שיעור צהרים 21.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ה

סוכות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "סוכות" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 15.

"כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל". ויש לפרש: ענין "כפות" פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על דרך הכפיה, כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה מהדעת, וזה נקרא "זווגין על דרך הכפיה".

"תמרים" מלשון מורא, שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת "אלקים עשה שיראו מלפניו").

ומשום זה נקרא "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. וזה נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב".

וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי זה זוכים להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ עבות", שהם ג' הדסים.

ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים ליחוד ה' בכל השלמות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ה. "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה")

שאלה: מה זה אומר לממש את האיחוד בעשירייה על דרך הכפיה, ועל ידי מה?

למה דווקא על ידי חיוב?

תלמידה: כך כתוב, "זווגין על דרך הכפיה". זיווגין זה קשר, זאת אומרת חיבור בינינו, ולכן השאלה היא מה זה לממש את החיבור בעשירייה על דרך הכפיה ועל ידי מה?

אנחנו יכולים לומר שזה נעשה בחיוב, כיוון שכך כתוב, שאנחנו צריכים להשיג קשר בינינו בעשירייה, בקבוצה, בסדר מסוים, בין אם אנחנו רוצים את זה או לא, באמונה למעלה מהדעת, ואז הכול יסתדר לנו. בחיבור הזה אנחנו נמצא את הכול.

תלמיד: איך מתוך חיבור בעשירייה נכון לכוון את הלב שלי ישר לבורא?

אם כבר הגעתי למצב של חיבור בעשירייה, אז מכאן כבר יש לי כיוון ישר לבורא, אני כבר מתחיל להבין מה זה אומר חיבור, מה זה אומר בעשירייה, ובאיזה אופן אני יכול להשיג אותו, מה זה נותן, במה זה בא לידי ביטוי בי. יותר מזה אני לא צריך כלום, על ידי זה אני מיתקן.

תלמידה: מה זה אומר שהאדם הוא תוצאה מכל האבות שלו?

כאשר הוא מחובר עם הבורא, אז מתגלה בו השורש של כל האבות.

תלמידה: איך התוצאה של השורש הרוחני הזה צריכה להתממש באדם?

הוא משיג אותו בהשגה הרוחנית שלו.

תלמידה: זאת אומרת, אני יכולה שיהיו לי את אותן ההשגות כמו שהיו לאבות, אני אדע וארגיש את כל זה?

במשהו, במידה מסוימת. אני לא חושב שמיד, אבל במידה מסוימת את תרגישי את היחס הבלתי אמצעי שלך לזה.

שאלה: לאדם יש לב כלפי הבורא ואז הוא מגלה שגם לבורא יש לב כלפיו. האם מכאן אפשר להבין שלאדם יש שני לבבות?

לפעמים אנחנו מדברים כך, שיש לב טוב ולב רע. לכן שיהיה מה שיהיה, העיקר שלב האדם יהיה מכוון לבורא. שירצה להרגיש את יחס הבורא אליו, ולמסור מכל הלב את היחס שלו לבורא. 

שאלה: כתוב במאמר שהודות לעבודה בלי טעם אנחנו מגיעים למה שנקרא אות. איך מהעבודה הזאת שאין לה טעם אפשר להגיע למדרגה כזאת גבוהה של אותיות שמך המיוחד?

כשאנחנו רוכשים טעם בהשפעה, אז אנחנו רוכשים טעם בעבודה הרוחנית.

שאלה: אבל אין לאדם טעם בעבודה ובכל זאת כתוב שהוא מכריח את עצמו לעבוד, כופה על עצמו לעבוד, ונדבק במלכות העליונה, זוכה לייחוד. כשאין לך טעם, איך בכל זאת אתה מושך את המלכות העליונה הזאת אליך?

דווקא מפני שאין לך שום טעם יכול להופיע בך טעם בהשפעה, לקשר נכון, ואתה תתחיל להרגיש את זה. צריך לאט לאט לברר את זה, וכל הזמן להחזיק בנקודת הקשר הזאת.

תלמיד: כשאין לאדם טעם בעבודה, איך לא לחכות שהמצב יעבור אלא לעשות קפיצת הדרך, כדי לעבור להשפעה. בקבלה אני לא מרגיש טעם אבל אני פשוט עובר לפאזה אחרת, למדרגה אחרת של השפעה, איך?

העניין הוא שאתה לא תוכל לכפות את זה על עצמך, ולכן גם אם לא מסתדר לאדם להרגיש את הקרבה לבורא בתכונת ההשפעה, הוא בכל זאת צריך להמשיך להשיג את זה, וכתוצאה זה יצליח, את זה אני מבטיח. מי שלא עוזב את המטרה הזאת וכל הזמן רוצה להשיג אותה, כלומר רוצה להשיג חיבור עם הבורא בתכונת ההשפעה, הוא בסופו של דבר משיג את התכונה הזאת ומתחיל להרגיש אותה בהרגשה שלו.

תלמיד: ואחרי זה האדם מקבל טעמים או כלים אחרים?

מתגלים בו כלים אחרים של תכונת ההשפעה, ובהם הוא מתחיל להרגיש את היחס החדש שלו לבורא.

תלמיד: אם לחבר אין כוח להשתתף בצורה פעילה הרבה זמן, מה יקרה איתו? האם לקוות שבשלב הבא יופיעו כוחות או יהיה בו איזה שינוי פנימי?

תאר לעצמך את הילדות שלך, כשרצית להיות חבר של מישהו, לעשות משהו יחד, ואותו הילד לא רצה את זה, לא הבין את זה, היו כאלה ילדים בינינו. אז מה צריך לעשות? צריך להמציא תחבולות כדי למשוך את החבר אל תוך הלימוד שלכם, וכך בהדרגה אתם מקרבים אותו להשפעה המשותפת לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין לדעת שאין עוד מלבדו לבין להרגיש את זה?

זה ההבדל בין הראש ללב.

תלמיד: הרי בהרגשה אנחנו מגלים את זה דרך המחשבה, דרך השכל?

לא, אתה מגלה את הרגש. אם אתה יכול כנגד ההרגשה שלך לעשות איזושהי פעולה, אז אתה תתחיל להרגיש אם אתה עושה את זה או לא, בעצמך או לא, למה.

תלמיד: מה ההבדל בין להאמין ובין להרגיש?

אלו תכונות אחרות לגמרי בנו. אמונה והרגשה אלו דברים שונים, אני יכול להרגיש ולא להאמין, או להאמין ולא להרגיש.

שאלה: מה הפעולות שאני צריכה לעשות כדי שהלב שלי שכרגע לא מוקדש כולו לבורא, יגיע למצב שכולו מוקדש ועובד בשביל הבורא?

את צריכה כל הזמן לחשוב על זה ולהשתוקק לזה גם במוח וגם בלב, עד שתרגישי שזה באמת כבר נכנס לתוך הכלים דקבלה והכלים דהשפעה, זאת אומרת גם ברגשות וגם במחשבות. את יכולה לעשות את זה מהר, את כבר ממש קרובה.  

שאלה: במה להיאחז אם התכונה הזאת של ערבי נחל במדרגה האחרונה היא הכי קשה ואין כלום, איך להעריך את אי הרגישות הרוחנית הזאת, במה להיאחז ברגע הזה כדי להוציא את עצמי לטעם האמיתי רק עבור הבורא?

דווקא במקרה כזה את יכולה להביא את עצמך למצב כזה של קשר עם הבורא. כי הרגשות לא משקרים, את לא מרגישה כלום, את לא יודעת שום דבר לגבי מה אמור להיות, את לא יכולה לרמות את עצמך, ולכן דווקא במצב כזה את יכולה להיות קרובה יותר לבורא.

תלמידה: אז להיאחז בצורה כזו בעשירייה כדי להשפיע לבורא במצב כזה בעשירייה, האם הפעולות היומיומיות של החיבור יספיקו כדי להתמוסס בפעולות של החברות או שצריך למצוא איזו נקודת התחלה, ולהיכנס לפעולות אקטיביות עם החברות?

גם וגם.

שאלה: אפשר לשחק כאילו כבר זכינו כעשירייה לחיבור כזה. האם נכון לפעול כך?

את יכולה לשחק עם זה.

תלמידה: במשחק כזה, פה כעשירייה יוצא שאנחנו כמקבלות מבני ברוך, אז כדי להתקדם, איך להיות חלק כזה מקשר?

תתחברי יחד עם כולם, אל תתחבאי.

שאלה: אילו מאמצים אנחנו צריכים להשקיע בעבודה הרוחנית בעשיריות שלנו כדי לזכות בתכונת ענף לאבות הקדושים?

בהתחלה את צריכה פשוט רצות להיות קשורה עם כולנו, מחוברת עם כולנו, עם החלק הנשי, הגברי של הכלי העולמי שלנו. ואחר כך לפי צורך העניין את תגלי מה זה אומר להיות בקשר הדדי עם כולם.

תלמידה: כתוב "וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי זה זוכים להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים". מה זה להיות ענף לאבות הקדושים?

ענף לאבות הקדושים זה נקרא שאדם קשור לכל הכלי בצורה כזאת שהוא תומך, עוזר לכולם, מושך את כולם לקשר הדדי עם כל הכלי הכללי.

שאלה: יש מין מצב כזה שאני אומר לבורא, "הנה, אני לא רוצה כלום, תעשה איתי מה שאתה רוצה. אני מתמסר אליך. פשוט מתבטל בפני החברים, ולא מאשים את החברים בשום דבר. אני לא דן אף אחד, אלא מתבטל." אבל יש פחד אחד, יראה בפני הבורא. אני לא מבין, זה שאני רוצה כאילו לברוח מהעולם הזה כיוון שהעולם הזה לא מוצא חן בעיניי, או שיש לי כזאת גדלות הבורא, ולכן אני מתבטל? איך לעבוד עם זה נכון, ומה אפשר להגיד על המצב הזה?

בעיקרון צריך פשוט להמשיך. מה שאתה עושה, אתה עושה נכון. אבל לא עבר מספיק זמן. יעבור עוד קצת זמן, ואתה תתחיל להרגיש איך האור העליון ממלא אותך, את החברים, ואת כולנו, וכל זה יעלה אותך למדרגה של אדם מיוחד, לדרגת הבורא.

שאלה: הרגשה, אמונה ודעת, אלה שלוש רמות, מדרגות שונות?

כן.

תלמידה: איך אפשר לחבר אותן, והאם בכלל צריך לחבר אותן?

אפשר, אבל רק במקרה שאתם מחברים את הלבבות.

תלמידה: כלומר כל אדם צריך בעצמו להגיע להרגשה הזאת, לדעה הזאת, זו האמונה, ועליה הודיה?

כן.

תלמידה: מה התכונה של ערבי נחל. האם אפשר להגיד שזו תכונה, או שזה מצב שבו האדם מתקדם בייסורים כשהוא לא מרגיש לא טעם לא ריח, כלום, אלא זלזול?

לא. ערבי נחל זה מצב מיוחד שבו האדם למרות שבעיקרון אין לו השגה רוחנית גבוהה, אבל הוא בכל זאת ממשיך להתקדם.

שאלה: איך לחיות כך שהבורא תמיד נמצא לפניך, ולהתמסר אליו כך שבכל פעולה אתה מתאחד איתו?

כמו שאת אומרת. להיות קרוב לבורא בכל הפעולות, לרצות להתאחד עימו בכל הפעולות, ולרצות לחבר את כל החברים, לפחות את כל בני ברוך העולמי יחד בכל הפעולות.

תלמידה: אני חוששת שאני לא אצליח לעשות את זה.

את לא מפריעה לאף אחד, ואת צריכה להמשיך. את עוזרת לכולם, ומתקדמת עם כולם. אז אין לך על מה לבכות.

שאלה: יש חברים שנמצאים בחו"ל ולא יכולים להיות בסוכה פיזית איתנו כאן יחד בישראל. האם מספיק שהם ידמיינו לעצמם שהם נמצאים איתנו יחד, בשביל למשוך את המאור המחזיר למוטב ולהתקדם?

ודאי שכן, זה מספיק. אבל אני לא מבין למה הם לא יכולים להיות יחד איתנו. חצי ממי שאנחנו רואים על המסכים עכשיו נמצא בחו"ל. אתם רואים, מוסקבה, גרמניה, טורקיה, קייב, הרבה מאוד אנשים, ואין כאן כמעט מישראל. כולם מחו"ל. אז צריכים להבין שזה לא שייך. הבורא מחכה לכולם, כל האנושות אלה הבנים, הילדים שלו.

תלמידה: שמענו בשיעור הבוקר על החשיבות של בניית סוכה פיזית, ממש במציאות הפיזית, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה.

מספיק שקבוצה אחת מכל האלפים של חברי בני ברוך, בונה סוכה קטנה, ואנחנו כבר נרשמים כאילו כולנו בנינו אותה. אין כאן על מה להצטער.

שאלה: תגיד בבקשה למה כל כך קשה להיות בתפילה?

בתפילה? הבעיה שאת לא מרגישה את הבורא, שהוא לא קשור אליך, שאת לא מרגישה שאת יכולה לפנות אליו, לבכות, לשמוח. וחוסר הרגשה הזאת לא נותן לך אפשרות להתחבר לבורא.

תלמידה: בשכל ובלב כשאני בתפילה, אני כן חושבת שאני מרגישה שאני קשורה אליו, אבל להחזיק בתפילה עצמה זה מאוד קשה, זה קורה כמה שניות, מאוד מעייף ואז היא בורחת. להגיע שוב למצב תפילה לוקח המון כוחות, הרבה יותר מעבודה פיזית.

כן.

תלמידה: אז למה הבורא לא עוזר?

את לא מבקשת.

תלמידה: אני מבקשת מאוד.

לא, זה נראה לך שאת מבקשת. את לא מבקשת מהבורא כוחות להתחבר אליו ולהשפיע לו. תנסי שוב.

שאלה: איך עשירייה מחברת את הלב עם הבורא?

כולם יחד מתחברים לשלם אחד, נגיד לכלי נשי אחד, והכלי הנשי הזה פונה לבורא, מבקש ממנו והבורא נענה.

שאלה: איך אפשר לקיים יחסי גומלין עם אבותינו ולהיות ענף של אבותינו, אם אין לנו עשירייה שלמה, ואנחנו יום יום מתמודדים עם חברים שאף פעם לא תורמים וכביכול רוצים לפגוע בעשירייה?

זה לא חשוב. תמשיכו בקשר, תהיו בקשר גם עם כאלה שנמצאים בעשיריות שלמות, ותרצו להיות גם בקשר איתם.

שאלה: שמעתי אתמול שהטעם בעבודה זה ההשפעה שאדם מסוגל לבקש, פעולות של השפעה. במהלך היום יש מעט מאוד זמן שאני מסוגלת להיות באיזו בקשה פנימית, באמת להעביר משהו, זה בדרך כלל בזמן השיעור, ויש שיעור בוקר ושיעור צהריים. איך אפשר להרחיב את הפעולות בהשפעה? איך אדם יכול כל 24 השעות שלו לנסות להיות במקום הזה של השפעה?

תנסו יותר.

שאלה: איך האדם יכול להגן על עצמו מהצללים, מהנטיות הרעות בזמן המעבר?

רק על ידי הקשר עם החברים. אין באדם שום כוח טוב, רק אם הוא יתקשר עם החברים, אז על ידי כוח משותף שהוא משיג, הוא יכול לעלות למעלה מכל הצרות.

שאלה: כל השיעורים שאנחנו עוברים עכשיו בחג הם מאוד יפים. והמסקנה היא שחשוב לשכנע את האגו שלי בזה שההשתוקקות לשלימות, לדעת ולחיבור, תביא לקשר עם הבורא.

ללא ספק.

שאלה: לדעת ולהרגיש שאין עוד מלבדו, מה מזה יותר גבוה וגדול בהשגה?

שום דבר, אין גבוה וגדול מזה.

תלמידה: גילוי בדעת או ברגש, מה מזה יותר גבוה?

הרגשה.

תלמידה: אז למה כל פעם כשאנחנו עוברים מָדרגה מָדרגה ועוברים לקו אמצעי, אז מתגלה לנו הדעת? האם דעת זה מצב של אמונה, הרגשה? אני לא מצליחה לחבר את זה.

בסדר, הכול יתחבר.

תלמידה: כשאנחנו עוברים ממדרגה רוחנית אחת לאחרת, האם אותה ידיעה של המדרגה העתידה מתגלה רק כשאנחנו דוחים את הדעת שהייתה לנו במדרגה הקודמת, או שאין את הדחייה הזאת?

זה לא חשוב. אל תסרבי, ואז תראי אם זה עוזר לך או לא.

שאלה: אנחנו מדברים על דעת, הרגשה ואמונה. אני מרגישה שיש לי הרגשה, אמונה, אבל ידיעה חסרה לי. מהי הידיעה האמיתית?

תבקשי ותקבלי.

שאלה: האם אפשר להגיד שידיעה רוחנית היא כבר שילוב של אמונה והרגשה?

לא.

תלמידה: האם זה לא רשימו רוחני חדש?

לא.

שאלה: אם אין אפשרות להתפעל מצורות חומריות של אירועים גשמיים, כמו בניית סוכה, הזמנת אורחים, אז איזה מצבים פנימיים עלינו לייצר על מנת להשלים את ההתפעלויות האלה ולצרף אותן לרוחניות?

תקראו ותדונו. כל המאמרים, כל האגרות, כל מה שכותבים רב"ש ובעל הסולם, בכל זה תדונו ביניכם.

שאלה: איזה מאמצים בעבודה הרוחנית עלינו לעשות כדי לחזק את האמונה?

מאמצים להרים, להעלות את האמונה שלך.

שאלה: אנחנו יודעים שצבעים וצלילים שייכים למהות נשמת האדם המנוהלת על ידי הכוח העליון, והטעמים והריחות כנראה שייכים לתכונת ישראל. האם קו ימין ושמאל, הבורא עצמו הוא שעושה אותם?

כן.

תלמיד: האם יכול להיות שעבודה בלי טעם וריח היא התענוג האמיתי?

זאת כבר מדרגה גבוהה.

תלמיד: אם אנחנו מתחילים להרגיש תענוג בעבודה הרוחנית שלנו, או להיפך, מרגישים יראה או חיסרון גדול, האם אנחנו צריכים לשאוף ליהנות דווקא מהעדר ההרגשה של טעם וריח?

לא, זה לא כזה חשוב.

שאלה: כתוב, "האדם צריך לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי"", מה זה אומר?

שהוא רוצה להשפיע לבורא כמו שעשו האבות הקדושים שלנו.

תלמיד: נגיד שאני אומר לעצמי, "מתי יגיעו מעשיי למעשי הרב שלי", האם כך להגיד?

נגיד, אומנם זו לא איזו דרגה מיוחדת.

תלמיד: אבל הרב שלי הוא גדול.

כמה שאתה חושב עליו שהוא גדול, אני אומר לך שהוא עדיין קטן.

תלמיד: אבל איך אני אאמין שאני יכול להיות כמוהו?

למה לא? אתה יכול לבקש מהבורא כל דבר, ואתה צריך להיות בטוח שאם תבקש נכון, אז הבורא יעשה לך את זה. ובזמן הבקשה אתה צריך להיות כבר בטוח שאתה הולך ומקבל את מה שאתה מבקש.

שאלה: היום הרבה מדברים על מצב של חוסר כוחות, חוסר טעם, ואנחנו במקורות קוראים שזה דווקא המצב שבו אפשר יהיה לסרב לכל התענוגים בכלי קבלה. זו כזאת נקודה שהאדם לגמרי מבטל את התענוגים שלו ונכנס לקדושה. כל המאמצים של האדם בשלב הזה, הוא לא צריך סתם לחיות את זה אלא לבקש כוחות, כן?

כן.

תלמידה: דיברנו על התקפה. האם יכולה להיות התקפה במצב כזה?

למה לא?

תלמידה: אז לאסוף את כל הנטיות, הכוחות, את כל מה שיש, ולבקש את כוח האמונה הזו שהיום דיברנו עליו.

כן. מה גם כולם יחד, לבקש, לצעוק, לדרוש.

שאלה: בתהליך העבודה, כשהולכים למעלה מהדעת, וכשהתפילה נפגשת עם הנטיות הבהמיות שלי, אני זוכרת שלפני כמה ימים ענית לחבר שצריך סדר. על איזה סדר מדובר, האם על סדר יום או על סידור, או שזה הכול יחד?

סדר משמע סדר העבודה שלנו בהתקרבות לבורא, כשאנחנו כל הזמן מחפשים עוד תפילה ובקשה, עוד רצון וכוונה, יותר ויותר גדולים. ובצורה כזאת אנחנו רוצים להתקרב לבורא בכל האמצעים הניתנים לרשותנו.

תלמידה: בימים האלה של סוכות כשאנחנו עושים מאמצים נוספים, מקבלים אורות, קושרים את זה למעשי אבותינו, האם יש הכרחיות בכל הפעולות הרגילות והיומיומיות, פעולות פיזיות, גם אליהן להכניס כוונה?

בטח.

תלמידה: כי יש הרבה קטעים על זיווג בכפיה. כלומר בכל פעולה פיזית יש אפשרות לעשות ממנה פעולה רוחנית.

הרי כל הזמן רק על זה אנחנו מדברים. אנחנו צריכים להתמקד בכאלה פעולות שאותן אנחנו יכולים לאחד ולכוון לבורא.

תלמידה: בדרך כלל מדברים על פעולות שעושים עם הכוונה, לא על פעולות פיזיות?

מה ההבדל?

תלמידה: זה לא מתחבר לי יחד.

זה לא טוב.

שאלה: למה אנחנו צריכים להיות בטוחים שנקבל את מה שאנחנו מבקשים מהבורא?

אנחנו בטוחים שאם אנחנו מבקשים משהו שצריכים ומבקשים מהבורא, אז אנחנו בטוח נקבל.

שאלה: כתוב בציטוט 15 בפסוק הראשון, "כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר". האם אפשר לומר שפרי עץ הדר פירושו גדלות הבורא?

איפה זה כתוב? זה לא כתוב באף מקום, כאן לפחות.

תלמידה: מדובר על זה שאת ההדר הזה אנחנו מקבלים כמו בכפיה. האם נכון להגיד שבסוכות את העבודה העיקרית עושה האור המקיף, והעבודה שלנו היא לעשות מסך, סכך, ולהתחבר?

לבנות את הסכך ולהתחבר, נכון שזה העיקר. אבל זה שזה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעסוק בו, זה לא נכון.

תלמידה: מה עוד אנחנו צריכים לעשות חוץ מחיבור ולבנות את המסך להשפעה?

חיבור אני מבין. אבל לבנות מסך להשפעה את זה אנחנו עוד לא יכולים, אנחנו בכלל לא יודעים מה זה. לכן אין טעם כל כך לדבר על זה, זאת פעולה שהיא עדיין לא בשבילנו.

שאלה: אני אוהבת אנשים טובים ולא אוהבת אנשים רעים, בכל זאת יש רוע בעולם. אבל אני גם יודעת שכל האנשים הם ילדים של הבורא. האם אני צריכה לעשות הבחנה בין הרע שקיים, לבין האדם שמגלה את הרע הזה ובכל זאת לאהוב את אותו האדם?

בעצם אנחנו צריכים לאהוב כל אדם ואדם. עלינו להתקשר, לתמוך ולעזור לכל אדם ואדם להגיע להכרת הבורא. ואנחנו בשיעורים שלנו נותנים דוגמה איך אנחנו צריכים להביא את התלמידים שלנו לקשר עם הבורא.

שאלה: האם מידה שלמה של השתוות יכולה להיות רק בתוך העשירייה כשמ"ן ומ"ד יהיו שווים, וכל פעם צריך להשקיע בזה כוחות, כל פעם לחדש?

כן, את צודקת, בדיוק כך.

שאלה: אני מרגישה שיש פיצול בין השכל לבין הלב. למשל אני שמה כוונה והשכל אומר שהכוונה לא נכונה. בכוונה זה צריך להיות מאה אחוז בשכל ובלב, זו לא צריכה להיות הפרעה, זה צריך ללכת יחד.

כן.

תלמידה: מה עושים כשיש פיצול מובהק בין השכל לבין מה שאני רוצה, לבין הלב? פעם זה היה פחות מורגש, היום זה מורגש יותר.

כן, אני מבין אותך. צריכים להמשיך, ולא חשוב איך אנחנו בינתיים מקבלים את תגובת הבורא. אני מקווה שבקרוב זה יסתדר במאה אחוז.

שאלה: מאז שנפתח העניין שאנחנו האורחים בעולם הזה, אורחים בעולמו של הקב"ה, אז עניין היראה מאוד התחזק, אבל אין לי יותר שאלות. אני רוצה להשפיע לחברים עם השאלות, אבל הכול הולך לרצון לקבל ואני מוצא את עצמי שותק. האם זה בסדר?

זה לא כל כך בסדר, אבל זה יסתדר.

שאלה: כתוב, "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים". מה זה פרי עץ הדר?

פרי עץ הדר זה אתרוג.

תלמיד: למה אתרוג? לא כתוב שזה אתרוג, כתוב "פרי עץ הדר".

את זה כבר מסבירים לנו המקובלים הראשונים.

תלמיד: מהו האתרוג ברוחניות?

זה ענף ושורש. יש כזה עץ עם ענפים, ובעולם שלנו זה מתבטא בצמח מסוים עם פירות מסוימים, שבחג הזה אנחנו צריכים לקטוף ולהשתמש בהם.

שאלה: יש לנו מצב בעשירייה. חברה בעשירייה הודיעה לנו שבמשך שנה היא לא מוכנה יותר לדבר בסדנה, היא רוצה להיות רק בהקשבה מתוך איזשהו תיקון פנימי, זה מה שהיא החליטה שנכון לגביה. איך אנחנו בעשירייה אמורות להתייחס לזה?

לא נורא. אם היא לא רוצה להיות קשורה בצורה אקטיבית עם חברות בקבוצה, אז שיהיה כך. תשאלו אותה מדי פעם, פעם בחודשיים, שלושה, אם היא בכל זאת היא חושבת לחזור או לא.

שאלה: סוכות מסתיים ועברנו הרבה מצבים והיו כמה מצבים של הודיה, והרי הצלחת להתקשר בינינו. היום כשאני עושה ביקורת, אני מבינה שלא עשינו מספיק כדי להשפיע לבורא ולהרגיש את המצב הזה. מה היום צריך כדי לעלות לדרך של השפעה ואהבה?

קודם כל יש לכם עוד יומיים, וגם טוב שאת מצטערת על זה, כך שתדחפו את עצמכן ליתר השתתפות עם רצון הבורא. אני מאוד שמח לשמוע את זה.

שאלה: במשפט האחרון הוא כותב, "ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים ליחוד ה' בכל השלמות". האם זה נכון שזה תיאור של ארבע בחינות דאור ישר?

כן. תמיד בכל הציטוטים האלה אלו ארבע בחינות דאור ישר, רק בצורה שונה.

תלמיד: מה פה בחינת שורש?

בחינה שורש היא לא מופיעה, אלו כבר בחינות א', ב', ג', ד'.

שאלה: יש לנו מצב בעשירייה שחבר הגזים עם האלכוהול. אנחנו הזהרנו אותו אבל זה לא ממש עזר, נאלצנו להוציא אותו עכשיו לחודש מהמסגרת. האם זה עוזר בדרך הרוחנית או לא כדאי לעשות את זה?

אני לא יודע, אצל הרב"ש זה היה האמצעי הקיצוני ביותר. כי אם זורקים אדם מהקבוצה, אז על מי אתם סומכים אותו?

תלמיד: אבל ניסינו, הזהרנו אותו והוא משתכר.

הזהרתם אותו, אבל צריך לעשות משהו בצורה יותר פעילה. להשתתף בחיים שלו, להחזיק אותו בידיים, ברגליים, רחוק מהבקבוק. תנסו.

תלמיד: הוא לא הילד שלנו, אם הוא רוצה להפסיק לשתות, אז הוא צריך להפסיק בעצמו, אנחנו לא יכולים להכריח אותו.

אנחנו מבינים, אבל בצורה כזאת אתם זורקים אותו אל תוך הלוע של החיה הזאת, של האלכוהוליזם, של המפלצת הזאת.

(סוף השיעור)