שיעור בוקר 04.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, עמ' 23, דף כ"ג, פרק ו', אותיות כ"ה-כ"ו

קריין: בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 24, דף כ"ד, הסתכלות פנימית, פרק ז', אות כ"ז.

פרק ז'

אות כ"ז

אע"פ שנצטמצמה רק מבחי"ד, נסתלק האור

גם מג' הבחינות הראשונות.

"וכבר התבאר שהנקודה האמצעית, שה"ס הנקודה הכוללת של מחשבת הבריאה, וה"ס הרצון להנות שבה, קישט את עצמו, להשוות צורתו למאציל ביתר שאת, ואע"פ שמצד המאציל אין בו שום שינוי צורה בכל יכלתו, אמנם נקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישרה ממהותו ית', ע"ד המשל הנ"ל מהעשיר עש"ה, וע"כ מיעטה את רצונה מהבחי' האחרונה, שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כדי להוסיף בדביקות בבחינת המשכה ישרה ממהותו ית', כמו"ש לעיל. ואז נתרוקן האור מכל בחי' המקום, כלומר, מכל ד' המדרגות שישנן במקום. ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים."

הוא כותב, אפילו שהאור נסתלק רק מבחינה אחת, מבחינה ד', הוא לא יכול להסתלק רק מבחינה אחת, אלא הוא צריך לעשות פעולה שהיא מאחדת את כל הבחינות, ועליהן הוא עושה את פעולתו.

הוא כותב, "ואז נתרוקן האור מכל בחי' המקום, כלומר, מכל ד' המדרגות שישנן במקום. ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים ". שזה לא יכול להיות שחלק עובד וחלק לא, אין שינוי בכל המדרגות אלא עם כולן יחד.

אות כ"ח

אח"כ חזר והמשיך קו אור מג' הבחינות

הראשונות, ובחי"ד נשארה חלל פנוי.

"ואחר זה נמשך שוב אור א"ס ב"ה אל המקום שנתרוקן, אלא לא מילא את המקום בכל ד' בחינותיו, אלא רק על ג' בחי', כמו שהיה הרצון של נקודת הצמצום. ונמצא שהנקודה האמצעית שנצטמצמה, נשארה חלולה וריקנית, כי לא האיר האור אלא עד הבחי' הד', ולא עד בכלל, ונפסק שם אור א"ס. ויתבאר לקמן, ענין התכללות הבחי' זו מזו, הנוהגת בעולמות העליונים. ובזה תבין, שהד' הבחי' נכללות זו מזו, באופן, שגם בבחי' ד' עצמה, ישנן ג"כ כל ארבע הבחי'. ונמצא בזה, שגם בבחי' הד', הגיע האור א"ס ב"ה לג' בחי' ראשונות שבה, רק הבחי' האחרונה שבבחינה הד' שבה, היא בלבדה נשארה. ריקנית בלי אור, וזכור זאת."

תלמיד: בתחילת האות הוא כותב, "וכבר התבאר שהנקודה האמצעית, שה"ס הנקודה הכוללת של מחשבת הבריאה, וה"ס הרצון להנות שבה, קישט את עצמו, להשוות צורתו למאציל ביתר שאת". מה זה אותו קישוט?

קישוט, בינתיים כאן אנחנו אומרים, שהרצון הפנימי שנמצא בבחינה ד' קיבל עכשיו יותר כוח ויכולת לצמצם את עצמו ולהתרחק מקבלת האור.

תלמיד: למה היא התרחקה מקבלת האור?

כי התגלתה הפכיות. התגלתה הפכיות בין בחינה ד' לבין ג' הבחינות הקודמות.

תלמיד: מה זה מפריע לה שיש הופכיות?

כך זה ברוחניות. ככל שהבחינות האלה דומות זו לזו, אז הן יותר קרובות, ואם הן רחוקות, אז כך מקובל כי הן רחוקות זו מזו.

תלמיד: אותה המלכות הייתה מלכות דא"ס, ובפרק הקודם הוא כותב ש"הוא ושמו אחד", שהיא ממש בשלמות. אז על מה בדיוק נקודת ההופכיות שהיא מגלה?

נקודת ההפכיות היא שהיא מגלה שהיא לא מקבלת, היא לא יכולה לקבל. יש תנאים שבהם היא לא יכולה לתפקד לפי הרצון הפנימי שלה.

תלמיד: מה זה הקישוט פה? מה זה נקרא קישוט?

קישטה את עצמה בזה שהאור העליון הסתלק מג' הבחינות הקודמות, אפילו שהוא לא נכנס בבחינה ד', נפסק שם מלהתקבל בה, והוא כותב שזה שייך להתכללות שיש לנו בעולמות עליונים. "ובזה תבין, שהד' הבחי' נכללות זו מזו, באופן, שגם בבחי' ד' עצמה, ישנן ג"כ כל ארבע הבחי'", כל בחינה מהבחינות האלו. "ונמצא בזה, שגם בבחי' הד', הגיע האור א"ס ב"ה לג' בחי' ראשונות שבה, רק הבחי' האחרונה שבבחינה הד' שבה, היא בלבדה נשארה. ריקנית בלי אור, וזכור זאת."

תלמיד: זה לפני הצמצום, אני שואל מהי הסיבה לצמצום. הוא כותב שהסיבה היא קישוט. איך אפשר להבין את הסיבה עצמה?

קישוט זה שהיא לא מקבלת את אור אין סוף, אומנם לפי מחשבת הבריאה היא יכולה לקבל. אלא השאלה היא, איך היא יכולה להתגבר על זה, כי היא נמצאת בהופכיות הצורה לבורא. זו עדיין שאלה שאנחנו ממשיכים איתה.

תלמיד: מה זה האור נסתלק? לאן הוא מסתלק?

הוא לא מגולה, הוא לא משפיע על הבחינות האלה שהוא היה בהן.

תלמיד: כשכתוב שיש חלל ושהיא ריקנית, זה אומר שיש אור הוא רק לא מורגש.

כן. אנחנו לא יכולים לדבר ולעבוד עם זה, כי אנחנו לא לומדים אם יש אור בכל הבחינות, או שהוא מסתלק רק כלפי הכלי שהוא היה ממלא, או לגמרי מסתלק. מה שאנחנו לומדים זה שהאור מסתלק לגמרי מהכלי שהיה קודם בבחינה ד'.

תלמיד: מסתלק הכוונה שהוא לא מורגש בכלי, הכלי לא מרגיש את האור.

כן.

תלמידה: הפעולה שהמלכות עלתה ואחר כך הצטמצמה, איך זה קשור ומשפיע על המאמץ שלי לראות את החברות שלי בעשירייה כמתוקנות, ואז עם התפילה המשותפת שלנו להידבק ברב? האם יש קשר בין הדברים?

עוד נלמד את זה. כאן בעצם מסתתרות כל הבעיות שלנו, בדרך שבה בחינה ד' מגיבה על הבחינות האחרות, על ג' הבחינות הקודמות לה.

תלמיד: הוא כותב שאחרי הקישוט "נקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישרה ממהותו". ואחר כך הוא כותב שנתמעט הרצון שהוא רצה להוסיף בבחינת דבקות, אז הוא רצה להוסיף גם בבחינת המשכה ישרה. מה ההבדל בין קישוט להמעטת הרצון?

קישוט הוא לא לפי הנחיצות שבה, לא מתוך שהיא ריקנית. אלא קישטה את עצמה, המילה עצמה "קישטה" אומרת לנו על זה שהרצון שלה הוא לא רצון אמיתי. אלא בכלי, ברצון לקבל מתגלה רצון חדש, שהוא לא כמו שהיה קודם, שחסר לרצון, אז הוא משתדל, מפתח את הרצון ומקבל בו, ממלא אותו. או כמו שיש כאן.

תלמיד: כשמעטה את הרצון והיא רוצה להמשיך בבחינת המשכה ישרה, מה זה אומר עליה, האם שהיא עוד לא הצטמצמה עד הסוף?

באיזה מילים אתה נתקע? "ואחר זה נמשך שוב אור א"ס ב"ה אל המקום שנתרוקן", על בחינה ד'. "אלא לא מילא את המקום בכל ד' בחינותיו, אלא רק על ג' בחי', כמו שהיה הרצון של נקודת הצמצום. ונמצא שהנקודה האמצעית שנצטמצמה, נשארה חלולה וריקנית, כי לא האיר האור אלא עד הבחי' הד', ולא עד בכלל, ונפסק שם אור א"ס. ויתבאר לקמן, ענין התכללות הבחי' זו מזו, הנוהגת בעולמות העליונים. ובזה תבין, שהד' הבחי' נכללות זו מזו, באופן, שגם בבחי' ד' עצמה, ישנן ג"כ כל ארבע הבחי'" בהתכללות. "ונמצא בזה, שגם בבחי' הד', הגיע האור א"ס ב"ה לג' בחי' ראשונות שבה, רק הבחי' האחרונה שבבחינה הד' שבה, היא בלבדה נשארה. ריקנית בלי אור".

"ויש מים תחתונים, שהם ע"י הבחי' הד' שבד' הבחינות."

תלמיד: התכוונתי לפרק ז', "וע"כ מיעטה את רצונה מהבחי' האחרונה, שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כדי להוסיף בדביקות בבחינת המשכה ישרה". האם היא עדיין לא הצטמצמה פה עד הסוף, היא עדיין רוצה להמשיך בצורה ישרה במצב הזה?

כן.

תלמיד: האם זה מה שגורם בעצם לכל האורות לצאת, להסתלק?

כן.

תלמיד: באות כ"ח מדובר על התכללות, "ויתבאר לקמן, ענין התכללות הבחי' זו מזו, הנוהגת בעולמות העליונים". מה זאת אומרת שבחינה מתכללת מבחינה אחרת?

שיש קשר בין הבחינות, בעיקר בין הבחינות הסמוכות זו לזו. כשהן פועלות, אז הן פועלות לא בעצמן אלא דרך כוח הרצון המשותף שביניהן. זה מה שנותן להן יותר יכולת להשפיע, וכך הן מתקיימות.

תלמיד: הבחינות שמדובר עליהן כאן, האם הן תכונות? מה הן הבחינות שמדובר עליהן כאן?

בחינות הן בחינות התפשטות האור. כי האור הוא אחד שמתפשט בכל ד' הבחינות. אנחנו מדברים על זה שכשהוא עובר את ד' הבחינות האלה, אז הן פועלות על האור הזה בצורה שונה.

תלמיד: אז האור מתפשט מלמעלה למטה דרך ד' בחינות. והוא משאיר בכל בחינה איזה סוג מיוחד של התרשמות.

כן, נכון.

תלמיד: מה ההבדל בהתרשמות בין בחינה א' לבין בחינה ב'?

הרצון שונה. והאור שעובר את הרצונות השונים אז גם הוא נעשה שונה.

תלמיד: זאת אומרת האור מטביע בבחינות איזה סוגי התרשמויות שונות או שהבחינות מתרשמות מהאור בצורה שונה.

אנחנו עוד נלמד. זה עוד לא ידוע.

תלמיד: הוא כותב בסיום אות כ"ז, שבחינה ד' "ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים". איך אנחנו יכולים לתפוס את זה ובמיוחד בעשירייה?

אני עוד לא יודע איך אנחנו נלמד את זה בעשירייה, נראה. הוא עוד לא הסביר, לא פתח את זה.

תלמיד: כתוב שנקודת הרצון הרגישה המשכה בלתי ישירה ממהותו של יתברך. מהי נקודת הרצון, האם זה בתוך המלכות המצומצמת או כל המלכות המצומצמת, ומה ההרגשה הבלתי ישירה בנו?

קבלה בלתי ישירה אני חושב שהוא מתכוון לכך שאנחנו בכל זאת נמצאים תחת השפעת האור אפילו אם אנחנו עוברים צמצומים והשפעה של האור עלינו, כך שזה לא שייך אחד לשני.

תלמיד: מה ההבדל בין הגילוי של האור אין סוף שמתגלה מבחינה ד' לבין שמתגלה בבחינה א', האם לא מדובר באותו אור אין סוף?

אותו אור אין סוף שעובר את כל הבחינות האלו, הן מאוד שונות. זה רוצה לקבל, וזה לא רוצה לקבל, ולכן אי אפשר להתייחס לכל בחינה שהיא לא משתנה. היא משתנה כי טבע האור ממלא אותה. לכן יש לנו ד' בחינות.

תלמיד: איך אני משתנה לעומת האור הזה, האם אני צריך לתאר לעצמי את האור כאור?

לא. אנחנו עוד לא יוצאים מכל המילים שבעל הסולם מגדיר לנו. אני לא מסביר את זה בצורה של האור העליון שמתפשט בנו, איך הוא עושה אותנו ומזמין מאיתנו פעולות שונות. עוד לא.

תלמיד: אני מזהה בשאלות, וגם באופן כללי, יש איזו משיכה מאוד עזה לקחת את מה שכתוב בתע"ס, לנסות להבין את זה על היחסים בינינו, בתוך העשירייה. האם זו גישה נכונה או לא כדאי לקשור בין הדברים?

אנחנו לומדים בינתיים בפרטות כל מיני תופעות מזה שהאור נמצא בבחינה א', ב', ג,' ד', ואיך הכלי משתנה על ידי האור שממלא אותו ולא בצורה כמו שאתה רוצה כבר לקפוץ לרמה, מה השינויים שבכלי ואיך האור שממלא את הכלי מזמין ממנו תגובה מסוימת.

תלמיד: אז יש מציאות שהיא בעצם עבודת החיבור בינינו ואנחנו צריכים לעסוק בה, ומצד שני, יש חומר תיאורטי מאוד גבוה. מתי אנחנו צריכים לשלב זה עם זה?

אנחנו עוד לא מסוגלים. בשביל זה אנחנו צריכים לדבר יותר על עומק טבע האור וטבע הכלי. עוד מעט זה יבוא.

תלמיד: אז מה הגישה הנכונה במצבנו עכשיו ללימוד "תלמוד עשר הספירות"?

קודם כל, ללמוד, לצפות לשינויים וללמוד מה הם השינויים האלה עלינו, איך הרצון לקבל שלנו משתנה ומה אנחנו יכולים לעשות עימו, זאת אומרת, עד כמה אנחנו צריכים להשתנות. זה בעצם העיקר.

תלמיד: אפשר לומר ש"תלמוד עשר הספירות" בעיקר נועד כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: האור הסתלק מבחינה ד' ואחר כך שוב מילא את ג' הבחינות הראשונות, זאת הייתה החלטה של האור או החלטה של הכלי?

ככל שאנחנו לומדים אנחנו מבינים שזו הייתה החלטת הכלי, כי האור משפיע על הכלי, ממלא את הכלי ומחייב אותו להשתנות בהתאם לטבעו, ולכן הכלי משתנה. ולאחר מכן אנחנו לומדים בהדרגה איך החלקים השונים של הכלי משתנים ועד כמה האדם עצמו משתנה.

כלומר, אנחנו מתחילים מזה שיש כלי ואור, ולאחר מכן אנחנו לומדים איך בהדרגה הכלי משתנה תחת השפעת האור ובאיזו צורה הוא מגיע למצב שבו הוא תואם באופן מלא לאותו האור שמעורר בו, לתכונות האלה.

תלמיד: על החיסרון שמתגלה בבחינה ד' לאור העליון, כתוב בהרבה מקורות, גם בתע"ס גם ב"שיר השירים",הרבה כתובים מתארים את זה כפלירט, למשל ב"שיר השירים" כתוב, "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", או "דומה דודי לצבי". ופה כתוב שבחינה ד', דווקא היא זאת שמתקשטת - רוצה עכשיו להביא את הדבקות, כמו שכתוב, בשביל להוסיף בדבקות. מצד הבורא זה חמור שבחמורות, מצד הכלי, להוסיף לדבקות, מה אנחנו לומדים מהיחסים האלה ביניהם?

אנחנו לומדים איך הכלי והאור משפיעים זה על זה ומשתנים בהתאם לזה עד שהם מגיעים לשטח משותף, בחינות משותפות. ואז אנחנו נראה מה יוצא לנו מזה שהאור פועל על הכלי.

תלמיד: אפשר לתאר את נקודת ההתחלה ואת נקודת הסוף - מאיפה אנחנו באים, ולאן אנחנו מגיעים, מהי הדבקות הזאת, מה ההתחלה שאנחנו רוצים, מי רוצה – הבורא, אנחנו?

אנחנו מתחילים מנקודת ההתחלה שהיא, אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, לא היה בו שום דבר לפני כן. מתחילים מהפעולה הראשונה שהאור משפיע על הרצון שהוא נמצא בו ומה קורה עם הרצון תחת השפעת האור.

תלמיד: על נאמר "חמור"?

חמור זה יוצא מן הכלל.

תלמיד: בעצם, שהנברא מגלה שהוא לא יכול לקבל את האור כי זה נכנס לו ישר לכלים של קבלה והוא מצמצם את זה, מה הוא עושה בזה?

הבורא סידר כך שהאור העליון שברא את הרצון ממשיך להשפיע על הרצון לקבל ומשנה אותו לצורות כך שהן יהיו יותר קרובות לאור.

תלמיד: בהדרגה.

כן.

תלמיד: מה הקשר ומה ההתכללות בין הבחינות השונות?

הן שונות, גם צורת הקשר וגם צורת התכללות, הן כל השוני שיש בין בחינה לבחינה, וכך זה משתנה בכלי.

תלמיד: אבל מה הקשר, מה ההתכללות בין הבחינות השונות?

אנחנו עוד נלמד. שורש, א', ב', ג', ד' שנמצא בקשרים שונים עם המדרגות שונות, זה כל הלימוד של תע"ס. אנחנו לומדים איך האור שעובר דרך כל החלקי הכלים, משפיע על הכלי.

תלמיד: השפעה וקבלה אלה תכונות רוחניות?

כן, אלה תכונות רוחניות.

תלמיד: אבל כתוב שרוחניות לא מתחלקת לחלקים, הטבע הרוחני אינו מתלק לחלקים, אבל קבלה והשפעה נפרדים אחד מהשני.

כן, כמובן.

תלמיד: אז מה הכוונה שהרוחניות לא מתחלקת לחלקים?

השפעה של מדרגה אחת על האחרת - המדרגה הגבוהה יותר היא המשפיעה, היא המחייבת את התחתונה יותר להשתנות תחתיה.

תלמיד: מה השתנה עכשיו בבחינה ד' שהיא לא מקבלת, היא חלל פנוי, אבל היא זאת שמושכת לכל ג' בחינות שבה? מה השינוי הזה?

השינוי שבבחינה ד' הוא, שהיא קיבלה את האור והאור שלה שהתפשט בה השפיע עליה בתכונות שלו, אז היא מרגישה כמה היא שונה ושהשוני ממש נמצא במדרגות הסמוכות, הקרובות זו לזו, א', ב', ג', ד', אנחנו עוד מעט נלמד על כך, ולכן זה מה שהאור העליון מזמין בה מתוך הכלי, האור העליון מזמין בה שינויים.

תלמיד: אז רק עכשיו בגלל השוני היא מגלה את היכולת שלה למשוך למה ששונה ממנה?

עוד לא דובר על זה בצורה כזאת גלויה כמוך, אבל עוד מעט נדבר על זה.

תלמידה: קראנו שנקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישירה ממהותו יתברך על דרך המשל עם העשיר, ועל כן מיעטה את רצונה. ואחר כך כתוב, שכדי להוסיף בדבקות בבחינת המשכה ישירה ממהותו יתברך. וכשקראנו בעשירייה חשבנו שדווקא הרגשה של המשכה ישרה תגרום לצורך בצמצום. אז מה ההבדל בין המשכה ישרה לבלתי ישרה?

אני חושב שהמשכה ישירה היא תוצאה ממה שהיה לפני הבלתי ישרה, ומפני שהיא נמצאת במערכת יחסים, אז זה מה שמשפיע עליה.

תלמידה: יחסים עם האור או עם הבחינות?

כן, ודאי שהכול פועל האור.

תלמידה: אנחנו לומדים שהאור הוא זה שמשנה את הכלים. ובחינה ד' לפחות חלק ד' שבה לעולם לא יכול לקבל אור, אז איך היא יכולה לעבור שינוי? האם זאת תכונת בסיס שתשתנה?

בחינה ד' זה רצון לקבל שהוא הפוך מהאור ולכן הוא נמצא תחת הצמצום.

תלמידה: אבל איך הוא יכול לעבור שינוי אם אין אור, איך אפשר?

אני חושב שהשאלות הן לפני מה שלמדנו. אנחנו צריכים לחכות עד שנקרא מה שאת שואלת.

תלמידה: כשהרצון לקבל מקשט את עצמו בשביל השתוות הצורה, אני הבנתי שהרצון הזה לא אמיתי, האם אפשר להגיד שהוא רוצה בהשתוות הזאת ומשחק בזה?

אנחנו צריכים לחכות עד שיצטברו בנו התולדות מהופעת האור. האור בכל פעם מחדש בכך שהוא מאיר עלינו, הוא מכין אותנו בהדרגה לכך שנבין בצורה נכונה את הפעולה שלו עלינו.

תלמידה: בחינה ד' זה אותו המקום עליו אנחנו מדברים שהנברא מרגיש בושה?

איפה שהכלי מרגיש את השפעת המאור עליו, זה יהיה בחינת ד' של הכלי.

תלמיד: בקשר לבושה והקישוט. זה דבר שיחסית אפשר לתאר בתוך ההרגשה שלנו. כי אם מישהו רוצה לתת לי מתנה ואני מתבייש לקבל אותה. אז אם אני בודק עכשיו מה הסיבה שאני מתבייש לקבל את המתנה מבחינת סיבה ומסובב, אז אני מגיע לקישוט שיש בתוכי איזה רצון, איזה כבוד עצמי שהוא כבר בכיוון ההשפעה, ואני לא מוכן לבייש את עצמי ולקבל את המתנה, אלא בתנאי שגם אני רוצה להחזיר תמורה.

כן.

תלמיד: האם הרגשה כזאת או תיאור כזה יכול לתת מענה נכון?

בינתיים תשמור, אחר כך תראה.

תלמידה: אנחנו לומדים על הבחינה ד' שהצטמצמה. והשאלה איך האדם מפתח בתוכו את הכוח לשמור על המקום הריק, למרות שהאור רוצה למלא אותו?

אנחנו מקבלים גם את הכוח הזה לשמור ולא לקבל בכלים דקבלה בהתאם למה שלומדים. האור משפיע עלינו ואז הוא מחייב אותנו שנלמד את טבע האור וטבע הרצון שמשתנה תחת השפעת האור וכך אנחנו מתקרבים להבנת הטבע שלהם ורואים שהם הפוכים ואז אנחנו דנים עליהם ועושים פעולה בהתאם לאור והרצון.

תלמידה: כתוב שהאור יצא בצורה מלאה ואחר כך בצורה של קו. מה היחס בין קו?

אנחנו נלמד על הקו יותר מאוחר. קו זה השפעה של ארבע חלקי האור, על ארבע חלקי הרצון, וכל חלק ברצון בכלי משתנה תחת השפעות שונות של האור. זה עוד לפנינו.

 

תלמידה:  הסברת שאפילו שהאור הסתלק רק מבחינה אחת, מבחינה ד' הוא לא יכול להסתלק רק מחינה אחת, אלא הוא צריך לעשות פעולה שהיא מיוחדת את כל הבחינות ועליהם הוא עושה פעולתו. למה הכוונה?

האור צריך לשנות את כל ד' הבחינות שבהם הוא מרגיש שהוא מקבל את השפעת הבורא ואז יוצא שהתוצאה מהשפעת הבורא על האור, היא מסובבת את כל החלקים שברצון לקבל לצד האור.

 

שאלה: ביחסים בין אור לכלי הם היו בדבקות מלאה, אם לקחת את זה כברק, איפה יש את הפעם הראשונה שיש הבדלה ביניהם? הם משפיעים זה על זה, אבל איפה בהתחלה הם נפרדים?

תקרא את המקור ואז תבין את ההגדרות הנכונות של כל תכונה.

תלמיד: אני מנסה להבין את החוק הרוחני שבגללו התרוקנו שלוש הבחינות מהאור, אבל אם אנחנו קוראים את אות כ"ח אנחנו רואים את ההתפשטות של האור. לכן אני מנסה להבין את הקשר בין ההתפשטות לבין ההסתלקות של האור.

התפשטות היא מבחוץ פנימה לתוך הכלי, והסתלקות היא מתוך הכלי החוצה.

 

תלמיד:  תמיד אמרת לנו שבלימוד "תלמוד עשר הספירות" והזוהר מושכים את האור הכי חזק. עד היום אני לא קולט מה זה אומר למשוך את האור המחזיר למוטב, איך אני צריך להתנהג כלפי אותו אור? איך בשיעור אני מושך את האור בצורה מקסימלית?

אני שומע מה עונים התלמידים, אני שומע איך אתה מלמד, אבל איך אני גורם לכך שאני אקבל את מלוא עוצמת האור המחזיר למוטב בשיעור עצמו? איך אני צריך להתנהג, ואיך להתנהג עם העשירייה ביחד בשיעור, מה אני צריך לעשות, על מה לחשוב כדי למשוך את האור הזה בצורה מקסימלית?

אני חושב שהכי טוב אם מכל הלימודים שלנו תוציא לעצמך איזו תכנית איך להשתנות בהתאם לאור, ואז תרגיש אותו בפועל, איך הוא משפיע עליך ואיך אתה יכול להיות יותר קרוב אליו.

 

תלמיד: השאלה שלי היא מה האור עושה כשאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות"? זה לימוד מאוד גבוה, איך אני צריך להתנהג בעשירייה, מה אני צריך לעשות? כולנו לומדים יחד, אבל מה החברים צריכים לעשות יחד כדי למשוך את האור המחזיר למוטב בצורה מקסימלית ולא לפספס את זה? כי זה הדבר הכי חשוב בתוך השיעור, לא מה שלומדים, אלא מה צריך להרגיש בשיעור.

אנחנו צריכים ללמוד את התכונות שיש בתוך הכלי, רצון לקבל ורצון להשפיע, איך הן פועלות זו על זו, ואיך אנחנו יכולים להתכלל בתוך התכונות האלה של קבלה והשפעה, וכך להשתנות.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות בדעה אחת כל העשירייה ולא שכל אחד יהיה בעולם שלו?

שכל אחד ישתדל להיות במה שהוא מסוגל.

תלמיד: בעשירייה עצמה.

כן.

תלמיד: האם אז מושכים את האור במידה המקסימלית? האם יש תנאים בסיסיים לזה?

אנחנו נלמד.

תלמידה: האם יכול להיות שהבורא לא ברא רצון לקבל אלא את היכולת להתבייש? האם ניתן להגיד שהנברא האמיתי התחיל מצמצום וצורת הבורא בנו היא לא הרצון אלא היכולת להחזיק את הרצון לאהוב?

במידה מסוימת אפשר להגיד את זה.

תלמיד: איך פעולת הקישוט שראינו בתחילת אות כ"ז נותנת לנו את הרצון להיות בדבקות בבורא?

היא מגרה אותנו, ולאט לאט אנחנו מתקרבים לרצון חדש להיות כמו בורא, לעשות אותן פעולות וכן הלאה.

תלמיד: האם הקישוט זו פעולה שנעשית עד שלב מסוים ואחר כך לא צריך יותר את הקישוט? עד איזה שלב אנחנו צריכים לבצע את הדבר הזה שנקרא "קישוט", כביכול לעשות איזו השתוות לבורא?

קודם כל זה צמצום, אני מקווה שמהשיעור הבא והלאה נלמד אותו חזק פנימה. ואחרי שנלמד איך האור העליון פועל הלאה על הרצון, אז נלמד גם כל מיני תופעות מזה, זאת אומרת עד כמה הרצון לקבל משתנה תחת השפעת האור העליון למצב הפוך ממה שהוא היה, כי כשהוא נברא ברצון לקבל זה עוד לא נגמר.

עוד מעט נלמד עד כמה הרצון לקבל הופך להיות רצון להשפיע, ובזה כבר יש דרך לנברא להידמות לבורא. זה קורה רק על ידי תיקון, צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, להלביש באור חוזר את פעולות הבורא עלינו, ואז יהיה לנו יותר ברור מה שקורה.

תלמיד: אמרת שאנחנו הולכים להמשיך וללמוד את כל התהליך הזה. בסוף אות כ"ח רושם בעל הסולם שאנחנו צריכים לזכור את התרוקנות האור מבחינה ד'. למה חשוב לנו לזכור את זה להמשך התהליך?

נראה, כנראה שמזה כל התוצאות.

תלמיד: האם עלינו ליצור מקום שבו הבורא יכול לעבוד עלינו?

כן. ודאי שזה כך.

תלמיד: מה ההבדל בין הרצון להתקשט לבין לקשט את הזולת?

לקשט את עצמו זה אגואיזם פשוט, ולקשט את הזולת זה יכול להיות כבר הפוך, מעצמי כלפי הזולת, זה יכול להיות אלטרואיזם.

תלמיד: האם הכלי מקשט את עצמו או שהאור מקשט את הכלי?

הכלי מקשט את עצמו בכך שהוא נותן לאור אפשרות להאיר, לבטא את התכונות של ההידמות שלו לאור, את תכונות ההשפעה, להדגיש אותן, ובזה בעצם הכלי מקשט את עצמו.

תלמיד: זה קורה באור חוזר?

כן.

(סוף השיעור)