בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 19.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי". מאמר ר"ג. "גאות אדם תשפלנו"*

1. אחד מהדברים העקרוניים והחשובים שמבדילים בינינו לבין הבורא זה עניין שפלות וגאווה. אם אנחנו יודעים איך לסדר אותם נכון, *גם גאווה צריכה להיות באדם, וגם שפלות צריכה להיות בו. הבורא ברא את שניהם, רק איך אנחנו צריכים להתייחס ל-2 הנתונים הללו? איך צריכים לסדר אותם כדי שבצורה אופטימלית, מקסימלית, ומהירה ככל האפשר כדי להתקרב על ידם לבורא*.

אנחנו מכירים גם מחיים שלנו איכשהו מה זה נקרא גאווה ושפלות, וזה קורה לנו גם למעלה וגם למטה, איך שאנחנו מרגישים את עצמנו לפעמים יותר או פחות, כלפי בני אדם, כלפי משהו, כלפי עצמנו.

אנחנו צריכים לברר עכשיו כמה העבודה בגאווה ושפלות יכולה לעזור לנו להתקרב, לעזור לנו להידמות לבורא, לדבקות. נקרא ונחשוב, מאמר קצר, רעיון כאילו פשוט, אבל אם אנחנו שמים לב וממשים אותו, עובדים איתו נכון, אז אנחנו סובבים את עצמנו בצורה מאוד מאוד משמעותית להתקרב לבורא.

2. *אם אדם מעביר מעצמו את הייסורים, שלא עבור עצמו נמצא בייסורים אלא עבור זה שהבורא בעיניו לא מספיק נמצא בגובה, בגאווה, בלבוש של גאווה, אז לפי זה האדם יכול למדוד כמה הוא מתקדם, כמה הוא מתאים, כמה הוא בונה לבוש על הבורא*. לפי הלבוש שמרגיש את עצמו בשפלות כלפי הבורא, כך הבורא נעשה יותר ויותר גדול בעיניו, לפי לבוש שהאדם בונה בו, עושה לו, כך אנחנו יכולים לראות איך אנחנו מתקדמים.

להעביר מהאדם עצמו גאווה לבורא, להעביר שפלות מעצמו גם לבורא אבל בצורה הפוכה, כלומר *אנחנו מוכנים לסבול מהשפלות שלנו, שיסבול הגוף שלנו, היינו האגו שלנו, העיקר שאני בזה מביא את עצמי למצב הנכון מי אני לעומת הכוח העליון*.

אני כל פעם עובד על *גאוות האדם תשפילנו, כלומר אני רואה בכל פניה, בכל מקום את הגאווה שלי ולפי זה אני מרגיש דווקא את השפלות שלי. ככל שאני מתעלה מעל זה ומתקדם, אז הגאווה שלי הופכת להיות לשפלות ובמקום להרגיש את הבורא שנמצא בגאות, כך אני מחליף את הלבוש שלי, לבוש של אשפה אפשר להגיד, כי במה האדם יכול להתגאות, ללבוש של הבורא. אני רוצה להתלבש בו, להידבק בו, ובמה שיש לו, בזה אני מתגאה, בזה אני רואה את עצמי מתקדם*.

3. ש: מה יכול לעזור לאדם לגלות את שפלותו?

ר: שישפיל את עצמו כלפי חברים. רב"ש כותב, גם במאמרי שמעתי, גם במאמרי החברה. ככל שיש לו אפסים לפני אחד, לפי זה הוא מתקדם, מחליף את הגאווה השקרית שלו לשפלות האמיתית שלו, כי מיהו חוץ מהרצון לקבל?

4. *אתה יכול להיכנס לעבודה רוחנית אמיתית בתנאי שאתה לומד נכון להשתמש בגאווה שלך, גם בקבוצה. שם אתה לא מתבייש ולא נסתר, אלא אתה יכול להשפיל את עצמך כלפי חברים בצורה גלויה. זה דווקא טוב, רק לא לעשות מזה גם גאווה: תראו כמה אני גדול, כמה שאני משפיל את עצמי. זה שקר, אלא להשתדל כל פעם יותר ויותר לראות את עצמך ולהראות את עצמך יותר נמוך, יותר מושפל כלפי החברים. זה טוב, אבל רק בקבוצה*.
   
   *בכל המקומות האחרים* אנחנו צריכים להישאר להתנהג כמו כולם, כלומר אני לא לוחץ ולא מתגאה ולא כלום, אני ניטרלי, כמה שצריך לפי תפקיד שלי, כך אני צריך להתנהג. אבל *בקבוצה*, כל אחד צריך להשתדל להשפיל את עצמו. בזה אנחנו מתקרבים, לפחות רואים דוגמאות בינינו ומרגישים על עצמנו מה זה נקרא להשפיל את עצמך כלפי הבורא. ממה שיש לנו כלפי חברים, אח"כ מעבירים את זה כלפי הבורא.
   
   אם אני מדביק את עצמי לבורא, אז ככל שאני דווקא עובר מצבי השפלה, אני מקבל אותם שהם עוזרים לי להיות דבוק בבורא. זה עניין של השפלת ה' תצילנו וגאוות אדם תשפילנו. כך אנחנו צריכים להשתדל, אבל זה רק בקבוצה. *בקבוצה אנחנו יכולים להתנהג, צריכים להתנהג לפי החוקים של העולם הרוחני*.

5. *אנחנו צריכים להחליף את הערכים שאנחנו מודדים את זה, לא כלפינו אלא כלפי הבורא, כמה הבורא נמצא בגובה שלי, לפי זה שהבורא גאות לובש. ככל שאני מרגיש לפי זה שאני נופל, אז גם הבורא בעיני נופל. לפי זה אני מדביק את עצמי לבורא. אני מתגאה בזה שהבורא גדול בעיניי, גאה בעיניי, וככל שאני רואה שהבורא פחות בעיניי זה נקרא שאני נופל ונמצא בשפלות. זו מדידה של הדביקות. אני עולה ויורד במידה שהבורא בעיניי עולה או יורד*, ואז אני עובד על זה.

ש: על מה צריך לבסס את הגאווה, על גדלות הבורא?

ר: מה זה לבסס גאווה? *אני צריך להתגאות שיש לי אפשרות להחליף את השפלות וגאות שיש לאדם הרגיל שמרגיש את עצמו כלפי האחרים. אני לא מודד את עצמי כלפי האחרים, אני מודד את עצמי כלפי הבורא. כמה אני נמצא במצב שאני משפיל את עצמי כלפי חברים וכלפי הבורא? החברים זה האמצעי ביני לבין הבורא, וכך ככל שאני בזה מתקדם למצב שאני כולי מדביק את עצמי לבורא, ככל שהוא גדול בעיניי, אני חושב שאני גדול. ככל שהוא שפל בעיניי חס ושלום, אני חושב שאני שפל. זה נקרא דביקות*.

6. ביחסים האלו בין אדם לחברים הוא בודק את עצמו כמה יש או אין לו מסך, איפה הוא נמצא. אם אני יכול לעשות פשוט לבטל את עצמי כלפי החברים זה נקרא שאני מוכן לבטל את עצמי כלפי הבורא, כלפי האור העליון, כלומר הגעתי למצב של צמצום. אח"כ, מעבר לצמצום, אני מתחיל לגדול כבר בהשפעה, איך לתרום את עצמי, איך להשפיל את עצמי, בפועל לעשות פעולות השפעה. זו בעצם ההתקדמות הרוחניות.
   
   *צריכים לחשוב על המילים האלו*. אני לא רוצה לפרש אותם מידי, כדי שלא ירחיק ולא יפחיד חלק מהחברים החדשים שלנו, אבל *תחשבו. כי העולם הרוחני הוא עולם הפוך. שם מי שיותר מושפל, מי שיותר נמוך, הוא יותר גבוה. זה כלפי האגו שלו. כל אחד צריך לראות את עצמו, להרגיש את עצמו כך, לא רואים זאת מבחוץ. אם רואים מבחוץ, סימן שהאדם לא עושה את זה גם בפנים. לכן חכמת הקבלה נקראת חכמת הנסתר*.

7. אם אני מיום ליום כמעט לא מרגיש את החברים ואז מתייחס אליהם נכון בטוב או ברע, אבל זה במקצת, זה לא כל כך משנה, לא כל כך מדאיג אותי, אז אני לא מתקדם לבורא. היחס שלי לחברים, ככל שהוא בקונטרס בין הגאווה לשפלות, היחסים האלו אומרים כמה אני גם יכול להיות בזה כלפי הבורא.
   
   כאן *אנחנו צריכים לא לתת לעצמנו לנוח. לראות איפה גאוות הקבוצה, גדלות הקבוצה, חשיבות הקבוצה צריכה להיות בעיניי יותר ויותר גדולה, ומורגשת כדבר העיקרי בחיים. זה נקרא שאני מתחיל להעריך את הבורא ולהתייחס אליו יותר ויותר נכון. אם יחד עם זה אני מרגיש את השפלות שלי, אדרבא כמה שיותר טוב, אני בפועל צריך להשפיל את עצמי כלפי החברים*.
   
   בצורה כזאת אני משפיל את עצמי כלפי הבורא, אני מוכן לקיים כל מה שהבורא רוצה. יש כל מיני פעולות שאנחנו צריכים לקיים, ועוד נצטרך לקיים אותם, מפני שהבורא רוצה שכך נעשה. אין לי בפעולות האלה שום דבר מיוחד שאני נהנה מהם או מפחד, או ההיפך מתרשם לטובה. אלא דווקא כל מיני כאלו דברים אני אצטרך לעשות וזה הכל פעולות רוחניות ע"מ להשפיע שאין לי בהם טעם. *אני דרך החברים צריך ללמוד איך אני עושה את זה ונהנה מזה שהגוף שלי לפחות לא מרגיש או אפילו סובל, ואני נהנה מתוך שזה אני עושה למען הבורא. בזה אני מודד את הגאות ושפלות שלי, וכך אני מתחיל לקבל הבחנות חדשות כבר למצבים הרוחניים שלי*.

8. בעה"ס כותב שעוזר מאוד בפועל להשפיל את עצמו כלפי חברים. כך אנחנו יכולים להתקדם. להשפיל כלומר לקבל מה שהם מחליטים לעשות, מה שהם מחליטים. להיות כמו תינוק בידיים שלהם. מצד שני בכל הכוחות להשתלב ביניהם ולעזור ולקיים מה שהם מחליטים. בזה לפחות אתה מתקדם איתם יחד. זה התנאי המינימלי התחלתי, ואח"כ יותר ויותר לפי ההשקעה שלך להיות איתם.
   
   ש: אבל זה רק שמשתלם לי..

ר: אז *תעשה חשבון מה משתלם לך. תעשה חשבון, משתלם לך לשמוע את האגו שלך, או לשמוע את המקובלים שממליצים לך כך וכך לעשות? אתה צריך לעשות חשבון כזה*.

ש: אבל האגו אומר לי ששווה עכשיו להשפיל את עצמי ואח"כ לקבל שכר?
ר: בסדר, אז *בינתיים אתה נמצא כך. זה נקרא שלא לשמה, אבל לפחות לכיוון הנכון*..

9. *גאווה ושפלות זה הולך יחד ולא מבטל אחד את השני* כמו בעולם שלנו. כמו שבפרצוף הרוחני יש עביות, ובלי עביות לא יכולה להיות זכות. צריך להיות רק צמצום מסך אור חוזר, כוונה נכונה סה"כ, ואז ככל שאתה יותר עבה ביסודך, אתה יותר גס ואגואיסט, אתה הופך את זה לזכות, לכוונה ולהידמות לבורא יותר. לכן *אין כאן פחד מזה שאנחנו גאוות אדם תשפילנו, דווקא ההיפך. הגאווה תתגלה יותר ואנחנו נהפוך אותה להשפלה, ולזכות. רק להתייחס לכל הדברים האלה בצורה כזאת. אתם כבר מסוגלים לזה, אני רואה לפי מה שאני מרגיש עכשיו ושומע*.

10. ש: באיזה כוונה פנימית כדאי לי לקבל כבוד שנותנים לי על הפצה שלי ועל פעולות שלי?

ר: אני צריכה לקבל את הכבוד והיחס יפה מעשירייה, ולהראות להם שאני מאוד מודה ושזה מאוד חשוב לי. כמו שאדם שמקבל מתנה, הוא לא יכול להגיד: נו, הבאת לי מתנה, נו בסדר, אני אקח אותה. ודאי שזה לא יפה, אלא לא חשוב איזה מתנה, אם אדם טרח והביא לי, אני חייב לקבל את זה בחיוך ולהראות כמה זה חשוב לי. זה מרבה שלום בעולם, מרבה קשר יפה בעולם. לכן אני כך חייבת להתייחס למה שחברות עושות לי.

11. *עשירייה קודם כל צריכה להגיב על ההשתתפות הפיזית שלך, כי על זה אין ויכוח, זה גלוי לכולם. אחרי השתתפות פיזית במה שאתה כמו כולם פחות או יותר, הם צריכים לשים לב כמה אתה מוסיף כוח התקדמות פנימית לקבוצה בדרכה הפנימית, כלומר בחיבור כל החברים. בזה כבר אנחנו מאוד שונים ולא יכולים את זה למדוד*. אחד משקיע יותר, אחד משקיע פחות לפי האופי שלו לפי ההרגשת הנחיצות וחשיבות הדרך, חשיבות המטרה. כאן אנחנו כבר נמצאים במצב שיש מקום לבירורים.
    
    זה מה שאנחנו מבררים אצלנו כאן היום כבר שעה וחצי. אנחנו מבררים את זה יום יום, והשאלה כמה אתם אח"כ משתדלים לממש את זה ביניכם? אתם רואים כמה שאנחנו כל יום לוקחים הבחנות חדשות ומבררים אותן. אני מקווה שאתם מיישמים אותם בקבוצה ולפי זה נתקדם. אם אתם רק שומעים אצלי את זה בשיעור בוקר, אז ודאי שזה לא מספיק. זה לא מספיק כדי להתקדם.

*שמעתי קפ"א, ענין כבוד*

12. אלו *דברים מאוד חשובים לכל אחד ואחד מאיתנו, כי בדרך שלנו אנחנו באמת מגיעים למצבים שרוצים לכבד אותנו ולהעלות אותנו. אנחנו צריכים לראות בזה מכשול, מכשול שיכולים להיכנס לכבוד ומזה קשה מאוד לצאת*. אני הייתי נוכח בכזה מצב כשלמדתי אצל רב"ש עם אדם אחד שקיבל כבוד ולא יכל להתמודד נגדו ואז ממש היו מרגישים עליו כמה הוא הבדיל את עצמו מכל החברה, מרב"ש עצמו שהיה מורה שלו, והרגיש את עצמו שקיים בפני עצמו ושלא מכבדים אותו. היה פלא להסתכל על האדם, כמה הוא ממש נכנס לעסק של גאווה ודרישה לכבוד. *אנחנו צריכים להיזהר מזה מאוד*. אתם תראו כמה שמכבדים אתכם כשאתם מדברים מילים יפות, כשאתם נואמים לפני הקהל. זו בעיה גדולה מאוד. שלא תיפלו בעניין זה. אני מכיר את זה טוב וכל פעם הייתי מתייעץ עם הרב"ש איך לעשות, כך או כך. אדם לא צריך שום דבר חוץ מזה, *אם הסביבה מעריכה אותו ומעלה אותו, והוא מקבל את זה על חשבון שלו ולא על חשבון הפצה, לא על חשבון הבורא, אז בזה הוא גמור*.

13. מצד אחד גאוות אדם תשפילנו. מצד שני אי אפשר להתקדם אם הוא לא יתגאה, אם לא יחשיב את המאמצים שלו, את ההשתתפות שלו. חייבים גם בזה וגם בזה להתקדם. איך אתה יכול לעלות בסולם אם אתה לא רוצה לעלות? מה זה נקרא עלייה? להשתמש בכוחות יותר גדולים, להבין יותר, להרגיש יותר. רק צריכים כל הזמן לייצב את זה עם השתתפות בתוך החברה, בתוך הבורא.

14. ש: איך אתה יכול ללמוד להתגאות בעבודת הבורא ולא לרשום את זה על עצמך?

ר: אני מתגאה שאני עושה כמה שאני מסוגל, יכול, להפצת ה' בעולם ושיש לי הרבה תלמידים שהם גם מתקדמים ומפיצים את שם הבורא בעולם וכך מקדמים את כל האנושות לחיבור ולתיקון. אני מתגאה בזה. אבל אם אני משתדל למסור את זה לזולת, זה חוזר אליי בצורה כזאת שאני יחד עם זה מרגיש את עצמי יותר מושפל. *ככל שאני מתקדם, אני מרגיש את עצמי מצד השני, כמו בנדנדה, אני מרגיש את עצמי יותר בשפלות. בעליות וירידות, בכאלו מדידות אנחנו כך מתקדמים. לכן למי שמתקדם בתוך החברה שלנו, בכל הקבוצה הזאת הגדולה, אין לו סיכון, אין לו פחד שיפול לאגו שלו ולא יוכל לצאת מזה*.

15. אני לא חושב שאנחנו בעשירייה כבר רוצים להרוג זה את זה, אבל אם נגיע לזה, יחד עם זה נגיע להבחנות שזה גדלות הרצון לקבל שמתגלה. בהתאם לזה הוא יעלה אותנו לדרגה מאוד גבוהה עד כדי כך שהאדם ירצה להרוג את הבורא, את החברים. הוא לא יסכים עם שום דבר. יהיו כאלו מצבים עוד, חכו חכו מה שיהיה, וזה הכל מפני שאנחנו צריכים להתקדם ב-2 רגליים, בשמאל וימין.

16. ש: אני מרצה בקמפוס. איך לשמור את עצמי מפני הכבוד והערכה מהתלמידים?

ר: ברור שמי שמרצה לפני הקבוצה, אז קבוצה מתחילה להתייחס אליו כמו לגדול וכך הוא מרגיש איך שהם מתייחסים אליו. אתה לא יכול לא לקבל כבוד, אתה לא יכול לא לקבל הערכה, זה משפיע עליך. כשאני חוזר אחרי השיעורים איתכם, אחרי שיחות שאני יום יום עושה עם הכתבים ועם כל מיני אנשים, כשאני חוזר לעצמי, *אני קורא דברי רב"ש ובעל הסולם וזה מחזיר אותי למצב הנכון. הבורא נתן לי רצון, כל יום מחדש לי את הרצון להמשיך, להמשיך אבל יותר מזה אין לי כלום. כלומר יותר מהרצון להמשיך שהבורא יום יום מחדש בי אותו מעשה בראשית, אין לי שום דבר. לכן אחרי שאני נכלל בחומר, בשמעתי ובעוד מאמרים, אז אני רואה כמה אני רחוק מאוד מאותם המצבים שעברו המורים שלי. לכן אין לי שום יסוד לגאווה, ההיפך, אני מרגיש את עצמי בהתאם לזה יותר ויותר בצורת השפלות*.

17. *רק ע"י זה שאני עוד ועוד פותח מאמרים, אגרות, נכלל בזה, מתקשר למורים שלי, בצורה כזאת אני שומר על עצמי. אין שום אפשרות אחרת. אם אני נשאר לבד, אז אני או מנותק או מתגאה. ודאי שזה קורה עם כל אחד, ולכן לימוד במקורות זה חובה לכל אחד. לכן קבענו שאנחנו לפחות עוד פעמיים במשך היום עוברים על השיעור הראשון שקראנו משמעתי. זה חובה, כי בלי זה אנחנו מאבדים את הקשר*.

*מאמר אהבת ה' ואהבת הבריות*

18. אנחנו מצד הטבע בסופו של דבר מחויבים להגיע למצב שנמצאים באהבה לכולם. תארו לעצמכם שהיום, במשך היום, או שאתם מגיעים לכזה מצב או שאתם נעלמים מהעולם, נעלמים. לא רק שבעולם הרוחני אתם לא קיימים, אלא גם בעולם הזה, פשוט גם מעולם הזה לוקחים אתכם. רגש, חיבור לאחרים, חיבור אגואיסטי, גם כן לוקחים. מה לעשות? *איך אנחנו יכולים להצדיק את התנאי הזה, לאהוב את כולם כמו את עצמנו? לממש את זה ולעשות את זה ממש בפועל. זה משהו נורא מה שדורשים מאיתנו*.

19. חייבים להגיע לגילוי הלב ולחיבור בין כולם. לזה אנחנו מתקרבים, רוצים או לא, לא שואלים אותנו. אנחנו לזה מתקרבים, המנוע שנמצא בתוך הטבע מקדם האנושות לזה. כאן אנחנו צריכים להבין שלפנינו אין אחד משניים אלא רק אחד, או להגיע לקיום הזה ואהבת לרעך כמוך, בעזרה שלנו, בהשתתפות שלנו, בדרך יפה קלה נעימה, או שנגיע לזה בצורה נוראית, שלא אנחנו משנים את האגו שלנו אלא באים כוחות חיצוניים אכזריים של הטבע והם שוברים אותנו, ואז אנחנו בכל זאת מגיעים לאהבת לרעך כמוך.
    
    אנחנו נמצאים בדיוק בתפר, בגבול בין איך שהעולם התקדם, ועכשיו צריך להיכנס לקיום של התנאי הזה, ואהבת לרעך כמוך. משהו נורא, אבל יש לנו שיטה שאנחנו יכולים לקדם את עצמנו ולהיכנס לקיום של התנאי הזה בצורה חלקה ויפה.

20. מה זה מידת סדום?

ר: *מידת סדום* זה שאני לא שייך לך ואתה לא שייך לי. כל אחד נמצא בתוך הדירה שלו וזהו. מיי האוס איז מיי קסטל. בצורה כזאת זה גם אסור ועוד יותר גרוע מהאגו שלנו הרגיל, כי באגו שלנו אנחנו מתחברים, אנחנו איכשהו נמצאים בקשר זה עם זה. מה שאין כן, במידת סדום אין לנו קשר אחד עם השני. לכן המידה הזאת, היחס הזה מביא אותנו למיתה.

21. אתה צריך לשמור על החוקים שיש בינינו, מרחקים פיזיים שיש בינינו. לא אנחנו קבענו את זה אלא הבורא קבע אותם. אנחנו רואים שהוא מקשה בזה יותר ויותר, ותראו מה שעוד יהיה. אנחנו נצטרך לעבוד למעלה מזה, *להבין שדווקא המרחק פיזי צריך לעזור לנו לבטל את המרחק פנימי, לבטל את המרחק בין הלבבות. אין שום בעיה, ברוחניות אין מרחקים פיזיים, רק מרחק בין הרצונות*.