שיעור בוקר 05.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 479. מאמר "מצווה אחת"

קריין: אנחנו לומדים בכתבי בעל הסולם בעמ' 479, מאמר "מצווה אחת".

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...

אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

שאלה: לפני כן דברנו על ההבחנה של מה בן אדם עושה למען החברה. אם אצלנו בחברה חבר אומר שהוא משקיע את הזמן שלו להושיע את הנבראים, מתרגם שיעורים, האם זה לא נחשב שבזה הוא עושה פעולה רוחנית, אם הוא רוצה להיות צינור לכל האנושות?

יכול להיות שכן.

תלמיד: מה עושה פעולה גשמית לפעולה רוחנית?

אם הוא מתכוון באמת לטובת הבריות, אם במקום להשתמש ברצון לקבל שלו לטובת עצמו הוא משתמש ברצון שלו על מנת להשפיע לכולם כל טוב, אז זה נקרא שהוא נעשה אדם רוחני.

שאלה: מה זה מעשה טוב בדרגה של מדבר?

מעשה טוב בדרגה של מדבר זה כשהוא מתייחס לכל הנבראים כמו שהבורא מתייחס, אם אתה מתכוון לדרגה הכי גבוהה. זה נקרא שנמצא בדבקות בבורא, בהשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: מה זו מצווה?

מצווה היא ציווי מהבורא שאדם יהיה כמוהו, כמו שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלהיך".

תלמיד: הוא כותב להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, האם זו מצווה?

כן.

תלמיד: למה דווקא בכך שאני מכריע ביחס שלי את העולם לכף זכות זו מצווה? למה הבורא עשה את זה דווקא כך?

הבורא עשה הכול כדי לתת לבני האדם אפשרויות, הזדמנויות להתגבר על הרצון האגואיסטי שלהם שברא בהם, ושהם יגיעו דרך התגברות הזאת לכוונה ולפעולה על מנת להשפיע זה אל זה. כשהם מגיעים למצב כזה שבו הם משפיעים זה אל זה עד שאוהבים זה את זה, אז הם ממש נעשים דומים לבורא.

תלמיד: הבורא סידר לי חברים כדי שביחס שלי כלפיהם ארצה להכריע אותם לכף זכות, אבל זה רק כשלב ראשון. האם המטרה בסוף היא שעל פני זה אני אוכל להכריע לכף זכות דווקא את היחס לבורא?

הבורא הוא הכללי, כן.

שאלה: אני רוצה להמשיך לברר את הנושא על הפעולה הגשמית למען החברה. אם בפעולה עצמה יש תמיכה של הרצון לקבל, אז האם זו לא פעולה רוחנית?

אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: עושים פעולה למען החברה, אם יש בה תמיכה של הרצון לקבל, אם יש כבוד, משהו מעורב בזה, אז האם זו כבר לא פעולה רוחנית?

יכול להיות שכן.

תלמיד: האם אפשר לבדוק את זה כמו שאנחנו בודקים פעולה הכרחית? בפעולה הכרחית אנחנו אומרים שאם הייתה לך אפשרות לוותר על הדבר הזה, אז היית שמח להיפטר מזה.

כן, זה תלוי בצורת העביות שאתה משתמש.

שאלה: המורה שלך כתב ולא רק הוא, זה כתוב גם בעוד מקומות, שלא כולם נולדו עם כל הנרנח"י, לא כולם נולדו עם חמש בחינות, האם זה נכון?

אני לא יודע מה לענות, לכל אחד יש מקום בגמר התיקון.

תלמיד: אבל אם לא כולם נולדו עם חמשת החללים האלה, אז יש עוד כל מיני גמרי תיקון שהם לא מה שאנחנו מכוונים אליהם.

לא, לכולם יש מקום בגמר התיקון.

תלמיד: האם יש סוגים בגמר תיקון?

יש סוגים אבל כולם חייבים להגיע לזה.

שאלה: אם יש לבן אדם יותר מחמישה, אז הוא פחות ופחות תלוי בסביבה החיצונית שתשמור עליו בדרך?

העניין הוא שאנחנו עובדים לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע. זאת אומרת ככל שכל אחד יכול לעזור לאחרים אז הוא נעשה יותר גדול. לכן זה לא אותו חשבון כמו עם הכלים דקבלה.

תלמיד: אבל החיסרון עצמו יחייב אותו, ברמה כזאת שהוא פחות תלוי בסביבה החיצונית?

לא. דווקא הפוך. דרך זה שהוא מחבר לעצמו את כל הסביבה החיצונית ומשפיע דרכם לבורא, מקרב את כולם לבורא, זה בעצם השכר שלו.

תלמיד: אני לא דברתי על להשפיע, התכוונתי לתכונות מולדות. אמרת שאדם נולד מעצמו שאין לו, לא קשור להשפעה, נולדת עם זה, נולדת עם חיסרון מסוים, כלי מסוים, אז הכלי הזה מחולק לחמישה, לכל הנרנח"י.

כן.

תלמיד: הוא כותב שיש אנשים שלא נולדו עם כל הנרנח"י, לא עם כל החמישה, עם פחות?

אבל אחר כך בהתכללות עם כולם יכולים לקבל את כל הנרנח"י, יש התכללות.

תלמיד: עדיין הכלי שהם נולדו איתו לא משתנה, זה שהם מתכללים מזה - כן, יש לי התרשמות אבל לא שזה חי בהם, נמצא בהם, קיים בהם.

אני נולדתי בלי חוש למוזיקה, אבל אני חי בעולם שמשתמשים בו במוזיקה וביצירה הזאת.

תלמיד: אבל אתה נהנה ממנה.

נהנה ממשהו, כן, במשהו אני נכלל מזה.

תלמיד: אבל לא שזה חי בך, נמצא בך, קיים בך.

באיזו מידה נמצא. וככה זה כולנו, כולנו נכללים מכולם.

שאלה: אז אדם שיש בו את כל החמישה, נגיד כלי שיש בו את כל החמישה הוא פחות תלוי באנשים בשביל להגיע למטרה, לסוף.

ההיפך, יותר. כי דרכו עוברים כל חמשת צורות ההשפעה לכל העולם. בהשפעה זה ההיפך מאשר בקבלה.

תלמיד: אם נולדתי עם חמישה חלקים, חמשת הרצונות, חמישה חללים, אז החיסרון שבי יותר עוצמתי מבן אדם שאין לו את כל החמישה האלה.

נכון.

תלמיד: זה ישמור את אותו אדם שיש לו חמישה חלקים - בדרך, יותר מבן אדם שאין לו החמישה חלקים.

בינתיים. אבל אחר כך הוא ירצה גם להשתמש בכל החמישה חלקים האלה למרות שאין בו, כי הוא יראה את זה בכולם. כולנו נכללים זה מזה, ואז הוא יקנא בכולם ועל ידי קנאה, תאווה וכבוד הוא יקבל מהם את הכלים ויצטרך למלאת אותם.

תלמד: מה הכוונה למלאת אותם?

למלאת זה נקרא שאנחנו מתחברים ועוזרים זה לזה.

שאלה: לגבי הפצה. אדם שמשתתף בהפצה, לפי מה הוא בוחר איזה תפקיד יהיה לו בהפצה? זה יכול להיות נגיד לפי המקצוע שלו או דברים שהוא טוב בהם, שקיבל מהטבע שלו, או מצד שני איפה שיש לו הכי הרבה התגברות. איך בוחרים?

זה שייך לסודות המקצוע, אני לא יודע.

תלמיד: לפני כמה שנים אמרת שאתה זכית בזכות ההפצה?

כן.

תלמיד: כל תלמיד שגם רוצה, איך הוא יודע איפה לשלב את עצמו בהפצה?

לא יודע, גם אני לא ידעתי. רק זו הייתה ההזדמנות שלי, שאם אני אכתוב זה יתקבל.

תלמיד: איך חבר יכול לדעת שהוא במקום הנכון בהפצה?

אני לא יודע, זה נמצא באוויר. מישהו בא לזה ומישהו לא בא לזה. אתה שואל אותי על מוזה.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני עושה תפקיד מועיל בהפצה, גם מבחינת ההפצה וגם מבחינת ההתקדמות הרוחנית שלנו, כקבוצה?

צריך להתפלל לבורא שיפתח לך את ההבנה הזאת אם אתה כל כך רוצה, אם אתה שייך לזה, אם זה הגורל שלך.

תלמיד: נגיד שיש אנשים שיש להם מקצועות מאוד ייחודיים שהחברה צריכה אבל הם מעדיפים ללכת לעבוד במטבח. איך אפשר לעשות כך?

אני לא יודע, תשאל אותם.

תלמיד: האם אנחנו כחברה צריכים לבוא ולהגיד להם שיש להם את היכולות האלה ועליהם לעשות כך או אחרת?

כן, אתם יכולים לחייב אותם לעבוד במה שהחברה צריכה.

תלמיד: איפה היגיעה של האדם בהפצה?

חוץ מיגיעה חייב להיות מקום נכון לכל אדם, אחרת זה סתם יבלבל אחרים והוא ישרוף את הזמן שלו.

תלמיד: האם מקום נכון זה איפה שהאדם מרגיש שהוא יכול לתרום?

איפה שהוא יכול להועיל לאחרים.

תלמיד: אלו שאלות שהתעסקנו איתן הרבה במשך השנים, והגענו להבנה שחבר לא יכול לתת לרצון לקבל שלו לנהל את עצמו. הצרכים של הארגון שלנו, של המפעל, של החברה, הם צרכים מגוונים ורבים מאוד, לכן יש למקום הזה מנהל, מחלקת כוח אדם ומנהלי מחלקות. הכי נכון, אם באמת בן אדם רוצה לממש את הפוטנציאל שיש בו, אז שישים את עצמו לפני החברה ויגיד, "קחו אותי, תעשו ממני מה שאתם רוצים. איפה אני יכול להועיל? במה אני יכול לעזור?". ובטוח ששם הוא יהיה הכי אפקטיבי.

נכון.

שאלה: מה הופך פעולת הפצה לפעולה רוחנית? מה התנאי?

המטרה.

תלמיד: האם המטרה יכולה להיות או גשמית או רוחנית?

ודאי. אם אני מוציא ספרים כדי להרוויח עליהם כסף, אז זו מטרה גשמית.

תלמיד: אבל המטרה מוגדרת על ידי כל החברה, הארגון שלנו. אם בן אדם עובד בהפצה לפי התנאים שאיתם הוא נולד, אז עדיין אמרנו שחסר פה משהו כדי שזו באמת תהיה פעולה רוחנית. מצד האדם, מה התנאי שמה שהוא עושה זאת תהיה פעולה רוחנית?

המטרה שלו, הכוונה שלו, בשביל מה הוא עושה את זה, מה הוא רוצה להשיג בחיים שלו.

תלמיד: איך אפשר לוודא שזאת באמת המטרה? אני לא מכיר מישהו שעושה פה הפצה ולא למען המטרה הרוחנית. האם יכול להיות שטועים בזה?

הוא גדל והוא כל פעם בודק את המטרה שלו, את הכוונות שלו, עד כמה הן נכונות ולא.

תלמיד: איך אפשר להיעזר בחברה כדי לוודא את זה?

אתם שואלים שאלות באוויר. איך אפשר? תנסה.

תלמיד: מפחיד לגשת עכשיו לפעולת הפצה ולא לעשות אותה לכיוון המטרה. אני רוצה לוודא שאנחנו מחזיקים בזה מאוד חזק לפני שאנחנו ניגשים לכל פעולת הפצה.

אם אתה עושה את זה מתוך החברה, מתוך החיבור, מתוך הבירור עם החברים כל פעם, אז בדרך כלל אתה לא טועה.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה שני דברים שאדם עושה, או הכרחיות או להושיע נדכאים. איפה נמצאת כל העשירייה בתוך שתי הפעולות האלה? הוא לא מזכיר את זה. ממה שקרה פה בשעתיים האחרונות שאנחנו מדברים, נשמע שדווקא האזור הזה של העבודה עם החברים בעשירייה זה הדבר שמקפיץ אותי למדרגה הרוחנית מתוך כל העבודה הגשמית. למה הוא לא כותב לעבוד עם החברים?

לעבוד עם החברים זה דבר מצומצם שקורה בחברה מיוחדת, וכאן הוא כותב על כלל האנושות, על העולם. אתה מבין את זה או לא? תקרא מה שהוא כותב.

תלמיד אני מבין. אני מנסה לקחת מפה משהו בשבילנו, לא בשביל העולם, איך אנחנו מתקדמים. אז יש לי כרגע שני דברים שאני יכול לעשות, הכרחיות ולהושיע נדכאים, ויש לי את העשירייה באמצע, ביניהם. ממה שאני שמעתי ממך היום בשיעור, המקום שייתן לי את ההתקדמות הרוחנית בכיוון הנכון הוא דווקא לעבוד עם החברים בעשירייה, בטח לא הכרחיות, ובטח לא להושיע נדכאים שיכול נורא לבלבל. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: על כל השאלות בענייני הפצה יש את התשובות בספרון "עת לעשות" שאתה כתבת. את כל התשובות אפשר למצוא שם.

(סוף השיעור)