סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "הכול מושג בכוח התפילה", שיעור 4
7 de mar. de 2021
לכל השיעורים בסדרה: הכל מושג בכוח התפילה 03/2021
שיעור בוקר 07.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא – הכול מושג בכוח התפילה
קטעים נבחרים מן המקורות
מה זה נקרא "הכול" מושג בכוח התפילה? באמת הכול, אין שום דבר שאנחנו רוצים להשיג שאנחנו יכולים להשיג בלי בקשה, בלי שאנחנו משכנעים את הבורא. צריכים לשכנע אותו בזה שאנחנו כן צריכים, ואז אנחנו מקבלים ממנו. גם כוח קבלה, גם כוח השפעה, גם כוונות, הכול אפשר לקבל ממנו רק אם אנחנו יודעים איך לבקש, יודעים מה לבקש, ואז אנחנו מקבלים. ובלי הבקשה, בלי לפתח בנו חיסרון אנחנו לא מסוגלים לקבל שום דבר חוץ מההתעוררות הראשונה, שהוא מעורר אותנו כדי שאנחנו כן נחפש מה באמת אנחנו צריכים לרצות, ושאנחנו נפתח את החיסרון עד כדי כך שנחייב אותו בחיסרון שלנו, שהוא יתן לנו את החיסרון עצמו גם כן ומילוי.
הבורא הוא יוצר אור ובורא את החושך, זאת אומרת שני הכוחות שבבריאה, כוח הרצון וכוח המילוי, הכול נמצא בו. ואז מה יש לנו לעשות, רק לבקש. וגם התחלה לכוח הבקשה, לכוח החיסרון, גם כן אנחנו מקבלים ממנו זאת הנקודה שבלב, שיש לנו רצון לבורא, לגלות אותו, לכוח להשפיע, וכל אחד מאיתנו מרגיש שיש משהו שמושך אותו קדימה, למשהו שכנראה נקרא רוחניות. וכך הבורא סידר לנו את ההתחלה.
אבל תחילת החיסרון הזה שנקרא "נקודה שבלב", לא מספיק כדי להתקדם. להתקדם אנחנו יכולים אך ורק על ידי זה שאנחנו נפַתח מנקודת החיסרון שקיבלנו ממנו את החיסרון לעצמו. זאת אומרת, נתחיל בינינו להתקשר ולחמם זה את זה כדי להגדיל את החיסרון בכל אחד ובכולנו יחד. זה כמו שאנחנו רואים אצל ילדים, גם לא אצל ילדים גם אצל אנשים גדולים, שהם הולכים ומסתכלים זה על זה, או בחלונות ראווה או בין אנשים אחרים על מה שיש לכולם ואז הם נדלקים גם כן, "אני רוצה את זה", ואז הם מוכנים לעשות הכול כדי להשיג את הדברים האלו.
זאת אומרת, בסך הכול את החסרונות בכל דבר, גם בעולם הזה וגם בעולם הרוחני אנחנו רוכשים מהזולת, "איש את רעהו יעזורו", דווקא בזה שאנחנו נלמד מהחסרונות של השני. וכאן בחכמת הקבלה שאנחנו יודעים שאין לנו חיסרון להשפעה, אין מאיפה שיהיה, יש לנו רצון לקבל, רצון לקבל רוחניות כביכול קיים, זה נקרא "נקודה שבלב", ואז אנחנו צריכים לקבל אחד מהשני. ואז על ידי קנאה, תאווה וכבוד אנחנו רוכשים את החיסרון לרוחניות.
כמו ילדים קטנים, כמו נשים שמסתכלות על הלבוש זו של זו, וגם גברים שמסתכלים על איזה אוטו, איזה משהו שיש לשני, כל אחד לפי הטבע שלו, אבל אנחנו כך מגדילים את החיסרון. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו יכולים להגדיל את החסרונות שלנו על ידי האחרים. ואם אנחנו נכנסים לסביבה מיוחדת אז אנחנו לומדים מהסביבה, מה כדאי לרצות ומה לעשות כדי להגדיל את החיסרון עוד יותר ועוד יותר, בזה תלויה הבחירה שבסביבה. שהבורא מביא אותנו לגורל הטוב, לסביבה הנכונה במקרה כביכול, שאנחנו בעצמנו לא יודעים איך, אבל אנחנו פתאום מגלים את עצמנו שנמצאים בסביבה, והסביבה הזאת היא ממש בנויה בצורה כזאת שאנחנו יכולים לקבל ממנה את החיסרון הנכון.
אבל עד כמה לקבל חיסרון נכון? רק שאנחנו נרגיש שאנחנו כן רוצים חיסרון רוחני, שרוחניות זה טוב, שכדאי יותר ממה [שהרגשנו] כשהגענו קודם. כי קודם כשהגענו אז חשבנו לפני שנכנסנו לסביבה שרוצים משהו, אבל מה בדיוק לא ידוע, ובסביבה אנחנו כן מתחילים לייצב את החיסרון הנכון.
וכאן ישנה עוד שאלה. כשאנחנו מקבלים חיסרון מהסביבה זה עדיין לא חיסרון שלנו, זה לא אותו חיסרון שאנחנו יכולים לקבל עליו מילוי רוחני, אלא מקבלים את החיסרון מהסביבה ברצון לקבל שלנו, והרצון לקבל שלנו הוא עדיין אגואיסטי. ולכן אנחנו כביכול פונים לבורא, כביכול רוצים לקבל משהו, אבל זה הכול עדיין נמצא במישור של האגו, בתוך רצון לקבל.
איך אנחנו מתקנים את הנטייה שלנו לרצון החדש, שזה יהיה רצון לא למילוי האגואיסטי אלא באמת למילוי הרוחני, להשפעה, לרצון דלהשפיע ולמילוי להשפיע? זה מגיע אך ורק אם אנחנו אחרי שנמצאים זמן מה בחברה שמעוררת בנו חסרונות לרוחניות, שמגדילה לנו חשיבות ברוחניות, שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד אנחנו מגלים שיש לנו באמת רצון לרוחניות, ואז אנחנו מתחילים להבין, זה לא מיד, מתחילים להבין שרצון רוחני גם אותו אנחנו צריכים לקבל מהבורא. ורק בתנאי שאנחנו מבקשים ממנו, "תן לי רצון להשפיע", "אני רוצה להיות בהשפעה".
ואפילו שאין לי רצון לזה ממש כי אני בנוי בצורה הפוכה, אבל זה שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד, שאני מסתובב עם החברים, מסתכל על אנשים אחרים, אני אולי רואה פה ושם שישנם אנשים שהם כן נמצאים בקשר עם רוחניות, שיש להם נטייה ואפילו איזה מגע עם הכוח העליון, על ידי זה אני מתחיל לראות שהבורא לא סתם שלח לי כאלו אירועים, מקרים, שאני רואה שישנם אנשים שנמצאים ברוחניות, שאני רוצה גם כן להגיע. ואז אם אני מגדיל את הרצון הזה, לא בורח, לא מדכא אותו, אז אני מגיע למצב שאין לי ברירה אלא אני צריך להתפלל לבורא שיתן לי את הרצון. זה נקרא להתפלל לחיסרון ללא חיסרון.
וכך אנחנו מגלים לאט לאט חוסר להשפעה וגם כן כוחות השפעה. הבורא נותן לנו אותם טיפין טיפין, ממש במידה קטנה מאוד, אבל אנחנו מתחילים להרגיש בזה איזה יחס לזה, שיש רצון לקבל ויש נטייה להשפעה. שאמנם היא עדיין לא שולטת בי אבל אני יכול להגדיל אותה ולהימשך אחריה.
וכך אנחנו יותר ויותר מגדילים את התפילה שלנו לבורא, "תן לנו כוח להשפיע", "תן לנו כוח תפילה", "תן לנו כוח השפעה", "אני רוצה את הכוח הזה". "כמו שנתת לי כוח קבלה, רצון לקבל, אני רוצה שיהיה לי גם כן רצון להשפיע". ולזה אני מפעיל את התפילה שלי.
אמנם זו לא כל כך תפילה חזקה, כי החיסרון לזה לא נמצא בי בצורה חזקה, אבל עוד פעם ועוד פעם שאני מבקש ומבקש ומבקש, על ידי זה כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ואני באמת מתחיל להרגיש שזה מה שחסר לי. וכמו שתמיד ביקשתי מהבורא מילויים מכוח הקבלה, עכשיו אני מבקש שיהיה לי מילוי אחר, רצון להשפיע, כוח להשפיע. אני רוצה שיהיה לי דבר כזה, שאני ארגיש שאני יוצא מעצמי ורוצה למלא את הזולת, ואין לי מאיפה לקבל את זה רק מהבורא.
שאלה: מה זה חיסרון להשפעה, איך לתאר אותו, הרצון לקבל רוצה לקבל לתוכו, אז האם הרצון להשפיע זה לקבל לתוך החברים?
יש לך נקודה שבלב משבירת אדם הראשון, זאת אומרת, יש לנו תחילת הכלי דהשפעה, אבל התחילה הזו של הכלי דהשפעה, החיסרון הזה הוא רק נקודה, לכן אני יכול כבר לבנות ממנה יחס להשפעה, יחס לבורא בזה שאבקש ממנו, אני אבקש "תן לי כוח להשפיע, תן לי הרגשה שחסר לי הכוח להשפיע, שיהיה לי רצון להשפיע". אני בעצם מבקש מהבורא את מה שהוא, שיהיה לי "חלק אלוה ממעל". כך אנחנו צריכים להתחיל לפתח בנו את היחס לזה.
תלמיד: מה עדיף, לבקש רצון להשפיע שאין לנו או ישר לבקש עבור החברים?
העניין הוא שצריכים לפתח את הדברים האלה בהדרגה, זה דבר אחד. דבר שני, אני צריך להגיע למצב שאני לא סתם מתפלל לחיסרון כשאין חיסרון, [אם כי] גם זה נכון, אבל בעצם אני כבר מדבר על כך שאני מגלה שבאמת חסר לי רצון להשפיע, ואני לא יודע מאיפה לקחת אותו. אני מסתכל על כולם, על אלו ועל אלו ונראה לי שהם כבר נמצאים בהשפעה במשהו, אני מסתכל על עצמי, [ורואה] כמה זמן וכוחות כבר שרפתי ולא הגעתי לכלום, זה גם חשבון. ואני מסתכל על הקבוצה ועל האנושות שאני חייב להם וגם זה מעורר אותי. ואז יוצא שאני פונה לבורא ויש לי עם מה לפנות, אני נמצא כאן בכמה נקודות חזקות, מצד אחד הוא ברא אותי, נתן לי איזה חיסרון להשפעה שנקרא "נקודה שבלב", ולפי החיסרון הזה אני נמצא בקבוצת בני ברוך, אני עוד לא יודע בדיוק מה זה, אבל אני נמצא, יש לי בזה איזה עניין שאותו אני עוד צריך לברר.
אחר כך אני גם רואה שאין לי מאיפה לקבל כוח השפעה, אפילו חיסרון שיחסר לי כוח השפעה, חיסרון לחיסרון, גם אין לי, יש לי רק מקור אחד, הכוח העליון, הבורא, הוא המקור לכוח הרע, כמו שאמר "בראתי יצר הרע" והוא המקור לכוח הטוב, זה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". הוא המקור של שני הכוחות, כוח הרע וכוח הטוב, כוח קבלה וכוח השפעה, לכן אני תמיד צריך לפנות אליו. אין עוד שורש, מקור נוסף שאליו אני יכול לפנות, רק לאחד, ואז אנחנו פונים לבורא לקבל ממנו, כמו שנתן לנו רצון לקבל, שייתן לנו גם רצון להשפיע. אנחנו רואים שהכול מושג בכוח התפילה ולכן בכוח התפילה אנחנו משיגים גם את הרצון להשפיע, וכמו שהוא נתן לנו את הרצון לקבל, על פניו אנחנו יכולים לבקש את הרצון להשפיע. למה הוא עשה בנו רצון לקבל שעל פניו נפתח רצון להשפיע? כדי שנהיה עצמאיים ברוחניות, אנחנו רוכשים רוחניות מתוך, על פני הרצון לקבל שלנו, ויוצא שאנחנו כאילו בונים את הכלי, מגלים בזה את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", אנחנו בזה ממש בונים את עצמנו כעצמאים.
תלמיד: יוצא, שכשאנחנו פותחים בנו את הרצון לקבל ומבקשים את הרצון להשפיע בתפילה, אז אנחנו לא מקבלים כמענה את הרצון להשפיע, אלא איזה כלי.
כשאנחנו מבקשים ממנו את כוח ההשפעה, אנחנו מקבלים את כוח ההשפעה ואז כוח ההשפעה הזה הופך להיות כלי. זה תנאי לקבלת האור לגילוי הבורא. כך זה קורה.
שאלה: מהם היסודות הבסיסיים לבניית כלי חדש של השפעה?
היסודות הבסיסיים לבניית הכלי דהשפעה, זה שיש לנו רצון לקבל ואנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל הזה, שאנחנו חייבים להשיג את הרצון להשפיע. וכמו שעל הרצון לקבל, כתוב "בראתי יצר הרע", הוא מגיע מהבורא וכל פעם הוא מעורר בנו יותר ויותר את הרצון לקבל, אנחנו רואים בדרגה הגשמית איך כל האנושות מתפתחת כל הזמן, זה הבורא שמוסיף רצון לקבל, כך אנחנו צריכים לחייב אותו לפתח בנו רצון להשפיע. רק שאת הרצון להשפיע הוא מפתח בהתאם לחיסרון שלנו להשפעה.
יוצא, שהמקור לרצון להשפיע זה ודאי הוא, הוא המקור לכול, אבל זה בהקדם לחיסרון שלנו. לכן אנחנו בונים את עצמנו, בונים בתוכנו, ברצון לקבל רצון להשפיע, זה נקרא "אתם עשיתם אותי", כי החלק מהבורא שנכנס בתוך הרצון לקבל נקרא "אדם". ובתוך המערכת הזו דהשפעה שאנחנו בונים, אנחנו מגלים את הבורא וכל פעם יכולים להגדיל ולהגדיל אותו בנו. כמו שכתב רב זוסיא "כל יום יש לי בורא חדש".
שאלה: אנחנו שומעים שאסור לבקש לעצמי, אפילו לא לבקש השפעה בשביל עצמי. ועכשיו שומעים תן לי, תן לנו השפעה.
אפשר לבקש כוח השפעה. אין לנו שום אפשרות לבנות, לייצב בנו כוח השפעה, רצון להשפיע אם לא נקבל אותו מלמעלה, מהבורא, רק הוא מקור ההשפעה, הוא בעצם גם מקור הקבלה, אבל כוח הקבלה מגיע אלינו לפי מנוע הזמן, מגיע מתוך זה שכול הבריאה צריכה להתגלגל למטרה הסופית, לכן כוח הרע מתגלה כל הזמן, מיום ליום, מיום ליום. ודאי שגם את כל הדברים האלה הבורא הוא שמייצב ומכוון אותם נכון, וקובע שכך צריך להיות עם כל אחד ועם כולם יחד.
הכול מגיע ממנו, אבל כוח ההשפעה לא מגיע אלינו, אלא רק במידה מיוחדת כדי שנתחיל להבדיל, כמו שעד כה גילינו בעולם הזה שיש עוד כוח השפעה חוץ מכוח קבלה ורע לנו מפני שאין לנו כוח השפעה, ואנחנו צריכים להתחבר כדי שיהיה לנו יותר כוח השפעה, שנוכל לדרוש ממנו. ועכשיו אנחנו לומדים שלא חסר לנו כלום, חוץ מכוח השפעה, ולקבל אותו נוכל רק מהבורא, אנחנו צריכים לפנות לכוח הקבלה ולכוח ההשפעה, לכוח האחד לשניהם, שיוצר אור ובורא חושך, הכול, ולדרוש ממנו, לבקש, להתחנן, לבכות, בכול הצורות שאנחנו בדרך כלל מגלים את החיסרון שלנו, שאנחנו רוצים כוח השפעה, כי זה העיקר שאנחנו צריכים ממנו. לא חסר לנו כלום, חוץ מהכוח הזה.
תלמיד: נראה שכדי לא להתבלבל, יש להבין לשם מה לבקש את הכוחות האלה, לאיזה צורך. כלומר, לא בשביל עצמי, בשביל העשירייה או בשביל כל בני ברוך?
את זה אנחנו מבררים בינינו. על זה יש הרבה כתבים של המקובלים שאומרים לך כך תבקש, כך תבקש, את זה תעשה ואתה צריך לבצע, אתה צריך לקרוא, לרצות שיהיה לך אותו רצון שהם אומרים שצריך להיות. בשביל מה אנחנו לומדים את כתבי המקובלים? הם עברו את הדברים ומספרים לנו מה שייך לנו בכל תהליך ההתפתחות ואנחנו צריכים לממש את מה שהם אומרים. זה כמו כל תלמיד ההולך אחרי המורה, הם המורים שלנו.
תלמיד: נראה שישנה היררכיה ממני לעשירייה, מהעשירייה לבני ברוך, מבני ברוך לעולם, מהעולם לבורא. האם צריך להחזיק בתמונה הזאת כדי שיהיה איזה כיוון נכון?
בטח שיש לנו כל פעם הזדמנות, אפשרות, יכולת לבנות, לתאר לעצמנו את צורת הקשר בין הבורא לנבראים דרך בני ברוך, דרך המקובלים, אבל אנחנו צריכים כל פעם להתאים את זה לעצמנו.
אבל העיקר, צריכה להיות דרך שבסופה נגיע לתפילה, כי הכול מושג בכוח התפילה בלבד. אם מגיעים לתפילה, אז את כל הדרך עשינו נכון, זאת אומרת, צירפנו סיבות, תוצאות, כל מיני דברים "והנה מה שאני צריך, זה להתפלל לבורא, כי מה שאני רוצה להשיג, אני יכול להשיג רק בפנייה אליו, ולפי הבקשה שלי הוא יענה לי". רק בצורה כזאת אפשר להתקדם.
שאלה: למה אנחנו יכולים להגביר את כוח התפילה רק בתוך הסביבה, רק בתוך העשירייה?
כי אתם בעשירייה מבטלים כמה שאפשר את האגו אחד כלפי השני, ומוכנים להתחבר בזה שכל אחד מכם דורך על האגו שלו, מבטל אותו, ובמידת ביטול האגו, כשאתם מרגישים את עצמכם קצת יותר קרובים זה לזה, במידה הזו, שאתם קרובים זה לזה, אתם יכולים לפנות לבורא, כי כך ביטלתם את הרצון לקבל שלכם במשהו, ואז אתם יכולים לבקש מהבורא שייתן לכם רצון להשפיע, במידה שאני מבטל את הרצון לקבל שלי כלפי החברים. לכן לא יכולה להיות פנייה, בקשה, תפילה לבורא, אלא אם כן זו "תפילה בציבור" מה שנקרא, בעשירייה, במניין, כי אז אני מבטל את עצמי כלפי החברים, במידה הזו, אני פונה לבורא ואומר "ביטלתי את הרצון לקבל שלי, עכשיו תן לי בבקשה לאותו המקום שבו ביטלתי את הרצון לקבל שלי, רצון להשפיע". ודאי שהביטול שלי הוא גם אגואיסטי, ומה שאני רוצה לקבל רצון להשפיע, הוא גם אגואיסטי מצידי, אבל בכל זאת, אני עושה משהו כאן נגד הרצון, אז הבורא מסדר לי את כל הדברים האלה נכון.
שאלה: ענית עכשיו שאנחנו מבקשים מהבורא את מה שחסר לנו. מאיפה החיסרון להשפעה, מאיפה הוא מגיע? האם כאשר אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי עשירייה, החיסרון הזה מופיע?
חיסרון לכוח השפעה מגיע אלי מהרצון לקבל שלי, מהאגו שלי. אני מסתכל על החברים ונראה לי שהם כבר נמצאים בהשפעה, שהם כבר נמצאים ברוחניות במשהו, ואני עוד לא, ואז על ידי קנאה אני רוצה גם שיהיה לי כוח השפעה, שאני לא אהיה פחות מהם. לכן קנאה, תאווה וכבוד, שהן נטיות אגואיסטיות נטו, נטיות מאוד חזקות, קנאה, תאווה, וכבוד הם מוציאים את האדם מן העולם, זאת אומרת, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. איך זה יכול להיות? בדיוק ככה זה בנוי, שאני רוצה מה שיש לשני, שנראה לי שאין לי ויש לו. וכך אנחנו נתקדם.
תלמיד: אבל זה חיסרון לקבלה לא להשפעה, אני רוצה משהו לעצמי.
ודאי שלעצמי אני רוצה. רוחניות אני רוצה לעצמי, להשפיע אני רוצה לעצמי, זה נכון, ולאט לאט מזה מתחילים כבר תיקונים. ביסוד של כוח ההשפעה נמצא ודאי כוח הקבלה. אבל אחר כך, על ידי המאור המחזיר למוטב שאני מבקש, כי יש לי רשימו מהשבירה, לאט לאט מגיע אלי אור ומטפל בי, משנה לי את היוצרות, ואני מתחיל לרצות, להעריך את תכונת ההשפעה, שהיא מנותקת מהקבלה. וגם בזה אני רוצה, אני רוצה להתעלות, אני רוצה להיות בהשפעה, אני. אבל כך אנחנו כבר מתקדמים.
שאלה: האמת היא שאני מרגיש מאוד מרוחק מהרצון להשפיע, איך לבקש את זה מהבורא?
רק להיות מחובר לקבוצה, ובקבוצה תתחילו לשחק כמו ילדים קטנים שאתם כבר נמצאים בכוח השפעה, כדי להפעיל אחד את השני, לגרות את השני, לבנות בכל אחד ואחד קנאה. כך אתם תתקדמו. צריכים לשחק כלפי חברים שכבר יש לי רצון להשפיע, אני כבר נמצא במשהו בהשפעה. ועל ידי זה אתה תפעיל בהם קנאה, תאווה וכבוד, כבוד עצמי, שלאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב זה יתהפך לתכונות רוחניות.
שאלה: המקובלים אומרים שהבורא הוא נמצא בפנים, אבל כשאנחנו מתפללים אנחנו מרגישים שאנחנו פונים למשהו שנמצא מחוצה לנו. איך להתפלל בצורה נכונה לבורא שנמצא בפנים?
אתה יכול לתאר את הבורא שנמצא בפנים, בתוך העשירייה, שנמצא מחוצה לעשירייה, למעלה מהעשירייה, קרוב, רחוק, העיקר שתדע שיש מקור לשינוי הטבע שלך מקבלה להשפעה. המקור הזה הוא נמצא בכל מקום וממלא את הכול, ואתה צריך לפנות אליו שהוא ישנה אותך. ולא כל כך חשוב לי איך אתה מתאר אותו, באיזה מקום הוא נמצא. אין לו מקום, הוא בעצמו מקום. תקראו יותר מאמרים ואתם תראו איך יותר ויותר נכון לתאר את הבורא.
שאלה: מצד אחד לקמפוסים שלנו מגיעים תלמידים מאוד מוכנים, עם חיסרון מוכן. מצד שני יש לנו מידע שהמוני אנשים בגרוזיה שומעים אותך. איך הרצון להפצה כללית משתלב עם תפילה משותפת?
אני נותן לכם שיעורים ולפי השיעורים האלה אתם צריכים להתקדם. ואיך אתם מתארגנים ביניכם, איך מגיעים לתפילה משותפת אחת לכולם, זה אני לא יודע, אתם צריכים לדאוג לכל הדברים. אני רק נותן שיעור. מחוצה לשיעור אני לא נותן שום דבר, כל היתר זה עליכם. אתם צריכים לדעת שאני נתתי שיעור, גמרנו. מה שקורה אחרי זה, זה אתם צריכים לעבוד. יש כאן עבודה של אדם, של הקבוצה, העשירייה ושל כל הכלי העולמי. אתם צריכים להחזיק זה את זה ולבשל את השיעור ומה שאתם צריכים לעשות. אם אתם במשך היום עוסקים ביניכם איך לממש את השיעור, אתם תתקדמו. אם אתם חושבים על איזשהם דברים אחרים, לא תהיה שום התקדמות.
שאלה: האם ניתן להחשיב את הצורך לביטוי יצירתי לצורך להשפיע, או התחלה של הרצון להשפיע?
אין שום קשר בין נטייה לאמנות, בין ביטוי של האדם בכל מיני צורות אמנותיות, לרוחניות. זה לא רוחניות, לא במוסיקה, לא בציור, לא בריקוד ולא בשום צורה אחרת. זה הכול צורות אגואיסטיות שבהן אדם רוצה לבטא את עצמו, נקודה. אני לא רוצה לדבר על זה אפילו. אני לא רוצה לדבר על זה יותר כי אין בזה שום דבר רוחני. לא שאני שונא ולא שאני מזלזל בדברים כאלה, אבל זה אדם שמקבל דחף לבטא את עצמו בכל מיני צורות חיצוניות כאלו, לבטא את האגו שלו, את ההסתכלות שלו על החיים וכן הלאה.
לכן אמנם הוא עושה בזה אולי יצירות יפות מאוד, אבל סך הכול הוא בזה פולט החוצה את הנטיות האגואיסטיות שלו ולא יותר. אין בזה שום רוחניות. גמרנו עם זה, שיהיה ברור. ואנחנו רואים לפי כל אנשי התרבות, החינוך, עד כמה הם אגואיסטיים. אין בהם שום דבר שאפשר ללמוד מזה פעולות השפעה. אפילו שמציירים בדם שלהם וממש עובדים יום ולילה, זה כדי לבטא את עצמם ולא יותר. אגו גדול, זה מה שיש בהם.
שאלה: בקטע יש אמירה נפלאה שהתפילה היא קשר בין הכלי לאור, ואנחנו אמורים לשדר את התפילה לכיוון של הבורא, האור, ואנחנו לא יודעים את התדר. אנחנו גם נדרשים לעשות את זה באחישנה כנראה. איך מוצאים את התדר?
התדר הוא פשוט, הלוואי שיתפלל כל היום. זה התדר. זאת אומרת התדר שאיתו אתה פונה לבורא הוא מקסימום, אינסופי, כל הזמן.
שאלה: האם אנחנו בתוך העשירייה מגלים את ההסתרה ולפי זה הבורא בונה בנו את הכלי להשפיע?
כן. אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו רצון להשפיע. ובתוך הרצון להשפיע שאנחנו מפתחים על פני הרצון לקבל שלנו, אנחנו בונים את הפרצוף. רצון לקבל זה יסוד הפרצוף. עליו, כמה שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב, אנחנו בונים מחלק הרצון לקבל על מנת להשפיע ואז יש לנו פרצוף ובתוכו אנחנו מגלים אור פנימי, אור מקיף, את כל האורות האלו, שזה גילוי הבורא לנברא.
שאלה: אפשר להגיד שעל ידי קנאה וכבוד אני מגדיל את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע?
לא. על ידי קנאה, תאווה וכבוד אתה יכול להגדיל את הרצון לקבל שלך, גם על מנת להשפיע, אבל אנחנו עכשיו מדברים על זה שאני רוצה שיהיה לי רצון להשפיע, פשוט. אני רוצה שיהיה לי רצון להשפיע. ואיך אני קיבלתי את זה? מתוך קנאה, תאווה וכבוד. שאני נמצא בין החברים שנראה לי שיש להם רצון להשפיע ועדיין אין לי. ואז מאין ברירה אני פונה לבורא ומבקש ממנו, "תן לי בבקשה רצון להשפיע". מאיפה קיבלתי חיסרון להשפעה? מזה שאני נמצא בחברה נכונה והם מעוררים בי חיסרון להשפעה. כי אני רואה, נראה לי שיש להם ואין לי. הכול בצורה חוקית, חוקי הטבע הפשוטים שנמצאים לפנינו.
שאלה: ממה מגיעה קנאה שמולידה חיסרון ומכוונת אותנו לתפילה הנכונה?
תפילה מתעוררת בנו מתוך זה שאנחנו נמצאים בחברה נכונה. כמו ילדים שמקנאים זה בזה, שיש למישהו צעצוע ולי אין. כמו גדולים שמסתכלים, נשים שמסתכלות שיש לה איזה ביגוד ולי אין או גברים שמסתכלים שיש לו איזה אוטו ולי אין. קנאה זה יסוד של הרצון לקבל, שיש לו ואין לי, ואז אני מוכן לכל דבר. מתוך זה אנחנו מתקדמים. אנחנו נמצאים בתוך מערכת, מערכת הטבע, מערכת של חוקים. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו משתמשים בחוקים האלו.
שאלה: איך המשחק שלי בעשירייה בא לידי ביטוי, שאני כאילו נמצא בהשפעה כדי לעורר קנאה לרוחניות בחברים?
אני משתדל לקנא בהם. עד כמה שהם נראים לי אנשים שיותר גדולים ממני במשהו, בכל אחד יש משהו שאין לי, אז אני מתמלא בקנאה. והקנאה הזאת דוחפת אותי קדימה, שורפת אותי, זאת אש קנאה, ואני פונה לבורא ומבקש שיהיו לי גם כאלה תכונות. אני רוצה גם להגיע לכוח ההשפעה שיש בהם ואין לי, וכך אנחנו מתקדמים.
לכן כתוב "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם", מוציאים אותו מהעולם הגשמי ומכניסים אותו לעולם הרוחני.
תלמיד: זה מתבטא איכשהו בפעולות חיצוניות?
אנחנו צריכים להראות אחד לשני בתוך העשירייה שיש לי משהו. אני צריך להשתדל לגרות את החברים ולעורר בהם כוח קנאה למשהו. זה חובה. מצד אחד כל אחד צריך להיות מעוניין לראות בחברים איזו גדלות ומצד שני כל אחד צריך להשתדל בעצמו לעורר בחברים איזו קנאה. זו קנאה שמקדמת, זו קנאה שהיא בונה, לכן כתוב, "קנאת סופרים תרבה חכמה".
"סופרים" זה נקרא מי שסופר את המדרגות, את ההבחנות, אז האנשים שרוצים להתקדם למטרת הבריאה, שיש בהם קנאת סופרים, שהם סופרים את הקנאה כמה שיותר הם מגיעים למצב שהם רוכשים כלים לאור החכמה, "קנאת סופרים תרבה חכמה".
שאלה: קנאה תאווה וכבוד, איך עושים את זה בעשירייה? איך העשירייה מתפללת כל היום?
אתם חייבים היום לעסוק בזה שאתם מעוררים כל אחד בחברים קנאה, אתם חייבים, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", בזה אתם עוזרים לחברים להתקדם. עד כמה שהחבר יותר יקנא בנו הוא יותר יתקדם. הוא ירצה את מה שיש לנו ואין לו וכך נתקדם. אז החובה שלי לדאוג שהחברים יקנאו. שהם יראו שיש לי, כאילו שיש לי אפילו, שאין לי אבל אני משחק כאילו שיש לי, ואז לפי המצבים הרוחניים שאני משחק שכאילו יש לי, הם באמת ירצו את המצבים הרוחניים האלה ואז הם יבקשו מהבורא וירכשו ואז הם יהיו במצבים רוחניים כאלה ואז אני בעצמי כבר אקנא בהם.
אני מעורר בהם קנאה מהמצב הריק, שאין לי לרוחניות, הם רוכשים את הרוחניות על ידי הקנאה ואז אני באמת מקנא בהם. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", על ידי זה שכולנו נמצאים באפס אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להתחיל לקום ולטפס ולטפס לרוחניות. תחשבו איך עושים את זה כי בזה תלוי כל העתיד הרוחני שלכם.
תלמיד: נאמר שהעיקר להתפלל כל היום, מה זה נקרא "להתפלל כל היום"? איך התפילה בעשירייה עוזרת לנו להתפלל כל היום?
"הלוואי שיתפלל כל היום" זה שאני כל הזמן נמצא בבקשה לבורא לסדר לי כוח או חיסרון. אם לא כוח אז לפחות חיסרון להשפעה. ואיך אני אבקש חיסרון להשפעה? מתוך זה שאני רואה אותו בחברים. ומאיפה החיסרון שיש בחברים? אין בחברים, רק אנחנו משחקים זה כלפי זה ועל ידי זה איש את רעהו יעזורו, אנחנו מעוררים את החברים להשפעה למרות שאין לנו כוח השפעה ועל ידי זה מבקשים מהבורא והוא נותן לנו.
אתם חייבים אפילו לרשום את כל התהליך הזה. זה לא הרבה, אלה שניים שלושה שלבים, ואם אתם עומדים על זה אז אין בעיה, אתם מקבלים מלמעלה באמת כוחות שמייצבים אותם בהשפעה, אבל להיות בזה. ושוב, הכול מושג בכוח התפילה בלבד, בכוח הבקשה, אין לנו שום דבר אלא רק בתפילה לבורא. אבל מאיפה אני אקח חיסרון להתפלל לבורא? מהסביבה.
שאלה: על קנאה דיברנו לא מעט אבל מה לגבי תאווה וכבוד, מהי העבודה המיוחדת עם שתי ההבחנות האלו?
זה לא כל כך חשוב לנו עכשיו כי אנחנו נתבלבל. אנחנו נעבוד על זה, זה עוד לא עכשיו, אבל להבין שהעיקר זו קנאה, אש הקנאה זה הדבר הכי חשוב. ושוב, אנחנו נמצאים במצבים מאוד רגישים ומאוד חשובים שמהם ישנה כניסה לרוחניות. כשנכנס לרוחניות תהיה לנו כבר עבודה אחרת, יותר ברורה, יותר מכוונת. העיקר עכשיו זה לדייק במה שאנחנו מדברים.
אתם עברתם הרבה שיעורים ועכשיו אנחנו נמצאים בעצם בשלב האחרון, איך אנחנו בונים את התפילה, איך אנחנו מדייקים בתפילה כדי שתהיה מכוונת נכון, מאיזה תכונות אנחנו מרכיבים את התפילה כשאין לנו בעצם שום דבר מהרוחניות. איך אנחנו, מהתכונות האגואיסטיות, הארציות שלנו שאיתן נולדנו, איך אנחנו מרכיבים דווקא דחף, כיוון נכון לרוחניות.
מתוך המשחק של כמה אגואיסטים ביניהם אנחנו כן יכולים לכוון את עצמנו לרוחניות. מתוך זה שיש לנו רק רצון לקבל ולעצמנו בלבד אנחנו כן יכולים אפילו לחייב את הבורא שיעזור לנו ויכוון אותנו לעל מנת להשפיע.
זה פלא אבל תיראו איך שהוא ברא את זה, "בראתי יצר הרע", בצורה כזאת שבשילוב נכון בין הרצונות לקבל אנחנו יכולים להוציא מהרצון לקבל כיוון נכון להשפעה. תחשבו על זה יותר ויותר ותדונו בזה ותהיו בזה כל הזמן. לא לעזוב. אתם תיראו תוך כמה ימים שאתם כבר מרגישים, אתם בונים בתוככם את המקום הזה שבו אתם מבינים איך אתם עובדים עם כל הכלים דקבלה כדי בכל זאת לסדר אותם בצורה כזאת שהם יהיו מכוונים להשפעה.
זה קורה לנו אפילו בטכניקה, אנחנו משתמשים בדברים כאלה, שאנחנו לוקחים כל מיני תופעות מנוגדות זו מזו בעל מנת לקבל, ומהן אנחנו בונים יסודות שאיתם אנחנו יכולים לפנות לבורא, והבורא נותן לנו על זה כבר רצון להשפיע, כוונות דלהשפיע. רק צריכים לסדר נכון את היסודות שלנו, יוצרות נכונות.
זה דבר מאוד מיוחד איך אנחנו בונים על הבסיס של הרצון לקבל שהבורא ברא, אבל אנחנו בעצמנו מבררים, מבקשים. אנחנו בזה בונים את הכלי לגילוי הבורא, זה נקרא כבר "אתם עשיתם אותי". אני ממליץ מאוד לא לעזוב את הנקודה הזאת ולעמוד עליה כל הזמן.
שאלה: בנושא הקנאה אני רואה שככל שאני מדבר עם החברים אני מגלה שגם להם ישנה אותה בעיה. איך אנחנו יכולים באמת לשחק אם אני רוצה לתת משהו כדי לעורר קנאה אבל השני בכלל לא מתפעל מזה? יש חברים שיש להם את הכוח לשחק ויש כאלה שאין להם. מה זה בדיוק נושא הקנאה? איך אני יכול לגרום שזה יקרה?
זה רק סימן שאתה משחק ב"צדיק נסתר" ולא רוצה לגלות להם כל מיני ציורים כאלה שהם יקנאו. אתם צריכים לשחק, כל אחד משחק בזה שהוא גדול, ועל ידי זה כל אחד שמסתכל עליו רוצה להיות גדול באמת, וכשהוא באמת יבקש מהבורא כוח שיגדל אותו, אז אתה תסתכל עליו ואתה באמת תרצה להיות גדול כמוהו, ואז הוא יסתכל עליך וגם הוא ירצה, וכך כשכל אחד יגרה את השני, כך זה יקרה.
שאלה: לפני כמה ימים אמרת שאנחנו צריכים לדבר עם הבורא לפחות שתיים שלוש דקות ביום. האם זהו התרגיל של להיות בתפילה במשך היום? ואיך אנחנו צריכים להתייחס לבורא, כמו אדם שנמצא בינינו ואנחנו מתייחסים אליו? האם אתה יכול להסביר לנו את זה?
אתה מבין מה זה כוחות הטבע? כוחות הטבע, הבורא זה הכוח הכללי של הטבע שמהכוח הכללי הזה יוצאים כל הכוחות הפרטיים. אז יש מקור של כוח שהוא כוח בלבד בלי שמבטא את עצמו באיזו צורה קונקרטית אלא כוח. אתה פונה אליו שהוא כוח אחד יחיד ומיוחד, כמו שלמדנו מהרמב"ם, וממנו אנחנו מבקשים. מה מבקשים? מה שאנחנו רוצים, אפשר לבקש הכול כי הוא כוח אחד שבמציאות.
לא יכול להיות שיש לך איזה חיסרון שאין בו מילוי, כי דווקא אתה כולך בנוי ממנו. ולכן כל המחשבות, כל הרצונות, הכי טובים והכי גרועים לא חשוב איזה, המקור של כולם בו ועליך רק לסדר מה שהוא עשה בך, רצונות, מחשבות, כיוונים למיניהם, מה אתה רוצה ועל מה אתה מסתכל ואיך אתה מברר. אתה צריך את כל מה שקיבלת ממנו לסדר נכון כדי לחזור אליו. והוא עוזר לך בזה שאם אתה לא חוזר אליו אתה מרגיש רע, וכשאתה חוזר אליו, אמנם זה לא פשוט, זה דורש מאמצים, אבל יהיה לך טוב. וזו כל הדרך שלנו, כל העבודה.
שאלה: איפה בטקסטים הקבליים כתוב על משחק?
איפה אצל מקובלים אפשר לקרוא על המשחק? כתוב ש"כל הבריאה זה משחק", שהבורא משחק עם לוויתן. "לוויתן" זה נקרא כל הרצון לקבל שהוא ברא. הוא ברא רצון לקבל, הפוך מעצמו, מהרצון להשפיע, ומשחק עימו. משחק עימו זה עם כל הבריאה מההתחלה ועד גמר התיקון, עד שהרצון לקבל שהוא ברא גם יהפוך להיות כמו רצון להשפיע, שיהיה דומה לגמרי לבורא.
על זה כתוב בהרבה מקומות, רב"ש כותב בכל מאמר ומאמר שלו, נותן איזה דוגמאות, נותן איזה תרגילים, אבל מספיק לכם שאתם ממש משחקים בזה בעצמכם. תתחילו לייצב מצבים שאתם כמו בתיאטרון משחקים אחד כלפי השני, שאתם רוצים להזמין בתוך החבר קנאה, שהוא ירצה להיות כמוכם. תראו להם, לחברים, איך אתם אוהבים זה את זה, איך אתם דואגים זה לזה, לא בצורה מופרזת, אלא כמו שחקן שמשחק כאילו שזה יפה, כאילו שזה בחיים, ואז בזה אתה מעורר את החבר. כשאתה מעורר את החבר אתה מתחיל לראות אותו למחרת אחרת, שהבחור הזה גדל, הוא כבר אחר, זה מביא לך קנאה. על ידי קנאה אתה רוצה להיות כמוהו וכן הלאה.
מה שחסר לנו זה גם להראות דוגמה אחד לשני שאנחנו מבקשים מהבורא, שאנחנו פונים לבורא. אז אנחנו צריכים באיזה רמזים, בדיבורים בינינו, לדבר כך שאנחנו פונים לבורא "אני נמצא בתפילה". אפילו תגיד ככה לחברים, כשהם אומרים נניח "בוא נתקשר בשעה ארבע אחד לשני", אתה תגיד "אני לא יכול כי בשעה ארבע אני מתפלל". אתה מבין איזו מכה זו כשאתה שומע דבר כזה. סתם כאלו דברים, תנסו. העיקר שאתם תרצו לעורר את השני כמו שאתם עושים את זה עם הילדים. מי שיש לו ילדים קטנים יודע שהוא צריך לפעמים לשחק איתם כך.
שאלה: אני עדיין לא מבין איך אפשר לעבוד על רצון להשפיע על פני רצון לקבל? האם אתה יכול להרחיב על זה בבקשה?
נקרא בבקשה את קטע מספר 12.
קריין: כותב הרב"ש:
"העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו."
זהו, זאת אומרת מה אנחנו מבקשים מהבורא? לא חסר לי רצון להשפיע, ואני יודע שלא חסר לי, אבל אני מבקש ממך שאתה תיתן לי חיסרון שיחסר לי רצון להשפיע. תן לי כזה חיסרון, אני רוצה להיות בזה.
כשיחסר לי רצון להשפיע, אז אני אעבוד לפי החיסרון הזה. אני אחפש איפה אני יכול למצוא כוח השפעה. רצון להשפיע, כוח השפעה, סיבה לזה, כל מיני דברים, אני מבקש את זה מהבורא. אני בעצמי לא יודע איך הוא מסדר את זה, אני בעצמי לא יודע מה יצא לי מזה, אני רק יודע שרצון להשפיע זה בורא ולכן אני מבקש ממנו שייתן לי גם רצון להשפיע, שזה הטבע שלו.
אני רוצה שיהיה בי "חלק אלוה ממעל" מה שנקרא, חלק מהבורא. איך הוא מוסר לי את זה? זה לא חשוב לי, אני לא יודע. איך אני אקבל את זה? אני גם לא יודע. אלא שיהיה, אני רוצה. כשאני עושה את זה, אני לא עושה מעצמי צדיק נסתר שאני מבקש מהבורא. אני רוצה להראות את זה לקבוצה, ואז בקבוצה מתחילים לראות שאני מבקש מהבורא רצון להשפיע.
אפילו כשאנחנו בונים כזאת תפילה, כותבים יחד, לכל אחד יש מחשב, עושים דף משותף וכל אחד כותב בדף הזה באיזו צורה שלו שהוא מבקש מהבורא שייתן לו כוח השפעה, רצון להשפיע, כבר אנחנו רואים באיזה סגנון כל אחד מבקש וכך אנחנו מתקדמים. ואז אנחנו בוחנים את עצמנו, אנחנו קיבלנו בחזרה מהבורא רצון להשפיע או לא, או שאנחנו רק התקדמנו מבחינת ההבנה, שיותר מבינים בכל התהליך הזה וכך נתקדם.
אומר רב"ש כך, "העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא ע"י תפלה,"1 זאת אומרת, להשיג חיסרון להשפיע זה רק על ידי התפילה. אני פונה לבורא ומבקש "תן לי רצון להשפיע, שיחסר לי להשפיע", וכשאני משפיע אני כבר מרגיש שאני מתמלא כי אני מממש את הרצון להשפיע שלי.
כמו שלאימא נגיד יש רצון טבעי לתת לתינוק אוכל ואז היא מרגישה שבעה, מילוי, כך גם אני רוצה שיהיה לי חיסרון להשפיע וכשאני משפיע אני מקבל מילוי לחיסרון שלי. רק לאימא זה בצורה גשמית אבל רואים את זה בדוגמה כזאת מלמעלה מהבורא, ואנחנו, שאין לנו את הרצון הזה, כשנקבל את הרצון להעניק לאחרים, למלא את האחרים, זה ביטוי של הרצון להשפיע, אז אנחנו נרגיש בזה מילוי, נרגיש מזה תענוג.
על התענוג הזה מדובר בחכמת הקבלה. שאנחנו צריכים להיות מלאים בתענוג מתוך ההשפעה. כמו שאישה ממלאה את התינוק והיא מרגישה בזה עד כמה היא מרוצה, שמחה, מלאה, שזה חשוב בשבילה יותר למלא אותו מאשר למלא את עצמה. זה כבר בא מהטבע, בוא נלמד מזה.
"נמצא, הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור."
(הרב"ש. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
אנחנו צריכים להגיע למצב שכל העולם יראה לי כילד הקטן שלי שאני רוצה למלא אותו, להאכיל אותו. כי באמת מה שכל אחד מאיתנו יכול לתת לעולם, אף אחד אחר לא יכול לתת. כך אנחנו קשורים, כך אנחנו נמצאים כמרכיבים את כל הכלי העולמי. הבורא נותן מילוי, רק אנחנו צריכים לתת חיסרון להעביר את המילוי הזה לאחרים. ואז כשאני ממלא את כל העולם באור ה' שעובר דרכי לכולם, זה נקרא השגת עולם אין סוף ללא שום גבול, ואז אני נמצא בדרגת הבורא שהוא בונה וממלא את העולם, גמר תיקון.
שאלה: קנאה נובעת מהאגו ואנחנו צריכים אותה כדי להתקדם, אז איך נשתמש בה בצורה חיובית?
באף דבר שהבורא ברא אין לא חיובי ולא שלילי אלא אם אתה משתמש בו בעולם התחתון זה שלילי ואם אתה משתמש בו בעולם העליון זה חיובי. אם זה על מנת לקבל אז כל התכונות הן שליליות כי אתה רוצה למלא את עצמך, אם אתה משתמש בעל מנת להשפיע, זאת אומרת בעולם העליון זה נקרא, אז אתה משתמש בהן בצורה חיובית. ובתכונות עצמן אין חיובי ואין שלילי. זה פשוט, כמו שאנחנו עכשיו לומדים "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם"2, מהעולם התחתון לעולם העליון.
אנחנו לא חשבנו אף פעם שקנאה, תאווה וכבוד זה משהו חיובי כי אנחנו נמצאים בעולם האגואיסטי, אבל אם אתה משתמש בתכונות האלה כדי לעלות מרמה אגואיסטית לרמה אלטרואיסטית, אתה ממש רואה עד כמה התכונות האלה הן תכונות נצחיות ושלמות. הכול תלוי בכוונה. או על מנת לקבל, העולם התחתון, או על מנת להשפיע, העולם העליון.
שאלה: מהם הדברים שבהם עלי לא לקנא בחברים, ואיך מעל כל זה לראות אותם כגדולים?
אני רוצה לקנא בחברים בכל דבר. בכל דבר. אחד חזק, שני גבוה, שלישי מוצלח בלקרוא יפה את המאמרים, רביעי מדייק יפה בזמנים, דואג לחברה, חמישי עושה כל מיני פעולות סביבנו כדי לסדר לנו מקום וכן הלאה. זאת אומרת, לכל אחד ואחד יש משהו שאין לשני. וכשאני מסתכל עליהם באמת מה שיש בזה, אין בזה, וההפך, אבל בסך הכול יש לי במה לקנא בכולם. על ידי זה הקשר שלי בהם.
וככול שנגדל יותר, אני אראה בהם דברים יותר גדולים, ואז הקנאה שלי תגדל, ולפי קנאה שלי בהם אני אגדל. לכן אני לא סוגר את העיניים שלי, אני רוצה לראות אותם גדולים. ועד כמה שאני נמצא בחברה שגדולה בעיניי, אני אגדל יותר. לכן אף אחד לא צריך להסתיר את עצמו מהאחרים. דווקא ההפך, שנהיה כמה שיותר מגולים, ובזה אתה נותן לחברים להתקדם ואתה תתקדם בעזרתם. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו"3.
שאלה: דיברת עכשיו על לבקש מהבורא, תן לי רצון להשפיע. האם יהיה נכון אם העשירייה דווקא בצורה כזאת עם אולטימאטום ובצורה קצרה תיצור תפילה ותדרוש כל היום "תן לנו רצון"?
כן יפה וטוב, כתוב "נצחוני בני", אנחנו מנצחים את הבורא. הבורא אומר אני נתתי להם רצון לקבל, והם דורשים ממני רצון להשפיע, ומנצחים אותי. הם אומרים אנחנו לא צריכים את הרצון לקבל אלא רק בתנאי שאנחנו יכולים להשתמש בו בעל מנת להשפיע, זה נקרא "נצחוני בני", וזו שמחה גדולה לבורא שאת זה אנחנו מבקשים.
שאלה: יש בירור שעולה אצלנו בעשירייה לא פעם, מצד אחד אנחנו צריכים לשחק בהשפעה, בהשגה עד כמה אנחנו באהבת חברים, ומצד שני אנחנו צריכים לברר מה חסר לנו כדי להגיע להשפעה, מה בדיוק אנחנו צריכים. איך עובדים עם שני הדברים האלה בצורה נכונה ביחד?
למה אתם לא יכולים להיות גם בזה וגם בזה יחד?
תלמיד: כי כשבאים לברר, אז אומרים "תשמעו אני מרגיש שכרגע לא חסר לי רוחניות", אנחנו כעשירייה, לא חסרה לנו רוחניות.
לאף אחד לא חסרה רוחניות. לאף אחד. גם לי לא חסרה רוחניות. לאף אחד. אין נברא שחסרה לו רוחניות, אין דבר כזה מצד הטבע. הבורא נתן לנו מצב שלא תחסר לנו רוחניות, אבל כשאנחנו יכולים לייצב כאלו יחסים בינינו שיחסר לנו מתוך קנאה, תאווה וכבוד. אבל מה פתאום שתחסר לי רוחניות? אין לי רצון כזה, כי מה זה תחסר? חוסר זה רצון, הבורא לא ברא רצון לרוחניות, ולכן ברור שזה לא חסר לי.
אבל כשאני נמצא בעשירייה, ואני לומד מהם, והם משחקים לפניי כאילו שיש להם משהו, ולי אין, מזה אני כבר לוקח יסוד לפנייה שלי לבורא ואומר לו, "תן לי בבקשה, אני רוצה שתחסר לי רוחניות, שיהיה לי רצון להשפעה". כי אני מסתכל על האחרים, להם יש, ולי אין, לכן אני מתחמם מזה. איפה הכבוד עצמי? האגו שלי בעצמו לא יכול להרגיע את עצמו, להישאר במשהו שיש לאחרים ואין לו. זה כמו שאומרים "תדקור לי עין אחת, אם אתה דוקר לו שתי עיניים", כך אנחנו בנויים. ולכן בכל התהליך הזה לתיקון הרצון לקבל שלנו, לתיקון הבריאה, אנחנו משתמשים בכוחות שנמצאים בו.
תלמיד: זה ברור, אז אני רק אדייק כדי לראות שהבנו נכון. זאת אומרת, אין בירור כזה בתוך העשירייה של מה חסר לנו. בתוך העשירייה אנחנו משחקים את המצב המושלם, והבירור הוא בתוך האדם, בצורה פרטית, כל אחד עושה את הבירור שלו, ואת הקנאה שלו? כי הרבה פעמים שומעים, תבררו ביחד מה חסר לכם, תדברו על זה.
חסר לנו רצון להשפיע, אבל לכל אחד במידה, באופן, בצורה משלו כי זה נובע מהנקודה שבלב, זה נובע משורש הנשמה, ולכל אחד יש שורש אחר. תתארו לעצמכם שאתם עשרה חברים, וכל אחד עכשיו מגלה את התכונה הטבעית שלו. התכונה הטבעית שלו זו ספירה בתוך הפרצוף הרוחני. אז אתה שייך נגיד למידת "חסד", הוא שייך למידת "תפארת", והוא למידת "יסוד", ועוד ועוד, ככה כל אחד. ואתם לגמרי שונים זה מזה, רק יש לכם מטרה אחת, להגיע בסך הכול בתמיכה הדדית זה בזה ל"כתר". בזה אתם דומים, זאת אומרת שאתם משתוקקים לבורא אחד.
תלמיד: כשאנחנו נפגשים, כל הספירות, ואנחנו צריכים לברר את המצב הרצוי כדי להוציא מתוכו פנייה כלפי המצב המצוי. איך אנחנו מבררים מה המצב שלנו עכשיו?
אתם מחברים את כל הרצונות שלכם כביכול לרצון אחד, מלכות, שיהיה כאילו חיסרון אחד, ושהרצון הזה, החיסרון הזה יהיה מכוון לבורא אחד. ואז כשאתם מחוברים בצורה כזאת איכשהו, הבורא מתחיל לעבוד. האור העליון שנמצא בכם מתחיל לעבוד עליכם ולחבר אתכם למערכת של הספירות, של הפרצוף. ואז אתם מתחילים לגלות שיש לכם רצון משותף, בורא משותף, שאתם משלימים זה את זה, ואתם נכללים זה מזה, אז כל אחד נכלל מחברו. יוצא לכם, שאמנם אתם נניח עשרה, אבל כל אחד נכלל מכולם, ואז יש לכם פרצוף שלם, ובזה אתם כבר מתחילים לגלות את תופעת הבורא, ממש את הרוחניות.
היום אנחנו נמצאים בשיעור האחרון מתוך סדרת השיעורים שרציתי להעביר לכם, הוא ממש חותם את כל התהליך שהתחלנו כבר לפני יותר משבועיים. בעיקר השיעור הזה.
קריין: קטע מספר 13 כותב הרב"ש.
"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו. אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע."
(הרב"ש. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)
שאלה: היום כביכול בפעם ראשונה שמעתי למה אני לא מצליח להעלות תפילה, כי אני לא מחבר את הרצון לקבל, וזה היה די ברור. וגם בקטעים 12-13 ברור שבן אדם צריך כביכול לבקש על עצמו, אבל אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לבקש על עצמנו, ואני צריך לבקש עבור חברים, ופה הכוח לקבל לא תומך בתפילה הזאת. איך זה?
אני צריך לבקש מהבורא שיהיה לי רצון להשפיע, כן אני צריך. לבקש רצון להשפיע, כל אחד יכול לבקש, וכל אחד מבקש את זה מהבורא, ומבקש על עצמו. אבל אחר כך כשיהיה לך כוח להשפיע, אז אתה תוכל להשפיע לאחרים.
שאלה: האם יש אחרי התפילה איזה שלב של דרישה? איך עוברים מתפילה לדרישה?
אני לא יודע איך להגיד לך, זה הכול פנייה לבורא בסך הכול. או בתפילה, או בדרישה, או דופקים בתשובה, זה לא חשוב, זו פנייה לבורא בכל מיני כאלו אופנים.
תלמיד: תפילה שמתקבלת זה "נצחוני בני"?
"נצחוני בני" זה מתוך התפילה שלנו, שאנחנו מגיעים למצב שהבורא חייב לענות, אנחנו מחייבים אותו. כל התפילה היא בעצם שאתה מחייב. כאילו אין לבורא רצון, אתה מכניס בו את הרצון שלך, שלפי הרצון הזה הוא יבנה לך את התגובה.
תלמיד: איך אנחנו יודעים שכשאנחנו מתפללים ביחד, אנחנו מגיעים למדרגה הזאת של תפילה שהיא מעומק הלב?
איך יודעים שזה מעומק הלב? שחוץ מזה אין כלום. חוץ ממה שאתה מבקש אתה לא יכול לדרוש שום דבר, רק זה ממלא אותך. הריקנות הזאת שאתה רוצה את זה דווקא לקבל, זה נקרא מעומק הלב. לב זה רצון.
שאלה: כשהתפילה מעוררת את הקנאה בין החברים, איך לא לתת לקנאה הזאת לבטא את עצמה בצורה אגואיסטית?
אנחנו צריכים להיות בקבוצה בשמירה אחד על השני. כשאנחנו מתקדמים לרוחניות, הקנאה הזאת היא לא על מנת שאני אראה עכשיו חבר פחוּת ממני, אלא מה שמקדם אותי זה שאני אראה אותו יותר גדול ממני. כשאני רוצה ללמוד, ועל זה רב"ש כותב, כשאדם נמצא בין החייטים או בין הסנדלרים, הוא לא נכנס ללמוד איזה מקצוע שילמד מהם לעשות מה בכך, איכשהו, אלא הוא רוצה להיכנס בין המומחים שילמדו אותו בצורה יפה איך לעשות את המקצוע. לכן אני רוצה להיות בין החברים שאני יכול לקחת מהם דוגמאות.
כל אחד צריך לבנות לעצמו כזאת קבוצה שהוא ירגיש שהוא נמצא בין הגדולים, כמו תינוק, והם מושכים אותו קדימה והם נותנים לו דוגמה. זה הכול תלוי בו איך הוא רוצה לראות אותם, ותלוי בהם עד כמה כל אחד משחק כלפי השני שהוא גדול. ואסור לנו להוריד אותם, חס ושלום, להתחיל לזלזל זה בזה, בזה אני ממש הורג את הרוחניות שלי, הורס את הדרך.
שאלה: לגבי עניית התפילה. מה ההבדל בין חיסרון להשפיע לכוונה להשפיע, ומה הכלים מעבירים ביניהם?
חיסרון זה כבר חיסרון דלהשפיע, שיש עליו כוונה דלהשפיע. חיסרון בעצמו זה סתם חיסרון, הוא יכול להיות לכל הכיוונים, הכוונה שעל החיסרון היא מייצבת אותו בסגנון מסוים.
שאלה: לגבי להתארגן לפני התפילה, אנחנו נתקלים בהרבה חברים שלא מצליחים להיצמד לפעולות שנהוגות בעשירייה ולא כי אין להם רצון, אלא מורגש שהם לא מסדרים את סדר היום נכון. איך אתה ממליץ לסדר את היום של אלו שמתקשים לארגן את היום לתפילה, לקשר עם העשירייה?
בן אדם שלא חושב בכל הזמן הפנוי על שיעור הבוקר שהוא עבר, אין לו עתיד רוחני. זה מה שאני אומר. כל רגע פנוי במשך היום הוא חייב לחזור על שיעור בוקר. ואני ממליץ לכם, אפילו שאתם קוראים עוד מאמרים, ועוד דנים, אני מציע לכם בכל זאת לחזור על שיעור בוקר, כי בלי זה אתם לא מתקדמים. כל השיעורים שאנחנו עוברים, אתם רואים, אנחנו אפילו לא לומדים שום דבר אחר, חוץ מאיך להתקדם ומיום ליום ללמוד איך יותר ויותר נכון להתקדם למטרה. ומי שלא עשה את הצעדים הקודמים ודאי שזה יחסר לו לשיעורים הבאים.
אז אני פשוט שוב מזכיר לכם. כי אחר כך פתאום תראו שאתם לא יודעים על מה מדובר, שאתם לא יודעים איך לסדר את עצמכם, או שאתם עושים את זה מעצמכם לא לפי המלצת מקובלים. אנחנו לוקחים כאן את הקטעים הכי הכי חשובים מכל החיבורים שלהם. אז בבקשה, להיות רציניים. שיעור בוקר הוא כולל בתוכו את תמצית העבודה שלנו, עוד שלב, עוד שלב, עוד שלב, כך זה כל שיעור ושיעור.
תלמיד: איך אתה ממליץ לעשירייה לעזור לחברים שאין להם תמיכה מהבית, איך לקשור אותם? יש להם תנאים לא פשוטים.
אני לא יודע. זה כל כך לא פשוט. אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה. אני רק יכול להעלות חשיבות לשיעור בוקר שהם חייבים לשמוע אותו אפילו כמה פעמים, ולקרוא את הפסוקים האלו כמה פעמים, ולדון עם החברה שלהם כמה שאפשר יותר, וכך למלאות את כל הזמן הפנוי שלהם, פנוי הכוונה מעבודה וממשפחה, למלאות את הזמן הזה בחומר של שיעור בוקר. חוץ משיעור בוקר לא צריך כלום, בוא נגיד כך. עד כדי כך השיעורים האלה עכשיו הם חשובים וקובעים לנו את כל דרכנו.
שאלה: רציתי לברר עוד קצת על הבקשה שלי והתפילה שלי. האם הבקשה שלי היא כבר צריכה להיות עם הכוונה למסור את הדבר הזה שאנחנו מקבלים, להפוך לאיזה מין צינור למה שאנחנו מקבלים?
כן. נכון.
שאלה: התהליך של לארגן את התפילה הוא אותו דבר כמו לארגן את עשר הספירות?
אני לא רוצה להגיד את זה כי אתם תתבלבלו. תארגנו את התפילה כמו שאתם מבינים.
שאלה: איך יכול להיות שהאדם דומה לבורא, ואנחנו כאלה בהמות?
לא מדובר עלינו. אנחנו לפי הפנימיות שלנו חיות, בהמות, כי נפעלים רק על ידי רצון לקבל. במידה שאנחנו נפעל לפי רצון להשפיע, אז אנחנו מהבהמה נהפוך לאט לאט להיות אדם, הדומים לבורא. עכשיו כולם "כבהמות נדמו".
שאלה: במשך היום יש יותר התנגדות לבקש חיסרון והשפעה, ובנוסף לזה יש קטעים שמי שמבקש עבור עצמו עושה חורבן לנפשו. איך להיות בתפילה?
לבקש עבור עצמו, זה אם האדם מבקש עבור עצמו, אבל אם הוא מבקש כוח השפעה, זה לא נקרא שעבור עצמו. רק תבינו, אני יכול לפנות לבורא לבקש כוח השפעה, אמנם כתוב שאפילו מי שמבקש עבור נפשו גם זה כביכול לא, אבל בלי זה אין לנו שום אפשרות להצטרף לעשירייה, אין לנו שום אפשרות לפנות לבורא. לכן על מנת להשפיע, אם אנחנו מבקשים שיהיה לנו, לכולנו, כדי לבנות את העשירייה, כדי לפנות לבורא בצורה השלמה, זה לא נקרא שאני מבקש בצורה אגואיסטית. תתחילו לראות על מה מדובר, מהי הכוונה בבקשה שלכם.
שאלה: ההדרגתיות שעליה דיברנו בהתחלה, האם זה סכום של הצלחות קטנות שהולכות לעבר ההשפעה, כך אנחנו יכולים להגיע לחיסרון?
כן, אבל אנחנו צריכים להיות מכוונים לזה שרוצים שיחסר לנו כוח השפעה. וזה לא יכול להיות אם אני אהיה לבד, אלא רק אם אני אהיה בחברה וכולנו נגרה אחד את האחרים, נעורר בהם קנאה בזה שיש לנו תכונת השפעה ולהם אין, ואז הם ירצו.
שאלה: האם הקנאה היא תכונה המשפיעה ישירות על הרגש בלי לעבור דרך השכל ובגלל זה היא כל כך מיוחדת?
כן.
קריין: קטע מספר 14 כותב הרב"ש.
"עיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.
היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.
ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."
(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
שאלה: האם אפשר לקחת את הרצון מהסביבה ומהמקובלים כדי להפנות את הרצון הזה לבקשה להיות כמוהם?
לא, זה בלתי אפשרי, רצון אי אפשר למסור. יכולים לעשות תרגילים שעל ידם אנחנו מבקשים מהכוח העליון, מהבורא, שהוא רצון של כל הרצונות, שיחליף בנו רצון, שיטפל ברצון שלנו, אבל לא שאנחנו יכולים לקבל רצון אחד [במקום] שני. אנחנו יכולים להתרשם מהרצון של החבר, אבל זה מה שאנחנו אומרים כשמעוררת בנו קנאה, לפי הקנאה הזאת זה לא מספיק שאני אעבוד עם הקנאה, זה בכל זאת חיסרון של החבר, אני צריך לפנות לבורא והבורא בונה בי חיסרון לפי הבקשה שלי, אם הבקשה שלי היא נכונה. אני לא יכול להצטרף לאיזה מקובל ולקבל ממנו חיסרון כמו ממקור החסרונות. לא יכול.
שאלה: אפשר להגיד שאני מושך את המאור המחזיר למוטב, האם זה לא משפיע על אנשים שבסביבה שלי?
זה משפיע, אבל אתה לא יכול להכניס להם את החיסרון שלך אלא רק את החיסרון הגשמי שלך, לא את החיסרון הרוחני, החיסרון הרוחני בכל זאת אנחנו מקבלים רק מהבורא. אתה יכול להיות ליד המקובלים הגדולים הם לא ימסרו לך את החיסרון, אתה חייב בעצמך לבנות בך, אפילו לברוא בך את החיסרון הנכון, רק מהבורא מקבלים רצון להשפיע.
שאלה: במאמר הזה הרב"ש כותב שהעיקר זה העבודה שבלב. אז איך לשכנע את השכל להסכים לעבודה שכזו כדי להימצא בזה ככל שניתן? ההשתוקקות הזאת לקראת הבורא אחרי שהתרשמת מחייבת את עצמך על פי לו"ז לחשוב על התפילה הזאת שכתבת, איך לשכנע את הלב מה לעשות לשם כך?
אנחנו דיברנו על זה כל השעתיים שאנחנו כבר נמצאים בשיעור. שאני מקנא בחברים אז אני מבקש מהבורא שישנה לי את הרצון, זה סך הכל. הקנאה מעוררת אותי להיות בדרגה יותר גבוהה ברצון דלהשפיע. אין יותר. אבל אני צריך בכל זאת לקבל אותו מהבורא, הוא מקור של כל הרצונות, גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע, הכול תלוי בו. זה נקרא חיים ומוות בידי הבורא, בידי ה'.
תלמיד: אם אני מבין נכון, כשאנחנו מדברים על עבודה שבלב הכוונה לכך שזו עבודה, לא למאמצים שלי, אלא זאת עבודה שהבורא משנה את הרצון שלי?
ודאי, בנו תלויה רק הבקשה, רק העלאת מ"ן, כל היתר עושה הבורא. וגם למ"ן שלי הוא גורם אבל כבר בצורה כזאת שאני לא מרגיש את זה. ויכול להיות שאני כן מבקש ודורש ממנו שישנה לי את הרצון לרצון של תפילה לפני התפילה, אבל בכל זאת מה שמגיע, כל השינויים שלי הם רק ממנו ורק כתוצאה מהבקשה שלי.
שאלה: האם זה נכון לבש רצון להשפעה לחברים, להתפלל בעבורם?
כן ודאי, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". להשתדל. בכמה שאתה מעלה את הקבוצה, אתה מעלה את עצמך כי אתה תלוי בקבוצה.
שאלה: מה ההבחנה בין לקבל רצון פרטי מהבורא, לבין ההבחנה שאנחנו מקבלים חסרונות מהחברים בעשירייה?
מהחברים אתה מקבל חסרונות שהם כולם לפי קנאה, תאווה וכבוד, חסרונות אגואיסטיים ש"חסר לי זה, חסר לי זה, חסר לי זה". אפילו שחסר לי רצון להשפיע זו עדיין נטייה אגואיסטית שלי.
כשאני פונה לבורא ומבקש ממנו שישנה לי את הרצונות האלה, שייתן לי כבר צביון רוחני, אז ממנו אני מקבל כבר את החיסרון הרוחני ממש.
שאלה: אמרת שאנחנו יכולים להתפלל על עצמנו לקבל רצון להשפיע וגם לכלי, כדי שלכלי יהיה רצון להשפיע. האם אנחנו גם מתפללים באותה הדרך כלפי האנושות או שהתפילה הזו שונה, והאם זה יוביל אותנו לתפילה שלמה?
כתוב, העיקר שיתפלל כל היום. אם אתם מכוונים לבורא לבד, דרך העשירייה, איך שאפשר, ונמצאים בשיעורים, אז בסופו של דבר אתם תגלו את הקשר לכוח עליון שהוא יסדר לכם תיקונים ויתגלה בכם. כך זה יהיה.
(סוף השיעור)