שיעור בוקר 30.05.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 26, דף כ"ו,

הסתכלות פנימית, פרק י', אותיות ל"ה-ל"ו

לוח שאלות לפירוש המילות, שאלות א'-י"ג,

לוח שאלות לענינים, שאלות נ"ה-ס'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א'. עמוד 26. דף כ"ו, "הסתכלות פנימית". פרק י', אות ל"ה.

דיברנו על הכוונות, איך צריכים לגשת ללימוד התע"ס כדי לקבל כלים חדשים, כלים של חיבור, כלים של אהבה, כלים של להשפיע נחת רוח לבורא מתוך החיבור שלנו. בואו נראה מה בעל הסולם כותב לנו.

קריין: שוב, דף כ"ו. עמוד 26. טור ב'.

פרק י'

אות ל"ה

כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל,

ומה שיש בו יותר מזה מיוחס למאציל.

"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל. באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."

זאת אומרת, שרק רצון לקבל שייך לנאצל וכל היתר מה שיכול להתגלות בתוך הרצון לקבל הזה בתוכו, סביבו, לא חשוב באיזה צורות, חוץ מהרצון לקבל הכול מגיע מהמאציל. שגם הרצון לקבל בעצם מגיע לו מהמאציל, אבל כל היתר, חוץ מהרצון לקבל, מגיע רק על ידי התעוררות של הנאצל בעצמו לקבל תוספת על הרצון לקבל.

קריין: שוב אות ל"ה.

"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל. באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."

אות ל"ו

הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום

שאין לנו השגה במהות.

"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרים והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."

שאלה: באחת השנים הקודמות שלמדנו תע"ס אמרת שצריך בחמישה אחוז לשמוע את הטקסט ובתשעים וחמישה אחוז להתפלל. האם זה נכון גם לעכשיו?

אז לא חמישה אחוז אלא שישה וחצי. רק תבין שמדובר על כמה אנחנו צריכים להיות בכוונה לעומת הטקסט עצמו. זאת אומרת, לטקסט עצמו גם יש חשיבות, כי בכל זאת לומדים אותו וזה מתיישב במוח, בזיכרון, אבל באמת מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים השפעה פנימית של הטקסט הזה עלינו, שישנה לי את התכונות שלי, יוצרות, ואז מתוך זה אני אתחיל להרגיש את המציאות הרוחנית. אחרת מה זה ייתן לי אם אני אמלא את השכל שלי עכשיו? זה כמו שהוא אומר "גמל נושא את המשי", אין בזה שום דבר.

שאלה: אבל בכל זאת יש דברים שניתן להבין אותם אפילו בשכל. נכון שצריך להשיג את זה ברוחניות, אבל אני אתן דוגמה, הוא שואל, מה זה החומר הראשון במהות? מה זה מהות? שנתחיל להבין מה זה.

אז אתה שתישאר כאן ותחשוב עד שתבין מה זה נקרא מהות ואנחנו נלך קדימה.

תלמיד: אני שואל מה זה מהות? מה זה החומר הראשון?

אני לא יכול להסביר לך כי זה נמצא מחוצה לתפיסה שלנו.

תלמיד: ומה זה החומר הראשון?

החומר הראשון זה הרצון לקבל.

תלמיד: אז למה הוא אומר שאין לנו ותפיסה בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה? מאיזו בחינה? זה בגשמיות או רוחניות?

מדובר על הכוחות. את הכוחות האלה אנחנו לא מרגישים. תיכף אנחנו נגיע ל"פירוש המילים" ואז אתה תקרא שם הגדרות.

שאלה: האם בעל הסולם הכיר כבר בזמן שכתב את זה את העבודות של נילס בוהר על האטומים?

אז מה, הוא נמצא בניגוד לנילס בוהר?

תלמיד: לא, זה ממש דומה. מי למד ממי?

זה שזה יוצא דומה זה לא תלוי בנילס בוהר, לפני זה, אחרי זה, הכיר או לא הכיר, אלא בעל הסולם כותב מתוך ההשגה הרוחנית שלו. נילס בוהר כתב מה שכתב מתוך מה שראה בחמישה חושים שלנו, זו גישה אחרת. אבל באמת הכול מתלבש אחד בשני.

שאלה: לגבי החומר והמהות מה שבעל הסולם רוצה להסביר לנו, בוודאי שלבורא יש את השליטה והוא "אין עוד מלבדו" והוא יכול לעשות את השינוי ואת החיבור בין החומר למהות, אבל אנחנו מתוך ההשתוקקות והרצון ללמוד ולהכיל את החומר הזה, יכולים להשפיע על התפתחות המהות מתוך החומר במהלך הלימוד?

אנחנו צריכים ללמוד כמו שכבר שמענו הרבה פעמים כדי לעשות נחת רוח לבורא, ומה שקורה אחרי הכוונה הזאת לא חשוב לי בכלל. לפי הכוונה שלי לעשות נחת רוח לבורא תיפתח לפני כל המציאות. איזה? לא יודע, אבל רק בצורה כזאת זה יפתח.

תלמיד: אם כך תהיה לנו כניסה לעולמו של הבורא?

רק בצורה כזאת.

שאלה: בחלק הזה שאנחנו קוראים סיימנו את "הסתכלות פנימית", מה רוצה להעביר לנו בעל הסולם בכל החלק הזה? מה הולך להשתנות מעתה ואילך בטקסט?

כמה הגדרות, כמה היכרויות עם חכמת הקבלה במקצת, מה זה חומר? מה זה מהות? מה זה בורא, נברא, הקשר ביניהם? בצורה כזאת מאוד מאוד התחלתית. זה מה שבעל רוצה בסך הכול לספר לנו. בעצם כל לימוד חכמת הקבלה, מה שאנחנו למדנו ומה שבעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", זה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב כי זה העיקר.

והמאור הזה הוא מסדר לנו חושים חדשים ליד חוש של השפעה. אז גם יהיה לנו שכל של השפעה שקשור לאותו החוש, איך להפעיל את כוח ההשפעה מצידנו. ואז בחלק הנוסף הזה שיתייצב בנו, בו אנחנו נוכל כבר להבין מה זה העולם הרוחני, מה הם החוקים שלו וכולי, רק בצורה כזאת.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן אם הבנתי נכון, שבגדול הכול מושג ברצון לקבל שלנו, ואילו בסעיף הקודם הוא כותב על כך שכל מה שמחוץ לזה קשור ליוצר. אם כך, איך אפשר בכלל להשיג את הבורא אם זה משהו מלבד הרצון לקבל?

אין לנו חוץ מהרצון לקבל כלום. מה שכן יהיה לנו בנוסף, כוונה על מנת להשפיע. להשתמש באותו רצון לקבל שנמצא בנו אבל לא בצורה ישירה, אלא אחרי צמצום, מסך, אור חוזר שאנחנו משתמשים בו בעל מנת להשפיע ואז בצורה כזאת אנחנו מתחילים להכיר את הבורא. אומנם הכלים שלנו הם כלים הפוכים, רצון לקבל, אבל ככל שבכוונה אני מדמה את עצמי אליו, כך אני מקבל אותו, מרגיש אותו, לומד אותו.

תלמיד: אז יוצא שיש לנו רצון לקבל, יש לנו את הטבע הנגדי, ההפוך של הבורא ויש משהו באמצע, הכוונה בינינו? מה זה החלק הזה שבינינו?

כן. זו תכונת הבורא בתוך הנברא. הרצון להשפיע של הבורא מתלבש בנו ופועל בנו ככוונה על מנת להשפיע של הנברא.

שאלה: בהמשך לזה בדיוק, לפעמים מורגש שאנחנו מאה אחוז רצון לקבל ואי אפשר לצאת ממנו, ולפעמים מורגש שיש איזה משהו שזה אני ושאני לא הרצון לקבל. אז מה אני בעצם?

אתה רצון לקבל.

תלמיד: אבל לפעמים מורגש שיש איזה משהו, איזה חצי אחוז שבעצם אני לא הרצון לקבל, אני משהו אחר. אני לא מבין מה אני, תכונת הבורא? אני הכוונה? מה אני?

אתה טועה, אתה רק רצון לקבל. כלום חוץ מזה אין לך, שום דבר. תירגע, אתה רק רצון לקבל.

שאלה: הרצון לקבל תיקון, למה לשייך אותו? גם לחומר או זה משהו אחר?

רצון לקבל תמיד נשאר וזה הנברא, וזה היסוד של הנברא והטבע שלו והוא לא משתנה בעצמו, אלא יש לנברא יכולת להקטין או להגדיל את הרצון לקבל ולהשתמש בו בכוונה לא לטובת עצמו אלא לטובת הבורא. זה מה שיש.

זה שהנברא משתמש ברצון לקבל שלו בכל העולם הזה, זאת אומרת בחיים הגשמיים שלנו, זה נקרא שהוא משתמש להנאת עצמו בכל מיני אופנים. אם הוא מקבל מלמעלה כוח רוחני, אז בזה הוא יכול להשתמש ברצון לקבל שלו לטובת הזולת. מה זה, אנחנו לא יודעים. אנחנו מרגישים צמצום על הרצון לקבל שלנו לעצמו ויכולת להתעלות מעליו, זאת אומרת להחשיב את הזולת יותר חשוב מעצמי וכך לקבל בחשבון את הרצון שלו שהוא העיקר והרצון שלי כמשרת בכל וכל.

לפי זה אני עושה צמצום על הרצון לקבל שלי לעצמי ומפעיל את הרצונות שלי וכל מה שיש לי לטובת הזולת.

שאלה: לְמה לשייך את הבקשה לתיקון? זה חומר או שזה משהו אחר?

בקשה לתיקון זה חיסרון. זה חיסרון.

תלמיד: זה חיסרון ששייך לרצון לקבל?

זה מתגלה ברצון לקבל אבל זה כדי להתעלות למעלה מהרצון לקבל. בקשה לתיקון היא פועלת על הנברא מפני שיש בנברא הרגשת הזולת שישנה אצלנו מלכתחילה. לכן אנחנו נקראים אדם אפילו בצורה הגשמית, שיש לנו בושה, קנאה, תאווה, כבוד. ואז על ידי הנטיות האלו אנחנו יכולים להתעלות מהאגו שלנו ולהתחיל לעשות פעולות אפילו אנטי-אגואיסטיות. כי קנאה, תאווה וכבוד שאנחנו מרגישים הם ממש יכולים לעשות מאיתנו כאילו משהו הפוך, אנחנו מתחילים להשתמש באגו שלנו כאילו שאנחנו נמצאים בהשפעה.

אנחנו רואים את זה באנשים גם בעולם הזה. יש כאלה שעושים פעולות כאילו על מנת להשפיע, אבל זה "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין", זאת אומרת הכול בתוך הרצון לקבל בכל זאת. אבל ביני לביני אנחנו מתחילים להרגיש את הזולת איכשהו, ומתוך זה שמרגישים את הזולת מגיעים לצורך בעל מנת להשפיע. הבורא מתחיל להאיר לנו אורות, יש לנו מלכתחילה מתוך היצירה שלנו רשימות מהשבירה, ואנחנו מתפתחים.

קריין: נעבור ללוח השאלות¹?

כן, אבל כמה שיותר מהר. אני מבקש לא להתעמק ולא לעשות מזה פלפולים, אלא קוראים את לוח השאלות, עוברים עליו, ואלה שבאמת אתם לא קולטים ומרגישים שזו חובה לעצור אז נעצור. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות את זה כמה שיותר מהר.

קריין: "א) מהו האור".

"א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח): היינו כל המקובל בעולמות בבחינת "יש מיש", שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' אות ב' ואות כ"ד."

כל מה שמקובל בתוך הרצון לקבל נקרא אור. כל הבריאה היא כוללת רק שני דברים, אור וכלי.

קריין: "ב) מהם אור וכלי."

"ב) אור וכלי (ח"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור."

קריין: "ג') מהו אור עגול?"

"ג) אור עגול (או"פ ח"א פ"א ק'): הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות."

אתם רואים איזה הגדרות מיוחדות יכולות להיות, שלא עושה הבחן מדרגות לכן נקרא עגול. כי האור זה הכוח שפועל.

קריין: "ד) מהו אור פשוט."

"ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי."

האור שכולל בתוכו את הכלי, ואחר כך מזה יוצאים כבר אורות, כלים. לכן כשבעל הסולם כותב ש"היה אור פשוט ממלא כל המציאות", הוא מתכוון שבאותו האור הפשוט שמילא את כל המציאות ישנם שם כל האורות וכל הכלים שאחר כך מתגלים בכל העולמות.

קריין: "ה) מהו אור החכמה."

"ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ'): הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל."

האור שנמשך מהבורא, מהמאציל לנברא, לנאצל, וכולל בתוכו את הכול, הוא נקרא "אור חכמה".

קריין: "ו) מהו אור דחסדים."

"ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'."

אחרי שהנאצל מגלה את עצמו ומה שמקבל מהבורא, הוא עושה על זה תגובה. התגובה הזאת יכולה להיות תגובה אינסטינקטיבית, לא מתוך הרצון שלו אלא מתוך הטבע שלו שהבורא ברא. ואז במקום מה שהוא הרגיש שקיבל מהבורא הוא גם מרגיש איך ההוא משתתף עם מה שקיבל מהבורא. קיבל מהבורא גם רצון לקבל, קיבל מהבורא גם מילוי, ועכשיו הוא מרגיש שיש לו תגובה על מה שקיבל, גם כלי וגם אור, והתגובה הזאת נקראת "אור חסדים".

אז מה זה אור חסדים?

קריין: "ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'."

"ז) מהו אויר ריקני."

"ז) אויר ריקני (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה."

אור שאין לו עדיין בפנים שום מילוי נקרא "אויר ריקני".

קריין: "ח) מהו אחר כך."

"ח) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו, עי' אות כ'."

שאלה: רציתי לברר לגבי אור חכמה ואור חסדים. אור חכמה זה כל מה שממלא את המציאות?

זה עוד לפנינו, באות י"ח הוא כותב לנו מה זה חכמה ואחר כך אור החכמה. אנחנו לומדים רק כמה הגדרות, בואו נתרגל איך שהוא כותב.

תלמיד: איך בכלל להתייחס להגדרות האלה, צריך ללמוד אותן בעל פה?

לא, צריכים להכיר אותן קצת כמה שאתה יכול להבין, לתאר לעצמך בינתיים. אחר כך זה יבוא, לא בכוח, אנחנו לא צריכים לזכור בעל פה שום דבר.

קריין: "י) מהו אחד."

"י) אחד (ח"א פ"ב או"פ א'): האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד."

"יא) מהו בורא."

"יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה."

בורא זה איזה כוח, מצב, פעולה שהיא נמצאת בבריאה ביחס לנבראים. זה לא שהבורא עושה, אנחנו משתמשים במילים כאלה שהן כוללות את הכול, אבל באמת הבורא זה "בוא וראה", זה כלפי הנברא, זה שמשיגים אותו מתוך החושך וכן הלאה. זאת אומרת, כל הדברים האלה מוגדרים בצורה מאוד מדויקת.

קריין: "יב) מהי דבקות."

"יב) דבקות (ח"א פ"א או"פ ל'): היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה."

"יג) מהי השואה."

יג) השואה (ח"א א'): אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת."

אני חושב שאנחנו יכולים כאן לעצור. תעברו על זה לבד כשאתם נמצאים ביניכם במשך היום, כשאתם נפגשים. נלך ל"לוח תשובות לעניינים".

קריין: "לוח שאלות לענינים" נמצא בעמוד 30, דף ל', ו"לוח תשובות לעניינים" נמצא בעמוד 34, דף ל"ד.

בוא נקרא.

קריין: "נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה."

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

כל פעם יש לנו מצב ראשון ועליו מתווספות עוד צורות חדשות, "לבושים" מה שנקרא.

קריין: "נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה."

"נו) שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים: כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית)."

"נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני."

נז) שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (או"פ אות ל')."

רק תכונה פנימית של כל אחד.

קריין: "נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל"."

נח) הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו)."

כן ככה זה. זה מגיע אלינו מהבורא. "הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל שבנאצל".

קריין: "נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל."

"נט) בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה)."

שאלה: לא ברור, הוא אומר שהרצון לקבל בעצם מפעיל את המאציל שיהפוך אותו להיות נאצל.

כנאצל. "בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל".

תלמיד: זה לא ברור מה פועל פה ראשון ומה מגיב?

מה השאלה?

תלמיד: השאלה היא, "נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל."

השאלה מובנת?

תלמיד: כן, השאלה מובנת, אבל לא ברור מה הוא עונה. לא ברור למה הרצון לקבל הוא זה שמשנה את המאציל?

הרצון לקבל כאילו שואב את האור מהבורא ואז מתקשר לאור הזה, ובזה שהוא מתקשר לאור הוא בונה מציאות חדשה, שהרצון לקבל נמצא יחד עם המילוי.

תלמיד: יש חלק אקטיבי ברצון לקבל?

ודאי. כי הבורא מפעיל אותו בצורה כזאת מלכתחילה, זה רצון.

תלמיד: וזה קורה בכל שלב?

בכל שלב זה משהו אחר.

קריין: "ס) מהו החומר הראשון של כל נאצל."

"ס) הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון" לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת "יש מיש" ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר, במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע)."

מה שאנחנו מרגישים, אלו פעולות משותפות בין החושים שלנו לאיזה מהויות שנמצאות אולי לפנינו, אולי בתוכנו, אולי לא יודע איך. אני מרגיש רק תוצאה ממה שקורה.

שאלה: מה הם החושים שלנו, הם קשורים רק לרצון או שזה גם אור?

החושים שלנו זה הרצון שלנו שמוכן לקבל השפעה שמחוצה לו ולגלות על זה תגובה משלו.

תלמיד: ואור לא נמצא שם בכלל?

מה זה אור לא נמצא? ודאי שהאור נמצא בכל המציאות, הוא כל המציאות והוא מחזיק את המציאות ומסדר לנו את החושים והפעולות בתוך החושים, זה הכול האור העליון.

תלמיד: זאת השאלה, רק על ידי האור החוש שלנו יכול להתעורר.

אני לא מבין מאיזה מצב אתה עכשיו מדבר.

תלמיד: פה כתוב שרק רצון הוא יש מאין, והשאר זה אור.

זה מהבורא, מהאור.

תלמיד: החוש מלכתחילה היה ברצון או שזה כבר תוצאה שהרצון מושך אור?

תוצאה. חוש זה תוצאה. כל עוד הרצון לא מרגיש בתוכו משהו זה לא נקרא חוש.

שאלה: אני מנסה להבין מה אמרת לנו בתחילת השיעור על צורת הלימוד. בעל הסולם אומר "חכמי הקבלה שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שורשיהם העליונים". הוא כתב את זה לבעלי השגה או לכלל הציבור?

הוא כתב את זה לא לזה ולא לזה, הוא כתב את זה למי שמעוניין להכיר באיזו מציאות אמיתית הוא נמצא.

תלמיד: כי אני זוכר שבעל הסולם הגיע לירושלים אז הוא ראה את הישיבה שם והוא כעס עליהם, איך הם למדו שם "תלמוד עשר הספירות".

אני לא יודע, אל תשאל אותי על דברים פרטיים. אתה זוכר אז אתה זוכר, אני לא זוכר.

תלמיד: אני מדבר על צורת הלימוד, מהי צורת הלימוד האמיתית שאנחנו כבני ברוך צריכים ללמוד?

על זה בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס.

תלמיד: איך אנחנו צריכים ללמוד, רק בכוונות?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שאין העדר ברוחניות יש רק תוספת וזאת התנועה גם של שינוי הצורה. ובאות נ"ז הוא כותב ש"שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה". אז איך זה מסתדר שתוספת ושינוי הצורה, ואז גם מרחיק אחד מהשני?

הבדל בצורה, הבדל בתכונות, מבדיל זה מזה, ועד שמרחיק זה מזה, ועד שבכלל מתחילים להתנתק ואולי להיות הפוכים זה מזה.

תלמיד: והצורה הקודמת נשארת גם, עם כל זה?

כן. זה כבר לא שייך לנו, הצורה הקודמת תמיד נשארת, "אין העדר ברוחני".

שאלה: נקודת יש מאין זה החומר היחיד במציאות, נקודת הרצון זה החומר היחיד?

יש מאין זה הרצון שלנו, כן.

תלמיד: וזה החומר, נכון? זה נקרא "חומר"?

כן.

תלמיד: וכל שאר המציאות זה צורות השפעה שמתלבשות על היש מאין?

כן.

תלמיד: מה זה המעבר ממציאות אין סוף למציאות של צורות השפעה שמתלבשות על יש מאין?

זה עד שהעליון משפיע עלינו כך שעל ידי זה הרצון לקבל שלנו משתנה ומקבל צורות חדשות.

שאלה: אנחנו מרגישים רק את התוצאות של מה שבאמת קורה, האם ככה אנחנו מגיעים להרגיש את מה שבאמת קורה, את האמת?

מה שבאמת קורה אנחנו נדע רק בגמר התיקון. אם אתה מדבר על אמת ממש, כי "אמת" זה שם של הבורא א' מ' ת' שזה מתגלה, כל האותיות, עם כל המילויים, עם כל הצירופים שלהם רק בגמר התיקון. המילה "אמת" מאוד מבלבלת. אנחנו לא יכולים לדבר על האמת באף השגה עד גמר התיקון. אבל כך מדברים, שזה בכל זאת תפיסה ממשהו, מאיזה חלק מהאמת.

שאלה: אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו," מה פירוש?

שיש בחינה קודמת שהיא מכתיבה לבחינה הבאה, היא מולידה אותה ומשנה אותה ומחייבת אותה לקבל צורה חדשה, לכן זה נקרא "אח"כ" מבחינה קודמת.

שׁאלה: בסוף התיקון הנברא מגלה את המהות?

לא, מהות אנחנו לא משיגים, כמה שאני מבין. סליחה שאני אומר לכם את זה, "כמה שאני מבין", כי זה באמת לפי הבנתי. אני לא חושב שאנחנו משיגים את המהות אף פעם, כי תמיד אנחנו נשארים בתוך הכלים שלנו, ברצון לקבל שלנו, אפילו שיהיה מתוקן כמה שיהיה מתוקן בעל מנת להשפיע, בכל זאת מהדמיון שלו להיות כמשפיע אנחנו לא מגיעים למהות הבורא, אנחנו בסך הכול נשארים נבראים מתוקנים, מבינים ומרגישים את הבורא, כל מה שהוא פועל כלפינו. כלפינו, זה מה שאנחנו משיגים ולא יותר מזה. אותו אנחנו לא יודעים, מה זה הוא, אנחנו רק משיגים את האורות, ההשפעות שלו עלינו, וזה מספיק לנו. הרצון לקבל שלנו נברא בזה ולכן הוא לא מרגיש שחסר לו עוד. כמו שאומר בעל הסולם, לא חסר לאדם אצבע שישית על כף ידו.

אבל חוץ מהמהות של הבורא, אנחנו לא יודעים גם מה זה הבורא כלפי עוד איזה דברים, נבראים, עולמות, אני לא יודע מה זה, אני יודע רק מה ששייך לי. את האחרים ומשהו אחר אני בכלל לא תופס, לא מבין, לא משיג, אני רק יכול כך להגיד, אבל מה זה, איך זה, אני לא יודע. אולי זה גם יתגלה אחר כך. אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי האלף השישי, שביעי, שמיני, תשיעי, עשירי, מי יודע מה קורה אחר כך, התפתחות יכולה להיות ממש אין סופית. נראה.

בינתיים אנחנו הגענו לסוף השיעור, נראה איך אנחנו נשתמש בזה הלאה. תחשבו איך אתם חושבים ומחר נמשיך. במשך היום אני מאוד חושב שכדאי, אבל בכוונה הנכונה לעבור על "פירוש המלות", אולי גם כן "עניינים" וכך נמשיך מחר.

קריין: כותב בעל הסולם באות י"ב "מבוא לספר הזוהר".

הרי, שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני, מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי, שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות, המתגלות מהמהותים."

שאלה: אם המהות שלי היא רק רצון לקבל, אם כך איפה "אין עוד מלבדו" ביחס לזה?

מחוצה לך. אתה הרצון לקבל, כי אתה יכול להגיד "האני" רק על הרצון לקבל שהבורא ברא בך, וחוץ ממנו, חוץ מהרצון לקבל יש עוד רצון להשפיע של הבורא כלפיך. ואז אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להכיר מהרצון לקבל שלנו משהו שקיים מחוצה לו, רצון להשפיע שזה הבורא. זה הכול, זו כל חכמת הקבלה, איך אנחנו יכולים לעכל, לקבל בתוך רצון לקבל את הרגשת מהותו של הבורא, אבל בזה אנחנו משיגים את הכול, אין משהו שעוד נשאר, לפי איך שאנחנו בנויים.

נמשיך את השיעור מחר. והעיקר בכל זאת להמשיך עם הכוונה עוד פעם ועוד פעם להתעמק בה, לאחוז בה על ידי העשירייה כך שזה לא יברח. אם בורח משהו מאיתנו זה מפני שהעשירייה לא מחזיקה. אז בואו נחזק את העשיריות. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. לוח שאלות לפירוש המילות↩