שיעור בוקר 23.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1198,

מאמר "מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה"

"רשע יכין וצדיק ילבש". זאת אומרת כולנו מתחילים מזה שאנחנו רשעים, שאנחנו לא יודעים את חוקי הטבע, לא מכירים את הבורא, לא מרגישים, ולא מוכנים לזה, ולכן נקראים רשעים. ואחרי זה כשלומדים, נכנסים, נדבקים, וקשורים לשיטה של מאמרי הרב"ש ובעל הסולם, אז אנחנו מתגבשים בינינו יותר ויותר, וגם משתדלים, אבל בעיקר זה האור העליון שפועל עלינו וממלא את המקום בינינו, ואז אנחנו מגיעים למצב שכולנו נקשרים יחד למערכת אחת. והמערכת הזאת נקראת "אדם הראשון", שכולנו יחד מרכיבים אותה.

לכן "רשע יכין", הוא מי שעובד על עצמו, משתדל להידבק בחברה, ולהתקשר איתם. "וצדיק" נעשה כשהוא כבר יותר ויותר מצדיק את הבורא, את פעולותיו ומבין את העולם, למרות שבעיניים גשמיות העולם נראה לא בסדר, שהוא מתדרדר, ובכל זאת הוא מצדיק את כל הבריאה וכך נעשה יותר ויותר פנימי כלפי העולם.

צדיק שנעשה יחד עם כולם, הוא נעשה גוף אחד ומלביש על עצמו את כל העולם. וככל שהוא מסוגל להלביש את העולם על עצמו, אז הוא יותר ויותר מצדיק אותו ומצדיק את הבורא, ולכן "וצדיק ילבש", זה כשאנחנו נעשים כל כך דבוקים זה לזה, שהעולם כולו מתלבש עלינו ואנחנו נעשים כאחד.

מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה

תשנ"א - מאמר ג'

1990/91 - מאמר 3

הזה"ק (אמור דף פ"ד ובהסולם אות רל"ב) אומר וזו לשונו "ממעשים טובים, שאדם עושה בעולם הזה, עושים לו בעולם ההוא לבוש יקר עליון להתלבש בו. וכשאדם התקין מעשים טובים וגברו עליו מעשים רעים, ואז הוא רשע, משום שהחובות מרובות על הזכיות. והוא תוהא ומתחרט על המעשים טובים שעשה מקודם, אז הוא אבוד מכל. ושואל, מה עושה הקב"ה מאלו מעשים טובים, שעשה חוטא ההוא מקודם לכן. ומשיב, אף על פי שרשע ההוא החוטא נאבד, אלו המעשים טובים והזכיות שעשה אינם נאבדים. כי יש צדיק ההולך בדרכיו של מלך העליון ותקן לבושים ממעשיו הטובים, ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם. הקב"ה משלים לו לבושיו מאלו המעשים טובים שעשה רשע הזה החוטא. זהו שכתוב "יכין רשע וצדיק ילבש". אותו החוטא תקן והצדיק מתכסה במה שהוא תקן", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו הענין שאומר, שמדברים מהאדם שהתקין מעשים טובים, ומדוע גברו עליו מעשים רעים. הלא יש כלל "מצוה גוררת מצוה". ומדוע גברו עליו מעשים רעים, עד כדי כך שמגיע למצב שיהיה תוהה על הראשונות, שאז הוא נמצא אבוד מכל, היות שהוא תוהה על הראשונות. עוד יש להבין, מדוע אם חסר להצדיק לבושים הנעשים ממעשים טובים, אז צריכים לקבל מעשים של רשע. ואומר שזהו הפירוש "רשע יכין וצדיק ילבש". מפירוש הפשוט משמע ש"הרשע יכין". משמע, מה יכול הרשע לעשות, רק דברים רעים. וכאן אומר שהמעשים טובים של רשע צדיק ילבש, היינו הצדיק לוקח מעשים טובים ולא רעים.

ידוע שסדר העבודה נחלק לב' סוגים:

א. בבחינת המעשה, כלומר שהעוסק בתו"מ ומקיים צווי המלך, תמורת זה הוא יקבל שכר הן בעולם הזה והן בעולם הבא. אלו אנשים הם בדרך כלל בסדר, כי לפי תכונותיהם, עד כמה שאפשר, כל אחד ואחד משתדל בקיום תו"מ, וכל אחד עובד לפי שיעור האמונה שיש לו. וזה נקרא "אמונה חלקית", כמבואר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) "וכל אחד מרגיש שהוא נקרא עובד ה'". ובדרך כלל כל אחד רואה תמיד, איך השני לא בסדר, מה שאין כן על עצמו יש לו תמיד תירוצים שהוא בסדר, והוא מרגיש בטח למרובה זכיות, וממילא אין האדם יכול להגיע אף פעם לידי מחשבות רעות, עד כדי כך שיהיה תוהה על הראשונות.

ב. הם אלו אנשים שרוצים לזכות לדביקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה, ורוצים לעבוד רק מטעם גדלות המלך, שבשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, בשיעור זה יש לו כח לעבוד לתועלת המלך, ואם אין בידו לצייר לעצמו את גדלות וחשיבות המלך, אין לו חומרי דלק שיוכל לעבוד לשם שמים.

ואז הוא רואה, שהוא נקרא "חוטא", כלומר, בשיעור שהוא עושה מעשים טובים, היינו שהוא עושה מעשים בכדי שזה יביא לו שתהיה לו "אתערותא דלתתא", והגם שאין הגוף מסכים לעבוד בעבודה דלהשפיע, ומתנגד בכל גופו, והוא מקוה ע"י הכפיה, שהוא כופה עצמו לעבודה זו דלהשפיע, יהיה לו מקום שכן יהיה בידו לעשות הכל לשם שמים.

אבל בינתיים הוא רואה, לפי מה שהוא עשה מעשים טובים, הוא היה צריך להיות דבוק בה', אבל למעשה הוא רואה, שמעשים רעים גברו, היינו שהלך אחורה ובא לידי מצב של יאוש, והוא תוהה על הראשונות. על זה אומר הזה"ק, שהכל נאבד ממנו, לכן הוא מרגיש עכשיו לרשע. אם כן נשאלת השאלה, איזה מעשים טובים יש לו, אם הוא היה תוהה על הראשונות, הלא הכל נאבד ממנו. ולפי זה יהא קשה מה שאומר "יש צדיק ההולך בדרכיו של מלך העליון ותקן לבושים ממעשיו הטובים, ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם, הקב"ה משלים לו לבושיו מאלו המעשים טובים שעשה רשע הזה החוטא".

ויש לפרש זה על דרך העבודה באדם אחד, היינו בזמן שהתחיל ללכת בדרך להגיע לדביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, היינו להשפיע, ועשה מעשים טובים בבחינת "תרי"ג עיטין" (עצות), שעל ידן הוא יזכה להרצון דלהשפיע. אולם כידוע, שכפי ערך העבודה של האדם כך מגלים לו מלמעלה איך שהוא משוקע באהבה עצמית, והוא רואה אז האמת, שאין שום מציאות, שיוכל לצאת משליטת הרצון לקבל, ושכל דאגותיו יהיו רק איך לעשות נחת רוח ליוצרו, וכל מה שהוא עושה, הוא רוצה שע"י מעשיו יגרום שיתגדל ויתקדש שמה רבא.

והוא רואה, שכל זה הוא ממנו והלאה. עד שהוא בא לידי החלטה, שאין שום אפשרות שהוא יגיע לדרגה זו. אם כן הוא אומר "לשוא נתתי יגיעה". והוא תוהה על הראשונות. ואז הוא נקרא "חוטא", "רשע".

ואז מתחיל סדר של עליות. כי בכל פעם נותנים לו התעוררות מלמעלה, ומתחיל שוב לעשות מעשים טובים. ואח"כ עוד פעם ירידה. וכך הוא הסדר, עד שמתגלה אצל האדם כל הרע שבו, והוא מתפלל אז לה', שיעזור לו, כי גם אז הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שסוף כל סוף האדם יקבל עזרה מלמעלה, היינו שה' יתן לו את הרצון להשפיע, שזה נקרא "טבע שני", היינו שיצא משליטת הרצון לקבל לעצמו וכל חפצו עתה הוא רק להשפיע נחת ליוצרו.

נמצא, שיש כאן ג' שלבים:

א. שבתחילת עבודה שמתחיל לעשות מעשים טובים, אז "וגברו עליו מעשים רעים", ואז הוא "רשע".

ב. הוא בזמן שזוכה לקבל עזרה מלמעלה, היינו הרצון להשפיע, ומתחיל לעשות מעשים טובים בעל מנת להשפיע, שאז הוא נקרא "צדיק, ההולך בדרכיו של מלך עליון". ומטרם שהשלים לבושיו, נסתלק מן העולם, משלים לו לבושיו מאלו מעשים טובים, שעשה רשע הזה החוטא. שיש לפרש מהו "ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם", היינו מטרם שהתקין את הלבושים מזמן שהיה רשע.

"נסתלק מן העולם" יהיה הפירוש, "שנסתלק מהעולם" הנקרא רצון לקבל. ועלה לדרגת רצון להשפיע. נמצא, שהגם עתה, כשהוא עושה מעשים טובים בעל מנת להשפיע, המעשים האלו הם בסדר, אבל חסרה לו ההשלמה לתקן את הכלים, שהיו בבחינת תוהה על הראשונות. וקורא אותם "מעשים טובים", מטעם שרק המעשים האלו שעשה הם גרמו לו לעשות כל המאמצים, בכדי שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו את הרצון להשפיע.

נמצא, שהמעשים שעליהם היתה שורה בחינת תוהה על הראשונות, קבלו עתה תיקון, בזה שנתגלו עתה על ידם את הרצון להשפיע. לכן נקראים עתה המעשים, שאמר שהוא תוהה על הראשונות, שהם עתה מעשים טובים, מטעם שניכר עתה את התועלת שלהם, כלומר שהם גרמו שיתן כוחות לבקש מה' שיקרב אותו, אחרת הוא רואה שהוא אבוד, וע"י נתעלה לקדושה.

וזהו על דרך מה שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף ק"מ ובהסולם אות ק"מ) וזו לשונם "אמנם לפעמים מתגברים ההרהורים על האדם, עד שתוהה חס ושלום על ריבוי המעשים הטובים שעשה, ואומר, מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. כי אז נעשה רשע גמור, והוא מאבד כל המעשים טובים שעשה בהרהור רע זה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק על מנת להשפיע נחת רוח להשם יתברך, ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, כי עתה נהפכו לזכיות, ועל כן נחשבו דוברי המלות ההן, ליראי ה' ולחושבי שמו".

ובהאמור רואים אנו, איך המעשים שהיו בבחינת שגברו עליהם מעשים רעים, שאמרו "שוא עבוד ה'", וכי הלכנו קדורנית, פירושו שפל רוח מפני ה', וכל הדברים האלו שהיה להם בזמן הירידה, הכל נצטרף למעשים טובים, ונעשו לבושים להצדיק שהולך בדרכיו של מלך העליון. ולאחר שנסתלק מעולם הזה, היינו מהמצב של קבלה, לבחינת עולם הבא, הנקראת בינה, שהיא בחינת השפעה, ויש לו עתה מעשים טובים רק מכלים דהשפעה, אבל חסרה לו השלימות, היינו המעשים שעשה מטרם שזכה לבחינת עולם הבא, שגם המעשים האלו, שהם גם כן צריכים להכנס לקדושה, ושלא ישארו בלי תיקון. וזהו שכתוב "שמהמעשים נעשו לבושים".

ג. נמצא, שמצב הג' הוא, שכבר נצטרפו המעשים טובים, שהיה מתחרט עליהם, היינו שבא למצב של תוהה על הראשונות. ולאחר שנסתלק מן עולם הזה, היינו מהרצון לקבל, וקבל בחינת עולם הבא, היינו בינה, שהיא הרצון להשפיע, ולאחר שיש לו הרצון להשפיע, בא שלב ג', היינו שגם המעשים, שכבר היו אבודים ממנו, מטעם "תוהה על הראשונות", נצטרפו עתה בתור מעשים טובים, כנ"ל בהסולם.

ובהאמור נבין מה שכתוב "יכין רשע וצדיק ילבש", שהכוונה על המעשים טובים שהאדם עשה, שבגלל זה שעשה מעשים טובים הוא זכה לגילוי מלמעלה, שהראה לו את הרע שהיה נמצא אצלו, אלא שהיה אצלו "בגניזו", מטעם "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". כלומר, שלא מגלין את הרע לאדם יותר מכפי שהוא מוכשר לתקן. זאת אומרת, שצריך להיות הטוב ורע מאוזן, אחרת, היינו אם האדם יראה את כל הרע שבו מטרם שיש לו טוב, אז האדם בטח יברח מהמערכה, ויגיד שהעבודה זו אינה בשבילו.

נמצא, שרק לפי עבודתו ויגיעתו בעשיית מעשים טובים, מה שהוא רוצה לעשות טוב, הנקרא "שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא", זה נקרא "מעשים טובים". מה שאין כן אם האדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "מעשים רעים", מטעם שהתועלת עצמו נקרא מקבל לעצמו, וזהו בשינוי צורה לגבי הבורא.

נמצא, שהמעשים האלו מרחקים אותו מהבורא. נמצא, שהמעשים טובים שהאדם עושה, היינו בזה שהוא רוצה לבוא לדביקות ה', זה גורם לו שרואה כל פעם את האמת, איך שהוא באמת מרוחק מה' מבחינת שינוי צורה. עד שבא לפעמים לידי מצב ואומר, שאין זה באפשרי שיהיה בידו כח לנצח את ההתרחקות, מה שהוא כל כך מרוחק מה'. עד כדי כך שהוא בא לבחינת תוהה על הראשונות.

שעל זה אמרו בזה"ק "וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים, ואז הוא רשע", שפירושו, שעל ידי זה שעשה מעשים טובים, גילוי מלמעלה שיש לו רע, והוא רשע. וזהו שאומר "וגברו עליו מעשים רעים", כלומר מלמעלה נתנו לו תגבורת של מעשים רעים.

וזהו שכתוב "רשע יכין וצדיק ילבש". היינו זה שהמעשים רעים גברו, שעל ידי זה הוא נקרא "רשע", זה היה הכנה, שהאדם ידע, שאין מי שיכול לעזור לו אלא ה' בלבדו. נמצא, שאלו המעשים רעים נעשו לבושים, שהצדיק מתלבש בהם, לאחר שנעשה צדיק, כלומר לאחר שתיקן מעשיו, היינו לאחר שזכה לדביקות ה'. אז גם הגורמים, כלומר אלו הגילויים של הרע, שהיו לו, שע"י הוא נקרא "רשע", גם כן מקבלים תיקון.

ויש כאן להבחין ב' דברים:

א. המעשים טובים שעשה האדם, היינו ההתאמצות שרצה להגיע לידי מצב שכל מעשיו יהיו לשם שמים.

ב. המעשים רעים. שהוא ראה, מזה שעשה מקודם מעשים טובים, הודיעו לו אח"כ מלמעלה, שיש בו מעשים רעים, היינו שאין בו שום ניצוץ של רצון לעשות הכל לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. שזה נקרא "שהמעשים טובים שעשה גרמו לו מעשים רעים", כנ"ל "וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים", והיות שהוא בא לידי מצב, שהמעשים רעים גרמו לו, שבא לידי מצב של "תוהה על הראשונות".

נמצא עתה, שמשניהם נעשו מעשים רעים, היות שנאבדו לו כל המעשים ונכללו בתור מעשים רעים. ועתה שזכה להכנס לקדושה, היינו שזכה לרצון להשפיע, נתקנו הכל, ומהכל נעשו לבושים לקדושה.

וזהו שאומר "רשע יכין" היינו המצב שנעשה הכל רע, ע"י שבא לידי "תוהה על הראשונות", אבל בלי המצבים הקודמים לא היה מסוגל להכנס לקדושה. נמצא ש"הרשע יכין", כלומר בלי ההכנה של ב' הבחינות הנ"ל, שנעשה הכל רע, שנקרא בחינת "רשע", מזה נעשה "צדיק ילבש", כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב (בתפלת נעילה) "ורוצה אתה בתשובת רשעים, ואין אתה חפץ במיתתם, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". פירוש, שבזמן שהאדם עושה מעשים טובים, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', אז מגלין לו מלמעלה את הרע שיש בו, ומגיע לדרגת רשע, כנ"ל. אז האדם רוצה לברוח מהמערכה, ואומר שהעבודה זו אינו בשבילו, מטעם שהאדם רואה כל פעם את האמת, איך שהרצון לקבל מצד הטבע הוא אינו מסוגל להסכים שהאדם יזרוק אותו ולקבל במקומו את הרצון להשפיע.

ומי גילה לו את המצב הזה, שהוא רשע, הלא ה' גילה לו את זה. ונשאלת השאלה, לשם מה גילה לו ה'. וכי בכדי שימות רשע. הלא אין הבורא רוצה במות רשע. אלא בשביל מה גילה לו שהוא רשע, זהו רק בכדי "שיעשה תשובה". זהו שכתוב "כי אם בשובו מדרכו וחיה".

לכן אין להאדם להתפעל מזה שבאות לו מחשבות זרות, שאינן לפי רוחו של קדושה. שהאדם צריך להאמין, שה' שלח לו את הידיעה שהוא רשע, בכדי שיעשה תשובה, היינו שתשוב לרצון ה', הנקרא "רצון להשפיע". כלומר, שגם האדם יבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע, כמו שפרשנו "בטל רצונך מפני רצונו", היינו שהאדם יבטל את הרצון לקבל שלו, בפני רצונו של ה', שהוא הרצון להשפיע. כלומר, שהאדם יזרוק ויבטל את הרצון לקבל בפני הרצון להשפיע. זאת אומרת, שיקח במקומו את הרצון להשפיע.

ובהאמור יוצא, שבזמן הירידות, שהאדם בא הרבה פעמים לידי יאוש ותוהה על הראשונות, הוא צריך לקבל על עצמו בחינת אמונה, ולהאמין בה', שה' הוא שולח לו אלו המחשבות, בכדי שע"י יחזרו בתשובה. כלומר שהאדם צריך להשתדל לקבל על עצמו את מלכות שמים, בין בזמן עליה ובין בזמן הירידה.

וזה על דרך שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף ק"צ ובהסולם אות ר"ב) וזו לשונו "אמר רבי אלעזר, ודאי היראה אינה צריכה להישכח בכל המצות, במצוה זו, האהבה, צריכה היראה להתדבק בה, כי האהבה היא טוב מצד אחד, בשעה שנותן לו עושר וטוב, אריכות ימים בנים ומזון. ואז צריכים לעורר היראה, ולירא שלא יגרום החטא. ועל זה כתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, וכך צריך לעורר היראה בצד האחר של דין קשה. נמצאת היראה שנתאחזה בשני הצדדים, בצד הטוב והאהבה ובצד דין הקשה".

וגם כאן בענין שלנו יש לפרש גם כן על דרך זה, היינו שהאדם צריך לקבל מלכות שמים, בין בזמן שמרגיש שטוב לו בעת שהוא עוסק בתו"מ, היינו בזמן שהאדם נמצא בזמן העליה, שאז נקרא "סטרא דטובו" (היינו מצב שטוב לו), והן "מסטרא דדינא קשיא" (היינו בזמן שמרגיש שרע לו), גם כן. האדם צריך להאמין בה', שהוא משגיח בבחינת טוב ומטיב, היינו שהמצב שבו האדם מרגיש שרע לו, הוא גם כן לטובת האדם. לכן גם בירידות יש לקבל עליו את ענין היראה.

לכן האדם צריך להיזהר בזמן הירידה, ולחשוב על מי הוא שנתן לו את הירידה. ואם הוא מאמין שהבורא נתן לו את הירידה, כבר הוא נמצא קרוב להבורא. לפי הכלל הידוע "במקום שהאדם מחשב שם הוא". לכן כשהוא חושב שהבורא נתן לו את הירידה, כבר יש לו מגע עם הבורא.

ואם הוא מאמין בזה, האמונה הזו, שהוא חושב על הבורא, כבר החיבור הזה מסוגל להוציאו מהמצב של הירידה. מה שאין כן, אם האדם חושב על עצמו, שהוא נמצא בירידה, אז הוא נמצא בירידה יחד עם הגוף שלו, היות שהוא דבוק באדם היורד, ולא חושב על הבורא, וכבר אין לו שום חיבור עם הבורא. אולם יש להבין, מדוע הבורא נותן לו את הירידות.

זה יכולים להבין על דרך משל. שני תלמידים שנכנסו לאיזה אומן, ללמוד איזה מקצוע. לתלמיד אחד המורה לא שם לב, אם הוא עובד בסדר. ולהשני הוא אומר לו כל יום את השגיאות מה שהוא עושה. הבן הזה בא וסיפר לאביו, מדוע המורה עלי הוא צועק כל היום, שאני לא יודע איך לעבוד. ולהשני, שהוא עובד יותר גרוע ממני, אינו אומר לו שום דבר. בטח שהאבא של השני משלם לו יותר כסף, לכן אינו אומר לו שום בקורת. לכן אני מבקש מהאבא, שיתן לו גם כן יותר כסף, מכפי שאר תלמידים משלמים, אז המורה לא יגיד לי חסרונות, כמו שלא אומר בקורת על שאר תלמידים.

ואביו הלך ואמר להמורה, מדוע אין לך רחמנות על בני, האם הסיבה היא בגלל שאני לא משלם משכורת כמו שאר אנשים, לכן אתה מתנקם בבני. אז המנהל אומר לו, תדע לך, כי מכל התלמידים אין אני נהנה רק מבנך, כי אני רואה שהוא בעל כשרון והוא מסוגל להיות כוכב בעולם, לכן בו אני משקיע כוחות כי כדאי לי זה, היות שהיגיעה שלי לא תלך לריק. מה שאין כן שאר תלמידים, אני לומד אתם באופן כללי, כי אין הם מוכשרים כמו בנך, לכן על כל פרט ופרט שהוא עושה אני נותן לו בקורת.

לכן אתה תוהה בכל מה שאתה חושב עלי, שאני, כאילו אני רוצה להכשיל את בנך, מטעם שאני ברוגז עליכם חס ושלום. מטעם משכורת קטנה שאתם משלמים לי. תדע לך, אם אני לא רציתי לבייש אתכם, שאני לומד עם בנך בחינם, תאמין לי שהייתי לומד אותו בחינם, היות שאני נהנה ממנו, וכדאי לי כל הכוחות שאני משקיע בו.

והנמשל הוא, כי כל הירידות מה שהבורא נותן, לאלו שרוצים ללכת בדרך להשפיע לתועלת ה', דוקא עמהן ה' נותן תשומת לב איך שהם עובדים. וכל פעם שהאדם עושה מעשים טובים, הבורא מראה לו את החסרונות, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ואינו מסוגל לעבוד לתועלת ה'. נמצא, הבקורת שה' מראה לו, שמעשיו אינם בסדר, היא מטעם היות שהבורא רואה איך שהוא משתדל לעשות לשם שמים, הנקראים "מעשים טובים". אז הבורא מראה לו, איך שהם לא בסדר, כנ"ל בהמשל.

מה שאין כן אלו אנשים שעובדים בבחינת הכלל, אין הבורא מראה להם בקורת שהמעשים שלהם אינם בסדר. וזהו מטעם, שאין הם מוכשרים עדיין לעבוד עבודת הפרט. נמצא, זה שהכלל עובדים, אין מגלין להם את חסרונותיהם, הוא מטעם שזהו שלא לצורך.

לכן אין להאדם להתרעם על זה שהבורא נותן לו תמיד ירידות, שמראים לו שהוא רשע. אין זה מטעם שהוא יותר גרוע מהכלל, אלא אדרבה, שרק עליו נותנים טיפול פרטי, הנקרא "טיפול מיוחד", משום שרק הוא מוכשר להכנס לעבוד עבודת הקודש. לכן אין אדם יכול לומר, שהוא רואה עכשיו, שאין משגיחים עליו, הגם שהוא מתפלל להבורא שיעזור לו, אלא להיפך, שהוא צריך להאמין שנותנים לו טיפול מיוחד, מטעם שהוא כן ראוי לעבודה זו דלהשפיע.

ובהאמור יוצא, שאי אפשר שתהא בידו יכולת לקבל הטוב מהבורא, הנקרא "רצון להשפיע", מטרם שיש לו צורך אמיתי לזה. היינו, כשהוא רואה שהוא רשע, אז הוא צועק לה' "הצילה נפשי משאול תחתיה, כי אני רואה שאני אבוד מכל וכל".

ובזה יש לפרש מה שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". שיש לפרש "אין צדיק בארץ", היינו שאי אפשר להיות צדיק, שה' יעזור לו, אשר לא יחטא מקודם. היינו, מקודם, הוא צריך להגיע לבחינת חטא, היינו שהוא רואה, כנ"ל בדברי הזה"ק "שלאחר שעשה מעשים טובים, אז וגברו עליו מעשים רעים, אז הוא צועק לה' שיעזור לו. ואז הוא מקבל עזרה מה', וה' מצילו מיד רשע ונעשה צדיק", היינו שה' נותן לו את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע"."

שאלה: הרב"ש מציג פה את תהליך עבודת התיקון ואומר, "מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה", ואז הוא עובר ואומר "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא", "מקודם, הוא צריך להגיע לבחינת חטא". ואני שואל, למה צריך להגיע קודם למצב שאתה חוטא ורק אחרי זה מתחיל תהליך התיקון?

זה חוק הטבע ש"יתרון האור מתוך החושך".

תלמיד: ואז הוא אומר, "כלומר, שלא מגלין את הרע לאדם יותר מכפי שהוא מוכשר לתקן." זאת אומרת, שצריך להיות בטוב ורע מאוזן.

כן.

תלמיד: מדוע אדם צריך קודם לראות שהוא רע ורק אחרי זה מתחיל תהליך התיקון?

אלא ממה הוא יכיר? הוא צריך להכיר איזה דבר. בעצם הוא צריך לגלות את הבורא, וכדי לגלות את הבורא, הוא צריך לגלות משהו שהוא ההיפך מהבורא. כדי להכיר דבר אחד, אתה צריך להכיר את הדבר שכנגדו, כך אפילו בעולם הזה, אם אני לא רואה את השחור, אני לא רואה את הלבן.

תלמיד: כל אדם הוא רע, או שיש אנשים שהם פחות רעים?

לא. אנחנו נולדים כשאנחנו לא מכירים את העולם הרוחני, שכולו בהשפעה, הוא כולו בנתינה, ואין לנו תכונות כאלו. כדי להתחיל להכיר בו, אנחנו צריכים להכיר את ההבחנות שכנגדו. לכן, שמאל - ימין, שמאל - ימין, כך אנחנו גדלים, מתקנים את עצמנו ומבינים את שני הצדדים שבמטבע.

תלמיד: זאת אומרת כשהבורא ברא את האדם, הוא ברא בו את כל התכונות הרעות במיוחד שיהיה רע, כדי שיהיה לו מה לתקן?

כן, הבורא ברא את האדם בהכנה שהוא יוכל להכיר את כל הבריאה.

תלמיד: זאת אומרת האדם בכלל לא אשם שהוא כזה רע, אי אפשר להאשים אותו בכלום?

אנחנו לא מדברים על זה שמישהו אשם. אנחנו מדברים על הטבע שהולכים להכיר אותו, וכדי להכיר את הטבע אנחנו, הנבראים, צריכים להכיר אותו משני הצדדים, מצד החושך ומצד האור, מצד הרע ומצד הטוב.

תלמיד: איך אפשר להגדיר אדם בתור רע, מה זאת אומרת רע?

זה הכול יחסי. אנחנו צריכים לקבל את הרע שזה ההיפך מהבורא.

תלמיד: תן לי דוגמה, מה זה נקרא אדם רע?

איך שהבורא ברא אותו.

תלמיד: אדם עם רצון לקבל שהוא קובר את כולם?

כן, "בראתי יצר הרע".

שאלה: מה זה ירידה?

ירידה זה שאדם מרגיש שהוא נמצא בירידה לעומת המצב הקודם.

תלמיד: הוא מתאר פה שוב ושוב ירידה בתור מצב, שהאדם מכיר שהוא נמצא באהבה עצמית ומתוך זה יוצאת פנייה לבורא שיתקן אותו.

כן.

תלמיד: זה נשמע לי עליה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

תלמיד: לפי מה שאני מבין מהמאמר, האדם משקיע כוחות ובסופו של דבר הוא מגיע להכרה שהוא נמצא באהבה עצמית, ומתוך ההכרה העצמית, יוצאת מתוכו תפילה שהבורא יתקן אותו ויעזור לו לצאת מהאהבה העצמית.

כן.

תלמיד: כאילו יש באמצע איזה מצב ביניים, שהאדם קולט שהוא נמצא באהבה עצמית ולא עולה ממנו שום תפילה, פנייה לבורא.

כן, גם זה קורה.

תלמיד: מה זה המצב הזה?

המצב.

תלמיד: למה הוא לא מציין אותו פה?

כדי שאדם יראה שאם הוא לא יקבל איזשהן הבחנות כנגד המצב הזה, לא תהיה לו אפשרות לצאת.

תלמיד: איך הוא אמור לקבל הבחנות כנגדו, מאיפה?

טוב כנגד הרע.

תלמיד: הוא מקבל הבחנות של טוב כנגד הרע, לצורך העניין עובדה שאני קם ושואל עכשיו, זאת אומרת יש מצב כזה, אבל אין תפילה. אדם יכול להכיר בכך שהוא נמצא באהבה עצמית אבל זה לא מעורר בו איזושהי תפילה, הוא לא מרגיש עם זה רע.

כן.

תלמיד: מה זה?

השאלה היא איך להגיע לתפילה?

תלמיד: לא, איך מתוך זה שהאדם קולט, מגלה, מכיר שהוא נמצא באהבה עצמית, שזה הטבע שלו, איך מתוך זה הוא מתחיל להרגיש שרע לו בטבע הזה, שהוא רוצה לצאת ממנו?

זה נקרא איך להגיע לתפילה.

תלמיד: אז איך?

איך? קנאה, תאווה, כבוד, יש לו אמצעים. אם הוא מסתכל על האחרים אז הוא מתחיל לראות, למה האחרים יותר טובים ממני. כנראה שאתה לא מסתכל על האחרים, לא מקנא בהם.

תלמיד: אני מקנא, אבל זה לא מעורר אותי.

מה זה מקנא אם זה לא מעורר אותך, אם זה לא מקפיץ אותך, אם אתה לא נשרף מקנאה?

תלמיד: אבל האגו לא יכול לסבול את זה שהוא נשרף מקנאה, הוא בורח ממצבים כאלה, הוא לא רוצה להיות שם?

זו הבעיה, שאתה מעדיף להיות בסגירות בשקט, והעיקר שיהיה לך נעים.

תלמיד: בדיוק. זה מה שאני שואל, איך פותרים את הבעיה? יש הכול, יש חברים גדולים, אפילו יש קנאה, אבל איך מתעוררים מתוך כל מכלול הדברים שקיבלתי?

אתה מפחד להתקרב לחברים.

תלמיד: איך מתגברים על פחד כזה?

מתחברים למעלה מהרצון, ואז אתה מתחיל לראות שאין לך מה שיש להם, ולמרות זאת אתה הולך קדימה. על אף שזה לא נעים, אתה הולך קדימה ועוד יותר מתקרב אליהם, עד כדי כך שאין לך ברירה, כולך נשרף מקנאה.

תלמיד: מהי הפעולה הזאת של להתקרב אליהם על אף שאני נשרף מקנאה? אם משהו שורף לי אז אני בורח ממנו, אני לא רוצה שישרוף?

אז תמיד יש חשבון.

תלמיד: למה אתה מתכוון כשאתה אומר להתקרב?

הכול חשבון, כמו שאתה לא רוצה ללכת לעבודה אבל אין ברירה אז אתה הולך.

תלמיד: לא הבנתי את הקשר, בעבודה אני מרוויח משהו.

אתה מרוויח גם כאן, כשאתה מתקרב לחברים אתה צריך לעשות חשבון שאתה מרוויח.

תלמיד: אני מבין. האדם מרגיש שהוא נשרף מקנאה והוא לא רוצה להתקרב.

כן.

תלמיד: ואתה אומר, אדרבא, אתה מרגיש שאתה נשרף, תתקרב. מה אני אמור לעשות עם העצה הזאת להתקרב?

תדע שבסופו של דבר אתה הולך להרוויח מזה.

שאלה: איך הופכים את המעשים הרעים ללבושים לקדושה?

אנחנו לא יכולים לעשות את זה, השינויים האלה תמיד נעשים מלמעלה, הבורא עושה את ההיפוך הזה בנו, אבל אנחנו צריכים להיות עקשנים בדרך ולהמשיך. להמשיך עוד שנה ועוד שנה, עוד מעשים, עוד יגיעה. כי אין ברירה, החיים הם חיים, אתה לא יכול לברוח מהחיים, אתה לא יכול לברוח מהגלגולים, בסופו של דבר אתה נכנע.

אם הנקודה שבלב היא חשובה מאוד, גדולה ומאירה, אז אדם נמשך מהכוחות של הנקודה שבלב. אבל אם אין לו כל כך משיכה מהנקודה שבלב, אז הוא בכל זאת נמשך מזה ששולחים לו חשבון "מָה תעשה, איך החיים, הכול עובר, מה יצא לך?", כל מיני חשבונות כאלה, חצי גשמיים, חצי רוחניים.

שאלה: רב"ש מתאר פה ירידה מסוג אחד שמראים לאדם שהוא רע, שהוא כולו לקבל אחרי השקעה שהוא עשה. ויש גם ירידה מסוג אחר שפשוט מנתקים את האדם, נגיד יום שלם הוא לא יכול להיות בקשר עם העשירייה, הוא פשוט מנותק לגמרי כתוצאה מבעיה בעבודה או משהו אחר בחיים. איך להתייחס לירידה כזאת, זה גם סוג של עזרה כדי שהאדם יפנה לבורא?

יש לזה הרבה סיבות. ודאי שכך צריך לקרות לאדם, כדי שיעשה חשבון יותר מדויק על החיים שלו. אני לא יכול להגיד, יש הרבה סיבות לזה שניתקו אותו.

תלמיד: בסוף כדאי לבקש עזרה? כנראה שאין ברירה חוץ מלבקש עזרה?

זה ברור. כן, זה תמיד.

אני רואה שהמאמר לא כל כך עשה רושם.

שאלה: רב"ש מתאר כאן שלושה שלבים, תוכל אולי להסביר מהו השלב השני שבו האדם כבר מקבל מהבורא כוח השפעה, אבל בכל זאת חוטא?

אדם צריך ללמוד את החטאים, זאת אומרת, מה הבורא עשה. בתהליך שאנחנו עוברים אנחנו צריכים ללמוד את כל ההכנות מצד הבורא, מה יש בבריאה, ולכן אנחנו עוברים את המצבים האלו.

תלמיד: אבל אם האדם כבר קיבל כוח השפעה?

זה לא אומר כלום. באיזו מידה הוא קיבל כוח השפעה? אולי זה רק כדי להתחיל להבחין בין השפעה לקבלה באיזו מידה קטנה, והוא צריך להמשיך עוד יותר ועוד יותר.

תלמיד: אז אולי השאלה היא, מה זה אומר שהאדם קיבל איזשהו כוח השפעה?

שהוא מתחיל להעריך במקצת כוח השפעה שיכול להתעורר בו. הוא מתחיל להימשך להשפעה, יש לו איזה ניתוק מכוח הקבלה בכל מקרה שמופיע בו.

תלמיד: זאת אומרת, היכולת קצת לצאת מהרצון לקבל ולהתחיל לחשוב על החברים, להתחיל אולי לדאוג להם קצת, זה נקרא שהוא קיבל קצת כוח השפעה?

כן.

תלמיד: בכל פעולה שהאדם עושה עבור החברים הוא מקבל קצת כוח השפעה?

לא בכל פעולה, כי יש כאן עניין של תאווה, כבוד, קנאה, כל מיני מצבים. זה לא תמיד, כי לא מספיק שהוא בהשפעה כדי להעריך את ההשפעה, יכול להיות שהוא מתבייש, יכול להיות שיש לו קנאה, ולכן הוא מבצע פעולות. אנשים שמגיעים לכאן בפעם הראשונה נגיד, הם מוכנים לעבוד ולעזור, לעשות כל מיני דברים. לָמה, מפני שיש להם כוח השפעה? לא. אלא מפני שהם רוצים להתקרב לחברה הם רוצים להראות את עצמם כחשובים.

שאלה: כתוב "במקום שהאדם מחשב שם הוא".

כן.

שאלה: מה הכוונה? מה משתנה במציאות מזה שאני חושב עכשיו על הבורא, מרגיש שאני קרוב אליו, אולי אפילו מתפלל אליו?

שאתה נמשך לזה, אתה מפעיל כוחות מסוימים, וכך אתה ממשיך ללקט את הגורמים בדרך.

שאלה: אנחנו לומדים תמיד שהרצון קודם למחשבה, אז מה זה אומר שהאדם נמצא איפה שהוא מחשב, האם זה אומר שהמחשבה הזו בסופו של דבר תשפיע על הרצון ואז הוא ירגיש קרוב יותר לבורא?

יכול להיות, אני לא רוצה לתת לך פתרון, אתה תמצא אותו.

שאלה: מה זה קנאה רוחנית?

יש בה שני שלבים. השלב הראשון הוא שאני מקנא באחרים שמתקדמים בהשפעה יותר ממני, והשלב השני שאני מקנא בהם בזה שהם מסוגלים לעזור יותר לאחרים.

שאלה: כשאני שומע את החברים שמדברים על השפעה, על רוחניות, בהרבה מצבים זה דוחה כביכול, כי אני לא מרגיש את זה.

זה יגיע מאוחר יותר, זה ייתקן.

שאלה: האם מלבד בקשה לעזרה יש גם חשיבות לסדר באופן שיש לו גם הכרת הרע, ומיד יתגלה לו חיסרון שלא לפגום? איזה סדר אמור להיות בפעולה פנימית?

הסדר צריך להיות שיתקן, כי כנגד זה הוא צריך לחפש עכשיו את כוחות התיקון.

שאלה: ואת כוחות התיקון הוא צריך לחפש כנגד מה שהתגלה לו, שכולו לתועלת עצמו, או שהוא צריך לעבוד לפי העקרונות שמלמדים אותו, של בחינת העבודה מעל הדעת ושאר ההנחיות ?

הכי טוב אם הוא יכנס ליתר קשר עם החברים ושם הוא יראה את הפתרונות, אז הבורא כבר יכנס לחשבון ויעזור לו להגיע להבנת התיקון.

שאלה: האם עליו להודיע לחברים שהתגלה לו שהוא בעצם מנצל אותם לרעה והוא צריך את העזרה שלהם, ושהוא באמת לא רוצה לפגום?

זה שאנחנו צריכים עזרה, כל אחד מהאחר, זו לא בושה, זה טוב דווקא. זה שאני מגלה לאחרים שאני צריך את עזרתם זה טוב, אני לא מסתיר את זה. לָמה לי להסתיר?

שאלה: האם יש חשיבות גדולה לכך שבסוף כל פעולה בעשירייה יקיימו עליה תפילה, או שזה עניין פנימי של כל אחד?

כמו שמאמר מחולק לקטעים כך אנחנו צריכים לסובב את עצמנו ולחלק את היחס שלנו לקבוצה ולבורא לקטעים, ולהתפלל עבור כל קטע וקטע.

שאלה: יש הרגשה שהזמן בחיים מחולק כביכול לשניים. יש זמן שאתה נמצא באינטראקציה עם החברים, בשיעור, בישיבת חברים, או בכנס, וכולך עסוק בשאלות על הבורא או "האם אני טוב או רע, מהן מטרת החיים והעבודה שבדרך, על בחינת הקשר בינינו" וכולי. ויש זמן רב במשך היום, שאתה כביכול מתנתק ויוצא לסוג של סרט אחר שבו אין בורא, אין חברים, אין כלום. וקיצוניות הרגשות מאוד גדולה, ואפילו מערכות היחסים בין שני הזמנים האלה משתנות ולפעמים אתה רוצה לברוח ממצב למצב. מתי זה יתחבר לאחד ומה שאנחנו לומדים פה יקרה לנו, ולא נהיה עם פיצול אישיות כזה בין שני עולמות שכביכול לא קשורים אחד לשני בכלל?

כשאתה תתאר את הבורא שהוא זה ששולט על כל העולמות, על כל המקרים וכל המצבים שעוברים עליך, אז הכול מתחבר לאחד.

שאלה: אפילו במה שנקרא השפעת הסביבה כשאתה נמצא עם החברים, וגם בפעולות הפשוטות אתה נמצא במציאות עם מחשבות אחרות, כשאתה נמצא בעבודה, עם המשפחה, בחלק הגשמי של החיים שלך, כשאני עם הלקוח וחושב כמה ארוויח ממנו יותר, וכמה אתן לו פחות. איפה הבורא כאן?

מעבר לכל הדברים האלה יש חשבון רוחני.

שאלה: איך זה מתחבר, איך זה הופך להיות אחד? יש הרגשה שזה צריך להיות אחד, אבל אני לא רואה את זה.

זה לא עניין של כסף או כוח פיזי, זה עניין היחס שלך למה שאתה מבצע, איך אתה נכנס לחשבונות מול האחרים, הכל זה צורת היחסים. תנסו להעביר את כל החיים שלכם לחשבונות ביניכם לבני אדם, לקבוצות של בני האדם, ובסופו של דבר לבורא.

שאלה: האדם שנמצא בדרך הוא כמו ילד מבולבל, מפני שאם הוא חושב או מרגיש שהוא עושה מעשים טובים, דווקא אז מראים לו כמה הוא מרוחק, ולפי מה שכתוב אז אם הוא מרגיש את עצמו באהבה עצמית ומעשים רעים, זו בעצם הכנה ללבושים שהם מעשים טובים. זאת אומרת שכביכול הרגשת האדם והאמת האובייקטיבית הן תמיד הפוכות.

אם אתה רוצה להתפתח בצורה נכונה, אם אתה ילד קטן, אתה חייב כל הזמן להחזיק את היד של אבא.

שאלה: האם במצב האובייקטיבי הזה, שהוא הפוך ממה שאדם מרגיש, צריך לעשות כל הזמן מאמץ כדי להרגיש אותו?

אתה צריך להשתדל להחזיק את היד של האבא הרוחני שלך.

שאלה: ואם לא מצליח?

אז אתה מחפש את היד הזו.

שאלה: מה זה אומר להחזיק את היד של האבא, איך למצוא את היד של האבא הרוחני?

שאתה רוצה להיות במקצת שייך להשפעה, כמוהו.

שאלה: כתוב "האדם צריך להיזהר בזמן הירידה, ולחשוב על מי הוא שנתן לו את הירידה. ואם הוא מאמין שהבורא נתן לו את הירידה, כבר הוא נמצא קרוב להבורא" זה לעומת מצב שהוא דבק בנפילה ולא חושב על הבורא. אז איך אפשר בזמן הירידה לא להדבק לאדם היורד ולהתנתק מהבורא, אלא דווקא לחשוב ממי הירידה?

כל זה תלוי בסביבה ובסדר הלימוד, בהשתתפות שיעורים, לאופן בו אתה קובע את החיים הגשמיים שלך, לפי תכנון הזמנים, ואז אין בעיה, כי אפילו אם אתה נופל מההרגשה שאתה נמצא בתהליך הרוחני, בתהליך החינוך הרוחני, אתה בכל זאת חוזר לדרך לפי הזמנים שקבעת.

תלמיד: בכל מאמר כמעט הרב"ש מגיע לנקודה של סכנה שאדם יברח מהמערכה. מה הוא המצב הזה, זה מצב הכרחי?

האדם תמיד צריך לפחד.

תלמיד: חייבים להגיע לסכנה הזאת שהוא עלול לברוח מהמערכה?

כי עלולים לזרוק אותו מהמערכה.

תלמיד: זו הרגשה קבוע שצריכה להיות באדם?

איכשהו שם ברקע זה צריך להיות. כי הוא רואה עד כמה שאנשים היו יחד עימו ונעלמו וממשיכים בחיים שלהם בצורה בהמית והם יגמרו כמו בהמה.

תלמיד: אמרת שאתה רואה שהמאמר לא כל כך עשה רושם עלינו ואיך להתרשם נכון ממאמרי רב"ש. איך לבוא נכון?

לא, המאמר יותר עמוק ממה שאנחנו עדיין עכשיו יכולים לפתוח אותו. אז נקרא אותו עוד פעם מתישהו.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לסובב את עצמנו כך שתמיד כמו שהמאמר מחולק לקטעים, אנחנו צריכים גם לחלק את היחס שלנו לקבוצה, לבורא, לקטעים ומתפעלים על כל קטע וקטע. מה הכוונה?

אנחנו לא יכולים לדבר בצורה כללית, אבל על כל דבר ודבר כמו שהחיים שלנו כך הם מחולקים, אני, משפחה, עבודה, קבוצה וכן הלאה, כך אני גם רואה את החיים שלי

שאלה: אתה רואה שאדם מגיע למצב שהוא תוהה אל הראשונות. איך עכשיו במצב הזה, אני לא עושה טעות ונזרק מהדרך אלא מקבל מזה את הכוח להתפלל לבורא?

הכול תלוי בסביבה, עד כמה אתה מחזיק בה, בלימוד, בספרים, בכל מה שיש לך מצד הקדושה.

תלמיד: אבל זה מגיע למצב שאני עכשיו תוהה על כל הדברים.

לגמרי, אם אתה לגמרי מתנתק מהכול אז הכול תלוי בכוח העליון. כמו שהוא עשה לך פעם ראשונה שהביא אותך כך אולי הוא יעשה שוב.

תלמיד: הרב"ש כותב לקראת סוף המאמר על העניין שהאדם צריך לקבל על עצמו את ההחלטה הזאת של קבלת עול מלכות שמיים.

יש לו משהו, כבר נסתר לו משהו. אז צריך לקבץ את כל הדברים האלה, צריך לקבוע עתים לתורה, צריכים לקחת איזו קבוצה ולהתחיל ללמד אותה אם הוא מסוגל וכן הלאה. צריך לקשור את עצמו בכמה שיותר קשרים, חבלים לתהליך.

תלמיד: הוא נותן כאן שני מצבים, אחד שאתה צריך תמיד לשבח את העליון ואז יש לך את האפשרות להתפלל ולהתקרב אליו, יש לך גם את האפשרות להיות ביראה, מיראה גם להגיע לתפילה. מה יותר נכון או שאין פה נכון ולא נכון?

לא, אין כאן לא זה ולא זה, אלא תלוי באיזה מצב הוא נמצא.

תלמיד: איך להשתמש ביראה לתפילה?

אם הוא נמצא במצב כזה זה כבר מצב טוב, אז שישתמש. אתה שואל על כמה מצבים שהם לא אחד ליד השני.

שאלה: לאורך כל המאמר הוא נותן דוגמה שאתה עושה מעשים של השפעה וכנגד תמיד מגלים לך עד כמה אתה הפוך מזה, עד כמה אתה רשע.

כן.

תלמיד: מה המטרה בזה שמגלים לאדם דווקא את ההופכיות ממה שהוא רוצה להיות?

כדי להראות לו את הצד השני.

תלמיד: מה השימוש הנכון עם הצד השני שמגלים.

שיש לי עוד מה לתקן. כי העיקר אנחנו לומדים מגילוי השגיאות.

תלמיד: אז אם מגלים לך את הצד השני, מה זה הדבר הזה, הוא הופך להיות לכלי?

זה עדיין הפספוסים שלך, שאתה שם בבית ספר, שיש לך עבודה עם שגיאות. נניח נותנים לך הכתבה המורה מכתיבה ואחר כך אתם בודקים כמה שגיאות יש לכם בכתיבה.

תלמיד: אז נותנים לך משימה, אומרים לך תתחבר תשפיע. אתה עושה, אחר כך אומרים לך, הכול שגיאות. מראים לך כמה שגיאות יש לך.

כן.

תלמיד: מה עכשיו?

עכשיו צריכים לתקן.

תלמיד: מה זה לתקן את השגיאות?

המורה אומרת לכם איך לכתוב נכון כל מילה ומילה בצורה נכונה ואתם מתקנים את זה במחברת שלכם, וכך פעם אחר פעם אתם זוכרים איך לכתוב נכון. כך זה היה אצלנו. זה היה יותר משישים שנה.

תלמיד: בבית הספר אני מבין את זה, אבל בעבודה שלנו הרוחניתמה זה נקרא לתקן את השגיאות שמגלים לך?

שאתה רואה שבזה שאתה כתבת אתה כתבת בעל מנת לקבל, וכאן נותנים לך לדעת מה זה נקרא בעל מנת להשפיע. ואז בצורה כזאת אתה יודע מה זה טוב ומה זה רע.

תלמיד: אבל על מנת להשפיע הוא לא משהו שהוא תלוי בך, החלפת הכוונה שלך לעל מנת להשפיע זה לא משהו שאתה אוחז בו.

אתה לא אוחז בעל מנת להשפיע אבל אתה יודע מה זה שעשית על מנת לקבל ואיך לעשות את זה בצורה הפוכה, שחסרה לך כאן אהבת חברים, חיבור, השפעה.

תלמיד: כשהבורא מגלה שגיאות לאדם, בסופו של דבר מה הוא רוצה שהאדם ילמד מזה? מה הציפייה שלו מהאדם?

הציפייה שלו, שעל ידי השגיאות האלה שהוא מגלה לכל אחד ואחד, האדם יידע שחסר לו רק דבר אחד, להיות יותר קרוב לבורא.

תלמיד: ואיפה נכנסת אהבת החברים בתוך המכלול הזה שחסר לו?

הוא לא יודע איך להתקרב לבורא, מי זה הבורא, מה זה נקרא להיות קרוב לבורא, אלא זה הוא יכול ללמוד רק מתוך התקרבות לחברים.

תלמיד: היכולת שלך לפתח את ההתקרבות לחברים, איך אתה מפתח את זה מיום ליום?

כי מיום ליום אני מגלה עד כמה אני יותר רחוק מהבורא.

תלמיד: איך אתה עושה שינויים דווקא בזה, כאילו דווקא שזה יכאב לך, שזה ישתנה. ההתקרבות שלך לחברים, שהם יהיו יותר קרובים.

אני לא יכול להתקרב לבורא אם אני לא מתקרב לחברים. זה תנאי הכרחי.

תלמיד: אני לא יודע איך להתקרב לחברים יותר מאשר הרגע הזה.

רק צריכים לחשוב על זה יותר ויותר. אם אני רוצה להתקרב לבורא אז התנאי הוא מה שעומד לפניי זה להתקרב לחברים.

שאלה: אם המטרה להתקרב לבורא זה השכר לנו, אז למה אנחנו מפחדים?

השכר שלנו זה לא להתקרב, השכר שלנו זה להשפיע לו נחת רוח.

תלמיד: למה יש פחד להתקרב לחברים יותר קרוב?

יש פחד להתקרב לחברים מפני שזה יכול לפגוע בי, באגו שלי, באישיות שלי. לכן אני נזהר להתקרב לחברים יותר מדי. רק בתנאי שאני לא מפחד מפגיעה אישית אז אני יכול במידה הזאת להתקרב לחברים.

תלמיד: האם העניין שמצווה גוררת מצווה, זה גם בעבודה עם החברים?

ודאי שגם זה עובד בין החברים ומביני לבין הבורא. אבל שוב, על זה צריכים לעבוד.

תלמיד: הוא אומר - מצד אחד מצווה גוררת מצווה, מצד אחר האדם נזרק מהעבודה הזאת.

האדם נזרק מהעבודה הזאת כדי להיכנס בה שוב ושוב ולהגיע למקומות יותר גבוהים.

שאלה: איך בעצם אני גורם כל הזמן לאיזון בין הטוב לבין הרע למרות שגם זה לא בא ממני, הכול בא מהבורא?

להיות באיזון אנחנו אף פעם לא יכולים. אנחנו יכולים להיות בטוב, ברע ובטוב, בטוב ורע וככה זה.

תלמיד: אבל מה אני עושה עם עצמי בדרך, בידיעה שמה שאנחנו רואים שככל שאני מגלה את הסטיות יותר, את הרע, כך אני יכול לתקן את המסלול שלי לתיקון. איך אני גורם לזה שאני אגלה את הרע הזה כל הזמן?

אתה לא צריך לגלות את הרע. אתה צריך רק להימשך לטוב ובמידה שאתה זכאי להתחבר לטוב, אז יגלו לך רע. זכאי זה לא נקרא שאתה כבר מתקרב לטוב אלא כדי להתקרב לטוב אתה צריך לגלות את הרע בדרך ואז יגלו לך.

תלמיד: הרבה פעמים כשאני מרגיש טוב, אני מחובר יותר עם החברים, אנחנו קוראים לזה עלייה, אני מרגיש לא טוב עם המצב הזה כי אני מרגיש כביכול שאני פחות מבקש מהבורא.

שאתה סתום.

תלמיד: כן, בדיוק. ואז אני אומר, רגע אבל אני רוצה שהבורא ייתן לי באמת את המצב ההפוך, שאני כן אבקש ממנו להתקרב אליו.

לא, זה לא נכון. אתה לא צריך לבקש ירידות. אתה צריך לבקש רק עליות והבורא כבר יסדר לך ירידות. מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. לא כדאי כך לעשות. אתה רוצה להתקדם, בבקשה, יש לך חברה - תנסה לשרת אותם, להיכנס בהם כמה שאפשר יותר על ידי זה שאתה מספק להם כל מה שהם צריכים לעליות.

תלמיד: לתת לבורא לעשות את העבודה שלו.

כן.

שאלה: אמרת שרק אם אני לא מפחד מפגיעה אישית אני יכול להתקרב לחברים.

ככה הרצון לקבל שלנו שומר עלינו. אם אני נגיד מפחד מחבר אז אני מחזיק את עצמי במרחק שהוא לא יכול לפגוע בי.

תלמיד: לשנות אותי כאילו.

מה לשנות?

תלמיד: שהוא לא ישנה אותי, זה הפחד?

לפגוע בי, אני לא יודע מה זה לשנות.

תלמיד: איך משיגים את המצב שאני לא מפחד, על ידי מה?

אם אני לא מפחד ממישהו זה כבר בדרך לתיקון.

תלמיד: איך אני משיג מצב שאני לא מפחד להתקרב לחברים?

תתחיל להתייחס אליהם בטוב, תתחיל לראות כמה הם עונים לך, תתחברו ביחסים הטובים ואז לא תהיה בעיה.

תלמיד: תלוי בי או תלוי באווירה שחברים מיצרים סביבי?

תלוי בך.

שאלה: האדם לא מוכן להרגיש את עצמו כצדיק כיוון שזה מחייב אותו מאוד, והוא עוד יותר לא מוכן להרגיש את עצמו כרשע, כי זה מחייב אותו עוד יותר. הוא נמצא באמצע ואז התפילה היא מעין חצי תפילה, אתה מתפלל, אבל אתה מחזיק אצבעות לעצמך שזה לא יקרה. איך לברוח מזה?

האדם רוצה לחיות כך שלא יהיה לו לא רע ולא טוב, כי מכל הדברים האלה הטובים מדי, כמו מהרעים מדי, יש אחר כך נפילות, התחייבויות למיניהן. לכן הוא לא רוצה, הוא רוצה חיים שקטים.

תלמיד: כן, נכון. איך לצאת מזה?

צריכים להתחבר עם כמה חברים שלא מפחדים ללכת קדימה וללכת איתם. ואם הוא בטוח שהם הולכים נכון, אפילו לסגור עיניים ו"ללכת בעיניים עצומות". כלומר לעשות מה שהם רוצים, בלי ביקורת.

תלמיד: כלומר לבחור בתוך העשירייה כמה חברים ולסכם איתם על ברית?

כן.

שאלה: האדם הולך אל האומן לרכוש מקצוע, ולאדם דבוקה הבהמה שלו. האומן מבצע בו תיקונים, הוא מעיר לו, מתקן אותו, והבהמה שנמצאת כל הזמן עם האדם בוכה, כל הזמן מקטרת, לא מרוצה. אני לא מבין איזה פתחון פה יש לה, אם היא טפלה לאדם שהולך ללמוד מקצוע, ולמה האדם עוד מתחשב בה. לא ברור לי איך זה שהאדם חצוי בצורה כזאת שהצד העיקרי שבו, כאילו נכנע לפעמים לבהמה? איך אפשר באמת להיות ממוקד במטרה ולא להיכנע לבהמה הזאת?

צריכים להיות בחיבור עם אחרים, לבד נגד הבהמה שלך, אתה לא יכול לעמוד. כך זה מסודר בכוונה.

שאלה: בעצם לפי רב"ש התקופה הזאת היא הכי טובה לנו. הוא כותב, "ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה", "עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, כי עתה נהפכו לזכיות, ועל כן נחשבו דוברי המלות ההן, ליראי ה' ולחושבי שמו". זאת אומרת, התקופה הכי טובה היא כשאנחנו מרגישים רע?

התקופה טובה, מפני שאתה רואה איך גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים, במיוחד הדברים הרעים שעברו עליך, אתה רואה איך כולם פעלו לטובה.

תלמיד: בדיוק. אז איך פתאום נהפכו הדברים הרעים לדברים טובים?

כי זה תלוי ביחס שלך, זה כמו ילד קטן שמבין שזה נעשה לטובתו.

תלמיד: כן, אבל מה קורה עם הכלים שלנו? איך פתאום הרע שאנחנו עוברים הופך לדבר טוב?

כי על ידי זה הילד השתנה, נעשה חכם.

תלמיד: כל העוונות שלנו והחטאים שעוברים, פתאום הכול הפך לטוב?

"חוסך שבטו שונא בנו".

תלמיד: מה קרה?

מה קרה? או שזה לא פעל טוב על הילד, או שזה פעל עליו טוב, זה ההבדל.

תלמיד: האם אנחנו אוספים דברים קשים בחיי היום יום שלנו עד שמגיעים לסאה, ואז הכול הופך לדבר טוב?

לא, אפילו בדרך רואים עד כמה זה נהפך לטוב במשהו, אבל בסוף בטוח.

תלמיד: בדרך אפשר להרגיש דבר טוב?

פה ושם אפשר.

שאלה: בדוגמה של המורה, הוא רואה את החסרונות של התלמיד המוכשר ומעניש אותו ואבא של התלמיד לא מרוצה מזה, ואת התלמיד הרגיל הוא לא מעניש. יוצא שהבורא מקדם אותנו בעונשים האלה, אבל איפה הקשר עם הבורא הזה? במשל יש קשר בין המורה, להורה ולתלמיד, בעוד אצלנו זה נסתר, אתה פשוט מקבל בעיטה וזהו. איך לבנות את הקשר עם המורה שלמעלה?

איך תלמיד יכול לבנות קשר עם הבורא? פשוט מאוד, עם הקבוצה ובתוך הקבוצה לתאר את הבורא ושהוא רוצה על ידי כל הקבוצה להתקשר אליו. יש לפניך כבר מערכת סגורה ואתה יכול להשתמש בה ולהתקדם עד גמר התיקון. ככה זה קורה.

שאלה: איך לעזור לחברים כך שיהיו ראויים, שיזכו לטיפול המיוחד של הבורא?

לתת להם דוגמה, איך אתה רגיש לקבל מהבורא דרך החברה כל מיני סימנים שממש מושכים אותך קדימה.

תלמיד: אתה צריך המון כוח בכדי להיות תחת הטיפול המיוחד של הבורא, מה נותן לאדם את הכוח הזה?

דוגמה של החברה. אדם לא יכול לבד, חייבים להיות כמה חברים לידו שיחזקו אותו, ייתנו לו גב.

שאלה: מה חסר לי שזה נמצא אצל החבר?

על ידי חיבור עם החברים מה שאני רוכש זה ביטחון. זה דבר הכרחי.

תלמיד: מה זה אומר שהיראה צריכה להיות מתוך אהבה, אבל צריך לפחד מעצמי?

אני חייב להיות באמצע, בין היראה ממכות לבין היראה מאהבה, שגם זה וגם זה אוחז, מחזיק אותי ואז אני יכול להיות מכוון נכון למטרה. לא לפחד מסטייה ימינה או שמאלה.

שאלה: בזמן האחרון אני מקבל הרבה כוחות ודוגמאות מהחברים מהקבוצה שלי, אבל אני מרגיש בירידה, אני לא מרגיש כוח אפילו להפיץ. ומה לעשות? אני מרגיש שאני לא מקיים את התפקיד שלי. מה אתה ממליץ?

אני לא יודע מה להציע לך, כי קבוצה בעצם יש, יש לך קשר עם החברים, עם הקבוצה, אתה עוסק בהפצה, יש לך אפשרות להשתמש בכמה שפות, אני לא מבין מה מפריע לך להיות המתקדם באמת.

תלמיד: אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש שאני לא מתאים. למה אני מרגיש ככה? איך להתגבר?

אתה מרגיש שאתה לא מתאים? אני לא יודע איזו קבוצה יש לך, אני לא מכיר את רוח הקבוצה עד כמה אתה נמצא איתם ומחזיקים זה את זה. תיכנס בכוח בתוך החברים, תנסה לחבר אותם, תראה מה שאפשר לעשות. זה הכרחי.

שאלה: היום בהכנה לשיעור אני הרגשתי שכל מה שיש לי ברוחניות, הנקודה שבלב שלי, האמונה, ההתעוררות מלמעלה, בקיצור הכול, זה הונאה, זה איזשהו משחק שהרצון לקבל שייכנע אותי לחיות ככה. אז איך אני יכול לנצח בקרב כנגד הרצון לקבל?

לבד אני לא חושב שאתה יכול להצליח, יכול להיות שיש לך במשך היום הרגשה כזאת, אבל באמת להצליח אתה לא יכול.

להצליח אפשר בכלי שאנחנו אוספים אותו משברים של אדם הראשון, זה נקרא שמצליחים, שמתקדמים, מתקנים. לכן תראה עד כמה אתה יכול באמת לעשות זאת.

שאלה: איך לעורר את הפחד בצורה נכונה במצב של ירידה אבל לא להוריד את הקבוצה במצב הזה, איך להשתמש במצב הזה כדי להרים את הקבוצה כדי שהיא תוכל לגדול, להתפתח, לצמוח ממצב הירידה של האדם?

ממצב ירידה קשה לעבור בקפיצה אחת לעלייה, אפשרי אבל קשה. אני הייתי ממליץ בצורה מעשית לעשות שיחה ביניכם ולברר איך אנחנו יכולים לטפל במצבנו. זה אפשרי. אם תשבו ותרצו לעלות מירידה לעלייה, יוכלו לעשות את זה ובהצלחה.

שאלה: רציתי לשאול על המצב שהרבה פעמים מגיע בכנס, בפגישות העשירייה. כשאנחנו מתחילים להתחבר, באמת להידבק אחד בתוך חברו ולהרגיש אחד את חברו ויש הרגשה שכאילו הבורא כבר לידך, אתה מתחיל ליהנות מזה ומתוך ההנאה הזאת אתה עוצם את העיניים ופותח את העיניים וכבר לא מרגיש לא את החברים ולא את הבורא. תוכל להסביר אולי את המצב הזה, זה דבר נורמאלי, אפשר להמשיך אותו אולי?

לא, אנחנו לא יכולים למשוך את כל המצבים הנעימים שיהיו איתנו עוד ועוד, אנחנו צריכים בכל רגע לייצב אותם מהתחלה.

הייתה לי פעם מצית, יש כאלה שעוטפים אותה שלא תכבה, ושלי הייתה מצית שכל הזמן הייתה נדלקת כל הזמן הייתה מדליקה את עצמה. אנחנו צריכים כזה מצב בקבוצה שכל הזמן נרגיש שיש משהו שמדליק אותנו, עוד ועוד. זה יותר טוב כי בזה אנחנו מבררים יותר ניצוצין ומתקנים את עצמנו בלעלות יחד.

שאלה: מה יכול להדליק אותנו? איזו דוגמה קטנה אולי במחצית היום איפשהו?

אני לא יודע מה באמצע יום יכול להדליק את האדם לחזור למסלול הרוחני, לי נראה שחשיבות המטרה. אנחנו נמצאים בזמן כזה בעולם, לְמה יש לנו כל כך לחכות, לצפות למשהו שיקרה טוב? אין ולא יהיה. ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו בונים לעצמנו יחס כזה.

אין לנו בעיה לעבור מהעולם הזה לעולם הבא כי כל הדברים האלה הם בסך הכול בכך שאנחנו מאבדים את החמור שלנו, אבל את החיים בתוך הנשמה שלנו אנחנו ממשיכים, אז נמשיך.

שאלה: כשמישהי נמצאת בייאוש מעצמה וגם בייאוש מהתשובה של הבורא, איך היא יכולה להמשיך, מאיפה היא מוצאת חומר דלק?

היא צריכה לבוא לחברות ולבכות. זאת לא בעיה, זה קורה. אז אני באה לחברות, אני אחת מהן ואני בוכה שיעזרו לי, שאין לי בחיים שום תקווה, שאני לא מוצלחת, שאני רק יכולה לסמוך עליהן והן צריכות גם לעזור לי וגם אני צריכה לעזור להן וכך נתקדם. דווקא מהמצבים האלה עולים יפה לשמחה, לביטחון.

שאלה: אם הבורא כל פעם מראה לי שאני עושה אותה השגיאה שוב ושוב, שאנחנו עושים את העבודה על שגיאות ואני לא מצליחה לתקן אותה השגיאה כיוון שיש לי הרגשה כזאת שחסר אמון כלפי המורה, כלפי הבורא בעצם. אז מה חסר?

חסר לכן תמיכת חברות ואז יהיה ביטחון בבורא, במורה ובקבוצה.

שאלה: כשאתה מדבר על כך שהמאמר עמוק ואנחנו עדיין לא מצליחים לחדור פנימה מספיק או שאתה אומר שזה עדיין לא עבורנו, אז אני רוצה עוד יותר להתעמק, אז זה האגו שמדבר בי או שזה הקנאה שמעליו?

זו עזרה של הבורא.

שאלה: במשל של התלמיד והמורה. המורה אומר לתלמיד מה הוא עושה לא בסדר ואומר לו תתקן, תשתפר בזה, תדייק את זה, תעשה כך. אתה מקבל ממנו איזו הרגשה מסוימת דרך החיים, אבל אתה לא מבין מה הוא רוצה שתתקן בדיוק.

את צריכה פשוט להתייחס לחברות כמו לילדים שלך. נקודה.

שאלה: במשל האבא דורש רחמנות על הבן שלו. למה האבא הוא לא חכם כמו המנהל ולא רואה את כל המערכת?

כי הוא לא למד באוניברסיטה.

שאלה: אנחנו כל יום כ-45 דקות קוראות את המאמר מילה מילה ביחד ויש הרגשה כאילו שהרב"ש שם אותנו עירומים ממש, כאילו מוריד את כל הלכלוך ומראה לנו את האמת בצורה כל כך יפה דרך המאמרים. ואני מסתכלת על החברות בקוביות שאיתי בעשירייה שעושות המון מאמצים. אבל הרבה פעמים יש הרגשה שאתה לבד מול האתגרים של להתעורר לחיבור, להדליק את המצית הזאת כל היום. איך אפשר שנגיע כעשירייה למצב שאנחנו אחוזות אחת בשנייה וכל הדרך שלנו היא לגמרי משותפת?

צריכים עוד מאמצים.

שאלה: במאמר הוא מתאר כשאנחנו נכנסים לרוחניות אנחנו חווים את זה כעלייה, אז אנחנו נהיים ממש מודעים לפער בין המצוי האגואיסטי לרצוי האלטרואיסטי ואז ירידה וייאוש וספקות בכלל גם לגבי התחלת הדרך. אז אתה פונה לבורא מתוך הייאוש שלך כמוצא אחרון ואז כשבאמצעות העזרה שלו כל ההסתכלות שלך שאתה מסתכל אחורה גם על ההתחלה וגם על הירידה הקודמת וגם על הייאוש, כל ההסתכלות משתנה ואתה מבין שזה הכול חלק מהתהליך וככה זה כל הזמן. זה המצב?

שיהיה ככה. תמשיך בזה הלאה.

שאלה: נאמר בכתוב כמה פעמים על אדם שנמצא בירידה מאוד עמוקה, אפילו "שמגיע למצב של תוהה על הראשונות". מה זה הראשונות, ההתחלה של מה, על מה הוא תוהה?

שכל מה שהוא חשב קודם לא מתקיים.

(סוף השיעור)