שיעור בוקר 24.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נמצאים עדיין בנושא הזה "להתבטל לעליון". בשבילנו צריך להבין שלהתבטל לעליון זה להתבטל כלפי הקבוצה, כלפי החבר, כלפי הכלי העולמי, כלפי הבורא, וככה בהדרגה. כי רק באותה המידה שאנחנו מתבטלים לעליון, שהוא נעשה כלפיי העליון, החבר, הקבוצה, בני ברוך כולו ובורא, אז באותה ההתבטלות, באותו הרצון שאני מקבל מהם, שאני נכלל ברצון שלהם, שם באותו הרצון אני מקבל קשר עם הבורא. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת". שבתוך הקבוצה, שם אם אני נכלל, במידה הזאת שאני נכלל בה, שם אני נכלל בבורא. אני נפגש עימו, אני מתחיל להרגיש אותו, וכך בחומר, בכלי, ברצון של הקבוצה, אנחנו מתחילים אני והבורא להיות מקושרים יחד. הקבוצה אז מורגשת ומובנת לי כשכינה, זה סכום הרצונות שלנו שאני נכלל בהם, מתבטל כלפיהם ולכן נכלל בהם. והבורא הוא כשוכן, שוכן בתוך השכינה, האור, הכוח, המהות שממלאה את החיבור בינינו. וכך אנחנו מגיעים להכרת הרוחניות, לקשר עם האלוהות.

לכן כל פעם כשאנחנו בודקים את עצמנו, חשובים לנו כאן שני דברים. כמה שאני חושב על עצמי שזה נקרא עביות, כמה שאני מוכן להתעלות מעל עצמי שזה נקרא צמצום, כמה שאני נכלל בעשירייה, בקבוצה, שכבר העביות שלי הופכת להיות לזכות, ולפי זה אני כבר מוכן להתחיל להזדהות עם הבורא. הנטייה שלי להשפיע, להתכלל בחברה, זו ממש נטייה להשפיע ולהתכלל בבורא. זה לפי "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא", שכך אנחנו מקבלים את גילוי הבורא בתוך החיבור בינינו. לכן להתבטל כלפי העליון זו בעצם כל העבודה שלנו.

כל יום ויום אנחנו צריכים לבדוק עד כמה אנחנו הפוכים, רחוקים, יותר עבים, יותר אפלים, טיפשים, אטומים לכל מה שחכמת הקבלה מדברת. ולפי זה, דווקא לפי העביות הזאת, במיוחד אחרי מאמץ שאני נמצא בפגישה עם החברים, אז אני מתחיל להרגיש כמה זה מעלה אותי כשאני נכלל בהם, ולפי ההתבטלות שלי כלפיהם שם אני מוצא את המדרגה הרוחנית שלי, את הכלי הרוחני שלי. ובהתכללות שלי בתוך החברים, מתוך הרצון שלי לרצון שלהם, שם אני מתחיל להרגיש את העולם העליון שלי. כך אנחנו מתקדמים יותר ויותר.

אלה דברים מאוד מאוד לא פשוטים, כי זה לא עובר בשכל, אלא זה חייב לעבור ברגש שלנו בצורה שאנחנו כל פעם צריכים להחליט מחדש שכך צריך להיות, וכל פעם אנחנו עוברים מצבים מנוגדים. אבל מה לעשות, זאת העבודה שלנו בעולם הזה, שנעבור את כל המצבים האלו מהעולם הזה לעולם העליון כמה שאפשר יותר ויותר ויותר. וצריכים להודות לבורא שנותן לנו כאלו הזדמנויות ומלמד אותנו איך לעשות זאת, עביות, צמצום, מסך, נטייה לעשות השפעה דרך הקבוצה לבורא, וכך אנחנו בונים את הכלי הרוחני שלנו.

נמשיך לפי מה שכותב לנו רב"ש.

שאלה: אמרת שבמידה שבה אני מוכן להתכלל ברצון של החבר שם אני מגלה את המדרגה הרוחנית שלי.

אבל לפני זה אין לי שום רצון להידבק ולחשוב עליהם ואני חושב רק על עצמי. כאני מתעורר באיזה רגע אז אני חושב רק על עצמי, איפה אני, מה איתי וכן הלאה. אחר כך אני מתחיל לקשור את כל הדברים האלה למערכת הבריאה. ואז אני מבין שאין לי שום סיכוי לצאת מעצמי, ממצבי למצב יותר עליון, אלא רק על ידי זה שאני אתחבר עם החברים, ודווקא בזכות שלהם, בכוח שלהם, שהם ירימו אותי כמו מאיזה בור החוצה, כך על ידי הערבות בינינו אנחנו נוכל כך לעזור כולם לכל אחד. וכך אני לאט לאט מגיע להרגשת המערכת ונכלל בשיעור, וכך מתקדמים.

אבל קודם כל ממצב שאני מנותק מכולם, למצב שאני לאט לאט מתקרב לזה שיש לי חברה, ועל ידי החברה אני יכול להעלות את עצמי מעל מנת לקבל ממש לקצת חיבור, קצת להשפיע, להכרת הכוח העליון מה זה יכול להיות, איפה אני אחפש אותו, ואני מחפש אותו בקשר בינינו ששם הוא נסתר, וכך מתקדמים. זה לוקח זמן, הרבה זמן, חודשים חודשים, עד שזה יתברר יותר.

שאלה: אחרי שעשיתי מאמץ והתגברות על עצמי ואני נכלל ברצון של החברים, במה מתבטאת העבודה הזו עם הרצונות שלהם? אני צריך לחבר ביניהם, להעביר את זה לבורא איכשהו, לבקש מהבורא בשבילם, מה אני צריך לעשות?

זה יתגלה לך לפי המצב שאתה עובר ויש בזה הרבה אופנים. או שאתה מבקש על החיבור ביניהם, שאתה תהיה כלול בהם, שאתה תוכל לדחוף את כל הקבוצה כלפי הבורא. או שאתה מחפש שהבורא ישפיע עליך דרך הקבוצה. יש בזה הרבה מצבים. זה יתגלה לך לפי המאמץ שלך בעבודה. העיקר "ישראל אורייתא קוב"ה", כל פעם לאתר את הדברים האלה בצורה נכונה, עד כמה אני דרך הקבוצה מתקשר לבורא ומאתר שהבורא מתקשר אליי, גם דרך הקבוצה. שהפס הזה, הצינור הזה יהיה יותר ויותר ברור לי, למרות שבכל פעם אני מתחיל בו מחדש, מזה ששום דבר לא קיים, אלא אני נמצא בתוך בור עמוק, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ואני נעשה יותר מנותק מהמציאות הרוחנית.

שאלה: מה קורה בדיוק כשאנחנו עוברים מעביות לצמצום ואחרי זה עוברים למסך, מה זה המעבר הזה למסך, מה המשמעות שלו בעבודה שלנו, מה עושים בדיוק?

אנחנו מקבלים מלמעלה מהבורא כוחות שעוזרים לנו להתחבר בינינו ולהיות בחיבור שלנו, בחשיבות החיבור שלנו יותר מחשיבות האגו שבכל אחד ואחד, ואז אנחנו נלחמים כמו עם אויב, כולנו, עם האגו שלנו, וכך אנחנו מתחילים להיות מיוצבים מול הבורא.

שאלה: אמרת שלהתבטל לחברים צריך להרגיש את זה בהרגשה, אבל בינתיים מה שאני עושה זה שאני מחזיק בהם כל הזמן שיהיו בדבקות, וביחס מה שנקרא למקום, לשכינה, שהם נמצאים שם. אבל זה לא בהרגשה, זה במאמצים, ביגיעה, בשכל, בתפיסה.

אבל איפה אתה כלפיהם? זה שהם מחזיקים, נמצאים בדביקות, נמצאים קשורים לבורא, שאתה מתאר את זה ככה זה בסדר, אבל איפה אתה כלפי החברים?

תלמיד: אני רואה את עצמי, "עיניים לי ולא אראה", בינתיים אני לא רואה אותם בדבקות ובעליונים. מה בדיוק התפקיד שלי כרגע אם אני עדיין לא מרגיש את זה, איפה אני כלפיהם? כמובן שגם אני נמצא שם אבל אני לא רואה את זה, אני לא מרגיש את זה. מה צריך להיות היחס שלי בתפיסה הזאת כל הזמן?

היחס שלי בתפיסה הזאת הוא שאני רוצה כל יום ויום לגלות יותר ויותר שזה העוגן שלי, שככל שאני נכלל ביניהם, מתבטל ביניהם, וזה יכול להיות כמו רבי יוסי בן קיסמא עם התלמידים שלו הקטנים, המתחילים, זה לא שייך אחד לשני כי הכול מערכת של הבורא, אז יוצא שאני כל יום יותר ויותר רואה שאני יכול לצאת מעלי רק על ידי זה שאני מחזיק בהם. ולהתקרב לבורא, ככול שאני נכלל בהם כך אני יוצא מעצמי, נכלל בהם ואחר כך בתוכם אני נכלל בבורא. אני קראתי על זה הרבה שנים, דיברתי על זה הרבה, שמעתי על זה הרבה, אבל עכשיו אני משתדל לגלות שככה זה באמת בפועל.

תלמיד: איך אני משתדל, על ידי התפילה, על ידי ההשתוקקות?

כל מה שאתה מסוגל. נניח שאתה מתעורר מהשינה, תראה את עצמך איפה אתה נמצא וכמה שמזה אתה מגיע להרגשה, לכוונה הכי נכונה, דרך זה שאתה מגלה את הייאוש שלך, את הניתוק שלך, את חוסר האונים. איפה אתה נמצא? איך אתה מתעורר? איך אתה מתקשר למשהו כדי להציל את עצמך מבור עמוק שחור של האגו שלך ואתה לא יכול להתנתק ממנו?

אבל אחר כך אתה מבין, אני לא יכול לצאת מהאגו שלי, אבל אולי אני יכול להתנתק ממנו כאילו שהוא לא קיים. אז אני אתכלל עם החברים כי עשיתי את זה כמה פעמים וראיתי איך זה עובד. ואז אתה מתחיל להתקשר או שאתה מתחיל לקרוא פסוקים שלנו, כל מיני אמצעים שעוזרים לך בכל זאת להתכלל בכלי הכללי, בחברה, בעשירייה. וכך אתה רואה שעל ידי זה שאתה נכלל בהם, כמה שאתה מתנתק מעצמך ונכלל בהם, אתה יכול באמת להוציא את עצמך מהמחשבות והרצונות של האגו שלך לדבר יותר נעלה, למצב, לרמה יותר גבוהה. וכך מיום ליום. ואתה תתחיל להרגיש עד כמה המעלית הזאת עובדת. והכול מתגלה בדרך. אבל בכיוון "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא" שם אתה מוצא את כל המרכיבים של העולם העליון, וזה עובד עד גמר התיקון.

ודאי שבצורות שונות מתגלים כוחות אנטי יותר גדולים שנקראים קליפות למיניהן והפרעות, ומתגלים כוחות עליונים שמושכים אותך למעלה, וזה כבר עניין העולמות, אבל אתה כבר נמצא בהם. וזה אותו סגנון, אותו דבר כמו עכשיו, שאם אתה מגלה את עצמך יושב בתוך הרצון האגואיסטי שלך, ואחר כך אתה נכלל בחברה, אתה נכלל בהשתוקקות, בנטייה שלהם להתעלות, להתכלל בבורא, זה בעצם כל מה שיש לנו. או להיות שקוע בעביות או מעביות לצאת להזדככות, להתעלות, להשפעה. וכך כל פעם, רק הצורות שיתגלו לך יהיו יותר ויותר רוחניות. גם רוחניות במינוס, שזה הקליפות, וגם רוחניות בפלוס שזה כבר דרגות עליונות.

תלמיד: את המעלית הזו שציינת אני בונה על ידי המחשבה, על ידי זה שאני חושב כל הזמן על החברים שנמצאים בה?

בכוח. כל פעם שאתה מרגיש את עצמך שאתה נמצא בנפילה, בירידה, בחוסר אונים, בחוסר כיוון, אתה מיד מחפש איך אתה יכול להתכלל בקבוצה, ועל ידה, איך אתה מקבל דרגה רוחנית חדשה. זה יקרה גם כך וגם כך כי המערכת קיימת ואנחנו כולנו נמצאים בה, אלא מניתוק מהמעלית הזאת, לעלות מעצמי לעשירייה למען השפעה לבורא, זה פועל בכל אחד לפי שורש הנשמה שלו. אלו שיש להם נשמה כבדה קשה להם מאוד, אבל בכל זאת על ידי ההתכללות, ההתבטלות כלפי הקבוצה הם כולם עולים, לכן כתוב או "חברותא או מיתותא".

שאלה: אמרת קודם שבהתחלה אנחנו כאילו מוותרים על האגו ובאיזה שלב זה כאילו הופך לאמיתי, אתה רואה שבאמת זו התמונה האמיתית של העולם רק שאתה היית עיוור לזה כל השנים בגלל הרצון לקבל. איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את המעבר הזה מכאילו לבאמת?

רק על ידי ניסיון והתמדה. עוד חצי שנה, ועוד חצי שנה, אבל בכל זאת כל פעם, כל יום אתה גם צריך לעשות בירור, ביקורת, ואפילו לרשום לעצמך עם תאריך שכך וכך היום אתה מזהה הבחנות חדשות. תעשה כזה יומן, איזה הבחנות חדשות אתה מגלה היום ממצבים שאתה עובר.

תלמיד: כלומר בו זמנית גם לעבור את הדברים וגם להשקיף על עצמי מבחוץ ולנתח?

כן, ודאי.

שאלה: איך המאמצים הקבועים האלה להתעלות בביטול כלפי העשירייה יום אחרי יום בונים בנו מסך, ממה בנוי המסך?

המסך בנוי מהאור העליון שהבורא מאיר לנו, אור אין סוף, מהכתר דרך דרגת הבינה, ובינה מופיעה עם ההארה שלה על המלכות, על הרצון לקבל שלנו, ואז בתוך הרצון לקבל אנחנו מתחילים להרגיש איזשהו כוח הפוך מאיתנו שמופיע ונותן לנו אפשרות בשכל וברגש להבין שקיימת מציאות אחרת, מציאות שמחוצה לנו, אבל אנחנו מגלים אותה במידה שאנחנו כן יכולים במשהו להתקשר אליה, להשתוקק אליה ולעבוד עימה. מה שאנחנו מקבלים, מה שמתגלה בנו זה כוח השפעה, שזה חלק אלוה ממעל, ואנחנו מתחילים עם זה לעבוד. לאט לאט, זה לוקח זמן, אנחנו כמו ילדים קטנים שמתחילים להכיר את העולם.

שאלה: מה אני יכול לעשות, כדי להוציא את החברים שלי מהאגו?

על ידי דוגמה בלבד, אפילו בלי דיבורים. אל תדבר מעצמך. אתה יכול יחד איתם לקרוא פסוקים כמו שעכשיו אנחנו עושים, אבל על מה שאתה עובר, על מה שאתה חושב לא כדאי לדבר, כי בזה אתה יכול לבלבל אותם. מאיפה אתה יודע שאתה אומר משהו נכון וטוב? ואם אתה מבלבל אותם, זה מאוד מאוד לא לטובתך ואת זה אסור בכלל לעשות. הכי טוב אם אנחנו שקועים במקורות או בחיבור בינינו.

שאלה: מה זה נקרא שאני יוצא מעצמי ונכלל בחברים, נמצא בהם, איך זה קורה פרקטית, מה אני עושה?

כשאני פועל לא לפי הרצון שלי, לא לפי מה שבא לי, אלא לפי איך שהקבוצה והחברים חושבים ומחליטים. אני צריך קצת להתנתק מעצמי, לא לשמוע ולהרגיש רק את עצמי, אלא כמה שאפשר להתכלל בחברים ולהשתדל לתמוך בהם.

שאלה: אם חבר בעשירייה נופל תחת מה שנקרא "נשמה כבדה", האם העשירייה תלויה במצבו, הוא משפיע על כל העשירייה?

כן זה נכון. אם הנשמה היא כבדה, אז אומנם היא גבוהה ולכן היא כבדה, ואז היא יכולה באמת להשפיע על כל העשירייה וצריכים לראות מה לעשות במקרה כזה. לפעמים ממש לא יכולים להמשיך עם האדם הזה, כי הוא מאוד מאוד משפיע על כל העשירייה בצורה כזו, שממש מושך אותם מטה ומשפיע בצורה שלילית.

והקבוצה בעצמה צריכה גם לראות עד כמה למרות זאת היא עובדת עם הכוח הזה, וזה נקרא "עזר כנגדו", לעלות ולהתעלות עם החבר הזה הכבד. אבל, ישנם מצבים כאלו שאין ברירה וצריכים להרחיק אותו מהעשירייה, זה מקרים מאוד מיוחדים.

שאלה: בעבודה בעשירייה אנחנו מתקדמים דרך ביטול, אבל מהו התפקיד שלי כנגד כל חבר, בזה שאנחנו מתבטלים ביחד בעשירייה?

התפקיד שלי זה להתבטל לעשירייה ולתת דוגמה לכל החברים מצורת ההתבטלות שלי.

קריין: קטע מספר 43 כותב רב"ש.

"התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה והעבודה ובא לרב שידריך אותו.

ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. וזהו בלי דיבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שולחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה"."

(הרב"ש. 680. "התבטלות על דרך הבעל שם טוב")

"פה אל פה" זה ביטול מאוד גבוה, זה במסך משותף. לפי חכמת הקבלה אנחנו גם לומדים, שפה זה מקום המסך שבפרצוף הרוחני. אז אם כבר נמצאים במצב כזה, שגם התלמיד יכול להתכלל במסך של רבו, אז זה נקרא חיבור "פה אל פה". אבל לפחות צריכים להשתדל להגיע למצב של חיבור "פה לאוזן", ויש עוד כל מיני סוגים פחות מזה.

שאלה: אמרת שהכי טוב זה להיות שקועים במקורות או בחיבור בינינו. מה זה נקרא להיות שקועים בתוך החיבור בינינו?

כשאנחנו משתדלים למצוא כוחות בחיבור בינינו וכל הכוחות האלה יגרמו לנו להתעלות למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד ולהתכלל במטרה המשותפת של העשירייה.

כמו שאני מרגיש בכם, יש לנו פחד כביכול, שבזה האדם יכול לאבד את עצמיותו. אם אני נכלל בעשירייה אז מה קורה איתי? כאילו אני נעלם בזה. אז זה נכון שאני כביכול נעלם בזה, אבל דווקא אחרי שאני נכלל בזה, אני מוצא שם את הצורה הרוחנית שלי.

ולכן לא לפחד. אלא החברה צריכה דווקא לכבד ולעורר דברים כאלה, ההתכללות כזאת בעשירייה, עד שהאדם כביכול נעלם. זה נקרא "להתכלל בעליון". הקבוצה תמיד תהיה כלפינו כעליון ותמיד אנחנו נצטרך לעלות אליה, ואין לנו שום אפשרות אחרת להשיג מדרגות עליונות, אלא רק על ידי התכללות כל פעם בעשירייה שלנו, ואז אנחנו נקבל מהעשירייה כל פעם צורות יותר קשות להתכלל בה ובתוכנו גם נרגיש כוחות כאלו, שהם דוחים אותנו מהתכללות בעשירייה.

וזאת בעצם העבודה הרוחנית לאורך כל הדרך מכאן ועד גמר התיקון, שאנחנו כבר נכללים כולנו כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד", כל הנבראים בעשירייה אחת, זה נקרא "גמר תיקון". אבל בדרך, בהפרש בין הניתוק מהעשירייה והתכללות בעשירייה, אנחנו מגלים כל פעם כל מיני הבחנות שישנן בטבע הכללי, הגשמי והרוחני וזה באמת עניין המדרגות המאוד גדולות, עד כמה הן מאירות לנו, מתרשמות בנו. עוד נגלה את זה.

אבל מה אני רוצה להגיד, פשוט, מה שאני מדבר עכשיו, שתדעו שמזה אי אפשר לברוח. פעם היו זמנים כאלו שהמקובלים היו יכולים להגיע להשגות רוחניות אפילו לבד, או שניים ביחד. היתה תקופה של זוגות או עוד כל מיני [דברים] כאלה, אבל בזמננו אנחנו נמצאים בתקופה של התיקון הכללי. ולכן זה רק בעשיריות, רק בקבוצות גדולות, ועוד יותר גדולות ועוד יותר גדולות ואנחנו נצטרך עוד ועוד להתחבר, וכך להשיג את הבורא בקשר בינינו.

ככל שנתקשר בינינו יותר, זה נקרא "ברב עם הדרת מלך", ואז אנחנו נגלה יותר את הכוח העליון, כוח השפעה שרוכב על כוח הקבלה.

שאלה: צריך לברר בעשירייה עד כמה האדם נמצא במצב של קבוצה?

עדיין אין אף קבוצה שהיא יכולה להגיד שיש לה קשר פה אל פה. אפילו פה לאוזן. אנחנו מתקרבים לזה שיהיה לנו קשר פה לאוזן. אבל פה אל פה זה ממש מסך משותף, כשאתם תתחברו כעשירייה לרצון אחד, כוונה אחת, בורא אחד, ותהיו "כאיש אחד בלב אחד". זה עוד לא [קיים] אז כמה שתנסו להבין את זה, זה לא אפשרי, עד שזה יתגלה בכם.

אבל מפה לאוזן זה כן. כשאתם שומעים איך צריכים להיות מקושרים, ומשתדלים להיות מקושרים בכוח ההשפעה, באור החסדים שנמצא ביניכם, שאתם מבטלים זה את זה, משתחווים זה מול זה, וכך אתם אז מתחברים. אז פה לאוזן זה יכול להיות, אבל פה אל פה זו מטרה גבוהה מאוד, זה לפי המסך המשותף בין החברים.

שאלה: איך להרגיש את התשובות שאתה נותן לנו ולתפוס מה שאתה לא אומר לנו?

מתוך הניסיון. "אין חכם כבעל ניסיון". מה שאתם שומעים ממני אתם צריכים להשתדל לעבור את זה בהתחברות ביניכם. ואז, מתוך ההתחברות שלכם, אתם תבינו למה אני התכוונתי, וזה באמת יהיה הבנה במה שאני אומר. זאת אומרת לפני שאתם מגלים בקבוצה מצבים שאני אומר עליהם, אתם לא מבינים מה שאני אומר. ולפעמים זה לוקח זמן, חודשים על גבי חודשים, עד שאדם מגלה את זה בפועל.

ככה אנחנו גדלים, לזה ניתנו לנו החיים, שאנחנו נשקיע את עצמנו עד שסך הכול בגלגול הזה אנחנו נגיע לקשר עם האלוהות.

שאלה: ביטול בפני הרב קורה באמצעות כוח או באמצעות הדעת?

באיזה שכל אתה יכול כאן לבטל את עצמך ולהתקשר לחברים או לרב. אין לך לזה שום שכל, השכל שלנו לא עובד בצורה כזאת הוא רק עוזר בהתחלה. אבל אחר כך זה בכל זאת בצורת ההתגברות, רק בהתגברות על הרצון, על השכל, שאתה עובד כביכול נגד השכל.

שאלה: בקטע שקראנו זה רק רב או זה יכול להיות גם חבר?

יכול להיות שזה גם החבר, ויש מושג כזה "רב חבר" גם באמצע, גם זה וגם זה, אז תראו. העיקר שאתם תבררו ותקיימו מה שכותבים לנו מקובלים. הפסוקים האלו זה כמו שרוצים לכייל את הכלי המוזיקלי לפני שמתחילים לנגן עליו, זה הפסוקים האלה, שאנחנו נסדר כל הרגשות וכל התכונות שלנו לעת עתה, שאנחנו מסוגלים, שבהם אחר כך אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא והיחס שלו אלינו ואיך להתייחס אליו. לכן הפסוקים האלה זה כמו כיול המיתרים.

שאלה: הרגע דיברת על כך שאנחנו כביכול מפחדים להתמוסס בעשירייה. האם אתה יכול להסביר איך בכלל משתנים הרצונות ההשתוקקויות התשוקות של החבר לפני שהוא נכלל בעשירייה ואחרי, כי יש איזה בלבול סביב מה זה אומר להתמוסס בעשירייה?

זה שאני מגיע לעשירייה ובהתחלה אין לי שום יחס אליהם, אני רק קורא ושומע שחייב אני להתכלל איתם, כמה שאפשר, אחר כך אני מבין שאני חייב לקבל אותם בצורה פנימית, שהמטרות שלנו הן יהיו כמטרה אחת, שאנחנו משתוקקים אליה. אחר כך אני מתאר את עצמי שאנחנו עשירייה כמו מטפסים על ההר, וחייבים לעזור אחד לשני כי אי אפשר להגיע לפסגה אלא כולנו יחד. ולכן כל הצעדים שלנו צריכים להיות צעדים משותפים ואחרי שבצורה כזאת אנחנו מתקדמים ומטפסים יחד כולנו אל הפסגה, שיש לנו איזה קשר בינינו, ומרגישים שאין קשר ויש קשר ואין ויש, אז מתוך זה יש לנו יסוד שממנו אנחנו יכולים לפנות לבורא, שהוא יעזור לנו, כי אנחנו רואים שבעצמנו אין סיכוי שאנחנו נעלה. ואז אנחנו משתדלים להיות קשורים זה אל זה, זה לא בפה שצריכים לדבר על זה, אלא זה מבפנים, מתוך האדם שהוא כך מרגיש שהוא חייב כוח של כולם כדי להתכלל בכולם. ואחר כך כל אחד מתוך עצמו בכולם, ואז כל אחד כלול מכולם, ומתוך ההתכללות הזאת הם מגיעים למושג של אחד. ואז הם יכולים להתקשר לבורא ולהתחיל להתייחס אליו כמו לעליון כלפי הפרצוף, כי הם כבר בזה הופכים להיות פרצוף רוחני. ואז הם מרגישים שהם ביניהם זאת הנשמה. זאת אומרת יש בהם כבר כוח הבינה, כוח השפעה, שהם רוצים כולם להשפיע לבורא. ובמידה שהם כן רוצים להשפיע לבורא, אז הם מחפשים באיזו צורה הם יכולים להשפיע, ואז בהכרח מגלים שלהשפיע לבורא אפשר רק בתנאי שמקבלים ממנו, כי יש לו רק רצון להשפיע. וככול שהרצון להשפיע שלהם, יהיה דומה לרצון להשפיע של הבורא, אז כך הם יקבלו ממנו, וזה לא נקרא קבלה, כי הרצון שלהם בזה להשפיע לו, ולכן הפעולה היא הקבלה, אבל בעצם הכוונה היא נתינה, השפעה. וכך מתחילים להתקשר לבורא. צריכים להשתדל להמחיש את זה. אבל הדבר הזה קרוב לנו. אני אומר לכם זה קרוב. תנסו יותר ויותר להמחיש בפנים כמה שאפשר.

שאלה: באמצעות איזה כוחות אנחנו מתבטלים בפני העליון?

אם אנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא, וזה אפשר רק על ידי השפעה אליו, אנחנו, כמו שקראנו לא פעם, צריכים קודם להשתדל להגיע להשפעה לחברים. השפעה לחברים נותנת לנו להיות באיזה קשר בינינו, וכאן גם כל אחד לפי שורש הנשמה שלו. יש כאלה שזה קל להם, ויש כאלו שזה מאוד קשה להם. ואז בכל זאת אנחנו משתדלים, כל אחד לפי כוחו ולפי הסגנון של הנשמה שלו, בצורה כזאת יחד להתחבר כדי להשפיע לבורא. כך מתקדמים. ולהשתדל יום יום לעשות בירור, ביקורת, מדידה מה היום שונה בסגנון החיבור בינינו ובעוצמת החיבור בינינו לעומת אתמול וכמה אנחנו בזה מכוונים בעוצמה לבורא. אפילו שבזה אנחנו מרמים את עצמנו, בכל זאת בזה לעבוד, כמו ילדים קטנים שמשחקים במשחקים כדי להיות גדולים.

שאלה: זה שיש לאדם אישיות חזקה באופן טבעי וגם נטייה להוביל בעשירייה, אפילו אם הכוונה היא לטובת העשירייה, האם זה יכול להיות סימן לריחוק עצמו מהעשירייה או אולי לעביות?

אני חושב שהפעולה הכי טובה לעשירייה זה לעזור לעשירייה להתארגן בצורה גשמית. לעזור להתאסף, באיזו שעה, על ידי איזו תוכנת מחשב, או לעשות איזו סעודה וירטואלית. אנחנו רואים שיש כאלה מדינות שהקבוצות עושות סעודה פיזית יחד וכן הלאה. זאת אומרת הכי טוב אם אנשים עוזרים לעשירייה בצורה גשמית. ובצורה רוחנית, יש לנו פסוקים ואנחנו צריכים לממש אותם. אנחנו צריכים לקרוא את פסוקים ואם יש זמן אולי לקרוא אותם יחד במשך היום. וכל אחד ואחד יכול להגיד כמה מילים בלבד מה הוא רואה מהפסוק, אם יש לו מה להוסיף. אבל לא יותר מזה. השפעת האדם על הסביבה, על הקבוצה, יכולה להיות בזה שהוא נותן דוגמה בלי מילים כמה מתבטל כלפי הקבוצה בצורה מעשית.

אז יש כאלה שמסוגלים לזה יותר, יש כאלה שלא כל כך מסוגלים, יש כאלה שמצליחים יותר מצליחים פחות. אבל בכל זאת נטייה צריכה להיות כזאת.

שאלה: מה זה הדרכה בבחינת הכלל שנקרא אור מקיף?

הדרכה כללית שאנחנו מקבלים כולנו יחד, נקראת הדרכה מהאור המקיף.

שאלה: האם ההכוונה מהבורא שאני שומע דרך דברי החברים זו התקשרות פה לאוזן או שלב מקדים לכך?

אם אני משתדל להיות עם החבר בנטייה אחת, בכוונה אחת, אז נקרא שאני מתקרב אליו בקשר פה לאוזן. בינתיים, יש בזה הרבה מצבים.

שאלה: לאור זאת שכוחות הפירוד הולכים ומתגברים, מה החשיבות והיחס הנכון למסגרת שצריכה להיות לנו?

המסגרת צריכה להיות כמו סירה. בזה שאני נמצא בסירה ועובד עם כולם, אנחנו מגיעים לחוף מבטחים, למטרה. הקבוצה זה אותו הכלי, אותה הנשמה, אותו הכלי הרוחני שאנחנו אוספים משבירת הכלי דאדם הראשון, וכך אנחנו מגיעים לתיקון הכלי ולגילוי הבורא בכלי המתוקן.

תלמיד: האם מספיק לשמור על המסגרת או צריך כל פעם לחשוב איך להגדיל אותה?

צריכים כל הזמן לשמור על המסגרת ולהגדיל אותה. ודאי שלהגדיל, מסתם קבוצה של אוסף אנשים ועד מצב שאנחנו הופכים אותה לכלי רוחני. שאנחנו כבר לא רואים חברים, אנחנו מרגישים שאלה הנשמות, ספירות בתוך הפרצוף.

תלמיד: להגדיל, התכוונתי, היום יש לנו שלושה מפגשים ביום. האם צריך לעשות עוד דברים או שזה מספיק?

כתוב כך "טוב מעט בכוונה", יותר לדאוג לאיכות. אבל כמות חייבת להיות בכל זאת כמו שקבענו, יש שיעור בוקר ויש עוד שני מפגשים לפחות במשך היום. אם יכולים להוסיף, אתם יכולים להוסיף, בבקשה, אבל לפחות זה מה שיהיה.

קריין: קטע 44, כותב רב"ש.

"כל העבודה שלנו היא לתקן עצמנו עם כלים דהשפעה, שרק בכלים האלו האורות העליונים יכולים להתלבש, מטעם שיהיה השתוות הצורה בין האור והכלי, שהוא תיקון הצמצום, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נמצא, בידי אדם לתקן זה.

וזה נקרא שממהרים את קבלת המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה יכולים לעשות רק ע"י ביטול הרשות." למה הוא אומר לנו כך? כי בין כך ובין כך אתה תהיה בחיים האלו, בעולם הזה, ותעבור את כל השלבים רק על ידי כוח שמחייב אותך, וזה נקרא שלא מרצון אלא בדרך ייסורים. אבל אנחנו רוצים בעצמנו להגדיל את המטרה ולהגדיל את האמצעי. ובעצמנו למהר את ההתפתחות שלנו כך שכל הדרך תהיה לא בדרך ייסורים אלא בדרך הנכונה, בדרך האור, בדרך תורה, ולהגיע לזה מהר. ולכן נמצא ביד האדם לתקן, זה מצד אחד, מצד שני למהר את כל זה, וזה נקרא שממהרים את קבלת המטרה.

"שהיא להטיב לנבראיו. וזה יכולים לעשות רק ע"י ביטול הרשות." שאנחנו מבינים שזה נקרא להטיב לנבראיו "ורק אז יש מציאות שיקבל הכל מטעם דלהשפיע. אי לזאת, כשהקב"ה משפיע את השפע, הוא משפיע ל"עמו ונחלתו". כלומר, הכל נקרא שלו, ואין להתחתון שום רשות בפני עצמו, כנ"ל, מטעם שביטל את רשות עצמו, לכן "לא יטוש", אלא הוא משפיע ל"עמו ונחלתו".

מה שאין כן "לא זכו", כלומר שהם לא רוצים לבטל את רשותם, ואין הם ראויים לקבלת השפע, זה נקרא "בעתה", שאז הקב"ה עושה למען "שמו הגדול", ששמו של הקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן הוא משפיע להם מטעם טוב ומטיב, שזה נקרא "שמו הגדול"." 

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה" 1988)

וזה לא בהסכמה שלהם, אבל בכל זאת מתקדמים. אז יש דרך תורה ודרך ייסורים, והאמת שפשוט מתקדמים לאותה המטרה, רק כלפי האדם שמתקדם יש בזה שוני גדול. אם מסכים עם המטרה ועם הדרך, מבין אותה, מרגיש אותה, מחזק את עצמו על ידי הסביבה הנכונה, אז הוא מתקדם יחד עם הסביבה ומגיע למטרת הבריאה במהירות, זה נקרא דרך האור, דרך תורה. ואם לא רוצה, לא מצליח, לא מתקדם, אז מקדמים אותו כמו שאנחנו רואים את כל העולם, על ידי כל מיני ייסורים, שהם בורחים מהמכות האלו למכות האלו, מימין לשמאל. וככה זה, מי יודע עוד כמה זמן זה יקרה.

זאת אומרת, יש דרך שאדם רואה את המטרה איכשהו, על ידי מי זה בא אליו, לאן להתקדם, באיזו צורה להתקדם, בונה קבוצה שבה הוא מתקדם, ואז הוא מרגיש שהוא כן יכול למהר את התיקון והשגת המטרה. וישנם כאלה שהם חיים, כמו שאתמול דיברתי על זה בשיעור. אז בשביל מה הם חיים? הם מגלים עכשיו מיום ליום יותר ויותר עד כמה החיים שלהם נמצאים בחוסר אונים. הם לא יודעים בשביל מה נולדים, בשביל מה מולידים ילדים, בשביל מה חיים, מה קורה, אי אפשר לנסוע ממקום למקום, עוד מעט זה יהיה לגמרי עוד יותר גרוע. אנחנו חושבים בינתיים שזה כאילו זמני, יחד עם זה מגלים לנו שזה לא זמני, שזה יישאר. ועוד לא מספרים לנו כי עוד לא יודעים מה עוד מתגלה לנו באופק, כל מיני מזיקים למיניהם בכל מיני צורות.

זאת אומרת, הבורא פועל ברצון טוב לקדם אותנו להשתוות עימו, להזדהות עימו. אם אנחנו מקבלים את השיטה ומתחילים בעצמנו לעבוד לאותו כיוון, מה טוב. ואם לא, אז אותם הכוחות הטובים, הם הופכים להיות לכוחות רעים כביכול. כמו עם ילדים שלא רוצים לשמוע. נקווה שיהיה לנו שכל ואנחנו נתקדם נכון.

שאלה: אם חבר סותר אותי, איך אני יכול להשתלב בעשירייה?

דווקא על ידי זה שאני מסכים עימו, שאני הולך עימו נגד הרצון שלי, נגד השכל שלי, יש לי כאן דווקא הזדמנות להיכנס פנימה יותר לתוך העשירייה. הכול תלוי בחשיבות המטרה, עד כמה האמצעי הוא חשוב למען השגת המטרה. אם על ידי ביטול שלי כלפי חבר אני נכנס לקבוצה ומתקדם לבורא, מה טוב.

תלמיד: אז אני צריך לקבל את המחשבה שלו גם אם זה נגדי?

לא, לא על הכול, כי הוא גם כן לא מתוקן, ומי יודע מה הוא. אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני רק אומר שחיבור עימו לפחות בצורה החיצונה, שאנחנו תומכים זה בזה להיות בקבוצה בינתיים, מפני שיש לנו איכשהו מטרה משותפת, זה צריך להיות. אבל לא שאני נכנע לגמרי ואין לי שכל ואין לי רגש, כך אני נכלל בחבר, זה לא, אני לא יכול להגיד בצורה כזאת החלטית לכולם. ישנם כל מיני מצבים בקבוצות ואני לא רוצה שישחקו במשפט כזה, שביטול לחבר חייב להיות טוטאלי, לא.

שאלה: מה זה בעבודה שלנו לחם חסד, ומה זאת בושה מלחם חסד?

זה שנותנים לך מה שלא מגיע לך, ואתה באמת מרגיש שזה לא מגיע לי אבל אין לי ברירה אני חייב לקבל אחרת אני אמות, אני לא יכול בלי זה, זה נקרא "לחם ביזיון", בושה. או ההיפך, אם אני הרווחתי, עשיתי, ואני אוכל ממה שנמצא על שולחני מה שנקרא.

שאלה: זה לא קורה בגלל שאני לא רוצה לבזות את העליון, בגלל זה אני מקבל?

אני רוצה לקבל כדי לא לבזות את העליון?

תלמיד: כן. אתה אמרת שאני מרגיש שזה לא מגיע לי אבל אין לי ברירה, אני חייב לקבל אחרת אני אמות, זה לחם חסד.

כן. נגיד שאני נמצא אצלך בבית ואתה נותן לי לאכול, ואני מאוד רוצה לאכול ואני לא יכול לעשות נגד הרצון שלי שום דבר, ואני אוכל בגלל הרצון שלי. פעם אחרת אני נמצא אצלך בבית, גם כן רעב ואתה נותן לי לאכול, ואני אוכל לא בגלל שאני רעב, אומנם אני רעב, אלא כדי עם כל הרצון שלי לכבד אותך.

פעם שלישית אני נמצא אצלך בבית ואני לא רעב, אבל אתה נותן לי, אז יכול להיות שאני מסרב כי אני לא רוצה לאכול, ויכול להיות שאני מסרב בגלל הבושה. ויכול להיות שאומנם אני לא רוצה לאכול, אבל אני נכלל מהרצון שלך שאתה רוצה להשפיע לי, ומתוך זה בא לי חיסרון ורצון ואני אוכל בתיאבון. זה נקרא "להתכלל ברצון של העליון", וכך אנחנו עולים מדרגה לדרגה, לא ברצון שלנו אלא ברצון של העליון. יש כאן עוד, אנחנו נלמד אחר כך את האפשרויות האלה להתכלל ברצון של העליון, שבעל הבית כאן הוא העליון.

שאלה: כ"שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שולחנו בעת הסעודה," זה בסדר, איך אנחנו עושים את זה "בעת התפילה"?

"בעת התפילה", שרוצים לחבר את הרצונות, וכוונות, מחשבות, מטרות, יחד כולנו. כל אחד ודאי בסגנון שלו, כי אף אחד לא שווה לשני אלא רק יכול להיות דומה. ואז אנחנו בצורה כזאת משתדלים להתחבר בינינו ולבורא.

"תפילה" זה נקרא שאנחנו משתדלים שהרצונות שלנו, מטרות שלנו יהיו יחד מכוונות לכוח העליון, "כי בו ישמח לבנו."

שאלה: אדם שעסוק בקבלה כמונו, האם הוא מוגן מטעויות בחיים הגשמיים, או איך הוא צריך להרגיש ביחס לטעויות בחיים הגשמיים?

אף אחד לא מוגן משום דבר. הבורא נותן לכל אחד ואחד מה שאדם צריך כדי לתקן את הנשמה שלו. ואין לנו שום דבר לעשות בעד או נגד זה, אלא רק לכוון את עצמנו בכל מצב ומצב, בלי לעשות איזה חשבונות למה זה נעשה ככה, ולמה זה נעשה אחרת, אלא ישנו מצב לפניי, אני צריך כמו חייל לכוון את עצמי דרך הקבוצה לבורא. זה הכול.

עד כמה שאני אתחיל להתפלפל במה שקורה, ולמה ואיך, זה לא לטובתי. זה לא לטובת התיקון. כי באמת שאין לי כוחות. אין לי שום הבחנות שאני אדע ואטפל במצב הנוכחי בהבנה, בהכרה. ולכן העבודה שלנו היא רק כל פעם להתבטל דרך הקבוצה לבורא. זאת הפעולה הכי נכונה וטובה, ורק לזה אני מרכז את הרגש והשכל שלי.

שאלה: איך נרגיש שאנחנו האורחים של הבורא שהם מדברים על האורח ועל האוכל שאנחנו אוכלים, כי אנחנו בבית של הבורא. אבל הרבה פעמים אני לא מרגיש כך. אני מרגיש מרוחק, אבל אני בכל זאת בבית של הבורא, אז איך אני אעשה ככה שההרגשה הזאת תהיה חיה בי תמיד, שאני בבית של הבורא?

מאמצים. אין לי כאן מה להציע לך. רק מאמצים. תדבר עם החברים ואתם תמצאו ביניכם את הפתרון.

שאלה: בעשירייה אתה מבטל את עצמך ואתה מחפש לראות את הסגולה, את הטוב שבחברים. מה ייקרא "ביטול אקטיבי בעשירייה"?

אין לי מה להגיד. הם כותבים בכמה מקומות, רב"ש וגם בעל הסולם, בכלל מקובלים כותבים, "ביטול אקטיבי בעשירייה" זה נקרא שאני עוזר לכל החברים שלי לעלות ממצב למצב, זה נקרא "ביטול אקטיבי". בכלל, הביטול שלי כלפי העשירייה צריך להיות במעשה. בלי דיבורים ובלי הרגשות פנימיות, אלא במעשה. במה תכל'ס אני עוזר להם. זה נקרא "ביטול". אם אני מכניס את הכוח שלי להתקדמות של עשירייה כולה, זה נקרא שאני "מתבטל כלפיv עשירייה" וכך קובע התקדמות.

שאלה: בדיוק בקשר למה שאמרת, אם זה נחשב לחבר אז איך להגיע לביטול אקטיבי אם כל מה שיוצא לך מהפה וכל מה שיוצא לך מהלב הכול פשעים אחד אחרי השני?

תשתדל, תשתדל, תשתדל לא לקלל אותם חברים. תשתדל לעזור לקבוצה כמה שאפשר כדי שאתה תדחוף אותם לתיקון, תעורר בהם מחשבות ורצונות, כוונות נכונות וזהו. סך הכול.

עד כמה שתשפיע להם יותר אתה פתאום תגלה שהם נמצאים במצב עוד יותר טוב ממה שאתה רוצה להביא אותם. זה הפלא, ובאמת זה מה שקורה.

אני רוצה שהחברה תגיע לאיזה מצב יותר נעלה ואני דוחף אותם לזה, כביכול, רוצה לעזור להגיע לזה, ואני מגלה כתוצאה מהמאמצים שלי, כי אני בזה בונה את הכלי שלי, שאני רואה אותם שהם כבר נמצאים עוד יותר למעלה מזה. תנסה ותראה שזה ככה.

שאלה: איך משכנעים את עצמנו שקבלנו כבר הכול מלמעלה ומה שנשאר לנו זה רק ללחוץ על הגז?

זה נקרא "ערבות".

שאלה: אם באמת הקבוצה נמצאת במצב הנעלה ביותר, בשביל מה האדם מתפלל בשבילם? במה הוא רוצה לעזור להם?

אני לא יודע מה זה שקבוצה נמצאת במצב הכי עליון. אין דבר כזה הכי עליון. זה עוד רחוק לפנינו. תמיד יש לנו לתאר את הקבוצה בדרגה יותר עליונה, ובכל זאת אני יודע שאני חבר בקבוצה ומהמעמד שלי להצטרף אליהם אני עוזר להם, שתמיד חסר שם השתתפות שלי בצורה הפרטית וגם בצורה כללית, שאני מעורר את כולם.

לכן אין דבר כזה שקבוצה כבר נמצאת במצב הסופי. זה יכול להיות רק בדמיון של האדם או בגמר התיקון הכללי של העולם, ויש לנו עוד לפני זה הרבה מה לעשות.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בינינו בדבקות עם החברים, אני מבקש עבור הרצון שלהם. מה זה אומר שאנחנו מתחילים להשפיע לבורא? אמרת שאנחנו יכולים להשפיע בזה שאנחנו מקבלים ממנו. מה אנחנו מתחילים לקבל ממנו?

אנחנו רוצים לכוון אליו כוונות שלנו. מה זה כוונות? שמוכנים לחשוב ולהתקיים רק כדי להתכלל בו ולחיות בו. זאת אומרת, לחיות בו זה כמו שאנחנו עכשיו מדברים על העיבור, שאנחנו נכנסים לתוך העיבור בתנאי שאנחנו לא חושבים על עצמנו ומה שמקבלים מהעליון הכול טוב, ולא עושים על זה שום ביקורת.

אין לנו אפשרות לעשות ביקורת, אלא רק ביטול. וכמה שאנחנו מבטלים את עצמנו על פני כל אותם הרצונות שמתגלים בנו בכל אחד ובקבוצה, על ידי זה אנחנו מתקדמים בדרגות העיבור בכל תשעה ירחי לידה.

זה מה שיש לפנינו. זה מה שאני יכול להגיד. בכל היתר תנסו לחשוב לפי זה. העיקר זה ביטול כלפי העשירייה וביטול כלפי הבורא על פני הרצון לקבל שמביא לנו כל מיני קושיות, התנגשויות, בעיות. אנחנו לא רוצים לקבל אותן לחשבון. העובר מבטל את הכול. הוא רוצה רק להיות קיים, וסביבו מה שיהיה, שיהיה.

הוא חושב רק איך שהוא על פני כל אותם המחשבות, רצונות, כוונות, זוועות אפילו שמתרחשים סביבו, איך שהוא בתוך זה קיים בדבקות לעשירייה ולבורא. זה כול הקיום שלו. בזה אתה משפיע לבורא.

ותראה עד כמה שמה שמתרחש בעולם ועוד יתרחש יותר ויותר, כל מיני בעיות, כל מיני צרות שמתגלות וכן הלאה, עד כמה שדווקא הן תומכות בהתפתחות העובר. והאנושות גם נכנסת לאט לאט מרחוק, בצורה הגשמית, אבל גם נכללת באותה צורה. שאין לה ברירה והיא תצטרך לבטל את עצמה כלפי התהליך הזה.

ואם לא הווירוס הזה, הווירוס הבא, ועוד כל מיני צרות ובעיות. אבל סך הכול אלה כוחות שמשפיעים על האנושות כדי להכניע אותם שהם לא ירצו שום דבר חוץ מלהתכלל במה שיש ולא לעשות כלום. זה צורת העיבור, גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית.

בצורה גשמית אנחנו כבר מתחילים לרדת, כבר עברנו את כל ההתפתחות הגשמית הזאת היפה, עם כל מיני הצורות היפות של האנושות, שהיא חשבה שהיא עכשיו מגיעה לכל מיני מקומות ועושה כל מיני דברים ויהיה לכל אחד ואחד. אנחנו פתאום רואים תוך כמה שנים עד כמה שהטבע מכניס אותנו בחזרה למקום שלנו.

ש"אל תקפצו. יש כאן כוח יותר עליון שיכול ממש, או להביא לכם מבול, או להביא לכם שריפה, או להביא לכם חיידקים" וכולי וכולי. ואנחנו כבר מתחילים להרגיש עד כמה שהכוחות האלה כלפי האנושות גם מכניסים אותה למין עיבור גשמי שנהיה יותר מוכנים לקראת העיבור הרוחני.

תחשבו על זה. אי אפשר על הכול לדבר, אבל אתם תראו את התהליך הכללי ויהיה לכם מובן.

(סוף השיעור)