים עם הבורא בפנים, בתוכנו. אנחנו כמו "ויתעבר ה' בי למענכם", מה שנקרא. אנחנו לא יודעים, וברוך ה' הכול מתגלה בהדרגה אך ורק לצורך התיקון. אבל אנחנו כוח גדול. אם אנחנו ממשיכים כך, אתם בהחלט תראו, אמנם זה לא גדול בכמות אבל באיכות, פתאום אתה תראה שהכול במחשבה. אתה תוכל לפעול במחשבה, כמו איזה לא קוסם, אני לא רוצה להגיד, אבל ממש כך.

תלמיד: בינתיים, כשאתה רואה מצד אחד, באמת אין כל כך איך להגדיר במילים את המסירות ואת הגדלות של החברים ואיך שהם עובדים, ומצד שני, אתה רואה אצלך בדיוק את ההיפך.

זה טוב. זה מצוין. וככל שתתקדמו אז כל אחד יראה את עצמו עוד יותר פחות, והחברה עוד יותר גדולה. ולסירוגין בזמנים אחרים אז ההיפך.

תלמיד: ועם ההרגשה הזו שאתה גונב מהם כל הזמן, איך הכי נכון לעשות מזה משהו לתיקון? לא לשבת ולהצטער אלא לעשות משהו עם התיקון, עם ההרגשה הזאת.

להתבטל. לקבל מהם כוחות ולהצטרף אליהם. זה שהבורא נותן לכל אחד כזאת תמונה, לכל אחד. זו ממש ההצלה מצידו, שכך עושה לאדם. אבל אחר כך יהיו זמנים אחרים, שאתה תצטרך לעבוד על זה חזק כדי להראות את עצמך קטן. בשבילך, זה יהיה כנכס גדול, שתוכל במאמצים אדירים להרגיש את עצמך כקטן לפניהם.

תלמיד: איך אני מתבטל מתוך הנקודה הזאת? כי אני מרגיש שאין לי שום עשייה גם ככה, כלפיהם, אז מה יש לי עוד לבטל?

קודם כל זה בלב, ובפעולה גם. שאתה מצטרף אליהם ועושה כל מה שאפשר.

שאלה: הכוח הזה שדברת עליו, זה לא מה שאנחנו רואים עכשיו נגיד הטילים האלה עפים על ישראל, והאנשים בישראל מתחברים, הכול פשוט משתנה, יש כזה סוויץ', לפני הטילים כולם גסים ולא מקבלים זה את זה בכלל, ואחרי הטילים כולם משתדלים לעזור לכל האחרים. בחיים לא ראיתי כזה דבר בשום מקום אחר מלבד כאן. האם זה לא הכוח הזה שדברת עליו עכשיו בפועל?

אנחנו רואים עד כמה שבני אדם מנוהלים על ידי כוחות חיצוניים. זה לא פלא. אתה יכול להביא לי כל אדם ואדם. הגיבור ביותר שבעולם, הכי גיבור בעולם, ואתה תראה איך אפשר על ידי כל מיני דקירות קטנות לעשות ממנו חיה, שיעשה כול מה שצריך. אנחנו רצון לקבל. רצון לקבל מבין ייסורים או תענוג. אז על ידי יחס שביניהם אתה יכול לשחק עימו. אתה לא מסתכל על האדם, אתה מסתכל על הרצון לקבל שבו. עד כמה שהוא נפעל. ואין כאן אף אחד שיכול להיות גיבור. אין גיבור. אם אתה רצון לקבל בלבד, אז אתה כבר תלוי באותו הכוח שפועל עליך. ולאף אחד אין לו, לא בחירה חופשית, ואין לו משהו לעשות מעצמו.

תלמיד: דיברתי על השינוי שמתרחש בחברה באופן שבו הם מתנהגים. יום לפני הטילים אני ממש רבתי עם כמה ישראלים בעבודה, סתם לדוגמה. ברגע שהגיעו הטילים, אותם אנשים באו אלי ושאלו אותי אם אני יודע מה אני צריך לעשות בדיוק ברגע שיש טילים, לאן ללכת, יש לי אוכל, יש לי שתייה. במקרה כזה בארה"ב, הם היו רוצים לקחת פשוט את כל מה שיש לי כדי שהם יוכלו להצליח על חשבוני. זה הכוח המיוחד הזה שקורה רק כאן או שלא?

לאו דווקא, גם אנחנו רואים בכל מיני מקרים שבעולם. עם ישראל זה כבר משהו אחר באמת, שיש לו יסודות גם משבירה וגם מתיקון, וכבר נמצא אלפי שנים בהפגזה מלמעלה מהבורא או שזורק בונבוניירות, או שזורק פצצות. אבל אותה ההתנהגות היית מרגיש אם היית לוקח אנשים אחרים והיית עובד עליהם גם אלפי שנה באותה מתכונת.

סך הכול אנחנו יוצאי בבל ובכולם יש נקודה שבלב, רק עם ישראל זה אותם, כמו שמורידים שמנת מהחלב, שאלה אנשים שהייתה בהם ההתכללות של הניצוצין בצורה הבולטת ביותר, שהם הרגישו שהם חייבים לדעת בשביל מה חיים, למה סובלים בעצם. לא בשביל מה חיים, להצדיק את הסבל, אני מרגיש שאני סובל אבל אני לא יכול לחיות אם אני לא מצדיק את הסבל. אז או לגלות את הבורא או לא חשוב מה לגלות, אבל לתת לעצמי הצדקה למה אני סובל, זה מה שהניצוץ הוא מחייב. אז היום יש לך הרבה אנשים שמשתוקקים לזה "ונהרו אליו כל הגויים", אתה תראה שכמה זה יהיה יותר ויותר.

והקבוצות שלנו בכל המדינות יגדלו יותר ויותר, אנחנו נצטרך לפתח מערכות גדולות. לא שהיום עובדים שניים שלושה בכל שפה ברוסית, באנגלית, בכל מיני שפות אחרות, בתורכית באיטלקית, אלא אנחנו נצטרך לעבוד בזה כולם, כולם נצטרך לעבוד על החיבור. וזה לא סתם שאתה מתרגם להם שיעורים או עושה להם איזה חיבור, איזה כנס פעם בכמה זמן, אלא עבודה יומיומית היא חייבת להיות יותר ויותר, כי זה הכלי שכל הזמן נמצא בתנועה.

אני מבטיח לכם שאנחנו נעבור את הכנס שבאיטליה ובולגריה, ואתם תראו באיזה מצב אנחנו נהיה, איזה מחשבות, איזה אופקים פתאום אתה תגלה שנפתחים לפניך. וזה הכול מתוך הכלי שצריכים לתקן אותו גם לעומק וגם לרוחב. ותאמין לי שאני לא הייתי רץ. אני בעצמי מתפעל מהקצב שהבורא מוריד עלינו, כי אנחנו לא קבענו כאן שום דבר. זה נדמה לך שאתה קובע כנס כאן, כנס שם, כל מיני דברים, זה הכול עבודה בעיניים, אנחנו מקבלים את זה מלמעלה וזה סימן שדורשים מאיתנו מאמצים.

שאלה: אם אנחנו בונים את הצינור בין ישראל לאירופה, מהי העבודה של ישראלים ומהי העבודה של האירופאים, ואיך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לעשות את העבודה הזאת ביחד?

העבודה של הישראלים להיות הצינור המעביר את כל הכוח הרוחני שיש בהם בחיבור לאירופאים. עבודת האירופאים זה להעביר את כל הכוחות שיש ביניהם שהם יהיו מחוברים לרשת אחת, ואחר כך מתוך הרשת אחת הזאת שנוכל להשפיע גם על האוכלוסייה. אבל ברגע שאנחנו נתחיל לעבוד בינינו ברשת שבין הקבוצות שבאירופה, תארו לעצמכם אתם ראיתם מפה של אירופה וראיתם עליה כל מיני צורות הקשר שם למיניהם, תארו לעצמם כל מיני החיצים האלה, כל מיני הקשרים האלה שיש בין הקבוצות, אם אנחנו נפעיל את הרשת הזאת הכול יסתדר. אירופה תתחיל להרגיש שיש כאן כוח הטוב שפועל לתיקון העולם. זה לא פשוט, נקווה שאנחנו נכין את הכנס נכון ואז נגלה את זה בכנס.

שאלה: איך אפשר לחייב לחיבור?

קודם כל אנחנו כן יכולים את עצמנו לחייב לחיבור מפני שיש ידיעה והרגשה, יש מוחא וליבא. אז יש כאלו עובדות, הבחנות שאני מבין אותם בראש ואני אומר שכן נכון חייבים להיות יחד, חייבים להתחבר, חייבים לעשות כל מיני פעולות, יפה, נכון. הראש שלי מסכים לזה, אני מבין שכך צריך להיות, אני גם מדבר לחברים שזה צריך להיות וכן הלאה, אבל הלב שלי אולי מרשה לי לעשות את זה בעשרה אחוז אפילו פחות. זאת אומרת אין מוח ולב שווים. זה טבעי, ככה בינתיים זה נקרא "פיו וליבו שווים", אין דבר כזה עדיין, אז אנחנו צריכים להתקדם עם זה.

שאלה: אולי ככה נרגיש יותר אירופה ונתפלל על אירופה יותר ככה במדויק. אנחנו מדברים על התופעה באירופה שהשבירה מתגלה. יש עוד תופעה מאוד לא ברורה של פסיביות, של עייפות, של השלמה, אירופה לא מביאה ילדים, כאילו יש איזה משהו של כאילו ויתור.

כן.

תלמיד: מה זה, מה אנחנו מהצד שלנו יכולים כמו להעיר אותם?

חוסר מטרה, וההיפך איבוד המטרה שהייתה פעם ועכשיו לא נמצאת, אז חוסר המטרה הזאת מולידה אדישות עד כדי כך שלא חשוב מה יקרה. יכול להיות ש"טוב לי מותי מחיי", כי אדם חושב שבזה הוא מתנתק מהצרות, בשביל מה לי לסבול? אם כל החיים לפניי זה סבל אז אני פעם אחת גומר את הסבל הזה, חותך אותו וגמרנו ומה שיהיה אני לא רוצה לעשות חשבון על מה שיהיה. זה מה שקורה באירופה זה ממש בגלל חוסר אונים, לכן הרבה אנשים נמצאים במצב כזה, זה גורם לזה שהם מתאסלמים כי שם יש תקווה, חיבור, דווקא מחזיקים זה את זה וכן הלאה. וזה העתיד של אירופה, האמת זה העתיד.

אנחנו רואים אבל כאן אנחנו צריכים להבין כמה שאנחנו נגלה להם את המטרה, אז הכול ייפול ויתגלה שכן המטרה העתידה היא צריכה להיות כזאת. כי לא רואים שבחיבור משיגים את המטרה. זה יבוא. אם הקבוצות שלנו יתחברו ויעשו ביניהם רשת זה יפעל על אירופה כך שכל חצי מיליארד אנשים האלו ירגישו.

שאלה: מהקבוצה שלנו פה באנגליה רובנו לא נולדנו פה ואנחנו בעצם זרים פה. יש לנו מין הרגשה כזאת שקשה בגלל זה להפיץ למקומיים. מה המטרה בתור זרים גם בעשירייה, גם באי הזה ובמדינה הזאת, והאם אנחנו אמורים לתמוך בחברים שנולדו פה, ולדחוף אותם כמה שיותר קדימה ולשים אותם באור הזרקורים, שהם ייצגו אותנו ואנחנו נהיה מאחורי הקלעים?

זה נושא שצריכים לדון ובכל מקום להגשת אליו אולי בפיתרון שונה מהמקום הסמוך. אני לא יודע, אני לא חי בכל המדינות האלה, אני לא יכול להגיד. זה תלוי באדם. אני כן הייתי פותח בזה שמפזר ספרים, שיעורים, באיזו צורה מתקרב לאותם חוגים שיכולים לשמוע וכן הלאה. זה תלוי בבני האדם, אם יש לכם כאלו אז טוב להתחבר סביבם ובהפצה לחיצונים. זה הכול מובן לנו אנחנו נמצאים בכל מיני מערכות כאלה.

לא יודע, לא להתייאש. בכל זאת זה המקום שלך, זה הבית שלך, אתה כבר נמצא שם אז להשתדל לגרום לחיבור והפצה.

שאלה: לגבי הכנס הזה באירופה, האם עלינו להשתוקק לנסוע לאירופה או להתחבר כאן במקום כדי לתת כוח לאירופה, מה האופן הטוב ביותר לפעול?

זאת השאלה, מצד אחד אנחנו צריכים לבוא לאירופאים ולהראות להם, לתת הרגשה שיש להם תמיכה גדולה, חגורת ביטחון, תשתית, שאנחנו מביאים להם צינור מהבורא כדי למלאות אותם, שירגישו את העבודה שלנו והמילוי מצידנו, זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים לא להיות שם כוח

בולט, אלא כוח תמיכה אבל צריך להיות.

לכן זה צריך להיות בפרופורציה נכונה, ביחס נכון, שלא פתאום מגיעים לשם כמות כזאת יותר מהאירופאים שמגיעים. אני עוד לא יודע כמה מהם מגיעים, נגיד מגיעים 200, זה לא 1200 שהיו במולדובה, זה משהו אחר לגמרי. לכן אנחנו צריכים לעשות חשבון איך אנחנו מגיעים, כמה מגיעים, באיזו גישה, איך אנחנו מכינים את עצמנו למפגש הזה. זה מאוד לא פשוט, זה כלי עדין וזו מין חיה שהיא נמצאת במצב לא טוב ולכן צריכים להתייחס אליה ככה בעדינות ובשמירה.

נקווה שנמצא גישה נכונה, כוח נכון, קשר נכון. תנסו להיות מחוברים עם כל הקבוצות האירופאיות, אבל בצורה עדינה, לא גסה ולא ללחוץ עליהם, ונצליח. אבל כדאי תוך החודשיים האלו למצוא קשרים נכונים, טובים איתם כדי לקבל איזו שפה משותפת בינינו.

שאלה: מה התועלת מההתקפות? מהכנסים, מהחגים, מה תועלת? מה אפשר לקבל שם?

זה לא התקפות, זה מה שבא אליי ומכניס אותי לעבודה. מה התועלת? אנחנו יכולים בצורה מרוכזת לעשות איזו עבודת החיבור ולהמשיך הלאה, וכך מפעם לפעם. בכנס אמריקה אנחנו לא ראינו כל כך תועלת, יכול להיות שישנו שם במקום אבל אני לא יכול להגיד. אבל בכנס מולדובה כן ראינו כמה שהוא נתן דחף קדימה. נקווה שכנס איטליה גם יהיה בדרך. לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכנס אירופה.

לכנס אמריקה לא היינו כל כך מחוברים. זה שיוצאת משלחת מילא, אבל אנחנו לא כל כך היינו ממש מחוברים. עם כל זאת שיש לנו שם הרבה חברים גם דוברי כל מיני שפות, אבל אנחנו לא נמצאים איתם בחיבור יומיומי, אין הרגשה כזאת כמו ההרגשה עם הרוסים. קבוצת מוסקבה, קייב, פיטר, מינסק אין דבר כזה, זאת הבעיה. אנחנו צריכים לחדש את הקשר הזה, לחדש, אחרת הם גם כן מתוך זה נובלים.

תלמיד: אם זה נותן משהו לעבודה יומיומית, לעבודה שגרתית? מה תכלס אני מקבל מזה כאילו?

מה זו עבודה שגרתית? עבודה בחיבור, כן זו עבודה יומיומית, עבודה שגרתית, עבודה בחיבור שזה כל פעם יותר ויותר לחזק את הקשר בינינו. ויום יום כל פעם עוד ועוד רצונות, כל מיני מקרים להכניס לתוך הקשרים.

שאלה: עד כמה הכנס באירופה תלוי בזה שנכין המשכיות לעבודה עם החברים באירופה?

אנחנו צריכים מראש לעשות את זה ודאי. גם כן לא הכין עבודה, עכשיו להתחיל לעשות עבודה. אני יומיום מדבר עם האנשים האלה באירופה, עם יהודית במיוחד ועם עוד כל מיני אנשים, ומכניס את עצמי יותר בכל העניין הזה ברשת היחסים האלה.

תלמיד: כמה זה תלוי בכך שיהיו צוותים מפה שימשיכו את העבודה עם אירופה? האם צריך להכין כאלה צוותים?

כן, גם צוותים, אבל זה בכל זאת לא צוותים יותר, אלא שאנחנו כולנו נרגיש את הרשת. כולנו נרגיש את הרשת קשר בינינו ולאירופאים שזו רשת אחת, ובזה תלוי הגורל שלנו יותר מאשר בכל יבשת אחרת. אירופה היא משפיעה על ישראל יותר מרוסיה ולאמריקה ודרום אמריקה ואפריקה יותר מכולם, ואנחנו צריכים להבין שהתיקון שלנו הוא קשור לתיקון אירופה בצורה ממש אחד לאחד. וזה כתוב גם בכל מה ששייך ל"אחרית הימים", עד כמה שהאירופאים הם ילחצו על ישראל ועד כמה משם יבוא האסלם הקיצוני בלחץ על ישראל וכן הלאה. אנחנו חייבים את הכלי הזה להרגיש כדאגה, באמת דאגה לתיקון הכללי.

בקיצור, עם כובד ראש לכו הביתה ותחשבו שזה יהיה ככה בכל זאת ממלא את הראש. ואנחנו בעצם סיימנו בינתיים איזו התקפה בחיבור האומה וצריכים עכשיו להתחיל לפחות לשלב את זה עם התקפה על החיבור הכלי האירופאי.

(סוף השיעור)