שיעור צהריים 16.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 653,

מאמר רי"א, "כעוד בפני מלך"

קריין: בעל הסולם, עמוד 653, "שמעתי", מאמר רי"א, "כעומד בפני מלך".

בואו נקרא, זה מאמר קצר, נחשוב מה בעל הסולם רוצה למסור לנו.

ריא. כעומד בפני מלך

שמעתי א' אלול תרח"צ

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה."

שאלה: המאמר קצא אבל מלא בכל טוּב. מה אומר המשפט ראשון "כעומד בפני מלך"?

(

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך." זאת אומרת, שאדם צריך כל הזמן להרגיש את עצמו עומד בפני מלך, וזה בעצם המצב הקבוע שלו. לא חשוב אם הוא הולך לישון, לעבוד, לאכול , לשתות, או מטייל, לא חשוב מה הוא עושה, תמיד הוא נמצא לפני מלך, בפני הקדוש ברוך, בצורה כזאת אי אפשר להתנתק מהקשר עם הבורא.

"זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך." בלי הפסקה, הוא כל הזמן נמצא בפני המלך. "שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות." אם הוא כך מרגיש. "וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו," שהוא כל הזמן נמצא בפני המלך, הוא "לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו"," הוא כל הזמן נמצא באמת כך ושלא ינתק את עצמו מהמלך. "ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל." תמורת הקשר שלו עם המלך. "והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני," הוא כל הזמן חושב רק על איך הוא מרגיש את המלך, "בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון"." הוא ממש לא יכול להירגע מזה שיש לו כל הזמן נטייה למלך, להרגיש את המלך. וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב." האדם צריך להיזהר שזה לא יקרה לו.

"אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים." לא חשוב מה יהיה, הוא שומר את עצמנו ששום הרגשה אחרת חוץ מלהרגיש את המלך שעומד לפניו, לא יכבה לו את הנטייה הזאת. "וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו." שהוא כל הזמן צריך להרגיש רק את הבורא שהוא עומד לפניו. "וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה." שלא יקבל משהו שירחיק אותו או יסתיר ממנו אפילו במקצת את הבורא. "ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה." אם הוא כל הזמן מצטער, נזהר, כי הוא יכול להתנתק מהבורא, אז בזה הוא שומר את עצמו שזה לא יקרה לו.

שאלה: הייתי רוצה לברר את היחס למאמר הזה ולמאמרים אחרים. כלומר בעל הסולם נותן משימה - צריך להיות כעומד בפני מלך כל היום, ומסביר לנו איך לבדוק האם פתרנו נכון את המשימה, ויש רמיזה מאוד מעורפלת שהאדם צריך להצטער על כך, ומי שיצליח לפתור נכונה יקבל את אור הזוהר ומי שלא ישתדל וימשיך לחשוב מה עליו לעשות. יוצא שאין טעם לחפש בכל המאמרים האלה איזו משמעות נסתרת או תשובה, אלא לקחת זאת כמשימה עבור העשירייה, לפתור ולתת פתרון לבעיה?

כן, זו גישה נכונה, לא לכל המאמרים, אבל לרובם.

תלמיד: אולי אפשר אחרת, אני מאוד אוהב את המאמר הזה וכשאנחנו קוראים אותו יחד יש לי הרגשה של שלמות, זה כאילו מעמיד בפניי מדרגה מאוד גבוהה. גם אחרי שמסתיים השיעור נשאר בי רושם מהמצב השלם הזה, אני מתגעגע אליו. וכשאנחנו קוראים את המאמרים, אני ממש מזמין את כולם לקרוא את המאמר, גם זו שיטת עבודה?

כמובן, ככה אתם תומכים זה בזה.

תלמיד: אבל קריאת המאמר הוא לא פתרון המשימה או הבעיה, אלא אנחנו פשוט מעוררים זה את זה, מהו הפתרון לבעיה כדי להשיג את המצב הזה בעשירייה?

כשאתם מנסים בהשתוקקות המשותפת שלכם לבורא לתאר לעצמכם מצבשבו אתם נמצאים לפניו, תומכים אחד בשני, פונים יחד אליו ובעיקרון אין לכם שום בעיות אחרות מלבד להישאר עימו בכזה קשר.

שאלה: במאמר כתוב, שהאדם צריך להיזהר בכל התענוגים הגשמיים שהוא מקבל כדי שהם לא יבטלו לו את החיסרון. איך העשירייה עוזרת לאדם להיות זהיר בזה?

להיות יחד עם כל החברים בעשירייה באותו כיוון, באותה השתוקקות, להרגיש את הבורא, להשתוקק לעוד יותר חיבור עימו כל הזמן כדי שזאת תהיה ההשתוקקות הקבועה באדם.

תלמיד: לכזה חיסרון מגיעים אחרי שמגלים את הבורא בינינו או שאנחנו יכולים להגיע לזה גם לפני?

זה לא חשוב, אתם צריכים להשתוקק כל הזמן לחפש את הבורא לפניכם ולהחזיק בו.

שאלה: כתוב במאמר, שחוסר חיסרון צריך להיות עד כדי כך שהרגל נעשה טבע שני, איך להגיע לזה בעשירייה?

אם כל הזמן תשתוקקו להתקרב לבורא ולתאר אותו לעצמכם כנמצא בפניכם, אז בהדרגה זה יצליח.

תלמיד: מה זה אומר לתאר לעצמנו את הבורא כנמצא לפנינו?

שאתה ממש נמצא לפניו ואתה יכול לדבר איתו, לשמוע אותו ולהרגיש אותו כקרוב.

שאלה: מה זה כלים דקדושה שאני צריכה להצטער שאין לי, הכוונה לפחד לאבד קשר עם החברות, או שמדובר שדווקא בזמן תענוג או מצב כלשהו אני צריכה להבין ממי זה מגיע, נגד מי אני עומדת, להצטער שהקשר עם החברות שנפסק כשאני נפרדת מהן?

על כל מה שאמרת עכשיו את יכולה לחשוב ולהצטער על כך שאין לך מספיק קשר עם הבורא, שאת פוחדת שאת עלולה להתנתק ממנו, שהוא יכול לעזוב אותך. כל ההרגשות, הדאגות האלה, את יכולה כל הזמן להציג בפניו ולבקש שהוא לא יתרחק, לא ייעלם.

שאלה: מדובר כאן על כך שהאדם צריך כל הזמן לתאר לעצמו שהוא נמצא בפני הבורא. בסוכות החברים מישראל הסבירו לי שאהבת הזולת זה אהבה לכל מה שנמצא מחוץ לך. הכלי הזה שעליו אתה מדבר, לשוות את הבורא לנגד עיני כל הזמן זה משהו פרקטי?

כן, זה כלי, אמצעי פרקטי לשוות לנגד עינינו את כוח הבורא, שאם יענה לנו אז הוא ימשוך אותנו אליו ואנחנו נתחיל לראות את העולם אחרת.

שאלה: האם יש איזו אינדיקציה שבעזרתה נוכל לברר אם אנחנו ממשים בפועל או מרחפים בעננים או עושים ולא מסתכלים על התוצאות?

אנחנו כל הזמן משתוקקים להיות קרובים יותר בינינו ולבורא.

תלמיד: כלומר איכות התרגיל הזה תלויה דווקא באיכות החיבור בינינו?

כן.

שאלה: אפשר להגיד שיש התקדמות אם מרגישים שרק העשירייה היא האמת ושהבורא מולנו?

כן. אם אני מתאר לעצמי שאני נמצא בתוך העשירייה ושאני נמצא מול הבורא זה מספיק, בכל היתר נחכה לתגובה ממנו.

שאלה: אם אנחנו אומרים שתענוג רגיל בעולם מאיים על תענוג מהשפעה, אז איך נכון לאחד את שתי צורות התענוג האלה? כי לפעמים אני אומרת שאני אחיה בכלל בלי תענוג, אבל גם זה לא נכון.

כמובן שזה לא נכון. אנחנו בהכרח צריכים ליהנות דווקא מהבורא, ודרך הבורא לכל האחרים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות כך, איך דרכו לכולם?

לכן הבורא עושה כך. אם נתעמק בחיים רק באופן כזה, אז בצורה כזאת נתחיל להרגיש את הבורא ומאחוריו את כל השאר.

שאלה: במאמר כתוב שלא נחשוב על גשמיות, שלא נדאג לזה. אם נבקש שהעולם של כל אחד, הילדים, הבריאות, כל זה יהיה ממולא על ידי הבורא, אז יהיה לעולם יותר סיכוי להגיע לרוחניות?

לא, אנחנו לא יכולים לעשות את זה כך, אנחנו יכולים רק לבקש שנרגיש את הבורא. ודרך הבורא, מה שהבורא כבר ייתן לך זה מה שיש.

תלמיד: חיזוק הקשר וגדלות הבורא מביא לזה?

כן.

שאלה: איך אדם יכול להתחבר לבורא באמונה שלמה עם כל הרצונות השבורים האלה שלנו?

הבורא בכוונה ברא את העולם ואותנו בו כך שעלינו להתקרב לבורא דווקא מהמצבים ההפוכים, מרחוק. כתוב "מרחוק ה' נראה לי", שדווקא אם אני מתחיל מרחוק להתקרב לבורא אז אני מתחיל להרגיש אותו יותר.

תלמיד: אנחנו כל הזמן רואים את החברים ולא רואים את הבורא, אבל אנחנו בעצם רוצים לגלות את הבורא, אז למה אנחנו לא מדברים יותר על החברים ואולי פחות על הבורא?

אנחנו מדברים על החברים מספיק. המאמר הזה הוא מאמר קצר שמדבר איך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שנמצאים כל הזמן לפני הבורא. בדרך כלל בכל המאמרים זה אחרת, יש לנו הרבה מאמרים על הקשר בינינו, על אהבת חברים ועוד, אבל כאן בעל הסולם מדבר דווקא הפוך, שאנחנו צריכים לדאוג לברר את היחס שלנו לבורא, שאני צריך תמיד לתאר שאני נמצא מול הבורא.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים כדי שהם יישארו תמיד באמונה מול המלך?

כשאני מרגיש את עצמי שעומד לפני המלך, אני מתפלל עבור עצמי ועבור כל החברים שכולנו נרגיש קשר בינינו, ועם הקשר הזה נרגיש את הבורא שנמצא לפנינו. אני צריך לתאר לעצמי שאני נמצא בקשר עם החברים וכולנו יחד מרגישים את הבורא, שהוא נמצא לפנינו. 

שאלה: אנחנו רוצים להודות לך כל הזמן כי אנחנו מרגישים את הגודל שלנו ברוחניות.

תודה לכם.

תלמידה: להיות תמיד מול הבורא באמונה ויראה מצריך אמונה גדולה. איזו צורת אמונה זו, מה התכונה של האמונה הזו?

שאנחנו מאמינים שאת כל מה שיש לנו, אנחנו מקבלים מהבורא בלבד, שאין עוד מלבדו, ואנחנו רוצים בכל הכוחות שלנו להשפיע לו בחזרה רק טוב.

תלמידה: באמונה הזו יש מגע עם השורש שלנו? זאת אומרת אנחנו תמיד במגע עם השורש שלנו?

כן. אם אנחנו פונים לבורא, אז אנחנו נמצאים איתו במגע.

שאלה: במאמר כתוב שחסרה לנו אמונה ואנחנו צריכים להשתוקק לאמונה אבל אני מרגיש שחסר לי את הבורא ולא אמונה. האם אנחנו לא מזמינים אותו מספיק?

אמונה זה אותו הכוח שבו אתה מרגיש את הבורא, זה לא משהו מנותק ממך. אלא במידה שאני משתוקק לבורא, רוצה להרגיש אותו, להמחיש אותו אפילו, זה נקרא שאני פועל באמונה. 

שאלה: כשאדם מקבל בעל מנת להשפיע, גם זה מכבה את החיסרון?

בטח שכן. זה התענוג האמיתי, כיוון שהוא מקבל אותו בכלים דהשפעה שלו.

תלמיד: האם רק אחרי שהאדם כבר הרגיש את התענוגים האלה הוא מבין מה זה אומר להיות זהיר?

כן.

תלמיד: כשאנחנו לומדים על המסך, האדם עושה התגברות כנגד ההנאה לתועלת עצמו, מקבל מסך, במסך הזה נכנס תענוג והמסך נעשה דק יותר, על זה מדובר שהחיסרון כבה?

כן.

תלמיד: התהליך הזה ייגמר רק בגמר התיקון?

כן.

שאלה: כתוב שכשעומדים בפני מלך, "אז ודאי יש לו אהבה ויראה בשלמות".

כן.

תלמיד: האם אהבה ויראה באים ביחד?

אהבה ויראה באים ביחד.

תלמידה: מה זה אומר, "אהבה ויראה בשלמות", שניהם ביחד?

זה כמו שאחד מתלבש באחר. קודם יראה, וביראה אהבה.

תלמידה: אז הם תמיד צריכים להיות בחבילה אחת?

כן.

תלמידה: קודם יראה ואחר כך אהבה, ואחר כך כשיש את האהבה, בכל זאת היראה הזאת צריכה להיות?

האהבה מגדילה גם את היראה.

שאלה: אם אדם אחד משיג תיקון עד הסוף, אז האם זה אומר שהוא עוזר לכולם בזה שהוא מתקן את החלק שלו בכולם? לְמה האחרים זוכים כשהוא מגיע לתיקון הסופי?

את החלק הזה האדם מקבל והוא יכול להמשיך ולהתפתח.

שאלה: זה לא סוד שאנחנו מקבלים תענוג ענקי מהשיעור שלך, מהמאמרים, מהזוהר, מהעבודה בעשירייה, אבל בשלב מסוים זה גם תענוג של העולם הזה. האם אנחנו צריכים לצמצם את התענוגים האלה כדי להרגיש את עצמנו עומדים בפני הבורא?

לא. אתן צריכות להתחבר ולהעביר או לתת את כל זה חזרה לבורא.

שאלה: במהלך היום אני מדברת עם הבורא כמו עם אבא, אני מספרת לו הכול, מבקשת עצות. האם אפשר כך לתרגל?

כן, אפשר.

שאלה: איך להיות כלי מכוון נכון לבורא בעולם הגשמי ולהיות כל הזמן בעבודה רוחנית? איך נראה אדם כזה?

האדם הזה נראה כך שהוא כל הזמן רואה את הבורא לנגדו.

שאלה: הרבה פעמים דיברת על זה שאין בורא. כדי להרגיש אותו ניתנו לנו הכלים של המקובלים הגדולים. הכלי ראשון הוא הקבוצה שלי, החברות שלי שאני רואה, שאיתן אני מדברת, שאנחנו עובדות יחד כדי להבין, להרגיש ולחוש את הבורא. אם אני מוקפת בעצות מהמקובלים הגדולים, אני לומדת מהספרים ומשתתפת בכל האירועים, אבל כל מה שקורה בקבוצה, בכלי הקטן הזה, אני מרגישה שאני לא אוהבת את זה, אני נגד כל זה, אז האם זה אומר שאני ביושבי בביתי לא דומה למי שעומד בפני המלך?

זאת בעיה, אבל אני חושב שבהדרגה זה יתוקן.

שאלה: יש לי חברה מהעשירייה שאומרת שלא כדאי לי לשאול את הרב שאלות כי הן לא עוזרות לכלי העולמי. האם יכול להיות שחברה יכולה להגיד לאחרת לא לשאול שאלות?

לא, אסור לאסור על אדם אחר.

שאלה: כשאני מתארת שאני עומדת בפני המלך, אני חווה בושה ויראה, ומההרגשות האלה אני רוצה לברוח, מאוד קשה להחזיק במצב הזה. מה יכול לעזור לא לברוח?

להתחבר עם החברות.

שאלה: בפסקה השנייה כתוב "וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה". לגבי התענוג ההוא, האם הכוונה היא להרגשת הפער והופכיות מתכונות הבורא?

כן.

תלמידה: תמיד תהיתי לגבי המילה תענוג כי היא מאוד מבלבלת. בשכל הגשמי מיד משייכים את המילה תענוג לתענוג שאנחנו חווים בחושים שלנו. ובחוכמת הקבלה המילה תענוג היא לגמרי הפוכה, זו דווקא הרגשת הופכיות, פער והרגשה לא נעימה בכלים.

לא. תענוג זו הרגשה נעימה, אבל היא מורגשת דווקא בכלים ההפוכים מהרגילים. האדם מקבל תענוג מזה שהוא מרגיש את הבורא.

תלמידה: כל עוד הכלים מקולקלים, אז הרגשת התענוג היא לא נעימה כי הוא מרגיש את הפער ואת ההופכיות, וכשהוא מתוקן, אז אפשר להגיד שזו הרגשה של תענוג.

אנחנו נצטרך עוד לדבר על זה.

תלמידה: איך האדם עובר מתענוג לצער, שלא יכול לשמור שלא יפסיד כלים לקדושה?

גם על זה נצטרך לדבר. תודה שאמרת לי על זה.

שאלה: העולם הוא כולו תענוגים, אפילו נשימה פשוטה לפעמים מביאה הרבה תענוג. ואם באותו רגע שאני תופסת שאני נהנית, אני אומרת לבורא "תודה רבה" ששלחת לי תענוג ואז אני מרגישה שאני מקבלת על מנת לקבל תענוג, ואז יש סכנה להישאר כמקבלת תענוג מהבורא כל הזמן. אז מה היחס הנכון לתענוגים שלנו בעולם הזה?

אנחנו צריכים להשתדל לקבל אותם בכוונה שהם כולם מגיעים מהבורא. ושאני משתדל לקבל אותם באור חוזר, וביחס כזה גם לבורא, שהוא שולח לי את התענוגים האלה כי אין עוד מלבדו ואני רוצה שהוא יקבל ממני תענוגים.

שאלה: במאמר כתוב, שהתענוג מבטל את החיסרון והכאב, הכוונה של הכאב זה מצב התרחקות מהבורא?

כן.

תלמיד: אבל מתי כשאנחנו מתענגים מהתענוג להשפיע לבורא, ואנחנו מודים לבורא על התענוג, אנחנו כאילו מחזירים לו את התענוג הזה. הרי במצב כזה, אין התרחקות ואנחנו מאוד קרובים אליו. אז למה זה מכבה את החיסרון?

בגלל שאנחנו לא מתוקנים.

שאלה: יש לנו עשירייה מאוד טובה, עם הרבה פעילויות והיא חווה זמנים מאוד קשים. האם יכול להיות שנאחד את החיסרון המשותף שלנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", ובשלב הזה זה מספיק לנו?

כן, מספיק.

שאלה: בשביל מישהו שעדיין לא בטוח ביחס לכך שאנחנו צריכים להרגיש את עצמינו כעומדים בפני מלך כל היום ואין לו מושג מה זה. איך לתאר את ההרגשה ומה זה אומר כעומד בפני מלך?

שאנחנו נמצאים תמיד ערומים לפני הבורא.

תלמיד: איך לגשת לזה בצורה פרקטית, שמה שאתה אומר זה מבחינתו מילים, הוא לא יודע איך לעבוד עם זה?

זה כשכל מה שיש לי ברגש, בשכל, כל מה שאני מרגיש, זה הכול מגיע לי מהבורא ואני צריך עכשיו להגיב על זה בצורה כמה שיותר קרובה.

שאלה: אם הגענו לפגישת עשירייה וכל אחת נמצאת בבית שלה, ואנחנו מרגישות שכולנו עומדות בפני הבורא, זה אומר שבאמת הצלחנו להתחבר רוחנית?

כן.

שאלה: איך אפשר בדרגה כזאת במצב כזה, להחזיק את כל העשירייה כל היום?

בוודאי, כל אחת בתוך עצמה מחזיקה את העשירייה.

שאלה: אנחנו לומדים שכאשר הרצון שלי מתוקן, אני מתקן אותו אצל חברים אחרים, בהם הרצון הזה נמצא. זה הקשר היחיד שיש ביני ובין החברים, דרך הרצון הזה אני מרגיש אותם?

לא, יש עוד הרבה אפשרויות, אבל קודם כל דרך הרצונות שאנחנו צריכים לתקן.

תלמיד: הרצון הזה, זה כלי קבלה שמלובש בכלי השפעה?

שהתלבש בכלי השפעה.

תלמיד: אבל כשהוא מתוקן באחר, הוא לא מתלבש עדיין?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשיג כלים שבהם נוכל להרגיש את הבורא כל הזמן?

צריכים להיות מקושרים עם החברים שלנו, בצורה קבועה ואז בהם אוכל להרגיש את הבורא כל הזמן.

שאלה: מאוד קשה לראות את הבורא מאחורי חברה שאני לא אוהבת אותה. כשאני לא שמחה עם משהו, איך אז לראות את הבורא?

תסלקי את אותם השונאים ותראי את הבורא.

תלמידה: איך לעשות את זה?

תתארי לעצמך שאת משמידה אותם.

שאלה: אנחנו רואים את כל הדרכים לקבל בשביל להשפיע וכל הכאבים והייסורים האלה מחזירים אותנו לבורא. יש תחושה שאנחנו צריכים לחזור על זה עוד ועוד עד שכל זה ייכנס אצלנו להרגל, עד שלא נתקן את הכלים?

זה אותו הדבר, היינו הך.

תלמידה: זה מצב אישי או כללי?

פרטי.

שאלה: קודם ענית שאנחנו בכל זאת צריכים להתענג מהתענוג הגשמי, ולהעביר זאת לבורא דרך העשירייה. איך לעשות את זה? אני צריכה לתת התפעלות לחברים, להעביר להם אהבה, וכשאנו מתחברות תמיד להיות בכוונה שזה עבור הבורא?

כן, בדיוק ככה.

תלמידה: אם אני צריכה תמיד לזכור שאני עומדת בפני הבורא, אבל אני לא יכולה להבדיל את העולם הגשמי מהעולם הרוחני. בשבילי אני רוצה שבכל העולם יהיה שלום. זו בעיה, יש בתוכי מלחמה כי אני לא יכולה להסכים שיש מלחמות.

לא זה לא אומר כלום. תנסי כל הזמן להרגיש את עצמך קשורה עם הקבוצה, ודרך הקבוצה עם הבורא.

שאלה: המאמץ העיקרי של האדם צריך להיות השגת הכוח שנותן טעם להשפעה, על ידי זה שממעיטים את הטעם לקבלה. מה ההבדל בין קבלה להשפעה?

אין לי שום דרך להסביר לך. צריך קודם לטעום, ואז תגלי.

תלמידה: אז בינתיים אנחנו לא יכולים להבדיל?

לא יכולים, וזהו.

שאלה: כדי שהאדם יוכל לקבל את התענוג, את האור מהבורא על מנת להשפיע לבורא. האם קודם כל עליו להצליח לבודד את התענוג הזה, להרחיק את הרצון הזה מעצמו כאילו הו לא שייך לו? והאם היכולת של האדם לראות את הרצון כאילו הוא לא שלו, נקרא אור חוזר או צמצום?

אפשר לשחק בזה. כן, אפשר כך לשחק.

שאלה: איך להחזיר לבורא את התענוג שהוא נותן לי?

תנסה לחלק אותו עם החברים, ודרך החברים תחשוב שאתה מוסר אותו לבורא.

שאלה: האם האמונה הולכת, גדלה, ונרשמת מהרשימות?

כן.

תלמידה: ובעשירייה?

כן, ודאי בעשירייה.

שאלה: איפה העשירייה מרגישה את הבורא?

במרכז הקבוצה שלכם אתם מרגישים את הבורא.

תלמיד: מה זה מרכז הקבוצה?

המקום שבו כולכם מתחברים יחד במחשבות, ברגשות שלכם, וכן הלאה.

שאלה: אם הוציאו אותי מהמצב שאני צריכה להחזיק בחברות, הבורא פשוט הוציא. יכול להיות שהבורא רוצה את זה?

כמובן, כל מה שנעשה, נעשה מהבורא.

שאלה: איך לעשות כך שהדרך הרוחנית שלי לא תהיה תלויה בי, ברצון שלי? היום אני רוצה, מחר אני אתעורר וכבר אין לי כוחות, וכן הלאה. איך לעשות שרצון הבורא להתגלות יהיה העיקר בשבילי?

זה קורה איתך גם ככה. במיוחד איתך. אני מתפלל בשבילך.

שאלה: מי יכול לעבוד בפני הבורא? אצלנו בקבוצה יש חברה אחת שלא פעם אחת יצאה על נושא החינוך, או על הסטטוס בחברה, וכן הלאה. וברגעים כאלה של בירור אנחנו לא יכולות להתחבר, ונוצר פירוד מאוד חזק. מה אנחנו יכולות לעשות כדי לזכור את השאלה הזאת אחת ולתמיד? מי יכול לעסוק בחכמת הקבלה?

מאיפה זה בא לך?

תלמידה: נוצר אצלנו מצב כזה, ואנחנו רוצים לעזור לקבוצה.

קחו את כל הספרים שלי בשפה הרוסית, תעברו על העמודים הראשונים, עד שתמצאו את כל התשובות לשאלות האלה. בנוסף יש כל מיני לימודים למתחילים, שם אפשר לשאול את כל השאלות האלה, ואפשר לפנות בכתיבה. מה השטויות האלה? אפילו לא נעים לשמוע את זה.

שאלה: הקשרים עם החברות נהיו כמו קשרים עם המשפחה, זה נעשה מובן מאליו, אנחנו נפגשים, מדברים וכן הלאה. כתוב בטקסט, "והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני," מה זה האברים האלה, מי הם החברים בעשירייה שאיתם נוכל לעגן את האמונה הזאת?

עד שאנחנו מרגישים שזה נכנס לנו ממש לבשר, וכך אנחנו מתנהגים.

שאלה: קודם אמרת שכשהבורא שולח לאדם כל מיני מחשבות והרגשות, הוא צריך להגיב בצורה כמה שיותר קרובה. מה זה אומר להגיב בצורה כמה שיותר קרובה?

להשתדל להתקרב לבורא בכל האמצעים, דרך החברים.

שאלה: חי בי כאב פנימי, והוא מופיע כישות בפני עצמו, גם במצבים טובים כמו בסוף סמינרים, אחרי ניקיון ב"בני ברוך". איך אני משתמש בזה בבקשה, אני מבין שאותו כאב, הוא לטובתי , הוא עד כדי כך פיזי, אבל אני לא יודע איך להשתמש בו?

לא צריך להשתמש בו, אל תדאג. תעשה מה שנופל לידייך, וזה יסתדר.

תלמיד: לעזוב את זה?

לא לעזוב. אמרתי שתעשה מה שנופל לידיים שלך, תבצע, וזה יסתדר.

טוב, כבר נתתי את כל מה שאפשר לתת במאמר הזה. כל טוב, חיבוק גדול לכולם, ובהצלחה לכם.

(סוף השיעור)