שיעור הקבלה היומי20 ספט׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 20.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה
קריין: שיעור בנושא - ראש השנה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 10.
אנחנו צריכים לעשות דין וחשבון. אם יש לנו מטרה, אם דורשים מאיתנו להגיע אליה, וכל כוחות הטבע מכוונים לזה, אז אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו איך אנחנו נמצאים בקשר עם כל התנאים שבהם אנחנו נמצאים. אנחנו לא יכולים לזלזל בשום דבר, כי בסך הכול אנחנו נמצאים במערכת כוחות ולכן ככל שנשתדל להיות איתם באיזון, בהרמוניה, בהתקשרות נכונה, כך כנראה נרגיש אותם יותר, נבין אותם יותר ונתקדם למצב הרצוי של התיקון הכללי של האדם בעולמו.
אנחנו נמצאים ברשת כוחות, ורשת הכוחות הזו פועלת עלינו מכל הצדדים, ולאזן את כל הכוחות האלו זה בעצם המקצוע שלנו, להיות אדם, הדומה לבורא בזה שגם את הרע וגם את הטוב, את כל הכוחות האלו אנחנו מאזנים ומייצבים בנו כך שכולם פועלים באיזון הנכון. אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע ואין חושך בלי אור ואור בלי חושך אלא הכול צריך להיות מאוזן, מגוון ואת זה אנחנו צריכים למצוא.
לכן כתוב, לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו שמיים וארץ1, כי הבורא רצה דווקא שיהיו גם שמיים וגם ארץ, אור וחושך, וששניהם יעזרו זה לזה כדי לפרש, כדי להבליט, כדי להגדיל זה את זה, כך שנראה שאין אחד ללא האחר אלא אנחנו קיימים בין שני הכוחות המנוגדים האלה ואנחנו יכולים להשתמש בשניהם כדי להבין את כל עומק הבריאה. בתוך זה אנחנו משיגים את התכנית, את מטרת הבורא, למה הוא עשה את הבריאה בצורה כזאת, ויכולים להודות לו על כל מה שחשב והכין לנו. ובינתיים אנחנו צריכים להכיר את שני הכוחות האלה, באיזו צורת חוסר איזון הם נמצאים ואיך להביא אותם לאיזון דרכנו, כי אנחנו נמצאים בין שני הכוחות האלו.
קריין: הדין שדנים את העולם, קטע מספר 10 אומר הרב"ש.
"ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ. והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא השופט והדיין, והוא והמוציא לפועל. כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש דין למטה אין דין למעלה".
(הרב"ש. אגרת כ"ט)
אחרי שכנראה עברנו משהו בשנה הקודמת, אנחנו מתקרבים כתוצאה מזה ליום הדין, לזמן של הדינים. שדנים את האדם לא על מה שהיה לו, אלא דנים אותו האם הוא נמשך לטוב או חס ושלום לרע. זאת אומרת ברגע זה איך אתה מסודר, למה נוטה ליבך. ומהמקום הזה, מהנטייה הזאת שאליה אתה נמשך עכשיו, אתה כבר בטח תכנס לשנה חדשה, לתקופה חדשה, ולפי הנטייה שלך, תצא לך שנה חדשה.
לכן הדינים האלו הם בעצם תיקונים שמתקנים את האדם כדי שלא ילך בעתיד לכיוון הלא נכון. כמו שרב"ש אומר "והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו," ולכן כדאי לדון אותו ולכוון אותו כדי שילך בצורה נכונה וטובה. לכן כל הדברים שעכשיו מצטיירים באדם, מתבהרים באדם, כולם מסודרים בצורה כזאת כדי שילך ישר ונכון למטרת החיים ולא יתבלבל בדרך.
המקום הזה, המצב הזה נקרא "ראש השנה", כלומר בנוסף לכך שדנים את האדם הוא מקבל את הכיוון הנכון יותר ועל ידי התיקונים האלה הוא כבר ממשיך את החיים הנכונים שלו.
שאלה: מה זה אומר שיש דין למטה ואין דין למעלה, אם רב"ש כותב כאן שהענפים נובעים מהשורשים?
אנחנו מרגישים כך גם על עצמנו וזה כך גם למעלה, אנחנו עוד נברר את זה. אתה צודק שיש כאן שאלה, אבל השאלה היא לא בזה שיש למעלה ויש למטה, אלא היא יותר קרובה אלינו בינתיים. איך אנחנו יכולים להרגיש שנמצאים במקום הדין, שיש עלינו הגבלות, לחצים, תנאים ואנחנו צריכים לסדר אותם כך שהם כולם ייקחו אותנו מכל הצדדים, בראש ובלב, ויכוונו אותנו נכון למטרת הבריאה, כי העיקר בשבילנו זה להיות מכוונים נכון בחיים שלנו.
תלמיד: אבל מי מצדיק את האדם, הבורא או האדם עצמו?
כל התוכניות וכל החוקים וכל הדרכים שבהם אדם צריך להגיע למטרת הבריאה, למטרת החיים שלו, הם כבר מראש קבועים ומוחלטים ואין בהם שום דבר חדש. אלא כלפינו הם מתגלים כדי שנלמד מזה, כמו ילדים קטנים שכל הזמן נתקלים בכל מיני בעיות ומתוכן לומדים איך נכון לייצב את עצמם ולהתמצא. כך אנחנו, אבל תחילת הבריאה וסוף הבריאה הוחלטו, והקו ביניהם קיים לכל אחד ואחד, ואין שום דבר חדש תחת השמש, אלא הכול נמצא ומתגלה רק כלפי האדם, כדי ללמד אותו ללכת בדרך הנכונה, בדרך הישירה.
וכאן אנחנו רואים שכל אחד טועה בכל רגע ורגע בחיים שלו. והוא חייב לטעות, כי בלי זה הוא לא ילמד, בלי זה הוא לא יקבל בכל רגע ורגע רשימו חדש מתוקן לעומת הרשימו ברגע הקודם, ולכן כך אנחנו מתקדמים. והשורש לכל ההתקדמות הזאת הוא "ראש השנה", שבו אנחנו מקבלים על עצמנו להתקדם למטרה הנכונה. אומנם למחרת יכול להיות שזה יעלם מאיתנו, מי יודע מה יקרה, הכול בידי שמיים, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להתקדם וללכת כך שכל פעם ופעם הימין והשמאל יתנו לנו באיזון את הקו האמצעי. שאנחנו ניקח ככל האפשר מכוחות ההשפעה, מכוחות החיבור בינינו עם הקבוצה, ובהתאם לזה ניקח ככל האפשר מהכלים דקבלה שלנו, שיהיו מאוזנים עם כלים דהשפעה, וכך נעשה עוד צעד ועוד צעד.
שאלה: כתוב שהאדם בעצמו הוא השופט והדיין והוא המוציא לפועל. מה זה אומר שהאדם עושה דין על עצמו?
אין מישהו בעולם שעושה משהו, אלא הכול מתרחש בתוך האדם. גם בורא זה נקרא "בוא וראה", שאתה מגלה איזשהן הבחנות בך, שההבחנות האלה נקראות "בורא". גם דבר רע, גם דבר טוב, הכול נמצא בתוך האדם, האדם כולל הכול. ולכן כשהוא מייצב את עצמו נכון במציאות, אז הכול כלול בו. כך הוא צריך לקבל את המציאות וכך לנהל את עצמו, שהמציאות כולה מתקיימת על ידו לכיוון הנכון.
תלמיד: אבל לאדם אין שליטה על הרצון שלו, הוא לא יכול לשנות את הלב.
הוא ילמד. מפעם לפעם הוא ילמד, ועיקר הלימוד הוא לאזן את עצמו ולהחזיק את עצמו בצורה נכונה כדי לא ליפול כמו ילד קטן שנופל בכל צעד ושעל, ולשם כך הוא צריך לאחוז בחברה. ועל אף שכולם כמו תינוקות ולא יכולים לעמוד על הרגליים, אבל אם הם מחזיקים זה בזה, אז הם כבר יכולים באיזשהו שלב, בתנאים כלשהם, לעמוד ולא ליפול, מפני שמחזיקים זה בזה. וככל שהאדם מכניע את עצמו וככל שמגדיל את חברו בעיניו, כך הוא מחזיק בחברו כמו בגדול ואז הוא לא נופל. כמו ילד שתופס את הגדול בבגד וכך מחזיק את עצמו ולא נופל.
תלמיד: אמרת שהאדם טועה כל שניה בחיים שלו ומזה הוא לומד. אנחנו טועים כל שניה ושניה, ואנחנו רואים את זה וכך עוברים החיים.
אבל אין מה להצטער, כי לא יכול להיות צעד אחד קדימה בלי טעות. כי אנחנו יוצאים מיצר הרע ומגיעים ליצר הטוב, וגם ביצר הטוב אנחנו לא יכולים להיות, אלא אנחנו נמצאים בחיבור ובאיזון ביניהם. לכן האדם אינו עושה צעד אחד קדימה, אלא אם כן טועה. הטעות היא חלק אינטגרלי נכון מכל החיים, מכל התקדמות שלנו.
תלמיד: אבל מה אנחנו לומדים מהטעויות? זאת אומרת, אם אני טועה אז אני טועה, עוד שנייה אני שוב פעם אטעה. אבל מה אני לומד בין הטעויות? אני מסתכל על החיים שלי, ומה למדתי? אני לא יכול להגיד שלמדתי משהו.
אתה לומד לאט לאט שעל ידי השכל והרגש והלב שלך, אתה לא יכול לכוון את החיים שלך, אלא כל החיים שלך יכוונו אותך נכון אם תהיה מחובר עם החברים. אחרת כמו ילד קטן אתה נופל ולא יכול לקום, לא יכול לעמוד. אנחנו צריכים להגיע למצב, ואני מקווה שנגיע לזה עוד מעט, שאם אני לא מחובר לקבוצה, אז אני לא עומד, לא מכוון את עצמי נכון. אני מבולבל, גם בשכל, גם ברגש, בכל הכוחות הפנימיים שלי, בכל הכוחות החיצונים שלי, ולכן אני חייב כל הזמן להחזיק בחברים ממש כמו תינוק שמחזיק באנשים גדולים, אחרת הוא נשאר לשבת על הרצפה.
שאלה: מה הדין שדנים את האדם, על מה?
דנים אותו אם הוא מכוון נכון למטרת החיים. והמרכיבים הם, אם הוא מחובר לעשירייה? האם הוא רוצה להיות במרכז העשירייה? האם הוא מבטל את עצמו כלפי העשירייה? האם הוא מעלה את עשירייה שלו כמה שיותר בכל יכולתו ובצורה כזאת יש לו במה לאחוז ובטוח שבתוכם הוא מרגיש תמיכה כמו שריון, כמו כל דבר גדול ועליון ממנו, וכך בתוכם הוא מתקדם למטרת הבריאה.
מהי מטרת הבריאה אז? שהם כולם יתחברו יחד, "כאיש אחד בלב אחד", בצורה שלמה.
תלמיד: אם אין עוד מלבדו, אז על מה בדיוק דנים אותו? למה הוא עושה עכשיו חשבון עם מה שהיה?
"אין עוד מלבדו" זה חוק, שכל הטוב וכל הרע, חושך, אור, יום, לילה, כל המצבים, כל כוחות הטבע הם כולם מאוזנים, והאדם צריך להגיע לקיום החוק הזה. כי סתם להגיד "אין עוד מלבדו" זה ניחוש לא הגיוני.
תלמיד: אני צריך לעשות חשבון, יש דין עם מה שלא עשיתי קודם?
לא כל כך. העיקר מה שאתה כרגע רוצה לעשות, איך אתה כרגע מאוזן עם הכוחות שאתה מתאר שאתה קיים מהם.
תלמיד: אז דין הוא על ההווה, לא על העבר?
הדין הוא על ההווה.
תלמיד: הוא אומר שצריך לקבוע שורש וכל הזמן להתחיל את ראש השנה. לפי מה האדם קובע את השורש שלו בכל רגע?
השורש שלנו זה הבורא. את הבורא אנחנו לא יודעים לתאר, אלא אם אנחנו בונים תבנית בקבוצה שכולנו מחוברים יחד, כל הכוחות שלנו השונים, המנוגדים, וככל שאנחנו יכולים לחבר אותם יחד, הצורה הזאת נותנת לנו את תכונת ה"בורא".
יותר קרוב אליו אנחנו בינתיים לא יכולים להגיע, אבל כמה שנוכל כך להתחבר בינינו יותר ויותר, אז נוכל לאתר את הצורה הזאת, הדמות הזו, המושג הזה בורא, בוא וראה יותר ויותר.
תלמיד: כל רגע האדם במצב של ראש השנה וכל רגע הוא צריך לקבוע מחדש?
בעצם כן, אבל אנחנו מדברים על זה שזה נקבע פעם אחת, ונלמד אחר כך איך להתקדם ממנו עוד פעם. יש בזה ימים, שבועות, חודשים, ושנים. עוד נלמד.
שאלה: עד כמה מתבטלים הדינים בעת ההתקדמות ברוחניות?
כל הזמן זה משתנה. אנחנו צריכים כל הזמן לעדכן את עניין המשפט, הדין. כי מה שהיה קודם דין, אולי עכשיו זה יהיה כרחמים. ובהתאם למה שאנחנו משתנים, גם המושגים האלה משתנים.
שאלה: האדם צריך לדון את עצמו, הוא גם התובע וגם הסנגור ואנחנו צריכים לקבוע את עצמנו כחוטאים. וכשהוא דן את עצמו לטוב, זה אומר שהוא מבקש תיקון, ולהיפך זה כשהוא לא מבקש תיקון?
זה לפי איך שהוא דן את עצמו, אני לא יכול להגיד לך את זה, זה כבר לפי מה שהאדם רוצה, איך הוא רוצה לשפוט את עצמו - זה כבר שייך למשפט.
שאלה: הבורא מייצב לאדם את המציאות דרך הרצון לקבל והאדם מבקש ובודק ומברר ואז פונה לבורא בתפילה על מה שהוא חושב שנכון. ואז הוא מגלה שכל מה שביקש זה היה לעצמו. זה כאילו משחק לא הוגן מצד הבורא.
יכול להיות שאתה צודק, שזה משחק לא יפה מצד הבורא, אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, שהכול בודקים לפי המטרה, והמטרה להביא את האדם לשלמות, לדבקות בבורא, ואין מצב יותר שלם. וכשאנחנו רואים הרבה מאוד ליקויים בדרך, כאבים אפילו, דברים שהם לא ישרים, זה הכול "כל הפוסל במומו פוסל".
לכן צריכים לראות מה שהמקובלים מייעצים לנו לעשות - ולעשות. ואז אנחנו נראה במשך הזמן איך אנחנו מתקדמים, כי "אין חכם כבעל ניסיון". בתחילת הדרך ודאי שאי אפשר לשפוט נכון, לכן כתוב "כל הפוסל במומו פוסל".
תלמיד: אז מה זה שהאדם קובע את ראש השנה?
הוא רוצה. אם האדם כבר נמצא במצב שהוא רוצה להתקדם למטרת החיים ומבין איכשהו את הקו שלו, אז הוא מותח את עצמו מהמצב שהוא נמצא עכשיו, למצב שהוא מתאר לעצמו מה זה מטרת החיים, ומשתדל לעשות לפחות צעד אחד קדימה. זה נקרא שזה נמצא בראש השנה, בתחילת השנה.
תלמיד: אבל אחרי דקה הוא מגלה שהוא נמצא בשקר.
מה שיהיה אחרי דקה אני לא יודע, אני יודע שעכשיו אני עושה התחלה חדשה ואני לא חכם לדעת מה יקרה לי במצב הבא, עוד לא הייתי בו. אני מאמין לפי מה שאני לומד מהמורים שלנו, שהבורא מנהל את ההתקדמות שלנו ואני נמצא בידו, ולכן אני מתקדם במה שאני יכול כרגע וכך בכל רגע ורגע.
אי אפשר אחרת. בכל התהליכים, אפילו בטכניקה, במכניקה, במה שאתה רוצה, הכול קיים רק בצעד אחר צעד וכך אנחנו יכולים להתקדם ולראות. ואם אנחנו חושבים עוד כמה צעדים, זה רק אומר על הטיפשות שלנו, כי אין לנו עדיין שכל ורגש של הצעד הבא וכבר דנים במה שיהיה בעוד שני צעדים. אי אפשר כך לעשות.
שאלה: מה זה אומר לדון את עצמו, איך עושים את זה?
אלה כוחות הדין שהאדם מעורר בעצמו ורואה עד כמה הוא הלך לפי כוחות הטבע שהם כוחות הבורא, כוחות ההשפעה, לפי הדרגה שלו לפי כמה הוא מסוגל לקיים את זה, והלך לפי זה או לא. ואז הוא דן את עצמו.
שאלה: מאיפה יש לאדם כוחות לעורר בו את הדין הזה על עצמו?
אין לו, רק על ידי החברה. כשהוא מסתכל על החברים ומקנא בהם ורואה שהם כן יכולים לעשות והם משתנים והוא לא. אלמלא החברה הוא היה יושב בשקט, כי זה הכי נוח לגוף והגוף תמיד ייתן לו תירוצים וכך הוא יכול להישאר. אבל כולנו מתקדמים, רק כל אחד יכול בצורה יותר אקטיבית.
שאלה: בדין יש קו האשמה וקו של הצדקה, וכאן מדובר רק על דין.
לא, יש גם את זה וגם את זה וקו אמצעי, יש הרבה דברים בתוך הדיון הפנימי שאדם עושה עם עצמו, אנחנו עוד נגיע לזה. אתה צודק. נדבר על כל הכוחות שפועלים, אבל לא עכשיו, בינתיים הוא מדבר כמו שכתוב בכותרת, "הדין שדנים את העולם".
תלמיד: כשאני דן על משהו שנמצא מחוצה לי, את החברים או העולם, הרי אני דן בתוך עצמי, זה אני וכל מיני אובייקטים או חלקים ממני שנמצאים מחוצה לי ואני רק לא מבין את זה.
לא, אתה מתאר לגמרי לא נכון את העניין. מה זה נקרא שדנים אותי, אני דן את עצמי. זאת אומרת, יש לי שני כוחות מנוגדים ואני רוצה למצוא איזון ביניהם, אני לא מבטל אחד נגד השני, או השני נגד הראשון, אני רוצה להיות כלול בשניהם בצורה מאוזנת, נכונה, גם דין וגם רחמים.
אם רק רחמים אני לא יכול להתקדם, אם רק דין אני גם לא יכול להתקדם, אני צריך את שניהם שיעבדו כמו בגלגל, שזה עולה וזה יורד, זה יורד וזה עולה, וכך יעבוד.
אפשר לתאר את זה גם בצורה אחרת, אבל זה העיקר. שני הכוחות האלה צריכים להיות מאוזנים וכל הזמן לתמוך אחד בשני למרות שהם מנוגדים. ולתמוך על ידי האדם שנמצא בין שניהם ואיכשהו יודע להסתדר עם שניהם יחד. וזה אנחנו לומדים.
שאלה: אחרי שכדיין שאלתי את עצמי האם אני מחובר לחברים, האם אני מעריך אותם מעליי וקיבלתי תשובה שלילית, מה אני עושה הלאה כביצוע הדין?
אחרי שאני רואה שאני לא נמצא בקשר עם החברים, נשאר לי רק להתפלל. כי אין לי כוחות להתקדם, כל הכוחות בהם אנחנו מתקדמים הם רק למרכז העשירייה, שנהיה באמת בתוך העשירייה כבתוך כדור ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים להרגיש את הכוחות הפועלים עלינו, במרכז העשירייה אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח העליון השולט והמנהל אותנו וכך יותר ויותר נתקדם למטרה. כל אחד יכול לצייר זאת לעצמו ולהתקדם כל הזמן.
שאלה: האם השורש גורם לנו לעבור דרך כל מיני תנאים כדי להביא אותנו להידמות אליו?
כן. ודאי שכל אחד ואחד מאיתנו מהשורש שלו, משורש נשמתו, עובר את כל השלבים עד שהוא מגיע למטרה. הכול כבר נמצא לפי הרשימות הקיימות בשורש שלו, בשורש נשמתו, וכל אחד ואחד מבצע את זה. זה כמו גנים בתוך מרכיב ביולוגי, הכול לפי הרשימות, ואנחנו רק יכולים לקבוע את קצב ההתקדמות, ככול שאנחנו מסכימים אנחנו חוסכים מכות ומתקדמים למטרה בכוחות הטובים. זה בסך הכול מה שאנחנו כן יכולים לעשות.
שאלה: לייחס זאת תמיד לפסק דין חלוט, לא משנה כמה קשה המצב?
בעצם כן, אבל עוד נלמד.
שאלה: אז מה אני קובע כאן, האם יש או אין בורא ומחלק ומבדיל בין הבריאה לבין הבורא?
אני לא עוסק בפילוסופיה. אני יודע רק דבר אחד, יש כוח הפועל בכל המציאות והוא נקרא "כוח עליון", "בורא", לא חשוב איך לקרוא לזה, ואנחנו צריכים להגיע למצב שהוא ישלוט בנו, שאנחנו נרכיב מהכוחות, מהמחשבות, מהרצונות, נטיות שלו. שנסדר, אחרי החטא שהבורא הכין לנו מלכתחילה, את כל מה ששבור, את כול המערכות שלנו הפנימיות והחיצוניות, זאת אומרת בקשר לאחרים, עד שנרגיש את כל המציאות כמערכת אחת שלמה כולה. ואז נשיג את האמת.
שאלה: מה האיזון הנכון בין שני הכוחות, הטוב והרע האישיים, ביחס לעשירייה?
על זה כתוב שאדם צריך להתכלל בשני הכוחות האלה בטוב וברע, ושהרע יתכלל ויתחבר בטוב.
שאלה: הדין גורם לנו להבין את הכיוון שאליו אנחנו צריכים להגיע או שהוא מביא אותנו לזכיות ולעונשים?
הדין מביא אותנו להבנה איפה אנחנו נמצאים לפי הפתרון, לפי האמת. אחר כך נתחיל לעשות חשבונות ופעולות עם החברים ובתפילה לבורא. יש כאן פעולות שאנחנו עוד צריכים להתרגל לעשות אותן, אם כי בכל פעם הן נראות חדשות, אחרות. כשמרגישים שלא נמצאים במקום הנכון, מבררים למה, במה זה תלוי, איך למשוך כוחות עזר, איך להגיע ל"איש את רעהו יעזורו", כי אף אחד לא יכול לתקן את עצמו, רק דרך האחרים, רק כך אנחנו מתחברים, בצורה שכל אחד תומך בשני, אחרת זה בלתי אפשרי. זו מערכת שחייבת להיות סגורה כולה. רק אז נרגיש בה את הכוח המשותף שהוא הבורא.
שאלה: מאין לאדם הביטחון שנקודת הבדיקה, הבחינה שלו של נקודת הדין היא נכונה? שזה דין אמת?
זה מתוך התוצאות. כששני הכוחות האלה מתאזנים בו הוא רואה שזו אמת. אמת היא תוצאה משני כוחות מנוגדים. אמת היא שם הבורא, זה כבר גילוי, הרגשה שמתגלה לאדם.
תלמיד: וצריך לעשות הכנה לבדיקת הדין הזאת?
צריך לעשות הכנה, ודאי. בדרך אנחנו מכינים את עצמנו לכך.
תלמיד: זאת אומרת, אדם אומר, "אני הולך עכשיו לבדוק את נקודת הדין.
לא.
שאלה: אלא?
לא בצורה כזאת. הוא נכלל מכל הכוחות האלה. הוא מברר אחד לגבי השני. זה מכלול של כוחות ותנאים, מתוך זה הוא מחכים ונבנה כל פעם ובכל רגע בצורה חדשה. האדם עצמו, מי זה האדם? התוצאה מאיזון הכוחות שיש בו. וכך הוא דן את עצמו, דן את הבורא, ואז מגיע למצב שהוא מרגיש איפה האמת שלו נמצאת לעת עתה.
תלמיד: נניח כשיש משפט אתה שומע את הסניגור, אתה שומע את הקטגור, אתה בוחן, בודק, ואז אתה מקבל איזו החלטה. גם במשפט פנימי. איזו הכנה צריכה להיות כדי שהאדם יהיה בטוח שהדין הזה הוא באמת בחינה נכונה, אמיתית?
כמה שהוא יותר מחובר לחברה. כאן יש לנו באמת, הבורא לא סתם שבר את מערכת אדם הראשון, כך יש לפנינו תמיד מטרה קרובה, מובנת, מושגת שאנחנו יכולים לתפוס אותה כמו ילד קטן, להחזיק ולא ליפול. זה להיות בתוך החברה ולהיאחז בה כמה שיותר.
שאלה: איך אפשר לקבוע אמת מתוך כלים דקבלה?
כמה שיותר. תנסה, העיקר פשוט לעבוד עם כל התכונות האלה עם החברה. ככל שאתה מגלה את עצמך יותר, ואוחז בחברה, בצורה כזאת אתה מוצא את האיזון כדי לא ליפול, וזה מחזיק אותך. תנסה, צריכה להתחיל לעבוד אצלך הרגשה פנימית, כמו ילד שתופס במשהו רק לא ליפול, ומחזיק, כך אנחנו צריכים ללמוד ממנו.
שאלה: אנחנו מבררים כאן שהאדם כל הזמן נידון על פי ההשתוקקות שלו, וההשתוקקות שלו תמיד לא נכונה. מאיפה מופיעה כל הזמן השתוקקות לא נכונה? מי כל הזמן יוצר אותה?
היצר הרע שבאדם כל הזמן מושך את האדם לנקודה יותר נוחה לאגו שלו. מינימום להשקיע, ומקסימום למלא את עצמו, לקבל, ליהנות. זו הנוסחה של היצר הרע.
תלמיד: האם יש מושג של מהירות או קצב התקדמות, כלומר של אותו טווח זמן, או מרחק מהרגע שבו גיליתי את עצמי בהשתוקקות הלא נכונה, ועד לרגע בו איזנתי את עצמי נכון? למהירות כאן יש איזו משמעות? כי אני יכול כל החיים להימצא בהשתוקקות לא נכונה.
הכול תלוי בכמה שתוכל להתקרב לסביבה. כי התיקון הוא לא תיקון שלך, אלא התיקון הוא בקשר בין האדם לסביבה. לכן אתה לא יכול לעמוד כל הזמן בחיים שלך. אתה חייב כל הזמן לראות איך אתה מעודכן לגבי הסביבה. אם אתה מתנתק מהעניין הזה, אתה כבר נמצא באוויר, ואין לך שום הבחנות לטוב ולרע.
שאלה: אפשר להגיד שהדבר שנקרא "תיקון" זה כשאדם הופך את הדין לרחמים?
כשהאדם הופך את הדין לרחמים. כן.
תלמיד: הדבר הזה תלוי בעד כמה יש לו בעצם גדלות של המטרה, וכמה הוא מצליח לקשור את זה לבורא?
נכון.
תלמיד: אז במצב כזה, כשאדם הולך בדרך ודבוק בחברה, כמו שאמרת, משתדל לעשות כל מה שמקובלים אומרים לעשות, אבל אין לו כוח להפוך את הדינים לרחמים. כשבפועל מגיע דין, הוא נופל.
אז הוא לא מספיק דבוק בחברה.
תלמיד: איך יוצאים מדין כזה? גם זה סוג של דין, שהוא לא מצליח להיות דבוק בחברה. מה עושים עם זה?
אין מה לעשות. אין. זה האמצעי הגדול והחזק ביותר. הוא יכול יותר ללמוד, לעשות כל מיני פעולות הפצה וכולי, אבל בסופו של דבר להיות בהתכללות עם העשירייה זו הפעולה הכי פנימית שיכולה להיות, ואין אחריה.
להתכלל עם החברה, להתפלל לבורא, להגיע לתפילת רבים מתוך העשירייה לבורא, זאת אומרת, לאותו כוח שהם רוצים לגלות ביניהם, ורוצים להרגיש שהוא קיים ביניהם, רק עוד יותר ועוד יותר יחיה אותם, והם ייצבו אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". אם לזה הם נמשכים אין יותר גבוה מזה.
שאלה: מה הסימנים לכך שאדם הגיע למצב שנקרא "ראש השנה"?
שהוא עכשיו הולך להחליט איך הוא משנה את דרכו בכיוון יותר ישר למטרת הבריאה.
תלמיד: שמעתי שאמרת קודם שכל מה שיש לנו אחרי החטא שבור, ואנחנו צריכים לסדר מערכות פנימיות וחיצוניות עד שנרגיש את המציאות כמערכת אחת. מהן אותן מערכות פנימיות שצריך לסדר, ואיך עושים בהן את הסדר?
אנחנו נלמד. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. זה יבלבל אתכם. צריך לעשות הכול בהדרגה.
שאלה: אני מנסה לצייר ציור שאליו לחתור כעשירייה וכיחידים בעניין דין עצמי. מה יותר נכון לומר, שבסוף תהליך כזה של ראש השנה, יש לנו תכנית ברורה איך לשפר את עצמנו מבחינת ההתקרבות לחברים ולבורא, או שזה תהליך כמו של ספירלה, כל פעם הבחנה אחת, ותיקון אחד?
עוד ועוד, כל פעם בהדרגה יותר ויותר.
קריין: אומר בעל הסולם ב"שמעתי" נ"ח.
"השם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות."
(בעל הסולם, אגרת נ"ח)
זאת אומרת, זו צריכה להיות ההחלטה בכל רגע ורגע, שאני מחליט שבאמת כך אני צריך להתקדם, ואני בטוח שאני נמצא בקשר עם העשירייה, בקשר עם הבורא, ולכן הצעד שלי עכשיו קדימה הוא נכון. לכן אין לי שום מקום לטעות, לעת עתה ודאי.
קריין: קטע 11, אומר רב"ש:
"האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך [...]" שהבורא יגדל בעיניו.
"היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה."
(הרב"ש. אגרת מ"ט)
זו התוצאה העיקרית שצריכה להיות, "נותן להרגיש את הקדושה". יש ערך מיוחד מאוד בהשפעה, באהבה למישהו, למשהו, כי הכול זה הבורא. לכן אנחנו רוצים כתוצאה מכל המאמצים שלנו להגיע לכך שהיחס הזה יחליף את הבושה, נהמא דכסופא.
קריין: נקרא שוב,
"האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב?" זאת אומרת, איזו הצדקה יש לזה? איך לבדוק האם אני באמת הולך עם היצר הטוב, או שאני קורא לאיזה רצון, לאיזו מטרה שזה הטוב. "ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך [...]
"היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה."
(הרב"ש. אגרת מ"ט)
איך אני מגיע או איך אני רוצה להרגיש שחסרה לי הרגשת גדלות הבורא, שהיא בעצם הכול. אם הבורא יהיה גדול בעיניי ויעמוד בגדלותו לפניי, אז שום דבר לא יהיה לי קשה.
איך אני מגיע למצב כמו שכתוב כאן, "אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך"? איך אני רוצה לעשות כל פעם צעד קדימה רק כדי שהבורא יהיה גדול בעיניי, כי זה יציל אותי, יעזור לי ללכת בצורה אמיתית, לדבוק באמת, להיות דבוק דרך החברים לבורא, לחזור לצורה המתוקנת בכל מצב ומצב, העיקר שתהיה לי הרגשת גדלות הבורא.
כאן בעצם אנחנו נתקלים בעניין של ראש השנה, שאנחנו מדברים על הבורא כמו על המלך, שהוא שולט על הכול, מסדר את הכול, מתקן את הכול, שכל השבירות וכל התיקונים, הכול בידיים שלו כדי להראות לנו ממה אנחנו מורכבים ואיך בהתאם לזה אנחנו יכולים להבין אותו נכון, להשיג אותו נכון, כך שהבורא יגדל ויהיה גדול בעינינו לפני הכול. קודם כל הוא, ואחריו כל המרכיבים של העולם הזה, שעל ידי זה שאני משנה כלפיהם את היחסים שלי אני מגדיל את הבורא בעיניי יותר ויותר.
סדנה
איך אנחנו מגדילים את גדלות הבורא בעינינו בכל רגע ורגע?
*
שאלה: דין זה דבר מפחיד או דבר שמגביר שמחה?
דין זה דבר שמיישר את האדם למטרה. אם לא היו כוחות הדינים האדם היה מתבלבל ומתפלפל ומסתובב סביב האמת ולא יודע איפה האמת הזו. הדין דווקא נותן הגבלות לאדם, נותן לו כיוון נכון, טוב, ולכן כוחות הדין הם כוחות אמיתיים, נכונים שבלעדיהם אי אפשר להתקיים.
תלמיד: זה מפחיד מהסיבה שאני עומד למשפט הבורא וזה משמח מהסיבה שאני מגלה את הרע שבי לפני הבורא על מנת לתקנו. ולכן אני שואל, האם דין זה דבר מפחיד או משמח?
הדין לא מפחיד או משמח. מפחיד או משמח זה עד כמה אתה מקושר למטרה ואתה קשור לפעולות שהבורא עושה עליך כדי לקדם אותך למטרה. אני תמיד מספר איך רצתי בשמחה לשולחן הניתוחים, כי חיכיתי שבוע אם לא יותר שיעשו לי ניתוח כי לא יכולתי לנשום, היה לי דם בריאות. ולכן כל כך שמחתי כשכבר אמרו לי, "טוב, לך, נעשה לך עכשיו ניתוח", וממש רצתי לחדר הניתוחים. האם זה דין או לא? מצד אחד זה דין, מצד אחר רחמים. הכול תלוי איך אדם מסתכל על התוצאה, על המטרה.
שאלה: עכשיו דיברנו בסדנה על גדלות הבורא. בורא זה תכונת ההשפעה, דרך החיבור בינינו, אנחנו נותנים דוגמאות של גדלות הבורא. מה זה להיות בגדלות הבורא, האם זה לראות איזה גדול הכוח הזה, או שגדלות הבורא זה משהו שקשור לחברים?
אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שגדלות הבורא זה הכוח השולט בכל המציאות, זה כוח הטוב שמכוון את כולנו מתוך נקודת השלמות. התכונה העיקרית של הבורא היא שלמות, שלום, וכלפינו היא מתבטאת כאהבה. אבל בתוך השלמות והאהבה יש כנגד השלמות חוסר שלמות, שבירה, וכנגד האהבה יש דחייה, שנאה, פירוד וכן הלאה.
זה מפני שאנחנו לא יכולים להבחין רק באור או רק בחושך אלא חייבים להיות באמצע, בניגוד בין שניהם, ואז אנחנו יכולים להבדיל בין שניהם וכך לייצב את עצמנו. לכן הבורא כולל הכול אבל אנחנו צריכים כל הזמן לראות איך אנחנו מסדרים את עצמנו בצורה כזאת שאנחנו מכוונים את עצמנו אליו בצורה השלמה ביותר שבאפשרותנו.
תלמיד: ואיפה פה העשירייה? מה צריך לעשות עם העשירייה בשביל להגיע למצב של גדלות הבורא?
איך בלי העשירייה אני אכוון את עצמי לבורא? למה אני אכוון? אני יכול להסתובב ב-360 מעלות סביבי, כמו בתוך איזו ספֶרה ואני לא אדע לאיזה כיוון ללכת. עשירייה זה אנשים כמוני, שאני מלכתחילה דוחה אותם, לא סובל אותם, וככל שמתקדמים כך אני עוד יותר מגלה לפעמים שאני לא סובל אותם ושונא ודוחה אותם, עד כדי כך אפילו כמו שמדובר על תלמידי רבי שמעון, עד כמה הם רצו להרוג זה את זה.
ואז יוצא שבצורה כזאת אנחנו יכולים לכוון את עצמנו אליו. אם אני מכוון את עצמי לכל חבר וחבר להיות מחובר עימו ככל האפשר, אז בסך הכול בתוך העשירייה אני מכוון את עצמי בצורה הכי נכונה לבורא. אז אני מתאר לעצמי את מושג "הבורא". סך כול החיבור של החברים בעיניים שלי נותן לי את הרגשת דמות הבורא. לכן כתוב, "אתם עשיתם אותי", כי אני לא יכול לתאר את הבורא, אבל אם אני אחבר את כל החברים בעיניי, שכביכול כולם נמצאים בחיבור, בשוויון, בכדור כזה או בעיגול, אז פחות או יותר אני כבר אהיה מכוון לכיוון שנקרא "הבורא", לכיוון השלמות. זה מה שאנחנו צריכים.
שאלה: לפי מה שהבנתי הסברת בהתחלה שצריך לאזן את שני הכוחות, את כוח הרע ואת כוח הטוב. בקטע האחרון קראנו שצריך לבחור בתורה, בשליטת יצר הטוב. מה מתחיל את האיזון הזה, איך אני מתחיל לאזן, כשאני מגלה שאני בנוי מהיצר הרע ואז מנסה להטות את הכף לכף זכות?
אנחנו לא יכולים לבחור אחד ללא האחר, כי אנחנו נבראים וצריכים להתרגל ולהבין שאך ורק בחיבור ובניגוד בין שתי התכונות הללו אנחנו בונים את המציאות שלנו. גם בעולם הזה אנחנו כך, אחרת אנחנו לא יכולים להתמצא בשום דבר, וכך גם ברוחניות. ולכן גם טוב וגם רע חייבים להיות קיימים, ורק במידה שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו לאט לאט הופכים גם את הרע לטוב. אני מתחיל להצדיק את הרע שבלעדיו אני לא יכול להגיע לטוב, וכשאני מגיע לטוב הכללי, לטוב המוחלט, אז הוא כולל בתוכו את כל הרע שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע". הבריאה היא יש מאין, רק כדי שאנחנו נבדיל בין שחור ולבן, שנהיה קיימים בין שניהם ונוכל להתמצא כך בעולם, במציאות. אבל כשאנחנו מתמצאים בזה אנחנו לאט לאט הופכים גם את הרע לטוב, ואז יוצא שבסופו של דבר מגיעים לעולם שכולו טוב.
שאלה: אמרת לנו היום שהאדם הוא השופט אבל פה כתוב שהבורא שופט את האדם באשר הוא שם. איך אפשר להבחין בין שפיטת הבורא ובין שפיטת האדם?
אנחנו לא יכולים להגיע למצב כזה, אלא אנחנו יכולים להבין כתוצאה מזה, שאחרי שהבורא שופט את האדם, הוא מכוון אותו לכיוון יותר נכון, וכך צעד אחרי צעד.
שאלה: כשאנחנו מדברים על המושג "דין", מתוך הקטע שקראנו אני מבין שאני צריך לקבוע שהבורא הוא היחיד שפועל והוא השולט בכל העולם. אבל יש כאן עוד פרט, אני גם צריך לקבוע שהשליטה שלו, שההשגחה שלו היא טובה. האם יש כאן שני דינים או פעולה אחת של הדין שמניחה שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב?
הוא אחד ואין שני ויש לו רק כוונה טובה, נכונה ובכל הפעולות שלו הוא שלם.
שאלה: הייתה לנו סדנה מאוד חזקה לגבי גדלות הבורא, וגם הבנתי שאחרי הכנס הלטיני יש לנו חיסרון כזה לעבוד עם גדלות הבורא, ובסדנה בינינו עכשיו ממש הרגשנו והבנו שהגדלות הזו היא ממש בינינו, היא כאן ועכשיו, ואנחנו בונים אותה דרך הקשרים בינינו. השאלה שלי היא לגבי מה שקרה בסדנה הזו, האם מה שקרה כאן זו תחושה חדשה של התרחבות? אולי תוכל להסביר או להגיד קצת איך להמשיך עם זה, כי לא היה ממש ברור איך להשתמש בתחושה החדשה הזו, זה לא היה איזה חיסרון, רק התרחבות. האם תוכל להגיד על זה משהו?
כנראה שזה יהיה מוסבר לנו בפסוקים הבאים, אני לא חושב שכדאי היום כבר להיכנס לזה. אתה שואל נכון, הכיוון הנכון, אבל זה יהיה כבר בשיעור הבא.
שאלה: איך זה שהאדם בעצמו הוא השופט, והדיין והוא המוציא לפועל? על איזה שופטים מדובר, ומה הוא מוציא לפועל?
אבל מי יכול להיות חוץ מהאדם? אדם כולל בתוכו את הקבוצה, ומתאר לעצמו בתוך זה גם את הבורא, וגם הוא בעצמו, האדם כולל את כל העולם. כל מה שהוא מרגיש כעולם, מיליארדי אנשים, כוכבים, כוחות וכן הלאה, הכול נמצא בו.
לכן אדם צריך לאזן את עצמו, את כל הכוחות שלו, בצורה כזאת שאת כל הכוחות שישנם עכשיו, את כל התכונות שמתעוררות בו, את כל הכוחות שמתעוררים בו, את כל זה הוא מביא לאיזון לעת עתה, ואז באיזון הזה הוא מגלה מכל הכוחות וההבחנות, כוח אחד שפועל בו.
לכוח הזה הוא קורא "בורא", ולכוח הזה הוא נעשה דבוק, וזה נקרא שהשיג את הדבקות. לא לגמרי אלא לעת עתה עם כל התכונות האלה שהתגלו בו. ואחר כך הוא שוב הולך קדימה, זאת אומרת יש לו שוב תוספת יצר הרע, כל מיני תכונות וכן הלאה, והוא שוב עובד על זה עד שמאזן את התכונות האלו ועד שמגלה שהוא נמצא בתוך כוח אחד, וכך הוא מגלה את הדברים האלה מדרגה לדרגה.
עוד נדבר על זה.
שאלה: מה בדיוק פסק הדין ומי השופט?
"פסק הדין" ודאי שאדם מרגיש על עצמו, עד כמה הכוחות שעדיין מתייצבים בו - מושכים אותו לאיזה כיוון. אנחנו עוד לא למדנו מספיק, זה עוד לפניניו.
שאלה: איך אדם יכול לדון את עצמו אם לעולם אינו יודע מה התוצאה האמיתית ממעשיו, על פי מה לעשות את הבירור הפנימי של האמת?
אנחנו דנים תמיד. אנחנו עושים ביקורת על כל דבר ודבר. לא יכול להיות שאנחנו מסתכלים על כל דבר בלי לעשות ביקורת, ודאי שכן, כך אנחנו מתקדמים. רק הביקורת שלנו, הבדיקה שלנו, כל הזמן חייבת להיות יותר קרובה לאמיתית.
שאלה: כדי להגיע לאיזון בדינים האלו, האם עלינו להרגיש חרטה, להיות בתשובה?
כן, אנחנו צריכים כך להתקדם, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"2. אנחנו תמיד מתקדמים ממצב שאנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים ברע, בקלקול, בצורה לא נכונה, לא טובה, ומתקדמים לטוב. מרע לטוב, מרע לטוב, כל הזמן כך אנחנו מתקדמים, אחרת זו לא התקדמות. כך אנחנו נלך.
שאלה: איך אנחנו מעוררים רחמים כדי להגיע לאיזון?
לפי הקשר בינינו. ככל שאנחנו יותר מקושרים - אנחנו עדיין לא מבינים את זה, אנחנו לא מבדילים עדיין בקבוצה - במידה שהקשר בינינו נותן לנו דיוק בדרך, קשר בדרך, קצב בדרך, שהכול תלוי בחיבור בינינו. החיבור בינינו זה בעצם כול המנוע שלנו להגיע למטרת הבריאה.
שאלה: האם נכון לחשוב שכאשר אנו שופטים אחרים זה הסימן הראשון לפירוד?
אנחנו לא צריכים לשפוט אף אחד חוץ מאת עצמנו בתוך העשירייה שלנו, זה העיקר. אנחנו צריכים לדרוש את החיבור בינינו בעיניים עצומות, ככל האפשר להיות מחוברים זה אל זה.
וכשמתחברים למשהו בעיניים עצומות אז אפשר לעשות על זה ביקורת. הביקורת על החיבור בינינו תהיה גם כדי עוד להצמיד את עצמנו.
שאלה: האם אנחנו מתקנים את עצמנו רק דרך החברות? זאת אומרת שבחיי היום יום אנחנו לא יכולים לעשות תיקונים.
אתן יכולות אפילו בלי הפסקה עשרים וארבע שעות להיות מחוברות זו אל זו, ביניכן. ולאחרים אתן צריכות להתייחס בצורה יפה, נורמלית, בלי להזיק לאף אחד. אבל לא לפתוח להם את הלב שלכם לחיבור. הם לא יודעים ולא מבינים בשביל מה ולמה, ולכן אנחנו צריכים לעבוד בזה רק בעשירייה שלנו, כל אחד בעשירייה שלו.
כשאנחנו נלמד כמה צעדים בתוך העשירייה שאנחנו כבר עושים בפועל, במעשה, אז אנחנו נוכל לחבר גם עשיריות.
שאלה: איך אני יודעת כמה חזק אני נאחזת בקבוצה, לפי אלו פעולות או עקרונות כדי שאני לא אשקר לעצמי, מה הקריטריון?
איך אני אדע? עכשיו אני בינתיים לא יודע, אלא לפי הצורה הגשמית איך שאנחנו מחוברים. אבל אחר כך אני אדע, שאני מצורף לעשירייה במידה שאני יכול להצדיק אותם בכל מצב ומצב, זה העיקר.
שאלה: איך אנחנו יכולות מראש להמתיק את הדינים עבור החברות והחברים?
איך אנחנו יכולות להמתיק את הדינים? בזה שעוזרות זו לזו בצורה הדדית. בזה תהיה לנו המתקת הדינים.
שאלה: מה זה נקרא "לקבל עול מלכות שמים לנצחיות"?
אני גם לא יודע, לנצחיות. "עול מלכות שמים" כמו שאנחנו לומדים על ראש השנה, זה לעלות את הבורא למעלה מהראש שלנו, שהוא קובע את הכול, והוא מלך העולם, והוא עושה הכול, ובאמת שולט בכול. לקבל אותו בכל דבר, הוא העליון והוא הראשון.
שאלה: בימים האלו אנחנו עושים חשבון נפש. איך לעשות את חשבון הנפש נכון, על מה להתמקד?
במידה שאני מקבל את הבורא כהוא הראשון בכול, והוא האחרון ואין מלבדו שום דבר, והוא כוח אחד שפועל בכל המציאות, למעלה מכל הזמנים והמצבים.
שאלה: איך לעשות מאמץ מקסימלי לתפוס את הבורא בכל רגע בחיים?
על ידי תמיכת החברים.
תלמידה: איך לשמוע את הלב של החברות בכל רגע?
על ידי שאני פותח את ליבי.
(סוף השיעור)