שיעור 29.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "על כל פשעים תכסה אהבה"

קריין: שיעור הנשים הוא בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה". נפתח את השיעור בקריאה של קטעים עם הסברים של הרב ורק אחרי שנקרא כמה קטעים עם הסברים, אז נעבור לחלק של השאלות. בחלק האחרון של השיעור נקרא מאמר של רב"ש, ושוב, עם הסבר של הרב.

באמת זו שאלה גדולה מאוד, מי שמכיר או לא מכיר את העולם הזה, למה "על כל פשעים תכסה אהבה"? והאם האהבה יכולה להתבהר, להתגלות לא דרך הפשעים? אני צריך לשנוא, אני צריך לדחוף, אני צריך להיות במצבים רעים ואז יבואו המצבים הטובים והם יכסו את המצבים הרעים, רק בצורה כזאת? זה באמת כך כל החיים שלנו? למה? אנחנו רוצים להיות כמו ילדים קטנים, משתוקקים לאהוב, משתוקקים לחיבורים בינינו, אז בואו נעשה, כן? לא. אומרים לנו המקובלים והם חכמים גדולים מאוד שרואים ממש מסוף העולם ועד סופו, רואים את כל הבריאה והם אומרים "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת זה חוק טבע ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שיתגלו דברים רעים, כל מיני מצבים רעים, ורק אם אנחנו יודעים לכסות אותם באהבה, אנחנו נרגיש מהי אהבה.

עכשיו השאלה, האם באמת אנחנו צריכים את זה, האם כדאי לנו להגיע לאהבה אם אנחנו צריכים לגלות את כל הפשעים, או שכדאי לנו לגלות את הפשעים האלו ואז על פניהם מתגלה האהבה? זאת אומרת יש לפשעים אותה חשיבות ואולי יותר אפילו, ממה שיש לאהבה. איזה קשר יכול להיות? בעזרת איזה פשע אני מגלה איזה אופן של אהבה? אבל כנראה שזה קשור לזה. המקובלים האלו כבר מבינים לעומק הבריאה, מבינים את כל הבריאה לעומקה, ולכן הם אומרים שלאהבה שכולנו משתוקקים להגיע, ומטרת הבריאה, מטרת התפתחות האדם, האנושות, היא כולה בזה שאנחנו נגיע לאהבה, אבל צריכים לפני זה לגלות את ההפך, את הפשעים.

את הפשע שלנו אנחנו יודעים, זה הרצון האגואיסטי שלנו, האגו שלנו. עכשיו השאלה, אני צריך לגלות את כל הפשע הגדול ואז לכסות אותו באהבה איכשהו? או שאני צריך כל פעם לגלות חלק ועוד חלק ועוד חלק מהפשעים, מהקטנים אולי עד הגדולים, ולכסות אותם באהבה קטנה, יותר גדולה ויותר גדולה? מה הטכנולוגיה, מה כאן המעשים שאנחנו צריכים לעשות? אם היינו יודעים את זה, בטח שהיינו מתייחסים אחרת לחיים שלנו, לחיבור בין גברים לנשים, לחיבור שלנו עם הילדים ובכלל בין כל בני האדם. אם היינו יודעים שלא יכולה להיות אהבה ללא פשעים, ואיך נגלה את הפשעים בצורה הדרגתית, הכרחית, כי אחרת איך נגיע לאהבה, ואיך אחר כך מגיעים לאהבה, איזו אהבה על איזה פשע. בקיצור יש כאן המון שאלות, אלה כל החיים שלנו בעצם. כל החיים שלנו.

מאיפה זה נובע? זה נובע מתוך זה שהבורא והנבראים הם הפוכים לפי הטבע. הבורא הוא כולו להשפיע, וכדי להיות נבדלים ממנו אנחנו בטבע הפוך, בטבע לקבל. אם כך האהבה בינינו יכולה להיות למעלה מהפער בין אהבה ושנאה, בין השפעה וקבלה. לכן אנחנו צריכים לברר את כל ההפכיות שיש בינינו, ואחר כך, למרות שאנחנו נמצאים בצורה לגמרי הפוכה, ממש כפלוס ומינוס, כמו אש ומים, כאלו, אז דווקא בגלל שאנחנו מבינים ומרגישים את כל ההפכיות שבינינו, יחד בשכל נכון, בגישה נכונה אנחנו יכולים לפתח משיכה דווקא לזה שיש לפניי מישהו הפוך, והוא לא מבין אותי אפילו. נשים בדרך כלל פונות בטענה שלהן לגברים "אתה לא מבין אותי".

אני צריך לגלות שיש לפניי מישהו הפוך ממני, ואיך אני מתייחס להפכיות שלו כך ששנינו בונים מתוך שאנחנו הפוכים, משיכה. אמנם הוא הפוך ואין כאן מה לעשות, זה הטבע, אבל אני צריך לגלות בטבע הזה כל מיני הכנות שמאפשרות לנו, אמנם אנחנו לא בורא אלא נבראים, אבל דווקא ההפכיות הזאת ביני לבינה או בינינו בין החברים או בין החברות, יש בזה כל מיני אופנים, אופני קשר, ואנחנו יכולים לבנות כאלו מצבים שבהם אנחנו נרגיש את עצמנו כמו בורא, למעלה מכל ההפכים. נהיה בהרגשת האהבה שהיא לא כמו שאנחנו מבינים אהבה, אלא שזו שלמות שהיא ממש אינסופית, כזאת שאנחנו מגלים לאט לאט, במידה שאנחנו יכולים להתעלות כל אחד מעל עצמו, את אותה מדרגה שאנחנו שם מתחברים ומשלימים את עצמנו יחד.

דווקא שם, במדרגה שאנחנו מתחברים, כל השנאה, הדחייה, ההפכיות הופכת להיות למשהו שמכוסה בצורות הפוכות, ושתיהן מקיימות זו את זו. בזכות השנאה אנחנו מגלים את האהבה, והאהבה שמכסה את השנאה היא מגדילה את עצמה פי תר"ך פעמים, זאת אומרת מניצוץ קטן שאנחנו מקבלים מהבורא עד לאש אינסופית. זה מה שאנחנו כן מסוגלים לעשות.

לכן "על כל פשעים תכסה אהבה" זה כאילו משפט קצר ויפה וכאילו יומיומי, שכך אנחנו צריכים להיות. אבל בשבילנו זה צריך להיות ככיוון, כמשפט המכוון אותנו בתיקון של כל הבריאה, בכל הקשר בינינו, גברים, נשים, ילדים ובסופו של דבר בינינו לבורא.

ועכשיו אחרי ההקדמה הזאת אולי נקרא כמה פסוקים.

קריין: קטע מספר 1 של בעל הסולם.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".

לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר ליבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם"." 

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

אנחנו צריכים להגיע ליחס כזה בינינו שלא חשוב מי נמצא לפניי, גבר, אישה, צעיר, זקן, ילד, אדם, לא חשוב מי הוא ומה הוא לגמרי, לא לפי התכונות שלו, לא לפי כול מיני הגדרות אלא אני חייב להגיד "עיניים להם ולא יראו", זאת אומרת שאני לא יכול לראות לפניי מי שנמצא ולא חשוב לי זה יכול להיות שוב גבר אישה, צעיר, זקן, נעים לי, לא נעים לי לפי הצורה החיצונה או לפי התכונות שלו כביכול שנראות לי פנימיות, טובות או לא טובות אלא אני חייב לפתח לכל אחד ואחד להיות מוכן לפחות, להתייחס לכל אחד ואחד במידת האהבה ללא גבול וללא תנאים כי אחרי כל אחד מהם עומד הבורא.

ובמידה שאני יכול לבטל את האגו שלי על פני מה שאני מתרשם מהזולת, שיכול להיות שהוא יפה או לא, נעים או לא, זה לא חשוב, אני מבטל כל דבר שאני רואה ומרגיש ממנו, כי את זה אני מקבל באגו שלי, עד שאני רואה בכל אחד ואחד לפניי רק כדמות הבורא. ממש כך. שמשחק איתי דרך הפרצופים האלו, דרך הדמויות האלו ולכן כך אני צריך להתייחס אליהם. בצורה כזאת אני לאט לאט מגיע לתיקון. בואו לא נשכח על זה ותאמינו לי שזה לא פשוט נראה, אבל זה מאוד קל. תנסו ותראו. כל אחת יכולה לעשות את זה. כל אחת. פשוט לראות שזה הבורא מצייר לנו את הדמויות האלו שלפניי.

קריין: קטע מספר 2.

"אלו אנשים, הסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדעות שלהם, כדי שיקבלו את הכוח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות מבחינה זו שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

אם אנחנו רואים את המטרה שלנו שהיא גדולה, נצחית, שהיא יכולה להעלות אותנו למעלה מחיים ומוות, למעלה מכל העולם הזה, להביא אותנו למצבים של הגילוי של כל הבריאה, למעלה מכל כדור הארץ הקטן הזה ובכלל העולם הזה, אפילו כל היקום הזה, אם אנחנו מבינים שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מכל זה ולהתקשר לבריאה הנצחית, אז מה יש לנו כאן לעשות? רק לוותר קצת על האגו שלנו וזהו.

ודאי שאדם לא מסוגל את זה לבד, אבל "איש את רעהו יעזורו", בוא אנחנו נעזור אחד לשני. ועד כמה שאנחנו רחוקים זה לזה, אנחנו מבינים שזה נעשה בכוונה מלכתחילה שאנחנו נרצה להתקרב זה לזה ונרצה לעזור זה לזה, והיגיעה הזאת היא שמעלה אותנו למעלה מהעולם הזה. יש לנו הזדמנות בכל זאת, במקצת אפילו, קצת להתעלות למעלה מהעולם הזה בחיבור בינינו, על ידי חיבור בינינו, ואז מובטח לנו העולם הבא, ממש מובטח. בוא אנחנו נעשה זאת, מה כאן הבעיה? יש לנו כזאת מטרה גדולה, עליונה ואנחנו מתעסקים במשהו קטן כמו ילדים קטנים. אז צריכים להתעורר, לנקות את השכל שלנו מכל השטויות ולהשתדל להיות בחיבור המתגבר.

קריין: קטע מספר 3.

"דווקא בדברים שיש ביניהם שנאה שייך לומר דבר חדש, היינו שהם אוהבים זה לזה."

(הרב"ש. 286. "האמת והשלום אהבו")

זה מאוד חשוב. שאם כבר יש בינינו דחייה וכל מיני חשבונות, שאנחנו אפילו מסתירים זה מזה אבל גם מעצמנו, אנחנו צריכים להבין שאין לנו מה לפחד, דווקא ההיפך. כמה שמתגלים כל מיני חיכוכים, אנחנו לא צריכים לדבר עליהם, סתם לתת להם כוח, אבל כל אחד בתוך עצמו צריך לברר בדרך לאהבה, שאם יש כל מיני דברים שעוד שוב ושוב, זה לא מוצא חן בעיניי, זה וזה אני לא סובל וזה אני שונא וזה אני כך, הדברים האלה זה דווקא כדי שאנחנו נייצב את האהבה בינינו. באהבה הזאת נגלה את העולם הבא, את הבורא. אז בואו אנחנו נשתדל כך לבנות את עצמנו.

מתקרב הכנס. אנחנו יכולים להכין את עצמנו נכון אליו ובזמן הכנס עוד יותר. ואז בכנס, כנס זה כינוס, זה כל אלפי אנשים שלנו יחשבו על זה וידאגו לזה. ולכן יש לנו הזדמנות על ידי מאמץ קטן אבל בהרבה אנשים להגיע לתוצאה גדולה.

קריין: קטע מס' 4.

"צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו. אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חבירו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א', "בעניין חשיבות החברים", 1984)

קריין: שוב, קטע מס' 4.

"צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו." לא חשוב איך אני רואה אותו, איך הוא נראה לי. אני צריך תמיד לחשוב כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו", שאני לא רואה את החבר בצורה נכונה. אני תמיד מקטין אותו לפי מידת האגו שלי. אם לא הייתי מקטין אותו במידת האגו שלי הוא היה לפניי כמו בורא. אלא בגלל האגו שלי אני רואה אתכם כולם קטנים, קטנים. יש כאלה שאני בקושי בכלל זוכר ורואה וחושב וכן הלאה בגלל האגו שלי. אם לא האגו שלי כל אחד היה בעיניי כמו הבורא, ממש כך. תתארו לעצמכם מה שעושה האגו שלנו, ואם אנחנו נבטל אותו מה אנחנו נראה לפנינו. "אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חבירו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א', "בעניין חשיבות החברים", 1984)

בצורה כזאת אנחנו, או אחד, או שני, או בשניהם, כמו שכתוב כאן, אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל לכסות על כל הפשעים שאני רואה בשני. ואני שמח, אני ניהנה שאני מגלה בו פשעים כי יש לי הזדמנות לכסות אותם באהבה. ועד כמה שזה נגדי ואני מכסה את זה באהבה אז אני יותר מתקן את עצמי. זאת אומרת, אני מרוויח מזה שנראה לי חבר מלא כל מיני פשעים, כל מיני צורות מנוגדות לי.

שאלה: מה זה אומר שזכותנו להתקיים תלויה באהבת החברים?

בגשמיות, בעולם הזה, כמו שאנחנו עכשיו, אנחנו יכולים לחיות לבד, אני יכול לקנות איזה אי קטן או גדול באמצע האוקיאנוס ולחיות שם לבד ולא חשוב לי ולא אכפת לי מאף אחד. ברוחניות אי אפשר, ברוחניות אנחנו חיים בתוך מערכת, שמתגלה היחס בין כל בני האדם שבעולם, בין כל הנשמות, ממש, ואז אני חי בתוך המערכת הכללית הזאת, ואי אפשר לחיות במערכת הזאת אם היא לא פועלת לפי הכוחות הטובים.

ולכן אם אנחנו לא מגיעים לאיזה יחס נכון וטוב בינינו, שנקרא אהבה, יש בזה הרבה דרגות והרבה אופנים של אהבה, אבל בקיצור, השפעה הדדית, אם אני לא מגיע לזה עם האחרים, אז אני לא יכול להתקיים ברוחניות. למה אנחנו לא נמצאים ברוחניות? כי אנחנו כולנו קשורים וקשורים בינינו כמו ברשת כוחות, ואם אני לא מתייחס יפה לכל הרשת הזאת איכשהו, אז אני לא מקבל מהם הזנה, אז אני לא יכול להתקיים. אני קשור בצינורות דקים, קטנים לכולם לכולם, ובמידה שאני מתייחס אליהם יפה והם מתייחסים אליי יפה, במידה הזאת אני מתקיים.

זה מה שקורה ברוחניות. לכן מלמדים אותנו כל הזמן בחכמת הקבלה איך להגיע לאהבה, כי אם מגיעים לאהבה אפילו במידה אחת קטנה, הראשונה, כבר אנחנו מתחילים לגלות את העולם הרוחני. ואם לא מגיעים לקשר אהבה עם הזולת, והזולת חייב להיות לפחות עשרה אנשים לידי, אז אני לא יכול להרגיש רוחניות. לא אני לבורא ולא הבורא לי. לכן זה התנאי, אנחנו חייבים להגיע לחיבור יפה, הדדי, שנקרא "אהבה". יש בזה הרבה דרגות, הרבה תנאים, אבל כל זה בכל זאת בחיבור, חיבור בינינו, וכלום חוץ מזה.

שאלה: בקטע 2, כשאנחנו מסכימות להתחבר לקבוצה אחת, איזה חלק אני שמה ואיזה חלק שמה העשירייה, ואיזה חלק שם הבורא בהסכם הזה?

אנחנו כולנו צריכים להגיע, שלושתנו, אני, עשירייה והבורא, לכך שחייבים להיות יחד ותלויים זה בזה, ואז הקשר הזה מתקיים.

שאלה: מה זה פשטות באהבת הזולת?

יושר. "פשטות" באהבה זה נקרא אהבה ללא תנאים. אני לא רוצה שום תנאים, רק שתהיה לי אפשרות לאהוב את הזולת. זה נקרא "פשטות" באהבה לזולת.

תלמידה: בעשירייה שלנו מעורבות יותר ויותר חברות בו זמנית בעליות ובירידות. בהתחלה הייתה רק אחת למשל, עכשיו יש יותר ויותר חברות שנמצאות במצבים האלה. מדוע זה קורה שיותר ויותר חברות עוברות מצבים, עוברות ירידות וקשיים באותו זמן?

זה בסדר גמור, ככול שאנחנו מתקדמים יהיו יותר ויותר שאלות בהתקדמות ובחיבור בינינו, למה, בשביל מה, ויהיו הפרעות יותר ויותר גדולות. בטח, זה סימן של התקדמות. ככול שאתן גדלות יותר הבעיות יהיו גדולות יותר, ואנחנו צריכים לדעת איך להתגבר עליהן, ולפי זה אנחנו מתקדמים. הבעיות יהיו גדולות יותר ואנחנו צריכים לברר אותן יותר וכך להתקדם, ולפי זה להבין. זה כמו שאנשים בעולם שלנו גדלים, את יכולה להשוות שיעורי בית שמקבלים ילדים בבית ספר, ואחר כך כשהם נמצאים באוניברסיטה וכולי. זה הבדל. ככול שהאדם גדל, הבעיות שלו גדולות יותר. אז רק לדעת איך לפתור אותן ולהתייחס לזה ברצינות, ואז תצליחו.

שאלה: אם בעשירייה אנחנו מכסים על כל הפשעים באהבה, האם זה לא נראה שאנחנו כביכול עוצמות את העיניים על בעיות שצריך לפתור?

עוד לא התחלתן לפתור שום דבר, נדמה לכן שאתן כך יכולות לעשות, אתן לא מבינות מה הבעיות ואיך לכסות אותן באהבה. שהבעיות נשארות, ואנחנו מכסים אותן, רק מכסים ולא מבטלים, על ידי החיבור בינינו, וכך אנחנו גדלים. הבעיות גדלות ואהבה מעליהן גדלה, וכך אנחנו מתקדמים. חסר לכן ללמוד הרבה ולהרגיש את זה.

שאלה: כשרוכשים אהבת הזולת, האם בזה אנחנו מצמצמים את המרחק הרוחני?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין לוותר לבין להתבטל?

את זה צריכים לברר, אני לא יכול לענות על זה. סתם כך לענות, אני מפחד שאתן תתחילו אחר כך להשתמש בזה לכל דבר. לא. אני לא יודע במה אנחנו צריכים לוותר זה לזה, אנחנו לא צריכים לוותר, אנחנו כולנו צריכים להבין, שכל הבעיות האלה מגיעות לנו מהבורא, ואנחנו צריכים לברר את הבעיות האלה כדי להתעלות מעליהן. זה כל העניין, להתעלות מעליהן.

שאלה: בשיעור הגברים הייתה שאלה על הקריטריונים של האיחוד. האם הניסוח של "על כל פשעים תכסה אהבה" הוא גם עוד קריטריון של איחוד?

כן, בדיוק, נכון.

שאלה: כל קבוצת הנשים כבר כל כך מוכנה למה שדיברת עליו כל השיעור. הדבר היחיד הוא שאנחנו לא כל כך מבינות איפה לשים את המאמץ, את היגיעה. הייתה לנו אסיפה גדולה של קבוצת נשים ואנחנו מרגישות שאנחנו צריכות עזרה נוספת, "סגולה" מה שנקרא.

אם אנחנו כבר זכינו ללמוד "תלמוד עשר הספירות" בשיעורי הבוקר, האם אפשר לקבוצת הנשים ברמה הרגשית, לא במטרה להבין משהו אלא במטרה ללמוד את ספר הזוהר כדי שהוא ישטוף וינקה את הלב שלנו עם כוונה למשוך את האור המחזיר למוטב, כדי שהוא יחבר בינינו עבור כל קבוצת הנשים העולמית, בשפות השונות? האם יכולים לתת לנו להשתמש בגלקסי, איך אתה רואה פעולה כזאת?

אנחנו עכשיו נמצאות לפני הכניסה לרוחניות, אתה אומר לנו את זה כל יום ועוד מעט יש כנס, ואנחנו צריכות ממש סגולה אמיתית כי אנחנו מרגישות שבקבוצת הנשים תלוי הכול.

תדברו עם גלעד ויכול להיות שאפשר לארגן קריאת זוהר, לימוד זוהר, קטעים מסוימים במיוחד מהקדמת ספר הזוהר. בבקשה, כן, זה טוב, אני מאוד בעד שתלמדו זוהר. "תלמוד עשר הספירות" אני חושב שזה לא מתאים לאישה כל כך. מי שרוצה כן, מי שלא רוצה, לא. אבל זוהר זה יותר קרוב לאישה.

תלמידה: איזו עזרה ספר הזוהר יכול לתת לנו דווקא עכשיו?

לא חשוב, כל דרך, מכל החומרים שאנחנו לומדים אפשר לקבל את המאור המחזיר למוטב. אל תחשבו שאם אתם תלמדו את זה או את זה אז יהיה לכם יותר התקדמות, פחות התקדמות. הכול תלוי מהלב שלכם, מהלב, ולא מה שכתוב בספר. תצליחו.

שאלה: שאלה הקשורה לקטע הראשון, זכור אזכיר לכם שזכות הקיום שלנו תלוי בתוקף הדבר של אהבה שניתן לחברות. בעשירייה שלנו אנחנו כל יום מנסות להיפגש, לעשות את העבודה שלנו, ללמוד. מה זה "תוקף", איך להביא לידי ביטוי את האהבה לחברות? איך לתת יותר תוקף, איך לתת יותר ערך לחברות שלנו, זה תלוי בכמה אני מעריכה את עצמי?

זה לא תלוי כמה שאת מעריכה את עצמך, זה תלוי כמה שאת מעריכה את החברות ומקטינה את עצמך. אתן צריכות ללמוד מאמרי רב"ש לקבוצה ורק אחרי זה אפשר להתחיל בעבודה רוחנית.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעבוד עם האגו שלנו כדי לא לשפוט את החברות במה שקשור אליו?

צריכים לעבוד על אהבה ולא לדבר על לשפוט או לא לשפוט. צריכים לעבוד על אהבה ואז לא יהיו כאלה שאלות, אני שופט את החברות שלי או לא. זה בכלל מיותר ופסול.

שאלה: מה זה אומר ממש לבטל את עצמנו? האגו רואה בעיות, רואה פגמים, האם אפשר לבטל את האגו?

אפשר לבטל את השימוש באגו מפני גדלות הבריות וגדלות הבורא. זה מה שאנחנו עושים. במידה שהאור העליון משפיע עלינו, אנחנו נוכל לבטל את האגו שלנו, לא להשתמש בו, אלא להשתמש בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע. הכול אפשר בתנאי שנרצה, בתנאי שנעשה פעולות שהאור העליון כך ישנה אותנו שנרצה להתחבר לחברות ולהיות בהשפעה הדדית מבינינו לבורא. רק בזה תלוי העתיד הטוב שלנו.

שאלה: שאלה על אגרת מ"ז של בעל הסולם, הקטע הראשון. מה זה אומר להשתחרר מכל העסקים המדומים?

שאנחנו משתתפים בעשירייה אך ורק כדי להתעלות מעל האגו שלנו.

תלמידה: מה זה הטעם של אהבה, מה זה "חיך יטעם"?

מתוק. צריך להיות מתוק.

שאלה: מהפתיח שדיברת על גבר ואישה וההופכיות ביניהם, הזוג הרי יוצר את המשפחה, גבר ואישה שכינה ביניהם. המשפחה היא בקטגוריה של הכרחיות. האם המשפחה היא הכרחיות לגבי גבר ואישה באותה מידה?

לא, אישה לא מחויבת במשפחה, גבר מחויב במשפחה.

שאלה: בנוגע לקטע הראשון של אגרת מ"ז, מה שמעניין אותנו, איזה תחבולות ואיזה כללים אנחנו צריכים לעשות ומה זה אומר, איך זה יכול לעזור לי להתאחד?

אתן צריכות להתקרב ביניכן כמה שאפשר, לראות איפה אתן לא יכולות להתקרב ולבקש מהבורא שיתקן את הקרבה ביניכן. זה הכול. לגלות שלא יכולים להתקרב ולבקש מהבורא. סך הכול זאת העבודה.

שאלה: איך ליצור את ההשתוקקות המשותפת כדי שנוכל יחד לעבוד על אהבת הזולת? כי כל אחת בעשירייה נמצאת ברמה שלה ובהבנה שלה של גדלות המטרה, ובהתאם גם המאמצים.

אנחנו אף פעם לא יכולים להשוות כמה כל אחד משקיע לעומת השני. אלא אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהוא יחבר בינינו ובצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שכולנו נהיה מחוברים. תנו לבורא לעשות את הדברים האלה, אנחנו רוצים רק לבקש. כל אחד, וכולנו יחד צריכים רק לבקש, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: איך לא לברוח מהשנאה והדחייה ולהפוך אותם למדרגת עלייה?

אתן צריכות לתת דוגמה, כל אחת לאחרות שאתן לא בורחות מעבודה רוחנית אלא ההיפך, כל אחת רוצה לעזור לשנייה.

שאלה: למה האגו שלי ממשיך לגדול? זה לא מוצא חן בעיניי, אני כועסת על המצב הזה.

הפוך, האגו שלך זה "עזר כנגדו", כך כתוב על האגו, "עזר כנגדו". הוא הפוך מהבורא. אבל דווקא בגלל ההופכיות הזאת את תדעי שאת יכולה להתקרב לבורא. דווקא בגלל זה. ולכן לא להתרגז על האגו, להתרגז על עצמך למה את לא מבקשת מהבורא שיתקן אותו.

שאלה: לראות שאין עוד מלבדו זאת תוצאה מהדבקות בו? זה אותו הדבר להידבק בו ולראות שאין עוד מלבדו?

כן.

שאלה: בקשר ל"להמציא המצאות ומחשבות". אנחנו בעשירייה עושות סדנאות, קוראות וגם משחקות כדי לבטא אהבה וכולי, הפעילות הזאת היא בעצם אהבה אמיתית? ואיך לוודא שהיא לא תלך לקליפות?

הפעילות הזאת לא הולכת לקליפות מפני שזה עדיין פעילות של משחקים. הפעילות האמיתית יכולה להיות אך ורק כשאתן מגלות חיכוך ביניכן, דחייה, שנאה, לפחות חוסר חיבור ואז אתן מבקשות מהבורא שיחבר.

שאלה: איך להצדיק ולדון את החברה לכף זכות כל הזמן?

להשתדל להיות כל הזמן במשמעת, במשטר, וממש להיות מוכנה להצדיק את כל החברות לכף זכות, לראות בהן רק דברים טובים על פני הדברים הרעים שבטח יתגלו. זו עבודה קשה, אבל היא היא ממש העבודה הרצינית הרוחנית.

שאלה: אם אני לא מגלה שנאה, האהבה שאני יכולה להרגיש היא לא אהבה אמיתית, כי היא לא כיסוי לשנאה?

אין אהבה ללא שנאה, רק אם ישנה שנאה ובאה אהבה שמכסה את השנאה, אז לפי גודל השנאה, מתגלה גודל האהבה ואז זאת אהבה אמיתית.

שאלה: יש חיכוכים בעשיריות ואנחנו מנסות לעזור אחת לשנייה, כדי להתעלות על פני הכול, אז מה אפשר לעשות?

אתן לא צריכות לעזור אחת לשנייה, זה שטויות. אתן צריכות לשבת יחד, לראות את ההפרעות ולהתפלל יחד לבורא על פני ההפרעות האלה. ושהבורא לא ייקח את ההפרעות, שהן יישארו, אלא שיביא אהבה על פני ההפרעות. שיהיה סנדוויץ' של שנאה ואהבה יחד, ואז דווקא השנאה תגדיל את האהבה ותחזק את האהבה. זה כמו חומר דלק בתוך שריפה, כך צריכים לעשות, ולא סתם לדבר כמו שאתן רוצות, על זה שאתן לא מסתדרות.

אתן לא מסתדרות בגלל שהבורא מפריע לכן להתחבר, כי הוא רוצה שאתן תפנו אליו שהוא יסדר לכן את הקשר. לא לשכוח.

תלמיד: אנחנו מנסות לעשות את העבודה הזאת, אבל החברות מחזירות הרבה אהבה, הרבה דברים יפים. מה לעשות עם כל אהבה המדהימה הזאת שבן אדם רוצה לתת לחברו?

אנחנו צריכים לפנות לבורא שהוא יביא לנו הרגשת אהבה.

שאלה: מה ההבדל בין ויתור פנימי לוויתור חיצוני? אנחנו יכולים לוותר בשביל החיבור, אבל לפעמים אנחנו עושים את זה בשביל לא להתאמץ.

אנחנו לא צריכים לתת מקום לאחד במקום השני. שוב אני אומר, כל העבודה שלנו היא כלפי הבורא ולא ביניכן, אתן צריכות רק לקבץ את כל היחסים הלא טובים ביניכן ולפנות לבורא שיתקן.

ואתן רוצות בעצמכן לתקן את המצבים האלו. אז בסדר, אבל זה לא שייך לחכמת הקבלה. חכמת הקבלה אומרת ששום דבר בעולם הזה אנחנו לא יכולים לתקן, אלא רק אם הבורא יסדר, רק כשהוא יעשה בינינו יחסים יפים, נכונים, טובים, רק בתנאי הזה.

תלמידה: איך לראות את החברות כבורא, אם אני מבינה שהן נמצאות באותו אגו כמוני?

תשתדלי, אין מה לעשות, לראות אותן יותר גדולות זו חובה.

שאלה: אם משהו לא מתקיים בעשירייה, למשל יש סדנה נוספת ולא התאספנו. האם לעשות יותר מאמצים כדי שזה יצליח, או להצטער על זה ולהתייחס לזה, שזה הבורא עשה?

אתן צריכות לכתוב מכתב לבורא לפחות פעם בשבוע. מכתב גדול עם סיכום של מה שקורה לכן, וזה חייב להיות מכתב מכולן יחד. ואז תראו מה זה משנה לכן, איך שזה ישנה. הבורא יקבל את המכתב הזה, אני מבטיח לכן, רק תכתבו אותו יחד ותראו איך שאתן תשתנו.

שאלה: עם איזו כוונה, בקשה ברורה אנחנו צריכות להגיע לכנס?

פחות תדברו, אתן יכולות לשאול שאלה וזהו ואז יהיה מקום לכולן. אנחנו צריכים להגיע לכנס בבקשה המשותפת בינינו שאנחנו דורשים מהבורא חיבור, דורשים מהבורא אהבה, הכול דורשים ממנו. בזה אנחנו עושים לו נחת רוח וזה מה שאנחנו מעמידים לפניו ודורשים ממנו שיעשה, ובצורה כזאת נחרצת שסוף סוף יעשה.

שאלה: אם אנחנו עוד לא מתוקנות ונמצאות באגו, איך יכולות להיות לנו מחשבות נכונות ומאיפה מגיעות המחשבות הנכונות?

אנחנו רוצים לשחק בינינו כאילו שאנחנו טובים, כאילו שאנחנו רוצים להיות טובים. אנחנו רוצים לקבל מהבורא אהבה, כדי להתייחס בצורה כזאת אחד לשני, אז למרות שאנחנו לא כאלו, אבל אנחנו רוצים שזה יקרה, וזה בסדר גמור, אחרת לא היינו זקוקים לבורא. כך אנחנו רעים ואנחנו פונים אליו שיעשה לנו תיקון.

שאלה: לעבור משנאה לאהבה זה רק לגברים, כי יש אצלנו בעשירייה נשים שלא מצליחות להרגיש שנאה כלפי החברות.

זה לכולם גם לגברים וגם לנשים. בכל אחד יש אגו ובאגו כל אחד ואחד מרגיש את עצמו כנגד כל העולם, שהוא הכי חשוב, הכי גדול, הכי יקר. ואנחנו צריכים להגיע למצב שכל העולם, כל האנושות בסופו של דבר, תהיה יקרה לי כמוני לפחות ועוד יותר ממני.

שאלה: לגבי הקטע הראשון, מה זה אומר להיות נקיים ממחשבת אהבה שתהיה מכסה על כל הפשעים?

שאני חוץ מזה לא רוצה כלום. חוץ מזה אני לא רוצה שום דבר.

שאלה: האם בבקשה שלנו אל הבורא אנחנו רוצות להיות מחוברות כאחת בעשירייה או עם כל הכלי עולמי או עם כל האנושות?

אתן צריכות לבקש מהבורא שיחבר ביניכן כך שאתן תרגישו שאתן כאחד. לכל דבר לפנות לבורא. לכל דבר לפנות לבורא.

שאלה: בקטע 4 הוא כותב שיש שני אופנים, שמחשיב את חברו יותר ממנו מעל הדעת ובתוך הדעת. האם אלו שני שלבים של העבודה, קודם אני עושה מאמץ לראות את החברה מעל הדעת, ואז מגיע שלב שני שאני אוהבת אותה בתוך הדעת?

כן.

שאלה: חברה שלנו שהיא כמה עשרות שנים בדרך, לקחה הפסקה של חודש בערך מהעבודה בעשירייה, היא לא בקשר איתנו. איך לעבוד עם זה?

היא רוצה חופש, אין מה לעשות, אין כפיה ברוחניות.

שאלה: לקראת הכנס איך החיבור בתוך העשירייה עוזר או עובר לעשיריות אחרות, או בעצם מה יש בינינו כרגע בין העשיריות שלחלל הזה אנחנו נכנסות?

זה מאוד משפיע מעשירייה לעשירייה, אפילו שאין קשר בין העשיריות אבל בכל זאת השפעה הדדית נמצאת, כי אנחנו כולנו קשורים במערכת אחת. ולכן אנחנו חייבים להמשיך ולחשוב גם כמה השפעה הדדית יש לנו בין כולם.

שאלה: מה זה אומר לכסות באהבה, מה הביטוי כשאנחנו מכסות באהבה?

נשארת השנאה והיא לא נעלמת. הרצון לקבל גם לא מתבטל, אלא אנחנו מכסים אותו באהבה בזה שאנחנו עושים עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז משתמשים באותו רצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע ואז את האהבה אנחנו בונים דווקא על פני זה.

תלמידה: יש לזה גם ביטויים של מעשים, מחשבות?

בטח, זה זיווג דהכאה ונרנח"י שאנחנו עושים, ודאי, זה בניית הפרצוף. אלה לא סתם מילים.

שאלה: רציתי להגיד לך שאני מאוד התרגשתי בשיעור בוקר שאתה אמרת שזה נס מהשמים שאנחנו קיימים בין כל הכוחות הרעים. על כל הפשעים תכסה אהבה מרמז שצריך קודם להיות באהבה ואחר כך פשע שמכסים אותו באהבה. ואם אין לי אהבה, מאיפה אני משיגה אותה?

אני לא מבין איך אתם מבינים את זה. "על כל פשעים תכסה אהבה", שכל הפשעים קיימים ואנחנו משיגים אהבה כדי לכסות את הפשעים, ואז על ידי הפשעים האהבה עוד יותר בוערת, פשעים זה חומר דלק לאהבה.

שאלה: בתוך התהליך של כיסוי הפשע באהבה קורה התיקון, תיקונים כאלה קורים גם לפני המחסום?

כן.

תלמידה: לפי מה שאני חווה נראה לי שהרע צריך קודם להגיע לרמה מסוימת ואז יש איזה פיצוץ? כאילו שזה הכרחי כדי שיהיה תיקון? ואם כן אתה יכול להסביר קצת את התהליך הזה, את המכניזם הזה של הכיסוי באהבה?

אני לא אסביר לך שום דבר, את צריכה ללמוד. אבל כן, את צודקת שהרע כל הזמן צריך לגדול יותר ויותר ואנחנו צריכים לדאוג לטוב שיכסה אותו.

תלמידה: אני מתכוונת האם לפני התיקון יש רמה מסוימת של רע שצריך לקרות כדי שיהיה איזה פיצוץ כזה, זה קורה תמיד?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שהאהבה חודרת הכול. האם מתוך זה שמכסים באהבה מרגישים תענוגים, שמחה ואהבה גם לעבודה הרוחנית?

כן ודאי, רק אז מרגישים תענוג רוחני.

קריין: נקרא קטע ממאמר של רב"ש, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"¹ ואז יהיה אפשר לסכם את השיעור אחרי זה.

"וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.

וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.

אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.

ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.

ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.

ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.

ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.

וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.

ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.

ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.

ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.

אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום."

כך אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה", זה בדיוק אותו המשפט שמסכם את הכול. נשתדל כך להגיע לכנס, וכל השבוע הזה עד הכנס ובכנס במיוחד נהיה כולנו מחוברים יחד, גברים, נשים, בכל הקבוצות שלנו בכל העולם, כך שבאמת נגיע למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה" והאהבה תנצח.

סדנה

איך נעביר את שבוע הימים האלו כך שנגיע לכנס ולתוצאה מהכנס בצורה הכי טובה, מחוברים יחד בינינו ועם הבורא? בהצלחה.

*

(סוף השיעור)

---

1. כתבי רב"ש חלק א', עמ' 23↩