שיעור בוקר 14.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 4: מתפילת העשירייה לתפילת העשירייה עבור העולם

קריין: שיעור מספר4. הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי - "עולם חדש", "מתפילת העשירייה לתפילה של העשירייה עבור העולם".

אנחנו מתקדמים לכנס מיוחד, אף פעם לא היה לנו כנס כזה שכולו ווירטואלי. אלפי אנשים היו באים לישראל לכנס פיזי והיו עוד עשרות ומאות אולי מסביב בקשר ווירטואלי, עכשיו הכנס כולו ווירטואלי. כולם שווים, כולם מחוברים בשווה, כולם קיבלו הכנה נכונה, אחידה, אני מקווה מאוד שנרגיש את זה. לא חשוב שכבר ראינו זה את זה, ידענו, דיברנו, לא חשוב שעברנו על אותם השיעורים כמה פעמים, אפילו שנושא השיעור מוכר לנו, כמו שכתוב, "ויהיה בעיניך כחדשים", אנחנו צריכים לעשות חידוש. בכול פעם יש לנו, נניח כמו בכל הבריאה, עשר ספירות, מתחילים מעשירייה אחת, עשר ספירות מקוריות, אבל מהמצב הזה מהרמה הזאת והלאה אנחנו כל הזמן עולים בשדרוג, כי בפעם הבאה עשר הספירות האלה יהיו כבר בחזקה אחרת, פי 2, פי 3, פי 4, וכן הלאה.

לכן לא חשוב שכבר למדנו את השיעורים והנושאים האלה. גם המקובלים הגדולים יכלו לדבר אותן המילים ואותם המאמרים, כמו שאנחנו. הכול תלוי רק בחיבור בינינו שממנו תלויה ההשגה. הרוחניות לא תלויה באדם אחד, במיוחד בימינו, אנחנו כדור האחרון, כולם תלויים בתיקון הכלי הכללי.

לכן עד כמה שאנחנו מתחברים ובכמות גדולה יותר, מהכמות אנחנו מגיעים לאיכות, זה בעצם אופייני לזמנינו. לכן אנחנו צריכים להשתדל לחבק את כולם, את כל העשיריות שלנו יחד, זה הזמן של הכנס, כל עשירייה כבר מוכנה כיחידה אחת, להתחבק עם עוד יחידות כאלה עד אין קץ, אין סוף ואין תכלית. ממש לתת ללב שלנו להיות פרוס על כל העשיריות, על כל "בני ברוך", על לב של כל אחד ואחד, וגם לתת לבורא מקום שיכנס ויתגלה בכל הלב הגדול שלנו הזה.

לכן הכנס הוא מיוחד, לא היינו במגמה כזאת אף פעם, ואני מקווה מאוד שנראה מזה את התוצאה שצריכה להיות. המגמה היא נכונה, אנחנו לומדים את זה מכל הפסוקים, מכל החומר שלנו, נקווה שכך נתקדם לתכלית ונגלה לפחות שהכלי שלנו "ישר א-ל", יהיה מכוון לבורא. ואחרי שאנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, אחרי הכנס אנחנו כבר נתחיל לרדת לקהל הרחב עם כוח חדש, ונייצב מקום לגילוי הבורא לכל הנבראים, בזה העולם שלנו יתרפא מכל הבעיות והצרות שמתגלות מתוך האגו שגובר, מצד אחד. מצד שני יתמלא עם הכוח העליון. זה מה שעומד לפנינו. אז העיקר זה החיבור בינינו, להיות כולנו כעשירייה אחת, זה הכינוס, זה הכנס, זו המטרה והתוכן של כל הגישה שלנו.

קריין: בשיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי, "עולם חדש", שיעור מספר 4, "מתפילת העשירייה לתפילה של העשירייה עבור העולם". קטע מספר 4 מתוך מאמר "ברח דודי" של רב"ש.

"הכין הבורא יתברך עולם מלא, וכמו שאמרו חז"ל, "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א), היינו שהוא יתפלל עבור כל העולם. לכן כשבא להתפלל ויש לו מגע עם הבורא יתברך, אזי הגם שהוא בעצמו אינו חולה עכשיו, אבל על בני דורו הוא יכול להתפלל, היינו להמשיך רחמים שלא ישאר אף אחד בהדור שלא יחסר לו כל טוב.

וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."

(הרב"ש. רשומה 217 "ברח דודי")

שאלה: איך להשיג את הקשר עם הבורא אם הטבע שלי מנוגד לטבע שלו?

אתה לא יכול להגיע לבורא עם הטבע שלך. אתה צריך דווקא בעזרת זה שהטבע שלך מנוגד לבורא, שכך הוא עשה, שהוא נקרא "יצר הטוב" ואתה נקרא "יצר הרע", ואתם הפוכים מקצה לקצה, זאת אומרת, אם הוא פלוס אין סוף, אתה מינוס אין סוף, אתה צריך על ידי הקבוצה, שאתה נכלל בקבוצה, אם תקרא את התנאים שרב"ש אומר שכדאי לנו לקבל על עצמנו בהתכללות בקבוצה, אתה צריך לעשות צמצום על הרצון לקבל שלך, לעשות את עצמך אפס כלפי האחרים.

אתה צריך לעשות עליך חוץ מצמצום גם מסך, שאתה מתגבר ובכל זאת רוצה להשפיע לאחרים, לחברים. ואחר כך אתה רוצה לפנות אפילו לבורא מטעם העשירייה, זאת אומרת, לבצע אור חוזר עבורם, שאתה מוכן בכול לשרת אותם ואת הבורא, רק להיות כמקשר בין הבורא לעשירייה ובין העשירייה לבורא, להיות כגבאי, כש"ץ. אלה התכונות האמיתיות של גבאי וש"ץ, לא לסדר את הדברים האלה בצורה מכנית, אלא שאתה יכול להיות המקשר של תשעת החברים שלך עם הבורא.

וכך אנחנו צריכים ללמוד מה לעשות, ובצורה כזאת נתקדם יותר ויותר. כשכל אחד ואחד חושב כך לקיים את התפקיד שלו, אז כל הגבאים, כל הש"צים, כל התכונות שלנו מתחילות להתערבב ולהסתדר על ידי האור העליון, שהבורא מאיר, והבורא מסדר את הכלי בחזרה להיות כאותו כלי של אדם הראשון המתוקן. אנחנו רק צריכים להשתוקק שזה יהיה, ודאי שאנחנו לא נוכל לסדר את עצמנו בצורה נכונה, אנחנו לא יודעים מה התכונות הפנימיות של כל אחד, מה עומק הנשמה, מה אופן הנשמה של כל אחד ואחד, אלא הבורא, שהוא עיצב את הכלי דאדם הראשון ואחר כך שבר אותו, הוא מסדר אותנו בחזרה לאותו כלי. לאט לאט הוא מביא אותנו לאותו המצב, מקדם אותנו לחיבור בינינו, וכך נגלה שפתאום אנחנו מתחילים לראות את עצמנו מסודרים יחד, והבורא הוא המסדר, הוא המברר, הוא עושה את הכול.

אבל אנחנו מרגישים שבכל אחד יש גם צמצום, גם מסך, גם אור חוזר. גם רוצה לעבוד עבור כולם, לעבוד עבור כל החברים, וזה נקרא שיש לו כבר מסך ואור חוזר. אור חוזר, זאת אומרת, אור חסדים, הוא רוצה לגרום חסד לכל יתר החברים שלו. וכך כשאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו מתחילים לראות שזה מתייצב בינינו, ממש מתייצב. מה שקראנו בחכמת הקבלה, איך מתנהג הכלי, אנחנו פתאום רואים איך זה מסתדר. אני מאוד מקווה שאנחנו נדבר על זה גם בכנס, והאור העליון יסדר לנו כאלו קשרים.

שאלה: בקטע נשמע כאילו השכינה הקדושה תלויה בתפילה של אותו נברא. איך מערכת כזו גדולה תלויה בפרט כזה קטן?

כל המערכת הגדולה הזאת גם קיימת רק עבור הפרט הקטן הזה, כי העניין הוא שבשבילו הכול נברא, הכול נברא לאדם האחרון הקטן, שלא מבין ולא יודע, ועדיין לא מרגיש שום דבר. דווקא בשבילו הכול נברא, כי כל היתר סך הכול מעבירים לו את יחס הבורא אליו, כך זה קורה.

ברוחניות זה לא לפי המדידות הגשמיות שלנו. ברוחניות הגודל לא נמדד כמו שאצלנו, קילוגרמים, ליטרים, טונות, מרחקים, קילומטרים וכולי, ברוחניות זה נמדד לפי כמות הפרטים המחוברים יחד. אם יש לך אלף פרטים קטנטנים, חלשים, אבל הם מחוברים יחד, הם יותר חשובים בצורה רוחנית נניח מחמישה או עשרה או עשרים פרטים גדולים.

זאת אומרת, אם מתחברים אנשים קטנים ביניהם, אפילו שמתחברים לא לכיוון הבורא, בכל זאת זה מכובד בעיני הבורא מפני שהם מגלים קשר מעל האגו שלהם. לכן "עיר הנידחת אי אפשר להחריב". זאת אומרת, אם יש לך קבוצת אנשים, אפילו פושעים, אבל הם מחוברים ביניהם, זה מאוד מכובד, יש להם כוח עליון, יש להם עזרה מלמעלה.

למה? איך יכול להיות שהבורא עוזר לאנשים כאלה שהם רוצים לשדוד בנק? אלא אם הם מסורים זה לזה, אז יש להם כוח עזרה מלמעלה. יש להם כוח כי הם נמצאים מחוברים יחד למעלה מהאגו שלהם. ראינו כאלה דוגמאות בהיסטוריה, עוד נלמד אותן, הן לא כל כך נעימות לפעמים, אבל זה חוק, חוק הטבע, שהעיקר זה להיות למעלה מהאגו.

תלמיד: ולמה הפרטים לא יודעים, לא מראים להם את האחריות הזו, את ההשפעה שלהם על המערכת? הם עושים פעולות והם לא יודעים כמה הם מכריעים את כל המערכת.

נכון. זה כדי שלא תהיה להם כל כך הזדמנות ואפשרות ודחף להתחבר בצורה אגואיסטית. מספיק לנו חיבורים אגואיסטים בעולם גם כך. מפלגות, תנועות, מפשיסטים, שמאלנים או ימניים ועד ההפוכים. מספיק לנו, כל העולם הוא כזה, לכן טוב שיש אצלנו התקדמות בזה שהאגו גדל, ואז כל מפלגה ומפלגה מתחלקת לעוד כמה מפלגות, לעוד כמה, ויוצא שבעם מפותח כמו עם ישראל יש 20 מפלגות, 40 מפלגות, לא יודע כמה, וכל אחד עם עצמו גם לא מסתדר, אפילו כל אדם, זה טבע של המפותחים.

וברוחניות מכובד, נחשב, קשר למעלה מההבדלים. זאת אומרת, אם נגיע פעם למצב שכמויות גדולות של אנשים יבינו שכדאי לוותר על האגו שלהם כדי להיות מחוברים יחד ולהתחבר כך לכוח עליון, לטבע הכולל, אז נתחיל באמת להתקדם ולגלות את האמת. זה יקרה כתוצאה מקצת צרות, מקצת הבנה, מההפצה שלנו, אבל אנחנו מתקדמים.

אני מאוד מקווה שגם המכות האלה שעכשיו עומדות לפני כל האנושות יעזרו לנו. האנושות חושבת שהיא יכולה להתגבר, בכל זאת, על וירוס הקורונה, על כל הדברים האלה, שזה יעבור, תהיה לנו תרופה ואחרי התרופה הזאת לא יהיו יותר בעיות כאילו. זה לא חשוב, התשתית הקודמת של כל האנושות, החברה האנושית, היא ממש נשמטת, היא נעלמת מתחת רגלנו, אנחנו לא נוכל להשתית על זה את החיים שלנו, וממש בזמן הקרוב אנחנו נראה את זה.

עדיין אנחנו רוצים לחזור, כאילו האנושות רוצה לחזור למה שהיה קודם, היא עדיין חושבת שזה אפשרי וכל הממשלות וכל הארגונים פועלים כדי להחזיר משהו וצועקים כולם לממשלות, תעזרו לנו לחזור למה שהיה. אין דבר כזה, זה רק בזבוז כסף ומקדם יותר את השבירה הכללית. אנחנו לא חוזרים אחורה, אנחנו רק הולכים קדימה לסדר עולמי חדש. רוצים לקבל אותו ולסייע שזה יהיה? נצליח, נרוויח בכמות ובאיכות של יגיעה למצב החדש. אם לא, המצב החדש בכל זאת יתלבש בנו אבל בכוח. מה לעשות? תמיד כך משלמים.

תלמיד: אז למה בפעולה וירטואלית כזו גדולה שאנחנו עושים עכשיו בכנס, אתה מרגיש שזה הולך ממש לשנות את העולם לעולם חדש? מה יש בפעולה, שהיא דווקא וירטואלית ולא פיזית, מה העוצמה שלה?

העוצמה שלה בזה שאנחנו גרעין שסביבו העולם החדש יתייצב. חייב להיות גרעין, צריכה להיות טיפת זרע שסביבה יתחיל כבר להיבנות בשר וכל המערכות, וכל הדברים. אבל הטיפה הזאת היא הכי חשובה. הדבר הראשון, העקרוני, הנקודה הראשונה היא החשובה, ואנחנו אותה נקודה ראשונה ונקווה מאוד שהכנס, השיעור של היום ועוד דברים כאלה שאנחנו מתקדמים בהם מיום ליום, הם דווקא יתנו לנו ולכל האנושות כיוון חדש.

העיקר בשבילנו זה לארגן את עצמנו עכשיו כדי שאחר כך מאיתנו תתחיל התפשטות לכולם בעולם. בכל זאת, בגלל שזה דור האחרון, ואנחנו רואים עד כמה כולנו נמצאים ביחד, כל האנושות, המכות ביחד, לא חשוב, אבל יחד, אז גם הפתרון צריך להיות לכולם כאחד.

שאלה: כתוב "שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות." מה היא צריכה את הישועות מאיתנו? זה המ"ן דצדיקים, מה זה בדיוק?

הישועות לא מגיעות מאיתנו, מאיתנו יכולות להיות רק תפילות, בקשות. הישועות מגיעות מלמעלה. "מלך ממית ומחיה, ומצמיח ישועה", זה למעלה. אז מאיתנו רק העלאת מ"ן וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, להתפלל עבור העשירייה, עבור כל העשיריות שלנו ועבור כל העולם.

שאלה: כמו שאמרת בצורה ברורה וגם ממה שכתוב בקטע, במידה שהאדם משפיע על המציאות הוא נקרא נברא. אבל למה בסוף הוא אומר שזה נקרא "נצחיות"? מה זה בדיוק אומר?

"נצחיות" זה נקרא למעלה מההגבלות של העולם הזה, זמן, תנועה, מקום, כל התפיסה שלנו. העולם שלנו מתואר רק בתפיסה שלנו, אז אם התפיסה שלנו כבר עולה לדרגה הבאה, ששם אין תכונות כאלה כמו זמן, תנועה, מקום, אנחנו מתעלים מעליהן, אז נקרא שאנחנו עלינו למציאות האמיתית. כמו שאפילו הפיזיקאים אומרים שהם נתקלים בגבול הזה שאין זמן ואין מקום ואין תנועה, שהכול נעשה באפס, באפס זמן, באפס מקום ובאפס תנועה.

אפילו המדע אומר לך שהוא מגלה את הסוף של היקום שלנו, של התפיסה שלנו. זו בעצם התפיסה שלנו, כך אנחנו תופסים. ואנחנו עוברים לתפיסה אחרת, לממדים אחרים, לטווחים חדשים.

תלמיד: וכל זה קורה בתוך הרצון שלי?

וכל זה קורה בתוך הרצון, ודאי, אין לנו יותר חוץ מרצון. הבורא ברא רצון. אלא אם הרצון הזה נעשה פחות מוגבל כל פעם ועוד פחות מוגבל, אז הוא מגיע לתכונות של האור, גם לפי הפיזיקה, גם לפי התפיסה שלנו, של חוכמת הקבלה, זה כמה שאנחנו נעשים יותר קרובים לאור. האור, גם לפי הפיזיקאים היום, זה משהו שהוא לא אור השמש ואור הפוטונים, אלא זה כוח עליון, בעצם זה כוח ההשפעה, והוא מחזיק אותנו בצורה הפוכה דווקא מפני שמהצורה ההפוכה אנחנו יכולים לגלות אותו ולתפוס אותו ולאבחן בו את כל ההבחנות. זאת אומרת, אנחנו באמת הפיזיקאים האמיתיים של המציאות האמיתית.

שאלה: לגבי הרגשת החיבור הזאת, אם לאדם יש הרגשת חיבור עם העשירייה שלו, איך אפשר לשתף את העשירייה בהרגשה הזאת? שכולם יוכלו להתכלל מזה או עשיריות אחרות?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה כל כך. אתה צודק בשאלה. אנחנו צריכים רק להשפיע אחד לשני, אבל השפעה מאחד לשני היא לא בזה שאני צריך להכניס להם את הידיעות שלי, את ההסתכלות שלי, זה לא נכון, זה כך בעולם שלנו. כשאנחנו משפיעים אחד לשני אנחנו בזה לא נכנסים עם הידיעות שלנו כל אחד בשני. אנחנו גם לא יכולים לעשות את זה כי בינינו נמצא האור העליון, "הבורא" מה שנקרא, ביני לבין החבר נמצא הבורא.

בשביל מה הוא שבר את הכלי? הוא שבר את הכלי כדי שהוא יהיה בינינו, ואז הנטייה הקטנה שלי עוברת דרכו, דרך הבורא והוא כבר מגביר את היחס שלי לחבר, והוא כבר משפיע לחבר. זאת אומרת, בשבירת האדם הראשון שהאור נכנס בין כל הספירות, בין כל ההבחנות, נעשה בינינו מצד אחד כאילו חושך, שהקשר בינינו נעלם, אבל מצד שני כשאנחנו מתחילים עכשיו לגלות, אז אנחנו מגלים שהחושך הזה זה האור שאנחנו לא מסוגלים לאתר אותו בינתיים. ואז יוצא שההתקשרות בינינו היא פי תר"ך פעמים, זה אין סוף, זה ממש נקרא כך, תר"ך, זה ברור.

והבורא נמצא ונכנס בקשר בינינו, זאת אומרת, הוא בעצמו בצורה ההפוכה, ואחר כך בצורה הישירה מתחיל לקשר בינינו. זאת אומרת עוצמת הקשר בינינו היא לא כמו שהייתה נגיד באדם הראשון, שאדם הראשון היה מערכת פרימיטיבית פשוטה, אלא עכשיו הקשר בין כל חלקי המערכת נעשה נניח פי תר"ך פעמים יותר גדול, יותר עוצמתי, יותר אין סופי ממש, ולעוצמה כזאת אנחנו מגיעים, להשגה, לבירור ולכן מגיעים לדרגת הבורא. שההתקשרות בינינו, שהבורא שם מתגלה בינינו, והכלים שלנו נעשים אותו הדבר, ואז הכול כביכול נבלע ולא נבלע באור העליון. אני לא יכול כל כך [להסביר], אין לי מילים.

תלמיד: יש את הנטייה שלי לעשירייה וזו רמת קשר או השפעה למשל על העשירייה כמו שאמרת. איפה אני מרגיש את החיבור הזה בינינו שגם החברים מחוברים, איפה זה מתגלה?

זה מתגלה בינינו כשאנחנו רוצים לעשות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

תלמיד: אני מרגיש שגם לחברים יש את הנטייה הזאת? איפה זה נאסף גם עם הנטייה שלי?

אני מרגיש שלחברים, לא שיש להם נטייה כזאת, אלא הם כבר מתוקנים. זה מה שאני מגלה. וכל החסרונות הם עליי.

תלמיד: והרגשת המציאות הזאת שהחברים מתוקנים מתגלה בכלי שלי או בכלי המשותף שלנו?

אני כבר לא יכול להבדיל כל כך. יש עדיין אזורים בוא נגיד ברצון לקבל שלי, ששם זה אני ויש אזורים כאלה ששם אני מחובר אליהם, כך בהדרגה אנחנו מתעלים מעל האינדיבידואליות שלנו.

קריין: קטע מספר 5 מתוך אהבת שלום של ר' מנחם מנדל מקוסוב.

"המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. פירוש, כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע ובעל כורחו הוא נענה תחילה. ובזה יובן הפסוק "המברך מתברך", כי המברך נעשה צינור ההשפעה, וע״כ הוא מתברך."

(ר' מנחם מנדל מקוסוב. אהבת שלום)

אנחנו צריכים בכל זאת להבין שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגדול. זה שיש סביבי עוד חסרונות, נשמות, חברים, ואני מגלה חיסרון להשפיע להם, לכל אחד ואחד, בזה אני מרגיש חיסרון להשפיע ואז אני פונה לבורא ואני מבקש ממנו שיחזק לי את הרצון להשפיע לחברים וייתן לי אפשרות להשפיע להם. ואז אני מקבל מהבורא עוד הגברת רצון להשפיע ואחר כך אור החסדים ובתוך אור החסדים אור החכמה, ואז אני הופך להיות מצד אחד שותף לבורא ומצד שני אני משפיע לעשירייה. בזה אני מגיע להזדהות עם הבורא, להשתוות הצורה עימו, לדביקות בו. במידה שאני משפיע לעשירייה, במידה הזאת אני מגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: מה שאמרת נשמע כמו אור חוזר שיש אחרי המסך?

אנחנו לומדים את זה אחר כך ב"תלמוד עשר הספירות". למה אני לא רוצה ללמוד עכשיו תע"ס? כדי שאנחנו נסדר את הקשרים האלו בינינו בעשיריות, בתוך העשירייה, ואחר כך אנחנו נלמד שעל זה כתוב, וכבר נאתר בתוכנו ובינינו שאת הפעולות האלה אנחנו צריכים לבצע, זה יהיה קרוב לנו. לא נלמד את זה תיאורטית שאי שם זה קיים, אלא זה יהיה כמדריך לקשר בינינו.

תלמיד: אז מה זה האור הפנימי שמתגלה על פני האור החוזר? בעשירייה, בתוך העבודה הזאת שתיארת עכשיו? מה זה האור הפנימי, כי האור החוזר זו הנטייה שלי להשפעה.

אני לא רוצה להיכנס לכל הדברים האלה. אמרתי שהנטייה הזאת ממני לחברים, שאני פונה לבורא לבקש לבצע אותן הפעולות, זה מביא אותי לכל הפעולות כמו בפרצוף, זה הפרצוף. לא נפרט יותר, לא נבלבל, זה לא עכשיו, לא לפני הכנס.

שאלה: איך בכל מצב דווקא לראות את ההזדמנות, לראות את החברים כגדולים ולא ליפול כמו שהאגו רוצה לראות אותם כקטנים, שפלים?

אני לא רואה אותם כקטנים ושפלים. עם זה שהם צריכים עזרה ממני, אני באותה המידה צריך עזרה מהם, אפילו יותר. לכן אין כאן עניין של קטנים או גדולים, אנחנו כולנו כל אחד כלפי השני כמו בורא, כי אני מעביר לכל אחד ואחד אור מהבורא אליו, אף אחד לא יכול להגיע לשלמות בלי שאני אעביר אליו את האור שצריך להגיע אליו דרכי. כי כל אחד הוא חלק מהמערכת האינטגראלית וכך זה קורה, ולכן אין כאן קטן, גדול, זה הכול לפי התפקיד באותה פעולה.

שאלה: מה זה תפילה? איזה שלבים צריך לעבור האדם כדי להגיע לתפילה על העולם כולו?

תפילה עבור כל העולם אנחנו עוד נלמד, זה לא לעכשיו. אנחנו עכשיו מכונסים רק בתוכנו, בקשר בין העשיריות, מהעשירייה האחת הפרטית שלי לעשירייה הכללית שלנו, זה מה שאנחנו צריכים עכשיו להשתדל לייצב, להרגיש, לאתר. זה הנושא של הכנס, מעשירייה פרטית לעשירייה כללית של בני ברוך, אבל לא יותר מזה.

על כל העולם אנחנו עכשיו לא חושבים. יש בזה סדר עבודה אחר לגמרי, אנחנו לא מסוגלים לדבר איתם באותה שפה. אנחנו צריכים לעשות שם הפצה חד סטרית, ללא פידבק אלינו, ולכן אין כאן עבודה כמו בינינו. זה לא לעשות עוד צעד אחד קדימה. לכן אנחנו עוד נחכה עם זה.

שאלה: אם אני מקיים את ההמלצות שלך ומתפלל עכשיו לא עבור העשירייה שלי אלא עבור העשירייה העולמית באופן כללי, מה משתנה?

אנחנו עדיין לא מתפללים עבור העולם. אתם לא הבנתם מה שאני אומר? אנחנו מדברים רק על איך לחבר בינינו בתוך העשיריות ובין העשיריות שלנו. נקודה. יותר אני לא שומע שאלות וגם לא עונה עליהן. תנו לנו לסיים את הכנס, נראה. אני לא חושב שאנחנו עדיין ראויים בכלל לצאת לעולם הרחב. לפי איך שאתם מתבלבלים, אני רואה שאתם לא הולכים יחד איתי.

שאלה: אולי אפשר לצייר באיזה שרטוט קטן, להבין על מה אנחנו הולכים להתמקד בכנס?

זה קשה לעשות אחד פלוס אחד? אני לא מבין. אנחנו עובדים רק על העשיריות הפרטיות שבהן נמצא כל אחד, ורק חיבור בין העשיריות האלה שמשתתפות בכנס, זאת אומרת שיש להן נטייה לגילוי הבורא דרך החיבור בינינו. נטייה לבורא דרך החיבור בינינו, לאלו אנחנו מתחברים, זהו. פתאום אתם שואלים אותי היום על ההפצה לקהל הרחב שזה לגמרי מנוגד לכנס, לנושא של השיעור. תעזבו את זה.

תלמיד: שאלתי על הכלי העולמי.

אני מעוניין להיות בקשר עם העשירייה שלי ועם כל העשיריות כמו שהעשירייה שלי שהם יתחברו לעשירייה אחת. בגבולות האלה אתה שואל?

תלמיד: כן, על זה אני שואל. איך אנחנו מתחברים לעשירייה אחת כל העשיריות, איך הכלי העולמי מתחבר לעשירייה אחת?

על ידי הנטייה והתפילה. כמו שאתה מתפלל עבור העשירייה שהיא תהיה כעשר ספירות שלמות, כך אתה צריך להתפלל ולרצות ולעשות פעולות שכל העשיריות הפרטיות יתחברו לעשירייה אחת פנימית. זה משהו אחר.

תלמיד: השאלה הייתה, מה ישתנה כשנעשה את זה, שהבקשה תהיה רחבה יותר?

זה שעשירייה אחת מבררת היא יכולה לברר מה שנמצא נגיד במרחב של מטר אחד. אם היא מתחברת עם עוד כמה עשיריות, היא יכולה לראות את המציאות שנמצאת בעשרה מטר ממנה, וכן הלאה. ברוחניות עוצמת ההשגה, עוצמת הדבקות בתוך העשירייה ומחוצה לעשירייה עם הבורא שגם מתגלה בתוך העשירייה, זה נמדד לפי כמות הפרטים המנוגדים זה לזה, השונים זה מזה. פיקסלים. למה אני צריך הרבה פיקסלים? 20 מיליון, 50 מיליון פיקסלים, למה לא מספיק לי אחד? כי אז אין לך הבדל, אתה לא מבדיל ביניהם, שחור, לבן וכל מיני צבעים, אתה לא יכול להבדיל.

לכן אנחנו צריכים הרבה עשיריות קטנטנות והן לא מתחברות והופכות להיות כעשירייה אחת גדולה, לא, בעשירייה אחת גדולה לא יהיה לנו הבדל, זה כמו פיל כלפי העכבר, אלא אנחנו צריכים מיליוני עכברים ושזה יהיה כמו פיל, אבל מיליוני עכברים. ברוחניות זה הולך לפי כמות החלקים המנוגדים שיודעים להתחבר ביניהם, לפי זה מגיעה האיכות של הכוח העליון, לפי זה אנחנו מגלים את הבורא. שאנחנו מגיעים בעשירייה להתקשרות הנכונה מעל האגו שלנו, אנחנו כבר מסוגלים לגלות את הבורא במשהו. במשהו קצת אבל לפחות משהו, ואחר כך כשמתחברים לעשירייה הזאת עוד יותר עוד יותר עשיריות, אז אנחנו בזה משיגים הבחנות יותר ויותר מדויקות כדי לגלות את הבורא.

ולכן הבורא שבר את הכלי מלכתחילה כדי שאנחנו נוכל להתחבר מעל האגו שלנו ולהגיע להבחנות אגואיסטיות ולמעלה מהאגו, וכך יהיו לנו את הפיקסלים האלו, יכולות להרגיש אותו, כיתרון אור מתוך חושך. כמה שיש צורות בחושך, כך נגלה צורות באור.

שאלה: עכשיו בשיעור הקריין קורא, אתה מסביר, כולם שומעים, איפה עכשיו המקום של עבודה שלנו, התפילה לבנייה?

אנחנו כל הזמן מדברים על התפילה על בקשה על החיסרון לְמה אנחנו צריכים להגיע, אתם מרגישים שאתם צריכים להשתתף בזה רגשית, תנסו לעשות את זה, זאת העבודה שלכם.

תלמיד: אנחנו רושמים, שומעים, מקשיבים, מרגישים. איפה לאתר את חוסר ההסכמה איפה, המשך העבודה? כאילו שהכול בסדר, נחשוב על כל העולם על העשיריות?

[צריכים] להתאמן בזה ואתה תראה עד כמה שיש לך התנגדות, חולשות שאתה לא יכול, לא רוצה, אתה תראה שזה יהיה ככה.

שאלה: אם אפשר קצת לפרט יותר על הפרקטיקה המעשית של החיבור בין העשיריות, היום בשעה חמש המארגנים עשו התחברות בין כל הכלי העולמי, בין כל העשיריות, חברים מתערבבים מתחברים בפעולה רגשית, עוצמתית. אנחנו בלי תרגום, לא מתרגמים את החברים לשפה שלנו, אנחנו משתדלים להרגיש את הרצון, את החיסרון, את הלב של החבר. האם זה גם מה שצריך לקרות בכנס, שאנחנו צריכים להרגיש אחד את השני בלי תרגום בלי הבדל בשפות?

אני לא יודע, אני לא נמצא בזה, בחמש בערב אתם עושים עוד התקשרות כזאת, תתקשרו אלי תזמינו אותי לאותו קשר ואז נדבר. אני שמח שאתם עושים כל מיני כאלה פעולות, אבל לפעמים אני לא מכיר אותן בכלל, לא נמצא בהן, אז בואו נראה את זה היום נגיד או מתי שאתם עושים את זה ואז אנחנו נראה.

שאלה: אני רוצה שנדבר קצת על הקשר בין העשיריות. אנחנו אומרים שהעשירייה מתחברת בסדנה, שיעורים, סדנאות, באמצעות הסדנה. איך עשירייה אחת מתחברת עם עשירייה אחרת? על התהליך הזה אם אפשר לדבר שנממש את זה בכנס.

זה לא פשוט, אני לא יכול להגיד לכם עכשיו איך עושים את זה, תנו לי להרגיש מה קורה שם, אחרת אני מפחד לדבר כי אני אבלבל אתכם.

שאלה: בקשר לקטע שקראנו עכשיו, להתפלל עבור חברו, אז אני רוצה לשאול על להתפלל עבור העשירייה או לנסות להוריד את זה לרמה הפרקטית. האם זה שאני נניח מנסה לעורר את החברים בכל מיני דרכים ולא מצליח ומרגיש תסכול, ועם התסכול הזה פונה לבורא, זה נקרא שאני מתפלל עבור העשירייה?

כן.

שאלה: איך לבנות הרגשה להבנת תכלית הבריאה, למה שאנחנו עושים כשקוראים לזה עבודה רוחנית?

זה רק על ידי שתדבר עם החברים ותתפלל. אין לי שום דבר אחר להציע. כשאתה מעורר את החברים, הם מעוררים אותך, מתפללים לבורא, מקבלים מלמעלה גם חיסרון וגם מילוי. לכל דבר רק מלמעלה, העיקר זה לעשות בינינו הכנה.

תלמיד: יש עוד פטנטים?

זה הפטנט, אחד, העלאת מ"ן.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להעצים את כוח החושך כדי להשיג, לרכוש את הכוונה על מנת להשפיע לעשירייה שלנו?

רק מתוך החושך אנחנו רוצים לעזור אחד לשני ומבקשים את הבורא לעזור לנו, לכל אחד, לעזור לחברים. אני פונה לבורא שיעזור לי לעזור לחברים, להתפלל עבור הקבוצה. אם כל אחד יעשה את זה, בטוח שנקבל מלמעלה כוחות והקבוצה תתחיל לעלות.

שאלה: האם אתה מרוצה מכמות ההבחנות שאנחנו מגיעים איתן לכנס, האם הן כלים מספיק טובים כדי לגלות את אותן הסתירות שאנחנו צריכים לגלות בהתאם לכמות האור שאנחנו מצפים לקבל כתוצאה מהכנס?

אני לא יודע לאיזו כמות אור אתם מצפים, אבל כמות האור יכולה להיות רק לפי כמות החיסרון שאתם מגלים, שאתם צריכים את האור הזה כדי לתקן משהו בקשר ביניכם. אתם צריכים להבין שהאור שאתם מבקשים הוא כוח שמאחד אתכם. האם יש לכם חיסרון להתאחד? עד כמה שאתם מגלים שאתם נפרדים, רחוקים, לפי זה אתם דורשים את האור שיבוא ויתקן. אם אתם לא מרגישים צורך בחיבור, איזה אור יבוא? שום דבר לא יבוא. אם אתם מגלים שאתם לא רחוקים אחד מהשני, בכלל אין לכם בעיה בזה ואתם לא סובלים, אז גם אין תפילה כביכול כי אין חיסרון. לכן הכול נמדד לפי החיסרון שלכם ולא שאני יכול לענות לכם על השאלה הזאת.

שאלה: לחלק מאיתנו זה הכנס הראשון. מהי התועלת בשביל כל חבר בעשירייה שמשתתף בכנס, אפילו אם הוא לא מכיר את כל נושאי הכנס?

לא חשוב כמה שמכירים או כמה שלא. כל אחד שישתתף בכמה שהוא מסוגל, העיקר מכל הלב, אז הוא יראה את השינויים בו. העיקר ההשתתפות. כשאני נמצא באותה המערכת שסוחבת אותי קדימה, העיקר שאהיה שם, אתכלל בהם כמו תינוק בגדולים וכך אגיע. זאת אומרת ההשתתפות היא העיקר.

שאלה: מהו הבדל בין השיעור הזה לשיעור בכנס?

אין שום הבדל, חוץ מאשר תהיה יותר מחובר, יותר מכוון, יותר דרוך לחיבור, שתרצה לגלות את עוצמת החיבור ובעוצמת החיבור הזו תגלו את הכוח העליון שמכסה אתכם יחד כולם בשמיכה אחת, במסך אחד. ואז מתוך מסך אחד תתחילו לגלות שאתם נמצאים בעולם האמת ולא בעולם השקר.

שאלה: במעבר שבו אנחנו עוברים מהרגשת עשירייה פרטית להרגשת עשירייה כללית, עם איזו תפילה אנחנו צריכים לעבוד בכנס?

התפילה שאנחנו צריכים כל הזמן להרגיש בלב שלנו היא דרך החברים לפנות לבורא, שכביכול אני רוצה לקרב אותם לבורא, שאני נמצא אחריהם ודוחף אותם לבורא, או שאני פונה דרכם לבורא כדי שהוא יקרב אותם. זאת התפילה, לא צריכים יותר.

אחר כך נדבר על העולם, על כל מיני דברים, בינתיים אנחנו צריכים כוח שאיתו אנחנו יכולים להמשיך הלאה, בשלב שלנו זה החשוב, ואנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר. לפעמים אנחנו אומרים שבכל זאת צריך גם לקבל בחשבון את העולם, אבל אני רואה עד כמה זה מבלבל אתכם, לכן נעזוב, מספיק לנו להיות סגורים בתוך הכלי שלנו. העיקר זה "את אחיי אני אבקש".

שאלה: עבור מה אני יכול להתפלל עבור החבר לבורא, מה הדבר החשוב ביותר?

על מה דיברנו עד כה שאנחנו צריכים להתפלל?

תלמיד: להתפלל שנתחבר, אבל כששמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעזור לנו להשפיע לחבר, אז מה בעצם הדבר החשוב ביותר להתפלל עבור החבר?

שהבורא יטפל בחיבור בין החברים. שהבורא יטפל בחיבור של החברים.

שאלה: האם זה נכון שאפשר להתפלל בלי מילים?

לא חשוב אם אתה כותב תפילה, או מדבר בפה, או חושב עליה, זה לא חשוב, העיקר זה העלאת חיסרון.

איזה שאלות שואלים עדיין, "האם אני יכול להתפלל בלי מילים, או אני חייב גם לכתוב אותן ועוד משהו לעשות, אולי לשיר, אולי לעלות במטוס לשמיים ולהיות קרוב לבורא". על מה השאלה? התפילה היא העלאת חיסרון, ובמה שאתה יכול להביע את עצמך, בבקשה תעשה.

קריין: קטע מס' 6, מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, "עשה למענך", היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

כך הבורא בכוונה ברא את הבריאה, את כל המערכת, שנצטרך לפנות אליו ולבקש, לדרוש ולהתחנן. במילים אחרות, שנגלה את החיסרון להשפעה. זה לא שאנחנו צריכים לבקש ממנו, להתחנן והוא נהנה מזה שאנחנו משפילים את עצמנו, אלא חיסרון לכוח ההשפעה זה מה שהוא רוצה שאנחנו נגלה. במידה שאנחנו מגלים חיסרון לזה דווקא, הוא מיד עוזר.

אבל אם אנחנו פונים אליו ללא חיסרון להשפיע שאותו אנחנו צריכים, אז אנחנו לא מקבלים שום דבר טוב בחזרה, אלא ההיפך, הוא מראה לנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבקשה הנכונה, ואז אנחנו מקבלים כל מיני צרות, בעיות וכן הלאה. כל ההיסטוריה שלנו, של כל האנושות מתפתחת ומתרחבת בצורה כל כך לא רצויה.

רק בקשה לכוח השפעה שיעביר לנו, שייתן לנו, שהוא בעצמו יתלבש בנו כדי שנוכל להשפיע, זה מה שאנחנו רוצים. אם נרצה את זה, אם נשכנע זה את זה שרק זה כדאי, אז באמת נהיה מוצלחים.

שאלה: אם אנחנו עושים פעולות לטובת החברים, ו"ה' יגמור בעדי", זה אומר שבסוף הבורא מסדר את הכוונה של הפעולה כדי שתהיה באמת השפעה, ולא לטובת עצמי?

אנחנו צריכים לבקש והבורא כבר יודע איך לעזור. לכן כל הזמן להיות בבקשה, כמו ילד קטן שלא עוזב אותך עד שמקבל את מה שהוא רוצה. הוא כל הזמן מנדנד ומנדנד, בוכה ודוחף אותך ומה לא.

תלמיד: כלומר גם בתוך הפעולה עצמה כל הזמן לבקש עוד ועוד.

כן, העלאת חיסרון. הבורא רוצה חיסרון מאיתנו, כי הטבע שלו להשפיע. כשאתה מראה שאתה רוצה לקבל את ההשפעה שלו, אין לו תענוג יותר גדול, אין לו מתנה יותר גדולה מזו שאתה פונה אליו ורוצה לקבל ממנו משהו.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים לעבור מתפיסה, מחשבה אינדיבידואלית לתפיסה קולקטיבית. איך אנחנו מחברים את התפיסות האינדיבידואליות של כל חבר מהעשירייה לבקשה וחיסרון אחד משותף?

זו כל העבודה שלנו. אבל רק תבינו שאם אתם מגדילים כל אחד את עצמו ללא שום קשר עם האחרים, אז אתם מגדילים את ראיית העולם הזה, העולם הגשמי, כאן זה הולך לפי הכוח האינדיבידואלי, כל אחד עד כמה הוא חכם. ואנחנו רואים את זה במיוחד בפוליטיקאים, בכל אחד, כל אחד רוצה להיות גדול בפני עצמו. וזה ההרס הכללי שקורה לנו, אבל הוא מביא אותנו בכל זאת להכרת הרע.

מה שאין כן, ברוחניות העוצמה נספרת לפי יחידים הנמצאים בקשר. כמה יחידים נמצאים בקשר, אלף, מיליון, מיליארד, מיליארד מיליארדים, לפי זה אנחנו מודדים את הכלי הרוחני. כל אחד לא גדל יותר מעשרה חלקים וכל אחד בתוך עשרה חלקים האלה, בתוך העשר ספירות, הוא רק אחד. ולא יכול להיות יותר או פחות, הוא בעצמו לא יכול להתנפח, הוא רק יכול להיות שייך לעוד הרבה כמוהו, ובזה הוא מעלה את עוצמתו.

ולכן "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי הבתים". "בעל הבית", זה מי שמרגיש את עצמו שהוא מתנפח לבד, בעצמו, ו"דעת תורה" זה איך אתה סופר את כולם. כי בכולם, כשאתה מתחבר אליהם אתה מרגיש איך הבורא שם נפרס, איך הוא מתגלה. וכך אתה מגלה את המציאות העליונה.

זאת אומרת, לפי מספר הפיקסלים אתה מודד את העוצמה הרוחנית, לפי גודל פיסקל אחד הנפוח אתה מודד עוצמה גשמית.

תלמיד: לקבל תענוג עבור עצמך זאת הרגשת מוות. לכן אנחנו באים לכנס לא עם בקשה אלא דרישה לבורא, שהוא ייתן לחברים שלי תכונת ההשפעה.

אני איתך.

שאלה: יכול לפעמים לעבור הרבה מאוד זמן עד שאדם שם לב שהוא לא מבקש על החברים ושהוא בתוך עצמו. מה הדרך לזרז את הזמן הזה?

רק להתחבר עם החברים או לבקש מהחברים שיתחברו איתך. שימשכו אותך, שיפנו אליך, שיעשו לך כל מיני תרגילים של חיבור. רצוי מאוד גם לכבד כאלו חברים. תמיד יש בקבוצה יותר אקטיביים, פחות אקטיביים, אבל תכבדו אותם החברים בעשירייה שמושכים לחיבור, מדברים על זה. זה מאוד חשוב.

תלמיד: כשאתה מנותק אתה לא מרגיש שיש כוח בעשירייה, אתה לא מרגיש כלום, שום יחס. לפנות אליהם נראה כאילו בלתי אפשרי אפילו, לא עולה על הדעת.

זה תלוי בכם. אני מכיר את העשירייה שלך, את החברים, יש לך שם כאלו אנשים שממש יכולים לקשר אתכם יחד כל כך יפה. גם האחרים, רק אני פחות מכיר אותם בפעולה קבוצתית. אבל בהחלט, תשתדלו. אין ברירה. וחוץ מזה, תבקשו עזרה מהעשיריות הקרובות אליכם.

שאלה: איך אני יכול להתחבר עם החברים שלא משתתפים בעשירייה?

זה קשה. יש כאלה חברים שמשתתפים מאוד בעשירייה בלב ונפש. יש כאלו שאדישים וצריכים לסחוב אותם לחיבור, לישיבת עשירייה. יש כאלו שהם אפילו מתנגדים. אנחנו צריכים בכל זאת להשתמש בכל הכוחות שבעשירייה כדי לעורר את כולם ולהבין שלא יכול להיות בעשירייה מישהו פחות ומישהו יותר, ולפי זה אנחנו כך מתייחסים אליו.

אנחנו מתייחסים לכולם ממש בצורה שכל אחד הוא חבר. כול עוד הוא לא מזיק לחיבור, הוא נקרא "חבר". ולכן בואו אנחנו בכל זאת נעבוד יחד. אין לי בזה שום עצות. תיכנס בכולם, תרצה למשוך את כולם, תנסה לארגן כמה חברים אקטיביים לטפל באלו שישנים, בפסיביים. אין יותר.

אתם אנשים מבוגרים. אתם כבר אנשים שיודעים, עם ניסיון, עם כל החכמה שיש בכם. אל תחכו שמישהו יסחוב אתכם. לרוחניות אף אחד לא סוחב. ואם כן, אז על ידי מכות. ואם אתם מחכים למכות, אז לא יבואו מכות.

כולם עוברים את זה. אנחנו לפעמים אומרים "שיבואו מכות. יכול להיות שאז אני אזוז, שהם יכולים לעשות איתי משהו". ואז המכות לא באות. לא באות. מה פתאום הבורא ירצה לעזור לך על ידי מכות אם אתה מחכה להן? אז בשבילך זו כבר לא מכה.

אתה אומר "כן. אני רוצה להתקדם לרוחניות אפילו על ידי מכות". לא. המצב שאתה עכשיו לא נמשך לרוחניות שייראה לך כמכה. לכן "איש את רעהו יעזורו" בלבד. רק על ידי זה שאנחנו מתחברים יחד, מדברים, לומדים, משוחחים, עושים איזו פגישה ווירטואלית או אפילו פגישה פיזית, ריאלית. העיקר לעורר את עצמנו.

שאלה: איך החברים אמורים להתחבר?

חברים אמורים להתחבר בזה שיש להם מטרה אחת. כמה שהם מסוגלים עכשיו לראות. מטרה אחת. עד כמה הם נמצאים עכשיו, פחות או יותר, במצב אחד. עד כמה הם לוקחים על עצמם את שיטת ההתקדמות למצב הנוכחי, למטרה, לפי שיטת בעל הסולם. האמת שאני לא רואה כל כך שיטות. שיטות אני לא רואה. לימודים יש כל מיני. מלא ספרים. אבל שיטה סדורה לחיבור בין כל הדברים, זה רב"ש, בענייני החברה, בעל הסולם בתיקון הנשמה. אין דבר כזה. רק האבא והבן, הם אלו שעשו לנו את כל הדרך. ולכן אני לא רואה מה לעשות.

תלמיד: נראה שיש שלבים שונים בשיטה שלנו. ולכן יש שלבים או עמקויות שונות של חיבור.

ודאי, כי זו דרך. כל צעד וצעד שונה מקודמו ושונה מזה שבא אחריו. ודאי שככה זה.

תלמיד: בשלבים המוקדמים של החיבור והלימוד אנחנו מתחברים פשוט על ידי הרצון, על ידי הנקודה שבלב. אין איזה רצון מופשט שאנחנו לא מבינים מאיפה הוא הגיע. וכשאנחנו מתפתחים אנחנו מתחילים להבין יותר ויותר למה אנחנו בעצם מכוונים ואת ההגדרה של הבורא ומה אנחנו רוצים.

האם יש עכשיו דרך לבדוק, למדוד איפה אנחנו, ומה השלב הבא במטרה שלנו, האם אנחנו יכולים להציב את זה בפנינו כיעד לכוון אליו?

יופי. אתה נתת לנו דוגמה איך מדיבור להגיע לשאלה. התחלת לדבר ככה, ככה, ככה. עכשיו אתה מייצב את השאלה שלך. איפה אנחנו נמצאים?

אנחנו נמצאים ממש צעד אחד לפני החיבור הנכון בכל עשירייה ועשירייה, וגם באיזה חיבור התחלתי בין העשיריות. והצעד הזה של החיבור בכל עשירייה ועשירייה, והצעד הכללי בחיבור בין העשיריות תלויים זה בזה. חיבור פרטי של כל עשירייה וחיבור כללי של כל העשיריות תלויים זה בזה.

וכי אנחנו צריכים לחשוב גם על זה וגם על זה יחד. אנחנו לא יכולים לחשוב רק על העשירייה שלי. אני צריך לחשוב גם על החיבור של כל העשיריות לעשירייה אחת. וזה בשבילנו עכשיו כל המציאות הרוחנית שלנו. הכלי שלנו של כל העשיריות, לא חשוב באיזה מצבים הם נמצאים, בכל זאת, הם נמצאים בחיסרון למשהו שאנחנו לומדים.

אז אם אנחנו נסדר את כל הפניות שלנו, החסרונות שלנו לבורא, אני חושב שזה יהיה מספיק כדי שאנחנו נקבל מלמעלה מה שנקרא "ה' יגמור בעדי". שהבורא יחבר בינינו ויסדר בינינו כזה קשר שאנחנו נתחיל להבין את המערכת ואיך היא עובדת. וכך נגיע לתחילת העבודה הרוחנית בפועל. לזה אנחנו רוצים להגיע.

שאלה: הכנס בעצם מתחיל בעוד עשרים וארבע שעות, איך אנחנו יכולים במהלך אותם עשרים וארבע שעות עד שהכנס מתחיל בצורה רשמית, ובמהלך הכנס, לארגן את כל התחינות שלנו?

אנחנו כבר נמצאים בעצם בכנס. מה ההבדל בין שיעור של עכשיו ובין שיעור שיהיה בעוד עשרים וארבע שעות?

שאלה: כן, אני יודע. ברור שאנחנו כך. כל יום זה כנס. כל שיעור זה כנס. אבל יש כנס שאנחנו בונים ומתקדמים אליו. אנחנו מארגנים כנסים, ויש לזה כנראה איזו מטרה. אולי זה ציון דרך, איזו נקודה שאליה אנחנו צריכים לכוון?

בדיוק ציון דרך, לא יותר מזה. אנחנו רוצים בזה כאילו לסיים את שלב של ההכנה, ומאותו שלב והלאה אנחנו צריכים, רוצים להתחיל לפעול בפועל, בעשיריות, בין העשיריות, ומתוך כל העשיריות שלנו של "בני ברוך" כלפי הבורא, זה השלב הבא.

השלב הבא, שאנחנו פועלים לא רק מעשירייה פרטית, אלא מהעשירייה הכללית. ואתם בזמן האחרון בהתקשרות ביניכם, ראיתי פה ושם [מתוך] איך שאתם מתקשרים, שאתם כבר מתחילים להרגיש עד כמה שצריך, עד כמה שזה כדאי. ולכן אנחנו כבר נמצאים בצורה כזאת שהאור העליון מאחורי הקלעים הוא מסדר אותנו, דוחף אותנו לחיבורים בין העשיריות יותר ויותר. אנחנו צריכים להרגיש.

העניין זה לא פיזית איך שמתחברים וכמה שאנחנו רואים כאן את הדברים, העניין הוא איך שאנחנו מרגישים שאנחנו בתלות ההדדית הזאת, בתמיכה הדדית הזאת, אנחנו מגיעים בעוצמה המתאימה לבורא כדי לחייב אותו. זה נקרא "נצחוני בניי", לחייב אותו שיעשה מאתנו כלי אחד.

שנרגיש גם כל אחד לחוד שם בפנים, וכל עשירייה לחוד, ואת ההבדל בין העשיריות שזה תמיד ככה ששום דבר לא נעלם, כל ספירה נשארת כספירה, כל פרצוף נשאר כפרצוף, כל הפרצופים מתחברים לעולמות, ובכל זאת אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו גם כגוף אחד. ואז גוף אחד שכולל המון חלקים פרטיים, הוא מסוגל לגלות את הבורא, ולהתחיל לעבוד עימו בעל מנת להשפיע. לזה מצפים.

זאת אומרת, ההבדל שאנחנו רוצים אחרי הכנס, כמו שאתה אומר שזה רק איזה שלב שאנחנו קבענו לעצמנו, אנחנו רוצים אחריו לעבוד עם הבורא במצב ש"אני לדודי ודודי לי" בצורה הדדית להיות עימו בעבודה. אנחנו עשינו בינתיים איזה פעולות, דיבורים, סדנאות, כשאנחנו נמצאים רק בקשר בינינו. ואנחנו רוצים מהכנס והלאה, להתחיל להיות יותר מרוכזים אנחנו יחד כלפי הבורא. לא אנחנו בינינו, אלא אנחנו בינינו כאחד כלפי בורא אחד, וכבר בצורה כזאת אנחנו נדגיש יותר את החיבור בינינו שמכוון לבורא. ואנחנו רוצים מהבורא לקבל תגובה אלינו. זאת אומרת, לכולנו. זה עניין שנרגיש את זה יותר. אני שמח שיש הרבה שאלות, והתעוררות לנקודה הזאת.

שאלה: מה העשירייה יכולה לדרוש ממני לקראת הכנס?

השתתפות השלמה.

תלמיד: מה זה אומר? אולי אני בלב משתתף, זה מספיק?

לא, אנחנו לא מרגישים שאתה משתתף. אנחנו לא יכולים להיכנס ללב שלך, לא מרגישים שאתה משתתף.

תלמיד: מה התנאים להיות כעשירייה כחלק מהגוף הזה שאתה תיארת?

תקרא את הרב"ש.

שאלה: לפני כמה שיעורים אמרת לנו לכתוב את התפילה שלנו לבורא, ואמרת שזה יעזור ליצור את התפילה טוב יותר. אז עשיתי את זה, ואני פשוט רוצה להגיד שזאת דרך טובה להתפלל לבורא, כשאתה יושב וכותב את זה. ואם הייתי במטוס, הייתי באמת כותב את זה.

נחכה עד שתכתוב.

שאלה: בעשירייה, האם ניתן להרגיש את ההבדל בין מצב שהבורא אינו מרוצה מהמעשים שלנו, לבין מצב שבו הבורא מרוצה?

שאלה טובה. הוא בכלל שואל טוב, הבחור הזה. איך אנחנו יודעים אם בורא מרוצה או לא מרוצה? לפי ההרגשה שלנו. לפי כמה שאנחנו רואים שאנחנו מתקדמים, שיש לנו יותר כוח להשפיע, להתקרב לחברים, להתחבק בינינו ולדבר בינינו על הבורא.

שאלה: בכנסים פיסיים הייתה הרגשה שאני עשיתי את הפעולות עבור עצמי, עכשיו בכנס הווירטואלי יש הרגשה שאני עושה את זה למען האחרים. האם זו הרגשה נכונה?

זה טוב ככה, וטוב ככה. זה עוד ישתנה.

למה לא יכולים לפתוח את המיקרופון. מה הבעיה אצלכם כל הזמן בהתקשרות, למה אתם לא יושבים אחד לשני על הראש כדי לעשות את הדברים כמו שצריך. איזה מין גברים אתם?

שאלה: זה לפעמים תלוי באינטרנט.

תעשו ככה שזה לא יהיה תלוי.

שאלה: רציתי לשאול בנוגע לזה שהכנס הוא וירטואלי וכולנו שווים, וכולנו התכוננו בצורה שווה, זזנו בקצב אחד. איפה בכל זאת המרכז של הכנס, איפה אותה נקודה שבה יתגלה הבורא?

היא בבורא, "כי בו ישמח ליבנו"¹, בו אנחנו רוצים להתאחד, הוא מרכז הבריאה, העשירייה שלי נמצאת בו. כל העשיריות, ובכלל כל האוכלוסייה, ובכלל כל העולם, כל העולמות, הכול נמצא בו. אנחנו רק צריכים לגלות את זה שהוא כולל הכול, וממלא את הכול, ואין עוד מלבדו.

שאלה טובה, אין לי יותר איך לענות, אבל צריכים להרגיש שזה כך. זאת אומרת לאן אנחנו נוסעים לכנס? לתוך הבורא ממש. בו נמצא הכנס.

שאלה: האם כדאי שכל עשירייה תיקח לעצמה כמה עשיריות, שלפחות נהיה מחוברים במחשבה. זה נכון לחשוב ככה?

זה נכון כך לעשות, אבל תנסו ככה. רק שזה לא יגרום מצד השני לפירוד עם האחרים, עם עשיריות.

תלמיד: אז איך נעשה כך?

איך, אני לא יודע. אתם צריכים להבין שמה שאתם עושים, לא עשה לפני זה אף אחד. זה הדור האחרון. אנחנו ראשונים ואנחנו עושים כל מיני פעולות, והבורא מתחשב עם זה ומביא אותנו כל פעם למצבים חדשים, ואנחנו ננסה.

שאלה: אז כל עשירייה תיקח לה איזה עשירייה מכל העולם?

לא עשירייה אחת, את זה אני לא יודע איך לעשות.

שאלה: לא יודע.

תנסו לפחות ככה להרגיש שאתם קשורים. אבל טוב לדעת שאתם קשורים עם עוד כמה עשיריות בצורה כזאת, שאתם גם מדברים בינכם לפעמים בזמן הכנס, ועוד לפני כנס, ואחרי זה גם כן.

זאת אומרת שיהיה איזה מן קשר, אבל שזה לא יגרום להתבודד מעשיריות אחרות. זה שאני מתחבר לכמה עשיריות, זה לא שאני עוזב כמה עשיריות, זה יכול להיות רק כדי שאני אגרום לעצמי עוד יותר להיות מחובר. זה מאוד חשוב, אחרת יוצא שכרו בהפסדו.

תלמיד: כן, אני חשבתי שנגיד יש מאה עשיריות בכל הכלי העולמי, אז אולי נתחבר לעשרה קודם, ואחרי זה לעוד.

אבל קשר שיש לך עם עשיריות אחרות, אסור לך להזניח. שים לב, זה דבר רוחני, זה חייב להיות בלב שאתה עוד מגביר את היציאה שלך כלפי הקבוצות, אבל לא על חשבון מישהו. "אה, אותם אני עוזב, איתם אני יותר". בזה לא הרווחת, ההפך, יותר טוב לא ללכת לחיבור, אם אתה גורם פירוד.

שאלה: הקשר הזה עם העשיריות האחרות, צריך להיות מורגש על ידי מתוך העשירייה שלי?

כן. רק מתוך זה שאני מתחבר לעשירייה, אני מתוך העשירייה מתחבר לעשיריות אחרות. שאלת יפה. באמת לא דברנו על זה, כי זה היה כאילו מובן לי מאליו. זה חייב להיות כך. לא שאני הולך בעצמי. איך אני כספירה אחת מהעשירייה שלי, הולך להתחבר לעשירייה אחרת? ברוחניות זה לא קיים. אני צריך לתאר לעצמי את הפרצוף. הוא חייב להתחבר עם כל העשירייה שלו, עם כל הספירות, עם כל החברים, הם צריכים להגיע לאיזה עמק השווה, לדעה אחת, להרגשה אחת, ומתוך זה הם יכולים להתחבר עם עשירייה אחרת.

וגם לא סתם עם עשירייה אחרת, אלא לבקש את הבורא שיחבר אותם לעשירייה אחרת, כי "איש ואישה שכינה ביניהם". זאת אומרת, הבורא הוא יכול רק לסדר בין עשיריות. בין עשיריות נמצא האור המקיף, זה הבורא, הוא מקיף, ורק בצורה כזאת זה יכול להיות.

תלמיד: והעשירייה השנייה הזאת לדוגמה, שאיתה אני מתחבר מתוך העשירייה שלי, גם בה אני צריך להרגיש לא כאנשים נפרדים?

כן. אני חייב גם את העשירייה השנייה להרגיש כעשירייה, ולא שיש לי שם מישהו, חבר בעשירייה ההיא ואני מתחבר עימו. זה לא בסדר. זה לא טוב. יותר טוב לא להתחבר בצורה כזאת. או שאם כן אתה מתחבר, זה אלא רק כדי לגרום אחר כך קשר בין העשיריות.

עשירייה זה קודם כל, זה היחידה הרוחנית, אם אתם לא בונים אותה, או לא פועלים מתוכה, זה נגד רוחניות. בסדר.

תלמיד: איך עושים את הבדיקה הזאת ברמת החיבור בעשירייה הפרטית שלנו, ואחרי זה ברמת העשירייה הכללית. איך אפשר להבין שאנחנו הגענו לאיזו נקודה שאנחנו מוכנים?

אתם צריכים להרגיש חיבור עד כדי כך, שאפילו בורא מתגלה ביניכם.

תלמיד: אבל אנחנו כאילו לא מדברים על זה בסדנאות, אנחנו לא שואלים חברים, אנחנו מרגישים אותו דבר עכשיו, או לא. כלומר אני בעצמי יכול לפי איזה סממנים להרגיש את זה, וכנראה גם החברים. אבל ביחד אנחנו הרי לא דנים במצב המשותף?

ודאי שאתם לא יכולים לדבר על מה שאתם מרגישים, זה לא נהוג אצלנו, בכלל אצל מקובלים. אבל אנחנו נלמד עוד מעט תלמוד עשר הספירות, ואנחנו מתוך זה נתחיל להרגיש איך שזה מתממש בנו. ממש כך.

שאלה: בעשיריות החברים משתמשים בסדנאות, מפגשים, כדי להגיע לחיבור. איך זה צריך להתרחש בין העשיריות, כדי להתחבר לעשירייה אחת?

מה ההבדל? אני לא יודע. כמו שבני אדם מתחברים לעשירייה, כך עשיריות מתחברות ביניהן. הם לא צריכים לשמור כל אחד על העשירייה שלו, הם ממש צריכים להרגיש בלב שהעשירייה שלי עכשיו מתחברת עם העשירייה השנייה, ואנחנו משתדלים בין שתי הקבוצות האלה לעשות כאלו קשרים, שיהיה כמו קבוצה אחת. את זה צריכים מתוך הניסיון להרגיש, רק כך.

שאלה: רציתי לשאול על המציאות החדשה הזאת של בקשה עבור חברים, תפילה עבור חברים. כשאני מתפלל על עצמי, על מה שכואב לי, על מה שחסר לי, זה דבר טבעי. כשאני צריך במציאות להתפלל עבור חברים, חבר הוא הרי נסתר ממני, אני לא יודע בדיוק מה יש לו בפנים, על מה אני מתפלל?

אתה כמו שאתה מבין מה אתה רוצה, איפה אתה נמצא, מה אתה רוצה להשיג, על ידי מה אתה רוצה להשיג? כך אתה מבין את החבר שיש לו אותו דבר. מה יכול להיות אצלו אחרת ממה שיש לך? לכן יש לך על מה להתפלל לחבר, כי ברור לך מה הוא רוצה, באיזה מצב הוא נמצא, לאיזה מטרה הוא רוצה להגיע, באיזה חיבור איתך הוא רוצה גם להשתתף, וכן הלאה. לכן נקרא "חבר".

תלמיד: זה תפילה עבור כל אחד בנפרד, או שעל כולם ביחד?

גם וגם.

תלמיד: עבור כל אחד בנפרד, זאת אומרת זה איך שאני רואה את חבר, על זה אני מתפלל. כאילו איך שאני רואה, מרגיש בתוכי?

כן, ודאי, איך שאתה רואה.

תלמיד: ואמרנו שמעכשיו והלאה זו צריכה להיות בכלל המציאות שלי, שרק שם אני נמצא, רק בשדה הזה אני נמצא?

כן.

שאלה: איך אני לאחר שזכיתי באוצר של ביחד אחרי מאמצים, לוקח את זה כאוצר ומוסר לחברים, ולא משתכר ומאבד את זה?

אני לא יודע. אם אתה קשור לאחרים, אין לך שום בעיה שאתה תאבד את עצמך, או שאתה תתחיל משהו להבין לא נכון, כל הזמן תשתדל להרגיש דרכם ובתוכם את כל ההבחנות, ואפילו שייראו לך מוזרות ההבחנות האלה, אבל הן יהיו האמיתיות. תנסה להרגיש בתוכם, אפילו שאתה כאילו לפעמים הולך לאיבוד, בכל זאת ככה.

שאלה: האם במפגשים האלה צריך להיות הרבה עשיריות, שלוש, ארבע, חמש, או עדיף להתחיל משתיים?

לא, אפשר להתחיל מיותר, לא מדי, אבל יותר משלוש. אחת, שתיים עד שלוש, זה כאילו יש עדיין את ההרגשה שאנחנו בדידים, בודדים, אבל אם זה יותר משלוש, זה כבר טוב. תשתדלו להיות יותר משלוש אולי יותר מחמש, כן, זה יקדם אתכם.

(סוף השיעור)

---

1. תהלים ל"ג, כ"א.↩