שיעור בוקר 13.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מן המקורות

"חיבור העולם בדור האחרון" הוא באמת נושא מאוד חשוב - איך חיבור העולם דורש מאתנו להביא את העולם למצב של הדור האחרון.

קריין: קטע מספר 17.

"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."

(ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא, סימן ה')

ברור לנו שכך אנחנו צריכים להתנהג. אם הכול נברא בשבילי, "בשבילי" הכוונה היא לא שאני מלך העולם והכל שייך לי, אלא כל תיקון העולם שייך לי, תלוי בי, לכן אני צריך לעשות הכול כדי להביא את העולם מצידי, לפי המאמצים שלי, לתיקון. לכן האדם צריך להרגיש שהעולם מחכה לו, שהבורא מצפה שהוא ייקח על עצמו את תיקון העולם ויעורר את התיקון. כוח התיקון וודאי שהוא בידי הבורא, אבל לפתוח את התיקון, לחייב שהוא יתחיל ויתקיים, זה עלינו. נקווה שנוכל לחייב את הבורא שיתקן את העולם.

שאלה: אמרת שכל העולם לא נברא אלא בשבילי על מנת שאני אביא לתיקון העולם, ולא בשבילי בצורה אגואיסטית. למה החביאו את המשמעות האמיתית של הדבר תחת מילה כזאת "בשבילי"? למה מבלבלים אותנו ככה? למה כל כך נסתר מה שצריך להיות?

חכמת הקבלה מתגלה בצורה הדרגתית לבני אנוש, לבני אדם, לאט לאט היא מתגלה ומתגלה. בהתאם לשלבי התיקון שהם עוברים הם משתפרים, מתחילים להתעניין במה הם קיימים. הכול יוצא מן הדומם, ואחר כך השלבים הם צומח, חי, מדבר, אבל עד שהאדם יוצא מדרגת החי לדרגת המדבר גם אנחנו רואים באיזו מידה המעבר הזה עוד נמצא לפנינו. בכל אחד מאתנו יש הרבה שלבים של חי שעדיין לא הגיעו למצב המדבר, לכן אנחנו מתקדמים בצורה הדרגתית.

אם כל אחד מגיע למצב שהוא אומר "כל העולם נברא בשבילי כדי שאני אתקן את עצמי ולכן העולם קיים, וכשאני אתקן את עצמי אני אתקן את העולם, אז "נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל עבורם."". זה מה שאנחנו צריכים לבצע ונקווה שנגיע לזה. כדי להיות אחראי על תיקון העולם כל אחד צריך להגיד "אם אין אני לי, מי לי", רק אני מסוגל לתקן את העולם ולא אף אחד אחר. לכן אני חייב להקדיש לזה את כל החיים שלי ככל שניתן לי, אני חייב לתת לבהמה שלי מינימום הכרחי לקיום, ואני צריך לתת ככל האפשר לחיים הרוחניים שלי, עד הסוף.

שאלה: יש הרבה חברים במעגלים מסביבנו שהם מגיעים לכל השיעורים, עושים את כל הפעילויות איתנו, מלווים אותנו, אבל כשיש כנס או התאספות אין להם את האפשרות להצטרף. מה עושים במצב כזה? האם אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו כך שכל מי שרוצה יכול לבוא ולהיכנס בלי שהוא עובר איזשהו קורס?

החיבור בינינו הוא דבר הכרחי. אני זוכר שהייתי מגיע לרב"ש כשעוד גרתי ברחובות, הגעתי לשם כדי ללמוד ולפעמים נתקלתי בזה שאין אנשים. לאן כולם הלכו? כולם הלכו לישיבת חברים. לא הבנתי מה זו ישיבת חברים, אני הגעתי ללמוד מהספר, לשבת ליד המורה שיסביר לי מה כתוב בספר. שאלתי אותו "האם ישיבת החברים יותר חשובה מהלימוד איתך? איך זה יתכן? אני יושב עם אנשים כמוני, קורא איתם יחד ומדבר איתם, לעומת זה שאני יושב לידך ואתה מסביר ואתה קורא ומעביר שיעור", והוא אמר "אין מה להשוות בחשיבות בין החיבור ביניהם למה שאני יכול לתת להם. אני לא יכול לעשות במקומם שום דבר לעומת מה שהם עושים בחיבור". ודאי שלא הבנתי, אבל שמעתי. הבנתי שיש כאן איזשהו כתם לבן, על הכתם הלבן הזה אני לא יכול עדיין לצייר שום דבר הוא רק לבן, אבל אחר כך נראה.

כך עברו הרבה חודשים וראיתי עוד פעם ועוד פעם שלפעמים הם יוצאים מהשיעור ויושבים בצד, מדברים ביניהם ובנוסף שותים ואוכלים, ואנחנו המתחילים, אני ועוד כמה, יושבים עם רב"ש ולומדים. ביקשתי ממנו להצטרף אליהם, והוא אמר "לא, זה לא כדאי לך", אבל בכל זאת לחצתי עליו והוא הסכים ואמר "טוב, לך איתם, תשב איתם ותראה מה קורה". הלכתי אליהם, ישבתי, שתיתי לחיים כמוהם, אכלתי עוגה, שרתי איתם שיר וחזרתי לרב"ש. שאלתי אותו "זהו, זו ישיבת חברים?", והוא אמר "אמרתי לך שלא כדאי לך ללכת". כך זה קרה.

מה שאני רוצה להגיד שעד שהתקיימה ישיבת חברים אמיתית, אם אפשר כך להגיד, עבר הרבה זמן. רב"ש לא נכנס לזה ולא ניהל את זה. רק אחרי שנתיים שלוש כשהבאתי תלמידים חדשים, התארגנו קבוצות כאלה שבהן התחלנו ללמוד את מה שרב"ש כתב לנו על אהבת חברים, על החיבור בינינו, והתחלנו לבצע זאת, ואז באמת התקרבנו למצב של היום.

היום אנחנו כבר מדברים ממש בצורה גלויה, אמיתית, על החיבור בינינו, על מה שאנחנו צריכים להשיג, וזה באמת דבר גדול. אומנם הוא לא גבוה אבל הוא אמיתי, וזה החשוב. זאת אומרת, זה לא שיש בינינו איזה שקר, אלא הכול גלוי - אני רוצה אותם כדי להשיג את הבורא, הם רוצים אותי כדי להשיג את הבורא, אנחנו חייבים לתמוך זה בזה וכך נתקדם.

קריין: קטע מס' 18. אומר בעל הסולם ב"מצווה אחת".

 "אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה." (בעל הסולם. "מצווה אחת")

אני מדגיש את מה בעל הסולם אומר. "שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד." "סיפוק קיומו בלבד." ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור,

מה אנחנו יכולים להבין? באיזו מידה אנחנו צריכים עוד לצמצם את עצמנו, לפחות במידת הדאגה לעצמנו, ורק לתאר, לצייר לעצמנו מה זה נקרא "להיות בדאגה הכרחית". למה? כי האדם נמצא במקום איפה שנמצאות מחשבותיו. לא חשוב כמה יש או אין לי, אלא כמה אני תופס מזמני, ברגש, בשכל, עם המאמצים כדי להיות מקושר, לא עם הבורא אלא עם כל מיני אמצעים. זו הבעיה.

קריין: 19. בעל הסולם בעיתון "האומה".

"מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו." 

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

זאת אומרת שכביכול אגואיזם ואלטרואיזם יכולים לחיות יחד זה לצד זה, רק האדם הוא שצריך לקבוע איפה הגבול ביניהם. והגבול צריך להיות במידה שאני חייב לתת לבהמה שלי את הדומם, צומח, חי שבי, לתת לה את זה בצורה ש"לא יגונה ולא ישובח". ואת כל היתר, למעלה מהבהמה שלי שזה דרגת "אדם", אני צריך לתת הכול. ו"אדם" זה נקרא מי שפונה להידמות לבורא.

שאלה: מהי "הטבה וישועה שלה זקוקה כל בריה"?

לא סתם הוא כותב "הטבה וישועה", כדי שאדם יתקיים בצורה בהמית וכדי שיתקדם בצורה אנושית. זאת אומרת שכך חייב להיות, לחיות כמו בהמה, שזה "לא יגונה ולא ישובח", ולחיות כ"אדם" שרואה לפניו את התפתחותו כדומה לבורא, וגם את זה אנחנו צריכים לספק לכל אחד.

שאלה: נאמר שהאחריות שלנו היא להביא את תיקון העולם. איך נוכל לגרום לתיקון רק בעזרת ההפצה והתפילות שלנו?

לא צריך יותר מזה כי הכוח העליון, הבורא, הוא בכל זאת הכוח היחיד שפועל במציאות "אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים רק להשפיע עליו שיעשה את התיקון. כי הוא לא יעשה כלום, שום דבר הוא לא יעשה אם אנחנו לא נדרוש. זה התנאי. ולכן אנחנו צריכים לכוון את עצמנו אליו לבקש תיקונים ולהיות מוכנים לזה.

שאלה: אנחנו שואלות איך להסביר לאדם הפשוט שהוא צריך להביא את העולם לתיקון ולא שהעולם נברא רק בשבילו?

זו בעיה גדולה מאוד. נשים שואלות שאלות קשות. איך להסביר לאדם הפשוט? זה לפי החיסרון שבו. נניח שעכשיו יש בעיה של חורף קשה, הרבה אנשים יסבלו מהקור מחוסר יכולת לאמצעי חימום, יכול להיות שיהיה מחסור במזון, יתכן אפילו שיהיו תקריות מלחמה במקומות מסוימים. ואנחנו צריכים להסביר לכולם שהדברים האלה מתגלים מפני שאנחנו לא מגלים את הכוחות הטובים.

ולכן אנחנו צריכים להשתדל להסביר את זה לעצמנו וגם לכל האנושות, כי מיום ליום העולם שלנו נעשה יותר לחוץ מכל מיני כיוונים, חום, קור, רעב, צמא, מקרי חולי שמתפרצים. לכן אין לנו ברירה ובמקום כל הדברים האלה אנחנו צריכים רק לעורר את הכוח הטוב בינינו, ואותו אפשר לעורר רק על ידי חיבור בינינו. אין שום אפשרות אחרת להגיע לתיקון, אלא רק על ידי החיבור. ניסינו הכול, בואו ננסה את זה. כי לפי חוק הטבע הכול תלוי בחיבור הטוב, הנכון בין בני האדם.

שאלה: מאתמול אני מבולבלת, האם הבורא מתקן את הכוונה או את רצונו של הלב, או מתקן את שניהם?

אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל בין רצון לכוונה, אבל עוד מעט, עוד כמה חודשים נוכל להתחיל לברר את הדברים האלה. איפה הרצון, איפה הכוונה, ואיך משפיעה הכוונה על הרצון, והרצון על הכוונה. אבל את צודקת בשאלה.

שאלה: הכול מתוקן על ידי חיבור בינינו בלב פתוח כמה שאפשר. מה זה "לב פתוח"?

"לב פתוח", שאני רוצה להכניס ללב שלי את כל החברים. זה נקרא "לב פתוח".

שאלה: מה המשמעות של "לב בשר" ומהו "לב טהור"?

"לב בשר" זה לב שמבין איך שהוא טוב ורע בדרגה הגשמית, ו"לב טהור" זה כבר כשהגיע למצב שרואה בכל העולם רק טהרה, רק את האור העליון.

שאלה: האם הבורא נותן לב חדש כשאני מבינה שאני פועלת בתוך האגו?

כן. זה נקרא שנתן לנו לב חדש. שאותו הרצון לקבל, הלב, או הרצון לקבל, שמתחיל לזהות כוחות ההשפעה, לכבד אותם.

שאלה: מה לעשות עם חברה שמסרבת לקבל את אהבת החברות, מסרבת למתנות שהן נותנות?

כנראה שהיא מפחדת שהיא צריכה לעשות אותו דבר, ולכן היא מסרבת.

שאלה: אם אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתחבר לחברה אחת מעשירייה למרות ניסיונות רבים ופעולות רבות, איך אני יכולה להתחבר לשאר העשירייה? זה אפשרי?

כן. לשאר העשירייה תתחברי, ואחר כך בעזרת כל העשירייה, כמעט כל העשירייה, תתחברי גם לזאת שדוחה את החיבור איתך.

שאלה: ככל שהלב שלי גדול יותר, האם זה אומר שאני צריכה להתחבר ליותר חברות כדי לתקן את חלקי הנשמה המשותפת?

כן.

אני מחבק את כולכם ואנחנו נתראה מחר באותן השעות. כל טוב, להתראות.

(סוף שיעור)