שיעור בוקר 17.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה".

זהו מאמר מאוד מיוחד, השאלה איך אנחנו מבינים אותו. הוא כותב שישנה קבוצה בין כל העמים עוד בבבל העתיקה, שם היו כלולים כל העמים בתקופה מסוימת, מהם יצאה, נולדה קבוצה שנקראה קבוצת אברהם, קבוצת אב העם, שהייתה צריכה להתחיל התפתחות מיוחדת מדרגת האנוש לדרגת האדם הדומה לבורא. לזה אנחנו קוראים גלות וגאולה.

גלות היא כל אותו מצב שאנחנו נמצאים בו במשך שנים ואלפי שנים. וגאולה היא שאנחנו יוצאים מהטבע שלנו שנולדנו בו, מהרצון לקבל, ומגיעים לטבע השני, לטבע של הבורא, לרצון להשפיע. כנראה שיש רווח גדול מזה שאנחנו עוברים את כל התהליך הזה. אנחנו עוברים את כל המדרגות האלה בהדרגה, ואז מבינים ומרגישים את עצמנו, את כל האנושות, את כל הטבע, את כל העולם הגדול, מי הוא, מה הוא, בשביל מה הוא קיים, איך הוא קיים, איך הוא מתנהג ומנוהל על ידי כוח עליון אחד, יחיד ומיוחד.

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה) ". גויים הכוונה לכל אותם בני אדם שעוד לא הגיעו לגילוי הבורא כלפיהם. זאת אומרת כולנו נולדים בצורה כזאת, ולאט לאט כל אחד לפי הרצון שבו יכול להגיע לדרגה שבה הוא מתחבר לבורא.

והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב)." אנחנו לא יכולים להישאר בדרגות שבהן אנחנו מנותקים מהבורא, אלא אנחנו כולנו מחויבים לעלות דרגה אחר דרגה להכרות הבורא, לדבקות בו.

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה". כמו שאנחנו רואים זאת עכשיו, איך יורדות עלינו מכות ואנחנו צריכים ללמוד מהן.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים". זו הסיבה לחורבן בית ראשון, המדינה שבנו כבר באותם הזמנים, לפני אלפי שנים. היא לא יכלה להתקיים, כי במקום להיות בתמיכה ובחיבור ביניהם, הם התחילו לשחק בכמה כל אחד הוא יותר חזק, יותר עשיר, יותר ידוע וכן הלאה. נתנו לאגו להתפרץ ביניהם וזה הביא אותם לחורבן, נשרף מקום הקדושה, הבירה שלהם, וכך הם התפזרו.

"וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן". כל החברה שהייתה אז בישראל התחילה להתחלק לכל מיני חלקים, אלו בעד זה ואלו בעד זה. זה כמו שהיום יש לנו מפלגות וזרמים שיוצאים לתהלוכות, ואלו רוצים להראות לאחרים שהם צודקים, גדולים יותר וחזקים. זה הביא לחורבן.

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית". הם היו נגד לשמה, על מנת להשפיע, ולכן מה שהם רצו לבנות על הרקע, על היסוד של הרצון לקבל, לא החזיק. "ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל".

זה בעצם הסיפור שהיה לנו אז.

שאלה: כתוב "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". למה בעל הסולם קורא לזה "גזר דין"?

כי דווקא במצב כזה, כשאנחנו מפוזרים לגמרי, מפורדים, שאין לנו לא חברה, לא מדינה ולא הרגשה של משהו שמשותף לנו, שסובב אותנו, רק בכזה מצב אנחנו מגיעים להכרה שאנחנו כלום ושום דבר. מהמצב הזה אנחנו מתחילים את העלייה.

שאלה: ממה נובע ההבדל בין האנשים שהלכו אחרי הנביאים לאלה שהלכו אחרי הקצינים והמלכים? מה גורם מבחינה פנימית לאלה ללכת אחריהם ולאלה אחריהם?

לפי מה שקרוב לכל אחד.

שאלה: בעל הסולם כותב "עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה". אנחנו רואים את זה מאוד חזק בתקופה הזאת עכשיו כשאנחנו קוראים הרבה תהילים. האם המצב הזה יכול לקרות גם לנו, שנתרגל לחיות את המצב הכפול הזה?

ודאי שכן. כבר התרגלנו והיינו בזה. לפני המלחמה האחרונה הזאת שעוד לא נגמרה, גם היינו במצב שכל אחד היה כנגד האחר, עם כל התהלוכות האלה, כל המפלגות והצעקות ברחובות, השנאה הזאת שמילאה את העם.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להרגיש שזה טוב?

אנחנו לא יכולים להרגיש טוב בזה, אלא אנחנו צריכים להילחם נגד הפירוד.

שאלה: מה הבעיה במפלגות, בדעות, בהפגנות?

בזה שהם רוצים לבטל זה את זה, בכך הם מחלישים זה את זה. כי אם אני נמצא במאבק עם מישהו, אז אני צריך באותה מידה גם לכבד אותו, יכול להיות שגם הוא צודק, גם לו יש דעה ויש אחריו אנשים, אזרחים. לכן עלינו להתייחס יפה זה אל זה, ולא כמו ערבים בעזה כך אנחנו יוצאים בדיזינגוף. אני לא רואה בזה שום הבדל.

תלמיד: לאן השנאה נעלמה עכשיו? מרגישים עכשיו ערבות הדדית בעם, האם זה מכסה על השנאה שהייתה קודם או שהשנאה בינינו תגיע בעוצמה כפולה?

אנחנו לא יכולים עכשיו להתעסק בשנאה כי הכאב שלנו הוא יותר גבוה. זה דבר ראשון. דבר שני, מי שייצא עכשיו באותן תהלוכות כמו שהיו קודם, לא יבינו אותו, יצעקו עליו, יבטלו אותו, הוא יראה שהוא נמצא יחד עם השונאים והאויבים שלנו, לכן לא יוצאים. אבל האם אתה חושב שאנחנו רחוקים מאותו מצב שהיה? תוך כמה ימים המצב יכול לחזור.

תלמיד: בדיוק על זה השאלה. כי עכשיו יש כאב משותף, יש תמיכה בלוחמים, כולנו בחזית אחת, ואומרים, "בואו נשים כרגע את כל החשבונות בצד, את כל השנאה בצד", היא כביכול מחכה בצד אבל הולכת ומתגברת לבוא נגדנו. מה אפשר לעשות כרגע במצב כזה, כשיש ערבות הדדית בעם והשנאה הולכת ומתקרבת? האם יש מה לעשות במצבים כאלה?

איזו ערבות הדדית יש לנו בעם?

תלמיד: יש התגייסות מאוד גדולה, התנדבות.

זה לא נקרא "ערבות הדדית".

תלמיד: איך אתה מצייר את מה שאתה רואה כרגע?

אני רואה שזו פשוט מכה שקיבלנו שהשתיקה אותנו ולא נותנת לכל אחד להביע את מה שיש בתוכו. אבל ברגע שהכוחות החיצוניים מתרחקים, מתרחבים מאתנו, מתפזרים, אז שוב מבפנים יוצאת כל השנאה.

תלמיד: מה שאנחנו רואים בעם, האם זה לא נחשב לאיחוד, לאחדות?

לגמרי לא, כי כל אחד עם הדעה שלו. "אחדות" זה נקרא שאני מוכן לבטל את עצמי כדי להיות באחדות עם האחר, וכך אנחנו בינינו עם כולם. אבל לא שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים באחדות, בשלימות, בערבות, אין לנו שום דבר מזה. אלא כמו שאומר בעל הסולם, זו קרבת אחים לצרה.

תלמיד: עכשיו רואים אחים לצרה. ובאחים לצרה רואים שאנשים מבטלים את עצמם לטובת הכלל, מוכנים לעזור, לתרום, להתגייס, באמת מכל כוחם, יש שפע של דוגמאות.

למה?

תלמיד: מתוך הצרה המשותפת. אבל הוא מביא לנו את הצרה ועכשיו אנחנו מתחילים להתניע את הקשר בינינו. איך לוקחים את זה לשלב הבא? איך ממשיכים את האיחוד הזה? אמנם הוא מתוך צרה, איך לעבור לאיחוד מטרתי, תכליתי?

אנחנו לא יכולים. זו בעיה. כאן אנחנו משקרים לעצמנו. אנחנו חושבים שאם אנחנו מתקרבים בעת צרה, אז אנחנו יכולים עם ההתקרבות הזאת להמשיך בהתפתחות הנכונה שלנו. וזה לגמרי לא נכון. אנחנו צריכים להגיע לאפס ולהתחיל מאפס את החיבור שלנו למען החיבור.

שאלה: מה זה חיבור מאפס? מה זה הנקודה הזאת חיבור למען החיבור?

ללא כוחות חיצוניים שמחייבים אותנו כך להיות, אלא שאנחנו מחליטים כך לחיות בחיבור זה עם זה.

תלמיד: גם בעבודה הפנימית שלנו שאנחנו חוטפים מכה פנימית, זה הרי גם דוחף אותנו לעבודה בעשירייה וכולי, אז מה הבעיה בזה שהעם מקבל מכה, מתחיל להתקשר קצת בינו לבין עצמו בעת צרה ומפה ימשיך הלאה לכיוון מטרתי יותר?

לא יכול.

תלמיד: למה?

כי החיבור שלו הוא חיבור מהצרה, מהמכה, ולא מהטוב שרוצים להיות. הם לא התחילו להתקרב ביניהם מאפס לטוב, ש"כדאי לנו, שאנחנו רוצים להיות קרובים, להרגיש, לאהוב זה את זה" וכן הלאה.

תלמיד: ואיך עוברים מזה לזה?

רק על ידי שינוי בהכרה.

תלמיד: איך מגיע שינוי בהכרה?

מתוך זה שאנחנו מדברים, מתוך זה שאנחנו משפיעים, מפיצים, אבל לא מתוך הצרות. אין לך דוגמה בעולם שמתוך הצרות אדם הגיע לחיבור. זה יכול להיות רק בתנאי שהוא רוצה להתגבר על הרע.

תלמיד: אנחנו רואים שהשיטה בעצם לא עובדת, עכשיו בעל הסולם סיפר לנו מה קרה על לפני אלפיים שנה וראינו לאורך כל ההיסטוריה אותו דבר, חוטפים מכות, לא לומדים מזה שום לקח.

כי חוקי הטבע הם חוקים. אם אתה לא מקבל אותם בצורה אחרת, אז זה ממשיך.

תלמיד: אבל אין שכל כתוצאה מהמכה, אנחנו לא מתפתחים לפעם הבאה. מחורבן הבית ואולי אפילו קודם עד עכשיו אנחנו באיזו מגמה שכלום לא מבטיח שלא תבוא עוד מלחמה יותר קשה פה.

כן, כך כתוב. שאפילו יבואו כאלה דברים שבירושלים אימהות יאכלו את הילדים שלהן.

תלמיד: אז איך עוצרים את האבן המתגלגלת הזאת?

רק על ידי הפצת שיטת התיקון. אחרת כל האנושות תיכנס לכאלה דברים שכולם יאכלו את כולם כמו חיות ביער.

שאלה: האגו של האדם גדל והוא דורש איזה ביטוי. מצד אחד אנחנו רואים דוגמה שאתה מביא, אותה שנאה שנשפכת לרחובות, ומצד אחר אנחנו רואים שעמים שאפילו אין להם את ההזדמנות הזאת להביע את עצמם, לא יכולים לצאת החוצה להגיד משהו כי מיד הם יכנסו לכלא. אבל האגו בכל זאת גדל, אז איך מצד אחד שיהיה ביטוי לאגו ומצד אחר שתהיה אפשרות להגיע לאהבה, לאיזו דרך טובה? הרי אין כאן פתרון בכך שאתה לא יכול להביע את עצמך.

זו סכמה מאוד לא פשוטה. אנחנו צריכים להבין את זה, להפנים את זה ולתת אפשרות לעולם להתפתח בצורה נכונה.

תלמיד: מה זה לתת אפשרות להתפתח נכון?

להתפתח נכון זה אומר ללמוד איזה רצונות וכוונות קיימים בנו, איך אנחנו יכולים בהדרגה להעלות אותם עד הדרגה הכי עליונה של הטבע.

תלמיד: בסופו של דבר להתפתח רוחנית זה משהו שמסוגל לעשות אדם חופשי שלדוגמה לא משתתף בכל מיני הפגנות, זה שאוהב את הזולת, או אפילו זה שאין לו את האפשרות הזאת לבוא לידי ביטוי?

בסופו של דבר כולם מתפתחים. ואין דבר כזה אדם חופשי. כולם צריכים להתפתח ואף אחד לא צריך להפריע לאחר עם האגו שלו.

שאלה: איך זה יכול לבוא לידי ביטוי שמישהו יהיה נגד עבודת לשמה? הרי זה מוסתר.

לפני אותם אלפי שנים ודאי שהיו כל מיני זרמים בעד לשמה, נגד לשמה וכן הלאה.

תלמיד: איך אפשר לאסור עליי לעבוד בלשמה? מישהו יודע אם אני עובד בלשמה או לא בלשמה? מה בכלל הטענה שיכולה להיות כאן כלפי מישהו?

אנחנו לא מבינים את התנאים שבהם הם חיו. אני לא רוצה עכשיו להתייחס לזה כי אולי אחוז אחד מכלל החברים שלנו יבינו על מה אני מדבר, ובשביל מה צריך את זה? פשוט אז היו כאלה תנאים. אנשים היו יותר קרובים לטבע, הם יותר הבינו מה זה להשפיע ומה זה לקבל, ולכן התחלקו בצורה כזאת לאלה שתומכים בתנועת לשמה ולאלה שאינם תומכים בזה. אלה היו שתי המפלגות הגדולות, על זה הוא כותב.

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: אמרת שהעם מתחיל להתחבר מתוך הצרה, אז מה המשמעות שהבורא שלח את הצרות האלה, אם כך החיבור קורה?

אני לא יודע. נניח כדי שאנחנו נתאסף יחד.

שאלה: אז זו מדרגה ראשונית כזאת, להגיע מתוך הצרות?

כן. קודם כמו אצל חיות.

שאלה: יש דעה בקרב העם, שבלי הנהגה מדינית שמשסה בין ימין לשמאל, האזרחים מסתדרים מצוין, ונמצאים בערבות הדדית. האם זה נכון לדעתך? ואם זה לא נכון, מה אפשר להגיד לאנשים כדי להסביר להם מה נכון?

זה לא פשוט ולא קצר, אני רק יכול להגיד שאף פעם לא הגענו לחיבור הנכון בינינו מתוך מאבק, התמודדות, שהיינו בהם קודם. צריך להשקיע בחינוך זמן לא קצר, ואם נבין את השיטה הזאת ואת המטרה, אולי נצליח.

תלמידה: איך מחזיקים בכבוד הדדי תוך כדי המחלוקות הגדולות שיש בנוגע לכל סוגיה בעם?

מתוך הבנה שאנחנו עם אחד ושאין בינינו שום הבדל מלבד הבדלים אידאולוגים קטנים. וגם הם קיימים רק בדרגת ההתפתחות שלנו כרגע. כדי לעלות למעלה יותר, אנחנו צריכים תמיד לעלות לחיבור גדול יותר, רחב יותר וחזק. לכן כל המלחמות שיש לנו ברחובות, הן אך ורק כדי להתחבר מעליהן ולעלות לדרגה הרוחנית הבאה שלפנינו. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: מה עלינו ללמוד מהמכות שאנחנו מקבלים עכשיו?

אנחנו צריכים להתקרב זה לזה בלי להתייחס לגילויי השנאה שבנו. זאת אהבה שהיא מעל השנאה, אמונה שהיא מעל הדעת. חייבים לבצע את זה.

תלמידה: אם יש לנו שנאה ואנחנו קוראים את המקורות, אז האור המחזיר למוטב מאיר עלינו ומוציא אותנו?

כן. זה נעשה רק דרך המקור שנקרא "תורה". כעיקרון, המקור הזה נמצא בידי כל העמים, אבל צריך להבין איך לעבוד איתו.

שאלה: בואו ניקח למשל משקל ונשקול את הסבל שהתרחש במלחמה בישראל ומצד שני, את ההפצה שלנו. אילו מאמצים בהפצה אנחנו יכולים לעשות כדי שזה יביא לחיבור בעם ישראל ויגיעו לעוד שלוש מאות תלמידים חדשים או ייווצרו כמה עשיריות חדשות. איך להשוות בין המאמצים שלנו בהפצה, לבין הסבל שספגנו?

לא יודע. לא יכול לענות.

שאלה: כתוב שהם התחילו לשלול את התורה ואת הנביאים וקיבלו על עצמם את מנהגי השכנים. כתוב שהאנוכיים הוציאו על אוכל, שתייה ומותרות. מה התפקיד שיש ליהודים בכל העולם כרגע, בגורל העם היהודי?

אני לא יודע, אני לא חושב שיש להם תפקיד או חלק כלשהו בכל האיזון.

שאלה: המאמר מדבר על זה שהתורה וחוק ההתפתחות הולכים יחד יד ביד. וגם קראנו במאמרים קודמים שישראל יצאו לגלות כשלא היה מספיק חיבור. איך להבטיח בזמנים הקשים האלה, שנוכל לשמור על כבוד ישראל, רוח ישראל ושכל העולם ילך לחיבור? ושאנחנו, בני ברוך נהפוך להיות המנהיגים בתחום הזה?

צריך לפרסם את כל התהליך הזה ואז נראה כמה הבורא עוזר לנו בכך.

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים".

זה בעצם כל המאמר. נקווה שהתרשמנו ממנו ונחזור אליו בעתיד, בעזרת ה'.

שאלה: להעלות את מטרתנו הרוחנית מעל החיים הגשמיים זה להפסיק לנסות לעשות משהו בחיצוניות אלא רק בפנימיות?

את יכולה לממש, אבל העיקר מה שאת חושבת שחשוב בשבילך.

תלמידה: הקורונה, המלחמה הן תמיד הגבלות, ייסורים שעוברים עלינו, מעין ביטוי של התפתחות חיצונית. איך לאסור דברים ולהגביל את עצמנו כדי שנרצה להתפתח פנימית? האם אנחנו יכולים לצמוח מתוך המצב הזה או שאני טועה?

את לא טועה, ואנחנו צריכים לגדול עד למצב הזה, כן.

תלמידה: איך לעשות את זה?

בהדרגה. עוד נדבר על זה.

(סוף השיעור)