שיעור ערב 14.01.14 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים, עמ' 13, פרק: אברהם

קריין: ספר "זוהר לזוהר", כרך י"ב, עמ' 13, קטעים נבחרים.

נשתדל להרגיש את עצמנו שאנחנו אחד, וכך להרגיש את הזוהר יותר קרוב אלינו שיהפוך להיות לזיהרא, לאור שישפיע ויתקן אותנו.

אברהם

שלושת האבות

.25" ולמעלה מהפתח הזה, למעלה מאורות נה"י, עומד אברהם, ימין של הקב"ה, חסד. ולפתח אחר עומד יצחק, שנעקד על גבי המזבח, והיה קורבן תמים לפני הקב"ה, והוא גבורה. ולפתח אחר בתוך ההיכל עומד יעקב, איש תם, וי"ב השבטים מסביב לו, והשכינה על ראשם. ואלו אורות דחג"ת שבהיכל הזה, כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת.

.26 וכשישראל בעת צרה, מתעוררים שלושת האבות, ומעוררים את השכינה, שתגן על ישראל.

ואז עולה השכינה ומתעטרת למעלה, שמקבלת ג"ר, הנקראים עטרות, ומְגִנה על ישראל.

כי אין השכינה יכולה להגן על ישראל, אלא רק אחר שמשיגה מוחין דג"ר, וע"י התעוררות האבות, חג"ת. כלומר, ע"י שחג"ת דז"א עולים ונעשים חב"ד, ממשיכים ג"ר אל השכינה. וכאן אורות דג"ר של ההיכל.

("שבעה היכלות שבגן עדן", בראשית-ב)

במדרשו של שם

.108 נטל הקב"ה את שם בן נוח, והפריש אותו לכוהן עליון, ולשרֵת אותו. והִשרה שכינתו עימו, וקרא שמו מלכִּי צֶדק מלך שלם. והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם, ולמד תורה במדרשו של שם. והתעסק הקב"ה באברהם, ונשכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה, שיַשרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, כמ"ש, אתה כוהן לעולם על דִבְרתי מלכי צדק.

("ויָרַח ה' את ריח הניחוח", נוח, זוהר חדש)

התעוררות ותשוקה

.28 כיוון שראה הקב"ה את ההתעוררות שלו ואת התשוקה שלו, מיד נִגלה עליו ואמר לו, לך לך. לדעת את עצמך, ולתקן את עצמך."

("לך לך לתקן את עצמך", לך לך)

וייקח אברם את שרי

.58" וייקח אברם את שרי אשתו. כלומר, שהמשיך אותה בדברים טובים. כי אין רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה. וכן כתוב, קח את אהרון, קח את הלוויים. משום זה, וייקח אברם את שרי, המשיך אותה בדברים טובים, והודיע לה, כמה רעים הם דרכי בני הדור. וע"כ כתוב, וייקח אברם את שרי אשתו.

.59 ואת לוט בן אחיו. למה ראה אברהם, להדביק את לוט אליו? משום שצפה ברוח הקודש, שדוד עתיד לצאת ממנו. ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלו הם גרים וגיורות, שתיקנו את הנפשות שלהם. אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה הייתה מגיירת את הנשים. וע"כ מעלה עליהם הכתוב, כאילו עשו אותם."

("וייקח אברם את שרי", לך לך)

בוודאי שזה מדובר על נשמה אחת שעוברת התפתחות. ואז אנחנו רואים שהכול התחיל מנקודה אחת שזה נקרא "אדם הראשון", נקודה הראשונה שהיא התחילה להתעלות כלפי הבורא אחרי השבירה הכללית, וכך מהרצון לקבל הצטברו יותר ויותר נקודות, וכך התחילה ההתפתחות.

מי העיר ממזרח?

.223" מי העיר ממזרח? זהו אברהם, שלקח התעוררות אל הקב"ה ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבוקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה. אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועָבד אל השמש כל היום. לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר על הלבנה, זהו ודאי השולט על עבודה שעבד כל אותו היום, אל השמש, שהרי השמש נחשך מפני הלבנה ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה.

.224 בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר, בוודאי, שיש מלך ושליט על כל אלו, שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו ודיבר עימו. כמ"ש, צדק יקראהו לרגלו. צדק זה הקב"ה, שקרא לו, ודיבר עימו, ונגלה אליו.

("ויהי בימי אַמְרָפֶל", לך לך)

אברהם ושרה מטהרים את בני העולם

.106 ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים והיא לנשים.

הטעם שאברהם עסק לטהר בני אדם, משום שהוא טהור ונקרא טהור, כמ"ש, מי ייתן טהור מִטמא לא אחד, שטהור זה אברהם, שיצא מתרח הטמא.

.107 ע"כ עסק אברהם בטבילה, כדי לתקן את המדרגה של אברהם. ומדרגתו מים, חסדים, ומשום זה התקין לטהר בני העולם במים.

("והנה שלושה אנשים", ויירא)

באברהם התקיים העולם

.225 כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט? אמר לו, ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.

.226 אמר לו הקב"ה, הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, אברהם, שהוא יאהב אותי. מיד עמד העולם על קיומו. כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. אל תקרא בהִבראם, אלא באברהם, כי באברהם התקיים העולם.

.227 העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם, עתיד שייצאו ממנו בנים, שיחריבו את ביהמ"ק, וישרפו התורה. אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו, יעקב, וייצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים. מיד התקיים העולם בשבילו.

("ויהי בימי אַמְרָפֶל", לך לך)

לתקן את העולם בעץ החיים

.114 כשחטא אדה"ר, חטא בעצה"ד טו"ר. והוא חטא בו וגרם מוות לכל העולם. כתוב, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וכשבא אברהם, תיקן את העולם בעץ האחר, עה"ח, והודיע האמונה לכל בני העולם.

("והנה שלושה אנשים", ויירא)

אברהם בא בימים

.119 אברהם התקרב אל הקב"ה. וכל ימיו הייתה תשוקתו בזה, שיתקרב אליו. ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים קירבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שהתעלה במדרגתו.

.120 כשהיה זקן ונכנס במדרגות עליונות כראוי, כמ"ש, ואברהם זקן, אז בא בימים, בימים העליונים, בימים הידועים בעניין האמונה. וה' בירך את אברהם בכל.

יסוד דאו"א עילאין הנקרא כל, שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב. כי שפעו אינו נפסק לעולם."

("ואברהם זקן בא בימים", חיי שרה)

אנחנו עדיין מדברים רק על הכוחות. אין כאן לא העולם הזה ולא רוחניות וגשמיות, הכול זה כוחות עדיין עוד לפני שהם ממש מתלבשים בחומר.

ירושת הארץ

.172" וה' אמר אל אברם, אחר היפרד לוט מעימו, שׂא נא עיניך וראה. והאם לפי שיעור הראייה שלו, אברהם ירש הארץ? הרי רואה האדם עד שלוש או חמש פרסאות, ולמה כתוב, כי את כל הארץ אשר אתה רואה? שלוש פרסאות, זה באור החסדים. חמש פרסאות, זה באור החוכמה.

.173 אלא כיוון שראה ד' רוחות העולם, צפון ודרום ומזרח ומערב, ראה את כל הארץ." זאת אומרת אם הוא רואה את כל הכלי זה נקרא, שיש לו ארבע מאות "כי ד' רוחות העולם הן כלל כל העולם. כי זקף אותו הקב"ה על ארץ ישראל, הנוקבא, והראה לו, שהיא קשורה ברוחות העולם, חו"ב תו"מ דז"א, שהם המרכבה. ואז ראה הכול."

("הפעם אודה את ה', ותקרא שמו, יהודה", וייצא)

זאת אומרת שהיה כבר כלי שהאור מתפשט שם, זה נקרא ש"רואה מסוף העולם עד סופו". מכתר עד המלכות וחזרה.

אברהם יצא מתוך עובדי עבודה זרה

.70" אברהם, שמצא אותו הקב"ה בארץ שהיו עובדים עבודה זרה, ולא היו יודעים באמונת הקב"ה, אלא כולם היו תועים אחר עבודה זרה. וקם אברהם, וגדל ביניהם, ונעשה ענף אחד שלם לפני ריבון העולם, והוא מצא אותו שם.

.71 והקב"ה לקח אותו הענף, ונטע אותו, והשקה אותו, והשתדל עליו, ועקר אותו משם, ושתל אותו בארץ אחרת. כמ"ש, לֶך לְך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ועשה ממנו עם קדוש.

("אל תירא עבדי יעקב", בלק, זוהר חדש)

רמז לאבימלך מלך פלשתים

.18 אברהם הוא הנר הראשון הקדוש של העולם, ספירה ראשונה, חסד דז"א, שנקרא עולם. כשרצה לעלות למדרגתו, לא יכול, עד שעלה והשיג באלו ג' המדרגות העליונות, שממעל לאותו החלק שלו, חסד, שהם כח"ב, שלמעלה מחסד."

שעל ידי אור החסדים הוא משיג גם חכמה, שהיא מתפשטת בג"ר, בכח"ב.

.19" כיוון שעלה והשיג את הקב"ה מתוך אלו שלוש מדרגות, עם אלו השבעה, הנקראות, כתר עליון חכמה בינה. והם השלמות של ע"ס, שהקב"ה נקרא בהם. וכיוון שעלה אח"כ באלו השלוש, כח"ב, שהם מבחינת הפרצופים, עתיק ואו"א, שמהם נמשך האור למטה, אז אחז לחלקו המדרגה שמתחת לאלו השלוש, שנקראת חסד.

.20 וכולם, כל ג' המדרגות כח"ב, השיג אותן מתוך המראה השולטת בלילה, המלכות. כי בכח"ב עצמם במקומם, עוד לא היה אדם, שידע בהם משהו. בן שלוש שנים, בג"ס כח"ב, הכיר אברהם את בוראו. בן שלוש שנים בדיוק, שהם כח"ב.

.21 שלוש שנים ולא פחות, משום שהשכינה נקראת בת שבע, שכלולה משבע ספירות חג"ת נהי"מ. ואינו יכול להתקרב אצלה, עד שעולה בג' המדרגות העליונות כח"ב, שהם על שבע ספירות חג"ת נהי"מ, להיות נודע מתוכן, מכח"ב, ולהאיר בכל מה שהוא למטה, בשבע ספירות חג"ת נהי"מ. שלוש ושבע הן עשר המדרגות העליונות, השם של הקב"ה.

.22 וכיוון שהאיר מאלו ג"ס, כח"ב, צריך להיות נשלם מאלו השבע, חג"ת נהי"מ, כמ"ש, ויַצֵב אברהם את שבע כבשות הצאן, הרומזות על חג"ת נהי"מ. וזה רמז לאבימלך מלך פלשתים, שלא ישלטו על הפלשתים, בניו של אברהם, מטרם שיושלמו אלו שבעה צדיקי אמת בישראל, שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד. שהם כנגד אלו שבע המדרגות שלמעלה, חג"ת נהי"מ.

.23 כיוון שיושלמו שבעה צדיקי אמת, יישב עולם התחתון, מלכות, כעין עולם העליון, ז"א, בקיום שלם. ויבוא דוד, שהוא שביעי, ויעורר אותה בת שבע שלמעלה, המלכות, שתנקום נקמתם של ישראל ותיפרע מהפלשתים.

("שבעה ימים עליונים", תולדות, זוהר חדש)

אברהם אוהבי

.47 ואהבת, מי שאוהב את המלך, עושה חסד ביותר, עושה חסד עם הכול. חסד יותר, נקרא חסד של אמת, שאינו רוצה שכר בעד מעשיו, אלא עושה משום אהבת המלך, שאוהב אותו ביותר. וע"כ באהבת המלך תלוי חסד. וע"כ נקרא, אברהם אוהבי, שמשום שאהב אותו ביותר, הִרבה חסד בעולם.

("ד' פרשיות התפילין", ואתחנן)

לאהוב את הקב"ה כאברהם

.69 מצווה לאהבה. אהבת הקב"ה פירושה, שהאדם צריך לאהוב אותו אהבה רבה כאברהם, שאהב את הקב"ה באהבה רבה, ומסר גופו ונפשו אליו.

מכאן, מי שאוהב את הקב"ה, הוא מקיים עשרה מאמרות, ע"ס, למעלה ולמטה.

וע"כ כל אלו עשרה ניסיונות, שהתנסה בהם אברהם ועמד בכולם, הם כנגד עשרה מאמרות, כי כל ניסיון הוא מאמר אחד, ספירה אחת, שהתנסה במאמר ההוא ועמד בו.

.70 וע"כ הם עשרה ניסיונות כנגד ע"ס. ובכולם עמד אברהם, משום שנקשר והתדבק ביִמִינו של הקב"ה, שנקרא אהבה רבה, חסד דז"א. ונקרא אהבה רבה, משום שמי שעומד באהבה זו נקשר בעולם העליון, ז"א.

אהבת עולם הוא עולם התחתון, מלכות, שאהבת הקב"ה נקשרת בה. והכול, אהבה רבה ואהבת עולם, אחד בלי פירוד ביניהם. האהבה עולה על כל עבודות שבעולם. באהבה מתכבד שמו של הקב"ה יותר מכל, ומתברך.

("האהבה", ואתחנן)

להתעטר בחסד מכל הצדדים

.140 מי שאוהב את הקב"ה, מתעטר בחסד מכל הצדדים, ועושה חסד עם כל, ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה? מאברהם, שמשום אהבת ריבונו, לא חמל על ליבו, על נפשו, ועל כספו.

.141 על ליבו. שאברהם לא השגיח על רצונו מחמת אהבת אדונו. על נפשו. שלא חמל על בנו ועל אשתו מחמת אהבת אדונו. על כספו. שהיה עומד בפרשת דרכים, ותיקן מזונות לכל העולם. משום זה התעטר בעטרה של ספירת חסד. כמ"ש, חסד לאברהם.

ומי שנקשר באהבת אדונו זוכה לזה. ולא עוד, אלא שכל העולמות מתברכים בזכותו.

כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו כה. שהחסידים, אותם שזכו לספירת חסד, יברכו השכינה, הנקראת כ"ה. הרי שאפילו השכינה מתברכת בזכותם.

("ואהבת את ה' אלקיך", ואתחנן)

באר שבע

.28 אברהם קרא לבאר המים ההיא, המלכות, באר שבע.

.29 כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בדין. כיוון שראה שאינו מתקיים, חיבר עימו החסד. כמ"ש, בְּהִבָּראם ביום עשות ה' אלקים. שהוי"ה הוא חסד, ואלקים הוא דין. וחיבר אותם יחד.

באברהם, שהוא חסד, התקיים העולם. כי בְּהִבָּראם, אותיות באברהם. משום זה, הבאר ההיא, שהיא בית העולם, המלכות, נקראת על שמו, על מידת החסד. כמ"ש, על כן קרא למקום ההוא באר שבע. ושבע היא בבחינת חסד.

.30 ארבעה מאלו שבעה צדיקי אמת, כשרצו להתקרב אל השכינה, שנקראת שבע, בהתכללות שבע ספירות חג"ת נהי"מ, פגשו כולם באותה באר, שאין מֵימֵיה פוסקים ממנה לעולם, שהיא המלכות השלמה מצד היסוד הדבוק בה.

.31 אברהם כרה את הבאר הזו, כלומר ייסד אותה, משום שלימד את כל בני העולם, שיעבדו להקב"ה. וכיוון שכָּרה אותה, הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם.

("שבעה ימים עליונים", תולדות, זוהר חדש)

גלגולו של אדם הראשון

.69 חטאו של אדם, הוא שעבר על הכתוב, ויְצַו ה' אלקים. ואין צו אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה, הרכיב אותו, כלומר, הביא אותו בגלגול, בטיפת זרעו של תֶרַח, שבו רָתַח, הכעיס, את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, כי תרח היה עובד עבודה זרה.

ומטיפת זרעו יצא אברהם, שהיה גלגול אדה"ר. חזר אברהם בתשובה, ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות, ששמו בפניהם. הוא תיקן מה שחטאו אדם ותרח, ושבר החטא, ובניין הרע שבנה, בניין הקליפות שאדם גרם ע"י חטאו, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.

("שינוי השם, שינוי מקום, שינוי מעשה", בהר)

מתנות לבני הפילגשים

.262 ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. המתנות הן מיני מדרגות תחתונות של הקדושה בלתי מתוקנות, שהן שמות של מיני רוח הטומאה. ונתן אותם להם, כדי להשלים המדרגות. כלומר, שיטהרו אותם וישלימו את המדרגות של הקדושה. ויצחק התעלה על כולם באמונה העליונה, בינה.

.263 בני הפילגשים, בני קטורה. ונקראת פילגשים ע"ש שהייתה פילגש מטרם שגירש אותה. ופילגש עתה, שחזר ולקח אותה.

וישַלחֵם מעל יצחק בנו, כדי שלא ישלטו אצל יצחק. בעודנו חי, בעוד שהיה אברהם חי וקיים בעולם, כדי שלא יריבו עימו אח"כ. וכדי שיצחק ייתקן בצד דין הקשה העליון, להתגבר על כולם. וכולם נכנעו לפניו.

קֵדמה, אל ארץ קדם. כי שם הם מיני כשפים של הטומאה.

.264 כתוב, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. אלו הם, שהיו מבני הפילגשים של אברהם. ובאלו הררי קדם, נמצאים אותם המלמדים כישוף לבני אדם. ומאותה ארץ קדם, יצאו לבן, ובעור, ובלעם בנו, וכל המכשפים.

("ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות", חיי שרה)

ספרי החכמה של בני קדם

.80 אמר רבי אבא, יום אחד פגשתי עיר אחת, מאותן שהיו מבני קדם. ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם, ומצאו ספרי החכמה שלהם, והגישו לי ספר אחד.

.88 אמרתי להם: בניי, הדברים שבספר קרובים לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו, כדי שלא יטו ליבכם לאלו העבודות ולכל אלו הצדדים שאמר כאן, אולי תסורו מאחר עבודת הקב"ה.

.89 כי כל הספרים האלו מתעים בני אדם. משום שבני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמ"ש, ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. ואח"כ נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים.

.90 אבל זרע יצחק חלקו של יעקב אינו כן, שכתוב, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חלק הקדוש של האמונה שהתדבק בו אברהם, ומהגורל הזה ומהצד הזה יצא יעקב. כתוב בו, והנה ה' ניצב עליו. וכתוב, ואתה יעקב עבדי. משום זה צריך האדם להימשך אחר הקב"ה ולהתדבק בו תמיד, כמ"ש, ובו תדבק."

("מי יעלה בהר ה'", ויירא)

אברהם, שרה, יצחק ורבקה

.76" הקב"ה רומז חכמה העליונה באברהם וביצחק. אברהם הוא נשמה לנשמה, אור החיה. נשמה זו שרה. לוט זהו נחש, בת זוגו של ס"מ. רוח הקדוש זה יצחק. נפש הקדושה זו רבקה. יצה"ר זהו רוח הבהמה. ועליו אמר שלמה בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. נפש הבהמית זו נפש מצד היצה"ר.

.77 נשמה לנשמה באה לאדם מספירת החכמה, ביראה ובחכמה. הנשמה באה לאדם בבינה. וכמ"ש, הן יראת ה' היא חכמה. וע"כ אין נשמה לנשמה באה, אלא ע"י יראה וחכמה. אבל הנשמה באה לאדם ע"י תשובה, הנקראת בינה, ונקראת שרה. ורוח הוא שנקרא קול, ונקרא דעת, והוא נמשך לאדם המגביר קולו בתורה. והרוח גם נקרא תושב"כ. והנפש השכלית, נמשכים ממנה מע"ט.

נשמה לנשמה ונר"ן נמשכים מחב"ד:

הנשמה לנשמה, אברהם, נמשך מספירת החכמה.

הנשמה, שרה, נמשכת מספירת הבינה.

הרוח, יצחק, נמשך מספירת הדעת. הוא הימין של הדעת.

הנפש, רבקה, נמשכת מספירת הדעת. היא השמאל של הדעת.

.78 כעין זה ברא הקב"ה את הגוף מארבעה יסודות: אש רוח עפר מים. בדומה אל הנשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש. הנשמה לנשמה, מים. הנשמה, אש. הרוח, רוח. הנפש, עפר.

מים זכר, בדומה לנשמה לנשמה, הבאה מחכמה. וזהו מים מתוקים דקדושה. ויש לעומתם מים המאררים, שהם יצה"ר, ס"מ.

יש אש קדושה, נקבה, בדומה לנשמה הבאה מבינה. ויש לעומתה אש זרה, שעליה כתוב, ואַל יבוא בכל עת אל הקודש, שהיא הנוקבא מצד היצה"ר, הנחש, הנוקבא של ס"מ.

רוח קדוש הוא זכר, בדמיון הרוח הבא מספירת הדעת. ויש לעומתו רוח טמא, היצה"ר. עליו נאמר, משורש נחש ייצא צפע. רוח הבהמה, הנקרא צפע, תולדה של הנחש דטומאה, מבינה דטומאה.

ויש עפר קדוש, בדומה לנפש הבאה משמאל הדעת. ויש לעומתה עפר טמא, הנפש הבהמי מצד היצה"ר.

.79 וע"כ הנשמה, שהיא תשובה, בינה, מתקיפה באותו הנחש, לשבור אותו בכוח השעבוד של התשובה, ומושכת אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.

ואלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה ת"ת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון, בומ"ף משפתיים, גיכ"ק מחֵך, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים.

כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.

("ויעבור אברם בארץ", לך לך)

ספר יצירה

.309 ודאי, שספרו של אדה"ר היה ליעקב, וספר חנוך, וספר יצירה של אברהם אבינו. ובמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו 400 פרקים. ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, חכמה רבה. והיו יופיו והקווים של יעקב, כעין הקווים של אדה"ר.

("יופיו של יעקב מעין יופיו של אדה"ר", יתרו, זוהר חדש)

האור שנברא ביום ראשון

.72 מה הטעם שנמשך השמן הטוב לאברהם? משום שפשט ימִינו, חסד, להאיר אל הלבנה, מלכות. וע"כ כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב, זהו האור הראשון, שביום א' של מעשה בראשית, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שהוא חסד. ומה נעים, זהו נעים זמירות ישראל, היום הרביעי, הלבנה, המלכות.

.73 כמו שהאור הנברא ביום ראשון נותן שלמות, ונמשך ממנו אור אל האור שהעוה"ז מתנהג בו.

אף אברהם, האור הראשון, נותן אור לבת מלך, יום רביעי, מלכות, שעל ידה מתנהג העולם. וע"כ חוט של חסד משוך על המלכות, להאיר מֵאורו. וכשהמלכות מתחברת עימו ויושבת לימינו לקבל חסדים, הוא מתגדל בכל."

("למנצח על שושנים", חוקת, זוהר חדש)

רואים אנחנו מכל לקט הפסוקים האלה, שמדובר בעשר ספירות לא יותר ולא פחות. הכול כלול בתוך עשר. או שאנחנו סופרים אותם בעשר כספירות, או כפרצופים, או כעולמות חמש או עשר, או כאבות ובנים. והכל הכול הוא קשור לעשר ספירות. כך בהחלט כל מקובל מגלה את זה בתוך הנשמה שלו, תלוי איך שהוא סופר. יכול לספור את זה בתרי"ג ותר"ך, ושוב בעשר ובחמש, וג"ר וז"ת, בשמות, בקודש וקליפה. באמת לא לחשוב, כי הכול בסופו של דבר מתגלה בתוך העשרה, שהם כאחד. ואם מחבר אותם יחד, כמה שיותר מחבר הוא בזה מראה את החסד שלו, אהבה שלו, דרגות ג"ר וז"ת, וכך משיג.

שאלה: כל מה שמדובר פה על אברהם, שזה מאה אחוז כוחות?

עשר ספירות, אין בכלל יותר מעשר ספירות, שום דבר.

תלמיד: ואיך זה קשור לאותו אברהם היסטורי, גיאוגרפי שאנחנו מדברים עליו?

זה שבעולם שלנו מתגלה כאילו דמות, כמו שאנחנו מין דמויות ככה אנחנו רואים את זה, כך אנחנו רואים זה את זה אבל בעצם אנחנו לא בני אדם, אלא מין הבחנות כלפי הבורא, ולכן אנחנו מזהים זה את זה.

תלמיד: אבל היתה דמות כזו או שזה סתם סיפור לילדים?

מה זה היה, אני לא יודע. אם אתה מדבר על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה?

תלמיד: היסטוריה, או שמקובלים מדברים לא על היסטוריה, אלה רק כוחות וכל השאר סיפורים?

מה זה נקרא היסטוריה?

תלמיד: היסטוריה, בעולם הזה.

מה זה בעולם הזה?

תלמיד: בעולם שבו אנחנו עכשיו מדברים כרגע.

זאת אומרת המציאות שאנחנו מרגישים, שהיא מציאות מדומה ודאי. אבל אנחנו כך מרגישים אותה, במציאות הזאת יש לנו כל מיני הבחנות שונות, יש דמויות, יש שמש, ירח, שמים וכן הלאה, יש הרבה דברים, והכול זו אותה העשירייה שהיא סך כול העולם, וכך אנחנו מתארים אותו.

תלמיד: במציאות הזאת לפני 3,800 שנה היתה הבחנה של אברהם?

לא היתה שום הבחנה לפני כך וכך שנים כי אנחנו לא יודעים מה זה שנים. אין שנים.

תלמיד: פה בדיוק הבלבול, כי פעם אתה מדבר מצד המערכת הרוחנית ופעם הגשמית, ואני לא מבין איפה אתה.

אנחנו מדברים על מערכות כאילו שהן גשמיות כי כך קל לנו להגיד. אבל באמת אין זמן, אין תנועה, אין מקום, אין עולם, אין אתה ואני וכן הלאה. אלא רק הבחנות שאנחנו בינתיים כך אותם מאתרים.

תלמיד: אז זה פשוט עניין זמני, כרגע?

לא זמני, זה עניין של תפיסה, ואם התפיסה תשתנה, אתה תתפוס את זה בצורה אחרת.

תלמיד: ומה שאנחנו מלמדים, מספרים, שפעם בבבל העתיקה, בחבל ארץ הזה שנקרא עיראק זה סיפור?

אין לנו דרך אחרת לספר על זה לאנשים. אבל אם אנחנו מדברים לעצמנו ורוצים לדבר את האמת, אז אין זמן, אין מקום, אין עולם, אין את הגשמיות הזאת. זה רק עכשיו, בינתיים, מתרחש כך בכלים שלנו, בתפיסה שלנו.

תלמיד: ומה היה במציאות הרוחנית או במציאות בכלל היה לפני 3800 שנה?

אין, לא היו 3800 שנה.

תלמיד: מה זה, לא היה?

אין דבר כזה, שהיה. אלא אצלנו הכול בהרגשה שלנו, כך זה מתואר בציר הזמן.

תלמיד: מבלבל.

זה מבלבל, אני מבין אותך, אבל לאט לאט. כמו שהוא בעצם רוצה כאן להגיד. אין לנו אבות, אלא מי? חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אין לנו ימי השבוע, אלא חסד, גבורה, תפארת, הוד, יסוד, ומלכות זה שבת. אין לנו שמש וירח, אלא כתר ובינה. כתר של ג"ר זה שמש, כתר של ו"ק זה ירח. וכן הלאה. אין קליפה, אין קדושה, אלא אלה הבחנות בתוך העשירייה.

תלמיד: מה זה "אברהם", מה ההבחנה זאת חוץ משם של ספירה? מה המשמעות שלו?

כוח, כוח מיוחד. כשהוא מסביר לך איך כוח הזה פועל במציאות, אז הוא מסביר לך מתוך סיפור.

תלמיד: עכשיו, גם כוח אברהם פועל במציאות?

ודאי שפועל.

תלמיד: במה?

על זה יש לך כלל, "אין העדר ברוחני".

תלמיד: מה הביטוי של אברהם במציאות, מה הכוח הזה מסמל?

כוח השפעה, חסד. לאט לאט, זה יסתדר.

שאלה: אפשר להגיד שאלה חוקי הטבע, כל השמות האלה שמופיעים?

ודאי שאלה כוחות הטבע. חוקי הטבע, וחוץ מזה אין כלום. וגם אנחנו פועלים כחוקי הטבע, רק יש חוקי טבע מיוחדים כאלו שיש להם בחירה חופשית. שיש להם יכולת לשייך את עצמם במאמץ שלהם למערכת הקדושה, למערכת הבורא. נתנו להם כביכול יכולת בעצמם להשתייך למערכת. זה נקרא בחירה חופשית.

שאלה: איך אפשר לתקשר עם מחשבה להיטיב לבורא כדי להיות דומה לו. שהבורא יתן לנו, לכל החברים, להפוך לזה, להתקשר לקשר הזה באמצע העשירייה, במרכז עשירייה?

אתה יכול לא לבלבל אותנו, ולדבר ישר, קצר, משפט אחד קצר.

תלמיד: איך לבקש מהכוח הזה, מהמחשבה הזאת?

דרך העשירייה אתה חייב לפנות לבורא ולבקש ממנו. אם תבקש נכון, תקבל. זו כל הנקודה. ואל תבלבל אותנו ואת עצמך בכאלו משפטים. זה סימן שאתה לא מבין מה אתה מדבר. אבל לפנות לבורא זה פשוט, אתה מתקשר לעשירייה, ועם עשירייה יחד, או דרך העשירייה פונה לבורא.

קריין: עמ' 22, מאמרים בנושא "אדם הראשון (אדה"ר)".

אדם הראשון (אדה"ר)

האדם נקרא עולם קטן

.121" האדם נקרא עולם קטן, מפני שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא, שיחס כל פרטי מין בעל החי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים לכלל שלהם. שנשמות בני אדם נמשכות מג' הפנים שלמטה מחזה, אלא שהשיגו התכללות מפני אדם באות ן' פשוטה, אחר שעלו ג' הפנים שנ"א למחזה ולמעלה של הנוקבא. ונכללו בפני אדם אשר שם. אמנם גם מטרם שעלו ג' הפנים שנ"א, להיכלל בפני אדם שמחזה ולמעלה, הוציאו ג"כ תולדות לבי"ע. באופן, שמההארות, שנמשכו מפני שור, יצאו כל הבהמות. ומההארות, שנמשכו מפני נשר, יצאו כל העופות. ומההארות, שנמשכו מפני אריה, יצאו כל החיות. אלא, שבעת עליות ג' הפנים שנ"א לזיווג העליון לפני אדם, עלו ונכללו בזיווג העליון כל הבהמות והעופות והחיות, שכבר יצאו מהם. וכולם נכללו בפני אדם, שלמעלה מחזה. ומהכלל שלהם נולדה נשמת אדה"ר.

הרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים, שנפרטו מג' הפנים שנ"א, כי היא הכלל שלהם. ולכן פני אדם כוללים כל הצורות. ומתוך שאין היעדר ברוחני, וכל שינוי היוצא ברוחניות, אינו אלא הוספה על הראשון, לכן אחר שיצאה נשמת אדם מכללות כל הפרטים שבג' פנים שנ"א, שכבר נכללו כל הצורות בפני אדם, הנה אח"כ חזר כוח השמאל והאיר והִפְריט שוב כל פרטי בעלי החי, כמו שיצאו כל אחד למינו, מג' הפנים שנ"א מקודם הזיווג." זאת אומרת, זה כל הזמן מתחלק ככה, לעוד שלושה ולעוד שלושה. בכל מיני רמות וכך יוצאות מזה המון תוצאות.

"וזה נבחן, כמו מתכת, המורכבת מכמה יסודות, וכוח מקשר עושה כולם לכלל אחד, לצורת מתכת. ואח"כ, כשנותנים את המתכת על גבי האש, הרי היא מאבדת הכוח המקשר שבה וניתכת לנוזלים, שכל יסוד שבה נפרד לעצמו, ואינו מתקשר עוד עם חברו.

כן פועל כוח השמאל על רוח האדם, הכולל כל בעלי החיים, שמתיך אותו, עד שכל פרט, הנכלל בו הולך ונפרד לעצמו, כמו שהיה מטרם התכללותו ברוח האדם. כי איבדו הכוח המקשר אותם, שהוא ההתכללות עם פני אדם אשר שם, שקָשר כולם לכלל אחד. ונאמר, שהותכו בהתכה מהרוח הזה, שע"י כוח השמאל ניתך רוח האדם ונפרט לכל פרטי שנ"א, שהיו כלולים בו.

אמנם שניהם נשארו: הכלל נשאר, כמ"ש, רוח בני האדם העולה היא למעלה. וכן הפרטים, כמ"ש, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

כי אין היעדר ברוחני. כי היו צריכים להיכלל בלבוש רוח האדם, ואז היו בבחינתו. אבל ע"י כוח השמאל איבדו התכללות של האדם, שהיא הכוח המקשר שבהם. וע"כ ניתכו ממנו ונפרטו לפרטים שלהם, שור, שה כבשים, שה עיזים, איל, צבי, יחמור, ואקו ודישון ותאו וזמר, כמו שהיו מטרם העלייה לזיווג העליון, ללידת נשמת האדם."

("שני המאורות הגדולים", בראשית-א)

שאלה: מה ההבדל העיקרי בין אדם הראשון לכל מי שבא אחריו, אברהם, יצחק?

אדם הראשון זה כלל של כל המציאות, כולל בתוכו את כול מה שיש במציאות. זו מערכת אדם הראשון. אנחנו מדברים, אחר כך כשמגיע אדם, זו תחילת ההתגלות של המערכת הא-לוהית כלפי בני האדם. הראשון מהם גם קראו לו "אדם". בעל הסולם כותב על זה, שההורים קראו לו אדם בגלל שהרגישו שכך צריכים לקרוא לו.

ואחריו כבר באו חלקים מאותה נשמה שנקראת "אדם הראשון", השבורה, והתחילו להתגלות. היו כבר דורות דורות, ובהם היו מקובלים, נשמות כאלה שיצאו כמו מכור ההיתוך, הוא אומר, והם אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה.

שאלה: למה קוראים לאברהם אב האומה?

כי הוא ייסד את הקבוצה הזאת שנקראת עם ישראל.

תלמיד: למה לאדם הראשון לא קוראים אב, הוא הרי היה המקובל הראשון.

הוא לא ייסד כלום, הוא לא בנה שום דבר.

תלמיד: למה?

כך. הוא רק הראשון שגילה את הא-לוהות לעולם מלמעלה למטה, מהבורא כלפי הנבראים. השמות של כל דבר, הכול בא ממנו, אבל לא ממטה למעלה כמו שעשה אברהם. הוא לקח את בני האדם, חיבר אותם והתחיל למשוך אותם כלפי הבורא. ולכן הוא לא נקרא אב האומה, איזה אומה?

תלמיד: אנחנו לומדים ומלמדים בקמפוס שכבר היו אנשים בזמן של אדם הראשון. למה הוא לא פתח אוהל, מה ההבדל?

זה לא היה התפקיד שלו, זו לא הייתה נשמתו. לא היה נגלה לו את זה. לכן אדם פעל מלמעלה למטה, ואברהם פעל ממטה למעלה. ולכן הוא נקרא אב האומה.

שאלה: עשרים דורות המקובלים שהיו בין אדם לאברהם, הם לא קיבלו את זה מאדם?

הם קיבלו את זה מאדם, אבל זו לא קבוצה, זו לא אומה. אברהם נקרא "אב העם".

שאלה: אמרת שאברהם זה חלק מעשר ספירות, זה ספירה.

חוץ מזה, שעשר ספירות. קוראים לך דוד, אז מה?

תלמיד: מי זה אדם הראשון בעשר ספירות?

אדם הראשון זה מערכת.

תלמיד: ואיפה עשר הספירות?

זה לא אחד מעשר ספירות. כל עשר הספירות שעברו שבירה, נקראים "אדם הראשון". אחרי עולם הנקודים שהתקינו עולמות בי"ע, ואחר כך יצאה הפנימיות של עולמות בי"ע, המערכת הזאת נקראת אדם הראשון. והיא נשברה ואז הצאצאים ממנה כבר אחרי התיקונים זה אנחנו.

שאלה: "וייקח אברם את שרי אשתו. כלומר, שהמשיך אותה בדברים טובים. כי אין רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה." כאילו הרצון לקבל אמור לרצות.

הרצון לקבל חייב להתעורר כדי לקבל שינויים. זה נקרא "ללכת לארץ אחרת". ולכן עד ששרה לא הייתה מסכימה, במילים שלנו, אז לא יכול היה לעזוב את המולדת וללכת לארץ אחרת. כמו שכתוב, "לך לך מארצך".

שאלה: זה כמו הסיפור עם האדם שרוצה לעשות צום. כאילו הנשמה מסכימה והגוף מתנגד. אז הגוף, הרצון לקבל צריך להסכים למה שהנשמה רוצה. זה התהליך?

כן.

תלמיד: מרגיש שאחרי השבוע שקראנו בספר על האנטישמיות, כאילו כמו מחק אותי. לא יודע, כאילו בלבל אותי מהסדר הקבוע שלנו, הכול נראה לי חדש, מבולבל, לא ברור כלום.

איזה יופי. זה סימן שנכנסים למדרגה חדשה, זה דבר אחד. דבר שני, עכשיו אתה יכול לחבר את מה שלמדת קודם עם מה ששמעת מהספר על אנטישמיות, לחבר את זה יחד ולראות איך כול מה שלמדת קודם מתלבש בעולם הזה.

סך הכול מה שאנחנו הרווחנו ממה שקראנו, זה שאנחנו פתאום התחלנו לראות שאנחנו חיים בתוך הכוחות האלה, חוקי הטבע, ושכל הכוחות האלה פועלים עלינו כאן ועכשיו. זה מצוין. זה טוב. זאת אומרת אני כבר רואה שאני כאילו עד ראייה למה שקורה. זה כוח רע, כוח הטוב, קליפות, קדושה, איך הם נלחמים, פועלים ואנחנו נמצאים בתוכם. הספר עשה כאן שינוי גדול בכולם. עדיין אנשים לא מעכלים את זה, אבל זה מה שקורה.

לאט לאט, עכשיו אנחנו תוך חודש, חודשיים, כמה זמן שזה יקח, עד הכנס אני חושב, אנחנו נצטרך עוד לעכל את זה ואחר כך נמשיך. אבל העיקר מה שאני רוצה, שאנחנו נראה בחיים האלו את כוחות הטבע שפועלים וממש מסדרים סביבנו את כל המציאות. כוחות רעים, כוחות טובים, אנחנו יחד איתם, כך או אחרת. איך אנחנו מתקשרים עם כל האנושות, איך אנחנו מושכים אותם והם פועלים עלינו, איך כל זה עובד. זה מאוד רצוי להרגיש.

(סוף השיעור)