שיעור בוקר 04.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס המדבר 2019 "בונים עתיד משותף",

שיעור 5 בנושא: בני ברוך – בחינת מעבר

זה השיעור שמסכם את כנס המדבר, ובאמת כיציאה מהדבר, זה בני ברוך כבחינת מעבר. אנחנו צריכים כך להרגיש את עצמנו, זה התפקיד שלנו, ולכן לא שייך לנו לא עליות ולא ירידות שהן יכולות לפגוע בתהליך ובמצב שלנו, במצב רוח הפרטי של כל אחד, במצבים בכלל. ומעבר זה מעבר. אתה חייב להחזיק את הקשר בין הבורא לכל עם ישראל, בין הבורא לכל הנבראים בצורה שאתה צינור, ואין לך יותר מה לעשות, לא פחות ולא יותר אלא את התפקיד הזה בלבד, עד כמה שאנחנו נבין אותו לעומק, נרגיש כמה שאנחנו באמת עובדי ה' מצד אחד, ומהצד השני משרתי הנבראים.

צריכים ללמוד את התפקיד הזה. זה לא רק בכנס, גם במדבר וגם בכנס הגדול של ישראל, אלא אנחנו צריכים להבין שזה בעצם התפקיד שלנו לנצח. וגם אחרי הכנס אנחנו נצטרך לעסוק בזה, במיוחד בפועל, אז בואו נתחיל ללמוד את התפקיד.

קריין: ציטוט מס' 1 מתוך ליקוטי מוהר"ן.

"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."

(ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא, סימן ה)

זה מה שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו", רצון העולם ורצון ה'. רצון ה' להשפיע לעולם, אנחנו צריכים לסדר את העולם כך שירצה לקבל רצון ה', השפעה מלמעלה. לכן עלינו להתכלל עם הנבראים, עם החיסרון שלהם, לעבד את החיסרון שלהם הנכון ולהעלות אותו לבורא ולהתאים בין שני החסרונות, חיסרון הבורא לתת לנבראים, וחיסרון הנבראים לקבל עד שירצו לקבל מה שהבורא נותן.

בסופו של דבר הרצון שלנו הוא צריך להיות כבינה, שבחצי העליון שולטים בה הכתר והחכמה ובחצי התחתון שורה בה הרצון של התחתונים, של המלכות, של זו"ן. ואנחנו צריכים ללמוד איך להגיע לתפקיד כזה, איך להגיע לתיקון כזה, כמו בינה. זו המטרה שלנו.

אז לכן כתוב שצריך כל אחד, הכוונה למי שמוכן לזה, מיועד לזה,"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז)." למה בשבילי? כי הוא מוכן לשמש גם לבורא וגם לעולם. "נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל (בעבורם.)" בעבורו. זה מה שצריך להיות אצלנו.

ולכן לא יתכן שאנחנו נהיה כאן באיזה ירידות, נפילות, אכזבות, אלא תמיד זה קבוע, גם רצון הבורא וגם רצון הנבראים. זה מה ששורה בנו, זה מה ממלא אותנו, זה מה שמחייב אותנו, ואנחנו סך הכול נקודה באמצע הבינה, נקודת הבחירה הזאת בחזה דפרצוף הבינה, שאנחנו רק בוחרים להיות כלולים משני החלקים האלה שהם לא שלנו, חלק עליון הבורא וחלק תחתון הנבראים.

תלמיד: האם אני בחינת מעבר לעולם, ממלא אותם?

כך צריך לחשוב.

תלמיד: אז מה זה להתפלל?

להתפלל לקיים את התפקיד, שאין לך חיסרון אחר, אין לך רצון אחר, אין לך תפקיד אחר חוץ מלקיים רצון הבורא כלפי הנבראים, לקרב את הנבראים לבורא. ומי אתה? אתה אפס, רק המעבר, הצינור. ובמצב כזה אם אתה מתאר אותו נכון, אתה תראה שאין כאן ירידות, נפילות, כל מיני מצבים אלא הכול קבוע. רק התפקיד.

שאלה: למה כתוב שהעולם זה הנבראים בשבילי ולא אני נברא בשביל העולם?

"כל העולם" זה נקרא שנברא כדי שאני אשרת אותו. בעל הסולם מסביר לך את זה.

תלמיד: אז אני משרת.

זה נקרא ש"העולם בשבילי" כדי שאני אמלא אותו, כדי שאני אשפיע לו.

שאלה: מה אנחנו צריכים להרגיש קודם, חיסרון של הבורא או חיסרון של הנבראים?

של הבורא, חיסרון של הבורא. רצונו להיטיב לנבראיו זה מה שקובע וזה מה שמכוון אותנו לפנות לנבראים ולהתקשר לחסרונות שלהם ולהעלות חסרונותיהם לבורא. לעבד אותם חסרונות ולהעלות לבורא.

המעבר הוא לא פסיבי, זה לא סתם צינור כמו שכך נראה לנו. בינה זה מנגנון מאוד מורכב. זה כתר וחכמה בג"ר שלה וז"ת דבינה, זאת אומרת ישסו"ת וזו"ן בז"ת שלה, ובינה אפשר להגיד שזה כל הבריאה, כל המערכת. את הכול אנחנו צריכים להקים, להרכיב, לייצב, לדעת איך לסדר ולהביא לתפקוד שלם מהתחלה עד סוף הבריאה. זה תפקיד של ישראל.

שאלה: מה זה למלאות חיסרון של העולם?

זה ללמד את העולם איזה הוא החיסרון האמיתי שצריכים להעלות לבורא, כי אחרת זה לא ילך כך, לעבד את החיסרון של העולם, להתאים אותו נכון, "עשה רצונך כרצונו", ואת זה אנחנו צריכים לעשות, לא העולם עצמו, אנחנו על ידי השפעה לעולם. ואז אנחנו יכולים להעלות את החיסרון של העולם לבורא. ישראל זה כוחות ההשפעה בלבד, כוחות הקבלה נמצאים בז"ת, זאת אומרת באומות העולם. הם נושאים את העביות. ולכן אנחנו חלשים, "מעטים מהעמים", יש לנו עביות רק כדי לקיים את גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה.

ולכן מה שאנחנו צריכים, לעורר את החיסרון שלהם בצורה הנכונה, ללמד אותם, לעבד נכון את החיסרון שלהם, זה נקרא להיות "אור לגוים", דווקא בזה קודם, ואחר כך להעלות את החיסרון הזה לבורא. כמו שגלגלתא עיניים באח"פ שלהם מעלים את התחתונים כאח"פ דעליה, וכך עושים מעבר מעצמם, ממטה למעלה כלפי הבורא וממעלה למטה מהבורא לנבראים. כך כל הזמן עובדים, בהלוך ושוב, שוב והלוך.

זה התפקיד. כך עובדת המערכת.

קריין: ציטוט 2, מתוך דגל מחנה אפרים.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה."

(דגל מחנה אפרים, פרשת שלח)

לכן אסור לנו להתייאש, שהקהל לא רוצה, שלא מתרומם, שלא נמשך אלינו, אלא ההיפך אפילו, שמזלזל. מזלזל זה טוב דווקא, זאת אומרת שמבין שאנחנו הפוכים ממנו, שאנחנו רחוקים ממנו. זה טוב, יש איזה מין קשר, רק קשר עדיין פנים באחור, פנים משלנו, אחור משלהם, אבל בכל זאת זה גם כן קשר, ניתוק זה הדבר הכי גרוע.

לכן אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להופיע לפני הקהל, להסביר לו את התפקיד שלו ושלנו, ושלנו ושלו יחד עם הבורא, עם הכוח העליון, עם כוח הטבע, לא הבורא, הטבע, מערכת הטבע, מנגנון הטבע, ואז על ידי זה להשתדל איכשהו שיסכימו, במשהו לפחות להתחבר אלינו, בצורה רעיוניות, לא יותר, זה מספיק, ואז נוכל להעלות את החסרונות שלהם איתנו יחד לבורא.

זאת אומרת שהישיבות שלנו, ההתחברויות בינינו, הן יהיו על ידי החיסרון שלהם. כמו שנגיד אנחנו עושים ישיבה כדי לדון על איזו בעיה, של המפעל או של איזו הפצה או משהו, כך אנחנו נדון על זה, ואנחנו נחיה ונרצה לתפקד לפי החיסרון שלהם, איך לספק לחיסרון שלהם לחיבור כביכול, שפע עליון. שאז יהיה לנו, מתוך זה שאנחנו אוגרים בתוכנו חיסרון של הקהל, עם כל הבעיות שלו הארציות, לא חשוב עם איזה, אנחנו נוכל לעבד אותן לחיסרון לרוחניות, לבורא, נוכל להעלות אליו את החיסרון הזה. על החיסרון הזה הוא כן עונה ואנחנו נרגיש איך שאז יש לנו קשר עימו. אחרת אין. גלגלתא עיניים מלכתחילה אין להם שום קשר עם הבורא. הם כלים דהשפעה, הבורא כלים דהשפעה, כאילו לפי הטבע שלנו לא נוכל להתקשר אליו. אפילו שנראה לנו שאנחנו אגואיסטים ויש לנו אגו גדול, זה לא אותו אגו שאפשר להעלות לבורא. האגו שלנו הוא רק כדי שאנחנו נוכל לשרת דווקא את התחתונים.

אז צריכים אנחנו, כמו שהוא אומר, "האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו".

שאלה: רצון העולם הוא לחיות טוב. האם זאת צריכה להיות התפילה עבורם?

למה כן? למה לא? לא כן ולא לא, אלא לעבד נכון מה זה נקרא לחיות טוב. מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, אז כמה שאנחנו נקרב את ה"לחיות טוב" שלהם עם ה"לחיות טוב" בעיני ה', לפי זה מתקדמים.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו לא יכולים להתכלל בבורא אם לא קיבלנו חיסרון מהנבראים. אבל אם כמוכר צריך להבין מה רוצה בעל הבית שאני אמכור ללקוחות שלי, אני צריך להכיר את הרצון של הבורא. רק כשאני אבין מה הוא רוצה שאני אמכור להם אז אני אוכל להתכלל בחיסרון.

לכן ישראל היא כלולה משני החלקים. זה כמו בינה, אני נותן דוגמה כזאת גבוהה, לכן אנחנו צריכים ללמוד מה זו דרגת הבינה. יש בה בכלל ארבעה פרקים, ארבעה חלקים בבינה, זה ב"פתיחה כוללת לעץ חיים".

אז אנחנו צריכים ללמוד את זה על עצמנו. רצון הבורא הוא להיטיב, להשפיע. אני חושב שמשפט אחד ויהיה ברור לכולם. זה כמו אימא שכל הזמן דואגת לתינוק. ואז מה שהוא רוצה, היא רוצה. זה הכול. אין שום מחשבה על עצמה, רק כדי להתקיים. היא חייבת איכשהו לטפל בגופה, שתוכל לתפקד, אבל כל היתר זה התינוק. זו דרגת הבינה. חפץ חסד לעצמה, שאפילו אין לה חולצה ולא צריך, אבל כלפי אחרים הוא נכלל אז בחיסרון שלהם וכך מעלה את עצמו, מעלה אותם לבורא.

קריין: ציטוט מס' 3, בעל הסולם, "הערבות" אות כ'.

"הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ודייק הכתוב, ביום ההוא, ולא לפני זה."

(בעל הסולם, הערבות, כ)

טוב, זה כבר גמר התיקון, שכל הנבראים מקבלים את כל ההשפעה מהבורא ומיתקנים ואחר כך מתמלאים עם כל האור של הבורא. ואז "הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית'," שכל רצון ורצון שישנו בכל המציאות, הוא יהיה אך ורק נמצא בדבקות עם הבורא, זאת אומרת מקבל את כל השפע מלמעלה בעל מנת להשפיע. "כמ"ש: והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ודייק הכתוב, ביום ההוא, ולא לפני זה." זאת אומרת שלפני זה ודאי שלא, אבל עד אז אנחנו צריכים לעשות את כל התיקונים, ואז מגיע תיקון הגדול.

קריין: ציטוט 4, מתוך ליקוטי הלכות.

"יש בחינת ממוצע בין כללות העולמות לבורא והוא נפש הישראלי שהיא גבוהה מאד בשורשה והיא חלק אלוקי ממש והיא הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא. ועל ידה נמשך השפע והחיוּת והקיום לכל העולמות כולם, ועל כן בישראל תלוי הכל."

(ליקוטי הלכות, ברכת הריח וברכת הודאה, הלכה ד)

כאן כל אחד צריך לבדוק את עצמו, האם יש לו נטייה לזה או לא. אני חושב שמי שמגיע אלינו איכשהו, הוא שייך לבחינת ישראל. זה שייך לכל האנשים שנמצאים בכל המדינות ושייכים אולי לכל העמים. מה ההבדל אם הם הצטרפו בזמני אברהם או אחר כך, בזמני בית המקדש או משך עוד אלפי שנים או היום, אלא זה הכול לפי הנטייה הפנימית של הנשמה.

ולכן אלה שמצטרפים, אלה שמרגישים שיש להם נטייה לזה, להיות המשתתפים בתיקון העולם, אז הם שייכים לאותה התכונה שנקראת "ישראל" או בינה, "הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא." אז צריכים ללמוד את התפקיד.

"יש בחינת ממוצע בין כללות העולמות לבורא והוא נפש הישראלי" ישר א-ל שמכוונת "שהיא גבוהה מאד בשורשה והיא חלק אלוקי ממש והיא הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא. ועל ידה נמשך השפע והחיוּת והקיום לכל העולמות כולם, ועל כן בישראל תלוי הכל." זאת אומרת באלו שיכולים להיות כחלק המקשר בין הנבראים לבורא.

שאלה: מה זה אומר להכניס את כל באי העולם בסוד עבודתו ית'?

לחבר אותם. "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אנחנו מדברים על העבודה שלנו, ולחבר את כל הנבראים דרכנו גם כן לבורא, שאנחנו כמעבר והם בעצם כמטרת הבריאה. הבורא ברא את המציאות, שהמציאות הזאת כולה היא באי עולם, אומות העולם ואנחנו רק כמעבר, חלק שאין בנו צורך אלא רק לצורך התיקון, וזה מה שאנחנו צריכים לקבל, ולא להתגאות כמו שישנם כאלה חלקים בעם ישראל שהם מתגאים משום מה, ולהבין שאנחנו באנו לשרת, עובדי ה' זה שאנחנו משרתים אותו, ומשרתים אותו כלפי מטרתו. ומטרתו היא דווקא לגלות את עצמו באומות העולם.

שאלה: אם אנחנו תכונת מעבר, אז במה הוא המילוי שלנו? האם הרצון לקבל שלנו הוא כלי לעבודה בלבד ולא כלי לקבלת התענוג?

אנחנו לא כלים דקבלה, כלים דהשפעה. כל התענוגים שלנו, שאנחנו מעבירים את המילויים ותיקונים, תיקונים ומילויים לכל העולם. זה ממש כמו אימא כלפי התינוק, זה מאוד ברור.

שאלה: מה זה החלק הממוצע המחבר בין כל העולמות?

הממוצע, שנמצא באמצע. שהוא הממוצע, המחבר בין הבורא לכל העולמות. למה אני מדייק את זה ומאוד עומד על הנקודה הזאת? זה לא שאני מבקש שתטפלו בכל העולם, שיהיה לי מזה טובה. אלא זה התפקיד שלכם, על ידי זה אתם תתחברו. כמה שאנחנו נטפל באחרים, אנחנו נגדל. אחרת גם אנחנו לא נגדל.

אני כאילו מדבר בצורה אגואיסטית. אתם רוצים לגדול? אתם רוצים לזכות לחיבור עם הבורא? רק בתנאי שאתם תהיו מחוברים דווקא לכלי הכללי. אחרת אין לכם סיבה בשביל מה להתחבר לבורא.

קריין: ציטוט 5, הראי"ה קוק מתוך מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו".

"עבודת ה' הנתונה בידי ישראל, תכליתו היא - התרוממות כל האנושות, שאי אפשר שתתרומם אלא ע"י התרוממות עם ישראל, שתתקיים הברכה בו בעצמו ושיוכל עי"כ להביא ברכה גם לעולם."

(הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו")

אם אנחנו ניקח את כל המקובלים, אנחנו נראה שם ממש שכולם, שאם הם מדברים על התפקיד, התפקיד רק כמעבר.

אז "עבודת ה' הנתונה בידי ישראל, תכליתו היא - התרוממות כל האנושות, שאי אפשר שתתרומם אלא ע"י התרוממות עם ישראל," קודם "שתתקיים הברכה בו בעצמו ושיוכל עי"כ להביא ברכה גם לעולם." חלק המחייב וחלק שזוכה לתפקיד.

קריין: קטע 6, מתוך "שפת אמת".

"בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש". הכל תלוי בבני ישראל."

(שפת אמת, ספר שמות, פרשת יתרו)

אנחנו צריכים להבין שזה לא רק אנחנו, אלא אנחנו צריכים לעורר את כל עם ישראל הגשמי, ולהשתדל עד כמה שאפשר למשוך אותם לתפקיד. לא סתם שיהיו פסיביים כמו אח"פ, כמו אומות העולם, אלא בכל זאת יש בכולם ניצוצין מהעבר, וצריכים להחיות אותם. כמו שבעל הסולם כותב, שהם כבר אלפיים שנה רדומים, אתמול קראנו בעיתון "האומה" שכך הוא כותב. ולכן אנחנו צריכים לעורר מאוד את מה שקורה לנו בארץ עם עם ישראל הזה הרדום, הממש עצלן, קשה העורף, ואחר כך את אומות העולם.

העבודה קשה, אבל זאת עבודה שכשאנחנו מתחילים אותה אנחנו מרגישים שזאת היא, שסוף סוף אחרי שנים רבות שלומדים את חכמת הקבלה, אנחנו סוף סוף מגיעים לתפקיד, מגיעים ליישום, מגיעים לנקודה הנכונה. ויחד עם זה גם העולם מגיע לזה.

ישנה נקודה כאן שבה נפגשים כולם, כל המדינות, כל אומות העולם, עם ישראל, כל הלחצים, כל הבלגן, המשבר, הכול מגיע לנקודה אחת שדורשת פתרון. והפתרון הוא דווקא בנו, שנוכל להסביר לכולם את התפקיד של כל דבר ודבר, של כל אחד ואחד וכולם, לממש אותו ולהוביל אותו.

שאלה: אני מצפה לתגובה מצד ישראל, או רק לעשות את תפקידי?

אני כמו עם הילדים, אני רואה שאתה כבר אבא, אז כמו עם הילדים אתה אומר, אומר עוד, ואומר עוד, וכך וכך, ובינתיים אתה ממשיך אין לך ברירה, בינתיים הילד גדל. יכול להיות שהוא צריך לשמוע עוד שנה, עוד שנתיים, עד שבעוד שנתיים הוא יעכל את מה שהתחלת להגיד לו לפני שנתיים. זה עניין של התכללות. כמה זמן לוקח לך לשמוע משהו?

תלמיד: אני לא יודע אם אני שומע בכלל.

ככה זה.

תלמיד: הילד הזה שנקרא ישראל, היום, איזו תגובה אנחנו צריכים לצפות ממנו?

אל תשאל, אני לא יודע, האמת שאני לא מצפה לשום תגובה, חוץ מזה שיידע מה שאנחנו אומרים, וזאת גם תגובה. לא שיסכים ואפילו לא שלא יסכים, כי אי הסכמה זה כבר קשר באחוריים, אלא שפשוט יידע, "אלו בני ברוך, הקבליסטים", לא יודע איך הם מכנים אותנו, "כך הם אומרים". אבל באמת שיידעו על זה כמה שיותר, שיידעו מה אנחנו אומרים.

אנחנו אומרים שאנחנו חייבים לעשות עבודה של חיבור בינינו, קודם כל בעם ישראל. ועל ידי זה אנחנו יכולים לגרום חיבור באומות העולם. ועל ידי זה אנחנו ממש ממתיקים את האנטישמיות. והיחס של כל העולם אלינו נעשה משלילי לידידותי. זה כולל את כל השכנים שלנו, יחסים עם השכנים, עם כולם, בידינו לעשות זאת.

שהם יידעו שאנחנו כך אומרים, זה הכול. שיגידו עלינו "הם הזויים, אתה יודע מה שהם אומרים?" ושיוכלו להגיד את מה שאנחנו אומרים, זהו, זה שלב א'.

תלמיד: איך אתה יודע שאתה מבצע נכון את התפקיד שלך כבחינת מעבר?

מה אתה עושה עם הילד שלך? נניח שאתה צריך ללמד אותו משהו והוא לא רוצה, אז אתה מסביר לו בכל מיני [צורות]. אני זוכר שאבא שלי לקח אותי לסרטים על כל מיני מלחינים, הוא רצה שאני אהיה מלחין, קומפוזיטור, ועוד לכל מיני דברים ומה לא. כדי להכין את הילד לחיים אתה צריך למלא אותו, לטפל בו הרבה שנים, הכול זה מאותו השורש.

כמה זמן לוקח לך עד שאתה מגדל ממנו משהו? לכן עוד שנה ועוד שנה, ועוד לטפטף לו, לטפטף לו בכל מיני דברים, לקנות אותו בממתקים, רק לא להתייאש, זה לא התפקיד שלנו להתייאש. התפקיד שלנו להמשיך, להתכלל מהתגובה שלו כדי להמשיך בצורה יותר מותאמת לו, ולא יותר.

שאלה: הדוגמה היא נכונה מבחינת היחס שלנו אל העם, אבל מבחינת העם כלפינו אנחנו לא נמצאים במסגרת של הורים, ילדים. אין את הביטול הטבעי, אין את המסגרת שאנחנו יכולים לחנך.

תיבנו, בבקשה, תנסו איך לעשות את זה. למה לא? שהם ידעו שאנחנו מסתכלים עליהם כמו הורים על ילדים. שידעו כך, שידעו שיש לנו שיטה, שהשיטה הזאת מותאמת לטבע הגלובלי. שהיא נלקחת ממקורות המקובלים מלפני אלפי שנים ועד היום. שאי אפשר להגיד עליה שהיא לא נכונה כי היא בעצם רציונלית, היא גם רציונלית. לפי ההיסטוריה, לפי מה שקורה לנו במשך הזמן, לפי הניסיון זאת אומרת, "אין חכם כבעל ניסיון". לפי הניסיון אנחנו רואים ש"תראה מה שקרה בהיסטוריה, כך וכך וכך וכך, זהו, ולכן זה מה שקרה".

אני זוכר את יצחק זילברמן שלמדתי אצלו בירושלים, למדתי את קבלת הגר"א. אורי זוהר אז היה שם, הוא החזיר אותו בתשובה, הוא היה בא אליו ללמוד. אז הוא אמר לו, אבל אתה רואה זה כתוב בנביא.. זה נכון או לא נכון? וזה כתוב כאן, זה נכון או לא נכון? והוא שכנע אותו, שכנע. אני לא הייתי משתכנע והוא שכנע אותו כך, ראיתי במו עיני.

מאיפה אנחנו לוקחים, מאיפה כל החכמה שלנו? מהניסיון, אין חכם כבעל ניסיון. ולכן תיראה לפי הניסיון מה שקורה לנו. ולכן אנחנו פונים אליכם ואומרים, לפי הגלובליות של הטבע ברור שאנחנו נמצאים במערכת כללית, אינטגרלית וכולי. צריכים לפתוח את הגישה.

תלמיד: מה יכול לבנות בקהל את התודעה הזאת, שגם הוא כלפינו מגיע למין מערכת יחסים כזאת, שהוא רוצה לקבל מאיתנו, כמו ילד?

שלא יקבל מאיתנו, שיקבל מהמקורות האמיתיים, האותנטיים, אני לא דורש שהוא ישתחווה לפני, שילמד ממני, לא. שילמד מאותם המקורות, בבקשה הכול פתוח, כל מה שיש לנו הכול בארכיון. אתה נכנס לקבלה מדיה ויש לך הכול. בבקשה, אל תגלה לי שאתה לומד, שאתה לא לומד, מה שאתה עושה, כל המדיה לפניך. חוץ מזה בואו נעבוד על זה ונשפר, ודאי שזה לא מותאם עדיין, אני לא אומר שכן. אבל התפקיד ברור, והתפקיד חייב לחייב.

שאלה: בינה מתחילה לפעול כשהחלק שמתחתיה פועל עליה, או מה שמעליה פועל עליה?

בינה יכולה לפעול מטעם שהיא קשורה לכתר ומקבלת ממנו דחף להשפיע, ואז היא פונה למטה ומחפשת איך היא יכולה להתאים לעצמה מישהו שיקבל את ההשפעה. ומטפלת באח"פ, מגדלת אותו לחסרונות הנכונים, מעלה את החסרונות הנכונים שלו אליה, וממנה למעלה לכתר. כל זה נקרא העלאת מ"ן, או תחתון עליון ועלי עליון, כך עובדים.

תלמיד: אז בינה לא ממתינה שאותו חלק שמתחתיה יתחיל לפעול כלפיה, היא פועלת מראש.

ודאי שלא, איך זה יכול להיות?

תלמיד: אז אין פה חפץ חסד?

כמו שאתה עושה את הילדים שלך, אתה לא שואל את הילד העתידי שעוד לא התחלת לעשות אותו, אתה לא שואל אותו האם אתה רוצה להיוולד. הוא לא נמצא, הרצון שלו אפילו לא נמצא במציאות כביכול, הוא נמצא בך באבא. ואז אתה זורע את הרצון שלו והוא מתחיל לגדול באימא. כך זה במציאות שאנחנו רואים ובכל דרגה ודרגה זה כך. אפילו שיש לך ילד או אדם גדול, בכל זאת כל פעם הרצון הוא בצורה כזאת מאפס, מעליון מתגלגל ומתחיל לגדול בו. הכול מלמעלה, "אני ראשון" מה שנקרא.

תלמיד: אז לא ברור לי מה פה בדיוק חפץ חסד, כי אתה לא חפץ חסד, אתה פועל, אתה לא מחכה שיגידו לך.

חפץ חסד זה שהוא בעצמו נמצא במצב נטרלי.

תלמיד: אבל אתה לא ניטרלי פה, בינה ממש לא ניטרלית, היא כל הזמן פועלת כלפי מטה.

כן, אבל זה לא חיסרון שלה, זה לא חיסרון שלה. לי אין חולצה אבל התינוק שלי דורש הכול ולכן אני מעלה אותו לבורא. אנחנו החלק שנמצא במציאות אך ורק כדי לקשור את התחתונים עם הבורא זה התפקיד שלנו, לכן הוא אומר צינור, אמנם זה מנגנון עצום שכולל גם עליונים גם תחתונים גם הכול, אבל לעצמי אפס. אז יש לך המון מערכות כאלה גם בטכניקה, באלקטרוניקה.

תלמיד: אז מה שגורם לבינה להתחיל לזוז זה הלחץ שהיא מקבלת מעליה, זאת אומרת כל מה שמגיע מהעליון זה מה שמפעיל את הבינה?

כן. רצון הכתר מפעיל את הבינה, מארבע בחינות דאור ישר כמו שלומדים, מצד העליון, ואז היא בונה זעיר אנפין ומלכות, מקבלת רצונות ממלכות. מה כל ההתפתחות הזאת? כדי שלמלכות יהיו חסרונות נוספים שלא באו מהכתר, זה עניין השבירה. בלי השבירה הכול בא מהכתר ואין הבחנות חדשות.

על ידי השבירה מתברר שיש כל מיני דברים חלוקים, אי הסכמות וכן הלאה. אי ההסכמות האלו לא באות מלמעלה, הן נוצרו על ידי השבירה, ודווקא אותן אנחנו צריכים, כי הן החלק החדש שבבריאה שהבורא לא יכול היה כביכול לברוא, אלא הן נקראות "הנבראים".

זאת אומרת, אותן ההבחנות החדשות שלא באות מלמעלה הן נקראות "הנבראים", בהן יש בחירה חופשית, כל מיני סכסוכים, בעיות, גילויים, הבחנות, זה העיקר. הבורא לא צריך את הצדיקים האלו שמעצמם צדיקים כביכול מלמעלה.

תלמיד: כשאנחנו נותנים את הדוגמה של ילד עם אמא, אתה רואה שהילד כל הזמן פועל על האמא כדי שהאמא תזוז, אבל בעם אתה לא רואה שהעם פועל עליך כדי שתזוז, להיפך הוא ניטראלי לחלוטין, אבל אתה כן רואה שמלמעלה פועלים עליך כדי שתזוז.

אסור לך לחכות עד שהעם יזוז, זה נקרא שאתה רוצה שיהיה לו רע, שתשמח בזה שיהיו לו צרות?

תלמיד: אז במה אתה מעבר?

אתה תעורר אותו.

תלמיד: אבל אין שם חיסרון.

אתה תעורר את החיסרון, אחרת זה לא נקרא שאתה אוהב אותו. אתה תחכה עד שהילד שלך יסבול, או שתגיד לו מראש "לא כדאי לך כי אתה יכול כאן לסבול"? רק אם אתה כבר רואה שאין ברירה והוא חייב כאן ללמוד לקח אז תשאיר אותו כך, וגם בשמירה, לא יותר מידי.

תלמיד: עם הילד שלי זה מאוד ברור לי כי הוא כל הזמן מגיב אלי, אני מגיב אליו, יש איזו אינטראקציה.

תיכנס במגע עם הקהל, אין ברירה, אתה חייב. וחוץ מזה ברגע שאתה מתחיל לעבוד עם הקהל ורוצה לגשת אליו ועושה את זה דרך העשירייה, אתה תרגיש עד כמה הבורא ממש איתכם יחד, בפעולה הזאת אתם מושכים אותו. זה לא עניין של לתקן עולם, לא חסר, זה עניין שהבורא אז יתגלה בפעולות שלכם.

שאלה: על הנקודה הזאת כבר קיבלתי כמה וכמה פעמים תגובות מאנשים של "אתה בא עם רקע של קבלה, אנחנו מצפים מימך למשהו אחר".

תשאל, למה אתם מצפים?

תלמיד: זה לא משנה למה הם מצפים, אלא בדיוק כמו שאת עם ישראל או מדינת ישראל, לצורך העניין, בוחנים בסטנדרטים שלא בוחנים אף אחד, כביכול מצפים מהם למשהו יותר, כך ממש הרגשתי כלפַי כמה פעמים, שאני לא יכול להרשות לעצמי להתנהג כביכול כלום, ברגע שהאנשים יודעים שאני בא עם הרקע הזה, אתה צריך לעלות לאיזו רמה, אתה צריך ממש לחשוב על כל דבר שאתה עושה איך זה משפיע. וזה רק מתוך המעורבות עם האנשים יותר ויותר ומצד שני לבוא ולדבר בגלוי בלי חשש מתוך ביטחון ואמונה בצדקת הדרך של מאיפה אתה בא, מה אתה לומד ומה אתה עושה. וכן יש דרישה, במעורבות עם הקהל יש דרישה.

בסדר גמור, אבל צריכים גם להסביר להם שאנחנו בכלום לא יותר טובים מהם, אלא אנחנו לומדים את שיטת התיקון, בסך הכול לומדים. אז יש כאלה שלומדים כמה שנים ויש כאלה שעכשיו יכולים להתחיל ללמוד, זה כל ההבדל בינינו, לא יותר מזה. לכן הדרישות שלהם לא נכונות, הן נובעות מכל מיני סטיגמות שהיו להם, דברים לא נכונים שחושבים על מקובל.

אני זוכר כשגרתי ברחובות רצו להכניס אותי ל"מאה שערים" לאיזה מקובל אבל הוא היה מדי חרדי, ממש מ"נטורי קרתא". הם אמרו לי, אתה נוסע עכשיו ללמוד אתה תראה, תעמוד לידו כולך תרעד, לא תוכל לעמוד. לא הרגשתי שום דבר, אדם זקן, דווקא נעים וזהו. כך עמך חושב, כי הם מעבירים הכול לפסים מיסטיים.

מקובל זה אדם שרוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב שדרכו העולם יתוקן, נקודה, שום דבר חוץ מזה. בעצמו חפץ חסד וכל המאור המחזיר למוטב הוא לטובת העולם, בזה הוא ממשיך את הרעיון של הבורא ובזה הוא נקרא "עובד ה'".

שאלה: בקשר לדוגמה של הורים וילדים. אני רואה מניסיון שאם אני רוצה לעניין את הילד שלי במשהו שלא מעניין אותו, אני חייב לייצר לו איזה משחק, אני חייב לייצר לו איזו עטיפה מתוקה, "בשבילי זה חלב, בשבילו זה מילקי". לנו אכפת לנו הרבה פעמים רק לדחוף את החלב כמה שיותר מהר וכמה שיותר, גם אין לנו זמן ואין לעולם זמן ואין בכלל התעסקות בצורת ההגשה שיהיה לו מתוק, נעים ועניין. עד כמה נוכל להצליח בצורה כזאת או מצד שני כמה צריך להשקיע בלעשות לו מילקי?

תעשה כאן חשבון נפש, או שאתה עושה את זה בגלל שאתה מתעצל, לפי הטבע שלך, לגשת לקהל ולהיות איתו מחובר ולעשות כמה שיותר, או שאתה עושה את זה באמת כי עדיין אי אפשר להסביר לו והוא עדיין לא בשל. תעשה חשבון נפש בדיוק עד כמה במקסימום אתה מסוגל להיטיב לו, ואז תעשה. גם תתייעץ עם החברים.

תלמיד: צריך למצוא את הגבול הזה בין כמה חובה לעשות כדי שייפתח את האוזן?

כאן אנחנו צריכים לדון יחד כי אף אחד כאן לא יכול להיות חופשי מנגיעה עצמית. אחד רוצה לרוץ קדימה, השני אומר "לא, כדאי לשבת, עוד לחכות עד שיקבלו מכות, הם לא יודעים, עדיין לא מרגישים רע". צריכים לדון יחד אם כן או לא, כעקרון אנחנו נמצאים כבר בפיגור.

שאלה: בעמוד הפייסבוק שלי אדם צרפתי ואנטישמי התחיל לתקוף אותי. ניסיתי להסביר לו על תפקיד ישראל, ומאיפה מגיעה השנאה של האנשים נגד היהודים ובזה כאילו לקחתי מים ושפכתי על שמן חם. זה נעשה יותר גרוע ובמשך שעות המשכנו להתווכח על זה וראיתי שיש לו שנאה גדולה ליהודים. הוא כעס על כל השיטה הפיננסית שיש לנו, ובסופו של דבר הוא אמר שהבעיה של העולם היא היהודים. הוא אפילו הכיר את כל הטקסטים שאנחנו קוראים שהיהודים הם האור של העולם וממש הכיר הכול בעל פה.

בשלב מסוים התחלתי להרגיש ולהבין, שכמו שאנחנו צריכים רוחניות ויש לנו את השאלה "מה הטעם בחיים?", גם הוא נמצא על אותו מסלול רק מכיוון אחר. הוא מרגיש שיש משהו שמגיע מהיהודים אבל יש לו כזאת שנאה שהוא לא יכול להסביר אותה. איך אפשר לכלול כזה אדם כדי להעלות תפילה?

כמו שאנחנו אומרים שאנחנו צריכים להיות כלולים מחלק הבורא ומחלק הנבראים, משני החלקים, גם האנשים האלו שמרגישים שנאה לישראל כלולים משני חלקים, מהרצון לקבל שלהם ומחלק הבורא שגם פועל בהם. לכן הם מרגישים שאנחנו נמצאים בדרך, זאת אומרת הם ממש נמצאים באיזו אחיזה ברוחניות רק בצורה שלילית, הפוכה. אבל זאת אחיזה.

עכשיו השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות? הם צריכים להבין שהפתרון שלהם זה לא פתרון, כי לאבד את ישראל שייך לימי המן וכל זה כבר פאסה, זה לא יכול להתקיים, הוא צריך להבין. אלא איזה פתרון יש לו? אנחנו ממליצים לו פתרון כללי, גלובלי, עולמי. שזה לא יקפוץ שוב אחרי 70, 80 שנה ושוב אחרי 100 שנה ועוד מדור לדור כך זה יהיה, אלא אם אתה אומר שהוא לומד, אז יש כאן רק עניין של לעבוד עימו בהסברה.

לפני חמש עשרה שנה איך אתה חשבת על העניין? ראיתי איך השנים הראשונות אצלנו היו קשות לך, בכל זאת כשראיתי אותך בפריז איך זה היה קשה. זאת התקדמות, אין מה לעשות. אנחנו לא כך? אנחנו לא נדחים מהתפקיד הזה, מכל העניין הזה? כמה שנים למדנו כאן עד שעכשיו אנחנו ראויים להתחיל לעכל את העניין הזה, וזה מפני שהוא בא עם כל העולם, עם כל המשבר, עם כל הדברים האלה יחד. אבל אם זה היה נניח לפני עשר שנים, לא היית יכול להגיד כלום, כמו העיתונאי נדב אייל שצעק עליי, "אין אנטישמיות, אין כלום, מה אתה אומר?". צריכים זמן נכון וסבלנות.

חוץ מזה צריכים לעבוד על אותם אנשים שנמצאים כל כך עמוק באידיאולוגיה שלהם, זו עבודה קשה, כי יכול להיות ששם מחוברות כל התובנות האגואיסטיות שלו. יכול להיות שהוא עובד במערכת הזאת ומקבל משכורת, אולי הוא ידוע, אידיאולוג שלהם וכן הלאה. אבל יותר קל אולי לעבוד עם הקהל הרחב שלפעמים יש התנגשות והתנגדות, אבל היא כזאת עממית ללא אידיאולוגיה ממש גדולה. צריכים להתחיל אבל יהיו לך עוד הרבה כאלה.

תלמיד: לפעמים אתה אומר שצריך להסביר להם רק על תפקיד ישראל, אבל היו רגעים בשיחה עם אותו אדם, שהרגשתי שאני ממש צריך לרדת לדרגה שלו ולהתחיל לדבר משם כדי שהשיחה תוכל להתפתח. מה אתה חושב?

כך אנחנו עם אומות העולם גם אם לא הייתה אנטישמיות, עם כל דבר ודבר. צריכים לרדת לדרגה שלהם ולהתחיל להעלות אותם משם אלינו, זה החינוך. כמו שמורה בבית ספר, היא צריכה להתחיל עם הילד כאילו שהיא לא יודעת בעצמה לכתוב והיא כותבת ככה על הלוח [לאט], והוא יכול לעבור אחריה ממש באותה דרגה, אחרת זה לא חינוך.

תלמיד: אבל כשיש אנטישמיות זאת ממש הזדמנות להתפלל. אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת אבל יש עבודה.

מה זה "יש עבודה"?, ודאי שיש עבודה, זה העיקר. בלי שנאה לישראל שהבורא מעורר, כל העולם לא יכול להגיע לתיקון העולם, ודאי. השנאה הזאת היא הכוח המניע, בטח.

שאלה: אנחנו נצטרך להוכיח לאנשים שיש לנו שיטת חיבור או שהם יאמינו לנו?

אנחנו לא מוכרים את שיטת החיבור שאצלנו, שאנחנו כבר נמצאים בזה ואנחנו כבר מוכנים וצדיקים גמורים וכן הלאה, אלא אנחנו מוכרים להם את שיטת התיקון של חכמת הקבלה, שבצורה כזאת אנחנו לומדים שצריכים להתחבר. רואים בנו איזה פגמים? ודאי שאנחנו לא מלאכים, אנחנו גם רוצים להתחבר יותר, ואנחנו בסך הכול כמו המורה בבית הספר. מורה לא חייבת להיות פרופסור, היא לא חייבת להיות מלאך, אלא כמה שהיא יכולה להיות במגע עם הילדים הקטנים כך היא יכולה ללמד אותם, דווקא מפני שהיא יורדת לדרגה שלהם.

מה זה מורה בבית הספר בכיתות הראשונות? בסך הכול מה היא צריכה לדעת? קצת פסיכולוגיה ודברים אלמנטריים. כך אנחנו, הם לא יכולים לדרוש מאיתנו להיות מלאכים, זה גם לא התפקיד שלנו, התפקיד שלנו וגם שלהם, ברגע שהם יידעו על זה קצת, זה להיות סוכני השיטה.

תלמיד: אבל הגיוני שאנשים רוצים הוכחות. גם אתה אמרת שנפגשת הרבה פעמים, ואנשים אמרו, "בוא תראה לי שהשיטה עובדת או על עצמך או על איזו קבוצת אנשים". גם רופאים שמייצרים איזו תרופה עושים ניסיונות ואחר כך רוצים להראות שהתרופה עובדת. האם הם יאמינו לנו או שאנחנו נצטרך להראות להם שהשיטה עובדת?

במה אתה תראה להם שאתה כבר נמצא נניח בחיבור?

תלמיד: אני הבנתי שאצלנו חיבור זה משהו אחר ואנחנו לא נוכל להראות להם.

עם מה תראה להם את זה?

תלמיד: ביחסים. לא יודע איך אפשר להראות חיבור.

איך הם יכולים להבין את היחסים האלה?

תלמיד: לא חושב שיכולים להבין.

לכן אין דבר כזה.

תלמיד: לכן אני שואל, איך הם ילכו אחרינו בלי הוכחה שהשיטה עובדת?

הם ילכו אחרי השיטה, אתה מלמד את השיטה ולא שאתה מוכר את עצמך. אם היית רוצה להיות אצלם קדוש, היית מוכר את עצמך. אם אתה רוצה להראות להם את מה שכתוב בכל הספרים, מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, ההיסטוריה, העולם הגלובלי, את כל הדברים האלה יחד, אתה לא צריך למכור את עצמך. אלא אתה מסביר להם שמה שכתוב שם, על ידי זה אנחנו יכולים להינצל מהמכה.

תלמיד: אז אני אומר "בואו ביחד נעשה ניסיון, אין לי משהו להראות לכם, כתוב שצריך להתחבר".

לא ניסיון, להיטיב לחיים שלנו. זה לא ניסיון, אני לא אומר בצורה כזאת, זו מילה לא נכונה.

תלמיד: כי אנחנו מנסים.

אנחנו לא מנסים. אם אתה מנסה, אתה לא תצליח.

תלמיד: אני מנסה להתחבר עם חברים.

לא, אתה לא מנסה, אתה הולך לחיבור. אם אתה רק מנסה, אז הולך לי, הולך, אם לא, אני חוזר. אז אין לך מה לעשות.

תלמיד: עושה מאמץ.

אל תשחק עם המילים. אם אתה רוצה להצליח, אתה חייב להשקיע בזה את כולך. אין כאן ניסיון ככה לעשות או לא, ואם לא, אני אלך לחפש משהו אחר. בצורה כזאת לא תצליח.

תלמיד: שוב, אני שואל על אנשים אחרים, אני מוכר להם משהו.

אתה משכנע אותם בשיטה ולא שאתה מוכר להם את בית המלון שלך, שיבואו אליך.

תלמיד: למה שהוא יאמין לי אם אין לי מה להראות לו, אם אני כרגע לא יכול להראות לו?

אתה לא צריך להראות לו שום דבר, אתה לא חלון ראווה.

תלמיד: אז למה שהוא ילך אחריי?

הוא לא הולך אחריך, הוא הולך אחרי השיטה, איך להינצל מהמכות. אתה מעבר, לא שאתה אומר "אני הבית, בוא אלי לכאן, אני אתן לך מקלט", לא. אתה אומר לו, "תראה, כאן כתוב ככה, אתה צריך לקחת את זה ולקבל את זה אם אתה רוצה, ועל ידי זה אנחנו נצליח." זה הכול. אתה לא מושך אותו אליך, אתה המעבר בינו לבין הבורא. רוצה? שייקח, לא רוצה? לא.

תלמיד: זו כאילו האומנות שלי, איך להסביר.

אתה סוכן של הבורא. נשנה את זה, אבל זו נקודה מאוד [...].

תלמיד: הרבה פעמים ישבתי עם אנשים שעות להסביר כדי לייצר איזשהו מוצר. הם שומעים וודאי שלא מבינים מה זה ואומרים "תראה לי איפה השיטה עובדת". אולי הכנס הגדול שלנו הוא דוגמה. אבל הם אומרים, "בסדר אלה אנשים שלומדים קבלה, כולם ביחד, בטח משהו מחבר אותם".

מה זה לומדים קבלה?

תלמיד: לומדים להתחבר.

לומדים להתחבר, כן. אם כך עם ישראל יהיה?

תלמיד: אז איכשהו זו הוכחה.

לא הוכחות, אני לא נותן שום הוכחות.

תלמיד: הם מבקשים הוכחות.

הם מבקשים, בסדר, אבל אין לי, אני לא רוצה. אני מביא להם שיטה. רוצים? שישתמשו.

תלמיד: אני מסכים שיש שיטה, ובאמת זה כתוב בהרבה מקומות. אבל הם מבקשים לראות שהשיטה עובדת. יש הרבה שיטות, זכותו של אדם לבקש, "תראה לי שהשיטה עובדת".

איך אתה יכול להראות לו את זה?

תלמיד: אני שואל.

באף מקום אין לך דבר כזה, באף מקום. תגיד לי איפה? באיזו מפלגה? באיזו מדינה? במה? איפה יש לך דוגמאות שאני אכנס ואני אראה? רק אם אני נמצא בין פושעים ועם כאלה שכולם ממש דבוקים כלפי איזו פעולה.

תלמיד: לקחת איזו שיטה אידיאולוגית ולהראות שהיא עובדת, לא נראה לי שיש.

איפה? אין דבר כזה, אין. לכן, הגישה היא לא נכונה והדרישה מהם היא לא נכונה. אין דבר כזה בעולם. אתה יכול להראות את הדבר הזה באיזו מדינה, באיזו חברה, במשהו? לא.

תלמיד: איך היית עונה לאדם שאומר "בוא תראה לי שהשיטה עובדת", מה היית עונה לו?

השיטה לא עובדת, היא עדיין לא נמצאת בשימוש, בואו נממש אותה. אנחנו צריכים להביא אותה לשימוש, לכן אני מזמין אותך, היא צריכה לעבוד בכל עם ישראל. בקבוצות שלנו במקצת אנחנו משתדלים להתחבר ולהיות בצורה כזאת, בהדרגה. נכון.

תלמיד: יש כאלה קבוצות שיש בהן מאמן שהוא לוקח חבורה של אנשים וקורא להם למשל "הנבחרת שלו", והם עובדים על איך להתקדם בצורה אישית ולהגיע ליעדים. הוא מראה לכולם איך זה מצליח בדוגמאות אישיות שלו ושל המשפחה שלו, ושל חברי הנבחרת שהצטרפו אליו, כמה החיים שלהם בזכות השיטה הזאת התפתחו, והכול נראה טוב וכולם מרוצים, ואיך אנחנו השתנינו, התקדמנו, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה גופנית, מנטלית.

זה רק בתנאי שהוא גורו, אז זה יכול להיות. כולם משתחווים לפניו והכול בסדר גמור. חס ושלום, זה לא שאני אהיה ככה.

תלמיד: לא ממש. הוא יוצר קבוצות של אנשים שתומכים אחד בשני והוא קורא להן נבחרות.

זה אני לא יודע, עזוב אותי מכל זה.

תלמיד: אני בטוח וזה ברור שזו לא השיטה, אבל זו דוגמה לקבוצה שכן מראה הצלחה כביכול.

אם יש להם מטרה אגואיסטית, זה יכול להתקיים. תיקח חברה שמצליחה במכירות או במשהו.

תלמיד: מצד שני אתה אומר, שאנחנו מביאים להם שיטה איך להימנע מהמכות של העולם הזה. ומי שמכיר אותי צוחק, כי הוא יודע שיש לי הכי הרבה מכות בעולם. אז אין לי ממש משהו להראות לו חוץ מההבנה האישית שלי שזו האמת, והגילוי שזו מבחינתי הדרך הכי נכונה.

חבר'ה אתם צריכים ללמוד איך לגשת לאנשים ולהסביר להם את השיטה. שיטה זו היסטוריה וגיאוגרפיה, ומאיפה אנחנו ומה קורה, ולמה שונאים אותנו עד היום הזה, ומה קורה עם עם ישראל לעומת כל העמים, איזה סוג זה ומה זה, והמשבר העולמי עד כמה שכולו סביבנו. אתם צריכים לסדר את כול התמונה וכשאתה מסדר את כל התמונה, רוצה או לא רוצה הוא לא צריך להשתכנע, הוא צריך לראות שיש כאן תמונת עולם, נוסחה מסוימת וזהו, יותר מזה אני לא משכנע אותו.

אני רק צריך להעמיד אותו במצב שאם לא נהיה מחוברים, אם לא נגרום לכך שכל העולם יקבל את דרכנו את המאור המחזיר למוטב, שייתן להם גם חיבור, אז במקום שהם יתחברו לטוב, הם יתחברו נגדנו לרע. זה הכול, אחד מהשניים. יש לך עוד משהו להגיד לי על זה? בבקשה, אם אנחנו מדברים על ישראל. אם אנחנו פונים לאומות העולם אנחנו אומרים להם בצורה אחרת, שלא יהיה לעולם שום דבר טוב בעתיד, אלא אם נביא לו חיבור בצורה כזאת. כולם מבינים שרק חיבור יכול להציל את העולם, תראה מה קורה בכל העולם. צריך לפתוח את השיטה, לדבר עליה מכל הצדדים, לסגור אותה, כך שאין לך לאן לברוח מכל הבחינות.

שאלה: ממי עם ישראל יקבל דוגמה להתחבר? אנחנו אומרים שכל החינוך הוא מדוגמה אישית, אין שום דוגמה אישית?

לא, רק מהמקובלים. מאיפה אתה מקבל דוגמה?

תלמיד: ממך, שמלמד את השיטה.

אני מלמד שיטה, אני לא נותן לך דוגמה לחיבור. איפה ראית שאני מחובר עם מישהו, במה? לא, אתה לא רואה עליי את זה.

תלמיד: העם לא יקבל דוגמה? אין לו מסגרת או משהו שעליו יסתכל?

לא, אין. תראה לי איפה ראית את זה? איפה משה נתן דוגמה? ההיפך, איזה דוגמאות הפוכות היו שם.

תלמיד: אבל הילד גדל מדוגמאות לא?

אתה יכול להגיד לי מה שאתה רוצה, אבל דוגמה לא תקבל. אתה לא תבנה פסל ודמות. אני אומר לך זה לא ילך, זו לא תהיה איזו משפחה קדושה, לא תהיה, פשוט.

שאלה: רק לסגור את הנקודה הזאת. כשבעל הסולם מדבר על תעמולה, הוכחות וסיפוק צרכים, למה הוא מתכוון?

שאתה תקבל את זה כתוצאה מהחיבור. יהיה לך באמת מילוי בכל הכלים, בכל הדרגות, מהגשמי ועד הרוחני.

תלמיד: זאת אומרת אתה אומר לנו, תעבדו על מה שצריך לעבוד, על החיבור ביניכם, ומתוך זה יבואו כל התוצאות. ולא להתעסק בשום דבר שהוא כביכול משחק.

אני לא בא נניח לישראלי או לאומות העולם, ואומר בוא נעבוד בעל מנת להשפיע. אני בא אליו ואומר לו יש לי פתרון לכל הצרות שלך, צרות. אני לא אומר, בוא נרוויח מיליון דולר כל אחד, אני אומר להינצל מהצרות, זה יותר חשוב. אז את זה אפשר אך ורק על ידי כך שנעשה חוקים המותאמים לטבע.

תלמיד: וככה מטפטפים לו את זה פעם אחר פעם, עד שזה נספג.

הסברה הגיונית כמו שאנחנו לומדים. הסברה הגיונית, עוד ועוד, עד שזה נכנס דרך כלים דקבלה לכלים דהשפעה, קצת, בכל אחד ואחד בכל זאת ישנם, אם אנחנו מדברים על ישראל, וככה זה יהיה. וגם אומות העולם נכללים בכל הכלים האלה, יש להם את זה, יש להם הבנה. אנטישמיות זה אותו הכלי, רק ההפוך. זה ברור, אהבה ושנאה, אלה שתי צורות הפוכות של אותו הקשר.

תלמיד: אני יכול לתת דוגמה מהעולם הגשמי. לפני עשרים שנה רציתי להיות סוכן מכירות והלכתי למכור מוצר שהוא כמעט בלתי אפשרי למכירה, זה היה שואב אבק שעולה כמו בית. למדנו שם בשיטה האמריקאית, שיש שלושה פרמטרים שעובדים במכירה וזה לא משנה המחיר בכלל. זה רצון, צורך ויכולת תשלום. ברגע שעוררת אצל הלקוח רצון וצורך ממש, העניין הוא כבר לא כמה. תשלם עכשיו שקל כל חודש, בעוד עשרים חודש תשלם את ההפרש.

זה היה פשוט מדהים כי ברגע שאדם הרגיש את הרצון ואת הצורך ממש, אז לא עניין המחיר, זה העניין. וזה מה שאני חושב, כשאני מדבר עם מישהו על הקבלה, אני מעורר אצלו את הרצון והצורך. ואז הוא אומר "טוב, אז מה אני צריך כדי לעשות את זה?" אני אומר לו "בוא, אולי תשמע שיעור פעם בחודש" אני לא נופל עליו בבת אחת. אם צריך אני מעלה התנגדויות, בכוונה אני מעלה את ההתנגדויות.

ברור.

תלמיד: אני לא מפחד שהוא יעלה לי את ההתנגדות ואז אני אתקפל, בכוונה אני מעלה את כל האנטי, מההתחלה אני מגיש את זה. וזה דווקא עובד לא רע בכלל.

טוב, נלמד ממך.

שאלה: עד שבינה נכנסת לתפקיד שהיא צריכה להרגיש את הרצון להיטיב של הבורא, בשלב הראשון היא מרגישה רצון להיטיב של הבורא אליה או לתחתונים?

את זה אנחנו עוד לא יכולים ללמוד. אנחנו עוד לא יכולים לברר את האבחנות הללו של בינה.

שאלה: למלא את החיסרון של העולם זה לעורר את החיסרון הנכון, ללמד אותם מהו וכן הלאה. יוצא שהחיסרון של העולם לא מפותח, אם ככה מה זה חיסרון של בחינה ד'?

חיסרון של בחינה ד' זה על ידי החיסרון המתוקן של בחינה ד', על פני רצון לקבל, להשתמש בכל הרצון לקבל, כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: מה החשיבות של ביטול כדי להיות מעבר?

שאני מבטל את עצמי, כמו חפץ חסד. שאני לא זקוק אפילו לחולצה, אני רק כדי לשרת את הבורא ואת הנבראים. זה התפקיד של ישראל.

קריין: ציטוט מספר 7, בעל הסולם, "הערבות", אות כ"ח.

""ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים, "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך."

(בעל הסולם, הערבות, כח)

כאן אנחנו נתקעים בגישה יותר פנימית. אין לנו אומות עולם, אין לנו עם ישראל, יש לנו את הבורא בלבד שמשחק איתנו משני הצדדים. מצד אחד, של העליון, ומצד שני, של התחתון, וחוץ ממנו אין כלום. ואני נמצא באמצע כנקודה המקשרת. הבורא, הכוח העליון מציג את עצמו כעליון, כבורא, ומציג את עצמו כנבראים. ואני באמצע צריך לעשות הכול כדי גם להתקשר לזה וגם להתקשר לזה. להתכלל מכל הרצונות של כל הנבראים ולהתכלל מכל המילויים, היינו מסכים מהבורא.

אני מסתכל על כל הבריאה ככלי שלי, שאני חייב להביא אותה לדבקות בבורא. ואז היחס שלי לכל הנבראים, כמה שתהיה התנגדות? שתהיה. רוצים? רוצים. לא? לא. משפילים? משפילים אותי, לא חשוב שום דבר. אני נמצא בתפקיד ולא זז, והבורא כבר מסדר לי. קצת מאיר מלמעלה, טוב. קצת נותן לי מכות מלמטה, גם טוב. אני מקבל הכול רק להתקדם. זה הכול. ולכן, לא להתפעל, אז עוד שנה, עוד שנתיים, עוד חמישים שנה, לא חשוב כמה. התפקיד הוא המחייב לכל דבר. "חוץ מצא".

תלמיד: יש לנו מיליונים של תלמידים, וכל אחד בטח שואל את עצמו, "מה המטרה של הסיפור הזה? כן להתכלל, לא להתכלל".

אני אגיד לך פשוט. תגיד לו, "לך לאומן שעשני".

תלמיד: מה המטרה? מה כל הקבלה הזאת?

אני מוכר לכם את הבורא? לא.

תלמיד: אז מה אתה עושה?

אני לא מוכר לכם את הבורא, אפילו את השיטה אני לא מוכר לכם. אני רק אומר שכתוב באיזה מקומות עתיקים שלנו, איך העולם בנוי, היהודים, למה שונאים אותנו ולמה העולם עובר כל מיני משברים, מה הגורל שלנו. איך אנחנו יכולים לזכות לחיים יותר טובים. אני ממליץ לכם להכיר את המקורות, לא יותר מזה. תעזבו אותי. אני לא דורש על זה שום דבר, כלום. אל תשלם לי שום דבר, לא באתי להרוויח עליך. אל תמכור לי את הנשמה שלך, ואל תשלם לי איזה תשלום. כלום. רק אני חושב, לפי מה שאני קורא, שעל ידי זה שאתה גם תבין את הדברים האלה, לשנינו יהיה יותר קל.

תלמיד: אני שואל את עצמי שאלה מאוד פשוטה, מה יוצא לי, כיחיד, מכל הסיפור הזה? אז אני שומע, בסדר, "עושה טוב לעולם", מתכלל, לא מתכלל, עושים כנסים. אבל מה יוצא לי? אני כאדם פרטי, האדם היחיד שעכשיו שומע, כן מתחבר, לא מתחבר, מה יוצא לי מזה?

פחות מיסים אולי.

תלמיד: זה טוב.

כן. הממשלה תהיה סוף סוף אולי יותר חכמה. לא יהיו לך עשרים מפלגות שיקרעו את כל המדינה הזאת לגזרים, אלא יהיו פחות ואיכשהו גם יהיו יותר קרובים זה לזה. לא נבזבז, עכשיו בטוח חמישים אחוז מהאוצר מבזבזים על כל השטויות האלה.

תלמיד: חמישים? למה לא שבעים וחמישה אחוז? אתה תתפלא.

שבעים וחמישה אחוז?

תלמיד: שבעים וחמישה אחוז מהתקציב הולך לכל מיני שטויות. בחירות, ושחיתויות והכול.

זהו. אז זה יהיה פחות. לפחות בעשרים אחוז פחות.

תלמיד: אבל יש את המודעות הזאת שהאדם מחפש מה קורה איתי אחרי המוות? מה קורה הלאה?

אני מדבר על מה שקרוב לאדם. עזוב אותי ממוות, אני לא מוכר את המוות.

תלמיד: יש פחדים, יש תחלואה, סרטן, מחלות קשות מאוד בעולם.

אני לא משחק עם האדם בנוגע למחלות שלו, זאת אומרת הבריאות שלו והמוות. אני בזה לא נוגע, אני לא נוגע בחיים ארציים. מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: האם כשאדם מתעסק ברוחניות אין השפעה על הבריאות שלו? השפעה על הכלכלה שלו?

כן, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, יש סיכוי שימנעו מאיתנו מחלות, ימנעו מאיתנו בעיות כלכליות. הרי אתה כל הזמן אומר לנו, "אם לא נשתפר, אנחנו לקראת שואה". כך אתה אומר לנו כל הזמן.

כן.

תלמיד: לפעמים אני נכנס לפה, חוזר עם דיכאון הביתה. אתה מדבר איתי על שואה, וזה מעציב אותי. אבל מצד שני, אם אתה בא ואומר, אם לומדים קבלה יש סיכוי לסדר לנו את החיים יותר טוב מבחינה רפואית, מבחינה כלכלית, האם זה נכון?

הכול נכון.

תלמיד: מה זה הכול נכון? זו נקודה חשובה.

כן. מה שאתה רוצה.

תלמיד: כל הלימוד גם נוגע לבחינות בריאותיות?

כן, ודאי. כתוב שהבורא הוא רופא חולים. גם מציל אסירים. כדאי לדעת.

קריין: ציטוט מספר ,8 מתוך בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ'.

"מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דבקותו ית'."

(בעל הסולם, הערבות, כ)

זה התפקיד. אין מה לעשות, לא יכולים לברוח מזה. מי שקיבל התעוררות, זה יכול להיות אתה, זה יכול להיות הוא, זה יכול להיות מי שאתה רוצה, אם מקבלים התעוררות, זה לא שייך לצבע, לא שייך למין, לא שייך לגיל, לא שייך לכלום. אלא הנקודה שבלב היא למעלה מכל ההבחנות הגשמיות שבעולם הזה, אין לה את כל ההבחנות הללו, האדם חייב אז לתפקד לפי זה, כי זו הבחינה הכי גבוהה שבו.

אז "מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה," לשמה, להגיע לזה, "להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דבקותו ית'."

(בעל הסולם, הערבות, כ)

במידה שאתה מגיע לאהבת הזולת, כתוצאה מזה אתה מגיע לדבקות ה', כי הבורא נמצא בתוכם, "בתוך עמי אנכי יושבת"¹. אנוכי יושב בתוך העם.

שאלה: כש"בני ברוך" יהיו ברוחניות, האם נקיים את פונקציית ההפצה שלנו בצורה יעילה יותר? ואם כן, מה הבעיה אם בראש וראשונה זה כדאי גם לבריאה וגם לבורא?

אני מקווה שבמשך השנה הזאת אתם תשמעו ממני ותקראו ותדברו הרבה הרבה פעמים על זה שאתם צריכים להיות ברוחניות, לא בגלל שאתם רוצים לגלות את הבורא ואת העולם הרוחני, אלא כדי להשפיע לזולת, לעולם. שהעולם יהיה עבורכם קצת יותר קרוב, שתהיו אכפתיים. ואז יהיה לכם קצת רצון לרוחניות כדי להביא אותו לאחרים, ובתנאי הזה נוכל לזכות לגילוי.

קריין: ציטוט מספר 9 מתוך בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות".

"האומה הישראלית הותקנה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות."

(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

אם הם מצרפים את עצמם אך ורק כדי לשרת, כדי להיות מעבר לשאר האומות, זה נקרא על מנת להשפיע.

שאלה: עם ישראל הגשמי שבארץ ישראל אמור להתאחד ולהיות כאילו ראש, אבל זה אותו ראש כמו שאנחנו?

לא, זה האח"פ שלנו. אנחנו הראש והם אח"פ דראש. יש בראש מיקרופרוססור ויש מוח של הראש, כל החומר האפור הזה. אז אנחנו הנקודה המרכזית של הראש והם האח"פ של הראש.

תלמיד: כמיקרופרוססור אין לנו סיכוי להתחבר לאומות העולם בעצמם?

לא, הוא צריך המון הפעלות, המון מערכות. למה יש לך קילו וחצי מהחומר האפור הזה והמיקרופרוססור הוא ממש צ'יפ קטן כזה? כי כל החומר של המוח הוא כדי להפעיל את המערכות. זה כמו בכל מפעל, בכל דבר. כמה אנשים יצירתיים יש לך כאן ב"בני ברוך"? חמישה.

תלמיד: בקושי.

כן, באמת. אני מכיר אותם, חמישה. וכל היתר? כל היתר אי אפשר בלעדיהם, הם מעבדים את החומר, מתרגמים, עושים כל מיני דברים וכולי, ואי אפשר בלי זה. אבל ממש יצירתיים הם רק חמישה נניח. וככה זה בעולם. כמה ישראל יש לך כלפי כל העולם? אפס פסיק אפס אפס אחד אחוז. ככה בנוי הכול.

תלמיד: אני פשוט לא יכול לדמיין איך מישהו שלא למד תע"ס אף פעם יכול להיות מעבר?

הוא יתחיל להתפתח ויהיה מעבר. יש הרבה, כמו שבעל הסולם אומר, אברים מדולדלים. בקיצור, יש עוד משהו.

שאלה: קודם אמרת שעלינו להתכונן ללמד את העולם. השאלה שלי היא איך אנחנו יכולים להתכונן או להכין את עצמנו ללמד את העולם, אם אנחנו אפילו לא יכולים להכין את עצמנו לחיבור?

אנחנו נכין את עצמנו לחיבור, בתנאי שנתחיל לטפל בעולם, אחרת לא נתחיל. עד שהזוג הצעיר לא נכנס למערך הלידה, הוא לא יכול לסדר שום דבר בעצמו. כשבא התינוק, אז מתחיל להיות בלגן סביבו ולאט לאט מתארגנים. ככה זה. למה? כי החיסרון צריך לבוא מלמטה, ואז על ידי זה הוא מארגן את המערכת של למעלה, באתערותא דלתתא. תיכנס לטפל בכל העולם בלי הכנה, בלי כלום, כמה שאתה מסוגל, כמה שאתה שמעת, קח את החומר, תעשה משהו, מזה אתה תגדל.

תלמיד: ומה אנחנו יכולים לעשות עכשיו עד לכנס כדי להכין את עצמנו בצורה נכונה, כדי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאנחנו נזדקק לכנס?

נעבוד יחד, נראה. זאת שאלה שאין לי עליה תשובה בינתיים.

תלמיד: פעם חבר שהוא שחקן היה צריך לשחק נאצי והוא שאל אותך איך לעשות את זה, אז אמרת לו תחפש בתוכך את הנאצי, וברגע שתמצא אותו ותהיה אותו, הקהל יכיר את האמת וירגיש אותה.

והוא עשה את זה טוב, זה היה בהצגה "אדם כלב".

שאלה: כשאני מוצא את הנאצי שבי ואני עומד מול הנאצי, איך אני והוא מאותו רגע עושים צעד אחד קדימה לעבר מטרת הבריאה?

אתה צריך להיות כלול מהם. אתה תגלה אחר כך, שכל הרע באיזו צורה מיוחדת מאוד מתחבר וקיים בבורא. איך יכול להיות? אותה קליפה, שנאה, כל הדברים השחורים ביותר, גם קיימים בו? כן, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אני שואל על מה שנקרא פה בחינת מעבר, איך עושים צעד קדימה עם אומות העולם ברגע הקשה הזה?

המטרה מחברת, המטרה מחייבת, המטרה.

תלמיד: אני באותו רגע כאילו חצוי לשניים, מצד אחד אני נותן לו יד ומצד שני הוא נאצי.

נניח חס ושלום אתה בכאסח עם האישה, קרה משהו בחיים, הכול קורה, אתה והיא מנותקים במשהו והילד חייב טיפול, אז אתם לא מתחברים? אתם לא באים כדי לטפל בו ולהשקיע בו יחד? או שכל אחד עושה כאן איזה תנאים? אתם עוזבים את כל השטויות שביניכם, ולמען מטרה שהיא נראית לכם יותר גבוהה, מעליכם, אתם באים ומטפלים.

לכן גם כאן, גם אותו נאצי, אני יכול להיות יחד עימו אם אנחנו רואים שאנחנו נמצאים תחת מערכת אחת שהיא כולה סוגרת אותנו והיא בנתה אותנו ואותו בצורות הפוכות כדי שדווקא ננענע ונעזור זה לזה בצורה כזאת, אז אני מרגיש בו שיתוף, שותף. והעיקר כאן לא להפר את השותפות, דווקא להביא אותו לשותפות.

את זה אנחנו לא כל כך מבינים, אנחנו נרצה אחר כך גם להשיג את המקורות האלה, איך בתחילה הנאצים היו מאוד קרובים לציונים. איך שפורד בעצמו היה אנטישמי פילוסוף, במיוחד, ויחד עם זה תראה מה שהוא כתב על היהודים. בכל משפט שלו גם רע וגם טוב. עד כמה שהם גבוהים, עד כמה שהם מיוחדים, עד כמה שלפי תפקידם אנחנו שונאים אותם. ממש. תראה מה שקורה.

אנחנו צריכים ליישב את הדברים האלה ולהראות אותם גם לכל העולם, שיש כאן בעיה לא שלנו ולא של העולם, אלא זו בעיית המערכת השבורה שאנחנו צריכים להביא אותה להדדיות, לאיזון, תסתכל על זה כמו שמדען מסתכל, שיש לפניך חולה, החברה האנושית כולה היא חולה וצריכים לרפא אותה.

תלמיד: ברגע הזה שאנחנו בשותפות, הוא מבקש ממני שאזין אותו, הוא לא יודע למה, ואם אני מנסה לתת לו כל מה שיש לי, זה לא מזין אותו. זה מן מנגנון כזה שאני אמור להזין אותו.

אתם כולם נופלים לאותו בור שהחבר חפר בתחילת השיעור.

תלמיד: בדיוק, אני שואל מה הוא מבקש?

אתה לא מוכר לו שום דבר. אתה רק מכיר לו את השיטה שהיא מסבירה לנו באיזו מערכת אנחנו נמצאים, למה כולנו סובלים, איך יכולים להבטיח לעצמנו את העתיד טוב. נקודה, זה הכול. אתה והוא מתייחסים בשווה לכל המערכת, משפיעים עליה בשווה. לא שאתה הולך להיות מורה שלו, לא שהוא התלמיד שלך, כלום.

תלמיד: איך אני מביא את כל הפעולה הזאת לתוך העשירייה, שהמקום שבו הדברים משתנים זה בעשירייה ולא מול אותו נאצי. איך מצד אחד אני לא עוזב לו את היד ומצד שני אני עושה את כל העבודה בתוך העשירייה?

אני לא מבין אותך בכלל. בלבול כזה. מה שייכת העשירייה שלי לאותו אדם נניח?

שאלה: צעד אחד קדימה, כמו שאני מבין, יכול לעשות בתוך העשירייה שלי, אין לי מה לחפש לעשות צעדים בחוץ. איך אני לוקח את כל ההתרשמות מהחוץ ומכניס אותה לתוך העשירייה שלי?

כשאנחנו כולנו נלך להפצה אנחנו נתרשם מכל העולם, מכל הדברים השליליים שלו, מכל הטענות שלו כלפינו ואז אנחנו נביא אותם לעשירייה, וזה דווקא יעזור לנו להיות עוד יותר מחוברים בינינו ועם הבורא.

קריין: 10 מתוך "מאור ושמש".

 "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים. זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."

(מאור ושמש. פרשת דברים)

שאלה: איך אנחנו לומדים קבלה, ועושים אינטראקציה ואינטגרציה עם כל עם ישראל?

צריכים לצאת להפצה, הפצה בכל הרשתות החברתיות של עם ישראל. צריכים לפזר את החומר שלנו, אבל לא שאתה הולך ומפזר מה שבא לך, אלא צריך להיות איזה תיק שמשם לוקחים חומרים ומפזרים אותם לכולם. התיק הזה חייב להיות כתוב על ידי הכתבים שלנו, עבר את הצנזורה שלנו, בדיקה שלא יהיו שם שגיאות, טעויות, בעיות, כי אתה בזה מכשיל את העולם, שלא ייצא נזק במקום תועלת.

ואז אתה עושה עבודה מכאנית. יש שם הרבה אנשים בכל מקום בעולם שיכולים את זה לעשות. זו העבודה קודם כל. אם תוכל יחד עם זה שאתה קורא חומרים, לכתוב בעצמך, אז תכתוב ותשלח לנו לבדיקה, אם זה בסדר אז אנחנו נכניס את החומר שלך גם לתוך התיק וגם הוא יתפזר בין כולם. בשבילנו זה לבנות קופסה. "סל מסרים", מה שנקרא.

קריין: יש באתר סביבה טובה לינק עם כל התכנים שמתאימים להפצה בכל מיני נושאים שונים לפי קהלי יעד שונים.

תלמיד: יש קופסה כזו בוודאי, וגם בכל השפות וזה מצוין ונהדר. עדיין את הקופסה הזאת אנחנו לא כל כך מפרסמים, לא כל כך רוצים לקרוא, לפעמים פחות מוצלח, לפעמים יותר מוצלח. אנשים מתחילים לשאול שאלות, מתחילים לענות תגובות, לפעמים טובות לפעמים שליליות, אז איך אנחנו עושים את האינטראקציה?

אתה צריך לשאול את החברים שלנו כאן. אם אתה עושה משהו וזה לא תואם לשיטה ואתה מכשיל בזה את האדם, אז הכישלון הוא עליך וחבל מאוד אם אתה בגללו, בגלל תגובה לא נכונה, לא תתקדם אלא ההפך. זה ישבור אותך, ממש. יתחילו להגביל אותך מלמעלה.

אם אתה עכשיו מבין, אבל מבין לא נכון כל כך, אז זה בכל זאת חצי הבנה וכדי שלא תתעה ייקחו ממך אפילו את החצי הזה, אז לא כדאי לבד לעשות. תשלח יותר טוב כאן את התגובה, יבדקו, יגידו לך כן או לא וכך אתה תלמד ואחר כך יקבלו אותך גם לתוך הקבוצה של הכותבים, המפיצים, אחרי שייראו שאתה מבין את העניינים.

שאלה: הכנס בפתח אבל מה עם כל האנשים שלא יכולים להגיע? בשנה שעברה הרגשתי שהיה מאמץ אדיר לאסוף את כל אותם החברים שלא יכולים להגיע לישראל, השנה אני לא מרגיש שיש כזה מאמץ. מה אפשר לעשות כדי להגביר את החשיבות של כנסי המראה עבור אותם אנשים שלא מגיעים פיזית לישראל?

קודם כל רק שלשום קיבלנו אישור לתת כאן מקום לינה ואוכל חינם לאותם אנשים שבאים אלינו מחו"ל. לכן מי שבא אלינו, יכול לישון כאן, לקבל כאן גם איזה ארוחה, את יתר הארוחות הוא יקבל בכנס, ואוטובוס ייקח אותו מכאן לכנס, וכל זה חינם, על חשבוננו. מה זה על חשבוננו? זה מהמעשר שכולם משלמים. אני מקווה שגם אתם משלמים מעשר, אז מגיע לכם גם השירות הזה. זה דבר אחד. דבר שני, קיבלנו את האישור לזה רק שלשום ולכן זה מגיע כך בחיפזון. אז תנסו בכל זאת להגיע לכאן.

אם לא מגיעים לכאן, אתם צריכים לדעת איך אתם מתארגנים במקום כמו בכל כנס ווירטואלי. בבקשה, אין שום בעיה, תתארגנו ותעשו. אני מקווה שבכל מקום בעולם אנשים עושים חשבון אם להגיע או לא להגיע. אני לא יודע אם יהיו עוד כנסים, השנה חוץ מכנס במקסיקו ובניו ג'רזי לא יהיו יותר כנסים ולכן כדאי להגיע. האם יהיה בשנה הבאה כנס גדול בישראל? נראה, אני לא יודע. אבל השנה זה בינתיים כך, כנס אחד. החשבון הוא שלכם.

שאלה: בעל הסולם הוא כותב "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים. זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים". מה פירוש "זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים"?

הכול יהיה מתוקן אם אתה תתחבר. אבל איך אתה יכול להתחבר? ישראל לא יכולים להתחבר אם הם לא סופגים, שואבים, את כל החסרונות מכל העולם, כי בזה שהם שבורים הם עושים סיתום, פקק, על דרכי השפע מהבורא לכל האנושות. מזה שהם סופגים את כל החסרונות ומעלים אותם למעלה הם מקבלים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב שהוא פותח אותם לא להיות איזה צינור עלוב, אלא פי תר"ך פעמים יותר רחב. אתה מבין מה זה? זה ממש כמו שכתוב שעגלות וקרונות נכנסים דרך זה. אתם תפתחו רק פתח של מחט ואני פותח לכם כזה צינור ללא מידה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל זה בהקדם לכך שאתה לוקח מהעולם איזה חיסרון ומעלה אותו לבורא, זה התפקיד של ישראל.

תלמיד: אז למה המתקת דינים? איזה דינים? למה הוא מדבר כל הזמן על המתקת הדינים?

דינים זה שאתה סותם את הצינור ולא נותן שהאור יעבור דרכך לעולם, בזה אתה גורם לדינים. דינים זה נקרא שאין חיסרון בבינה שהיא תפתח.

תלמיד: אם לא מצליחים בזה מה יקרה בעולם?

יהיה לחץ חרב ורעב, שחיתות ועניות. מה לא יהיה בעולם, הכול. "נשים רחמניות יבשלו את ילדיהן", זה מה שיהיה. יהיה משהו נורא.

תלמיד: ואם נצליח בסופו של דבר?

אם נצליח יהיה שפע בלי די.

שאלה: מה זה שפע בלי די?

מילוי לכל החסרונות, לכל הרצונות, חיבור של כל העולמות חזרה לאין סוף והשגת העולם הנצחי. הכול על ידי זה שאנחנו לא נשב סתם כך, הכול תלוי בנו.

שאלה: אפשר לתאר בסכמה איפה בני ברוך, איפה השיטה, איפה הקהל, מה האינטראקציה ביניהם?

אין יותר מעליון, אמצעי ותחתון. ישראל הם באמצע, המעבר, הצינור בין הכוח העליון לאומות העולם.

תלמיד: מה זה העליון? מה זו השיטה? אמרת קודם "אתה נותן לו את השיטה, לא את עצמך", מה זו השיטה?

ישנו כוח עליון, אני בכל זאת עושה אותו מוגדר, אין מה לעשות, זו סכמה (ראו שרטוט מס' 1). ישנו הכוח האמצעי, המנגנון האמצעי. וישנו המנגנון התחתון. הכוח העליון נקרא בורא. הכוח האמצעי נקרא ישראל. הכוח התחתון נקרא אומות העולם, ואז דרגות חי צומח ודומם. ישראל נמצא בסיתום.

שרטוט מס' 1

תלמיד: איפה עם ישראל?

בישראל יש ראש וגוף (ראו שרטוט מס' 2). הגוף נכלל מכל מיני [חלקים] עד הרשעים, ובאומות העולם גם יש לך צדיקים, חסידי אומות העולם ורשעים. את זה בעל הסולם מסביר בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". בישראל יש לך עד החזה, שזו בינה, את הראש שהוא רק גלגלתא ועיניים נקי, והגוף שלו זה האח"פ שלו, אח"פ דבינה. ובאומות העולם יש חלק שהוא כאילו גלגלתא ועיניים, אלה חסידי אומות העולם, ורשעים.

תלמיד: ומה הביטוי של השורשים האלו בחברה האנושית? ראש זה בני ברוך?

אנחנו לומדים מהבורא, אנחנו ראש, בני ברוך (ראו שרטוט מס' 2). אנחנו מחברים לעצמנו את כל עם ישראל, שזה הגוף, עד כמה שמסכים, כמה שנכנע, כמה שמסוגל. וודאי שיש דיפוזיה, פעפוע, מעבר הדדי, שמאתנו נופלים למטה ומהם באים אלינו. גם מאומות העולם אנחנו נראה שבאים אלינו, אבל הם באים אלינו כבר למעלה, לראש, בדרך כלל. למרות שיבואו ויצטרפו גם בצורה כזאת דרך הגוף. ככה זה. אבל החלק הגדול ביותר, החזק ביותר הוא כשהרשעים מאומות העולם יתחילו לבוא ממש אלינו, אלה האורות הגדולים ביותר. וכל יתר החלקים כלפי הרשעים האלו, מהראש ועד אמצע אומות העולם, כל החלק הזה יהיה כמו גלגלתא ועיניים כלפי האח"פ.

תלמיד: מה זה נקרא שהם באים אלינו, מה מביא אותם אלינו? מה החיצים האלו בין הגוף לראש ובין אומות העולם לישראל?

החלק האחרון הוא רק על ידי שנאה.

תלמיד: איך נוצר המעבר בין הגוף והראש בישראל?

זה על ידי ההפצה.

תלמיד: הסברת קודם שצריך להביא להם את השיטה, מה בעצם פה עולה, מה יורד, מה עובר מהראש לגוף, מה עולה מהגוף לראש?

אתה מדבר עכשיו רק על החלק של ישראל?

תלמיד: כן.

זה רק על ידי גילוי השיטה לעם ישראל. בדרך כלל זה דרך האינטרנט ועיתון שמפזרים אותו מיד ליד. תעמוד בהצטלבות רחובות ותחלק את העיתון.

שרטוט מס' 2

תלמיד: זה האמצעי, אבל מה אני מוסר להם כשאני מעביר להם את השיטה?

תרופה. אתה נותן להם תרופה. יש לי משהו בשבילכם, תרופה, מזל.

תלמיד: תרופה זה דימוי, מה אני מוסר להם? זה כוח פנימי, איזו צורת הסבר, איזה רעיון, איזו אידאה, מה אני מוסר? מה יורד מהראש לגוף?

אתה צריך להסביר להם במה תלוי העתיד הטוב שלהם, המזל שלהם, הבריאות, הביטחון, אתה צריך להסביר להם את זה.

תלמיד: זאת השיטה.

כן. ואתה תראה שיהיה קל להסביר. אנחנו רוצים שלא יהיו בעיות עם עזה, שלא ישלחו אלינו את הבלונים האלה? זה לא יעזור. בירושלים לא יעזור כלום. באירוויזיון אתה תראה איזה בעיות יהיו, וכולי וכולי. כל הזמן יהיו בעיות והן יתגברו יותר ויותר על עוד אתה לא תצליח. ואתה תרגיש שזה כדי שתצליח. אין מה לעשות.

(סוף השיעור)

---

1. "בתוך עמי אנכי יושבת" (מלכים ב', פרק ד', י"ג)↩