שיעור בוקר 08.01.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 259, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "מוליך החמורים", סעיף 78

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 259, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מוליך החמורים", סעיף 78.

.78" וכל מעשיהם של שלושת הימים הראשונים, חג"ת, ושל שלושת הימים האחרונים, נה"י, היו תלויים ביום השבת, במלכות, בבחינת ג"ר וכל שלמותה. כמ"ש, ויכַל אלקים ביום השביעי. שבת, הרגל הרביעית של הכיסא. ששבת והיום הרביעי שניהם בחינת מלכות. אלא היום הרביעי הוא מלכות הנכללת בז"א, בת"ת שלו מחזה ולמעלה. ויום השבת הוא מלכות בזיווג ז"א פב"פ.

ואע"פ ששלושת הימים הראשונים נשלמו ביום הרביעי, מ"מ לא נשלמו בו לגמרי, והיו תלויים עד יום השבת. ונמצא, כי ביום השבת נשלמו בין הימים הראשונים, חג"ת, ובין הימים האחרונים, נה"י, כמ"ש, ויכל אלקים ביום השביעי כל מלאכתו אשר עשה. כל ששת הימים, לרבות שלושת הימים הראשונים.

וזוהי שבת, וזוהי הרגל הרביעית של הכיסא. יום השביעי הוא שבת, שביעי לבנים. וכן הוא הרגל הרביעית של הכיסא, שמשלים גם על האבות, והשבת רביעי להם. והטעם, ששלושת הימים חג"ת, לא נגמרו לכל תיקונם ביום רביעי, אלא שצריכים ליום השבת, שישלים אותם, מפני שהיה ביום רביעי מיעוט במלכות, הנקרא מיעוט הירח, שמשום זה חזרה לעיבור ב', והתגלתה שלמותה ביום השבת. ונמצא, שיום השבת השלים גם על שלושת הימים הראשונים."

הוא רוצה להגיד לנו, שהחבילה השלמה של ההשפעה מלמעלה למטה נגמרת רק בשבת. ואומנם יש בדרך עוד ימים מיוחדים, זאת אומרת, הבחנות ותחנות מיוחדת, אבל באמת החתימה של מה שהבורא נותן, מגיעה רק בשבת.

.79" ואם שבת היא מלכות, למה כתוב, את שבתותיי תשמורו, שהן שתיים? אלא שבת של ליל שבת, מלכות, ושבת של יום ממש, ז"א, המאיר בשבת שהיא מלכות, אין להם פירוד. כי מיוחדים פב"פ, ונקראים שתי שבתות.

אם לפי הדעה הראשונה, שתי המלכויות, רביעי ושביעי, שלמות כל אחת בפני עצמה, מובן היטב הכתוב, את שבתותיי, שהם שתיים, רביעי ושביעי. אבל אם ברביעי לא נשלם, אלא רק אחר שנכלל בשביעי, א"כ הם רק שבת אחת. ולמה כתוב, את שבתותיי, שתיים? אלא הכוונה היא על זו"ן, המאירים בקדושת השבת. כי יום השבת הוא הזכר, וערב שבת היא הנוקבא. והם ב' שבתות, הנכללים בשבתותיי, להיותם ממש אחד בלי פירוד. וע"כ נקרא גם ז"א בשם שבת."

כי עיקר מתרשם בנוקבא, ומנוקבא ישנה השפעה למטה.

שאלה: מהי החבילה של השפעה על האדם, שנקראת ימות השבוע ומה השבת בתוך החבילה הזאת?

שבת זה סוף ההתפתחות מלמעלה למטה, שהיא מרוכזת כולה ביום השישי ואחר כך עוברת ליום השביעי שנקרא "שבת". זו חבילה שהתחתון יכול לקבל כתוצאה מהמאמצים שלו במשך שישה ימי עבודה, שבהם הוא מרכז את כל הכוחות שלו ומחבר אותם, ואז ביום השביעי הוא מקבל את התוצאה מהם.

תלמיד: אבל זה לא שאני סתם עובר, חווה איזשהם מצבים?

ודאי שאנחנו עושים פעולות בצורה מיוחדת כדי להתחבר לבורא ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ואז בשביעי זה "שבת וינפש", זאת אומרת, אנחנו כן יכולים להתחבר עם הבורא בכל לב ונפש ולהגיע לדבקות הכללית.

זה התוכן של השבת, זאת המהות של כל הבריאה, שהנבראים מגיעים לאיחוד, לחיבור עם הבורא, ולכן שבת היא כל כך קדושה, כל כך חשובה. ולא שיש בזה ביום אחד משהו מיוחד, אלא המצב שמגיעים לחיבור, לדבקות ולאיחוד, זה המיוחד - וכך הנברא מגיע לדרגת הבורא. לכן זה נקרא "יום האהבה", סיכום של כל המאמצים, של כל התיקונים.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו השקענו את המאמץ, את היגיעה הנכונה, ואנחנו יכולים לבנות על זה שתבוא השבת ותביא לנו את אור הבורא?

אם אנחנו עובדים נכון בכל ששת ימי העבודה, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, אז אנחנו מגיעים לדבקות שנקראת "שבת". זה הכול.

תלמיד: מה זה עבודה נכונה?

כשאנחנו באמת רוצים להגיע לחיבור, לדבקות ולהתאמה לבורא - ש"אני לדודי ודודי לי". אני לומד אצלו במשך שישה ימים באיזה צורות אני יכול להידמות לו, להידבק בו, ואז ביום השביעי אני מגיע לזה, אני מכין את עצמי למצב הזה. אומנם אני לא משיג אותו, אבל ביום השביעי אני מקבל אור מיוחד מלמעלה ועל ידו אני נעשה דבוק בבורא.

תיכף הוא יספר לנו על זה עוד. אנחנו לא מגיעים לזה בעצמנו, אלא אותו מוליך החמורים, כוח מיוחד, הוא שמביא אותנו לזה.

שאלה: האם יש הבדל בעבודה, בתיקון של כל יום?

ודאי, לכל אחד יש עבודה משלו.

תלמיד: אנחנו נלמד את זה בהמשך?

כן ולא, כי ברור שלפי שורש הנשמה יש לאדם דרך מיוחדת להשיג את דבקות הבורא.

שאלה: יש לי ספק קטן עם המונח "שבת של לילה". אתה אומר שנצח והוד הן שתי הרגליים שלנו, ואנחנו צריכים לחבר אותן דרך יסוד, כדי שהיסוד יחבר אותנו למלכות דרך תפילה ואז מלכות תוכל לעלות בצורה מוחלטת לזעיר אנפין?

נגיד שככה.

שאלה: תוכל להסביר מהו ההבדל ואיך לבצע את העבודה שלנו בין שבת של לילה, לשבת של יום?

עבודה בלילות, עבודה בימים, שמירת שבת. עוד מעט נלמד הכל.

שאלה: במהלך ששת הימים אנחנו מנסים בעשירייה לבנות קשר בינינו וביום שבת אנחנו מביאים את הכלי הזה לבורא למילוי. איך מתרחש רגע המעבר הזה שבו אנחנו מעבירים את הכלי לבורא למילוי?

לפי אותו עיקרון. אנחנו רוצים להשפיע לבורא, לכן אם במהלך ששת ימי השבוע אנחנו משתדלים להשפיע לבורא, אז ביום השביעי אנחנו מחברים את כל צורות ההשפעה שלנו, מעלים אותן לבורא ואז אנחנו מקבלים בהן את מה שהבורא רוצה לתת לנו בשבת.

תלמיד: אנחנו יכולים להשפיע על החיסרון של עוצמת ההעברה לכלי?

זה תלוי בכמה שאנחנו מתחברים ביחד וכמה שאנחנו מתעמקים בזה ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות המשפיעים, כי להיות משפיעים, זה העיקר.

שאלה: סיפרת לנו שספר הזוהר נכתב מגמר התיקון ואנחנו נמצאים בערב שבת, ונשאר לך לצאת לשדה אשר בירך ה'. זאת אומרת, אנחנו צריכים רק להבשיל עד לאותה מדרגה?

לא, אנחנו כבר נמצאים במדרגה הזו שאנחנו יכולים לצאת לשדה ולהתחיל לעבוד בו. השדה זה המלכות.

שאלה: אתה יכול אולי לתאר לנו מה זה המצב של הרגל הרביעית של הכיסא?

זה איחוד של שלושת הרגליים שזה חב"ד נגיד, או נה"י, ולכן הכיסא צריך לעמוד על ארבע רגליים, אחרת הוא לא יעמוד.

תלמיד: המצב הזה מתואר למעשה גם ביום רביעי לאחר התיקון של החב"ד וגם ביום שישי לאחר התיקון של הנה"י.

כן.

תלמיד: זה שני מצבים, או עד שמגיעים לאיחוד?

אלה שני מצבים, גם בקטנות וגם בגדלות.

שאלה: הוא חוזר על היום הרביעי כל פעם ואומר שהוא מאחד את שלושת הימים הראשונים, אבל מאידך, הוא אומר שהם לא נשלמו בו לגמרי. אז מהו המאמץ הנוסף שאנחנו צריכים לעשות ביום הזה?

המאמץ ביום הרביעי זה שאנחנו מתחילים מדרגה יותר עליונה ממה שהיינו קודם בשלושת הימים הראשונים. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.

שאלה: השבת יכולה לייצג את המצב שלנו בעבודה, כשאנחנו עושים פעולה נכונה ואז הבורא מקשיב לתפילה?

כן, ודאי, שבת זה המצב שאנחנו מרגישים בה הכול, גם שלמות מצד הכלים, גם שלמות מצד האורות, ובוודאי ששלמות בזיווג, בחיבור.

שאלה: מה זה יום?

יום שמאיר, פשוט מאוד. גילוי האור ולילה זה גילוי החיסרון.

תלמיד: אז מה ההבדל בין יום אחד למשנהו? נגיד ביום רביעי יש איזשהו סיכום?

יש הבדלים כי הלילות ביניהם מבדילים בין יום ליום ולכן נותנים לנבראים לגלות את הימים בצורה שונה.

תלמיד: ובעבודה שלנו אנחנו יכולים להתייחס לימים, או שזה מצבים?

העבודה שלנו מתייחסת דווקא בלילות שלא מאיר, אז אנחנו רוצים לחבר את הלילות עם הימים ולהרגיש את הלילות כימים.

תלמיד: כשמדובר בימי בריאה כמו ביום הרביעי, אז הכוונה היא רק לחלק של היום, לא כולל הלילה או שזה כל היממה?

כתוב, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", אבל מאידך, אנחנו כאן מבדילים בין לילות וימים, מפני שבימים אנחנו מגלים את התוצאה מהחיבור, ובלילות אנחנו מגלים חיסרון לחיבור.

קריין: 80.

"80. אותו מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם אמר, ומהו שכתוב, ומקדשִי תירָאו? אמר לו, זוהי קדושת השבת. אמר לו, ומהי קדושת השבת? אמר לו, זוהי קדושה, הנמשכת מלמעלה, מאו"א. אמר לו, א"כ, איך עשית את השבת, שהיא עצמה אינה קודש, אלא הקדושה שורה עליה מלמעלה, מאו"א?" כי אין בשבת עצמה שום דבר.

"אמר רבי אבא, וכך הוא, שכתוב, וקראת לשבת עונג לקְדוש ה' מכובד. הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. אמר לו, א"כ מיהו קדוש ה'? אמר לו, הוא הקדושה היורדת מלמעלה, מאו"א, ושורה על השבת.

אמר לו מוליך החמורים, אם הקדושה, הנמשכת מלמעלה, נקראת מכובד, נראה, שהשבת עצמה אינה מכובדת. וכתוב, וכיבדתו. האם השבת עצמה היא מכובדת? אמר רבי אלעזר לרבי אבא, עזוב אותו האדם, כי יש בו דבר חכמה, שאנו אין יודעים אותה. אמרו לו, אמור אתה.

פירוש. שאל אותו, ומהו שכתוב, ומקדשי תיראו? כיוון ששבת בחינת זו"ן, למה נקראים בשם מקדשי? הלוא רק או"א בלבד נקראים קודש? ולכן אמר לו, הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. הוכיח לו מכאן, כי השבת עצמה בחינת זו"ן, שאין היא קודש מעצמה, אלא משום שנמשכת לה קדושה מלמעלה, מאו"א עילאין, הנקראים קודש. והמשכה מאו"א נקרא קדוש ה', שעליו כתוב, לקדוש ה' מכובד."

צריכים להמשיך, אין כאן תירוצים.

קריין: 81.

"81. את שבתותיי. את, בא לרבות תחום שבת, אלפיים אמה לכל צד. משום זה הוסיף המילה א"ת. שבתותיי, לשון רבים, שבת עליונה ושבת תחתונה, שתיים כלולות ביחד וסתומים ביחד.

את, בא לרבות תחום שבת. כי אע"פ שכתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי, הִרבה הכתוב במילה את, אלפיים לכל רוח מחוץ למקומו. את, המלכות, שמזיווגה יוצאים המוחין של או"א, המאירים בשבת בתוספת על הארת הזו"ן. כי או"א, אלפיים. ומשום זה הוסיף הכתוב, את, שבא לרבות על זה.

שבתותיי. שבת עילאה ושבת תתאה. שבת עילאה תבונה, ושבת תתאה מלכות, נוקבא דז"א, הנקראים מ"י ומ"ה, העולם העליון והעולם התחתון. כלולות ביחד. כי בשבת עולים זו"ן ומלבישים לאו"א. תבונה ומלכות נמצאות כלולות זו בזו ביחד. כי התחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו. וסתומים ביחד. כי עכ"ז אין המלכות נעשית תבונה ממש בלי היכר ביניהן, משום שהמוחין דתבונה אינם מתקבלים למלכות, אלא רק למעלה במקום התבונה. אבל במקומה עצמה של המלכות למטה, אין לה מוחין אלו. ובשיעור הזה נחשבת עוד המלכות לסתומה.

וגם התבונה סובלת מהסתימה של המלכות. כי משום שמוחותיהן כלולים ביחד, ג"כ סתומים ביחד. ונמצא, שאע"פ שהתבונה לפי עצמה, בהיותה עתה בשבת פרצוף אחד עם אמא עילאה, אין לה שום סתימה, מ"מ כיוון שמוחותיה מאירים בכללות אחת עם המוחין של המלכות, ע"כ מורגשת הסתימה של המלכות גם במוחין דתבונה."

הזוהר רוצה להגיד לנו שבינה מתפתחת רק כשהמלכות מוכנה לקבל ממנה, אחרת היא לא מתגלה.

שאלה: השם "את" מתייחס דווקא כאשר המוחין דתבונה מחוברים למלכות ולכן זה נקרא א"ת?

כן.

תלמיד: וקדושה היא כאשר הנוקבא והזעיר אנפין הם פנים בפנים?

כן.

שאלה: נאמר שאין אדם יכול לצאת ממקומו בשבת, למה צריכים לשים לב ביחס לזה בעבודה שלנו?

העבודה בשבת היא לא עבודה רגילה אלא היא בשמירה, זאת אומרת אנחנו לא מוסיפים בשבת שום עבודות אלא ההיפך, אנחנו שומרים לא לקחת על עצמנו שום מאמצים ושום עבודות, זה נקרא "שמירת שבת". אנחנו שומרים על מה שהשגנו במשך שישה ימים ולא מרחיבים את זה, זה נקרא "שמירת שבת כהלכתה".

שאלה: אם כך העבודה בשבת מסתכמת בשמחה, בהודיה, בשבח, זה צריך איכשהו להתבטא בעשירייה?

אם אנחנו שומרים על השבת אז אנחנו מרגישים שאנחנו עולים למדרגה הבאה, זאת הסיבה לשמירת השבת. ולמה זאת עלייה גדולה כל כך? כי במהלך כל ימות השבוע אנחנו מתאספים, מתארגנים, מכינים את עצמנו לשבת ובשבת מקבלים את השכר עבור כל ימות השבוע.

תלמיד: והעלייה הזאת מתבטאת בהודיה ואפילו יראה כוון שאתה מפחד לאבד את ההרגשה הזאת? האם זה נכון או שצריך לעשות עוד משהו?

יש הרבה תנאים שיש לקיים בשבת הרוחנית, ובשבת הארצית שלנו, מי שרוצה מקיים את הפעולות המתאימות. אבל העיקר זאת השבת הרוחנית, זה אומר שאנחנו משתדלים לא לעשות שום תיקונים על האגו שלנו אלא מתייחסים אליו כאל מתוקן.

תלמיד: אם אפשר לחדד, איך להבין מהו הגבול, כיוון שיש ביטוי כזה שהזקן הולך כפוף ומחפש?

זה לא בשבת. בימים הרגילים הוא מחפש מה יש עוד לתקן, ובשבת העבודה הזאת אסורה.

שאלה: בקטע האחרון כתוב שיש שתי רמות בכבוד ה'. מה הן הרמות האלה? מה העבודה הזאת?

זה אומר ללמוד את החוקים של גמר התיקון, שנקרא "שבת", ולהעביר, לספר את החוקים האלה לאחרים.

תלמיד: יוצא שבכל מדרגה אנחנו צריכים להרגיש את השפעת התכונות האלה ואת המצבים בהתאמה כדי להגיע לתיקון. האם אנחנו צריכים להרגיש את ההשפעה של התכונות האלה בצורה ברורה ואז השגת המצבים המתוקנים תורגש בנו בצורה ברורה?

בוודאי, את כל זה אנחנו צריכים להשיג בצורה ברורה.

שאלה: הזכרנו את המילה "את" בטקסט והסברת שהיא מיוחסת למלכות. האם זה אומר שמההתחלה ועד הסוף זה מסמל שהשבת קדושה?

כן, א' זו האות הראשונה, ות' זו האות האחרונה, ולכן "את" כוללת בתוכה את כל הכלים.

שאלה: מה זה אומר שמלכות מוכנה, איך אנחנו יכולים להאיץ את התהליך הזה, את השלב הזה?

מלכות מוכנה לקבלת כל האור שכתר יכולה להביא לה, מג"ר של המדרגה לז"ת של המדרגה, זה נקרא שמלכות מוכנה, מוכנה לקבל את הכול.

שאלה: אם אני מבינה נכון אז הבורא ברא אותנו כמו חמורים ודווקא את החמורים האלה הוא רוצה להביא לדרגת הקדושה של השבת. למה צריך את כל הפער העצום הזה בין המדרגות, למה הוא לא היה יכול לברוא אותנו קצת יותר נעלים מחמור?

אני לא כל כך מבין את השאלה שלך, את הפער בין המדרגות לא אנחנו קובעים אלא הרשימות. כל המדרגות נשברו כך שכל מדרגה מולידה את המדרגת התחתונה, ולכן היחס ביניהן הוא מאוד טבעי.

תלמידה: אבל למה יש פער כל כך עצום בין המצב שלנו לבין מצב קדושת השבת? גם במאמר הזה מדברים על מוליך החמורים ועל קדושת השבת, על שני קצוות, למה היה צריך לברוא אותנו כל כך נמוך בשביל שנגיע לקבל את השבת?

אנחנו חייבים להתחיל את העבודה שלנו מהשבירה הכי הכי אמיתית, כשאין שום חוט של קשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, ואז אנחנו מחפשים על ידי מה אנחנו בכל זאת יכולים להתקשר למדרגת ההשפעה הקטנה ביותר, למדרגה יותר עליונה, וכך אנחנו מתחילים ומוצאים את הקשר ועולים.

והקשר הזה הוא דווקא על ידי זה שאנחנו בעצמנו לא יכולים לקשור את עצמנו למדרגה יותר עליונה, אלא על ידי עוד ועוד פעולות צדדיות אנחנו מפעילים את המדרגות העליונות, והן פועלות עלינו גם דרך פעולות צדדיות, זה נקרא "אור מקיף", וכך על ידי הפעולות הצדדיות האלו אנחנו מתחילים להתקרב לקדושה מרחוק, מכל מיני עיגולים.

שאלה: ואיך הרצון הזה שנקרא חמור, שממש לא רוצה לזוז מהמקום שלו, מתחיל בכלל להניע מדרגות עליונות, מאיפה מגיע קצה החוט הזה?

הרצון הזה מגיע מלמעלה, מאותו המגע, מאותה הדבקות שהייתה בתחילת הבריאה אבל לא על חשבוננו, ושאליה אנחנו צריכים להגיע בסוף התיקונים.

תלמידה: אז בתוך הרצון העקשן הזה בכל זאת יש איזו תנועה?

ודאי, בכל המצבים שלנו, מהמצב הגרוע ביותר של ניתוק טוטלי, ועד המצב הטוב ביותר של חיבור טוטלי, כולנו נמצאים בתוך הערבוביה הזאת ורק רוצים לברר איך אנחנו מגיעים למצבים הטובים.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע למצב קבוע של שבת שנקרא "שמירת השבת"? האם זה מצב של התמסרות מוחלטת לבורא שאפשר להשוות אותו לעיבור?

כן. בעצם בכל מדרגה יש לנו מצב של שמירת שבת, אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו שומרים על החיבור השלם בינינו שאליו הגענו, בצורה כזאת שבהחלט אנחנו נמצאים בשמירתו.

שאלה: מהי הסתימה של מלכות, האם תוכל להסביר לנו?

את הסתימה שבמלכות, שאנחנו לא יכולים לפתוח אותה לזיווג, אני עוד לא יכול להסביר. צריכים כמה הסברים קודמים, עוד מעט הזוהר יספר לנו.

שאלה: יש בי את החלק שמזדהה עם החמור, יש בי את החלק שמזדהה עם האדם שיושב על החמור, יש בי את החלק שמזדהה עם המחמר שמוביל אותם. איך קורים המעברים האלה בין האדם שמזדהה עם החמור לבין האדם שיושב על החמור?

הכול תלוי בעבודה שלך, עד כמה אתה רוצה לעלות למעלה מהחמור, למעלה מהרצון לקבל הפשוט שרוצה רק ליהנות. וככל שאתה רוצה לראות, לדעת, לאן מובילים אותך, מי מוביל אותך, על ידי איזה כוחות מובילים אותך, כך אתה מתעלה. הכול תלוי רק בדרישה שלך.

תלמיד: מה קושר אותי לחמור כמזדהה עם החמור ומה משחרר אותי מהקשר הזה וקושר אותי אל האדם?

אתה לא יכול להתנתק לגמרי מהחמור אלא אתה נשאר קשור עימו, יושב עליו, מחובר אליו אבל החומר הזה יכול להתחיל לעבוד לטובת האדם, לטובת המחמר, ולא לטובת החמור, וזה תלוי בך, עד כמה אתה הופך אותו מהשליט לנשלט.

תלמיד: למה פעולת חיבור שלנו בעשירייה גורמת?

על ידי הקשר בינינו אנחנו רוצים להעלות את המטרה שלנו שתהיה יותר נעלה מהעבודה בחומר. כל החומר שאנחנו עובדים עימו זה כדי להעלות את המטרה שלנו יותר ויותר גבוה, זו עבודת האדם וכך אנחנו גדלים.

שאלה: איזה פעולות גורמות להפעלת האור מקיף בעשירייה?

ככל שאנחנו רוצים להתחבר כולנו יותר - בעשירייה אנחנו בזה מפעילים את האור המקיף. אור פנימי עדיין אין לנו אבל את האור המקיף אנחנו יכולים כבר להפעיל.

שאלה: יש לנו בלבול סביב ימות השבוע. האם מה שאנחנו לומדים זה רק דרגות רוחניות או שאנחנו מדברים על ימים אמיתיים בשבוע ואם כן מה אתה ממליץ במיוחד לעשות בשבת?

אנחנו לא לומדים על שום צורה גשמית, רק על דרגות רוחניות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין בצורה פנימית, את מושג השבת בעבודה בעשירייה, איך אנחנו יכולים למצוא את ההרגשה הזו בתוכינו?

מושג השבת זה כשאנחנו מחוברים יחד ורוצים להשיג את הבורא בקשר בינינו שזה נקרא "קדושת השבת". רוצים לאחוז בו ולשמור על הקשר הזה בינינו ועימו, זה בעצם השבת. וכל פעם משבת לשבת לעלות למצב יותר ויותר גבוה עד שמגיעים לשבת של גמר התיקון. כל הכלים שלנו מתוקנים והבורא מתגלה בכל עוצמתו.

שאלה: האם יש הבדל בין העבודה בתוך העשירייה בימי השבוע לבין העבודה בשבת?

לא. אנחנו לא מרגישים את ההבדל בין ימות השבוע הרוחניים. אנחנו גם לא מרגישים את החגים, שום דבר אנחנו לא מרגישים אלא אם כן אנחנו מארגנים אז אנחנו מרגישים את הארגון שעשינו אבל לא את המצבים הרוחניים שמתקרבים אלינו, יורדים אלינו ולכן אין לנו בינתיים שום התחייבויות שנקיים משהו מתוך החוקים הרוחניים.

תלמיד: האם אנחנו יכולים עכשיו, בדרגה הזאת, לעשות איזו בדיקה - עשינו כך וכך, זאת אומרת הכנו את עצמינו לשבת אפילו אם אנחנו לא מרגישים אותם?

תנסו.

תלמיד: אז מה להכין?

אני לא יודע, אתם תנסו. שבת נקרא כאשר כל הרצונות שלנו מתוקנים מקבלה להשפעה. תנסו כך לעשות ואז אנחנו נדבר.

שאלה: האם הדרגות הרוחניות מוגדרות על פי רמת החיבור בינינו?

כן. דרגות רוחניות מוגדרות, נבנות מתוך עוצמת החיבור בינינו.

תלמיד: האם לפי זה אנחנו מודדים את האיכות, אם מדובר על כמות החיבורים שאנחנו עושים או על האיכות?

איכות בלבד. איכות החיבור היא הקובעת באיזה מצב רוחני אנחנו נמצאים.

שאלה: מה זה הפעולות הצדדיות שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה בשביל לקשור את עצמנו למדרגה יותר גבוהה?

אני לא יכול להגיד. תמצאו בעצמכם - במצב שאתם נמצאים - איזה פעולות כדאי לכם להוסיף כדי לעלות למדרגה יותר עליונה. בדרך כלל אלה פעולות שמחברות יותר בין החברים.

שאלה: כתוב שהתבונה סובלת מהסתימה של המלכות כי מוחותיהם כלולים ביחד. מה זה אומר שהתבונה סובלת מהסתימה הזאת?

היא לא יכולה לקבל את מה שמגיע לה.

תלמיד: האם תבונה הכוונה לבינה?

כן. בדרך כלל זה ז"ת דבינה.

שאלה: מה זה בשבילנו, התלמידים שלך, לא לעשות עבודה בשבת?

למה לא לעשות?

תלמיד: לא לעשות תיקונים בשבת.

תעשו מה שאתם חושבים, רוצים, תתקשרו ביניכם, תדברו על התיקונים. אנחנו עוד לא נמצאים במצבים שאנחנו חייבים להסתלק מתיקונים, עוד אין לנו את זה.

שאלה: האם אנחנו נשמרים מזה ביום השבת הגשמי?

לגמרי לא.

שאלה: מה מטרת השבת הרוחנית שאין לחפש מקום עבודה בזמן הזה?

זה כבר אחרי שהגענו למצב שאין לנו מה לתקן, זה כבר דבר גדול מאוד.

שאלה: הסברת שבשבת הרוחנית אנחנו לא עושים תיקונים על האגו שלנו. מה יחשב לתיקון האגו בשבת רוחנית?

כל דבר שאני לא מחשב לעצמי אלא רק לאחרים, לטובת הזולת, זה כבר תיקון.

שאלה: איך לא מקלקלים את השבת?

בכך שאני לא חושב על עצמי.

שאלה: איך לעבור את השבוע הזה כדי ששבת הבאה תהיה שבת?

אני מכין את עצמי בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, כך שאחרי שישה ימי העבודה האלה ביררתי לעצמי באיזה תכונות אני יכול לעסוק לא למעני אלא למען הזולת. לכן המצב שאני מגיע אליו הוא ייקרא שבת.

שאלה: מה זה הדלקת נרות בשבת?

דברים כאלה נלמד לחוד. יש בשבת כל מיני מנהגים ואנחנו נלמד אותם, אתם תדעו למה זה כך או אחרת. כל זה הוא כדי לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו שיהיה על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת בהתחלה שלכל אחד יש שורש נשמה ויש דרך מיוחדת להגיע לבורא. מה זה אומר שלכל אחד יש דרך מיוחדת? מה המשמעות של זה בעבודה שלנו?

בגלל שבכל אחד יש נקודה אמיתית אישית משלו, לכן יש לו דרך מיוחדת לקבל ולתקן את הנקודה הזאת.

קריין: סעיף 82.

".82 נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו, ריבון העולם, מיום שעשית אותי, אני נקראת שבת. ואין יום בלא לילה. אמר לה, בִתי, שבת את ושבת קראתיך. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. אשר אני, המלכות, ליל שבת. ה' ז"א. ובמילים, אני ה', נכללו יחד.

ואני שמעתי מאבי, שאמר כך ודייק, שהמילה את, לרבות תחום שבת. שבתותיי, לשון רבים, העיגול והריבוע שבתוכו, שהם שניים, ב' שבתות. וכנגד שניים אלו יש שתי קדושות, שיש לנו להזכיר אחת, ויכולו השמיים והארץ, ואחת, קידוש. בברכת ויכולו, יש 35 מילים. ובקידוש, שאנו מקדשים, יש 35 מילים. ועולים הכול ביחד ל-70 שמות, שהקב"ה וכנ"י מתעטרים בהם."

כאן אין שום קושיות רק ידיעה.

.83" ומשום שהעיגול והריבוע הזה הם שבתותיי, שתיהן כלולות בשָמור, כמ"ש, שבתותיי תשמורו. אבל השבת העליון, לא נכלל בשמור, אלא בזָכוֹר. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. וע"כ נקראת הבינה, מלך שהשלום שלו. כי השלום שלו, הוא זכור. וע"כ אין מחלוקת למעלה.

פירוש. נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, היא המלכות דמלכות, הנקראת נקודה אמצעית, שאינה מקבלת מוחין גם ביום השבת, בהיותה המנעולא עצמה. וכל המוחין באים רק במפתחא, יסוד דמלכות. וכיוון שלא קיבלה מוחין, הייתה בבושה.

ונשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, הנקודה האמצעית, שלא קיבלה מוחין, והייתה בבושה. היא טענה, הרי מיום שעשית אותי, בתחילת אצילותי בעולם א"ק, אני נקראת שבת, היו כל המוחין מושפעים על ידי. כי בא"ק לא הייתה מלכות אחרת, אלא רק נקודה אמצעית. והיא לא התמעטה, אלא רק בעת צ"ב, לעולם האצילות.

ועוד טענה, ואין יום בלא לילה. וזה נפלא מאוד, כי טענה, הרי אפילו ביום הראשון כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שהייחוד מתגלה על יום ולילה יחד. וא"כ, למה לא נזכר לילה בשבת בראשית? כי ביום השביעי של מעשה בראשית לא כתוב לילה. והקב"ה אמר לה, שבת את לעתיד, באלף השביעי, ביום שכולו שבת. ושבת קראתיך, מיום שעשיתי אותך בעולם א"ק. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר."

שאלה: "שבתותיי" נאמר ברבים כי עיגול וריבוע בו, כלומר שתי שבתות. מה זה אומר עיגול וריבוע בו?

עיגול זה מה שאנחנו לא יכולים לתאר בשום צורה ברגשות שלנו, וריבוע זה מה שאנחנו כן יכולים לתפוס, הוא מוגבל מכל הצדדים שלו ולכן הוא נגיש לנו. יש כאן מגוון של מחשבות, ואם אתה זוכר את הגיאומטריה, אז יש ריבוע, מעגל, כל מיני תרגילים מתמטיים, גיאומטריים. אז איך אנחנו באמצעות פעולות ליניאריות שלנו יכולים להפוך את המלכות לכזאת שהיא תהיה אבסולוטית, ואת זה אנחנו משיגים. כלומר, איך עלינו באמצעות הפעולות שלנו להגיע למצב שהמלכות הופכת להיות לאידיאלית, לרוחנית.

אנחנו עוד נדון על זה, אני אמצא את המילים המתאימות.

תלמיד: המלכות, השבת הזאת, הופכת לעיגול בעזרת כוח ההשפעה, כוח הבינה?

דווקא בגלל שאנחנו עושים כאלה מאמצים, הבורא פועל עליהם, וכאשר הבורא פועל על המאמצים שלנו הם הופכים לאינטגרלים, למשותפים, לכלליים.

תלמיד: עוד הוספת היום שהבינה לא יכולה לתת למלכות כל עוד היא לא תבקש, כל עוד היא לא מוכנה. במה צריכה להתבטא המוכנות מצדנו?

הבינה רוצה להשתמש בתכונות הנברא והבורא ביחד. היא נמצאת באמצע בין כתר וחכמה ובין זעיר אנפין ומלכות, לכן היא יכולה לחבר בתוכה את שתי התכונות האלה, את תכונת הבורא - כתר וחכמה, ואת תכונת הנברא - זעיר אנפין ומלכות, ובצורה כזאת לאסוף בתוכה את הבריאה כולה.

העיקר שבעקבות הלימוד שלנו יווצרו בתוכנו התכונות האלה, התנועות האלה, שנרגיש שזה אפשרי, שאנחנו יכולים להתקרב לתכונות הבורא, להתכלל ולהתקיים בהן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעבוד עבור מוליך החמורים ולכן עבור זה צריכים לשמור על השבת הרוחנית בינינו כמו איזשהו כוח ששומר מהאגו ומביא אותנו לדביקות עם הבורא. האם זה המצב שהמלכות מבקשת מהבינה?

אנחנו צריכים להשתדל כל רגע ורגע לעלות לכוח השפעה יותר מכוח הקבלה שלנו, זה בעצם מה שאנחנו צריכים. ואת זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעשה לנו, שיעזור לנו, ולא רק לנו אלא לכל האנושות, לכולם, זו בעצם התפילה שלנו.

שאלה: איך אפשר לשמור על הריכוז ולהיות במודעות של שבת בכל יום?

כי בכל יום ויום יש לנו חלק מהשבת. אין לנו שמות לימים חוץ מלשבת, אלא אנחנו קוראים להם ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי והיום השביעי הוא כבר שבת ויש לו שם אחר. וגם השם של שבת זה לא שם מיוחד אלא מפסיקים את ההכנות, את העבודות מעל האגו שלנו ולכן היום הזה נקרא שבת, "שבת וינפש".

שאלה: מצב השבת מורגש באופן משותף בעשירייה או באופן אינדיבידואלי?

גם אינדיבידואלית.

שאלה: הזוהר אומר "ונשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, הנקודה האמצעית, שלא קיבלה מוחין, והייתה בבושה." אני חשבתי ששבת היא מעל הבושה, ומה היא שבת אחרת?

"שבת אחרת" זו השבת שאנחנו עושים.

תלמיד: ומה זאת ה"בושה"?

אנחנו עושים אותה במאמצים שלנו.

תלמיד: ואז מה קורה?

אנחנו רוצים שיהיה רצון לקבל שמלוכד מכל הרצונות ומחובר וכך הוא יתחבר עם הבורא, ואנחנו נהיה במרכז שאותו אנחנו מחזיקים ומכוונים לקשר עם הבורא, והבורא ייכנס בו וימלא אותו.

תלמיד: ומה זו "הנקודה האמצעית" שהוא מזכיר פה?

נקודה אמצעית זו נקודה אמצעית, המרכז של החיבור.

תלמיד: היא מחברת את שתי השבתות האלה?

כן, אנחנו צריכים לחבר את השבת הראשונה ואת השבת האחרונה. השבת הראשונה היא זו שהבורא עשה, והשבת האחרונה היא כביכול שאנחנו עושים.

תלמיד: ואז כבר לא תהיה בושה, אנחנו נבטל את הבושה?

כן, ודאי. לכן "שבתותיי תשמורו".

שאלה: אמרת שמוליך החמורים זה הבורא והחמור זה האגו. איפה נמצאת הנשמה במצב הזה? מה היא הנשמה ביחס למה שאנחנו קוראים?

הנשמה היא "חלק אלוה ממעל" והיא ממלאת את הרצון שלנו, את הרצון לקבל שלנו. רק במצב שהרצון לקבל הוא על מנת לקבל הנשמה לא נראית, ובמידה שאנחנו רוצים לגלות את הרצון להשפיע ולהידבק בנשמה שלנו לבורא, להידמות לבורא, אז הנשמה יותר ויותר מראה את עצמה, את פעולתה וכך אנחנו מגלים אותה בנו.

שאלה: האם במצב שבו התפילות שלנו נענות, התפילות שלנו מכוונות להגברת איכות החיבור בין החברים, והאם זה התנאי הבסיסי למענה לתפילה?

כן.

שאלה: למה ביום שבת לא נזכר לילה, אלא זה יום שכולו שבת?

כי גם הלילה מאיר כמו היום.

תלמיד: אבל בשאר הימים כתוב "לילה כיום יאיר", ובשבת בכלל לא נזכר שום לילה.

מפני שליל השבת זה ליל תיקונים, ובדרך כלל בליל שבת גם לומדים וערים כי זה מביא הרבה תוספת אורה.

שאלה: מה המשמעות של להיות מוכתר מהמילה כתר, להמליך?

שתחת הכתר שעכשיו ממליך את הפעולה נמצאות כל הפעולות הפרטיות.

שאלה: אמרת שכתר וחכמה מאחדים ביניהם את זעיר אנפין ומלכות. גם אמרת ששם אנחנו רוכשים את תכונת הבורא, האם זה יהיה בצורה הדרגתית לרכוש את תכונות הבורא או שזה יהיה רק בסוף התיקון?

לאט לאט, זה קורה במשך הזמן, בדרך לגמר התיקון.

שאלה: מעניין אותי מאוד להבין מה ההבדל בין יום רביעי לשבת, מה שהיה באות 78?

יום רביעי הוא דומה לשבת מפני שהוא אחרי ראשון, שני, שלישי וכאילו אחרי שלושת הימים האלה צריך להיות משהו כיום הרביעי, כיום השבת, כיום שהוא מסכם את שלושת הדברים האלה. אבל מפני שביום הרביעי חסרה לנו עביות של המלכות, לכן זה לא מגיע לתיקון ואנחנו צריכים עוד להוסיף עביות מיום רביעי, חמישי ושישי ולהביא איתם תוספת חומר לראשון, שני, שלישי ואז אנחנו מגיעים לשבת.

שאלה: בתוך מערכת התיקון שאנחנו מבצעים במסגרת ההתפתחות שלנו, איזה תפקיד ממלאת השבת?

שבת זה גמר התיקון, זה סיכום של כל המאמצים שעשינו עד כה.

שאלה: האם למצב השבת מגיעים רק ב"לשמה"?

לשבת האמיתית מגיעים ודאי שבלשמה השלם.

שאלה: התיקון שלנו הולך מלמטה למעלה, בכיוון ההפוך. זאת אומרת שבת, שישי, חמישי וכן הלאה או שאני מבולבל?

לא, כך אנחנו עולים בלצרף לעצמנו יותר ויותר כוחות הקבלה ולתקן אותם בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אנחנו צריכים להשפיע לבורא שהוא כוח השפעה, או להשפיע מהבורא לחברים ולעולם?

גם את זה וגם את זה. אנחנו צריכים להשתדל להצטרך לבורא, לקבל ממנו כוח ההשפעה ודרכנו, בחיבור שלנו עם כל העולם, לפזר את כוח ההשפעה הזה לכל העולם.

שאלה: האם אדם יכול לחוות את כל ששת הימים והיום השביעי ביום אחד? האם אנחנו חייבים עבור את זה כחבילה של שישה ימים או שאפשר לזרז את הזמנים ולהגיע ישר לשבת?

אני לא חושב שזה אפשרי, אני חושב שבכל זאת זה צריך לבוא בהדרגה.

שאלה: האם אפשר לתאר את החבילה הזו כלא זהה לשישה ימים גשמיים?

לא, זה בכלל לא. אין קשר. העולם הגשמי שלנו קיים רק בדמיון שלנו.

שאלה: רשום בטקסט, "שמעתי זאת מאבי, שאמר זאת והרחיב". השבתות הן שלי. לאיזה אבא מתייחסים פה בטקסט.

כנראה מתייחסים לבן של רבי שמעון.

(סוף השיעור)