שיעור צהריים 03.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"פועלים בערבות" – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים אותו נושא כי באמת הוא הנושא העיקרי בתיקון העולם, אנחנו צריכים לבצע אותו ולכן לברוח ממנו אי אפשר. נשתדל כל הזמן להיות בו בנוסף לכל מיני קטעים, כתבים, חומרים מחכמת הקבלה.

קריין: "פועלים בערבות", קטע מספר 1.

"אי אפשר לקיים התורה, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות [...] שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)

בסך הכול אם אנחנו רוצים לקיים את החוק הכללי של כל המציאות, אם אנחנו רוצים לתקן את כל המציאות שהיא בכוונה מקולקלת בשבילנו, לטובתנו, כדי שנוכל להביא את כל האנושות לחיבור, אז זה אפשרי רק על ידי קיום חוק הערבות - כל אחד דואג לאחר, כל אחד חושב על האחר, מתחבר לאחר, וכך כולנו מגלים את הכוח הכללי שלנו שנקרא ''ערבות''. כשנגיע לערבות או אפילו למדרגות הקטנות שלה, אז נראה עד כמה אנחנו בזה מתקנים את עצמנו, מתקנים את העולם, ובצורה כזאת אנחנו באמת מתעלים מעל כל המציאות הכללית.

לכן התורה נקראת ''תורה'', כלומר החוק הכללי של כל המציאות, ואת החוק הכללי הזה אנחנו יכולים לקיים רק על ידי הערבות בינינו. אומנם זה נגד הטבע שלנו, לא נוח ולא טוב ולא מקובל עלינו מלכתחילה שהבורא ברא אותנו בכוונה בצורה הפוכה, אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות מוכנים לשינוי שלנו כך ש"ואהבת לרעך כמוך", להיות ערבים זה אל זה, יתקיים בינינו.

שאלה: באוסף החוקים האלה כתוב שכל אחד מבצע את הרצון, אין ביניהם שום הבדל וכולם נכללים באותו רצון, ועל ידי זה הם נכללים ברצון העליון. לאחר שהם נכללים ברצון אחד, בערבות, מהו התיקון הנוסף כדי להתכלל ברצון העליון?

זה מתקיים בהדרגה בו זמנית. במידה שבה אנחנו מתקרבים זה לזה, במידה הזו אנחנו מקיימים את חוק הערבות ההדדית, ובזה שמתקנים את עצמנו אנחנו למעשה מתקנים את כל הטבע, אנחנו מתחילים לראות מתוכנו שכל הטבע הוא בהתאמה לזה. חוץ מזה לא צריך לתקן שום דבר מלבד הקשר ההדדי בינינו.

שאלה: האם זו ערבות כאשר אני מבקש מהבורא למלא את רצון החבר ולפתוח את הלב שלי, והערבות ההדדית היא שאנחנו עושים זאת יחד?

בדיוק. יפה אמרת.

שאלה: אמרת שעלינו להשתדל להיות מוכנים לשינויים. יכול להיות שאני עושה משהו לא נכון אבל במשך 14 שנה של עבודה מעשית בקבוצה אף פעם לא הצלחתי בזה. כשמגיעים שינויים גדולים באינטנסיביות רבה בתוך העשירייה, אני תמיד מגלה שאני לא מוכן לזה, לא מצליח להיות מוכן. מה זה ''להיות מוכנים לשינויים''?

העניין הוא שאנחנו אף פעם לא נהיה מוכנים לשינויים בגלל שהם תמיד חדשים, ותמיד הם כאלה שאנחנו לא יכולים לצפות אותם מבעוד מועד. אבל כשכולנו יחד מכוונים להגביר את הקשר בינינו, אז אנחנו מהר מאוד מרגישים באיזה מצב אנחנו נמצאים ומה אנחנו יכולים לשנות כדי להגיע לערבות הדדית.

בעיקרון אנחנו אף פעם לא יכולים להיות מוכנים לשלב הבא כיוון שמתגלים בנו תכונות חדשות, ולכן אנחנו מחויבים כל הזמן לעזור זה לזה, לברר יחד במה אנחנו נמצאים ומה עוד עלינו לעשות.

תלמיד: על בסיס השיעורים שלך אנחנו מוצאים ציטטות קצרות וזה מאוד עוזר. האם אפשר לראות כציטטה "להשתדל להיות מוכנים לשינויים"?

להשתדל להיות מוכנים לשינוי משמע שאני תמיד נמצא בקשר עם החברים שלי, קשר פנימי, ואנחנו כל הזמן מכוונים לעזור זה לזה ויהיה מה. כלומר לא חשוב איזה חילוקי דעות יש בינינו, אנחנו כל הזמן משתדלים לתמוך זה בזה, להיות קרובים יותר זה לזה, להיות מקושרים הדדית.

שאלה: מה זה אומר לקיים תורה ומצוות?

לקיים תורה ומצוות זה אומר שאנחנו מוכנים בכל מצב שבו אנחנו נמצאים להיות קשורים בינינו בצורה כזאת שבסופו של דבר נהווה מערכת אחת, ואז במערכת הזאת נתחיל להרגיש את הבריאה הכללית.

תלמיד: האם אפשר לומר שאם אנחנו קוראים את התורה ללא קיום הערבות, אז אנחנו לא באמת קוראים אותה, לא באמת נכנסים לתוך התורה?

נכון.

תלמיד: איך הקהל בישראל שלא מקיים ערבות קורא את התורה?

הם לא יודעים מה הם עושים. הם לא יודעים שהתורה דורשת ערבות, שהתורה דורשת "ואהבת לרעך כמוך". הם שמעו את זה במיוחד כשהיו קטנים, ילדים, אבל הם לא נתקלים בזה בחיים. ולכן אומרים, שומעים, אבל אין שום דחף לקיים כי זה נגד הטבע של האדם. כדי שאנשים יתחילו לקיים את חוק הערבות הם צריכים לעבוד על זה כל החיים, כל הזמן.

תלמיד: האם זה הכרחי להיות במצב של ערבות בטרם אתה נכנס אל התורה, אחרת אתה לא משיג כלום?

נכון.

תלמיד: חכמת הקבלה היא הכניסה הפנימית היחידה לתורה כמו שאנחנו לומדים.

נכון.

שאלה: מה זו התכללות שלמה בשביל הערבות?

ערבות שלמה היא כשכל אחד רוצה לעזור לחבר ולהיות עימו במערכת אחת, רק בצורה כזאת הם יתחילו להרגיש את החוק הכללי שנמצא בטבע, וכך הם מתחילים להשיג את כל חוקי הטבע הפנימיים. זה מה שיש לנו בתורה. כי תורה זו שיטה איך להבין את פנימיות העולם, את החוק הפנימי של העולם שסובב את הכול. לכן אנחנו צריכים כך להתייחס לערבות, שהיא המרכז של כל השיטה, של כל קיום הטבע.

תלמיד: בסך הכול בסוף הכול תלוי בבורא ואנחנו בידיים שלו.

לא, אנחנו לא בידיים של הבורא. כי אם הוא נתן חוקים של ערבות, חיבור, התקרבות, אז כשאנחנו כבר לוקחים את החוקים האלה אנחנו נמצאים ביכולת לקיים אותם או לא לקיים אותם, במידה שמקיימים. זאת אומרת אנחנו בזה נעשים חופשיים.

תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו לא בידיים של הבורא?

אם הוא נתן את חוק הערבות, שכל בני האדם בעולם בסופו של דבר צריכים להגיע לקשר שנקרא ערבות, אז הוא כבר לא משנה, לא יכול לעשות את זה, וגם כך כתוב "חוק נתן ולא יעבור". בשבילנו זו חובה, ובמשך כל ההיסטוריה שלנו עלינו לגלות עד כמה חוץ מקשר בינינו בערבות אנחנו לא צריכים כלום.

שאלה: כתוב שאי אפשר לקיים את התורה בלי הערבות. כשאנחנו לוקחים על עצמנו יותר אחריות על החברים המשמעות היא לקחת תפקיד משמעותי בעשירייה. השאלה שלי, איך לבטל את עצמי ולקדם את העשירייה בצורה הכי טובה?

על זה במיוחד כתב רב"ש. גם בעל הסולם כתב על זה הרבה, וגם יתר מקובלים, אבל בעיקר כתב על זה רב"ש בכל המאמרים שלו, איך אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה, איך להתחבר זה עם זה, להרכיב כזאת רשת קשר בינינו שנקראת עשירייה, ערבות, בכל מיני צורות שאנחנו מדברים על זה. זו בעצם העבודה שלנו. האמת שלקיים את זה מאוד לא פשוט כי זה נגד הטבע שלנו, אבל להבין מה הבורא דורש מאיתנו, כתוב על זה בצורה מאוד ברורה.

שאלה: יכול להיות שהחברה רוצה לברר בין שתי נקודות בעבודה בתוך העשירייה. מצד אחד האדם צריך לקחת תפקיד משמעותי ככל האפשר בתוך העשירייה כדי להשפיע יותר בעשירייה.

נכון.

תלמיד: מצד אחר אומרים שהאדם צריך לבטל את עצמו. איך זה מסתדר?

אבל לבטל את עצמו, זה לבטל את האגו שלו, מצד אחד. ומצד אחר, הוא רוצה להתקרב לאחרים ולתמוך בהם, וכך הוא מתקן את העולם, מתקן את החברה האנושית.

שאלה: איך להחזיק בערבות? האם זאת תפילה שלי, או שזאת בחירה של הבורא?

מצד הבורא זה החוק שאנחנו צריכים להתקרב לערבות, ומצדי זו הבחירה, לרצות להתעלות למעלה מהאגו שלי ולהיכנס לקשר הערבות בין כולם.

שאלה: מה זה אומר לחבר את העשירייה לקבוצה?

לחבר את העשירייה לקבוצה משמע עשרה חברים שמתחברים יחד כדי לעלות מעל האגו על ידי עזרה הדדית ביניהם.

תלמידה: כל החברות צריכות להרגיש בנחיצות הזאת?

כולן כולל כולן, ובכלל כל האנשים בעולם בהדרגה יגיעו לזה, בדרך טובה או לא טובה. אבל הנחיצות בזה תתגלה בפני כולם.

שאלה: לפני הכנס דיברנו על השינוי שאנחנו הולכים להרגיש בכנס ולאחריו. אני מרגיש שהשיעורים הפיסיים בצהריים אחרי הכנס הם מאוד משמעותיים. אני כבר לא רוצה ללכת לעבוד בעבודה שלי, אני בא לפה. אני לא יודע מה יהיה אחרי זה, איך נתאים את עצמנו להכרחיות, עבודה ועוד, אבל השאלה היא איך נמשיך עם זה הלאה? כי מורגש ששיעור הצהריים פיסית עם החברים זה משהו מיוחד שנותן לך באמת להמשיך הלאה לכל היום ולהגביר את זה.

נמשיך גם את שיעור הצהריים, ומי שלא יכול להשתתף, יוכל אחר כך בערב, לראות או לשמוע את השיעור בבית.

תלמיד: נוכל להמשיך לקיים את השיעור פיסית פה באולם?

יכול להיות שכן. זה לא במקום העבודה שלכם, אבל אני תמיד נותן שיעורי צהריים. אז נעשה שיעור צהריים של שעה וחצי, כמו שהיום נגיד, ונמשיך כך.

שאלה: אנחנו מנסים לממש ערבות אבל אנחנו יחסית מעט אנשים ביחס לכמות גדולה מאוד של אנשים בעולם, שהם נגד הערבות, שפועלים נגד הערבות, הם לא מבינים על מה אנחנו מדברים. איך אנחנו יכולים ליצור כזאת אמונה שלא תישבר אל מול ההתנגדות ותאפשר לנו כל הזמן להתמודד גם עם העבודה הקשה וגם להעביר לכל האנשים בעולם את הרעיון של הערבות? איך להתגבר על הפחד הזה לעשות את העבודה?

אנחנו פועלים בינינו, בתוך החברה שלנו, זו חברה לא גדולה אבל אנחנו צריכים להבין שהכוח הפנימי שלנו, מה שאנחנו עושים בטבע, הוא כוח עצום. ולכן לא צריך לספור כמה אנחנו לעומת מיליארדי אנשים שבעולם, כי הכוח שלהם הוא לא הכוח שלהם, זה כוח הבורא, ואנחנו מתעלים למעלה מהכוח הטבעי שבנו, האגו שלנו, וכן רוצים להתכלל בינינו בחיבור אלטרואיסטי, חיבור של ערבות.

לכן לא לעשות חשבונות אלא לבצע מה שהבורא דורש מאיתנו, ובטוח שנרגיש מהר מאוד את השינויים, כי אנחנו נמצאים בזמן שנקרא גמר התיקון, הדור האחרון, ערבות, ולכן כמו שהבורא נתן לכל אחד ואחד רצון להגיע לכאן, ללמוד, כך הוא גם ישנה עוד אנשים והם ירצו להתעניין בזה, להיכנס לתוך הקבוצות שלנו, וכך זה יקרה.

קריין: אומר בעל הסולם ב"מתן תורה" אות ט"ז.

"אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. "מתן תורה", אות ט"ז)

אם ישנה קבוצה, אצלנו זו עשירייה, שהיא תומכת בקיום הערבות בתוכה, בין החברים שלה, זה מספיק כדי שהבורא יעזור להם לקיים את הקשר הזה.

שאלה: איך אפשר להתכלל בעשירייה בערבות, אם מה שמניע אותנו זו אהבה עצמית?

אנחנו צריכים להשתדל להיות למעלה מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת חברים. זו בעצם כל העבודה שלנו.

שאלה: אם אני מבינה נכון, הערבות היא נגד הטבע שלנו ורק הבורא יכול לקיים אותה. אז האם העבודה שלנו היא קודם כל להבין מהי הערבות, ואז לבקש מהבורא שיקיים אותה?

כן, זה בדיוק הסדר.

שאלה: הבורא נתן לי להרגיש שכשאני מקנאה נכון ברב, אפשר בעזרת הדוגמה שלו להחזיק את הקשר של העשירייה ודרכה לבורא. איך לעזור לחברים ולחברות שלי לקנא בך רב כדי לחזק את הערבות בינינו?

נדמה לי שאתם צריכים לקנא בי רק בדבר אחד, שאני עקבי וקבוע בהשתוקקות שלי למטרה. הייתי בערך בן שלושים כשהתחלתי ללמוד אצל הרב"ש, ומאז אני לא סוטה לא לימין ולא לשמאל. עברתי הרבה מאוד מצבים, ירידות, עליות, התרחקויות, התקרבויות, אבל כל יום התפללתי בשום אופן לא להתרחק מהמטרה, וזה העיקר.

תלמידה: דווקא בכך אתה עוזר לנו. כאשר לגמרי אין כוחות, ונראה שכבר רוצים לברוח, אני מסתכלת עליך איך אתה מגיע לשיעור כל יום במשך המון שנים וזה נותן לי כוח שאני יכולה להעביר לעשירייה ולכולכם חברים יקרים.

תודה רבה.

תלמיד: נושא הערבות כמה שהוא יותר עשיר, כך הוא יותר רגיש. לא מזמן אמרת שאם בעשירייה ישנם כמה חברים שעדיין לא מוכנים להיות בערבות, אז אולי יש נכונות גם לחלק העשירייה.

זה במקרה קיצוני. העניין הוא, מה אפשר לדרוש מאדם שרק מתחיל ללמוד? זה כמו בבית ספר, בשנים הראשונות הוא בכלל לא מבין איפה הוא נמצא. הוא חוזר על הדברים, לומד, מתקשר לחברים, אבל הלכה למעשה, כאשר הוא מתחיל להיכנס למערכת הערבות, זה נחשב תחילת העבודה הרוחנית שלו. ככה שאין טעם לספור שנים ומדרגות אלא פשוט להמשיך.

תלמיד: אנחנו נמצאים בעשיריות גרעיניות כארבע, חמש שנים. לפני זה ניסינו כמה גרסאות של עשירייה, והגענו למה שהגענו באופן טבעי, לפי צורת הלימוד, לפי המיקום הגאוגרפי. פעם בצפון אמריקה הייתה לנו תקופה שפעמיים בשבוע החלפנו את העשיריות וזה מצא חן בעיניי, אהבתי אפילו את הרעיון להחליף עשירייה כל יום ולא רציתי את העשיריות הקבועות.

עכשיו זה השתנה ויש לי עשירייה קבועה שאני מאוד אוהב אותה ומרגיש כאילו העשירייה קרובה לגוף שלי, כמו החולצה שלי, שאני לא רוצה להחליף אותה. מצד שני, יש לנו Arvut team, צוות ערבות שדואג לכולם, וכשאנחנו רואים שיש עשיריות פחות פעילות, אנחנו משתדלים לעשות כל מיני שינויים כדי לעזור.

בסופו של דבר הגענו למסקנה שיהיה טוב אם המבנה של העשירייה יזכיר לנו גרעין אטומי, שיהיה מורכב מחברים שמוכנים כבר לערבות וחברים סביבם שמכל מיני סיבות עדיין לא ממש מוכנים, כי התנאים לא מאפשרים להם להיות כל יום בשיעורים. מה דעתך על כך?

אולי זה טוב לארצות הברית. אבל בעיקרון כשלמדנו אצל הרב"ש, כולם היו בשיעורים, כל בוקר, ואף אחד לא יכול היה לפספס. אחר כך כבר התחיל הכול להתפרק.

שאלה: כשאנחנו בונים את הערבות בינינו או שואפים לערבות, מתי מגיע הרגע שאנחנו נעשים שותפים של הבורא?

ברגע שאנחנו נעשים שותפים לחברים שלנו, באותו רגע אנחנו נעשים שותפים לבורא.

תלמיד: מה זה אומר להיות שותף עם החברים? אנחנו תמיד שואפים להגיע לערבות, אבל גם בתהליך הערבות יש שלבים, כמו תהליך של התבגרות. יש רגע של התבגרות או הבנה, שהנבראים הופכים להיות שותפים של הבורא. אז מתי מגיע הרגע, שאנחנו מתבגרים מספיק בשותפות עם החברים, כדי שהבורא יראה בנו שותפים ראויים?

בכללות אפשר להגיד, שמתי שהקשר עם החברים יהיה לי יותר חשוב מכל הצורות האחרות של החיים, אז אני נכנס לערבות.

תלמיד: ערבות זה אומר, שברגע מסוים אתה נעשה מודע לכך, שזה משהו שהבורא לא יכול לעשות, ואתה צריך לעשות בעצמך ואם לא תעשה, כלום לא יקרה?

לא. הכול עושה הבורא, אין עוד מלבדו, אבל לפי המאמץ שלנו.

תלמיד: זה לא שהבורא צריך אותנו בשביל התהליך הזה. ברור שהוא יגמור בעדנו, הוא זה שמתחיל את העבודה והוא זה שגומר בעדנו אבל באמצע, האם זה לא אומר שהוא צריך אותנו שנבצע את המעשה, שנשקיע את היגיעה, את המאמץ?

הוא צריך אותנו כדי שנרצה להיות בחוק הערבות. לא שאנחנו נקיים אותו, אלא נרצה שהוא יתקיים בנו.

שאלה: הערבות היא כשכל חבר בעשירייה דואג להתקדמות הרוחנית של כל חבר אחר ושל כולם יחד.

כלומר, כאשר כל אחד דואג שבקבוצה כל הזמן תהיה מערכת של ערבות.

תלמיד: במצב המושלם מערכת הערבות נמצאת במצב שלם כלפי האדם, והשאלה אם אדם אחד מסוגל במאמצים הפנימיים שלו על ידי לחצים שלו כלפי החברים, להפעיל את המערכת, להפעיל את כל המנגנון של ערבות בעשירייה?

אף פעם לא. בשביל זה קיימת העשירייה, כדי לעזור זה לזה.

תלמיד: ודווקא הלחץ המשותף הזה יכול להביא לכוח הזה?

כן.

תלמיד: ובאותה נקודה עובדים.

כן.

שאלה: כשאנחנו מתחילים את העבודה בערבות, אחד מביט על חברו, ונדמה לו שאולי הוא מוכן כבר ורק האחרים לא מוכנים. האם אפשר, אפילו כשאתה לא מרגיש שזה הדדי בין החברים, לעשות את העלייה שכולם ייכנסו לזה? האם יש מצב ביניים לפני שכולם יהיו בערבות?

לא, רק ההשתוקקות לעזרה הדדית בקשר הפנימי, אז הבורא יצור לנו את התנאים האלה ואת המטרה הסופית, המצב הסופי.

שאלה: כשאנחנו מדברים עם החברים והחברות, מורגש שאנחנו מוכנים להגיע לערבות פנימית, וזה הופך להיות לבסיס של חיינו וכבר שום דבר אחר לא מעניין אותנו. וכאן יש בעיה, איך לחיות בחיים הגשמיים האלה, שאפילו לא רוצים ללכת לעבודה. וכמו שנאמר בקטע, להשתחרר מדאגה על קיומו עצמו ובעזרת הערבות להגיע לזה שהבורא ייתן לנו את האפשרות הזאת וכל ישראל יתעסק רק בערבות הפנימית ונשתחרר מהעסקים המדומים גשמית.

אנחנו לא נוכל להשתחרר משום דבר, אל תחשבו שמתישהו זה ייגמר. זה ייגמר כאשר בחיי היומיום שלכם, בחיים המשפחתיים, בעבודה, בכל הייחודיות שלה, תבינו שאתם יכולים לקיים את חוק הערבות בכל מקום ובכל מצב.

תלמידה: יש כאן הרבה צעירים, אין לנו משפחה, אין לנו ילדים ואין לנו עבודה, אין לנו איפה לחיות.

למה?

תלמידה: הבורא לא נותן.

הבנתי. הבורא לא נותן. את זה לא ידעתי. אז תבקשו מהבורא שייתן.

מה הקשר לערבות והיתר? את מספרת לי על בעיות גשמיות שלך, אני לא רואה שום סיבה שאישה לא תוכל להתחתן, וגבר יתחתן. שיהיו לו ילדים, עבודה, זה הכול הכרחי, בתנאים כאלה נוצרנו, ובשום אופן לא צריך לעבור מקצה אחד של החיים לקצה השני.

אני במקומך הייתי מסתכל על הגברים. ואם את חושבת ברצינות להישאר במערכת הזאת של קיום התורה, אז להסתכל מי מהגברים האלה יכול להיות לך לבן זוג לדרך.

תלמידה: שמעתן, בנות?

אני אישית לא יודע מי מכם רווק, מי לא, מי נשוי. פעם היה לנו מפגשים כאלה.

תלמיד: בעבר היו מפגשים של פנויים פנויות. עכשיו אין רצון רב, צריך רצון. הפנויים והפנויות צריכים שיהיה להם רצון, נראה לי שהרצון עוד לא מבורר.

כמה ביניכן אינן נשואים? אל תתביישו, תרימו ידיים. אתן מתביישות ויש הרבה יותר מכן.

שאלה: אני רוצה אהבה.

אהבה צריך לרצות לבורא ומהבורא. ובכל יתר הקשרים צריך פשוט לרצות אהבה ותמיכה הדדית. זה יותר בטוח. תשתדלו את זה למצוא.

יש לנו הרבה מאוד קבוצות בכל העולם. תארגנו משרד כזה כללי ודרכו תמצאו בן זוג, בת זוג. זה יכול להיות בצפון דרום אמריקה, באירופה, ברוסיה וכן הלאה.

תלמידה: אני רוצה שקודם החברה שלי תתחתן.

אין צורך, אתם צריכים לארגן ביניכם את החלק הנשי של בני ברוך, את החלק הגברי של בני ברוך ולנסות ליצור משפחות. זה מאוד חשוב.

שאלה: קורה שהחיים הגשמיים, המשפחה כביכול גונבת מהרוחניות או הפוך, כשמקדישים יותר זמן לרוחניות אז כאילו גונבים מהמשפחה והם כאילו שוללים זה את זה. איך להרגיש שהערבות והחיים הגשמיים משלימים זה את זה?

זה תנאי הכרחי כדי להגיע לקשר עם הבורא. עלינו להיות נשואים, שתהיה לנו משפחה, שתהיה לנו עבודה, ואפילו אם יש לנו קרובים עשירים זה לא משנה, אנחנו בכל זאת חייבים לעבוד. נשים צריכות לטפל בבעל ובילדים וגברים צריכים לספק את האישה על ידי עבודה וכסף.

תלמידה: זו שאלה מאוד נפוצה בעשיריות, כשלחבר או לחברה אין אפשרות להיות בכל מפגשי העשירייה.

אין מה לעשות, אם אין כזאת אפשרות, אז כשיש הזדמנות.

תלמידה: חברות או חברים אחרים חושבים שהחבר קודח חור.

אם זה מגיע מלב נקי, שפשוט אי אפשר להיות בכל השיעורים, אז אין מה לעשות.

תלמידה: לפעמים האדם עצמו מרגיש שהוא קודח חור ועוזב.

לא, הוא לא צריך לעזוב בגלל זה. יש לנו כאלו דוגמאות מהתורה כמו בר ביומא. היה איש אחד שחי רחוק איפשהו במדבר. הוא היה מתארגן פעם בשנה ונוסע על החמור שלו עם עגלה לירושלים. הוא היה מגיע לאחד מאותם המקומות שמלמדים בירושלים והיה לומד שם יום אחד מבוקר ועד ערב. לקראת הערב הוא היה צריך להתארגן כדי לחזור הביתה כי הוא היה בדרך מספר שבועות ואחרת הוא לא היה יכול להרוויח את לחם חוקו. אבל זה שהוא נסע לשם ובחזרה ימים רבים נחשב לו כלימוד. מאז יש אפילו חג על שמו שבו מתאספים כל אותם האנשים שלא יכולים ללמוד כל יום ולכבודו היום הזה נקרא "תלמיד של יום אחד". זה כבר היה לפני אלפי שנים, כך שאין מה לדאוג, העיקר זה הרצון.

שאלה: אנחנו קבוצה צעירה יחסית, העשירייה שלי קיימת רק 3 חודשים. יש חברה אחת שלא מתקשרת איתנו, לא עושה איתנו עבודה ואנחנו לא מכירות את הפנים שלה. יצרנו איתה קשר ושאלנו למה היא לא מתחברת איתנו, היא ענתה שאין לה זמן כי היא מתחברת לבורא והיא עוזרת לאנשים.

זאת לחלוטין גישה לא קבלית ולא יצא לה שום דבר כך. היא חייבת להיות קשורה לקבוצה, היא חייבת להשקיע כוחות באחרים ורק אז היא תקבל קשר אמיתי עם הבורא ולא כזה שהיא ממציאה, מדמיינת. כך כתוב, אלו לא מחשבות שלי או משהו.

קריין: אומר בעל הסולם בקטע מספר 3.

"וזה סוד תפלה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

הנה לכם התשובה על מה שדברנו הרגע.

"וזה סוד תפלה בציבור," מהי תפילה בציבור? "שאסור ליחיד לצאת מהכלל," לאף אחד אסור לצאת מהקבוצה "ולבקש על עצמו," אני מזהיר אתכם, תיזהרו. אפילו אם הוא חושב לעשות בכך נחת רוח לבורא. הוא יכול לבקש רק על הכלל כולו כי אחרת הוא פשוט מחריב את הכול ובראש ובראשונה הוא מחריב את נשמתו, וכל זה מפני שהוא הולך בעקבות הגאווה שלו. "אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

לא יכולים להיות שום תירוצים, ומי שלא נמצא בקבוצה ומבטל את עצמו כלפיה לא מתקדם ולא מתקרב לבורא.

שאלה: מהי הפרת הערבות בעשירייה?

ההפרה העיקרית של הערבות בקבוצה היא כאשר האדם מפריד את עצמו מהחברים.

שאלה: האם הרצון לספק את הצורך של החבר, זהו הרצון המשותף שדרכו אנחנו נכללים בבורא?

הרצון לקיים את רצון החבר הוא אולי רצון אגואיסטי שלי. קודם כל עלי לבדוק את עצמי, אם הרצון שלי הוא לא אגואיסטי, נגד הטבע שלי. אם זה חבר שלי, אם יש לי יחסים טובים איתו וכן הלאה, אז אני יכול לעשות הרבה בשבילו אבל זאת לא תהיה תכונת ההשפעה.

שאלה: הודות למה אנחנו מתנתקים מהדאגה לעצמנו ואיך אפשר לממש זאת ממש עכשיו כדי שזה יהיה משהו מוחשי?

על ידי חשיבות הקשר ביניכם שדרכו אני מקבל קשר עם הבורא.

תלמידה: הודות למה אני מקבלת את החשיבות הזאת, איך לזרז את התהליך הזה?

רק על ידי דיבורים עם החברים.

שאלה: נשמע שהערבות היא איזה קשר מורכב. האם יכול להיות שהכול בסדר בין החברים וזה נקרא "ערבות", או שזה כלום?

ערבות זה קשר שבו אני מוכן להיות במקומו של החבר.

תלמידה: אם הבנתי נכון, כשאנחנו מקבלים את ההחלטה לעלות על סירת הערבות, כל אחד מאיתנו צריך להיות מוכן למות במקום החבר וכשהחבר יקדח חור בסירה שלנו זאת תהיה אשמתי ולא אשמתו ואני צריכה לפנות לבורא כדי שהוא יציל את החבר ולא אותי.

אני מוחא לך כפיים.

שאלה: הרגע אמרת שהפרת חוק הערבות העיקרית היא כשאני מתרחק מהחברים. לצערי זו אותה המציאות שכנראה רוב העשיריות חווות, מצבים שבהם החבר מתרחק מהעשירייה. איך בדיוק לעבוד כלפי אותם החברים? אנחנו מנסים להחזיר אותם, לעורר אותם. מישהו מתחבר אולי פעם בשבוע או חודש, או יש כאלה פעם בחצי שנה. אין לנו למצבים האלה איזו הדרכה? לפחות בתוכנו, בתוך העשירייה שלנו, אנחנו לא יודעים.

אני לא מכיר את העשיריות שלכם. לארה"ב יש חוקים משלהם. אני יודע רק דבר אחד, שאני נותן שיעורים כל בוקר במשך עשרות שנים, וגם בצהריים בדרך כלל, אני נותן שיעור. אם יש תקשורת קווית אז אפשר להשתתף בשיעורים האלה. לא באותו זמן כמונו, אז בזמן אחר. מה רע בזה? מה פתאום אתם עושים משהו מיוחד?

תלמיד: השאלה היא לא בזה, אנחנו לא מיוחדים, נדמה לי שאותו מצב קיים בשאר העולם.

זה עניינכם, מי קיים, איך ואיפה. אני נותן שיעור פעם או פעמיים ביום. בנוסף, אתם יכולים בהקלטה לראות את זה מתי שנוח לכם. עדיף כשאתם מתכנסים יחד.

תלמיד: אתה הרב, אולי זה לא חלק מתפקידך כמורה.

הרב"ש היה אמר פשוט. "החנות שלי פתוחה כל יום. מי שרוצה שייכנס ויקנה". זהו. "יקנה", משמע, ישלם במאמצים שלו, יגיעה, עקשנות. וכל יום שייכנס ויקנה. מה אני עוד יכול לעשות? תייעצו לי אתם, מה?

תלמיד: אנחנו כתלמידים יכולים לקבל ממך עצות?

העצה שלי, תפסיקו לבלבל את המוח לכם ולאחרים. אם אתם לומדים, תלמדו ואם לא, אז אל תעשו כאילו. מה עוד אפשר לעשות? כלום. זה אותו הדבר כמו עבודה בכל מפעל אחר או איפה שלא יהיה. אתם צריכים ללכת וללמוד, לעבוד ועל זה לקבל שכר.

תלמיד: מהו המפעל הזה? מיהו אחראי על המפעל? העשירייה בעצמה מחליטה?

העשירייה לא קובעת כלום. העשירייה שומעת את שנאמר, בתורה, במצוות, מה שאומר הבורא, מה שאני אומר, ובהתאם לזה נוהגת. בכל זאת, יש לכם איזו תקווה תת הכרתית שאני אגיד לכם, "אתם יודעים מה? עזבו. הכול יהיה בסדר, אפילו אם לא תלמדו", אבל זה לא עובד ככה. גם כלפי נשים וגם כלפי גברים. לא חשוב באיזו שעה של היממה אתם לומדים, אבל אתם חייבים ללמוד. התנאים שלכם בארה"ב הם לא כאלה גרועים. ממה שאני זוכר כשהייתי שם, בדרך לעבודה, מהעבודה, כל הנסיעות האלה, אפשר לשמוע כמה שיעורים כל עוד אתם נמצאים בדרך.

שאלה: רציתי לשאול לגבי מימוש בפועל של הערבות ביחס למצב הכנס הזה. הייתה לי הרגשה שהכנס הזה זה כנס של דמעות של אהבה, של שער הדמעות. המון לבבות נפתחו. ואחרי שהכנס נגמר חלקנו רשמים ושמעתי מהרבה אנשים שהם לא הרגישו שום דבר מיוחד. הם היו כאן פיזית, היו בכל האירועים, היו להם תפקידים, הם דאגו לחברה. וכל כך הופתעתי מזה ואני רוצה לשאול. האם בתפילה שלנו אנחנו צריכים לדאוג שכל הקבוצה תרגיש ותעלה יחד למדרגה החדשה של אהבה בינינו?

אתן צריכות לדבר ביניכן ולמסור את ההתפעלויות, התרשמויות שלכן מהאחת לחברתה, ואז הכול יהיה יותר מובן. האדם מקבל מהחברים שלו, מהקבוצה, מהאווירה ולא מאיזה מורה חכם גדול.

שאלה: האם האדם יכול להגיע לערבות כשהוא מרגיש ערבות ומשפיע לחברים, והחברים חולקים איתו את הקשיים שלהם, אבל הוא לא חולק את הקשיים שלו עם החברים? האם הוא עדיין יכול להגיע לערבות?

זה לא מספיק. אנחנו צריכים להיות בקשר הדדי בינינו, ואז נוכל להתקדם מהר.

תלמיד: מבלי שיש לי ניסיון בעבודה קבוצתית, היכן ניתן למצוא את הדוגמה הזאת?

למי יש את הדוגמה הזאת? לאף אחד.

תלמיד: המילה הזאת "ערבות" ניתן איכשהו להחליף אותה בפעולה אחת לפחות כדי לטעום, לאיזו תקופת זמן?

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

תלמיד: שניים יכולים לעשות זאת?

יכולים. ואחר כך גם כל האנושות. בסופו של דבר נגיע לזה שכל האנושות תהיה מאורגנת ככה.

שאלה: אנחנו רוצות למלאו רצון של חברה, האם היא צריכה להכין את הכלי שלה. בגלל שהיה הרבה רצון לאחווה והיה חיבור בינינו בכנס, לא יכולתי לסבול יותר?

לא, שיהיה ככה. כמו שאתן מתקרבות לאט לאט זו אל זו, כך תצליחו.

שאלה: בעניין הקשר בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים של הקבוצה שלנו, יש לנו חברות שהבעלים שלהן לא לומדים את חכמת הקבלה. וכמובן שיש מקרים בעיות במשפחה, והבעלים לא רוצים להגיע הביתה כי "יש לכן שיחות בעשירייה כל הזמן". וחברה אחרת מכיוון שיש לה כביכול תפקידים בשיעור הבוקר. בעלה מחפש אותה במשך יממות והיא לא נמצאת בבית?

זה לא צריך להיות.

תלמיד: מה עלינו לעשות?

קודם כל אתם צריכות להיות נשים נורמאליות ואימהות נורמאליות, ואחרי זה כל השאר ואתם תראו שיהיה לכם זמן לכול. לא להשתגע שם עם הקבלה ועוד אילו עניינים. מספיק שבזמן הלימוד שלכן לא בבוקר, אלא אתם תהיו עם אוזנייה, תקשיבו לשיחות שלי. זה די והותר. אני חושב שהזמן שאתן מתעסקות במטבח, בניקיונות בעוד משהו, אם תהיו עם אוזנייה לשמוע את השיעור שלי, יהיה לכם זמן לסיים את האקדמיה.

תלמידה: יש לנו במוסקבה עשיריות עם מסגרת יותר מקלה שאין בה תקנון, אין תפקידים ברורים. איך הבורא והמערכת מתייחסים לכך שאנחנו יכולים להחליף עשירייה?

לא כל כך פשוט להחליף עשירייה. אבל אתן יכולות להתכנס בעשירייה שלכן פעם בשבוע, וכל יתר הימים לשמוע אותי באמצעי התקשורת הרגילים.

שאלה: בסיום הכנס יש הרגשה שנולד משהו חדש. איך לפתח את ההרגשה הזאת, לא לאבד את הרגשת הערבות, הרגשת המערכת שנוצרה כרגע? איך לא להתפזר אלא דווקא לפתח יותר ויותר. האם יש איזה תרגיל, או איזו כוונה?

יש מלא תרגילים וכוונות ומחשבות הכול מכול. אתן פשוט צריכות להרגיש כמה נחוץ לכן להתחבר אחת עם השנייה, ולבדוק את עצמכן בכל נסיבות החיים במהלך היום כמה אתן מוסיפות לקשר ביניכן עוד מאמץ ועוד אחד וכן הלאה.

שאלה: לאחר הכנס הבורא התחיל לשמוע את התפילות.

ולפני זה הוא לא שמע.

תלמידה: לא עד כדי כך. אני מרגישה את זה. היום מספיק להגיד משהו לחברים, ואחרי דקה שתיים הכול משתנה, זה הגילוי. מה עשינו בכנס שזכינו לחזק את ההרגשה הזאת? יש יראה מאוד גדולה ואנחנו רוצים לחזק את הברית הזאת איתו.

אין כאן שום דבר חדש. כדור הארץ סובב כפי שסבב ואנחנו מתקיימים עליו כמו קודם, הכול השתנה קצת רק בכם. כלומר, מה אנחנו צריכים לעשות? כל יום אתם צריכים לשמוע שיעור. בשיעורים האלה אני משתדל להחדיר בכם כל מה שצריך כדי להשיג את הבורא ואת הטבע הנצחי. אז הכול תלוי בכם. אנחנו נפרדים היום-מחר, הכנס הבא שלנו יהיה רק בינואר. נשתדל להיפגש בטורקיה מי שיוכל. ואני חושב שאנחנו נראה איזה צעד לקחנו קדימה.

תלמידה: מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו כל השבוע איתך פיזית.

אז לכן אין מה לעשות יותר. אתן בדיוק כמו כל הקבוצות שלנו בעולם, צריכות לשמוע את השיעור ולהשתדל לממש אותו בכן.

תלמידה: אמרת שרק אנחנו קצת השתנינו, באיזה אופן?

טיפ טיפה השתניתן. התחלתן לשמוע שלמעשה התורה, הבורא מתגלים לא באדם, אלא בין בני האדם. וזה הישג גדול.

שאלה: החיים הרוחניים שלנו קורים בעיקר בתוך העשיריות. אולי את הכנס הבא שלנו בטורקיה להפוך לכנס פרקטי על נושא של החיים שלנו בעשיריות, שבאמת נדון בשאלות החיות האלה?

אנחנו יכולים לדון בזה לא רק בזמן הכנסים, כיוון שהכנס הבא יהיה בעוד חצי שנה. אנחנו יכולים לעשות בינינו כנס וירטואלי, ושם לברר את הכול. תחשבו איך לעשות את כל זה. אני מוכן, אם אתם רוצים רק ביניכם או יחד איתי, או עם המדריכים שלנו, המנהלים. אני מוכן לכל סוג של קשר.

שאלה: בארבע השנים האחרונות נולדו לי ארבעה נכדים והחיים קצת השתנו. השינוי הזה לא קרה לנו עם הילדים שלנו, אבל כן עם הנכדים. הרבה פעמים לוקח זמן לשינויים כאלה, במיוחד בשבילי.

כן.

תלמידה: האם זה נכון כלפי הבורא, כלפי הקבוצה, האם זה גם שם קורה ככה?

כן, זה הכול נכון וזה הכול כך צריך לקרות. קצת יותר סבלנות והכול ישתפר, כולל איטליה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאסור לנו לבקש עבור עצמנו, כי זה ממש חורבן לנפשנו.

כן.

תלמידה: אבל גם שמעתי, שאנחנו צריכים לכלול את עצמנו בסוף התפילה. האם זה נכון?

יחסית כן, נברר את זה עוד.

(סוף השיעור)