שיעור בוקר 26.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות. תת נושא: "מקוצר רוח ומעבודה קשה", קטע מספר 111.

אנחנו חושבים שפסח זו תקופה מיוחדת, זה זמן מיוחד, וודאי שזה כך, אבל פסח זה הדבר הכי קרוב אלינו, כי ממנו מתחילה העבודה הרוחנית, כניסה להרגשת העולם העליון, לגילוי הבורא. אומנם כל התהליך שעברנו עד כה, עד הכניסה לפסח, היה תהליך שלא נתן כביכול פירות שנראים לעין, אבל עכשיו אנחנו נכנסים בצורה יותר מוחשית, מורגשת לקשר בינינו ומבינינו לבורא כך שלכל המצבים האלו אנחנו קוראים "יציאה ממצרים", "חג הפסח".

מה שקשור אלינו במיוחד זה שכל החג הזה מסמל לנו את תחילת הקשר שיש באותו הכלי השבור של אדם הראשון שהבורא במיוחד שבר אותו, ואנחנו מתחילים לאסוף את השברים ולחברם יחד לכלי אחד ובו מתגלה בהתאם לזה הבורא. אנחנו רוצים לעשות את זה בינינו ובפעם הראשונה בהיסטוריה לעשות את זה כאן ועכשיו בעולם הזה. זה דבר שכביכול נראה לנו מאוד לא מציאותי, מי אנחנו, אבל זה מה שקורה.

הבורא עובד עלינו, אנחנו צריכים רק להסכים לכל מה שיקרה, לקבל את זה בברכה. כי כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", לא עבודת "בני ברוך", לא עבודה של מישהו או משהו, רק עבודת ה', ואנחנו רוצים, מסכימים, מבקשים ומצפים לזה שיחבר אותנו וימלא אותנו בתכונה שלו. זה יקרא "העולם העליון", ואז נראה את כל המציאות, גם הגשמית וגם הרוחנית, כאחת השולטת על כולם.

קריין: קטע מס' 111.

"בעבודת ה', בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, וחושב, לפי סדר עבודה בכל יום ויום מתקדמים והולכים קדימה, אז האדם אומר, שכדאי להמשיך בעבודה זו דלהשפיע, כי בטח הוא ילמד את המקצוע הזה, באופן לדעת איך לעשות כל דבר רק בשביל לשם שמים. 

מה שאין כן כשהוא רואה, לאחר שהשקיע כמה זמן בעבודה זו, ולא די שהוא לא מתקדם, עוד הולך אחורה, אז הגוף אומר לו, חבל על הכוחות שאתה משקיע בעבודה זו, כי זה לא בשבילך עבודה זו, כי לעבודה זו צריכים בעלי כשרונות מיוחדים, ובעלי אמיצי לב, ולכן לך לפרנסה אחרת, היינו תעבוד כמו כל הכלל, ואל תהיה יוצא מהכלל.

נמצא, שזה נקרא "עבודה קשה", היות שבכל עבודה, שהוא רוצה להתאמץ וללכת בעבודה דלהשפיע, הגוף לא נותן לעבוד, בזה שעומד נגדו עם טענות צודקות. ובאמת בתוך הדעת הוא צודק מאה אחוז. נמצא, שהלשון הרע, מה שהוא שומע מהגוף שלו, זה מכביד עליו העבודה, והיא שנקראת "עבודה קשה"." 

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: האם העבודה הקשה היא משהו קבוע או שלב זמני בדרך?

זו עבודה זמנית, תקופה, עד שאנחנו מתחילים לקבל מגע, קשר עם הבורא, עם העולם העליון, ומתחילים להבין איפה אנחנו באמת צריכים להיות, לאן להשתוקק, איך מקבלים איזו הערכה לכל היגיעה שלנו, ובהתאם לזה העבודה היא כבר לא עבודה אלא היא הופכת להיות ממש תענוג. אבל בהתחלה העבודה לא מובנת, אנחנו צריכים לעשות מאמצים לפי שעון מעורר, לפי כל מיני דברים שמזכירים לנו שאנחנו צריכים לחזור למחשבות על מנת להשפיע, לכך שיש לנו איזה קשר לחברים, לבורא, שדווקא בקשרים בינינו נגלה את הכוח העליון.

אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, וזו הבעיה, כי אנחנו בעלי הרגשה ולא מרגישים שיש קשר בין העולם הרוחני ובין מה שאנחנו עושים. אבל תוך זמן מסוים נעלם חוסר הקשר ואנחנו יותר ויותר מתחילים להבין, להרגיש, לאתר שהקשר באמת נמצא, שאנחנו משפיעים על הבורא, על העולם העליון דרך החברים וכך נתקדם.

שאלה: מה לעשות אם האדם רואה או מרגיש שהוא הולך ומתדרדר, הולך אחורה מידי יום ולא מתקדם?

הוא צריך לבדוק במה בדיוק הוא הולך אחורה. יכול להיות שהיו לו כל מיני נטיות אגואיסטיות של העולם הזה, ואם הן יורדות ממנו, אם הוא נמצא בזה בירידה, אז זה לא שהוא לא מתקדם, זו דווקא התקדמות. מבחינת ערכים, יכול להיות שכל החיים הוא חי על פי ערכים שהם לגמרי לא רוחניים, ועכשיו לאט לאט הוא מחליף אותם לרוחניים, אז לפעמים כשהוא נזכר בערכים הקודמים שלו נראה לו שהוא יורד, שזה נעלם ממנו, ועוד ועוד.

העיקר להמשיך בכמה דברים עקרוניים, קשר עם הלימוד, קשר עם החברים, וכל הזמן, כל יום ויום להשתדל לפתוח עוד מאמר, עוד איזשהו חלק בעבודה הרוחנית וכך לראות את עצמו.

שאלה: האם האופן שבו אנחנו משפיעים על ידי המאמצים לחיבור בינינו על העולם הרוחני, הוא שיעשה את העבודה שלנו ללא קשה?

כן, מפני שהכול תלוי בהערכה. אם אני מתחיל ללמוד איך להיות מישהו גבוה, מישהו גדול, נניח מתחילים להכין אותי לטוס לחלל, לאיזה כוכבים, אז אני יודע שהתהליך אורך כמה שנים, ואני צריך ללמוד הרבה דברים, הרבה מקצועות, ובדרך יש ודאי עליות וירידות, ויכול להיות שאחרי כמה שנים יתנו לי כאלו תרגילים שלא אהיה מסוגל לבצע אותם פיזית, ואז בכלל יורידו אותי מכל התהליך הזה, אבל אני מסכים לזה מראש. אולי אחר כך אני אצטער מאוד, אבל אני מסכים מראש ונכנס לזה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו נראה את הקשר הזה? נניח אנחנו באים להתחבר בעשירייה, מה אנחנו רואים?

אנחנו צריכים להגיע למצב שבעשירייה נגלה קשר בינינו, ובעיקר את איכות הקשר בינינו. כי בזה נתחיל לגלות את התכונות של הכלי הרוחני, את הקשר בין הבחינות, בין הספירות כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ואז נתחיל להבין איך אנחנו קשורים זה אל זה ובאיזו מידה אנחנו יכולים לשנות או להשתנות על ידי שינויי הקשרים האלו. ואז אנחנו באמת כמו בחלל, כמו שטסים באיזו חללית, ובמידה שאנחנו משנים בינינו את היחסים, כל אחד כלפי האחרים, בהתאם לזה אנחנו מנהלים את החללית שלנו, וכך אנחנו מתקדמים להרגשת הבורא.

שאלה: ברור שייאוש מהמאמצים הפנימיים והכוונות מקדם אותנו כל פעם לבקש יותר ויותר נכון. מהי התועלת מהעייפות הפיזית, חוסר שינה, תשישות לפעמים, איך המצבים האלו מקדמים אותנו יותר נכון, ואיך אפשר להתגבר על העייפות הפיזית הגדולה שצוברים עם השנים?

אנחנו יודעים כבר על עצמנו שהעייפות הפיסית גם תלויה במצב רוח. ואומנם אנחנו באמת טרודים הרבה שעות בכל יום ברוחניות, אבל צריכים לעשות חשבון עד כמה ואיך אנחנו יכולים להיות בזה בצורה כזאת שלא תשפיע על הבריאות. זה לא ישפיע, זה מה שאני מבטיח לכם, עוד לא ראיתי במשך ארבעים שנה, כמה שאני נמצא בלימוד חכמת הקבלה ובעבודה רוחנית, מקרה אחד שזה הזיק. זה לא יכול להיות, כי אדם בכל זאת עושה מאמץ להתקרב לאור העליון, לכוח אחד חיובי שנמצא במציאות.

אבל בכל זאת צריכים לעשות חשבון נכון, וגם לתת לגוף, לבהמה של האדם זמן לנוח, להכין את הגוף נכון, לטפל בו, להשכיב אותו לישון. אדם צריך לדאוג לגופו.

שאלה: האהבה שאנחנו מרגישים לעשירייה וההתפעלות שאנחנו מרגישים בשיעור הבוקר וכל הפעילויות שאנחנו עושים, מראים לנו את העולם כעוד איזשהו ביטוי, התגלות של הבורא. נראה שהוא רוצה לתת את החשיבות שלו לעולם, ושאולי את זה הזנחנו, אלו הם הרגשות ששכחנו, כמו היחס הטוב למשפחה, לבת הזוג. האם את ההרגשות האלה אנחנו צריכים להביא לתוך העשירייה כדי להגביר את החיבור שלנו?

לא כל כך. אנחנו צריכים ללמוד את כל היחסים בינינו ממאמרי רב"ש על החברים, על חיבור החברים, ומתוך זה אנחנו מתקדמים. כל יתר הדברים יסתדרו על ידי המאור המחזיר למוטב שאנחנו מייצבים מעלינו.

שאלה: איך לשכנע את הגוף לעבוד עבודה קשה?

במידה שאתה קשור לחברים, הגוף לומד מהם שגם הוא צריך לעשות אותם הדברים שלומד מהם.

שאלה: פתחת בזה שאנחנו צריכים להגיע לעבודת ה'. איפה נמצא המעבר מעבודה קשה לעבודת ה'?

הכול נקרא עבודת ה'. אם אנחנו רוצים לגלות ולהתקרב לבורא אז זה נקרא עבודת ה'.

קריין: קטע מס' 112.

"האדם צריך להאמין, שבאמת הוא כן מתקדם, אלא מה שהוא רואה, שכל פעם הוא יותר משוקע באהבה עצמית, והוא נמצא עכשיו במצב יותר גרוע, היינו שהוא נמצא במצב של שפלות, יותר ומבטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, הוא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו".

היינו, שה' מגלה לו כל פעם, מהו שלא לעבוד לתועלת עצמו, אלא רק לתועלת ה'. נמצא, בזה שה' מודיע להאדם את הפירוש "שלא לעבוד לתועלת עצמו", בזה האדם רואה, איך שהוא ממש נגד הטבע. מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועתה הוא רוצה לעשות דבר שהוא כנגד הטבע. לכן נקרא זה "עבודה קשה"."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

זו באמת עבודה קשה, כי אם כולי, כל הרצון שלי, כל הטבע שלי, כל ההרגלים שלי הם איך לעשות משהו לתועלת עצמי בצורה אוטומטית, בצורה אינסטינקטיבית, ופתאום אני צריך לבדוק איך אני עושה דברים הפוכים, אז ודאי שזו עבודה קשה ולא נעימה והיא דוחה אותי, ואני לא יודע מה לעשות כדי איכשהו להתקדם לבצע את זה מצד אחד, ומצד אחר לא לברוח, לא לברוח מהעבודה, לא לברוח מהמאמצים.

איך אדם יכול לעשות משהו שהוא לא רוצה? אומרים לנו, אם אתה נכנס לקבוצה ומתחבר אליה ועל ידי זה אתה מושך מאור המחזיר למוטב, אז המאור הזה מתקן אותך ואתה פתאום רוצה לעשות דברים, לבצע, להיות במצבים שקודם לא רצית. קודם זה היה נגד האגו שלך, ועכשיו אתה מסכים עם זה, כי המאור שמאיר לך נותן לך הערכה לתכונת ההשפעה שקודם לא הייתה לך, ולכן אתה מסכים. זה נקרא המאור המחזיר למוטב.

שאלה: דיברת קודם שאנחנו כמו מפליגים יחד בתוך חללית, בתוך העשירייה. מה הופך אותנו ממנוהלים למנהלים?

בזה שאנחנו בודקים את היחסים בינינו ורוצים לשנות את כולם לאיחוד, ומבקשים, מתפללים שאנחנו כן ניכנס לאיחוד יותר ויותר מתגבר בינינו.

תלמיד: מה הופך עבודה קשה לעבודה קלה, לעבודה מהנה בדרך?

הכול לפי הרצון. יש עבודות בעולם הזה שנראות לי קשות מאוד, אבל אם אני מקבל כלפיהן איזה דחף, או מרגיש שתמורת העבודה אני אקבל איזה תשלום מיוחד, אז העבודה כבר הופכת להיות עבודה קלה.

זה כמו שבעל הסולם אומר על המזוודה, שאם אתה סוחב מזוודה של איש חשוב אז היא לא נראית לך כבדה. הכול תלוי בהערכה, וההערכה תלויה במספר האנשים שבקבוצה או בחברה בכלל, ועד כמה הם מעריכים ועד כמה כולם רוצים להגיע להכרת הגדלות במה שהם נמצאים.

שאלה: רב"ש אומר בתחילת הקטע שהאדם צריך להאמין שכן הוא מתקדם, על אף שהוא רואה שלא.

כי בינתיים, בתחילת הדרך, הוא לא רואה שהוא מתקדם על אף שמתקדם, כי יש לו עדיין ערכים ישנים למדידת ההתקדמות, ולכן הוא רק צריך להאמין שבאמת הוא מתקדם.

שאלה: מה זו ההנחיה הזאת, "צריך להאמין"? אם אומרים לאדם, תשמע, תשקיע בעשירייה בלי קשר למה שאתה רואה, זה ברור. אבל מה זה המושג "צריך להאמין"?

"צריך להאמין" זאת אומרת תביא בחשבון לא את הערכים שלך אלא את הערכים שנמצאים למעלה ממך. תראה איך מורים, חברים ותיקים יותר וכן הלאה, מודדים את העבודה שלהם וההתקדמות שלהם, ואם תעשה כך אז תראה שלפי זה אתה עולה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבדיל בין חוסר התקדמות שנובע מכך שנראה שהולכים אחורה לפי חכמת הקבלה, לבין חוסר התקדמות שנובע מכך שאני עובד בצורה לא נכונה?

אם אתה נמצא בעשירייה ואיכשהו קשור איתם, אני לא חושב שאתה לא מתקדם, אלא נראה לך שאתה לא מתקדם, כי היית רוצה, אתה מתאר לעצמך שאתה מתקדם בצורה יותר ממשית, יותר מורגשת, אבל זה לא בדיוק כך.

זה קורה. אנחנו צריכים להבין שהעבודה הרוחנית היא לא כמו שאנחנו רגילים בעולם הזה לתת יגיעה ולקבל שכר. אז נלמד עוד קצת, נעבוד עוד קצת, ואז נתחיל לקבל ערכים כאלו ששייכים לעבודה הרוחנית, לתהליך הרוחני, ונתחיל לזהות שאנחנו כן מתקדמים. לפי מה? זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, לפי מה נזהה שאנחנו מתקדמים מיום ליום.

שאלה: העבודה היא קשה, היא כמו מצפן. והשאלה היא, איך נוכל לעזור אחד לאחר לעשות את הצעד הזה של לסגור את העיניים ולקבל על עצמנו עול מלכות שמיים?

יש כאלה צעדים בעבודה הרוחנית, שאנחנו צריכים לסגור עיניים, לא לעשות שום חשבון, אלא לעשות כביכול תנועות מכניות בלי רגש. כי כל העבודה שלנו היא בעצם כנגד ההרגשה שלנו, כנגד הרצון לקבל, ולכן לפעמים אנחנו צריכים לעשות כך.

במה יש כאן בכל זאת להתקדם? קודם כל, "איש את רעהו יעזורו", זה אחד מהכללים. שאני מסתכל על האחרים וקנאה, תאווה וכבוד מושכים אותי להיות כמוהם, כמו החברים שלי. חוץ מזה, כמו שכותב רב"ש ב"מאמרי החברה", אנחנו צריכים לתת דוגמה אלו לאלו שאנחנו עובדים, ועובדים ברצון ובהתמדה כדי לעורר בחברים אותן התכונות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, וגם כשאנחנו מתאספים, לדבר על גדלות, על חשיבות העבודה שלנו. שמכל כדור הארץ, שהוא כמו חללית, בסך הכול אנחנו, הקבוצה הקטנה שלנו, נמצאים בניהול שלו ומכוונים אותו להגיע למטרה הנכונה.

שאלה: המאמצים בעבודה קשה הופכים להרגל. האם הרגל זה רכישת האמונה בעבודה או היחלשות, דווקא?

הרגל בעבודה מגיע לנו על ידי זה שאנחנו מסדרים את כל המערכות שלנו, הרגשיות, הפיזיות, כל מה שאפשר, בבית בעבודה, בכל מיני מקומות שיהיו יותר קשורות ויותר מחוברות עם העבודה הרוחנית.

שאלה: האם תוכל להסביר מהי אהבה לזולת ומה המשמעות שלה בינינו, איך לגשת לאהבת הזולת?

תתחילו לחשוב שבלי החבר לא תשיגו את המטרה, ואז תראו כמה אתם צריכים להעריך את הזולת שהולך יחד איתכם בדרך. כמה אנחנו תלויים זה בזה. אם הולכים להרים לאיזה מקום, אז מובן. אז רואים איך החברים עובדים, בקשר אחד. אם הולכים לרוחניות, אז לא ברור במהלך היום, איפה הוא נצא, כמה הוא חושב עליך, לפחות באותה מידה שאתה עליו?

שאלה: מה לעשות עם העבודה בעשירייה? הכול נראה לי כבר מזמן סטטי, החברים לא משפיעים עלי. האם זו בעיה בי או שאני צריך להשקיע בחברים, צריך משהו לשנות ביחסים בינינו?

הכול תלוי בך. במידה שהמטרה הרוחנית חשובה לך, שלא תגמור את החיים שלך כמו בהמה, אלא תגיע למצב שאתה יוצא לדרגה אחרת של תפיסת המציאות, העולם העליון, הכוח העליון. אז כדאי לך להתקרב לחברים ולהתכופף כלפיהם ולעשות מה שהם רוצים ממך.

שאלה: האם לא צריך להוסיף כלום, רק להתכופף?

אז תשיג - לא קודם. קודם צריכים לתת עבודה ואחר כך לפי זה תתחיל להשיג את הדרגות הרוחניות.

שאלה: איך לקבל כוחות מהעשירייה כדי שהעבודה לא תהיה קשה, למרות שאנחנו קבוצה וירטואלית?

כדי שהעבודה לא תהיה קשה אתם צריכים לחלק את העבודה הזאת לכל הקבוצה. וזה לא שאתם בעצמכם מחלקים, אלא אתם מתחברים ביניכם, וכשאתם לומדים יחד, מדברים יחד וכך משתדלים לעשות כמה צעדים קדימה, אז העבודה מתחלקת בין כולם בהתאם לאופי, וכוח ועוד כל מיני תכונות של כל אחד ואחד. עליכם לעשות קשר כזה שהעבודה שלכם תתחלק ביניכם בעצמה. ואז לא יהיה קשה ותגיעו מהר למטרה.

שאלה: האם אני יכול למדוד את ההתקדמות שלי באיזו מידה אני יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב?

לא. אתה לא יכול למדוד את זה כי אין לך עדיין כלי מדידה ואתה לא מכיר איך המאור המחזיר למוטב מורגש, איך הוא מתגלה בך. זה עדיין עוד לפניך. אבל עוד מעט זה יתגלה ואתה תלמד את כל הדברים בצורה ממש מעשית.

תלמיד: האם כשהאדם מרגיש כאילו זרקו אותו מהעבודה, אז דרך המצב שזרקו את הכלי מהעבודה – הוא צובר עוד כוח כדי להתקדם לדרגה הבאה?

כן. ככה זה קורה.

שאלה: איך אני יכול לראות בצורה ברורה את העבודה שלי בעשיריה, איך אני אוכל לעזור לחברים שלי שיעזרו לי? אני לא רואה את העבודה עם החברים שהם יכולים לעזור לי ללכת נגד הטבע שלי. אני לא רואה את המעשים והפעולות האלה בתוך העשירייה. איך לשאול, ללמוד ביחד?

אתה לא יכול לראות כמה הם עוזרים לך ללכת נגד הטבע שלך, מפני שהדברים האלה נסתרים ממך בינתיים. אלא אתה צריך להאמין שבצורה שאתה מתקרב אליהם, ועוזר להם, אתה מקבל מהם בחזרה את הכוחות והם משתתפים איתך בעבודה שלך. ככה כותבים לנו המקובלים וכך זה באמת, אפילו בעולם שלנו זה כך.

שאלה: אם האדם לא יודע אם הוא מתקדם או לא, האם זה נכון שהוא ישאל את העשירייה, ויברר יחד עם החברים וכך הוא יוכל להשיג תשובות?

הוא יכול לעשות את זה. אבל אפילו שהוא נכנע כלפי החברים, הוא מתחיל להתקדם איתם באותו קצב כמוהם. כמו גיר במכונית, נכנסים כולם לעבודה. אם הוא מכניס את עצמו לעבודה יחד איתם אז הוא מסתובב יחד איתם ועושה עבודות.

שאלה: אמרת שאנחנו עוברים תקופה מאוד מיוחדת. מה זה אומר עבור העשירייה להסכים עם הבורא בתקופה כזאת?

"להסכים עם הבורא", זה נקרא שאני מקבל על עצמי את עבודת החיבור כדי להגיע לאהבת חברים, משם לאהבת הבריות, ודרך זה לאהבת הבורא. זה נקרא "לקבל את העבודה".

שאלה: לפני רגע אמרת שהעבודה לא תמיד קשה. אז שכשהעבודה מפסיקה להרגיש כקשה, האם זה משהו שהולך ובא, או שזה תלוי במצב הרוח שלי?

יש תקופות כאלו, ויש תקופות כאלו.

שאלה: אמרת שבתוך העבודה בחיבור בעשירייה צריך גם למשוך את המאור המחזיר למוטב. מה הפעולה הזאת?

אנחנו מתחברים בעשירייה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, שהאור העליון ישפיע עלינו, וישנה אותנו. שלא רק יקדם, שלא סתם ימשוך אותנו כמו בחוט, אלא שישנה אותנו ואת התכונות שלנו. זה מה שאנחנו מצפים מהשפעת המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זאת התוצאה הרצויה מהחיבור?

כן.

תלמיד: ואיך צריך לדאוג לזה, כי אנחנו רוצים להתחבר, מה התוספת הזאת כדי שהתוצאה תהיה חיבור, ושהמאור ישפיע עלינו? לא מסתדר לי שניהם ביחד.

זה דווקא מסתדר. שהתוצאה תהיה החיבור בינינו, ואז המאור שמאיר על כולנו יהיה כמאור אחד, ויקדם אותנו יחד להיות כ"איש אחד בלב אחד".

קריין: קטע מס' 113.

"זה שהאדם מרגיש, איך שהוא מרוחק מהעבודה דלהשפיע, אלא שמשוקע באהבה עצמית, זהו גילוי מלמעלה. ועבודה זו נעשית עתה קשה. היינו, לאחר שמלמעלה הודיעו לו את הפירוש "לשם שמים ולא לתועלת עצמו", עתה נעשית העבודה שלו יותר קשה.

אולם האדם חושב, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע, מבעת שנכנס לעבוד בעל מנת להשפיע, כאילו מצד עצמו הוא נעשה עתה יותר גרוע. אז האדם צריך להאמין, שאינו כך, אלא הוא כן התקדם לאמת, בזה שהקב"ה הודיע לו את מצב האמיתי שלו. נמצא, שע"י העבודה, שהתחיל לעבוד בעבודה זו, שנראה לו עתה, שהיא עבודה קשה, זהו מטעם שהקב"ה פנה אליו, מטעם שהוא עכשיו במצב יותר מעולה, מבעת שעוד לא נכנס בעבודה דלהשפיע."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

למרות שהיום יותר קשה לו לעשות פעולות השפעה וחיבור מאשר קודם. זאת אומרת ככל שאנחנו מתקדמים, ומתקדמים זה באמת מתקדמים, בהבנה, בהערכת העבודה שלנו, בהתקרבות בינינו, ומבינינו לבורא, העבודה נראית לנו יותר ויותר קשה, כבדה, לא מובנת. ולסירוגין בהתאם אנחנו מרגישים ההיפך, שבהחלט יש הצלחה בהתקדמות, בחיבור, בהבנת הבורא, ובגילוי הטבע על הכוח שפועל עלינו. צריך לסדר את הכול לא לפי מה שאנחנו רואים, אלא לפי איך שהמקובלים מלמדים אותנו, איך להבין נכון את מה שאנחנו עוברים.

לפעמים כשהבורא פונה אליך, אתה מרגיש יותר גרוע, וכשאתה פונה לבורא אתה מרגיש איזו הקלה, ויותר טוב. וההקלה לא יכולה להיות דווקא בזה שאתה מרגיש שעכשיו אתה מסוגל לעשות משהו. אלא ההקלה יכולה להיות בזה שדווקא עכשיו אתה מבין שלהכניע את עצמך כלפי הבורא זו צורת ההתקדמות. זאת אומרת, בכל מצב יש כמה אופנים.

שאלה: האם כשאנחנו משמחים את החברים זה מקטין את המשקל, את ההכבדה של העבודה?

ככל שאני יותר קשור לחברים, יש לי סיכוי יותר מהר, ובאופן יותר ממשי להתקדם. ככה זה עובד. העיקר בעצם זו עוצמת החיבור בינינו, ומאיתנו לבורא.

שאלה: על אף שבפועל יש קשיים ותנאים מורכבים בעבודה שלנו, אנחנו ממשיכים לעבוד, ממשיכים להתכלל, ולנסות להכניע את הגאווה שלנו, את העקשנות שלנו. אבל תמיד עולה השאלה איפה העבודה האמיתית? האם מה שאנחנו עושים זו הדרך הנכונה, והאם אנחנו מתקדמים? האם אנחנו גורמים באמת נחת רוח לבורא? כל הזמן השאלה הזאת על האמת בעבודה, על התהליך שאנחנו עושים נמצאת וחיה בנו. האם זה טוב, לא טוב, והאם זה נכון?

ככל שאנחנו מקרבים את הלבבות שלנו זה לזה, כך שהבורא יכול למלא את הלב הכללי, בזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. לפי זה הוא יכול לשים לנו בתוך הלב המשותף את הרגשת המציאות האמיתית. כי סך הכול כל המציאות, דומם צומח חי ומדבר, כל מה שיש על פני הפלנטה והכוכבים, לא חשוב איפה ומה, אנחנו עוד לא יודעים מה קורה לנו אפילו מתחת לרגלינו. אנחנו נגלה דרך זה, שהבורא שולט על הכול בצורה שקופה, אפשר להגיד שהוא עובר דרך כל הגושים בחלל, בגלקסיות, ואיך אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה למעלה מזה, ולנהל את כל היקום. כי הכול נברא בשבילנו, וכך לראות שכל הטבע שהבורא ברא הוא דווקא לטובתנו.

שאלה: מורגש שאנחנו מטפסים על סולם, אבל מצד שני אנו נעים גם הצידה. צעד אחד הצידה, צעד אחד קדימה, וצעד נוסף לצד השני. נראה שהרגליים שלנו לפעמים מתפצלות, אנחנו עושים שפגאט, פותחים את הרגליים, ולא בהכרח תמיד עולים. מה בדיוק גורם לעליה, ומה גורם להרחבת הרגליים או לסטייה הצידה?

עוצמת החיבור בינינו גורמת לעלייה, וההיפך להפך, סך הכול. רק על ידי עוצמת החיבור אנחנו יכולים להביא את עצמנו לאותה צורה כמו לפני שבירת אדם הראשון.

שאלה: האם המאור המחזיר למוטב משנה את התכונות שלנו או רק חושף ומגלה אותן?

הוא משנה, מקרב ומחבר את התכונות שלנו יחד, כדי שבסופו של דבר נהיה כאיש אחד בלב אחד.

קריין: קטע מס' 114.

"אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והיות מה שנותנים מלמעלה הוא דבר שלם, לכן האדם צריך להיות לו כלי שלם, היינו חסרון שלם, הנקרא "כלי שלם", שבתוכו יכול לכנס אור שלם.

נמצא, שמה שהקב"ה מגלה להאדם את הרע, הוא בכדי לתת לו העזרה. כלומר, שאין אור בלי כלי. לכן, כשאין הרע מגולה עדיין בשלימות, אין לו כלי שלם. ויש לפרש "כלי שלם" היינו רצון שלם לעזרתו יתברך. כי כל זמן שאין הרע מגולה, אז לפעמים אדם אומר, שאם הוא יתגבר, בטח יכול להגיע לעבודה דלהשפיע, ולפעמים אומר, שגם ה' לא יכול לעזור לו. לכן בזמן שהאדם משקיע כוחות בעבודה דלהשפיע, אז הכוחות שהשקיע, לא נותנים לו לברוח מהמערכה, ומקבל כל פעם צורך יותר גדול לעזרת ה'. נמצא, שהעבודה קשה בעצמה היתה הגורמת שיצעק לה', שיעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: כשאני חושב בתוך הדעת אני רואה את העבודה כעבודה קשה, איזה תחבולות חדשות או צורות עבודה העשירייה שלנו צריכה לפתח באמונה למעלה מהדעת כדי לראות את העבודה הקשה כיותר קלה?

לראות את העבודה כמו שאדם רואה ואחר כך לראות את העבודה כמו שהקבוצה רואה, כשכולנו מחוברים, עד כמה יש הבדל בין זה לזה. ואז תראה שזה לא כל כך קשה כי כתוב "איש את רעהו יעזרו".

שאלה: בקטע הזה נאמר שהכוחות שכבר השקיע בעבודה לא נותנים לו לברוח מהמערכה ולפני כמה קטעים קראנו שאם הוא לא רואה תוצאה במאמצים שלו, בעבודה שלו, הוא יכול לברוח, אז איך לא לברוח ולהגיע למצב שאנחנו באמת מקבלים עזרה מלמעלה?

להשקיע עד כמה שאפשר כוחות בצורה משותפת, בכוחות משותפים.

שאלה: נראה שככל שאנחנו מתקדמים הצעדים שאנחנו נדרשים לעשות יותר רחבים והרצון לקבל גדל יותר מהרצון להשפיע, האם בתפילה עבור החברים אנחנו יכולים להקל על התהליך והעבודה?

ודאי שכל התיקון שלנו רק על ידי תפילה משותפת עם החברים כלפי הבורא שיעזור לנו, שיחבר אותנו.

שאלה: כתוב שהקדוש ברוך הוא פנה אליו, מה הכוונה?

שהוא הרגיש פתאום השפעה חדשה שהתעוררה בו.

שאלה: מהם אותם כוחות שעוזרים לחבר לא לברוח מהמערכה?

החשיבות שהאדם מרגיש כלפי העבודה, כלפי התפקיד שלו.

שאלה: כשאנחנו מבקשים עזרה זה מצב כשאין איזו הבנה מיוחדת והצעקה היא בקשה לעזרה, צעקה לעזרה, כלומר שאנחנו מבקשים מהבורא חיבור זה אומר שאין לנו עדיין כלי שלם וכשכבר יש צעקה עבור עזרה זה כבר הכלי האמיתי?

כן, האמת, זו הצעקה האמיתית.

שאלה: כדי שהכלי יהיה שלם עלינו כל הזמן להיות בבקשה שיוסיפו לנו חיסרון ואז נוכל לצפות לישועת ה'?

כן.

שאלה: אם הרע עוד לא התגלה בעשירייה, האם זה אומר שעדיין אין לנו כלי שלם?

ודאי שאין לנו כלי שלם. כלי שלם זה עוד לפנינו. כן.

שאלה: אם למשל כל עשירייה במשך חצי שנה תגיש לך עבודה על תחבולות, איך היא מתקדמת בדרך ואתה תבחר פעם בחצי שנה עשירייה אחת מבין כולם, זה יכול להגדיל את החשיבות?

תשאל את החברים. החשיבות זה אצל החברים. לא אצלי. עד כמה הם יחשיבו שאני בודק את העבודה שלהם ונותן להם איזה מספרים, ציונים.

תלמיד: אני מאוד מרגיש שכן.

בסדר, אז תחשבו אם אתם יכולים לעשות ככה אז תעשו את זה קודם כל בעשירייה, בלעדיי. רק בעשירייה זה מספיק.

שאלה: הוא כותב כלי לא שלם אז מתגלה הרע. מהו כלי שלם, רצון שלם?

כלי שלם, שכולם נכללים זה בזה.

שאלה: מהו כלי ואיך מרגישים אותו?

כלי זה חיסרון, רצון. יש רצון להשפיע, יש רצון לקבל, ותלוי באיזה גובה, גודל, נפח, זה הכול נקרא "כלי". תיכנסו קצת לארכיון שלנו, לספריה שלנו, תראו מה כתוב. יש שם גם מילון, תמצאו את המילה "כלי" ותראו את ההסבר. אתם צריכים להיות כבר קצת יותר גדולים, עצמאים.

שאלה: לפי הקטע נראה שהבורא בכוונה יוצר בנו כלי בזה שמביא לנו הפרעות, כדי שתהיה לנו בקשה אליו. מצד אחר, פעם סיפרת שרב"ש אמר שלא ניתן לקנות בקשה, שאי אפשר לקנות את זה בבית מרקחת. אז מי אחראי על בניית הבקשה הנכונה, הבורא או האדם צריך לבנות אותה?

הכול עושה הבורא, אבל בהתאם למאמציו של האדם.

תלמיד: אז מה הם המאמצים שלו בבניית הבקשה?

בקשר בינינו לחיבור, לאיחוד, שהבורא יעזור לנו, שנפנה אליו יחד כולנו מתוך רצון אחד, כלומר מלב אחד, הוא יגלה לנו את כל זה ויעזור לנו. כך זה עובד.

שאלה: אני רואה את ההסתרה של ה99 אחוז, ולעומת זאת אני רואה שכאן בבני ברוך אנחנו רוצים לתקן את עצמנו, אבל גם אם העבודה הזאת קשה, תמיד זה עדיף, נוח לי להישאר פה כי כאן בקבוצה האגו שלי מבין שהוא פחות מותקף על ידי כל מה שקורה בחוץ, אז אני עדיין נשאר בתוך הרצון לקבל שלי ולא מצליח להגיע להשפעה.

חכה, אל תחשוב שתעבור את כל החיים שלך בנוחיות כזאת.

שאלה: פעם הגעתי להבנה וגם להבנה רגשית, אח"כ הרגשות עזבו אותי ורק ההבנה השכלית נשארה. עכשיו זה הפוך ההבנה עוזבת אותי אבל הרגש נשאר, מהו המצב הזה?

זה לא נורא, כל מיני תקופות עוד ישתנו הרבה פעמים.

שאלה: נראה לי שלפני הפסח יש מצב שאיזה ערפל נחת עלינו. עלינו לחכות שזה יעבור או לנסות לצאת מזה?

לא צריך לחכות לשום דבר, זה לא קשור לפסח בכלל, זה הכול פסיכולוגי, אז תמשיכו לעבוד כרגיל כאילו לא קרה כלום. אנחנו לא מייחסים חשיבות לכל החגים האלה מהבחינה שהם נותנים לנו הרגשות מיוחדות, זה הכול פסיכולוגי.

תלמיד: אבל אנחנו מתכוננים לחג הזה.

אנחנו מתכוננים רק כדי לציין את זה בצורה גשמית, שיש כזה תאריך שבו אנחנו יכולים לצאת מתוך האגו שלנו, ממה שנקרא מצרים. זה רק איזה ציון ולא יותר מזה.

תלמיד: כלומר אנחנו לא צריכים להיכנס לערפל?

אם אנחנו מרמים את עצמנו, אז מרמים. אם לא, אז לא.

שאלה: לפעמים מורגשת הודיה על העבודה, שיש לנו בכלל אפשרות לעבוד בעבודה הכי גבוהה בעולם, זה מקל על הקושי של עבודה, למה זה פועל כך?

זה עובד כך כי עדיין אנחנו נמצאים במצבים פסיכולוגיים, ולכן אנחנו צריכים פשוט להמשיך ועוד מעט זה יתייצב בצורה אחרת, יותר ברורה.

תלמיד: הודיה מלאכותית גם עוזרת?

כן, ודאי. כל מאמץ שלנו עוזר.

שאלה: אנחנו מקבלות את האור באופן פרטי מתוך המאמצים לחיבור, האם האור שמתקבל שונה בכל אחת מאתנו, והאם האור החוזר משפיע באופן שונה?

כן, כך זה קורה, עוד מעט זה יתבהר לך יותר.

קריין: קטע מס' 115.

"דוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול להאיר בהם אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד את לבו, היינו שהלב, הנקרא רצון, היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. והטעם הוא, שאנו צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה קשה, היסורים האלו, הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' יעזור לו לצאת משליטת פרעה מלך מצרים. היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, שיותר רע לו מכל אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, שיעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: אמרת שפסח הוא רק תאריך גשמי שאנחנו מציינים אותו, שזה הכול פסיכולוגי. ברור לנו שכל החגים האלה הן נקודות ציון בהתפתחות הרוחנית. אבל מצד אחר אנחנו לומדים שבפסח יש מושג כזה שנקרא "אורות דפסח", הסברת פעם איך השורש הרוחני נוגע הכי קרוב לענף הגשמי.

כן.

תלמיד: אז בכל זאת יש משהו בזמן הזה, כי תמיד מורגשת התעוררות מיוחדת, הכבדה מיוחדת בתקופה הזאת?

כן, כשלאנשים אין אחיזה ברוחניות אז הם דווקא בזמנים האלה מתקרבים למנהגים. מה שאין כן אנחנו שצריכים להבין שהאורות האלה נמצאים, ותמיד מאירים עלינו בהתאם למצבינו. ולכן וודאי שפסח הוא פסח, זה זמן חשוב, מנהגים חשובים, אבל אלה מנהגים בכל זאת. ואם תהיה לי הזדמנות לצאת ממצרים בפברואר, או במרץ, או לא חשוב באיזה מצב אחר וזמן אחר, אז ודאי שאני אשמח מאוד ולא אחכה עד פסח לפי לוח הזמנים.

תלמיד: ברור, אבל מה זה "אורות דפסח"?

"אורות דפסח" זה אור מיוחד כמו שיש תמיד אור מיוחד בכל יום ויום, בכל רגע ורגע. יש אורות מיוחדים הפועלים על מי שנמצא בעל מנת לקבל, ולאט לאט פועלים עליו ומושכים אותו, מקרבים אותו לעל מנת להשפיע. "אורות דפסח" זה אורות שמסוגלים להוציא את האדם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה חלק מהמאור המחזיר למוטב?

כן, זה המאור המחזיר למוטב הגדול והמיוחד.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות אקטיביים בכוונה שלנו, בתפילה שלנו, להכניס את הדרישה למאור בפנים או רק לחשוב על חיבור והמאור כבר יעבוד. איך מושכים את המאור הזה בצורה האפקטיבית ביותר?

אנחנו רוצים להיות מחוברים יחד ככול האפשר, ממש יחד "כאיש אחד בלב אחד", ושאותו האור העליון ישפיע עלינו וימשוך אותנו לדרגה רוחנית יותר גבוהה שהיא כבר למעלה מהאגו שלנו, זה נקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: ובפנים האדם צריך לבקש מהמאור שיבוא ויעזור או שמספיק שהוא חושב על חברים ועל הבורא וגם אם הוא לא חושב על המאור, המאור עובד?

רצוי.

תלמיד: רצוי להכניס את המאור?

כן בוודאי.

שאלה: נניח עכשיו כשאנחנו נלמד "פתיחה" אז אני תוך כדי זה צריך כל הזמן גם לחשוב על המאור המחזיר למוטב?

כן ודאי.

שאלה: אדם מגיע בבוקר, העולם שטוח והוא לא מרגיש את החיבור עם החברים, הוא לא מרגיש שיש שתי קומות, רק את עצמו. אין כוחות לבצע מה שאומרים בהכנה כפי שרב"ש אומר לנו, שצריך לראות את החברים גדולים, יש א' יש ב', כי אין קשר כלפי מי לבצע את זה. הדבר היחיד שנשאר לאדם זה פשוט להיות בין החברים ולצפות לישועה תוך שהוא מרגיש את החיסרון. זה מה שאני מרגיש שאני מסוגל לעשות ברוב הפעמים בהתחלה. השאלה היא אם יש עוד משהו שאדם יכול לעשות חוץ מלצפות לישועה במצב הזה?

יש לנו הרבה תרגילים, אנחנו צריכים מהערב לעשות תרגילים לבוקר כדי שנקום בבוקר לא כבהמה שקמה וממש נשארת בהמה, אנחנו רוצים להתעורר כבר במאמץ אחר. למה אני עושה את זה? כי האור פועל עלי כל הזמן, 24 שעות, ואני מבקש מהבורא מהאור הזה שהוא ישפיע עלי ויעורר אותי ויסדר אותי בכל הרגעים האלה שאני נמצא ממש מנותק מהחיים, ממטרת החיים, שיטפל בי כמו אימא שמטפלת בתינוק וזה מה שאני רוצה שיקרה.

תלמיד: זה באמת נראה כמו פתרון, אז איך למשוך כוחות מהערב להעביר אותם ליום שלמחרת?

להתפלל, אם אני מתפלל ומבקש למחרת מה שיהיה לי, אני אחר כך בודק האם באמת הבורא סידר לי את זה ועזר לי בזה, ואני מודה לו בזה וכן הלאה.

שאלה: אמרת בתחילת דבריך שאנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת ורוצים לאסוף את כל השברים פה ולהתחבר יותר, ואנחנו צריכים להסכים לכל מה שיקרה. מה זאת אומרת?

אנחנו צריכים להסכים לכל דבר שאנחנו מקבלים מלמעלה ולתת על זה תגובה, לא שאנחנו סתם מקבלים וזהו אלא לתת תגובה בהתאם לזה, זאת אומרת איך לשפר את המצב שהבורא שולח לנו, כי ודאי מה שאנחנו מקבלים, מקבלים ממנו ואנחנו רוצים לפנות אליו בכל הזדמנות שיש לנו.

שאלה: האם חלק מזה הוא שאנחנו צריכים להבין שבעצם כל היגיעה שלנו כרגע, בתקופה הזאת היא השכר שלנו?

יכול להיות גם כך, זה תלוי באדם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיגלה לנו כמה גדול הרע שמפריד אותנו ממנו וככה מתפתח חיסרון בכלי, או רק לחשוב על להישאר דבוקים לבורא ושהוא יחליט מה שהוא רוצה עבורנו?

אנחנו רוצים להישאר דבקים לבורא ככל האפשר עוד ועוד.

שאלה: מה זה אומר שכל הרע מתגלה?

מתגלה כל הרע לאדם לפי הסדר, לפי הטבע שלו, בהתאם לעבודה שלו ובהתאם לזה גם מפעיל את עצמו ומקבל כוחות לתקן את הרע.

שאלה: בקטע 114 כתוב, לפעמים הוא אומר שהבורא גם אינו יכול לעזור לו, האם תוכל להסביר למה הכוונה?

זה נדמה לאדם שהבורא לא יכול לעזור לו, זה לא שהבורא בעצמו לא יכול לעזור אלא כך נראה מצד האדם.

שאלה: נראה שיש שני סוגים של צעקה לבורא, סוג אחד זה צעקה כשהחברים עוברים מצבים בנסיבות לא נעימות כי אנחנו לא רוצים לראות אותם סובלים והסוג האחר של הצעקה היא כשאנחנו לא יכולים להסב לבורא נחת רוח, כי מבחינה רגשית יותר קל לזעוק כשרואים שחברים סובלים ולהתפלל עבורם. מה מביא אותנו למצב הרגשי של זעקה מתוך חוסר יכולת לתת לבוא נחת רוח?

זה הכול שייך כבר לעבודת הבורא.

(סוף השיעור)