שיעור הקבלה היומי18. led 2021(בוקר)
שיעור בנושא "מסירות נפש"
18. led 2021
שיעור בוקר 2021-01-18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: מסירות נפש
מסירות נפש – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא מסירות נפש, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות.
אנחנו עשינו כמה צעדים בלימוד שלנו, הועברו הרבה נושאים וסוף סוף אנחנו מגיעים לשלב חשוב, חדש שהוא יותר פרקטי, יותר מעשי. כי כבר גדלנו, התפתחנו למצב שאנחנו מבינים שחייבים בפועל במשך היום לממש את מה שלומדים בשיעור בוקר, אחרת מה שנלמד רק יישאר זמן מה ואחר כך יסתלק מאיתנו.
מסירות נפש זה היסוד של העבודה הרוחנית של האדם מפני שאנחנו לפי הטבע חיות, דומם, צומח, חי, ושלוש הדרגות האלה נמצאות בטבע שלפנינו ואנחנו שייכים גם לעולם החי. את זה שיש לנו איזו עדיפות מעל החיות אנחנו עוד צריכים לבדוק, כי יש בחיות גם חכמים ורגישים ועם צורה פנימית שהם יכולים מראש לאתר את הדברים, יש להם חכמה משלהם. האדם בעצם שונה מדרגת חי בזה שהוא יכול לפתח את עצמו למעלה מדרגת חי, ולא שיש לו מלכתחילה איזו הצטיינות, כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו", ואם אנחנו רק רוצים לעלות למעלה מדרגת חי יש לנו אפשרויות לזה.
קודם כל צריכה להיות נקודה פנימית שלא נותנת לאדם להישאר במה שהוא, אלא דוחפת אותו קדימה והוא לא יכול בלי לפתח אותה וכך להישאר בחיים שלו ולכן הדרגות של דומם, צומח וחי נמצאות בטבע, וגם בני האדם האלה שנמצאים עדיין בדרגות דומם, צומח, חי, נמצאים בטבע, ואין להם דחף לאיזו התפתחות מיוחדת פנימית שבהם.
זה לא שייך לפסיכולוגיה ולפילוסופיות, אלא למשהו למעלה מדרגת האדם, את זה אי אפשר להסביר למי שאין את הדרישה הזאת. רק לדרגת האדם ולכמה אנשים שיש להם בפנימיות כזאת הכרחיות, שיש בהם דחף, שהוא רוצה לעלות למעלה מדרגות דומם, צומח, חי שבו.
הוא לא רוצה להיות בזה נכלל בלבד, אבל הוא חייב אם כך, ללכת נגד האגו שלו ולבנות את עצמו למעלה מהטבע שלו ולבנות את עצמו בקשר בין שני כוחות מנוגדים. מהבורא הוא מקבל את כוח הקבלה, כוח הרע מה שנקרא, שזה יחסית פשוט, והוא יכול לקבל מהבורא גם את כוח הטוב, ובשילוב בין שני הכוחות האלו, זה לעומת זה הוא בונה את עצמו. גם רע וגם טוב הוא מקבל מלמעלה, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע" ואם אדם פונה לבורא ומקבל ממנו כוח הטוב, הוא יכול להשלים אותם בפנים שהם יהיו יחד זה כנגד זה ואז אדם הוא כקו האמצעי. ויוצא שהוא מהחומר הרע, הטבע שלו דומם, צומח חי ועוד האגו הגדול שהבורא ברא בדרגת המדבר שלילי, והאדם נותן לכל הדברים האלה צורה שדומה לבורא ואז הוא הופך להיות אדם.
זאת אומרת האדם תמיד כלול משני כוחות, כוח הקבלה שבפנים וכוח ההשפעה, צורת ההשפעה מבחוץ. ואז יוצא לו כוח בפנים וכוונה עליו מבחוץ, איך שהוא משתמש בכוח הקבלה, כך הוא בונה מעצמו צורת אדם. ודווקא בקו האמצעי הזה שנכלל משני הכוחות האלה הוא נעשה דומה לבורא, ולפי הגודל של שני הכוחות האלה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1 זה בקו שמאל, שלובש עליו צורה הדומה לבורא, ובקו ימין צורת ההשפעה, ומשלב את שניהם ובקו האמצעי הוא נקרא "אדם" הדומה לבורא.
ובזה אנחנו צריכים לראות שאין לנו לא קו ימין ולא קו שמאל ולא כוח חיובי ולא כוח שלילי, אין. הכול אנחנו מקבלים מלמעלה, ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות קשורים לכוח העליון. מה שיש בי זה הכול ממנו, ואני כל הזמן צריך לסדר את עצמי בקו האמצעי, זאת אומרת כל יום וכמה פעמים ביום, כמה שאנחנו נזכרים, אנחנו צריכים להיכנס למסירות נפש.
מסירות נפש זאת אומרת שאני בכול שייך לכוח עליון, כי אני מקבל ממנו את שני הכוחות האלה, וגם מקבל ממנו את כל ההכוונות, החכמה, העצות, איך אני משלב את שני הכוחות האלה כך שהם יתמזגו בי ויתחילו לעצב בי צורת האדם. כך זה, ".. צר צורה בתוך צורה".
וכך אנחנו נכנסים למסירות נפש בזה שאנחנו מקבלים מהבורא גם כוח קבלה וגם כוונת השפעה, וגם שיטה איך להלביש את זה על זה, איך לבנות מאיתנו דמות הבורא שנקראת "אדם".
והעיקר כשאנחנו רוצים למשוך את שני הכוחות האלה מהבורא, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, לדעת איך מבטלים את עצמנו כדי לקבל כוחות והכוונות מהמקור העליון הזה, הבורא. שתמיד נוכל לשלב את שני אלו, גם חומר הרצון לקבל שלנו וגם הכוונה או הצורה על החומר, שזה רצון להשפיע, שאנחנו נוכל למזג אותם בצורה כזאת, כוח קבלה וכוח השפעה, שאנחנו נהיה בקו האמצעי, "אדם", לקבל על מנת להשפיע. שבפנים אנחנו נהיה מכוח הקבלה שהבורא ברא וכל פעם הוא מוסיף לנו את כוח הקבלה הזה יותר ויותר, ואנחנו צריכים להשתדל לקבוע עליו את צורת ההשפעה, שגם אותה מקבלים מהבורא.
והצורה הנכונה של העבודה שלנו היא, שאנחנו מבקשים ממנו גם כוח קבלה וגם כוח השפעה. שאנחנו ממהרים את הזמן זה נקרא "מקדשים את הזמנים", ואז אנחנו מתקדמים בקו האמצעי כדי לקדש את הזמנים האלה, לקדש את עצמנו. ואז כל הזמן אנחנו יותר ויותר נמשכים לבורא לפני שאפילו הוא פונה אלינו, כביכול כך. אנחנו מגלים שאחר כך בכל הפניות שלנו בכל זאת כמו שכתוב "אני ראשון ואני אחרון"2, בכל זאת הבורא הוא הראשון, למרות שרוצים להיות אנחנו וזה טוב.
כשאנחנו בונים את דמות האדם שבנו, הדומים לבורא, אז אנחנו באמת רוצים להיות הראשונים בזה, "אני לדודי ודודי לי"3. שאני מגלה מעצמי את דמות הבורא, ואז אני רואה לפי איך שהבורא מתלבש בי עד כמה שאני הצלחתי בזה. ואם לא הצלחתי אז אני מזהה במה לא הצלחתי, במה הוא מתקן אותי, עושה לי תיקון, וכך אנחנו באים למסירות נפש. שאנחנו בכוונה מבטלים את עצמנו כדי לקבל מהמקור הכול, מהבורא, גם כוח קבלה וגם כוח השפעה, וגם חכמה איך לשלב אותם יחד ולהיות דומים לו.
הכול אנחנו רוכשים מתוך הביטול שלנו, לקבל כוחות, לקבל שיטה איך לשלב כוחות, ולהגיע למצב שאנחנו דומים לו ומצליחים בזה, אז השילוב הנכון בין הכוחות האלה המנוגדים, כוח השפעה וכוח קבלה שהם לא יהיו כל אחד יותר מהשני, אלא שאנחנו בצורה אופטימלית נשלב אותם יחד בקו האמצעי, בזה אנחנו מייצבים את עצמנו, מפסלים את עצמנו אפשר להגיד בתכונת ההשפעה.
ואז לפי הדמות שאנחנו עשינו מעצמנו, אנחנו מרגישים כמה בזה אנחנו יותר ויותר מתקרבים לבורא. וממש לפי התכונות הפנימיות שרוכשים בלקבל על מנת להשפיע, עד כמה שאנחנו מזדהים עימו, נכללים בו, מגיעים לנגיעה, לחיבוק, לנישוק ולאיחוד שאין לזה גבול, עד שכל התכונות שלנו, "כל עצמותיי תאמרנה"4, אנחנו בזה נהיה דבוקים בו.
וכך אנחנו מגלים את הדברים כולם, תכונות, שאנחנו באים להידמות לבורא, להתקשר אליו, להתחבק, וכל זה מתוך מסירות נפש. שאנחנו כל פעם מרגישים שאין לנו שום דבר פרטי חופשי משליטת הבורא, אלא אנחנו רוצים בעצמנו לקבוע שנמצאים כולנו בכל וכל מה שיש לנו שמתגלה, שאנחנו נמצאים בשליטה שלו. כי זאת האמת אלא זה נסתר מאיתנו, אז אנחנו רוצים את זה לגלות. עד שבכל דרגה ודרגה שלמה שאנחנו משיגים, אנחנו מגלים שלעת עתה הבורא שולט בכל מה שנגלה בי. וזה מהכוח שלי כביכול, ודאי שזה שלו, אבל מהכוח שלי אני הגעתי למצב שהוא ממלא אותי, ואין לי שום דבר שנשאר חופשי כביכול, זה הכול מגיע למסירות נפש. ולכן אדם הדומה לבורא נקרא לפי מידת מסירות הנפש שהוא מציג כלפי הבורא. שבזה הוא עושה מעצמו אדם.
אז אנחנו מקבלים שני כוחות מלמעלה, כוח קבלה וכוח השפעה. גם כוח קבלה אין בכל אדם ואדם אלא רק לאלו שמוכנים ללכת בסולם המדרגות, לעשות מעצמנו אם אנחנו רוצים יצורים שבהם מסירות נפש היא בכל רגע ורגע גדלה. וכך אנחנו בונים מעצמנו את דמות הבורא שנקרא אדם.
מכאן אנחנו יכולים להבין איזו עבודה יש לנו בעשירייה, בקבוצה, שזאת עבודה פרקטית, שאנחנו עוד לא מגיעים לעבודה רוחנית ממש. זה כמו נגיד סטודנטים שלומדים מקצוע אז לומדים אותו תיאורטית, או בכל מיני מעבדות שמלמדים אותנו איזה דברים, שכאילו אנחנו כבר נמצאים בחיים שלנו במפעלים, שמתכנתים משהו, כאילו. ואז כדי להגיע ליחסים נכונים עם הבורא, שבסך הכול אפשר להגדיר אותם במסירות נפש, אנחנו צריכים לעשות את אותם התרגילים בעשירייה.
ולכן כל התיקונים שלנו שאנחנו רוצים להשיג במסירות נפש כלפי הבורא, קודם אנחנו צריכים להשיג את זה כלפי העשירייה שלי, אני צריך לעשות את זה כלפי החברים שלי. ואני צריך לעשות חשבון כאן רק עם עצמי, כי כל הפוסל במומו פוסל, ולכן יש כאן לפני ממש מקום עבודה. והבורא סידר לנו את זה בצורה כל כך נוחה, יפה, טובה, מציאותית, שאנחנו בפועל יכולים להרגיש, להבין, לקבל תמיכה מאחרים וביקורת עד כמה שאנחנו מתקדמים בעניין מסירות נפש.
וכאן אנחנו לא יכולים לטעות, כי החברים יכולים להעביר עלינו ביקורת ואנחנו עליהם וכך הלאה, "איש את רעהו יעזורו". אנחנו יכולים לבנות מערכת, מנגנון בינינו כזה שאנחנו כל פעם יכולים להראות זה לזה מה עוד חסר לנו כדי להיות במסירות נפש כלפי העשירייה, ומתוך זה להבין מה חסר לנו במסירות נפש כלפי הבורא.
כי הבורא הוא הכולל, ובסך הכול אם אנחנו מגיעים לאיזו הבנה, השגה במסירות נפש, זאת אומרת, עד כמה שאנחנו נמצאים באפס רצון לקבל לעצמנו, זאת אומרת לא אפס, אלא רצון לקבל גדול, אבל צמצום, מסך, אור חוזר, זאת אומרת, שזה רק לפחות באפס רצון לקבל לעצמו שזו כבר דרגת בינה, אור החסדים, אז אנחנו יכולים עוד אולי להשפיע בפועל, היינו לקבל על מנת להשפיע גם כן כלפי החברים. עוד נלמד עד כמה שזה מאוד מאוד שונה והפוך אפילו מהטבע שלנו, אבל את זה נלמד.
זאת אומרת, מה אני רוצה כאן להגיד? שיש דרגות במסירות נפש, וכל הדרגות האלה זה אותו סולם המדרגות. רק מצידנו כלפי הקבוצה וכלפי הבורא זה נקרא עבודה במסירות נפש, ומה שאנחנו מקבלים כתגובה זאת השגת הבורא במידת מסירות הנפש שהצלחנו להציג לפניו. בעצם הנושא הוא מאוד מאוד עדין, פנימי, לוקח הרבה זמן, ואפילו שנים עד שאדם מתחיל בכלל לפתוח את העניין הזה, על מה מדובר בו. אז נשתדל לעזור זה לזה, ולכן נתחיל אותו.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים מימוש דווקא במהלך היום, מה זאת אומרת לממש את הנושא של מסירות הנפש?
אני ממליץ לחזור כמה פעמים ביום, כמה שאפשר, לעניין הזה של מסירות נפש. כי מסירות נפש היא בעצם אותה הפעולה שאם אנחנו מתקרבים לממש אותה, אפילו שעוד לא מממשים, אבל מתקרבים לכך, היא מכוונת, מכיילת אותנו בצורה נכונה לבורא. זה כמו כוכב הצפון, כמו במצפן הכיוון לצפון, ממש, שלשם אנחנו צריכים לנוע וכלפי זה אנחנו צריכים למדוד את עצמנו.
תלמיד: מה זה נקרא שאני נשאר במסירות נפש גם לכולם?
על זה אנחנו נדבר בפסוקים. העניין הוא שאין לך שום דבר מעצמך, גם את כוח השמאל, הרצון לקבל, אתה מקבל מהבורא שמתעורר בך, אתה צריך להבין, להרגיש ולהיות מודע שאת זה קיבלת מהבורא, את כוח הרע, כי את "בראתי יצר הרע", כל פעם הבורא, בכל אחד ובכולנו יחד מעורר, וגם את כוח הימין, שאם תרצה, אם תבקש, אם תמסור את עצמך לתיקון של העליון, להשפעת העליון, גם את זה תקבל מהבורא. זאת אומרת, להגיע למצב שאת שני הכוחות האלו אתה מקבל מלמעלה, ובך תלויה רק נקודת הצפון הזו, הכיוון הזה שאתה רוצה לקבל אותם כמה שיותר גדולים ושהם יתאזנו בעיניך, כך ששניהם יהיו מאוזנים נכון כדי לבנות ממך את צורת האדם הדומה לבורא.
שאלה: האם מידת היגיעה שלנו קובעת את מידת מסירות הנפש שלנו לעשירייה או שזה משהו שנותן הבורא?
לא, מסירות נפש לא נותן הבורא. מסירות נפש תלויה בנברא בלבד, עד כמה שאתה רוצה לקחת את כל הכוחות, המחשבות והרצונות, כל מה שיש בך, ולבנות מהם דימוי לבורא, עד כמה שאפשר. איזה דברים אתה צריך לצמצם, איזה דברים אתה צריך להגדיל, איזה לחבר, את אלו עם אלו ואיכשהו כמה שאתה מתאר לעצמך שאתה אוסף את כל הדברים שבך, רעים וטובים כאחד, כדי לבנות מהם את דמות הבורא בכול הכוחות שלך, זה נקרא "מסירות נפש". כי בזה אתה לא עושה חשבון עם עצמך, רק עד כמה אתה דומה לבורא. את זה אתה צריך ודאי קודם כל לבדוק, למדוד, לייצב כלפי העשירייה.
שאלה: יפה מאוד אמרת על כוכב הצפון, עכשיו יש לנו איזה כיוון. אבל יש משהו לא מובן לי, אתה אומר שאנחנו צריכים להיות במסירות נפש כלפי הבורא גם כשאנחנו מצליחים וגם כשאנחנו לא מצליחים. אבל כשאנחנו לא מצליחים, מה אני אמור לעשות, אני צריך להתפלל, אני צריך לבקש עזרה מהעשירייה, להתעלות מעל חוסר ההצלחה הזו ולהמשיך? זה לא ברור לי.
אתה צריך כל הזמן, מהבוקר עד הערב, כל היום ללכת עם המחשבה, עם המאמץ הפנימי להידמות לבורא, בקיצור, להיות אדם. ואז כל הכוחות שלך הרעים, הטובים, לא חשוב, אתה רוצה לשלב אותם יחד כך שבסך הכול תהיה דומה לו בכמה שאתה מסוגל לתאר לעצמך, זה הכול. הדבר פשוט במילים, אבל איך אתה מסדר את זה, רק כלפי העשירייה, כי אחרת אתה עובד עם הדמיון שלך שיכול לעשות לך כאלו דברים שלא תמצא את עצמך בכלל. רק בקבוצה הקטנה אתה יכול לייצב את עצמך כלפי החברים, שכולם יחד איתך מחפשים את צורת מסירות הנפש לבורא.
הבורא הוא הנקודה האמצעית שבתוך הקבוצה, שם אתם מתחברים בביטול, כל אחד את עצמו, ואתם רוצים שם להתחבר. לבטל את עצמו מצד אחד, את האגו שלו, ולפתח רצון להשפיע מצד שני ובשתי הנטיות האלו להתחבר. בזה אתם בונים יסוד לקו האמצעי, והקו האמצעי שמתגלה הוא הבורא, אתם בונים אותו ואם בונים אותו נכון, אז בבנייה הזו שאתם בונים, מתגלה הכוח העליון שזה הוא.
שאלה: מה נקרא שני הכוחות ביחד, כוח הטוב וכוח הרע, להביא את שניהם, מה זו הפעולה הזו? אני מרגיש רק פחד.
לא, אתה צריך לשלב אותם יחד לפי מה שאתה מבין ומרגיש. קודם כל אתה עושה צמצום, אני לא יודע כלום, אני לא מבין כלום, בוא עכשיו נתחיל לראות מה יש לי ומה אין לי. ואז אתה מדמה את עצמך לבורא כלפי החברים, איזה דברים טובים ואיזה רצונות אגואיסטים שלך אתה יכול לשלב. בלי הרצון אגואיסטי לא יהיה לך כוח לעבוד, אבל כיוון לשימוש הרצון אתה צריך לקבל מהבורא דרך החברה.
ואז מצד אחד, אני לוקח את המנוע שלי, האגו שלי, כי אני רוצה לעשות משהו בחיים, להגיע למשהו בחיים, אבל את הצורה לזה אני נותן בידי החברה, שהחברה תייצב אותי, תעשה מהאגו שלי את הצורה, מה שהיא רוצה. אני מתבטל כלפי החברים, כמו שרב"ש כותב, וכך אנחנו בונים את השילוב של ימין, שמאל והקו האמצעי.
תלמיד: מספיק לי רק לדמיין שאני ביחד עם החברים בתוך הפעולות האלו?
כן, ודאי. בלי קבוצה אתה בכלל לא נמצא ברוחניות. בלי קבוצה אין שום אפשרות לעשות שום פעולה רוחנית, מכול שכן מסירות נפש. כלפי מה אתה עושה מסירות נפש, כלפי מה אתה מתבטל? אתה צריך לראות את זה לפניך. לאיזו צורה, לאיזו דמות, לאיזה כוח, לאיזה תנאים, דרישות. למה אתה מתבטל?
תלמיד: חשבתי לפני כוח הרע.
זה יכול להביא אותך לכל מיני כיוונים, כל הפילוסופים כך עושים.
תלמיד: אז במה אני תומך בקבוצה?
אתה עושה את כל מה שאתה מסוגל וגם מעל לזה, בכל הכוחות שלך, כדי להביא לחברה את כוח החיבור הטוב, בלבד. ובזה אתה רוצה לעשות את הדמות שלך דומה לבורא. אם אתה מעביר את הכוח שלך ובונה מהקבוצה לצידך חיבור יפה וטוב, אתה תתחיל להרגיש בזה שאתה בונה את דמות הבורא, כך הוא מתגלה. תנסה, אחר כך תתחיל לשאול לעניין.
שאלה: לגבי המסירות לדרך, אם אני רואה שהעבודה שלי לוקחת יותר מדי זמן ולא מאפשרת לי להקדיש יותר לעבודה רוחנית, האם יהיה נכון לארגן מחדש את עצמי למשהו שייקח פחות זמן ושיהיה לי יותר זמן למסירות נפש?
כן. יכול להיות שכן. אבל להיזהר שלא תאבד את העבודה ואז תהייה בכלל בבעיות לחפש עבודה ומי יודע מה תמצא. אבל אנחנו צריכים להשאיר זמן בכל זאת לעבודה רוחנית, שנוכל לדבר גם במשך היום עם העשירייה, שיהיו לי עוד איזה שעה, שעתיים ביום לקרוא את החומר, לחזור על שיעור הבוקר וכן הלאה. אלה דברים שדורשים זמן, כמה שכל אחד מסוגל.
אנחנו צריכים לחזור על השיעורים הקודמים כי אנחנו נמצאים כבר כמה חודשים בבירור היסודות לעבודה הרוחנית. ואני כל יום ויום נותן איזו חבילה קטנה חדשה שצריכה עוד יותר ועוד יותר להכניס אתכם לבירור רוחני. אני סומך על כך שאתם עושים את זה, שאתם אחר כך במשך היום עובדים על זה, משתדלים להיות בזה. עד כמה אתם מספיקים אני לא יודע, אבל חייב להיות זמן גם לזה, אין מה לעשות זה המקצוע, זה כמו שאתם רוכשים מקצוע אחר, אתם הולכים לאיזה קורס, לומדים בערב וכן הלאה, גם כאן זה אותו הדבר ועוד יותר מזה.
שאלה: מה יש במסירות נפש שבלעדיה לא ניתן להתקדם ברוחניות?
אתה לא שמעת מה אמרתי. אנחנו מקבלים שני כוחות מהבורא, לנו אין שום דבר, גם את היצר הרע וגם את היצר הטוב, את שני הכוחות אנחנו מקבלים מהבורא. בלי שני הכוחות האלה אנחנו נמצאים בדרגת בהמה, חיה, בלבד. ובזה שמתעורר באדם יצר הרע, "בראתי יצר הרע", מזה מתחיל האדם. "יצר האדם רע מנעוריו". ואחר כך כשהבורא הולך לתקן אותו, מביא אותו לקבוצה ואומר "קח לך", אז האדם מתחיל לקבל הדרכה ומקום העבודה שלו עם ההדרכה הזו הוא בתוך העשירייה, זה הכול. מפני שאתה מקבל את שני הכוחות האלה, גם את השמאל וגם את הימין, מהבורא, מי שעוסק בזה, מי שעושה את זה, הוא בונה מעצמו צורת אדם. אחרת נשאר "כולם כבהמות נדמו".
שאלה: צריך להקדיש זמן בעשירייה כדי להתקדם בקו האמצעי?
כן, וודאי שכל העבודה שלנו חייבת להיות בתוך העשירייה, ללא עשירייה זו לא פעולה רוחנית ואין שום תוצאה רוחנית. אנחנו חייבים לראות איך כל המחשבות והרצונות שלנו יתלבשו בתוך העשירייה וישנו אותה, ישנו אותה לכיוון החיבור, ובחיבור הזה לבורא, לכוח ההשפעה המשותף בינינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת אנחנו צריכים מהעשירייה כל אחד לפי היכולת שלו להשתדל לעשות משהו משותף בינינו שיש לו יותר ויותר את צורת הבורא. שבפנים אנחנו נמצאים ביצר הרע שלנו, בכל היצרים האלה שם, שכולם ממש כמו בור של נחשים, ומבחוץ אנחנו דווקא מעליהם עושים צמצום, מסך ואור חוזר, שאת כל הרע הזה שיש לנו שם בפנים דווקא אנחנו הופכים לכוח הטוב.
לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". וכך כמה שאנחנו גדלים אנחנו בפנים יותר ויותר מחזיקים את הכוח הרע הזה שהבורא ברא ורק בניגוד בין שני הכוחות האלה בנו אנחנו יכולים להבין אותו, לאתר אותו, לעשות מאיתנו את צורת האדם. אבל כול זה רק בעשירייה, אף אחד בפנים לא יכול לתאר, לעשות את זה, תמיד הוא ישקר לעצמו, תמיד ילך אחרי האגו שלו.
שאלה: יש עניין של לשתף, להוציא, אם יש הרבה כעס צריך להוציא את זה החוצה?
למה, למה להוציא את זה החוצה? וודאי שזה יוצא, ואני גם זוכר שכך הייתי בתחילת דרכי, אבל מה יש להוציא כאן כעס? אני מתכוון בין החברים, מה יש להוציא כעס בתוך העשירייה?
תלמיד: לפעמים כשאתה מדבר זה עוזר לך להבין מה קורה, כשזה נשאר רק בראש זה לא ברור, אבל כשמדברים עם החבר על המצב שמתרחש, להבין שהבורא סידר את זה, כדי לשחרר את הלחץ, לאוורר אותו.
אני לא חושב שכדאי לשחרר. תראה, מה שקורה, קורה, אצל המתחילים הכול קורה, ומתחיל נקרא אצלנו אדם שנמצא בדרך כבר כמה שנים טובות. אנחנו צריכים להבין שהדרך האמיתית היא כבר איזון, כשאני מאזן את ימין ושמאל בקו האמצעי. ולכן אם אני נמצא תחת השפעת הסביבה וכל הזמן רוצה להיות באיזון איתם אז כמעט ולא יקרה דבר כזה שפתאום אאבד את השליטה על התכונות המתעוררות בי, זה הבורא שמעורר אותם בהתאם לעד כמה שאני משתדל לבנות מקום בקבוצה לעיבוד הנכון של הנתונים האלו. נמשיך וזה יסתדר, המילים רק יבלבלו אותנו.
שאלה: יש משהו שמאוד מבלבל אותי, אם שני הכוחות האלה של קבלה והשפעה משמשים אותי כדי לבנות את צורת האדם אז האם בעשירייה אני לא צריך לבטל את כוח הקבלה? איך אני צריך להשתמש בכוח הקבלה הזה?
לא. אני באמת מרגיש את הבלבול הזה. את הרצון לקבל שלנו אנחנו לא יכולים לבטל וגם לא את הרצון להשפיע שאנחנו מקבלים, אנחנו לא יכולים לבטל שום דבר ולא צריכים, אלה כוחות שנמצאים במציאות מפני שאנחנו צריכים לקבל אותם, לקחת אותם ולייצב אותם נכון. שכוח שמאל וכוח ימין יתחברו לקו האמצעי, יחזיקו אותו, יבנו אותו, כי הוא לא קיים, והקו האמצעי הזה בדיוק ייתן לנו את צורת הבורא שממנו שני הכוחות האלה, רע וטוב.
קראנו כאלו פסוקים שבהם נאמר, שהרע לא מתבטל, אלא נשאר ביסוד של המדרגה והוא קיים כדי שנוכל לייצב, להשליט עליו את הכוח הטוב. ולא יכול להיות טוב יותר מהרע שמתגלה, אלא בחיבור של שני הכוחות האלו, כך אנחנו כל הזמן גדלים. ולכן אין רע, בסופו של דבר אני לא מסתכל על היצר הרע, הנורא, כמו על רע, זה "עזר כנגדו", כך מקובלים מכנים אותו.
שאלה: כשאני מסתכל על חיבור בחברים בשיעור יש אותי ואת החברים. איך תכונת מסירות הנפש תעזור לי לתת את עצמי לעשירייה?
אם אתה בכל הכוח שלך רוצה להביא את העשירייה לחיבור ולאיזון ולגילוי הבורא בתוך מרכז העשירייה אז אתה מתחיל לגלות ששום דבר בעשירייה לא מיותר. כמו שכל החברים שונים מאוד והשוני שלהם נקבע על ידי האור העליון שיורד דרכם, ולא שהם סתם נבנו ככה או באו משום מה ואני לא יודע מה קורה לי ולמה אני צריך אותם וכן הלאה, אלא אני מבין שזה אין עוד מלבדו, הבורא מסדר את הדברים האלה כך, כי אנחנו חייבים להתכלל בינינו לאחד, וזה מה שיש לפניי.
אני משלב את כולם יחד, את כל העשירייה, ואין לי כאן אחד יותר ואחד פחות, יותר קרוב אליי, יותר רחוק ממני, אני מסתכל על כל אחד ואחד, ודווקא כמה שכל אחד ואחד נראה אולי באיזו צורה רחוק ממני, שאני לא סובל אותו, לא יכול להסתדר עימו, דווקא ההיפך, אני רואה שכאן אני יכול לעשות עבודה יותר גדולה על ביטול עצמי, על מסירות הנפש שלי, כדי להרוויח כאן התקדמות רוחנית, לבנות משני הכוחות המנוגדים, אני והחבר, מקום כזה באמצע שיהיה יותר קרוב לבורא, כי הבורא כולל את כל הדברים האלה, כל האור וכל החושך נמצאים בו, הוא המקור של החושך והמקור של האור. ולכן אסור לי לשנוא שום דבר בעולם, אסור לי להגיד שיש בעולם משהו שהוא באמת רע, רע ביסודו. לא. אלא הכל נובע אך ורק מחוסר הסדר בין הכלים השבורים.
שאלה: העשירייה בונה באדם מסירות נפש?
אנחנו צריכים לפתח כל אחד בעצמו מסירות נפש וכשאנחנו באים להתחבר לעשירייה כדי לבנות בה את המבנה, אז במסירות הנפש שלנו אנחנו מתחברים למסירות הנפש הכללית וזו בעצם מהות הכלי הרוחני שאנחנו משיגים, לפי זה אנחנו זוכים לגילוי הבורא בתוך מסירות הנפש שלנו.
תלמיד: מה זו מסירות הנפש של האדם עד שהיא מתמזגת למסירות הנפש הכללית?
שאני מבין שהנפש שלי, הכלי הרוחני שלי, הנשמה שלי נמצאת באחרים ואם אני מבטל את עצמי אז אני נמצא כבר קשור לכלי הרוחני שלי.
תלמיד: איך אדם מוציא לפועל את היכולת למסור את נפשו?
הוא מבטל את המלכות שלו וכך הוא נכלל מט' ראשונות.
תלמיד: מאיפה אדם מקבל שכל לדעת מה לעשות נכון בכל מצב?
אין לו יותר אלא מה שרב"ש כותב כלפי העשירייה, רק לבטל את עצמו כלפי העשירייה, להגיע למסירות נפש ולקבל כוחות והכוונות מהבורא.
תלמיד: והעשירייה יכולה לעזור לי למסור את הנפש? איך היא יכולה לעזור פה?
העשירייה נותנת לי דוגמה, כוחות, תמיכה להגיע למסירות נפש.
תלמיד: מה נחשב תוצאה טובה של תרגול יומי? אתה אומר שעד סוף היום אנחנו צריכים לסחוט את המנה היומית שאתה נותן לנו עד השיעור הבא. נניח שהיום, סוף היום יגיע, מה זה אומר שעשיתי עבודה טובה עם הנושא הזה של מסירות נפש עם מה שקיבלתי היום בשיעור?
שאני בסוף היום יכול להגיד שעברתי כמה מאמצים שלי להיות במסירות נפש ושאני הבנתי ולא הבנתי, השגתי ולא השגתי, עברתי בקיצור במצבים כדי לייצב את עצמי במסירות נפש.
שאלה: אנחנו מדברים על זה שאי אפשר לקרוא למשהו רע בעולם הזה, הכוונה לעולם הרוחני או שגם לעולם שלנו?
רק בעולם הרוחני אנחנו צריכים להגיד שאין שום דבר רע אלא הכול מגיע מכוח הטוב וכך משפיע עלינו. בעולם הגשמי אנחנו לא מסוגלים כך לחיות ולהרגיש ולהגיב, זה עוד יבוא, אבל בינתיים לא. אסור לנו להסתכל על כל העולם הזה שיש לפנינו בחמשת החושים הבהמיים שלנו, שבהם אנחנו נמצאים בעולם האמת ובמסירות נפש וכן הלאה, זה הכול עולם השקר ומתנהג לפי האגו הקטן של האנשים.
אנחנו לא מתחשבים בעולם הזה כמו חלק בעולם הרוחני, זה עוד רחוק לחבר את העולמות, אנחנו פשוט קיימים פה ממש כמו כולם. אני לא לוקח דוגמה מהם יותר מזה ולא נמשך אליהם יותר מידי, אני פשוט מתקיים לידם כדי להתקיים. תסלח לי אבל כמו חתול שקיים לידך והוא מקבל אוכל, יש לו פינה וכך הוא קיים בדרגת החי, אני גם רוצה להתקיים כמו חתול בעולם הזה בדרגת החי, כי כל התיקון שלי, כל הכוונה שלי, כל מהות החיים שלי זה לעשות מעצמי אדם.
ולכן אני לא צריך יותר מהעולם הזה, אם אני קיים בדרגת דומם, צומח, חי במסגרת העולם הזה, ומפתח ממני דרגת המדבר כדי דרכה לראות את העולם, את המציאות האמיתית ולא המדומה, אז כך אני מצליח. לכן אנחנו לא צריכים להתערבב בעולם הזה יותר מידי, רק בבחינת זה שאנחנו יכולים לפרסם משהו משלנו, אבל אני קיים בעולם הזה רק בדרגת חי, שמקבל מהעולם הזה אוכל, מין, משפחה וכבר בכסף, כבוד, מושכלות, אני משתדל להשתמש בהם כדי לעלות לדרגה יותר עליונה.
שאלה: איך עלינו לברר תכונות שעוזרות להבין שהכול עובר דרך הבורא, איך להעביר הכול דרך העשירייה?
אני לא לוקח מהעולם שלנו ומהיום שלי שום דבר לרוחניות, שום דבר, אני לוקח רק מהחיים שלנו בתוך העשירייה, מהחיבור שלנו, מהריחוק שלנו, מכל ההפרעות שלנו, רק את זה אני לוקח לחיים הרוחניים שלי. מה יש לי לקחת מהעולם הזה? איך שכולם מתנהגים, מכל החדשות האלה, מכל הדברים האלה? אני לא צריך את זה לעלייה רוחנית. אני לוקח בחשבון רק את היחסים שלי עם העשירייה עד כמה שאנחנו נמצאים בהתחברות יתר בינינו. מה פתאום שאני אתכלל בעולם הזה, מה יש לי עימו? אתה יודע בכלל מה קורה בעולם, מה שאתה קורא באינטרנט, מה שאתה שומע בחדשות? לפי זה אתה רוצה לקבוע את ההילוך הרוחני שלך? אז אתה מסכן, שום דבר לא יצא לך.
שאלה: למרות התנאים הקשים שמתגלים בעשירייה מה יכולה להיות הדרישה שלנו מהבורא על מנת לתחזק את מסירות הנפש ברוח טובה?
אם אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי החברים בעשירייה, אם אנחנו כך עושים, אין לנו שום קושי בחיי העשירייה בלהתקדם כלפי הבורא, אלא כל הקושי שמתגלה הוא כדי שאנחנו נעשה על זה עוד יותר מסירות נפש, עוד יותר נתכלל יחד כולם, עוד יותר נרגיש שהבורא קרוב אלינו וכן הלאה. העיקר לא להתפזר לכל מיני כיוונים שקריים.
שאלה: אם הכול נמצא בעשירייה אז החברים בעשירייה כולל אותי מציגים את כל היתרונות והחסרונות של העולם הזה בתכונות?
אני לא יודע למה אתה מתכוון "העולם הזה". כל כך הרבה דיברנו על העשירייה שאין לי יותר מה להוסיף. אתה צריך פשוט להיות כלול בתוך העשירייה ולחשוב רק איך להתחבר איתם יחד למבנה אחד וזהו. וכל העולם הזה, מה זה "כל העולם הזה"? אתה לא צריך אותו כי הוא מדומה. אנחנו צריכים להתחיל להרגיש את הכוחות הרוחניים שמנהלים את הכול וגם מציגים לנו את העולם הזה המדומה, ואז נבין יותר מה קורה כאן ואיך נכון להתייחס לכל דבר שאנחנו מרגישים בחמשת החושים שלנו הבהמיים, הגופניים.
שאלה: איזה חיסרון מביא אותנו למסירות הנפש, איך אני אגלה את החיסרון הזה?
מתוך זה שתחשוב. כי בסך הכול אתה נמצא תחת שליטת הכוח העליון שממנו אתה מקבל גם כוח קבלה, גם כוח השפעה. וכמה שתבטל את האגו שלך שמפריע לך לקבל את שני הכוחות האלה בצורה נכונה, אתה תוכל למזג את שני הכוחות האלה יחד, ואז על ידם להתקדם דרך חיבור עם העשירייה, כדי לייצב את העשירייה איתך יחד לבורא.
בסך הכול שוב, הכול מתממש בתוך העשירייה, ומסירות הנפש זה כדי שאנחנו נבין, נרגיש עד כמה אנחנו צריכים להיות בצמצום, בביטול, שאין מצידנו שום דבר. מסירות נפש, זה היסוד של בניית הפרצוף הרוחני, שכמה שאני מבטל את עצמי לפי זה אני יכול להתחבר עם החברים ואז דרכם עם הבורא שהוא בסך הכול הכולל. ואז מתוך כוחות דקבלה שאני מצטרף אליהם, אני מתחיל לרכוש כוחות השפעה, להבין אותם, להרגיש אותם והם יתפתחו בי. אין כאן שום דבר שלא למדנו.
שאלה: איך אני יכול לפרש את מה שאני מקבל מהעולם שזה גורם לי לבעיות להתחבר עם העשירייה?
אנחנו לא דיברנו על זה היום, אבל אני אענה לך. אם אני מקבל בעיות מהעולם הזה, אני משתדל לטפל בהן בצד. כאן זו הקבוצה, החברה, בני ברוך, הבורא, כך אני הולך, זו הדרך שלי בחיים. בצד יש לי משפחה, עבודה, כל מיני דברים בעולם הזה. בינתיים אני צריך להסתדר כאן כמו שהעולם דורש ממני, וכמו שאני יכול לדרוש ממנו, אבל לא לחבר את שניהם יחד.
זה העיסוק הרוחני שלי שבו יש לי עשירייה, קבוצה גדולה של בני ברוך, מורה, בורא וכן הלאה. אלה החיים הרוחניים שלי. זה לגמרי מנותק מהמקצוע שלי, מהמשפחה שלי וכל הדברים, אני לא מערבב את זה עם זה בכלל, אסור לעשות את זה. תבדקו את ההתנהגות שלכם בקבוצה, ושלא תהיה ערבוביה בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים.
שאלה: העשירייה צריכה לעלות בשלבי הסולם להגיע לרוחניות. אני מבולבל מהרבה משימות ומטרות שיש לנו כמו ביטול, עיבור, מסירות, קבלת עול מלכות שמיים. יש איזה כיוון אחיד שיהיה יותר קל למעשה להתמקד בהשגת המטרה? מה היית ממליץ?
חיבור.
שאלה: לפי מה ששמעתי ממך, ברגע שמתבטלים בעשירייה מקבלים הכוונות. מה נדרש ממני כדי להבחין ולפעול נכון לפי הכוונה שהתגלתה?
אם תקרא מה כותב רב"ש, תבין מה אתה צריך לעשות כדי להתכלל בעשירייה. אין לי מה להוסיף.
תלמיד: אחרי שהתכללתי, אמרת שיש הכוונות, מקבלים הכוונות.
מתוך אותה נקודת ביטול כלפי העשירייה אתה מתחיל לקבל הכוונות יותר נעלות מהבורא, ואז תרגיש. אם יש לך ביטול כלפי העשירייה, אתה נכלל כבר במרכז העשירייה, אתה נמצא באיזה מגע עם הבורא. אפילו מגע כזה שאתה לא כל כך מזהה, אבל דרכו אתה כבר מתחיל לקבל את ההבחנות הבאות.
שאלה: אנחנו מתחייבים להתחבר בביטול למרכז העשירייה?
כן. אנחנו צריכים להתחבר כלפי מרכז העשירייה, להתבטל כלפי מרכז העשירייה, לתאר ששם נמצא הבורא, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת".
שאלה: כל החיים והאיחוד בעשירייה, האם הם אלה שמגדירים את התמונה הדמיונית של העולם?
אנחנו לא מדברים על העולם הזה ומה אנחנו מגלים ומרגישים. בואו נעשה עלייה רוחנית, ואז מהגובה של העולם הרוחני נדון איך נראה העולם הזה.
שאלה: איך במעשה לפעול במשך היום בעולם המדומה שלוקח ממני הרבה כוחות ומחשבות ועדיין להיות במסירות נפש?
יפה אמרת. ואז ממך והלאה אנחנו מתחילים לקרוא מה כתבו המקובלים על "מסירות נפש".
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "מסירות נפש". קטע ראשון מתוך בעל הסולם.
"ענין היגיעות, שהאדם מתיגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל בענין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות".
(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ח. "ענין היגיעה")
זאת אומרת, קודם כל, אי אפשר לעלות למדרגה, אפילו לראשונה, בלי מסירות נפש. ובכל מדרגה ומדרגה, כי אנחנו רוצים לעלות בכל המדרגות רוחניות, אז לכל מדרגה ומדרגה, אנחנו נצטרך להכין מסירות נפש שמתאימה לאותה המדרגה. לכן הדבר הזה, מסירות נפש, חייב להיות מורגש בנו כחיסרון שאותו אנחנו צריכים לייצב, לממש. וכל פעם תהיה לפנינו עלייה רוחנית לפי דרגת מסירות הנפש שרכשנו.
שאלה: הוא כותב שאני צריך להכין את עצמי למסירות נפש שלמה ואחרי זה גם קבועה, מה זה אומר?
צריכים להיות במסירות נפש שלמה. לפי המצב שלי, אני לא יודע מה זה שלמה, אני אף פעם לא יודע מה זה הכול. הכול זה כנראה הבורא, שגם אני לא יודע מה זה. אבל לפי המצבים שאני מגלה בעצמי, מתוכם, אני יכול להגיד מה זה נקרא מסירות נפש ממני. שכל הכוחות, כל הרצונות, כל הכוונות שלי מכוונים דרך החיבור להשפעה לבורא, כמה שאני יכול לתאר את זה.
יש לפני דוגמה, פורמט מיוחד שדרכו אני יכול לייצב את עצמי לכוח העליון. אז אני צריך לבטל את עצמי כלפי החברים, אני צריך להתחבר עם החברים, אני צריך להיות במסירות נפש כלפי החברים, ובצורה כזאת אני מגיע ליחס נכון לבורא. יש לפנינו עבודה די ברורה, הבעיה היא שאנחנו עוד לא עושים אותה יחד, וזו כל הסיבה לחוסר ההצלחה.
תלמיד: אבל מה זה אומר שהבורא והחברים בעשירייה מסתירים לי את כל האופק?
שחוץ מהם, אני לא רואה לפני שום צורה אחרת, שום מערכת אחרת שאליה אני צריך להתחבר, שבה אני צריך להתכלל, שדרכה אני רוצה להשיג את הכוח הפנימי שמייצב אותם כלפי. נראה לי שזה החברים, זה לא החברים, הבורא עומד מאחוריהם, מאחורי כל חבר וחבר ואחרי כולם עומד הבורא ומייצב לי את הצורה הזאת. ואז אני רואה את החברים האלה, ברגע שאני מוכן לקבל אותם, זאת אומרת, לבטל את עצמי ומוכן לקבל אותם, להצדיק אותם, להצדיק כל חבר וחבר ולהכניע אותו לקו זכות, בזה אני בעצם מכייל את עצמי כדי דרכם לגלות את הבורא.
תלמיד: איך ליצור אווירה כזאת בעשירייה שכולם ירגישו מתח כזה במהלך היום, שזה יהיה הדבר היחיד שעליו אנחנו חושבים?
אני לא כל כך דורש מהחברים שהם יעשו דברים, אלא אני מבין שמה שאני מרגיש מהם זה "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן קודם כל אני צריך לראות אותם מושלמים, ורק אני שנמצא בחוסר דבקות, בחוסר כוונה נכונה כלפיהם, קודם כל את זה, ואחר כך אני יכול לבקש מהם שיעזרו לי בזה שהם יראו לי שאנחנו באמת נמצאים בעשירייה מושלמת. זו כל העבודה שרב"ש כותב.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן שאדם צריך להרגיל עצמו למסירות נפש. יוצא שבמהלך היום, אני כל הזמן צריך להכריח את עצמי לבחור את הכיוון של העשירייה במקום את שלי?
ודאי. מה זה רצון של העשירייה? להיות מחוברים כאחד ואתה צריך לקחת על עצמך, גם את אותה משימה. מה חדש?
שאלה: אני מנסה להבין מה זה מסירות נפש. זה כאשר אני לא בוגד במשהו, או שיש לי אפשרות גם לבחור, לשנות משהו? אתה אומר שהבורא מסתיר לי את כל האופק.
אבל אתה הגעת לזה שהוא נמצא לפניך, וממלא את כל העולם. אתה גרמת לזה, אתה עשית את זה. אתה מבין, זה לא שהוא עושה לך את זה. אתה, בפעולות שלך בעשיריה, בתמיכה עם החברים, הגעת למצב שבאמת אתה רואה שכבודו מלא עולם, שאין מקום פנוי ממנו. שהאור העליון ממלא את הכול, ונמצא במנוחה מוחלטת.
תלמיד: האם יש לי בחירה בעבודה הרוחנית, משהו שאני יכול לשנות, אני יכול לא להיות במסירות נפש?
אני לא יודע, אני לא רוצה להיכנס לזה. הבעיה שאיתך אני לא נכנס למורפולוגיה, ולכל הפלפולים האלה. יש כאן גם עניין של שפה. אתה מקבל תרגום לרוסית, ושם המילה הזאת נמצאת במובן אחר. המילה הזאת כבר נושאת בתוכה מטען אחר מאשר בעברית. מסירות נפש זה נקרא שאני מוסר, מוסר את עצמי לשליטה של הכוח העליון. זה דרך הקבוצה, כי בעצם הקבוצה לפני ומציגה לי את הכוח העליון. ודרכה, אם אני מתחבר אליהם, אז אני מתחבר לכוח עליון, כשאני באמת מוסר את עצמי לקבוצה, ודרכה לבורא. ויותר מזה אני לא יודע מה להגיד בינתיים.
שאלה: אמרת שתכלס העבודה שלנו ברורה, רק הבעיה שלנו שאנחנו עוד לא עושים אותה ביחד, וזאת הסיבה לחוסר הצלחה?
כן.
תלמיד: מה האינדיקציה לזה שאנחנו עושים אותה ביחד, כאילו במהלך היום?
אני לא יודע, אבל אם תעשו אותה יחד, מיד תגלו את הבורא, מיד.
תלמיד: מה זה נקרא לעשות יחד?
יחד, זאת אומרת, שעד כמה שאתם מסוגלים במצב שלכם להיות מחוברים יחד, להיות מכוונים, מתוך זה להתחבר יחד, לכוח עליון אחד.
תלמיד: אבל באיזה מובן הביחד הזה? עכשיו כשאנחנו ביחד ויש איזו הרגשה שאנחנו ביחד, אפילו בגלל הפיזיות הזאת. בסדר, זה וירטואלי, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו ביחד. אבל במהלך היום כשכל אחד זרוק בפינה שלו, איך אנחנו יכולים להרגיש את הביחד הזה, לייצב את הביחד הזה, לבדוק?
עדיין הרצונות, הכוונות, הנטיות שלכם לא מכוונות לחיבור, הן עדיין לא מכוונות לחיבור. מסירות נפש זה כשאתה מתנתק מ"האני" שלך, ונדבק לקבוצה, זה הפירוש הפשוט. אחר כך בפנים, בתוך הקבוצה, אתה מתחיל לזהות עוד מטרות יותר פנימיות, צורות יותר פנימיות ואתה הולך במסירות נפש כלפיהן, אתה מתנתק מ"האני" שלך, ומצטרף לצורה יותר חיצונה.
תלמיד: אז הביחד הזה בעצם בסופו של דבר קורה בהרגשה של האדם עצמו, הפרטי, או שיש ביחד כללי?
בינתיים אין לך כלים כדי שזו תהייה הרגשה פרטית שלך. אין, בינתיים זה כך.
שאלה: אני מבין שהביטול זה הבסיס למסירות נפש. איך אני יכול לבדוק שהאגו לא מוביל אותי לא נכון?
כשאתה מרגיש במקום עצמך, את החברים, זאת הבדיקה. כש"האני" מתבטל, ובמקומו אתה מרגיש את החברים. ואחר כך החברים מתבטלים כביכול, ואתה מרגיש את הבורא.
שאלה: האם יש דרך להעצים את המסירות בעשיריה?
לייצב את המסירות בעשיריה אפשר על ידי מה שרב"ש כותב, איך אנחנו מבטלים את כולם, כל אחד את עצמו כלפי העשיריה. יש בזה ודאי תנאים פנימיים, חיצוניים, למה, בשביל מה, וכן הלאה. יש הרבה נתונים כוללים פנימיים. אבל זה כבר אחר כך. השבלונה היא כזאת, זאת אומרת, הצורה הכללית היא כזאת. יש לי עשיריה, וחיי העשיריה יותר גדולים, יותר חשובים לי מהחיים שלי.
קריין: ציטוט 2.
"מסירות נפש ברוחניות, אין לה שום ערך לגבי מסירות של הגשמיים. כי אצל הגשמיים, המסירות נפש היא האמצעי, ולא מטרה. מה שאין כן ברוחניות הוא להיפוך, שמסירות נפש היא המטרה."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
זאת אומרת, אני לא צריך שום דבר, חוץ מבסופו של דבר לבטל את עצמי לגמרי, על פני כל אותם כוחות, תנאים, מחשבות, רצונות, תכונות שאני מקבל מהבורא, ודאי. או בימין, או בשמאל, או בכוח הקבלה שהוא מייצב בי, או בכוח השפעה שאני מבקש ממנו. אבל כלפי כל הדברים האלה, ימין ושמאל, אם אני מבטל את עצמי, אז אני נמצא בקו האמצעי, שאני מגלה, והוא בעצם המקור של ימין ושמאל. ובביטול שלי שמעוררים בי, גם ימין וגם שמאל, אם אני מבטל את עצמי, אז אני נמצא בדבקות, בחיבור עם הכוח העליון הזה, עם הבורא. לכן מסירות נפש היא האמצעי וגם המטרה, ואין אחריה שום דבר. כי זה הכלי שבו אני מגלה את "אין עוד מלבדו".
קריין: ציטוט 3.
"הנה ידוע דתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובשביל כוונה זו ברא הקדוש ברוך הוא יש מאין את הרצון לקבל תענוגים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה סוד הצמצום, שהוא סוד ההסתר. ואז יש מקום לעבודה ובחירה, שהאדם יקבל עליו את התורה ומצוות, בזמן שאינו מרגיש את העונג שבהם.
ואחר כך כשגמר את עבודתו, שזהו על ידי הסתגלות במעשים דלהשפיע, היינו שאינו רוצה לקבל שום תענוג, אלא כל כוונתו הוא אך להשפיע לה', היינו כל מה שיש ברשותו, הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא, היינו אפילו החיים שלו, שהוא כל היקר, כי "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו", גם את הנפש הזה הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא.
וזהו עבודה דמסירות נפש, שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו אחר כך כל התענוגים שהוכן עבורו, ולא יהיה במתנת המלך שום פגם של בושה."
(הרב"ש. 886. "מלכויות זכרונות ושופרות")
זאת אומרת, מסירות נפש זה אותו הכלי, אותו התנאי שבו אדם מקבל קשר עם הבורא, ומרגיש עד כמה שהוא נמצא עם הבורא. לא בלקבל, ולא בלהשפיע, אלא נמצא עימו באיחוד. לכן אין בזה מדידה של לקבל, להשפיע, לתת, מסכים ודרגות, וכן הלאה. אלא מסירות נפש. זה הדבר הכי נקי שיכול להיות. שכל מה שיש באדם ומה שהוא מקבל, הוא רוצה להיות למעלה מזה, וללא שום תנאי. לכן הביטוי הזה מסירות נפש, שכל מה שיש עד הנפש, הוא מוכן לשייך ולמסור למקור העליון שלו.
שאלה: האם תוכל להמליץ לנו תרגיל כדי לכוון את ההרגשות שלנו למרכז העשיריה, כדי לעשות את המסירות נפש הזאת?
אני יכול, בבקשה תעשו מה שרב"ש נותן לכם. כל אחד צריך לבטל את עצמו כלפי החברים, זה אותו דבר, זה התנאי הראשון. מסירות נפש בכל דרגה ודרגה יותר ויותר משובח, מורכב, תנסו, כן.
שאלה: ברור שאנחנו עושים את מה שרב"ש אומר בכל העשיריה. האם אנחנו יכולים לקבל ממך תרגיל לכוון את כל המחשבות, אולי איזה מאמר ספציפי של רב"ש עבור כל הכלי העולמי, שנעשה משהו במשך היום, שאנחנו נחשוב על זה ונשתוקק לזה?
בואו ננסה, נבקש שיחפשו איזה מאמר מיוחד שיעזור לנו יותר להתעמק במסירות נפש. עד סוף השיעור אולי כבר יהיה לנו. בסדר גמור. נשתדל.
שאלה: ביחס למסירות נפש, איזה מטרה אנחנו צריכים לשים לפנינו בעשירייה, ללכת מעל הדעת, ללכת לעבר איזה רגש כלשהו?
מסירות נפש כוללת את כל התנאים האלו שאתה יכול להגיד ועוד כמה שאתה עוד לא יודע. כל הדברים שאנחנו רק יכולים לבטל ולחבר, ושוב לבטל, כל דבר ודבר שמתעורר בנו שהוא חוץ ממסירות נפש, חוץ מביטול עצמי, הכול נכלל גם במסירות נפש. זאת אומרת, "ביטול היש", מה שנקרא, אבל בצורה, לא רק פסיבית. אלא גם בצורה אקטיבית, שאני פועל כדי לגרום לביטול נפש בעשירייה. כי אם עשירייה לא מגיעה לביטול הנפש שלה ביחד, אז היא לא הופכת להיות לכלי, זה העניין. ואנחנו אנשים עם רצונות לקבל מאוד מאוד גדולים, אכזריים, קשה לנו להגיע למסירות נפש. אנחנו נשמות של הדור האחרון, לא כמו שהיה פעם, אנשים היו נמצאים בלימוד כמה חודשים וכבר היו יכולים להרגיש הבחנות רוחניות, היום זה לוקח הרבה זמן.
שאלה: מה זה אומר למסור את הנפש לבורא? הרי הנשמה היא לא בי, היא בחברים שלי, תסביר בבקשה.
"נפש" זה נקרא הדרגה הרוחנית הראשונה שנמצאת לפנינו שגם אותה אני מבטל, מוותר עליה לטובת הנתינה לבורא. אני לא רוצה שום דבר, רק להיות בלהחזיר לבורא כביכול את מה שקבלתי ממנו., אנחנו עוד נלמד מהפסוקים. המושג הזה הוא די מורכב, מסירות נפש, מילים פשוטות, אבל, [עוד נלמד].
,
שאלה: איזה קשר בין מסירות נפש ומ"ן?
לא יודע. עוד לא למדנו את זה. מ"ן זה בקשה. מסירות נפש זה לא בקשה.
שאלה: האם יוצא שמסירות נפש מורכבת מחשיבות אבל גם מעביות?
ודאי.
תלמיד: ואם זה עביות, היא באה בדרך כלל על חשבון החשיבות, אז מהו המצב שחשיבות יותר גבוהה מביות?
אני רוצה להגיע למסירות נפש בכל התנאים שמתגלים בי, זה הכול. אני לא מפרט עכשיו את הפרטים.
קריין: לעניין הבקשה של מיגל ממקסיקו שנקרא כולנו במהלך היום מאמר שעוסק בעניין "מסירות הנפש", אז החברים ממליצים על "שמעתי רי"ט". זה נמצא גם ב"כתבי בעל הסולם". זה נקרא, "ענין מסירות נפש". זה שם המאמר.
בסדר, נקרא אפילו אולי היום.
שאלה: אתה תמיד אומר שאנחנו צריכים לחכות לכולם כדי להתקדם. אבל בתנאי כמו שאתה מדבר עליהם כרגע אנחנו מרגישים איזו מגבלה. איך אנחנו יכולים לחלק את העבודה שלנו כך, שמצד אחד נהיה קשורים לכל מה שאתה אומר לנו לעשות בתור כל עולמי, ומצד שני שנוכל ליפול עם הרבה באהבה כלפי אלו שצולעים, שיש להם צורך בהרבה תשומת לב ככה שכולנו ביחד נוכל להתקדם?
אין שום בעיה, תתחיל לעבוד ואתה תראה שאין שום בעיה על מה שאתה מדבר. זה סתם נראה לך שאתה לא יכול לשלב את הדברים., כי המטרה היא אחת, הדרך היא אחת וכולנו צריכים ללכת בה. ואל תביא אותנו למצב שכאילו יש לכל אחד נתיב משלו, זה לא נכון.
קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמ' 656, מאמר "שמעתי רי"ט", מאמר בשם בשם "ענין מסירות נפש".
לכולם יש על מה להסתכל?
קריין: כן. זה יופיע תכף בכתוביות וזה נמצא כבר בחומר לימוד ב"ערבות" בכל השפות.
ריט. ענין מסירות נפש
שמעתי
"הנה העבדות צריך להיות ביראה ואהבה. הנה על בחינת אהבה, לא שייך לומר, שצריכים ליתן מסירות נפש על זה. מטעם שזהו דבר טבעי. שהאהבה עזה היא ממש כלות הנפש, כמ"ש: "עזה כמות אהבה". אלא עיקר מסירות נפש הוא בבחינת יראה. זאת אומרת, שעדיין אינו מרגיש טעם אהבה בהעבדות, אלא שהעבדות אצלו על דרך הכפיה.
וזה כלל, שהגוף אינו מרגיש דבר, שהוא על דרך הכפיה, מטעם שהוא נבנה על דרך התיקון. והתיקון, שהעבדות צריך להיות בבחינת אהבה גם כן. שזהו תכלית הדביקות, כמ"ש: "באתר דאית טרחא, תמן אית סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]".
ועיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם בהעבדות, וכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש. זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, שבכל עשיה שהוא עושה הוא מרגיש יסורים נוראים, יען שהגוף מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים.
ובזמן הקטנות, אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו שום תענוג בהעבדות. וכן אינו מאמין שיהא טובה לאחרים, יען כיון שאינו חשוב לעצמו. אם כן מה הנאה יהיה מזה לאחרים? אזי היסורים קשים. ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה היסורים. עד שנתקבצו היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה עלינו רוח ממרום".".
זה לא כל כך מספיק וברור. אנחנו נחזור על המאמר הזה אולי אחרי שנברר את כל העניין של מסירות הנפש. בינתיים נמשיך..
קריין: ציטוט מספר 4 במסמך "מסירות נפש". כותב הרב"ש.
"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
קריין: 6. מתוך "זוהר לעם".
"בשני צדדים מפורשת האהבה להקב"ה: יש מי שאוהב אותו משום שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביב לו, מושל על שונאיו, דרכיו יִכּוֹנו לו, ומתוך כך אוהב אותו. ואם יהיה לזה ההיפך, והקב"ה יהפוך עליו הגלגל בדין קשה, יהיה שונא אותו, ולא יאהב אותו כלל. ומשום זה אהבה זו אינה אהבה שיש לה יסוד.
שמתוך ששורש אהבתו מיוסד על דבר משהו, נמצא, אם בטל הדבר, בטלה האהבה.
אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין."
("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "המצווה השנייה", סעיפים 201-200)
שאלה: איך להתכלל בבורא כך שכל התוצאות מהעבודה יהיו עבורו?
אתה נמצא בו ולא יוצא, אף אחד לא יוצא ממנו, כי הוא ממלא את כל העולם, זה נקרא "כבודו מלא עולם" והעולם נמצא בו. אלא כדי לגלות את המצב האמיתי, המקובלים שהשיגו את המצב האמיתי נותנים לך עצות מה לעשות. העצה העיקרית כדי שאתה תגלה שאתה נמצא בתוך הטבע, בתוך הכוח העליון ושהוא שולט ושורה בכול, נדרשת מצידך מסירות נפש. בזה שאתה מסלק את האגו שלך מהחושים שלך, אתה תגלה איך שהבורא ממלא את העולם ומבצע את כול הפעולות.
אתה סך הכול מגלה את האמת, שהבורא ברא בכוונה את האגו שלך שמסתיר את הבורא. עד כדי כך שאתה לא מרגיש אותו בכלל. ועליך לבקש ממנו, לעשות כל מיני פעולות בעשירייה וכן הלאה, כדי להשתדל לדרוש ממנו לסלק את ההסתרה, זה נקרא "מסירות נפש".
שאלה: מה זה אומר שאפילו תוצאה של עבודה רוחנית שלי אני מוסר לו? זה גילויים? מה שאני מרגיש?
אתה לא עושה שום דבר, אתה סך הכול רוצה להסיר הסתרה מעצמך, לא יותר מזה. זה נקרא "ואכלת ישן נושן", שסך הכול אתה מגלה את האמת שקיימת בכל המציאות, אלא שהיא רק נסתרת ממך. ואז אתה מגלה שכל העולם נמצא כבר בגילוי ורק אתה עכשיו מגלה את העניין האמיתי, עד גמר התיקון.
תלמיד: אז מה אני נותן לו?
אתה לא צריך לתת לבורא שום דבר. אתה רק צריך לבטל כל ההפרעות מלגלות את הצורה האמיתית, זה נקרא "מסירות נפש". שאפילו מה שיש לך, הנפש הבהמית, אתה מוס לו בחזרה. אתה לא רוצה את זה, אתה רוצה רק לגלות את האמת כדי לעשות לו נחת רוח.
אל תיכנסו למילים כי אתם מקבלים תרגומים שהם לא בדיוק תואמים למהות המילים. מתוך הפסוקים תלמדו על מה מדובר. סך הכול מדובר על דבר פשוט, אם נבטל את האגו שלנו בצורה מעשית כלפי עשירייה, אנחנו נגלה שהבורא הוא הכוח היחידי שפועל בכל המציאות וממלא את הכול.
קריין: תודה לחברים. הגיעו עוד המון המלצות. נקרא ציטוט 7. מתוך "ליקוטי תפילות".
"ותזכני ברחמיך, להתפלל במסירות נפש באמת, ואזכה לבטל כל ישותי וגשמיותי, ולא אתפלל בשביל תועלת עצמי כלל, רק אזכה להתבטל לגמרי בשעת התפילה, כאילו אינני בעולם כלל, וכל כוונתי בתפילה יהיה רק לשמך באמת, להעלות השכינה מהגלות, לגלות אלוהותך בעולם."
("לקוטי תפילות". תפילה ט"ו)
(סוף השיעור)