סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "להגדיל את גדלות הבורא בעינינו", שיעור 6
11 Şub 2019
לכל השיעורים בסדרה: להגדיל את גדלות הבורא בעינינו 2019
שיעור בוקר 11.02.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור בנושא: "גדלות הבורא"
חכמת הקבלה בסופו של דבר צריכה ללמד את האדם איך להגיע לגילוי הבורא לנברא. עד כדי כך שהגילוי הזה לא יהיה גילוי בשכל, אלא שיתגלה בדבקות. דבקות היא כמו שכתוב, "כל עצמותיי תאמרנה". זאת אומרת, בכל הבחינות, ברגש, בשכל, בעוד ועוד מה שמתגלה ביניהם, הכול יהיה מסודר כך שהבורא יתגלה בכל תא בצורה רגשית ושכלית בתוך האדם.
אם כך, הדרך שלנו בנויה מכמה שלבים. השלב הראשון, ללמוד על מה מדובר. אנחנו לומדים על העולם הזה, על טבע האדם, האגו שלו, איך אנחנו מסודרים לפי האגו שלו, לפי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה וכל הדברים ששייכים למציאות האדם בעולם הזה, כמה שחכמת הקבלה מדברת על זה. בשלב השני אנחנו לומדים על העולם העליון. על העולם העליון בדרך כלל אנחנו לומדים לא מהעולם הזה ומעלה, אלא מלמעלה, מהנקודה הראשונה של הבריאה, ש"קודם שנאצלו נאצלים ונבראו הנבראים היה האור העליון ממלא כל המציאות" וכולי. כפי שהאר"י כותב, וכל המקובלים כך בעצם כותבים, הכול מלמעלה, והם מסבירים לנו את עקרונות הבריאה, חוקי הבריאה.
המציאות הרוחנית הזאת מנותקת מאיתנו. שם יש לנו רצון לקבל ואת הכוח המנוגד לו שנקרא "צמצום", "מסך", והאור העליון שזה הבורא שיש לו רצון להשפיע, ואיך שני הכוחות המנוגדים האלה יכולים להיות בהתקרבות, באיזו פעולה הדדית ביניהם שנקראת "חיבור", "דבקות", ו"מידות" מסוימות. המידות האלה נקראות "מדרגות", סולם הערכים, עד כמה הרצון לקבל יכול עם כוח ההתגברות שלו להידמות לרצון להשפיע של הבורא.
לומדים כביכול את שני הדברים האלה בצורה לא מחוברת. על העולם הזה, עם כל מה שיש בו, האגו הפשוט ששורה ושולט בכל חלקי הבריאה, דומם, צומח, חי, וגם האדם בתוך החי. ועל העולם הרוחני ששם פועלים הרצון לקבל עם כוח ההתגברות, והאור, ובאיזו צורה ובאיזו מידה הם משתווים זה לזה. כך אנחנו צריכים להסביר למתחילים, לאנשים בכל הקורסים שלנו, שיידעו שיש את זה ואת זה.
מה שאין כן כשאנחנו מדברים כבר על עבודת ה', זה האדם שהוא מהעולם הזה, שרוצה במה שהוא, מדובר כבר עליו, להתחיל ללמוד את עצמו ולאט לאט לשייך את עצמו למציאות העליונה, היינו להידמות לבורא. או שהוא מתקרב להידמות לבורא אבל עדיין נמצא בתחום של העולם הזה, ואז הוא מתארגן בקבוצה, בעשירייה, בכל מיני מצבים שהוא עובר, ועדיין לא יודע מה זה העולם הרוחני ומה זה הבורא ומה העניין, אלא כך. זה נקרא זמן ההכנה.
עכשיו אנחנו מתחילים לדבר איתכם לא על זמן ההכנה, אלא כבר על זמן הכניסה לרוחניות. כבר מתחילה להיות העבודה המעשית, הקבלה המעשית, במעשה. כאן אנחנו לא מדברים על ההתארגנות בתוך הרצון לקבל, אלא אנחנו מתחילים לעבוד נגדו. "נגדו" נקרא מעליו, לקראת, כלפי הרצון להשפיע. הרצון להשפיע נקרא "אמונה", כוח הבינה, כוח ההשפעה שמנוגד לרצון לקבל. בזה אנחנו עוסקים בזמן האחרון.
בסך הכול המטרה שלנו היא לעשות כמה שיותר תרגילים באמונה למעלה מהדעת. התרגילים הראשונים הם בזה שאת כול המצבים שאנחנו נמצאים בהם משייכים לכוח העליון, לבורא. בצורה כזאת אני מנסה לנתק את עצמי, לקלף את עצמי, להעלות את עצמי מדרגת הרצון לקבל עם הרצון שבו, היינו ההרגשה שבתוך הרצון, עם ההבנה שבתוכו, לעלות לדרגה הבאה שזו אמונה, או רצון להשפיע.
אנחנו לא יודעים מה זה, זה עוד לא נמצא בנו, זה צריך לבוא כתוצאה מהמאמצים שלנו לקפוץ ולקפוץ מהרצון לקבל לרצון להשפיע. זה כמו הגוזלים הקטנים שקופצים, רוצים לעוף אבל עדיין לא יכולים. ואחר כך זה יוצא להם והם כבר מתחילים לרחף באוויר. כך אנחנו עכשיו כביכול משתדלים לקפוץ מעלינו. איך זה קורה? התרגיל הוא בעצם פשוט, אפשר להגיד אותו במשפט אחד, בכל מה שאני מרגיש, בכל מה שאני מבין, זאת אומרת בכל מה שאני נמצא סך הכול בשכל ורגש, יחד עם זה שאני נמצא בזה, אני צריך לשייך את זה לבורא, שכול זה בא ממנו.
זאת אומרת שאני מחליף את שליטת פרעה בשליטת הבורא. זו כבר עבודה שהיא לא לכולם, לכן אנחנו לא מסבירים את זה בחוגים שלנו. אחר כך אנחנו נגלה שם אנשים שכן מעוניינים בזה, ואז נקרב אותם אלינו, אבל אנחנו צריכים לבנות כאן כבר את "בני ברוך" הכפול. הראשון, זה שמטפל באמונה, והשני שעוסק בלימוד. כמו שאנחנו עברנו שני שלבים. יכול להיות שחלק יעברו בשלב הראשון את הלימוד על העולם הזה, על העולם הרוחני, על כל מיני דברים כמו שאנחנו למדנו במשך שנים רבות, עד שהתחלנו את מאמרי רב"ש בפועל והלאה, עד היום שלומדים כבר דרגות האמונה, הסולם, כוחות ההשפעה שאנחנו מקווים לרכוש. זה בעצם מה שרציתי להגיד.
אז אנחנו אמנם עדיין נמצאים בכנס ולקראת הכנס, ואנחנו צריכים להבין שבכנס אנחנו לא נדבר בדרך כלל על המדרגות האחרונות שאנחנו לומדים, לא על מדרגות האמונה למעלה מהדעת, אלא הכנס הוא לקהל הרחב שלנו, ששם אנחנו צריכים לדבר בצורה יותר פשוטה, והעיקר שזה מה חכמת הקבלה מביאה לכלל, לקהל, לעם ישראל, לעולם, בעולם הנוכחי שעובר שינויים גדולים, דרמטיים, שעובר משבר.
וכך אנחנו בעצם צריכים להתקדם בכנס הגדול. כנס המדבר הוא כנס יותר פנימי, אינטימי.
שאלה: בכנס הגדול לתלמידים שהם יותר ותיקים יש עבודה יותר איכותית לעשות. מצד אחד אנחנו נשמע נושאים שהם יותר כלליים, עולמיים, גלובליים, אבל מצד שני יש לנו איזו עבודה יותר איכותית, נכון? מהי אותה עבודה איכותית יותר שאנחנו נעשה בכנס הגדול?
אתה נמצא בכל שיעורי הבוקר שלנו?
תלמיד: פיסית אני לא מגיע כל יום אבל אני קשור לשיעור כל היום.
בכל שיעור יום יום. אתה מבין שישנם אנשים שעדיין נמצאים רק בתחילה [בקשר] למה שאני מדבר, היתר נמצאים קצת יותר בפנים. ובכלל הכניסה הזאת שעליה אנחנו מדברים היא כניסה קשה. מכל שכן שזה קשה אפילו לאנשים שנמצאים כאן אבל הם כולם ייכנסו, זה רק תלוי בהתמדה שלהם וממש בסבלנות, שזו התכונה העיקרית שצריכה להיות כאן בעבודה הרוחנית, כמו שרבי עקיבא אומר לנו בהרכנת הראש בכל גל וגל, כך אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו לומדים, לא מתאים לקהל הרחב.
אבל כדי שאנחנו נתקדם לרוחניות, ניכנס לדרגות האמונה למעלה מהדעת, זה נקרא "אמונה", אנחנו לא יכולים לעשות את זה אם אנחנו לא נהיה בתוך קהל גדול. ולכן הכנס הגדול שאנחנו עושים הוא כדי להיות מחוברים עם כל מיני חוגים שיכולים לבוא ולהצטרף אלינו.
ולכן אנחנו צריכים לעשות את חומר הכנס מעניין לכולם, שכל אחד יוכל לעבוד ולהיות לפי הדרגה שלו. גם בכל החומרים שאנחנו לומדים, או בחומר של "תלמוד עשר הספירות", או בחומר של המאמרים והאגרות, כולם יכולים לקרוא אבל כל אחד מבין את זה לפי הדרגה שלו. כך הכנס.
העיקר שזה יהיה מובן בצורה שכולם יכולים למצוא בו מקום. לזה התכוונתי.
לכן על אמונה למעלה מהדעת שם לא מדברים. גדלות, חשיבות הבורא קצת, כי כל אחד יכול להבין את זה בצורה כזאת שזה לא ידחה אותו. כי אם אנשים נמצאים עדיין עמוק בתוך האגו שלהם, הם לא יכולים לסבול את זה, לא יכולים לשמוע את זה. אנחנו צריכים להבין שעדיין פרעה שורה עליהם, שולט עליהם. ולכן הכנס הוא כדי שאנחנו נרכוש קהל סביבנו ונתחבר אליו. כי בלי הקהל הזה ובלי חיבור אליו אנחנו בעצמנו לא נוכל לעלות.
אנחנו חייבים להיות מחוברים עם כולם, "בתוך עמי אנכי יושבת". הבורא דווקא נמצא ומתגלה דרך האח"פ, דרך הקהלים החיצוניים עד כמה שאנחנו לא מזלזלים בהם מתוך הגאווה והאגו שלנו, אלא עד כמה שאנחנו דואגים להם, כי דאגה להם והדאגה לבורא זה היינו הך.
לכן לא מן הסתם כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהבורא נמצא בתוך העם. למה כתוב כך, מאיפה זה, שהוא נמצא בעם? שאתה מתייחס לעם, אז אתה צריך להתייחס אליו כמו לכלי שבו נמצא בורא, אז אתה תצליח באמת להגיע לבורא ולאמונה למעלה מהדעת ולכל המדרגות. כתוב על זה בהרבה מקרים.
שאלה: הגעתי הערב מקולומביה, והתחושה ביחס למה שאמרת היא שעדיין רוב האנשים בישראל רואים את תלמידי בני ברוך וגם אותנו בחו"ל כמשהו מוזר, כאנשים אקסצנטריים. במה החברים מחו"ל יכולים לעזור, לשפר את התדמית הזו ושהיהודים והאנשים בישראל יקבלו יותר טוב את המסר של הקבלה?
התשובה מאוד פשוטה. אני לא יודע. אנחנו צריכים בעצמנו למצוא את הדרך לקהל הרחב, לקהל הפשוט ולקשור את חכמת הקבלה כך לצרכים שלו, שהוא יראה עד כמה הוא צריך אותה. זאת אומרת אנחנו צריכים להגביל את חכמת הקבלה, להוציא ממנה את כל הדברים שאדם ללא נקודה שבלב לא יכול להבין, זה ידחה אותו. הוא צריך לראות בתוך הרצון לקבל שלו שהוא עדיין נמצא בשבע שנות שובע.
"שבע שנות שובע" זה נקרא התקופה הראשונה, הוא חושב שהוא בא לחכמת הקבלה, ואז על ידי חכמת הקבלה הוא רוכש את העולם הזה, העולם הבא, יהיה לו יותר טוב, הוא יודע איך העולם מסתובב, איך הוא מתנהג בעולם הזה וכן הלאה. זאת אומרת הוא כולו רואה תועלת לרצון לקבל שלו, להאגו שלו. זה נקרא "שבע שנות שובע". הפרעה, האגו שלי הוא ממש כוח הטוב. אני הולך למלאות אותו והוא מכוון אותי נכון ואני הולך עימו.
וכך אנחנו משמינים כשנמצאים בשבע שנות שובע. התקופה הזאת כך נקראת, שבע שנות שובע. אבל לא צריכה להיות שבע שנים, יכול להיות יותר, יכול להיות פחות. ויכול להיות שאדם נמצא בשבע שנות השובע, מי יודע, אולי כל החיים שלו, כי אין כפייה ברוחניות. ברוחניות הכוונה שבכפייה אי אפשר לעבור מהתקדמות באגו להתקדמות למעלה מהאגו.
למעלה מהאגו שם מתחילים אנחנו להתקדם בנקודה שבלב, ממש. בנקודה שבלב ברורה שכבר יוצאת למעלה מהאגו, זה נקרא "משה", שמושכת את האדם מתוך הרצון לקבל ומביאה אותו תחת שליטת כוח ההשפעה, הבורא. זה ההבדל בין פרעה לבין הבורא. אלה שני כוחות הפוכים. כוח אחד אבל בשתי צורות הפוכות.
ולכן צריכים אנחנו להיות יותר מומחים איך אנחנו מסבירים לקהל הרחב את התהליך, את המטרה שמתאימה לו. ואיך אנחנו בעצמנו עוסקים בזה, איך אנחנו מסבירים את זה לחוגים שלנו, לקמפוסים למיניהם, שאנחנו לא חייבים למשוך אותם מיד לתהליך של למעלה מהדעת וכן הלאה. הם יתבלבלו מזה ויעזבו ויברחו. לא יבינו מה אנחנו רוצים מהם.
כמו שילד קטן מסתכל על אדם גדול והוא לא יודע מה הגדול אומר לו. לא מבין. ואפילו ששומע לא מבין ואפילו שיכול לחזור. כך כאן קוראים טקסט, אנחנו קוראים אבל אנחנו לא מבינים מה כתוב. אני יכול לחזור על אותן המילים, אבל המילים האלה לא מסתדרות אצלי במערכת הפנימית, בהבנה, בהכרה.
אני יכול לחזור עליהן אבל אני לא מרגיש שהן מתלבשות ברצון שלי ומפרמטות לי את הרצון, בונות אותו בצורה כזאת שהרצון הזה יקרא כלי, הבנה ואפילו הרגשה. זה תהליך ולכן אסור לנו להתערב בזה. אין כפייה ברוחניות. אסור לנו את זה לעשות. כתוב "שתייה כדת אין אונס"1. זאת אומרת, אך ורק לפי איך שאדם קולט. "חנך לנער על פי דרכו".2
למה אני אומר על זה כל כך בהרחבה היום? אנחנו צריכים להבין שבכנס אנחנו צריכים להתנהג לקהל הרחב שאוהד, שהם רוצים, שצריכים להבין עד כמה חכמת הקבלה יכולה להסביר להם כל מיני דברים טובים, ולכוון אותם בצעדים יפים וטובים בחיים, שיסבלו פחות, שירוויחו יותר, שיתקרבו לעולם הבא וכן הלאה. אבל לא לגלות להם שמגיעים לזה במידת אמונה למעלה מהדעת, שרק לפי כוח ההשפעה אדם נכנס לגן העדן.
יש לו כוח השפעה, הוא חושב "כוח השפעה". לא שאנחנו רוצים להראות לו שכוח השפעה זה ממש ניתוק מכוח הקבלה. אפילו שאנחנו מדברים ולא מבינים כל כך, אבל לא ללחוץ ולא להביא אותו למצבים שיראה עד כמה הוא לא נמצא בזה וכמה שדוחה אותו. ולכן אנחנו צריכים היטב לבדוק את החומר לכל הכנס הגדול, לדעת איך אנחנו מסתדרים עמו.
זו לא כל כך בעיה, כי העיקר זה החיבור. עיקר המטרה שלנו זה להראות לכולם כמה שאנחנו משיגים יותר, דווקא על ידי חיבור בקהל הגדול, שאפילו אור קטן כשהוא מגיע ומתלבש בכלי רב גווני וגדול, הוא עובר הגברה גדולה, ואז הוא ממש שורה בכולם.
שאלה: בכנס במדבר אנחנו כן הולכים לכיוון של אמונה?
כן.
תלמיד: איך אתה מזהה ממתי אתה יכול להתחיל לדבר על אמונה עם אדם, אם בכלל?
אני לא מזהה. לא רוצה לזהות. אני לא מדבר. אנחנו מדברים כאן בשיעורים, מי ששומע אותנו מבין שזה עדיין בשבילו אולי גבוה, אולי לא, איכשהו. אני בכל זאת צריך לדאוג לקבוצה העיקרית, המרכזית, גם לחברים שלנו שאנחנו רואים אותם עכשיו על כל המסכים, גם אלו שנמצאים כאן, נמצאים בישראל, נמצאים בחו"ל אבל כל הזמן איתנו ועוברים איתנו יחד את כל השלבים הללו, גם נשים וגם גברים.
ובזה פחות או יותר אני מקבל הרגשה מהכלי הכללי ואיזה סימן מלמעלה, שאתם אחר כך תלמדו מה זה, שאומר שאני חייב להתחיל בזה, ואז אני מתחיל את השלב הבא.
תלמיד: אתה יכול להגדיר את השיא הרוחני עבור אדם בכנס הגדול, מה זה מבחינתך הנקודה הכי גבוה שאתה צריך להביא את האדם?
אם אנחנו היינו משיגים חיבור בצורה כזאת שהיה לנו ברור שאם עם ישראל היה מתחבר כך, הוא היה מעלה את עצמו לדרגה הרוחנית שאף אחד לא יכול לפגוע בנו, שאנחנו יכולים מהדרגה הזאת לפזר את חכמת הקבלה, זאת אומרת, הכרות עם הבורא לכל האנושות וכולם יהיו ממש כתושבי גן עדן. ממש כך.
אם אנחנו יכולים להביא לעם ישראל הרגשה שחיבור זו הפעולה שבה אנחנו מגלים את כוח העלייה ממלכות לבינה, מעולם הזה לעולם הבא בהרגשה, ואז אף אחד לא יכול לקלקל לאנושות שום דבר. היא כולה כולה מגיעה למצב המוצלח. בינה. הכול נמצא ושום דבר לא חסר גם בגשמיות וגם ברוחניות.
תלמיד: בינה זה מאוד גבוה. כשאתה אומר "בינה" אני רואה מה רץ בי.
כוח השפעה ששורה בין כל בני האדם. כוח השפעה הדדי הוא גבוה אבל זה לא תלוי בנו. בנו תלוי רק המאמץ. וכמה שאתה עושה מאמץ בקהל יותר גדול, יותר רחב, הכוח שפועל בך הוא תמיד בחזקת כפול. כמו כל שדה שאתה נניח מתקרב אליו באיזה מרחק, אז עוצמת השדה, כוח השדה הוא בחזקת כפול.
נניח שיש לך מנורה ובצד השני יש לך כמה לומינים, אתה מקרב אותם למנורה בחצי מרחק, כמה יש לך? יש לך אור כפול. לא כפול שניים אלא בחזקת שניים. זה חוק הטבע, זאת פיזיקה. בחכמת הקבלה אני לא רוצה להגיד תר"ך פעמים, זה יותר מדי. אבל עד כמה שהקהל הוא יותר גדול, יהיה לך כוח פי כמה יותר גדול שיתגלה בפנים וישפיע על כולם. תאר לעצמך אם אתה מרחיב את הקהל ברוחב, עד כמה זה מעלה אותך בגובה.
תלמיד: לגבי החוק הזה, קודם שמעתי אותך אומר שככל שאנחנו נרצה להשיג בתוכנו אמונה אנחנו צריכים דווקא לצאת למעגלים רחבים יותר. איך זה עובד? אתה יוצא החוצה ואתה מצליח להתנתק מהרצון שלך?
למה אני צריך להתנתק ממשהו? אני מעצמי לא צריך להתנתק מכלום, אלא מה שאני נותן להם אני צריך לדעת באיזו מידה, איזו מנה אני משחרר להם מחכמת הקבלה שמתאימה להתקדמות שלהם. כמו לילדים, אתה נותן לילד אוכל בחודש הראשון, בחודש השני, בשנה השנייה וכן הלאה, אתה לאט לאט מקדם אותו לפי ההתפתחות הפיזית שלו.
תלמיד: היכולת שלי להגיע לאמונה תלויה בהם?
כן.
תלמיד: למה?
פשוט מאוד, בשביל מה אתה חי? כדי להביא את כל האנושות לדבקות בבורא, לכן קיבלת התעוררות. אחרת בשביל מה נתנו לך התעוררות כי הבורא רוצה בך? לא, הוא רוצה בך כמשרת, כמשדך בינו לבין כל האנושות בלבד. לכן הדרגה שלך, אם אתה תסובב אותה נכון, תיקָרא "עבד ה'".
תלמיד: שמתי לב שבמהלך היום אני מצליח להיזכר שזה מהבורא אבל אני לא מצליח להחזיק בזה לאורך זמן.
לא צריך להחזיק לאורך הזמן. אני לא עושה מאמצים להחזיק לאורך הזמן, אני עושה מאמץ לחדש את זה בכל רגע, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
תלמיד: אז זה בסדר שזה קורה ממש לרגעים?
כן, עד שיהיה נניח ארבע מאות פעם בחמש דקות.
תלמיד: אבל זה ממש לשנייה ושוב פעם זה נעלם.
ושוב פעם, זה נקרא שככה אנחנו עובדים. אבל כל פעם אתה מברר ניצוצות חדשים. התועלת בזה שזה תהליך הצטברותי.
תלמיד: אבל למה זה נקרא שאני משייך לבורא אם אחרי דקה אני שוב נותן כוח למשהו אחר במקום לו?
אני כל פעם מקבל ניתוק ואני כל הזמן מתחיל שוב לדאוג, מתחיל לפחד, מתחיל להיות טרוד במשהו אבל בניתוק מהבורא. זה שאני דואג לכל מיני דברים זה בסדר, אבל בניתוק מהבורא, ואני צריך לשייך את זה לבורא. כשאני משייך את זה לבורא, קודם כל אני דואג האם קיבלתי דרך החברה או לא? מי הזכיר לי שזה הבורא? האם הבורא בעצמו או שאני עשיתי לזה כל מיני הכנות מעצמי? האם הקבוצה עזרה לי בזה שזה רצוי? אם כך הערבות והברית צריכות להיות כאן. כשאני חוזר לקשר עם הבורא שהוא אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, אני מתייחס כבר לכל ההתעוררויות האלה שיש לי בצורה יפה ונכונה, ואני לא דואג שהן יישארו ושאני אהיה דבוק. עשיתי את זה? מה שקורה ברגע הבא שיהיה.
תלמיד: אז התרגיל הוא לרגע?
כן, אני לא דואג להמשך, אני נשאר, אבל מה אני אחפש? אחר כך עוד נעשה תרגילים איך אנחנו יכולים לחפש בעצמנו איך להשליט את הבורא על כל מיני דברים נוספים, לא כדאי עכשיו.
תלמיד: אם אתה מזהה שהצלחת לשייך את הרגע לבורא, מה אתה עושה עם זה, חוץ מהידיעה שהצלחת?
אני מגדיל אותו, מכתיר אותו, אני עושה ממנו מלך על עולמי. ברגע זה, שאני מצאתי אותו כמקור למצב שלי אני רוצה רק להרחיב, שעל כל המצבים שלי, על כל החיים שלי, על כל הנסיבות, על כל מה שיהיה לי הוא, הוא, הוא השולט היחיד, הטוב והמיטיב שאפילו שנגלה לי בצורה אולי לא כל כך נעימה, אני קובע שזה כך, שזה טוב ומיטיב.
יש בזה משהו, אבל בינתיים אנחנו רוצים רק את זה וכמה שיותר גדלות, וגם להעביר את כל זה לעשירייה ובעשירייה לקבוע את המצב הזה. זה כבר נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ואנחנו מבינים שזה קורה על ידי המאור שנמצא ומאיר עלינו ושאנחנו כבר מוכנים להיות בזה. למה אנחנו מוכנים להיות בזה? כי עם השייכות לבורא אנחנו כבר יכולים להיות בבחירה החופשית, ואמנם אני בהתחלה שמח שזה הבורא ולא אף אחד אחר, כי אז בטוח שאני נמצא בידיים טובות.
זה כמו שאימא מפחידה לפעמים את התינוק כדי שלא יברח, כי זה לא לטובתו, כך אני מזהה את הבורא ומבין שזה לטובתי שהוא עשה לי את כל התרגילים האלו. אבל לאט לאט אנחנו יכולים גם להתנתק מההרגשה שזה לטובתי, זה נקרא "גדלות הבורא" שמגדילים אותו בעינינו, אני רוצה לדאוג שהוא יהיה בעיני הראשון, שהוא בלבד יהיה בעיני השולט, ולא שנעים לי או לא נעים לי. אחר כך אנחנו נשתמש בנעים או לא נעים בדרגה אחרת, בלקבל בעל מנת להשפיע, שאני מושך את הנעימות כדי לשייך אותה אליו.
שאלה: מה פרוש שני סוגי הקהל בכנס הגדול, ובכלל במה לעסוק? האם יש משהו שעליו אי אפשר או אסור לדבר?
לא, אנחנו יכולים לדבר בכנס הגדול על כל מה ששייך לכנס הגדול, על החיבור, העיקר זה החיבור. על הדברים הפנימיים שאדם משתדל באיזו צורה להתעלות למעלה מהמצב שהוא נמצא בו, כדי לקבוע שאת זה הבורא מביא לו, עם זה אין בעיה. על "אין עוד מלבדו" למדנו עשרות פעמים עם כולם, אין לך שום בעיה לדבר על זה, אין בזה הגבלה. אני רק רציתי להסביר מה היחס לקהל הכללי, כולל אותנו, ולמה אנחנו לא נדבר שם בדיוק על המצבים שאנחנו לומדים אותם כאן בשבוע או שבועיים האחרונים
תלמיד: תכונת הבינה לא נמצאת בכלים הגשמיים שלנו.
נכון.
תלמיד איזה בקשות או פעולות גשמיות יכולות לקרב אותנו לתכונת הבינה?
אם אנחנו מדברים על הגברים, זאת העשירייה, אם אנחנו מדברים על נשים זה יותר נכון כמה שיותר לעזור בהפצה, ממש להיות בצורה של התקפה על ההפצה ובעזרה לגברים. זה הביטוי הרוחני שאישה עושה בעולם הזה וגבר לא מצליח. ההפצה היא כמו לידה והמשך הדור, ועזרה לגברים היא כמו שאישה מארגנת את הבית ועושה הכול. על ידי זה.
גברים, בעיקר עבודה בעשירייה ובהפצה, כמה שנשאר להם כוח לזה, ונשים זה בעיקר בהפצה ובתמיכה בגברים.
שאלה: אז איך הנשים יכולות לעזור לגברים בהכנה לכנס המדבר?
בעניין ההכנה לכנס במדבר אני לא יודע אפילו להגיד כאן במה הן יכולות לעזור, כי זו ממש התחברות והצטברות של גברים, ונשים טוב שיתכללו בזה מרחוק ויתמכו בלב ונפש מה שנקרא. אפשר גם בקבוצות קטנות, בעשיריות. אבל אנחנו צריכים גם להבין שעשיריות של גברים ועשיריות של נשים זה לא אותו דבר. אנחנו גם לא יכולים לדרוש ולא להציע שום דבר לעשיריות נשים בצורה כזאת. צריכים עוד ללמוד איך הנשים צריכות להיות מאורגות, הן בעצמן צריכות לאתר את הדברים האלה.
שאלה: איך להחזיק במחשבה עבור כל האנושות ולא לצאת מהקבוצה? עד כמה זה תלוי במחשבה בקבוצה?
לא, אנחנו צריכים להבין שקבוצה אחת לא תיתן כלום, אנחנו נמצאים בדור האחרון ואם אנחנו לא דואגים לכל האנושות, הקבוצה לא יכולה להצליח. ישראל זה כגלגלתא עיניים, זאת אומרת אלו שמשתוקקים לדבקות בבורא, נקראים ישר א-ל, הם גלגלתא.
אנחנו חושבים שעל ידי ההפצה אנחנו דואגים לכל האנושות, אנחנו לא דואגים לכל האנושות, אנחנו דואגים לעצמינו בצורה אגואיסטית אפילו. אני לא יכול לעלות אם אני לא מושך אחרי עיגול ועוד עיגול, פשוט מאוד כך זה קורה.
כשיש עיגול, (ראו שרטוט מס' 1) אני יכול לצאת ממנו לעיגול יותר עליון, אם אני מרחיב את העיגול התחתון ואז והעיגול שלי נדחף ועולה למעלה. אני מרחיב את העיגול התחתון עוד יותר ואז העיגול שלי עולה עוד יותר למעלה. זאת אומרת, כמה שאני מרחיב את הכלי, כך אני מעלה אותו. העוצמה צריכה להיות. יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, אז אנחנו גיבורים באיכות. העיגול העליון שעלה למעלה הם "בני ברוך", והעיגול התחתון שמתרחב זה הקהל, העולם.
(שרטוט מס' 1)
שאלה: לְמה אמורים להיות מכוונים הרצונות שלנו בכנס? איזו מחשבה צריכה להיות במרכז המאמץ שלנו?
זה שאנחנו בכוח אחד, במערכת אחת ותלויים זה בזה, לא יותר מזה.
שאלה: לפי השרטוט עד כמה שאנחנו מטפלים בקהל הרחב, בעיגול הרחב יותר מאיתנו כך אנחנו עולים?
אחרי שהכנו את עצמנו במצב הראשון שלנו (ראו "1" בשרטוט מס' 2), אם אנחנו רוצים לעלות אנחנו חייבים לפרוץ החוצה, זו הפעולה השנייה (2), וכתוצאה מזה אנחנו נזכה לפעולה השלישית (3), ולא בגלל שאנחנו מעלים את עצמנו בעצמנו, לא, אלא דווקא הקהל.
תלמיד: זאת אומרת הפעולה של לשייך כל מצב לבורא היא תוצאה ממצב 2?
לא, לא אמרתי לשייך אלא דרגה, דרגות, ולא לשייך. לשייך, אפילו במצב 1, אנחנו צריכים לשייך כל מצב לבורא. אני מדבר על העלייה הרוחנית, שהיא לא יכולה להיות אלא רק על מנת להשפיע. זאת אומרת, ככל שאני עולה יותר ויותר, זה יותר על מנת להשפיע. מה זה נקרא על מנת להשפיע? איפה אני משפיע? אני משפיע לקהלים החיצוניים, כי בהם אני נותן תענוג לבורא.
תלמיד: זה נקרא להשפיע לבורא?
כדי להשפיע לקהל יותר רחב, אתה צריך כוח יותר גדול, לכן כשאתה יוצא לקהל הרחב הבורא נותן לך יותר כוח, כדי שתשפיע לו, אחרת לא ייתן. בשביל מה אתה צריך בעצמך? אתה בעצמך צריך להיות "חפץ חסד". הנקודה כאן בהתחלה (1), היא כבר חפץ חסד. אני לא צריך כלום חוץ מזה, גם את זה אני לא רוצה, מה שהבורא רוצה, זהו, גמרנו. זאת אומרת כל העלייה, כל הפעולה הרוחנית האקטיבית יכולה להיות רק על חשבון הקהל שאני רוצה להשפיע לו, "בתוך עמי אנוכי יושבת".
תלמיד: אני לא מבין מה ההבדל בין שתי פעולות שיש. פעולה אחת היא להשפיע לקהל הרחב, לדאוג לו שיגיע לחיבור וכולי.
כדי להשפיע נחת רוח לבורא.
תלמיד: זה לא היינו הך?
להשפיע לקהל?
תלמיד: להשפיע לקהל, ובזה אני משפיע נחת רוח לבורא זו פעולה אחת. ופעולה נוספת היא לשייך כל מצב לבורא. מה הפעולה הזאת, היא לא קשורה לקהל?
לא, זה בדרך, ודאי שאני עושה את זה. לשייך כל מצב לבורא זו העבודה הפרטית שלי, העבודה שלי בתיקון היא להביא לזה כמה שיותר את הכלל, הקהל, תיקון הכלי הכללי שזה האדם הראשון. אני משייך את הכול לבורא, נכון, אבל את מי אני משייך, את מי אני מחבר? אתם עדיין מנתקים זה מזה. בסדר, מה לעשות.
תלמיד: מה זו עבודה הפרטית שלי שאני צריך לשייך אליו, ומה הקשר בין העבודה הזו לבין זה שאני פועל כלפי חוץ?
מה זה כלפי חוץ? זה לא כלפי חוץ, זה הכלי שלו שהוא נמצא שם. זה הכלי של הבורא שהוא נמצא שם.
תלמיד: אני עדיין רואה שני צירים, שאני פועל כלפי מעגל רחב, כלפי הקהל, ואני פועל כלפי לשייך כל מצב לבורא, שזו עבודה פרטית.
המגע שלך עם הבורא הוא בזה שאתה משייך כל מה שקורה אליו, תגיד שזו עבודה פרטית. עבודה במעשה בתיקון שלך היא שאתה מקרב אליו, מחבר אליו את כל הכלי השבור. הנקודה הזאת (1) היא "האני" בסך הכול. ולהחזיר את עצמי לפעולה הנכונה האמיתית באדם הראשון, אני באדם הראשון, זה נקרא שאני מחבר את כולם, מהאני עד האין סוף. סך הכול אני מתקן את עצמי בצורה כזאת, כי אני כמלכות ואני ככתר צריך לשייך את עצמי לכל המציאות שהיא סך הכול עשירייה.
תלמיד: היכולת לשייך כל מצב לבורא תלויה בהפצה לקהל הרחב, למעגל הרחב?
כן.
שרטוט מס' 2
שאלה: יוצא שבכנס הגדול לכל אחד מאיתנו תהיה הזדמנות עצומה לעבוד עם אותו כלי מעט חיצוני יותר, כיוון שאנחנו נמצא שם בסדנאות. איך במהלך הסדנאות להכריח את עצמי לשנות את השפה הרגילה שבה אני מדבר עם החברים בזמן הסדנה כל יום, לשפה שתהיה מעט יותר מובנת וקרובה לאותם חברים שאולי רק מתחילים את הדרך שלהם?
לא צריכים להיות חכמים ולא צריכים לעשות כאן שמיניות באוויר, אתם עדיין נמצאים באותה רמה כמוהם. אני רק הסברתי איך חכמת הקבלה מחלקת כאן את הקהל לאלו שעם נקודה שבלב וללא נקודה שבלב, ולאלו שעם נקודה שבלב שכבר יכולים להתחיל את העלייה הרוחנית במשהו וכאלה שעדיין לא נמצאים בזה.
יש לנו כאן כמה דרגות בהכנת הכלי הכללי, לא יותר מזה. אל תחשבו יותר מידי שאתם הולכים שם להתבלבל, אני בכוונה חלקתי כך את הדברים כדי שיהיה לכם יותר ברור. זה יותר לשם לימוד ולא למצב מעשי.
שאלה: אמורים להצטרף אלינו לכנס במדבר בערך שבעה חברים מקבוצת הנקודה שבלב. אנחנו יודעים שהחומרים שעבדנו איתם בתקופה האחרונה הם כבר יותר עמוקים, והשאלה היא לגבי הצורה שבה יוגשו התכנים האלה והחוויה שאנחנו נחווה במדבר שהיא שונה מהכנס הגדול, באיזו מידה זה מתאים לחברים בנקודה שבלב?
שאלה טובה. על ידי זה שאנחנו נתחבר ונהיה שם כמעט שלושה ימים, יומיים וחצי יחד, אנחנו משתדלים לא לצאת מהנושא של כנס המדבר החוצה, לא לחשוב ולא להתקשר ולא להיות טרודים ובכלל לחשוב על משהו שיוצא מחוצה למחנה שלנו, ואז יש לנו הזדמנות על ידי חיבור בינינו להגיע למצב שאנחנו מתעלים מהחשבון שבתוך פרעה לחשבון שבבורא, זה נקרא מחשבון שבמלכות לחשבון שבבינה. נשתדל לעשות את זה, אני מאוד מקווה שזה יקרה.
ובאותה הזדמנות, אני לא יודע אם זה עדיין מותר או לא, אני מזמין עוד אנשים שעדיין נמצאים בספק אם לבוא או לא לבוא, להירשם מהר ככל האפשר ולבוא כי זה לא סתם כנס וזה לא סתם לשבת בבית ולראות אותנו מרחוק, זה אחרת לגמרי. אם אתם מתחברים ואם אתם נמצאים יחד עם כולם וכל הזמן נמצאים בדאגה, בהתקפה על אותו עיקרון שאליו אנחנו רוצים להגיע, שזה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, בצורה כזאת זה מתגלה.
שאלה: אתמול שמעתי שאנחנו צריכים למצוא דרכים מעשיות למדוד עד כמה אנחנו מתכוננים לכנס. מה אני עושה כשאין לי עשירייה, האם אפשר לסדר עשיריות לפני הכנס?
זה לא חשוב, אני מצטרף לכל עשירייה, לכל קבוצה, למה שיש, למי שיש. תפסיקו להיות קשורים וקשורות כל כך לאיזה עשיריות. מה זה נותן? שאני מתחיל אז להרגיש את עצמי כל כך מוגבל? אני צריך להיות קשור לבורא, העשירייה כאמצעי, ואז בכל מקום, אפילו כל האנושות זו עשירייה אחת, אין יותר מה-ו-י-ה אחת. ולכן השאלות האלה הן ילדותיות, כמו ילד שמחזיק את המוצץ שלו ואיזו בובה קטנה או משהו וזה בשבילו כל החיים, הוא לא מרגיש את עצמו ממש בטוח אם הוא לא מחזיק אותם. זה לא נכון.
תלמיד: לגבי חבר שהגיע מהכלי העולמי ועכשיו נחת.
אז מה?
תלמיד: האם יש אנשים שהוא יכול לפנות אליהם?
אני לא יודע אם יש לכם אנשים איך אתם מתארגנים, אם יש סדרנים או משהו, אבל זה לא חשוב. לאיזו קבוצה שהוא רואה שהיא מתאספת ולומדת ומדברת הוא יכול להצטרף, העיקר זו השפה. אבל אם יש קומוניקציה כזאת, קשר בשפה משותפת, אז אין שום בעיה, ולא חשוב כמה אנשים יש שם, חמישה או שישה או חמישה עשר.
שאלה: זה בדיוק ככה מסודר. חברים שמגיעים מהכלי העולמי, לא משנה גברים או נשים מסודרים ומסתדרים לפי שפות, יש שלטים לכל שפה, והחברים מתיישבים לפי שפה בצורה אקראית. האם זה נכון כך לתקופת הכנס לחברים שמגיעים מהעולם או שצריך לסדר אותם לפי שמות בעשיריות מוגדרות?
אני לא חושב. לא. כי כמו שדיברנו עכשיו ולפי השרטוט, אני מקווה שאתם הבנתם, ואם לא יהיו עוד שאלות ובירורים, תנסו לראות בעצמכם. כל הגדילה, כל התיקון הוא מכמות לאיכות. אנחנו נמצאים בדור האחרון ולכן כך אנחנו צריכים. זה לא מקובלים שהיו מתיישבים בפסגת ההר או באיזו מערה והיו מנתקים את עצמם מכל העולם, היום אנחנו נמצאים במצב אחר. תראו איך שבעל הסולם אומר, "שפחה כי תירש גבירתה", "שופר המשיח", כל הדברים האלה. הוא בעצמו הגיע לכל המדינאים אפילו בגבולות המדינה להסביר להם שצריכים לשנות את עניין החיבור. אז אנחנו חייבים את זה.
שאלה: האם אנחנו מפיצים משהו יותר מהחיבור בינינו או רק את החיבור בינינו?
סתם חיבור לא. לסתם חיבור אין שום קונה, מי רוצה חיבור? אלא אנחנו צריכים להפיץ בשביל מה החיבור, קודם כל את הצורך. כמו בעל הסולם, הוא לא כותב כמה מלאכים בשמיים, איך קוראים להם וכן הלאה. הוא אומר לך, אני רוצה במאמר הזה לברר את זה ואת זה, ואז אחרי השאלות כשאתה רואה שהשאלות האלה נוגעות בך במשהו, אתה ממשיך לקרוא את המאמר.
אותו דבר כאן, אנחנו לא אומרים "אנחנו מפיצים חיבור". אנחנו סומכים על זה שהאנושות במקצת כבר מגלה עד כמה חיבור הוא חיובי, חיוני. אבל כדאי לנו בתחילת ההסבר שלנו, בעיתון, במאמר, בכל דבר, בכל זאת להסביר שכל ההתקדמות היפה, כל ההצלחה בכל דבר, היא תלויה בחיבור. להסביר בינתיים עד כמה החיבור פועל ומועיל ואחר כך להתחיל להסביר איך אנחנו מגיעים לחיבור, כי לא נראה שזה פשוט ומעשי. כך אני חושב שצריך להיות, לפחות שני שלבים.
תלמיד: חשבתי שבמובן מסוים אנחנו מפיצים את התחושה שהחיבור מביא.
לא רק תחושה. אנחנו יכולים לקחת זאת מכלכלנים, מפסיכולוגים, מאלו שמטפלים בשלום בית, מכל דבר ודבר. בכל שטח שאדם עוסק החיבור הוא מועיל. עם הפשיעה, עם הסמים, עם מה שקורה בבתי ספר, אפילו בגני ילדים, במשפחות, בכל דבר שיש יותר מאדם אחד החיבור הוא מועיל. אנחנו צריכים לקחת משם כל מיני נתונים, להראות לכולם מה קורה בין המדינות, בקיצור בין אחד לשני.
על הרקע השלילי שקורה לנו בכל העולם, אנחנו נראה עד כמה החיבור ימחק את כל השלילי הזה ויביא אותנו לעולם היפה והטוב, תהיה חלוקה יפה בין כולם, לא יהיו אנשים כל כך נזקקים, נהיה בטוחים שהילדים יוכלו לצאת לרחוב חופשי, אף אחד לא יגרום להם שום נזק, כלומר עד כמה החיבור הזה הוא טוב. בסך הכול אנחנו נקבל צורה אנושית ולא כמו חיות, ואנחנו יותר גרועים מהחיות.
מתוך זה אנחנו מסבירים לקהל הרחב, איך להגיע לחיים הטובים האלה. על ידי החיבור? כן. אז מה זה נקרא חיבור? איך מגיעים אליו? מה מפריע לנו ואיך עושים את זה? אלו השלבים בהסברה אני חושב.
שאלה: אנחנו צריכים להיות מחוברים כדי שנוכל להעביר את המסר הזה?
במשהו, כן. לפחות להרגיש את כל הדברים האלה בתוכנו במקצת.
תלמיד: במיוחד בכנס. יש לנו כנס גדול, אנשים מבחוץ מגיעים.
בכנס אנחנו צריכים להסביר את זה יותר ויותר. כמו שעכשיו הסברתי ותראה כמה שאלות יש כאן, לפי השרטוט. אני מסביר כמה וכמה פעמים שלהתקדם למטרת הבריאה אנחנו יכולים רק על ידי זה שאנחנו יוצאים לקהל הרחב יותר. יציאה לקהל הרחב יותר היא קודמת להתקרבות לבורא, היא תביא אותנו לגילוי הבורא בנו. למה? כי אתה סוחב את האח"פ אחרי גלגלתא עיניים שלך, ואתה עובד למען האח"פ כדי לקרב אותו לבורא. כי דווקא הבורא רוצה להתגלות באח"פ, בכלים דקבלה, ואנחנו רק כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים.
לכן אם אתה לא מתעסק בהם, אתה לא מצדיק למה אתה נמצא בכלל במציאות, למה נתנו לך התעוררות. אתה, אני לא מדבר על הגוף שלך, אני מדבר על התעוררות שלך, למה הבורא נותן לך התעוררות. הוא לא צריך אותך, הוא לא צריך אף אחד מאתנו, אף אחד, ולא צריך את כל המקובלים מכל הדורות. כל דבר מאדם הראשון ועד כאן, הוא צריך שכל אלו שנתן להם במשך הדורות התעוררות אליו שיתארגנו לגלגלתא עיניים, ובסך הכול יוכלו לטפל באח"פ ולתקן את האח"פ, איפה שהייתה השבירה.
תלמיד: האם אפשר לשקול את הכנס במדבר כהזדמנות להתארגן כדי שלאחר מכן נלך לכנס הגדול?
כן, בדיוק, מצוין. אנחנו בכנס המדבר מתארגנים בגלגלתא עיניים בצורה הנכונה. כשאנחנו מבינים ומרגישים את הייעוד שלנו, אז באים לכנס הגדול ושם עובדים עם האח"פ יחד. יפה.
שאלה: כנס המדבר מוגדר ככנס פנימי.
כן.
תלמיד: הוחלט על השקט שם גם בסעודות. פשוט משנה שעברה היו אנשים די חדשים שאחרי הכנס משהו דחה אותם.
אל תגיעו למצב שיש שקט. זה יכול להיות לא שקט, אנחנו צריכים לראות מי מגיע אלינו. לכנס המדבר אני מקווה שמגיעים אנשים לא מקריים. אבל אפשר במקום זה לדבר, רק לדבר לעניין. ולא בצורות פורמאליות, אלא למצוא גם שירים, וגם פסוקים כאלו שנוגעים ללב.
אנחנו עדיין נמצאים במצב שהשקט הוא מדי חזק בשבילנו, מדי חזק. אנחנו עדיין צריכים טיפול נמרץ כמו תינוקות. לא נורא, אז מה? עושים כך.
אתה צודק, השקט יכול מאוד לקרר את האנשים. אתה משאיר את האדם עם עצמו והיום בכלל כל אדם לא רוצה להישאר עם עצמו, אתה רואה איך משחקים בטלפונים כל הזמן.
שאלה: בהפצה אנחנו משתדלים לשפר את השפה שלנו, להרחיב את קהל היעד, להיכנס לאינטרנט. אבל לא תמיד אנשים מגיעים לאירועים שאנחנו מציעים להם להגיע. והשאלה היא, ההצלחה של העלייה שלנו תלויה בכמות האנשים שיצטרפו אלינו בפועל, או עצם המאמצים?
הצלחה תלויה גם בכמות האנשים. אנחנו נמצאים בעולם הזה, אנחנו סופרים לפי מספר ראשים. יש גיבור בכמות וגיבור באיכות. גיבור בכמות זה כמה ראשים יש לך. וגיבור באיכות זה כבר עד כמה מרוכזים בפנים, באיזו עוצמת ריכוז.
שאלה: יוצא שיש אצלנו שני פקטורים שבהם תלוי הכנס הגדול. אחד זה הכנס במדבר והשני זה הפצה, אלה שני דברים שבהם תלויה הצלחה בכנס הגדול. איך לקשור את שני הדברים האלה?
זה פשוט מאוד. בכנס המדבר אנחנו מדברים על החיבור ביננו, גלגלתא ועיניים, שזה נקרא ישראל, ישר-אל, זה "הכנס במדבר". (ראו שרטוט מס' 3) ואנחנו כך צריכים להתארגן, אבל זה גלגלתא ועיניים, אנחנו לא דורשים כלום חוץ מלהיות מחוברים ומכוונים לבורא. איפה נמצא הבורא? הבורא נמצא דווקא ומתגלה דווקא באח"פ, אנחנו אחר כך באים לכנס הגדול ורוצים להתחבר לאלו שעדיין לא נמצאים בגלגלתא עיניים, אח"פ. זה נקרא אומות העולם, לפי הרצונות, כך זה בחכמת הקבלה, אנחנו לא מדברים על תעודת זהות. וזה "הכנס הגדול".
אז קודם כל ההכנה, זה השלב הראשון ואחר באים לשלב השני, לטפל בהם. וכשאנחנו גומרים לטפל בהם, הם נכללים אתנו ואנחנו נכללים מהם וכך כולנו מגיעים לכלי אחד. אתם תראו עד כמה זה מוסיף להם אור מאתנו, עד כמה הם מקבלים אור מאתנו, אבל אנחנו מקבלים מהם את האח"פ, את הכלי הגדול. ויוצא שאנחנו המעבר בין הבורא לכלי, כך בסך הכול זה הבורא - ישראל - אומות העולם, ככה זה נקרא בספרים ולכן אני כותב כבר כך. שהאח"פ זה הקהל וישראל זה אנחנו, והבורא הוא באמצע ביננו דווקא (ראו שרטוט מס' 3. אין לנו יותר מה לעשות.
שרטוט מס' 3
תלמיד: תכננו לגבי הסעודות, שאנחנו רוצים לשמור על אווירה של מתח ועבודה פנימית, ופחות פיזור, ומוזיקה ודיבורי סרק. אז יש צוות שיוציא מסוף השיעור איזו משימה לזמן הסעודה, שעל הנושא הזה חברים מדברים, בהקשר לזה אפשר להקריא ציטוטים שמחזקים את המחשבה ואת הכוונה הזו.
טוב, נראה במקום. מה שמדברים עכשיו, מאיפה אני יודע איך זה יצא לפועל? הכול צריך להיות יפה, וטוב, נעים, ללא מתח מיותר, וללא שאתם כל פעם לוחצים ככה לעשות, וככה לעשות. אנשים צריכים להבין איך נכון להתייחס לקהל. לא בלחץ, ולא בפקודות, אלא יפה וטוב. העיקר זה הקשר היפה הנכון בינינו. אני לא יודע את מי אתם מסדרים שיהיו סדרנים, אבל הם צריכים להיות אנשים שמבינים איך להתייחס לקהל, שהקהל יגיע לחיבור, ולא כמו בצבא.
שאלה: האם לדעתך אנחנו צריכים לשנות את הצורה החיצונית של "בני ברוך" כדי להיות יותר ידידותיים לקהל הרחב?
לקהל הרחב אנחנו לא צריכים להיות "בני ברוך", אלא "תכונת הערבות", יותר נכון לזה לקרוא, ולא "בני ברוך". מי זה "בני ברוך"? מה זה? מאיפה יצאנו? מאבא שנקרא לו "ברוך"? מי זה? מה זה שייך? לא יודעים ולא מבינים.
אני הייתי מעביר את העניין שלנו ל"קבוצת הערבות". זה בעל הסולם קבע גם, זה שם יפה ומכובד. אם אפשר להחזיר לנו את זה, אז הייתי עושה את זה, ולא הייתי משחק עם זה ככה, ועם זה ככה, כמו שאתם תמיד, "הפסקנו את זה, לא הפסקנו את זה, בגלל איזה רישום, בגלל עוד משהו". טוב. מה לעשות? זה מתוך קטנות.
שאלה: מה זאת ברית בעשירייה?
ברית בעשירייה למדנו. עשינו על זה ממש סדנאות. דיברנו מה ההבדל בין הערבות לברית. צריכים אפילו להיכנס לזה. אני לא מרגיש שאתם מוכנים עם משפט אחד לחזור על זה. צריכים להיכנס לעניין שוב.
שאלה: מי יכול לעזור לי בבירורים רוחניים? האם אנשים מחוץ לדרך יכולים לעזור?
מי שואל בכלל? אני לא מבין מה זה. אנשים מחוץ לדרך יכולים לעזור לי בבירורים הפנימיים. למה אתה קורא לנו כאלה שאלות סתמיות? מי? איזה פילוסוף? איזה פסיכולוג? פסיכיאטר, אולי כן. זה לא מובן. מה זה, איך אנשים חיצוניים? בן אדם שואל את זה, הוא בכלל לא איתנו. הוא לא מבין על מה מדובר כאן.
(סוף השיעור)