שיעורי בוקר 18.03.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1033, ספר פסח עמ' 190,

מאמר "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה",

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 2084, ספר פסח עמ' 290,

מאמר "בא אל פרעה"

אנחנו ממשיכים בלימוד שלנו ונשתדל להרחיב את ההבנה שלנו במה שקורה לנו.

קורה לנו דבר מאוד מיוחד, אנחנו נמצאים אתכם בדרך בהכנה לצאת ממצרים. ההכנה הזאת היא רבגונית, אנחנו צריכים להכיר יותר שאנחנו נמצאים בתוך מצרים, נמצאים בשליטת פרעה, האגו שלנו שעוטף אותנו ולא נותן לנו לצאת ממנו. אנחנו צריכים להרגיש כמו אדם ששמים עליו איזה בגד כדי לתפוס אותו, כדי לא לתת לו לעשות את מה שהוא רוצה, שיהיה קשור. כך אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו נמצאים בתוך האגו שלנו והוא שולט עלינו גם במחשבות, גם ברצונות, גם בכל התכונות ובכול התנועות, בכול. עד כמה שנרגיש יותר ויותר את השליטה שלו, בהתאם לזה נתקדם ליציאה, לרצון לברוח ממנו.

לכן בואו נשים לב היום עד כמה מיום ליום נרגיש יותר את שליטת האגו, עד כמה הווירוס הזה עוזר לנו לראות שהיינו כל הזמן בתוך שליטת פרעה, אבל לא היינו מודעים לזה. כל החיים הקודמים שלנו היו כולם לפי החוקים, לפי צורות ההתנהגות, לפי תכנית פרעה. אמנם ממש כל העולם נמצא שם, אבל כל העולם הוא כמו המצרים במצרים, לא מרגישים שהם נמצאים בשליטת פרעה הרע. בשבילם אלה החיים, הוא פרעה טוב, הוא דואג להם, הוא לא דורש מהם שום דבר, רק שיכבדו את החוקים שלו, ישתחוו לו ויסכימו עם כל אותם החוקים והשליטה שהוא מפיל עליהם. זה היה עד כה.

עכשיו באה איזו שליטה זרה, "ווירוס", מה שאנחנו קוראים, ומראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים ביחסים לא טובים, בשליטת פרעה, שהשליטה הזו היא שליטה לא רצויה. אנחנו צריכים לצאת ממנה, להסתכל עליה מהצד, לא לקבל את זה שזה הטבע ואנחנו נמצאים בתוך הטבע. כך אנחנו צריכים לקבל את המצב שלנו. היינו, אנחנו צריכים לבדוק אותו, שלא מסכימים עימו, שאותן ההתקשרויות הקודמות שלנו, הקשרים הקודמים, הנהלים של חיבור, של תעשייה, משפחה, יחס לילדים, לחיים, למוות, לכל דבר ודבר שהיה לנו קודם, אנחנו צריכים לעשות רביזיה, ולא להסכים עם זה סתם, שאנחנו רוצים לחזור לזה.

אנחנו רוצים עכשיו, ודווקא בגלל שהווירוס הזה בא, הוא מראה לנו, הוא נותן לנו הזדמנות לעשות בירור, ביקורת על המצב הקודם שלנו. לכן בואו באמת נעשה בירור וביקורת, האם אנחנו רוצים כך להמשיך בחיים. כל האנושות כך ממשיכה ושום דבר כאילו לא קורה, האם אנחנו מרוצים מזה? מה יש לנו מזה שהיינו כל הזמן בנסיעות ממקום למקום, בריצות ממקום למקום, רצנו לקנות כל מיני דברים שהפרסום חייב אותם. מה יש לנו מזה שחיינו לפי כל אותם העקרונות שכל מיני כלי תקשורת והפרסום היו מחייבים אותנו כך לחשוב, כך לקנות וכך תעשה. אנחנו צריכים לעשות בירור, זה השלב הראשון.

אחרי הבירור, לעשות ביקורת מה טוב היה ומה לא טוב היה לנו בזה. אחרי זה לצייר לעצמנו מצב חדש, חיים חדשים, עד כמה אנחנו כן רוצים לשנות אותם. אני מדבר על האדם הרגיל שהיה מרוצה ממה שהיה לו. בכל זאת, זה לא היה מצב שהוא היה בונה בעצמו, האגו שלנו בנה בשבילנו, שהיה מנהל אותנו והיה כך דוחף אותנו לבנות כזאת חברה, סביבה, כזה עולם. אנחנו בזה נעשינו עוינים לטבע, אנחנו הורסים את הטבע, אנחנו שורפים את הטבע, אנחנו הורגים את הדומם, הצומח והחי, כך שאין לנו יותר איפה לחיות. בנינו בתים מבטון ונמצאים בהם כדי להתגונן מהכול. מצבים מאוד לא טובים, מפחדים זה מזה. הילדים שלנו נמצאים עוד יותר בתוך המחשבים ואין להם מהחיים שום דבר חוץ מאותו עולם מלאכותי שאנחנו בנינו בשבילם.

הווירוס הזה עכשיו מנער אותנו, הוא נותן לנו הזדמנות לראות איפה אנחנו נמצאים, לְמה הגענו, מהו האדם החכם, הנאור, החופשי, שיכול לבנות את החיים שלו בצורה אחרת. או שאנחנו סתם חיות שמתפתחות לפי תכנת הטבע האגואיסטית שנמצאת בנו, בכל אחד ובכולנו יחד. הטבע הזה דוחף אותנו לבנות דווקא כאלו יחסים טובים, ואנחנו רואים שזה מביא אותנו בכל זאת למלחמה, להשמדה, למשבר גדול, שכבר חיכינו לו.

במקום המשבר הגדול הזה, הגיע דווקא ווירוס הקורונה. ואנחנו רואים שזה משהו חדש, משהו אחר. זה לא משבר פיננסי, זו לא מלחמה, אלא זה משבר ביחסים בינינו. קודם כל, ניתוק היחסים בינינו. שאנחנו נשב מבודדים, מפחדים ממשהו אחד, כולנו, כל באי עולם, כל בני העולם מפחדים ממשהו אחד. זה כבר טוב. לא זה מזה וזה מזה, אלא אנחנו מפחדים מאיזה גורם אחד.

אז כבר טוב. אנחנו יכולים אולי, על רקע זה להתחבר בינינו יותר. לעזור זה לזה, להתקרב זה לזה, להרגיש את עצמנו שאנחנו שייכים סך הכול לקבוצה אחת, שזו ''אנושות אחת''. ואז אולי אנחנו נראה בזה את ווירוס הקורונה הזה שהוא חבר שלנו, עוזר שלנו. זה ממש כוח, כוח מלמעלה. יד ה', יד הא-לוהים. כי בעצם בצורה כזאת, איכשהו, הוא מפסיק לעורר אותנו זה כנגד זה, אלא לחבר אותנו בצורה כלשהי זה עם זה.

ולכן אני אישית כשמסתכל עליו, אני רואה בו רק יחס טוב, רק דבר טוב. נניח כמו שיש לכם הרבה ילדים, והם נמצאים ביחסים לא טובים, מרביצים, צועקים, ואתם לא יודעים איך להרגיע אותם. ועכשיו יש לכם איזה ''אמצעי''. שעל ידי האמצעי הזה אתם יכולים להרגיע את הילדים האלה, שלא יתנפלו זה על זה, שיתרחקו זה מזה. שבמקום טענות אחד על השני, תהיה להם טענה אחת משותפת, על משהו שנמצא מחוצה להם. וזה מקרב ביניהם, זה יכול לתת להם איזו תשתית משותפת להתקרב, לחשוב יחד, להרגיש את עצמם יחד.

בואו נראה בווירוס הזה, במכה הזאת, נראה משהו שמקרב. נראה בו משהו שהוא מחמם אותנו, שהוא אוהב אותנו. אמנם אנחנו מרגישים את זה כהגבלות והפחדות למיניהן, אבל זה לא כך. זה בא אך ורק מצד, מטעם האהבה. אפשר ביתר קלות להרגיש בו אהבה, שכך הוא בא אלינו, לעומת המכה, לעומת השנאה, לעומת העוינות. שהוא כביכול מגלה.
ואז אנחנו נראה שהווירוס הזה, במקום רק לנתק אותנו זה מזה, הוא נותן לנו גם אפשרות לבנות יחסים חדשים בינינו.

אמנם אנחנו עדיין לא רואים את זה, לא מבינים את זה, אבל בתוך תוכי הווירוס הזה בעצמו, כשאנחנו נתחיל להתייחס אליו בצורה ידידותית, הוא עוזר לי. שאיפה שישנו האגו שלי שם נמצא הווירוס שלי. ואז בצורה כזאת אני מתייחס לכל דבר ודבר בעדינות. לא כדי לחפש ווירוס, אלא כדי לחפש אגו.

ואז בצורה כזאת נוכל יותר ויותר לאתר את ''היצר הרע'' שלנו, ולהתרחק ממנו. ואז אנחנו נמצא, נגלה, נבין שביחס שלנו לרע שבינינו, שאני דוחה את האחרים, שאני לא רוצה להיות בקשר עם האחרים, אני פתאום מגלה שהיחס שלי, אם אני הופך אותו לטוב, לא פיזית, אלא פנימית, נפשית, ביחס הזה אני כבר מרפא את הכול.

אני יכול להיות מחובק עם כולם, ואין שם שום ווירוס ושום מזיק. אני יכול להיות קשור עם כל העולם וכל העולם יהיה קשור בקשרים טובים, יפים, ידידותיים לכולם, שכל אחד יכול לחשוב, לא איך אני מתייחס לשני בטוב, אלא קודם כל אני אחשוב מה זה נקרא הטוב בעיני הזולת? ובצורה כזאת אני אתקשר אליו. זאת אומרת אני מתעלה מעל האגו שלי, אני בודק מה טוב בעיני בני האדם ובצורה כזאת אני הולך להתקשר אליהם.

זה כבר מזכיר לנו מה שעושים בעבודה הרוחנית, ''צמצום'' של עצמי, ''מסך'' שאני לא עובד לפי הרצונות שלי, ''אור חוזר'' שאני רוצה להשפיע לזולת לפי מה שהוא מרגיש שזה טוב וכך אנחנו מתחילים להתקשר בינינו. יוצא שהכול בא לטובתנו ו"אין אכזר בבית המלך" כמו שכתוב.

אבל אנחנו צריכים להזדרז לחשוב כך ולנסות כך להבין ולממש מהר, יום יום. וזה לא תלוי בפעולות פיזיות שלנו. בואו קודם כל, בלי לחכות, נתחיל להבין ולהפעיל את זה מיד, נפשית, אחרת ההזדמנות הזאת שהווירוס נותן לנו היא מתפוגגת ואז במקום היחס היפה שבא לנו מצד הטבע אנחנו נתחיל להרגיש שאם אנחנו לא הולכים בדיוק עם הצעדים הרכים האלו מצד הטבע אז יהיו צעדים יותר נוקשים, יותר מחויבים ולא כדאי לנו לחכות לזה, בואו נעשה את זה מצד הטוב ומיד, מתוך הנטייה שלנו להרגיש ולסייע.

שאלה: לגבי הפחד שתיארת שיש בעצם לאנושות אויב משותף, יחד עם זה שאנחנו מבקשים להגיע לקרבה אז הפחד הוא גם אחד מהשני, זה מה שמזהים גם בחוץ אז איך אפשר בעצם להסביר את המעבר הזה שלנו הוא יחסית ברור שהקשר הוא פנימי, אנשים שבעצם כרגע מפחדים אחד מהשני כי הווירוס עובר דרך האדם?

אני לא כל כך מבין, אני לא מפחד, אני רק רוצה לציית בדיוק לסימנים של הווירוס שהוא מראה לנו את האגו שלי, איפה שאני צריך לרסן אותו כרגע ואיפה שאני יכול להפעיל אותו נכון כרגע. ולכן אין לי פחד, זה לא פחד, זו יראה, כמו שאתם זוכרים בהקדמות של ספר הזוהר שהוא מסביר לנו שם שיש שלוש יראות ואיזו יראה היא נכונה.

אז אני מגיע ליראה לא מתוך פחד בהמי שלי ולא משום דבר אחר אלא אך ורק שאני רוצה מתוך זה שאני נכון אשתמש בהגבלות האלה, שהווירוס נותן לי. ולא אכפת לי שזה בא ממשרד הבריאות, מראש הממשלה, מכל מיני דברים כאלה, אני מסתכל בהם שהם בעצם המקשרים אותי לווירוס, בצורה כזאת.

ואז אני שמתעסק ולא מזלזל בכל ההגבלות האלו, אני מראה לבורא שאני כן מסוגל, שאני כן רוצה לקיים את כול תוכנית ההבראה שלו ואני רוצה כך להגיע ליחסים שלנו החדשים. וכך אני באמת מתקדם, תנסו כך לעשות, תראו עד כמה שזה מסדר אתכם בפנים, עד כמה אתם בזה נעשים יותר ישרים, יותר מכוונים, שלא בני האדם הם כאן הבעיה ולא הוירוס הוא הבעיה ולא הממשלה והרופאים, אלא הבורא בצורה כזאת מכוון אותנו דרך כל האלו ההגבלות הוא מסדר אותנו ככה שאנחנו נגיע אליו, זה מה שקורה.

שאלה: הבורא מכריח את כל האנושות להיות לבד, להיות מבודדים, האם הפרוד הזה ייצור חיסרון חדש באנושות לחיבור, האם אנשים ירצו להיות יותר ביחד כתוצאה מהפירוד הזה?

כן, אני מסתכל איך אתם יושבים יפה מאוד במרחק זה מזה, כאילו באמת אתם לא קשורים זה לזה, פיזית אתם לא קשורים זה לזה. כאילו אין ביניכם קשר פיזי, אבל איך אנחנו במקרה כזה יכולים להיות מקושרים פנימית יותר כי דווקא חוסר קשר פיזי הוא מעורר אותנו, הוא דווקא עוזר לנו לשים לב לזה שאנחנו צריכים להיות מחוברים יותר פנימית.

ואפילו שיהיה בינינו מרחק אינסופי, זה לא חשוב כמה, אנחנו בכל זאת נדלג עליו, אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, לא בחדר אחד אלא בלב אחד וזה מה שצריכים. ואז בלב אחד אם אנחנו נהיה, אז יחד עם זה באותו הלב המשותף אנחנו נרגיש את עצמנו עם הבורא יחד.

שאלה: יש כזאת תחושה שהווירוס כאילו האגואיזם התפרץ החוצה, אם בעבר הייתה התנגדות בעשירייה אז עכשיו ההתנגדות היא כלפי כל החברים. והוא כמו השתחרר וכולם התיישרו, נהיו ממש באותו רובד, נעלם המרחק וההרגשה שמישהו קרוב או רחוק יותר. למה האגואיזם גדל ואיך להתפתח לקראת אהבה אם אנחנו לא יודעים מהי אהבה מצד הבורא? איפה אמת המידה שכלפיה אפשר לכוון את עצמינו?

אני לא כל כך מבין על מה אתה מדבר, נראה לי שזה מפני שאתה לא חושב על זה הרבה, איך אתה הולך לגלות את הבורא, לגלות את העולם העליון, את המצב האמיתי שלך כמו שהבורא, הטבע עיצב אותך, איך אתה רוצה לגלות את זה, אם אתה לא מתקרב לאחרים ושם בקשר החדש הזה איתם אתה מוצא את עצמך?

אתה מסכים עם זה שהווירוס הזה הרחיק אתכם כמה מטרים זה מזה, וזו המציאות החדשה? זאת אומרת אתה דבוק לעולם הזה ואיך שבעולם הזה המרחקים משתנים, איך שבעולם הזה המצבים משתנים, אתה בהתאם לזה מרגיש שאלו השינויים? לא עד כמה שאתה מרגיש אותם יותר קרוב או יותר רחוק, עד כמה שאתה צריך להתגבר על המרחקים הפיזיים. אתה לא מרגיש, אתה לא חושב, אתה לא מפתח בך רגישות שאת המרחק הפיזי צריך עכשיו להשלים אותו בהתקרבות.

נגיד ככה, הילד שהיה חי במשפחה ועכשיו הוא לא חי במשפחה, נניח עקב איזה אירוע לקחו אותו או לבית סוהר או שהוא נסע לאיזה נופש אפילו עם הילדים, עם הכיתה שלו, לא חשוב לאיזה אירוע טוב או רע אבל אמא הרבה יותר חושבת עליו שהוא לא נמצא בבית לידה, מאשר הוא היה בבית.

לכן עכשיו אני לא רואה את החברים שנמצאים בשדה הראיה שלי, אני מרגיש שיש כאן שינוי לרעה, שאני לא רואה אותו אבל אותו, אבל אותה הריקנות שעכשיו נמצאת בי, שאני לא רואה את החבר שהיה תופס בי איזה מקום ברצונות, במחשבות, בתוך העין שלי הוא היה נמצא, בתוך הלב איכשהו הוא היה נמצא, אז אני צריך למלאות אותו.

איך אני ממלא את החבר הזה שיהיה לפחות באותו מקום כמו שהיה קודם? זאת אומרת אני חייב לפתח אליו רגש נוסף, מיוחד, חדש וזה לא כמו קודם כמו שרב"ש כותב "שכל החברים האלה הם עומדים בליבי", איפה זה קורה? אני חייב למצוא כאן איזו תחבולה, איזו שיטה, איך החברים שלי הם יהיו כביכול לפניי וזה לא שאני אראה אותם, אני אשים לפניי את התמונות שלהם, לא, אלא אני צריך לבנות כאן איזו צורה חדשה של ראייה רגשית. שהם ייכנסו לתוך הלב שלי ויעמדו שם.

על זה אתם צריכים לעבוד. ואז אתם תרגישו שלא חשוב בשבילנו שיעור בוקר שאנחנו רואים זה את זה, או במסכים, או אפילו פיזית, אלא כל הזמן אני נמצא יחד עם החברים שלי, יחד בתוך הרצון שלי, בתוך הלב שלי.

ואז אני מתחיל לקרב אותם זה לזה ואז הלב שלי הופך להיות פרצוף הרוחני, מה שנקרא "בית הכנסת", בית, מקום שם כולנו מכונסים יחד ומשם אנחנו יכולים יחד, שכולנו נמצאים, לעלות תפילה לבורא שיעזור לנו עוד יותר להתחבר, עוד יותר להרגיש את עצמינו שאנחנו נמצאים יחד.

כל קבוצה, אפילו שניים שלושה, קבוצה אפילו קטנה, גם יכולה את זה לעשות. ולא להסכים עם זה שאנחנו סתם מתרחקים פיזית ואחרי טכניקה, אחרי כל המכשירים האלה אנחנו חכמים, אנחנו לא מרגישים אותנו שאנחנו מתרחקים כי יש לנו מיקרופונים, אוזניות וכולי.

זה לא נכון, זו דווקא בעיה גדולה. אנחנו צריכים לראות את עצמינו מחוברים רגשית. אם לא שמים לב על זה, אז הקורונה, הווירוס הזה, הוא באמת הורג אותנו.

שאלה: אם אני מנסה להיכנס לצורה שאתה תיארת, שאני מתחיל לראות איך הקורונה הגיעה לעולם, שזה למעשה חלק מהדרך של הבורא לקרב בינינו ואני באמת מגיע למצב שאני מתחיל לאהוב את האמצעי הזה ולאהוב את מי ששלח את זה, יוצא מצב שאני מתחיל להרגיש שאני לא רוצה שהקורונה תיעלם. השאלה, האם זה בסדר, האהבה למצב עם הדאגה לחברים ולעולם?

זה בסדר גמור, זה טוב שיש הרגשה שלא הקורונה מפריעה לנו, אלא היא רק מצביעה על הליקוי ביחסים שלנו, בהתנהגות שלנו.

לכן אני לא מפחד ממנה, אני דווקא אוהב את זה, זה נקרא "לנשק את המקל". אני רוצה שווירוס הקורונה הזה יהיה עוד יותר חד. "חד" זאת אומרת איך שאני תופס אותו. לא שהוא בצורה חיצונה צריך לעשות עוד כל מיני בעיות, לא, אלא שאני אראה את הפעולות שלו, איפה הוא מראה לי עד כמה אני נמצא בכל מיני צורות יחס לא נכונות. הוא מראה לי את הפגמים שלי, לכן אני מכבד אותו ואוהב אותו, כי אני על ידו יכול מיד לתקן את עצמי. מיום ליום אני מרגיש עד כמה אני מתחבר יותר עם החברים מבחינה פנימית, לא שאנחנו חוזרים להיות בחדר אחד, זה בכלל לא חשוב, אנחנו רוצים במקום חדר אחד לקבל הרגשה שאנחנו נמצאים בנשמה אחת, ברצון אחד. לזה אנחנו נמשכים.

לכן בואו נהיה קצת יותר דינמיים, יותר מוכנים לשינויים פנימיים. ועל ידי כל מיני התנועות החיצוניות האלה, שיש לנו הגבלות כאלו וכאלו, נראה בהתאם לזה איך אנחנו מבפנים צריכים להשתנות כדי לבנות בינינו קשרים פנימיים כאלו שהם יביאו לנו מצב חדש. והעולם החיצון, שירחיקו אותנו לגלקסיות, שכל אחד יהיה באיזה כוכב אחר, זה לא חשוב, אנחנו צריכים להרגיש את עצמינו בפנים יחד, ששייכים לעולם אחד, לכלי אחד, לרצון אחד.

תנסו להתקשר לזה, להיכנס למה שאני אומר, אין לי מילים, ואתם תראו שיש כאן בשבילנו מקום חדש לפעולות. אנחנו לא רוצים לסלק את הווירוס הזה, אנחנו רוצים יחד עימו להתחיל ללמוד לקשרים החדשים. שהוא לא בא כדי להכניס אותנו לבידוד פיזי, זה לא חשוב. זה כמו שאנחנו קראנו במאמר קטן של הרב"ש, שלא מחלה אני מביא אליך, אלא תרופה אני מביא אליך. וכך אנחנו נתקדם.

בואו נקרא שוב את המאמר הזה, זה מאוד חשוב.

קריין: מאמר "הכול תיקונים" מרב"ש ג'.

הכל תיקונים

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם.

לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

זאת אומרת כל המצבים שאתה מרגיש שאתה מקבל, אם אתה מייחס את המצבים האלה לבורא, שזה בא ממנו, אז תדע שזה רק תיקונים. ובמידה שאתה מקבל אותם נכון, אתה משתנה, אתה מתקרב לבורא על ידם, ואתה דווקא רואה שזו התרופה ולא המחלה. זה בא כדי לרפא את המחלה שלך הפנימית, את האגו שלך.

קריין: בספר פסח בעמוד 190, מאמר של הרב"ש, "מהו, מקוצר רוח ובעבודה קשה, בעבודה" הוא מופיע גם בכתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 1033.

את השאלות שאתם עכשיו רוצים לשאול, תירשמו. אני ממליץ לכם לשמוע מה שאני אומר אם אתם רוצים להתקדם ולא לפספס. תרשמו את השאלות, כי אחר כך אתם תשכחו. והשאלות האלה שיש לכם, זו השגחה עליונה מעוררת בכם, כדאי לרשום אותן. ואחר כך לראות עד כמה הן יהיו אקטואליות בעוד שעה כשנגמור את המאמר.

מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה

"הזה"ק וארא (דף כ"ג ובהסולם אות ס"ה) כתוב שם וזה לשונו, "אמר רבי שמעון, מקוצר רוח פירושו, שעוד לא יצאה יובל, שהוא בינה, לתת להם מנוחה וחירות, ורוח האחרון, שהוא המלכות, עוד לא משלה בעולם, להנהיג חוקים ישרים בעולם, ועל כן היה קוצר רוח, ואיזה רוח הוא, שהוא המלכות, שהיתה קצרה ידה, מהושיע לישראל, שזה סוד מקוצר רוח", עד כאן לשונו.

ויש להבין מהו ענין "עבודה קשה", ומהו "מקוצר רוח". כלומר, מהו הקשר עבודה קשה לקוצר רוח, בעבודה. וגם יש להבין, מה שרבי שמעון מפרש קוצר רוח על מלכות, מהי השייכות לעבודה קשה.

הנה ידוע, שסדר העבודה בעבודת ה', הוא שהאדם צריך לעבוד להמציא לו כלים, שבהכלים האלו תהיה לו האפשרות לקבל את הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להנבראים. כידוע, שסיבת בריאת העולמות היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ובגלל זה ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. ובהרצון וחשק להתענוג מודדים את טעם של התענוג."

כל דבר שבא אלינו, גם במשך ההיסטוריה, אנחנו קיבלנו מהבורא, קיבלנו מכוח טוב ומטיב, קיבלנו מתוך אהבה. אבל כשאנחנו קיבלנו את זה היינו בתכונות מסוימות הפוכות מהבורא, ולכן הרגשנו בזה מכות ולא הרגשנו שצריכים אנחנו להשתנות.

אנחנו נרגיש את המכות שזה לא מהמכות אלא שזה בא מתוך האהבה. כמו ההורים שלוחצים על הילד שהוא צריך ללמוד והילד רוצה לשחק, וההורים בעיניו הם ממש השונאים שלו והוא לא רוצה לשמוע בקולם, כך זה קורה. זאת אומרת לחצים, מלחמות, בעיות, מגפות, כל מה שאנחנו עברנו באנושות, זה הכול מפני שלא רצינו לקבל מהבורא את ההשגחה שלו שהיא טוב ומטיב תמיד, בצורה כמו שהיא. זאת אומרת להתאים את עצמינו להשגחה. לכן כל העבודה שלנו הייתה מאוד קשה, רצינו לברוח ממה שהבורא אומר, כמו ילדים שלא רוצים לשמוע מה שאומרים להם ההורים, וכל הזמן נמצאים בבריחה ובהתנגדות נגד ההורים. והחיים שלנו עד היום הזה הם כאלו.

עכשיו אנחנו נמצאים במכה מאוד מיוחדת שהיא לא כמו יתר המכות. היא באה כדי להרגיע את כל המציאות, את כל העולם, את כל האנושות, לעשות מאיתנו משהו אחד. זה כאילו שבאים הורים ואומרים לילדים, "זהו, אתם עכשיו כולכם נרגעים", ועושים מאין ברירה כזה לחץ עלינו, על הילדים, שאנחנו נרגעים. מה קורה הלאה?

זאת אומרת, ההשגחה יותר מתקרבת אלינו, מתחילה יותר לטפל בנו בצורה צמודה, אישית, ישירה. נראה מה יקרה הלאה.

"כלומר, כפי גודל השתוקקות להדבר, שהוא חושב שממנו הוא יקבל תענוג, בשיעור הזה הוא נהנה. לכן קטנות וגדלות הנאה של אדם נמדדות בשיעור ההשתוקקות להתענוג שבדבר.

ולפי זה, מאין באות ההבחנות של מקבלי תענוגים. היות שכולם נבראו ברצון לקבל לעצמם, ומי הוא העושה, שאחד יקבל תענוג קטן, ואחד תענוג גדול. כלומר, מי הוא טיפש, שירצה לקבל תענוג קטן, במקום שיכול לקבל תענוג גדול. אלא, מסיבת שהבורא "רצה להוציא לאור שלימות פעולותיו", שפירושו, שענין להטיב לנבראיו יהיה שלימות הטבה, היינו בעת שיקבל את הטוב והעונג, שלא ירגישו שם אי נעימות, היינו בחינת בושה, כמו שכתוב "מאן דאכיל לאו דיליה בהית להסתכולי באפי".

לכן נתקן ענין צמצום והסתר על כלים דקבלה, שהם כלים, שהאדם נברא בהם מצד הטבע. זאת אומרת, שיש בזה ב' ענינים:

א. שלא יכולים לקבל בהכלים האלו שום שפע דקדושה.

ב. שכל זמן שהאדם לא השיג כלים דהשפעה, האדם לא רואה את הטוב ועונג שישנם בקדושה. ואין בידו להשיג טעם של עונג, רק מה שניתן נהירו דקיק להקליפות, שיוכלו להתקיים. ומהניצוצין האלו, שנפלו לקליפות, מזה יש תענוג בכל התענוגים הגשמיים. וזה מגולה לכל, כלומר שהתענוג מגולה, היינו שכל אחד יכול לטעום מהתענוגים האלו עם הכלים דקבלה, שהם רוצים לקבל הנאה לתועלת עצמם. מה שאין כן הטוב ועונג דקדושה, ששם עיקר התענוגים, שהיה ברצונו לתת להנבראים, זה נעלם מהכלים דקבלה. שזה נקרא צמצום והסתר.

לכן, היות שעל ידי התיקון הזה, שאי אפשר לקבל את התענוגים דקדושה, אלא לפי ערך שרכש כלים דהשפעה, יצא מזה ב' דברים:

א. שהאדם צריך להאמין, שעיקר טוב ועונג, שהיה ברצון ה' לתת להנבראים, נמצא בקדושה.

ב. שצריך לעבוד עבודה, שהיא נגד הטבע, שהוא שלא יקבל שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה'.

וזה גורם הבחן מדרגות. היינו, שאין אדם דומה לחבירו. כי בערך מה שבא מצד המשפיע, כולם שוים, כמו שאומר האר"י הקדוש, שטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון הפשוט, ממלא כל המציאות. ולא היה ראש וסוף, אלא הכל היה אור פשוט. אלא אח"כ, היינו לאחר שנעשה התיקון, שלא יקבלו רק בכלים דהשפעה, אז נעשה ריבוי עולמות, היינו הרבה בחינות, לפי ערך הכוונה, שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, שזה מכונה ריבוי מסכים, בזה נעשה הבחן מדרגות.

וזה כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "כל צדיק וצדיק, נותנין לו מדור לפי כבודו".

וזהו מטעם שיש הבדל מצד הכלים של המקבל, היינו הכלים מה שהמקבל צריך לעשות, שהם נקראים "כלים דהשפעה", כלומר שיקבל בעל מנת להשפיע. מה שאין כן כלים דקבלה לתועלת עצמו, זהו כלים שבאים מצד המאציל, על אלו הכלים אין האדם צריך לעבוד, כי הבורא ברא אותו עם כלים כאלו. לכן כל העבודה של הנבראים היא להשיג כלים דהשפעה.

ובהאמור אנו יודעים, מה נקרא עבודת האדם, שהיא רק עבודה איך להשיג כלים דהשפעה. כלומר, שהאדם צריך להגיע לידי מצב, שכל מה שאינו נוגע לתועלת ה', אין מעניין אותו. אלא כל רצונו הוא, איך להגיע לידי מצב, שיוכל לעשות נחת ליוצרו. לכן בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, הוא מתחיל בשלא לשמה, היינו לתועלת עצמו.

ואח"כ הוא מתחיל להבין, זה שהוא עוסק בשלא לשמה, זוהי רק סגולה, שע"י זה הוא יגיע לשמה, כמו שאמרו חז"ל, "שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מטעם שהמאור שבה מחזירו למוטב". והוא מאמין בזה, שבסופו של דבר הוא יגיע לשמה.

ואח"כ האדם הולך עוד שלב אחד קדימה. ומתחיל להשתדל, ועושה מעשים שיביאו אותו לשמה. כלומר, שמתחיל להבין, שצריכים לעשות מעשים, ולכוון, שהמעשים האלו יביאו אותו לדרגת לשמה. ונותן חשבון לעצמו, עד כמה שהוא כבר זכה בעניין לשמה.

אז הוא מתחיל לראות את האמת, איך שהוא כל כך מרוחק מעבודה דלהשפיע. ורואה, כל פעם יותר, איך שהוא משוקע רק באהבה עצמית. ורואה, שכל יום הוא הולך אחורה. אז מתחילה העבודה שלו, שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, בשם עבודה קשה, מב' טעמים:

א. שהוא רואה עכשיו מהו הפירוש "בעל מנת להשפיע", שהאדם צריך להאמין בחז"ל, זה שהוא רואה עכשיו, מה זה "לשם שמים", לא היה יודע את הפירוש האמיתי.

אלא כמו שביארנו על מה שהזה"ק אומר על פסוק "או הודע לו אשר חטא". ושואל "מי הודע לו". ומשיב "הקב"ה". שיש לפרש, זה שהאדם מרגיש, איך שהוא מרוחק מהעבודה דלהשפיע, אלא שמשוקע באהבה עצמית, זהו גילוי מלמעלה. ועבודה זו נעשית עתה קשה. היינו, לאחר שמלמעלה הודיעו לו את הפירוש "לשם שמים ולא לתועלת עצמו", עתה נעשית העבודה שלו יותר קשה.

אולם האדם חושב, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע, מבעת שנכנס לעבוד בעל מנת להשפיע, כאילו מצד עצמו הוא נעשה עתה יותר גרוע. אז האדם צריך להאמין, שאינו כך, אלא הוא כן התקדם לאמת, בזה שהקב"ה הודיע לו את מצב האמיתי שלו. נמצא, שע"י העבודה, שהתחיל לעבוד בעבודה זו, שנראה לו עתה, שהיא עבודה קשה, זהו מטעם שהקב"ה פנה אליו, מטעם שהוא עכשיו במצב יותר מעולה, מבעת שעוד לא נכנס בעבודה דלהשפיע.

אולם טעם ה-ב' שנעשה לו עכשיו יותר קשה, הוא מטעם, שמדרך העולם הוא, שהאדם רוצה ללמוד איזה מקצוע, ונכנס להאומן שלו ללמוד את המקצוע הזה, שהוא מבין, שהמקצוע הזה מתאים בשבילו. ואם האומן רואה, שהוא לא מתקדם, אחר כמה זמן שהוא לומד אצלו, אז האומן אומר לו, המקצוע הזה לא בשבילך, כי זה קשה יותר מידי, לכן לך ותחפש מקצוע אחר, משהו יותר קל בשבילך, ומזה אתה תתפרנס.

לכן בעבודת ה', בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, וחושב, לפי סדר עבודה בכל יום ויום מתקדמים והולכים קדימה, אז האדם אומר, שכדאי להמשיך בעבודה זו דלהשפיע, כי בטח הוא ילמד את המקצוע הזה, באופן לדעת איך לעשות כל דבר רק בשביל לשם שמים.

מה שאין כן כשהוא רואה, לאחר שהשקיע כמה זמן בעבודה זו, ולא די שהוא לא מתקדם, עוד הולך אחורה, אז הגוף אומר לו, חבל על הכוחות שאתה משקיע בעבודה זו, כי זה לא בשבילך עבודה זו, כי לעבודה זו צריכים בעלי כשרונות מיוחדים, ובעלי אמיצי לב, ולכן לך לפרנסה אחרת, היינו תעבוד כמו כל הכלל, ואל תהיה יוצא מהכלל.

נמצא, שזה נקרא "עבודה קשה", היות שבכל עבודה, שהוא רוצה להתאמץ וללכת בעבודה דלהשפיע, הגוף לא נותן לעבוד, בזה שעומד נגדו עם טענות צודקות. ובאמת בתוך הדעת הוא צודק מאה אחוז. נמצא, שהלשון הרע, מה שהוא שומע מהגוף שלו, זה מכביד עליו העבודה, והיא שנקראת "עבודה קשה".

אולם האדם צריך להאמין, שבאמת הוא כן מתקדם כנ"ל, אלא מה שהוא רואה, שכל פעם הוא יותר משוקע באהבה עצמית, והוא נמצא עכשיו במצב יותר גרוע, היינו שהוא נמצא במצב של שפלות, יותר ומבטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, הוא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו".

היינו כנ"ל, שה' מגלה לו כל פעם, מהו שלא לעבוד לתועלת עצמו, אלא רק לתועלת ה'. נמצא, בזה שה' מודיע להאדם את הפירוש "שלא לעבוד לתועלת עצמו", בזה האדם רואה, איך שהוא ממש נגד הטבע. מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועתה הוא רוצה לעשות דבר שהוא כנגד הטבע. לכן נקרא זה "עבודה קשה".

אולם נשאלת השאלה, מדוע ה' הודיע לו את האמת, איך שאין האדם מסוגל לעבוד נגד הטבע. וזהו מטעם, כמו שכתוב "למען שיתי אותותי אלה". כלומר, שע"י זה שיתגלה את כל הרע שבאדם, אז ה' יכול לתת עזרה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והיות מה שנותנים מלמעלה הוא דבר שלם, לכן האדם צריך להיות לו כלי שלם, היינו חסרון שלם, הנקרא "כלי שלם", שבתוכו יכול לכנס אור שלם.

נמצא, שמה שהקב"ה מגלה להאדם את הרע, הוא בכדי לתת לו העזרה. כלומר, שאין אור בלי כלי. לכן, כשאין הרע מגולה עדיין בשלימות, אין לו כלי שלם. ויש לפרש "כלי שלם" היינו רצון שלם לעזרתו יתברך. כי כל זמן שאין הרע מגולה, אז לפעמים אדם אומר, שאם הוא יתגבר, בטח יכול להגיע לעבודה דלהשפיע, ולפעמים אומר, שגם ה' לא יכול לעזור לו. לכן בזמן שהאדם משקיע כוחות בעבודה דלהשפיע, אז הכוחות שהשקיע, לא נותנים לו לברוח מהמערכה, ומקבל כל פעם צורך יותר גדול לעזרת ה'. נמצא, שהעבודה קשה בעצמה היתה הגורמת שיצעק לה', שיעזור לו.

וזהו על דרך מה שמובא בזה"ק (בראשית ב' דף ס"ד ובהסולם אות ק"ג) וזה לשונו, "ובענין היסורים הגשמיים והרוחניים, שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים:

א. היא "כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד". כי הוא רואה בעיניו, אשר לולא המכאובים הנוראים ההם, שסבל מכח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. ואם כן הוא מברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה. כי לולא הרעה, לא היה זוכה להטובה. ונמצא, שכל מה דעביד רחמנא, לטב עביד. כלומר, גורמים להטוב.

ב. היא בחינת "גם זו לטובה". דהיינו, לא לבד, שהרעות נעשו גורמים להטובה, אלא שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות. והיינו ע"י אורות גדולים מאוד, שהבורא יתברך מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו לטובות".

ובהאמור רואים אנו, שדוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול להאיר בהם אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד את לבו, היינו שהלב, הנקרא רצון, היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. והטעם הוא, שאנו צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה קשה, היסורים האלו, הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' יעזור לו לצאת משליטת פרעה מלך מצרים. היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, שיותר רע לו מכל אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, שיעזור לו.

אולם במצב הזה יש הרבה עליות והרבה ירידות. זאת אומרת, לפעמים אין האדם מסוגל להאמין, שהמצב, שבו הוא נמצא, בא מה', היינו שה' פנה אליו, ושומע את תפלתו, מה שהאדם מבקש, שה' יתן לו עזרה לצאת מהגלות, שבו האדם נמצא תחת שליטת אהבה עצמית.

לכן בזמן שיש להאדם אמונה זו, הוא לא בורח מהמערכה, היינו שאומר, שהוא רואה, שחס ושלום אין ה' שומע תפלתו, ולכן אין לו למי להתפלל. אלא הוא מאמין, שה' כן שומע תפלתו, וה' נתן לו הידיעה, שהוא ידע, איך האדם נמצא בשפלות כזו, שאף פעם לא עולה על דעתו, שיהיה כל כך משוקע באהבה עצמית.

לכן כל פעם הוא מתחזק, ואינו זז מלהתפלל לה', ואומר, בטח הבורא רוצה, שיתגלה אצלו הרצון אמיתי, שיוציאו מהגלות הזאת. וממילא הוא לא זז מלתת תודה לה', על זה שגילה לו את מצבו האמיתי. וכמו כן הוא עומד ומתפלל לה', הלא הוא רואה, שה' הוא שומע תפלה, בזה שגילה לו את הרע, ובטח הוא יעזור לו גם כן להוציאו מהרע, שזה נקרא גאולה. כלומר, שהוא מאמין, שהבורא נתן לו להבין, שהוא נמצא בגלות, בטח אח"כ הוא יוציאו מהגלות.

אולם יש לפעמים ירידות, היינו שקשה לו להאמין, שה' הוא שומע תפלה. כי לפי דעתו של האדם, האדם חושב, שכבר התפלל אליו הרבה יותר מדי. ובטח, אם ה' שומע, במה שמבקשים ממנו, היה צריך לעזור לי. וכיון שעדיין לא נושעתי על שהייתי מתפלל, אזי הוא אומר, שה' חס ושלום אינו שומע בקול תפלתו. יכול להיות, שלגבי אחרים הוא כן שומע, אבל מה זה חשוב, כי העיקר הוא, מה שאני מרגיש. כלומר, או שטוב לי, או חס ושלום שרע לי.

נמצא, שהירידות האלו גורמות לו מחשבות לברוח מהמערכה. ואמר, שאין זה בשבילו. ואם הוא לא בורח, באה לו עוד הפעם עליה, ומתחיל שוב לחשוב אחרת, ומכל ההחלטות שעשה, הוא שוכח, ומתחיל לחשוב אחרת. וכך הוא נמשך הסדר של העליות וירידות, עד שמתגלה אצל האדם הצורך אמיתי להתקרבות לה', היינו, שהכלי, הנקרא רצון, הוא כבר נשלם בכל צורתו הנכונה, שזה הבורא יודע מתי שנגמרה, ואין בידי האדם לדעת זאת. אז ה' נותן את העזרה ומוציא את האדם מהגלות.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, על מה שהזה"ק מפרש על הכתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות.

היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". היינו שבזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו לעבוד לשם שמים, עבודה זו נחשבת לשפלות, כי אינו מוצא בזה טעם של חשיבות. נמצא, שבזה שהמלכות היא בעפרא, שהוא דבר בלתי חשוב, זה היה הגורם, שתהיה עבודה קשה.

וזה נקרא "קוצר רוח", היינו שהמלכות, שהיא דבר חשוב, היינו, שמי שמשמש את המלך, הנקרא בחינת "רואי פני מלך", היושבים ראשונה במלכות, אצל אנשים האלה לא נקרא זה שיושבים אצל המלך, והם מבחינת רואי פני המלך, היושבים ראשונה במלכות, שיהא נחשב זה לעבודה קשה, ושנגיד שיש להם קוצר רוח, היינו שאין להם מצב רוח מרומם.

אלא, בזמן שהמלכות היא בגלות תחת שליטת הקליפות, אז המלכות נבחנת אצלם, שהיא בחינת עפר, שהיא דבר בלתי חשוב. וזה נקרא "קוצר רוח", שאין המלכות יכולה לתת מצב רוח מרומם, כמו שצריכים להרגיש, בזמן שיושבים אצל המלך. נמצא, שקוצר רוח ועבודה קשה קשורים זה בזה. כלומר, שאם המלכות היא בעפרא, היינו בלתי חשובה, זה גורם עבודה קשה. כי בדבר, שאין בו טעם, אז כל רגע ורגע, שהאדם מתגבר ועובד, התגברות הזו היא קשה מאוד. ולא תמיד האדם מסוגל להתגבר.

וזה שאומר "ורוח האחרון, שהיא המלכות, עוד לא משלה בעולם, להנהיג חוקים ישרים". שפירושו, שהמלכות עוד לא היתה לה ממשלה, שכל אחד יראה, שכל החוקים, שישנם מצדה, הם חוקים ישרים. היינו, שיהא הכל מתישב על הלב, ושכל אחד ירגיש את המלכות, הנקראת ההשגחה, בבחינת טוב ומטיב, היות שהעולם הולך לפי הנהגתה, כמו שכתוב "ומלכותו בכל משלה". דבר זה עוד לא היה מגולה.

וזה שאומר "ועל כן היה קוצר רוח, ואיזה רוח הוא, שהוא המלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל". שפירושו, היות שהמלכות הזו היתה עדיין בגלות, לכן היתה קצרה ידה מלהושיע לישראל. מה שאין כן בזמן שהיא יוצאת מהגלות, אדרבה, הוא הנותנת את הרוח להאדם, שיהיה במצב רוח מרומם.

לכן, כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה.

זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות, כמו שכתוב (קהלת ג') "מי יודע רוח בני האדם העולה, היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת, היא למטה, לארץ". שיש לפרש "רוח בני אדם" היינו לאחר שהוא יוצא מבחינת הבהמה שלו ונעשה בחינת אדם, כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים אדם", אז "הרוח עולה למעלה" היינו בחינת מלכות, הנקראת "רוח" כנ"ל, עולה למעלה, בחשיבות.

מה שאין כן בחינת הרוח אצל הבהמה, היינו בזמן שהאדם נמצא במצב של בהמיות, אז אצלו הרוח יורדת למטה בחשיבות. לכן, שעם ישראל היו צריכים לגלות את הרע שלהם, כנ"ל, בכדי שיהיה להם חסרון שלם, שאז יכולה לבוא עזרה שלימה, לכן עוד לא שמעו בני ישראל."

נעשה ככה. אנחנו שמענו כאן כמה דברים, ובסופו של דבר אנחנו רואים שכל המאמרים כולל הווירוס, כולל כל מה שקורה איתנו, הכול מסתובב סביב אותו אין עוד מלבדו. שאנחנו חייבים לגלות את הבורא שהוא עומד אחרי כל המעשים האלו, כל האירועים האלה שקורים איתנו, ואיך אנחנו יכולים לאתר אותו.

לכן ההשתדלות שלנו צריכה להיות, איך אנחנו רואים את פעולות הבורא אחרי וירוסים, אחרי הרחקה בינינו, אחרי העבודה שלנו שעכשיו באה אלינו, שאנחנו מחויבים להסביר את זה לכל העולם, שאת כל זה הוא נותן לנו אך ורק כדי שאנחנו על ידי ההשלמה מצידנו יכולים להתקרב אליו. שאם לא הייתה השאלה שאנחנו בעצמנו, במאמץ שלנו נתקרב אליו, אז היה הכול מסודר והכול מתבצע על ידי כוח עליון בלבד בלא לשאול את פינו. אלא כל העניין, שאנחנו על ידי המאמצים האלה מתחילים להבין, להרגיש, להיות שותפים שלו, וכך מגיעים לעבודת ה', ועל ידי עבודת ה' מגיעים לדבקות, זאת אומרת להשתוות הצורה השלמה עימו.

לכן כל העבודה שלנו במשך היום, ממש במשך היום היא להחזיק זה את זה, שמה שניתן לנו, זה להתקרב בעבודה שלנו לבורא. בהשתתפות, בהפצה הזאת, בהסברה, בהתקשרות בינינו, כל זה כדי לאתר שאין עוד מלבדו ועל ידי זה מגיעים לדבקות.

שאלה: יש לי שאלה לגבי מאמץ. לדעתי לפחות 50% מהקבוצה נמצאים במצב כמו שאני אתאר לך עכשיו. אני הגעתי לפני כחמש שנים, ניסיתי ללמד, לא הצלחתי. ניסיתי לכתוב מאמרים, גם לא הצלחתי. חיפשתי תפקיד בקבוצה ומצאתי איזה עיסוק מאוד מועיל, או לסדר שולחנות, או לנקות תנורים, או להסיע את החברים. וזה היה עיסוק מאוד מאוד נחוץ באותו זמן. עכשיו את כל זה לוקחים ממני ונותר בי מקום ריק. בהפצה לא ברור איך להיכנס ולפעול, אני לא בעל תכונות כאלה. מה אני יכול לעשות ואיך הקבוצה יכולה לעזור לחברים כאלה?

בכל קבוצה אני חושב, בפרט שזו קבוצה גדולה כמו מוסקבה יש אנשים שכן מבינים, כן מחוברים להפצה, לכתיבת מאמרים, להפצה באינטרנט בכל מיני מקומות שם, לקליפים. יש המון דברים, זה שטח מאוד רחב. אז אני חושב שיש שם מקום, אם לא ללמוד מהם ולהשתתף, אז לפחות לעזור להם במשהו, ובצורה כזאת להיכנס.

כל אדם ואדם חייב למצוא את עצמו כמי שממש חייב להשתתף בהפצת שיטת התיקון, כי אחרת הוא לא נמצא במערכת הכללית החדשה שעכשיו קמה, ולא יהיה לו חלק בעולם הרוחני. הוא חייב למצוא את עצמו, אפילו כהכי פחות אבל בהשתתפות במשהו, שהוא פיסית עושה משהו. אתה חייב למצוא את עצמך. כמו שאתה מצאת את עצמך בחיים האלה, שאתה בכל זאת מצאת איפה אתה עובד, איפה אתה חי, איך אתה מקים משפחה, מצאת איזה דברים.

תיכנס בין החברים האלה שבקבוצה הגדולה הבינלאומית הזאת שעוסקת בהפצת העולם החדש, זה מקצוע שאחר כך כל העולם יצטרף אליו, לא יהיה מקצוע אחר חוץ מהפצת הבורא בעולם הזה בלבד, ותנסה למצוא שם מקום. הכול תלוי בך בלבד. תעזור לחברים במה שאפשר, תנסה לשאול אותם מה הם ממליצים לך לעשות.

אני עוסק בזה כל הזמן, מחפש איפה עוד אפשר להשקיע את עצמי כדי לפרסם. סך הכול מה אנחנו מפרסמים, אנחנו מפרסמים את שם הבורא בעולם. את התפקיד שלו, את התוכנית שלו, את מטרת ההתפתחות שלנו שהוא עושה, למה הוא רוצה את זה, בשביל מה. זו כל חכמת הקבלה, אין יותר חכמות בעולם הזה. אתה תתחיל לראות איך שהתכנית הזאת אפילו מסובבת את האלקטרונים, את האטומים, את בני האדם, את החיות, הכול לפי אותה תכנית, לפי אותה מחשבת הבריאה שהיא כולה כולה מתלבשת בכל צורות החומר.

אז אתה נמצא בזה, אתה נברא, ולכן אתה חייב גם מתוך עצמך לראות איפה אתה יכול במקום רק לקבל ולהיות פסיבי, להיות כמה שאפשר אקטיבי. זה חובה.

שאלה: מה זה אומר שאדם צריך להאמין לכך שהוא מתקדם, למרות שהוא רואה שכל פעם הוא שקוע באהבה עצמית גדולה יותר? הרי אמונה זו תכונת ההשפעה, או שזה משהו אחר? כביכול זו מילה אחת עם כל כך הרבה משמעויות, איך להבין את זה?

אם אני מכוון לבורא ואני כל הזמן מפעיל את הרגש שלי ומרגיש האם אני מתקרב או אני מתרחק, מתקרב או מתרחק, באיזו צורה או באיזה אופן, באיזה נתון אני מתקרב או באיזה נתון אני מתרחק, אז אני מתחיל להבין שאין התרחקות מהבורא, אם אני העיקר כל הזמן רוצה ונמצא בנטייה אליו, אלא פעם הוא משחק איתי כך, פעם אחרת, פעם מעלה לי רגישות, פעם מוריד לי משהו, הוא משחק בטוב ובכל הכלים שלי, בכל הרצונות, בכל המחשבות.

ולכן אני בזה מתחיל להיות קשור אליו ומרגיש איך שהוא כל הזמן מסובב אותי מבפנים, מבחוץ, על ידי כל מיני אירועים ואיך אני יכול כל הזמן להיות גם מבחוץ וגם מבפנים, אבל העיקר כל הזמן להרגיש איך אני עוד יותר ועוד יותר מתקרב אליו, רוצה להרגיש יותר, רוצה להיכנס לדו שיח עימו, "אני לדודי ודודי לי". וכך אני מרגיש את עצמי שנמצא בדרך.

שאלה: המאמר הזה הוא ממש על העבודה שלנו, לבנות חיסרון שלם כדי שהבורא יוכל לשמוע תפילתנו. אם כך, איך זה עובד כלפי האנשים שלא אוהבים קבלה? האם הם הולכים לפי אותו הקו כמונו כדי להגיע לתפילה לבורא, או שעלינו להגיע לתפילה בשבילם?

עלינו קודם כל להגיע לתפילה עבורם לבורא, כי אנחנו כביכול כמו הורים כלפי ילדים, שהם מקשרים את הילדים שלהם לכוח עליון מצד אחד. מצד שני, אנחנו גם צריכים להסביר להם לאט לאט, בהדרגה, באיזו מערכת אנחנו נמצאים ושאנחנו יכולים על ידי תגובה נכונה על מה שקורה לנו, להשתתף נכון באותה המערכת.

אם אני לא משתתף באותה מערכת, אני בכל זאת משתתף אבל ההשתתפות הזאת היא השתתפות לא פסיבית, אנחנו קוראים לזה פסיבית, שאדם כאילו לא עושה כלום, אבל זה לא נכון, הוא משתתף עם האגו שלנו. ולכן ההשתתפות שלנו היא תמיד נמצאת, רק אנחנו צריכים להיכנס לזה ולא להסכים שהטבע האגואיסטי שלנו עושה את העבודה בלי לשאול אותנו. אלא אנחנו רוצים לתפוס את האגו שלנו, לרכב עליו ועל ידו דווקא ונגדו דווקא, להתחיל לנהל את היחס שלנו לבורא בחזרה.

ואז צריכים ללמד את האדם. הם מחפשים כולם עכשיו אנטי וירוס, זה האנטי וירוס. וירוס זה האגו שלנו המוגבר והאנטי וירוס, שאנחנו מחפשים איך אנחנו יכולים לקחת אותו האגו שלנו ולכוון אותו לכיוון הבורא ובזה אנחנו מסלקים את התופעות השליליות מהחיים שלנו. זה סך הכול. אז אנחנו רואים שהבורא שולח לנו בעצם אמצעי להתרפא ואף פעם לא להיות יותר חולים.

שאלה: האם אנחנו מצליחים לבדוק, להסתכל על הצלחת פעולות ההפצה שלנו או שאנחנו לא צריכים להסתכל על התוצאות ופשוט לעשות?

לא, אנחנו צריכים לדעת, לראות לאיזה תוצאות אנחנו מגיעים. אבל צריכים ללמוד איך מגיעים, צריכים להיות קשורים עם כל הקבוצה.

שאלה: בפסקה הראשונה במאמר שקראנו נכתב, ש"היה חיסרון של רוח. מהי אותה רוח, זו המלכות שלא הייתה מסוגלת להציל את ישראל, זו המשמעות של חיסרון ברוח" מה זה אומר?

זאת אומרת, מלכות זה הרצון הכללי שלנו ומדובר כאן בדרך כלל על זה שאם מדברים על יציאת מצרים, וזו כבר קבוצה שרוצה לצאת, שמבינה שהיא יכולה לצאת רק בתנאי שהם מחוברים ואז הם יוצאים מהאגו לדרגה הבאה, לדרגה הרוחנית, אז זה נקרא "לצאת ממצרים", מגשמיות לרוחניות, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

ואז יוצא שהקבוצה עושה ביקורת, מה עוד חסר להם כדי להיות עד כדי כך מאוחדים, להיות כאיש אחד בלב אחד, שהם יכולים לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה נקרא "יציאת מצרים".

סך הכול תתארו לעצמכם, זה לא גיאוגרפיה ולא היסטוריה ולא שום דבר, זה כמה בני אדם שמוכנים עכשיו להתחבר בצורה כזאת שהקשר שהיה ביניהם קודם נקרא "מצרים", שהיה שולט שם אגו, פרעה שהיה מרחיק בינינו. עכשיו דווקא על ידי הווירוס, על ידי כל המצבים החדשים האלה, שבהם הבורא מראה להם איפה הם באמת נמצאים, הם עושים חשבון נכון, מתקרבים זה לזה בלבבות, לא במרחקים, בלבבות, עד כדי כך שמרגישים את היציאה, מבקשים את הבורא. כמו שאנחנו למדנו כל הזמן, אבל עכשיו זה הזמן המתאים לזה, "עת רצון".

שאלה: המחשבות הטובות שלי כמקור ליחסים טובים ופיסיים כלפי הזולת, כל זה מגיע מהבורא? כתוצאה ממה מגיעות המחשבות הטובות שלי והמעשים כלפי החברים?

אי אפשר להגיד, יש לזה הרבה גורמים. אתה סך הכול צריך לקיים את כל התנאים שמביאים אותך לחיבור עם הקבוצה ובתוך הקבוצה עם הבורא. ומה בדיוק משפיע, זה אי אפשר להגיד כי בכל רגע ורגע הדרישה משתנה. זאת מערכת שכל פעם עובדת בכל מיני אמצעים אחרים. אנחנו לא אומרים, "על זה נשים לב, אחר כך על זה, אחר כך זה", אתה צריך בסופו של דבר להרגיש את המערכת כולה, ואז אתה צריך לנהל אותה מתוך ההכרה שלה. זו העבודה שלנו.

שאלה: דווקא מתוך הפירוד כביכול שהקורונה גורמת, מתגלה כנגד זה רצון להתחבר הרבה יותר גדול מאי פעם. אתמול היה זום של כל המרצים של הנקודות שבלב בכל הארץ, ומאות אנשים התחברו לזום, הייתה פשוט חגיגה שלמה. אפילו שחששנו לכל החיבורים, ובכל זאת אנשים מבוגרים וזום וטכנולוגיה, הבורא סידר כל כך חלק והייתה התחברות של מאות אנשים ושמחה גדולה. שלחו איזה וידיאו שאנשים יוצאים למרפסות ושרים ביחד. ויש איזה חיבור בעם, איזה חיפוש של חיבור על פני הפירוד הפיזי.

הוא כותב במאמר, "שדוקא שכל הרע מתגלה אז יש כלי שלם," ומאוחר יותר במאמר, "ומתוך שלא בורח הוא מקבל שוב עליה". איזו עלייה מצופה לנו, כי כבר אנחנו נמצאים בעליה, העולם מתחיל לשאול, העולם מתחיל לפתוח עיניים. והוא אומר שמצופה לנו עוד עליה. איזו עוד עליה אפשר לקבל מהדבר הזה?

למעלה מכל ההפרעות, שהם יחיו ויתגלו יותר ויותר, שאנחנו בהתאם לזה נרגיש עוצמת קשר בינינו כזאת, שמהלחצים של הקשר בינינו, שם אנחנו נתחיל לגלות את הבורא שמתגלה. אנחנו עד כדי כך מרגישים את החיבוק בינינו שבו מתגלה הבורא. זה צריכים להרגיש, ממש כך. בינתיים כאילו יש לי קשר עם החברים, חיבוק עם החברים, חיבור עם החברים, למרות שאנחנו לא נמצאים במתחם אחד, אבל זה לא מפריע לנו. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שהבורא מתגלה איתנו יחד. לזה צריכים לכוון, אחרת כל החיבור שלנו הוא "חיבור של שוטים", מה שנקרא. אז מאוד להיזהר מזה. זה צריך להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". בשביל מה אנחנו עושים את כל המאמצים, בשביל מה הבורא שולח לנו את התרופה הזאת שנקראת קורונה? כדי שאנחנו נמצא קשר נכון בינינו, לא פיזי, אלא פנימי, ובו נגלה אותו.

שאלה: אם היינו יכולים להגיע למשפחות שנמצאות בבתים עכשיו, בבידוד, מה אנחנו צריכים להביא להם, מה המשפחות צריכות לעשות בכל הנוגע לחיבור בבתים שלהם עכשיו?

קודם כל הם צריכים להיות ביחד איתנו, בכל מיני פעולות שאנחנו עושים להם סביב השעון, בכל מיני שפות. אנחנו צריכים להשתדל להסביר להם את כל מה שקורה, ושזה לטובתנו, ולא להיות בפאניקה ממה שקורה כאן במישור העולם הזה, אלא בהתרגשות פנימית לאן הבורא עכשיו מביא אותנו. להרגיש אותו כוח עליון הכללי, האינטגרלי, שנמצא בכל הבריאה, ואיך שהוא מטפל בנו ואנחנו רוצים לגלות אותו, להרגיש אות, הוא נמצא כאן. רק איפה כאן? אני צריך להרגיש אותו. ואת זה הם צריכים להבין, שיש לנו כאן הזדמנות באמת לגעת בעולם העליון, בכוח העליון, בחיים נצחיים. בכל מיני מילים, בכל זאת להעביר להם שזאת הזדמנות, שאנחנו נמצאים בפסטיבל, בחגיגה ממש, בזמנים האלו. כך להעביר להם. הרגשה טובה, התפעלות, לא להפחיד אלא ההיפך, לרומם אותם.

אנחנו היחידים ששמחים בזה שזה מגיע לנו. ובאמת, הקורונה וירוס הזה, הוא באמת הורג אנשים, כמה אנשים מתים? אבל תראה לעומת זה את כל העולם, איך הוא מתעורר ומחפש. עד שנופלים כל העסקים המדומים, וכל הזבל שסוף סוף יורד גם מהיחסים בין בני אדם. זה משהו מאוד מיוחד, ממש כוח עליון, העבודה הקשה של הבורא, עבודה גדולה, שכך פועל עלינו. אנחנו צריכים לכבד מאוד את היחס הזה של הקורונה וירוס עלינו. הבורא שולח לנו תרופה, כמו שקראנו גם היום במאמר הקצר, ההוא.

אני מקווה שגם בארצות הברית אתם תמצאו, תלמדו מאחרים, איך אתם צריכים להפיץ את שיטת התיקון עכשיו, שמגיעה לעולם. אני שוב מזהיר את כולם, חברים יקרים, אני אוהב אתכם מאוד, ואני ממש מתחנן, תבינו את השעה המיוחדת שיש לנו עכשיו, איזה זמן נמצא בעולם הזה שהעולם התגלגל לזה אלפי שנים, איזה סבל, איזה בעיות הוא עבר, כדי להגיע למצב שהבורא עכשיו מתייחס אליו בזה שמראה לנו איזה יחסים יש בינינו, שאנחנו צריכים לתקן אותם, ואיך אנחנו מתקנים אותם, ויש בעולם הזה קבוצה שנקראת בני ברוך, שהיא מפיצה את השיטה הזאת, ואנחנו צריכים ממש לגלות אותה לעולם, כל אחד ואחד חייב להרגיש את עצמו אחראי על זה, ואז הוא צריך לשאול את האחרים, מה הם עושים, במה הוא יכול להצטרף, במה הוא יכול לעזור להם? וכן הלאה.

אני חושב שאצלנו גם כן בישראל, בקבוצת בני ברוך הראשית, ישנם שם אנשים שמארגנים את כל פעולות ההפצה, תפנו אליהם, תשאלו אותם, תדרשו שהם יכוונו אתכם, שיתנו לכם סל מסרים, שיתנו לכם מאמרים, כבר מתורגמים, בדוקים, שאתם צריכים רק לפזר אולי ברשתות, שאתם בכל זאת יכולים לצאת בכל המדינות, בכל השפות. אתם בזה מתקנים כל אחד ואחד את הנשמה שלו הפרטית.

שאלה: העולם שומע, אנחנו מפרסמים הרבה פוסטים ויש שאלה על התגובה. אנשים ממש רוצים לעשות משהו בהקשר הזה ושואלים, מה אני יכול או יכולה, לעשות כדי שאני אהיה איתכם יחד? מה אפשר לעשות? אפשר לתת להם לינק לקורס קבלה?

אני חושב שכן. אני חושב שכמה שהם יותר יכירו אותנו זה יהיה יותר טוב. אבל משהו למתחילים, זה דבר אחד. דבר שני, תלוי איפה אתם מפיצים, אז אתם יכולים לתת להם אפילו כתובת יותר קרובה אליהם, אמנם שעכשיו כל המרכזים שלנו סגורים. תתייעץ עם מי שנמצא אצלנו כאן, מה הם ממליצים לעשות.

אבל ודאי להפיץ חומר בכל רשתות האינטרנט זה טוב. קשר ווירטואלי חייב להיות בין כולנו, ממש כמו קשר רוחני. אני בטוח שאם אנחנו נפתח את עצמנו, נפתח את הלב שלנו, הם ירגישו שיש כאן מקום ושחסר להם עכשיו קשר בין בני אדם, לדעת בשביל מה, למה, מה קורה לנו וכן הלאה. אתם יכולים עכשיו ממש לעזור לכל העולם, להראות לכל העולם עד כמה שאתם עם לב פתוח, עד כמה שהבורא רוצה להביא אותנו להתקשרות.

זאת פשוט הזדמנות מיוחדת מאוד, ואני מאוד מפחד שאנחנו נפספס את ההזדמנות הזאת, כי ישנו חלון אפשרויות ואחר כך הוא נעלם. ושוב אנחנו נבוא לאיזו סגירה. אז חס ושלום שזה לא יקרה בואו אנחנו, כמה שיותר, נעביר דרך חלון ההזדמנויות הזה לכל באי העולם, את המידע הזה, מי אנחנו, מה אנחנו, מה התועלת מהקורונה, מה מטרת החיים, מטרת הבריאה וכן הלאה. נקשור אותם אלינו כמה שאפשר יותר. אנחנו מיום ליום צריכים להיות קשורים למיליוני אנשים נוספים. ושימו לב שזה יקרה כך, זה תלוי בכם.

שאלה: אמרת שאנטי ווירוס זה איך שנוכל לכוון את האגו שלנו לכיוון הבורא. זה מדהים, אבל איך להסביר את זה בצורה פשוטה יותר לאנשים?

אני לא רוצה להשתמש במילים האלה, ווירוס, אנטי ווירוס. זה מבלבל אנשים. אנחנו פשוט צריכים להסביר בצורה שלא שייך לזה כאילו. שכל הפעולה שאנחנו עכשיו רואים שנעשתה, היא להרחיק את בני האדם זה מזה, מפני שהקשר בינינו הוא היה אגואיסטי והוא היה הרסני לנו, ומביא אותנו ממש עד המוות. אנחנו כבר הרגשנו את זה, גם בטבע, באקולוגיה, גם ביחסים בין בני אדם, הורים וילדים וכן הלאה, שאנחנו הולכים והורסים את עצמנו ואין לנו ברירה, אנחנו צריכים בעל כורחנו להמשיך להביא את עצמנו למוות, וכאן עכשיו, יש הזדמנות לחדש את היחסים בינינו בצורה הפוכה, אחרת, הטבע דווקא מראה לנו שאנחנו חייבים להיות בקשר טוב. על זה לדבר. תנסו ווירוס, אנטי ווירוס גם כן, אני לא יכול עכשיו לתת לכם טיפים איך בדיוק לכתוב, לדבר, אבל נראה לי, שפשוט כל אחד בשפה שלו ובשטח שלו, או אם אתם רואים שיש איזה מאמר מוצלח אצל איזה חבר, קחו אותו ותתחילו להריץ אותו במקומות שאליהם אתם מגיעים והוא לא מגיע וכן הלאה.

אבל ודאי כדאי לנו למדוד אפילו אותה עוצמת הכוח, וקשר ורוחב שאנחנו כל יום ויום רוכשים. עוד מיליון אנשים, עוד מיליון אנשים, וככה זה בשטח. עד כמה שקוראים, עד כמה שמבינים, מגיבים. אפילו שהם לא מסכימים אתנו במשהו, אבל הם קולטים. מחר הם יסכימו. הם יבינו, הם ירגישו. תנו למחשבה קצת לעבוד ואתם תראו שזה ככה תמיד. קודם באונס, אחר כך ברצון.

שאלה: העתיד קשור בהודיה על העבר. אני יכול להרגיש אסיר תודה על השלבים העתידיים שבאים, אבל לא על העבר. אני לא יכול להצדיק את העבר של האנושות.

זה אחר כך יבוא. הוא צודק. האנושות עברה כל כך הרבה סבל, ואי אפשר להצדיק את זה. פוגרומים, רציחות, מלחמות, אונס, אני כבר לא מדבר על המחלות והמגפות, ושאדם במשך החיים שלו כל הזמן נלחם כדי להתקיים, עד שמזדקן ומת. כל החיים שלנו הם חיים שאם אנחנו מסתכלים עליהם בעין בריאה, רגילה שלנו, אנחנו רואים שהחיים הם נוראיים, זה ודאי, ואנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא. להצדיק את הבורא זו דרגה גבוהה, לכן נקראים צדיקים, מי שיכולים להצדיק את הבורא, שמגיעים לזה על ידי עבודה קשה. שאדם מעלה את עצמו לרמה שהוא רואה את העולם בצורה אחרת. לא דרך הרצון האגואיסטי, אלא דרך השפעה, דרך אהבה ואז הוא רואה, וזה פלא, עכשיו אנחנו לא יכולים להבין את זה, הוא אז רואה שאף פעם לא היה בעולם שום דבר רע. כי הוא מתנתק מהאגו שלו, מתנתק מהגוף שלו. בוא נגיד כך, הילד שגדל, ההורים בזמן שהוא היה ילד קטן, נתנו לו מכות והכריחו אותו ללמוד, והוא ממש היה מאוד סובל, אבל אחר כך, כשגדל, הוא מסתכל על מה שעבר עם ההורים שלו, הוא רואה שזה הכול היה לטובתו, ושהם עשו את זה לא בגלל שהם רצו להרביץ לו, אלא דווקא הם בזה הרביצו לעצמם, אבל כדי ללמד אותו, כדי שיגדל טוב.

בעל הסולם כותב לנו על זה במשל של הילד במרתף, שאבא שלו שגידל אותו במרתף, ולא נתן לו לצאת ולהסתובב, וליהנות מהחיים כמו שכל בני גילו של הילד, אז הוא עשה את זה מתוך זה שרצה לרעת הילד? הוא פשוט ידע שבצורה אחרת הוא לא מביא את הילד להיות בגובה של מלך העולם, וכשהילד גדל, אז הוא מכיר עד כמה שאביו, למרות שסבל בעצמו שעשה את זה לילד, אבל היה חייב את זה לעשות לטובת הילד, ככה זה.

ולכן עכשיו אנחנו לא יכולים עדיין להצדיק את הבורא על כל הדברים הנוראים שאנחנו מרגישים ברגש שלנו ובשכל שלנו. לא יכולים להסכים, להצדיק לא יכולים, אבל יבוא הזמן שאנחנו נראה את הדברים האלה בצורה חדשה ואז אנחנו נראה שהבורא, מתוך האהבה לקחת את הסבל הזה על עצמו, כדי לחייב אותנו, על פני האהבה שלו בכל זאת באותם הייסורים, כדי להביא אותנו לשלמות הנצחית, ככה זה עובד.

שאלה: אולי הקושי בהפצה הוא בגלל שכל כך קשה לתקשר משהו כל כך גבוה, כל כך רוחני כלפי משהו כל כך גשמי ובסיסי כמו הוירוס הזה. איך אפשר ליחס את זה בעבודת ההפצה. איך אפשר להסביר לאנשים שחוסר הרוחניות מביא כתוצאה את הופעתו של וירוס?

אני לא יודע למה זה כל כך קשה. יש כאילו איזו הפרעה, שמפריעה לנו להתחבר. מה רע? מה רע בזה שהווירוס עושה את העבודה? זה וירוס מתוחכם מאוד, מה הוא אומר? הוא לא כל כך הורג אנשים, אבל תראה איזה פחד הוא מכניס לכולם. תראה באיזו צורה הוא עובד. מה יש, מתו 200 איש 300 איש? בכל מדינה ומדינה מתים כמה אלפים ונולדים כמה אלפים. מה הבעיה? במשך 100 שנה כל האוכלוסייה בכל מדינה מתחלפת, כולם מתים ובמקומם נולדים אנשים וחיים. למה אנחנו עושים מזה כזו טרגדיה? אותו הדבר כאן.

מה קרה? אלא זה עניין פסיכולוגי. נמצא בינינו איזה מזיק ואת אותו מזיק אנחנו לא רואים, אנחנו לא מרגישים, הוא נסתר, מי יודע מאיפה הוא בא וכן הלאה. רוצים לאתר אותו, לא מסוגלים, זה מצוין. הוא אומר לנו "תתרחקו זה מזה, אל תדברו זה עם זה, לא לטשטש, לא לעשות כלום, אל תצאו מהבתים".

מה אומר לנו המזיק הזה? הוא אומר תתנהגו לפי היצר טוב שבכם. אין בכם יצר טוב? שכל אחד ישב בבית. יש לכם קצת יצר טוב? תהיו במרחק של 10 מטר זה מזה. תראו מה שהוא עושה, הוא מראה לנו את היחס האמיתי בינינו. שאנחנו לא מסוגלים להיות יחד, כי בזה אנחנו מעבירים וירוסים זה לזה כשאנחנו מתחברים, כי אנחנו אגואיסטים. הוא ממש גילוי של ההשגחה העליונה. מצוין. תנסו לספר עליו בצורה כזאת לאלו שנמצאים ברשת.

שאלה: אנו רואים שהחיים של כל בני האנוש עומדים להשתנות בצורה רדיקלית. מורגש שכל המערכות שאנחנו מכירים כבר לא יתפקדו ושהחיים יציעו לנו חיסרון חדש בשביל לספק אוכל למשפחות שלנו, אפילו בשביל לספק גג לעצמנו. איך נוכל להביא רוגע או ביטחון ולהעלות את האמונה בעתיד באנשי העולם, בכל בני האדם?

אין לנו שום פעולה חוץ מהפצה. רק הפצה. כל הזמן לדבר על זה בכל המקומות ברשת, מה אנחנו עושים, לאן אנחנו הולכים, מה עומד לפנינו, בשביל מה כל הדברים האלה מתרחשים בעולם. תתחילו לספר על זה, לכתוב ולכתוב, לשיר, לצלם, וכל מה שהרשת מסוגלת להעביר מאדם לאדם. אתם תראו שבזה אתם מתקנים את הנשמות שלכם.

שאלה: אנחנו כבר כמה שנים עובדים ביחד על חיבור מתוך נקודה שבעצם לא רוצים שתהיה מלחמת עולם שלישית או כל מיני דברים כאלה. אני זוכר שכשזרקו טילים, אתה עשית הכול כדי שאנחנו נעבוד בחיבור בינינו על מנת שזה יגמר, יסתיים, וגם הסברנו לעם שבעצם מתוך החיבור לא נצטרך את הדברים האלה. היום הגישה שלך מאוד מאוד שונה, אמרת, שאתה מנשק את המקל, מה עושה את ההבדל הזה היום?

אני אוהב את הווירוס הזה, אני ממש אוהב אותו, הוא מורגש קרוב אלי, כי הוא מרחיק בין אנשים לפי מידת האגו שבהם. הוא מושיב אותם בבית שלא יתעסקו בכל השטויות שלהם, בכל מיני עסקים מדומים. הוא מראה להם באיזה צורות קשר יותר נכונות הם יכולים להיות. אני אוהב אותו, הוא לא בא להזיק ולהרוג אותם, הוא בא דווקא לסדר אותם נכון. זו ממש יד ה' שמגיעה אלינו ברחמנות, ומסדרת אותנו.

אני לא רואה בדברים האלה מכה, אלא ממש תרופה. ממש תרופה. הוא לא בא להזיק, הוא לא מביא לך צרות. הוא מקרר את כל היחסים שהיו מחוממים על ידי האגו, להרוויח, להצליח, לדכא אחד את השני, ועכשיו לא, אתה רואה. הסתכלתי אפילו בשמחה על הדיון בממשלה, נכנסים רק שלושה אנשים לתוך אולם הכנסת ולא 120 או 150 איש. יפה, לא צריכים את הבלגן הזה עם כולם. וכך היחס הרבה יותר טוב.

עכשיו נקרא את מאמר בוא אל פרעה מעמ' 290 בחוברת פסח. אני לא יודע מה התוכנית, אבל אני מבקש שבסוף השיעור תהיה רשימה של כול הפעולות שאנחנו צריכים לעשות היום, שיעורים, פגישות, כל מה שיש. כולל עדכון קצר על מה שעשינו אתמול ומה אנחנו צריכים לעשות היום בהפצה. למי אפשר לפנות אצלנו עם כל מיני שאלות ועצות אלינו לבני ברוך פתח תקווה, כמרכז של בני ברוך העולמי. תסבירו את כל הדברים האלה בהרחבה וכולנו נוכל לקבל על זה מידע בסוף השיעור. אז בבקשה יש לכם זמן להתכונן.

קריין: "בא אל פרעה", עמ' 290 בספר פסח. המאמר נמצא גם בכתבי רב"ש כרך ג', עמ' 2084.

בא אל פרעה

""ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו". ויש להבין:

א. קושית הזהר הקדוש, מדוע לא כתיב לך אל פרעה.

ב. קושית העולם, מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך להסכמת פרעה, אם הוא רוצה להוציא את בני ישראל.

ג. קושית העולם, מדוע לקח ממנו את הבחירה.

ד. הסיבה למען שיתי אותותי אלה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותות, מדוע היה מוכרח לעשות על ידי זה שפרעה יסבול יסורים מן המכות, היה יכול לעשות אותות על ידי אופנים אחרים ושלא יגיע מזה נזק לפרעה.

לבאר כל זה צריכים להקדים את מה שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קדושין מ' ע"ב).

וקשה, אם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, איך יכול עוד פעם לראות את עצמו חצי חצי. וכמו כן יש להבין אם עשה עבירה הכריע אותו לכף חובה, אם כן איך יכול אחר כך עוד פעם להגיד שהוא חציו חייב וחציו זכאי. ועוד יש להבין אם הוא יודע בעצמו שיש לו קצת זכויות, איך מלמדים אותו לומר שקר, ולעשות דמיון של שקר, שהוא חצי על חצי.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). מדוע אם הוא צדיק מגיע לו העונש שיהיה לו יצר הרע יותר גדול.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל עבר ושנה נעשה לו כהיתר (סוף יומא). מדוע נעשה כך, שיהיה נעשה לו כהיתר. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "לרשעים יצר הרע נדמה להם כחוט השערה, ולצדיקים כהר גבוה" (סוכה נ"ב), ומהי האמת.

והענין הוא כי יש סדר בעבודת ה'. היות שהקדוש ברוך הוא רצה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אז האדם צריך לעשות בחירה, שיבחר בטוב וימאס ברע. לכן, הגם שהקדוש ברוך הוא יכול להוציא את עם ישראל מגלות מצרים, היינו אם הוא נותן להם רק היצר הטוב והקדוש ברוך הוא מכניע את הרע, אזי האדם כבר לא נמצא בשום גלות.

אבל היות שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יעשה את הבחירה, לכן צריכים שהאדם יסכים שעם ישראל יצאו מהגלות של פרטיותו עצמו. וזה נקרא בחירה מדעתו. שהוא יסכים שפרעה של עצמו, שהוא מלך מצרים, לא ישלוט עם בחינת ישראל שלו.

והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה.

לכן פרעה שואל, "מי ה' אשר אשמע בקולו". וכמו כן, "מה העבודה הזאת לכם", אם הכח הזה הוא שולט על בחינת ישראל שלו.

כי ישראל פירושו ישר-אל, היינו כל מה שעושה יהיה ישר לשם שמים, היינו על מנת להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "לא יהיה בך אל-זר. איזהו אל-זר בגופו של אדם, הוי אומר זהו יצר הרע" (שבת ק"ה ע"ב). שפירושו אם הוא צריך לעשות משהו לאל, זה זר אצלו מלעשות מעשים כאלו, שזהו ההיפך מן ישראל, שהוא רוצה דווקא ישר-אל.

לכן בכדי להוציא את ישראל משליטת פרעה מלך מצרים, היינו שהוא יסכים לעשות בחירה, בכדי שיוכל לעשות הכל על מנת להשפיע, צריכים דווקא על ידי מאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".

ובזה יובן מה שכתוב, "בא", ולא, "לך". כי "בא" פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, "בא".

והזהר הקדוש, על מה שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", שאל, "במה מסייעין אותו, ואומר בנשמתא קדישא, כד איתיליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא. זכה יתיר יהבין ליה רוח". אם כן בכל פעם שהאדם מזדכך ומתגבר על הרע שלו, אז מתגלה אצלו מדרגה יותר גבוהה, המכונה בחינת תורה או מאור התורה.

ובזה מובן מדוע באה לו הכבדת הלב, וגם מדוע אם ה' רוצה לעשות אותות הוא צריך לסבול בחנם על ידי הכבדת לב. וזה ענין, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, אל יאמר שהוא לא יכול, משום שיש לו הרבה עונות.

כי אין המדובר כאן שהוא בא לפני בית דין של מעלה, ודנין אותו כמה זכיות שיש לו. כאן מדובר אצל אדם בעצמו שהאדם דן את עצמו, ואומר שהוא לא יכול לעשות בחירה, כי בחירה שייכת בשני דברים שוים, והוא צריך להכריע ביניהם.

לכן אמרו שאדם יראה את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, כי הקדוש ברוך הוא עשה בכוונה שיהיה תמיד משקל שוה טוב ורע, בכדי שיוכל להכריע. לכן אם עשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אם כן הוא נעשה גדול.

אז אומרים, "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", היינו הקדוש ברוך הוא מכביד את לבו בכוונה, בכדי שיהיה לו עוד פעם מה להכריע, כי בכל הכרעה האדם מרויח אותיות התורה. אם כן אין האותות לטובת ה' אלא לטובת האדם.

אם כן נמצא שכל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.

וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים.

אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי אותותי אלה בקרבו"."

זאת אומרת, אסור לנו לעצור, אלא כל מה שהבורא מביא אלינו כהכבדת הלב, אנחנו צריכים בהתאם לזה להבין שעל ידי זה הוא מעלה אותנו לדרגה עוד ועוד יותר גבוהה, ונמשיך עד שנקבל את מה שמגיע לנו. בואו נשמע עדכון על ההפצה במערכת שלנו.

תלמיד: בשפה האנגלית, כל מי שרוצה לקבל את כל התכנים שיוצאים להפצה בנושא הקורונה יכול להיכנס ל kabbalah.info/net. כל מה שיוצא, כל המאמרים שלך, כל התכנים שהחברים מייצרים שעוברים את אישור המחלקה, הכול עולה לפה, ומפה אפשר להיכנס ולהפיץ. גם התכנים שאתם כותבים ואתם רוצים שיופיעו פה אפשר לשלוח לכתובת הזו. זה דבר ראשון.

דבר שני, כל מי שרוצה לקבל את הכשרות הכתיבה וההפצה שעשינו בשבוע שעבר ובהן הסברנו מה, ואיך להפיץ, איך לקחת את התכנים, אפשר לפנות לשם, ובכלל עם כל שאלה על השתלבות בהפצה וכו אפשר לפנות ל info@kabbalah.info. בכל דבר שאתם רוצים עזרה, רוצים לדעת איך להשתלב אפשר לפנות למיל הזה.

תלמיד: בשפה הרוסית, קודם כל אתמול הפעלנו שידורים חיים במשך היום. הפיילוט עבר בהצלחה. התחברו כמה מאות אנשים. דבר שני, כל מי שכתב ברוסית למייל boardworldkli, כל הפניות טופלו, כל המאמרים נשלחו לאורחים וכל אחד קיבל תשובה. ודבר שלישי, אנחנו עכשיו ממש בעיצומו של קמפיין ל MAK online כבר מיליוני אנשים ראו את הפרסום וכשמונת אלפים נרשמו. ממש עכשיו אנחנו עושים הרצאות מבוא. אז כל אחד בכלי העולמי שיש לו למי להמליץ להתחיל לימודים, בדיוק עכשיו זה הזמן. אנחנו מאוד ממליצים.

בנוסף בזמן הקרוב אנחנו מכינים הכשרות כתיבה ומכינים מקום שבו אפשר יהיה לשים את כל החומרים ומשם תהיה אפשרות לקחת את הכתבות, בינתיים כמו שאתם מכירים, אפשר להמשיך לשלוח חומרים לאותן כתובות. ושוב אנחנו דוגלים בזה שקודם כל אנחנו משתמשים בערוצים שכבר קידמנו, יוטיוב של רב ופייסבוק של רב, אלה שני ערוצים שעובדים טוב מאוד. התוכן שעולה לשם זוכה מיד לעשרות ואלפי צפיות ושיתופים. כמו כן אנו מנסים לארגן מקום לכל אחד בעולם שרוצה עכשיו להפיץ, אז ביחד נמצא לו את המקום והצורה הכי טובה.

קריין: בעברית יש לנו סל מסרים שמתעדכן על בסיס יומי ומתפרסם בלינק שמופיע בסביבה טובה ונשלח לכל החברים. הוא גם מורחב וגם מקוצר. כולנו יכולים להשתמש בחומרים האלה ולהיעזר בהם. יש גם שיחות כתבים עם תוכן אקטואלי שנשלחות על בסיס קבוע. נכתבו מעל חמש עשרה מאמרים שונים ויש כבר ארבע תכניות באורך מלא, קליפים וכולי וכולם מתפרסמים באתר קורונה שפתחנו ושלחנו לכולם.

יש את הכתובת שב- kab.co.il/faith/climate. שלשום התחילה רצועת שידור חי מידי יום בשעה שבע בערב בפייסבוק וביוטיוב של "קבלה לעם", כולם יכולים לצפות בו בשידור חי. אתמול השידור היה מאוד יפה.

מי ששולח חומרים בבקשה לשלוח אותם לכתובת boarworldkli@gmail.com, נכון לעכשיו תכנים טובים שחברים מפרסמים עוברים בדיקה ועריכה ומתפרסמים בדפים ומופצים ברשתות החברתיות. ודבר אחרון, היום בשעה שש וחצי תתקיים הכשרת הפצה לנשים. הלינקים כבר נשלחו בוואטסאפ. אלו ההודעות החדשות בעברית

קריין: היום מ-13:30 עד 15.00 יש לנו שיעור צהריים כולל דיון על הפצה שיש שם, ואחר כך מ-18.00-19.00 יהיה שיעור ערב. כולנו מוזמים להשתתף גם בזה וגם בזה.

תלמיד: בשפה הספרדית התחלנו מזה כשבוע הכשרות לכל הכלי כולל הפצה משותפת. יש סל מסרים שנשלח לכולם והחברים משתמשים בסל המסרים הזה כל יום להפצה משותפת ומעבירים מסרים מהסל לרשתות.

כמו כן, את החומרים שהחברים עושים באופן פרטי הם שולחים אלינו, ומה שמתאים עולה בדפים של המחלקה שלך פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם וכן הלאה. החברים לוקחים גם משם ומשתפים. אנחנו עכשיו בשלב של לשכפל את האתר של kabnet לספרדית, כדי שיהיה אפשר לקחת גם משם כתבות ושכל הכתבות שכבר קיימות בספרדית יהיו במקום אחד. זה עניין מפעלי עד שנגיע לשכפל את זה ואז יהיה גם זה זמין לכל החברים.

לסיכום כל יום יש הכשרות, ועשרות חברים כל יום נכנסים ועובדים ביחד לברר את המסר, להוציא אותו ולהביא לעולם בזמן אמת. תודה לחברים.

אני רוצה להודות לכולם. שולחים לי כל מיני תמונות ווידאו על תופעות נוראות של ווירוס הקורונה, איך אנשים נופלים ברחוב, איך הם לא מסוגלים לעשות שום דבר ועוד ועוד. אז אני מאוד מזהיר אתכם, למרות שאנחנו נמצאים כאילו במצב יותר טוב, אבל באמת להיזהר, ולא לתפוס את הווירוס הזה, כי אנשים פשוט פתאום נופלים, וכבר לא יודעים מה קורה להם.

לכן מאוד להיזהר, להיות במרחק של לפחות שני מטר מאנשים אחרים. באמת לא לצאת מהבית אם אין משהו הכרחי. להיות מקושרים רק דרך האינטרנט, דרך הטלפון ולהישמע לפקודות. אנחנו צריכים לקבל את הפקודות שהממשלה אומרת לנו, ולא חשוב באיזו מדינה, כפקודות מהבורא. כבר סיפרתי לכם איך רב"ש היה מתייחס לזה.

נקווה שכולנו נעבור את השלבים האלה בשלום ובשלמות ונגיע למצב שנתחיל לחפות, לתקן את מה שווירוס הקורונה עושה בצורה גשמית, בצורה רוחנית, שנביא את המאור המחזיר למוטב, ואז יפסקו כל הבעיות הגשמיות בעולם הזה. שכל העולם יבין שהטיפול צריך להיות טיפול רוחני בקרבנו, בינינו, ביחס היפה בינינו, ואז הכול יעבור בשלום ואנחנו ניכנס באמת לעולם חדש.

לחיות בתקווה, בנטייה לעולם החדש הזה באהבה, לא להיפרד, ולא להתרחק זה מזה. זה מה שאני מאחל לכם כתרופה נאמנה נגד כל הבעיות והווירוסים בעולם.

כל טוב לכם נתראה במשך היום. אתם יכולים לכתוב לי, אני זמין, כל היום אני נמצא כאן. אני לא יוצא מהחדר הזה ואני מאוד משתוקק להרגיש אתכם בליבי יותר ויותר.

(סוף השיעור)