_heb_o_rb_bs-tes-06_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/qCN9eyny?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ג'

וזה אמרו, "והנה הם חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין". כי הרשימות הנשארות בכל הספירות הן באות מאו"י ורחמים, דהיינו מהתפשטות הראשונה שיצא הזווג על מסך דבחי"ד, שבו כל העב יותר הוא משובח יותר, שהוא כולו רחמים, אבל האו"ח היורד מהארת הזווגים היוצאים בשעת ההזדככות, הנה כל הקומות הללו נחשבות לאו"ח ודין, להיותן מסתלקות מן העביות, הגדולה, ומורידות ומשפילות את העביות הגדולה, לבחינת אחורים משום שלא יכולים לעשות עליהם מסך כנ"ל,

וע"כ אור היורד מהן, מן הנקודות, הוא בסתירה אל הרשימות, אשר בהן העב יותר חשוב יותר, כמבואר. ונמצא כי מה שנחשב לבחינת פנים כלפי הרשימה, נחשב לבחינת אחורים כלפי האו"ח היורד, ומה שנחשב לבחינת פנים כלפי האו"ח היורד, נחשב לבחינת אחורים כלפי הרשימה. וע"כ הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה.

צריכים להבחין מה שהוא אומר, הבחן בין הרשימו לנקודות. הוא שואל, כאן משמע שכאילו רק הרשימו הראשונה, שבאה מאור ישר מהטעמים, היא רוצה בד'. אבל ג' שהוא גם כן בג', הוא בא מאור חוזר. אבל כשאני מדבר רשימו מבחינה ג', בזמן שהיה מאירה, אתה אומר שנקרא אור חוזר, ומה נקרא עכשיו? רשימו דאור ישר, מה מדברים כאן.

אז צריכים לדעת כך, אם אני מדבר מאור, הכוונה על האור היוצא על ידי הזיווג. אם כן מה הוא מחשיב? מה שהוא יכול להמשיך אור על ידי הזיווג דהכאה. אם אני מדבר מהרשימו, אני מדבר ממה שהיה לה. אי לזאת, כשאני אומר שיש עכשיו, לאחר הסתלקות אור דבחינה ג', נשאר רשימו דבחינה ג' מאור הנקודות. אני מדבר עכשיו מרשימו דאור ישר. זה רשימה שנשאר מאור החכמה, שהיה מאיר בבחינה ג'.

אם כן, מה חשוב אצלה? קומת חכמה. וקומת בינה אצל רשימו לא חשובה. מדוע? זה אני מדבר ממה שנשאר, עם איזה אור נשאר, עם אור יותר גדול. חכמה יותר גדולה זה מבינה. לכן אני יודע רשימו, או כל רשימו, רשימו רוצה דווקא מהאור הנשאר לה. מדוע? האור הנשאר לה ממדרגה יותר גבוהה. 

שאני מדבר מביאת האור, מאור חוזר שביאת האור, תמיד לומדים, האור יוצא או בחינה אחרונה נאבדת מדרגה יותר קטנה. אם כן, חשוב אצל מדרגה יותר קטנה, היות על ידי היא יכול להמשיך אור. מה שאם כן מהבחינה יותר גדולה, הוא לא יוכל להמשיך אור. רשימו יכול להיות האור לא, אבל לא להמשיך אור מחדש. 

לכן כשאני מסתכל, לא צריכים לדבר שני מקומות, יכולים לדבר מנושא אחד. כאילו אני חושב מה לעשות. אם נתחשב מהרשימו, שהוא בא מבחינה ג' קומת חכמה, בשביל מה אני צריך לקבל בחינה ב'? לקבל זה. 

אם אני אחשוב מאור בא מחדש, אור בא מחדש יכול לקבל רק מדרגה יותר קטנה שהיא בחינה ב', אני לא יודע מה לעשות. מצד ביאת האור יותר טוב לי שיהיה כאן בחינה יותר קטנה. מצד הרשימו, מה חשוב יותר לקבל, הבחינה היותר עבה. וזה נקרא הפוכים בטבעם. אתה יכול ללמוד זה בנושא אחד אפילו.

הלאה. שורה ראשונה, ע'.

ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. הוא רוצה ללכת אחר האור. תכף נראה. 

פ אבל האור חוזר, זה האור הבא מחדש, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיותם האורות חלוקים בטבעם,

מה כתוב ע'? מה הפירוש הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא', מה הפירוש שיהיה למטה? נראה.

ע) כי להיותה חלק הנשאר מהתפ"א, שכבר נסתלקה ונעלמה למקורה, נמצא החשק והחפץ הזה טבוע גם בהרשימה, וז"א "ואע"פ שאינו בפועל כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועכ"ז חשקו ותאותו לעלות". כלומר ואע"פ שהרשימה מיוחדת להשאר בהכלי, והיא לא תעלה למקורה לעולם עכ"ז, יש בה החפץ לעלות משום שכח כללות האור נשאר טבוע בה בהכרח.

הייתי מפרש כך, כאילו רשום את זה. רק כאן זה נכנס.

מדוע נסתלק האור? אני שואל. יש חוק, אם אין השתוות הצורה, האור מסתלק מהכלי. אז גם הרשימו היה צריך להסתלק. מה זה רשימו? זה כלל, חלק מהאור. מדוע הוא רוצה להסתלק? שלא יפגום בה. רק לצורך תיקון מיוחד, להחיות הכלי, היא מוכרחת להישאר כלי. זאת אומרת, בעל כורחך אתה חי. מדוע היא לא, אתה שואל אותה, מדוע היא לא תסתלק מכללות האור? באמת זה קושיה.

אם כן, מה רשימו? רוצה גם כן להסתלק. מה שאם כן, אור בא מחדש על ידי זווג דהכאה, הוא אומר, אני רוצה לקבל עכשיו את אור הזה, זה על מדרגה יותר קטנה, לא חשוב. אבל מה הוא אומר, אני כן רוצה לקבל. מדוע? היות שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, היות שזה מדרגה יותר קטנה. זה נקרא חלוקים בטבעם. 

התשובה הוא, בכדי תיקון של התחתון, מוכרח להישאר רשימו להחיות את הכלי, כך הוא אומר. אחרת לא הייתה אף פעם תיקון. זה הרשימות האלו, הם תיקונים, שעל ידי זה יתגלה השפע. עוד נקודה. אנו צריכים ללמוד שגם הסתלקות האור, הוא גורם שיתגלה אחר כך המטרת הבריאה. אם כן, הכול תיקונים. כמו שתיקון על הסתלקות, שתצא אחר כך מדרגה שנייה. 

לומדים כך. מהו הביטוש של אור פנימי ואור מקיף, אנו צריכים להבין יותר טוב. מה זה בחינה ד'? שראש דגלגלתא המשיך אותו. הוא קיבל על דרך הזו כל המקסימום שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע, הוא קיבל. יותר מזה אין.

בא אור מקיף ואומר לו, מה תהיה הסוף? זאת אומרת, אם תישאר ככה, נגיד עם מה שיש לך עכשיו, 20% מהשפע, מי יקבל ה80? נמצא 80 שלא מקבל, הוא בערך הציור, הוא כל האור מקיף שהיא צריכה להתגלות אחר כך. ומה רואים הסתלקות? עכשיו הוא יכול עוד הפעם להמשיך, אין לו שום דבר. אם הוא מקבל, ממשיך 19%. מקודם היה על 20, עכשיו 19%. ב 19 הוא גם כן מאיר אחר כך, גם כן הסתלקות, תיקון. מה הוא … ממשיך אחת 18%.

אם כן, מה הרווח? על זה הוא אומר פעם משל. אתם זוכרים את המשל? משני אוהבים אחד נעשה מלך. 

תלמיד: משני אוהבים שאחד נעשה ...  

רב"ש: שני, אני … עוד הפעם משל. אבי זכרונו לברכה נתן משל, שני הידידים למדו ביחד. אחד נעשה מלך, אחד נעשה עשיר, ואחר כך נעשה פושט את הרגל והיה מחזר על הפתחים עם קופסה, שכולם זרקו אותו עם כמה פרוטות קופסה.

הוא שמע שחבר שלו מנעוריו נעשה מלך. הוא אמר שיבוא אליו, שייתן לו איזה עצה, שירחם עליו. ועד שבא אליו, בקיצור, מה אתה רוצה? מספר לו. אז הוא נותן לו מכתב לשר האוצר, ששעתיים ייתנו לו כסף כמה שרוצה. הוא נתן מכתב, עם הקופסה שלו ומילא את הקופסה שלו מלא עם כסף ויצא. יצא, בא אז שם הפקיד, שנותן לו דחיפה על היד וכל הכסף הולך החוצה. מתחיל לבכות, תן כלי אחר.

עוד הפעם אין לי קופסה. ככה היה כל השעתיים, הוא הולך והוא הוציא. כשבא הרגעים האחרונים, תגיד יש לו עוד חמש דקות, תרחם עליו, אל תוציא, אל תזרוק לי את הכסף. נו, תיכנס. עוד הפעם הוא זורק. הוא התחיל לבכות. אני טיפש, זה כל הכסף, מה שהוצאתי, זה שלך. מדוע עשית לי ככה? הנה ככה מד... הוא הולך עם כמה. 

תלמיד: קופסה. 

רב"ש: קופסה אחת. עכשיו שהיה לו תמיד קופסה ריקה, אתה יכול יכול להולי… צ...  

כך הוא אומר כאן. הנמשל, שעל ידי שכל פעם שממשיכים אין היעדר ברוחניות, מה שנשאר נשאר רק הוא, לא רואה אותו, עכשיו הוא לא יכול להשתמש במשל זה לארץ ... אבל כשהגיע עם כל הזווגים, יהיה הכל בבת אחת 

את הפסוק, כאשר שש ה' להטיב איתכם, כן ישיש להאביד אתכם. וזה כתוב באות, בדף רט"ז, אות ר' למטה. אז הוא אומר, על ידי שתי בחינות נעשה הכלים. דהיינו, שתי בחינות על ידי טעמים ונקודות. נקודות נקרא מ"ן, הסתלקות זה תיקון.

שהוא שואל מדוע צריכה הקדושה להחיות הקליפות? הוא שואל. על זה דיברנו, מה זה קליפות? כלים. כלים, שיצאו בחינת השתוקקות לקבל את האור הגדול הזה. נמצא, אם אני אומר, חסר כלי, אז האור לא יכול להאיר, אין יהיה מקום להאיר. הכלי נתקלקלה בינתיים, צריכים לעשות תיקון, ולא ל… אותה בכדי שיוכל להתגלות האור השייך לה.

לכן תסתכלו, מעולם עקודים, שהיה הסתלקות האור, שלא הייתה שבירה, הכלים נשארו במקום קדושה. אז נשאר רשימו של האור בתוך הכלים. בכדי להחיות את הכלים. בעולם הנקודים, בזמן שהייתה שבירה, שירדו למטה לבי"ע, ורשימו זה חלק מאור ישר. לא יכול לרדת למטה לבי"ע. אם כן, אז שמה הכלים היו צריכים להתבטל, מי יחיה אותם.

לכן גם שם לומדים, ש"ך ניצוצין ירדו להחיות את הכלים. והרב מביא על זה דברי הזוהר הקדוש, מה שאומר, שהגוף הגשמי מת, הוא אומר שם, ונשאר הבל דגרמי, שעל ידי הבל דגרמי זו יכול הגוף לחזור, לקום לתחייה. 

שמדברים מרוחניות, הרב, הוא אומר, הכלים שירדו למטה לבי"ע, הניצוצות, שהוא חלק מהרשימו, שלמדנו שהרשימו מתחלקת גם כן לשתי בחינות. כמו שהאור הכללי מתלבש באור חוזר הכללי, כך לומדים שאור מסתלק, נשאר חלק מאור ישר. אז נשאר גם חלק מאור חוזר, שאור הישר, הרשימו דאור ישר מתלבש ברשימו דאור חוזר. ושניהם ביחד נקרא רשימו. רק מה, חלק האור נקרא אור הזך שברשימו, וחלק אור חוזר נקרא אור עב שברשימו.

אז הוא אומר, כמו שאנחנו לומדים, שבזמן שאור ישר היה מאיר באור חוזר, אנו אומרים אור ישר ואור חוזר מעורבים זה בזה, ואין שם היכר כלי. רק לאחר שאור מסתלק, ונשאר אור חוזר לבד, אז אומרים שאור חוזר נקרא כלי. כמו כן כאן, בזמן שהרשימו דאור הזך מלובשת ברשימו דאור העב, שנקרא אור חוזר, שניהם נקרא רשימו. ואין היכר בין אור הזך לאור העב.

אבל בזמן שאור הישר, אור הזך מסתלק מאור העב בשביל איזה סיבה, דהיינו כאן, בעולם הנקודים, שהרשימו של אור ישר לא יכול לרדת למטה מפרסא, ובכדי להחיות את הכלים ירד אור העב. אז אור העב, שכבר לא מאיר, לא כבר לא מחובר עם אור הזך, מקבל גם כן שם אחר. אז הוא אומר, אבל לא מקבל שם של כלי, משום ששם הכלי, אין לו שום חיבור עמו בעצם, שנסתלק. רק מה נשאר מכלי? רשימו.

מה שאין כן, הרשימו דאור העב מקבלת הארה מהרשימה דאור ישר, לכן נקרא אור עב הזה בשם ניצוצין. וניצוצין אלו ירדו להחיות את הכלים בבי"ע. נמצא, אם לא היה מחייה כלים, היה חסר כלי לקבל את האור. לכן צריכים להחיות את הכלים. ההבדל הוא בעקודים, שהכלים נשארו, לא נשברו, אז אור הישר של הרשימו נשאר בתוך הכלי להחיות אותה, ובעולם הנקודים רק הניצוצין ירדו להחיות את הכלים. זה כל העניין.

פ' למעלה.

פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה,

פ) פי' שהוא בא ונמשך מהמאציל ע"י זווג מחדש, ויורד למטה להתלבשות בתוך הגוף,

עוד הפעם.

פ) פי' שהוא בא ונמשך מהמאציל ע"י זווג מחדש, מי? אור חוזר הזה, המכונה נקודות. ויורד למטה להתלבשות בתוך הגוף, אז הוא מפרש, כי כל אלו הזווגים היוצאים במדרגות זיכוכו, הנה הם נעשים בראש ומשם נמשכים מלמעלה למטה אל הגוף, אלא מטעם שיוצאים בשעת הזדככות ואינו עומד להתקיים הוא נבחן לאו"ח ודין.

מה הוא אומר לנו כאן? אנו לומדים, איפה נעשה הזדככות? בגוף. כאילו הזיווגים נעשה גם כן בגוף, אומר, לא. כל הזיווגים נעשו בראש, וכך מראש מגיעים לגוף. מה שנדחה מאור חוזר, היות שהוא בזמן חזרת האורות למאצילם. 

וז"א "אבל האו"ח הוא יורד למטה" כלומר, אם להתחשב רק עם זמן של הזווג, הרי הוא נמצא שמתפשט ויורד לשעתו להתלבשות בגוף, משא"כ הרשימה, שיש בה החפץ להסתלק מהגוף ולעלות למקורה, כנ"ל.

מה הוא אומר לנו כאן? כאן יש שאלה, איך אני אומר שאור חוזר בא להאיר, הלא אתה אומר שאור בא עכשיו בזמן חזרת האורות למאצילם. אם כן, מדוע אתה אומר שאור בא עכשיו להאיר בספירה? 

אז הוא מתרץ, בא שהיא שם. באה שהיא שם, מה הוא אומר? אני רוצה לקבל את הבחינה זו. שעל בחינה זו הוא יכול לעשות מסך. מה שאם כן, על בחינה קודמת, מה הוא אומר? היות שאין לי מסך, אני לא רוצה לקבל אותו. אם כן, כך לא רוצה לקבל אותו יהיה גם כן שבירה.

אם כן, אני רוצה להדגיש, מה הוא הנקודה. הקושיה הוא, איך אתה אומר, האור חוזר בא להאיר? אתה אומר, נקרא נקודות, נקרא אור חוזר. מדוע? שבזמן חזרת האורות למאצילם, אם כן אותו דבר כמו הרשימו מס ... מהרשימות שנסתלק, גם האור מסתלק. 

תשובה, עכשיו מדבר מה שיש שם. עכשיו מה הוא אומר, בזיווג דהכאה שנעשה בראש. אני רוצה לקבל, בשביל שאני רוצה להשפיע. מה הרשימו אומרת? היות שאין לי מסך, אני לא רוצה לקבל. אני רוצה שיסתלק. כל זמן שאומר שאני לא רוצה לקבל, אז הרשימו מאיר בתוכו, אחרת לא יכול להאיר רשימו. הייתה הרי שבירה, זה שהוא מפרש כאן.

ותדע, שמטעם זה נמצא האו"ח היורד מהארת הזווג נמצא מתגבר על אור הרשימה בשעת הכאתם וביטושם זה בזה, 

הוא רוצה להסביר לנו, מדוע אומר הרב שאור חוזר, שהוא מדרגה יותר קטנה, מתגבר על הרשימו, על אף פי שיותר גדולה. היות שאת זה הוא רוצה ואת זה הוא לא רוצה לכן הוא משתמש עם זה שרוצה. 

וע"כ נפרשו ניצוצים מן או"ח הזה, אף על פי שמדרגה יותר קטנה, אבל זה אור ממש, ומתלבשים בתוך הכלי הריקנית מאור, ונמצא אור הרשימה, אף על פי שיותר גדולה נדחה מתוכיותה ועלה ממעל לאותו הכלי בסוד תגין על האותיות. 

כמו שכתב הרב, כי אין שניהם יכולים להיות בכלי אחד להיותם הפכים זה לזה, ודע שהכאה וביטוש האמור, הוא נעשה ממעל להכלי הריקנית, מטרם שמקבל אותה. זה פשוט. כי הרשימה מכה באו"ח, כאילו, ואינו מניחו להתפשט, בתוך הכלי והאו"ח היורד להיפך, מכה ברשימה כדי להתלבש ולהאיר בכלי, עד שנבחן ניצוצין מהאו"ח ואז, ויורדין ובאין לתוך הכלי.

מה כתוב בי"ב? והנה, אות כ"ה, אותה הוא רצה ... אות י"א

יא) ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הנשאר מהטעמים, הוא הנקרא תגין. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות והם הנקראים אותיות.

יב) והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים.

אז מה הוא אומר כאן? לפני זה לא היה כלים, מה הוא רוצה לומר כאן? נראה צ'.

צ) מה הפירוש בחינת הכלים? שבהם חזר ונתפשט האור אח"כ התפשטות שניה בקומת חכמה, אשר כתר נשאר נעלם בפה, ואור חכמה התלבש בכלי דכתר ואור בינה בכלי דחכמה וכו' עד שמלכות נשארה בלי אור, כמ"ש לקמן. ותדע שאלו הניצוצות הוכנו לכלים לאורות הללו.

מה כתוב כאן? הלא למדנו, היו מקודם כלים, הסתלקות כלים, מה הוא אומר לנו כאן? אז הוא אומר, מה שאומר כלים, אין הכוונה על הכלים של מדרגה הקודמת. כאן נעשה הכנה לכלים לפרצוף השני. 

והפרצוף השני, הוא אומר שם, מתחילה היה אור וכלי מעורבים זה בזה. מה שאין כן, בפרצוף עב כבר היה היכר כלי בשביל שאור בא, לא בכלי שלו, כל האור היה חסר מכלי שלו, היה בא אור החכמה בכלי דכתר. מהניצוצין האלו, שירדו כל מדרגה עליונה למדרגה תחתונה יש ערך ההופכי. נמצא, איפה שמאיר כלי דכתר, אתה יכול עכשיו לקבל כלי דחכמה.

אז גמרנו י"ב, צריכים להתחיל י"ג.

יג) ונלע"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחילה ק היו בהם בחינות כלים, אלא שאלו הניצוצות, שנפלו, נתערבו ונתחברו בהם והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו. דוגמה על זו אנו לומדים בהכלים.

נראה מה שמפרש למטה.

ק) כן כתב הרב בהדיא לעיל פ"ב אות י'. אשר אור העב הנשאר אחר הסתלקות האור דהתפ"א, הם בחינות הכלים עצמם של הפרצוף, שבהם, בכלים האלו באו ב' האורות, שני הרשימות הנקראים: אור ב', זה רשימה, שנשאר בפרצוף הטעמים, הנקרא אור ישר ואור ד' זה אור חוזר היורד, הנק' אותיות. 

וז"א. "שכבר מתחילה היו בהם בחינת כלים.

אני אגיד מה שקשה כאן. הוא אומר, מתי נעשה כלים? לאחר שנפלו על הניצוצים, נעשה כלים. מתי נעשה ניצוצים? שהאור הסתלק מפרצוף הכתר. איפה הוא היה, לא היה בכלים? הלאה. ואחר כך נעשה זיווג על עביות דבחינה ג', שהיה זיווג דהכאה אור ישר ואור חוזר. זה לא הכלים? ואחר כך הוא אומר, האור חוזר מבחינה ג', הניצוצין האלה שנפלו לבחינה ד', מזה נעשה כלים. 

איפה היה אור מקודם? מאיפה נסתלק? אם כן, מוכרחים לומר שהיה מקודם כלים, שבכלים האלה היו טעמים ואחר כך נקודות, ורשימות שנשארו בכלים. אם כן, צריכים להבין, מה זה שהוא אומר, אותיות? 

לכן הוא אומר באור פנימי, באות צ', השורה מתחיל שמלכות נשארה בלי אור, שם כתוב ככה, ותדע שאלו הניצוצות הוכנו לכלים. למי? לאורות הללו. לאיזה אורות הללו? אני אתחיל מאות צ' מהתחלה. 

מה כתוב למעלה, באות י"ב? אני חוזר עוד הפעם.

יב) והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות, שבאים מקומת הנקודות, שהוא בחינה ג' נגיד, שנפלו לבחינה ד' של רשימו קומת כתר, שהם לא רוצים לקבל אותם ועל ידי ה... נפלו ניצוצות ג' בתוך ד', הם הנקראים אותיות, תדע, הם עצמם בחינת צ הכלים, ולפני זה לא היה כלים?

צ' למטה. אז הוא מפרש:

צ) שבהם, מה שאני אומר אותיות שהם כלים, חזר ונתפשט האור אח"כ התפשטות שניה בקומת חכמה, שנקרא פרצוף ע"ב, אשר כתר נשאר נעלם בפה, ואור החכמה התלבש בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה וכו' עד שמלכות נשארה בלי אור, כמ"ש לקמן. ותדע שאלו הניצוצות, שנפלו הוכנו לכלים לאורות הללו כמ"ש לעיל באו"פ פרק ב' אות ג'. איזה אורות הללו? שבפרצוף ב'. 

נמצא, כלים היה בהם בהתפשטות א', מה שאני אומר ניצוצים נעשה כלים, בלי התפשטות ב'. מה הכוונה? אם אנו אומרים שניצוצים מבחינה ג', מקומת חכמה נפלו לרשימות שהיה להם מקומת כתר. לכן כשבא אור החכמה בכלי דכתר כבר יש הכנה. היינו, הניצוצין גם כן חכמה בכלי דכתר. לכן יכול לבוא אחר כך אור החכמה בכלי דכתר, כבר יש לכלי הכנה לזו. 

מה, איך? ג' של קומת חכמה ניצוצין, נפלו לרשימו של קומת כתר, יש לו אור החכמה בכלי דכתר. אם כן מה אומר כאן? שנעשה כאן הכנה לכלים לפרצוף ע"ב. אבל לא מדברים מכלים דפרצוף גלגלתא. 

זה שאומר כאן, למטה, דבר המתחיל וז"א. 

וז"א. "שכבר מתחילה היו בהם בחינת כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם". פירוש, כי ב' בחינות כלים צריכים להיות מוכנים להתפשטות השניה, שנקרא פרצוף ע"ב, כי יש שם בכל ספירה דכר ונוקבא, היינו ברשימו דהתלבשות ומרשימו דעביות כמ"ש הרב בע"ח.  

וע"כ מאותן בחינות הכלים שהיו בהם מתחילה דהיינו מאור העב הנ"ל, דהיינו האור שנסתלק מקומת הטעמים, שהיה מקודם ד' דעביות, מה נשאר ד' דהתלבשות מקומת כתר? כן? נעשו מהם הכלים לאורות של הזכרים של התפ"ב. מה זה זכרים? ד' דהתלבשות. ברור?

ומן הניצוצות שנפלו בהם ונתערבו עמהם, דהיינו בחינה ג' נפלה לכלי דכתר, לכלי שהיה מקומת כתר, נעשו הכלים לאורות של הנקבות דהתפשטות הזו. מה זה נקבות? ג' דעביות. איזה אור יוצא על ג' דעביות? קומת חכמה. בכלי כתר נעשה כאן הכנה. 

ואמרו "ונתערבו". מה זה ונתערבו? הוא להשמיענו שהבחינות אינן שוות זו לזו, כי ניצוצין דבחי"ג, אור החכמה, נפלו בבחי"ד, בכלי דכתר, ניצוצין דבחי"ב, בינה נפלו לכלי כל החכמה, וניצוצין דבחי"א בכלי דבחי"ב. וע"כ נבחן החיבור הזה לעירוב. 

מה הוא אומר לנו? מה זה העירוב? שתי בחינות נתערבו זו בזו. איזה שתי בחינות יש לנו כאן? הוא מראה, אז הוא אומר לנו, אם בחינה ג' של קומת חכמה נפלו לכלי, שהיה להם קומת כתר, אי… נתערבו שני דברים. 

ובשביל מה אני צריך זה? שגם אחר כך יהיה כך. איפה אחר כך? בפרצוף ע"ב. מה יהיה? אור החכמה, ג' דעביות בכלי הריקנית דכתר, כבר יש כאן הכנה, אור החכמה מכלי דכתר. מה שאם כן, הזכרים. מה זה זכרים? ד' דהתלבשות. מאיפה זה? מהרשימה בעצמה. 

זה שאומר כאן. מהזכרים, על ד' דהתלבשות נשאר ברשימות. מה זה רשימות? אור הכתר בכלי דכתר. ומה זה נקבות? ג' דעביות, אור החכמה בכלי דכתר. מאיפה נעשה זה הכנה? מניצוצות שנפלו לבינה בכלי דחכמה, זעיר אנפין, בחינה א' בכלי דבינה, זה הכנה לנקבות. 

היוצא מזה, כל המדובר מכאן שהוא אומר לנו, אין אנו מדברים שלא היה כלי בפרצוף גלגלתא, שנעשה עכשיו לניצוצים. כאן המדובר שנעשה כלים, הכנה לפרצוף שני, אבל בטח שהיה כלי מקודם.

אנו יכולים לומר, תמיד אנו לומדים. מה תמיד? לאחר שהייתה התפשטות הראשונה, ונעשה בפעם הראשונה כלים ריקניים, כבר אנו לומדים שבא אור קטן בכלי גדולה. טרם שבא הכלים, עם אורות, אין מה לדבר. 

התחלה ראשונה שאנו לומדים הוא, עולם אין סוף. שעולם אין סוף נסתלק האור, שהיה עולם הצמצום, נשאר רק כלים דעיגולים. איזה אור היה בהם? אור שממלא כל המציאות. אחר כך איזה אור קיבלו? 

תלמיד: קו.

רב"ש: קו. ואחר כך זה אנו מכנים א"ק, פרצוף גלגלתא. שהיה כאן הסתלקות בפרצוף גלגלתא מקומת כתר, איזה אור בא אחר כך? אור החכמה בכלי דכתר. לכן יוצא תמיד שבא תמיד אור יותר קטן בכלי יותר גדולה. 

אתה ישן, הא? 

בדרך כלל לומדים שהצמצום היה מצד התחתון. האור היה מאיר מטעם להטיב לנבראיו, אז מלכות רצתה בהשתוות הצורה, היה לה ברירה להישאר כך אחר כך בקישוט הוא מכנה זה. זה נקרא שהאור, מצד אור לא נעשה שום שינוי. 

אור האין סוף, הוא אומר, מאיר לתוך החלל הזה וכל העשר ספירות דעיגולים בשווה. רק מה, שזה נקרא הארה מרחוק לפי שהתחתון לא רוצה לקבל אותו. ומה היה אחר כך? מה זה אחר כך, כשהגיע הקו, אומרים מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון.

בא הוא ואומר לנו, שאור הקו מאיר לפי הקישוטין של התחתון, לפי המסך של התחתון. נמצא, מבחינה זו כבר יש הגבלה גם מצד העליון, שלא מאיר לבחינה ד' הזאת. אם כן, מתי שאני מתחיל לדבר שיש למעלה מטה, אומרים שהבחינה ראשונה, שיצאה על בחינה ד', ממנה למטה מתחילים למדוד. אבל כלים, שלא היה בהם למעלה מטה, מזה אנו לא מדברים. מבין?

עד איפה הגענו? איפה? ר'. מה כתוב למעלה בר'?

והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך עולם הנקודים.

שם צריכים לזכור, אתם לא למדתם בטח בעולם הנקודים, שם כתוב כך, מה ההבדל מעולם העקודים לעולם הנקודים? בעולם העקודים אנחנו לומדים שבירה, רק שנזדכך המסך מכוח מה? מכוח אור מקיף.