שיעור בוקר 10.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"העשירייה כסביבה להתפתחות רוחנית לכולם" –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: "העשירייה כסביבה להתפתחות רוחנית לכולם", קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 1. כותב הרב"ש.

"אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.

כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.

אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)

שאלה: מה זה שיש לכל אחד מהחברים בכוח את אהבת הבורא?

שהם שומעים שהם צריכים להגיע לאהבת הבורא, ולהגיע לאהבת הבורא הם יכולים דרך אהבת חברים, ולכן הם באו כדי ללמוד איך יכולים להגיע לזה.

תלמיד: זאת אומרת זה כבר נמצא בהם בצורה כלשהי.

כן.

שאלה: כאן כתוב שבתנאי שיחשוב ש"מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת,". בכל זאת הוא יש לו חשבון עצמי.

בטח חשבון. האדם מחויב לחשוב מה הוא נותן ומה הוא מקבל. אחרת מה? הוא יישאר תלוי באוויר? להפך. דורשים ממנו שהוא יעשה את החשבון הנכון.

תלמיד: קצת הסתבכתי עם איך אנחנו לוקחים את הבורא כשותף. אנחנו רוצים להגיע לאהבת החברים בשביל לעשות לו נחת רוח, דורשים ממנו, אפילו משתמשים לפעמים בביטוי לחייב אותו, לשכנע אותו, אבל הרצון שלנו בידיים שלו.

כן.

תלמיד: ואנחנו רוצים לעשות את רצוננו כרצונו.

אתה מחפש תירוץ?

תלמיד: לא, אני מחפש איך לא להילחם בבורא ולהיות נגדו אלא להיות דווקא שותף שלו? כי אני מרגיש שאני כל הזמן באיזו טענה כלפי הבורא, שיש איזשהו רצון שמוחזק אצלו והוא לא משנה אותי, פותח לי, נותן לי שינוי יחס כזה לחברים. שינוי יחס לחברים זה רק אם זה יבוא מלמעלה?

כן.

תלמיד: אז אני לא רוצה להיות במלחמה נגדו. אני רוצה להיות שותף שלו.

כן.

תלמיד: איך אני מסדר את היחס אל הבורא בבקשה, בדרישה יחד עם זה שיעשה לי את הרצון כרצונו?

אז יש לך עכשיו רצון הבורא, שאתה תתייחס איכשהו לחברים.

תלמיד: כן.

תנסה לקיים את הרצון הזה, כבר אתה תהיה קשור לבורא על ידי הרצון המשותף הזה.

תלמיד: נכון. אבל החוויה היא כל הזמן של חוסר הצלחה.

תבקש ממנו.

תלמיד: אז זה בדיוק. אז אני כל הזמן בא אליו בטענה.

לא בטענה.

תלמיד: אני מבקש כל יום לדאוג יותר לחברים מאשר לעצמי. בסוף יום אני חווה חוסר הצלחה, אז יש לי טענה אל הבורא.

אבל במשך היום אתה היית רוצה להגיע לזה?

תלמיד: אני מאוד משתדל. שוב, אתה רוצה לרצות את הרצון, אתה שומע מה אתה צריך לבקש, מה אתה צריך לרצות, אנחנו רוצים להיות באהבת חברים בשביל לעשות לו גם נחת רוח, לא סתם, אז אני לא יכול לבוא ולבקש משהו בצורה של מאבק נגד הבורא, "למה אתה לא נותן לנו", זה צריך להיות בצורה אחרת.

יש לנו הודיה מאוד מאוד גדולה על זה שהוא מאפשר לנו להתכנס, שבאים כל החברים מהכלי העולמי, יחד עם זאת יש דרישה מאוד מאוד חזקה. אני מרגיש על עצמי שמשהו לא בסדר בדרישה שלי, בטענה כלפיו. וזה לא כשותפות.

וגם שאני מתאמץ לדאוג לחבר אני לא מרגיש בזה תענוג, אני מרגיש בזה לחץ. יש לי עוד דאגות. לא רק הדאגות שלי, יש לי דאגות גם לגשמיות של החברים בעשירייה שלי, גם דאגות לרוחניות שלהם, זה מוסיף עוד טענות. כביכול כל הזמן אני מלא בטענות דווקא כלפי הבורא, ואז אני מרגיש שאני באיזו מלחמה מולו ולא לוקח את הבורא דווקא כשותף כי אם הוא איתי שותף אז הכול בסדר. איך לסדר את היחס הזה?

נראה אם זה יתברר לך. בינתיים אין תשובה.

שאלה: כתוב ש"על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד,". מה זה אומר שהחברה נעשית לגוף אחד?

גוף אחד זה על ידי רצון. על ידי זה שאנחנו מתקרבים בהבנת הרצונות שלנו, בלתאר לעצמנו מה אנחנו רוצים ולמה אנחנו רוצים להגיע, על ידי זה אנחנו מתקרבים לחיבור.

תלמיד: כשגוף בנוי מהרבה איברים שונים, האם זה אומר שכל חבר הוא בעצם איבר בתוך גוף הזה?

כן. כל אחד ואחד מאתנו הוא כמו תא או כמו איבר בגוף הכללי.

תלמיד: אז נגיד שחבר אחד הוא כמו הלב, ועוד חבר הוא כמו הריאות וחבר שלישי הוא כמו הכבד. ככה זה?

כן. נגיד. אחר כך זה ייתקן.

תלמיד: האם זה ככה נשאר בתמידות, שהחבר, האיבר שהוא ככה הוא נשאר, או שהדברים מתחלפים ביניהם?

מתחלפים. זה לא חשוב, העיקר שכולנו נמצאים בגוף אחד.

תלמיד: בכל זאת, הגוף צריך ראש. אז מה זה הראש של הקבוצה?

הראש של הקבוצה זה בדרך כלל חלק שהוא נעלה מכל יתר חלקים במאמץ, בהתקדמות, ביכולת שלו לחבר את כולם. ראש אחד לכולם.

תלמיד: האם יכול להיות מצב כזה שנאמר, חבר כלשהו הוא הראש?

זה יברר אחר כך. לא כדאי לנו לקבוע עוד דברים כאלה. אנחנו נראה שכל ההתקשרויות בינינו מתחלקות לעשרה סוגים וכך אנחנו נראה את זה.

קריין: קטע מס' 2. כותב "מאור ושמש".

. "העיקר שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובוודאי אם יש יותר מעשרה, בוודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו, ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה', והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

"כנסת ישראל" זה נקרא, אותה קבוצת האנשים שרוצים להתחבר ביניהם ולהתקרב לבורא.

שאלה: מה זה המצב שהדבקות ואהבת החברים, ואהבת הבורא קורות בבת אחת, ומה היישום הנכון של המצב הזה?

זה כאשר אנחנו באמת מתחברים בינינו כדי להשיג אהבת ה', להתחבר יחד איתו. זה בלתי אפשרי אם קודם לכן אנחנו לא מתחברים בינינו.

שאלה: איך לשמוע מהחבר משהו על איך למצוא את הבורא?

אתם יכולים לדבר על זה ביניכם.

תלמידה: אני יושבת ומחפשת את הבורא בעבודה הפנימית שלי, איך לשמוע משהו מהחבר שיעזור לי למצוא את הבורא עכשיו?

תדברי עם החברים שלך ותראי מה הם יענו.

תלמידה: לדבר איתם בפנים?

אפשר פנימית, אפשר בעל פה.

שאלה: כשמתגלה הרע וחוסר האהבה שלי כלפי החברים, ברגע הזה לא הצלחתי לשפוך את ליבי בפני הבורא ולבקש ממנו יחס טוב לחברים. ואז אני מבינה שזה היה סוג של פרובוקציה מהבורא.

כלומר, לא הצלחתי להגיע לשפיכת הלב בפני הבורא. עדיין אני מבינה בשכל שזה מגיע מהבורא. יש לי בושה, אני כועסת על עצמי, אבל אני לא מגיעה לשפיכת הלב.

האם אני צריכה ממש להתחרט בתפילה, לתקן את זה בתפילה, או שמספיקה ההבנה שלי שאני אשמה?

זה לא מספיק. את חייבת להשיג את ההפכיות שלך מהבורא ורק אז תוכלי לבקש ממנו שיתקן אותך. ואחרי זה כבר תשקיעי מאמצים שבהדרגה יתגלו בך תכונות הבורא.

תלמידה: האגו מפחד להיכנס לשם. האגו שם גבול על בסיס מה שהוא מוכן להרגיש באותו רגע.

כן.

תלמידה: איך לסגור את הפער הזה? אני מבינה שאני צריכה ליפול בחרטה ודמעות מול הבורא, לעשות את זה פנימית. להפוך את עצמי לסמרטוט ולהבין שעכשיו עשיתי משהו לא נכון מול המצב של האגו, שאני רוצה להישאר כזאת יפה ונכונה מול עצמי.

תמשיכי.

תלמידה: האם לא לפחד להיכנס ולהשפיל את עצמי בעיני עצמי?

עד כמה שזה ניתן.

שאלה: כשיש לנו התאספויות כאלה מיוחדות, כשאנחנו נמצאים ממש כל הזמן בתוך גדלות הבורא, לאן לכוון את הכוח הזה, לעבודה הפרטית של תיקון העצמי או יותר לאהוב את החברות, יותר לאהוב את העולם?

לאן שהלב מכוון.

תלמידה: כלומר, להיות יותר רגיש כלפי הבורא.

כנראה.

שאלה: מה הדבר שמאחד בין נשים מעל הכול? ההרגשה היא שאם אנחנו מתאחדות סביב זה שהגברים יעברו מהר יותר, בחיבוק יותר חזק ביניהם, כשאנחנו נותנות להם ביטחון בזה שהם יצליחו, אני מרגישה שעל בסיס זה אני יכולה להתחבר עם העשירייה ולהחזיק בה כמו בולדוג בשיניים, וכל שאר הדברים קצת מתפזרים.

ככה זה.

שאלה: כתוב "וודאי אם יש יותר מעשרה, בוודאי יש יותר גילוי השכינה". על מה כאן מדובר? אנחנו יודעים שלא יכול להיות יותר מעשר או פחות מעשר.

הכוונה עוד עשירייה ועוד עשירייה.

שאלה: כתוב כאן, אם מתבטל בפני חברו, אז כולם יעשו כך, ואם כולם עם אותה כוונה, אז הדבר יקרה. אנחנו יכולים לעשות מאמץ בביטול בכנס. איזה מין ביטול זה בפני כולם ושכולנו גם נעשה את אותו הדבר? אם אני אהיה בטוח שכולנו עושים זאת בבת אחת, אז באמת יהיה כוח. אבל אם נראה לי שאני עושה את זה לבדי, אז כביכול אני בעצמי רק נעלם, נמחק. מהו הנס שיכול לקרות כאן, שנסכם על הביטול הזה ביחד בכנס?

תסכם עם כולם את מה שאתה מציע, שאתה מציע לכולם להתחבר.

תלמיד: להתאחד זה נראה משהו נעים, אבל להתבטל זה כבר לא נעים.

תמשיך לבדוק.

תלמיד: אני מצפה ממך לעצה.

העצה היא שתמשיך. שום דבר אחר אני לא יכול להגיד.

תלמיד: אבל מה זה ביטול?

ביטול הוא שאתה כביכול אפס, כך אני מבין את זה.

קריין: קטע מס' 3.

"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו."

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

שאלה: האם יש איזשהם גבולות עד כמה אתה יכול לגלות אהבה לחבריך כדי לא להבהיל אותם, או להפחיד אותם?

גבולות? לא.

תלמיד: אז איך לגלות אהבה בצורה נכונה כך שהחבר לא ייבהל או לא יברח?

גילוי האהבה צריך להיות קודם כל בלב, ולאט לאט החבר או החברים צריכים להבין מה שיש בליבך.

תלמיד: מהניסיון שלי גיליתי שככל שאני מגלה יותר אהבה לחבר, כך זה מגלה יותר רע, ולעתים קצת מפחיד גילוי הרע שאנחנו מגלים מתוך המאמץ לחיבור או מהחיבור עצמו. איך אנחנו מנהלים נכון את גילוי הרע, כך שנוכל לאזן את החיבור עם הרע שמתגלה, איך לאזן את השניים?

זה יבוא. עוד קצת סבלנות, ואז יותר ויותר זה יהיה ברור.

(סוף השיעור)