שיעור בוקר 18.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום הכיפורים – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "יום הכיפורים". כותרת "ימי סליחות וכפרת עוונות", קטע מס' 1.

ימי סליחות וכפרת עוונות

"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה. ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: בהקדמה לנושא הזה אנחנו יודעים שיש את תקופת אלול. מה זו ההכנה הזאת לקראת ראש השנה ויום הכיפורים? איך אלול מתקשר לעניין הזה?

קודם כל כולם הם ימי תשובה, סליחות, כפרת עוונות, בקשות, תפילות, הכול שייך לתקופה הזאת. אדם צריך לעשות חשבון איך עברה עליו השנה, איך הוא היה במשך השנה, עד כמה הוא התקרב לכוח העליון, לאותה צורה שהיה צריך לקבל לפי תכנית הבורא. זו נקראת תקופת הסליחות וכפרת עוונות.

ודאי שאנחנו מגלים כאן עד כמה אנחנו הפוכים ממה שצריכים להיות, עד כמה הבורא עשה בכוונה שנראה מדבר והיפוכו, נשפוט את עצמנו, נבקש ונדרוש ממנו שיתקן אותנו ושנהיה ראויים להיות קרובים אליו. זה כל העניין של חודש אלול, "אני לדודי ודודי לי", וכך אנחנו צריכים להשתדל להתקרב.

תלמיד: מורגש שצריך להיות אירוע או עבודה מקדימה שמביאה את האדם לעשות את חשבון הנפש הזה. מה זה השלב הזה שבו האדם מתחיל פתאום להרגיש שהוא צריך לעשות שינוי? מה מביא אותו לנקודה כזו?

הייתי אומר שהאורות שמאירים עליו מלמעלה. האדם בעצמו לא יכול להתעורר לבד ולהתחיל לשפוט את עצמו בצורה חדשה.

שאלה: כתוב, "ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד." מה הכוונה מרשות הרבים לרשות היחיד?

הוא מתחיל לבדוק את עצמו איך הוא פעל במשך השנה, ועד כמה הוא השתנה מראש השנה הקודם עד ראש השנה הזה, כך אנחנו בודקים את עצמנו, ועד כמה התקרבנו לבורא.

תלמיד: האם העבודה היא אישית אני מול הבורא, מול העשירייה והכלי העולמי?

נכון.

קריין: קטע מס' 2.

"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי." 

(הרב"ש. אגרת כ"ג)

שאלה: כתוב "ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא". מה המשמעות?

שיתעוררו רצונות ומחשבות כאלה שהם שייכים לעל מנת לקבל.

שאלה: מבחינת שורש וענף, האם קל יותר בתקופה הזאת לעשות את הבירורים האלה או שאין קשר לתקופה הזאת דווקא?

יש ויש. יש כאלה דברים שדווקא מתעוררים בתקופת ראש השנה, יום כיפור וכן הלאה, אבל לא בגלל שאלו תקופות השנה, אלא בגלל שיש התעוררות כללית בעולם ולבבות בני אדם מעוררים כאלה כוחות, רגישות כזאת, כי בני אדם משפיעים זה על זה. יש כאלו ויש כאלו.

תלמיד: התקופה הזאת של עשרת ימי תשובה לפי לוח השנה, איך אפשר להיעזר בתקופה הזאת? איך זה יכול לעזור לנו להתקדם יותר?

כדאי להיות יותר במחשבות פנימיות על התיקונים.

שאלה: לגבי הבירורים, איך זה מתבצע? האם צריך לשבת ולחשוב על כל השנה מה עשיתי, מה לא עשיתי, לעשות חשבון?

לא, פשוט להיות יותר רגיש ל-איך אתה מתקשר לחברים ואיך אתם יחד מכוונים למטרת הבריאה.

תלמיד: לעשות את זה בזמן אמת.

כן.

שאלה: כתוב כאן שצריך להכפיל את ההתעוררות לתשובה. מה זה נקרא להגדיל, לרבות את ההתעוררות לתשובה?

לעורר את עצמך ולעורר אחרים להתקרב לבורא, לטבעו, שהוא השפעה, אהבה, חיבור.

תלמיד: במה פה הדין?

אתה צריך לדון את עצמך, איפה אתה נמצא בזה, עד כמה אתה רחוק מזה.

תלמיד: ואם אני מרגיש שאני רחוק, אז מה אני עושה?

תבקש, תתפלל.

שאלה: אני מבין את הצורך במהות של התפילה, זו הדרך לקדם את העשירייה. האם בנוסף לשלושת התנאים של הסייגים של התפילה, אנחנו צריכים לכייל את עצמו לתדר של הבורא, אז אנחנו מדברים על ענית התפילה?

כן.

שאלה: מה מאפיין את התפילה שמתקבלת?

כנראה שאתה מקבל עליה תשובה.

תלמיד: האם אתה מקבל את התשובה במקום?

זה לא חשוב, זה לא שייך אחד לשני. זה תלוי בבורא.

שאלה: האם בחיבור בינינו אנחנו יוצרים אור חוזר?

בחיבור בינינו אנחנו יכולים לייצר אור חוזר, כן. במידה שאנחנו מכוונים להיות יחד, בחיבור בינינו ולבורא.

קריין: קטע מס' 3.

"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א. 

ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

קריין: קטע מס' 4.

"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה. וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'".

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: עשית לעצמך בית משפט ונפלת והרימון זה הכול ג'יפה בפנים. אין רימון בכלל, נשרף העץ, הבורא עישן הכול. מה עושים, למה שייתנו לך להמשיך בשנה הבאה בכלל?

נותנים לאדם להמשיך משנה לשנה עוד ועוד ועוד כי לא בבת אחת הוא מתחיל להבין, לתפוס, לגלות את מטרת הבריאה, מהות הבריאה, המטרה שלו בחיים ולכן זה לוקח זמן, יום ועוד יום, שבוע, חודש, שנה, ככה הוא מתקדם. אפילו גלגולים שאנחנו לא יודעים עדיין עליהם, גם הם מתאספים בזה.

תלמיד: אני לא מאמין בעצמי, אני מכיר את עצמי. בסדר? פרד, איזה חמור שכל מה שהמורה שלך כתב, הוא כתב לאנשים אחרים, לא אלי.

אתה מיוחד.

תלמיד: איזה מיוחד. אני באמת מדבר איתך ברצינות.

אני מדבר איתך ברצינות. במה אתה מיוחד?

תלמיד: מהתחתית.

אני לא חושב כך. אני לא רואה כאן בני אדם שהם יותר גרועים ממך. לא.

תלמיד: זה רשמי, אמרת שהם לא יותר גרועים ממני, שאם לא כמה חברים טובים לא יודע איפה הייתי עכשיו.

אז מה אתה רוצה מהם? הם לא יותר גרועים ממך. הבורא אסף אתכם יחד כדי שאתם באיזו התחברות, שאתם עדיין לא מרגישים איזה סוג התחברות מיוחדת יש ביניכם, שאתם תעזרו זה לזה, תתמכו זה בזה וכך תעלו יותר ויותר למעלה לעומתו, לקראתו.

תלמיד: אני פועל נגד זה.

למה אתה פועל נגד? אתה לא פועל, מפעילים אותך ולכן ככה אתה מתנהג. עדיין אין בך שום פעולה שאתה מפעיל את עצמך.

תלמיד: אבל כתוב על תיקונים, אמרת שכל הזמן צריך לפעול לתיקונים. פה אם אתה לא פועל בזה, אז אתה גורע מזה.

כן, נכון. אז מה?

תלמיד: אני ב"טוב לי מותי מחיי" כבר למעלה מחודשיים. אני לא שופט, אני לא מתחיל עכשיו שכל אחד ישקול מה התיק שלו. אני לא פועל למען זה, למה שייתנו לי?

אני כנראה בחמישים או שבעים שנה יותר גדול ממך. אני אומר לך שסך הכול אנחנו צריכים לעבור את החיים ולהשתדל במשך החיים להביא את עצמנו למצב יותר מתוקן. אם לא נספיק, אז נמשיך אחר כך בחיים חדשים. לא עלינו לקבוע, זה נקבע מלמעלה. קצת יותר סבלנות. אין כאן מה לעשות, עצבים יש לכולם.

תלמיד: לא עצבים, זה ייאוש, אני כבר לא יודע מה לעשות הלאה.

למה ייאוש, כי מגיע לך יותר מהר מאשר לאחרים?

תלמיד: לא, בדיוק ההיפך, דיברתי על עצמי, אני גרוע מעצמי, יש פה חברים שאם לא הם, אני באמת לא יודע איפה הייתי עכשיו, בטוח שלא פה.

כן.

תלמיד: ואין לי איך להחזיר להם, אני מתפוצץ מבושה, מעצבים.

אין יותר מסבלנות. תן לבורא אפשרות לעבוד עליך.

תלמיד: אמרת, תבדוק את עצמך איפה היית כל השנה, אני לא רוצה להסתכל אחורה.

אל תסתכל. תסכל רק על דבר אחד, איך אני אתקדם לחיבור עם האחרים. זה הכול. יותר מזה אנחנו לא צריכים, רק להיות יותר מחוברים בינינו ואז נרגיש שבמידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא והכול יירגע ויגיע לשלום, לשלמות.

שאלה: הוא אומר, שהבעיה היא שהאדם מסתפק באמונה חלקית ואין לו אמונה שלמה ובגלל זה הוא חוטא. מאיפה הנחיצות לא להסתפק במועט, במה שיש לו, ודווקא שיהיה לו חיסרון ודרישה לאמונה שלמה?

זה הטבע שלנו, הרשימות כך עולות בנו ודורשות מימוש.

תלמיד: ואיך מצידנו אנחנו יכולים לעורר את הרשימות האלה?

על ידי החיבור בינינו, אנחנו כולנו יכולים לעורר רשימות בכולם.

שאלה: יוצא שאדם בודק את עצמו כמה הוא מרוחק מאהבה עצמית וכמה הוא מקורב לאהבת הזולת, שזה עניין להידבק במידותיו. ואתמול הזכרת שאדם צריך להתמוסס, להיות דבק בעשירייה, ורציתי לשאול מה זה להיות דבק בעשירייה?

שהוא דואג לחבר את כולם.

תלמיד: למה זה התפקיד הכי טוב?

זה תפקיד הכי טוב, כי בזה הוא פועל כמשה רבנו.

תלמיד: כל מי שהגיע לבני ברוך יש לו געגוע בלב למצב המתוקן, לאהבה שממנה באנו, מה מקור הגעגוע הזה, למה אנחנו מתגעגעים?

רשימו מגמר התיקון שמושך אותנו לשם.

תלמיד: ואיך להגדיל את הגעגוע הזה, שייסר אותנו כל הזמן שלא נירגע?

אתה צריך לממש אותו. תבוא עם הרשימו הזה לתוך הקבוצה ותשתדל שם לממש אותו.

שאלה: הוא אומר שאמונה בקביעות זה בעצם הפתרון לכל החטאים, איך לתאר את הדבר הזה בשביל להשתוקק לו, מה זה אמונה בקביעות?

אמונה בקביעות, זה כשאני רוצה להיות קשור עם החברים ועם הבורא בכוח אחד, במערכת אחת, בלי לזוז מזה.

תלמיד: יש כוח כזה שבאמת יכול לגרום לזה?

כן.

שאלה: חבר אמר כאן שהוא החבר הכי גרוע בעשירייה. אז כולנו אותו חבר, כולנו הכי גרועים?

לא. הוא דיבר על עצמו.

שאלה: בתמונה אחת של העשירייה יש כל מיני מצבים, יש אחד שהוא פושע ישראל, יש אחד שהוא עושה פעולות והוא לא יודע שהוא פושע ישראל, ויש אחר שאולי הוא משה. ואמרת לחבר שאני לא רואה כמוך שיש כל מיני צורות, ולכל עשירייה יש איזשהו קו פנימי, רוח משלה שלוקחת אותה ישר ואפשר להתחבר לרוח הזאת.

וגם דיברנו שצריך אמונה בקביעות. ואני לא מדבר על אמונה באופן כללי, אני מדבר על זה שהאמונה שלי היא שהעשירייה מחוברת, ולא לעזוב את הנקודה הזאת. יש לה קו, יש לה רוח קבועה, ואני רוצה כל הזמן להתבטל כלפי הרוח הזאת, שלא יהיה הפסק. אז מהו התרגיל כשאני יכול לעשות כשאני רואה חבר שבולט ככה או אחרת, איך אני מאזן את זה?

אתה כל הזמן דואג שכולם יהיו מחוברים, שכולנו נתחבק, כולנו נחשוב על מרכז העשירייה, איך להיות שם. וכשאנחנו מגיעים לזה אנחנו מושכים לשם את הבורא.

שאלה: ובמאמצים האלה אני יכול להגיד, שאם אני כול הזמן עסוק בזה, יותר מקבע את המקום?

כן. בטוח.

שאלה: מה זה אמונה חלקית שהוא מסתפק בזה?

אם יש לו קצת אמונה אז זה מספיק לו, הוא כאילו לא רוצה להתקדם הלאה. יש גם מצבים כאלו.

תלמיד: הוא מתאר את זה כבעיה הראשית שלנו.

כן.

תלמיד: אבל מה זה בפועל בעבודה?

שלא רוצים להתקדם יותר, מספיק עם זה.

תלמיד: ואז איך יוצאים מזה, מה הפתרון?

לעורר את החברים ושהם יעוררו אותך.

שאלה: כשאדם מגיע ויש לו רשימו מגמר התיקון, הוא נמשך לתורה, הוא רוצה אור, הוא רוצה שלמות, ואז אומרים לו אתה צריך לעבוד בעשירייה. הוא מסתכל והכול גשמיות, וזה כאילו שני הפכים. הוא מרגיש את השבירה שהייתה והוא נמשך לשלמות ואומרים לו, תעבוד בחוסר שלמות. איך האדם משלב את שני החלקים האלה ועובד איתם ביחד?

אני צריך לראות את עצמי כנמצא בחוסר שלמות ואין לי כלום מהמצב המתוקן, ויחד עם זה אני צריך להשתוקק להיות שלם עם כולם למעלה מהדעת וכך להתקדם.

תלמיד: כלומר הפוך לגמרי מהרגשה הראשונית.

כן.

(סוף השיעור)