סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 27.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: "על סף לשמה" - ליקוטי מקובלים בנושא, קטע מספר 1.
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
-
שאלה: בעל הסולם אומר שצריכה להיות התעוררות מלמעלה, וכמו שהבנתי, מצד האדם צריכה להיות קבלת עול מלכות שמים. איך זה מתחבר ביחד?
למה לא?
תלמיד: מה קודם?
הבורא תמיד קודם.
תלמיד: מהי התגובה של האדם על התעוררות מלמעלה אם הוא מרגיש משהו בזה?
התגובה שלו היא שהוא מודה לבורא על זה שמעורר אותו.
תלמיד: והוא מבקש שהוא יוכל לקבל את עול מלכות שמים.
כן.
תלמיד: בחרנו את הנושא "על סף לשמה", כי שמענו ממך שבתקופה הקרובה, אני לא יודע כמה קרובה, הכלי העולמי, הקבוצה של בני ברוך, צריכה להיכנס כבר ללשמה. יש לנו כנס בעוד ארבעה חודשים, בפברואר, ואם לוקחים אותו כאיזו נקודה שאפשר לעבוד איתה, ורוצים להתכונן לכנס כדי לפרוץ ללשמה, להיכנס ללשמה, לגעת בדבר הזה, לחוש אותו, אז איך מתכננים כתוכנית עבודה, מעכשיו והלאה, כניסה ללשמה? או שאין מה לגעת בזה, כביכול מה אנחנו משחקים בתוכנית הבריאה, אלא כשנקבל זו תהיה מתנה כמו שהוא אומר, ונקבל מתי שנקבל. איך מצידנו נכון לתכנן כניסה ללשמה?
כל הזמן לחשוב על זה, להשתוקק לזה, לצרף את עצמנו לתהליך הזה, ולאסוף עוד ועוד מקורות שיקדמו אותנו להיכנס ללשמה.
תלמיד: מה זה לחשוב על לשמה? על מה אני חושב?
לשמה פירושו שכל הפעולות שלי הן יהיו כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ושיהיה לי ברור אם אני נמצא בזה או לא.
תלמיד: איך אני מביא את עצמי למחשבה בלתי פוסקת על לשמה, שכל פעולה, כל תנועה, כל נטייה שלי היא לשם עשיית נחת רוח לבורא?
על ידי המצוות, על ידי התרגילים, על ידי המאמצים.
תלמיד: איזה תרגילים אני יכול לעשות שיעזרו, שיקרבו אותי ואת החברים למחשבה על לשמה?
קודם כל זה "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים להיות בקבוצה שכל אחד דואג לזה שכל חבריו ידאגו לזה גם כן, וישפיעו לו את גדלות המטרה בלשמה.
תלמיד: האם אני צריך לחשוב איך אני נכנס ללשמה, איך החבר נכנס ללשמה, איך העשירייה, איך בני ברוך?
איך כל העולם נכנס ללשמה. אבל מתחילים מהמעשה הקרוב.
תלמיד: איך אני עוזר לחבר לחשוב יותר על לשמה?
בזה שאני מתאר לעצמי איך אנחנו יחד נמצאים בלשמה, "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: מה זה הציור הזה של אנחנו יחד בלשמה? כי אני מבין איך אני מכוון כל פעולה שלי לעשות נחת רוח.
לא, כך אי אפשר להיות בלשמה. בלשמה אפשר להיות רק בתנאי שאני מושך את כולם ללשמה.
תלמיד: במה אני מושך אותם? איך אני יכול למשוך מישהו ללשמה?
על ידי דוגמה, על ידי התעוררות פרטית שהופכת להיות כמה שיותר להתעוררות כללית. אלו הפעולות שכל קבוצה, כל עשירייה צריכה להשתדל לבצע. ואנחנו, במסגרת הלימוד שלנו, חייבים לדאוג לכך שנרצה שכך זה יקרה.
תלמיד: מה זה לשמה מבחינה רגשית? מה מתחילים להרגיש יותר ויותר?
מבחינה רגשית לשמה זה שאני דואג שכל הכלים, כל בני האדם, יהיו מקושרים ביניהם בלהשפיע נחת רוח לבורא.
תלמיד: יש לנו כנס בעוד ארבעה חודשים, אני שומע ממך, תלמדו יותר מקורות, תחשבו על זה יותר, תדאגו לחברים בזה יותר, תנו דוגמאות זה לזה, תעוררו זה את זה. כלומר כל סדרת הפעולות הזאת תכוון אותנו יותר ויותר לכניסה ללשמה.
כן.
תלמיד: ומה יש לי להוסיף מיום ליום כדי להגיע לכנס כבר ראוי יותר ללשמה?
שיהיה לנו ברור יותר ויותר, בכל יום ויום, איפה אנחנו נמצאים ועד כמה אנחנו מתקרבים ללשמה.
קריין: קטע מספר 2.
"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.
לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה: מה זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שומע את התפילה?
חכמים שמרגישים את היחס לבורא ואת יחס הבורא אליהם אומרים שאלו היחסים שאנחנו בהם נמצאים, "אני לדודי ודודי לי"1. הם לא מתכוונים לאלו שאין להם שום הרגשת הבורא, אלא בכל זאת יש כאלו ויש כאלו.
תלמיד: איך כל הריכוז של האדם בכל העשייה שלו בסוף מתרכז לכדי תפילה, ואת התפילה הזאת הוא מסכם בזה שהקדוש ברוך הוא שומע? למה לא לצפות לזה שהקדוש ברוך הוא יתרצה ויגיב לתפילה, למה הוא רק שומע?
גם זה קורה. יש כל מיני תגובות של האדם.
תלמיד: השיעור היום עסק בנושאים מאוד גבוהים, על הקשר של האדם עם הבורא, על מטרת החיים, הבירור מה הבורא רוצה ממני, איך לבנות יחס נכון. אני קצת מבוהל מהידיעה שעוד שעתיים, שלוש, אני אהיה בעבודה ויש לי מין הרגשה שלא יישאר לי מהשיעור הזה כלום. זה כמו הרבה פעמים שעסקנו בנושאים גבוהים ואתה רואה שהאוטומט מחזיר אותך בדיוק לאותו מקום, לא משאיר לך שום דבר מהדיבורים הגבוהים האלה. האם יש איזו דרך שמשהו יתקבע? האם יש משהו שונה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי שמשהו יישאר?
תרצה להתפעל מהנושא, תרצה לשנות את עצמך כתוצאה ממה שאתה שומע מהפסוקים, ותנסה ללמוד מהם מה אתה רוצה שיישאר לך אחרי השיעור.
שאלה: האם ניתן להניח שטעם לשמה מתגלה רק מתוך החושך?
כן. נכון.
תלמיד: מה עליי לעשות אם אני מפחד מהחושך?
תקבל אותו כמתנת הבורא, שהוא נותן לך את הרגשת הרע בחושך, ואז תרצה לברוח מהחושך בגלל שתרגיש את הרע בו. אבל לאט לאט כשתכיר את החושך, את הרע, את מקור הרע, אז תראה שלא מהחושך אתה צריך לברוח אלא מהריחוק מהבורא, ואז זה יסתדר.
שאלה: כשאדם עובד וזוכה להסתרה, אז באמת אפשר לרצות לברוח מכל מיני דברים. מה לעשות עם כל שאר הדברים, עם כל הרעשים שמסביב, עם הדברים שאתה רוצה לברוח מהם, ממה שמתגלה ככואב או מפריע, האם להתעלם מהם, להזיז אותם הצידה?
מה אתה חושב?
תלמיד: אני לא בטוח שזאת הצורה הנכונה. אני מפחד שאני כאילו בורח גם מהעבודה עצמה בסופו של דבר. לא מבין אם צריך להזיז אותם הצידה, לא להתייחס אליהם ורק להתמקד בלהידבק בבורא או שאלה סתם מילים.
לא. אלה לא סתם מילים.
תלמיד: מה זה להידבק בבורא בתוך המצב של ההסתרה?
אני רוצה להידבק בבורא בכל מצב שאני אהיה. אז אני מחפש אותו, אל מסתתר, בכל מצב ומצב שבו אני נמצא, איפה הוא נמצא, איך אני יכול להיות דבוק בו?
תלמיד: איך באמת? הוא כרגע מתגלה על ידי הסתרה.
יופי. ובא אליך בהסתרה. אז אתה צריך לגלות אותו בהסתרה.
תלמיד: מה זה אומר, מה אני עושה עם ההסתרה?
אתה צריך להשתדל לפתוח את ההסתרה ולגלות בה את הבורא.
תלמיד: אמרת קודם שזה על ידי פעולה משותפת בינינו.
כן.
תלמיד: מה הפעולה הזאת שעל ידי ההסתרה לגלות את הבורא ושזה משותף בינינו?
אנחנו כולנו פחות או יותר רוצים לגלות את הבורא בהסתרה.
תלמיד: אבל מלכתחילה כך פעלנו. מה עכשיו אנחנו מוסיפים, איזו עוד שכבה אנחנו יכולים להוסיף שייחשב דבקות, ייחשב לשמה?
אנחנו רוצים לגלות את הבורא בהסתרה. יש בינינו מצב שנקרא הסתרה, ובמצב הזה אנחנו רוצים לגלות את הבורא.
תלמיד: אנחנו צריכים כאילו לקחת מהבורא את ההסתרה שהוא פועל. מה להביא במקום זה מאיתנו?
רצון להיות דבוקים בו.
תלמיד: עם ההסתרה זה יכול להיות רצון אחר, חדש. אנחנו עובדים בינינו ומגיעים למצב שנקרא "הסתרה". מה אנחנו עושים חדש או נוסף שנקרא עוד רצון להיות דבוקים בו?
אנחנו רוצים להיות דבוקים בהסתרה מפני שמאחוריה נמצא הבורא.
תלמיד: זה כאילו להתמודד עם הכוח שפועל עלינו בהסתרה?
כן.
תלמיד: איך אנחנו מחזיקים שם, מוסיפים כוח?
הבורא נסתר ואנחנו לוחצים ודורשים ממנו שיתגלה.
תלמיד: אבל הוא מתגלה עוד בהסתרה. מה מצדינו עוד להוסיף?
זה נקרא "אל מסתתר". אתה כבר רץ אחריו כשהוא נמצא בהסתרה, ומתגלה כלפיך בהסתרה וזה נקרא משחק - הבורא עם הנברא.
תלמיד: אנחנו צריכים לבקש ממנו משהו שם?
לבקש להתגלות.
שאלה: כשאדם מרגיש את ההסתרה אז היא מאירה לו אור יובש או שהיא מאירה לו על מנת לקבל שהוא מושך אותו אליו. לא יכול למשוך את הזמן לרגע הבא, לעמוד תחת ההסתרה. איך ממשיכים לרגע הבא תחת ההסתרה?
אני מסכים עם הסתרה. מה שחסר לי זה רק לדעת איך אני מתקרב לבורא מתוך הסתרה.
תלמיד: איך אדם ממלא את הזמן תחת ההסתרה? יש עוד שנייה, עוד שנייה הוא רוצה להאריך את הזמן תחת ההסתרה, לא להיעלם בה. אני לפעמים בורח למקורות אבל לא תמיד קורה לי שם משהו.
אני לא יודע מה להגיד לך. אדם צריך להתמודד עם כל מה שהוא נמצא לפני הבורא. זה דומה - למי יש סבלנות יותר, לאדם או לבורא? בסופו של דבר הבורא צריך להגיד "נצחוני בניי".
שאלה: אם האדם לא מגיב אקטיבית להזדמנות שנפתחת לו הוא פשט מפספס אותה.
תבוא עוד, לבורא יש סבלנות.
תלמיד: לבורא יש סבלנות אבל אנחנו צריכים לזרז את התהליך.
כן.
תלמיד: צריך להגיב אקטיבית. לא יקרה משהו.
כן.
תלמיד: אם קיבל כבר הזדמנות אז חייב מהר להכין את עצמו שתהיה תגובה נכונה.
תפילה.
תלמיד: התפילה היא חלק מזה. האם צריך לפחד מלפספס את ההזדמנויות?
כן.
שאלה: הוא כותב בקטע על כך שיש לאדם כבר ידיעה שרק הבורא יכול לעזור. ואחר כך הוא צריך לחפש את כל המעשים בעולם שהוא יכול כדי להגיע לאותה תפילה שלמה.
כן. אז מה השאלה?
תלמיד: הרי כבר מבורר לו שרק הבורא יכול לעזור, הוא כבר נמצא באיזה סוג של חיסרון, אפילו בהודיה. אז מה הם המעשים האלה?
המעשים הם שהוא מחפש איך הוא צריך לפנות לבורא ואיך למשוך את הבורא לפתרון.
תלמיד: האם זה כדי להגיע לחיסרון עוד יותר עמוק? כי כבר יש לו כתובת, הוא יכול כבר לפנות, הוא יודע שרק הבורא יכול לעזור במצב הזה, ובכל זאת הוא צריך להוסיף פה.
להוסיף רק בקשות.
תלמיד: רק להגביר את התפילה, את החיסרון.
כן.
שאלה: בתחילת השיעור דיברנו על הסתרה, ונראה היה שהסתרה זה רע וגילו זה טוב. וככל שהשיעור מתפתח נראה שהסתרה היא משהו הרבה יותר מורכב, כלומר הוא לא ליניארי, שחור לבן, אלא יש בו עומק מאוד רחב.
כן.
תלמיד: מהי המטרה של ההסתרה?
לבנות אותנו ברוחניות.
תלמיד: זה האמצעי בידי הבורא כדי לפתח אותנו.
כן.
תלמיד: מה לפתח בנו?
לפתח בנו יחס נכון לבורא, למטרתנו בבריאה.
תלמיד: ההסתרה היא לא מבחן שהבורא מציב בפני האדם, או שכן?
אלו תנאים לבריאת האדם, לבנות את האדם.
תלמיד: כלומר ההסתרה היא הכרחית, בלעדיה אי אפשר לגדול.
כן.
תלמיד: ועכשיו שמענו ממך שהבורא בודק למי יש יותר סבלנות, לאדם או לבורא.
כן.
תלמיד: אבל הוא ראשון והוא אחרון, בטוח שלבורא יש יותר סבלנות מהאדם.
מה השאלה?
תלמיד: זה נראה שלבורא יש יותר סבלנות.
כן, זה ברור.
תלמיד: אז מה יש לבדוק?
יש לבדוק עד כמה רצון הנברא מסודר עם רצון הבורא.
תלמיד: האם בעזרת ההסתרה הוא עוזר לנו לפתח רצון אליו?
כן.
תלמיד: אז מצד אחד אנחנו שמחים בהסתרה כי היא מגדלת אותנו, ומצד אחר אנחנו לא מוותרים על גילוי הבורא. יש פה משהו שהוא מורכב משני הצדדים.
כן.
תלמיד: האם זו העבודה של האדם עם ההסתרה?
כן.
שאלה: שאלה פשוטה מאוד אבל ללא מוצא. אלופו של עולם, הוא אלוף העולם בהסתרות שלו, ואנחנו לא יכולים לתאר את כל הפרטים שהוא מסתתר בהם, לא יכולים להרגיש. כמו שאנחנו קוראים אנחנו צריכים רק להסתיר את עצמינו, את התועלת העצמית, כי בזה אנחנו עושים משהו להידמות אליו בעניין של ההסתרה.
כן.
תלמיד: איך אפשר להתקדם בלהסתיר תועלת עצמית? איך אנחנו יכולים לעשות צעד אחד נוסף בכיוון הזה?
זה מה שאנחנו משיגים על ידי הדבקות. אין לנו שום אפשרות לעשות את זה בצורה אחרת.
תלמיד: דבקות בינינו?
לא, בבורא.
תלמיד: זה כבר מעבר לתועלת עצמית.
ודאי. אתה רוצה להגיע למצב שיהיה לך ברור שאתה עושה את זה על מנת להשפיע.
שאלה: האם בניסיונות לקבל עול מלכות שמיים, לקבל את ההסתרה כהזדמנות להתקדמות, יש הרגל נעשה טבע שני, או שתמיד הבורא מנתק את האדם ונותן לו אופציה שלמה לבחירה?
לא, הבורא לא מנקה את הצורות הקודמות, אלא יש כאן אחד על ידי השני, הוא מוסיף.
תלמיד: כשהאדם מזהה שהבורא שם עליו כרגע הסתרה ומרחיק אותו, אז הוא אמור אוטומטית לפעול כלפי השפעה לקבוצה. האם זה משהו שאפשר לעבוד עליו ונהיה הרגל כטבע שני?
כן.
שאלה: בעניין ההסתרה. האדם צריך לקבל את ההסתרה, להסכים עם ההסתרה. האם בזה שאני מסכים עם ההסתרה אני פותח אותה? מה האדם רוצה לגלות אם כל העבודה שלו היא לקבל את ההסתרה? מהי הדרישה שהיא תתגלה?
הדרישה היא דרך ההסתרה לגלות את הבורא.
תלמיד: מה זה לגלות את הבורא?
לגלות את הבורא זה נקרא לגלות את מקור החיים.
תלמיד: האדם נמצא בדרך שמביאה אותו אל מקור החיים, והוא מאמין בצדקת הדרך, באמונת החכמים, ויש לו את כל האמצעים. הוא נמצא בשלב שבו אומרים לו המקובלים, אותם החכמים שמביאים אותו למקור החיים, שכדי להגיע לשם הוא צריך לקבל את ההסתרה לגמרי ולהסכים לעבוד בבחינת אחוריים. כמו שהוא כותב ב"שמעתי", שאם הוא לא מקבל עליו אחוריים כאילו זה גילוי פנים, אז לא יהיה אף פעם גילוי פנים, צריך לעבוד בהסתרה כאילו זה גילוי. זה מה שהבנתי עד עכשיו, האם זה נכון?
כן.
תלמיד: מהמצב הזה, מה האדם רוצה שיתגלה? למה שיתגלה משהו? הוא אומר שהוא צריך להיות בבחינת השפעה, ומבחינתי, אם הבורא רוצה שאני אעבוד באחוריים עד סוף ימיי, אז אני מסכים, וגם שלחברים יהיה גילוי, שיהיה להם מה שהם רוצים. אבל מה צריך להיפתח לאדם עצמו, להתגלות לו מעבר לזה?
לאדם צריכה להתגלות המערכת הכללית, שהוא וכל החברים שלו ובכלל כל האנושות נמצאים בתהליך שחייבים לגלות נטייה לבורא.
תלמיד: הסוגיה היא פה איך לייצר כל הזמן את התנועה המנוגדת הזאת. מצד אחד אנחנו רוצים להיות בפלירט הזה של ההסתרה כל הזמן, כי זה מה שבונה את הרצון, זה מה שמפתח אותנו, זה המקום לעבודה, זה המקום באמת להראות שראויים. מצד אחר חייבים להגיע לגילוי, שהכול יהיה ברור, שהאדם ירגיש את כל המערכת מקצה העולם ועד סופו. איך ליישב את שתי התנועות האלה?
על ידי השגת הדבקות.
תלמיד: אני מניח שבדבקות זה מתיישב. אבל לפני זה בעבודה, איך אדם מייצב את עצמו שמצד אחד אני מסכים לכל מה שאתה נותן לי כי זו בחינת הסתרה ואחוריים, מצד שני אני חייב גילוי עכשיו? איך לייצב את זה מבחינה פנימית? האם האדם יכול להיות בזה במקביל?
אדם יכול להיות בקשר הזה בתנאי שהוא רוצה להידבק בבורא ללא שום תנאים.
תלמיד: יש לי שלט מעל המיטה שכתוב בו להיות מסוגל להמשיך הלאה שוב ושוב ובלב שמח. והרעיון הזה ששמעתי ממך הרבה פעמים, "תמשיך תמשיך", הוא שהרצון יגיע באמת לדבקות ומתוך זה מגיעה התמדה. מהתמדה בדרך מגיעה מסירות, מגיע כוח עוז, מגיעה אמונה, מגיעים המון דברים ואפילו מגיעה ההבנה שעל כל דבר, לפחות על כל דבר טוב אתה צריך לשלם, והיופי הוא שיש לנו עשירייה, אז ההכללה היא לא אישית היא כללית. ואז להיות מסוגל להמשיך הלאה שוב ושוב ובלב שמח, זאת הגישה שלי.
תצליח.
שאלה: הבנתי שנקודת המפתח בכל השיעור הזה זה להיות דבוקים בהסתרה, זו נקודה שהיא מאוד מנוגדת למי שאנחנו בצורה טבעית. איך אנחנו עכשיו יכולים להיות דבוקים בהסתרה, זו נקודת ההשתוקקות וזה נראה מאוד בלתי אפשרי, איך עושים את זה?
על ידי התפילה.
תלמיד: זאת בדיוק נקודת ההשתוקקות להיות כל הזמן בתפילה.
כן.
תלמיד: מאיפה לוקחים כוחות להיות כל הזמן במגמה הזאת.
אין כאן הרבה אפשרויות, רק כל הזמן לפנות לבורא ולבקש ממנו כוחות להיות בחברה.
תלמיד: האם יש תרומה לזה שנעשה את זה ביחד כתרגיל משותף ואז יהיה לנו יותר כוח לעשות את זה?
ודאי שזה אפשרי וצריך להביא לאיזה תוצאה.
שאלה: גילוי ההסתרה בא מהבורא, אבל הוא בעצם מגלה לנו את חוסר השתוות הצורה שלנו איתו, זה נכון?
נגיד.
תלמיד: זאת אומרת אנחנו אומרים כל הזמן הבורא מסתיר את עצמו, מאחורי חוסר השתוות הצורה שלנו איתו?
כן.
תלמיד: והסכמה עם ההסתרה הזו ההסכמה או ההודיה על זה שהוא מגלה לנו את עצמנו.
כן.
תלמיד: זה לא שהוא בכוונה מסתיר הוא רוצה להתגלות.
כן.
תלמיד: יש על ההסתרה מה לבקש, הנברא צריך לבקש שהוא יתוקן?
כן.
תלמיד: נשמע מתוך השיחה שהסתרה זה דבר שרוצים אותו, רוצים את המסתיר לא את ההסתרה?
כן.
שאלה: אם אני מבין את הסיכום, האדם צריך להסכים שהבורא יישאר נסתר מהרצון לקבל שלו, אפילו לרצות שזה יהיה המצב, אבל כן לדרוש, לצפות שהבורא יתגלה לרצון להשפיע שלו, זה בערך הסיכום?
כן.
תלמיד: ובשביל לבנות בנו את היחס הנכון, הבורא משחק איתנו במחבואים. כשילד משחק מחבואים עם האבא אז האבא מחפש אותו במקום אחד ולא מוצא, מחפש במקום שני לא מוצא, וככה מתנהל המשחק. האבא בהתחלה מתחבא כך שקל למצוא אותו, ואחרי זה מתחבא במקום שיותר ויותר קשה למצוא. איך אנחנו משחקים את המשחק הזה עם הבורא?
אני שאלתי, ואתה בדרך כלל לפי ההרגל שלך מעביר בחזרה את השאלה אליי.
תלמיד: אני מנסה לשאול מה המקומות שבהם מחפשים את הבורא?
המקומות איפה שהאדם מלכתחילה מרגיש שהוא רוצה לברר את היחס החדש לבורא.
תלמיד: מקום אחד נגיד זה העשירייה, הלימוד, כל החיים שלי, כל המקומות האלה, או רק בחלק?
כן, במקומות האלה בדרך כלל.
שאלה: יש לפניי עכשיו תשעה חברים, מה זה נקרא תפילה שלמה? כל אחד נראה לי בצורה אחרת.
אבל יש לכם נושא אחד, אתם צריכים להתכלל באותו נושא.
תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו צריכים להתכלל באותו נושא?
שרוצים להתחבר על פני נושא אחד, על פני יחס אחד לבורא.
תלמיד: ואת זה איך אנחנו עושים?
יש כאן מוזיקאים שלנו. שיגידו לנו איך אנחנו מבצעים בניגון יחס למשהו.8 אז בכל התהליך המלודי אנחנו משייכים לאותה מטרה. זה מה שאנחנו מתכוונים לעשות בעבודה שלנו.
תלמיד: יש על זה באמת תיאוריות שלמות, איך המוזיקאים הקלאסיים, כל המוזיקה הקלאסית נוצרה ממצב כזה שהם עושים איתנו כל הזמן סיבובים, סיבובים, סיבובים, הם אף פעם לא נותנים לנו את אקורד הסיום, הקתרזיס המצופה אפילו יש על זה כל מיני בדיחות שכאילו היצירה הכי טובה בעולם הייתה אמורה להיות "טאדאם" כאילו אקורד סיום ישר מההתחלה ובזה נגמרת היצירה. אבל כל ההשתוקקות, כל הסיבובים מאחורי זה, בכל מיני סולמות שהם עוקפים הם אפילו דיסוננסים ולא נעימים, הם ככל שהמלחין הוא יותר גדול, יותר מכובד, הוא כאילו סוחב את השומע לאיזו הרפתקה כזאת ואז אקורד הסיום, הגילוי, הקתרזיס של הסוף, הוא הרבה יותר גדול. וזה ממש כמו הדרך שלנו שדווקא מתוך זה שאנחנו כן רוצים לגלות וכן מכבדים את ההסתרה, שרק על פניה אנחנו יכולים מתוך הסיבובים שהבורא עושה לנו, לגלות את הסיום ההרמוני, המז'ורי, השמח שבסוף. אז זה באמת נקודה יפה.
טוב.
שאלה: אנחנו תיכף נצא לחיים היומיומיים שלנו, ושמעתי בשיעור שכדי להיות מסוגלים להישאר מחוברים למה ששמענו היום, אנחנו צריכים להתפעל מהלימוד ומהחברים, מה יאפשר לנו להתפעל מהחברים כדי שזה יחזיק במהלך היום?
הבורא הביא אותנו לקבוצה אחת שבה הוא נתן מקום לכל אחד, ובקשר בינינו הנכון הוא רואה סיכום של כל העבודה שלו בקבוצה שלו. לכן אנחנו צריכים להשתדל לקבל את הקבוצה בצורה נכונה. אין לי כאן יותר מה להגיד.
תלמיד: לפעמים נראה שאנחנו בקלות מתרשמים מדברים שליליים או מכסף או ממלחמה, מה יעזור לנו להתרשם מהתורה, ממהות החיים, מהדברים המהותיים בחיים ולא מהדברים השוליים בחיים?
זה הכול תלוי עד כמה אנחנו שקועים בזה, עד כמה אנחנו רוצים לבדוק מה זה נקרא חיים, חיבור החיים.
(סוף השיעור)
-
"אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩