שיעור בוקר 31.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 422, מאמר "החרות"

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

שאלה: אומר בעל הסולם, "מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... " לא היה רצון לקבל, אז בשביל מי נתן את זה, מה הסיבה האמיתית לרצון לקבל שהוא ברא?

אני ממליץ לך ללכת לקמפוס, לקורס הראשון. כנראה שזה חסר לך. שם לומדים מאיפה רצון לקבל, למה, בשביל מה וכן הלאה.

תלמיד: הוא אומר שאין לבורא רצון לקבל.

לכן ברא.

תלמיד: מאיפה זה בא, בשביל מה?

בא ממנו. הרצון לקבל זו הבריאה היחידה. בריאה זה נקרא "בר", חוץ, קודם לא היה ואחר כך כן. מי עשה את זה? הבורא. איך הוא עשה את זה? אנחנו לא יודעים איך. זה הדבר האחד שאנחנו לא יכולים להבין, איך מזה שלא היה בכלל בשום צורה, נעשה.

תלמיד: אבל הוא אומר שבנה לאדם את הרצון לקבל.

לא אדם, אחר כך נקרא אדם. איזה אדם? אנחנו לא קרואים אדם. אדם זה נקרא רצון לקבל שמקבל כבר את צורת הדומה לבורא. הוא נקרא אדם.

תלמיד: אבל הבעיה שנברא רצון לקבל, התחילו כל הצרות שלנו.

זה משהו אחר, על זה לא מדובר, צרות או לא צרות. מדובר שאותו רצון לקבל נברא יש מאין על ידי הכוח העליון שנקרא בורא.

תלמיד: בלי הרצון לקבל שהבורא ברא, אפשר היה להתקדם רוחנית?

מי יתקדם? אין כלום, חוץ מהרצון לקבל יש רק בורא. הבורא לא צריך שום התקדמות רוחנית.

תלמיד: אז למה צריך להפוך את הרצון לקבל?

לעל מנת להשפיע, שיהיה דומה לבורא.

שאלה: הרצון לקבל שהבורא ברא, למה זה נחשב מחוץ לרצון שלו להשפיע?

ודאי שמחוץ. שני רצונות שונים, מנוגדים, הם לא יכולים להיות יחד.

תלמיד: אבל זה לא כלול בתוך הבורא?

לא. רצון לקבל? ודאי שלא. לכן הבורא נקרא בורא, "בר" מעצמו, מחוצה לעצמו שברא.

תלמיד: מה זה המקום שיש מחוצה לו, שיכול להתהוות משהו חדש? איך יש מקום שהוא לא כלול בתוך הבורא?

זה הוא ברא. זה נקרא שברא. ובתוך זה שברא יש מקום, ובמקום הזה יש בחינות, הבחנות למיניהן, כל זה נקרא רצון לקבל. גם המקום עצמו נקרא רצון לקבל, רק רצון כזה שאנחנו לא מגלים בו תנועה מעצמו נגיד. או שכן כבר מגלים תנועה מעצמו, יש שם כל מיני גושים דוממים, אחר כך צומח, חי ומדבר.

תלמיד: כדי להבין את המהות. נגיד כשאנחנו חוזרים לתיקון אז המקום שהבורא ברא הוא נהייה כלול בתוך הבורא או שהוא עדיין נשאר מנותק?

זה לא פיזיקה, כלול, לא כלול, זה תלוי עד כמה הם קשורים יחד. עד כמה שקשורים יחד הרצון לקבל של הנברא והרצון להשפיע של הבורא. כשהם מגיעים להזדהות, עם השתוות, עם התקרבות על ידי זה שלרצון לקבל שנברא יש כבר כוונה על מנת להשפיע. ואז הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע מזדהה עם הרצון להשפיע של הבורא. ובצורה כזאת מתקרבים.

אז מתקרבים כאן בכל הבחינות, מדומם, צומח, חי, מדבר. דומם זה המקום עצמו, וצומח וחי ומדבר זה כבר מה שמתרחש בתוך המקום הדומם. כי בצומח, חי, מדבר כבר יש תנועה מעצמו. מה שאין כן, בדומם אין תנועה מעצמו, יש כבר תנועה רק ממי שמוליד אותו, מהבורא.

כמו ביקום שלנו, כוכבים, פלנטות למיניהם וכן הלאה, זה הכול בא מלכתחילה מהמפץ הגדול וכן הלאה, מלמעלה. מה שאין כן צומח, חי ומדבר זה מתוך האדמה, זה כבר בא מלמטה.

שאלה: הבורא ברא רצון לקבל שזו הבריאה הסופית, מושלמת. למה אנחנו צריכים לשנות את הרצון לקבל שלנו ולהתאים את זה לרצון להשפיע?

כי אתה צריך להגיע לרצון להשפיע מפני שכך אתה מגיע לדרגת הבורא, נעשה דומה לו, ואז עם כל ההשגה הזאת, ההרגשה שאתה מגיע לדרגת הבורא, אתה באמת מגיע להיות אדם, הדומה לבורא. הבורא רוצה שהנברא שהוא ברא יגיע לדרגה שלו, לשלמות.

תלמיד: זה אומר שמה שהבורא ברא הוא לא השלים, אנחנו צריכים להשלים את הבריאה. זה נכון?

נכון, כך גם כתוב. בטח. הבורא התחיל את הבריאה ואנחנו מסיימים את הבריאה. כן.

שאלה: יש מאין, זה הבורא עצמו?

יש מאין זה לא הבורא, זה הנברא.

שאלה: האם לבורא הייתה ברירה או בחירה שלא לברוא את העולם?

כן. זה רצונו החופשי. אלא רצה לעשות פעולה טובה, יפה, מטבע הטוב להיטיב ולכן ברא אותנו.

שאלה: אם החומר הרוחני זה השפעה, שזה הבורא, אז הוא למעשה ברא את האנטי חומר כדי שאנחנו ניבנה משניהם, מההבדלים, מהפער ביניהם?

נכון. ההשגה שלנו היא בין שניים, בין תכונת ההשפעה לבין תכונת הקבלה.

שאלה: כל פעולה מכנית שאני שם עליה כוונה לתת נחת רוח לבורא.

כן. לאט לאט עבודה יומיומית, שיעור בוקר יומיום, זה יביא אותך למעשה השפעה. אתה תתחיל לראות את העולם כמערכת אחת ואותנו בתוך המערכת הזאת, ואיך אנחנו צריכים להתקדם. אתה תתחיל לראות מראש איך זה מתגלגל, מה צריך להיות, עם כל מה שאנחנו עוברים. זה יהיה לפניך.

שאלה: אם אין חסרונות בבורא, למה הוא יצר שיטה שבה אנחנו צריכים להשפיע לו?

כדי שאנחנו נהיה שלמים כמוהו ודרך התכונה הזאת של להשפיע אנחנו נכיר את כול המציאות, את כל העולמות, את כל מה שרק נמצא ונהיה למעלה מזמן, תנועה, מקום, למעלה מחיים ומוות. אנחנו פשוט נהיה נצחיים ושלמים כמוהו. אי אפשר לעשות את זה לנברא אלא בצורה כמו שהוא עשה אותנו, בצורה הפוכה ממנו ושאנחנו מגיעים לצורה כמוהו.

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

שאלה: בעה"ס רומז פה שכל הכמות והאיכות היא מחוץ לגבולו, כמו נניח הטבע שלו כמו שהוא אומר. איך אפשר באמת לחצות את הגבול הזה ולקבל כלים דהשפעה, ולקבל יותר ולהתפתח?

זה שאנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל שלנו, שהבורא ברא בכל העוצמה שלו, אז כמו שיש לו עוצמה להשפיע, שזה הכול כוח שלו, כוח הבריאה, הוא ברא את הרצון לקבל, הטביע כך, ואז יש לנו רצון לקבל שהוא ברא. יוצא שרצון לקבל שלנו הוא בגובה ובעוצמה, בהעתקה בדיוק כמו הבורא, ההיפך ממנו. אתה מבין איזה רצון יש לנו? ההיפך מהבורא, באותה מידה רק הפוך.

מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו לא צריכים לשנות את הרצון, כי רצון לקבל זה הטבע שלנו והבורא ברא מהרצון להשפיע שלו את הטבע שלנו. מה אנחנו צריכים? רק לשנות את הכוונה, איך אני משתמש ברצון לקבל שלי שהוא הפוך מהבורא, בצורה שיהיה דומה לבורא. אז יוצא שאני בעצמי עושה את הבורא.

לכן זה נקרא "אתם עשיתם אותי". אתה מבין איזה פטנט יש כאן, איזו הברקה. ולכן לא חסר לנו כלום, רק לבקש מהבורא שייתן לנו על כל רצון ורצון שלנו יכולת לשנות אותו ההיפך. את הרצון אנחנו לא יכולים לשנות, זה רצון לקבל, זהו. רצון להשפיע זה בורא, רצון לקבל זה הנברא, אבל אם אני ברצון לקבל של הנברא עושה תיקון על מנת להשפיע, אז אני דומה לבורא, בסך הכול.

אז אני צריך לקחת את הרצון לקבל כמו שהוא, להכיר אותו שהוא כל הזמן חושב רק על עצמו, ואז להשתדל לעשות בו פעולות על מנת להשפיע, כדי להשפיע לבורא. אז יש לי הרצון לקבל שהוא רצון ליהנות וכוונה שהרצון שלי ליהנות הופך להיות לתענוג לבורא, שאני רוצה שהוא ייהנה.

אז יש כאן כמה פעולות שאני צריך לעשות על הרצון לקבל שלי, קודם כל צמצום, לא להשתמש בו בצורה ישירה, אחר כך מסך, שאני הולך לעשות ממנו פעולה ההפוכה ממנו, ואור חוזר, כמה שאפשר להשתמש בו בעל מנת להשפיע. אם אני עושה את זה, צמצום, מסך ואור חוזר, אז אני בזה דומה לבורא. עכשיו אני צריך רק לעשות מדרגות, שלבים, על איזה רצונות, מתי ואיך, אני יכול לסדר את הכוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא "סולם המדרגות". כך אנחנו נתקדם. לקחת את הרצונות שלי, מהקטנים ביותר, ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע יותר ויותר ויותר, וכך אנחנו גדלים, כמו תינוק שנולד וגדל, בדיוק באותם השלבים כמו התינוקות.

תלמיד: וזה נקרא שיוצא מגבולו, שהוא כל פעם גדל, זו בדיוק היציאה מהגבול כל פעם?

כן.

שאלה: האם הכוונה היא השפעה, או שהיא הופכת להיות השפעה דרך פעולת המסך?

כן, רצון לקבל שמצמצם את עצמו ואומר "אני לא רוצה ליהנות לעצמי, אני רוצה רק לעשות את זה לטובת הבורא", אז על זה שהוא לא רוצה ליהנות לעצמו הוא שם מסך שלא לקבל, זה שהוא גם אומר אני רוצה לעשות פעולות כדי להשפיע נחת רוח לבורא זה על מנת להשפיע, ואז הוא משתמש ברצון שלו כדי להשפיע לבורא, הפעולות האלה נקראות "פעולות המסך".

שאלה: אנחנו מדברים על זה שאנחנו בונים את הבורא. ממה הבורא עשוי?

הבורא זה רצון להשפיע, הרצון להשפיע שקיים, וחוץ ממנו לא קיים כלום, זה נקרא "בורא", "אין עוד מלבדו". כדי להשפיע, לממש את עצמו, הבורא ברא בתוכו מקום ריק, ובמקום הריק הזה ברא את הנברא, רצון לקבל, אז הנברא מתחיל מזה שהבורא ברא רצון לקבל, והרצון לקבל נמצא בתוך הבורא, והבורא עובד על הרצון לקבל כדי להעביר אותו קודם כל לצורה ההפוכה מעצמו, לעל מנת לקבל, ממש לקליפה, לצורה ההפוכה, ואחר כך לתקן אותו ולהביא אותו להזדהות עם עצמו, שזה נקרא תיקון, "גמר תיקון", רצון להשפיע.

תלמיד: מאיזה חומר הבורא בנוי?

לבורא אין שום חומר, הבורא קיים, הרצון להשפיע הוא קיים. אנחנו לא מדברים על מה שהיה לפני רצון להשפיע, אנחנו מדברים רק כלפי הנברא, שרצון להשפיע כבר קיים, והבורא, שזה הרצון להשפיע, רוצה לברוא את הנברא כי "מטבע הטוב להיטיב".

תלמיד: אמרת שאנחנו עושים את הבורא. מה אנחנו בונים בינינו, את הרצונות שלנו להשפיע, זה מה שבונה את הבורא?

כן, זה שאנחנו בינינו מייצבים את הרצון להשפיע, אנחנו בזה כביכול בונים את הבורא. לכן כתוב, הבורא כביכול אומר אתם עשיתם אותי, כי במידה שאנחנו בונים מעצמנו, מהרצון לקבל שלנו בכוונה על מנת להשפיע, בונים רצון להשפיע, במידה הזאת אנחנו כביכול עושים אותו, לכן אנחנו בזה נקראים "אדם", הדומים לבורא.

שאלה: אנחנו מדברים על עולם, שנה, נפש בחיבור נשמת אדם השבורה, ויוצא בסופו של דבר שנשארת רק נשמה.

"עולם", "שנה", "נפש" הם כולם מתחברים למצב אחד שנקרא "דבקות".

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש כוח הדוחה וכוח המושך ברצון לקבל, שהוא ברא אותו מגדרו.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להידמות. איך אנחנו משתמשים בשני הכוחות האלו?

אחד ככוח העביות שלנו ואחד ככוח הזכות שלנו, משני הכוחות האלה אנחנו בונים את עצמנו, מפרמטים את עצמנו.

שאלה: האם יש מצב שרצון שכבר תוקן אצלי, יתקלקל שוב?

לא, אף פעם. אין מורידים בקודש, אלא רק מעלים בקודש, זה הכלל.

שאלה: אם אנחנו דומים לבורא כמו חותם ונחתם, אנחנו כנבראים שהפוכים לבורא גם צריכים ליצור מקום, חלל ריק, שהוא צריך להיות בורא?

אנחנו לא צריכים לבנות שום דבר, חוץ מרק לתקן את הרצון לקבל שלנו על ידי התפילה לעל מנת להשפיע. אנחנו לא בונים שום דבר, אין בנו מעשים. יש לנו רק מעשה אחד, שזו פנייה לבורא שלפי הפנייה שלנו הוא מתקן אותנו. יותר מזה אין עלינו שום דבר מה לעשות, רק בקשה אליו שיעשה. לכן כל העבודה שלנו זה תפילה, בקשה. אבל כדי שתהיה לנו תפילה, אנחנו צריכים להכיר מה קורה לנו, עד כמה אנחנו מקולקלים, וכן הלאה.

שאלה: הרצון לקבל הוא מחוץ לבורא?

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת כל מה שמחוצה ממני, הוא לבורא?

אני לא יודע למה אתה מתכוון, אבל תמשיך.

תלמיד: כשאני מתייחס לחבר, אני צריך להתייחס כלפי הנקודה שבלב שלו, ואז אני מתייחס כביכול לבורא?

כן. בתוך ליבו של חבר או אחרי החבר נמצא בורא, לכן אם אנחנו רוצים לפנות לבורא, אנחנו צריכים להתכלל עם כל החברים בעשירייה, זה עניין של "מניין", ואז בטוח אנחנו קולעים נכון. אנחנו פונים לבורא, ובטוח שבמקרה כזה הוא יענה לנו.

תלמיד: מה צריך להיות היחס שלי אז כלפי הרצון לקבל של החבר?

שאני, והוא, ועוד חברים רוצים להתחבר יחד ולבקש מהבורא שיתקן אותנו, כי אנחנו רוצים להיות מחוברים. שכל רצון ורצון האגואיסטי שנמצא בכזאת קפסולה, בעטיפה כזאת כמו בתוך כדור קטן, אנחנו רוצים שכל הכדורים האלה שלנו, של כל אחד ואחד הם יתחברו יחד לכדור אחד גדול, והכדור הזה, אם הוא כבר כולל עשירייה, הוא יקרא "נשמה". ובה, במבנה כזה, בנשמה, אנחנו נרגיש את הבורא, והמצב הזה יקרא "ישראל", שזה אנחנו, "אורייתא", שזה סך הכול החיבור בינינו, וקודשה בריך הוא", הבורא, "חד הוא". אחד. וזה כבר מצב של גמר התיקון.

שאלה: איך אנחנו הופכים את כל הצמצום, מסך ואור חוזר, למשהו מעשי בתוך העשירייה?

את זה אנחנו צריכים לעשות. את זה תעשו משך כל היום, ותשתדלו, תשתדלו לחשוב על זה, ולבנות את אלו המצבים, צמצום, מסך, אור חוזר, חיבור. "צמצום", זה על הרצון לקבל, על המחשבה על עצמי. "מסך" זה שאני מתנגד להשתמש לטובת עצמי. ו"אור חוזר", שאני רוצה רק לטובת החברים, ודרכם לבורא, וכך אני רוצה להגיע להשתוות. אני כולי מכוון כך לבורא, ואני מקווה שהוא גם מכוון אלי. תנסו, תנסו כך להרכיב את היחסים האלה, ואתם תראו שזה לא כל כך רחוק שתתחילו גם לקבל תגובות.

שאלה: האור הפשוט שממלא את הכול, זה הבורא? ואם אפשר להגיד שהבורא והנברא הם קורים באותו הזמן?

כן. אין בורא ללא נברא. כך כתוב. נכון.

שאלה: אמרת קודם "לך לאומן שעשני", אני צריך להגיד לעצמי את זה. והשאלה שלי, מה אני אומר לחבר שרואה בי כיעור, ואומר לי את זה?

כן. שאתה צריך לפנות לבורא.

תלמיד: נכון. אבל מה אני אומר לחבר שרואה בי כיעור, ואומר לי, "כמה שאני מכוער"?

אין לך מה להגיד. תגיד לו תודה על זה שעכשיו אתה פונה לבורא, שהוא כיוון אותך לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אם החבר רואה בי כיעור, או משהו לקוי ואומר לי את זה, זה הופך להיות הבעיה שלי, לא כל הגדול מחברו, לא בעיה שלו.

ודאי. הבעיה שלו היא שלו, והבעיה שלך היא שלך. הוא צריך לפנות לבורא כדי שייתקן אותו, שלא יראה פגמים באחרים. ואתה צריך לפנות לבורא, שאחרים לא ייראו בך את הפגמים. אחרים, הכוונה היא החברים שלך מהעשירייה.

תלמיד: אבל גם אם יש בי פגמים, אני צריך לבקש מהבורא?

כן.

תלמיד: לתקן אותי גם אם יש בי פגמים, זו הכוונה.

כן, בכל מקרה. אתה צריך עוד להודות לחבר שהוא אמר לך את זה, כי יש לך עכשיו אפשרות לפנות לבורא. אבל אל תשכח על זה. אתה שוכח על זה במשך היום.

תלמיד: לא, בעשירייה שלנו אי אפשר לשכוח, מזכירים לי את זה.

מזכירים לך, יופי. עשירייה טובה. מה הם אומרים, שאתה כלום לא שווה?

תלמיד: לא במילים האלה. אבל.

ברור.

שאלה: ביקשת לדווח כל יום על העבודה שאנחנו עושים בעשירייה שלנו. בשינויים של התפיסה של הקבוצה העולמית, ובצורך להביא את העולם כולו, לא לכנס הזה, אלא איך דרך הכנס הזה אפשר לעשות את הדרך איך להזמין את כולם?

אם אתה תדבר הרבה, אני אנתק אותך. יש לך דקה אחת.

תלמיד: היום תהיה פגישה עם קבוצת המארגנים של הכנס, ואחרי הפגישה אנחנו נדווח את זה.

זה טוב. אפשר לראות דברים כאלה?

תלמיד: בשעה שש יש פגישה של מארגני הכנס.

בסדר גמור. זה כבר אחרת. אתה רואה? יפה. טוב, תודה. אני מודה לך מאוד שאתה מתחיל לעורר את הדברים. בסדר גמור. בסדר. תראו, הוא נותן לנו דוגמה, כן.

שאלה: לפי המלצתך התווספו לנו כל יום סיכומי שיעור של ארבעים וחמש דקות אחרי שיעור, ושלושת מפגשי הזום במשך היום הפכו מעשר דקות לחצי שעה כל אחד. בנוסף התווספה גם הכנה להכנה לשיעור בקר, וגם שיעור ערב. האם אנחנו מתקדמים לפי כמות או איכות, ואיך לשמור על האיזון?

לפי הכמות אתם בטוח מתקדמים, אבל לפי האיכות אני לא יודע, כי לא הייתי שם, אז אני לא יכול להגיד. אני מזהיר אתכם לא למשוך סתם זמן, יותר טוב, המצווה היא תמיד לקצר. ותהיו רציניים, אם זה לעניין, כדאי להמשיך לשמוע ולהרחיב, אבל אם לא, אז מיד מיד צריכים לשים לזה גבולות.

תלמיד: בכל זאת זו הייתה העצה שלך, אחרי השיעור לקיים סיכום של כארבעים וחמש דקות.

זה קשה. אני לא יודע. לי זה מאוד קשה. אני יודע שרב"ש אחרי השיעור היה נכנס לחדר שלו, שהיה ממש כמה מטרים ממקום השיעור, ואוכל משהו. הוא היה צריך לאכול הרבה פעמים, לא שלוש פעמים, אלא היה לו יותר טוב ארוחות יותר קטנות אבל הרבה פעמים ביום. בהתאם לעבודה שלו, הוא היה מאוד מהר מאבד את הקלוריות. אז הוא היה אוכל משהו, ומיד הולך לישון. מיד, לא היה לו כוח לכלום. אז תשתדלו לא למרוח את זה סתם.

שאלה: איך לבנות את הקשר בנינו כך שנוכל לכלול בינינו את שאר העולם כי זה נראה שזה כל פעם מנוגד, החיבור בינינו, והחיבור העולם?

אז מה אם זה מתנגד? יהיו לך הרבה, וכל מיני דברים שיתנגדו לחיבור בכל מיני רמות. בני אדם, זמנים, כל מיני מצבים. אתה מבין, זה הבורא שולח. הוא שולח. מישהו חס ושלום חולה, השני יש לו משהו במשפחה, לשלישי יש פתאום עבודה דחופה וכן הלאה וכן הלאה. לא חשוב, אתם צריכים להמשיך. לכן קחו בחשבון את ההפרעות, אבל יחד עם זה ממשיכים. דווקא אני מחזיק מהצרפתים הם אנשים שיודעים לבנות דברים, הם תמיד היו מסוגלים.

שאלה: אני חושב שהוא התכוון שהחיבור בינינו, ולהיפתח לעולם, להיות אחראי על העולם, זה כאילו כמו שני כיוונים שונים. אז איך אנחנו יכולים לבנות את הקשר בינינו כך שהוא יכלול גם את העולם?

כל מטרת החיבור בינינו היא שאנחנו נתקן את העולם. הבורא צריך את העולם. הוא צריך שאנחנו נגיע לתיקון העולם. את האנשים הפשוטים, הרחוקים מחכמת הקבלה, מחיבור, מכל הדברים האלה, אותם הוא רוצה. והוא מטפל בנו אך ורק כדי שאנחנו נתקן אותם, את הרחוקים. לכן יש לו עסק איתנו אבל הכוונה שלו היא לאלו שבכלל לא שייכים, לא לעם ישראל, ולא לאומות העולם.

נגיד שהוא רוצה לתקן את אוסטרליה, או מה יש יותר רחוק? ניו זילנד, היא עוד יותר רחוקה, אליהם הוא מתכוון. אבל כדי להגיע אליהם הוא צריך לעורר את כל הכלי הזה שלנו, כך גם כתוב, שדרכינו הוא הולך לתקן את העולם, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"¹. ודווקא האחרים שיבואו ויצטרפו, הם הכי הכי יקרים לו.

לכן אנחנו צריכים לשים לב לחיבורים, להכנות שלנו לכיוון העולם, ולראות איך אנחנו משתלבים עם מה שקורה בעולם. האם אנחנו מכינים את עצמנו, ומוכנים לאותה התקפת קורונה שתהיה בסתיו ובחורף, ועוד כל מיני בעיות שיהיו? עד כמה אנחנו מבינים שאנחנו מתקרבים להתהפכות העולם? נניח שאמריקה תתהפך מקפיטליזם לסוציאליזם, אנחנו נראה את זה, עד כמה שלא תהיה להם ברירה, ודווקא אצלם זה יקרה בצורה הכי מועילה לכולם. כי לאירופה או אסיה יהיה הרבה יותר קשה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל הדברים האלה וגם להבין איזה תהליכים כולנו עוברים.

שאלה: לגבי ההכנה שלנו לכנס, באיזו צורה אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכנס, גם בצורה אישית וגם בצורת עשירייה לכנס?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכנס בעיקר, בעיקר מחוברים בעשיריות, וכשכולנו מרגישים שאנחנו שייכים לכלי אחד גדול, כעשירייה כוללת. הגברים לחוד, והנשים לחוד, אבל מסודרים בעשיריות.

זה בעצם לא שייך לי, אבל נראה לי שכך צריך להיות. ולפני כן אנחנו צריכים לסדר היטב את העשיריות שלנו, כך שאנחנו בטוחים שבאותו יום של הכנס, אנחנו נמצאים במקום שלנו, בעשירייה שלנו, בשפה, בהדרכה, ובכל דבר שאנחנו מבינים.

שכל אחד ואחד נמצא בבית שלו, או שיש כאלו שיכולים לשבת שניים שלושה יחד, אמנם שזה צריך להיות לפי חוקי הקורונה. נקווה מאוד שבזה אנחנו נגיע לחיבור, לחיבור פנימי. אני מאוד מקווה שאנחנו לקראת זה.

(סוף השיעור)

---

1. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיה נ"ו, ז').↩