שיעור בוקר 27.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נתחיל את השיעור מהנושא "גישה נכונה ללימוד חכמת הקבלה". נלמד קטעים נבחרים מן המקורות. הגענו לקטע מספר 35.

אני שמח שאנחנו לומדים את המקורות האלו ויש בינינו אנשים שמיום ליום מתקרבים עוד ועוד לתפיסה נכונה בגישה ללימוד ויישום של חכמת הקבלה, זאת אומרת להתקרבות לבורא. בואו נראה איך היום לעומת אתמול, לעומת שלשום אנחנו תופסים את הדברים האלה, כמו שכתוב, " כל יום יהיו בעיניך כחדשים".

קריין: קטע מספר 35, אומר בעל הסולם.

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך. 

וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

לא שהאדם עושה משהו, הוא רק פותח את עצמו, את ליבו לאחרים ובמידה הזאת שמוכן להתחבר איתם, עד כמה שמסוגל לעשות איזה צעד קדימה לקראת חיבור עם החברים, במידה הזאת מאיר עליו האור, מתקן לו את הלב, עושה חיבור, ורק בחיבור בין שניים לפחות, בין אדם לחברו, האור העליון יכול להיות שם, נכנס לשם, כי יש שם חיבור בין תכונות מנוגדות ויש שם מקום לערבות. ובצורה כזאת אנחנו מתחילים בהתקרבות הדדית זה לזה לבנות מקום לבורא שיישרה בינינו. ואז "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מתחילים להבין שזה הכלי לגילוי הבורא. שהבורא יוכל בתוך הכלי הזה להאיר, לשרות, להתיישב, למלא אותו. בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו פותחים את הלב ונותנים את התנאים לתיקון הלב?

שאנחנו מוכנים להוריד את האגו שלנו ולהשתדל איכשהו להתקרב לחברים כדי שבנטייה הזאת יתפתחו בנו נטיות השפעה, אהבה, חיבור, ואז לתוך הנטיות הללו הבורא יכול להיכנס, לשרות שם, לפי חוק השתוות הצורה.

ככל שאני משתדל להיות קשור לחברים, בנטייה הזאת הבורא יכול להתלבש בי, למלאות את הנטיות שלי. וכך בהתקרבות זה אל זה אנחנו ניתן מקום לבורא להופיע, עד שנתחיל להרגיש אותו, עד שנתחיל לעבוד עימו בהתקרבות הדדית בינינו, כל אחד לחברו וכולנו יחד כלפי הבורא. זאת בעצם כל החכמת הקבלה.

ולאחר שאנחנו מבטלים כך כל אחד את עצמו בלהתקרב לאחרים, מתוך ההתחברות שלנו אנחנו מתחילים לבנות קשר לבורא, מקום שלפי השתוות הצורה מתחיל להיכנס ולמלא את הנטיות שלנו האחד לחברו. ואז יוצא שאנחנו נמצאים כבר בדבקות מביננו אליו. וכך מגיעים למצב שכולנו מתחברים יחד. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

שאלה: לא כל כך מובן התנאי המועדף הזה שהלב יהיה מעל המוח. הרי אנחנו מתחילים תמיד ללמוד מהמוח, מהשכל שלנו. אנחנו צריכים לחשוב, להבין, לדבר על זה בסדנאות ורק אחר כך זה נספג בתוך הרגש. אז למה כאן כתוב דווקא קודם הלב ואחר כך השכל?

ללא ספק רק הרצונות לא יכולים להיות מכוונים לבורא, אבל כדי לכוון אותם אנחנו צריכים הרבה שכל, מאמצים, כל מיני פעולות צדדיות. אבל חומר הבריאה הוא הרצון, ולכן כל השכל בא כדי לשרת את הרצון, כדי להראות לנו איפה אנחנו נמצאים עם הרצונות. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים, לכוון את הרצון שלנו לבורא. והשכל הוא רק כדי לכוון את הרצונות שלנו אליו.

על הרצונות שלנו אנחנו לא אחראים, אנחנו לא שולטים, אלא על ידי השכל, כשאני פועל על הרצון, הרצון מתחיל להשתנות. אני מביא את הרצון שלי לכל מיני פעולות, לכל מיני מצבים. אני מתקשר עם הרצון שלי לחברים, אני משתדל להשפיע על הרצון שלי בכל מיני אמצעים, ועל ידי הפעולות האלה הלא ישירות אני משפיע על הרצון. וכשהרצון משתנה זה נקרא שמשתנה ה"אני". כי סך הכול ה"אני" זה הרצון, והשכל מגיע כמערכת עזר ועל ידי השכל אני יכול לשנות את הרצון. ולא אני בצורה ישירה, אלא דרך הבורא, כי הבורא מחזיק את הרצון של כל אחד.

שאלה: כמו שהתורה יוצרת את התהליך בלב שלנו זה אומר שככל שאנחנו מתקדמים, גם האגו פועל בתוך הלב שלנו, אבל הוא פועל בצורה הפוכה. איך יכולות לחיות בתוך הלב שלנו שתי האיכויות האלו שהן כל כך הפוכות ביניהן?

רצונות ומחשבות בתוך הלב של האדם נמצאים ממש בתוך ההתנגשויות וההתחברויות, יש שם ממש תנועות למיניהן לכל מיני כיוונים. ועל ידי המאור המחזיר למוטב לאט לאט כל הרצונות והמחשבות האלו מסתדרים יותר נכון לכיוון אחד, מהקל אל הכבד. וכך אנחנו מתקנים את עצמנו. ועל ידי זה שמתקנים דברים קלים, קטנים, לאט לאט אנחנו מתקרבים לתיקונים יותר גדולים וקשים. כך זה קורה. אבל נמצאים בלב ובמוח שלנו, בעיקר בלב של כל אחד כל מיני רצונות שיש במציאות, ובעזרת הרצונות האלה שבכל לב ולב אנחנו קשורים, וזו בעצם מערכת שנקראת "מערכת אדם אחד", וככל שרוצים להתקרב ללב אחד, בזה אנחנו נעשים יותר חזקים, יותר מועילים, יותר משפיעים על הבורא, במיוחד כשהלבבות מתחברים יחד, הם הופכים לעוצמה מאוד גדולה שמשפיעה על הבורא. זה מה שאנחנו יכולים לעשות.

לב אחד לא יכול להשפיע לבורא, אין קשר אלא כדי שתהיה השתוות הצורה צריך להיות רצון של השפעה שיהיה יותר למעלה מהרצון של הקבלה. לכן אם אנחנו מתחברים במשהו בלבבות שלנו בינינו, אז מתוך הלב המשותף, הרצון המשותף שאנחנו בונים, אנחנו משפיעים על הבורא. זאת כל העבודה שלנו.

קריין: 36. מתוך "זוהר לעם", פרשת "תולדות".

"האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. 

[...] שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות אותו מכובד וחשוב בעולם. 

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל הארץ."  

("זוהר לעם". "תולדות". מאמר "ויקרא את עשיו ויאמר, לא ידעתי יום מותי" סעיף 125)

אדם צריך לראות איך בעסוק שלו להתקרב לבורא הוא רוצה גם להשפיע את הידיעה הזאת לאחרים ולחבר את הלבבות, כך שהם יתמלאו בידיעת הבורא על ידי התחברות ביניהם, וכך הוא יגרום לתיקון העולם. זה נקרא "כי מלאה הארץ דעה את ה'". "ארץ" זה רצון, כלומר הרצון הכללי של כל הלבבות של כל הנבראים יתמלא עם האור העליון, עם השפעה הדדית ביניהם ואז האור העליון, תכונת הבורא, תתלבש בהם. בסופו של דבר כל אדם צריך להשתדל לקיים את זה.

שאלה: אנחנו לומדים שכדי להגיע למשהו שאין לו לא ריח ולא טעם אי אפשר לעשות את זה דרך הרצון אלא דרך היגיעה. השאלה מהי היגיעה? זה גם סוג של רצון? למה דווקא דרך היגיעה, דרך המאמץ אפשר אבל לא דרך הרצון?

אנחנו בסך הכול רצונות, לכל אחד ואחד יש רצון למלא את עצמו - זה כל האדם ולא יותר - ואנחנו צריכים להשתמש ברצון הזה כדי להידמות לבורא. על ידי זה שאני שנמצא בקשר עם הזולת, אני יכול להשפיע לזולת כל טוב כמו שהבורא משפיע לנו בכללות, ובצורה כזאת נבנה בינינו קשר שדומה לתכונת הבורא וכך אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עמו, להתקרבות אליו.

סוף ההתפתחות שלנו צריך להיות בזה שאנחנו מתחברים ועוזרים זה לזה להגיע להשפעה הדדית, ובהשפעה ההדדית הזאת אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא. במידה שאני מתקרב לזולת, אני מתחיל להרגיש עד כמה אני משתנה, ולא רק אני, אני מתחיל להרגיש שגם החברים משתנים, שכולנו יחד מתחילים להיות יותר קרובים זה לזה, מתחברים, וכך אנחנו הולכים ומתקרבים זה אל זה, עד שבינינו מתחילה להיות מורגשת תכונת הבורא, השפעה הדדית.

צריכים לעשות אפילו פעולות מלאכותיות שנקראות גם מצוות, שעל ידן אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב שפועל עלינו ומקרב אותנו ומחבר בינינו. כך אנחנו מגיעים למצב שנכנסים לערבות, לחיבור. כך מתקדמים.

שאלה: כשאני משתמש באינטלקט שלי (מיינד – mind), בשכל כדי לכוון הרצונות שלי, מאיפה אני משיג את הכוח לכוון את האינטלקט בצורה נכונה?

איך עלינו להשתמש בשכל שלנו? אך ורק כדי להשיג את תכונת ההשפעה. אם אני משתמש בשכל שלי כדי להשיג את תכונת ההשפעה אז אני הולך בדרך בצורה נכונה, ואז אני בהחלט יכול לגרום לזה שאני מגדיל את הרגש שלי, וכך אתקדם לקראת הבורא.

תלמיד: מאיפה אני משיג את הכוח הזה? מאיפה בא הכוח להשתמש בשכל בצורה הנכונה?

מתוך זה שאני צריך להתקרב לחברים ואני רואה ביחסים הגשמיים בינינו שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה, אבל אנחנו נידחים זה מזה, ומתוך הדחייה הזאת, אם אנחנו מתגברים עליה, אנחנו יכולים ללמוד מהי התקרבות. אנחנו לומדים מהו הטבע שלנו - הנטייה להתרחק זה מזה, וגם איך זה מורגש ההפך - להתקרב זה אל זה, ואז משני הדברים ההפוכים האלה אנחנו לומדים מהן גשמיות ורוחניות, ולאט לאט אנחנו מתחילים להעלות את הפעולות האלה, התרחקות והתקרבות, לדרגה רוחנית.

תלמיד: האם זה האגו שלי שעובד כאן?

ודאי שכל זה באגו. אין לנו עדיין איפה להבין, לחשוב, להחליט. רק בתוך האגו שלנו.

שאלה: כשבעל הסולם כותב על זה שהאדם עוסק בתורה וכן הלאה, האם הוא מדבר על עיסוק בהפצה בדרך?

ודאי שההפצה היא האמצעי הכי גדול, הכי משמעותי בהתקדמות שלנו, כי אנחנו צריכים לדאוג לתיקון הכלי הכללי. אם אנחנו נשארים רק בעשירייה אחת, אומנם אנחנו יכולים להיות מרוכזים שם בעבודה פנימית, אבל זה מאוד קשה. צריך לפזר את העבודה הזאת על הרבה אנשים שאנחנו משפיעים להם, מפיצים להם את חכמת הקבלה, מקרבים אותם אלינו, ואז בצורה כזאת אנחנו מגדילים את הכלי.

אנחנו רואים את זה גם לפי ההתפתחות האנושית, איך גדלנו מקבוצה קטנה של בני אדם מלפני אלפי שנים עד שהגענו לזה שיש היום מיליארדים. למה אנחנו צריכים את כל המיליארדים האלה? הכול כדי לבצע את העבודה בצורה קלה ומהירה יותר. אם כל אחד לוקח פרוטה קטנה להעביר ממקום למקום, כמו שקראנו בסיפורים של בעל הסולם, אז כל אחד יכול לעזור בזה להעביר את כל אוצר המלך.

לכן ככל שאנחנו מפיצים ועוזרים לעוד אנשים להיכנס אפילו לערבות קטנה וחלקית ביותר, כך אנחנו עושים את הפעולה הזאת בצורה מהירה וקלה.

(סוף השיעור)