שיעור בוקר 26.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 28, מתוך הרב"ש מאמר 30, "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חברו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חברו. התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דבקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו עניין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל מאהבת הזולת בין אדם לחברו עד אהבת ה'. אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב להגוף." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

איך הוא כותב, מה יש לשאול אחרי זה?

שאלה: למה הגוף משתכנע מהטיעון הזה? אני הייתי מצפה שהוא יתקומם עוד יותר מהתשובה, "בשבילי לא כדאי לחיות".

בסדר, יפה מאוד. ומה הלאה האדם עושה?

תלמיד: חי למען הזולת.

הבורא מכופף אותנו, כמה שאנחנו חכמים, חזקים ועקשנים, הוא בכל זאת מגיע אתנו למצב שלאט לאט הוא מסובב בנו כמה ברגים ועושה לנו כיול פנימי ואנחנו משתכנעים, מבינים, מרגישים.

העיקר זה שהוא צריך להעביר אותנו כל מיני הרגשות, דרך כל מיני מצבים, שעל ידם אנחנו נעשים יותר חכמים. אי אפשר לתת בבת אחת. אנחנו צריכים לדעת איך לקשור סיבה ומסובב, את המצבים האלו עם המצבים האלו. השכל שלנו גדל בין שניים, בין מצב אחד למצב שני, ואז בקשר בין המצבים האלה גדל השכל, גדל הרגש. שם גדל רגש ושכל, בין מצב למצב.

אז הבורא צריך להעביר אותנו דרך כל מיני מצבים שונים, שהרגש והשכל ביניהם יתעוררו ואז אנחנו נוכל להיות יותר מבינים אותו, מרגישים אותו. וכשאנחנו עוברים ממצב למצב, המצבים האלה הם בעצמם אפילו לא כל כך רוחניים, אבל כדי להבין אותם, כדי להתחבר אליהם, אנחנו צריכים כאן איזה שכל ורגש חדשים, ואז אנחנו רוכשים את זה.

כמו שבחיים שלנו, מה אנחנו עושים? מסתכלים על זה, מסתכלים על זה, מסתכלים על זה, מתחילים להשוות, מתחילים לעשות כל מיני חשבונות, ואז מזה אנחנו מתפתחים. בהסתכלות עצמה על דבר אחד, לא יהיה לנו שום דבר. לכן השגה רוחנית היא כולה כולה, כמו בגשמיות, היא כולה בנויה משוני בין מצבים שונים, מהשוואה ביניהם, וכך אנחנו נבנים.

העיקר בשבילנו לעבור כמה שיותר מצבים, וכמה שהמצבים האלה יהיו יותר קרובים לרוחניות, והם המצבים שבעשירייה.

שאלה: כשכל הכוונות שלי הם לתועלת החברים, אני מבין שככל שאני חושב על זה יותר אני מתרחק יותר מזה, ככל שאני עושה יותר פעולות לטובת העשירייה, אני מרגיש את עצמי רחוק יותר מהמושג הזה. למה זה קורה?

עדיין זה מה שקורה לך, שכך אתה צריך לראות את המצב. זה נכון, תמשיך, העיקר ללחוץ כל הזמן, כל הזמן ללחוץ.

שאלה: חבר בעשירייה כל הזמן חוזר על עצמו, שלא חשוב מה תחשבו עליי, לא משנה מה אני חושב עליכם. האם זאת גישה נכונה?

אז איך אתם ממשיכים בחיבור? איך אפשר להמשיך בחיבור? מה אכפת לי מה אתם חושבים עליי ומה שאני חושב עליכם? אני לא מבין מאיפה הוא לוקח את זה.

אתם צריכים לראות מה מקובלים כותבים לנו, בעל הסולם ורב"ש, מה הם כותבים על היחסים שלנו בעשירייה. אם הוא מוצא כלל כזה שלא אכפת לי מה אני חושב על העשירייה, למה זה שייך? יכול להיות שהוא הוציא את המשפט הזה מיתר הדברים, ואז המשפט עצמו לא אומר לנו כלום.

שאלה: האם ניתן לומר שכשחבר מרגיש כלפיי ששנאה, השכל שלי גם רוצה לענות ביחס של שנאה, אבל באמונה מעל הדעת אני מנסה לאהוב אותו?

נכון.

שאלה: מה ההבדל בין תפילת הלב והתפילה שנמצאת בשכל?

שכל לא יכול לבצע תפילה. תפילה זה נקרא העלאת מ"ן, העלאת חיסרון, שכל לא יכול להיות בחיסרון. שכל צריך משהו שלא מתבטא בחיסרון, ברצון, השכל מחשב את היחסים בין הרצונות, אבל הוא בעצמו לא מרגיש שחסר לו, ולכן תפילה לא יכולה להיות משכל, רק מתוך הלב.

שאלה: כשאנחנו אומרים שצריך להתפלל על הכלל כולו, לפעמים אנחנו אומרים שזאת העשירייה, לפעמים כל העולם כולו, מה זה כלל?

כלל זה כל החלקים של הכלי העולמי, כל חלקי המערכת של הנשמה האחת הזאת שהבורא ברא, זה נקרא כלל. ואנחנו צריכים לחבר אותם אלינו כדי לתת להם מילוי, לקבל מהם חסרונות, לעבד את החסרונות האלה לחסרונות הנכונים כלפיי הבורא, לקבל מהבורא עבורם מילוי ולמלא אותם. לכלל חסר קשר עם הבורא, את הקשר עם הבורא גם בעליית המ"ן, תפילה, חיסרון, גם בקבלת המ"ד, זאת אומרת כוח התיקון ומילוי, אנחנו צריכים לשרת את הכלל ולספק לו את זה. לקשור אותו לבורא ממטה למעלה, ולקבל מהבורא בשבילו ממעלה למטה.

שאלה: לפי ההסבר שאתה עכשיו נתת ששכל לא יכול להרגיש חיסרון, מה זאת מחשבה רוחנית, מה זה שתפילה מתקבלת ממחשבה?

אתה איש מדע, אתה מדען, גם במדע בכל זאת כשאנחנו חושבים אנחנו לא חושבים רק בשכל, זה עובר אצלנו ברגש. אם זה לא מגיע לרגש, לתבנית רגשית, אנחנו לא מתקשרים לנוסחאות, לחומר, לכלום. זה ההבדל בין סתם להסתכל על נוסחה לבין להתחיל לעבוד עימה. אם אני עובד עם הנוסחה, הנוסחה הזאת כבר נמצאת בי, ומתחילה לקשור בי כל מיני קשרים בין רצונות אלו ואלו ואלו. הכול מתברר רק ברגש, השכל רק עוזר לי לסדר את הרגש נכון. אבל בכל זאת גם עבודה וגם תוצאה היא כולה ברגש.

תלמיד: זה ברור לחלוטין, זה ההבדל בין סתם מדע ומדע אמיתי. אבל למה מבדילים בכלל בין רגש ושכל, זה תמיד הולך ביחד?

לא, זה בכל זאת שני חלקים של המבנה שלנו. זה שני חלקים של המבנה שלנו ואנחנו ברוחניות יכולים לעבוד עם כל אחד לחוד, רגש בשביל שכל ושכל בשביל רגש. אנחנו עוד נדבר על זה, עוד נגיע לזה בקרוב.

שאלה: כל יום אני נפגש עם העשירייה שלי בשביל ההתקדמות הרוחנית. החברים צריכים להיות נוכחים בפגישה הזאת, או יכול להיות שהם לא נוכחים אבל הם נמצאים בדרגה הרבה יותר רוחנית שאני לא קולט אותם?

רצוי להרגיש אותם בלב.

אני מאוד שמח לראות את הקבוצה שלכם. עוד זכור לי אותו המצב כשהייתי בברזיל, ישבנו, דיברנו יחד, זה טוב. דווקא יש ביניכם התקדמות רצינית יפה.

קריין: אנחנו בקטע מס' 29 מתוך "מה לדרוש מאהבת חברים" של הרב"ש, מאמר 30.

"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: כתוב כאן שזה לא משנה שיאהבו אותי אלא חשוב שאני יאהב, דיברת על נקודת החיבור, איך הכול פה מתחבר?

אני צריך להגיע למצב שהיחס שלי לקבוצה יהיה יחס טוב עד יחס של אהבה, ולא חשוב מה שאני מרגיש מהם, אולי דחייה, על כל פשעים תכסה האהבה. שמה שאני מרגיש מהם זה לא חשוב לי, העיקר שאני יאהב אותם. ומה שאני מקבל מהם אני לא מייחס את זה אליהם, אני מייחס לבורא, שהבורא כך עושה לי תרגילים שאני צריך להתחבר אליהם, לאהוב אותם, למרות שאני מקבל מהם דחייה, מכות אפילו, לא חשוב מה, אני אוהב אותם. למה? כי הם מציגים לי את הבורא, הם מציגים לי את הכלי שבו עומד להתגלות הבורא, ולכן אני חייב להתייחס אליהם באהבה למעלה מדעתי, מדעתי האגואיסטית, כך חייב להיות.

שאלה: איזה מעשים פרקטיים אני יכול לעשות, כדי שהחברים שלי יעברו יותר מהר את המצבים של חושך או של שליליות?

לתת להם דוגמה של אהבה. לתת לכולם דוגמה של אהבה.

שאלה: אם עשירייה מרגישה שהחבר שונא אותה, איך אפשר לעזור במצב כזה?

לתת לו דוגמאות מכל הצדדים. יכול להיות שלפעמים צריכים להסביר לו, או לבחור נגיד בקבוצה מאמר שהוא לא יודע למה. אבל כל החברים מדברים ביניהם, ובוחרים איזה מאמר לקרוא, ללמוד, שהוא בדיוק מסביר על המצב לפי מה שהם רואים שהחבר לא מתפקד נכון. אפשר לעשות הכול. קבוצה מסוגלת לעשות כל דבר שהיא רוצה, כל דבר. אפילו במילים ברורות להסביר לאדם, שאם הוא לא משנה את ההתנהגות שלו, הקבוצה תצטרך להתפטר ממנו. מה לעשות.

זה כמו בספינה בים, אם אנחנו עשרה אנשים ואחד הוא בכל זאת קודר חור, ואנחנו לא יכולים לעצור אותו והוא עושה את זה, אז אין לנו ברירה. כדי להציל הרבה נפשות, אנחנו חייבים לזרוק אותו לים.

מה קרה עם יונה? הימאים האלו שהיו על הספינה הם לא רצו לזרוק אותו לים, הם עשו תפילות לבורא שיעזור להם. אבל אחר כך כשהם ראו שזה בגללו, בשביל יונה, אז הוא אמר להם בעצמו, "תזרקו אותי לים, אחרת אתם תטבעו", והם זרקו אותו לים. הם לא רצו, אבל ממש בכוח גדול, בשבירת הלב הם הורידו אותו לים, והים מיד נרגע, והספינה הלכה לכיוון שלה והצילה את עצמה, ואת יונה הדג הגדול בלע.

זו דוגמה שאנחנו צריכים לראות בכל זאת, שהקבוצה היא חשובה יותר מאדם אחד. זה ברור בכל מקרה.

שאלה: אפשר לעשות תרגיל כזה, שכל חיסרון שאני מקבל לנסות להעביר אותו לתפילה עבור החברים?

תראה, תנסה, אני לא יודע, את זה צריך לברר. אני לא יכול להגיד עליהם מיד כן, וזהו. אני מפחד, אתם אחר כך מסובבים את זה לכיוונים שונים.

שאלה: להתפלל עבור החבר, אפשר להבין את זה כמטרה הראשית כדי להתבטל כלפי החבר בעשירייה?

להתפלל עבור העשירייה, זו המטרה החשובה ביותר. כי אחר כך נשאר לך רק להתפלל עבור הבורא שיתגלה בתוך העשירייה, כדי לעשות נחת רוח לו. אז להתפלל עבור עשירייה. אם יש איזו בעיה עם איזה חבר, אז לארגן עם העשירייה תפילה עבור אותו החבר.

שאלה: המצב הזה של יונה, האם רצוי שהוא תמיד יהיה המצב הזה? כי לעיתים אתה מרגיש שאתה גורם לכל הסירה לטבוע?

אני לא יכול להגיד, אם קבוע או לא קבוע. אבל המקרה הוא מקרה, וזה קורה לנו בדרך. אני לא יכול להגיד לך "קבוע", כי אז אתה בזה תוכל לדכא את יתר המצבים. לכן לכל דבר יש מקום.

קריין: קטע מס' 30 בעל הסולם, אגרת י"א.

"עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תאות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים."

(בעל הסולם. אגרת י"א)

אתם רואים, הוא נותן עצות קונקרטיות, פשוטות, "כך וכך תעשו וזה יעזור".

קריין: קטע 31, של הרב"ש אגרת מ'.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו."

(הרב"ש. אגרת מ')

זהו, כזאת תפילה.

להתפלל. אומרים שלהתפלל זה עוזר, בואו ננסה ונבדוק.

תלמיד: אני מרגיש שהשיעור מלא בעצות פרקטיות בשבילי איך לעבוד עם העשירייה, אבל עכשיו בזמן אמת אני כאילו לא מרגיש אותם, אני לא מצליח להרגיש חיבור אליהם. אני מקשיב לך וכותב ולא מצליח להכיל אותם.

בסדר, אתה לא מספיק את זה, זה אחר כך במשך היום. אבל בינתיים בכל זאת תשתדל, תשתדל.

תלמיד: תודה.

במשך היום יש לנו זמן, נעשה את זה.

שאלה: החבר שלי שואל, כשאדם לא יכול להראות את האהבה שלו לחברים, האם זה סימן שהוא לא מתקדם?

יכול להיות שהוא מתקדם בצורה הפוכה, שהוא מרגיש שכל פעם הוא מתרחק מהחברים, שגם זה הכרת הרע. אבל סימנים כלפי העשירייה, או שליליים או חיוביים מיום ליום הוא צריך להרגיש. הוא צריך לראות מה המגמה שלו, מה הבורא דורש ומה הוא עושה, ולראות הכרת הרע, הכרת הטוב, בכל המצבים האלה. כלפי העשירייה הוא כל הזמן צריך למדוד את עצמו.

שאלה: למה התפילה שהרגע דיברת עליה היא לא תפילה אגואיסטית?

איזו תפילה?

תלמיד: התפילה שאני מתפלל שיתנו לי אהבה לאחרים.

זו לא תפילה אגואיסטית, מפני שאתה רוצה לאהוב אותם. אתה רוצה לשנות את עצמך לכיוון תיקון הבריאה, כי כל התיקון הוא באהבה, לחיבור. מה זה אהבה? זה סימן של החיבור השלם, ואתה מבקש להיות בכזה חיבור. אתה יכול להגיד "אבל אתה מבקש עבור עצמך". לא, כי הנוכחות בחיבור של אהבה זה נקרא שאתה מגיע כדי למלא אותם, לשרת אותם, להתכלל בהם, לעבוד עם החיסרון שלהם, לשרת אותם ממש בכול. לכן זה לא כיוון אגואיסטי. אחרת אתה יכול כך להגיד על כל דבר ודבר שבא מהבן אדם. סך הכול אנחנו רוצים להגדיל את הרצון לקבל, אבל שיהיה בעל מנת להשפיע. אנחנו רוצים להתחבר עם אחרים, אבל כדי למלא אותם וכן הלאה. הכול תלוי בכוונה, לא בפעולה עצמה, אלא התוצאה מהפעולה.

תלמיד: איך אני מגיע לכזאת תפילה?

על ידי זה שאני נכלל עם החברים ומשתדל כל פעם להיות הכי פחות מהם. להכניע את עצמו כלפי החברים, ואז אני מתחיל להרגיש שאין לי שום דבר, אלא רק לאהוב אותם.

שאלה: מתי בזמן העבודה עם החברים יכולים להגיע להרגשת גילוי הבורא?

אני לא יכול להגיד מתי. מתי שאתם תהיו מחוברים, אז אתם תגלו שהבורא נמצא ביניכם. רק בצורה כזאת.

שאלה: האם יש שוני בין תפילה שהיא מתוך פחד או מתוך אמונה מוחלטת?

תפילה מפחד או מתוך אמונה מוחלטת? אני לא יודע מה זה אמונה מוחלטת, זו בעיה כך להגדיר. כי באמונה מוחלטת האדם נמצא בדבקות עם הבורא, ולברר אז איזו תפילה יש בדבקות עם הבורא, האם יש כאן עוד מקום לתוספת ואיזו, את זה אנחנו לא יודעים. מצבים כאלה אנחנו לא יודעים.

תלמיד: כלומר מתוך הבנה שאין עוד מלבדו, אין לי שום ספק, ומהמקום הזה להעלות את התפילה.

אז אין תפילה. אם אין שום ספק שאין עוד מלבדו ואתה כבר נמצא בזה, בהשגה שאין עוד מלבדו, בהשגה, אז איזו תפילה יכולה להיות?

תלמיד: אולי הודיה, אולי בקשה מסוימת?

לא יודע. הודיה יכולה להיות. וגם זה, אני לא יודע, מצב כזה אני לא מבין, אני לא הרגשתי את זה עדיין, ואין לי מושג מה לענות לך. אני לא מבין מצב שאני משיג אין עוד מלבדו בפועל בצורה סופית. זה גמר תיקון של הכלי, והבורא שמתגלה בכל הכלי.

תלמיד: הכוונה היא שאני מדבר אתו כמו אבא, וכל שאלה שאני מעלה זה פשוט כמו שאני אומר לאבא, אני אומר לו ככה וככה. או שאני מתפלל מתוך פחדים שיש לי לגבי כל מיני דברים.

אבל אתה נמצא בהכרת הבורא השלמה. איך יכול להיות כאן איזה פחד, איזה חיסרון לאבא, אם אתה נמצא בהכרה שלמה של טוב ומיטיב וממלא את כל המציאות? הוא בזה מנטרל לך כל אפשרות לפנות אליו בתפילה.

שאלה: בקטע 30 בעל הסולם כותב, לבטל מאתכם תאוות מושגי הגוף. מה זאת אומרת?

מה זאת אומרת לבטל תאוות גופניות? גופניות זה נקרא על מנת לקבל.

שאלה: אני תקוע בבירור הזה, איפה בדיוק נמצאת אהבת החברים? מצד אחד אני מתפלל עבור החברים, שאני רוצה שהאהבה תתקיים. אבל מצד שני הבורא נמצא מאחורי החברים, זאת אומרת אני רוצה לראות את תכונת האהבה שנמצאת אחרי החברים. אז אני לא מצליח לזכור איפה בדיוק נמצאת האהבה.

אהבת החברים נמצאת ביני לביני. זה בין אדם לאדם, בכוונה אחד כלפי השני, באור חוזר שמגיע מכל אחד כלפי השני. ויוצא שבאהבת החברים הזאת אנחנו בונים תנאי שבו, בתנאי הזה, יתגלה הבורא. כי הבורא זאת אהבה.

שאלה: האם זה מוגבר על ידי הדרך שבה אני מסתכל על החברים? או אם יש לי גישה יותר נכונה כלפיהם? אני מנסה איכשהו להבין את זה.

אתם שואלים דברים שאתם צריכים לקבל עליהם תשובה מהמעשה, מהניסיון. ולכן אין לי כאן מה להגיד. תנסו את זה בפועל בחיים שלכם ותקבלו בירורים.

שאלה: מה זו תפילה שהיא לא במילים, אלא בצעקה מתוך הלב? זה תוצאה של מאמצים, או שכר מלמעלה?

אם האדם מתפלל ממש בצעקה מתוך הלב, זה הבורא הכניס בו, בתוך לבו, את התפילה הזאת. זו מתנה מאוד גדולה מלמעלה.

שאלה: אני מרגיש שיש הבדל בין רחמים גשמיים, שלפעמים אפילו יש שם בוז, או התנשאות, לעומת רחמים שצריך לעבוד בהם בעשירייה לפי קטע 30. מה ההבדל הזה? מה אני צריך לעשות אחרת בעשירייה בשביל לעבוד ברחמים?

אתה צריך להגיע למצב שאת החברים, לא חשוב איך הם מתייחסים אליך, אתה אוהב אותם. ככה, אפילו שיזלזלו בך ויעשו כל מיני פעולות, לא חשוב איזה, אתה אוהב אותם אהבה חלוטה. כמו אימא כלפי הילדים שהיא לא עושה חשבון כמה הם טובים, רעים, במשהו, אוהבת את כולם.

(סוף השיעור)