שיעור בוקר 01.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סוכות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "סוכות" קטע מספר 4, בנושא "סוכה היא סכך" מתוך אגרת ל"ו של הרב"ש.

"ענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב. היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה. ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

"ענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת," זאת אומרת, השפעה למעלה מכוח הקבלה. איך אפשר לעשות את זה? אני מורכב רק מכוחות הקבלה לעשות השפעה למעלה מהקבלה אני לא יכול, הגוף שלי, המבנה שלי, שכל, רגש, שום דבר לא ייתן לי לעשות פעולה שאין לי עליה שום הצדקה רציונלית. וכאן דורשים ממני לעשות פעולות שהן אמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מהרציונליות, מרעיון, מהרצון לקבל שלי. "שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב." זאת אומרת, שאני תמיד הולך בחיים ובוחר מה שטוב לי ומה שלא טוב אני זורק, לא משתמש, וזה בכל הדברים, בכל המחשבות העדינות ביותר עד הפעולות הגסות ביותר. "היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב." יש דברים יותר חשובים, פחות חשובים, יש דברים שבכלל אני לא רוצה להתעסק בהם, זה לא מביא לרצון לקבל שלי שום רווח. "ומזה בעצמה הוא עושה צל," מהפסולת. זאת אומרת, שאני אוסף דווקא את דברים האלה שהם בניגוד לטבע שלי, אני שם לב אליהם, אני רוצה לאסוף אותם, לחבר אותם יחד, ולעשות מהם איזה מבנה מיוחד. שיש לי בית ששם אני חי שם כל הרכוש שלי המשפחה והכול, וליד זה אני בונה סככה כזאת, סוכה, שאני בונה אותה דווקא מדברים שאין לי אליהם שום עניין רציונלי, אלא למעלה מהדעת. "ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה." מקטין את עצמי עוד פחות מכל הפעולות האלה של השפעה, של אהבת הזולת, יציאה למעלה מהדעת. "היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה." זאת אומרת, שהבורא כך אומר לאדם, אם אתה רוצה להגיע לתיקון הנשמה אתה חייב לבנות את הדברים האלה בעצמך, מהפסולת בחיים שלך. מכל מה שאתה מזלזל, שאתה לא רוצה, שלא ניראה לך חשוב. זאת אומרת כל הדברים שהם נגד הרצון לקבל שלך, נגד האגו שלך, דווקא תאסוף אותם ותבנה מהם עוד בית שזה נקרא "סוכה", לעומת הבניין שאתה בונה, דירה, וכל מה שיש לך. "ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה," עד כמה שאני בונה בונה בונה את הסוכה הזאת, את המבנה הארעי הזה, שאין לי שם בעצם כלום ואני אוסף אליו ממש כל פעם קצת יותר, קצת יותר, עוד קצת עצים, עוד קצת ענפים שאספתי בכל מיני מקומות, דברים שהם פסולת שבדרך כלל זורקים אותם, אז מכאלה דברים שאדם לא מחשיב הוא בונה כלי של אמונה. "כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה"." ממה אני שמח, מזה שאני יכול להתעלות למעלה מהאגו שלי, מהמצב הרגיל שאני רץ כל החיים לשרת את האגו שלי, וכאן אני עושה את זה בצורה הפוכה. ואז אני מגיע למצב שאני פתאום מרגיש את עצמי חופשי, חופשי מהאגו ויושב דווקא בצל הסוכה, בצל כוח ההשפעה. ומרגיש דרך כוח ההשפעה הזה, מתחיל להרגיש עולם שלם, עולם חדש, העולם הרוחני. "נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך." שדווקא על ידי קושיות, בעיות, התנגדות, הוא אוסף אותם, ואמנם הם נגד הרציונליות שלו, נגד הרעיונות הגשמיים שלו, אבל הוא דווקא רוצה לפעול בצורה אחרת באמונה למעלה מהדעת. ושם הוא מתחיל לגלות את העולם העליון, העולם הרוחני. "עולם הפוך ראיתי", כך כתוב.

אנחנו לא צריכים לזלזל בגשמיות, אלא מה שאנחנו צריכים זה לתת חשיבות לרוחניות. לא לזלזל בגשמיות, תמשיך לעבוד, לבנות ולעשות את כל החיים שלך ולקרובים שלך הכול, הבעיה היא רק שתיתן חשיבות לרוחניות גם כן. ואז אתה תיראה עד כמה שאתה מעורר מאור המחזיר למוטב, והוא לאט לאט משתף לעולם הזה גם את העולם העליון. ואתה תראה איך ששני העולמות האלה יכולים להתחבר בך למציאות אחת.

שאלה: איפה אני מוצא את הפעולות האלה שהן פסולת עבורי? כי אני לא מרגיש דברים שהם פסולת.

אם אתה כבר נמצא בגמר התיקון אז כנראה שכך. אבל אם עוד לא, אז תברר, תבדוק ותראה שיש לך עוד פסולת. "פסולת" נקרא מה שאתה לא רוצה לקיים מבחינת החיבור עם החברים, עם הבורא. שאתה לא מרגיש את הדברים האלה כחשובים.

תלמיד: ואם אני לא מצליח לזהות פעולות כאלה?

אז אתה לא מספיק משקיע כוחות כדי לזהות אותן. תנסה יותר ויותר להתחבר עם החברים, יותר ויותר להשקיע בתיקון העולם, ואתה תראה כמה שאתה לא רוצה בזה. שפתאום יש לך דברים יותר חשובים, אתה דוחה אותם והם לא חשובים, הם נקראים "פסולת".

תתחיל להרכיב אותם מעל לראש שלך כדברים החשובים ביותר ואז מהם אתה תבנה סוכה, מהם אתה תבנה כלי רוחני, את הנשמה שלך. אתה תבנה בצורה כזאת שאתה תתחיל לגלות שתיקון העולם הוא יותר חשוב ממה שאתה עושה בכל הדברים בחיים.

שאלה: האם צריך לתת קדימות לרוחניות, היינו חשיבות יתירה על פני הגשמיות?

אתה צריך להגיע לזה, שזה יהיה כך. שאתה חי כדי להשיג את העולם הרוחני, ואת העולם הגשמי אתה צריך אך ורק בינתיים כדי להתקיים בזה. אבל העיקר בשבילך זה לעבור לקיום הרוחני. בעולם הגשמי בכל זאת אתה חי מספר שנים ואחר כך זהו, אתה נפטר.

תלמיד: אני צריך לתת לזה חשיבות יתירה מעל לגשמיות, להתייחס לזה ככה?

כן.

שאלה: אדם יודע שהעולם סובל ונשרף בגללו, אז איך אנחנו אמורים להתמודד עם זה? איך אנחנו צריכים להתנהג?

אני צריך כמה שיותר מהר להביא לעולם את שיטת התיקון, כוח התיקון, במידה שהוא יכול להשתמש בו. אם זה כמו לתינוקות אז נותנים להם קצת, ליותר גדולים נותנים קצת יותר, עם הבנה, עם הרגשה, עם הסברים, הכול לפי מידת ההתפתחות. אם אתה אוהב אנשים, אתה תדע באיזו צורה יותר נכון להגיש להם את שיטת התיקון.

תלמיד: אני עובד הרבה שעות במהלך היום, בזמן שאני בעבודה אני יודע שהעולם סובל וזה באשמתי, איך אני יכול להתמודד עם זה?

אם אתה עובד אתה לא יכול לעשות כלום, אתה חייב לקיים את עצמך אז אתה עובד. אבל הרב"ש כותב ששעות הפנאי זה העיקר, שאתה יכול לגייס את עצמך, לכוון את עצמך לתיקון העולם דרך העשירייה שלך.

תלמיד: אבל אני מרגיש שזה לא מספיק. לפעמים אני עובד שמונה או עשר שעות ביום, ויש לי שעתיים להפצה. זה פשוט מטריף אותי.

אני לא יכול להגיד לך. ככה זה. כמה שעות שיש לך שאתה יכול להקדיש לתיקון העולם, להפצה, לקשר עם החברים, תשתדל בהן להיות מקסימום מועיל.

שאלה: אני באמת רוצה להגיד שלבורא יש רחמים מאוד גדולים. אנחנו רואים כמה מאמצים החברים משקיעים, ואני רואה כמה מאמצים גדולים הרב משקיע. איך אני יכול להעביר את החשיבות לחברים, להעביר את טעם האהבה לאנושות?

תעשה מכל הלב והבורא כבר יעזור לעשות מזה פעולה נכונה. תפעיל את הלב כמה שיותר. תפתח את הלב כמה שיותר לחברים, דרך החברים לכל העולם, והבורא יגמור בעדך. כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי". אנחנו רק צריכים לפתוח את הנטייה שלנו לתיקון והבורא דרך זה עושה. אנחנו צריכים בזה להיות צינור.

שאלה: כשאני מסתכל במשך היום על החברים, על העבודה שלנו, אני רואה איך אני כל הזמן מזלזל, והכרחי כל הזמן להתגבר על זה, לבנות את החשיבות הזאת, לרומם אותה. אני לא מצליח להבין, איפה כאן מקור השמחה? איך זה יכול להצליח?

אתה משחק במשחק עם הבורא, כמו בשחמט נגיד, אתה משחק עימו. הוא כאילו נגדך, כדי ללמד אותך איך ללכת ברוחניות, איך להיכנס לעולם הרוחני. אז למה אין לך שמחה בזה?

כל הלימוד הוא מתוך שעושים מאמצים, ורוצים, ולא מבינים, ושמחים מהתהליך והעיקר מהמטרה לאן שאני מתקדם. זה שאין לך שמחה זה נקרא שאתה ניגש לזה בצורה אגואיסטית, "איפה השכר שאני צריך לקבל?".

אם אתה נמצא בהשפעה, אתה צריך ליהנות מזה שאתה נמצא בתהליך הזה. אימא שנותנת הכול לתינוק, נהנית מכל רגע ורגע שהיא מטפלת בו. היא לא מחכה עד שהוא יגדל, היא עכשיו נהנית. כי ההשפעה לתינוק מצידה זה מביא לה תענוג. ואתה לא רוצה לקבל תענוג מזה שאתה נמצא בדרך, זה נקרא שההשפעה שלך עדיין לא נקייה, אתה דורש עליה שכר. אבל זה יעבור, אתה תצליח, אני יודע.

שאלה: במהלך היום אני יוצא מהשיעור ונוסע לעבודה. בעבודה אני מרגיש בהמה, אני מתחבר פעם ביום לעשירייה, כמעט אין לנו מפגשים. אתה אומר שאנחנו צריכים להעדיף את הרוחניות מעל לגשמיות, אבל יוצא שאני מעדיף את הגשמיות מעל לרוחניות.

אני חוזר בערב הביתה, מתכונן לשיעור, אבל בשיעור אין לי איזו משיכה לבקש עבור הקבוצה, להוסיף משהו לקבוצה, פשוט אין בי את זה. מה לתקן?

אתה צריך בערב לדבר עם הקבוצה ולהכין את כל העשירייה לשיעור בוקר. וכך אתה הולך לישון, לאחר שאתה מדבר איתם, ומכין את כל העשירייה לשיעור בוקר, ואתם כולכם מוכנים מחר להיכנס ביחד לשיעור. תנסו את זה ותראו עד כמה יש לכם גישה אחרת לחיים, הבנה אחרת, הרגשה אחרת. רוחניות היא הרגשה. זה לא שכל, זו הרגשה. ומתוך ההרגשה אתה תתחיל להבין מה קורה. זה נקרא "ממעשיך היכרנוך".

לכן אתה בעיקר צריך לחבר את החברים כדי שבשיעור בוקר אתם איכשהו תתחברו ביניכם ואתה תרגיש תוצאה אחרת מהשיעור. ואפילו בלילה כשאתה תישן, אתה תרגיש שאתם כבר נמצאים בהכנה לשיעור, מתוך שינה. מלמעלה יסדרו לכם הכנות כאלה אם אתם תעשו הכנה מצדכם. תנסה, אחר כך תספר לנו.

שאלה: ארה"ב הייתה תמיד המדינה המשגשגת ביותר, ואילו עכשיו זו חבית חומר נפץ. המדינה ממש מנוערת, ולא הייתה שבירה כזאת בחברה כבר לפחות עשור. עוד מעט בחירות והם הולכים להדליק את חבית חומר הנפץ. איך היא תתפוצץ, באיזו עוצמה זה תלוי רק בנו. זה מאוד מורגש.

יוצאת לנו התקפה מאוד עוצמתית בחודש הזה, חיבור מאוד מיוחד של הכלי האמריקאי באמצעות הכלי העולמי. והשאלה, כל החברים עמוסים מעל לראש. אולי בחודש הזה של ההתקפה צריך להוריד קצת בהפצה ולהשקיע את כל המאמצים בחיבור בינינו, במיוחד בחיבור בין העשיריות? תעזור לנו למקד את המאמצים שלנו בחודש הזה.

אני מסביר לכם מה לעשות. זו אותה השיטה, כמו באמריקה כך בישראל וכך בכל העולם. תנסו להתחבר ביניכם, אתם בכל זאת מאות אנשים, אני חושב שאפילו כמה אלפים יכולים להתעורר, כי מרגישים שאמריקה נמצאת לפני משבר גדול מאוד, ואיפה שהייתה הצלחה ועליה לגובה הגשמי שם כנגד זה תהיה הנפילה. זה נכון. ועיקר הקרע של העם האמריקאי זה שהוא לא עם. אין לו כמו אצל הרוסים, הצרפתים, הגרמנים, איזה רקע משותף. זו ממש בבל המודרנית.

לכן אם אתם רוצים לחבר את בבל המודרנית הזו לסדר, לחברה, למשהו, אתם צריכים כוח עליון. אתם צריכים רעיון רוחני. שלמעלה מהאגו שלנו אנחנו נוכל להתחבר, ואז נגיע למשהו. אז איזה אור עליון אתם צריכים שיבוא ויחבר ביניכם, שייתן לכם קצת הבנה, הרגשה? שייתן לכם התקרבות זה לזה. אתם צריכים לגרום לזה.

אבל אם אתם, "בני ברוך" באמריקה, מבינים את המצב, מרגישים את המצב, ויכולים להיות מחוברים ביניכם, אז תעשו כמה שיותר ישיבות, סדנאות, פעולות ביניכם בשיתוף. תדברו על זה, תרצו את זה, תהיו ביניכם מחוברים. אם אתם, גברים ונשים, תושבים מקומיים אמריקאים, תמצאו בשבילכם מקום משותף, אז אתם תוכלו למשוך מאור המחזיר למוטב והוא ישפיע גם על כל החברה האמריקאית. אם לא, יהיה רע לאמריקה, יהיה רע לכל העולם. זאת אומרת נתקרב בדרך הייסורים ולא בדרך התורה, לא בדרך האור.

אז תנסו להתחיל לחבר את כל בני ברוך האמריקאי יחד כדי ממש להיטיב למצב. אחרת, אתם מבינים, אני לא צריך כבר להגיד לכם, כמו שדיברתי לפני כמה שנים, שהמצב הגרוע ביותר יהיה איפה שהאגו הגדול ביותר. והאמריקאים יכולים או ליפול חזק מאוד או ההיפך, לעלות טוב. אז הכול תלוי בידכם.

אז תתחילו להסתדר, אתם לומדים כבר עשר ויותר שנים אצלי, קדימה, סוף סוף אולי זה מה שינענע את החברים האמריקאים שלנו. בבקשה, אנחנו רק נשמח אם אתם תתחילו לעשות איזה פעולות חיבור ביניכם. זו בעיה מאוד גדולה. תחשבו. אבל אם כל אחד יגיד, אני עובד עשר שעות, אני לא יכול וכך וכך, אז אין מה לעשות.

אני לא יכול כאן לתת יותר. עד כמה שנתתי לכם הסבר, עכשיו לפני הסכנה הזאת שעומדת בחברה האמריקאית, אתם צריכים להתחיל להתעורר. טוב לא יהיה, זה בטוח, כי יהיו מהומות וההפגנות ומלא אנשים ממש לא מרוצים, לא מכאן ולא מכאן. ולפי כמות הנשק ולפי העצבים ולפי הכול, זה יהיה משהו נורא. ויש הרבה אנשים שרוצים את הסכסוך, שרוצים שתהיה מלחמה בתוך המדינה. לכן תיזהרו, אני מאוד סקפטי שזה יעבור בצורה יפה וקלה. אני לא יודע.

אני חושב שיש רק פעולה אחת שאנחנו לומדים, זה רק לגרום לחיבור בין בני ברוך, ומתוך זה שבני ברוך מחוברים, עובדים על החיבור באינטנסיביות גדולה מאוד, מתוך זה שהם יפעילו את ההפצה לכל הכלי האמריקאי. לא חשוב עד כמה שיצליחו, שם זו ודאי תהיה טיפה בים, אבל זה שאתם תעשו את זה, בתוך זה יהיה כבר כוח עליון והוא שישפיע. מספיק טיפה של האור שתיכנס לתוך הכלי החשוך הזה, וכבר יהיה שינוי. אז קדימה.

שאלה: אם אין לי שאלות וקושיות כי אני קטן, האם אפשר להשתמש בשאלות ובספקות של החברים בשביל לבנות את הסכך? חבר מדבר לגבי הטקסט שנקרא "נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנן במציאות בעולם הן מיתתקנות בסוכה".

העבודה על בניית הסוכה מהעשירייה זאת העבודה שאנחנו צריכים לעשות. וזה לא חשוב, יש לך שאלות, אין לך שאלות, קושיות, כן או לא, תצטרף לזה, תנסה לחבר את כל החברים שיהיו בהשפעה הדדית. כשאתם עוסקים בחיבור של השפעה, כוחות השפעה, אתם עוסקים בפסולת, כי אף אחד לא רוצה להשפיע. ואז אתם עוסקים בפסולת, ומהם אתם רוצים לבנות את הקשר ביניכם, זה נקרא שאתם בונים סוכה. ואתם, את הקשר הזה רוצים לעלות למעלה מהראש. באמת הקשר הזה הוא הכי חשוב, הכי חשוב מכל הגשמיות. אז אתם בונים סוכה.

תעשו את הדברים האלה ותראו עד כמה אתם פתאום מרגישים את עצמכם באמונה למעלה מהדעת. כוח ההשפעה, הסכך, למעלה מהדעת, מכוח הקבלה, למעלה מהראש, וכך אתם תתקדמו ותתחילו להרגיש את המציאות העליונה, העולם הרוחני.

שאלה: במציאות שלנו אנחנו בונים מבנים מפלדה ובטון. מה זה אומר לבנות סוכה שבנויה באמצעים ארעים?

אתה כמהנדס בניין שואל יפה, נכון. אז אני מסביר לך. אתה לוקח דווקא דברים שלא חשובים לאדם בדרך כלל, השפעה, כל מיני פעולות ביחס לשני, לזולת, לעולם, ביחס לאקולוגיה, "תן לחיות לחיות", כל מיני דברים כאלה. אתה לוקח את כל הדברים שהם ביחס בין אדם לחברו, שבדרך כלל אף אחד לא חושב עליהם. אתה רואה איך זה בעולם, כתוב באיזה מקום בחוקים, שאנחנו צריכים להיות יפים זה לזה, שכל מדינה דואגת להיות טובה ויפה ולעזור למדינות אחרות. אבל אתה יודע שזה כתוב ואף אחד לא שם לב לזה. על זה כתוב.

אנחנו לוקחים דווקא את הדברים האלה, שברורים לנו שהם פסולת, שאנחנו לא רוצים בזה להתעסק, ואותם אנחנו מעלים למעלה בחשיבות מכל דבר אחר. זה נקרא שאנחנו בונים סוכה. או שאנחנו בונים נשמה. נשמה. סוכה זה המבנה של הנשמה שבונים אותה מהרצונות להשפיע, מהכוונות להשפיע, מהיחס בין החברים לעזור זה לזה. בצורה כזאת כשאנחנו עוסקים, אנחנו בזה בונים נשמה. נשמה זה לא אדם אחד, זה עשרה שמחוברים יחד. פרצוף.

תלמיד: הסוכה מביאה המון שמחה, ככל שיש יותר אנשים יש יותר שמחה בסוכה. עד כמה חשוב בשבילנו שיהיה לנו את העולם בכוונה כשאנחנו בונים את הסוכה?

זו הנשמה שלנו. אם אנחנו לא נבנה אין לנו חלק בעולם העליון, אין לנו קשר עם הבורא. דרך המבנה הזה, אם אנחנו נמצאים עשרה במבנה של סוכה, זאת אומרת שאנחנו עטפנו את עצמנו מכוח השפעה הדדי ונמצאים בו, אז אנחנו מקבלים שם את הבורא שמגיע ומתגלה בכלי הזה, בתוך הסוכה. זה נקרא "אושפיזין". אנחנו נלמד את זה מסוף השבוע כשנתחיל את סוכות. עכשיו אנחנו עוד נמצאים לפני סוכות. אנחנו נתחיל את סוכות, אנחנו נברר בכל יום ויום איך אנחנו מגלים את גילוי הבורא בתוך הסוכה, שכל יום ויום יש לנו גילוי חדש.

שאלה: בקטע 4 שקראנו יש שני חלקים. החלק הראשון דן בעניין העלאת הפסולת לראש מעיינינו בבניית סוכה. והחלק האחרון מדבר על מצוקות, קושיות. איך סוכה מהווה פתרון למצוקות שלנו, האם יש כאן משהו נוסף?

אם אנחנו מצליחים בינינו לבנות סוכה, זאת אומרת לבנות כוח השפעה, אנחנו נכנסים לתוך הסוכה והסוכה שומרת אותנו מהכול. זה כמו שאנחנו נכנסים לתוך האימא, לתוך הרחם, לתוך הבורא, לתוך מדרגה יותר עליונה, לתוך בינה. זאת הסוכה.

שאלה: בעבודה בינינו, עד כמה אני צריך לראות את החבר כמו נקודה שבלב, כמו חלק של הנשמה, ועד כמה כמו בן אדם גשמי עם תכונות ועדיפויות משלו?

אני לא יכול להגיד, זה הכול תלוי במאמץ שלך. העיקר שאתה רואה בו דמות שהבורא מייצב לך כדי שאתה תתחבר איתו ממש בלב אחד.

שאלה: האם הסוכה נבנית ונהרסת בכל דרגה מחדש?

שאלה יפה. כל פעם כשרצון לקבל חדש מתעורר בנו, זה במדרגה חדשה. כי סוכה, לא אדם אחד בונה, סוכה אנחנו בונים בחיבור בינינו יחד, משהו מכסה אותנו, מסך, אז תחת המסך צריכות להיות עשר ספירות, ומעלינו יהיה מסך, סכך. ואנחנו לא רוצים לקבל את אור חכמה, דוחים אותו, אלא רוצים לקבל רק אור חסדים על פני הרצונות שלנו המשותפים, שאנחנו נמצאים תחת הסכך הזה. ואז יוצא שבכל מדרגה ומדרגה אנחנו בונים את המצב הזה מחדש. כן, ודאי.

קריין: קטע מספר 5 מתוך "אגרת ל"ו" של הרב"ש.

"ענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

תלמיד: דווקא ראינו בגשמיות שכאשר יש קצת גשם אנחנו ישר בורחים מהסוכה. ופה הוא כותב שהאמונה דווקא מצילה את האדם מכל המזיקים והמטר, וגם בפנימיות רואים שכשאנחנו מנסים להעלות את זה מעלינו זה לא מחזיק. קצת לחץ מצד הגשמיות וזה נעלם.

לא קצת. יש חוקים מתי אתה חייב לצאת מהסוכה ומתי אתה עדיין נשאר בסוכה. גם ביום וגם בלילה יש כל מיני חוקים שהם בהתאם לתנאים הרוחניים. לכן אנחנו יכולים ללמוד ממה שהם אומרים, לשבת בסוכה, לצאת מהסוכה, לישון או לא לישון בה וכן הלאה, אנחנו יכולים מזה ללמוד אבחנות רוחניות. עוד נעשה את זה. נלמד. אבל איך שלא יהיה לא הייתי מעביר הכול לגשמיות, מה יש לנו מהגשמיות הזאת? נשב בפנים, לא נשב, נעשה את זה בצורה גשמית, לא נעשה. בואו נתאר את זה יותר נכון בצורה רוחנית ואז אם נניח יש גשם, מה עוד יכול להיות בזמן כזה, בתקופה כזאת? גשם, אז כנראה שאתה לא מסוגל, לא מוכן לתיקונים כאלה, ואז הבורא בצורה כזאת או אחרת מוציא אותך מהסוכה, כי אתה לא יכול לשבת בה ולעשות תיקונים. עוד נלמד את זה.

קריין: מתוך אגרת ל"ו של הרב"ש.

"ענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם." יש אנשים שחיים רק מתוך עובדות מה שיש לפניהם ולפי זה הם חיים, הם לא מסוגלים לעלות למעלה לאבחנות יותר רוחניות. "מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה." צומח הכוונה, להתחיל לגדול ברוחניות. מי שנמצא בעולם הגשמי נקרא דומם, מי שמתחיל לגדול נקרא צומח. "כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות. מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר"."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

זאת אומרת כדי לא ליפול ממקצת הרוחניות שאולי השגנו, אנחנו צריכים כל הזמן לחזק ולחזק את הסכך. זאת אומרת את המסך שלנו, את הרצון שלנו להיות באמונה למעלה מהדעת, וזה דרך החיבור בינינו, אם אני מתחבר עם החברים, אם אני נעלם בתוך החברים, בצורה כזאת אני מתעלה מעל עצמי, הם עוזרים לי להתעלות מעל עצמי, אני נכנס למחשבות שלהם, לרצונות שלהם ואז אני מתנתק מהאני שלי, ובצורה כזאת אני מתחיל יותר ויותר לעלות באמונה למעלה מהדעת. כוח האמונה, כלי האמונה זה בתוך החברים, ואם אני נמצא בעצמי, אני נמצא בתוך הדעת, באגו שלי. לכן בצורה כזאת כשאנחנו נכללים זה מזה ובונים מעלינו איזה כוח מיוחד, כשכולנו כך רוצים, כל אחד שמתחבר לאחרים רוצה לקבל את החיות שלו מתוך זה שהוא נכלל באחרים, אז כל אחד מהחיות הזאת שהוא משיג מכולם, מתוך סך הכול עשר צורות חיות כאלו שאנחנו אוספים יחד, אנחנו בונים סוכה והיא מכסה עלינו.

סדנה

איך אנחנו בונים סוכה מחיבור בינינו בעשירייה, כך שכל אחד שנכלל בחברים שלו מקבל מזה כוח אמונה למעלה מהדעת, מדעתו, ואז אנחנו מחברים את הכוחות האלה למעלה מהדעת של כל אחד ואחד, ומזה אנחנו בונים סוכה, סכך שמכסה אותנו יחד?

*

מה שקורה כאן כסיכום הוא שכל אחד ואחד הולך להתחבר עם העשירייה שלו, בתוך עשירייה שלו כדי להתכלל בהם, וודאי שהרצונות האלה הם לגמרי לא חשובים לו, הוא לא רוצה לעשות את זה מצד הטבע, אבל הוא עושה את זה דווקא במאמץ, זה נקרא שהוא עוסק בפסולת, שהוא לא רוצה אבל עושה את זה בכוח, וכך כשהוא מתקשר לחברים, ההתקשרות הזאת שלו עם החברים נקראת שהוא בונה סוכה, סוכת שלום. ומכל המאמצים שכל אחד משתדל לעשות בעשירייה, בסופו של דבר בונים סוכה, בונים סכך, בונים את המסך המשותף שדרכו הם כבר יכולים להיות קשורים לבורא.

ואז לסכך הזה שהם בונים, מפני שהוא בנוי על פני ההתנגדות לרצון לקבל של כל אחד בהתקשרות לקבוצה, יש כוח השפעה כללי של הקבוצה ואז על ידו הם יכולים להתקשר עם הבורא. ודרך הסכך הזה הם מתחילים לקבל חוץ מהצל, שזה אור החסדים, קצת גם את האור העליון, את אור החכמה, ואז בפעולה הזאת הם כבר מתחילים לעבוד כפרצוף רוחני בהתקשרות עם הבורא, בבניית הקשר עמו בזיווג דהכאה, בקבלה בעל מנת להשפיע. זה התהליך.

שאלה: מהם אתרוג ולולב בעבודה?

אנחנו עוד לא למדנו את זה ולכן אני מבקש שוב לא לשאול על מה שלא למדנו. למה אתם לא שואלים על מה שלמדנו?

שאלה: בהקשר הסכך והדברים הלא חשובים שאני שם מעל הראש בחשיבות שאנחנו מייצרים בעשירייה, מה הם דפנות הסוכה?

דיברנו על ארבעת דפנות הסוכה שהם, חכמה, בינה וזעיר אנפין, והדופן הרביעי, מלכות שהיא האחרונה, ולמעלה מהם זה הכתר. אלה דפנות הסוכה. אלה דפנות הכלי, כדי שיהיה כלי, למדנו בחלק א' ב"תלמוד עשר הספירות", או ב"פתיחה לחכמת הקבלה", שכלי לא יכול להיות, אלא אם הכתר מחובר למלכות דרך חכמה, בינה וזעיר אנפין, זה מה שמחזיק את הכלי. "כלי" זה נקרא קשר בין הבורא לנברא, ולכן כול זה מובא לנו בציור של הסוכה, דפנות של סוכה.

תלמיד: לא הבנתי מה זה בקשר בינינו הדפנות האלה, כתר, חכמה, בינה?

אלה תכונות שעל ידן אנחנו מתקשרים. תנסה להתקשר ותראה איך אתה בונה את זה מתוך הרצון לקבל שלך והתכונות שלך, וכשאתה מתייחס לאחרים תגלה שאתה מחובר אליהם בכל מיני האופנים האלה, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, גם מצידך, גם מצידם, וגם כולנו, כולכם יחד.

תלמיד: אז גם הדפנות בנויות מפסולת בעצם?

גם הדפנות בנויות מפסולת. כל הסוכה בנויה מפסולת, כל הכלי הרוחני, כל העולם הרוחני, כולו בנוי מפסולת, כולו בנוי מכלי דהשפעה, מרצון להשפיע.

תלמיד: איפה אני מוצא את ההבחנה הזאת בקשר בינינו, בין הסכך לבין הדפנות בעשירייה?

אם תתחילו לעבוד אז אוכל להסביר.

שאלה: אם אני נמצא במצב כזה, שבו אין לי במה להיאחז, לא ענף, כלום, שום חומר, איך לעשות את הסכך הזה?

יש לך עשירייה?

תלמיד: יש.

ניסית להתחבר איתם?

תלמיד: כן.

יש לך חיבור? אנחנו בונים קשר עם עשירייה בכוח השפעה, כשאני רוצה להתחבר איתם אני מגלה שאני לא רוצה להתחבר וכך אני מגלה פסולת, שאני לא רוצה להתחבר. "פסולת" זה נקרא מה שהרצון לקבל שלי לא רוצה. ואז אני לוקח את כל התכונות האלה, כל ההבחנות הללו, שהרצון לקבל שלי לא רוצה, ודווקא מתוכן אני מרכיב קשר עם כל החברים שלי, למעלה מהרצון לקבל שלי, בנטייה להשפיע להם, וכך אנחנו כולנו יחד בונים את הסוכה.

תלמיד: איך מעלים את זה מעל הראש?

אתה מעלה מעל הראש את הפסולת, זה נקרא שאתה נותן לפסולת הזאת חשיבות יותר גדולה מכול הרצונות האגואיסטים שלך, ככה זה.

שאלה: אני בונה את הסכך הזה, מעל לרצון האגואיסטי שלי אני בונה את החיבור עם החברים, או שמעל הרצון המשותף שלנו אנחנו בונים השפעה לבורא?

זה אותו דבר. אתם יחד כולכם אגואיסטים נמצאים בתוך הסוכה, אבל אתם בונים מתוך הרצון שלכם האגואיסטי התנגדות לאגו שלכם, מעלים את כל הרצונות דלהשפיע שאתם מצאתם כפסולת, כהתנגדות, זה נקרא ש"אתם בונים מסך ואור חוזר", ואז על ידי זה אתם מתקשרים לבורא. ויוצא שמה שאתם בניתם זה פרצוף, שהוא כך מתקיים בקשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו בונים אור חוזר לבורא?

שאתם רוצים להשפיע לו.

שאלה: בגשמיות כשאנחנו בונים סוכה אנחנו צריכים לשבת בה במשך עשרה ימים. מה אם נצליח לבנות סוכה רוחנית, זה תהליך קבוע, או שגם הוא כזה משתנה או זמני?

עד גמר התיקון. מה שקורה אחרי זה, אני לא יודע. עד גמר התיקון אנחנו כל הזמן צריכים לבנות, לחדש את הכלי שלנו, וכל פעם יותר ויותר לחזק את הסוכה שלנו.

שאלה: האם ניתן להבין את דרגת "סוכות" כחיפוש ובקשה למסך? ואם זה כך, המאמץ וההרגשה עד כמה היא אישית, ועד כמה היא קולקטיבית?

תראו, דרגת ה"סוכות" זה לא סתם דרגה או מצב שעובר, זה המצב שאנחנו צריכים לבנות ולהישאר בו כל הזמן. כי זה מדובר על הנשמה, על מבנה של הנשמה, רק ניתנה לנו כאן דוגמה לעשות בהסבר כזה שבעולם הזה, שאנחנו לוקחים כל מיני ענפים מהעצים וכל מיני דברים, ומזה בונים. זה כמין סיפור כזה יפה. אבל בעצם מה אנחנו צריכים להבין? שצריכים לקחת את כל הפסולת שאדם לא רוצה דווקא, שהוא לא רוצה מה שלא טוב לרצון לקבל שלו, כך הוא חושב, ומכל אלו הפסולת אנחנו דווקא בונים את הכלי הרוחני. לכן כתוב "עולם הפוך ראיתי". מה שחשוב בעולם הגשמי, זה לא חשוב בעולם הרוחני, וההיפך, מה שלא חשוב בעולם הגשמי, מזה בונים את הכלי והעולם הרוחני.

שאלה: דיברת על כך שדפנות הסוכה הן הספירות, והכניסה לסוכה היא דרך אחת הדפנות. יש לזה חשיבות?

לָמה אתם שואלים על כל מיני פרטים, ששם יש אלף פרטים? אתם תלמדו את מה שאנחנו צריכים לעצמנו, לעניין. תיכנס לאינטרנט תפתח על הסוכה, ותראה כמה חוקים יש שם, ואתה עכשיו רוצה לשאול אותי? אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו נברר את הדברים האלה כשנתחיל להתחבר בין החברים, אז אתה תתחיל לראות מה אתה צריך. עכשיו אתה שואל, "איפה הקיר, ואיפה הכניסה, ואיפה היציאה". בשביל מה לך את הדברים האלה? אז אני שואל אותך, אתה יודע איך לבנות נשמה? על זה מדובר. אז תשאל בסגנון הנשמה ולא בסגנון הבנייה, כי כאילו אתה הולך לבנות את זה באמת מהעצים.

אנחנו מדברים על המבנה הרוחני. מה זה כניסה במבנה הרוחני? כנראה שיש מקום באחד מהקירות, "דפנות" מה שנקרא, כן? ששם אתה יכול להיכנס ולצאת. איזה גודל, איזה גובה, על הכול מדובר, כי זה הכול נובע מיחס בין הספירות, כי אנחנו בונים סך הכול פרצוף של עשר הספירות. איפה זה צריך להיות? איך צריכה להיות מכוונת הסוכה כלפי.. אני לא רוצה לבלבל אתכם, לא רוצה. זה סתם. תתחילו לראות את זה בצורה עניינית שאתם בונים, אז אפשר יהיה לדבר.

אני לא יודע מה קורה, אבל מיום ליום אני רואה כל מיני כאלה קבוצות כמו יוניטי 3, מאק 3, אחר כך עוד כל מיני כאלה. למה אין לנו איזה סדר בזה? שיש איזה שמות שלא בוחרים אותם, אלא שברור מאיפה ולמה? ולא שכל אחד יכול לקחת לעצמו איזה שם חדש ולהתחיל להופיע.

שאלה: למשל אם נדמה לי שאדם לא רוצה כלום, ואני רוצה להבין את הכוונה של הבורא, ולחיות את הכוונה הזו של הבורא, ולהתנתק מהכוונה שלי, של האדם. איך לפעול בעשירייה? איך לראות את הכוונה של הפעולה במעשה מסוים, כדי שיהיו לי כוחות לפעול?

תשמע, אצלנו יש חוק, מי שרוצה להיכנס בצורה רצינית לארגון שלנו הוא חייב לעבור קורס, קמפוס. שם אתה צריך ללמוד, שם לשאול שאלות, ושם תקבל תשובות. אחרי זה אתה כבר מגיע לכאן נגיד, ואתה יכול אז להבין ולהמשיך איתנו.

מה שאתה שואל, זה עדיין שייך רק לקבוצת המתחילים. אז כדאי לך להיכנס לשם וללמוד.

שאלה: אם יש רצון ללכת לקראת העשירייה, אבל נוצרות הפרעות, איך להתייחס לזה?

לא חשוב איזה הפרעות יש לנו, אנחנו צריכים להבין שכל ההפרעות האלה באות מהבורא, ולכן אני חייב למיין אותן. עם הפרעות ששייכות לקיום ההכרחי בעולם הזה, אני צריך להתמודד. אבל הפרעות שלא כל כך שייכות להתקדמות הרוחנית, אני יכול לשים אותן בצד ולהמשיך. כך אנחנו צריכים למיין ולהתייחס נכון לכל הדרך.

קריין: קטע מספר 7 מתוך מאמרו של הרב"ש "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה".

"סוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת." 

 (הרב"ש. רשומה 284 "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")

סוכה היא מלשון סכך שמכסה את השכל ואז אנחנו יכולים להיות דווקא למעלה מהשכל שלנו שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". השכל זה דעת, ואמונה למעלה מזה, זה כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה. בכל החשבונות שלי אני משתדל במה ששייך לקבוצה, לבניית הכלי הרוחני, להתפתחות הרוחנית שלי, ללכת באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת בכוח השפעה, וכוח הקבלה שיש לי רק תומך בזה שאני משפיע.

קריין: קטע 8 מתוך אגרת י"ב של הרב"ש.

"סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל."

(הרב"ש. אגרת י"ב/ב)

זאת אומרת שנקבל גילוי הבורא ולא נרצה להשתמש בו להנאתנו, ככה לתפוס אותו בכלים דקבלה שלנו, אלא דווקא ההיפך, עוד יותר ועוד יותר להשפיע לו כמו שהוא רוצה להשפיע לנו ובצורה כזו להתקשר.

נקרא שוב.

קריין: שוב.

"סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל."

(הרב"ש. אגרת י"ב/ב)

שאלה: דיברת קודם על חיות שאדם מקבל מזה שהוא נכלל באחרים, איך לוודא שהחיות היא לא חיות בדעת, בתוך הדעת?

אם אני עושה את זה מתוך שאני נכלל מהאחרים, שאני נכלל בהם לטובת כולנו כדי לבנות את הכלי המשותף בינינו אז ודאי שזה לא בדעת, זה למעלה מהדעת, כי בדעת שלי אני לא רוצה את זה. כשאנחנו מתחילים לבנות את היחסים בינינו ברצינות, אנחנו מתחילים לגלות עד כמה אנחנו דוחים זה את זה, עד שכמו תלמידי רבי שמעון נרצה להרוג זה את זה.

שאלה: אני מקבל התפעלות מהחברים, ממה שהם אומרים, ממה שרב אומר ומה שהוא עונה, איך אני יכול להשתמש בהתפעלות או איך זה קשור לבניית המסך?

אני בונה מסך מהחיבור בינינו, שאני מתנגד לאגו שלי ולמרות האגו שלי, בניגוד לאגו שלי, אני רוצה להתחבר עם החברים, ודווקא כשאני בכל זאת משתדל, אני לא מסוגל אבל מבקש מהבורא, והבורא משתתף וכך אני מתקשר לחברים, אז יוצא שביני לבין החבר נמצא כוח הבורא, ובצורה כזאת אני מגיע להתחברות בינינו. זה הכלי הרוחני האמיתי, מכאלה חיבורים בין העשירייה אנחנו בונים את הכלי הרוחני ואז עימו אנחנו יכולים לגשת ולהשיג את כל המרחב הרוחני, היינו להשיג את הבורא. כי רוחניות זה הכוח העליון, כוח השפעה וכשאנחנו מגיעים לכלי כזה, למעלה מהאגו שלנו להיות בהשפעה, אנחנו יכולים יותר ויותר להתקשר בכוח ההשפעה שממלא את כל המציאות שזה נקרא האור העליון, הבורא.

שאלה: האם סוכה זה משהו שנבנה גם בכל אחד באופן פרטי וגם כללי כמסך המשותף?

אם אני לא מתקשר לקבוצה אני לא יכול לבנות סוכה. סוכה זה הכלי המשותף ביני לאחרים, על ידי הבורא שנותן לי כוח לעשות סכך, צל, ומאיר דרך הגג הזה, דרך הסכך, ואני לבד לא מסוגל לעשות את זה ממש. כלפי מי, כלפי מה אני אעשה את זה? אני צריך שיהיה לי כלפי מישהו לעשות. סוכה זה מבנה שאני בונה אותו על פני ההתנגדות לרצון לקבל שלי. ולכן אם אין לי כלפי מי לעשות את המבנה הזה אז אני לא יכול לבנות סוכה.

שאלה: האם מתוך הכללים לבניית סוכה יש את העיקרון של "סוף מעשה במחשבה תחילה"?

כן.

שאלה: רב"ש כותב פה "היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל" למה שאני אתבייש לקבל דברים, אני מחכה לקבל מתנות, אני צריך להתבייש בזה?

לא, בבקשה, אתה ידוע בינינו כמישהו שממש מצפה למתנות, למרות שכתוב "שונא מתנות יחיה" ואתה ההיפך.

תלמיד: למה צריכה להיות בושה כשאני מקבל?

אני לא יכול להסביר לך למה צריכה להיות בושה אם אתה מקבל מתנה.

תלמיד: אני מקבל בכיף.

אם אתה חושב שמגיע לך, אם אתה חושב שאתה מקבל ממישהו שבאמת אוהב אותך אז אתה שמח, כי בזה שאתה מקבל מתנה ממי שאוהב אותך אתה גם עושה לו מתנה, נותן לו מצב רוח טוב. נכון או לא?

תלמיד: נכון.

אז בסדר.

תלמיד: למה אני שואל אותך כי הרב"ש כותב "וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה," במה אני פוגם בזה שאין לי בושה לקבל מתנה, למה אני פוגם בזה?

אתה משלם על זה בצמצום, מסך ואור חוזר, ואז המתנות האלה הן כבר לא מתנות, זה הרווח שלך שאתה מתגאה בזה.

תלמיד: אני צריך להיזהר במה שאני מקבל ואז לדחות את זה?

חכמת הקבלה כולה בנויה מעל הרצון לקבל, שאנחנו לא מקבלים בצורה ישירה בתוך הרצון לקבל אלא משתמשים ברצון לקבל כדי מעליו לבנות רצונות, כוונות ופעולות דלהשפיע.

שאלה: בקיצור, לא לקבל שום דבר? אם נותנים לי משהו, אם הבורא נותן לי, אז לדחות כל דבר?

כן, ודאי. ואחר כך לעשות חשבון האם אתה יכול לקבל את זה בעל מנת להשפיע, כמו האורח שנמצא אצל בעל הבית לפי הדוגמה של בעל הסולם.

תלמיד: יש מושג של בושה מול החברים או שזה לא קשור?

תלוי כלפי מי, כלפיך לא.

תלמיד: האם בעשירייה יש עניין של בושה בינינו, אני צריך להתבייש לקבל משהו מהחבר?

למה לא? תסביר לי.

תלמיד: זו העשירייה שלי, למה שאני אתבייש לקבל ממנה משהו?

אם זה תינוק כלפי אימא שלו או אפילו ילד יותר גדול אז הוא דורש, כי הוא נמצא כלפי אימא כמו לרכוש שלו, הוא דורש ממנה וכך זה מקובל, כי עדיין הוא תלוי בה, אבל במידה שהוא מתנתק מאימא, הוא כבר לא יכול לבוא אליה בדרישה, זה מובן?

תלמיד: לא, זאת אומרת, אם בעשירייה מישהו מהחברים רוצה לתת לי משהו, אני צריך להתנגד לקבל ממנו?

אתה צריך לעשות חשבון למה הוא נותן וכולי, אני מבין שכל העשירייה נותנת לך כי רוצים להראות לך דוגמה איך שאתה אולי תיתן משהו למישהו.

שאלה: איך בונים את הסוכה בשמחה ובתענוג, הרי זה מנוגד לרצון לקבל של כל הפסולת של ההשפעה?

אם אנחנו עושים את זה יחד, אז זה מביא שמחה ותענוג שאנחנו מתקדמים לבורא, שאנחנו בונים את הכלי הרוחני. זאת העשירייה המתוקנת נקראת "סוכה". אנחנו לא בונים כאן שום דבר, שום ארמון וכלום. העשירייה שאנחנו בונים היא כלפינו כוח השפעה, כי אנחנו כולנו רצונות לקבל, כוח השפעה שאנחנו בונים וזה בועה שבה אנחנו נמצאים היא נקראת סוכה. למה סוכה? כי היא מכסה את האגו שלנו ואז אנחנו דרכה, דרך הסכך, דרך מסך, יכולים להתקשר עם הבורא.

קריין: קטע מס' 9 מתוך איגרת ל"ו של הרב"ש.

סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא [צל האמונה], ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה". וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה... והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם" מי שרוצה להשפיע הוא דומה לירח, ללבנה "ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה." 

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

זאת אומרת החוק של הכלי הרוחני שהכיסוי צריך להיות על כל הרצון לקבל ואסור שיהיה רצון לקבל ללא כיסוי, כי אז זה נקרא "כלי פגום" והוא [יכול] לגרום לשבירה כללית. לכן בכל רצון ורצון לקבל צריך להיות צמצום, מסך, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים לעבוד עם הכלי הזה בעל מנת להשפיע.

שאלה: יש תנאי להיכנס בסוכה, או שיש את המבנה הזה בינינו והוא יכול לכסות על כולם?

איך אתה יכול להיכנס? סוכה זה דבר דמיוני, שאנחנו בונים בינינו כוח השפעה, בכוח ההשפעה הזה אם הוא קיים בינינו, יכול לבוא בן אדם רק בתנאי שהוא מוזמן, ויכול להיות שזה נקרא "אורח". שהוא נמצא בכוח המסך המתאים, כדי שלא יגרום לסוכה שלנו נזק, שאנחנו לא נקבל פתאום כזה רצון לקבל ממנו כי לא יהיה לו כיסוי המסך. לכן נותנים להיכנס לסוכה רק לאלו שיכולים להתחבר איתנו יחד לאותה עשירייה. אפילו אלף אנשים, לא חשוב כמה, אבל שהם כולם יידעו איך להיות מחוברים מעל האגו שלהם יחד, ואז הם מסוגלים להיות באותה סוכה, תחת אותו מסך.

כך אנחנו רוצים להיראות בגמר התיקון, זה נקרא "סוכת שלום", שיש בינינו חיבור שלם, "שלום" מהמילה שלמות.

ואנחנו כך נשב יחד בסוכה, בסעודה אחת ונאכל שם לוויתן. "לוויתן" זה נקרא כל הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא, אנחנו נוכל לאכול אותו בעל מנת להשפיע. שיהיה לנו כוח ומסך ויכולת על הרצון לקבל כזה כדי לעשות כוונה על מנת להשפיע, גמר תיקון. וזה הכול שייך לסוכה, סוכת שלום.

תלמיד: אני שואל כי הכנס שלנו בסוכות, הכותרת שלו היא שאנחנו רוצים לבנות בינינו סוכה שתכסה על כל העולם.

כן.

תלמיד: אז השאלה אם באמת העולם אמור להרגיש משהו, אמור לעשות איזו פעולה פנימית מצידם כדי להיכנס, או שזה משהו שהוא פשוט יעבוד עליו מלמעלה?

מהמאמצים שלנו בטוח שיהיה שינוי בעולם, בטוח שהעולם יקבל שינוי. האם הוא יידע מאיפה וממה אני לא בטוח, חושב שעדיין לא, אבל אנחנו באיחוד בינינו יכולים לגרום זעזוע טוב לכל העולם לקראת החיבור בין כולם ועם הבורא. את זה כן יכולים, אנחנו חייבים לעשות את זה.

גם מכל שיעור ושיעור שלנו כשאנחנו מדברים, אנחנו מדברים על החיבור הכללי, התיקון הכללי, על הסוכה שתהיה "סוכת שלום" על כולם, על המסך הכללי על כל האנושות, ואנחנו רואים עד כמה שהאנושות היום זקוקה לזה.

תלמיד: אז אם אני נגיד כמו ילד קטן, מה הדבר המינימאלי שאני צריך להביא כדי שיכניסו אותי לסוכה, שאני אוכל להיות תחת המסך הזה?

להתכלל עם החברים ולהיות איתם יחד "כאיש אחד בלב אחד" בהשפעה הדדית, ושאתם תייצרו כוח כזה מיוחד ביניכם, תוכלו גם להשפיע לעשיריות אחרות, לכלול אותן יחד תחת מסך אחד.

עוד ועוד עשיריות שיתחברו, יתחברו, יתחברו, שהן יהיו בסופו של דבר לעשירייה אחת, עשר ספירות, אבל [עשירייה] הכלולה בכאלה פרצופים משניים, שסך הכול כך אנחנו נתחבר.

תלמיד: אמרנו קודם שיש שני תנאים שהם תנאי אחד בעצם, האורח זה מי שהוזמן, והוא הוזמן מכיוון שיש לו כוח מסך מתאים שיכול להתחבר איתנו.

כן.

תלמיד: אם אני מנסה לקחת את המצב המתוקן הזה למצב שלנו, לנו בעשירייה מידי פעם יש אורחים, או שאנחנו לפעמים מתארחים בעשיריות אחרות, ולא בהכרח אנחנו יודעים למדוד את כוח המסך המתוקן הזה.

תשתדלו תמיד להתחבר כמו שאתם נמצאים בעשירייה אחת, נקודה.

שאלה: מה ההבדל בין המבנה הבסיסי של פרצוף, של מסך ואור חוזר לעומת המבנה של הסוכה כשאנחנו מדברים על הסכך?

סוכה זה המבנה השלם של הפרצוף הרוחני שבנה את עצמו, שעשרה אנשים בנו את הפרצוף הרוחני הזה ומחזיקים אותו בעל מנת להשפיע הדדי, ומתוכם בעל מנת להשפיע לבורא. נקודה. פשוט פרצוף.

וזה בינתיים בלהשפיע על מנת להשפיע. עדיין הם נמצאים תחת הסכך ומקבלים קצת הארה מלמעלה דרך הסכך. כי אין עדיין אור שממש משפיע עליהם, אלא קצת, כמה שהם מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע אור העליון. זה פרצוף שמתחיל כך לתקן את עצמו. כשאנשים מתחילים להתחבר בערבות הדדית, כך הם מגיעים למבנה כזה שנקרא סוכה.

אל תחשבו שזה סוכה וזה משהו שצריכים לבנות בידיים. זה צריכים לבנות מבפנים, מתוך הרצונות שלנו, מתוך הלבבות שלנו, שאנחנו נתחבר יחד בהשפעה הדדית בינינו ומביננו לבורא. זה הכול. אין כאן כלום חוץ מזה. רק נותנים לנו דוגמאות מהעולם הזה כדי שאנחנו יותר נוכל לדבר על העניין הזה. כי ברוחניות אין לנו עדיין הבחנות.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום, מסך ואור חוזר שאנחנו אמורים לעשות בכל יום רגיל, לעומת מה שאנחנו עושים בסוכות, אם זו אותה עבודה עם המסך?

אותה עבודה, אין שום הבדל, רק יש בתוך החיים שלנו זמן מסוים שאנחנו מדברים על זה. אבל זו אותה עבודה יום יום, כל הזמן, כל השנה, עד גמר התיקון. רק לבנות סוכה עוד יותר גדולה, עוד יותר חזקה, להכניס בה יותר ויותר בני העולם, עד שכולנו נשב בתוך הסוכה ונאכל את הלוויתן. לוויתן זה נקרא הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא, שאנחנו נוכל להשתמש בו בעל מנת להשפיע, לאכול אותו ובזה להנות לבורא.

שאלה: יוצא שאור החכמה זה לא מה שאנחנו דואגים לו בעבודה היומיומית שלנו, אלא זה רק כיסוי גדול. האם זה צל?

אנחנו דואגים לבניית כלי דהשפעה, זה העיקר, להשפיע כמו אורח שיושב ליד בעל הבית. הוא רוצה להיכנס למגע עם בעל הבית, אז הוא עושה על עצמו צמצום, אמנם מאוד רוצה לאכול, ועושה חשבון כמה הוא יכול להשפיע לבעל הבית, ובודק את עצמו. בהתאם לזה הוא מפעיל את עצמו, קצת יותר, קצת פחות.

אז יש רצונות לקבל קטנים וכיבוד קטן. נניח שהוא מקבל מים, מיץ, איזה ירק, זה נקרא שהוא מקבל "אורות דנפש", "רוח", אפילו "נשמה", זאת אומרת כלים דהשפעה בלבד, לא כלים דקבלה. בצורה כזאת הוא מתחיל להיכנס. ואחר כך, אפילו גם בלקבל על מנת להשפיע נמצא עם בעל הבית.

כך לומדים. מה כאן אתה רואה חדש?

תלמיד: אתה פשוט אומר שכשאנחנו בונים את הסכך הזה לא עובר הרבה אור דרכו.

מקבלים עד כמה שאנחנו מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע, קו דק מאוד לעומת העיגול הגדול, זה מה שאנחנו יכולים לקבל. עד גמר התיקון הכול זה קו דק מאוד.

תלמיד: כשאנחנו בעבודה שלנו בהשפעה כלפי החברים מתחילים להרגיש או להבין משהו, אנחנו לא שמים לזה לב, אלא רק איך לאהוב את הבורא ולעבדו בהשפעה. אני מבין נכון?

כן, אנחנו חייבים לקבל את הדברים האלה, אם אפשר, בעל מנת להשפיע. אבל בכל זאת, לעומת כל הכלי הגדול שעוד לא נפתח, וכל אור אין סוף שעוד לא נגלה, אנחנו נמצאים בקו דק מאוד, בצינור כזה קטן שמעביר לנו הארה קטנה מלמעלה, וזה נרנח"י. אנחנו חושבים שזה גדול, אבל זה בסך הכול בכל זאת קו דק מאוד. נגיע לזה ואחר כך נוכל לטפס עוד למעלה.

קריין: מתוך אגרת ל"ו של הרב"ש.

"ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו." זה נקרא שמרחמים עליו, שלא נותנים לו להישבר. אלא לא יכול לקבל את האור הגדול הזה, אז הבורא מסתיר אותו. "ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל. ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.". 

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

יש כאן משחק בין בורא לנברא. הבורא כל הזמן שומר על הנברא, כמו שאנחנו שומרים על הילד שלא ייפול, שלא ייכנס למשהו מסוכן, אלא בצורה כזאת שיתפתח בטוח. לפעמים אנחנו נותנים לו להתקדם ולעשות מאמצים מעצמו, לפעמים אנחנו שומרים אותו שלא יעשה מאמצים, כי יכול להיות שיזיק לעצמו. וככה הבורא עושה אתנו. לכן אנחנו צריכים להבין שבכל רגע ורגע שאנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים בשמירה מלמעלה. ורק לפי המאמץ שלנו, עד כמה שאנחנו מסוגלים להתחבר בעשירייה, לפי זה אנחנו נקבל מהבורא עוד ועוד אפשרויות להתקדם. רק לפי כמה שנתחבר בעשירייה, לפי כמה שנרצה להשיג את כוח הערבות, לפי זה נוכל לקבל ממנו עוד ועוד צעדים קדימה.

בסופו של דבר, עם הסוכות, עם כל הדברים, כמה שנדבר, בכל זאת העבודה שלנו היא כולה בעשירייה. רק צורה מיוחדת של ההתקשרות שלנו בעשירייה נקראת "סוכה".

(סוף השיעור)