שיעור בוקר 09.10.2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם, "בית שער הכונות", עמ' 228, פרק א',

אותיות ד'-ט'

קריין: אות ד' כוכבית.

אות ד'

"* ואחר שבארנו כי כל הנאצלים כולם בחי' א' הכוללת כל ד' יסודות, שהם ד' אותיות יהו"ה, שהם ד' עולמות אבי"ע. ושיש להם בחי' עליונה חמישית אמצעי בינם לבין א"ס. נבאר עתה כל עולם ועולם בכללות, ואח"כ נחזור בהם בע"ה לבאר יחד כולם בכללות א'."

* ע"ח ח"ב שער מ"ב פ"ב.

זאת אומרת, נעשה איזה סקירה בכללות ואחר כך ניכנס לפרטים.

אות ה'

"והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל, והם: בחי' רוחני הנקרא נשמה, ובחי' איברי הגוף, ובחי' המלבושים ובחינת הבית."

גם כאן מחלק לשורש וה-ו-י-ה. נשמה, גוף, לבוש, היכל.

"וצריכים לדעת, שעשר הספירות כח"ב חג"ת נהי"ם, אינן אלא חמש בחינות בלבד, שהם כח"ב תו"מ כמ"ש הרב בע"ח שמ"ז פ"א ובשער י"א פ"ה, ומה שאנו מחשבים עשר ספירות, הוא משום שתפארת בלבדה יש בה שש ספירות חג"ת נה"י, ע"ש. ומה שת"ת בפני עצמה כוללת שש ספירות, הוא מטעם התכללות הספירות זו בזו, וכל אחת כלולה מכולם. וע"כ יש חמש בחינות בכתר, וחמש בחינות בחכמה, וחמש בחינות בבינה, וחמש בחינות בז"א, וחמש בחינות במלכות. אמנם התכללות ג"ר בת"ת, אינה התכללות שלמה, כי ספירת ת"ת היא אור חסדים ובחינת גופא, ואיך תכלול בתוכה את שלש הבחינות כח"ב שהם אור חכמה בעיקר, ולפיכך נבחנת בה התכללות כח"ב, שירדו ממדרגתם ונעשו לג' חסדים, וע"כ נשתנה שמייהו לחג"ת, ולכן נקראות בה ה' הבחינות בשם חג"ת נ"ה, שזה יורה שכח"ב שנכללו בת"ת, נעשו בה לבחינת חסדים ואין בהם חכמה, ונצח הוא בחינתו עצמו, והוד היא התכללות המלכות בה, וכן הן נקראות ה' חסדים להוראה זו."

תלמיד: שאלה לגבי הספר "בית שער הכוונות". אמרת שבעל הסולם כתב אותו כהקדמה לתפילה.

לסידור תפילה.

שאלה: אני מתאר לעצמי שאדם מחזיק בידו סידור תפילה וקורא הקדמה כזו, איזה מסקנות הוא צריך להפיק מזה?

כשבעל הסולם היה באנגליה וראו שהוא חכם ומבין בתפילות, כוונות, אז ניגש אליו איזה גביר, גביר זה אדם עשיר, ואמר שהוא רוצה שבעל הסולם יכתוב חיבור ששייך לתפילה, הוא מוכן לשלם על זה. מה האדם מבין? הוא מבין שיהיה סדר תפילה חדש מהמקובל הגדול שנמצא לפניו.

ואז הוא אמר לבעל הסולם - אני אשלם לך כסף ואתה תכתוב סידור. בעל הסולם אמר- בסדר, רק לפני שאני כותב סידור אני צריך לכתוב הקדמה לסידור. כך אני שמעתי מרב"ש. העשיר הזה אמר - בסדר, תכתוב הקדמה לסידור בינתיים, אחר כך סידור. בעל הסולם כתב במשך חודשים את הספר. זה לא ספר, זה היה כמין מאמר, וככה זה התקבל והתפרסם כספר "בית שער הכוונות", כהקדמה לסידור של מקובלים.

בעל הסולם לא התכוון אחר כך להמשיך לכתוב סידור למקובלים או של מקובלים, כי זה דבר מאוד מאוד קשה. יש לנו סידור של רש"ש, יש לנו כמה דוגמאות שאף אחד לא יכול להשתמש בהם. אפילו מי שחושב שהוא יכול להשתמש - זו טעות גדולה. ככה זה קרה. יצא לנו מזה "בית שער הכוונות", כי סידור זה כוונות.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על תפילה, זה מכין אותנו לתפילה, אז איך אנחנו צריכים ללמוד את החומר כדי שהוא באמת יכין אותנו, יביא אותנו לתפילה או שזה יהפוך לתפילה?

כל ספר וספר, לא חשוב איך הוא נקרא, צריך להביא אותך לאיזו תפילה לבורא. אתה קורא כאן שצריכים לסדר את התכונות שלך שנקראות ספירות, בינתיים זה לא ספירות כי בהם לא מאיר האור העליון, אבל עוד מעט כך יהיה. אתה רוצה שבתכונות שלך, בהתקשרות עם האחרים, אתה תוותר להם והם ייתנו לך את התכונות שלהם ואתה תיתן להם את התכונות שלך שכולם יהיו בעל מנת להשפיע במשהו לפחות, אז בהם יאיר האור העליון לפי חוק השתוות הצורה. ודאי שבזה אתם תתחילו להשיג מה יש בתוך הצירוף של האותיות, מילים, ספירות, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. ככה זה יהיה.

שאלה: יש חמש בחינות ותפארת מתחלקת לשש ספירות. הוא כותב שזה "מטעם התכללות הספירות זו בזו", מה זה אומר?

תפארת זה שם כללי ושם פרטי. שם כללי תפארת נקראת "זעיר אנפין", יש בה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שש בחינות, וכולן נקראות "תפארת".

תלמיד: אבל הוא אומר שבגלל התכללות הספירות זו בזו היא מתחלקת לשש בחינות?

כן. בשש הספירות האלה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, יש התכללות זו בזו וכל ההתכללות הזאת נקראת גם תפארת או זעיר אנפין.

קריין: אנחנו ממשיכים בשורה "גם במלכות".

"גם במלכות אין התכללות כח"ב בשלימות, וגם בה הן נקראות חג"ת כמו בז"א, וחמש הבחינות חג"ת נ"ה נקראות בה חמש גבורות, להיותן כולן בחינת גבורות. וכן ספירת היסוד היא בחינת התכללות מה' חסדים שבת"ת, ואינה בחינה חדשה בפני עצמה. כמ"ש הרב בע"ח שער דרוש הנקודות פ"ה."

זאת אומרת הכול מגיע מהתכללות בין התכונות שבתפארת הכללית.

"באופן, שאלו הע"ס הן לא פחות ולא יותר מחמש בחינות, אשר כל אחת מהן נכללת מכולן. ויש הפרש בענין זה של ההתכללות, כי רק ג"ר נכללות מכל חמש בחינות בשלימות, וע"כ נבחנות שיש כח"ב תו"מ בכל אחת מהן בשלימות. אבל בת"ת, שכח"ב נעשו בה לחסדים, נמצא שאע"פ שהיא כלולה מכח"ב, מ"מ היא חסרה מהן, שהרי נעשו בה לבחינת חג"ת, ולהוראה זו נבחנת הת"ת לשש ספירות חג"ת נה"י, בכדי להדגיש את חסרון כח"ב שבה. ולפיכך נמצא, שכח"ב כלולה כל אחת מהן מע"ס ממש, שהן ג' הבחינות כח"ב, ושש ספירות של ז"א, ומלכות, כי חידוש זה שנעשה בז"א שחמש הבחינות נעשו בו לה' חסדים, נכלל ג"כ בכל אחת מן כח"ב. אבל ז"א אין בו אלא שש ספירות חג"ת נה"י בלבד, כי הוא אין בו מג' הבחינות כח"ב, רק ג' חסדים הנק' חג"ת, כנ"ל. נמצא שאלו חג"ת נה"י הכלולות בת"ת לבד, אינן למעליותא על ג"ר, אלא להיפך שיורה על חסרון ג"ר בו. וזה מפורש בדברי הרב בע"ח בשער י"א פ"ה. ע"ש, ובכל המקומות הנ"ל. ועי' בתלמוד ע"ס חלק ה', ששם נתבאר זה היטב וזכור דברים האלו, כי זולתם אין שום הבנה בדברי הרב.

ומה שהרב מחשב רק ארבע בחינות חו"ב תו"מ, ולא חמש בחינות כח"ב תו"מ, הוא משום שהכתר נבחן לשורש אל כל ד' הבחינות, ואינו נמנה עמהם. כמ"ש כאן באות ט'. וביאור אלו ד' הבחינות, נתבאר היטב בתע"ס חלק ג' פרק א' ופרק ב' ועי' באו"פ שם. גם באו"פ בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם, ועי' היטב בכל המקומות. כי ידיעת אלו ד' הבחינות היא שורש כל החכמה."

שאלה: מה זה ההתכללות בין כתר, חכמה, בינה? הוא מתאר שהם מתכללים בזעיר אנפין.

כתר, חכמה, בינה, זה בחינות דראש. זאת אומרת שכל בחינה ובחינה היא בפני עצמה. כתר כאילו המנהל של כל הדברים, וחכמה ובינה אלה שתי התכונות חכמה וחסדים שהן צריכות להגיע לכל רצון ורצון כדי לתקן את הרצון הזה להתבטא בצורת השפעה. והכתר מנהל את ההתכללות הזאת.

שאלה: מה זאת היחידה, מה התפקיד שלה כהתכללות של שלוש הספירות, מה היא באה לעשות?

היא ראש. ראש הוא מנהל, החלק מהפרצוף שמנהל את כל הפרצוף, כתר, חכמה, בינה. לכתר יש רק מחשבת הבריאה וחכמה ובינה אלה שתי תכונות חכמה וחסדים שעל ידם הרצון לקבל יכול לקלוט אותם ולהשתנות על ידם.

תלמיד: אז בחינת הראש - כתר חכמה בינה - יוצרים איזו התכללות, איזה מבנה ואז באים ומתקנים את הגוף?

כן.

שאלה: בעל הסולם עושה פה סדר שאף אחד לא עשה לפניו, הוא לוקח את דברי האר"י מחלק ומסביר הרבה דברים. אבל אנחנו יודעים שכל עוד האדם לא בהשגה רוחנית, אז זה לא באמת עוזר לו. מה מטרת הסידור הזה?

גם אם אנחנו לא נמצאים בהשגה אבל רוצים להגיע להשגה, אז אנחנו קוראים ובמשהו משתוקקים להיכנס לתוך הספר, ממש בין המילים והאותיות, אנחנו רוצים להרגיש אותו, שהוא ישפיע עלינו, אנחנו רוצים להתכלל בתוך הטקסט הזה וכך הוא משפיע עלינו.

תלמיד: אז יש את תע"ס שבבירור הוא כתב שהוא עשה את זה בשביל זה. אבל מה זה סידור?

לא ראיתי סידור שלו. על הסידור של רש"ש אנחנו נקרא בחצי השני של "בית שער הכוונות", איך בעל הסולם מתייחס לסידור שלו, עד כמה הוא דוחה אותו.

תלמיד: הוא התכוון לעשות פה הקדמה לסידור.

הוא התכוון לעשות רק מה שהוא רצה לכתוב, זה לא שייך לסידור ולא שייך להקדמה. אתה רואה איך הוא קרא לזה, "בית שער הכוונות", הוא לא הדביק את הטקסט הזה לסידור ולשום ספר אחר. זה מאמר שכך הוא קרא לו.

תלמיד: אנחנו רואים שכשהמורה מסביר, וגם אתה כשאתה נותן תשובות, אתה תמיד משאיר מקום לתלמידים להבין, אתה לא סוגר את התשובה, אתה נותן אותה כך שאין מקום לברוח ממנה. גם הוא מסביר כך שהוא משאיר פתח. איך מורה יודע מה לפתוח ומה לסגור?

הוא מתלבש בתלמיד ככל האפשר ומתוך זה מדבר. כל המטרה שלי היא שאתם תבינו, תרגישו ותמשיכו הלאה. אני לא רוצה לסגור לכם את הדרך, אלא ההיפך, שתהיו בשאלות ושהשאלות האלה ייפתחו אתכם, שתוכלו להתפתח ולהתקדם.

תלמיד: אבל אתה עונה לא רק לתלמיד, אתה עונה פה לקבוצה שלמה, אתה עונה לאלפי אנשים, אז איך אתה שם את הגבול של מה לענות ומה להשאיר פתוח?

אני תמיד משאיר איזשהו שדה עם השאלות, ששם בתוך השדה הזה השאלות האלה כבר נמצאות כניצנים, הם כבר ממש יוצאים במקצת מתוך האדמה, כדי שתהיה לכם אפשרות ללכת ולהתקשר אליהם, לקטוף אותם ולהתקדם.

שאלה: האם יש יחס בין הרשימות לבין הכתר?

רשימות, תכונות, ספירות, פרצופים, עולמות, כול מה שנמצא הוא נמצא מפני שהוא יוצא מהכתר. הכתר כולל בתוכו את הכול. כל ספירה עליונה כוללת את כל מה שנמצא תחתיה.

שאלה: הוא כותב "גם במלכות אין התכללות כח"ב בשלימות, וגם בה הן נקראות חג"ת כמו בז"א, וחמש הבחינות חג"ת נ"ה נקראות בה חמש גבורות". גם פה אין שלמות, אז למה אנחנו לא אומרים שבמלכות יש שש ספירות למשל?

לא. כל החסדים וכל הגבורות כשהם מתגלים הם מתגלים לא בשלמות אלא הם דורשים שתהיה עבודה של אור חוזר. כשאור חוזר מעלה את התכונות שלו, אז כל האורות מלמעלה נכנסים לכל הכלים ואז כל הספירות שלמות.

תלמיד: האם אין שלמות בזעיר אנפין?

למה לא?

תלמיד: כך הוא כותב, שאין שלמות.

זה במקרה שהוא כותב עליו, אבל אני מדבר עכשיו על בכלל.

שאלה: מהכתר יוצאות שתי תכונות הפוכות חכמה וחסדים, זה מגיע לתפארת ושם יש חלוקה לשש בחינות. איך משתיים, חכמה וחסדים, נהיים שש?

אפילו לא שש, אלא אלפי תכונות, בחינות ואורות. אין בעיה, כי כל עליון כולל את כול מה שיש תחתיו, כל ספירה עליונה כוללת את כל מה שיש תחתיה. מאיפה יש משהו תחתיה? ממנה.

שאלה: האם התכללות בין בחינות דומה להתכללות בינינו, השלמה אחד את האחר?

לא, אל תבלבל אותנו.

שאלה: כתוב "וחמש הבחינות חג"ת נ"ה נקראות בה חמש גבורות". מה זה המונח "גבורות"?

מהמילה "התגברות". יש גבורות ויש חסדים.

קריין: אות ו'.

אות ו'

"ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך איברי הגוף הנקרא כלים, שהם הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף."

אות ז'

"ונחזור לענין הגוף. כי זה הבחי' הוא י"ס, עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה. כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות כו'. וגוף הזה מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שארז"ל, בי' לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש וכו'. וז"ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם החלוק של הבורא יתברך נקרא זהריא"ל כו'. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם בערך הא"ס נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה."

לא כל כך מובן למה הוא מתכוון אבל נמשיך.

אות ח'

"והנה המלבושים האלה הם בתוך בחי' הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות, שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ והאויר שביניהן, כי כל זה בחי' הבתים. והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה, וגוף, ולבושי מלכות, נתונים בהיכל מלך עליון שהוא כללות עולם האצילות."

אות ט'

"ואלו הד' בחי' הם בחי' הי"ס המתחילין מחכמה כנ"ל, ויש בהם ד' בחי' כנ"ל. ועוד יש בחי' הכתר, שהוא בחי' הה' הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש ד' בחי' הנ"ל. ונמצא שבחי' האור והנשמה שבכתר שורש לי"ס הנשמות דאצילות המתחילין מחכמה כנ"ל. ובחי' הגוף שבכתר הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ"ל. ובחי' הלבושים שבכתר הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ"ל. ובחי' היכל שבכתר, שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחיל מחכמה כנ"ל."

לא נאריך בזה היום, נסיים בזה.

שאלה: שם המאמר הוא "בית שער הכוונות", איפה הכוונות?

אני לא יודע, לא אני נתתי שם לזה. אולי בגלל שהגביר הזה אמר "אני אתן כסף ואתה תסדר ספר תפילות של מקובלים", אז לכן בעל הסולם קרא לזה כך. אני לא יודע, זו המחשבה שלי.

תלמיד: למה בית לשער, בדרך כלל אומרים שער לבית?

אני לא יודע ואני לא רוצה להתפלפל יחד איתך בחכמות שלך. הגישה שלך היא גישה לא נכונה, אתה לא יודע כלום על זה ואתה מתחיל בזה להתפלפל. זה רק פותח דלת לפילוסופיות, שגיאות וטעויות.

שאלה: באות ז' קראנו ש"בי' לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש". למה הכוונה?

נשיג את הלבוש הזה ואז נראה.

תלמיד: מה זה "לבוש של גאוה" אצל הקב"ה?

לבוש בדרך כלל זה אור חוזר, אבל אני לא יודע, לא השגתי את הלבוש הזה.

כתוב שבעשרה לבושים מתלבש בורא, "לבוש של גאוה", ויותר מזה לא. לבוש זה אור חוזר. כללות כל הלבושים באים מתוך זה שאדם מתגבר על הרצון לקבל שלו, על הגאווה שלו, ואז מזה מגיע אליו אור חוזר, ובאור החוזר הזה הוא מקבל את הציור של הבורא. הבורא מתלבש באור החוזר של האדם, זה נקרא "אור פנימי".

(סוף השיעור)