שיעור בוקר 08.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 617 "שמעתי",

מאמר קטו. "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

אנחנו רוצים ללמוד בצורה רגשית, איך אנחנו בעצמנו נכללים בלימוד, איך אנחנו על ידי לימוד מתקדמים בגילוי העולם העליון. ולכן כדאי לנו לשמוע מה כותב על זה רב"ש מזה ששמע מבעל הסולם, על ארבעת השלבים האלו שאדם מתפתח ברוחניות. כמו שיש לנו ארבע בחינות דאור ישר, או ה-ו-י-ה, כך יש לנו גם בכל מקום התפתחות בארבעה שלבים, וכך גם יש לנו ארבעה שלבים בהתפתחות הרצון שבאדם.

מתחילת הרצון שלו שהוא כולו נמצא בשליטת היצר הרע, כמו שהבורא אמר "בראתי יצר הרע". כי הכול מתחיל מהדומם, הכול בא מהדומם. ואחר כך כבר ההתפתחות היא על ידי זה שאדם מזמין את המאור המחזיר למוטב דרך ההתארגנות הנכונה בסביבה, ואז הוא מקבל כוח אחר למעלה מהדומם, צומח, חי, מדבר. שהכוחות האלו הם הפוכים מכוח הדומם שיש בו מלידתו.

אז בואו נראה איך כל הכוחות האלה מופיעים בתוך האדם, בהתאם להשתתפות שלו בהתפתחותו.

קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

רואים כאן שהרצון לקבל זה כוח מחויב בנברא. וכולם מתחילים ממצב שכולם כולם כולם פועלים בו, אבל יש כאן רק הבדל. הוא פועל בו בצורה אינסטינקטיבית שלא מודע לזה, זה הטבע, כמו שכל העולם כך. כמו שדומם, צומח, חי וגם מדבר בעולם הזה, שהם כולם פועלים לפי הרצון לקבל שפועל בהם, כל אחד מפעיל אותו עד כמה שהוא מבין שזה לטובתו, וזה החוק, הכוח שמחייב אותם כך להתנהג. וההתפתחות הרוחנית מתחילה להיות מזה, שהאדם שבעולם הזה מתחיל להרגיש שהוא רוצה להשיג משהו למעלה מזה.

זאת אומרת, שמאיר לו משהו. לא שמשתנים בו רצונות, אבל מאיר לו משהו למעלה מהרצון לקבל שלו בלבד. ואז הוא מתחיל להיות לא רגוע, מחפש. עד כדי כך שהוא מוצא את חכמת הקבלה, ומתחיל לבדוק את עצמו עד כמה שהוא נמצא ברצון לקבל שלו כמו בשבי, ממש לא יכול לצאת מזה. ואפילו שמשתדל לצאת על ידי כל מיני אמצעים, הוא לא מסוגל.

עד שאנחנו לא מקבלים את כוח היציאה, כוח השפעה שהוא נגד הכוח הראשון, היינו נגד הבורא שהחדיר בנו כוח לקבל, אנחנו נקראים "דומם". ובדומם הזה יש כמה שלבים, כמו שאנחנו עכשיו רואים, שיש ארבעה שלבים בדומם. שאנחנו מתחילים להכיר עד כמה שאנחנו שבויים, עד כמה שאנחנו אפילו כבר איכשהו יכולים לתאר לעצמנו מה זה נקרא יציאה מהרצון לקבל. ואז אנחנו אומרים שאנחנו בתוך הרצון לקבל, בגלות מהרצון להשפיע. ועד כמה שיש עוד רצון להשפיע שהוא כנראה שמעלה אותנו, עושה אותנו דומים לבעל הבית, ולא שבעל הבית ברא בנו את הטבע במיוחד כך, אלא שאנחנו מחויבים לצאת ממנו.

עד שאנחנו ממש עוברים את הכרת הרע שבמצבנו. "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם", ואנחנו צועקים, עד כדי כך שמקבלים עזרה מלמעלה, מהכוח העליון שמוציא אותנו מהמצב של הגלות, של היצר הרע. זה שלב הדומם.

זאת אומרת, הדומם הוא תקופה שהיא ממושכת, שבסוף רק בבחינה ד' שבדומם, אנחנו זוכים ליציאה מהרצון לקבל לרצון להשפיע. ואז הרצון לקבל נשאר בנו ככוח המחויב שהבורא ברא, אבל אנחנו למעלה מזה קונים טבע שני. זה נקרא "נצחוני בניי", שאני בראתי בהם את היצר הרע והם דרשו ממני, ומקבלים את היצר הטוב.

עד כאן זה ברור? לא להתבייש, לשאול זה חשוב, זה העיקר.

אנחנו נמצאים בינתיים בדרגה הזאת, הדומם. אבל בדומם הזה יש בו גם כמו שאנחנו רואים "דומם דקדושה" מה שנקרא. שמסור לכוח בעל הבית שנמצא בו, ועד שיוצאים מזה לצומח.

שאלה: מי זה הבעל הבית?

הבורא. יש לך עוד מישהו? יש איזה כוח אחר שפועל בעולם?

תלמיד: הרצון לקבל, אולי.

הרצון לקבל זה העבד של הבורא. הבורא נתן בנו בתוך הגוף החלבוני כוח רצון, שאני רוצה, מה שנראה לי ברצון הזה טוב אני רוצה לקבל.

תלמיד: למה כתוב שרצון בעל הבית מוטבע בתוך הנבראים, והם לא יכולים לעבוד מחוצה לו?

אתה נולדת ברצון לקבל?

תלמיד: כן.

כן, התפתחת, ועכשיו אתה גם כן ברצון לקבל עדיין. אז את זה הבורא החדיר בך, הכניס בך בכוח, בחתיכת הבשר הזאת. הוא נתן לחתיכת הבשר הזאת כוח שנקרא רצון לקבל, שהכוח הזה כל הזמן מחפש, מה אני רוצה? מה כדאי שיהיה לי?

תלמיד: אם הטבע של הבורא מוטבע בי, אז אני אמור להשפיע כמו הבורא.

לא, הוא נתן לך רצון לקבל. אתה רוצה להגיד שהאגו שלך, היצר הרע שלך, לא חשוב איך לקרוא לזה, זה לא בא מהבורא? מאיפה?

תלמיד: אבל הטבע של הבורא זה רצון להשפיע.

נכון, אבל בך הוא ברא, הוא אמר "בראתי יצר הרע", לכן זה נקרא "בריאה". "בר" ממנו, חוץ ממנו. הוא כולו ברצון להשפיע ואותך ברא ברצון לקבל. למה? שאתה תהיה שונה ממנו, שאתה תהיה נברא, שונה, מולו, מחוצה לו.

תלמיד: אני מאמין.

לא צריך להאמין, זה כך. אתה לא רואה שזה כך?

תלמיד: אני רואה שזה כך. אבל מה זה נקרא שהטבע של הבורא נטבע בנבראים?

הבורא לא הטביע את הטבע שלו בנבראים. הוא הטביע בתוך הנבראים אגו, רצון ליהנות לעצמם. יש לי איזו בובה ואני רוצה שהיא תחשוב רק על עצמה. אני חושב רק על כולם, לא לעצמי, אין לי שום מחשבה על עצמי, אבל אני בורא בובה, ואני רוצה שהיא תחשוב רק על עצמה, ככה זה. זה נקרא "בראתי יצר הרע".

שאלה: בעל הסולם כותב פה "שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים.". מה זה אומר שהטבע של הבורא מוטבע בתוך הנבראים?

הרצון לקבל שיש בתוך הנבראים הוא בא להם מהבורא, והרצון לקבל הזה הוא הפוך מהבורא, וזה בא מתוך הטבע של הבורא רצון להשפיע.

שאלה: זה כאילו הוא כתב הפוך.

כך כתב, מה אני אעשה? רק תראה בסך הכול מה שכתוב. הבורא הוא רצון להשפיע, עושה בר, חוץ ממנו, בריאה שהיא תהיה כולה ברצון לקבל. אז, קודם כל, הנברא הוא שדואג לעצמו בלבד. דאגת הנברא על עצמו בלבד נקראת "דומם". מה זה דומם? הוא לא מתנגד למה שיש לו. הוא הולך יחד עם הטבע שלו. הוא לא מודע שמה שיש בו זה בא מהבורא, אלא זה פועל ככה בו. כמו שבדומם, בצומח, בחי, כך בבני אדם. כל אחד מהם מתנהג לפי איך שהבורא החדיר בו את התוכנה הזאת, של ההתנהגות האגואיסטית וכל אחד כך מתנהג. זאת הדרגה הראשונה של ההתפתחות.

יש דומם, צומח, חי בעולם שלנו, גשמיים, ויש אדם גשמי. אז דומם, צומח, חי, הם לא יכולים לשנות שום דבר, אבל בבן אדם ישנה אפשרות לשנות את עצמו כלפי הטבע שלו, אם הוא ימצא איך להתקשר לבורא שמחזיק את הטבע שלו. הבורא מחזיק את הלב של האדם, ומכניס, מחדיר בתוך ליבו של אדם, את הרצון לקבל.

אם אדם יכול להתפתח על ידי הסביבה בצורה כזאת שהוא מקבל רצונות הפוכים מהטבע שברא בו הבורא, אז הוא יכול לפנות לבורא ולהגיד, "אתה חייב לתת לי טבע שני, רצון להשפיע", ואז הבורא ייתן לו את זה, ואז האדם יהיה נכלל משתי צורות הטבע, רצון לקבל הטבעי שלו ומעל זה רצון להשפיע. שהרצון להשפיע בתוך האדם מתבטא בכוונה להשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע, ובזה הוא יידמה לבורא.

זאת אומרת, אם לבורא יש רצון להשפיע, באדם אין רצון להשפיע אלא הטבע של הבורא מגיע לאדם בצורת הכוונה, שאז הוא מפרמט את עצמו, צובע את עצמו, נקרא מלביש את עצמו בלבוש של השפעה כמו הבורא, אבל הטבע שלו הטבעי, הרצון ליהנות נשאר. לכן נקרא, שהכול בא מהדומם.

אז הדרגה הראשונה נקראת "הכרת הרע" שאנחנו מרגישים שאנחנו כולם נמצאים כרצון לקבל, ובכל מקום, בכל פנייה, בכל רגע אני נמצא ברצון לקבל בצורה אינסטינקטיבית יותר או פחות, בכל מיני רקמות שלי, בכל מיני מחשבות שלי, בכל מיני רצונות, פעולות, הכול זה רצון ליהנות, כמה שיותר ליהנות, ואם צריך לתת על זה משהו אז אני נותן מאמצים כדי ליהנות, מאין ברירה וכך כל החיים שלנו. זו דרגת הדומם, ואין חוץ מזה שום חשבון.

אפילו שאני מגיע על ידי לימוד חכמת הקבלה להכרת הרע אז אני מכיר את הרע שברצון לקבל שלי, בתוכנה שלי שעכשיו שולטת, פועלת בי ואני לא יכול לצאת ממנה, ואני רואה שזה לרעתי שאני כל הזמן נמשך אחרי תענוגים, אחרי חשבונות למיניהם ואני ממש סובל מזה אולי, אבל לא יכול לצאת מזה, לא יכול. בזה אני רואה עד כמה שטבע הבורא שהוא החדיר בי, זה נקרא טבע הבורא בגלל שזה ממנו בא, זה לא שיש בו את זה, אבל שזה בא ממנו, ואז זה נמצא בי, שולט, זה נקרא "שליטת הפרעה".

זאת אומרת, דרגות של הכרת הרע, שאני מכיר את הרע, בהתחלה אני לא רואה שזה רע, אחר כך בדרגות ההתפתחות של הדומם הוא מגיע למצב שרואה שזה לרעתו, הוא רוצה לברוח מזה, רוצה לצאת, בוא נגיד כך, כמו גרעין שלא רוצה להישאר יבש בתוך האדמה אלא רוצה לצאת, הוא גילה שיש בו איזו אפשרות, ובכל כוחו רוצה ממש לעבור את הקרקע ולצאת לאוויר העולם, או כמו התולעת שבצנון, ככה זה, אבל עדיין נמצא בזה. זאת אומרת מכיר עד כמה שזה רע, בלי הכרת הרע אי אפשר להתקדם.

שאלה: יש משפט שקצת מפתיע, בעל הסולם אומר, ""כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו,"

כן ודאי.

תלמיד: מה זה אומר, זה קצת הפוך ממה שאנחנו בדרך כלל אומרים, שלבורא יש רצון להיטיב לנבראיו?

להיטיב לנבראיו זה נקרא לצרכי עצמו. תראה עד כמה אנחנו הפוכים, אם הרצון שלו להיטיב לנבראיו אז הוא ברא את הנבראים כדי להיטיב להם. אם היית בורא מישהו אז היית בורא כדי ליהנות מזה, כי זה הטבע שלך. הבורא זה רצון להיטיב לכן ברא את הנבראים כדי להיטיב, שיהיה לו למי להיטיב, כי זה רצונו.

תלמיד: יש בבורא רצון לקבל?

להשפיע.

תלמיד: אבל מה שאתה מתאר זה רצון לקבל. אני בורא, אם אני רוצה משהו אז אני אברא משהו כדי שזה יספק את רצוני.

אז זה מספק את רצונו, הוא ברא אותנו כדי להשפיע לנו.

תלמיד: בדיוק, זה תיאור שאני מכיר כרצון לקבל.

לא, כי אצלך זה רצון לקבל כדי ליהנות ורצון להשפיע גם כדי ליהנות. אצלו רצון להשפיע זה לטובת הנברא בלי חזרה לעצמו.

תלמיד: זו סמנטיקה כאן?

זו לא סמנטיקה. מפני שאין בו רצון לקבל, אין לו כלים דקבלה אז מה שהוא משפיע זה לא חוזר אליו, כי אין למה לחזור. איזו סמנטיקה, תנסה להמחיש את זה בפנים.

שאלה: הבורא ברא למעשה את ארבע הדרגות, את הדומם, הצומח, החי והמדבר, והדומם נמצא הכי הרבה בעולמנו, בכלל נמצא בכמות הכי גדולה במה שהוא ברא. למה זה כך, למה את הדומם הוא ברא בכמות הכי גדולה?

כי הוא יסוד של כל יתר הדרגות. כל הדרגות מתפתחות לפי כמות ואיכות, כי כמה שיש כמות היא מתבטאת אחר כך באיכות, שממיליארדי טונות של דומם בא צומח אחד, ממיליארדי סוגי צומח בא חי אחד, וממיליארדי חי אחד, וממיליארדי צורות החי שאנחנו עוד לא מכירים אפילו קצת מהן, בא מדבר, ולמדבר יש הרבה הבחנות, אבל אנחנו כבר יכולים איכשהו להכיר אותן ולהביא אותן לדרגת דימוי לבורא.

תלמיד: אם כן הדומם הוא הדבר הכי חשוב בארבע הדרגות.

הוא הכי חשוב כי הכול בא מהדומם, אבל הוא חשוב מתוך זה שממנו בא הכול, אבל לא שממנו נגמר הכול ודאי. בלי קרקע מה אתה יכול לעשות? לא יהיה לך כלום, הכול בא מהדומם, כולם מתפתחים, אוכלים, שותים, הכול מהדומם.

שאלה: אנחנו מדברים על דומם או על דומם דקדושה?

בינתיים על דומם. דומם דקדושה נמצא פחות מדומם, כי הדומם דקדושה הוא זה שמקיים את מה שלימדו אותו בלי לשאול שום דבר, רק להישאר להיות דומם. הוא מרגיש את עצמו "הבורא נתן לי כך לעשות, הבורא ברא אותי בצורה כזאת, כך לימדו אותי אבותיי, המורים שלי בבית הספר, בישיבה וכך אני חייב להתקיים, בצורה שרק את זה אני מקיים". זה נקרא "דומם דקדושה."

פעם היינו עם רב"ש בבית חולים והיה שם איש אחד דווקא לא חרדי, מעדות המזרח, רב"ש הסתכל עליו ואמר זה "דומם דקדושה". ובאמת איך שהוא התנהג ואיך שהוא עשה, הכול היה בצורה כזאת צנועה, פשוטה, רק לקיים את מה שלימדו אותו. לא לעשות שום דבר מחוץ לאותו הגבול שקבעו לו רבותיו.

תלמיד: יש איזה דמיון בין דומם דקדושה לעובר?

לא. העובר חותך את עצמו, מכופף את עצמו, עושה מעצמו פעולות כאלה שהוא מתהפך ממש, הוא הפוך מהדומם. וכאן זה דומם, אבל למה הוא נקרא "דומם דקדושה"? כי מה שאמרו לו לעשות, זה שאתה צריך כך לשמור את עצמך, איך שהבורא ברא בך רצון לקבל. לא מסבירים לו כך, אבל בעצם, איך שהבורא ברא בך את הרצון לקבל, אתה חייב את הרצון לקבל הזה לקיים, ובו, בתוכו, לקיים מצוות אנשים מלומדה.

שאלה: אני רוצה להמשיך את מה שהחברים אמרו. כי פה כתוב בצורה מפורשת, "לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו." כתוב, לפי מה שאני מבין, שהטבע של הבורא שהוא ברא את הבריאה לעצמו, הטבע של הבורא הוא לעצמו והטבע של הבורא נברא בנבראים, ובגלל שהבורא הוא רצון לקבל הנבראים הם רצון לקבל. זה מה שכתוב פה, מה שאני מבין לפחות.

אתה מבין נכון, רק אני לא מסכים איתך. צריכים להבין את מה שכתוב.

תלמיד: זה מה שכתוב.

הבורא אומר "בראתי יצר הרע", והיצר הזה, הרצון לקבל, נמצא בכל הבריאה, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר שנמצאים כאן לעינינו בעולם הזה. וכל הדומם, הצומח, החי והמדבר הגשמיים האלו הם כולם רצון ליהנות וכל אחד לפי הנתונים שיש בו והנתונים הסביבתיים, בוחר לעצמו איך בצורה אופטימלית, מרבית הוא יכול ליהנות, זה הטבע שהבורא החדיר בבריאה. זה ברור לכולם, אפשר אפילו לדבר עם מדענים עם פסיכולוגים, לכולם זה ברור, אנחנו רואים את זה.

השאלה היא אחרת, אנחנו לא רואים באף אחד רצון להשפיע, רק רצון לקבל בכל מיני צורות. רק עכשיו יש לנו חילוקי דעות, האם הבורא בעצמו הוא גם בטבע כזה או שהוא רצה שהבריאה תהיה בטבע כזה? אז צריכים להבין את מה שהוא אומר, "בראתי יצר הרע", "בר", חוץ ממנו הוא עשה את הבריאה ברצון לקבל, וזה מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. שבאור העליון, ברצון להשפיע של הבורא, באהבה שלו, שכבר נמצאת בו, בתוך זה מתהווה רצון לקבל. מאיפה הוא בא? יש מאין. פתאום בתוך הרצון להשפיע מגיעה איזו נקודה, פתאום "פַּק", ונעשה רצון לקבל.

והנקודה השחורה הזאת מתחילה להתפתח. למה היא מתפתחת? כי הרצון להשפיע, התענוג שנמצא, מקיף אותה, סובב אותה מכל הצדדים, הוא מגדל אותה, נותן ונותן לה תענוגים, והרצון לקבל הזה תופח, וכך נעשה הנברא. ואז על ידי הבורא, הרצון לקבל שנברא יש מאין, מתחיל לגדול וליהנות. ממה הוא נהנה? מזה שהבורא מהנה אותו, ממלא אותו בתענוגים.

ואז הרצון לקבל מגיע למצב שהוא גדול. מאיפה הוא גדול? מזה שהבורא פיתח אותו בצורה כזאת, ניפח אותו מתוך האהבה שלו. אבל אהבה באיזו צורה? כדי לגדל את הרצון לקבל שיהיה הפוך מהבורא, ירגיש שהוא הפוך, וירצה להיפטר מההפכיות הזאת, ויגלה באיזו צורה אפשר לצאת ואף ירצה להידמות לבורא.

זו התפתחות שהיא עדיין בתוך הרצון לקבל שנמצא בדרגת דומם, הוא עדיין לא עוזב את הטבע שלו, הרצון לקבל, לא מתעלה מעל הרצון לקבל אבל כבר מתחיל להרגיש בו כל מיני שינויים לא נעימים. מה זה לא נעימים? אני אגואיסט ואני סובל מזה, מה לעשות? ופה יש לו כבר בחירה חופשית. הוא מגיע לחכמת הקבלה, אומרים לו, אתה רוצה לצאת מהרצון לקבל? בבקשה, יש לך אמצעים, אתה צריך כוח כנגדו, והכוח כנגדו זו הסביבה, תנסה להתארגן ואז תצליח.

שאלה: אם אנחנו אומרים שרצון הנברא הוא רצון לקבל והבורא זה ההיפך, רצון להשפיע, האם אפשר להגיד שהנברא הוא רצון ליהנות והבורא זה רצון לא ליהנות?

ליהָנות.

תלמיד: ולא ליהֵנות, אפשר או לא?

לא, לא ליהנות אין דבר כזה בבורא, כביכול הוא לא מבין מה זה לא ליהנות ומה זה כן ליהנות. הוא מבין רק דבר אחד, רצון ליהָנות יש בו, איך נותנים תענוג, איך ממלאים מישהו בתענוג, מזה הוא נהנה.

תלמיד: אבל בכל זאת הוא נהנה כמו הנברא?

בכוונה אמרתי כך, כי אנחנו צריכים להידמות לו בזה שאנחנו נהנים מזה שאנחנו ממלאים מישהו. שאלה יפה תפסת.

תלמיד: כדי להבהיר את הדומם דקדושה, בהתחלה אמרת שאנחנו בדרגת הדומם, ואנחנו רואים גם דומם דקדושה במצב הזה, כשאנחנו מסורים לבעל הבית ומשם אנחנו יוצאים לצומח.

שוב, דומם דקדושה הם אלו שמקבלים חינוך להיות דומם דקדושה ונשארים להיות דומם דקדושה, הם לא יוצאים מכאן, לא יוצאים מהמצב הזה. וכל החינוך שלהם הוא רק איך לגדל את הצאצאים שלהם להיות גם דומם דקדושה. לא דורשים ממנו שום דבר, תקבל מה שאתה צריך לקיים, ותקיים.

עכשיו יש עניין של הצומח, שאדם מרגיש בתוכו, מתוך ההתפתחות האנושית במשך הדורות וזה לא בגלל האנושות, אלא בגלל שבתוכנו הרצון לקבל מתפתח. מביא לנו בעיות, צרות, אבל ביני לביני הוא גדל, הוא נעשה מורכב ברגש, בשכל. ואז אנחנו מבינים שההתפתחות שלנו היא התפתחות בזויה, והיא לא מביאה אותנו לטוב. אנחנו נמצאים באיזו מלכודת, כי הטבע האגואיסטי שלנו שולט עלינו, והשליטה הזאת היא לא לטובתנו.

אנחנו לא יכולים להתארגן בצורה יפה וטובה, לא במשפחות, לא במדינה, לא סתם בחברה האנושית, ולא בכל האנושות. ומי אשם כאן? האשם כאן הוא הרצון לקבל האגואיסטי שבתוך האדם, הטבע שלנו. ומה לעשות? אז יש אנשים שבצורה אישית, פרסונאלית, מתחילים להרגיש שהם צריכים לחפש משהו, למצוא, שזה לא טוב, "מה הטעם בחיי?" וכן הלאה, והם מגיעים לחכמת הקבלה.

כשהם מתחילים ללמוד אז לאט לאט במשך כמה שנים הם מתחילים להרגיש שהם נמצאים בשליטת הרצון לקבל ולא יכולים לצאת ממנו. המחשבות סגורות רק בתוכי, גם הרצונות סגורים בי, כל הכוונות שלי הן לעצמי, וכל מה שאני עושה, הוא לעצמי. אני רואה את העולם שלי, מה עברתי כל החיים, ואני רואה כמה גרמתי רק רע לכולם. עכשיו בסוף היום אני רואה את עצמי, שעשיתי את הכול רק לטובתי. כאילו לטובת עצמי, ואני סובל ושונא את עצמי על זה, אבל לא יכול לצאת מהטבע הזה. אני רוצה מאוד לצאת ממנו, מהטבע הזה, ולא יכול, לא יכול.

זה נקרא הכרת הרע, אבל אני עדיין נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל, ואני רואה שהוא על מנת לקבל, קודם לא הייתי מודע לכך שהוא על מנת לקבל. אני מתחיל כבר לראות שהטבע הזה הוא לרעתי. לפי זה אני קורא לו היצר הרע, כי אני רואה עד כמה הוא שולט בי, ושזו כביכול שליטה זרה. אני לא רוצה להכיר בו בצורה כזאת, הייתי רוצה לעקור אותו ממני, אבל אני לא יכול.

וכך אני כבר מתקרב ליציאה מהשליטה שלו, ממצרים, מדרגת הדומם. אני מתחיל לרצות לצמוח בצורה שאני אקח את הטבע השני, אקבל את הטבע השני שהוא להשפיע. זה קורה על ידי הקבוצה שאני נמצא בה, על ידי פעולות שאני פועל, ובכלל על ידי כל ההתפתחות שלי כתוצאה מהלימוד. ואז כשאני מתקרב ליציאה משליטת היצר הרע, זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: הדומם, יש עליו השפעה כלשהי? יש עליו השפעת הסביבה?

ודאי, הוא חייב להיכנס להשפעת הסביבה, ללא השפעת הסביבה הוא יישאר ברצון לקבל משלו בלבד. לא יהיה לו כוח כנגדו לצאת. הוא צריך שהשפעת הסביבה תהיה חזקה עד כדי כך שהוא ירגיש את הדרגה הבאה במשהו, את הרצון להשפיע, את דרגת הצומח, הוא חייב להרגיש את זה כדי להגיע להכרת הרע. אחרת איך הוא יברח מהמצרים? הוא בכלל לא ידע שאפשר לברוח ולאן לברוח.

תלמיד: אבל את ההתפתחות שלו הוא קובע? זה בידיים שלו ללכת ולבנות לעצמו סביבה או שעושים הכול עליו? מה דרגת הדומם יכולה לעשות?

אתה שואל שאלה ששייכת כבר להשגחה עליונה. האם מה שאנחנו עושים, זה אנחנו עושים או הבורא עושה ואנחנו חושבים שאנחנו עושים, או שאנחנו כבר יודעים שזה הוא עושה, או שביני לביני כך וכך? זאת שאלה שכבר לא שייכת למצבים עצמם.

תלמיד: חזרת כמה פעמים על כך שדרגת הדומם זה המצב שלנו, זה המצב שבו אנחנו נמצאים.

דרגת הדומם כוללת בתוכה הרבה מצבים, ואנחנו צריכים לעבור אותם. כן.

תלמיד: אז מה הדבר שמאפיין את הדומם, ומותאם למצב שלנו? מה יש בדומם שממנו אני יכול לראות שזה המצב שלי?

אני עברתי את כל החיים שלי עד כה, ואני רואה שזו דרגת הדומם. שהייתי תמיד בשליטת הרצון לקבל על מנת לקבל, או סתם רצון לקבל, אפילו לא על מנת לקבל, כי על מנת לקבל זו כבר השגה שכך אני פועל ביצר הרע שלי. עד כאן אני עדיין נמצא ברצון לקבל ומכאן והלאה אני עכשיו לומד איך לצאת מהרצון לקבל לרצון להשפיע. ואם אני קונה רצון להשפיע, כוונה על מנת להשפיע על פני הרצון לקבל, זה נקרא שהכול בא מהדומם, שהדומם נשאר ואני גדל כמו צמח שיוצא מהקרקע, אני גדל כצומח.

מה עניין הצומח? שהפעולות שלי יהיו בהשפעה, להשפיע, להשפיע לזולת. זאת אומרת, הכוונה השתנתה. הפעולות הן פיזיות, לא מדברים עליהן, אבל הכוונה משתנה. זה העיקר בשבילי, שכמו שאני עכשיו יושב, נמצא בכוונות לעצמי, ןאז אני נקרא "דומם". אז אם עכשיו יהיו לי כוונות להשפיע לזולת, אני כבר אהיה "צומח", זה הכול.

תלמיד: אז כל המטרה של הדומם היא להגיע להכרת הרע בטבע שלו?

על הכוונה שלו במיוחד, על הכוונה שלו על מנת לקבל, את זה הוא צריך לעקור. כי הרצון לקבל נשאר, רק הכוונה על מנת לקבל, הוא פוסל אותה, לא רוצה אותה, רוצה להחליפה לכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז כל ההתפתחות כשאנחנו מדברים על דומם צומח חי ומדבר, היא ביחס לכוונה, לא מדובר על הרצון?

רצון נשאר רצון. כי דומם נשאר דומם, הכול בא מהדומם, כל הדרגות.

תלמיד: שאלתי על השפעת הסביבה על הדומם, כי ראיתי אתמול בטוויטר שרשמת על ארבע הדרגות וציינת שם שעל הדומם אין השפעת הסביבה, הוא כולו תלוי בעצמו וכל ההתפתחות שלו היא לראות שהוא תלוי בבורא.

זה טוויטר, אתה יודע, כמה אני יכול לכתוב שם?

תלמיד: אתה אומר כן להתייחס למה שאתה כותב שם.

כן, אבל לא שזה תורה. זה בצורה מאוד מקוצרת, ואני כותב את המשפטים האלה לחברים שלנו שבכל העולם, גם שמעתי שמתרגמים את זה מהר. זה כדי שיהיו מוכנים, ידעתי שנדבר על זה היום, לכן הכנתי את זה אתמול.

תלמיד: אם אני רוצה לסכם לעצמי מה זה נקרא דומם, זה להגיע להכרת הרע על הכוונה שלו?

כן.

תלמיד: ואז אפשר להתחיל להתפתח הלאה?

נגיד.

שאלה: אם הכול לטובת הנבראים, מה זה אומר נחת רוח לבורא?

זה כבר תיקון מטעם הנברא. אם הוא יכול לעשות פעולות לטובת הבורא, להנאת הבורא כמו שהבורא רוצה ועושה פעולות להנאת הנברא. התפתחות הנברא בזה שהוא לא רוצה להיות דומם, שנמצא בשליטת הבורא בלבד, אלא הוא מכיר בסוף הדומם, תקופת הדומם, שהוא נמצא בשליטת הרצון לקבל שלו, יצר הרע, ושזה בא מהבורא, ולכן הוא חייב לבקש מהבורא שיחליף לו את העל מנת לקבל. לא את הרצון עצמו, רצון זה החומר, אלא שיחליף את זה לעל מנת להשפיע, שהוא רוצה ליהנות רק בתנאי שבזה הוא מהנה לבורא, שהתענוג שלו רק לבורא. ובמידה שהבורא נהנה ממה שהוא נהנה, אז הוא מוכן ליהנות.

זאת אומרת הנברא לא יכול לצאת מהטבע שלו, אלא הוא מוכן ומעוניין להישאר בטבע שלו וליהנות כמה שיותר בתנאי שהבורא נהנה ממנו. זאת אומרת הוא לא מסתכל בתענוג שלו, אלא מודד הכול לפי התענוג שמעביר לבורא. את זה הוא רוצה עכשיו לשנות, ומתוך מהפכה כזאת הוא מגיע להיות צומח. מה זה צומח? שיש בו עכשיו התפתחות חדשה, שהופך את הרצון לקבל שלו לאמצעי להשפיע נחת רוח לבורא. זו תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם.

שאלה: למה דומם דקדושה זה לא שלב הכרחי בהתפתחות?

כי הוא נשאר דומם ושומר על עצמו להיות דומם, לא להשתנות במשך אלפי שנים אפילו, אלא כך אנחנו נשארים. ומי שיותר מדקדק רק בזה ולא יותר, הוא יותר מכובד.

שאלה: זאת אומרת יש נשמות שכן חייבות לעבור דרך השלב הזה ויש נשמות שלא צריכות לעבור דרכו? איך אנחנו רואים דבר כזה בטבע?

יש חלק בהתפתחות האנושית בעם ישראל שהם חייבים להיות כדומם דקדושה, מתוך שזה כמעבר מהשבירה, יציאה לגלות, ואחר כך לאט לאט חזרה להתפתחות. אבל זה רק חלק מהנשמות ולא שכל הנשמות חייבות לעבור את זה, אנחנו גם רואים את זה. צריך ללמוד היסטוריה, אם תרצו, אחרי שאנחנו נלמד את זה, אם תבינו את זה נכון וטוב, נוכל ללמוד גם איך זה מתרחש בהיסטוריה, בציר הזמן.

שאלה: כוח ההשפעה יצר את הרצון לקבל ונראה שזה אפילו בקלות, זאת אומרת במה זה יכול להשתוות לנו שצריכים לעשות את הפעולה ההפוכה, מהרצון לקבל לרצון להשפיע? אנחנו רואים את זה יותר רחוק, יותר קשה.

הבורא ברא רצון לקבל, אנחנו רוצים להשיג כוונה על מנת להשפיע על פני מה שברא הבורא.

תלמיד: כוח ההשפעה יצר רצון לקבל.

כן, זה נקרא "יש מאין", כי קודם לא היה רצון לקבל ועכשיו יש.

תלמיד: אנחנו שנמצאים ברצון לקבל לא יכולים אפילו לראות את הדבר הזה שנקרא תכונת ההשפעה. אנחנו צריכים לבקש את זה מאותו כוח שיביא לנו את זה, אנחנו עצמנו לא רואים את זה, איך יכול להיות המצב הזה בטבע? רצון להשפיע יצר בקלות רצון לקבל, רצון לקבל לא יכול להסתכל אפילו על הרצון להשפיע, לא יכול לדמיין את זה אפילו.

אנחנו לא יודעים מה זה רצון להשפיע, אנחנו יודעים פעולת ההשפעה מהי. זאת אומרת אם זה לטובת השני, זה נקרא פעולת ההשפעה. רצון להשפיע אנחנו לא רואים, רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו לא מזהים אותו באף מקום. מה שאתה רואה, אתה רואה רק שינויים וערכים של הרצון לקבל שהם כולם לטובת עצמו בעל מנת לקבל. אם תגיע למצב שתהיה לך כוונה על מנת להשפיע, תוכל גם לזהות כאלה רצונות לקבל שיש עליהם כוונה על מנת להשפיע, שזה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר.

תלמיד: איך הוא יצר יש מאין, אנחנו גם אמורים ליצור יש מאין עם הרצון לקבל לרצון להשפיע?

אתה צריך רק לבקש מהבורא דרך הסביבה שיביא לך כוח שיאפשר לך לעשות פעולות השפעה, למרות שאתה נמצא ברצון לקבל.

תלמיד: הבורא שיצר את הרצון לקבל ראה לאן אנחנו הולכים, לאן אנחנו מגיעים, זה ברור מההתחלה ועד הסוף. אנחנו, מה אנחנו רואים?

שום דבר לא רואים. אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: אני מנסה לנסות להבין.

בלי לנסות, אין כאן מקום לנסות.

תלמיד: איך אני יכול ליזום פעולה לכיוון הרצון להשפיע?

דרך העשירייה.

שאלה: הבורא צריך אותנו?

אני לא יודע, אני לא מעוניין בצורה כזאת לדבר אתכם, זה פילוסופיה.

תלמיד: זה כתוב בטקסט.

אני לא יודע אם הוא זקוק לנו או לא זקוק, כתוב כן, הוא בורא כדי להיטיב, הוא רוצה את זה.

תלמיד: אז למה הוא צריך עוד משהו מהדומם?

אנחנו לא מדברים על מה שהוא רוצה וצריך.

אם אתם רוצים ללמוד מה שכתוב, אני מוכן, אם אתם רוצים לפרוץ לפילוסופיה אני לא מוכן.

תלמיד: אני רוצה ללמוד מה הוא כותב, כי הרבה פעמים אני שמעתי, "הבורא לא צריך כלום מאיתנו, הוא שלם".

ישנו רצון להשפיע, זה נקרא "בורא", ישנו למעלה ממנו "עצמותו", שאנחנו לא מבינים, זה כוח שלא שייך לנו, בלי יחס אלינו. כלפינו הכוח הזה של עצמותו נמצא במצב של רצון להשפיע. הרצון להשפיע הזה רוצה לברוא נברא, למה? מתוך רצונו להשפיע, שיהיה למי להשפיע.

תקבל את כל הדברים האלה כאקסיומה, זהו. אין כאן על מה לשאול. למה? ככה. זאת התשובה. כשתשיג אתה תבין למה הם אמרו ככה, רק מתוך ההשגה ולא מהשכל שלך, ואיתו אתה עכשיו תבין את הבריאה, אין דבר כזה. תבינו איפה אתם נמצאים, אתם אפילו דרגת הדומם לא מבינים, אז מה יש לדבר הלאה? ואתם כבר פורצים לכל הדברים, "אני רוצה להבין". בהדרגה, אתה לא יכול להסביר לילד הקטן עכשיו מתמטיקה גבוהה, לא.

ישנו עצמותו, כלפינו זה מתגלה כרצון להשפיע. לרצון להשפיע חסר רצון לקבל שיקבל את השפעתו, והוא בורא אותו בצורה כזאת, למה ברא? כדי להשפיע, זהו. אפילו זה שאנחנו אומרים שהבורא ברא רצון לקבל כדי להשפיע, אתה תופס את זה בכלים שלך, "אבל אני מסכן, הוא רצה להשפיע וברא אותי ברצון לקבל, אז אני צריך לסבול". זאת אומרת אנחנו לא מבינים את ההבחנות הללו.

הבורא ברא רצון לקבל. רצון זה חומר והוא לא נעלם ולא נאבד ולא משתנה בעצמו, אלא על פני הרצון לקבל שהבורא ברא, הרצון לקבל הזה יכול להתחיל להכיר מי ברא אותי, בשביל מה, מה אני יכול לעשות עם זה שאני נברא וכן הלאה. כך הרצון לקבל יכול להתפתח. ואז הוא מתפתח בארבע דרגות, כרגיל, ה-ו-י-ה, בתוך הרצון לקבל הדומם, זאת אומרת בדרגה הראשונה. ואז הוא מתפתח.

בזה שהוא סתם קיים כמו גולם ובזה שמתחיל להכיר שהוא רוצה ליהנות ואיך ליהנות ואיך לעשות וכן הלאה, בזה שהוא מתחיל להכיר שהוא מוגבל בזה, בזה שהוא מכיר שהוא נמצא בטבע שמגביל אותו, בזה שהוא רוצה כבר לצאת מכל ההגבלות האלו, והוא שואל למה, בשביל מה, "מה הטעם בחיי?", ומגיע למצב שהוא רוצה להכיר "מה יש מעבר לזה"? זה הכול השאלות שנובעות מתוך זה שהוא מתפתח.

מפני מה מתפתח? כי יש בו גם ניצוץ הבורא שברא אותו חוץ מהרצון לקבל, לכן יש ברצון לקבל גם קצת קשר עם הבורא, או ניצוץ הבורא שמפתח אותו, והדומם מתפתח, עד שהוא מתחיל לשאול. כשהוא שואל על החיים, בשביל מה חיים, למה חיים, זו כבר שאלה על הבורא, כאילו שאלה סמויה אבל בכל זאת, מי ברא אותי, למה, בשביל מה, מאיפה אני וכן הלאה. זה מה שאנשים שואלים וגם שואלים מתוך הסבל, מתוך זה שהרצון לקבל שלהם לא מתמלא. רוצה או לא רוצה, הוא מגיע למקום שבו הוא יכול ליהנות מהרצון לקבל, אבל ליהנות לפי השאלות הנוכחיות שלו, זה נקרא לקבל תשובה על השאלה, בשביל מה, למה, מאיפה, מה קורה, העולם הזה, העולם הבא, לפני החיים שנולדתי, אחרי המוות כשאני אמות וכן הלאה. כל השאלות האלה הן רצון לקבל שדוחף את האדם לברר. הכול רצון לקבל.

כשהוא בא לחכמת הקבלה, אז מה אומרים לו? אתה רוצה להתפתח? התפתחות יכולה להיות רק על ידי זה שאתה מתקשר לכוח המשפיע. איך אתה יכול להתקשר אליו? הרי אתה מנותק ממנו, אתה הפוך לפי הטבע, אתם לא יכולים להיות קרובים. אתה יכול להיות קרוב לכוח המשפיע, להזמין פעולתו אלייך רק בתנאי שאתה תתכלל בסביבה, בחברה, "השפעת הסביבה" כמו שאנחנו לומדים על האדם. כשאתה תתכלל בסביבה כזאת, אתה תוכל לחייב את הבורא, ממש לחייב, זה נקרא "ניצחוני בניי", לדרוש ממנו כוח השפעה.

תלמיד: איך?

כמו שכתוב, שאני בראתי בהם יצר הרע והם חייבו אותי להשפיע להם יצר הטוב. על ידי חיסרון, על ידי תפילה שאנחנו מעלים, שאנחנו דורשים ממנו. כמו שהילידים דורשים מההורים. מה הם רוצים להגיד, אתה בראת אותי, אתה עשית אותי? עכשיו תטפל בי. זה חובה. זה נובע מאותו היחס של הבורא לנברא, והנברא יכול לפנות ולדרוש. והגדול נהנה מזה שהוא דורש. מאיפה? מפני שהרצון של הגדול זה רצון להשפיע, לתת. ולכן כמה שהקטן רוצה לקבל ממנו, הוא בזה עושה תענוג, הנאה, לגדול. לכן אם אתה תפנה לבורא בצורה הנכונה, זה התענוג הכי גדול שיש לו, ממה שאתה יכול לעשות לו. אתה לא יכול להוסיף לו שום דבר חוץ מלהביא לו חסרונות שאתה רוצה לקבל ממנו. לקבל ממך אין לו איפה, אין לו כלים דקבלה, להשפיע כן. זה הכול.

תלמיד: אם כוונה שלנו נכונה, מי ייהנה קודם?

אתה רוצה שהבורא ייהנה ולכן אתה שואל אותו. הוא נהנה מזה שמבקשים ממנו. לכן אתה מבקש. זאת הכוונה הנכונה, בבקשה. יכול להיות שאתה מבקש מפני שרע לך, אתה עדיין מבקש מתוך רצון לקבל שלך. אבל אם אתה מבקש מתוך רצון להשפיע שבו אתה רוצה להתפתח, אתה מבקש ממנו דברים נכונים.

נניח שיש לך בן והבן הזה מצד אחד רוצה כדור לשחק בו, אבל מצד שני אם הוא יבקש מאבא שיקנה לו איזה ספר חכם, אז אבא יותר ייהנה להביא לו ספר. אבא מבין מה הילד רוצה ולכן אי אפשר לרמות את האבא, לבקש ממנו ספר בגיאוגרפיה או במשהו, כי הילד רוצה לשחק. אז הוא צריך לעבוד על עצמו בסביבה הנכונה, ושהסביבה הזאת תשנה לו את הרצונות מלשחק בכדור, ל[רצונות] "לשחק" בגיאוגרפיה, ואז הוא באמת מגיע לאבא ואומר אבא אני רוצה את הספר בגיאוגרפיה, ובאמת עושה תענוג לאבא. לא בזה שמבקש את הספר, אלא בזה שהוא שינה את עצמו בהתאם לאבא.

תלמיד: והתוצאה לא משנה, אנחנו רק מבקשים?

אנחנו מבקשים. כל העבודה שלנו היא רק לבקש, אבל לבקש כל פעם דברים נכונים, כדי שהאבא ייהנה מהבקשה שלנו, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: אבל צריכים לבקש ולשים מסך, כי אני יודע שהוא יודע מה הכי טוב והשאלות שלי לא בדיוק נכונות.

נעזוב את זה בינתיים, זה קצת מתרחק מהנושא שלנו.

תלמיד: מה זה אומר להטביע?

זה נקרא שחוץ מהרצון לקבל הגולמי, הבורא מטביע צורה מיוחדת ברצון לקבל, מה בדיוק לרצות.

תלמיד: אלו הרשימות?

אלו רשימות. הרשימות שברצון לקבל מתגלות אחר כך. זה ההדפס שהוא עושה.

שאלה: האם אנחנו מדברים על דומם, צומח, חי ומדבר?

אנחנו מדברים על הדומם בינתיים. תן לנו איכשהו לראות אותו.

תלמיד: זה באדם המתפתח בדרך הרוחנית?

מההתחלה, אפילו אלו שלא מתפתחים הם כולם נמצאים בדומם. דומם זה נקרא מי שמקיים את רצון הבורא בלבד. זהו. הוא מקיים את רצון הבורא. הרצון שהבורא החדיר בו נקרא "רצון לקבל". הרצון לקבל הזה עובד בדומם בצורה אינסטינקטיבית, שלא שואלים כלום, כמו דומם, צומח חי ומדבר בעולם הזה, כמו שאתה רואה את כולם, כולם מקיימים את הרצון האינסטינקטיבי שלהם לקבל. ויש כאלה בני אדם שכבר רוצים לעשות ביקורת, בשביל מה, למה, אני רוצה להתעלות מעל זה, אני לא מסכים עם הטבע שלי וכן הלאה. גם הם עדיין שייכים לדרגת הדומם, אבל כבר לא מסכימים להיות בדומם, זאת אומרת יש להם כבר תנועות כאלה, לא טוב להם, הם מרגישים את עצמם כמו שכתוב "בגלות", בצינוק.

תלמיד: אז החיבור הוא גם בדרגת הדומם בין כל האנשים וגם באנשים שבדרך הרוחנית, יש חיבור בין כל דרגות, הדומם, צומח חי ומדבר. האם אנחנו עכשיו בדרגת הדומם צריכים להתחבר, או שאנחנו מחוברים מהטבע?

לא, זה שאנחנו מחוברים מהטבע, זה סתם כדי להשתמש זה בזה. אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי לעשות בינינו דימוי של כוח ההשפעה.

תלמיד: האם יש חיבור מיוחד בדרגת הדומם?

הכול תלוי בכוונה, אנחנו רוצים להתחבר בעשירייה כדי לקיים בינינו את חוק ההשפעה.

תלמיד: אז מהו החיבור הזה שבדרגת הדומם בינינו?

שאנחנו מבינים שאנחנו כולנו רצון לקבל ורוצים רק לקבל וליהנות, אבל אנחנו רוצים מעלינו לבנות צורה של יחס כזה שתהיה השפעה. להשפיע.

תלמיד: זאת דרגת הדומם?

אנחנו עדיין נמצאים בדרגת הדומם. הטבע שלנו זה דומם, אבל אנחנו רוצים כבר לבנות מעליה את דרגת הצומח. אנחנו רוצים לצאת מדרגת הדומם, לא להיות בלקבל, להיות בלהשפיע. ולכן אנחנו בונים עשירייה, חברה מיוחדת מאוד, ששם אנחנו מקיימים עדיין בצורה מלאכותית את חוקי ההשפעה.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו עושים כביכול בעשירייה, מתקשרים, יושבים, באים לשיעור, אלו חיבורים בדרגת הדומם?

עדיין, כן. אבל אנחנו רוצים להגיע לדרגת הצומח.

שאלה: האם הדומם יכול לעלות בקשה, תפילה נכונה?

הדומם יכול לעלות בקשה נכונה, תפילה נכונה, דרך הסביבה. בעצמו הוא לא יכול, אלא דרך הסביבה אם הוא מתארגן נכון כך שהבורא ישמע, זאת אומרת [הוא יכול] להתקשר עם כוח ההשפעה. מה זה אומר שהבורא ישמע? להתקשר עם כוח ההשפעה אני יכול רק אם אני מעביר את כוח הקבלה שלי דרך העשירייה, מתבטל בהם, וככול שאני מתבטל בהם, כוח הקבלה שלי הופך להיות כביכול לכוח ההשפעה, ואז אני מתקשר לבורא שנמצא במרכז העשירייה. זאת אומרת העשירייה בשבילי זה מין מעבר, מתרגם, מעבד את הרצון לקבל שלי איכשהו לרצון להשפיע.

תלמיד: אפילו אם זה לא כל כך מדויק בתפילה?

זה לא חשוב. אנחנו צריכים לנסות, וכל פעם הבורא יתקן אותנו בחזרה. וכך אנחנו נמצאים כל פעם. אם אנחנו כבר עובדים דרך העשירייה לבורא, כל פעם זה פינג פונג כזה, "אני לדודי ודודי לי", כל הזמן דרך העשירייה, וכך הוא מתקן אותי עד שאני מגיע לבקשה הנכונה. אבל בקשה נכונה זאת אומרת שאני, העשירייה והבורא נמצאים ברמה אחת הדדית, ואז יש כבר מגע.

שאלה: האם יש לנו שליטה על הכוונה, ואם כן איך?

על הכוונה יש לנו שליטה דרך הבקשה לבורא, שיעזור לנו לייצב את הכוונה הנכונה. אנחנו בעצמנו וודאי שלא. כוונה על מנת להשפיע? איך יתכן שאנחנו נעשה את זה. זה על מנת להשפיע. אני בכלל לא יודע מה זה, זה משהו מהעולם ההוא.

שאלה: מה מכריח את הנברא לעבור מדומם לצומח?

הבורא. הוא כל הזמן מגדל אותנו ולא נותן לנו מנוחה. כך הוא מפתח את כול התהליך באבולוציה מדומם לצומח, לחי ולבני אדם. אומנם הכול בא מהדומם, אבל הכוח הפועל בנברא מפתח את הנברא. כך זה נקרא, "הכוח הפועל בנברא".

שאלה: מה ההבדל בין דומם, אבן לדוגמה שרוצה להישאר באותו המצב כל הזמן, לבין עובר שגם רוצה להישאר באותו מצב?

גם על העובר וגם על האבן פועל כוח המשפיע של הבורא שרצונו להטיב לנבראיו והוא חייב להעביר את כל הבריאה למצב הסופי והוא עושה את זה. לא שההתפתחות שלנו תלויה רק בנו, לא. יש כוח האור שפועל, רק שאם הוא יפעל זו תהיה דרך ייסורים, ואם אנחנו נשתתף בזה זו תהיה דרך האור.

שאלה: הרבה פעמים דיברנו על זה שהדתיים נמצאים בדומם דקדושה. כדי שאנחנו נגיע לדרגה הזאת, איך אנחנו צריכים לעלות מעל הדרגה של הדומם ולהגיע לקיום מצוות וכן הלאה?

אנחנו לא צריכים להגיע לדרגה הזאת. אנחנו דיברנו פשוט שזה דבר שלא מתפתח, בשביל מה לנו להגיע לזה, כדי להישאר שם, להיכנס לאיזו הקפאה? לא. ההתפתחות שלנו היא שאנחנו מטפלים בכוונה, הכול תלוי בכוונה. ולכן אנחנו לא שייכים לדרגת דומם דקדושה. ישנם כאלה שעדיין אין להם דחף להתפתחות אישית ואז הם נמצאים, או בדומם או בדומם דקדושה. שני המצבים האלו שעדיין לא זכו להתפתחות.

שאלה: אם אני מתפלל עבור החברים, אז אני צריך לקבל איזו תשובה או שמספיק לי לדעת שהבורא נהנה מזה?

עבור מה אתה מתפלל? אתה צריך לדעת וודאי. יש עליית התפילה ויש עניית התפילה. אלה דברים שצריכים להיות מובנים לי. אני צריך להיות בעבודה, זה נקרא עבודה רוחנית, שאני גם מעלה מ"ן ואני מקבל מ"ד וממשיך להעלות את המ"ן הבא וכך כל פעם בכזאת סירקולציה.

שאלה: האם הרצון לקבל, עם כל ההתפתחות שאנחנו עוברים במסגרת העשירייה, יוכל להרגיש יותר ממה שכוונה דלהשפיע, זאת אומרת שאנחנו נוכל פעם להרגיש את תכונת ההשפעה?

כן, וודאי, אני מקווה שבקרוב.

שאלה: אמרת כמה פעמים שאם אנחנו נארגן את עצמנו בצורה נכונה, למה אתה מתכוון שנתארגן בצורה נכונה, האם אנחנו עושים את זה?

זו עשירייה, אין יותר. אנחנו צריכים להשפיע לבורא, אנחנו צריכים לנהל את הבורא, זה נקרא נצחוני בניי. אנחנו צריכים לנהל את הבורא שהוא כל הזמן יתקן אותנו, כל הזמן יעבוד עלינו, כל הזמן ידחוף אותנו קדימה, ימשוך אותנו קדימה, אז אנחנו צריכים להשפיע עליו כל הזמן. להשפיע לבורא אפשר רק לפי השתוות הצורה. אני לא יכול לדפוק לו שם ולבקש, רק בתנאי שיש קשר בין התכונות. הקשר בין התכונות יכול להיות רק בתנאי שאני נמצא בסביבה והעשירייה מתארגנת איכשהו, פחות או יותר, שהיא כבר נמצאת בהשתוות עם הבורא.

במידה שהיא נמצאת בהשתוות עם הבורא, אז החסרונות שיש בה, שהם כבר חסרונות על מנת להשפיע בהשתוות עם הבורא במשהו, החסרונות האלו עוברים לבורא ואז מקבלים ממנו בחזרה את הכוח לממש את החסרונות האלו, וכך מתקדמים. זאת אומרת, העבודה שלי בקבוצה, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת השם". וכך אני כל הזמן עובד. אין לי שום אפשרות אחרת, כך כתוב בכל המקורות.

שאלה: אמרת שיש מ"ן ויש מ"ד ואנחנו צריכים להתמצא בזה. אנחנו לומדים איך לעלות מ"ן. איך לברר מה זה מ"ד, איך להבין מתי מגיע מ"ד, מה הקריטריונים?

אם אנחנו נעלה מ"ן בצורה נכונה, אנחנו גם נאתר את המ"ד, איך זה בא מהבורא. אני אתחיל להרגיש מה אני מקבל. זו השאלה, אמנם אני ביקשתי כדור אבל קיבלתי ספר גיאוגרפיה, יכול להיות. אז אנחנו צריכים לראות בתוך מה שקיבלנו, למה זה, האם זה לטובתנו? איך אנחנו צריכים להשתנות כדי לראות בזה ממש מתנה מהבורא. ולא שזה בא לנו כאילו ביחס לא טוב. אחרי שאנחנו עובדים בצורה נכונה עם העשירייה, אנחנו צריכים לראות שהעולם משתנה לטובתנו.

שאלה: האם הדומם זו הבחנה גשמית, זו דרגה בגשמיות?

דומם נקרא רצון לקבל שנמצא בכל הבריאה, חוץ מהבורא, והרצון לקבל בהדרגה מגיע להזדהות עם הבורא בצורה שלמה, שנקרא אדם, הדומה לבורא. ומאיפה זה מגיע? מדרגת הדומם. יש דומם, צומח, חי, מדבר, שהכול מתבסס על הדומם וממנו צומח יותר וחי יותר ומדבר יותר, עד שנעשה כמו אלוקים.

תלמיד: אבל דומם זה גשמיות. רוחניות מתחילה מהצומח.

כן, אבל גשמיות מה זה נקרא? זה רצון לקבל שעדיין לא מסוגל להשפיע. אמנם שבדרגות שורש, א', ב', ג', ד', בתוך הדומם הוא מתפתח למצב שהוא כן כבר רוצה כאילו להשפיע, כן רוצה להיוולד, אבל עדיין לא יכול. כמו שרוצה לצאת מהקרקע אבל עדיין לא יכול.

תלמיד: בעולם שלנו אנחנו מגדירים דומם כמשהו שאין בו חיים, בדומם אין חיים.

עדיין אין אבל מתחיל להיות כמו "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע". מאיפה מתחיל הזוהר, דווקא מזה.

תלמיד: אם להסתכל, נניח על ההתפתחות שלנו בעולם הגשמי, אז כשיש כמה אלמנטים בדומם שמתחברים פתאום ביחד, יש כאילו פחמן, חנקן, אנרגיה, פתאום מתחילים להיות חיים.

אתה יכול לחבר כמה שאתה רוצה. עד שלא תהיה איזו רוח, לא יצמח שום דבר. אלא אתה יכול להגיע למצב שיש שם קרינה, זה כמו כאילו חי, אבל הוא לא חי, זו בכל זאת פליטה מעודף כביכול של חלקיקים גשמיים. אבל צומח, אין דבר כזה, זה כבר ניצוץ הבורא שנמצא בתוך הדומם מביא אותו לדרגת הצומח. אצבע אלוקית יש כאן.

שאלה: השאלה האם בעבודה שלנו אנחנו גם צריכים לנסות לאתר את האלמנטים האלה המובחרים מתוך הדומם, שאנחנו חיים בו? כל החיים שלנו מלאים בהבחנות של דומם. לנסות לאתר איזה הבחנות שמהם יוכלו להיווצר חיים?

לא. איזה רצונות שבהם יהיו חיים? זה רצונות שבאדם בטוח, לא בדומם, צומח וחי. ובתוך האדם גם, לא מדומם שבאדם ולא צומח ולא חי אלא מדבר שבאדם, שהוא מחפש כבר את הכוח עליון, מהות החיים, מטרת החיים וכן הלאה. אז כאלו בני אדם הם כבר מגיעים לחכמת הקבלה. או שהם לא בחכמת הקבלה, נניח לא בדרגה האחרונה, אלא לפני זה, אז הם מחפשים רוחניות למיניהן, מיסטיקות ופסיכולוגיות עוד פחות מזה, פילוסופיות עוד פחות מזה וככה זה. גם אפילו מדע, שהחיפוש אחרי המדע זה גם, שאני מחפש את הסיבה לקיום. אולי לא קיום עצמי אבל בכל זאת. לכן כל הדברים האלה, כולל המדע, הדת הייתה מאוד מתנגדת לזה, כי זה בכל זאת חיפוש. ולא רצו שיתפתח המדע, אנחנו רואים את זה עד היום הזה שהם, איכשהו, אבל לא שהם מכבדים את זה כי זה חיפוש, זו יציאה מהדומם.

תלמיד: איך אנחנו בעבודה בעשירייה מפתחים ידע, ואיך מזה אנחנו יכולים להגיע להשפעה?

אני יכול לענות כך שהכול זה מתפתח בכל זאת בצורת הוויה ואור החכמה, אור ההכרה, הוא מגיע רק בדרגה ד' של הדומם.

שאלה: איפה דרגת הדומם, לאן היא שייכת במערכת ההוויה?

במערכת הוויה דרגת הדומם היא נמצאת רק בקוצו של יוד, בד' בחינות דאור ישר, איפה שנמצא הרצון לקבל הגולמי ואחר כך עליו משפיע האור והוא הופך להיות כבר לרצון לקבל הגדול על ידי המאור ואחר כך כבר יוצאת ממנו בחינה ב', שזו בינה. אז בהוויה אפשר להגיד שהרצון לקבל בעצמו, הגולמי, הוא נמצא בתשתית של כל ההוויה, רק השאלה עד כמה שהוויה הזאת היא מתפתחת מתוך הדומם הזה? אז י-ה-ו-ה, איך שזה מתפתח מתוך הדומם. אבל בכל הדרגות האלה הדומם הוא נמצא בתשתית של כל דרגה, של כל מצב.

שאלה: נקודת המעבר מדרגה לדרגה, נניח מדומם לצומח, איפה שהבורא פועל ועושה את המהפך, אפשר להגיד שכל פעם זה נקודה בלתי תלוי מהסביבה?

איך זה יכול להיות לא תלוי בסביבה?

תלמיד: אני פשוט מתאר לעצמי את דרגת המדבר, במאמר יותר מאוחר כתוב, שזו נקודה בלתי תלוי מהסביבה.

לא, הוא מגיע להתפתחות כזאת, זה כבר אחר כך.

קריין: דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו." זה ברור? אין רשות בפני עצמו, אלא. "אלא רשות של בעל הבית עליו." כולו נמצא בשליטת העליון. "והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית." מבין או לא מבין מאיפה רצון, או שהוא חושב שזה הרצון שלו, או שהוא חושב שהרצון של בעל הבית, זה לא חשוב, הוא חייב למלאות אותו. "לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו"," זאת אומרת שהוא רוצה להיטיב לנבראיו, ליהנות, זה הרצון שלו. אתם יכולים להתלונן על זה ולהגיד שהוא רוצה להיטיב אז אני אשם? אבל ככה הוא ברא. בצורה הכרחית, מחויבת. "היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

כן. ככה בעל הבית רוצה. שלכל אחד יהיה רצון לקבל המושלם.

תלמיד: אני רוצה לסדר לתלמידים קצת ממה שהבנתי. תקן אותי אם אני טועה, או שזה בסדר.

אחד, שליטת הבורא בלי ידיעת האדם. שתיים, שמתחילות שאלות על מהות ואי סיפוק מהחיים שמוביל אותו לסביבה, לחיפוש סביבה. שלוש, הכרה שהבורא שולט דרך הרצון לקבל, זו כבר ההכרה. וארבע, השנאה לאותו יצר הרע, שכבר מגלה אותו כרע, כי מפריד אותו מהבורא וההגעה לבקשה לשינוי הטבע שברא. זה פחות או יותר מה שאנחנו רוצים להעביר לתלמידים?

כן, רק שזה דרך העשירייה.

תלמיד: הסביבה, זה בשתיים.

כן אבל אתה כתבת בשתיים ואחר כך אתה עזבת.

תלמיד: כי משם זה כבר רק בסביבה, אין מקום אחר, זה ברור.

בסדר.

תלמיד: אז זה נכון ככה להגיד?

בינתיים כן.

תלמיד: משהו חסר בזה?

אתה תגלה.

תלמיד: מה שהוא כותב פה בפסקה הזו, שהוא הטביע את הטבע, זה הטבע ליהנות, זה מה שהוא הטביע בתוך הרצון לקבל.

כן נכון.

תלמיד: אי אפשר לשנות את זה, זה מה שקורה.

אי אפשר.

תלמיד: מה שכן משתנה זה היחס, היחס לכוח העליון, הכוונה. זו הבעיה היחידה שיש.

כן.

תלמיד: אין טעם לשנות את זה, ממה אתה נהנה?

יופי, זה בדיוק העניין, ממי אני נהנה, או ממה אני נהנה, או ליתר דיוק למי אני מהנה?

תלמיד: בדיוק.

יפה. טוב.

תלמיד: זה מה שאנחנו מנסים כל הזמן לברר פה במשך שעה שלמה.

כן, אז מה אם שעה. אפילו חודש. אבל זה מהות העניין. בסדר, מה לעשות? אתה חושב שאם היינו דנים בזה לפני שנה או שנתיים זה היה. היום ביררנו את הדברים האלה קצת יותר לעומק. אנחנו לא נלך הלאה, אנחנו נמצאים בדומם ונישאר בינתיים עד שבאמת נתחיל להרגיש שצריכים לצאת.

סדנה

מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב לצומח? מה עוד חסר לנו בהכרת הרע בדומם? מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתארגן בדומם, בדרגת דומם שזה בטוח בה אנחנו נמצאים בדרגה הזאת, ואיך אנחנו מתקרבים לצומח, להיות צומח? איך אנחנו מקבלים כוח עליון? כי זו תוספת הרוחנית שחייבת לבוא אלינו ולהתלבש בנו, איך אנחנו את זה מקבלים ומממשים?

*

מה זה נקרא הכרת הרע שבדומם? מה הרע שאנחנו צריכים להכיר שבדרגת הדומם?

*

מתי אנחנו מגלים שהבורא שולט עלינו בדרגת הדומם? מתי ובמה אנחנו מגלים שהבורא שולט בנו בדרגת הדומם?

*

שאלה: למה המינרל נקרא הרצון לקבל?

גם אטום נקרא רצון לקבל, כי הוא רוצה להחזיק את עצמו, הוא רוצה לשמור את המבנה שלו, הוא רוצה לשמור את הטבע שלו, הטקסטורה שלו, את הכול. כל חלקיק וחלקיק הוא קיים מפני שהוא מחזיק את עצמו, יש לו טבע משלו. הוא מתנגד שישברו אותו, תראה מה שאנחנו עושים עם החלקיקים, אנחנו בונים מאיצים. יש שם אנרגיה עצומה כדי לפוצץ את החלקיקים האלו ולראות ממה הם מורכבים. זו אנרגיה מאוד מאוד גבוהה צריכה להיות.

תראו עד כמה שרצון לקבל שהבורא הטביע בחלקים האלו, הוא רצון לקבל חזק, שאנחנו צריכים ממש בכוחות אדירים לפוצץ אותם כדי ללמוד מה בפנים, ממה הם מורכבים. אנחנו סך הכול לומדים מה הבורא החדיר בתוך הבריאה. ולכן זה רצון לקבל מאוד גדול. ההיפך, כמה שהחומר הוא פשוט, אז הרצון לקבל בו הוא יותר גדול. כמה שהוא יותר מתפתח, אז הרצון לקבל שלו יותר מורכב ומתוך שהוא מורכב יותר, אז הוא חלש יותר, אז הוא כבר לא יכול לשלוט על עצמו. עד כדי כך, שבאלמנטים הכבדים, שם יש לנו כבר תופעה שהם פולטים את הקרינה, מתפרקים לחלקים. לא יכולים כל כך להחזיק את עצמם.

זאת אומרת הדומם דדומם דדומם הפרימיטיבי ביותר הוא החזק ביותר, יש בו כוח הבורא החזק. ככה זה עובד. ולכן האדם, כמה שהוא מפותח יותר אז הוא נמצא יותר בספקות, בבעיות, בעליות, ירידות, מה שאין כן דומם, ודומם דקדושה זה בכלל, הוא קבור, הוא כבר זהו, לא משתנה. הוא נכנס להקפאה, עושה את עצמו, מכניס את עצמו להקפאה, אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו, ושום דבר לא מזיז לו, מה שיהיה יהיה.

ובמיוחד אנחנו רואים את זה על עם ישראל, שהם התרגלו לחינוך כזה, שלא מזיז אפילו לא דתיים, גם חילונים, הכול בסדר גמור, נמשיך מה שיש. זה כוח הבורא שהחדיר בהם את התכונות האלה קשה מאוד להתעלות מעליהם.

שאלה: מה מביא את האדם לחיפוש, האם כאשר הוא כבר נהנה מכל מה שיש, או כאשר הוא מנסה לספק את הרצון לקבל ולא מצליח?

אין דבר כזה שכל מה שיש יש לו, והוא לא רוצה שום דבר ובכל זאת יוצא לחיפוש. יציאה לחיפוש זה נקרא שאין לו משהו. חיסרון זה מה שדוחף את האדם לחיפוש. חיסרון.

שאלה: האם אפשר להשוות את המצב של דומם לעובר?

לא. עובר הוא מתפתח. אמנם הוא שומר את עצמו כל פעם בתנאים שמכתיבים לו מלמעלה, אבל זו כבר צורת ההתפתחות. אפשר לדמות עובר לצומח. אחר כך נלמד, אני לא רוצה עכשיו לקפוץ.

שאלה: ההבחנה שאת חוסר היכולת לעבוד לזולתו הוא מקבל מהעליון, האם זו הבחנה שמגיעה מהבחינה הזאת?

חוסר יכולת לעבוד לזולתו זה מתוך זה שאין לו עדיין את כוח הבורא שבו. הבורא החדיר לו רצון לקבל ולא נתן לו, לא הוסיף לו מהרצון להשפיע. לכן לא יכול לעבוד לזולתו.

הכול מקבלים מלמעלה. רצון לקבל קיבלנו, הבורא גם פיתח את הרצון לקבל שבנו עד שראינו עד כמה הוא ניזוק ואנחנו רוצים לצאת ממנו. עכשיו השאלה, איך אנחנו מקבלים את כוח ההשפעה.

תלמיד: האם הוא מבחין בבחינת דומם בסופה?

בסופה כן. בסופה אני מבחין שדומם זה לא בסדר, שזה לא מספיק לי, שאני רוצה להתפתח. והדומם מחזיק אותי בזה ואני נמצא בגלות, אני נמצא במצוק, נמצא בצינוק, אני נמצא במצב שאני חייב לברוח.

המצבים האלה, דומם, צומח, חי, מדבר, בכל דומם יש דצמח"ם, בצומח דצח"ם ובחי דצח"ם, יש בכל דבר. מתי העובר מתחיל להיוולד? כשהוא מרגיש שהוא נמצא במצב שלא מסוגל. כל פעם זו אותה שאלה, אותו מצב. או מדומם לצומח שלא מסוגל להישאר, או בין צומח לחי שלא מסוגל להישאר בדרגת הצומח, שהוא עובר. או מחי למדבר, שהוא לא מסוגל להיות רק "כשור לעול וחמור למשא" בצורת חי. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שזאת התפתחות להיות צומח יחסית לדומם, מצד שני הדומם הוא הסיבה לצומח, זאת אומרת שהדומם יותר עליון.

למה הוא עליון אם הוא סיבה, אם כולנו צומחים ממטה למעלה? למה הוא יותר עליון?

תלמיד: הדומם הוא הסיבה.

סיבה, שממנו כולנו צומחים, הוא יסוד. בכל דבר שאני מתפתח, העיקר בשבילי קודם כל להיות דומם. בכל מדרגה שאני בה, אני רוצה להיות דומם, להישאר בזה. למדתי נניח להיות חשמלאי, אני רוצה להישאר להיות חשמלאי קודם כל, כי זו בשבילי השגה, דרגה, משהו, איזה סטאטוס יפה, נכון, חדש. רוצה להישאר. אבל אחר כך מתפתח בי צומח, חי, מדבר, מתפתחות בי תכונות חדשות וכל פעם אני כך עושה. אבל כל מדרגה מתחילה מהדומם של אותה מדרגה. אני לא רוצה להשתנות, אני רוצה קודם כל להקפיא את עצמי להיות בזה. זה נקרא לתפוס אותה, ממש לנעול את עצמי עליה.

תלמיד: מה שאתה אומר זה ששניהם חשובים, שאין צומח בלי דומם ואין דומם בלי צומח.

כן. ככה זה.

שאלה: במצב של דומם, האם ניתן לבנות פרצוף בלעבוד עם אור חוזר, אור חסדים?

לא. כי אין לי כוח השפעה, אני לא יכול. במצב של דומם אני עובר הרבה מצבים, אמנם אני רוצה בסופו של דבר להגיע להשפעה, אבל אין לי עדיין. אין.

שאלה: כשאנחנו מדברים ביחס לעשירייה, מה זה עשירייה בדרגת דומם?

עשירייה בדרגת הדומם, שהיא נמצאת בעשירייה והיא עובדת על עצמה והיא משתדלת להגיע לגלות את כוח הבורא שיגדל אותה, שיטפח אותה, אבל עדיין היא לא מגלה את הכוח הזה שהוא ישלוט בה בצורה מספקת כדי לעלות מדרגת הדומם לדרגת הצומח. עדיין הכוח שהיא מקבלת מהבורא, וודאי שכל הכוחות באים משם, הכוח הזה מחזיק אותה, מעורר אותה, איכשהו מפתח אותה. אבל עדיין הוא לא השולט בתוך העשירייה עד כדי כך שהיא רוצה שרק הכוח הזה שישלוט בה, כוח ההשפעה, ואז היא נכללת, נדבקת לכוח ההשפעה הזה ועולה לדרגת הצומח. עדיין אין את זה.

שאלה: האם לבני ברוך ככלי יש איזשהו מסלול להתפתח מדומם, צומח, חי ומדבר?

ודאי שאנחנו מתפתחים כך. מה אתם חושבים, שאנחנו הולכים ללא תכנית? גם עכשיו אנחנו לומדים איזו תכנית יש לנו ובאיזו צורה, רק אני לא רוצה לדבר על התכנית ולבלבל אתכם בדרגות הבאות. אבל בעל הסולם פה ושם מסביר לנו. אנחנו צריכים להיכנס לעיבור בדרגה ראשונה, ואחר כך נלמד עיבור יניקה מוחין, עיבור יניקה מוחין, שיש לנו את המצבים האלו בכל מצב ומצב.

כשאתה שומע עיבור, יניקה, מוחין, אתה יכול להבין שיש דומם בכל דרגה ודרגה ועליו אנחנו בונים צומח, חי, מדבר, שזה עיבור, יניקה, מוחין. כך אנחנו מתפתחים. או שאתה יכול להגיד, י' ואחר כך ה'-ו'-ה', שזה הכול בא מהדומם. אנחנו נקשור את הדברים האלה יחד. זו ההתפתחות שלנו.

כל הדרך שלנו היא כך מתחלקת למצבים הללו. וגם כל הדרך כולה, לא [רק] בכל מדרגה מדברים על עיבור, יניקה, מוחין, דומם, צומח, חי, מדבר, אלא כל הדרך היא דומם וצומח וחי ומדבר, ארבעה שלבים. זה מה שבעצם הוא רוצה כאן להעביר לנו במאמר הקצר.

שאלה: אחד ההבדלים בין הדומם לצומח זה שהצומח מתרבה. בעל הסולם מתאר את הקורל כבחינת מעבר. לא ברור מאיפה מגיע החומר הזה.

החומר מגיע מהדומם, כוח ההתפתחות מגיע מהצומח. ולכן הקורל הוא באמצע, בין דומם לצומח.

(סוף השיעור)