ג' חוה"מ סוכות תשפ"ג

שיעור בוקר 13.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אושפיזין משה - ספירת נצח, קטעים נבחרים מן המקורות

אושפיזין משה - שמתגלה בחינת נצח. האמת שאין גדול יותר ממשה, קרוב יותר ממשה, שקירב את כל השיטה הזאת של גילוי הבורא, קשר עם הבורא, לנבראים, לכן הוא כל כך קרוב וכל כך מיוחד כלפינו. הוא נקרא "רעיא מהימנא", "הרועה הנאמן", לא כוח אמונה, לא כוח גבורה, אלא רועה, כלומר ממש מטפל בנבראים מצד הבורא כדי להביא אותם לגמר התיקון. לכן כל התורה שמיועדת להביא את בני האדם למגע עם הבורא נקראת "תורת משה", וזה עיקר הדאגה שלו, העבודה שלו, הייעוד שלו.

אנחנו מבינים שזה לא איש אלא סמל, זו תכונה מיוחדת, איך הבורא מנהל את העולם, והתכונה הזאת היא הכי חשובה לנו. נלמד עכשיו איך אנחנו יכולים להבין את התכונה הזאת, איך אנחנו מתקרבים דווקא אליה, ואיך היא מטפלת בנו.

קריין: קטע מס' 1.

"משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה."

(הרב"ש. 604. "מדוע חכה עד מלחמת עמלק")

משה הוא כמו רועה, הוא הולך לפני או ליד ויכול להיות שאחרי העדר, זה לפי התפקיד שהוא צריך למלא כדי לעזור לעדר שלו, לעם שלו להתקדם נכון ובביטחון למטרה. הכוח הכללי שמטפל בנו, אוסף אותנו, שומר עלינו ומביא אותנו למטרה באהבה, בביטחון, בדאגה, הוא כוח משה. הוא כוח חם, כוח אוהב, כוח דואג, שנקרא "תורה". כל הכוחות האלה שעוטפים אותנו ומביאים אותנו למטרת הבריאה נקראים תורה. זה האור העליון שמגיע אלינו, מתלבש עלינו, ממלא כל אחד ואת כולנו יחד, כמו רועה שאוסף את העדר שלו וכך מגיע עימו יחד הביתה.

קריין: שוב קטע מס' 1.

"משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה."

(הרב"ש. 604. "מדוע חכה עד מלחמת עמלק")

לרועה יש תפקיד מאוד מיוחד, הוא לוקח את העדר או אפילו עדרים מהבית ומוציא אותם למקום מסוכן יחסית, ובערב מחזיר אותם הביתה. על ידי העבודה שלו העדרים האלה גדלים, מתמלאים, מתרבים, ובעזרת הרועה הנאמן, רעיא מהימנא מה שנקרא, הרועה של האמונה, כשהם מתרחקים מהבית וחוזרים הביתה, אז כבר ביציאות ובכניסות האלה בחזרה הם רוכשים עוד קצת ועוד קצת את הכוח הרוחני, את כוח האמונה, מה שמשה מגדל בהם.

לכן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כעדר, מוכנים ללכת אחרי כוח משה שמטפל בנו, וכתוצאה מזה בכל יום ויום אנחנו מתעשרים, מתמלאים עם כוחות האמונה, אמונה למעלה מהדעת. זה העיקר אותו אנחנו רוכשים, ורוכשים על ידי משה.

קריין: קטע מס' 2.

"משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול."

(הרב"ש. 711. "לא קם נביא כמשה")

הוא היה ראש הנביאים. כלפינו אין כוח חשוב יותר, ואני לא מדבר על אדם, האבות שלנו הם לא בני אדם, שאנחנו רוצים להזמין אותם לאושפיזין, אלו התכונות שאנחנו רוצים שהן יתלבשו בנו, וכשהן מתלבשות בנו אנחנו מרגישים מהי כל תכונה ותכונה.

אז "משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת)" שבבחינת הנבואה הוא היה גדול מאוד. אברהם, יצחק, יעקב - כתר, חכמה, בינה, דעת ונצח, כל זה נכלל במשה.

שאלה: מהי בחינת נצח?

אנחנו נלמד מכל יתר הפסוקים. נצח זה משהו שאין בו טעם, לא ברור מה זה. בפסוק השני הוא כותב "משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול." העיקר הוא בחינת הנצח. אבל תכונתו מביאה לדעת ולמעלה מהדעת.

קריין: קטע מס' 3.

"ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא"". הרועה הנאמן. "ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". היינו, שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם ישראל. ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם האמונה. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה שמשה הכניס בתוכם אמונת ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)

מה שעושה במיוחד התכונה הזאת כשהיא מגיעה אלינו וממלאה אותנו, זה שהיא מביאה לנו אמונה, כוח אמונה, כוח השפעה.

קריין: שוב קטע מס' 3.

"ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". היינו, שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם ישראל. ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם האמונה. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה שמשה הכניס בתוכם אמונת ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)

קריין: קטע מס' 4.

"ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה". כוח השפעה, אמונה למעלה מהדעת, כל הדברים האלה יוצאים על ידי תכונת משה. "ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

ברור לנו שאם אנחנו רוכשים את כוח האמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת השפעה מעל כלים דקבלה, אז בצורה כזאת אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהטבע שלנו ולהידמות לבורא.

שאלה: מה זה הביטוי "רועה נאמן", את מי הוא רועה?

"רועה נאמן" מציג את התכונה המיוחדת שיכולה לסחוף אחריה את כל הנשמות, את כל הרצונות, כדי שהם יוכלו להתחבר ביניהם ולהתקרב למטרה, להתכלל בכתר.

תלמיד: דיברנו על זה שכל התכונות שאנחנו לומדים עליהן באושפיזין מייצגות חלקים שונים של הנשמה. בשיעור הקודם אמרת שיש חלק מהפרצוף הרוחני הזה שמתחיל להעביר לתחתונים. האם משה גם מעביר לתחתונים?

אני לא תופס מה שאתה אומר. מה זאת אומרת, חלק תחתון מהפרצוף, חלק עליון מהפרצוף.

תלמיד: למי משה מעביר?

"משה" זו תכונה שממלאה בעצמה את כל עשר הספירות כמו כל תכונה ותכונה, ומה שהיא מוסיפה היא מוסיפה כוח אמונה, לכן הוא נקרא "רעיא מהימנא", הרועה הנאמן. הוא לוקח את כל העדר, את כל העם, את כל הבחינות, את כל התכונות, וממלא אותן בכוח האמונה. על ידי כוח האמונה הם שמורים שלא יפלו, שלא ייפגעו על ידי הרצון לקבל שגדל בהם מפעם לפעם. זה מה שקורה. לאט לאט בטוח שתשלים את הדברים שאתה שואל.

שאלה: התכונה הזאת של משה, האם זו תחושה בעשירייה, משהו שבונים?

זאת תחושה, זאת תכונה, גם באדם, גם בעשירייה, תלוי עד כמה הם מחוברים. הם יכולים ללכת נגד הטבע שלהם, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, הם יכולים לעשות פעולות שההיגיון שלהם מתנגד לזה, להתעלות למעלה מההיגיון ולעבוד באמונה, בכוח השפעה. זה דבר שקשה לנו להבין כל עוד לא נקבל את הכוחות האלה לביצוע.

שאלה: האם תפארת מולידה את נצח?

כן.

תלמיד: איך זה קורה?

לפי סדר המדרגה. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, כך הספירות יוצאים זו מזו, מתגלות אפשר להגיד.

תלמיד: אני לא מבין איך זה קורה.

אנחנו נמשיך ולאט לאט אתה תבין איך זה קורה, איך בחינה אחת מולידה את הבחינה שאחריה, ובצורה מאוד מוזרה, הפוכה. אברהם מוליד את יצחק, שניהם הפוכים, אבל אנחנו רואים שזה מה שקורה. כך יוצא משורש הבריאה, הבורא שהוא כולו כוח השפעה מוליד את הנבראים שהם כוחות הקבלה.

שאלה: האם התפקיד של עם ישראל כלפי אומות העולם הוא כמו של משה כלפינו, להיות רועים נאמנים?

נכון. תפקיד עם ישראל כלפי אומות העולם, כלפי כל העולם, הוא כמו תפקיד משה כלפי עם ישראל.

שאלה: רב"ש כותב לנו שצריך להיות דבוק לתכונת משה. מה זה להיות דבוק לתכונת משה?

תכונת משה זה כוח האמונה.

תלמיד: ומה עלינו לעשות כדי להיות בתכונה הזו?

להשתדל לעשות כל מה ששייך להתפתחות הרוחנית שלנו בפנים ובעשירייה, רק בכוח האמונה.

קריין: קטע מס' 5.

"כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי"," כך משה אומר, ואנחנו מבינים מזה שקשה להסביר מה זו אמונה למעלה מהדעת, מה זה כוח האמונה, כוח ההשפעה, כי הדברים האלה קשים מאוד לתפיסה, ולמי שרוצה להסביר אותם יש בעיה גדולה, לכן כתוב, "כבד פה וכבד לשון אנכי,". "הנאמר אצל משה רבנו עליו השלום. היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה נקראת "אמונה". ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, שמסביר את הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

ולכן הוא לא יכול להסביר את הדברים כך שהם יובנו לאחרים דרך פה ולשון.

קריין: קטע מס' 6.

"בזמן שהוא מתגבר על הדעת שלו, מה שהוא רוצה להבין, ולוקח הכל באמונה למעלה מהדעת, זה נקרא "שיפלות, שאין למעלה הימנה במדת האנושית"." זאת אומרת, אם הוא הולך לא כדי להבין אלא מקיים מה שאומרים לו, מקבל מה שהעליון אומר לו, אז הוא הולך למעלה מהשכל שלו. "נמצא, בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר. ובזה נבין מה שפירשו על הפסוק "והאיש משה עניו מאד" ענוותן וסבלן, שפירושו שהיה סובל את השיפלות במידה שאין למעלה הימנה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ב. "אין עבירה מכבה מצווה")

משה הצליח ללכת למעלה מהדעת יותר מכולם. זאת אומרת, המידה הזאת שנקראת "משה" היא המידה הגדולה ביותר באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: ראינו שיעקב הוא בין אברהם ויצחק. ביחס ליעקב, מה התוספת של המדרגה הזאת, במה היא מתקדמת יותר?

אברהם, יצחק ויעקב נקראים האבות, ומשה כבר שייך לבנים, לתוצאה מהמדרגות אברהם, יצחק ויעקב. ולכן הוא כבר נכנס לתוך עם ישראל מפני שמצד אחד הוא הראשון שיצא מאברהם, יצחק ויעקב, ומצד אחר הוא קשור לתחתונים, הוא הראשון מהתחתונים, לכן הוא נקרא "רעיא מהימנא", הרועה הנאמן. הוא מוסר לכלים של נצח, הוד, יסוד, מלכות, לכלים דקבלה, את הבחינות העליונות, הוא מסדר את הכלים, מקשר אותם, דואג להם, מעלה אותם. הוא דואג שהכלים של נה"י יהיו בסופו של דבר מתוקנים כמו הכלים העליונים של חג"ת, כי משה הוא כבר נצח.

שאלה: אם משה הוא הראשון והוא תחתון יותר אז למה זה קורה כך, מה ההסבר? אם הוא הראשון שעובר את המצבים הקשים האלה, אז לאחרים קל יותר לעבור? האם הוא מחויב לעבור את המצבים האלה ראשון, כי זה מקל לאחרים את הדרך?

מפני שמשה הוא העליון מהתכונות התחתונות והוא שייך כבר לעם, לכן הוא כולל את כל העם. הוא הראשון, דרכו כל התכונות העליונות מגיעות לכל הרצונות לקבל שמתחילים בעצם ממשה. יוצא שכל העם תלוי במשה, כי משה נכלל בכל העם, משה שקול ככל העם. אנחנו נראה את זה, אין לי כל כך מילים, אי אפשר להסביר את זה במילה אחת, אבל הוא העליון, ולכן התכונה העליונה הזאת היא החשובה לנו ביותר.

תלמיד: נניח אם משה מעכב, אז הוא מעכב את כל התיקון, את כל התהליך, הוא כמו הראשון בשרשרת הזו?

נגיד, אבל אל תתייחס לתכונה הזאת כך שהיא יכולה לעצור את כולם, ושהיא מחליטה לעשות כך או כך. הבורא מחליט הכול ודרך התכונה הזאת של משה הוא מנהל את התכונות היותר תחתונות שנקראות "עם". לכן אל תגשם את זה עד כדי כך שמדובר בבן אדם שרוצה לעשות כך או ההיפך.

לאט לאט אנחנו נקבל את ההרגשה מהן התכונות האלה. אלו תכונות הטבע, ולא בני אדם כמו שקראת באיזה ספר.

שאלה: אמרת שמשה זאת תכונת נצח וגם תכונת דעת. האם יכולות להיות שתי תכונות? ומי מוליד את ספירת דעת?

משה כבר שייך לעַם, ולכן לא ידוע לנו איך הוא נולד. הבת של פרעה שקראו לה "בתיה", מצאה אותו במים, בנילוס. לא ידוע מאיפה משה נולד, אבל ברור שהוא היה שייך לעם, והיא מצאה אותו והתחילה לגדל אותו. כך הוא נולד וכך הוא התחיל לגדול.

שאלה: תכונת משה כעיקרון קרובה מאוד לכל אחד אם כולם הגיעו מתוך הנקודה הזו, אבל כביכול אחרי יעקב צריך להיות יוסף. מה הקשר בינו לבין משה, שניהם הרי היו במצרים?

אני לא רוצה להיכנס לכל הדברים האלה, יש כאן הרבה מאוד קשרים, אבל זה לא שייך עכשיו ללימוד האושפיזין. אני בכל זאת רוצה לעבור על כל הדברים האלה שיש לפנינו, יש כאן עוד עשרות פסוקים, כמעט ועוד לא התחלנו. אז בואו נשמע, נאחסן את זה בראש ובלב ככל האפשר ואחר כך נראה מה אפשר לעשות עם זה.

קריין: קטע מס' 7.

"אמונה למעלה מהדעת אין האדם סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל, בזמן שהדעת מחייבת אותו. מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשיה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי, כמה שאמרו חז"ל על הפסוק "מי פתי יסור הנה" - זה משה, שהכונה היא על בחינת האמונה. כי משה רבנו עליו השלום נקרא משה רעיא מהימנא, שהוא בעל האמונה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל."

(הרב"ש. 159. "צורך וחשיבות לימוד האמונה")

היו לו כמה תפקידים, והעיקרי שבהם, שהביא לעם ישראל את "בחינת האמונה", זאת אומרת את שיטת ההתקשרות לבורא. לכן אין לנו אדם, אם אפשר להגיד אדם, אין לנו תכונה, עבודה יותר גדולה מעבודת משה, לכן כתוב "תורת משה" וכן הלאה כי לפי זה אנחנו מגיעים למטרת הבריאה שלנו.

שאלה: האם זה מסביר שתכונת משה זה "בני ברוך"?

זה לא לעניין. אני לא רוצה להגיד לפני כולם. אנחנו רוצים להיות כמשה, זאת אומרת להראות לכולם את דרך ההתפתחות אבל לא לדבר על זה בצורה שזה אנחנו.

שאלה: כמה חשוב שהאמונה תקרב אותנו להרגשה שאליה אנחנו משתוקקים?

הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים בדיוק מה זה בחינת אמונה. אמונה זה לא כמו שחושבים ברחוב - אמונה. אמונה זה כוח שמושך את האדם לבורא ממטה למעלה, לכן בלי אמונה אנחנו לא יכולים להגיע להתקדמות אפילו קטנה ולעשות צעד אחד קדימה למטרת הבריאה. אמונה זה אותו כוח שמעלה אותנו ממטה למעלה מהרצון לקבל לרצון להשפיע או לתכונת השפעה. לכן אסור לנו לזלזל במילה "אמונה". אנחנו כאילו חושבים שזה משהו נוסף, אלא זה כוח הבורא שאדם רוכש.

שאלה: מה זה אומר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?

כשתכונת המשה התפשטה בעם - נקרא שהעם ישמע מה שמשה אומר וקיבל ממנו את תכונת ההשפעה, תכונת האמונה ויתקרב בזה לבורא ויוכל לשמוע מה שהבורא אומר. זאת אומרת קיבל כלים רוחניים נוספים.

שאלה: בסיפור משה אנחנו נפגשים שהתכונה של דאגה, שירות נאמן, טיפול באחרים, הוא תמיד מגיע כאילו עם התנגדות מהצד השני, קשיים, חוסר הצלחה. כשקיימת דאגה אמיתית לאחרים נתקלים בקשיים, אפילו כותב פה "ביזיון", למה זה?

כי זה נגד הרצון לקבל. למה - אין שאלה, מפני שאנחנו מחומר שנקרא רצון ליהנות לעצמי ובניגוד לאחרים. אם אתה רק תתאר לעצמך מי זה "כל אדם" כמה הוא אגואיסט, סגור בתוך עצמו, דואג רק לעצמו ומודד את המצב שלו לעומת האחרים. ככל שרע לאחרים טוב לי, זה לפי האופי שלי. אנחנו רוצים לצבוע את עצמנו בצבעים יפים אבל אנחנו כאלה. עוד לפני שאנחנו חושבים על משהו, כך אנחנו מסודרים בפנים.

תלמיד: אז כשבאים לדאוג לאחרים יש להם פחד?

יכול להיות שיש גם תוצאות כאלה.

שאלה: מה זה אומר בפועל שאנחנו בעשירייה הולכים אחרי העליון אם אני לא יודע תמיד מה העליון רוצה ממני?

אנחנו מתחברים בעשירייה בינינו ורוצים להגיע לעליון, זאת אומרת להשפעה כללית על ידי זה שכל אחד נכלל בשני.

תלמיד: איך אנחנו שומרים אחד על שני לא ליפול לכוח של הקבלה, לדחייה?

בזה שנותנים דוגמאות אחד לשני, מחזיקים אחד את השני, עושים יחד פעולות.

תלמיד: לפעמים עד שאדם שם לב שהוא בכלל נמצא בדחייה הוא כבר מנותק. ואנחנו צריכים לשמור אחד על השני לפני שזה קורה.

אבל הוא מגלה שהוא מנותק, סימן שנותנים לו אפשרות לחזור, אחרת לא היה מגלה שהוא מנותק.

שאלה: אמרת שלא ברור ממי נולד משה, אבל לפי ההיררכיה של הספירות האם הוא לא אמור להיות הבן של יעקב?

אנחנו עוד נלמד, אנחנו רק התחלנו ללמוד מה זה ובכלל כל האושפיזין. ואז נראה למה יוצא אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, למה ההיררכיה קיימת בצורה כזאת.

שאלה: כשמשיגים את דרגת משה זה אומר שהשגנו אמונה מעל הדעת ושבה נכללות שש מאות אלף הנשמות ושם אנחנו מתחילים את עבודת ה'?

כן, אפשר להגיד שככה זה פחות או יותר.

שאלה: האם תכונת דעת, התכונה שעליה מדברים בדעת היא כבר בדרגה רוחנית? זה לא כמו מה שאנחנו מבינים בדעת שלנו.

כן.

שאלה: מה הקשר בין שמשה היה הכי גדול באמונה למעלה מהדעת, לבין זה שהעם ירכוש את התכונה הזאת?

ממשה העם יכול גם לרכוש את התכונה הזאת, זה אב האמונה.

קריין: קטע מס' 8.

""שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

הרב"ש כותב כאן יפה מאוד, בצורה פשוטה מאוד וברורה מאוד, שעד כמה שיש בכל אחד מאיתנו ועוד יותר חשוב בקבוצה כוח אמונה, זה נקרא שמשה מתלבש בנו ומנהל אותנו בהתפתחותנו.

שאלה: כשאדם עובד בעשירייה והוא מנסה להתבטל לעליון, לעשירייה, איך אפשר להבדיל שהוא הולך באמת באמונה למעלה מהדעת, או שהוא מחליף רצון, לרצון לקבל אחר יותר גדול?

אם הוא מתבטל כלפי עשירייה אז זה הכול, הוא לא צריך חוץ מזה שום דבר.

תלמיד: למרות שכדאי להתבטל לעשירייה?

כן, ברור לנו שכדאי, אם אנחנו קוראים וכך לומדים ושומעים, אבל השאלה היא, אם אנחנו באמת מסוגלים להתבטל כלפי העשירייה.

תלמיד: אז איך אני מזהה אם באמת התבטלתי, או שהחלפתי לרצון אחר?

כשאתה רואה שאתה לא יכול להתבטל, זה סימן שאתה מתקדם נכון. כשאתה רוצה להתבטל ומבין ומרגיש שאתה לא יכול להתבטל - אז אתה נמצא במצב הנכון.

תלמיד: אם אני רואה שסוף סוף כאילו הצלחתי להתבטל, זה אומר שזה שקר, זה לא נכון?

זה בסדר שעשית את זה, אבל עוד מעט תגלה שזה שקר.

קריין: קטע מס' 9.

"אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א')," זאת אומרת כנגד כולם. "היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה."

(הרב"ש. 17. "ענין שכינה")

המושג משה, "כוח משה", נגיד כשאנחנו מגיעים לדרגת משה, אז אנחנו מגיעים לגילוי השכינה. זה מצב שאנחנו צריכים להגיע אליו.

שאלה: מה המעלה של אמונה על פני ידיעה, למה אמונה מרגיש משהו יותר גבוה?

לאמונה אין גבול, אין הגבלה, אין מידות שיכולות להגביל אותה. כי אמונה זה כמו השפעה, זה כוח הבורא, שאין מי שעוצר אותה. היא לא מוגבלת בכלים של בעל האמונה, אלא מוגבלת רק בכלים שהוא רוכש מחוצה לו. ומחוצה לו זה אין סוף, זה הבורא, זה העם, הכול מחוצה לו, והוא כנקודה. ולכן יוצא שתכונת האמונה היא בלתי מוגבלת, ולכן אליה אנחנו צריכים להגיע כדי להרגיש את עצמנו במצב כמו הבורא.

אי אפשר לתאר אחרת מה זה נקרא רוחניות, מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא אהבה, מה זה נקרא יציאה מעצמך. זה כמו שאתה יוצא לחלל מחוץ לכדור הארץ. זה משהו שהכול לפניך ורק בחינת האמונה, כמה שרכשת זה מה שמגביל אותך באיזה כדור, העיגול שאתה נמצא. לכן תכונת האמונה זו תכונה הכי גדולה, וחוץ מזה אתה מתחיל להרגיש בזה במשהו כמו הבורא.

שאלה: האם ידיעה, הבנה, מפריעים לאמונה? נגיד למדנו משהו ויש הרגשה שהבנת אותו. זה מפריע לאמונה?

יש התנגדות, התנגשות בין אמונה וידיעה. אבל אנחנו לומדים לפי חכמת הקבלה, כי כל הידיעה שלנו גם היא מתקבלת בתוך האמונה. ככל שאתה יכול להתעלות למעלה מהכלים דקבלה, אז אתה לומד כלים דהשפעה, אז אתה לומד מה אתה מקבל בכלים דהשפעה, ואתה לומד מי מביא לך את הכלים דקבלה, את הכלים דהשפעה, מסך, אור חוזר וכן הלאה. זאת אומרת, לימוד הקבלה הוא דווקא לא מגביל את האדם, אלא ההיפך פותח אותו.

תלמיד: איך מעבירים אמונה מאחד לשני, ממורה לתלמיד, או בין החברים? כי אני רואה שאפילו כשאנחנו מנסים לעשות הפצה ולהסביר מה המיוחד בחכמת הקבלה, גם לנו אין מילים מספיק טובות להעביר את ההרגשה - כי זה בשכל.

כן.

תלמיד: איך התכונה הזאת של אמונה יכולה לעבור מחבר לחבר, יכולה לעבור מרב לתלמיד, איך היא מתפשטת?

היא לא יכולה לעבור מאף אחד לאף אחד. אנחנו נותנים עצה, גם מקבלים עצה מאחרים מה לעשות כדי לעלות לדרגת אמונה יותר גדולה, אבל אנחנו לא יכולים להעביר את הדברים, ולהראות אותה. זו תכונה שהיא מתגלה רק מתוך מי שמשיג אותה, מפני שהשגת תכונת האמונה היא למעלה מדעתו של אדם, למעלה מהכלים דקבלה של האדם.

ככל שהוא בעצמו מתאמץ ומתעלה למעלה מהכלים דקבלה שלו, אז יש לו עכשיו כלים להשיג את האמונה וכך הוא בונה בורא בתוך עצמו. לכן נקרא האדם "דומה לבורא" דווקא על ידי כוח האמונה.

שאלה: אמרת שהבורא מנהיג את העם דרך תכונת משה. אם אני מבין נכון, הבורא מנהיג את המציאות דרך כל עשר התכונות. אז איך אפשר לחבר את כולם יחד, אם אני אפילו לא מסוגל לחבר שתיים מהן, כי הן כל כך שונות?

אני מבין אותך, והבלבול הזה הוא בלבול נכון, ולכן אני לא הייתי עכשיו ניגש לתכונת יצחק ויעקב כשאנחנו לומדים את תכונת משה - אלה דברים אפילו מנוגדים. בואו נלמד על כל אחד ואחר כך נשתדל לאט לאט לקשור אותם יחד ולראות איך הם מוסיפים זה לזה ומה אנחנו מקבלים בסופו של דבר כשאנחנו עושים מהם אינטגרל, סכום.

מה קורה לנו שכל הספירות, כל התכונות שנקראות "אבות" ו"בנים" מתחברים ביניהם, איך הם מוסיפים זה לזה לציור שלם, וסך הכול כתוצאה ממנו אנחנו מקבלים גילוי הבורא לנברא.

זה יסתדר. עכשיו אנחנו עדיין בדרך, אבל זה מפתח אותנו, זה מושך אותנו לכל מיני מצבים, לבלבול - יותר מובן, עוד פחות - עוד יותר. זו הדרך.

שאלה: כתוב "שקול היה משה נגד כל ישראל", וכתוב גם, "אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא".

כן.

תלמיד: האם ניתן להבין את זה בצורה פשוטה, שכנגד כל מחשבה, כל ספק, הפתרון המומלץ הכמעט יחיד הוא, בהתחלה אמונה מעל הדעת ואחר כך מתוך השגה?

נכון.

שאלה: את נקודת משה אנחנו מגלים אחרי שעוברים דרך חודו של מחט?

כן, עוד נראה.

תלמיד: כשמגלים את נקודת משה, האדם נכנס למה שנקרא "השגחה פרטית"?

גם את זה נראה. אתם שואלים שאלות יפות וטובות, אבל עדיין אנחנו לא נמצאים בהן, ולא יכולים לברר אותן.

שאלה: אמרת שאי אפשר להעביר אמונה זה לזה, שגם פה ולשון לא נותנים כלום, אז מה זה "לפרנס את ישראל", איך משה מפרנס?

איך אנחנו יכולים לעורר את החברים? על ידי דוגמה. אתה כל הזמן צריך לתת להם דוגמאות כאלה שהם ירצו לקבל אותן, נגד הרצון לקבל, נגד הגאווה ונגד הדחייה שלהם. תחפש איך להעביר לחברים דוגמאות והם יקבלו אותן לאט לאט בצורה נכונה.

שאלה: בקטע 7 כתוב ש"מי פתי יסור הנה" ופתי זו מילה מאוד בזויה בגשמיות. אני מוקף בחברים שהיו מנהלים והיו צריכים להיות מאוד אחראיים. איך להעביר להם את התכונה שנקראת "פתי" אחרי כל כך הרבה שנים של מסירות?

"פתי" נקרא אדם שמבין כמה הוא מוגבל, והוא מגביל את עצמו עוד יותר כדי להיות מוכן ממש לקבל כל דבר שנמצא למעלה מהראש שלו, אם הוא שומע אותו מהקבוצה, כי הוא שם את הקבוצה מעל לראשו. ולכן הוא נקרא כאילו פתי, כי מי לוקח דעות מהחברים ומקבל אותן למעלה מהדעות של עצמו בלי ביקורת ובלי כלום? אבל דווקא בצורה כזאת האדם מתקרב לבורא.

לכן פתי זה דבר גדול מאוד. זה לא מה ששרנו כילדים "פתי מאמין בכל דבר", אלא דווקא זה שעושה מאמץ פנימי גדול ויגיעה גדולה, הוא עושה מעצמו כאילו פתי, נאיבי, אבל הנאיביות הזאת מאוד גבוהה, ונובעת מכך שהוא מבין שבשכל הוא לא יכול להגיע לרוחניות. לכן על זה כתוב "לא החכם לומד", אלא רק על ידי זה שהולך כפתי, שמוכן לקבל, שמוכן להתכופף ושמוכן לעשות את כל מה שצריך רק כדי להגיע לכוח האמונה, לדרגת משה.

שאלה: האם בכל תכונה מאברהם ועד הדור האחרון יש נוכחות של משה והכול כביכול תלוי בו?

כן, נכון.

שאלה: למה כל התכונות שאנחנו לומדים עליהן נקראות "אושפיזין", כי נראה שאושפיזין זה משהו זמני ואילו התכונות האלה צריכות להיות קבועות לנצח?

יש תקופה שאנחנו קולטים ומקבלים את האורחים האלה והם נשארים אצלנו, נכללים בנו. לכן המעשה עצמו, שאנחנו מקבלים את התכונות האלה בפעם הראשונה נקרא "אושפיזין". אם אנחנו בונים סוכה וסכך והאור העליון מגיע דרך הסכך לנשמה שלנו, אם אנחנו מתנגדים לאור ישר ורוצים לקבל הכול רק באור חוזר, רק דרך הסכך והמסך, אז אנחנו ראויים לכל האורחים האלה, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.

שאלה: מדובר על כך שעם ישראל היה כאיש אחד בלב אחד, ונאמר שקיבלו את התורה ממשה. האם הרגע הזה הוא דרגה של חיבור או דרגה של כוונה שהעלתה אותם לדרגה הזאת של משה?

כוונה.

קריין: קטע מס' 10.

""משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו."

(הרב"ש. 199. "תורה שבעל פה")

כל מה שאנחנו מקבלים בסופו של דבר נכלל בתורת משה.

קריין: קטע מס' 11.

"כתוב אצל משה "ויסתר משה פניו", היינו שראה כל הסתירות, והחזיקם ע"י התאמצות בכח האמונה למעלה מהדעת. וכמו שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

זאת אומרת הוא הולך עם המסך, ולא רוצה לקבל בגילוי את הבורא אלא רק לפי השתוות הצורה עימו. קודם הוא עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר ובונה את עצמו דומה לבורא. במידה שהוא דומה לבורא כמו האורח שיושב ליד השולחן עם בעל הבית ולא מקבל ממנו אלא רק במידה שהוא יכול להחזיר לבעל הבית, ולשמור כל הזמן על שוויון בינו לבין בעל הבית, במידה הזאת "משה" מתגלה בתוך האדם.

קריין: קטע מס' 12.

"כתוב "אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד". אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט". וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה. וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ח. "יראת ה' הוא אוצרו")

אלו תרגילים שאנחנו צריכים לעשות. עלי לתאר לעצמי שאני עוצר את עצמי מהכול, ממחשבה, מרצון ומכל פעולה, ומרשה לעצמי לקיים את המחשבה, הרצון, הפעולה, רק בתנאי שהם יהיו להשפעה ברורה למישהו, למשהו, לכולם וכן הלאה. בצורה כזאת אני יכול להגיד שאני לפחות משתדל ועושה תרגילים כדי להתקרב לרוחניות, למשה ולבורא.

שאלה: אם אני מבין נכון "נצח" הוא מעל הדעת. כשאנחנו הולכים מעל הדעת, האם זה אומר שאנחנו עולים ל"תפארת"?

אי אפשר לחשוב כך שאנחנו עולים או יורדים כי זה עניין של פרצופים שלמים. פרצוף שלם צריך לתפקד כמו "נצח" וכמו "תפארת". זה עוד לפנינו, בינתיים תעשו את התרגילים.

שאלה: אנחנו בתכונת משה, האם אני צריך לחשוב על זה שכל הכלי העולמי, שכל העשירייה שלי ושכל העשירייה הרחבה שלי, יהיו מחוברים וקרובים יותר זה לזה? האם אני צריך לחשוב עליהם והאם זו תכונת משה?

במיוחד בזמננו עלינו לדאוג לכל העולם, לדאוג זה כמו להתפלל, עבור כל העולם, כי כולם שייכים לאותו הכלי של אדם הראשון השבור.

שאלה: כתוב כמה פעמים בקטע שמשה הוא עבד ה'. למה משה הוא לא "עובד ה'" אלא "עבד ה'"?

"רב" ברוחניות זה לא כמו בגשמיות. "רב" ברוחניות לוקח על עצמו כזו מידת דבקות שכביכול אין לו ראש, אין לו שכל ואפילו אין לו לב. הוא רוצה להתכלל בבעל הבית, בבורא, מכל וכל וזה נקרא "רב".

תלמיד: האם אפשר לומר שזו מידה שלימה של שימוש?

הוא כביכול חלק מבעל הבית שלו, אבל הוא עושה בעצמו את המצב שלו כך.

שאלה: למה צריך להתיירא מהתענוג הגדול שיש שם? הרי לא נקבל כניסה לפני שהכלי מוכן.

זה שאתה לא יכול לקבל זה משהו אחר, אבל זה שאתה תרצה לקבל, על זה מדובר. מדובר על הרצון שלך ולא על המעשה. במעשה, ודאי שאתה אף פעם לא תוכל לגנוב, אבל העניין אם תרצה לגנוב.

תלמיד: כל הזמן אני מרגיש שהעבודה שלנו היא שיהיה כלי, אני בכלל לא חושב על התענוג.

על זה אנחנו מדברים, על הכלי. האם אני רוצה לקבל או לא רוצה לקבל? אם יתנו לי עכשיו לקבל, אז אני אקבל או לא? בטוח שאקבל. ולמה אני בטוח שאקבל? כי אם הייתי שומר על עצמי על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, אז היה לפניי כל מה שאני רוצה לקבל ולא הייתי מקבל.

שאלה: רשום בקטע 10 "ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו." אמרת קודם שאי אפשר להעביר את זה בעל פה, אז מה זה אומר?

אם אתה מתקשה, אז אחר כך.

שאלה: במה משה היה הגדול מכולם, שכולם מסכימים עם זה שמשה היה גדול הנביאים?

הוא הכי גבוה, הוא הראשון, הוא הכי גדול מכל הנבראים שהגיע לדרגת הנבואה. "נבואה" היא כשאדם נמצא במגע ישיר עם הבורא אומנם שייך לנבראים. מה שמתגלה לו נקרא "נבואה", זה חלק הבורא שמתגלה באדם, ואז האדם נקרא "נביא".

תלמיד: היו לנו עוד הרבה נביאים.

אבל אנחנו לא יכולים לדרג אותם. על משה כתוב שהוא ממש גדול הנביאים.

תלמיד: האם יש קשר בין זה שהוא היה הרועה הנאמן לבין זה שהוא היה גדול הנביאים? אלו שתי תכונות נפרדות.

נכון. לא תמיד יש קשר, הוא יכול להיות קטן ונאמן או גדול ונאמן. אבל זה שהוא היה הרועה הנאמן זה כבר תפקיד. כי רועה זה כלפי העם, ורועה נאמן זה מצד הבורא. זאת אומרת הקשר בין הבורא, שזה דרך אברהם, יצחק, יעקב, כך הוא מציג את עצמו, לבין הנבראים שהם קטנים, הוא דרך משה.

שאלה: האם מה שמאפשר לאדם להחזיק בין כל הסתירות זה כוח משה?

כן.

שאלה: כתוב בקטע 12 " ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה. וזהו עבודתו של אדם," מה זה "וזהו עבודתו של אדם"?

לעשות כלי לקבלת השפע העליון.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא עושה כלי באמונה למעלה מהדעת, שכולו להשפיע למעלה מהרצון לקבל שלו, שכולו נמצא למעלה מהצמצום, וכך הוא בונה את עצמו כלפי הבורא. על אף כל הספקות, הבעיות, המילויים, מצד הטוב ומצד הרע, מכל מה שמגיע אליו, הוא שומר על עצמו רק כדי להיות מקושר ומכוון לבורא.

שאלה: למה צריך להגביל את עצמנו מהתענוג אם זה משהו שהבורא נותן?

ודאי שאנחנו צריכים ללכת נגד התענוגים ולא לקבל אותם כמו שהבורא לא מקבל. ואם כן לקבל אותם, אז להשתמש בתענוגים האלה כדי להשפיע ולא לעצמנו.

אם אתה נותן לי סוכריה, אז אני לא מקבל אותה סתם, אני מקבל בתנאי שאני בזה ממלא את הרצון לקבל שלך - נתת לי סוכריה ואתה רוצה שאני איהנה ממנה. אז אם יש לי כוונה ליהנות מהסוכרייה רק כדי להנות אותך, אז אני מקבל אותה, אוכל אותה, נהנה ומראה לך עד כמה אני נהנה. ואני מסדר את עצמי, מכוון את עצמי כך, שמידת התענוג שאני מקבל תהיה בדיוק לפי המידה שאני מעריך את הנתינה שלך. לא לפי הסוכרייה, אני לא יכול להגיד על הסוכרייה שאני נהנה ממנה, אלא אני נהנה מזה שאני מקבל אותה ממך.

לכן יכול להיות שזאת לא סוכרייה אלא חתיכת גיר, אבל אני מקבל ומרגיש בזה תענוג מפני שקיבלתי זאת ממך. כך אנחנו מקבלים את זה ברוחניות - אין לנו עניין עם התענוגים שנמצאים בחומר עצמו, אלא רק במה שאנחנו רוצים למסור אחד לאחר.

שאלה: אנחנו לומדים שהיראה קודמת לאמונה, וגם שהיראה היא יותר תכונה של קו שמאל, יראה ופחד. וכאן בקטע 12 הכול משתלב יחד במשה, יראה ואמונה. זה נכון שהוא משלב את זה בתוכו?

כן

שאלה: איך משה יכול לעורר את כוח האמונה בעם ישראל?

בגלל שהוא היה תוצאה מחב"ד, מאברהם, יצחק ויעקב. הוא היה תוצאה מהם, ולכן היה יכול לעורר בעם את תכונת ההשפעה, תכונת הבינה.

קריין: קטע מס' 13.

"כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")

שאלה: אם הכול בידי הבורא חוץ מהפחד, מהיראה מהבורא, אז מה זה אומר לקבל את היראה כשכר?

כשאני מרגיש שמתעוררת בי יראה, אני שמח מאוד. אני מודה לבורא שמעורר בי הרגשת יראה. אולי אני אקבל על מנת להשפיע, או חס ושלום על מנת לקבל? אולי אני אוכל לחשוב על הבורא ואולי לא, חס ושלום? יכול להיות שעל החברים, כן או לא? וכן הלאה.

בדרגת היראה, הדאגה חשובה מאוד, היא שומרת עלי. היא עוזרת לי לראות את הגבולות שלי, איפה אני נמצא, ואיפה אני כבר יכול לצאת מעצמי וליפול לגשמיות. הבעיה שלנו היא שאנחנו חושבים שגשמיות זה מה שאנחנו חיים בגוף שלנו.

הגוף שלנו הוא לא חשוב. אתם יכולים לאכול, לשתות, ליהנות מכל הדברים האלה. הבעיה שלנו זו המחשבה. "הכול במחשבה יתבררו". כל הבירורים הם במחשבה. איפה הראש שלך? איפה המחשבה שלך? למה אתה נוטה? על מה אתה חושב? איפה אתה נמצא עם הראש שלך? זו הבעיה. וכאן אנחנו צריכים לשים לב.

שאלה: מה אני צריך לעשות כשאני לא מרגיש כלום, יש הסתרה? מה זה אומר להעריך את מה שהבורא נותן לי, אם אני לא מרגיש כלום?

להעריך את זה שיש לך קבוצה, ודרך הקשר עם החברים אתה יכול להשיג את הבורא. מזה תתחיל, כשאתה נמצא במצב שאתה לא יכול לעשות כלום, אתה חייב לכבד את זה שיש לך קבוצה, ובקשר עם הקבוצה אתה יכול לצאת מכל מצב עמוק לכל מצב גבוה.

שאלה: הסברת לפני כמה דקות על היראה, ואני לא מצליח להבין אם כדי שתהיה יראה חייבים שתהיה גדלות הבורא. וכשיש את גדלות הבורא, אז למה אומרים על משה שהוא "ענותן וסבלן,"? כשיש לי גדלות הבורא אני רוצה ללכת לשם.

לא, אנחנו לא יכולים לגלות את גדלות הבורא. זה שאנחנו אומרים שיש לנו את גדלות הבורא, נניח למשה, זה לגמרי ההיפך ממה שאנחנו מתארים לעצמנו בכלים דקבלה.

גדלות הבורא שאנחנו יכולים לתאר, היא רק לפי כמה שאנחנו רואים את החברים שלנו מתפעלים מזה, ו"איש את רעהו יעזורו", אבל אנחנו לא רואים את הגדלות הבורא. לראות? חס ושלום, בזה אתה הורס את עצמך.

תלמיד: אני מבין, אבל ברגע שהחברים מראים לי את גדלות הבורא ואני נכלל מהם, אז איפה פה השפלות והענווה? אני איתם, אני כבר אני רוצה להיות שם.

כמוהם, כמו שהם עושים את זה בכוח ההשפעה, לא שהם משיגים את גדלות הבורא, אלא הם בונים את דמות הבורא בכוח השפעה, וכך גם אתה.

תלמיד: אז מה פה ענווה ושפלות?

כי אתם לא רוצים לגלות אותו, "אליו תזהרו לשלוח יד", אלא דווקא ההיפך, אתם מסתירים אותו, לא רוצים לראות, רוצים להתרחק ממנו, לדחות אותו, ואז על ידי זה זוכים לכוח המסך, לכוח האמונה, ואז מגלים את הבורא בדחייה.

תלמיד: אז הענווה והשפלות היא כלפי הרצון לקבל?

כן.

שאלה: למה אנחנו יכולים לגלות את יעקב, את שלושת הקווים, רק דרך משה?

בשביל מה אתה צריך את שלושת הקווים האלה? כדי לבנות מהם את המערכת התחתונה שמתחילה ממשה. אברהם, יצחק, יעקב, זה ראש, משה, אהרון, יוסף, זה התוך של הפרצוף. לכן אתה בונה בהם את הדמות של הראש, ככל שאתה יכול להעתיק מהראש לתוך.

תלמיד: זה אומר להסתיר את הבורא או לגלות אותו בגדלותו?

ודאי שאנחנו צריכים להסתיר את הבורא, ואז על ידי זה אנחנו מגלים אותו. כשמסתירים אותו, מגלים אותו. זה עניין המסך, אתה בונה בך את דמות הבורא, אתה בונה מעצמך את האדם. ולא שכביכול אתה רואה כמו אצלנו, כשאנו מדמיינים שאנחנו רואים את העולם מחוצה לנו. אומנם כבר למדנו את זה ב"מבוא לספר הזוהר", שכל מה שאנחנו רואים מבחוץ, נמצא אצלנו בפנים. אין יקום, ואין כלום, אלא הכול נמצא בתוך הראש שלנו.

שאלה: בקטע 13. כתוב שצריכים לשאוף להיות רק בקטנות ולא בתוספת גדלות. לפי מטרת הבריאה, אנחנו צריכים לתקן את הרצון שלנו מקבלה להשפעה. אפשר לעשות את זה רק לפי הגדלות, אז למה כתוב שגדלות זו תוספת?

אנחנו לא נמשכים לגדלות. כי קטנות בשבילנו זה כבר שאנחנו נמצאים בתכונות הבורא, ברצונות להשפיע. וגדלות זה כבר ביטוי לרצון להשפיע, שאנחנו כביכול לא צריכים אותו, משתמשים בכלים דקבלה, אלא עושים את זה בעל מנת להשפיע, ממש למען הבורא.

שאלה: במשך היום אנחנו משתדלים לבצע את התרגיל של לחשוב ולברר כל רצון שמגיע. לפעמים אנחנו מצליחים, לפעמים לא כל כך מצליחים עם העניין של הכוונה בשביל מה אנחנו עושים את זה. איך אנחנו יכולים לחזק את המחשבה, ואת הבירור במשך היום, כך שזה לא ילך לאיבוד במשך היום?

רק על ידי חיבור בינינו, רק על ידי החיבור בינינו.

שאלה: אם אנחנו ברגע זה, עכשיו, מאוד נרצה, נוכל להזמין את כוח המשיח שיחבר אותנו ויוציא אותנו מהמצב של למען עצמנו?

בטח שכן, אבל איך אתם תרצו?

קריין: קטע מס' 14.

""תסתפק לעליונים ולא ימסרו ביד משה". שיתן התורה בזמן שהאדם במעלה. ולא ימסרו ביד משה, שמשה נקרא רעיא מהימנא, שידי משה נקרא בחינת אמונה. אז השטן מקטרג ואומר, שאין זה באפשרות, שהתורה תתקבל בזמן שאין האדם ראוי לה, אלא העצה היא - בידי משה יש יכולת להתקבל, היינו בבחינת אמונה, שאז הוא למעלה מדעת, ושם אינו נוהג שום קושיות, כי כל הקושיות הוא רק בתוך הדעת."

(הרב"ש. 691. "תורה ניתנה בחשאי")

קריין: קטע מס' 15.

"לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת?" את כל הבריאה "אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו." 

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

שאלה: תיארת את האמונה ככוח. כיצד הוא בא לידי ביטוי והאם זה כוח פסיכולוגי הדומה לביטחון בעשירייה?

לא, זה לא כוח פסיכולוגי, זה כוח שעוזר לאדם להיות למעלה מהטבע שלו. לפעמים אנחנו רוצים להתגבר על איזה מצב פנימי שלנו ולהתייחס לאדם אחר במקום בשנאה באהבה, במקום ברוגז ברכות. אני לא יכול לתאר את המצב של אמונה, הוא הרבה יותר מזה, אבל כוח ההשפעה שמתלבש בנו עוזר לנו להיות מלמעלה מהטבע שלנו. בהתאם לזה אנחנו רואים את המעשים שלנו, את התוצאות מהם ויכולים כבר לתכנן את הפעולות שלנו לטווח יותר ארוך, לכיוון של השפעה, לקראת הבריאה, מטרת הבריאה.

שאלה: האם אמונה ניתנת בחסד, ואם כן, איך נתפלל שהיא תלבש בפנימיותנו?

אמונה ניתנת בחסד, היא ניתנת מלמעלה, זו מתנה גדולה שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה, מהבורא, שאז יש לנו כוחות להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו. במידת כוח האמונה שאנחנו מקבלים, אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, ובאמת לגלות פעולות השפעה מצידנו.

שאלה: האם יש הבדל בין אמונה להשפעה?

השפעה אנחנו יכולים לעשות אפילו בכלים דקבלה שלנו, אין בעיה. ואמונה, אם אנחנו מקבלים אותה מלמעלה היא ישנה, ואם לא מקבלים היא אינה, ואנחנו יכולים רק לצפות שנקבל את כוח האמונה, ובכוח האמונה נוכל לעשות פעולות רוחניות, למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו.

שאלה: בקטע 8 קראנו שהאמונה שיש באדם זהו כל האדם. מתי התכונה הזו מופיעה באדם ואיך היא משתקפת בכל 620 הרצונות שבו?

אמונה זה כל מה שיש באדם ולכן הוא נקרא "אדם", בלי כוח האמונה הוא נקרא "בהמה". לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו". ורק אותם אנשים שרכשו את כוח האמונה הם נקראים בני אדם, אדם. "אדם אתם ולא אומות העולם", זאת אומרת מי שלא רכש את כוח האמונה. זה מה שאנחנו צריכים, לכן אין לנו עוד על מה לחלום ולחשוב אלא רק על כוח האמונה שיתלבש בנו. וכל מה שאנחנו עושים, זה אך ורק כדי למשוך על עצמנו כוחות שיעזרו לנו לרכוש את כוח האמונה.

שאלה: אם האמונה היא הכוח שמושך אותנו לבורא והיראה זה כוח שמראה לי את הגבולות שלי, איך בפועל ניתן למצוא את האיזון בין הכוחות האלו?

את זה נלמד אחר כך, זה לא כל כך פשוט. האיזון לא נמצא לא באמונה ולא בגבורה.

שאלה: משה גדל בבית פרעה, האם משה היה אדם אמיתי ומשה הוא גם תכונה? איך מיישבים את זה?

משה זאת תכונה ובכלל כל מה שאנחנו מדברים בתורה, כל מה שכתוב בתורה, לא מדובר על בני אדם אלא על תכונות שמתגלות בנבראים.

שאלה: איך דווקא משה שגדל בבית פרעה בסביבה הפוכה מעם ישראל, גדל להיות הרועה הנאמן?

כך זה יוצא, דבר מהיפוכו, כמו שאברהם יצא מאבא שלו.

שאלה: האם השגת יראה מחייבת מסך?

כל השגה והשגה חייבת מסך, ובמידת המסך ובאופי המסך כך מתגלה התכונה החדשה.

שאלה: איך משה מגן על העם בצורה השלמה?

בכוח האמונה שלו. משה נקרא "רעיא מהימנא", הרועה הנאמן, כי היה בכוחו לכסות את כל הכלל, את כל כלל ישראל, את כל אלו שמשתוקקים לגלות את הבורא, להתקרב לבורא ולעשות לו נחת רוח, ולספק להם את כוח האמונה.

שאלה: לגבי קבלת תענוג מהסוכריה. איך כשאנחנו רוצים לתת תענוג לנותן הסוכריה, הכוונה הזו לא תפוגג את הטעם מהסוכריה?

אנחנו צריכים מראש להכין את עצמנו ולהיות קשורים לסביבה, ועם הסביבה יחד להתגבר על התענוג הגשמי.

שאלה: בקטע 13 קראנו שעבודה בקטנות צריכה להיות בשמחה וזו עבודה גדולה. איך להשיג שמחה תוך כדי עבודה בקטנות?

אנחנו שמחים שאנחנו נמצאים בקטנות, אין הבדל בין קטנות לגדלות. אם מכל הלב, מהמצב שהבורא נותן לנו, אנחנו מוכנים להתקרב אליו, להידבק בו, אז זה לא חשוב אם אנחנו נמצאים בקטנות או בגדלות, אנחנו בכל זאת דבוקים בבורא. והקטן עוד יותר יכול להיות דבוק בבורא מאשר הגדול. הגדול יכול להיות דבוק בבורא מפני שיש לו יותר כוחות לדבקות, אבל הקטן, בזה שמבטל את עצמו גם נמצא בדבקות.

אנחנו צריכים עוד להרגיש את היחסים האלה של קטנות וגדלות וכמה הם מגוונים. זה כמו עם הילדים, יש ילד קטן וחמוד, אנחנו לוקחים אותו על הידיים, מרגישים אותו, הוא ממלא את הלב שלנו ואנחנו לא צריכים שום דבר. ואז הוא גדל ויש לנו בעיות וצרות, כל מיני עניינים, גם בתורה כתוב איזה בעיות היו לכל האבות מהבנים שלהם, ולכן יש ויש. אבל בכל זאת טבע העולם הוא שכולנו נגדל, ורק בגמר התיקון נגיע להשלמה הסופית.

שאלה: האם לאגו שלנו יכול להיות כוח כל כך חזק לקבל רוחניות כך שאפשר להתבלבל עם אמונה?

יכול להיות אבל אנחנו קשורים חוץ מזה בקבוצה, העוגן שלנו קשור לקבוצה. ולכן מכל העליות, מכל הירידות, מכל הנפילות אנחנו תמיד צריכים לגשת לקבוצה ומזה להתפעל ולהתחזק. רק זה בעצם הקשר הבטוח שלנו כדי שלא נברח לאף מקום.

רוחניות, גשמיות, מי יודע מה יכול לקרות במצב הבא, מה יכול להיות בעוד שניה. אבל אם אנחנו קשורים לעשירייה, אז אנחנו בטוח שומרים על עצמנו בעיניים עצומות, בכל מה שיהיה. אם אני קשור לחברים אני מסודר, אני לא אברח מהדרך וכך נמשיך.

שאלה: אברהם זה קו ימין, השפעה, וגם משה זה קו ימין, השפעה. מה ההבדל ביניהם?

אברהם זה ראש ומשה זה כבר גוף הפרצוף של הנשמה.

קריין: קטע מס' 16.

"האדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך.

ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיון שהוא רואה, שהכל השם ית' עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל משה ענותן וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות. היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג. ודי למבין.

וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד ואחד, אלא לא כל אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. נמצא שלא רוצים לסבול. מה שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל את הענוות. לכן נקרא עניו. היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות."

(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"א. "היתה כאניות סוחר")

שאלה: אנחנו יודעים שיש משה בכל אדם שלומד, ואנחנו עובדים בעשירייה. כדי להרגיש ולהשיג את זה, האם צריכים להיות הבדלים, חיכוכים, סתירות, בתוך העשירייה?

למה לא? תלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה, ודאי שכן, היו ביניהם סתירות, אי הבנות, התנגשויות, כל מיני מאבקים, אבל לעניין, הם היו אנשים גדולים. אבל עד כדי כך הם היו בחוסר איזון שהמצבים היו מאוד קשים. זה לא שהם רצו להרוג זה את זה סתם ככה כמו מאפיה, אלא מתוך אידיאולוגיה. כל אחד מצידו עדיין לא היה מאוזן ולא הבין את האחר, וכשכולם נמצאים במצבים כאלה, שהם לומדים עדיין ולא יכולים להגיע לאיזון ביניהם, אז הם בכאלו בבירורים. אלו מלחמות מאוד קשות במוח, בעצבים, באידיאה, אבל כך הם מתקדמים, דווקא מתוך המריבה.

תלמיד: אם אין בינינו דיונים חמורים חיצונית, האם זה סימן טוב?

אני לא יודע למה אתה מתכוון בדיונים חיצוניים. אם זה על מה שקורה בעולם הזה לא ברוחניות, אז אני לא חושב שיש בכלל מה להתווכח על זה. בשביל מה אתם בכלל נכנסים לתוך דיונים כאלה, חושבים על זה? על מה יש לחשוב חוץ מהשגת המערכת העליונה, השגת הבורא, והפצת החכמה הזאת בכל העולם. זה בעצם מה שמביא אותנו לתיקון, זה מה שמושך את האור העליון לעולמנו. חוץ מזה אני לא יודע במה יש עוד להתעסק. צריך לאכול, לשתות, לדאוג למשפחה, יש כל מיני דברים, אבל זה כדי להתקיים.

אנחנו צריכים לחלק את החיים שלנו בצורה יותר ברורה - איפה אנחנו משקיעים תשומת לב, כוחות, ואיפה אנחנו מתקיימים כמו כולם בחלק הבהמי שלנו.

שאלה: כל צורת העבודה הנכונה היא להחזיק בקטנות, אבל עדיין לא ברור למה נעלמות המדרגות, מה מהות הקטע הזה.

תלמיד: בקטע 16 כתוב "וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג."

כן, זה ברור.

אני אקרא. ""האדם צריך ליחד הכל לה'," לבורא, "היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'", מהבורא. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך", מהבורא.

"ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו." אם הכול בא מהבורא, "כיון שהוא רואה, שהכל השם ית' עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל משה ענותן וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות". בזה שאין כלום ולא יהיה כלום ולא צריך, אלא רוצה רק דבר אחד, להיות דבוק בכל הפעולות למעלה מדעתו האגואיסטית. "היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג. ודי למבין." מדרגות משה הן מדרגות של שפלות. "וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד ואחד, אלא לא כל אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. נמצא שלא רוצים לסבול. מה שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל את הענוות. לכן נקרא עניו. היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות."

שאלה: ענית לחבר שהאבות הם חב"ד ואני רשמתי שהם חג"ת. למה יש שני פרושים שונים? למה גבורה ובינה, מה ההבדל?

חכמה, בינה, דעת, הם ראש המדרגה, חסד, גבורה, תפארת, הם גוף המדרגה, נצח, הוד, יסוד, הם סיום המדרגה.

תלמיד: האבות הם אברהם, יצחק ויעקב, חסד, גבורה, תפארת, למה הם נקראים חב"ד? ברור שכתר, חכמה, בינה, הם ראש, אבל אתה החלפת זה בזה. האם אלה דברים שונים חב"ד וחג"ת?

כן. זה תלוי איך אנחנו סופרים, או כתר, חכמה, בינה, או חסד, גבורה, תפארת. תלוי מאיפה אנחנו מתחילים.

שאלה: לראות בשפלות דבר טוב, האם ניתן ללמוד את זה או שזה ניתן לאדם?

להשיג שפלות זו המטרה שלנו כי בלי זה לא נהיה נבראים, אפילו לדרגת הנברא ההתחלתי לא נוכל להגיע.

שאלה: אדם רוצה להשיג את המערכת העליונה, את הבריאה, אבל גם צריך להסתיר את הבורא, איך אפשר לעשות את זה באותו זמן?

זה לא שייך לזה. אני צריך לגלות גילוי בהסתרה, גילוי בהשוואת התכונות. אם כדי להשיג את הבורא אני צריך להשיג את תכונות ההשפעה, אז אני צריך להקטין את עצמי.

הבורא נסתר, הוא מסתיר את עצמו, מקטין את עצמו, עד כדי כך שלא רואים ולא מרגישים אותו, הוא נעלם. גם אני צריך להגיע לכך עם התכונות שלי, שאני לא מוציא את עצמי בשום צורה החוצה, ככל שזה ניתן לאדם.

שאלה: איך אפשר שתהיה שמחה משפלות? כי זו סתירה, או שאני שמח או שאני שפל.

למה כשאני עניו אני צריך להיות בשפלות? למה כשאני נמצא בשפלות אני צריך להיות בצרה, בבכי? זו מידה מסוימת כשאני נמצא בשפלות. שפלות היא לא שאני נמצא למטה מכולם, שאני כאילו מורח את עצמי לפני כולם. שפלות היא אני כלפי התכונות שהבורא ברא בי, כך אני מתייחס, שיש בי כאלה תכונות שאני רוצה להקטין אותן, אבל בזה אני לא מרגיש שהשפלות הזאת מבטלת אותי. זה משהו אחר ממה שמקובל בעולם שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לסבול וגם להחזיק בשפלות?

זה שוב המשך של אותה שאלה, כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'" איך יכול להיות שאני מגביה את הלב שלי ומתקדם בדרך ה'? אבל ככה זה קורה. אני מסתכל על כל הדברים שאני צריך לבצע בעצמי ככאלו שאני מקבל אותם מלמעלה והבורא מוסר לי אותם כדי שאני אעבוד איתם ובזכותם בעבודה נכונה איתם אני אתקרב אליו. אז גם השפלות הזאת היא שפלות מיוחדת כמו שמשה עניו ונמצא בשפלות הכי גדולה מכולם, כך אנחנו יכולים להגיד.

זאת אומרת בואו אנחנו נתקדם למושג הזה כדי להבין אותו, אני יכול להבין אותו רק מתוך זה שאנחנו מתקשרים בינינו בעשירייה.

בואו, כל אחד מאיתנו יגלה את עצמו כשפל כלפי האחרים. אתם לא צריכים להשתחוות, אתם לא צריכים לעשות מעצמכם אפס, אלא אתם עושים כול מה שצריך כדי לעלות את כולם למטרת הבריאה. ובאגו שלכם אתם משתמשים דווקא, אבל משתמשים בצורה הפוכה. עד כמה אתם יכולים לעשות עליו צמצום, מסך, אור חוזר, עד כמה אתם הופכים אותו כמו שאתם הופכים נגיד את הבגד או משהו מצורת פנים לצורת אחוריים, ואז בזה אתם מגיעים למטרה.

קריין: קטע מס' 17.

"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

(בעל הסולם. אגרת י')

שאלה: למה כתוב פה שאם הוא יעביר את האור, אז הקליפה תמצוץ ותיקח את זה?

מפני שהוא לא תיקן את הרצון הזה, והרצון הזה על מנת לקבל הוא קליפה, ואם יהיה אור אז הקליפה מיד תקבל על מנת לקבל והאור יסתלק, ויישאר חושך.

תלמיד: אז לאן הוא מעביר את האור?

לרצונות של קליפה. מה יש לו? מה מגולה עכשיו? ולכן הוא צריך קודם לתקן את הקליפה ואחר כך להמשיך אור לפי תיקון הקליפה.

שאלה: מה סדר הפעולות כדי ללכת למעלה מהדעת?

להשתדל בכל הדברים ששייכים לחיבור בקבוצה וביחס לבורא, ללכת בצורה הפוכה מהרצון הכללי, האגואיסטי.

תלמיד: הרצון האגואיסטי לפעמים משתלט עליך במצב כזה שאתה רוצה להיות בקבוצה, אתה רוצה להיות בהשפעה. איפה אתה מכניס פה את תכונת משה בשביל לא ליפול על הקליפה הזאת?

אתה משתדל כל פעם עוד ועוד עד שאתה מתחיל לגלות כל מיני אופנים שבהם אתה נאבק עם העל מנת לקבל שבך. אתה רואה עד כמה הקליפה מסובבת אותך, וכמה אתה צריך ליפול ממנה ולעלות שוב וכך הלאה. זו האומנות.

תלמיד: יש נקודה כזאת שאחרי שעשית את הפעולה של למעלה מהדעת, אתה מקבל כוח, איזו הרגשה מסוימת, ופה אתה בא לעשירייה ומשהו נעלם. מה אני עושה לא נכון?

לא. אתה לומד. אין מה לעשות, רק להגביר את הקצב. תשתדל יותר לקרוא.

קריין: קטע מס' 18.

"בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, הוא צריך להאמין שזה בא לו מצד הקדושה, וזהו כעין שכתוב אצל משה (שמות שלישי), "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש".

ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'." כי מבין שרק הבורא יכול לעזור לו והוא בעצמו אף פעם לא יצליח.

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מס' 19.

"אמר אאמו"ר זצ"ל על הפסוק, שאמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל." 

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

קריין: קטע מס' 20.

אם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת "מושיען של ישראל", הנקרא בחינת משה, כמו שאמרו חז"ל "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא".

ואם הוא יזכה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים.

אבל מאיפה יכולים להודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין הוא נמצא בתוך מצרים, שהיא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת להשפיע. אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה, ועל זה אמרו סימן מסר להם, "זכר פניו למטה, ונקבה פניה למעלה".

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

זאת אומרת לאן שמופנות הפנים של האדם, למעלה או למטה, לפי זה אנחנו רואים מה המטרה שלו.

שאלה: מה זה הגואל, מה זה התכונה של משה?

גואל זה משיח, כוח שמושך אותנו. משיח מהמילה מושך, שמושך אותנו מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע. הכוח הזה נקרא "משיח".

תלמיד: בסוף הקטע מוזכר גם כוח גברי עם הפנים מטה, במה מדובר בדיוק?

אנחנו אומרים שהפנים של הזכר הם למטה להשפעה, ופנים של נקבה הם למעלה לקבלה. מראה למה נמשכים.

שאלה: איך לבדוק אם אתה עובד בהשפעה או לא? אז הוא כותב על זה שהוא נתן לו סימן כלשהו, זכר ונקבה זה עוד לא סימן שאתה מקבל, אם הוא עובד בהשפעה או לא.

שנתן לו להבדיל בין כוח על מנת להשפיע לבין על מנת לקבל.

שאלה: איך אפשר שלא להחצין את עצמי כמו משה רבנו, אם אנחנו צריכים כל הזמן לדבר בעשירייה ולהביע ביטול עצמי?

מה שצריכים בעיקר זה להתחבר בינינו. במידה שאנחנו מתחברים אנחנו נמצא שפה, גישה, יחס נכון זה אל זה. תנסו לחשוב על המטרה ולא על היחסים ביניכם, כי המטרה היא העיקר. את היחסים כל אחד אנחנו צריכים לתקן באגו שלנו, כדי להשיג את המטרה. והמטרה היא שאנחנו נכלל כולנו כאיש אחד בלב אחד. אני מבין שזה קשה, אבל לאט לאט מתרגלים לרעיון הזה ואז אנחנו כן מסוגלים לעשות כך שהבורא יעשה עלינו את הפעולה הזאת, את התרגיל הזה.

שאלה: האם כל אחד הוא רועה נאמן כלפי העשירייה, מהי עבודת משה שבי כלפי העשירייה?

לעזור לעשירייה להיות כאיש אחד בלב אחד בכל מה שאני מסוגלת.

שאלה: מהי פעולת השלכת המטה ארצה?

שזה מטה בחשיבות ומעלה בחשיבות. מה אני מעלה? את תכונת ההשפעה או את תכונת הקבלה?

שאלה: בין תכונת אברהם, יצחק ויעקב היה סדר הגיוני של השתלשלות, מה הקשר בין משה לאושפיזין שלפניו ומהי התוספת שלו כתולדה מהם?

זאת ההתפשטות של אברהם, יצחק, יעקב, בתוך הרצון של הנברא, שיוצא מתכונות הבורא, מתכנון הבורא, לתכונות הנברא, זה כבר נקרא "משה". לפי הסדר משה, אהרון, יוסף, דוד.

שאלה: כתוב שמשה היה ענוותן, איך עלינו להשתמש בתכונת הענווה כדי להתקדם בעבודה?

לדבר רק על דברים ששייכים לתיקון.

שאלה: האם צריך להכיר את סיפורי התורה כדי להבין יותר קטעים של בעל הסולם ורב"ש, או שלהיפך זה עלול להפריע?

צריכים להשתדל להכיר מה שהם כתבו, אבל שזה לא יבלבל אותנו בינתיים. אם תתחילו לקרוא מאמרים ששייכים לזמן מתקדם יותר מאיתנו, זה יבלבל אתכם, לכן נלך יחד. אני מבטיח לכם שתוך שנתיים אנחנו כבר נהיה בדרגה אחרת לגמרי בהבנה, בהכרה, בהשגה, בהרגשה.

שאלה: מה זה אומר למנוע ממשה לצאת ממצרים?

פרעה רוצה להגדיל את הרצון לקבל עד כדי כך שמשה לא יוכל לברוח ממנו. משה נמצא בשליטת פרעה, והוא לא רוצה לתת לו לצאת מעצמו, מהשליטה העצמית. לכן פרעה כל הזמן מגדיל בו עוד ועוד את כוח הקבלה, ומשה לא יודע איך לברוח. לכן יש כאן סיבוב, הוא בורח קודם למדיין ליתרו, הוא מתחתן שם עם הבת של יתרו, ואחר כך חוזר למצרים. ובמצרים כבר מתחיל להכין את עם ישראל ליציאה ממצרים.

שאלה: איזו הכנת הלב צריך למפגש האיחוד העולמי שיש לנו הערב?

הכנת הלב צריכה להיות בזה שאני הולך היום להיות בזה, לשבת יחד עם כל החברים, ככל שמשתדלים להיות יחד, שלא יהיו מחשבות זרות וכוונות ופעולות זרות חוץ מחיבור הלבבות בינינו, ולמטרת הבריאה. כך נתקדם.

אני מקווה שהערב נשיג עוד חלק מהחיבור שלנו שצריכים בדרך להשיג ונמשיך. יש לנו עוד כמה ימי אושפיזין ואחר כך שמחת תורה שבעצם בזה מסתיימים כל החגים שלנו. בהצלחה ותהיו בשמחה.

בהצלחה לכם.

(סוף השיעור')