שיעור בוקר 23.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 471. "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: אנחנו לומדים את המאמר לסיום הזוהר של בעל הסולם, בעמוד 471.

זה מאמר מיוחד שבעל הסולם לא כתב אותו ממש מילה במילה, אלא הוא נאם כמו שכתוב כאן מיד אחרי הכותרת "נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם"", וככה אנחנו נקרא. דווקא טוב שהוא עשה את זה בצורה כזאת כי זה יותר זורם, יותר חופשי.

קריין: מאמר לסיום הזוהר, נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם".

"נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית', כמ"ש "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי"ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל. אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו", ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?

והשיבו: "הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון".

ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש: "ולדבקה בו". ואם היה הפירוש "הדבק במדותיו", היה לו לכתוב "ולהדבק בדרכיו". ולמה אומר "ולדבקה בו"?

והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.

אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע"י שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט.

ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.

ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה." בואו נמדוד עד כמה ריחוק יש בינינו בעשיריות, כל אחד בעשירייה שלו, עד כמה הוא קרוב או רחוק מהחברים. יכולים למדוד את זה איכשהו? תנסו ותראו עד כמה אפשר לקצר את המרחק כדי שתהיה דבקות, או להשאיר אותו כמו שהוא בינתיים, כדאי להתאמץ בזה ולנסות להגיע לחיבור. הכלל "שמור מרחק" כמו שאנחנו שומעים ברחוב שצריך להיות בין המכוניות, כאן לא טוב שיתקיים. "למשל, כשב' אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב.

ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.

ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשואת הצורה או בשינוי הצורה." לא לפי כמה אנחנו נמשכים זה לזה, זאת יכולה להיות איזו מין משיכה טבעית, משיכה של אהבה פיזית, אלא מדובר על השתוות הצורה, ככל שאנחנו לוקחים דברים עקרוניים מאחד לשני ושהם נמצאים בזה בהשתוות ביניהם.

בעולם חושבים שדווקא אם יש הפכים, יכול להיות שזה יגרום לאיזה חיבור שיהיה להם מעניין זה עם זה. אנחנו רואים במשך הזמן שזה לא עובד, זה טוב להיכרות הראשונה בין צעירים, צעירות, אבל חוק הטבע הוא שאך ורק לפי השתוות הדעות, השתוות הרצונות, השתוות התכונות, מתקרבים שניים זה לזה או יותר משניים, ואז יש ביניהם פריחה בזה שהם מחברים את הדברים המתאימים, הדומים, התואמים זה אל זה וכך מתפתחים.

"כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.

אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.

ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.

והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם.

ובזה אנו מבינים, מה צדקו דברי חז"ל, שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא "הדביקות במדותיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון.

כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא בהשואת הצורה. ולפיכך, ע"י זה שאנו משוים צורתנו, לצורת מדותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.

וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, אינו בעל חסרון, שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית."

שאלה: למה בדיקת השתוות הצורה עם חבר בעשירייה היא לא רק כלפי אין עוד מלבדו, למה זה נשמע כביכול גם כלפי דברים אחרים?

הבדיקה היא פשוטה, עד כמה אתה רואה שאתה באותו ראש עימו, בינתיים. לפי הלב אין לנו מה לדבר בינתיים אבל לפי הראש, כמו שאתה חושב גם הוא חושב, שאתם לומדים יחד, מבינים זה את זה, מבינים את הכותב וזהו.

שאלה: האם לצורך אומדן של השוואת הצורה בתוך העשירייה, מספיק לי לקבוע שמא' אני מאמץ תכונה רוחנית אחת ומב' אני מאמץ תכונה רוחנית שנייה וכן הלאה?

כן, מכל החברים שלך אתה יכול לקחת במקצת משהו ולהתאים את עצמך לכל אחד מהם.

שאלה: מה הקשר בין השוואת הצורה, לבין זה שהחיבור הוא בדברים משותפים שהסכמנו עליהם? כי נראה שאין קשר ביניהם, הוא אומר שאתה צריך להידמות לבורא, לאהוב את החבר בכל מצב, לא משנה מה הדעה שלו.

עד כמה שאתה מדמה את עצמך לחבר, אתה דרכו מדמה את עצמך לבורא, כי אחרי כל חבר עומד הבורא. נראה לך שכלפי החבר יש לך צורה כלשהי, אבל הצורה שאתה רואה בחבר זה מה שהבורא מקרין לך.

תלמיד: אני חייב להסכים עם החבר, להגיע להסכמה איתו?

לא חייב, אתה צריך לרצות להיות בהסכמה עם החבר באותם הכללים שיש בקבוצה.

תלמיד: ואיך זה קשור להשתוות הצורה?

זאת השתוות הצורה, אלא לפי מה השתוות? השתוות הדעות, הרצונות, הכוונות, המטרות.

שאלה: בעל הסולם אומר "אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד." איך אפשר להגדיר מה זה "צורה" ברוחניות?

צורה זה מה שקורה בסופו של דבר מבירור של פירוד והתאמה, אין צורה בפני עצמה.

תלמיד: כי הוא כותב בסוף המשפט, המאמר, "לצורת מידותיו של הבורא"

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת צורת המידות של הבורא, איך אני יכול לדעת מה זה?

על ידי זה שאתה בודק את עצמך כלפיו, וכלפיו אתה לא יכול למדוד אבל כלפי החברה כן.

תלמיד: זאת אומרת הצורה של החברים בעצם בעשירייה, זה צורת מידותיו של הבורא?

כן, את הקבוצה שלפניך אתה צריך לקחת, לקבל אותם כמו הצורה של הבורא.

תלמיד: ואחרי שיווי צורה עם העשירייה, זה נקרא שיווי צורה עם הבורא?

כן.

שאלה: כשהוא מדבר על התכונות של הבורא הוא מדבר על חנון ורחום, למה דווקא נותנים לנו את התכונות האלה ולא תכונות אחרות שיש לבורא כמו גבורה, אמת?

כי הוא רוצה מיד להפריד את הבורא מהנבראים מתוך איך שהוא פועל בכוח השפעה ולא בכוח קבלה, ולכן כך הוא אומר.

"ויש בהשואת הצורה האמורה, בחינת "מוחא" ובחינת "לבא".

וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת הצורה מבחינת מוחא: כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה."

"ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך." אם אדם חושב על מה שלא יכול להיות שהבורא יחשוב, אז הוא נמצא בפירוד מהבורא, זה דבר פשוט. "ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך.

שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.

ואין להקשות על זה: איך אפשר, שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו? הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו, ולקיום משפחתו?

התשובה היא, כי אותם המעשים, שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה "ההכרח, לא יגונה ולא ישובח". ואין זה נחשב כלל, שעושה משהו לעצמו." כי הוא צריך את זה לקיומו.

"והנה, כל היורד לעומקם של הדברים, בודאי יתפלא: איך אפשר לאדם, שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה, שכל הויתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה, תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה. ואיך אפשר, שכל מעשיו יהיה רק להשפיע לאחרים, ולא כלום לצרכי עצמו?

אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו." לא רק קשה, זה בלתי אפשרי, ומה עושים? "ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו. שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע.

אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה."

שאלה: הוא אומר "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו".

כביכול הוא לא קיים.

תלמיד: הרי אצל הבורא מובן למה אין ספקות כי יש רק צד אחד, אבל אנחנו נמצאים בין שני דברים הפוכים אז כל הדרך שלנו היא ספקות ובירורים, זה לא מובן.

ברור שזה קשה, וברור שזה בלתי אפשרי, אבל אנחנו יכולים לבוא לתיקון כזה שנקרא "צמצום מסך ואור חוזר", ואז אנחנו עולים למעלה מהרצון שלנו המקורי שהוא הרצון לקבל לעצמו, ויכולים לעבוד רק בצורת ההשפעה מאיתנו החוצה. זה אפשרי על ידי שמקבלים כוח כזה, תכונה כזאת מלמעלה, מהבורא עצמו.

תלמיד: אבל גם כל זה בא על ידי בירור נכון? גם צמצום מסך וכולי זה הכול בדיקה כמה אני יכול, כמה אני לא יכול, אז מה זה נקרא ש"אין ספקות" כאילו אין בירור?

לא, אחרי שאני מקבל תכונת השפעה מהבורא, אני מתחיל להרגיש שהכוח הזה שפועל בברייה הוא כוח השפעה ואז אין לי יותר בירורים וספקות ואני יכול לעשות חשבונות רק לפי כוח ההשפעה.

תלמיד: לי זה נשמע כאילו זה רק קו ימין בלי קו שמאל, הדרך שלנו חייבת לכלול את שני הקווים לא?

נגיע לזה, בינתיים מספיק לנו ימין.

שאלה: לגבי התרגיל של לבדוק, למדוד עד כמה יש בינינו ריחוק בעשיריות, נתת עצה שהבדיקה צריכה להיות לפי אותו ראש, כמה שהוא חושב מה שאני חושב שאנחנו לומדים ומבינים יחד את הכותב, אז אם אני רואה שחברים ואני מבינים אחרת את הכותב אז מה זה אומר?

זה לא אומר כלום. לא על זה מדובר. מדובר על הנטייה ההדדית לחיבור במרכז ביניכם כדי לגלות את הבורא. מתוך הוויתור של כל אחד ואחד אתם מביאים למרכז ביניכם את הוויתורים שלכם על הרצון לקבל של כל אחד ואחד, ומהוויתורים האלו אתם מרכיבים את הבורא שהוא לא קיים אבל עכשיו "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: ויתורים על מה?

ויתורים על הכול חוץ מהבורא. אני מוותר על הכול, על החיים שלי, הנטיות לכל מיני דברים, רצונות, מחשבות, כוונות, שום דבר, אלא אני רוצה רק להיות בהתעלות מעצמי לחיבור עם החברים ואת זה להביא למרכז בינינו. ומכאלו פעולות מתוך חברי הקבוצה אנחנו מרכיבים משהו שנקרא "בו-רא".

תלמיד: תמיד יש שאלה מה נכלל בתוך העבודה על החיבור, על מה הביטול, על מה הוויתור? לדוגמה אפילו ממש עכשיו כמו שחבר שאל "איך אני בודק" נתת את הדוגמה דווקא של עד כמה שאנחנו באותו ראש ולא באותו לב אלא מבינים את הכותב, זאת הדוגמה שנתת. אז לא מובן על מה נבחן הקירוב בינינו ואיך מודדים את הקירוב ואת הריחוק?

שאנחנו מוכנים לבטל כל אחד את עצמו כדי להיות מחוברים עם האחרים, עם החברים בקבוצה.

תלמיד: זה מובן באופן עקרוני, השאלה באופן פרקטי, נניח שיש דעות שונות, הבנות שונות, על זה אנחנו לא שמים לב? זה לא שייך לחיבור?

יכול להיות שכן יכול להיות שלא, אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות בראש אחד לקראת המטרה אף על פי שאנחנו יכולים להיות בשינוי בינינו.

תלמיד: אז מה לעשות אם נניח שאנחנו אומרים שאנחנו עם הפנים לאותה המטרה, אבל את הדרך למטרה אנחנו מבינים אחרת?

לא, זה לא יכול להיות כי אלה כללים שלא תלויים בנו, זה מה שהמקובלים מכתיבים לנו. הדרך למטרה היא שאנחנו מתחברים למעלה מכל ההפרעות, הניגודים בינינו, מתחברים יחד כל פעם יותר ויותר על פני ההפרעות שמתגלות יותר ויותר, וכך אנחנו פוסעים קדימה. ואחר כך יש לנו מזה קו ימין וקו שמאל, עביות וזכות, שני חלקים שבמבנה שהופכים לנשמה.

תלמיד: אם כך הצורה היחידה להקנות נחת רוח לבורא היא להתחבר בעשירייה?

ודאי. יופי. ואם אתה שמעת את זה אחרי שנים - אתה הצלחת.

שאלה: האם ההתקרבות וההתרחקות תלויה בעוצמת החיסרון שיש בין החברים? כלומר יכול להיות שלחברים יש חסרון מאוד גדול ולחברים אחרים יש חסרון קטן.

זה לא חשוב. כל אחד משלים את השני. אתם עוד לא יודעים מי נותן עביות ומי נותן זכות, מי כך ומי כך, אלא כולם צריכים להיות מחוברים, הבורא מסדר את החיבור.

שאלה: במידה שמופיעות כל הבעיות, בחירת הדרך ואיך אנחנו עוברים דרך כל הספקות וצריך להתבטל וכל הזמן להידבק בעשירייה. מה אני מבטל, מה אני מראה לעשירייה?

אתה צריך להראות לקבוצה את מה שאנחנו קוראים במאמרים. אתה צריך לתת להם התרוממות רוח וכוח וביטחון בהשגת המטרה, לרומם אותם יותר, זה מה שאתה צריך לעשות.

שאלה: מה משמעות של השתוות התכונות בליבא?

נגיד לפי הרצונות, באיזו מידה אנחנו נמשכים לאותה המטרה, להתכלל בה, להשלים זה את זה ככל האפשר.

תלמיד: לגבי ההגדרה של השתוות הצורה. למה שני אנשים שאוהבים דברים שונים אינם מותאמים?

אם הם אוהבים דברים שונים אז איך יכול להיות שהם יכולים גם לאהוב זה את זה? אנחנו לא מדברים על זה שאחד אוהב קרקר ושני אוהב תפוח. אנחנו מדברים על דברים מהותיים שלא שייכים לדרגת בהמה אלא שייכים לדרגת האדם. חיבורים, צורות החיבור, כל מיני דברים כאלה - הם צריכים בזה להיות בהבנה הדדית. מה ששייך לדרגת חי, דומם צומח וחי שבכל אחד ואחד - אנחנו לא מדברים על זה. מה איכפת לי מה שהוא אוהב לאכול ובאיזו צורה השני אוהב לישון, והשלישי עוד משהו, זה לא חשוב לי. חשוב לי מה בתוך הנשמה שלו יכול להיות השותף שלי.

תלמיד: האם אנחנו מסוגלים ללמוד לאהוב מה שהשני אוהב? אם אנחנו אוהבים ילד אז אנחנו אוהבים כל מה שהילד אוהב.

ילד זה משהו אחר. לילד יש לנו אהבה בהמית וכאן יש לנו אהבה רוחנית.

תלמיד: האם אנחנו מסוגלים ללמוד לאהוב מה שהשני אוהב?

אבל לא בצורה גשמית. אם אני אוהב מלוח והשני אוהב חמוץ אז זה לא שאני גם חייב לאהוב חמוץ.

תלמיד: השאלה על רוחניות.

ברוחנית וודאי שאם אנחנו הולכים יחד אנחנו בסופו של דבר נגיע למצב שכל אחד ואחד יעריך את הדברים הרוחניים שהחבר אוהב ומעריך.

שאלה: למה הכוונה שאין תחבולה אחרת חוץ מלעסוק בתורה ומצוות, האם זה אומר שאין דרך אחרת חוץ משיטת הקבלה להשיג רוחניות?

כן, אין דרך אחרת. יש לך במציאות שני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב. אתה צריך להבדיל ביניהם, אתה צריך לדעת איך אתה מעביר את כוח הרע לכוח הטוב ומחבר ביניהם למרות ששניהם נמצאים בהתנגשות זה בזה. השיטה שיכולה לעשות את זה נקראת "חכמת הקבלה", תביא שיטה אחרת ובוא נראה.

אבל אני לא מדבר על כלום חוץ מדבר אחד - יש שני כוחות מנוגדים וצריכים לשלב ביניהם, לזה תן לי פתרון, זה הכול. לא עם כל מיני ריקודים ותפילות וכל מיני דברים, הכול תוצאה משנית. אני מדבר לעניין. בעולם יש שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה, איך אנחנו משלבים בין שניהם. יש למישהו שיטה חוץ מחכמת הקבלה אני מוכן לקבל, אני מוכן לראות ולבדוק ולדון על זה.

שאלה: מה אפשר לעשות אם יש הבדלים בחשיבות המטרה, בחשיבות הבורא בעשירייה?

אנחנו לא יכולים למדוד האם יש למישהו יותר או פחות חשיבות המטרה, אפילו חשיבות עשירייה, איך אנחנו בודקים?

תלמידה: השאלה לא יותר או פחות אלא איכותית שונה. כאילו אני חושב שזה חשוב וההוא חושב שזה חשוב - ברוחניות.

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד ואחד נותן מקסימום כוחות ככל שהוא מסוגל כדי להגיע לחיבור וזהו. אין כאן יותר מה לעשות ואנחנו לא מודדים מי יותר ומי פחות. כל אחד לפי הטבע שלו שונה מאחרים, רק שכל אחד ייתן כמה שמסוגל, על זה מדובר.

אנחנו דווקא התקדמנו היום. אני רואה את זה גם לפי החומר שעברנו. אנחנו נמשיך אולי אפילו אחר הצהריים. אם יהיו שאלות, תכתבו מראש, נשתדל לענות על כל דבר ודבר.

תלמיד: נספר על הבית הווירטואלי שלנו והכנה לכנס. צריך להודות על הסביבה הרוחנית שקיבלנו, כל אחד בכל נקודה בעולם נמצא בצורה שווה בסביבה הזו, ואנחנו רק בונים ומפתחים אותה. בפינה שמאלית למעלה יש כפתור My Profile זה איזור אישי ואנחנו מזמינים ללחוץ עליו. יש מגוון אפשרויות מצד שמאל ומה שהכי חשוב תבדקו את עצמכם האם אתם רשומים לכנס. הבלוק הראשון מראה שיש לנו כנס, יש תאריכים, ומי שלא רשום כתוב לו שהוא לא רשום ואז יש כפתור הוא יכול להירשם לכנס ישר מתוך המערכת. המערכת כבר מכירה אתכם, מי אתם, כבר Log In קיים, ואז אתם תמשיכו בהרשמה.

אני חושב שחובה לכל אחד ואחד להשתתף. כי אנחנו לומדים שרק על ידי שיתוף בינינו אנחנו מתקנים את הכלי ומתקרבים לתיקון, אז חבל להיות בשיעורים ולא להשתתף בצורה פרקטית בחיבור ובתיקון.

לכן אני מאוד מבקש, אומנם אנחנו מרגישים קושי להשתתף ולהתחבר ולהיות באיזה פעולות. שיעור זה דבר יותר נוח, אני יכול להיות, יכול לקום, לחזור שוב למסך. אני מבקש, תהיו קצת יותר רציניים. דווקא הדברים האלה שאנחנו לא מרגישים בהם חשיבות, הם המועילים ביותר לתיקון הרוחני.

(סוף השיעור)