שיעור בוקר 06.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 484, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 484, "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "שני חלקים בתורה: בין אדם למקום בין אדם לחברו".

מטרת הבריאה היא להעלות את האדם נפשית, פנימית, ברצון לקבל שלו, מדרגת החי, מדרגת הבהמה, לדרגת האדם הדומה לבורא, לדרגת הבורא. לכן אנחנו צריכים יום יום מתחילת ההתעסקות שלנו בחיים להעלות את עצמנו מדרגת הבהמה שדואגת רק לעצמה, למשפחה שלה, לדאגה לבורא ובעצם לכל האנושות, לרצון הכי גבוה שקיים בטבע.

לכן כותב לנו כאן המקובל "שני חלקים בתורה בין אדם למקום - בין אדם לחברו". אנחנו צריכים לדאוג להעלות את עצמנו, וכדי לעלות לדרגת הבורא על האדם לדאוג לעלות לאהבה לחברו.

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו

"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."

יש לנו שיטה איך לעלות מרמה שאנחנו נולדים בה כבהמות, כחיות, שדואגים רק לכוח החיות, לחיים שלנו כאן, כמו כל דרגת חי, לדרגה של הבורא, בה נרגיש חיים נצחיים, חיים שיוצאים מגדר הגוף שלנו. השיטה שעל ידה אנחנו יכולים לעלות למעלה מהדרגה שלנו נקראת "תורה", מהמילה אור. ובתורה יש שתי רמות, שאדם מחנך את עצמו לדאוג לחברים, לכולם, ולדאוג לבורא.

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו

"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."

המטרה שלנו להגיע לאהבת הבריות, ואנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, אנחנו לא נולדים בתכונה כזאת. ועד שאנחנו מגיעים לזה, אנחנו חייבים לראות שזו המטרה שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת, "כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי"? למה זה כך?

כך אנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים רק את עצמנו. מה שקורה לזולת אנחנו לא מרגישים, אנחנו לא נמצאים בגופו של הזולת. לכן כך אנחנו קיימים בעולם הזה ועלינו לפתח את הרגישות שלנו לזולת כך שנגיע ליחס לזולת כמו שלעצמנו.

תלמיד: לא הבנתי את הקשר.

איזה קשר?

תלמיד: שכל מה שבא מהזולת זה לא מציאותי, זה ריק בשבילי. הרי הזולת ממלא אותי.

לא. אני לא מרגיש אותו.

תלמיד: אני מקבל מהזולת תענוג.

אתה מקבל מהזולת תענוג. כלומר אתה מקבל מהזולת תענוג.

תלמיד: אז למה זה מורגש כריק ולא מציאותי?

כי אתה לא חי בו, אתה לא מרגיש אותו, אתה לא מרגיש מה שהוא מרגיש, אלא אתה מרגיש מה שאתה מקבל ממנו.

אנחנו נמצאים מלכתחילה באהבה עצמית. אין לנו שום דבר לעשות עם זה, אלא רק להרחיב אותה לאהבת הזולת, שאני ארגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי.

שאלה: גם לי המשפט הזה סתום. כתוב "כל שבא מזולתו", אז אם למשל חבר העיר אותי לשיעור בוקר וגם בא ולקח אותי, אז בעיניי זה לא דבר ריק, זה דבר מדהים ומאוד מציאותי. אז מה הכוונה פה?

הכוונה שאתה לא מרגיש אותה דאגה שיש בליבו של החבר שעשה את זה. למה שאתה לא תעשה את זה?

תלמיד: קורה שאני לא עושה את זה ולא מתעורר לבד, אבל אם החבר עשה את זה, אז אני מרגיש שהוא דאג לי.

כן, אבל זו לא דאגה שאתה דואג לו.

תלמיד: אבל זה לא דבר ריק בעיניי, זה דבר מדהים.

בסדר, הוא בחור טוב, זה מה שאתה רוצה להגיד. אבל אתה לא מרגיש את דאגתו אליך ואתה לא נמצא בדאגה אליו.

תלמיד: עד עכשיו חשבתי שכן.

מה זה חשבת שכן אם אתה לא קמת ודאגת לו?

תלמיד: אני לא קמתי, אני הייתי לא בסדר, אבל החבר כן דאג לי.

כן.

תלמיד: ולכן זה לא דבר ריק, זה דבר מלא לגמרי בעיניי.

מה זה "מלא"? החבר מלא.

תלמיד: החבר מלא אהבה כלפיי.

כן. ואתה?

תלמיד: ואני לומד מזה.

אם כן.

תלמיד: ובשיעור הבא אני אעשה כל מאמץ וגם אני אלמד מזה להעיר חבר אחר.

זה נכון.

קריין: המשך משורה "הרי שבהשתלם".

..."הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו."

אנחנו צריכים טוב טוב להבין, לזכור ולקיים, שכפי שאני מתייחס לחברים כך אני מתייחס לבורא. ולא יכול להיות אחרת, ממש אין הבדל בין זה לזה במידה הקטנה ביותר. לכן החיבור שלנו בעשירייה מראה לנו את מידת החיבור שלנו עם הבורא בצורה שלמה, אין בזה משהו מקדם, אלא כך זה עובד.

שאלה: נכתב שבהתחלה מלמדים לאט לאט לעבוד מיראה ולקבל שכר. לעבוד מיראה ולקבל שכר זה גם לקבל על מנת לקבל, אבל כך גם אדם רגיל מתנהל.

נכון.

שאלה: אז לָמה זה כביכול לא לשמה שמביא אחר כך ל"להרבות דעת"?

אדם מתחיל להבין שיש בכלל פעולות שעל ידן הוא מקבל שכר או עונש.

שאלה: אבל גם החבר שלי עושה כלפַי פעולות, הוא מראה לי שאפשר גם להשפיע, לא רק לקבל על מנת לקבל.

יכול להיות שהוא מראה, ויכול להיות שלא, זה כבר תלוי בך ולא בו.

שאלה: האם ה'לא לשמה' שמדובר עליו פה, זה להשפיע על מנת לקבל, יש שלב כזה בדרך?

זה שייך לחבר שמעיר אותך, שיכול להיות שהוא מעיר אותך על מנת לקבל, כן.

שאלה: "להרבות דעת" זה אומר שצריך לעבור איזשהו שלב שבן אדם משתדל להשפיע ורואה שהוא לא לגמרי בכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: וזה מביא אותו לאט לאט לצורך להגיע להשפעה נקייה יותר?

אם הוא נמצא בחברה נכונה ועובד על עצמו, אז כן. אלה דברים מאוד חשובים, כי היחס בין אדם לחברו, במיוחד בעשירייה, זו המדרגה ההכרחית להגיע לקשר עם הבורא. אנחנו לא יכולים להגיע לקשר עם הבורא בלי להפוך, בלי לשנות, את היחס שלנו לחבר.

שאלה: עד כמה היחס של האדם לאשתו משפיע על היחס שלו לחברים?

זה משהו אחר.

שאלה: אין קשר?

כתוב "אשתו אדם כגופו", הוא חייב להתייחס לאשתו ממש כמו אל הגוף של עצמו.

שאלה: זה לא מודל שיכול להשפיע על היחס של האדם לחברים?

לא, לא, זה דבר אחר לגמרי, לאשתו הוא מחויב, הוא מחויב מצד הטבע הרוחני, כי הם בעצם נמצאים במערכת אחת וכך צריך להתקדם. צריך לפתח אהבה שהיא ממש כמו אל עצמו, "אשתו אדם כגופו".

שאלה: יש הרבה פעולות שאני עושה כלפי העשירייה, כי כך רב"ש כתב ואנחנו לומדים אותן ביחד. כבר שנים אני פועל כך כלפי העשירייה, למשל הבוקר ניסיתי להעיר חבר, אבל כבר שכחתי לחשוב שאני עושה כך במטרה להגיע לבסוף לבורא, זה נעשה מתוך ההרגל שאנחנו מתאמנים לבצע את כללי רב"ש. האם זה גם אפקטיבי?

זה אפקטיבי, אבל לא שלם.

שאלה: אז האם צריך כל הזמן לנסות לעשות סוג של איתחול על הכוונות, על כל הפעולות האלה איכשהו?

עד גמר התיקון.

שאלה: מה זאת הנקודה הסופית?

"הנקודה הסופית", כנראה זו הדבקות השלמה.

שאלה: אז רק בדבקות השלמה האדם מגיע להרגיש את אהבת ה'?

כן.

שאלה: מה עד אז?

עד אז יש לו דרגות בזה, מדרגות.

שאלה: הוא לא מרגיש כל קשר עם הבורא, רק בנקודה הסופית?

מרגיש, אבל זה לא סופית.

שאלה: אז מה זה אומר שאין הפרש בין שניהם, האם רק בגמר התיקון, עם הנקודה הסופית, בדבקות השלמה אין הפרש בשניהם, האם זה לא קורה כבר מהתחלה, כשאדם נכנס להרגשה הזאת, אפילו הקטנה ביותר, זה אמור להיות במדרגה הראשונה?

מהמדרגה הראשונה, כשאדם נכנס לקשר עם הבורא ולקשר עם החברים, שם הוא מתחיל להרגיש עד כמה ההתקשרות הזאת היא גורלית לו.

שאלה: הוא כותב, "שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית", לָמה הוא מפריד באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו, לָמה לא מספיק השפעה לזולתו?

כאן דורשים מאיתנו אהבה, "ואהבת את ה' אלוהיך", "ואהבת לרעך כמוך". דורשים אהבה, השפעה זה ביטוי יחסי של אהבה.

שאלה: אז לָמה לא מספיק לי להשתלם באהבת זולתו וההשפעה תהיה כבר הביטוי שלה? מה מאפיין כל אחד מהם, האם אלה שני אופנים של עבודה?

כן, כי אדם יכול להשפיע אפילו כשהוא עדיין לא כל כך אוהב, ולכוון שהשפעתו תביא אותו לאהבתו.

שאלה: לָמה הרחבת ההרגשה, מהרגשת עצמי להרגשת הזולת, מביאה את האדם להרגיש חיים נצחיים?

כי הוא מרגיש את מה שנמצא מחוצה לו, ומחוץ לאדם יש עולם רוחני, העולם הנצחי, כי הוא נפל מזה על ידי חטא עץ הדעת, הוא לא מרגיש אותו, ועל ידי קבלת כוח ההשפעה ואהבת הזולת הוא חוזר להרגשה הזאת של העולם העליון.

שאלה: מה נצחי בהרגשת הזולת? ומה זה בכלל נצחי?

כשאתה יוצא מהאגו שלך, מרצון לקבל, ונכנס לרצון להשפיע בזה אתה עולה למעלה מהטבע של העולם שלך.

שאלה: אז מה זה נצחי?

הוא נצחי, הוא לא נעלם פשוט, הוא לא משתנה, תמיד נמצא בהשפעה.

שאלה: איך להגדיר אהבה רוחנית?

להגדיר אהבה רוחנית זה נקרא שאני מרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי.

שאלה: מהי ההרגשה הזאת?

כמו שאני מרגיש מה אני רוצה, כך אני מרגיש מה האחר רוצה ונמצא באותה מידת הדאגה כמוהו.

שאלה: בגמר תיקון כולנו נרגיש את הלב אחד של האחר כמו אחד?

כן, נרגיש בכלל כולנו כאחד.

תלמיד: למשל עכשיו, אני רואה חברים מהכלי העולמי, את ההשתוקקות שלהם, אני מדמיין את זה או אני מרגיש אותם?

בינתיים אתה מדמיין, עד שנגיע למצב שבאמת נרגיש שכולנו נמצאים ברצון אחד, וברצון האחד הזה יתגלה הבורא.

תלמיד: אם כולנו נרצה להרגיש אחד את האחר אז זה יקרה, הבורא יכול לעשות את זה?

יכול להיות שכן. אני לא בטוח שזה יקרה מיד אבל תנסו, לנסות חייבים.

שאלה: הבורא זאת מערכת שבה כולם מחוברים אחד עם האחר, איך יכול להיות שפעולה כלפי חבר ספציפי שלא מביאה בחשבון את כל המערכת, שקולה לפעולה כלפי כל המערכת?

לא, זה לא יכול להיות, אתה צודק. אם חבר עושה קשר כזה עם השני, עם הזולת, זה לא משפיע על כולם בצורה ישירה ומלאה, אבל ניתן מזה אור מקיף לאחרים.

שאלה: איך בכך שאנחנו רוצים להשפיע לחבר, אנחנו משפיעים לבורא?

כי יש מערכת אחת ורצון אחד. אם ברצון שלנו אנחנו מתייחסים באהבה לחבר, אהבה היא תכונת הבורא, אז אנחנו כבר דומים בכך לבורא, ולכן כך מתייחסים אליו, נמצאים עמו באיזו השתוות הצורה.

תלמיד: בכך שאני משפיע לחבר, אני חייב לחפש את הבורא או שממילא כבר נוצר הקשר אתו? אני צריך מלכתחילה לרצות למצוא את הבורא בתוך החבר?

כן.

שאלה: אהבה היא כשאני מרגיש את החבר כמו את עצמי ואפילו יותר? מה בדיוק אני אמור להרגיש בחבר, מה הוא רוצה לשתות, לאכול?

הכול, את כל הרצונות שלו אתה בעצם יכול להרגיש, להתלבש בו.

תלמיד: יש עשרה חברים בעשירייה שלי, אני אמור להרגיש את כולם?

בעצם כן, אבל לא רצונות גשמיים גופניים, אלא אתה מעוניין להיות איתם בכוונתם לבורא, שכולכם נכנסים לאותו הכיוון. כמו שכולם משתוקקים להגיע לדבקות בבורא, גם אתה רוצה להיות איתם כך.

תלמיד: אז אם אני אוהב את החבר, אני שוכח כביכול מעצמי ואני חי רק בחבר, רק בחברים?

אתה לא שוכח, אבל אתה מרגיש את הרצון שלך ואת הרצונות שלהם, כאחד.

שאלה: האם נכון להגיד שיש לנו שתי מערכות, מערכת השפעה ומערכת אהבה ומה שמסנכרן ביניהן זאת הכוונה?

אני אולי יכול לחלק כמוך, אבל לא נראה לי. מערכת ההשפעה היא שלב א' אולי בהתקרבות בין בני אדם בהתכללות, והאהבה היא שלב ב'. בכל זאת, זו אותה המערכת, רק בשלבים.

תלמיד: אבל יש איזו תלות בין הראשונה לשנייה, מה קודם למה, השפעה או אהבה?

קודם השפעה, לכן מלכתחילה אנחנו צריכים להשפיע זה לזה בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, ואחר כך מגיעים לרגשי אהבה, להתכללות.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא נצחי, האם זה אומר לגבינו שאנחנו נמשיך להתקיים בצורה אחרת גם לאחר שנמות, לאחר שהגוף הגשמי שלנו ימות?

כאן אתה נוגע במצב גופני, חי ומת, עוד לא דיברנו על זה, נדבר על זה פעם אחרת על מנת שלא נתבלבל. רק נגיד דבר אחד, היחסים שלנו בעשירייה נמשכים אפילו אחרי מיתת הגוף שלנו.

שאלה: האם בגמר תיקון אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רק משפיעים ולא מקבלים כלום לעצמנו?

אנחנו מקבלים ומשפיעים מפני שבלי לקבל אי אפשר להשפיע, ולכן כל הפעולות שלנו, גם השפעה וגם קבלה, כולן כדי להתחבר יחד ולהיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את החבר או את החברים כמו את עצמי, את הרצונות שלהם כמו את שלי?

תתאר לעצמך שאתה מרגיש את החברים שלך כמו שאתה מרגיש את עצמך. תשאל אמא איך היא מרגישה את הילד.

תלמיד: אני מסתכל על העולם מתוכי, כל התחושות מתוכי, איך להתכלל בחבר עד כדי כך שאוכל להסתכל על העולם ולהרגיש דרכו?

תסתכל על כל העולם כאילו זה אתה.

שאלה: נאמר "נשים, קטנים וכלל עמי הארץ מלמדים אותם לאט לאט ועל מנת לקבל שכר". למה הוא כולל נשים ברשימה הזאת?

כולם צריכים להגיע, כולם צריכים להרגיש באיזו מידה, שנמצאים במערכת אחת.

תלמיד: אני מבין, אבל למה הוא כולל נשים ברשימה של אנשים שכביכול לא יכולים עדיין לעשות את זה כמו שצריך?

לא, מה פתאום.

תלמיד: כי כתוב נשים, קטנים וכלל עמי הארץ.

מפני שהם נכנסים יותר מאוחר.

תלמיד: איך מגיעים לרמת הזדהות כזאת, שמרגישים את האחר? יש גם אנשים שאולי חוו את זה לרגע ואם חווים את זה לרגע, איך באמת ניתן להאריך את הזמן ולחוות את זה לנצחיות כמו שאנחנו לומדים?

על ידי תרגילים. תנסה לעשות תרגילים כאלה במשך היום.

תלמיד: תרגילים של דמיון?

כן, עד שמתקרבים לאמת.

שאלה: בעל הסולם כותב שיוצא שהתכלית המבוקשת היא שהמצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ששתיהן "לשמה", הן כאילו אותה הישות. למה הוא מתכוון פה?

הוא מתכוון שאדם צריך לעשות את זה רק לטובת הזולת, זולת יכול להיות חברו וזולת יכול להיות בורא.

תלמיד: אז כל מה שנראה לי בשלב הזה, אם אני עושה את ההבדלה בין לבין, זה כיוון העבודה שצריך לעבוד אליו, ולתובנה הזו להגיע?

תנסה לכיוון הזה ונראה.

שאלה: אנחנו אומרים שעדיף לעבוד מתוך מרכז העשירייה, אז מה ההבדל בין עבודה של חבר ספציפי לעבודה מתוך המרכז?

זה הבדל שיכול להיות בדרך אבל בסופו של דבר אדם צריך להרגיש שהוא עובד מתוך מרכז העשירייה.

תלמיד: זה כאילו סכום של ההתרגשות שלי מכל החברים?

כן.

שאלה: אני מבין במוח שלי שהמטרה היא אהבת הזולת, אבל במשך השיעור או במשך הפגישות שלנו אני מרגיש קיר גדול, ואין לי כוח להתגבר על הקיר הזה. איך אני יכול להתגבר על המצב הזה, אני מרגיש שאני מתבייש?

קח את הכוח שלך בידיים ותתחיל לעבוד עימו.

שאלה: אם אנחנו בונים כוונה לטובת הבורא אז החברים חונקים מתשומת הלב שלנו, כשאנחנו מכוונים לחבר אז הבורא חומק מאיתנו, איך לבנות את הקשר הזה לחבר בין החברים לבורא ולהחזיק בנקודה הזאת? זה קשה.

צריך להתאמן ולאט לאט אתם תבינו איך לעשות את זה.

תלמידה: אנחנו מבקשות בעשירייה שנהיה כאחד בינינו ולבורא, הבקשה הזאת מחזקת איכשהו, מכוונת לחיבור הזה?

אתן חייבות להרגיש את זה בעצמכן.

שאלה: האם אני משמחת את החברות שלי ואני אראה את שמחת הבורא שהוא חולק את האושר שלו איתי, אני רואה את תכונות הבורא?

במשהו כן.

שאלה: יש לנו צורך גדול להגיד מילות תודה לרב שלנו. רב יקר שלנו, מורה שלנו, מורה הרוחני שלנו איך להביע במילים ולהעביר את כל האהבה שאנחנו מרגישות כלפיך. אתה כמו אב רוחני ששנים ארוכות נתת לילדים שלך ולא קיבלת שום דבר בחזרה. אתה כמו חוליה מקשרת שמחזיקה את כולנו יחד. אם לא היית אתה לא היינו אנחנו. בבקשה קבל את התודה שלנו בצורה של תפילה בשתיקה. כלי עולמי יקר בואו נעלה תפילה לבורא עבור הרב שלנו.

תודה. אני מרגיש את הפנייה שלכן בליבי ואני מודה לכן מאוד. הודיה גדולה ביותר היא אם כולנו נהיה יחד ברצון אחד, לבורא אחד.

שאלה: במהלך הכנס הזה מורגש יותר ויותר שכל המומים זה אני, כל הרע שאני רואה זה בי, ולא ברור לי איך אני יכול לתקן את עצמי אם אני רואה שכל הזמן זה חוזר על עצמו ומתגלה עוד יותר, שאני לא יכול לתקן את עצמי בשום דרך ולבטח שלא לאהוב מישהו, אני לא יכול לצאת המצב הזה, אז איך אפשר לעשות את זה בכלל?

תתקרב לאחרים והכול יצליח לך.

קריין: פסקה "וזה ששיער".

"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

שאלה: באותו הקשר, אמרת קודם חוק - היחס שלי לעשירייה זה היחס שלי לבורא.

כן.

תלמיד: מה יש בעשירייה שמבטא את המושג הזה "בורא"?

ביטול עצמנו מצידנו, ולכן אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא.

שאלה: איך לתרגם דברים שאני רואה בעשירייה כדברים שאני רואה בבורא, איך להצליח בזה, לקשור אותם?

זה קורה. זה פשוט עד כמה אתה מתנתק מהאני כלפי החברים, כי הם עוזרים לך להתנתק מעצמך, אז אתה בזה תהיה מכוון לבורא.

תלמיד: יכול להיות שיש לי יחס לעשירייה, אני מודע ליחס הזה, זה יכול להיות יחס של כעס, יכול של שמחה ואהבה, אבל לבורא אין לי יחס, הוא נסתר שם. איך לחבר ביניהם?

אנחנו עוברים מאהבה עצמית, דרך אהבת הבריות, לאהבת הבורא. השלבים האלה נמצאים לפנינו, ובמידה שאנחנו משתדלים לבצע כל שלב ושלב הוא מביא אותנו לשלב הבא.

תלמיד: אם אני מתייחס לעשיריה ששם קל לי אני רואה אותם, הם דבר מוגדר, זה נכון להגיד שמהיחס הזה אחר כך אני אגלה שזה בעצם היחס לבורא, התוצאה?

נגיד.

תלמיד: אני לא מדבר על עשירייה, אני מדבר על אנשים בכללות, שם אין תוצאה כזאת.

אין, כי הם לא מחוברים.

תלמיד: עשירייה זה פשוט משהו מדויק?

כן, שאיכשהו יש שם עשירייה, מושג אחד שמורכב מעשרה, שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתכלל בכלל. והכלל הוא עשרה.

שאלה: אני מרגיש את עצמי באופן מלא ואם אני מנסה להרגיש את החבר, אני מרגיש שזה חלקיק, נקודה שבלב, גם זו אהבה?

באופן חלקי.

שאלה: לגבי הרגשת הזולת. האם אפשר לעשות תרגיל כמו בחדר כושר, שאני מעמיס חבר אחד עלי ואני כל הזמן חושב עליו, ואחרי שאני מתרגל, אני מוסיף עוד חבר לאותו חבר וככה אני יכול לאסוף את כל העשירייה?

יכול להיות.

תלמיד: אז כדאי לעשות את התרגיל הזה?

בחדר כושר אני לא יודע.

תלמיד: גם בחדר כושר כשאני מתאמן אני חושב על החבר.

כן.

תלמיד: זה גם חלק מהתהליך.

בסדר, תנסה.

שאלה: מה מחבר בין מחשבה, בין שכל לבין הרגשה?

אלה שתי רמות, המחשבה היא שכלית וההרגשה היא גשמית, בהמית, גופנית.

תלמיד: והם צריכים להתחבר, להיות אחד?

הם צריכים לגרום זה לזה.

תלמיד: ומה מחבר ביניהם, מה מקרב ביניהם? לפעמיים אני שומע אותך אומר, "אתם צריכים להבין שככה וככה וככה", ולפעמים אני שומע אותך אומר, "אתם צריכים להרגיש".

אלה שתי מערכות שונות, הבנה והרגשה.

שאלה: הדבר הזה צריך להתחבר? כי אני בטוח שכל אחד מאיתנו, אחרי שנקרא מה כתוב, נסכים שאנחנו מבינים, וההרגשה היא כאילו משהו נפרד לגמרי מההבנה.

להרגיש זה כבר על ידי פעולות. להבין אתה יכול מיד.

תלמיד: איזה פעולות?

כמה פעולות שאתה עושה ברצונות שלך, במעשים שלך, בתנועות שלך ואז אתה מרגיש מתוכם מה שקורה.

תלמיד: אז ההרגשה זה דבר גמיש, זה דבר מתפתח?

כן, ודאי.

שאלה: מה מפתח את הפעולות שאנחנו עושים?

פעולות.

שאלה: אם הבורא יכול לטעות ועם החבר תמיד זה פרוס לנגד עיניו. איך אני מעריכה את מידת הרגשת החברים שיש בי על ידי העיניים שלי?

כמו שאת רואה כך את מעריכה.

תלמידה: אבל אני לא רואה את הרגשות.

אבל הדמויות הוויזואליות האלה מולידות בך הרגשה.

תלמידה: למה הכוונה דמות ויזואלית?

מה שאת רואה, לזה הכוונה דמות ויזואליות.

תלמידה: אני לא כל כך מבינה. אני מרגישה את החבר, יש בי איזשהו דמות ויזואלית ואז אני מעריכה אותה איכשהו?

את רואה דמות וזה מוליד בך כל מיני תחושות.

תלמידה: ואני מעריכה את הרגשות האלה?

כן, בעיניים הפנימיות שלך.

תלמידה: מה זה עיניים פנימיות?

אלה התחושות שלך.

שאלה: יש בעיה. חזרנו עכשיו מהר מירון וחברה שלנו נפלה, התעלפה ושברה את הרגל.

מי שלח אותכם לשם, מי היה איתכם? הלכתם בלי מדריך?

תלמיד: היינו עשרה אנשים, בשתי מכוניות. היינו ליד קבר רבי שמעון.

זה לא אומר כלום רכב זה לא מדריך.

תלמיד: איך להצדיק את הבורא הטוב והאוהב ששובר את הרגליים לחברות?

אני לא יודע. אני גם לא יודע למה נסעתם לשם, ועוד בלילה. אצלנו זה לא מקובל לנסוע עשרה אנשים לאיזה הר.

שאלה: זה הכנס הראשון שלי והרגשתי שהלב שלי נפתח והתחיל להרגיש רגשות חדשים. להרגיש שילוב של תחושות והשתוקקות. איך לשמור על זה? אני מאוד מפחדת שכאשר אסע הביתה, התחושות האלה ייעלמו בשגרה ואני לא אוכל להתכלל כך בחברות ובכלי העולמי ולהשפיע בלב על ההתקדמות המשותפת שלנו?

את חייבת להישאר בקשר לכן בזמננו התפתח האינטרנט, הטלפונים. אנחנו רואים, שומעים, כותבים אחד לשני, משתתפים בשיעורים ובכנסים.

מאיפה את?

תלמידה: אני מאודסה. אבל אני גרה בברצלונה. יש לנו שלוש חברות שדוברות רוסית ויש עוד הכלי הספרדי שהכרתי כאן ונהיה בקשר.

מצוין. נהיה בקשר.

תלמידה: אני מודה לך על הלב הבוער שלי, תודה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, "כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.". זה משהו שכביכול מובן לנו, אבל איך אני יכול להגיע להרגשה הזאת, איזה פעולות אני צריך לעשות על מנת להגיע להרגשה, שאם אני עכשיו עושה איזו פעולה כלפי החבר, זה אותו דבר כאילו עשיתי נחת רוח לבורא?

תפילה. להתפלל תפילה בצורת בקשה, שאתה רוצה שמה שאתה מרגיש לחבר שזה יעבור לבורא.

תלמיד: זה היה כנס מאוד מאוד מיוחד, עד עכשיו זה מורגש, כאילו הייתה איזו פצצת אהבה בסוף שבוע האחרון, ועד עכשיו היא מהדהדת. זה משהו שלא הורגש עד היום. עד היום היה כנס, עבר הכנס, פתאום הייתה איזו מדרגה חדשה, ועכשיו יש הדהוד כזה. מה עברנו בסוף השבוע האחרון?

אתם קיבלתם הזדמנות לחיבור מאוד מיוחד, מאוד גבוה, מאוד נעלה, ואיך שאתם תמששו אותו זה כבר תלוי בכם.

תלמיד: המימוש הוא עכשיו, או שהוא היה כבר?

עכשיו, ויהיה.

תלמיד: עכשיו ויהיה. ומה מצופה מאיתנו?

חיבור. שהמרחק לא יקרר את היחסים, שתדאגו אחד לשני, כך שתוכלו לקיים את כל חוקי הקשר

שאלה: בעה"ס אומר שעל עבודה עם הבורא אתה יכול לרמות, אבל העבודה עם החברים יותר פרוסה. הוא אומר, שאתה חייב להתחיל מלא לשמה, מיראה, ואנחנו כאילו עובדים על אהבת חברים, על להשפיע לחברים. אבל הוא אומר שאתה חייב להתחיל מיראה, וזה לא ברור לי, כי אומרים שהיראה הכי גבוהה זה שהוא רב ושליט, אבל מה זה קשור לחברים? כשאני צריך להתחיל לעבוד מיראה, אני לא קופץ ישר לאהבה.

אז אתה נמצא ביראה, האם אני נמצא בקשר עם החברים, בכיוון לבורא וכן הלאה?

תלמיד: אז יש לי בזה מדרגות שאני משתלם בהן כדי להגיע לאהבה?

כן.

תלמיד: אני ירא על מה? על הכלי שלנו, על החיבור בינינו?

כן.

תלמיד: איך זה מביא אותי ליראה שהוא רב ושליט, איך זה קשור?

גם כן, כי אתה רוצה לראות את הבורא, שהוא מכוון את כל המצבים שלך לכיוון החיבור השלם.

תלמיד: חיבור, זאת אומרת שאנחנו מדברים על הכלי, שהוא יהיה שלם.

וגם עם הבורא.

תלמיד: מה זה הכלי שאני צריך לדאוג קודם כל עם החברים, ואחר כך יכול להיות לי כלי עבור הבורא.

עם החברים, כשאתם נמצאים כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אז לפני שאני נכנס לאהבת חברים, אני חייב לדאוג על הכלי המחובר הזה שעליו אתה מדבר?

כן.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא שיתן לנו להרגיש את החברים, כעצמי, כאחד. אבל הוא לא נותן, למה? ואם היה נותן מה היה קורה?

הייתם מרגישים את כל האנושות או לפחות את הקבוצה כמקום אחד, כחיבור אחד.

תלמיד: מצוין, אז למה הוא לא נותן?

למה הוא לא נותן? תבקש.

תלמיד: אני מבקש, ואני מבין שכנראה אני עוד לא מסוגל לזה או משהו, אבל למה? מה היה קורה?

תבקש מחברים.

תלמיד: אבל אני צריך לבקש את זה מהבורא, שהוא יחבר, לא?

כן, תבקש מהחברים, שתבקשו מהבורא.

תלמיד: שהם יבקשו עבורי?

לא רק עבורך, עבור כולם, עבור כל העשירייה.

תלמיד: כנראה שיש בנו משהו שלא מאפשר לבורא לתת לנו את זה עדיין? מה מונע ממנו?

שאתם לא מחוברים.

תלמיד: אבל הוא צריך לחבר אותנו, מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו מבקשים.

הבורא יחבר אתכם לפי החיסרון שלכם.

תלמיד: החיסרון לא מספיק?

ודאי. יש לך את אותה שאלה במשך כמה חודשים.

שאלה: אני חושבת שכולנו הרגשנו את גל האהבה שהחבר ציין, אבל בעוד יומיים כולנו נחזור הביתה עד כנס טורקיה. איך נוכל להמשיך את ההרגשה הזאת שאנחנו נמצאים בים של אהבה בצורה וירטואלית, כי נראה שיהיה יותר קשה להרגיש את זה בצורה וירטואלית?

תשתדלו להיות בכל השיעורים, ולכוון אותי על ידי הפניות שלכן, נעבוד יחד, ולא נעשה הפסקה בין כאן לכנס בטורקיה.

תלמידה: אני נמצאת בכל השיעורים, ובכל הפגישות.

אז תתקשרי למארגנים שלנו כאן, ותהיי איתם בקשר. אולי תבקשו שינוי בשיעורים או באיזה נהלים, בבקשה.

שאלה: האם דרגת החיבור בינינו היא זו שקובעת את הדרגה שבה אנחנו יכולים להרגיש את הבורא?

ודאי. דרגת החיבור בינינו קובעת את כל הדרגות הרוחניות שאנחנו צריכים להגיע אליהן עד גמר התיקון.

שאלה: מה זה אומר להרגיש דרגה חדשה?

זה להרגיש עולם חדש, שהקשר בין בני אדם, בין כל חלקי הבריאה הוא חדש, ויותר חזק.

שאלה: אני רוצה להודות לך באמת מעומק ליבי על הכנס הגדול הזה, זה היה הכנס הראשון שלי בישראל. ולהגיד שעדיין אנחנו לא יכולים להרגיש את הזולת, אבל עם זאת בכנס הזה יכולתי להרגיש את תחושת ההשפעה של החברים. כל אחד דאג לשני, ממש לשמוח בשמחה כל חבר שהגיע. באמת הרגשתי את השמחה הזאת כמו שהחברים הרגישו, הרגשתי את שמחת החברים. מה המשמעות של להרגיש את השמחה שהחברים הרגישו?

מפני שהכלי הרבה יותר רחב, והרבה יותר מורכב, לכן אנחנו יכולים להרגיש לעומת מה שמרגיש כל אחד בצורה הרבה יותר עוצמתית.

שאלה: אמרת לחבר שלא יכול לצאת מהמצב שלו, "קח את הכוח לידיים שלך ותתחיל לעבוד". מה הבסיס של הכוח הזה?

כוח החיבור. ככל שתוכל להתחבר עם האחרים, כך תוכל לפעול מתוך סך כל הכוח הזה.

שאלה: אמרת שלהרגיש את הזולת כמו את עצמך, זה להרגיש את ההשתוקקות של החבר. מהי ההשתוקקות של החבר?

ההשתוקקות של החבר זו ההשתוקקות לחיבור שבו יגלו את הבורא.

תלמיד: תמיד יש לחבר השתוקקות?

במידת מה היא קיימת בכולם. נסתרת, חצי נסתרת, חצי גלויה, אבל תמיד יש השתוקקות, אפילו מינימלית, אחרת הוא לא היה מוצא את עצמו בינינו.

שאלה: אם אני מנסה להרגיש את לב החברה ואני מרגישה יותר את הגישה שלה ופחות את הלב שלה ממש, מה זה אומר? האם זה אומר שהלב שלי הוא לב האבן? איך להבין את זה?

כן, ככל שתוכלי להפסיד את הלב שלך ולקרב, להדביק אותו לחברות כך תרגישי את האמת.

שאלה: את חשיבות ההשפעה אני מקבל מהבורא או מהחברים?

מהבורא דרך החברים.

שאלה: רציתי לדייק את הבירור, מה זה להרגיש את הזולת כמו את עצמי. זו הייתה ההמלצה ששמעתי, לתאר לעצמי איך החבר מרגיש. לדעתי המילוי של הדרישה הזו הוא די אלמנטרי כי אני חושב שהחבר יגיד בדיוק כמוני, כלומר אני מתאר לעצמי שהחבר חווה אותן תחושות כמו שאני חווה. אבל אחרי זה אני מתחיל להבין שהחבר שונה ממני, הוא יגיד אחרת מתוך שורשו, והשאלה איך לא להתבלבל, איך לא לטעות, איך לא לעשות את ההחלפה הזו שבה אני מתאר לעצמי שהחבר מרגיש בדיוק כפי שאני מרגיש. האם זה יכול להביא לכיוון לא נכון?

זה יכול, לכן אני צריך קודם לאהוב את החבר. כשאתה אוהב אתה רוצה להרגיש את מה שהוא מרגיש ולא את עצמך בו. ואז תהיה בינכם תרכובת נכונה, שילוב נכון ביניכם, השלמה הדדית ביניכם.

תלמיד: לגבי לימוד של קטנים, נשים, עמי הארץ וכן הלאה, שמעתי ממך פעם שנשים וטף זה לא חלוקה מגדרית או גילאית, אלא נשים וטף אלו הרצונות לקבל שלי. האם אני יכול להביט על כל הדרישות שקראנו עליהן דווקא מהכיוון הזה?

כן. ב"נשים", "ילדים", "גברים", "זקנים", הכוונה היא רק לדרגות התפתחות.

שאלה: אם שמעתי נכון קודם מגיעים להשפעה ואחר כך לאהבה, אבל איך אנחנו משפיעים אם אין קודם אהבה?

קצת, במידה שאפשר.

תלמידה: לא מובן מה משפיעים?

יחס טוב, חיוך. זו עדיין לא אהבה ואפילו לא יחס ידידותי, אבל זה בכל זאת משהו.

שאלה: רציתי לברר לגבי העניין שה"לב מבין". בזה שאני מאלף את הלב שלי שהשפעה זה טוב וקבלה זה רע, בתוך התרגילים האלה נולד השכל, השכל הפעיל שהוא פעיל לפי האמת, כפי שבעל הסולם אומר. איך אותו הרגש מסתדר בתוך השכל?

אני יכול לפעול מתוך הרגש ויכול לפעול מתוך השכל, ורצוי שהם יפעלו יחד.

תלמיד: איך הרגש נולד מתוך זה, כי זו עבודה מלאכותית.

זה לא חשוב. כך אנחנו בנויים, ש"הרגל נעשה טבע שני".

שאלה: שמעתי בשיעור שתהליך הכניסה להרגש הזולת בין חברי העשירייה הוא תהליך אישי והדרגתי של כל חבר, לא של כולם ביחד. איך חבר מרגיש ועוזר לחברים להגיע להרגשת הרגש הזולת?

על ידי דוגמאות קודם כל. נגיד אם יש לך עשירייה, ובעשירייה שלך יש כמה אנשים שבאמת משתוקקים לחיבור, אז תנסו איכשהו להתקרב זה אל זה, תנסו איכשהו להידבק זה אל זה. תנסה להיות קרוב אליהם, איתם יחד, בהתחלה בכל מיני פעולות גשמיות, אחר כך בתכונות וכן הלאה.

תלמיד: מתי הרצון הזה לעזור הופך למזיק מצד המרגיש, כי הוא כופה את עצמו ומזיק לאחרים?

אני לא יודע, זה תלוי בכם, יש כאן הרבה מאוד מצבים.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בחיסרון המשותף הזה להשפיע, אנחנו מוצאים את הבורא או דווקא דרך הנקודה הזאת מתחברים איתו?

מתחברים איתו.

תלמיד: זאת כוונה?

כוונה ופעולה.

(סוף השיעור)