שיעור בוקר 16.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תיקון השבירה – קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

קריין: הכנה לכנס אירופה. "תיקון השבירה". נמשיך בציטוט מספר 12 מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם. אות י"ט.

"כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו. ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", י"ט)

כאילו מה שכתוב, הכול ברור. מה לא ברור?

שאלה: מה שלא ברור זה שמצד אחד בעל הסולם משתמש במילים שאנחנו צריכים למחות ולהעביר מהעולם את הרצון לקבל לעצמו. מצד שני הוא אומר שזה מתהפך לרצון להשפיע. מה זה אומר "למחות" ולמה זה מתהפך? אם אחנו מבטלים אותו, איך זה שהוא מתהפך להיות משהו?

איך אתה יכול לבטל רצון? אף פעם אתה לא יכול לבטל רצון. רצון זה נברא, זה נמצא. אני לא יכול לבטל. אני יכול לבלבל את עצמי, אני יכול להשתכר, אני יכול במקום הרצון שעכשיו מתעורר בי לעבוד עם רצון אחר, בוא נגיד שכן אפשר, ואז על ידי הרצון השני, לטשטש את הרצון הראשון. אבל לעקור את הרצון? לא. מִפחד, מכל מיני תענוגים אחרים, זאת אומרת מתופעות שליליות או חיוביות אני יכול לעשות משהו שהרצון הזה עכשיו לא ישלוט בי, אבל לא שאני מסוגל לעשות איתו משהו.

גם האור המחזיר למוטב לא עושה שום דבר עם הרצון עצמו, הוא רק מוריד או מעלה את חשיבותו. אבל כל הרצונות שישנם באדם, כך נולד, וכך זה יהיה.

תלמיד: אז למה הוא משתמש במילים הברורות האלה "למחותו ולהעבירו מהעולם"?

זה כך מהעולם של האדם, מאותו המסך שאדם רואה את העולם, אז כאילו הוא יכול להעביר אותו, רק בצורה כזאת. זה בלתי אפשרי, כל הבריאה היא הרצון.

שאלה: רק ייסורים מספיקים כדי לעשות את השינוי הזה, או שצריך את המאור המחזיר למוטב?

תלוי איזה סוג ייסורים. יש ייסורים ויש ייסורי אהבה, תלוי, אבל תמיד זה על ידי ייסורים. זה שאני רוצה להשפיע לבורא זה מתוך הייסורים שיש לי כרגע, בהשפעה לבורא גם יש לי סוגי ייסורים, שאני מעדיף זה על פני זה, זה על פני זה. איזה חיסרון שמתגלה בתוך הרצון, זה נקרא "ייסורים".

תלמיד: כן, אבל כדי שזה יהפוך לחיסרון ללהשפיע?

אז צריכים להיות ייסורים גדולים.

תלמיד: זה רק על ידי גודל הייסורים?

רק הגודל. אין לנו הרגשה אם לא על ידי ייסורים. אם אני מסתכל על משהו ואני נהנה, "אהה, איזו מוסיקה", זה מפני שאני נהנה מדברים בעד ונגד.

תלמיד: והמאור מחזיר למוטב יכול להקל על הייסורים האלה סך הכול, כי הוא מוריד חשיבות של הרצון לקבל?

חשיבות בלבד. אבל תמיד זה תענוג או ייסורים, רק בין שניהם יש לנו הרגשה, זה לעומת זה. ברגע שנגמרים הייסורים נגמר התענוג.

זה כמו שיש לך ארוחה יפה וטובה אבל אין לך תיאבון. אז אומרים לך, לך לטייל רבע שעה, תחזור לשולחן, או קח איזה שלוק וויסקי.

תלמיד: אז באיזה חלק מטפל המאור המחזיר למוטב, בייסורים או בתענוג? הוא נותן לנו יותר חשיבות של גדלות הבורא?

בזה שיש לי חוסר בגדלות הבורא ולכן אין לי כוח השפעה.

תלמיד: זה מה שהמאור מחזיר למוטב נותן לאדם?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר, "היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו," אתה יכול להסביר לי את המשפט הזה?

רק על הרצון לקבל. הייסורים האמיתיים הם רק על הרצון לקבל, הייסורים האחרים הם ייסורי האהבה, הם על הרצון להשפיע. הם גם ייסורים, אבל מהם אנחנו מרגישים תענוג.

תלמיד: הוא אומר פה שהייסורים הם גילויים.

כן.

תלמיד: למה זה גילויים?

גילוי של חוסר השפעה.

תלמיד: חוסר השפעה?

כן, ייסורים מגיעים מחוסר השפעה בלבד.

תלמיד: זה בסדר שאתה אומר את המשפט הזה, אבל למה חייבים להיות ייסורים בצורה כזאת? אי אפשר ללמד בן אדם גם בלי ייסורים, זאת אומרת גם בכמות וגם באיכות, יש ייסורים איומים לפעמים?

יש ייסורי אהבה ויש ייסורי שנאה. ייסורי אהבה זה שאני נמצא בייסורים שאני אוהב אותם כי הם עוזרים לי להתקדם, למה אין לי אהבת ה', למה אין לי אהבת חברים, אני מצטער על זה, אני מבקש על זה התקדמות, כוחות, מסכים בדרך כלל. וזה ייסורים, אבל הייסורים האלה הם ייסורים מתוקים, זו המתקת הייסורים, המתקת הדינים. ויש ייסורים שהם מגיעים מתוך הקליפות, שיש לי הפרעות כאלה שאני לא יכול לעשות איתן בינתיים כלום והן אוכלות אותו ומרחיקות אותי מהחברים ומהבורא.

שאלה: אפשר להסביר את המשפט הראשון?

"כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה." שלא נברא הגוף הזה, הרצן לקבל שלנו אלא רק למיתה ולקבורה. זאת אומרת, למחוק אותו, למחות אותו, להעביר אותו מהעולם, הכוונה היא שלא להשתמש בו בעל מנת לקבל אלא רק בעל מנת להשפיע, זה נקרא "להעביר אותו מהעולם". "שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו," עם הכוונה על מנת לקבל זה נקרא "שבו", "לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע." זאת אומרת את הרצון בעצמו תשאיר כמו שהוא, אתה צריך לטפל רק בכוונה. ובכוונה אתה יכול לטפל רק כלפי הקבוצה וכלפי הבורא, בזה אתה משנה את הכוונה בלי לפגוע ברצון.

תלמיד: מה זה הגוף שאנחנו מדברים עליו פה?

רצון.

תלמיד: רצון. זה לא גוף גשמי.

תפסיק כבר לשאול על זה. אתה עוד נתקע בדברים כאלה?

תלמיד: לא, אבל ישנו הגוף.

אין גוף, זו חתיכת בשר, בתוך הגוף נמצא רצון. זה שהרצון הזה מתבטא דרך הגוף, אל תקרא לזה גוף, תקרא לזה בכל זאת רצון.

תלמיד: הגוף הפיזי גם מרגיש ייסורים.

לא זה לא הגוף מרגיש, זה הרצון מרגיש. רק נראה לך שהבשר מרגיש, זה רצון, הכול זה רצון בלבד. זה שאנחנו רואים את הבשר, את הגוף, הכול סך הכול מדומה.

שאלה: מה זו הקליפה שעליה אנחנו מדברים פה?

קליפה זה נקרא כוונה על מנת לקבל.

שאלה: לפני כמה שנים אמרת שאנחנו יכולים לעשות הכול למען הבורא, כלומר שכל הפעולות והרצונות שלנו כולם יהיו מכוונים למען הבורא. אז זה לא היה ברור אבל עכשיו נראה לי שכבר התקרבנו לזה. תוכל להסביר על זה קצת?

אנחנו היום באמת עושים פעולות שהן כבר מגיעות לבורא ונותנות לו נחת רוח, כי הפעולות שלנו הם כבר די מבוררות ורחוקות מהרצון לקבל הפשוט שנברא בנו. ובאמת יש לנו התקדמות יפה וטובה, תוך השנים האלה. אתם עוד לא מרגישים, זה עוד לא מורגש כמו שגדל עובר בתוך בטן אימו, ומה רואים? שום דבר, האימא גדלה. אבל את העובר מי רואה? מי מבין? רק "החכם רואה את הנולד", את מה שייוולד. ולכן ככה זה בינתיים, עוד מעט אנחנו נראה את הדברים.

העיקר בשבילנו זה בכל זאת להתחיל להתחבר סביב כנס בולגריה כדי לחבר את אירופה, לחבק אותם יחד, ולהשפיע עליהם בצורה שזה מחייב אותנו להתחבר סביבם ומחייב אותם להתחבר ביניהם.

אז אני שואל כך, בכל זאת מי הם בני האדם שהם מארגנים לנו את העניין, ממה נתחיל? שלושה ארבעה אנשים?

תלמיד: כן.

בסדר.

תלמיד: אני רוצה להגיד לך שאנחנו הקמנו קבוצה, אבל כל פעם שאנחנו ניגשים לאיזה נושא האירופאים משיגים אותנו, הם כבר נמצאים בשלב סופי ואנחנו רק מתחילים. הכול סגור, טיסות בתי מלון, האוכל.

אתם לא צריכים לזה לדאוג.

תלמיד: אלא למה כן לדאוג?

אני לא התכוונתי לזה.

תלמיד: למה לדאוג? הכול סגור, גם הסעות.

אני לא רוצה לשמוע על זה בכלל.

תלמיד: מה אתה צריך שאנחנו נעשה?

עניין של חיבור.

תלמיד: חיבור אנחנו גם עושים. מה אתה מצפה שנעשה, שיעור בוקר מול האנשים? עושים.

איש אחד בלב אחד.

תלמיד: יופי. יש עוד משהו לעשות שאני לא יודע?

זה כבר נעשה גם כן?

תלמיד: מה זה שיעור בוקר שאנחנו עושים ביחד כולנו?

גם שיעור בוקר, אבל אני אומר לך שקודם כל זה חיבור. אני לא שואל על כל החומר של הכנס, מה נאכל ואיך נחלק את היום, על המכשור הטכני וכן הלאה, אני לא מדבר על זה בכלל, אני מדבר מעבר. אתם אולי מדברים על הכנס, אני בכלל לא על הכנס מדבר.

תלמיד: אנחנו לא מבינים את זה. עכשיו אולי באמת תפתח את זה?

אנחנו צריכים לתמוך בהקמת הכנס ושזה יהיה כמו שצריך. אבל בעצם המטרה שלנו היא לא הכנס. המטרה שלנו, שכמו שעבדנו על העשיריות שלנו, כל אחד על עשירייה פרטית, שאנחנו עכשיו בעבודה על אירופה, כשכולם מתרכזים ולוחצים על אירופה, אנחנו בזה רוצים לקבוע כבר סוגי עשיריות חדשות.

תלמיד: איך אני לוחץ על קבוצות באירופה?

אני מחבק אותם.

תלמיד: מרחוק, במחשבה, במה? באמת לא ברור.

במחשבה קודם כל. ובתוך העשירייה שלי, שאני דואג בתוך העשירייה שלי לחבק אותם. אני אומר לחברים שלי בעשירייה, "בואו נתחבר כדי להעביר את החיבור שלנו לאירופה". ואז בדאגה כזאת הדדית זה כבר יהיה "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא", אנחנו מתקרבים לקומה השנייה.

תלמיד: לעשות את החיבור זה הכי קשה.

זה לא לסדר כנס.

תלמיד: הייתי בטוח שאתה הטלת עלינו לעשות את כל הכנס.

לא. בכלל לא חשבתי שאתם צריכים. אמנם אתם צריכים לברר מה חסר להם, איזו תמיכה הם צריכים, אולי באמת הם צריכים איזו עזרה, אבל לא על זה מדובר, לא. מדובר אך ורק על החיבור.

שאלה: מה היית אומר על פעולה שקבוצות אירופה יציגו את עצמם כלפינו, נכיר אותם יותר?

אשמח מאוד. מתי הם יכולים לעשות זאת?

תלמיד: כהכנה לשיעור בוקר אולי?

מתי שרוצים, אפילו במקום שיעור בוקר, לא חשוב. זה מאוד חשוב, זו פעולה רוחנית שלנו. זה ממש ככה. אם הם יכולים, בבקשה שיעשו. תארגנו את זה כי צריכים גם תרגום וכן הלאה. ודאי.

אבל אני מתכוון לחיבור, לחיבוק, לזה שאנחנו נעשה מעגלים שונים, שאנחנו נדאג זה לזה. הדרגה הרוחנית שלנו עכשיו כמו שמתבררת, היא תלויה עד כמה אנחנו נהיה מחוברים בעיגולים יותר רחבים. תאמינו לי שלא אני גרמתי לזה, זה הזמן גרמן. אנחנו נמצאים פשוט בתקופה כזאת, בדור האחרון, שהכול מתרחב.

שאלה: קודם כל הודעה קצרה, היום אחרי השיעור ב 5:45 אנחנו מזמינים אתכם למפגש של צוות הערבות כדי להתכונן לכנס האירופאי בבולגריה. אנחנו מזמינים גם אותך רב נשמח מאוד אם תצטרף.

עכשיו השאלה, מה הצפייה מהעשירות באירופה לפני הכנס?

שהם כולם ימצאו ביניהם קשר, שימצאו קשר איתנו, עם כל הקבוצות העולמיות, שה"בורד" הכללי ייתן לכולם מקום. יש כבר מקום שמשם יכולים כולם להתחבר ומשם לקבל מידע?

תלמיד: יש בבולגריה.

יופי. משם אנחנו ניזונים. אז להתארגן, להתחבר, להיות מעורבים זה בזה, חוץ מבצורה אינפורמטיבית, גם רגשית. אני רוצה להרגיש את החברים האלה, זה נקרא האיברים המדולדלים, שאני חייב לקרב אותם. במידה שאני מקרב אותם ומעלה אותם מחוסר הרגשה להרגשה, מחייה אותם ומרגיש אותם שהם חיים בקשר אלי, בתוכי, במידה הזאת אני בונה את הכלי עד שבו יתגלה הבורא.

שאלה: מחר כל הכלי העולמי יהיה יחד איתך בשיעור בשפה הרוסית, ולכן יש לנו בקשה גדולה לכל העשיריות בכלי העולמי להתכונן לשיעור הזה. יש לינק בסביבה טובה שבו אנחנו יכולים יחד לדון בשאלה.

אתמול הייתה לנו פגישה עם קבוצת בולגריה והתברר שהמצב החדש הזה משאיר את חותמו, והקבוצה נמצאת מצד אחד במן התפעלות גדולה, ומצד שני מתגלים יותר ויותר קלקולים בינינו. איך מצד אחד לא לאבד אף אחד בעבודה הזאת, ומצד שני כל הזמן להיות בכזה מן "פוש" והתחזקות?

ככה זה צריך להיות, גם זה וגם זה, ולא יכול להיות שזה בלי זה יתקיים. ודאי שקלקולים יתגלו יותר ויותר ואנחנו נצטרך לטפל בהם, ללא ספק. תהיו מוכנים לזה. יהיו קלקולים גדולים מאוד, בטח, ללא שום סיבה. הסיבה פשוטה, אתם רוצים להתקרב לבורא? בבקשה, יהיו לכם הפרעות. תתגברו על הפרעות האלה, תתקרבו לבורא, יהיו לכם הפרעות עוד יותר גדולות, וככה יותר ויותר.

אבל אתם עוד לא רוצים להרוג זה את זה, אתם עוד קטנים. גם זה יבוא. מסכימים?

אבל בדרך יש לנו את כנס איטליה, ואנחנו צריכים גם שם לעשות חיבור, איחוד.

שאלה: אמרת כרגע שאני מחבק את החבר שנמצא באיטליה. איך אני מחבק אותו, לא שאני שובר לו את העולם בראיה שלי איך שאני רואה איפה הוא נמצא, אלא כך שהוא מקבל יותר כוח בדרך?

זה אתה צריך לדעת. אתה יכול לחבק כך שהוא ייחנק, ואתה יכול לחבק כך שהוא ירגיש ממך חום ואהבה. זה תלוי בחיבוק שלך, בכוונתך, אני לא יכול להגיד. תזהר בכל מקרה.

(סוף השיעור)