שיעור בוקר 05.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה

קריין: שיעור בנושא "ראש השנה" - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "בניין המלכות", קטע מספר 12.

בניין המלכות

"ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית', שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו."

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו 'הנסתרות לה' אלקינו' בעבודה" 1990)

שאלה: מה הכוונה ב"להרגיש כבוד שמים"?

כבוד השמים, כלומר שהבורא הוא העליון, הגדול, הטוב והמיטיב וכן הלאה, ואת זה אנחנו מתחילים להרגיש בו, לכבד אותו ולהשתחוות לפניו.

תלמיד: בסעודת ערב ראש השנה שאלו אותך על החזון, ואמרת שכל העשיריות יהפכו להיות לארגונים גדולים, לכל עשירייה יהיה שטח גדול, גברים, נשים, ילדים, ואת כל זה אתה מאחל שנשיג בשנה הקרובה. איך נכון להבין את זה?

אני לא יודע איך נכון להבין את זה, אני גם לא יודע איך זה יתממש, אבל אני בטוח שכך זה יהיה, שלקראת זה אנחנו באים.

תלמיד: מה הכוונה שלכל עשירייה יהיה שטח גדול שכולל הרבה דברים?

שבכל העולם יתגלה החיסרון להכיר את הבורא, ואנחנו נוכל לספק לרצון הזה, לחיסרון הזה, את המילוי שלנו.

תלמיד: אתה מרגיש שיש כבר תחושה בעולם שצריכים את זה.

כן.

תלמיד: ואנחנו בעצם חייבים לספק את זה.

כן.

שאלה: נאמר על "ראש השנה" ש"הוא זמן הדין". האם זה אומר שעלינו לברר היטב בעשירייה עניינים של מגבלה, שנוכל להבדיל טוב טוב מענייני עפר, לדוגמה מה זה סור מרע, הפירוד בינינו, היחסים המיוחדים שיש לנו של אהבה מיוחדת, שנאה מיוחדת, כשהכול מותנה לפי היצר הרע, ולברר איפה עשה טוב, איזו פעולת חיבור אנחנו חייבים לעשות, שכך נוכל לכבד אמא ואבא עילאין?

כן.

תלמיד: אמרת כמה פעמים, שהעיתים והזמנים אצל המקובלים יכולים להתחלף בפעולות מידיות. אבל בזמנים שנקבעו מהסידור, של שורשים, בעשרה הימים האלה עד יום כיפור, האם עלינו לבדוק טוב טוב את העניין הזה של המגבלה, של להבדיל?

כן.

שאלה: כתוב, "היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו". זה נשמע קצת כמו סתירה, כי הוא כותב "היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא". אם המלכות היא בשמים, אז יש לה גדלות של הבורא, אז איך היא יכולה להיות בבחינת שכינתא בעפרא?

הוא כותב שזה המצב ההתחלתי, ואנחנו צריכים להעלות אותה לפסגת המציאות.

תלמיד: אפילו שמלכות התכללה עם שמים, עם בחינת השפעה, היא עדיין נמצאת בהתחלה בעפרא, והתפקיד שלנו להעלות אותה מבחינת חשיבות, מבחינת כבוד.

כן.

שאלה: יש פה שני מושגים שהוא כותב שעלינו לעשות, ואני לא מבין את ההבדל ביניהם. הראשון הוא, לקבל עלינו עול מלכות שמים, והשני, לבקש שייתן לנו להרגיש כבוד שמים. האם אלו שני דברים שונים?

כן. להרגיש כבוד שמים זה שאנחנו צריכים להשיג את גדלותה. ולקבל עלינו עול מלכות שמים, כבר מדובר על העבודה שלנו, על השירות שלנו כלפי המלכות.

תלמיד: יש פה עניין של לקבל עלינו עול מלכות שמים ולבקש שייתן לנו הרגשה, לי זה נשמע שני דברים הפוכים.

בסדר, כן.

תלמיד: מה לעשות? כי אם אני מבקש, אז כאילו החלטתי שכבר אין בכוחי לעשות. ולקבל עלינו עול מלכות שמים, זה משהו שבכוחנו לעשות.

כן.

תלמיד: אני קצת מבולבל.

כן, כאילו זה סותר את זה, אבל כך כתוב.

שאלה: הוא כותב ש"ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין"". הרי אומרים שהבורא הוא טוב ומיטיב, אין מושג כזה ימים נוראים, רק בראש שלנו יש ימים נוראים בראש השנה. לא פעם דיברת על זה, שאין באמת משהו רע בתוך המצב, אז מה זה ימים נוראים?

זה נקרא ימי הדין.

תלמיד: מה הם ימי הדין האלה?

זה לא סתם, אלא זה דין, זה משפט.

תלמיד: איזה משפט? האם יש באמת משפט?

כן. כל הנבראים עוברים לפני הבורא, והוא כאילו שופט אותם. כך כתוב בצורה מפחידה.

תלמיד: ואז הוא כותב "שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו". אבל באמת אין פחדים, לא צריך לפחד ממשהו בראש השנה.

כן לפחד.

תלמיד: אתה אומר שזה דבר מפחיד, וכל פעם אמרת לנו שלא צריך לפחד מראש השנה, שאין דינים באמת. מה הם הדינים האלה שמהם כולנו כל כך מפחדים?

אנחנו צריכים לדעת, להכיר, ללמוד, מה הם החוקים שהבורא רוצה לקבוע בבריאה, ולראות שאנחנו האמצעי, שעל ידינו החוקים האלה יתכללו בבריאה, והבריאה על ידם תתקיים ותגיע לתיקון שלה.

תלמיד: אבל הדינים הם כלפי עצמי, אני צריך לחפור בעצמי ולראות איפה אני יכול לתקן את זה.

כן.

תלמיד: זה לא שמישהו יושב עם שוט ומתחיל להרביץ לי כדי שאשנה את הדברים. אלא אני בעצמי יכול להביא על עצמי את הגורל הטוב ואת הגורל הלא טוב.

נכון.

שאלה: אמרת שיהיה חיסרון גדול בעולם ועלינו לספק להם את הפתרון. אבל לפי מה שאמרת בסעודה, הפתרון יבוא דרך העשיריות ולא דרך בני ברוך, שכל עשירייה תתפתח לארגון, לקהילה גדולה. למה התכוונת? למה מיקדת את זה דווקא בעשיריות?

אני לא יכול להגיד, אני לא יודע, כך נראה לי. בינתיים אין מזה שום הוכחות.

תלמיד: מה העשיריות צריכות לעשות?

העשיריות צריכות להתחבר, כמו שבעל הסולם ורב"ש כותבים.

תלמיד: האם הן הופכות להיות עצמאיות שפועלות כארגון או כקבוצה אחת?

כקבוצה אחת של הארגון.

שאלה: כתוב "שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית'". אני יודע להמליך את הבורא. מה זה להמליך את מלכות? איך עושים את זה ולצורך מה?

להמליך את מלכות זה אומר לקבל את כל חוקי שליטת הבורא בבריאה, זו חובתנו.

תלמיד: האם יש הסבר מה זה בדיוק? איך נעשה את זה?

איך נעשה את זה? נלמד יחד ונפתח לעצמנו ונקיים קצת. חלק נלמד מתוך הלימוד, וחלק מתוך הקיום.

קריין: קטע מספר 13.

"בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות."

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו 'הנסתרות לה' אלקינו' בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר שהבורא יהיה מגולה בכל העולם?

לכל אחד ואחד מהנבראים.

תלמיד: האם זה בעיניים של האדם, או שהוא צריך להתפלל שכל העולם יגיע למצב כזה שלא יהיה לו רצון בשביל עצמו?

אתה מתבלבל. להתפלל שכל העולם, לא כתוב. אלא כתוב שבסופו של דבר כולם יעבדו בצורה נכונה, יגלו את הבורא בקשר הנכון ביניהם.

קריין: קטע מספר 14.

"אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד.

ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.

לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'" 1985)

שאלה: האם ראש השנה זה כשהאדם מרגיש שחסרה לו חשיבות של תכונת ההשפעה, לזה הוא קורא בתוכו ראש השנה?

כן.

תלמיד: משהו שמתגלה לנו במציאות הזו, האם בראש השנה יש כוח לבקש על זה אפילו בצורה מלאכותית?

אני לא נכנס לצורה מלאכותית או לא מלאכותית. ראש השנה זה נקרא שמתגלה כבוד ה'.

תלמיד: אני רוצה לקחת את זה לעבודה שלנו. הגעתי לשיעור, ואני מרגיש שאני יוצא עם דרישה שתהיה לי יותר חשיבות של תכונת ההשפעה.

כן.

תלמיד: האם זה נקרא בעבודה שלי שהגעתי לראש השנה?

לא יודע. אתה מתחיל לפרש את מה שאתה קורא.

תלמיד: אני אגיד לך למה מנסה לחתור. אם לא חסרה לי תכונת ההשפעה, אם אני לא מרגיש חיסרון, אין בי חיסרון שתכונת ההשפעה תהיה חשובה לי, לצערי זה המצב, אז האם יש איזו דרך שאני יכול באופן מלאכותי לעורר בי חיסרון כזה, או שאני צריך להמשיך בדרך ולחכות שיגיע ראש השנה?

לא לחכות, אלא אתה צריך להגיע למצב של ראש השנה בצורה הפרטית שלך.

שאלה: אמרת שהבורא רוצה ללמד ולהכיר לנו את חוקי הבריאה. איך אנחנו כשבורים יכולים באמת לשמש כאמצעי להביא את חוקי ההשפעה האלה לעולם?

אני לא יודע, אבל הבורא יודע, וכנראה שכך יעשה לנו.

קריין: קטע מספר 15.

אגודה אחת

"צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד. אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט, רק בתוך כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, כי דבר זה זכות היא לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם". אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ממש, כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה."

("קול שמחה". אגרות)

(סוף השיעור)