שיעור בוקר 21.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1179,

מאמר: "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1179, מאמר "מהו הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה".

מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה

תש"ן - מאמר מ"ה
1989/90 - מאמר 45

"ידוע, שיש בקיום תו"מ בחינת מעשה ובחינת כוונה. "מעשה" נקרא, שהאדם צריך לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ותמורת זה האדם צריך להאמין, שיקבל שכר. וזהו כמו שאומר הרמב"ם בסוף "הלכות תשובה" וזה לשונו "לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

נמצא, שהם מסתכלים על המעשה מצות, שהוא לטובת העוסקים בהם. וזה נקרא "חלק הנגלה שבעבודה". כלומר, שהאדם יכול לראות את המעשים שלו, אם הם בסדר. וגם אדם אחר, כשהוא מסתכל עליו, איך שהוא מקיים את התו"מ, גם יכול לראות. זה נקרא "חלק הנגלה", היות שהמעשים שהאדם עושה, הם מגולים לעצמו וגם לאחרים.

מה שאין כן בחינת כוונה. היינו לכוון, שהמעשים האלו יהיו לשם שמים, את הכוונה אין האדם רואה את האמת. ויכול לרמאות את עצמו, שאין האדם מסוגל לראות את האמת. כי "אין אדם רואה חוב לעצמו". נמצא, שענין הכוונה נקרא "חלק הנסתר". כלומר שנסתר מהאדם עצמו, שאינו יכול לדעת את האמת. ובפרט שנסתרת הכוונה מחבירו, שאין האדם יכול לראות את מה שחבירו מכוון בעת עשיית המצות. לכן נקרא זה "חלק הנסתר בעבודה".

ובהאמור, שבעבודה יש לנו להבחין חלק הנגלה, שנקרא "מעשים", "חלק הנסתר, שנקרא "כוונה לשם שמים", יש להבחין בין עבודת הכלל לעבודת הפרט. שבעבודת הכלל, האדם רואה שיש לו התקדמות. היינו, שכל פעם הוא רוכש יותר תורה, יותר מצות, וממילא יש לו חומרי דלק לעבודה, וממילא הוא נמצא תמיד בשמחה. והוא לא יכול להבין, מדוע אין כל אנשים מתחברים לתו"מ, כי הוא מרגיש טעם בתורה ועבודה.

והטעם הזה מאיר להכלל מבחינת אור מקיף, וזה נקרא "דומם דקדושה". היינו כמו בגשמיות, כל הצמחים יוצאים מהדומם, כמו כן בעבודה, כל בחינת "צומח" בעבודה, בא מבחינת "דומם דקדושה". ובלי "דומם" אין "צומח". ואור מקיף הזה מאיר בהכלל, אם הם מקבלים על עצמם עול תו"מ.

והעיקר, שאין להם כוונות, שיהיו לנגד "הגוף", הנקרא "תועלת עצמו", משום שעם הכלל צריכים ללמוד, כמו שאומר הרמב"ם "היינו, בכדי לקבל שכר". ובשיעור שמאמינים בשכר ועונש, כבר יש להם חומרי דלק ללכת בעבודה בשמחה וחשק.

מה שאין כן בו בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך לזכות לבחינת בעל מנת להשפיע, שזהו נגד טבע הגוף, אז הגוף תיכף מתחיל להתנגד להדרך שלו. ואז לא מספיקה לו בחינת האמונה, שהיתה מאירה לו מבחינת אור מקיף. אלא הוא רואה אז, שחסרה לו אמונה בגדלות ה', שיהיה לו כח התגברות על השאלות של הגוף.

ואז מתחיל סדר של עליות וירידות. והאדם חושב אז, שהוא אינו ראוי להיות עובד ה' על הכוונה, שיוכל לעשות הכל לשם שמים. והוא רואה זה, שכל פעם באים לו מחשבות זרות, שאין בידו להתגבר עליהם.

אולם לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל "אנו צריכים להאמין, שהבורא שולח לנו את המחשבות האלו. וזהו בכדי שעל ידי זה אנחנו נקבל רצון להתפלל אליו, בשיעור שיהא זה מעומק הלב", כמו שכתוב במאמר "אלהים אחרים", משנת תש"ה. אם כן מוטל עלינו רק להרבות בתפלה לה', שהוא יתן לנו את הרצון להשפיע, ואין אנו מסוגלים להשיג את הרצון הזה בכח עצמנו. ואנו צריכים רק לעשות עצות על ב' אופנים:

א. לעשות עצות, איך שנרגיש כי חסר לנו רק הכח דלהשפיע.

ב. שנבקש ממנו, שיתן לנו את הכח הזה. וזה נקרא בשם "תרי"ג עיטין", היינו "תרי"ג עצות", איך להגיע שיהיה לנו כלי, המכונה "חסרון", ומילוי הנקרא "אור".

היינו, מה שהבורא נותן את הרצון להשפיע, שזה נקרא "כל אשר בידך ובכוחך לעשות עשה". אז הבורא נותן לו את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע". ורק לאחר זה שמשיגים את הרצון להשפיע, יכולים להגיע לזכות לבחינת תרי"ג פקודין, שזהו האור המלובש בתרי"ג מצות.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". היינו חלק הכוונה, שהוא לכוון, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, זה שייך להבורא. כלומר, שאין זה בידי אדם להשיג את הכח הזה מעצמו. לכן האדם צריך לדעת, כשהוא רואה שאי אפשר להגיע אף פעם שיהיה בידו כח לעשות לשם שמים, אז האדם רוצה לברוח מהמערכה. כי הוא רואה, שאף פעם לא יגיע לזה. לכן אומר הכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". זאת אומרת, את החלק הנסתר, היינו הכוונה דלהשפיע, אין זה בידי אדם, אלא ביד ה', לתת את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע". וזה שכתוב "הנסתרות" זה שייך לה' אלקינו, שהוא יתן זה.

אולם בזמן שהאדם זוכה לרצון להשפיע, אין לו להתפלל שהרצון לקבל ימות. כי אז, אם הרצון לקבל ימות, אז אין האדם יכול לראות את השפלות של הרצון לקבל. ונמצא, שהרצון לקבל שיש לו, ימות בלי תשובה. והאדם רוצה, שהרצון לקבל יחזור בתשובה. כי בזה האדם לוקח את הנקמה בהרצון לקבל.

היינו, שהאדם רואה, איך שהרצון לקבל מוכרח לעבוד כרצונו של הרצון להשפיע, ש"תשובה" נקרא, שהרצון לקבל נכנע להרצון להשפיע, והרצון לקבל מוכרח לעבוד עכשיו בצורה של מקבל בעל מנת להשפיע. מה שאין כן אם הרצון לקבל ימות מטרם שהאדם יכול להכניעו, שיהיה מקבל בעל מנת להשפיע, נמצא, שהאדם לא תיקן את הרצון לקבל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים נ"ט, י"א) "אלקי חסדי יקדמני".

ופירש רש"י "יקדים לי עזרתי", קודם שישלוט בי יד שונאי. "יראני בשררי", מה שאני תאב לראות. "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי" כי כל המתים משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו", אלא הניעמו מנכסיהון, שיהיו עניים. והיא נקמה שתזכר לאורך ימים.

ויש להבין, את מי קילל דוד כל כך, ואמר לה', שלא להרוג את שונאיו, אלא שישאירם בחיים, ויהיו עניים. מה שאין כן אם יהרגם, הם לא יסבלו. לכן הוא מבקש, שה' ישאירם בחיים ויהיו עניים. רק באופן הזה יהיה בידו לקבל נקמה מהם, מזה שהורידם משליטתם, כמו שכתוב "והורידם".

איך מפרשים הענין הזה בעבודה. יש להבין קודם כל, מי הוא דוד. וידוע ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "סטרא אחרא", שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע.

אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני".

היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד. היינו שהרצון להשפיע, הנקרא "חסד", שהוא ישלוט על הרצון לקבל.

אולם "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי", כי כל המתים משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו", אלא הניעמו מנכסיהון, שיהיו עניים". והיא נקמה שתזכור לאורך ימים.

ולהבין הקללות האלו בדרך עבודה, יש לפרש, שהוא קילל את השונא, היינו הרצון לקבל לעצמו, שלא ימות. זאת אומרת, אם יתבטל הרצון לקבל, נמצא, שאין הרצון לקבל רואה את השליטה של הרצון להשפיע. כלומר, "הנקמה" נקרא, שהשני רואה איך שהוא מוכרח להיות נכנע תחתון. וכאן הכוונה, שעיקר שלימות היא המתקת הדינים, שזה נקרא בשם "גבורות משמחות".

לכן, אם הרצון לקבל יתבטל, ורק הרצון להשפיע הוא יהיה השולט, אין זה שלימות המטרה. וזה מטעם, שמטרת הבריאה היתה, בכדי להטיב לנבראיו, ולא שהנבראים ישפיעו להבורא הנאה ותענוג. כידוע, שענין מה שהנבראים צריכים להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא רק תיקון לצורך הנבראים. אם כן אין כאן נקמה נכרת, היות שהרצון לקבל אינו נכנע להרצון להשפיע, מסיבת שהרצון לקבל כבר אינו במציאות.

מה שאין כן כשהרצון לקבל חי, והוא מוכרח לקבל שליטתו של הרצון להשפיע, זה נקרא "נקמה נכרת". היינו שניכר לכל, שהרצון לקבל הוא עתה משמש רק בזכותו, היינו בזה שקיבל על עצמו את הרצון להשפיע. וזה נקרא בשם "מקבל בעל מנת להשפיע". היינו, שקיבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ויחד עם זה הוא בדביקות ה', שכוונתו היא, שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו. והוא מרגיש אז, מה הוא יכול לתת להבורא, שהוא יהנה. והוא רואה, שרק מזה, שהוא יקבל מהבורא טוב ועונג, מזה יש הנאה להבורא, כי זאת היתה מטרת הבריאה.

ובהאמור יש להבין ענין המתקת הגבורות. שענין גבורות פירושו התגברות, שזה שייך בעיקר בזמן שהאדם עוסק ומשמש עם כלים דקבלה. שבדרך כלל לומדים, שהמעשים פועלים על הכוונה. לכן בזמן שהוא משמש בכלים דקבלה, ורוצה לכוון בכוונה הפוכה מהמעשה, היינו להשפיע, אז צריכים להתגברות יתירה, שבדרך כלל גבורות נקראות "דינים", מטעם שעל הכלי קבלה נעשה צמצום ודין, שאסור להשתמש עמהם בלי הכוונה דעל מנת להשפיע.

לכן בזמן שהאדם מונח תחת שליטת הרצון לקבל, הרצונות האלו גורמים לו מצב של מרירות. והוא רוצה להפטר מהם. ותמיד הוא חושב, איך אפשר להפטר מהם. והם מנקרים את ראשו. ואם היה בידו להרוג אותם, שיתעלמו מהאופק, כמה מאושר הוא היה אז.

וזהו מה שאומר דוד "אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו".

שפירוש "הניעמו", הניעם ממקום למקום. והורידם ממעלת עושרם, שיהיו עניים. כלומר, שלא יקבלו כלום לתוך הכלי קבלה שלהם, אלא שיהיו עניים בלי שום שפע. והנקמה שלו תהיה, שהרצון לקבל יכנע, ויקבל על עצמו את השליטה בעל מנת להשפיע. והקללה שלו תהיה, שכולם יכנסו לתוך הקדושה, הנקראת "קבלה בעל מנת להשפיע". וזה נקרא "גבורות ממותקות".

וזה ענין של ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו יתברך, שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו.

והיות בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.

וסדר התקיעות הן גם כן על סדר העבודה, שהוא בג' קוים. כלומר, כשמתחילים בעבודת ה', מתחילים מבחינת קו אחד. כי ענין "ימין" ו"שמאל" יכולים לדבר רק בזמן, שיש לנו ב' קוים. וקו אחד נקרא "שלמות", שזה נקרא, שמתחילים מבחינת המעשה. כלומר, האדם צריך לומר, היות שכתוב "היום הזה ה' אלקיך מצוך". ודרשו חז"ל "כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם". נמצא, שכל יום הוא התחלה מחדש. לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא צריך להיות בשמחה מזה שיש לו זכיה לקיים תורת ה'.

ואח"כ הוא עובר לבחינת כוונה. היינו לעשות בקורת, עד כמה שיש לו צורך לעשות הכל שיהיה לשם שמים. ואז מתחילה העבודה אמיתית. כי אז הוא רואה, שאין לו אף אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם שמים. זה כבר נקרא "קו שמאל". כמאמר חז"ל "שמאל דוחה", היינו שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק מה'. והוא צריך להאמין, שה' דחה אותו, מטעם שעל ידי זה הוא יתאמץ לתת כוחות יותר גדולים.

ואח"כ הוא חוזר לקו אחד, הנקרא "שלימות". אבל עתה, כבר הקו אחד נקרא "קו ימין", מסיבת שהקו שמאל גורע את הקו אחד להיות ימין. ואח"כ האדם זוכה לקו אמצעי, הנקרא "הקב"ה נותן את הנשמה"."

הוא כבר קיצר במקצת את הסוף, אבל אם יש שאלות בבקשה.

שאלה: מה זה אומר להרדים את הרצון לקבל?

להרדים?

תלמיד: כתוב שדוד המלך אומר שהוא לא רוצה להרוג את הרצון לקבל הוא רוצה רק להרדים אותו?

לנו אסור בכלל להרוס איזה תכונות, חוקים שיש בבריאה, אנחנו רק צריכים לסדר אותם לפי כוונתנו על מנת להשפיע נחת רוח לבוראנו. ולכן להרוס משהו, לסלק משהו, זה אף פעם לא בכוונתנו. הבורא לא ברא שום דבר לחינם, מיותר, אלא עלינו רק לחבר נכון את הקשרים בין כוחות הטבע ואז לראות עד כמה הם יפעלו בצורה יפה ונכונה, לפי כוונת הבורא ולפי כוונה מתוקנת של הנברא ובצורה כזאת נוכל להתקדם. זו בעצם העבודה שלנו, התפקיד שלנו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבזכות זה שהבורא מרדים לנו את הרצון לקבל יש לנו כוח התגברות?

הוא לא כל כך מרדים לנו את הרצון לקבל. הוא נותן לנו אפשרויות להשתמש בכל כוחות הטבע לפי איך שאנחנו מחליטים להשתמש בהם, וכדי שנלמד מהם מה לרעתנו ומה לטובתנו בהתאם לכמה אנחנו רוצים להיות בחיבור עימו. זה הלימוד שלנו.

תלמיד: ואחר כך אני יכול באמת להלביש את הכוונה על הרצון לקבל?

כן. בסופו של דבר אנחנו נלמד כך.

שאלה: במאמר רב"ש כותב שאהבה עצמית או הרצון לקבל לעצמו זה האויב.

כן.

תלמיד: איך אפשר כל הזמן להציב את עצמך בצורה הזאת שאהבה עצמית והרצון לקבל לעצמו הם האויב? זה לא תמיד כל כך ברור.

אנחנו יכולים להשתמש בו רק בצורה הפוכה. לא לפי מה שהרצון לקבל דורש מאיתנו כל הזמן, לקבל, למלא לטובתו, אלא אנחנו צריכים קודם לברר עד כמה אנחנו מתקרבים בזה לבורא, משתווים לבורא, ואז נשתמש ברצון לקבל בצורה נכונה.

תלמיד: מה גורם לנו לראות בצורה ברורה שאהבה עצמית היא האויב שלנו?

אנחנו לומדים בינינו עד כמה רוצים להתחבר זה עם זה, ורואים שאנחנו כל הזמן שוכחים, בורחים מזה, ולא רוצים, וכך אנחנו מתחילים לגלות שהרצון לקבל שלנו הוא ממש נגדנו.

תלמיד: האם תמיד צריכים להרגיש התנגדות?

מהרצון לקבל כן.

תלמיד: ואם אנחנו לא מרגישים התנגדות? לפעמים הרצון לקבל הוא כביכול בעד?

סימן שאנחנו מסכימים עימו ופועלים נגד הבורא.

תלמיד: אז כל הזמן צריך לרצות לזהות את ההתנגדות?

לזהות את הרצון לקבל, כי הוא יכול להיות בעל מנת להשפיע רק אחרי תיקונים גדולים.

שאלה: אם אני גנב וכל יום אני גונב 100 ₪, ונגיד יום אחד לא גנבתי 100 ₪, אז אני משפיע ב-100 ₪?

למה?

תלמיד: כי לא גנבתי.

כן, אבל למי אתה נותן בזה שאתה משפיע?

תלמיד: אני לא נותן אבל אני לא לוקח.

בסדר, אבל זה עדיין לא נקרא נתינה.

תלמיד: מבחינת הרצון לקבל אם הוא לא גונב זו לא נתינה?

לא, זה לא נקרא שהוא נתן.

תלמיד: אז מה פירוש שהוא לא רוצה שהרצון לקבל ימות אלא יהיה עני?

שיחזור בתשובה. שהרצון לקבל לא יקבל שום דבר לפי בחירתו, וכך הוא ימשיך עד שיתקן את עצמו לההיפך.

תלמיד: זה ברור. כלי דהשפעה, משפיע על מנת להשפיע, הוא לא לוקח לעצמו, האם זה לא נקרא השפעה?

אם אנחנו מדברים על הנבראים, אז יש להם רצון לקבל מלכתחילה, זה כל חומר הבריאה, מראשה ועד סופה. ולכן אפילו אם הוא לא עובד עם הרצון לקבל שלו, הוא כבר נמצא באיזו מידת השפעה.

שאלה: רב"ש כותב "בזמן שהאדם מונח תחת שליטת הרצון לקבל, הרצונות האלו גורמים לו מצב של מרירות. והוא רוצה להפטר מהם. ותמיד הוא חושב, איך אפשר להפטר מהם. והם מנקרים את ראשו. ואם היה בידו להרוג אותם, שיתעלמו מהאופק, כמה מאושר הוא היה אז." מה האדם יכול לעשות במצב הזה?

אם הוא מרגיש כך, אז הוא גם מרגיש שהרצון לקבל לא נמצא בשליטתו אלא הבורא ברא אותו כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", ועל האדם רק לבקש מהבורא שיעזור לו להתמודד עם הרצון לקבל שלו.

תלמיד: מה לבקש במצב של מרירות כזאת?

כוחות, כוחות להתגבר. שהבורא ישלוט על הרצון לקבל והאדם יראה עד כמה אפשר בעזרת ה' לשלוט על היצר הרע.

תלמיד: ואם למרות הבקשות הוא לא רואה שינוי במצב?

סימן שמשהו לא טוב בבקשה שלו. כי הבריאה כולה מסודרת בצורה כזאת שאם אדם מבקש נכון אז הוא יקבל עזרה. או שהוא צריך להתחבר עם החברים או שהוא צריך לדעת מה עוד לעשות. יש הרבה דרכים למקום מה שנקרא.

שאלה: רב"ש כותב פה על הנקמה. מהי התכונה הזו או צורת היחס הזו לרצון לקבל?

הרצון לקבל האגואיסטי של האדם תמיד נהנה מזה שהוא שולט, וכל המגמה שלו לשלוט במקום הבורא על כל המציאות. ככל שהאדם מתקדם יותר כך הוא רואה שהוא צריך יותר ויותר לשלוט על היצר הרע בצורה כזאת שיצר הרע ירוויח, לא ישלוט, להשתמש בו בעל מנת להשפיע. וזה כל הנטייה שלו, כך גדל יצר הרע שבאדם.

תלמיד: בדרך כלל כתוב "הופך שנאו לאוהבו" ופה מדובר על נקמה. אני יודע שזה הטבע שלי וצריך לרכוש טבע אחר, וזה כדי לעזור לי להתקדם, אז על מה הנקמה?

זה שאתה רוצה להשפיל את הרצון לקבל, כמו שהוא מוריד את האדם, זו בעצם הנטייה שלך לנקמה. אתה רוצה להשפיל אותו ולהביא אותו לצורה הפוכה. בינתיים, אחר כך בלקבל על מנת להשפיע זו כבר עבודה אחרת, מתקדמת.

שאלה: רב"ש רושם במאמר שיש את הכוונה ויש את המעשה. האם על כל מעשה אפשר להלביש כוונה על מנת להשפיע, או שזה צריך להיות מעשה של תרומה לחברה?

אם ישנו מעשה, אז מעשה חייב להיות עם כוונה. זאת אומרת, לשם איזה מטרה האדם רוצה לבצע את המעשה, עוד לפני שמבצע.

תלמיד: וכשהאדם עושה נחת רוח הוא חייב להרגיש שהוא עושה נחת רוח, או שיש כזה דבר לעשות נחת רוח ולא להרגיש שעושים נחת רוח?

כן ולא.

שאלה: האם כשהרצון לקבל הוא "עני" אז הוא מתוקן?

לא, הרצון לקבל מתוקן כאשר הוא מרגיש שהוא יכול להשתמש בכל הרצון לקבל שבו, בכל הריקנות שבו, בכוונה על מנת להשפיע לכל העולם.

תלמיד: איך אדם מרגיש בתוך רצון לקבל מתוקן?

הרצון לקבל משתמש בכל כוחו כדי להשפיע.

תלמיד: האם "עני" זה כשהתאווה לקבל תענוג בעל מנת לקבל כבר לא קיימת? דוד המלך מתאר את הרצון לקבל "עני". מהי ההבחנה הזאת, רצון לקבל עני?

"עני" זה שהוא מרגיש שאין לו שום כוחות דלהשפיע.

תלמיד: מה הוא מרגיש כשיש לו כוחות להשפיע?

הוא משתמש בהם וזה כבר לא נקרא עני.

תלמיד: מה קורה לתאווה לקבל בעל מנת לקבל, האם היא נעלמת?

כן, הוא כבר נמצא מעליה.

תלמיד: האם מופיעה אז תאווה אחרת?

כבר אין תאווה.

שאלה: כתוב שכשאדם מתחיל לעבוד אז הוא צריך להיות בשמחה וזה כשהוא עובד בקו אחד בינתיים. כל יום כשמתחילים אז צריכים להגיע לבחינת שמחה, כי התחלת העבודה היא לא תמיד בשמחה. גם כשאני עובד בינתיים בקו אחד, רק כדי להתחיל את העבודה, יש פה עניין של התגברות כבר בהתחלה וזה אפילו לא נקרא קו ימין אלא נקרא קו אחד.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון אז קו שמאל וימין מתחילים כשהוא מתחיל לעשות ביקורת כבר מדעתו. כשכבר יש לו עבודה בשמחה והוא מתחיל לעשות ביקורת אז כבר מתחיל ההבדל של קו ימין ושמאל.

כן.

תלמיד: לפעמים אנחנו מרגישים שיש לנו התנגדות בעבודה, ואנחנו כבר חושבים שיש לנו קו ימין ושמאל. לפי מה שאני מבין זה עדיין לא ימין ושמאל, אלא יכול להיות קו אחד רק כדי להיכנס לתוך העבודה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב ""שמאל דוחה", היינו שהוא רואה עד כמה שהוא מרוחק מה' והוא צריך להאמין, שה' דחה אותו". למדנו שכאשר אדם מגלה את המרחק הזה בינו לבין הבורא, כשהבורא דוחה אותו, הוא אמור דווקא מהגילוי הזה להיות שמח. יש כל הזמן הפרעות שדוחות את האדם והוא נכנס למצב שהוא לא שמח מכך, ואותו דבר כשהחברים רואים איך הבורא מרחיק ודוחה את החבר, הם לא שמחים מכך.

הנקודה הזו, שאדם מוצא את עצמו נכנס לכמו דיכאון ומתרחק ומתקרר, הייתי קורא לה תאוצה שלילית. איך שוברים אותה ודווקא הפוך, מתחילים לראות כמה הבורא מקרב אותך ואת החבר?

רק על ידי חיבור עם החברים, כי מהמצבים שאתה מדבר עליהם אי אפשר לצאת לבד. קנאה, תאווה וכבוד בחיבור עם החברים עוזרים לאדם להתרומם.

תלמיד: קשה להגיע לאותו חבר ולהשפיע עליו עם קנאה תאווה וכבוד כי הוא נמצא במצב שזה מרחיק אותו. איך החברים מקרבים את אותו חבר ודווקא מראים לו, "תשמע, תשמח, תראה איזה כוח אתה מקבל"?

על החברים לעשות בדיוק את זה, להראות כל הזמן זה לזה מצבים נכונים בעבודה.

שאלה: מהו המעבר הזה מקו שמאל לימין לפי מה שכתוב בסיום המאמר? איך מתרחש המעבר, מהי בדיוק הפעולה שלנו?

הפעולה שלנו היא שאנחנו משתדלים תמיד לעבוד בכל הכוחות שלנו על מנת להתחבר ודרך החיבור על מנת להשפיע לבורא ואז אנחנו רואים עד כמה כל הכלים שלנו יכולים להיות חיוביים.

שאלה: מהי המתקת הדינים בעבודה רוחנית?

שאני מצרף כוונה על מנת להשפיע לפעולות שלנו.

שאלה: איך לעבוד נכון עם המחשבה כדי לפנות לבורא מעומק הלב?

אני חופר על ידי המחשבה את הרצונות והכוונות שלי לעומק וברצוני לברר את הכוונות שלהם.

שאלה: איך אפשר להרים את מלכות שמיים למצב של רוממות, שתהיה בעיניי גדולה ומרוממת?

על ידי חיבור עם החברים אנחנו רוצים להרגיש בינינו שמלכות שמיים נמצאת בגובה ובכוח למעלה מאיתנו.

שאלה: מהו המצב של "נשים וטף" בתוכי?

אחר כך, כשנברר את כוחות המלכות אז נברר גם מהם נשים וילדים ברצון לקבל.

שאלה: אמרנו היום שאנחנו לא הורגים את המחשבות הזרות, ושהבורא לא עשה שום דבר לחינם. איך להתגבר עליהן, מה זה אומר להתגבר על אותן מחשבות זרות שמסיטות את האדם, שמפריעות לו בקשר עם הבורא והחברים?

תתאר לעצמך שאין לך שום כוחות התנגדות, איך אתה יכול להתקדם? אתה צריך משהו להתגבר עליו, להתעלות למעלה ממנו. אנחנו נמצאים בעולם שכולו נמצא בשני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, ולכן אי אפשר זה ללא זה.

תלמיד: מה זה אומר שהתגברתי? אני הרי מנסה להיפטר ממחשבות רעות, להתכלל.

אנחנו לא רוצים סתם למחוק, לשרוף או לאבד אותן באיזו צורה. עלינו להיות למעלה מהן, להשתמש בהן בצורה נכונה כך שאנחנו נתקרב לבורא למעלה מכוחות ההפרעה. אחרת אנחנו לא נתקרב.

תלמיד: אתה מדבר הרבה על כך שאני כמו עוזב את יצר הרע ומתחבר מעליו עם החברים ועם הבורא. מה זה אומר שאני עוזב את יצר הרע ועם זה אני מתחבר עם החברים?

אני לא עובד עם היצר הרע שלי אלא אני רוצה להתחבר עם החברים ולהיות רק בתוך היצר הטוב. אבל ככל שאני עובד על היצר הטוב אני חוזר אל היצר הרע ואפילו מעורר אותו וכך מתקדם. אי אפשר ללכת רק על רגל ימין.

תלמיד: נניח התעוררה בי איזושהי מחשבה שמסיטה אותי מהדרך ואני אומר "לא, אני לא אחשוב עליך עכשיו אלא אני אתחבר עם החברים". מה זה אומר שאני חוזר עכשיו ליצר הרע?

ודאי שאם אתה מתחבר עם החברים אז אתה צריך להשתמש בשני כוחות. מול הימין שלך נמצא השמאל של החבר וההיפך וכך אתם מתחברים.

תלמיד: מה זה אומר השמאל של החבר?

"איש את רעהו יעזורו", כאשר אתם מתחברים ביניכם אז אתם מחברים כוחות השפעה וכוחות קבלה שיעבדו יחד.

שאלה: למה הבורא מסתיר ממני את הכוונות של החברים?

הוא פותח לך כל מה שצריך כדי שתתקדם. במידה שאתה צריך להתקדם הוא פותח לך תכונות שלך, של החברים, במידה זו או אחרת.

תלמיד: האם הסיבה לזה שהצמצום והדין מלובשים בחיצוניות היא שלאדם אין כוח לשפוט ולצמצם בעצמו את הכוונות האגואיסטיות שלו ולכן צריך שיהיה צמצום ודין עליהם בצורה כזאת שהם נראים לי כלפי חוץ?

כן, גם זה סגנון עבודה.

שאלה: מה זה אומר שהכוונה היא החלק הנסתר בעבודה?

כי היא לא נראית מחוץ לאדם וגם האדם עצמו לא תמיד יכול לזהות מהי כוונתו. לכן נקרא חכמת הנסתר, עבודת הנסתר.

שאלה: בעזרת אלו פעולות נוכל להבין את ההבדל העדין שבין לקבל על מנת לקבל לבין לקבל על מנת להשפיע?

אנחנו במשך העבודה מקבלים הרגשות גם לזה וגם לזה. העיקר לא הפעולה עצמה אלא מהות הפעולה להשפיע או לקבל, לטובת מי.

שאלה: איך אפשר לבדוק את עצמי האם הצלחתי לבטל את עצמי מול מלכות שמיים?

תבדקי את זה בקבוצה, אז יהיה לך ברור.

שאלה: כתוב, החלק הנסתר - הכוונה היא לא בידי האדם אלא בידי שמיים, לתת לנו גם את הרצון להשפיע וגם את הכוונה להשפיע. מה הבורא נותן לנו, את הכוונה או את הרצון?

אנחנו לפעמים לא יכולים להבחין בין זה לבין זה. גם וגם.

שאלה: באיזו צורה החיבור מתקן את הרצון לקבל, אם אין סכנה שגם כשאני מתחבר אני ארצה לקבל עוד לטובת עצמי?

לא. החיבור בין כולם בנוי בצורה כזאת שהבורא מנהל אותו מלמעלה ולכן הוא תמיד מתקן את הרצון לקבל.

שאלה: הרב אמר, אם אדם מבקש נכון הוא מקבל עזרה משמיים. מה הכי מעכב מלבקש נכון?

האגו שלנו. אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כל אחד כלפי הזולת, להתחבר בינינו ברצון אחד לפעול בכוונה אחת, ואז ככל שאנחנו משתדלים להיות בזה - לפנות לבורא שייצב לנו את החיבור הזה אז נצליח.

שאלה: כתוב בסוף המאמר, שכשאדם נמצא בשמחה מעבודה בתורה ומצוות, אדם צריך לעשות בתוכו בירור עד כמה יש בו נחיצות לעשות הכול לשם שמים. מה זה המצב שבו אני פתאום מוצא את עצמי בשמחה ומתחיל לעשות בירור האם כל זה הוא לשם שמים, איך אני מתאר לעצמי את השמים האלה שלשלמם אני עובד?

הכוח העליון שמחזיק את כל התכונות שלך ואתה במידת ההזדהות עימו יכול לפעול נכון.

תלמיד: נניח שאני מארגן סעודה או ארוחת בוקר לעשירייה ואני בשמחה מזה. איך אני יכול במצב הקונקרטי הזה, בשמחה הזו לעצור ולומר זה לשם שמים או לא לשם שמים?

איך שאתה יכול לתאר את זה ככה זה יהיה. הפעולה היא פעולה, היא נכונה, והכוונה תלויה במידה שאתה נקשר בלב עם החברים כדי באמת להשפיע להם מלבך לליבם, מה שאתה רוצה, את המילוי.

תלמד: זו אותה הדמות של שמים שעליה הרב"ש מדבר?

לא. אל תתבלבלו.

שאלה: יש פה שתי פסקאות שמדברות על אור מקיף. בשורה ב', בפסקה השניה אור מקיף מתואר כדומם דקדושה שזה עוזר לאדם להיות בשמחה. אבל כדי לצאת מהרצון לקבל כתוב בפסקה השלישית, לא מספיקה לו האמונה הזאת, אלא הוא צריך אמונה בגדלות ה' כדי להתעלות על השאלות של הגוף. והשאלה, האם פה אנחנו רואים שתי דרגות של אמונה שהראשונה נותנת לנו שמחה והשנייה היכולת לענות לגוף ולהתעלות על הרצון לקבל?

אפשר להגיד כך.

תלמיד: המלכות, דוד, מדובר פה, שהוא חיבר שמונה עשרה מלכויות כדי לעבור את כל המצבים. האם הרב"ש אומר לנו שלמעשה זו הייתה הדרך שלו לעבוד בלי עשירייה אלא רק בחיבור המלכויות הכלליות?

זה היה התפקיד שלו.

שאלה: על פי הטקסט, כשאנחנו במצב של ייסורים, ייסורים רוחניים, אנחנו יכולים להבין שאנחנו בעצם נוקמים באויב, ברצון לקבל?

אפשר להגיד.

שאלה: כתוב במאמר שכשאדם מנסה לעבוד בבחינת השפעה הגוף לא נותן לו לעשות את זה. לאחר מכן כתוב שהבורא לא נותן את הכוחות לעבוד בהשפעה. מה חסר לנו כדי לעבוד את הבורא?

כוונה על מנת להשפיע לו, שמזה יצא לו טוב. כמו שלאישה יש תינוק והיא חושבת איך לעשות טוב לו. לא חשוב מה, להאכיל אותו, להשכיב אותו לישון, לתת לו לשתות, לחמם, לקרר, רק שיהיה לו טוב. כך אנחנו צריכים לחשוב על הקבוצה שלנו.

תלמיד: למה האדם מרגיש בכל פעם שכאילו לוקחים לו את הכוחות האלה?

כדי שיתקרב לחברים ויעבוד איתם יחד.

שאלה: הרב"ש כותב בסוף המאמר שהאדם צריך לראות שהוא נדחה כאילו מהעבודה, שהבורא דוחה אותו, ושעל ידי זה הוא ייתן התאמצות בכוחות יותר גדולים. אבל לאורך כל המאמר הרב"ש גם מלמד אותנו שאין בידי האדם לעשות משהו, שהכול הבורא נותן לו. אז איזה מאמץ עכשיו נדרש עוד מהאדם?

גם את זה וגם את זה. "כל מה שבידך לעשות, תעשה".

תלמיד: זה בדיוק העניין. אתה עושה את הכול ואתה כל יום מגיע לאיזה שלב שאתה מיואש. השאלה אם יש לזה איזה סוף או שזו תמיד תהיה העבודה?

ממה אתה מיואש?

תלמיד: מזה שכביכול אני לא מצליח לעשות את העבודה לשם שמים.

אז נפתח לפניך עוד צעד אחד שאתה יכול לעשות.

תלמיד: שזו התפילה הנוספת שצריך לתת?

כן. ואסור להתייאש, כך אתה מתקדם עם הקבוצה. כשמחזיקים בדרך אז לא מתייאשים כל כך מהר.

שאלה: אמרת שצריך לעבוד עם השמאל של החבר. זה אומר לעבוד עם ההתנגדות שמתגלה לי דרך החברים?

גם עם זה. כן.

תלמיד: יש עוד משהו?

יש עוד הרבה.

תלמיד: מה זה לעבוד עם השמאל של החבר?

אתה לוקח את ההתגברות שלו, ההתנגדות שלו, ומשתדל להפוך את זה לימין.

שאלה: האם אדם שהגיע לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת עצמו הוא פחות מחויב במעשים?

אלה המעשים שלו.

שאלה: מה זה לחזור בתשובה?

לחזור בתשובה, זאת אומרת שהאדם חוזר לבורא, מתקרב לבורא.

תלמיד: שאלתי כמה פעמים מה זו תשובה ושמעתי שתשובה היא שהה' חוזרת לו'.

אלה סתם מילים. כשאתה רוצה להגיע לפעולות הבורא זה נקרא שאתה "משתוקק לתשובה".

תלמיד: אבל מהי הפעולה של תשובה?

אתה לוקח את הרצון לקבל שלך ורוצה לעשות ממנו פעולות על מנת להשפיע. זאת תשובה.

שאלה: אם מנסים לעשות כוונה ואין כוונה, הבקשה לשנות כוונה, שתהיה כוונה נכונה, האם זה נחשב כמו יגיעה לכוונה?

כן. הכול נכנס לחשבון.

(סוף השיעור)