שיעור צהריים 06.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 48, מאמר "בענין חשיבות החברים"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 48, מאמר "בענין חשיבות החברים".

נקרא קודם קטעים מהמאמר, נחלק אותו נגיד לשלושה חלקים, ואחרי כל שליש נשאל שאלות ונברר.

בענין חשיבות החברים

תשמ"ד - מאמר י"ז, חלק א'

1984 - מאמר 17, חלק 1

"בענין חשיבות החברים, הנמצאים בתוך החברה, איך להחשיבם. היינו באיזה צורה של חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חבירו". רב"ש רואה בזה ממש את ה-שאלה. "הנה השכל מחייב, אם הוא מסתכל על חבירו, שהוא במדרגה יותר נמוכה ממנו, אז הוא רוצה ללמד אותו, איך שיתנהג במידות יותר טובות, מכפי שיש לו. נמצא, שהוא לא יכול להיות חבר שלו, אלא הוא יכול לקבל חבירו בתור תלמיד, ולא בתור חבר.

ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא חבר שלו.

משמע, שדוקא בזמן שהוא רואה חבירו עומד בדרגה אחת עמו, אז הוא יכול לקבל אותו בתור חבר, ולהתחבר עמו. כי חבר משמע, ששניהם באותו מצב. וכך מחייב השכל. היינו שיש לשניהם השתוות הדעות, אז הם החליטו שיתחברו, ואז שניהם יפעילו את המטרה הזו, ששניהם רוצים להרויח."

שאלה: כתוב כאן "ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא חבר שלו". אני לא אמור לחפש את מעלות החברים, את גדלותם ביחס אליי?

כן, מיד נסיים את הקטע ואז זה יהיה ברור. ודאי שאני תמיד אראה את האחרים כיותר גדולים או כפחות גדולים, אבל אני כל הזמן משתדל להתחבר איתם. ולכן כל הדברים האלה, הפרשי המדרגות, לא מפריעים לנו להיות חברים. פעם אני כך ופעם החבר כך, אבל שנינו מתחברים בצורה כזאת שרוצים להיות ממש שווים. אני חושב שרב"ש עונה על זה בהמשך.

"בדומה לשני חברים, שהם משתווים בדעתם, עושים ביחד איזה עסק, ושהעסק הזה יביא להם רווחים. ואז הסדר, ששניהם מרגישים את עצמם, ששניהם יש להם כוחות שוים". זאת אומרת, יש משהו באחד, יש משהו באחר, אבל כשהם מתחברים הם בעצם מתכוונים להיות יחד, כמו שותפים באיזה עסק, ואז אין בעיה שהראשון יודע משהו אחד, השני יודע משהו אחר, אלא שניהם פועלים בשוויון כביכול. "מה שאין כן אם אחד מהם מרגיש, שהוא יותר מוכשר מהשני, אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שיהיו שותפים בשוה, אלא שנכנסים לתוך שותפות העסק לפי אחוזים, דהיינו לפי הכוחות והמעלות שיש לאחד על השני. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. ואז לא שייך לומר, ששניהם שוים בהעסק".

כרגיל כמו בכל עסק ועסק, הראשון יודע משהו אחד, השני משהו אחר, והם שותפים, כלומר לא יכול להיות אחד במקום האחר, וכך שניהם מרוויחים מהשותפות.

"מה שאין כן באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, האם זה נקרא "אחדות"". זאת שאלה.

"אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה וחיבה באמת ושלום".

שוויון מוחלט, כך הם מרגישים שהם נמצאים בחיבור ביניהם.

"אבל בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין"."

שאלה: מה זה להתחלק בצורה שווה בנכסים?

במידה שהם משקיעים, הם רוצים לקבל רווח, ולעזור אחד לאחר בשווה.

שאלה: האם הרב"ש מדבר כאן על ראייה של החברים בתוך הדעת ומעל הדעת?

בתוך הדעת.

שאלה: וכשרואים את הגדלות שלהם זה לא מעל הדעת?

אני צריך לראות שכולם שווים. אומנם אני צריך לראות שהם כולם גדולים ואני הקטן שבחברה, כמו שרב"ש כותב ב"מאמרי החברה", אפס לפני אחד או אחד לפני אפס, אבל בסופו של דבר כולנו צריכים להגיע לשוויון, אחרת זו לא חברה.

שאלה: איך אפשר להגיע לממש את החוק שבעולמות עליונים השוויון הוא ערך עליון?

אני לא יודע כי עדיין לא כתוב על זה באף מילה.

שאלה: רב"ש כותב שהרווחים יהיו שווה בשווה, אבל אנחנו לומדים שכל אחד משקיע את מקסימום הכוחות שלו ומקבל לפי הדרגה שלו. מה זה שווה בשווה, זה לא רווח שווה לכולנו?

לא חשוב כמה כל אחד משקיע, אנחנו לא יכולים למדוד את זה בדיוק, כי זה תלוי בשורש הנשמה של כל אחד ואחד ואת זה אי אפשר למדוד. אנחנו עוד רחוקים ממצב שאנחנו יכולים לשקול איפה כל אחד נמצא במערכת אדם הראשון, כמה הוא מקבל וכמה הוא נותן, ואיך הבורא מתייחס לכל אחד ואחד ודורש מכל אחד ואחד, אנחנו לא יכולים לעשות זאת, זו מערכת, מערכת מאוד מורכבת. לכן אנחנו מתייחסים לכולם כך שכולם רוצים להיות שווים. ושוב, זה רק מפני שאנחנו רוצים להיות כך, אנחנו רוצים לקבוע כך, ומה באמת קיים אני לא יודע, אבל אני רוצה להיות שווה לחברים, לא יותר ולא פחות, כי כך דורש החיבור, כך דורשים ההתקרבות וההתחברות בינינו.

תלמיד: במה זה שונה מעסק? כל אחד בעשירייה משקיע את הכוחות שלו ומקבל את הרווח שלו?

נכון.

תלמיד: אז אין לנו רווח משותף, יש רווח שאני מרוויח כי השקעתי במידה מסוימת?

נראה, אני לא יודע. איפה אתה משקיע? אתה משקיע בחברה, אתה משקיע בחיבור החברים.

תלמיד: ואני מקבל לפי מידת ההשקעה שלי.

כן, אז אתה רוצה להשקיע כמו כולם, ואתה רוצה לקבל כמו כולם. שכולנו כולנו נתחבר בסופו של דבר יחד, ולכולנו הכול יהיה בשווה.

תלמיד: אז הרווח הוא משותף לכולנו, לכל העשירייה, או יחסי?

הרווח חייב להיות משותף, אבל כל אחד בכל זאת יקבל לפי שורש הנשמה שלו. נגיד שאנחנו עשר ספירות, כל אחד עובד לפי השורש שלו, כל אחד משקיע לפי הטבע שלו, וודאי שבזה אנחנו אף פעם לא יכולים להיות שווים, כי אתה שייך לספירה אחת ואני לספירה אחרת. אבל כל אחד נותן לפי יכולתו לחברה, לשלום החברה, לחיבור החברה, לזה שכולנו נהיה מחוברים יחד ונרוויח יחד. זה בשבילנו חשוב מאוד.

תלמיד: כשהוא אומר עסק - זה לא דומה לאהבת חברים - בין שותפים כל אחד משקיע את מה שהוא מסוגל ומקבל אחוזים לפי מה שהוא משקיע?

כן. כאן לא. כאן אנחנו רוצים להשקיע כמו כולם ולקבל כמו כולם.

שאלה: אמרת עכשיו וגם בשיעור בוקר, שחברים בעשירייה יכול להיות שלאחד יש אור נפש, אור נשמה וכולי. גם עכשיו תיארת שכל ספירה יש לה את ההתקדמות שלה ואת המצב שלה. איך פרצוף עובד בצורה הרמונית אם כל חבר מקבל אור אחר ובכלל נמצא במצב אחר, איך זה קורה?

אנחנו נמצאים בחיבור בינינו במערכת אחת וכל אחד משקיע במערכת ככל שהוא מסוגל לפי שורש נשמתו. וודאי שאנחנו בזה לא יכולים להיות שווים ואפילו לא יכולים לדעת באיזו מידה אנחנו נמצאים בקשר בינינו הדדי. אבל זה לא חשוב, אנחנו בכל זאת נמשכים לזה, אנחנו רוצים להיות כל הזמן כאלו. ואז אנחנו נראה, האם בשביל זה אני צריך להגיע למצב שאני מתכופף כלפי חברים, שאני מרגיש את עצמי הכי קטן בחברה.

קריין: אנחנו בדבר המתחיל "ומהנ"ל משמע" טור ב' באמצע.

"ומהנ"ל משמע, שענין אהבת חברים, איש את רעהו יעזורו, משמע, שמספיק, שכל אחד יחזיק את חבירו, כמו שהוא עמו במדרגה אחת. אבל מטעם, שכל אחד צריך ללמוד מחבירו, אז יש ענין של רב ותלמיד." תמיד כך אנחנו - פעם אתה, פעם אני. כל אחד הוא פעם רב ופעם תלמיד. "לכן הוא צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו.

אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים," ודברים רעים - אף פעם. "אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".

וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו.

ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.

לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.

אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות."

זאת אומרת, שניהם אומרים אמת, אבל כל אחד אומר רק חצי אמת. אחד אומר דברים טובים על הבנים שלו ודברים רעים על הבנים של השכן, והשני ההפך. אבל שניהם אומרים את האמת, רק כל אחד את החצי שלו.

"לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

שאלה: איך נגיע למצב שבו ההנאה שלנו תהיה דווקא מלראות את המעלות של החברים ולא את החסרונות שלהם?

על ידי זה שאנחנו מממשים את המאמר, ממש רוצים שכך זה יקרה בינינו. למרות שכל אחד בסטייה ממה שצריך. אם אנחנו כל הזמן מתקנים את עצמנו, אז לאט לאט אנחנו מגיעים לעמק השווה.

שאלה: המשל שהוא נותן לנו מתאר מצב גשמי. אדם רואה לפי החשבונות באגו שלו ומיד הוא יוצא "לכן באהבת חברים החוק".. אני לא מבין איך הוא משווה בין זה לבין זה.

אדם מסתכל על הבן שלו ועל הבן של חבר, כן?

תלמיד: כן, לפי האגו.

ואז הוא רואה את הבן שלו יותר מוצלח.

תלמיד: מיד כשמסיים את המשל הוא מסביר, "לכן באהבת חברים החוק הוא".. וכולי. איך אפשר לעשות השלכה זה מזה?

למה לא? האגו שלך - כמו הבן האהוב שלך, אתה לא לוקח אותו בחשבון בצורה אמיתית, אלא תמיד אתה סולח לו, תמיד אתה נותן לו כמה אחוזים מקדמה.

תלמיד: החברות שלנו בבני ברוך בעשיריות היא אחרת, היא בכלל לא הפרמטרים האלה.

אני לא חושב.

תלמיד: אני אכבד מה שאתה אומר.

לא צריך לכבד, אל תסכים, אלא תבדוק ותראה אם אתה נמצא בזה או לא. יכול להיות שנדמה לך.

תלמיד: אנחנו בדיוק עכשיו מבררים בעשירייה מיהו חבר. ולכן אני שואל כי זה מאוד מעסיק את כל העשירייה, לא רק אותי.

זה עדיין לא אומר שזה נכון. אתם כולכם שם דנים ומתחברים ומחליטים, זה עדיין לא אומר שמה שאתם מחליטים זה אמת.

תלמיד: לא החלטנו, אנחנו רק הולכים לבדוק לפי המקורות.

אז בסדר, אתה תספר לנו על זה.

שאלה: שאלה פרקטית. אחד החברים משקיע, מתחבר לשיעורי בוקר, מנסה להתכלל, להשתתף בצורה מקסימלית בכל האירועים שלנו. חבר אחר הוא יותר פסיבי. מה החיסרון של החבר שרואה את החבר החלש יותר, ומה החיסרון של החבר שמשקיע?

אתם לא יכולים לראות את הדברים האלה בצורה אמיתית. כי זה שאחד רואה יותר והשני פחות - יכול להיות. זה שאחד יותר עצלן מהטבע, יותר איטי מהטבע מהשני, זה גם יכול להיות. ולכן אנחנו צריכים להשתדל לקבל שכל אחד נמצא בצורה שווה במידת האפשר. וכל הזמן לתקן את עצמנו. כל אחד שמסתכל ורואה את כולם, אז הוא צריך לראות את עצמו כ-0, ואת כולם כ-1 ואז בצורה כזאת כל הזמן יתקדם. וכך כל אחד ואחד.

שאלה: איך להחזיק ביחסים עם החברות דווקא בשוויון. כי אתה כל הזמן מגלה שאתה או למעלה או למטה, צריך להגיע לשוויון איכשהו.

אם את משתוקקת לחיבור עם החברות אז בדרך כלל את יכולה למצוא את נקודת החיבור, האיזון ביניכן ואז הכול יהיה שווה. צריכים להשתדל להיות בזה כל הזמן.

שאלה: אם ההורה לא רואה את החסרונות בילדים שלו אז איך הוא יכול לחנך אותם בצורה טובה? במקביל אם אני רואה רק את הזכויות והיתרונות של החברות על מה אני צריכה להתפלל?

אם את רואה שחברה יותר גדולה ממך אז את צריכה להשתדל כל הזמן להיות קרובה אליה, דומה לה, להתחבר איתה. וכך אנחנו צריכים לראות את כל החברות בעשירייה, הן כולן גדולות ממני ואני רוצה להתחבר איתן ממש כמו שקטן צריך להיות מחובר לגדול.

שאלה: למרות שאבא מאוד אוהב את הבן שלו הוא יכול לטעות ואפילו בטעות להזיק לבן. האם אהבת החברים זה דבר כזה מיוחד שמאפשר לנו באמת להגיע להשגה, לביטוי מדויק יותר של אהבה?

אם אני משתדל כל הזמן להיות יותר נמוך מהחברים ורוצה להידבק אליהם, אז בצורה כזאת אני הולך נכון ובונה איתם מערכת נכונה.

שאלה: כאן אנחנו מוזמנים לראות רק את המעלות של החברים ולא את החסרונות שלהם, אבל בזה שאנחנו עושים כך, זה לא עלבון לאמת, לא מתעלמים מהאמת?

לא, כי הרצון לקבל שלי תמיד מראה לי את הדברים שבהם אני טוב יותר מאחרים. ואם לא, אז צריכים לבדוק למה אני לא יותר טוב מאחרים. אם אני נמצא בתוך רצון לקבל מלכתחילה, אז איך יכול להיות שאני רואה את כולם טובים ואת עצמי נמוך ומפסיד וממש לא כדאי, איך זה קורה לי?

שאלה: מהי הנקודה שאליה אנחנו צריכים להגיע? האם זה ממש לא לראות את חסרונות החברים או לראות אותם ככה כמו שאנחנו רואים את הילדים שלנו יחד עם הפגמים אבל אוהבים אותם, אולי אפילו יותר מאשר את הילדים שלנו בזה שאנחנו מאחדים גם את המעלות וגם את הפגמים?

לא. זה לא מיד, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לראות את החברים שלנו שהם הכי טובים, הכי מוצלחים, הכי הכי הכי בכל העולם. ולכן כשאני נדבק אליהם, מתקשר, מתקרב אליהם, דרכם אני מתקשר לבורא.

שאלה: אם אני רואה תמיד את החברה כגדולה וכמורָה שלי ואני כתלמידה שלה, אז איפה יש פה שני קווים?

פעם זה ופעם זה. פעם ככה ופעם ככה. לזה אל תדאגי.

שאלה: התעוררו אצלי כמה שאלות בנוגע לשוויון והמשמעות של המושג הרוחני בעקבות דברים פרקטיים שקורים אצלנו בחברה. עכשיו בפתח תקווה לדוגמה יש אפשרות להגיע פיזית ואפשר להישאר גם וירטואלית. אז התעוררה שאלה לגבי השוויון בעשיריות. ובאמת לא ברור מה זה בכלל שוויון בעשירייה אם לדוגמה ספציפית במצב שלחלק יש כך וחלק כך, וזה קורה בהרבה עשיריות. אתה יכול להבהיר את זה בבקשה.

אני לא יודע מה להגיד לכם. אתם יודעים שאני בדרך כלל נמצא בניתוק מישיבת החברה הגדולה באולם השיעורים כמוכם. עדיין לא קיבלתי אישור מהרופאים לבוא, יכול להיות שעוד מעט אני גם אבוא. אני גם לא רוצה כל כך לרוץ לכיוון שאני בזה כביכול שובר את השוויון, כי יש כאלה שרואים אותי מרחוק ויש כאלה שיראו אותי ממש מקרוב, מעשרה, עשרים מטר מהם באולם אחד.

אני לא חושב שיש הבדל בין זה לזה, באמת לא חושב שיש הבדל, אני כל הזמן נמצא כך וכך, אבל נראה לי שאנחנו צריכים להתגבר על זה, להתחבר למה שיש ולהבין שמה שלא יהיה אנחנו לא יכולים להיות כולנו יחד באולם לימודים אחד, באודיטוריום אחד, אלא תמיד זה יהיה כך. אנחנו נמצאים במאה מדינות, איך אתה תוכל להביא אותם לישיבה יחד, לסעודה יחד.

אלא ככה זה, זאת הצורה של הדור האחרון, שאנחנו צריכים לדלג על המרחקים.

תלמיד: אז באמת לקחת את הדוגמה הכי מובהקת של שובר שוויון. גם אתה כינית את זה ככה, שאם הרב לומד באולם הלימוד יחד עם עוד תלמידים, זה כביכול שובר את השוויון, אבל בעצם זה לא אמור להיות כך. אז למה אצלנו זה נתפס כשובר שוויון?

אני לא כל כך ממהר לשבת איתכם יחד. יש לנו אנשים שלומדים מרחוק כמו גרמניה, הולנד, אסיה, בלטיה, מוסקבה, קייב, אוסטרליה, פרנץ' ועוד ועוד, אז מה אתה רוצה שאני אעשה איתם? למה הם צריכים לראות את עצמם שהם כאילו זרוקים ורחוקים? אני משתדל כמה שיותר להכניס את כולם לשוויון גם מבחינת השאלות, מבחינת השפה, מבחינת כל דבר ככל האפשר.

תלמיד: אבל מבחינת האמת זה באמת שובר שוויון?

אם אחד יושב ליד חברו ולומדים ומדברים, והמורה יושב לא רחוק מהם וממש קשורים דרך האוויר, זה לא אותו דבר כמו דרך קווי המחשב. על זה אנחנו עוד נצטרך איכשהו לדלג ולהשלים.

תלמיד: אז נניח רגע את רב בצד, ברור שזה שובר שוויון. אז לפי זה אני יכול להבין שגם קבוצה, עשירייה שחלקה נמצאת פיזית וחלקה נמצאת וירטואלית, זה שובר שוויון?

אתם יכולים להגיע למצב שלא חשוב מי נמצא איפה, הכול תלוי בכם. מה זה חשוב שהחבר נמצא כמה קילומטרים ממני ואני שומע אותו מרמקול, ואחר יושב לידי? זה עניין של איכות הקשר וההרגל. לא יותר מזה.

תלמיד: ולגבי קבוצות, נגיד קבוצות שיכולות להתאסף וקבוצות שלא יכולות להתאסף. במה השוויון ביניהן?

מה זה נקרא שלא יכולות להתאסף, החברים יכולים לשמוע זה את זה? כן. יכולים לדבר ולדון וללמוד? כן. אז מה הבעיה?

שאלה: להתאסף פיזית כמו שקורה עכשיו בפתח תקווה, אז אומרים "הנה הם מתאספים וזה לא שווה כמו כל הכלי העולמי, שחלקם יכולים להתאסף, וחלקם לא יכולים להתאסף".

אני שמעתי שיש כאלה בעיות, שיש קבוצות שכל כך התחברו, כל כך התרגלו להיות בקשר קווי אינטרנט, שהם לא רוצים אפילו להגיע לשבת יחד. גם אותם אני מבין. זה יותר נוח לשבת בכורסא בבית ולשמוע את כולם ולענות לכולם, ויש לי מחשב שנותן לי את כל דמיון הקשר הנכון עם החברים, ואם כך אני מסתפק בזה. אני לא חושב שזה קריטי נחכה עוד קצת, מי יודע מה יהיה עם הקורונה, עם עוד כל מיני בעיות שיבואו, נחכה. אני חושב שזה לא ייפתר בחצי שנה הקרובה, אפילו יותר בנוסף לכל הבעיות האלה עם המחלות.

תלמיד: בסופו של דבר במה מתבטא בינינו השוויון?

השוויון שלנו מתבטא בזה שאנחנו משיגים את הבורא. החיבור בחברה דורש שוויון בין כולם, למרות שכל אחד נמצא בתנאים שונים, במצבים שונים. אבל אנחנו צריכים כל אחד להשתדל להיות כמו כולם. לדאוג לאיזון בחברה, בזה שכולנו שווים, זאת הבעיה הראשונה שלנו, שאף אחד הוא לא יותר ולא פחות, כולנו שווים.

שאלה: בעקבות המאמר, אם אני צריכה לראות את כולם בצורה אידיאלית, אז איפה הקו האמצעי פה?

על הקו האמצעי אנחנו עוד לא לומדים כאן. הקו האמצעי זה שכל אחד דווקא משתדל לבטל את עצמו, ואז דרך הביטול הזה הוא נכנס לקו האמצעי.

שאלה: כשיש לנו כוונה בלב לראות את האיכויות של החברות, אבל הגוף לא מסכים עם זה ומרגישים שנמצאים מעליהן, האם הפתרון זה אמונה למעלה מהדעת, והאם זו גם הוכחה שמתקדמים בעבודה?

אתם מדברים על הפתרון למעלה מהדעת, כאילו שהוא נמצא בכיס וכולם יכולים להוציא אותו ולהשתמש בו. בואו לא נדבר כך, אלא נדבר במילים כמו שהוא כותב במאמר. ואז אנחנו נבין ונצליח יותר.

שאלה: תסביר מה הן המעלות שאנחנו צריכים לראות בחברים בעשירייה?

כל מה שאני יכול לתאר בבורא, אני צריך בסופו של דבר לתאר בחבר. זה לא מיד ולא עכשיו, אבל זה בסופו של דבר כך צריך להצטלב, שאני רואה את הבורא דרך החבר.

שאלה: אנחנו לומדות שאנחנו לא צריכות לנסות לתקן את התכונות שלנו אלא להשתמש בהן נכון. אם אני מזהה שהחברה גדולה ומתקדמת, כי היא עקשנית והיא נלחמת על המטרות שלה. ואני מזהה בתוכי שיש לי נטייה להיכנע למציאות. האם אני צריכה גם לתקן את הנטייה הזאת, או שהתיקון היחידי הוא בלהגדיל את האהבה?

התיקון היחידי הוא להגדיל את האהבה, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמידה: בתוכי אני לא צריכה לתקן שום נטייה רעה או טובה?

שום דבר. את חייבת למשוך לכיוון האהבה, ותראי כמה זה יעזור. אל תפחדי לתת לה כאילו דוגמה לא טובה, שאת מוותרת לה כל הזמן.

שאלה: כשמדברים על שוויון זה נשמע מאוד גבוה ויפה. אבל בלב שלנו כאילו אין שוויון, יש מי שקרוב לנו ומי שרחוק. מי שדומה לנו, מי שאנחנו מתפעלים ממנו יותר, אז איך באמת לייצר שוויון בהרגשה ולא רק במילים?

את צריכה לעבוד על עצמך, מה אני אומר לך. כי אם לא תעשי זאת אז לא תצליחי.

תלמידה: אבל מה לעשות ע"י השכל לשכנע את עצמי?

להתחבר לחברות בלב ונפש בצורה שווה ככל האפשר ולבקש מהבורא שיעזור בזה.

תלמידה: ומה לעשות עם הפערים הטבעיים שהרצון שלי ממיין?

אילו פערים טבעיים?

תלמידה: מאחת אני מאוד מתפעלת, מהשנייה אני פחות מתפעלת. אחת יותר קרובה לי בתכונות.

אז מה? את לא חייבת להיות כמו שהן, כאילו שאתן תצאו ממכונה אחת. אלא כל אחת שונה, אבל יחד עם זה שהיא שונה, כל אחת מיוחדת ואת צריכה להגיע למצב שאת מעריכה את כולן, אוהבת את כולן, מחוברת לכולן. וזה על ידי הביטול שלך כלפי כולן.

תלמידה: האם יש מדרגה יותר קטנה לעשות את הצעד לשוויון, אולי רק בדרך להתפלל באופן שווה עבור כולן?

לא. זה לא מספיק. בזה את תשקרי לעצמך.

תלמידה: אז אם אני נמצאת בקשר עם בנות מסוימות יותר מאחרות, כי הן נוכחות יותר בשיעורים מאשר אחרות, או בפעילויות, איך אני מייצרת שוויון עם כולן?

לא עם כולן. רק עם הקבוצה שלך. ולא לברוח מזה.

שאלה: כתוב שכל מה שמגיע מאהבת חברים צריך לעשות כך שכל הרווחים מאהבת חברים יתחלק בשווה. על איזה עסק מדובר שהוא מגיע מאהבת חברים ואיזה רכוש?

חיבור.

שאלה: אז יש שתי דרכים לאהוב. או למעלה מהדעת, זה לא משהו שיש לנו בכיס כרגע, או דרך הטבעית השנייה שאפשר ליישם בתוך הדעת. וכתוב שאם החלטתי לקחת מישהו כחבר אני עובד על עצמי.

האם אני כל יום צריך להחליט איזה חברים הולכים איתי בדרך או שלפעמים יש לי סיבה לאהוב אותם, לפעמים אין לי, או שאני רואה כך או כך? או שזה תהליך חד פעמי, יש לי שמונה חברים בעשירייה ואני עושה מהם חברים אמיתיים אהובים?

דווקא עם אלו החברים שנמצאים בעשירייה אתה חייב להתחבר בלב ונפש.

תלמיד: אני לא בודק אותם באיזו צורה?

אם אתה לקחת אותם לעשירייה אסור לך כבר לבדוק אותם, אלא רק להקטין את עצמך ולהתבטל כלפיהם.

תלמיד: סיפרת איך הרב"ש התייחס לחבר בצורה מיוחדת, כשהתייחסו אליו בצורה לא יפה. אני מבין שזה לא כתוב באיזה מקום, אבל אולי יש איזה טריקים איך אפשר לעשות את זה? אולי לתת מחמאות או שהכול צריך להיות בפנים?

רק בפנים. לפעמים קצת בחוץ. אבל בעיקר הכול בפנים.

שאלה: האם אפשר לומר שאדם הרואה את החברים ואת העולם מתוקנים אז הוא מתוקן במידה הזאת בעצמו?

כן.

תלמידה: אז מה היא ההרגשה הזאת שכמה שאדם רואה יותר את הגדלות של האחרים אז כך הוא יותר מרגיש את השפלות שלו? אני מבינה שזה כאילו אחוריים. רק דרך אותו הפער אפשר להרגיש את הגדלות של החברים, גדלות הבורא. אבל אז נעלם כבר המבט המתוקן שלו כלפי העולם?

הוא לא מייחס את התכונות האלה, התכונות הטובות לעצמו, אלא הכול לבורא.

שאלה: האם לראות מעלת חברו זה משהו שהאדם בעצמו יכול לתרגל ולהצליח או שזה יכול להצליח רק אם הבורא עוזר?

ודאי שיכול להצליח בחיבור עם החברות רק אם הבורא יעשה את זה. לא שהוא עוזר, אלא ממש יעשה את זה. כי מאיפה אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה, להתחבר זה אל זה? ודאי שלא. אלא אך ורק על ידי שאנחנו מבטלים את עצמנו ונמצאים מול הבורא כמו על שולחן הניתוחים. שיעשה אתנו הכול, רק שיעזור לנו שאנחנו נהיה מחוברים לכל החברים.

שאלה: מה חסר בתוך העשירייה שחברה שבמשך עשר שנים נמצאת אתנו בעשירייה, רוצה לעזוב ולעבור עשירייה?

אני לא משתתף בכל הדיונים כאלה וההחלטות. זה לא אלי. ישנם ראשי שפות, ישנם הרבה אנשים שאת יכולה לפנות אליהם שמנהלים את העשיריות.

קריין: כן. בוודאי. יש כתובת מייל boardworldkli@gmail.com את יכולה פשוט לשלוח לשם את הבקשה, את הפניה. יפנו אותך לגורם המתאים ויתנו לך תשובה מדויקת במייל.

מצוין. את רואה? "לא אלמן ישראל".

תלמיד: בבוקר נתת דוגמה שיש סיר של מרק במרכז וכל אחד מקבל לצלחת שלו את המנה שלו. ולכל אחד בעצם יש את הטעמים שלו, את ההבחנות שלו, כל מה שהוא מקבל.

כל אחד הוא טועם מה שהוא רוצה.

תלמיד: איפה החיבור בינינו? כל אחד בטעם שלו, איפה הטעם משותף שלנו?

כשאנחנו ביחד מבשלים את המרק.

תלמיד: מה הוא המרק?

אנחנו ביחד מתחברים כדי להיות עשר ספירות שהבורא יאיר עלינו באור שלו, ואז כל אחד מקבל לפי הכלים שלו.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו עושים את המרק?

אנחנו עושים את המרק, אנחנו טועמים את הבורא.

תלמיד: וכל אחד טועם את הבורא בכלים שלו, בטעמים שלו?

אחרת הוא לא יכול.

תלמיד: איך אני יכול להרגיש את הטעם של החבר?

אתה לא יכול.

תלמיד: למה?

איך?

תלמיד: אז איפה ההתכללות, השיתוף. איך אני מרגיש את כולם?

שאתם כולכם זה נקרא "כי בו נשמח לבנו". שאתם מתחברים בבורא, ואתם מרגישים אותו שהוא מטפל בכולם, שהוא אחד לכולם. אבל זה עדיין לא מחבר אתכם לאחד. לאט לאט אנחנו מגיעים לזה.

תלמיד: אני אוכל את המרק שלי?

כן.

תלמיד: ואיפה אני מרגיש את כל שאר חברים העשירייה? איפה משהו משותף שלנו?

גם בתוך המרק, מפני שאתם כולכם כספירות. ואתם כולכם מקבלים את המרק. אבל בכל זאת, כל אחד טועם בו לפי התכונות העיקריות שלו.

תלמיד: וממה נבנה הסיר המשותף?

מפרצוף, שאתם כולכם הופכים להיות לפרצוף אחד. לָמה אנחנו צריכים להתחבר? כדי לקבל את האור הבורא כולנו יחד, אבל כל אחד כספירה מאותו פרצוף מרגיש את האור הזה בצורה מיוחדת משלו.

תלמיד: מה התפקיד שלי בתור ספירה, מה אני צריך לעשות?

אתה תקבל את מה שמגיע לך מתוך זה שאתה משתתף עם האחרים, ובאותו האור שמאיר לכולם אתה תקבל בכל זאת את הבחינה שלו כי זה שלך.

תלמיד: מה אני צריך לתת בתור ספירה?

חיבור, שיהיו עשר ספירות, שיהיו עשרה מחוברים. תנסה כך לחשוב על זה יותר, זו לא בעיה.

שאלה: האם אפשר להשוות את הטעמים שכל אחד מאיתנו מקבל מהחיבור שלנו, מהמרק שאנחנו הסברנו, לחלוקת המן במדבר, שכל אחד שטעם מצא בו את הטעם המיוחד שלו?

יכול להיות שכן. אני לא כל כך אוהב דוגמאות שאנחנו בהם לא כל כך שולטים, נגיע לזה ונחליט אז.

שאלה: האם אנחנו צריכות להרגיש בעשירייה כאפס או כמאה אחוז? כי אני מנסה להרגיש אפס ולראות אותן כמאה אחוז, אבל איך כולנו צריכות להיות שוות, האם כולנו צריכות באפס או במאה אחוז?

כל אחת חייבת להרגיש את עצמה כאפס כלפי יתר חברות, שאותן היא מעריכה כמאה אחוז.

שאלה: האם זה נכון שלראות את החברות שוות זה כבר אחרי שהתחברנו, זה כאילו תוצאה מהחיבור שלנו, אחרי שעברנו את הקבלה על מנת להשפיע?

כן, אבל אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל כך להרגיש את כולם.

שאלה: איך אפשר לעבור ממצב של אפס, להשפיע על מנת להשפיע, מיד לקבלה על מנת להשפיע בתוך החיבור?

את זה אנחנו נראה אחר כך. זה לא כל כך פשוט, כבר צריכים לעלות לדרגה יותר גבוהה, אבל הכול לפנינו. דווקא אני רואה שלאט לאט זה נכנס ואתם כבר משתדלים קצת יותר להבין את זה, להיות בזה, לדבר על זה, להרגיש את זה, בסדר גמור. כל טוּב לכם, בהצלחה.

קריין: רק נזכיר שמחר בשיעור הבוקר יש לנו שיעור מיוחד, יארצייט, יום הציון של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג. נמשיך את זה לסעודה משותפת, אחרי השיעור, כמובן מוזמנים להירשם ונכין את עצמנו למפגש המיוחד.

אני מזמין את כולכם, תבואו ותגידו לכולם, שכולם יכינו את עצמם לסעודה. העיקר זה לא סעודה, שאנחנו נתחבר יחד. תכינו משהו לאכול לעצמכם סמלי, לא חשוב, כל אחד כמה שהוא רוצה ומסוגל, והעיקר זה החיבור בינינו.

בהצלחה, חיבוק גדול וחם לכולכם.

(סוף השיעור)