012_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/6tXAoqyE?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ה, אות ח'

ק מעולם הנקודים ולמטה,

ק) כלומר, אפילו בראשים של הפרצופים, שאחר עולם הנקודים לא נמצא יותר מה"פ וב"מ. והוא מטעם עלית ה' תתאה לעינים, שה"ס השיתוף דמדה"ר בדין הנעשה שם. ומתוך שמקום הזווג נעשה בחכמה של ראש, שהיא העינים, נמצאו משום זה שבינה וז"א ומלכות של ראש, יצאו לבר מראש, שנקרא גוף, דהיינו לבחינת ממעלה למטה שהוא בחינת גוף. ולפיכך לא נשאר בבחינת ראש, אלא כתר וחכמה בלבד, כמו שנתבאר זה באורך בביאורי פמ"א ופמ"ס על הע"ח.

זה כולו מוקשה. מה קשה כאן? אחת, שם ה' פנימיים. אם אני אומר, ה' תתאה בעיניים, אין כבר ה' פנימיים. ב', אם הוא אומר בינה וזו"ן יוצא לחוץ, חסר שלוש בחינות. עוד הוא אומר, שתי בחינות. ב' מקיפים.

נראה הלאה קצת. ר', מה כתוב למעלה? השורה מתחיל, עוד אורות מקיפים.

וב' אורות מקיפים, שהם: מקיף ליחידה ומקיף לחיה, הם שני מקיפים. אך לשאר הג' פנימים, ר לא יש בהם בחינת מקיפים מבחינת נר"ן, רק מבחינת יחידה וחיה, אשר מקיף כולם ולא מבחינת עצמם.

מה פירוש הדבר? נראה ר'.

ר) כלומר, שב' המקיפים יחידה חיה, מקיפים גם לג' אורות התחתונים נר"ן, אבל לא מבחינות נר"ן, אלא מבחינות יחידה חיה. ודע שכל זה אמור במקיפים הכוללים, אמנם בהמקיפים הפרטיים, יש תמיד ה"פ וה"מ. כי אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף.

בעל פה. אחת. מה הפירוש, אין לך אור שלא יהיה בו הפנימי ומקיף, היות שאי אפשר לקבל שום אור רק על ידי הזיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? עושה חשבון, אני לא מקבל הכול. מה שיוכל לקבל על מנת להשפיע, יקבל והשאר לא? נמצא, חלק מקבל, חלק משאיר באור מקיף. נמצא לפי זה, אם אני אומר שאין לך אור שלא יהיה בו עשר ספירות, תכף מתחלקים לפנימיים ומקיפים.

הוא שותה יין, הוא שותה בשביל שיהיה שיכור. השאר משאיר. שותה עראק, הוא משאיר שלא יהיה שיכור. שותה בירה, הוא שותה בשביל שלא יהיה שיכור. נמצא חלק מקבל, חלק לא מקבל. אני לא רוצה לדבר רוחניות, זה אנחנו לא מבינים, אבל זה אנחנו כן מבינים. שלא יהיה נהמא דכסופא, צריכים לכוון שלא יהיה שיכור, שיהיה מבוזה. לכן עם כמה שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, זה מקבל והשאר משאירים. הבנת?

עכשיו, מקיפים, כל עוד זה עניין אחר. אם אנו אומרים, שהיה צמצום ב', מלכות עלתה לבינה, צריכים גם כן לפרש, לא שבינה נעשה רצון לקבל. בינה נקרא אוזן בגשמיות. האוזן אף פעם לא רוצה שום דבר. רק מה שלב רוצה, הוא משמש עם האוזן.

משל אני יכול לתת על זה. יש לו ראייה, שמיעה, ריח, דיבור לאדם. בשביל עצמו הוא לא משמש עם ארבע חושים האלה, רק לתועלת אחרים, שהם רוצים משהו ממנו, הוא משתמש איתם. זה נקרא, מלכות משמש עם בחינת בינה. אבל מלכות נשאר מלכות. בינה אף פעם לא תהיה מלכות. כי רק הכוונה, שהמלכות לא משמשת את בחינתה עצמה, שנקראת מקבל על מנת לקבל, או מקבל על מנת להשפיע, נקרא כבר לא משמש עם מלכות.

ברוחניות אנו לומדים, כל צורה חדשה, הוא בחינה חדשה. לכן בא הרב ואומר, תדעו לכם שבאריך אנפין אין לו יותר מט' ספירות. עד אריך אנפין יש לכולם עשר ספירות, רק לאריך אנפין דאצילות אין. והוא שואל, הלא יש כלל, אין דבר שלא יהיה בו מלכות, זעיר אנפין תחת עטרת היסוד. בא אור פנימי מה התיאור של עטרת היסוד, יש מלכות או אין מלכות?

על זה הוא מתרץ, כל צורה חדשה, הוא בחינה חדשה. נמצא לפי זה, אם המלכות אינה משמשת עם כלי קבלה שלה, רק מה שנכללה מכלים דהשפעה, כבר נקרא לא אותה מלכות, כבר בחינה אחרת.

לכן עם עטרת היסוד לרמז לנו, שמלכות כבר אינה משמשת עם בחינתה עצמה, שנקראת מקבל על מנת להשפיע, לא. אפילו בגדלות, שהיא משמשת מכלי דקבלה, רק מה שכלים דהשפעה נכללו מכלים דקבלה, לא מכלי דקבלה בעצם. מה למדתם, זה משל, אם אתם זוכרים. אתה זוכר את המשל?

תלמיד: כן...

רב"ש: התכללות זה עניין אחר.

אמרתי פעם משל, אחד חילק יין לשני... וכל שני אנשים כוס אחת. היה אחד בן פיקח. משמע, אני לא רוצה לשתות בכלל יין. אתה יודע, אני רק אטבול חתיכת עוגות ואתה תשתה כל היין. בסדר. הוא טבל טבל עד שכוס נעשה ריק. נמצא, מהתכללות יכולים להוציא הכול. בפעם אחת לשתות יין, יכולים להיות שיכור. היינו יהיה מקבל על מנת לקבל, לא יכול להתגבר. אבל כאן כל פעם קצת מכלי קבלה, יכולים לתקן בעל מנת להשפיע. זאת הנמשל.

נמצא שגם במלכות, שאני אומר ה' תתאה בעיניים, שאין לנו יותר מכתר, חכמה וג"ר דבינה, בכל ספירה וספירה, אנו לומדים יש התכללות, יש עשר ספירות. מלכות מקבלת עכשיו, באור דחסדים שיש בכל ספירה וספירה. אבל מכלי קבלה שנכלל עכשיו, שהוא עכשיו מבינה למטה, בכל ספירה וספירה אינה מקבלת. אז מה אני יודע? יש ה' פנימיים, יש ה' מקיפים. ומה שאני אומר שאין יותר בכתר חכמה בינה, הכוונה באותו ספירה וספירה, ממה שמקבלים ממנה.

בא הוא ואומר כך, שמלכות עלתה לבינה, גם אנו מכונה ה' תתאה בעיניים, לא יוצא לחוץ, רק זעיר אנפין מלכות. זעיר אנפין ש... מדוע זעיר אנפין מלכות יוצא לחוץ? וגלגלתא ועיניים, כתר חכמה בינה נשאר? זה למדנו מהמקור. איפה היה הצמצום? בנקודות דס"ג. שהם בינה, שכן יכלה לרדת למטה מטבור, משום שאין שם כלים דקבלה. בינה כלים דהשפעה, אז היא לא תתערב עם הבחינה ד', שיש שם למטה מטבור.

מה שאין כן, ע"ב, וטעמים דס"ג, שיש בהם כלים דחכמה, אם הם יראו שיש לקבל חכמה, ישתוקקו, ירצו לקבל. מסך אין להם, יהיה מקבל בעל מנת לקבל, זה אסור. לכן לא ירדו למלאות. רק בינה, שהוא אור דחסדים, כלים דהשפעה, אין עסק, מה שיש לקבל עושים בהשפעה, אין פחד שיתערבו עם הכלים דקבלה, שיש למטה מטבור, שלא יכולים להתגבר עליהם ולקבל אותם בעל מנת להשפיע.

לפי זה הוא שואל, מדוע נעשה צמצום ב'? הלא יכולים להתערב, אתה אומר. תשובה, בינה כלול מז"ת, בינה כלול ממה שהוא שורש לזעיר אנפין. שהוא צריך לתת לזעיר אנפין הארת חכמה. נמצא, ז"ת דבינה, שהוא צריך לקבל הארת חכמה בשביל זעיר אנפין, כאן התערבו.

אז למדנו, כתר חכמה בינה, שג"ר דבינה לא התערבו, וזה נקרא מקום אצילות, ומה יצא לבר ממדרגה? זעיר אנפין, מלכות שבבינה. מה שהם צריכים לתת לזעיר אנפין, הם נתערבו בבחינת מקבל על מנת לקבל, אז כל מה שיקבל יהיה על מנת לקבל. על זה היה צמצום.

בא הוא ואומר לנו, שכלי דזעיר אנפין נעשה כלי מקיף, כלי חיצון למקיף חיה. מדוע? נראה אחר כך. הוא, מלכות שיצא לחוץ, ונעשה כלי חיצון למקיף יחידה. מדוע זעיר אנפין ומלכות נעשה ערך ההופכי למקיף חיה, למקיף יחידה? לפי הכלל הידוע, שיש ערך הופכי בין כלים לאורות. דהיינו, אם יש שלושה כלים, יש, להפך נגיד, אם יש שלושה אורות, הם נכנסים בשלושה כלים. הנשמה בכתר, הרוח בחכמה, הנפש בבינה. אם בא אותו חיה, חיה בכתר, ונפש ירדה לזעיר אנפין.

נמצא, מתי זעיר אנפין יכול להיכנס בתוך המדרגה? דווקא שבא אור החיה. נמצא, עכשיו הוא נעשה כלי חיצון, למי? אור החיה, זה צריך להיות בתוך המדרגה בפנימיות, אז הוא יקבל אור הנפש? עכשיו הוא מקבל מקיף חיה, רק הארה מבחוץ.

אחר כך שבא אור היחידה בכלי דכתר, אז אור הנפש שהיה בכלים דזעיר אנפין, יורד למלכות. נמצא, מתי מלכות נכנסת לתוך המדרגה? בזמן שבא אור היחידה. עכשיו יחידה לא נכנס משום שאין כלי. נמצא שמקבל בחינת הארה ממקיף דיחידה.

נמצא עכשיו, בעולם הנקודים, שיש בראש מחמת צמצום ב' ואילך, שהצמצום ב' לא נתבטל, שלושה פנימיים… ה' פנימיים. מדוע? שהנר"ן, שיש אני אומר, שם ה' בחינות, בכל בחינה מאיר נר"ן, והם נקרא פנימיים ה'. ומה חסר, באופן כללי? זעיר אנפין ומלכות בכל בחינה ובחינה. אבל זה נעשה בראש. בגוף לא.

מדוע? יש כלל, דיברנו אתמול, מה זה פנים ומקיף? ודיברנו מקודם. פנים נקרא, מה שיכול לעשות מסך. ואומר: אני רוצה לקבל. מדוע? הוא רוצה להשפיע. יכול לעשות מסך. ומה שלא יכול לעשות מסך, אם הוא יקבל, יהיה בעל מנת לקבל. הוא אומר, אני לא רוצה לקבל, נקרא זה מקיף. נשאר מבחוץ.

אבל, בראש המדרגה, שעדיין אין כלים אמיתיים, אז העביות עדיין לא נחשבת לעביות. עוד יש קצת השתוות בין הכלי להאור בשיעור שיוכל לקבל ממנו הארת מקיף. לא יותר. אבל בגוף שהם כלים אמיתיים, איך הם יכולים לבוא לכלים שהם נקראים כלים אמיתיים? לכן יש בראש ה' פנימיים, שבאמת זה שלוש, באמת אין יותר מנר"ן, וב' מקיפים חיה יחידה.

עכשיו, החיה יחידה, הם מקיפים כמו שהיה בא"ק, שיש פנים ומקיף. חלק מקבל מחיה, וחלק מה שבחוץ. חלק מקבל מיחידה וחלק ממה שבחוץ? לא. נמצא זה שאומר, הם מקיפים, ממה שצריך פנימיים, גם כן אין. ברור עכשיו?

תלמיד: כן.

רב"ש: עכשיו נעבור לאות ר' בפנים.

ר) כלומר, שב' המקיפים יחידה חיה, מקיפים גם לג' אורות התחתונים נר"ן, אבל לא מבחינות נר"ן, זה לא בחינת פנים ומקיף, מה שמאיר בנר"ן, זה עניין אחר לגמרי. אלא מבחינות יחידה חיה.

ודע שכל זה אמור במקיפים הכוללים, אמנם בהמקיפים הפרטיים, יש תמיד ה"פ וה"מ. כי אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף.

היינו אם אני אומר שאין שם יותר מכח"ב, מוכרח להיות עשר ספירות, בכל ספירה וספירה מאיר בחינה שנקרא כח"ב. בבחינה זו יש פנים ומקיף.

למדנו מקיפים בגוף, מה זה מקיפים בגוף? הם מקבלים בפנימיות, רק שמדברים ממדרגה יותר גבוהה. יש עוד בחינת מקיפים. הוא מכנה אותם מוח עצמות גידים, נקרא כלים פנימיים. בשר ועור, כבר, מקיף, הבשר מקיף לכל הגוף וגם העור מקיף לכל הגוף.

מה זה לבוש והיכל? אומר הרב, אדם יושב ולבוש עליו, הלבוש זה לא חלק מהגוף. והיכל, עוד יותר רחוק מהגוף. אז בא עכשיו אור, נקרא מקיפים, לבוש והיכל נקראים מקיפים, בסוף אור נקרא מקיפים חיה יחידה, ולבוש והיכל נקרא חיה יחידה.

ועל זה שאלתי קושייה במציאות. אמרתי לו, שאני הולך אל הים, אני רואה שם אנשים בלי לבוש, בלי היכל. אף פעם לא הייתי בים בלי בשר, בלי עור. מה ההבדל? בשר ועור, גם כן פנימיים. הבשר לוקח חיות מהגוף שלי, העור מקבל חיות מהגוף שלי, הלבוש לא. אם הם פנימיים, מדוע אני אומר, הם נקרא מקיפים? זה רמז.

באמת, בשר ועור הם כלים של לבוש והיכל. זעיר אנפין מלכות. וזעיר אנפין מלכות נשאר למטה בבי"ע ואין היא מצטרפת לפני גמר התיקון, כל זמן שצמצום ב' לא מתבטל. ומה שאנו אומרים, שבשר ועור, יש בהם חיה יחידה, זה רק מהתכללות מאותה הכלים של לבוש והיכל. בהתכללות בכלים דאח"פ, בכלים דקבלה.

ובאמת זה כלים דפנים, שנכלל מהם. זה נקרא בינה הממותק... מלכות הממותקת בבינה, מלכות שנכלל בכלים דהשפעה. נמצא, שהם לא כלים אמיתיים, שאין להם אור אמיתי. יש בה רק ו"ק בשביל זה, אין כלי אמיתי.

בשביל זה יש רמז, שהם לא הכלי אמיתיים, הכלי אמיתיים נשארו בלבוש והיכל. זה רק התכללות. אבל מה מקבלים? בפנימיות. לכן אי אפשר להיות במוחא עצמות גידים בלי בשר ועור. אני רוצה עוד להראות לכם דוגמאות, מה זה מקיפים? מקיפים יש הרבה שינויים. ... ...

אות ר', אני חוזר.

ר) כלומר, שב' המקיפים יחידה חיה, מקיפים גם לג' אורות התחתונים נר"ן, שהם עומדים מלמעלה מהם, אבל לא מבחינות נר"ן, אלא מבחינות יחידה חיה.

בטח, יחידה חיה זה לא נר"ן. אז הסברתי לך, שיש מקיפים פרטיים, כמו שאמרנו חו... של פנים ומקיף. אז כל מדרגה שמקבלים, עד הזיווג דהכאה, קצת לוקחים וקצת משאירים. החלק שלוקחים נקרא פנימי, החלק שמשאירים נקרא מקיף.

נמצא, היחידה חיה, שהוא מקיף נר"ן, מקיף נר"ן כמו שהיה נר"ן, חלק קיבל וחלק לא קיבל, לא מקבל בכלל מקיפים האלו. נקרא זה שהוא רוצה לרמז מה שרב אומר, מקיף כולם לא היו מבחינת עצמם, שנגיד שגם ביחידה חיה יש קצת, אין.

נמצא, אינו דומה, המקיף מה שאני אומר, שיש לנר"ן מקיפים מבחינת עצמם, היינו חלק מקבל מנשמה וחלק לא מקבל, הוא בדרך כלל מכנה אותה ה', משום שמוכרח להיות ה' בחינות, ומה שיחידה חיה האלו, הם מקיפים, לא שאני אומר שהם קיבלו משהו ממנו. מפנימיות, הכול מקיף.

... בשר ועור, חיה יחידה מקבל בגדלות, לפני זה אין לו יותר מקיפים. אבל אנו לומדים, בעובר, יש לו גדלות, רואה מסוף העולם עד סופו, יש לו כבר כל המדרגות בעובר. מזה הוא נולד.

הוא אומר כך, תינוק שנולד מוכרח להיוולד בשלמותו. הוא שואל, מדוע תינוק שנולד, יש לו רק נה"י? יש לו עשר ספירות או אין לו עשר ספירות? בעובר, יש לו עשר ספירות. אם יש לו עשר ספירות, אני מוכרח לומר שיש לו עשרה כלים.

ומה הפירוש שיש לו נה"י? אז הוא אומר, בעובר, כל ספירה וספירה אינו מאיר רק אור קטן, נה"י של אותה הספירה. לכן כשנולד, יש לו כל האיברים שלו, לשבת עוד הוא לא יכול. שכיבה, זה מראה, הוא אומר, שהרגליים והראש שלו, אותו קומה. אין יותר מנה"י. דאורות, זה נקרא דכלים, והוא בכל ספירה ספירה.

אחר כך, שמתחיל לקבל רוח, על ידי יניקה, כבר יכול לשבת. כבר יש הבדל בראש, בגוף, לרגליים. היינו, שבכל ספירה וספירה, נתוסף כוח, עיבור לחג"ת דאורות, וחג"ת דכלים. מה הפירוש חג"ת דכלים? חג"ת דכלים כבר מ... נכון. מתפקדים. כבר יכלו לשבת. אבל גם כן יש כל עשר ספירות, כל הרמ"ח איברים של התינוק. אחר כך שמקבל מוחין, כבר נה"י דכלים רגליים מתפקדים, שיש לו כבר מוח, זאת אומרת, קיבל מדרגה יותר גדולה.

אם כן משמע, שכל הכלים מוכרחים להיות, תלוי מה מאיר בתוך הכלים, כמה כוחות יש בכלים, שיוכלו לתפקד. יש רגליים, אבל לא מתפקדים הכלי רגליים של התינוק. מדוע? עדיין אין האור, שיהיה צריך להאיר בהם, שייתן להם הכוח הזה. בגשמיות כאן, אותו דבר יכולים לומר ברוחניות. כל הכלים ישנו, אבל לא מתפקדים, שחסר להם עוד אור, וזה מקבלים בהמשך הזמן. נמצא, שהבשר ועור שצריך לתפקד, ורק בזמן שבא חיה יחידה.

אז צריכים להתחיל דף רמ"ה, פרק ו'.

דף רמ"ה, פרק ו'. למטה, אות א'.

א) ונבאר יציאת אורות אלו הנקרא עקודים. מה הפירוש יציאה? אין כאן מקומות. יציאה נקרא גילוי. הולך לבאר עכשיו, איך נתגלו האורות הנקראים עקודים. דע כי א בעת שיצאו, לא יצאו שלימים, וטעם הדבר הוא כי כוונת המאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים להלביש האור לצורך המקבלים שיוכלו לקבל, ב ולכן בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי.

מה הוא אומר? לכן יצאו בכוונה תחילה בלתי שלמים, כדי שיעלו למעלה, לקבל תיקון, ועל ידי כך נעשה כלי. מה היה חסר מקודם?

נראה אות ב'.

ב) והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה, ד כלי בבחינת האור היותר עב וגס, הכלי היה נקרא אור היותר עב וגס. רק שהיה בו ה מחובר בעצם היטב עם אור. ולכן לא נגלה בחינתו של הכלי, מטעם שהיה מחובר עם האור, כי כאשר יצא ו האור דרך הפה ולחוץ, יצא הכל מעורב יחד, לכן לא נגלה בחינתו.

מה שכן עכשיו, ז וכשחזרו לעלות ולהשתלם, אז ודאי על ידי יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים, שאנחנו מכנים אותו, שהוא יותר עב, קנה עתה עביות יותר, ועל ידי כך ח לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה, מי? אותו אור עב וגס. ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו, ט ואז נתוסף באור עב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי.

מה כתוב כאן? באות א' הוא אומר, באופן כללי, שכוונת המאציל הייתה בעולם עקודים שיהיה כלים, שהתחתון יוכל לקבלו, ב ולכן שיצאו בלתי שלמים, שעל ידי זה שיצאו בלתי שלמים, אז הם צריכים לעלות עוד הפעם. ועל ידי זה נעשה כלי.

באה אות ב', הוא מסביר לנו, מדוע מקודם לא היה כלי? אם לא היה כלי, מי קיבל את האור? אז אתה מוכרח לומר, כן היה כלי. אם כן, מה אתה אומר שצריך לעלות למעלה האור, ואחר כך יהיה כלי? אז הוא מסביר.

וכך, ונתפשט האור הזך מן אור העב, ועלה למקורו, ט ואז נתוסף באור עב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי. אז ניכר שאור העב הוא כלי. כך הוא מסביר.

עוד אות.

ג) ואם תאמר, אם אתה אומר, שבזמן שאור העב, הנקרא אור חוזר, ואור הזך הנקרא אור ישר, שהם ביחד, הם מחוברים, אז זה היכר כלי. למטה הוא אומר, על ידי זה שאור הזך מסתלק, ונשאר אור העב למטה, וניכר אור העב לכלי, אבל מה יהיה אחר כך? ואם תאמר, כאשר יחזור האור הזך לירד ולהתפשט בכלי, אחר כך י יחזור האור ויזדכך הכלי כבראשונה, ויתבטל מלהיות בחינת כלי.

מה הרווח שהזך שעלה למעלה ניכר עביותו, מדוע? שעולה למעלה. אבל אחר כך שיחזור, יהיה אותו דבר, האור יבטל את הכלי כמו מלפני עלייה. ברור השאלה?

התשובה בזה הוא, כי לא חזרו כל היוד ספירות, שנתעלו למקורם, לחזור ולירד כולם, למטה. אמנם הט' התחתונים לבדם ירדו, למטה בפרצוף, למטה אחר כך. והעליונה, שהוא הכתר, נשארה תמיד עם המאציל, המדרגה שנייה חסר, אין כבר קומת כתר, אלא קומת חכמה.

ובזה נמצא, כ שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר, וכן כל שאר הספירות, אור הבינה בכלי דחכמה. נמצא בכל כלי נשאר חיסרון, אז הוא אומר, ויכולים הכלים לקבל האור הממועט ממנו עתה, ממה שהיה להם בתחילה. לכן עכשיו יש היכר כלי.

אבל מה הרמז הא'? תסתכלו למעלה, מה כתוב.

דע כי א בעת שיצאו לא יצאו שלימים, א' למטה.

א) כמ"ש לפנינו, שהוא מטעם כי רק המלכות קיבלה ה"פ, הנקראים נרנח"י בשלמות, אבל שאר הט"ס ראשונות היו חסרות, שז"א היה חסר כתר, ובינה היתה חסרה גם חכמה, וחכמה היתה חסרה גם נשמה, וכתר היה חסר גם רוח. וכלים חיצונים לאורות מקיפים היו חסרים לגמרי. כמ"ש לפנינו.

אני יכול להגיד לכם הקדמה ממה שהוא אומר כאן. לפי הכלל הידוע, שאור מתפשט למטה, הוא אומר, כולם יוצאים בחינת נפש. באור אין שינויים. כל אור המתגלה, אין בו רק נפש לבד, אלא מה? גדלות האור תלוי בגדלות הכלים.

אמרתי פעם משל גשמי, אם אתם זוכרים. יש אצלי בבית חוט אחד, שיש לו כוח, שמאיר לי הבית. אור. בא השני ואומר לו, גם לו יש לו החוט הזה, הוא מחמם אותו גם כן, החוט הזה. בא השלישי ואומר, אצלי החוט מקרר לי גם כן. בא הרביעי ואומר, אצלי הוא טוחן את הבשר ואת הדגים, אותו החוט. בא השני ואומר, אצלי הוא מכבס הכביסה.

זאת אומרת, הפעולות של החוט חשמל, ממשל הגשמי, ניכר לפי הכלים שאנחנו נותנים לו, הוא פועל. ניכר, אותו האור, אין שום שינוי בהאור. רק הכלים מגדילים את האור. על ידי מה? על ידי הכלים רואים מה גודלו של האור.

לכן אני אומר כך, מקודם יש כלל, האורות הקטנים מתגלים, מה שאין כן הכלים הגדולים מתגלים. אם כן, שבא אור הנפש, אז נכנס לכלי דכתר. כשבא אור הרוח, נכנס לכלי דכתר. אז אור הנפש שהיה בכלי דכתר, יורד לכלי דחכמה, כבר יש באור הנפש שני כלים, יש לו כבר נפש רוח.

ואחר כך בא אור הנשמה, ירד לכלי דכתר. אז אור הרוח שהיה בכלי דכתר, ירד לחכמה. אור הנפש שהיה בכלי דחכמה, ירד לכלי דבינה. נמצא, אור הנפש יש לו ג' כלים, כבר יש נשמה דנפש, ולרוח שני הכלים, יש רוח דרוח, ונשמה כלי אחד, נפש דנשמה.

ואחר כך בא אור החכמה לכלי דכתר, אז נשמה ירדו לכלי דחכמה. גם נתווספו אצל כל אחד. אז נשמה שהיה בבינה ירדה לזעיר אנפין, כבר יש חיה דנפש.

תלמיד: נפש.

רב"ש: חיה, אה, לנפש כבר יש חיה, נו, חיה דנפש. ונשמה דרוח, רוח נשמה ונפש דחיה.

אחר כך בא אור ההוא, הלא יש כאן בחינה ד' דעביות ... האור את האור, בא אור הנפש, אור היחידה בכלי דכתר. נמצא, יחידה כלי אחד יש נפש דיחידה, רוח דחיה, נשמה לנשמה, ויחידה דנפש. ברור החשבון? טוב.

עוד הוא אומר, וכלים חיצוניים לאורות מקיפים היה מסיים שם לגמרי, זה נבאר אחר כך. מה הוא רוצה לומר? בזמן שהאור מלובש בהכלי, אז הוא מכנה האור הוא אור ישר, אור זך, והאור חוזר, מכנה אותו אור העב.