שיעור בוקר 19.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1529, אגרת ס"ד

קריין: רב"ש ב', עמוד 1529, אגרת ס"ד. זו האיגרת האחרונה דרך אגב שכתב רב"ש.

אגרת ס"ד

ב"ה ב' ראה תשכ"ב פה לונדון יע"א

"לכבוד ...

בתשובה למכתבך מיום כ"ד סיון תשכ"ב ירושלים ת"ו, אני רוצה לתת איזה הערות על מכתבך:

א) מה שאתה כותב: אילו היתה נתינת התורה בארץ, היו אומות העולם אומרים שישראל קבלו את התורה מתוך הכרת טובה שהקב"ה נתן להם ארץ זבת חלב ודבש ולכן הם מחויבים לקבלה וכו'.

ויש להבין, הלא אנחנו רואים שיש לכל האומות ארצות גדולות ושמנות ומכל מקום אין להם הצורך שיהיו מחויבים לקבלת התורה, ולמה דוקא רק עם ישראל אם נתן להם ארץ הם מוכרחים לקבל תורה.

ב) אתה כותב שכל עם יוצר את החוק על אדמתו הנקרא מולדת. גם זה לא מובן לי, הלא ידוע שכל חברה אם הם במקום אחד, איפוא שיהיה, בכדי שיהיה לחברה קיום היא מייצרת חוקים, אחרת אי אפשר להיות לה קיום. וכמו שאנו רואים שיש קבוצות גדולות שעולות מחוץ-לארץ לארץ, אזי גם הם, אם הם נמצאים רק חדש ימים בצוותא כבר יש להם שופטים ושוטרים וחוקים מיוחדים. ומכל שכן עם ישראל שהיה במדבר ארבעים שנה וקהל כל כך גדול, ומדוע הם לא זקוקים לחוקים.

ג) ועוד יש להבין איזה שייכות יש בין חוקים שאנשי המדינה בדו מלבם לטובת העם, ששם החוקים הם רק לטובת החומריות ואין להם שום עסק עם רוחניות - לתורה משמים, שעיקר הכוונה היא הרוחניות שבדבר.

ד) מה שאתה מפרש בענין הקושיא ש"בשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך אמרו אומות העולם לכבודו הוא דורש, וכשאמר כבד את אביך וכו' אז הודו לדברות הראשונות" - שהטעם הוא, שראו שמיעט מכבודו בזה שאמר "כבד את אביך" וכו'. הביאור אינו מספיק. הלא אנחנו רואים שאצל כל מלך נוהג שיש פקודה שכל חיל צריך לכבד את מפקדו בזמן שרואה אותו, ואם לא יש לחיל עונש עבור זה שלא מכבד את מפקדיו.

ויותר מזה אנו רואים, שיש לפעמים שאם החיילים אינם מצייתים למפקדם יש עונש מאסר, ועד עונש מות יכול המפקד לתת להחיל אם לא שומע למפקדיו, שהרי הוא ממעט את כבוד המלך. ומדוע נאמר שאם הקב"ה נתן מצוה של כיבוד אב ואם זה ממעט מכבודו ית', ונגיד שבשביל זה הודו אומות העולם לדברות הראשונות.

ועוד יש להבין, אם הם הודו לדברות הראשונות מדוע הם נשארו עובדי אלילים ולא קבלו עליהם את התורה והמצוות.

ה) מה שאתה כותב: אומות העולם חשבו שכל זמן שהבנים נמצאים אצל ההורים וסמוכים על שלחנם הם חייבים לכבדם, ובמדבר היו הבנים סמוכים על שלחנו של הקב"ה שנתן להם די מחסורם, מיד הבינו שצריכים לכבד רק את הקב"ה ולא את ההורים. אבל כשראו שה' אמר "כבד את אביך ואת אמך", שאפילו כאן חייבים הם בכיבוד אב ואם, ראו בזה דבר היוצא מן הכלל והודו לדברות הראשונות.

גם זה צריך ביאור, הלא גם במדבר טיפלו ההורים בילדיהם, כמו שכתוב: "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מספר נפשותיכם", ופירש רש"י: כפי מנין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עמר לגולגולת. וכמו כן היה המן, הלחם מן השמים, זקוק לטיפול, כמו שכתוב: "את אשר תֹּאפוּ אַפּוֹ ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר".

אם כן גם אז היו הילדים סמוכים על שלחן אביהם, ורק ההבדל הוא שההורים לא היו צריכים להתיגע לקנות צרכי מזון עבור הילדים כמו עכשיו שצריכים להתיגע גם בכדי להשיג את צרכי המזון. אם כן מה ראו בזה שהקב"ה צוה לכבד את ההורים במדבר.

ואפשר לומר טעם פשוט, שלכן ניתנה תורה במדבר - משום שתיכף שיוצאים משליטת מצרים מוכרחים תיכף לקבלת התורה ואסור ללכת אף רגע בלי תורה, לכן תיכף שיצאו ממצרים כבר התחילה ההכנה לקבלת התורה. ועוד במצרים הבטיח להם ה' שיתן את' התורה, כמו שכתוב: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", כי יציאת מצרים בלי תורה אינה שלמות, כי העיקר הוא התורה. לכן ניתנה תורה במדבר.

כי בזמן שהגוף משועבד לקליפת מצרים אז אין לו עצה, אבל ברגע שיוצא לחירות תיכף חל עליו "ודברת בם - ולא בדברים בטלים", כי אז שייך לומר עליו את העון של ביטול תורה, כמו שכתוב: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וכו'.

ובענין מה שאומות העולם הודו לדברות הראשונות, יש לפרש על דרך הרמז: כי ענין "אב ואם" נקרא בזהר הק' חכמה ובינה. שדרכי התורה מתבארות על ידי שלש בחינות, הנקרא חב"ד. שחכמה היא בסוד "איזהו חכם הרואה את הנולד", ו"אם לבינה תקרא", שהתורה מתבארת על ידי חכמה ובינה. ויש בחינת דעת המחבר, שדעת נקרא בחינת דבקות וחיבור, בסוד: "והאדם ידע את חוה אשתו".

כי צריך לדעת שיסוד היהדות הוא אמונה, שהוא ענין למעלה מהשכל, שהאדם מאמין בה' בלי שום הבנה והתחכמות. והוא רק בחינת קבלה בלב, בסוד "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו'.

ואחרי שזוכים לבחינת אמונה הנקראת דעת, הנקרא בדברי חז"ל שהוא לומד לשמה, אז: "זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר", היינו שאחרי שהאדם זוכה לבחינת אמונה, אחר כך זוכים לבחינת תורה הנקרא חכמה ובינה.

ואחר כך, היינו לאחר שזכה לבחינת תורה, אז צריכים עוד פעם להמשיך את ענין אמונה. מטעם היות שהאדם צריך לשמש את ה' שלא על מנת לקבל פרס, ולאחר שזכה לבחינת תורה או כבר יכול לומר שעכשיו הוא כבר רואה שכדאי להיות עובד ה', כיון שיש לו תורה, שהוא ענין "פקודי ה' ישרים משמחי לב", נמצא שהוא פוגם בענין אמונה שהיא למעלה מהשכל, ששם אין הוא רואה לעצמו שום קיום ורק עבודתו בענין אמונה הוא לבחינת ביטול המציאות, שהוא ענין "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שאין הוא רוצה שום דבר לעצמו ותשוקתו רק לביטול מציאותו לגמרי.

לכן מוכרח האדם לאחר שזכה לבחינת תורה לילך ולחדש עוד פעם את האמונה, שזה נקרא בחינת דעת ובחינת דבקות למעלה מהשכל, ואז יש לו חב"ד.

נמצא לפי זה שיש לו שני זמנים של אמונה: סדר א' הוא: קודם אמונה ואחר כך תורה, שאז הסדר הוא: דעת למעלה וחכמה ובינה למטה, שנקרא בלשון הזהר הק' (בראשית א אות ריב) סְגֻלָּתָא דִּטְעָמִים. כי יש ב' מיני סגול:

א) סגול דטעמים שצורתו ; שהקו המכריע הוא למעלה, ואז נקרא הקו המכריע שהוא למעלה בשם כתר, וב' הקוין ימין ושמאל בשם חכמה ובינה, שתורה כוללת בתוכה חכמה ובינה. כי חכמה נקרא בחינת רזי התורה שהאדם מקבל, ובינה נקרא מה שהאדם השיג בחכמה, היינו לאחר שהאדם עיין בחכמה שקבל ומבין בה בשיעור שיש לו הבנה, זה מכונה בשם בינה.

ב) ויש עוד בחינת סגול דנקודות, שהוא בצורת , שהקו המכריע הוא למטה. זאת אומרת כי לאחר שהשיג את התורה הוא צריך עוד פעם לחדש את ענין אמונה כנ"ל, וזה מכונה בשם דעת המחבר את שתי הבחינות חכמה ובינה. כי אם אינו חוזר עוד פעם לחפש את ענין אמונה למעלה מהשכל מסתלקת ממנו התורה שהשיג מקודם, מטעם שהאדם נופל לבחינה שהוא אומר שעכשיו יש לו כבר סמיכה להעבודה שלו, כי אומר שכדאי להיות עובד ה' היות שיש לו כבר בסיס על מה שתחול עבודתו, וכבר לא זקוק להיות עובד ה' למעלה מהשכל, ונמצא שעכשיו הוא עובד ה' בעל מנת לקבל פרס.

לכן בחינת אמונה שלפני השגת התורה נקראת כתר, שהוא המכריע בין חכמה ובינה; ובחינת אמונה שבאה לאחר השגת התורה נקראת בחינת דעת. וזה נקרא דעת דקדושה, משום שרק אז הוא יכול להחזיק את התורה שלא תסתלק ממנו.

ובזה נוכל לפרש את המאמר הנ"ל: "בשעה שאמר אנכי וכו' אמרו עובדי אלילים לכבוד עצמו הוא דורש". ש"אנכי ולא יהיה לך" נקרא בחינת אמונה למעלה מהשכל, שהוא ענין ביטול המציאות של האדם, שנקרא בחינת השתוות הצורה, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום", שהאדם לא רוצה שום מציאות לעצמו אלא להבטל לה', כי אין האדם מקבל שום תמורה עבור עבודתו.

"כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך הודו לדברות הראשונות". היינו כנ"ל, שראו שה' צוה לכבד את ענין חכמה ובינה, הנקרא אבא ואמא, שהוא בחינת תורה והשגת רזי תורה, אז ראו שה' נותן להם שכר טוב, והבינו שענין אמונה הוא רק אמצעי שיוכלו להשיג את הדברים הנשגבים והנעלים, שהוא מתיקות אור התורה.

נמצא, שלא לכבוד עצמו הוא דורש, שנקרא ביטול המציאות, אלא שעל ידי זה יוכלו לבוא לידי מצב של גדלות, שאז הוא מצב של קיום המציאות, שאז להיפך, בשיעור שהאדם משיג את גדלות ומתיקות התורה בשיעור זה הוא יכול להלל ולשבח את המלך, כי רואה ומשיג את גדלותו של המלך. ועל בחינת אור תורה הסכימו שכדאי לעבוד את ה'.

אבל יחד עם זה הם נשארו עובדי אלילים ולא נתגיירו, והטעם, שבחינת דעת דקדושה הם לא רצו לקבל. היינו כנ"ל, כי לאחר שזכו להתגלות אור תורה שנקרא חכמה ובינה, צריכים עוד פעם לחדש את האמונה, בכדי שלא נגיד כי ענין האמונה שהיה להם מטרם שהשיגו את התורה היה רק אמצעי, ועיקר אצלם הוא החכמה ובינה, שהוא ענין קיום המציאות וקבלת התענוג.

ובזה שממשיכים עוד פעם את האמונה אז עם ישראל מראים לכל שאין כוונתם לחכמה ובינה, היינו לשכר, אלא שכל כוונתם היא רק לשם שמים והעיקר אצלם היא אמונה למעלה מהשכל, שזה נקרא דעת המחבר את האדם לה' ובחינת דבקות, ובזה האדם מכריע לבין ב' הקוים ימין ושמאל, שנעשה אז יחוד האדם בהקב"ה והתורה, שזה נקרא חב"ד, ובלשון הזה"ק: אורייתא וישראל וקוב"ה חד איהו. ועל דעת זה הם לא רוצים לקבל, שזה נקרא דעת דקדושה.

לכן הגם שהודו שרצון ה' הוא לא לכבוד עצמו - שהוא שלא על מנת לקבל פרס, כי ראו בזה שאמר "כבד את אביך ואת אמך" שהוא בחינת תורה ובחינת שכר, זה רק מצד ה', אבל האדם צריך לעשות את העבודה של בחינת דעת ולומר עוד פעם שאצלו עיקר עבודתו היא שלא על מנת לקבל פרס - ועל זה עובדי האלילים לא יכלו להסכים ונשארו במצבם.

ה' יאיר עינינו בתורתו ונזכה לדעת דקדושה.

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצוקל"ה"

שאלה: מהם הדיברות הראשונים שרב"ש כל הזמן מזכיר?

כמה היו סך הכול?

תלמיד: עשרה.

לא, הוא מתכוון ללוחות, לוחות ראשונים ולוחות שניים.

תלמיד: אז למה הוא כל הזמן מזכיר אותם, מה הקשר?

מה אתם חושבים?

תלמיד: הדיבר הראשון הוא "אנוכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", והשני זה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".

כן.

תלמיד: ובסך הכול יש את חמשת הדיברות הראשונים לעומת חמשת הדיברות השניים ששם יש את "כבד את אביך ואת אמך". לדעתי לזה הוא מתייחס פה.

טוב.

תלמיד: זאת אומרת זה היחס לבורא לעומת הדרך להגיע לבורא, חכמה ובינה.

כן.

שאלה: רב"ש כותב פה הרבה על אמונה, ואז הוא כותב שאמונה היא במיוחד מעל השכל.

כן.

תלמיד: אפשר קצת להסביר מהו המושג אמונה שעליו הוא כותב?

כמו שאצלנו.

תלמיד: מה זה אצלנו?

כמו שאנחנו מדברים על אמונה, זה משהו שהוא לא בשכל, זה לא דבר הגיוני, זה אמונה.

תלמיד: עדיין לא הגדרת את זה. כשאני בא לפה, ואנחנו לומדים בעשיריות, איך אנחנו מתייחסים למושג הזה אמונה? כי רב"ש אומר פה "ביטול המציאות", כשאתה מתעסק באמונה אתה צריך לבטל את המציאות שלך.

כן.

תלמיד: מה זה אומר? אני בא לפה לעשירייה, אתה יכול להמחיש לי מה אנחנו עושים פה?

אנחנו באים לכאן כדי לבטל את עצמנו.

תלמיד: ואיך המציאות מתבטלת?

זה נקרא לבטל את המציאות, שאת כל המציאות שאני מרגיש אני מבטל כלפי הבורא.

תלמיד: עשיתי את זה, מה יוצא מזה? אני רואה תוצאה?

אם עשית את זה אז אתה יודע מה יוצא לך מזה.

תלמיד: זה שאני שואל, ביטלתי את עצמי כלפי העשירייה.

אבל מה קיבלת?

תלמיד: זאת השאלה, מה אני מקבל?

סימן שלא ביטלת.

תלמיד: לא הבנתי.

אם ביטלת את עצמך, אז אתה מרגיש מציאות אחרת.

תלמיד: מה זה אומר? באתי, עזבתי את הבית, אני יושב, לומד, מה זאת אומרת שביטלתי עצמי בעשירייה ואז אני מרגיש מציאות אחרת?

אם אתה מבטל את עצמך, אז בְמַקום הביטול שלך, שם אתה מתחיל להרגיש מציאות אחרת.

תלמיד: ממש מרגיש מציאות אחרת?

כן.

תלמיד: מה זה נותן לי שאני מרגיש מציאות אחרת בחיים שלי?

מה זה נותן לך שעכשיו אתה מרגיש את המציאות הזאת?

תלמיד: כיף לי, אני רואה את החברים שלי, אני נהנה מהקפה שהם מגישים לי, אני רואה אותך.

גם שם זה אותו דבר. אתה מגלה מציאות אחרת, וזהו.

תלמיד: גם החיים שלי משתנים כשאני רואה מציאות אחרת?

ודאי. כמו שהחיים שלך עכשיו תלויים במציאות שאתה מרגיש.

תלמיד: נכון.

אם תרגיש מציאות אחרת, אז תבנה את החיים בצורה אחרת.

תלמיד: מה זאת אומרת שאני בונה את החיים שלי בצורה אחרת כשהמציאות משתנה? אתה יכול להסביר לי את המושג הזה?

כי המציאות מחייבת אותך להתנהג אחרת.

תלמיד: מה התוצאה מזה? התנהגתי שונה, באתי לפה ואני מתנהג שונה, מעל השכל או בתוך השכל, האם יהיה שינוי במציאות שלי כשאני יוצא מפה?

כן, יש שינוי.

תלמיד: באופן מעשי?

כן, ודאי.

תלמיד: הדברים האלה מוכחים? זאת אומרת, המקובלים מדברים על כך שיש מציאות שונה?

כן, יש הוכחות, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, כל אחד שבא לפה צריך להביא בחשבון שהמציאות יכולה להשתנות לטובה כשהוא יוצא מפה מהלימודים?

ודאי, כן.

שאלה: האם לעובדי אלילים חסר הרצון לוותר ולקחת על עצמם את אור התורה?

אני לא יודע אם הם מסוגלים, אבל כן זה חסר.

שאלה: מהי קבלת התורה?

קבלת התורה היא שאנחנו כשמתייחסים לבורא כאל כוח עליון, המקור העליון, אנחנו מתחילים להרגיש שיש ממנו איזו ההארה בוא נגיד, ואנחנו מקבלים אותה ומסדרים את כל העולם שלנו, ככל שמסוגלים, לפי מה שמקבלים.

שאלה: מה ההבדל בין אדם שמבטל את עצמו לבין שהוא מכניע את עצמו?

מבטל את עצמו זה בהבנה שחייב לבטל, ומכניע את עצמו זה שהוא מתכופף.

שאלה: מה זה "אמן"?

אמן זה אמת. במקום להגיד אמן, תגיד אמת.

שאלה: מה ההבדל בין הדברות הראשונות לבין הדברות השניות, הכוונה ללוחות הראשונים וללוחות השניים?

לא יודע.

תלמיד: האם פה מדובר יותר בין אדם למקום ושם יותר בין אדם לחברו.

יכול להיות, אבל אני באמת לא יודע.

תלמיד: הוא כותב במאמר שדווקא עובדי אלילים קיבלו את הדברות הראשונות עד "כבד את אביך ואת אמך", והלאה זו כבר הייתה בעיה לקבל את זה על עצמם.

אם אנחנו לא יודעים בדיוק, אז בינתיים תחפש ואחר כך תספר לנו.

שאלה: אמרת שאני מבטל את כל המציאות שלי כלפי הבורא. איך אני יכול לבטל את כל מה שאני קולט מבחוץ, את כל המציאות שלי כלפי הבורא?

אני אמרתי שאנחנו מבטלים?

תלמיד: כך שמעתי.

לא מבטלים.

תלמיד: אשאל אחרת. איך מעל המציאות שאני מרגיש לקבוע את הרגשת הבורא?

אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, לברר את הכוח שפועל ומפעיל אותנו, ואז אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מבטלים את המציאות שהייתה לנו קודם, ומעלים בנו מציאות חדשה שהמרכז שלה הוא הבורא.

תלמיד: האם ניתן להגיד שמעל מה שאני מרגיש סביבי, את המציאות, אני יכול לקבוע את הקשר עם החברים בעשירייה ודרך זה קשר עם בורא?

אפשר.

שאלה: בעניין הזה של חידוש אמונה, מה זאת הפעולה שעושה המקובל, שאחרי שהוא מקבל גילוי הוא צריך להעלות מעל הדעת? כבר יש לו גילוי קטן במשהו, עכשיו הוא צריך להגיד, "אני לא רוצה את זה, כביכול זה לא קיים, אני מבטל את עצמי ועולה למעלה מהדעת". זה כמו שקר, כמו חנופה, איך הוא עושה את זה? מה זאת הפעולה הזאת שעם ישראל מצליחים לעלות למעלה מהדעת אחרי שיש להם גילוי של הבורא?

מה נראה לך שהם צריכים לעשות?

תלמיד: לעלות למעלה מהדעת, למעלה מהגילוי, לא להיות קשורים למילוי שהוא נותן להם.

כן.

תלמיד: אם זה בא ממעלה ומסלקים מהאדם כמו בדרך הרגילה של עליות וירידות, אז בסדר, האדם מגיב. אבל פה הוא צריך להיות אקטיבי ולחדש אמונה למעלה מהדעת על פני הגילוי שיש לו, איך הוא עושה את זה?

על ידי מאמץ.

תלמיד: אבל מה זו הפעולה הזאת? זה כמו שטעמתי משהו, ועכשיו אני רוצה להגיד שלא טעמתי.

לא, הוא לא צריך לבטל את הטעם. הוא צריך לבטל את כל אותו המצב שאליו הגילוי הקודם העלה אותו.

שאלה: לגבי המושג "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול", זה שאנחנו קמים כל בוקר לשיעור בוקר בזה המציאות שלנו משתנה, נכון?

כן.

תלמיד: מה קורה כשאני לא קם? יש את המושג הזה שהבורא אומר לך שאם לא קמת יום אחד, אז אני לא אבוא יומיים. מה הם המושגים האלה?

המושגים האלה אומרים שאתה צריך לחדש את המציאות, ואם אתה לא עושה את זה, אז הבורא לא פועל במקומך ולא עושה משהו, אלא הוא עושה לך תרגיל.

תלמיד: כשהוא אומר דבר כזה זה נשמע כמו איום, שאם אני לא בא יום, אז הוא לא בא יומיים. זה לא שהוא לא בא יומיים, אלא נגרם איזשהו נזק, אני מאבד את הפרוטות שאני חסכתי. נניח שחסכתי אלף שקל כמו אלף פרוטות, אז בזה שאני לא מופיע או לא בא לשיעור בוקר, אני מתחיל להפסיד את הקופה שלי.

כן.

תלמיד: וכל המציאות לא רק שלא משתנה, היא משתנה הפוך על הפוך.

כן.

תלמיד: אומרים שמי שמתעסק באש שיביא בחשבון שהוא יכול להיכוות מזה. אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד מדויקים במחשבה שלנו, שאם אתה כבר בא לפה ואתה כבר מתעסק בחכמת הקבלה, אז תיזהר במה שאתה עושה. זה נכון?

כן.

תלמיד: אז צריך להזהיר את האנשים שלא יזלזלו, שלא יבואו ולא יקומו בבוקר.

בשביל מה אני אפחיד אותם?

תלמיד: צריך להפחיד.

לא.

תלמיד: צריך להגיד לאדם, אם אתה לא בא בבוקר או שאתה בא שבוע, ופתאום נעלם, עלול להיגרם לך נזק.

אנחנו בעצם כך מתכוונים לזה. מה הפלא, זה חדש?

תלמיד: אני רואה שאנשים מתעייפים, אנשים לא באים, כן באים, קצת מזלזלים, שוכחים, בעיות בבית. אז צריך להגיד לו, חבר תשים לב, ברגע שהחלטת שאתה לומד את חכמת קבלה קח בחשבון שצריך להיות רציני. אם אתה לא רציני קום ותלך, אל תבוא לפה בכלל, אל תתעסק בחשמל.

לא. אולי מחר או מחרתיים יהיה לך משהו שיעורר אותך לפנימיות התורה.

תלמיד: מה קורה בינתיים?

בינתיים תסתובב כמו שאתה עכשיו מסתובב, מה יש?

תלמיד: לפי מה שאני מבין ממך עלול להיגרם לי נזק בזה שאני פתאום ראש קטן, לפעמים בא, לא בא.

כן.

תלמיד: עלול להיגרם נזק בחיים שלי עצמם. האם צריך לשים לב לדברים האלה?

לא. לאו דווקא בחיים האלה יהיה לך נזק.

שאלה: מה ההפסד שלי או מה הרווח?

כל ההפסד הוא לעולם הבא.

תלמיד: בעולם הרוחני.

כן.

שאלה: הוא אומר שמי שמקבל אמונה על עצמו ומגיע לדרגת אמונה ומגיע למצב שהוא הצליח להתגבר על השלב הראשון "אבל יחד עם זה הם נשארו עובדי אלילים ולא נתגיירו, והטעם, שבחינת דעת דקדושה הם לא רצו לקבל".

איך זה שהאדם כבר בקשר עם הבורא, הצליח להתגבר על השלב הראשון ועדיין נקרא "עובד אלילים"?

"אל תאמין בעצמך עד יום מותך", ככה זה. הילדים מסוגלים לצעוק ולהגיד, אני מוכן. ואלו שעוברים את החיים - מדברים אחרת.

תלמיד: אבל הם הגיעו לשלב שנקרא "ביטול המציאות".

כן.

תלמיד: יש כנראה איזה שלב שהם ב"אין עוד מלבדו" באופן מוחלט, אבל הם לא משתמשים ברצונות עדיין. זאת אומרת הם עוד לא מקבלים על מנת להשפיע ועדיין הם נחשבים עובדי אלילים. הוא אפילו מזהיר ואומר זה ההבדל בין ישראל לבין אומות העולם.

אז מה שומר עליהם שימשיכו בדרך ולא יתקעו שם בשלב הזה?

נחכה עוד קצת ונדבר על זה. יש עוד כמה נתונים שאנחנו עדיין לא דיברנו עליהם.

שאלה: הוא כותב, "כי צריך לדעת שסוד היהדות הוא אמונה, שהוא ענין למעלה מהשכל, שהאדם מאמין בה' בלי שום הבנה והתחכמות". הוא נותן את המושג "הבנה והתחכמות". איך עושים בירור נכון בעשירייה בלי להכניס הבנה והתחכמות?

ככה, כמו שאתם עושים.

תלמיד: ואם יש הרגשה שלתוך הבירור נכנסת הרבה הבנה ודעה והתחכמות, מה עושים, איך משפרים את זה?

לא מביאים את זה בחשבון, "אין לו דיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמיד: איך נכון לעשות בירור בעשירייה, מה הדבר המרכזי?

אתם צריכים לדון על זה ביניכם ולקבץ את כל העצות מהחברים, ואחר כך לראות במה אפשר להשתמש ובמה לא.

(סוף השיעור)